ילדים יקרים – 03

ילדים יקרים – 03

ילדים יקרים

מאת רודולף שטיינר

דברים שאמר רודולף שטיינר באירועים שונים לילדי בית הספר ולדורף

GA298

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייעו: יוחנן מרגלית, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר 'ילדים יקרים' – ראו כאן

24.7.1920    שטוטגרט

הרצאה מספר 3

פנייה באסיפה בסוף שנת הלימודים הראשונה

ילדים יקרים!

היום, כאשר אנו בסוף שנת הלימודים הראשונה שלנו כאן בבית ספר ולדורף היקר שלנו, בואו נכתוב על נפשנו משהו לגבי השאלה: מדוע אנחנו בעצם בבית הספר הזה. מה זה אומר למעשה שידידנו היקר, מר מולט, יחד עם גברת מולט, הקימו את בית הספר ולדורף הזה עבורכם, ילדים יקרים, ועבור האנושות? מה זה אומר שאתם באים לכאן כל בוקר בכדי ללמוד משהו טוב? מה המשמעות, מעל הכל, שיש אנשים שמתאמצים מאוד בכדי להוביל אתכם לחיים כדי שתגדלו להיות אנשים טובים ומוכשרים?

אתם יודעים, ילדים יקרים, שבאתי לכאן לעיתים קרובות במהלך שנת הלימודים הזו, ובכל כיתה תמיד שאלתי אתכם שאלה, שאלה שמגיעה ישר מלבי. לעיתים קרובות שאלתי אתכם, "האם אתם אוהבים את המורים שלכם?" ["כן!" צועקים הילדים.] ואתם יודעים, תמיד עניתם לי בחום כמו שעשיתם היום.

עכשיו יהיו מספר שבועות שבהם לא תראו את המורים שלכם, ולכן עכשיו אני רוצה לומר לכם משהו שונה. אני מקווה שליבכם יענה לעיתים קרובות על שאלה זו במהלך החופשה. אני רוצה כעת לומר לכם: "כעת, בזמן החופשה כשלא תפגשו את המורים שלכם, לימדו להיות מכירי תודה להם." באותו אופן שלמדתם והשתדלתם ללמוד לאהוב את המורים שלכם, עכשיו לימדו להרגיש בחוזקה בלבכם שאתם מכירי תודה למוריכם, כך שכשתשאלו את עצמכם: "האם אנו מכירי תודה למורינו?" תוכלו לומר בכנות ומכל הלב, "כן, אנו מכירי תודה."

עכשיו יש עוד משהו שאני רוצה לומר לכם. אתם מבינים, ילדים יקרים, כאן בינינו זה לא אמור לקרות שכתלמידי בית הספר ולדורף אתם אומרים: "היי, כעת הסתיימה שנת הלימודים, יש חופשה. כשאנחנו בבית הספר אנחנו צריכים לעבוד קשה וללמוד, אבל עכשיו אנחנו יכולים להיות עצלנים. אנו לא צריכים לעשות כלום. אנחנו שמחים שאנחנו יכולים להיות עצלנים." אתם יודעים שזה לא מה שאנחנו רוצים לומר. עלינו לומר משהו אחר; עלינו לומר: "כן, זה יום יפה. במהלך היום אנו חווים הרבה דברים יפים יחד עם כמה שהם עצובים וכואבים, אך מה יהיו בני האדם אם הם לא יוכלו לחוות באמצעות חושיהם כל דבר שהרוח האלוהית הכניסה לעולם, כל מה שגדול ויפה ואמיתי."

אולם אם לא היינו יכולים לישון ולנוח, לא היינו יכולים להשתמש כראוי באוזנינו ובעינינו כדי לשמוע ולראות את כל הדברים היפים שהרוח האלוהית הכניסה לעולם. חישבו איך אחרי שנהניתם מהיום עליכם לנוח בלילה ואז בבוקר אתם מתחזקים שוב. עיניכם רואות טוב יותר והאוזניים שלכם שומעות טוב יותר. אם היה עליכם להישאר ערים כל הזמן, בוודאי לא הייתם יכולים ליהנות וללמוד על החיים במלוא האמת והיופי שלהם בדרך שהרוח האלוהית בראה אותם. ככה זה גם בחיים בכללותם. אל לכם לחשוב: "עכשיו בחופש אנו יכולים להיות עצלנים;" עליכם לחשוב: "כל מה שקיבלנו ממורינו היקרים, כל מה שלמדה האנושות כדי שאינדיבידואלים יוכלו לדעת זאת – קיבלנו את כל זה, ועכשיו אנו זקוקים למנוחה קטנה, כדי שאחרי שננוח, נוכל לחזור ללימודים שלנו ולהיות רעננים וחיוניים יותר. למעשה, כל אחד מכם יעלה לכיתה הבאה; עם כוחות חדשים אנו שוב ניקח אל ליבנו את מה שיעניקו לנו מורינו באמצעות אהבתם ועבודתם הקשה, את מה שלמדה האנושות בשירות האנושות." כך עלינו לחשוב על זה – שאנו נחים במהלך החופשה כדי להתחזק שוב עבור כל שנת הלימודים החדשה.

ואז, ילדים יקרים, אני רוצה לספר לכם קצת על המשמעות של בית הספר ולדורף הזה שלנו, ומה המשמעות שאנחנו כאן בבית ספר זה. אתם מבינים, האדם שאתם תגדלו להיות, לאדם הזה יש גוף פיזי, נפש ורוח. לכל אחד יש גוף, נפש ורוח. וכשאדם הוא קטן מאוד ונולד לעולם, הגוף, הנפש והרוח האלה כולם לא שלמים. בתוככם אתם עדיין לא שלמים, אבל אתם אמורים להיות שלמים יותר. בבית הספר ולדורף גופכם יעוצב כך שיהיה מיומן בכל מה שאדם צריך לעשות בחיים. המורים שלכם עובדים קשה למענכם; הוצגה בפניכם האוריתמיה, למשל, הפועלת כדי להפוך את גופכם למיומן מאוד בחיים, ודברים רבים אחרים הובאו אליכם כך שתהפכו לאנשים מיומנים, מוכשרים וחזקים בגופם. כשאתם קטנים אתם מגושמים למדי. עליכם להיות מיומנים יותר. זה אותו הדבר עם הנפש שנמצאת בכל אחד מכם. אבל צריך לפתח אותה כך שהיא תוכל לשלוח חוטים לכל כיווני החיים. זה כמו לשחרר את החוטים מפקעת מסובכת של חוטים – יש להתיר את חוטי החיים מנפשכם. כך הנפש מתפתחת וזה קורה בשבילכם באופן כזה שביחס לכוחותיכם אתם נהיים טובים ומוכשרים לחיים. יש לאסוף מתוך נפשותיכם כוחות חזקים וטובים למען החיים. ורוחכם – כן, ילדיי היקרים, אם לא נחנך את הרוח, כלל לא נהיה בני אדם. יש לחנך את הרוח כך שנהיה בני אדם טובים ומוכשרים מאוד.

עכשיו אתם מבינים, כשאדם עבד כל היום או כאשר ילד שיחק ולמד היטב ואז הולך לישון, לפעמים חלומות מגיעים אליו בשנתו. רובכם חוויתם חלומות. לפעמים הם חלומות יפים מאוד, לפעמים חלומות מכוערים. ועכשיו אתם הולכים לנוח במהלך החופשה. ואז יבוא אליכם משהו שניתן להשוות אותו לחלום. אתם מבינים, בזמן החופשה, כשאתם חושבים לאחור על התקופה שהייתם בבית הספר, יכול להיות שתחשבו: "אה, היו לי מורים נחמדים, למדתי הרבה, שמחתי שיכולתי ללכת לבית הספר." וכשאתם חושבים כך, אלה חלומות יפים במהלך החופשה שלכם. וכשאתם חושבים: "אה, הייתי צריך להיות פחות עצלן; לא אהבתי ללכת לבית הספר," וכן הלאה, אז תחלמו חלומות רעים במהלך החופשה. לעיתים קרובות חישבו במהלך החופשה הזו על התקופה שהייתם בבית הספר; לדוגמה, חישבו כך: "מחשבותיי נמשכות חזרה לבית הספר ולדורף, שם גופי מעוצב לפעילות מיומנת, שם נפשי מתפתחת להיות חזקה בחיים, שם רוחי מתפתחת כך שאוכל להיות באמת בן אדם." כשאתם חושבים לעיתים קרובות כך על איך גופכם מעוצב, נפשכם מתפתחת ורוחכם מחונכת, שילחו לעצמכם חלום טוב לתקופת החופשה שלכם, ואז זמן החופשה שלכם יתרום גם משהו להפיכתכם לאנשים טובים ומוכשרים בחיים.

אתה יודעים, כשבאתי היום, אחד התלמידים הקטנים והטובים שלכם נתן לי משהו. בואו ונראה מה זה. תראו, זה מה שהוא נתן לי – מטלית רחצה ופרח! עכשיו אני מניח שעלי לשטוף את עצמי ולייבש את ידיי, ואולי הפרח נועד לומר שהשיעורים שלכם הם משהו שפורח יפה כמו הפרח הלבן והנחמד הזה. [רודולף שטיינר מרים את מטלית הרחצה] ואולי זה יכול להזכיר לנו שמה שאנחנו לומדים כאן הוא גם משהו שאנו יכולים להשתמש בו בכדי לרחוץ כל דבר בנפשנו שהוא לא שלם, כל המחשבות והתחושות הרעות שרוצות לגרום לנו להיות עצלנים וחסרי תשומת לב. ברצוני לתת לכל אחד מכם מטלית רוחנית קטנה בכדי שתוכלו לשטוף את כל העצלות, חוסר העבודה הקשה וחוסר תשומת הלב וכן הלאה'. אז אני מאוד שמח שנתתם לי את הסמל הקטן הזה ושאני יכול להראות לכם איך להשתמש בו בכדי לשטוף הרבה מאוד ממה שלא אמור להיות בנפשכם.

והביטו על הפרח הקטן הזה! למדתם כאן דברים רבים שהיה עליכם ללמוד, ומה שלמדתם זה הרבה פרחים קטנים כאלה בנפשכם. חישבו על כך כשאתם מזכירים לעצמכם כי מחשבותיכם ממהרות לחזור לבית הספר ולדורף היכן שגופכם מאומן להיות מיומן, נפשכם מפותחת להיות חזקה לכל החיים ורוחכם נפרשת כדי שתוכלו להיות אנושיים כראוי – וחישבו כיצד פרחים כאלה מטופחים בנפשכם יום אחר יום, וכמה מכירי תודה עליכם להיות עבור זה. כל דבר בחיים יכול לשמש אותנו ולעזור לנו לחשוב אודות מה שנכון. זה, ילדים יקרים, מה שרציתי להגיד לכם.

חישבו גם אחד על השני! למדתם להכיר אחד את השני וגם, אני מקווה, למדתם לאהוב זה את זה. חישבו אחד על השני לעיתים קרובות מאוד וחישבו כמה טוב שהתכנסתם יחדיו כדי שהמורים שלכם יוכלו לעזור לכם לצמוח לאנשים טובים ומוכשרים. אל תחשבו: "עכשיו אנו יכולים להיות עצלנים", אלא חישבו: "אנו צריכים לנוח, וכשננוח נחזור ונהיה רעננים ומוכנים לקבל את מה שמורינו היקרים יביאו לנו."

אנו בזמן מצוקה, למרות שעדיין לא תוכלו להבין זאת, ברצוני לומר כמה מילים בנוכחותכם למוריכם היקרים, שכעת הניחו מאחוריהם את כל העבודה החרוצה של בית הספר ולדורף, והייתי רוצה ללחוץ את ידיהם. ראשית, ברצוני ללחוץ ידיים עם מר מולט וגברת מולט על כך שיצרו עבורנו את בית הספר ולדורף הזה כדי שנוכל לעשות משהו למען האנושות במצוקתה הקשה. ידידיי היקרים – כמו שאמרתי, אני מדבר עם המורים, אבל גם אתם הילדים יכולים לשמוע את זה ולזכור זאת מאוחר יותר – השנים מאחורינו היו מרות עבור האנושות, שנים בהן אנשים הרגו ושפכו דם וירו אחד על השני. לפנינו עוד דברים מרירים, כי הזמנים עדיין נראים רע מאוד. אבל אז מורי ולדורף היו הראשונים שמצאו את האומץ להופיע כאן ולהתחיל להאמין למשהו שאני משוכנע שעל האנשים היום להתחיל להאמין בו מעל לכל דבר אחר. מורי ולדורף הגיעו לכאן ואמרו: "כן, עלינו לעבוד עם הילדים כדי שכאשר אנחנו נזדקן, יקרה לילדים משהו שיכול למנוע מאומללות ומרירות מסוג זה להשתלט על האנשים." זה דורש אומץ מסוים וזה דורש עבודה קשה, אך מעל הכל זה מצריך משהו שמעורר בלב האנושי את האפשרות שלא לישון, אלא להישאר ער. מורי ולדורף היקרים, זוהי הסיבה שאני רוצה ללחוץ את ידיכם כל כך בחום. אם אנשים רבים היו מתעוררים ומסתכלים על ההחלטה שהגעתם אליה במקום לישון דרך התקופה, אם מה שקורה כאן ימצא ממשיכים, אז תבינו שהייתם הראשונים לעבוד במשהו שכל כך נחוץ לעתידנו כבני אדם.

ילדים יקרים, כאשר מוריכם הגיעו לבית הספר מדי בוקר, הם היו אנשים שתפסו בבירור את משימת זמננו והתמסרו בחריצות למה שנדרש מהם. וזה תמיד היה רגע חם עבורי כששאלתי אתכם, "האם אתה אוהבים את המורים שלכם?" ועניתם כל כך מהלב, "כן!" במהלך החופשה אני גם תוהה האם אתם מכירי תודה למוריכם. אבל אתם, מורי ולדורף היקרים, תנו לי ללחוץ את ידיכם בחום. אני מודה לכם בשם הרוח של האנושיות אותה אנו מנסים לטפח לאורך כל התנועה הרוחנית שלנו. ברוח זו, אני לוחץ את ידיכם על כל מה שהשגתם למען האידיאלים העתידיים של האנושות. היום הוא היום בעבורנו שבו נוכל לזכור את הדברים האלה, וזהו היום בו אתם ילדים יכולים להרגיש כמה מכירי תודה עליכם להיות למורים אלה שלכם.

יש עדיין משהו שהייתי רוצה לומר היום. לצד כל מה שלמדנו כאן, שהמורים האינדיבידואלים הדגימו כל כך יפה, יש עוד משהו נוכח, משהו שאני רוצה לכנותו רוחו של בית הספר ולדורף. זה נועד להוביל אותנו שוב ליראת שמיים אמיתית. ביסודו של דבר, זוהי רוח הכריסטיאניות שנישאת בכל החדרים שלנו, שמגיעה מכל מורה ויוצאת לכל ילד, גם כשנדמה שמלמדים משהו מאוד רחוק מדת, כמו חשבון, למשל. כאן זו תמיד רוח הכריסטוס שמגיעה מהמורה ונכנסת לליבם של הילדים – רוח זו חדורה באהבה, באהבה אנושית אמיתית. זו הסיבה שאני רוצה שאתם ילדים, תרגישו שלא רק למדתם כאן משהו, אלא למדתם בהדרגה להרגיש מה המשמעות של אדם אחד האוהב את האחר. וכך עכשיו כשאתם יוצאים לחופשה, הייתי רוצה שתחשבו על כל חבריכם לבית הספר בלב חם "עד שנפגש שוב! עד שנפגש שוב, כשנחזור לחדרים האלה, כשנוכל לעבוד שוב עם המורים שלנו על מה שיהפוך אותנו לאנשים טובים ומוכשרים."

אתם מבינים, ילדים יקרים, עליכם לשקול כיצד החיים כאן בבית הספר הזה קשורים לכל חיי האדם. כשאנשים מזדקנים הם בני שבעים או שמונים. החיים מביאים שמחה וצער, יופי וכיעור. כפי שאמרתי, כשאנחנו מזדקנים אנו בני שבעים או שמונים. אנו יכולים להשוות את חיינו ליום עם עשרים וארבע שעות. אם יום זה מייצג את חיינו, אז שנה שאנו מבלים ביום החיים הזה תהיה בערך עשרים דקות, ושמונה השנים שלכם בבית הספר היסודי יהיו משהו כמו שעתיים-שלוש מכל חייכם. כך שהזמן שאתם מבלים בבית הספר ולדורף מהווה שעתיים-שלוש מכל חייכם. וכשאנחנו עוברים את עשרים השעות האחרות שיש לנו לחיים, לעבודה, להיות מודעים לרוח, לעשות דברים עם אנשים אחרים כדי שמשהו טוב יקרה בעולם – כשאנו עוברים דרך שעות אלה, זה יכול להיות נחמה אמיתית עבור ליבנו, כוח אמיתי לחיינו, אם אנו מסוגלים להבין כי השעתיים-שלוש בחיים שבילינו בבית הספר היסודי נתנו לנו משהו לכל חיינו, נתנו לנו כוח ורוח ואת היכולת לעבוד.

בואו נגיד את זה לעצמנו, ילדיי היקרים, עכשיו ביום האחרון של שנת הלימודים הראשונה שלנו בבית הספר ולדורף, אבל במהלך החופשה, בואו נזכור משהו אחר שוב ושוב. הייתי רוצה לכתוב זאת בנפשות שלכם כדי שהוא יפרח שם כמו הפרח הקטן והחמוד הזה, כדי שתחשבו עליו לעיתים קרובות: "תן למחשבותיי לחזור מהר לבית הספר ולדורף היקר שלי, היכן שהגוף שלי מאומן לעבוד ולעשות טוב, שבו הנפש שלי מתפתחת להיות חזקה לכל החיים, היכן שרוחי מתעוררת להיות טובה ואנושית באמת." אנו רוצים שכולכם יום אחד תהפכו לאנשים טובים ומוכשרים, כשתגדלו שם בחוץ, בחיים.

רציתי לדבר אליכם היום מלב אל לב. רציתי לומר לכם זאת מתוך אהבה, ואני אומר לכם זאת כך שתוכלו לשים לב לכך. שוב, חישבו על מחשבותיכם הממהרות חזרה לבית הספר ולדורף היקר שלכם, שם גופכם מעוצב לעבוד בכישרון בחיים, שם נפשכם מתפתחת לכוח בחיים, שם מתעוררת רוחכם לאנושיות אמיתית. ככה זה צריך להיות. וכך כעת נעזוב זה את זה, וכשנחזור, נמשיך כפי שעשינו בעבר.

לאחר מכן תקבלו את התעודות שלכם.[1] מי שמקבל תעודה טובה, לא צריך לקחת את זה בתור אינדיקציה שכעת בסדר להיות עצלן. ומי שמקבל תעודה גרועה לא צריך להתחיל מיד לבכות, אלא צריך לחשוב להתאמץ יותר בשנה הבאה.

מתוך רוחו של בית הספר ולדורף, לחצו את ידיהם של מוריכם ואמרו אחד לשני, "נחזור בסתיו ללמוד לעשות עבודה טובה, לפתח את נפשנו להיות חזקים לחיים ולעורר ברוחנו את האנושיות האמיתית."

וכך, עד שניפגש שוב!

  1. בסוף שנת הלימודים, במקום לקבל ציונים, הילדים קיבלו אפיונים קצרים על התנהגותם ועל אופן עבודתם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *