יחסי קרמה כרך 6 – 01

יחסי קרמה כרך 6

GA240

הרצאה מספר 1

ברן, 25 לינואר, 1924

מאת רודולף שטיינר

תרגום: אורנה בן דור

תיקונים: דניאל זהבי

(יתרת ההרצאות לא תעלנה לארכיב – ניתן לרכוש את הספר עם 8 הרצאות נוספות- ראו כאן)

הקדמת המתרגמת ל "יחסי קרמה":

בסך הכל קיימים 8 כרכים של "יחסי קרמה" שהם אסופה של הרצאות על הקרמה שניתנו ע"י שטיינר בסוף חייו.  כל הכרכים תורגמו לעברית.[1]  מכיוון שעניין רב לי בנושא הקרמה, אני עובדת כעת על תרגומו של הכרך השישי של "יחסי קרמה".

זהו חומר לא קל. במיוחד למתחילים. אבל מבחינתו של שטיינר נושא הקרמה הוא מהחשובים, אם לא החשוב ביותר שחקר ולימד. ולכן כדאי להתמודד איתו. את ידע הקרמה נתן שטיינר בסוף חייו כשיאו של הידע אותו הביא לעולם.

אני מציעה לא להתעכב על חלקים שיש בהם קושי מיוחד. כדאי לעבור הלאה ולהפנים לתוך נפשנו וחיינו את מה שאנחנו כן מבינים, וליתר לחזור בהמשך.

ברור מאליו שכדאי לקרוא קודם את ספרי היסוד של שטיינר במיוחד את "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" ולהתעמק בהם . אך אין מניעה להתחיל גם מ"יחסי קרמה".

הקדמת המתרגמת להרצאה מס' 1:

עבר ועתיד, חופש והכרח. אלו הם הנושאים בהם דן שטיינר בהרצאה מאלפת זו השופכת  אור על הכרחיות הגורל האנושי מצד אחד, ועל האפשרות שלנו לשנות אותו מאידך.

את העבר המיוצג על ידי "הירח" לא נוכל לשנות גם אם נרצה. ואילו את העתיד, המיוצג על ידי "השמש" נוכל גם נוכל. קרמת העתיד שלנו תלויה בתגובתנו להכרח הברזל של העבר. היא גם תלויה באופן בו משנים אנו את ההווה שלנו ואת עתידנו כתוצאה מההתפתחות הרוחנית שלנו בהווה.

ביהדות אנו נפגשים אמת זו במשפט :"הכל צפוי והרשות נתונה".

הרצאה מס 1

את קיומו הנוכחי על פני האדמה חייב האדם באופן חלקי לעולם החיצוני.  במובן הרחב, לא רק לממלכות אחדות של הטבע הסובב אותו לאלתר, אלא גם להשפעות המגיעות מן הכוכבים ומן המרחב הקוסמי.

אך זהו רק חלק אחד של העולם שאליו מחויב האדם בחיי ההווה הארציים. את קיומו הנוכחי חייב הוא מעל לכל לחייו הקודמים על האדמה, לתוצאות ולהשפעות אותם מביא הוא איתו מתוך תוכו. כפי שיודעים אתם מן הספרות האנתרופוסופית, אדם הוא ישות מרובעת. בכל פעם שהולך הוא לישון, נפרדים גופו האסטרלי והאני שלו מהגופים הפיזי והאתרי. מאיברים אלו, רק הגוף הפיזי והגוף האתרי חייבים את אופיים ואת  הרכבם לעולם החיצון הנגלה – או גם, לעולם האתרי הבלתי נראה הסובב את האדם. מן הצד השני, את כל מה שנושא הוא בקיום הארצי הנוכחי בגוף האסטרלי שלו ובאני שלו, חייב הוא במלואו לחוויותיו בעבר, בחיים קודמים על פני האדמה.

בעולם הפיזי החיצון קיימים שני שערים, שני פתחים שדרכם חיי אדם, כשהם נלקחים בשלמותם, מגיעים אל מעבר לעולם זה. נתייחס תחילה לאספקט קוסמי זה, ואחר נמשיך בלימוד ישיר הנוגע לחיים האנושיים. שני שערים אלו, עבור תושביה של האדמה, הם הירח והשמש.

עובדה היא שהמדע המודרני יודע לאמיתו של דבר מעט מאוד על גופיים שמיימיים – למעשה רק את הניתן לחישוב, או הניתן לצפייה בעזרת מכשירים. חישבו רק מה סוג הידע שיוכל להיות ברשותו של תושב מארס, לו ממארס או מכוכב אחר כלשהו, יהיה עליו לרכוש ידע בעזרת שימוש באותן המתודות שבהן משתמשים תושבי האדמה!

ידע זה הוא רק העובדה שהאדמה היא גוף זוהר המקרין את האור שהוא משקף מן השמש אל תוך חלל קוסמי. קרוב לודאי שהוא יעלה היפותזות מהיפותזות שונות, לגבי אפשרות קיומה או אי קיומה של ישות (חיים) על פני האדמה, כפי שבני אדם עושים זאת לגבי מארס.

תושבי האדמה יודעים שישויות מהדרגה שלהם וישויות מממלכות אחרות חולקות עימם את מקום משכנם. ואלו שאצלם הידע נגזר מתוך הגורלות הרוחניים הפנימיים של האנושות הארצית, יוכלו להשיג הבנה עמוקה יותר אודות משמעות גופים שמיימיים אחרים, לדוגמא, השמש והירח.

הבה ונחשוב אודות מה שניתן לומר על ההיבטים הפיזיים, נפשיים ורוחניים של קיום הירח. כאן חייב אני להזכיר לכם דברים רבים שניתן למצאם בספר – "מדע הנסתר בקוויו העיקרים", ובכמה  מקורסי-ההרצאות המודפסים.

מספרות זו יכולים אתם לדעת שהירח היה מאוחד פעם עם האדמה. גם על ידי המדע המודרני האורתודוכסי, לפחות על ידי מייצגיו החשובים – מקובל שהירח נפרד בעבר מן האדמה. אפשר לומר שבחר את מיקומו הוא בחלל הקוסמי.

אך מדע הרוח מגלה שלא רק הירח הפיזי נפרד מן האדמה אלא עימו עזבו גם ישויות מסוימות, ישויות שהתגוררו בעבר על פני האדמה יחד עם בני האדם.

היו אלו ישויות בדרגה רוחנית גבוהה הרבה יותר מאשר האדם בהתגלמותו הפיזית. אך הן היו ביחסים  קרובים עם בני אדם, למרות שיחסים אלו שונים היו לגמרי מאלו שבין בני אדם היום לבין עצמם.

כל מי שמקדיש עצמו אפילו ללימוד שטחי של ההיסטוריה המוקדמת של האדמה והישגיה הרוחניים חש הוקרה עמוקה לתרבויות השונות. כמובן שאבותינו, זאת אומרת אנו עצמנו באינקרנציות מוקדמות, לא היו כה 'חכמים' במובן המודרני כפי שאנו טוענים להיות היום, אך לאמיתו של דבר הם ידעו הרבה יותר. אחרי ככלות הכל, ידע לא מושג רק דרך פיקחות. פיקחות מגיעה מהאינטלקט, ואינטלקט הוא רק אחד מכישוריו של האדם, למרות שבימינו מוערך הוא במיוחד על ידי המדע, הרבה יותר מאשר כל דבר אחר.

עדיין, כשמסתכלים אנו כיצד התפתח העולם בהיבטים המוסריים והחברתיים במאה העשרים המוארת הזו, אין סיבה ממשית להיות גאים במיוחד בתרבות האינטלקטואלית שלנו – שנולדה רק במהלך השנים.

אפילו אנו נעזרים רק בהיסטוריה החיצונית על מנת לחזור לעבר, ואם אנו חושבים, לדוגמא, מה נבע מן המזרח הקדום לא נוכל אלא לחוש הערכה עמוקה. אפשר ליישם זאת גם על הישגים מסויימים של אנשים שזוכים אצלנו לכינוי 'בלתי מתורבתים'. מתייחס אני עתה רק להודו העתיקה, לפרס, לחוכמה הנהדרת שמכילות הוודות, לוונדטה ולפילוסופיית היוגה. אם ניתן לדברים אלו לפעול לתוכנו לא באופן שטחי, אלא עם כל עוצמתם הפנימית נרגיש הוקרה הולכת וגוברת למה שנוצר בזמנים הקדומים – לא רק דרך חוכמה כפי שמכירים אנו אותה, אלא בדרך שונה לגמרי.

מדע הרוח מבהיר לנו שמה שנשאר במסמכים תיעודיים, הוא רק שריד מחוכמה אנושית עתיקה. חוכמה זו הובעה בשפה הרבה יותר פואטית, אומנותית מזו שבה משתמש הידע המודרני, ולמרות זאת הייתה שם חוכמה עמוקה, שהועברה לבני האדם על ידי ישויות ברמת התפתחות גבוהה רבה יותר מזו של האנושות על פני האדמה.

אחרי הכול, חשיבה אינטלקטואלית מתרחשת  בסיועו של הגוף הפיזי, וישויות אלו לא היו בעלות גוף פיזי. זה מסביר את העובדה שהחוכמה הקדומה שלהם הועברה לאנושות  בעיקר בצורה פואטית ואומנותית.

ישויות אלו לא נשארו על פני האדמה, רובן למעשה מתגוררות היום על פני הירח במרומים. מה שהמדע המודרני יכול לגלות נוגע רק לקרקע החיצונית של הירח. הירח הינו בית אמיתי עבור ישויות רוחניות נעלות שמטרתם פעם הייתה להשרות את חוכמתם על האנושות הקדומה. לאחר מכן הם נסוגו על מנת לייסד מושבה ירחית זו בקוסמוס.

ממה שאמרתי ברור שישויות אלו השוכנות עתה על הירח שעברנו האנושי קשור בהם, היו בחיים קודמים שותפינו הארציים. והקשר שלנו איתם מתגלה באופן מיידי אם מסתכלים אנו מעבר למה שיכולים לתת לאדם העולם החיצוני והחיים החיצוניים.

כאשר מהרהרים אנו בכל הגורמים הללו, שעל ידם נקבע גורלנו, שאינם תלויים באינטלקט שלנו, אלא עולים עליו ומתייחסים לטבע העמוק שלנו, מבינים אנו שישויות ירח אלו, למרות שאינן מתגוררות יותר על האדמה, עדיין קשורות באופן עמוק ופנימי לגורלנו. זאת משום שלפני שיורדים אנו לאדמה ומקבלים את הגוף הפיזי שלנו מאבותינו, שוכנים אנו בעולם הרוח, בחיים טרום ארציים. ושם, אפילו היום, נמצאים אנו בקשר קרוב עם ישויות אלו שהיו שותפינו בקיום הארצי זמן רב לפני כן.

כאשר יורדים אנו מעולמות הרוח לתוך קיום ארצי, אנו עוברים דרך ספירת הירח, דרך קיום הירח. בזמנים קדומים, כאשר ישויות הירח היו על פני האדמה, היו הן בעלות השפעה עמוקה על האנושות, וכך גם היום, לאור העובדה שמטביעות הן לתוך ה"אני" היורד והגוף האסטרלי את זה שנישא לאחר מכן לתוך הגוף הפיזי על פני האדמה.

אף אחד לא יכול להחליט בעצמו להיוולד כאדם בעל כישרונות, גאוניות, או אפילו כאדם טוב. ועדיין, ישנם אנשים מוכשרים, גאונים וכאלה שהם טובים מלידה. אלו הן איכויות שאין ביכולתו של האינטלקט ליצר. קשורות הן עם הטבע הפנימי ביותר של האדם, חלק גדול ממה שבא איתו כאשר עובר הוא דרך הלידה מחיים של קיום טרום ארצי לעבר חיים ארציים.

חקיקתן והטבעתן של איכויות אלו עושות לאחר מכן דרכן לתוך מערכת העצבים והדם, לתוך האני והגוף האסטרלי של האדם ומתבטאות כגאוניות, ככישרון או כרצון לעשות טוב או רע. זוהי משימתם של ישויות הירח במהלך הזמן שבו, בקיומו הטרום ארצי, עובר אדם דרך ספירת הירח. הירח הוא בעל השפעה על כל מה שחי ונארג לתוך חלקו העמוק של טבע האדם הנמצא ברמת הלא מודע. עושה הוא זאת לא רק בעיתים בהן אהובים השרויים בהלך נפש פואטי, פוסעים לאורו.

השפעת ירח זו פעילה בכל דבר העולה מהמישור הנמצא מתחת לאינטלקט המודע והופך את האדם למה שהינו באמת בחיים הארציים.

כך היום ישויות ירח אלו עדיין קשורות עם עברנו, לאור העובדה שהן אלו שלאחר אינקרנציות מוקדמות שלנו, נותנות לנו בחיים הטרום הארציים, את החותם של האינדיבידואליות.

אם נתבונן לאחור לעבר חיינו עד לנקודה שבה יצאנו אל מעבר למישור הארצי לתוך המישור הרוחני שהוא המקום ממנו מגיעות היכולות המיוחדות שלנו – הטמפרמנט, האופי היסודי הפנימי ביותר שלנו, נמצא בירח את השער האחד המוביל אותנו מהפיזי לתוך עולם הרוח. זהו השער שדרכו חודר העבר לתוך חיינו ומעניק לנו אינדיבידואליות.

השער השני הוא השמש. את האינדיבידואליות שלנו אין אנו חייבים לשמש. השמש זורחת במידה שווה על הטובים ועל הרעים, על אנשים בעלי כישרונות ועל טיפשים. בכל הנוגע לחיים, אין לשמש השפעה ישירה על האינדיבידואליות שלנו.

רק במקרה אחד כוננה השמש קשר עם אינדיבידואליות ארצית, והדבר התאפשר משום שבנקודת זמן מסוימת של אבולוציית האדמה, ישות שמש נעלה, הכריסטוס, לא נשארה על השמש, אלא ירדה מן השמש לעבר האדמה והפכה להיות ישות ארצית בגוף אדם, ובכך קשרה את גורלה הקוסמי האישי עם גורל האנושות הארצית.

לישויות השמש האחרות שנשארו בספירת השמש אין גישה לאינדיבידואליות אנושית יחידה, אלא לזה המשותף לכל האנושות.

משהו מזה נשאר בכריסטוס והינו חסד אינסופי עבור האנושות: מה שנותר בו היה והינו שכוחו לא מבחין בין אדם לאדם. הכריסטוס אינו הכריסטוס של אומה זו או אחרת, של דרגה או מעמד זה או אחר. הוא הינו הכריסטוס עבור כל בני האדם, ללא הבדל של מעמד, גזע או אומה. כמו כן אין הוא הכריסטוס של אינדיבידואלים מסוימים, הואיל ועזרתו נגישה באופן שווה הן לגאון והן לטיפש.

אימפולס הכריסטוס נגיש לאינדיבידואליות של האדם, אך על מנת להיות יעיל (אפקטיבי) חייב הוא להשפיע במעמקים הפנימיים ביותר של הטבע האנושי.

הכוחות המסוגלים לקבל את אימפולס הכריסטוס אינם כוחות האינטלקט אלא כוחות הלב והנפש העמוקים ביותר. אך כאשר מתקבל דחף זה פועל הוא לא רק לטובת האנושי האינדיבידואלי אלא גם לטובת האנושי האוניברסאלי. זאת משום שהכריסטוס הוא ישות שמש.

כשאנו מתבוננים בעבר אנו מרגישים את עצמנו קשורים לקיום הירח ומבינים שנושאים אנו איתנו דבר מה שלא מגיע מן ההווה אלא מן העבר הקוסמי – לא רק מהעבר הארצי. בקיום הארצי הנוכחי שלנו מאחדים אנו קטע זה של העבר עם ההווה. באופן הרגיל אין אנו מקדישים תשומת לב למה שקטע זה של העבר מכיל. אך לאמיתו של דבר לא נוכל להיחשב לישויות אנושית אם הוא אינו ברשותנו.

יש משהו אוטומטי במה שמשיגים אנו בזמן שבו יורדים אנו מהקיום הטרום ארצי לקיום הארצי. האלמנט האוטומטי בגופינו הפיזי והאתרי. מה שהופך אותנו לישות אינדיבידואלית מסוימת קשור באופן פנימי לעברנו וכמו כן לקיומנו הירחי. אך כפי שקשורים אנו עם העבר דרך קיומנו הירחי, כך קשורים אנו עם העתיד דרך קיום השמש.

גם בזמנים מוקדמים יותר היינו בשלים לכוחות הירח, במיוחד ביחס לישויות שפרשו אל הירח.
בקשר לשמש הפועל בימינו כאימפולס שהוא אך ורק בספירה האנושית-אוניברסאלית, לא נהיה מוכנים אלא בעתיד הרחוק מאוד, כאשר תגיע האבולוציה לדרגה מתקדמת הרבה יותר. השמש היום יכולה להשפיע רק על ישותנו החיצונית. רק בעתיד הרחוק מאוד תוכל היא להשיג את האינדיבידואליות שלנו, מרכזה הפנימי ביותר של ישותנו, כאשר האדמה לא תהיה עוד אדמה. כאשר תעבור האדמה דרך מטמורפוזה לקיום שונה לגמרי, אז ורק אז נהיה מוכנים לקיום השמש.

בני אדם כל כך גאים באינטלקט שלהם – אבל האינטלקט באנושות הנוכחי הינו תוצר טהור של האדמה, משום שקשור הוא למוח, והמוח – למרות האמונה הרווחת – הוא המבנה הפיזי ביותר באורגניזם האנושי.

השמש מושכת אותנו בחוזקה משעבוד זה לאדמה, משום שהשמש למעשה לא פועלת על המוח שלנו, לו הייתה עושה זאת, היינו מפיקים מחשבות הרבה יותר חכמות! מן האספקט הפיזי השפעת השמש מפעילה את הלב, ומה שזורם החוצה מן הלב הינו פעילות שמש. דרך המוח אנשים הם ביסודם אגואיסטים, דרך הלב הופכים הם לחופשיים מן האגואיזם ומתרוממים לרמה של אדם-אוניברסאלי. כך, דרך השמש אנו בעלי ערך הרבה יותר מאשר עלולים היינו להיות לו ננטשנו למשאבינו אנו בקיומנו הארצי הנוכחי.

הבה ונאמר זאת כך: אם באמת נוכל למצוא את דרכנו לכריסטוס, יאפשר הוא לנו, משום שהוא ישות שמש, להיות הרבה יותר מאשר נוכל להיות לולא עשינו כך.

השמש הניצבת במרומים מייצגת את העתיד, בו בזמן שהירח מייצג את העבר. השמש היא השער האחר לעבר עולם הרוח, השער המוביל אותנו לעתיד. בדיוק כפי שנדחפים אנו לקיום ארצי על ידי ישויות ירח וכוחות ירח, כך במוות, מונעים אנו מחוץ לקיום זה על ידי כוחות שמש. כוחות שמש אלו קשורים עם החלק של טבענו שעדיין אינו תחת שליטתנו, זה שהאלים נתנו לנו בכדי שלא ניבול בחיים הארציים, אלא נעבור מעבר לגבולותינו אנו. וכך ירח ושמש הם למעשה שני השערים ביקום אל חיים רוחניים. הירח מיושב בידי ישויות שאיתן היינו קשורים בדרך שעליה הצבעתי. השמש מיושבת בידי ישויות שאיתן, להוציא ישותו של הכריסטוס – נתאחד רק בקיומנו הקוסמי העתידי.

הכריסטוס יוביל אותנו לעבר אלו שהיו פעם שותפיו בשמש. אבל זה, ככל הנוגע לאדם, שייך לעתיד.
אמרנו שהשפעתו של הירח פועלת לתוכנו מעולמות הרוח. נכון הדבר גם לגבי ההשפעות הפועלות על הגופים הפיזי והאתרי מן השמש. חישבו לדוגמא על הטמפרמנטים. ישנם כוחות בטמפרמנטים שפועלים לתוך הגוף הפיזי, אבל במיוחד לתוך הגוף האתרי. הדבר מוסדר על ידי המשחק ההדדי בין שמש וירח. אדם בעל גוון חזק של מלנכוליה בטמפרמנט שלו מושפע חזק מהירח. באופן דומה, אדם עם גוון סנגויני בצורה בולטת, מושפע מהשמש. אדם שבתוכו איכויות שמש וירח מאוזנות ומנוטרלות יהיה הטיפוס הפלגמאטי.

כאשר האלמנט הפיזי ככזה פועל לתוך אדם ובא לידי ביטוי בחיי הנפש, כפי שרואים  בטמפרמנטים, כוחות השמש והירח פועלים על מכלול ישותו .

אדם ער לכוחות אלו בראשונה רק כאשר פוגש הוא אותם בביטוי החיצוני הפיזי כאשר הירח, ובצורה דומה גם השמש, מודיעים על נוכחותם דרך גרמי השמיים הנראים לעין כלפי חוץ. עדיין מושפע הוא מכוחות העולים בהרבה על אלו הפיזיים. חייבים אנו לדבר תמיד על שמש וירח כממשויות רוחניות. וקל למדי להבין זאת.

חישבו  נא על הגוף האנושי. אין הוא מכיל יותר את אותו החומר שהיה בתוכו לפני עשר שנים. בצורה בלתי פוסקת אתם נפטרים מחומרים אלו ומחליפים אותם בחדשים. מה שממשיך הוא הצורה הרוחנית של האדם, התצורה של כוחות פנימיים. נניח שיישבתם בחדר זה לפני עשר שנים. עתה אינכם נושאים עימכם את הבשר והדם שהיו בתוככם אז כיסודות חומריים. הפיזי מעורב בתהליך בלתי פוסק המתרחש מפנים כלפי חוץ. מושלך הוא החוצה כל הזמן. למרות שעובדה זו ידועה, לא תמיד זוכרים אותה. היינו הך לגבי הקוסמוס. אנשים חושבים שהירח שזורח כלפי מטה על האדמה היום הוא אותו הירח שזרח על קיסר, אלקבידאס או על הבודהה. באופן רוחני, כן, זהו אותו הירח, אבל לא במובן של היסודות הפיזיים.

באשר לשמש, מחשבים הפיסיקאים והאסטרו פיסיקאים כמה זמן יעבור עד שתתפורר בחלל הקוסמי. יודעים הם שהיא תתפורר אבל הם מעריכים זאת במונחים של מיליוני שנים. תוצאה דומה הייתה מתקבלת לו היו מחילים חישוב שכזה אודות הישות האנושית. החישובים הם לגמרי נכונים ולא יכולים להיות שגויים – אלא שאינם אמת! הם הינם לגמרי נכונים, אך חישבו נא רק אודות הדבר הבא: אם בודקים אתם לב אנושי היום, וכך לאחר חמישה ימים, ושוב לאחר חמישה ימים נוספים, יכולים אתם לחשב על פי שינויים המתרחשים בהווה, כיצד היה הוא שלוש מאות שנה לאחור וכיצד יהיה הוא שלוש מאות שנה קדימה.

באותה הדרך יכולה הגיאולוגיה לחשב כיצד נראתה האדמה לפני עשרים מליון שנה וכיצד תראה בעוד עשרים מליון שנה. החישובים יהיו לגמרי נכונים, אך האדמה לא התקיימה לפני עשרים מליון שנה, ולא תתקיים בעוד עשרים מיליון שנה. החישובים כשלעצמם הם נכונים אבל הם אינם אמת! במובן זה לא שונה הקוסמוס מהאדם אף לא לתקופות קצרות.

למרות שלעומת היסודות בגוף החי, נשארים היסודות המינראליים זמן ארוך יותר באותה צורה, עדיין אפילו החלק הפיזי הטהור של יסוד מינראלי משתנה. כפי שאמרתי, הרכבו של הירח בשמיים היום אינו זהה לזה שהיה בזמנם של קיסר, אלקבידיאס או הקיסר אוגוסטוס, משום שמרכיביו השתנו, בדיוק כפי שמשתנים יסודותיו של גופו הפיזי של האדם .

מה שנמשך שם בקוסמוס הוא אלמנט רוחני, בדיוק כמו במקרה של ישות אנושית. מה שנמשך מלידה עד מוות הוא המהות הרוחנית ולא המרכיבים הפיסיים.

לכן משקיפים אנו על העולם באופן הנכון רק כאשר אנו אומרים שזה שממשיך באדם בין לידה ומוות הוא הנפש שלו. מה שממשיך אי שם בגופים השמיימיים הוא מגוון של ישויות. וכאשר מדברים אנו אודות הירח והשמש עלינו להיות מודעים שאם רוצים אנו לומר דברי אמת, חייבים אנו לדבר אודות ישויות הירח וישויות השמש. ישויות הירח קשורות לעברנו, ישויות השמש תהיינה קשורות עם עתידנו, אך אפילו עתה פועלות הן לתוך קיומנו הפיזי.

ניתן יהיה לכונן בסיס שלם של לימוד הקרמה האנושית והגורל רק אם ניתן לאדם את מקומו הנכון בקוסמוס.

לא נוכל לשנות את העבר, גם אם ננסה. מסיבה זאת ישנו אלמנט של הכרח שאינו ניתן לשינוי בכוחות הירח, כפי שפועלים הם היום ואוחזים בטבע האנושי שלנו. כל מה שמגיע אלינו מן הירח הוא בעל טבע משלו. בכל מה שבא מהשמש ומצביע לעבר העתיד, קיים דבר מה שבו יכולים רצוננו, חירותנו להוות גורם משפיע.

לכן יכולים אנו לומר: כאשר תופס אדם את האלוהי שבקוסמוס, ובמקום הכללות מעורפלות וסנטימנטליות מסוגל הוא לדבר אודות האלוהי כפי שמתגלה הוא בכמה גופים שמיימיים בדייקנות ובצורה מוגדרת, שפה מיוחדת תתחיל לתפוס צורה בתוכו כאשר יהרהר הוא אודות הגופים השמיימיים כשהוא חמוש בידע-הלב ובהבנה אנושית אמיתית.

עתה נניח שמתבוננים אנו על ישות אנושית העומדת מולנו. על ידיה, או על זרועותיה, ראשה, חזה, רגליה, כפות רגליה. במקרה כזה היינו שואלים: מהו הדבר הזה? כאשר לא נעשית הבחנה וכל דבר נושא תווית מוכללת – 'אנושי', וכאשר אין לנו כיוון או יעד מסוים, תהיה התשובה: בן אדם. הדבר נכון גם כאשר מתבוננים אנו לעבר הקוסמוס, מהרהרים בשמש, בירח ובכוכבים ומדברים על האלוהי בהכללה. עלינו להשיג השקפה נכונה מדויקת ואמיתית אודות האלוהי. וזאת עושים אנו כאשר מכירים אנו, לדוגמא, בקשר העמוק של הירח עם עברנו, לאמיתו של דבר עם עברה של האדמה עצמה. אז, כאשר מתבוננים אנו אל הירח במרומים, יכולים אנו לומר: "אתה, צאצא קוסמי של ההכרח, כאשר מהרהר אני בתוכי אודות זה שאינו מושפע מרצוני, חש אני בפנימיותי מאוחד איתך."

הידע שלנו אודות הירח הופך אז לתחושה, וזאת משום שמבחינים אנו שכל התנסות העולה בצורה מורגשת מתוך הכרח פנימי קשורה לירח.

אם נהרהר בדרך דומה אודות הטבע הפנימי ביותר של השמש, לא רק בעזרת חישובים או התבוננות דרך מכשירים, נוכל לחוש את הנגיעה שלה בכל דבר העולה בנו כחירות, ככל דבר שאנו עצמנו יכולים להשיג לטובת העתיד.

התנסויות כאלו יאפשרו לנו להתחבר לחוכמה האינסטינקטיבית של האנושות הקדומה. משום שלא נוכל להבין באמת את זה הקורן ביופי פואטי שכזה מתרבויות עתיקות, אלא אם כן נוכל להרגיש עדיין, כאשר מתבוננים אנו לעבר הירח, ששולחים אנו מבט לעָבר עם אלמנט ההכרחיות שבו, וכאשר מתבוננים אנו אל השמש מופנה מבטינו לעבר חירות הקשורה לעתיד.

הכרח וחופש נארגים לתוך גורלנו. במונחים ארציים ואנושיים מדברים אנו על הכרח וחירות.   Freedom and Necessity – במונחים שמשיים וקוסמיים מדובר על קיום ירחי וקיום שמשי.

הבה ונגלה כיצד פועלים כוחות השמש והירח אל תוך קורי הגורל. פוגשים אנו אדם מסוים. בדרך כלל, העובדה שפגשנו בו מספיקה כשלעצמה עבורנו. מקבלים אנו את החיים כפי שהם באים מבלי שנשקיף עליהם, או נקדיש לכך מחשבה רבה. אך בדיקה קפדנית עמוקה יותר של חיי אנוש אינדיבידואלים חושפת את העובדה שכאשר שתי ישויות נפגשות, נסללה דרכם בדרך מיוחדת מאוד.

תנו דעתכם על שני אינדיבידואלים, האחד בן עשרים וחמש והשני בן עשרים הנפגשים; יכולים הם להתבונן לעבר מהלך חייהם עד כה ויהיה זה מובן מאליו לכל אחד מהם שכל אירוע ואירוע בחייהם, נאמר בחייו של בן העשרים, כיוון אותם ממקום אחר לגמרי בעולם לעבר פגישה זו, במקום מסוים זה, עם האחר.

נכון הדבר גם לגבי בן העשרים וחמש. ביצירת הקרמה ישנה חשיבות רבה לעובדה שישויות אנושיות, המגיעות ממקומות שונים לגמרי בעולם, נפגשות כאילו היו מובלות הן בידי הכרח-ברזל היישר לעבר נקודת המפגש. לא מוקדשת מחשבה לפלא שיכול להתגלות על ידי לימודים מסוג זה, אך חיי אנוש מועשרים לאין שיעור בידי תובנות לגבי סיטואציות שכאלו ומתרוששים בלעדיהן. אם נתחיל לחשוב אודות מערכת היחסים שיש לנו עם בני אדם אחרים שדומה שפגשנו בהם במקרה, נהיה חייבים לומר לעצמנו שביקשנו אותם, חיפשנו אותם, מאז לידתנו לקיום הארצי, ולמעשה, אפילו לפני כן.

אבל אין ברצוני לדבר על כך ברגע זה. חייבים אנו רק להזכיר לעצמנו שאם אינדיבידואל זה לא היה נקרה בדרכנו בנקודה מסוימת בחיינו הארציים, סוטים היו חיינו לכיוון שונה במקצת לעבר השמאל או הימין, במקום לכוון שלקחו. כפי שאמרתי, אנשים לא מקדישים מחשבה כלשהי על עניינים שכאלה. אך האמונה שדבר מה שלא הקדשנו לו תשומת לב אינו קיים היא יהירות מוחלטת. זוהי עובדה, ובסופו של דבר היא תחשוף עצמה להתבוננות. ישנו הבדל משמעותי בין מה שהתרחש לפני הפגישה בפועל בין שני אנשים, ובין זה העומד לקרות מרגע זה והילך. לפני שנפגשו הם בחיים הארציים, השפיעו האחד על השני ללא שידעו אחד על קיומו של האחר. לאחר הפגישה נמשכת ההשפעה ההדדית, אך עתה מכירים הם זה את זה. וזוהי בתורה, התחלה של דבר מה משמעותי ביותר.

מובן מאליו שפוגשים אנו אנשים רבים בחיים שאותם לא חיפשנו. אין הכוונה למפגשים שלנו עם אנשים רבים שחושבים אנו שמוטב היה לולא פגשנו אותם! לא לכך כוונתי… אלא לכל האירועים בהם פוגשים אנו אינדיבידואלים רבים שעליהם אין אנו יכולים לומר שיצאנו לעברם בכוונה למצאם.

אם נאיר את מה שנאמר זה עתה באורו של מדע הרוח, יתבהר לנו שמה שפעל בין שתי ישויות אנושיות לפני שהן נפגשו למעשה בחיים הארציים – נקבע על ידי הירח. בעוד שכל מה שמתרחש ביניהן לאחר פגישתן נקבע על ידי השמש.

לפיכך, מה שקורה בין שתי ישויות אנושיות לפני שהן מכירות האחת את השניה נחשב רק לתוצאה של הכרח-ברזל ומה שמתרחש לאחר מכן – כביטוי של חירות, של יחסים חופשיים הדדיים, והתנהגות חופשית הדדית.

זוהי אכן אמת, שכאשר פוגשים אנו ישות אנושית, מתבוננת נפשנו באופן תת-מודע אחורה וקדימה: אחורה לעבר הירח הרוחני, קדימה לעבר השמש הרוחנית. ולזה קשורה אריגת הקרמה, הגורל שלנו.

מעט אנשים היום הם בעלי יכולת להרגיש דברים אלו. אך זוהי בדיוק הסיבה שכל כך הרבה דברים בתקופתנו מתחילים לתסוס, בדיוק משום שיכולות אלו מתחילות להתפתח.

ישנם אנשים ספורים שהם בעלי יכולות אלו אלא שאינם מודעים לכך ומייחסים הם את התוצאות למכלול דברים אחרים. למעשה במציאות יכולות הבחנות אלו להיאבק כך שכאשר תתרחש פגישה בין אדם לאדם אחר, יוכלו שניהם להבחין עד כמה חייבים הם פגישה זו להכרח-הברזל, לכוחות הירח.

לאור השמש, לאור החירות, חייבים הם את האופן שבו ימשיכו יחסיהם מנקודה זו ואילך. חווית הגורל שכזו היא עצמה חלק מגורל קוסמי של האנושות בת זמננו והלאה לתוך העתיד.

כאשר פוגשים אנו ישות אנושית בעולם יכולים אנו להבחין די בבירור בין שני סוגי מערכות יחסים. במקרה של אינדיבידואל אחד נמשכת מערכת היחסים מן הרצון, במקרה של האחר, נמשכת היא פחות או יותר מהאינטלקט, או אפילו מן החוש האסתטי. חישבו נא על ההבדלים העדינים במערכות יחסים בין בני אדם אפילו בילדות או בנעורים. יכולים אנו לאהוב אדם או לחילופין לשנאו. אם הרגש לא מגיע לעוצמה גדולה, יכולים אנו להרגיש סימפתיה או אנטיפתיה. במקרה זה רגשותינו אינם חודרים עמוק מאוד, אנו חולפים על פני אדם זה או נותנים לו לחלוף על פנינו. לא ניתן להכחיש שזוהי ההרגשה שהרגשנו כלפי רוב המורים שלנו בבית הספר, ויכולים אנו להחשיב עצמנו ברי-מזל אם אכן כך היה המצב.

אך מערכות יחסים שונות לגמרי גם הן אפשריות, אפילו בילדות. מדברים אנו על המקרים בהם הושפענו עמוקות ממעשיו של אדם מסוים עד כדי כך שאמרנו: חייבים אנו לנהוג כמותו! מערכת היחסים בינינו גרמה לנו לבחור בו כגיבור שלנו, כאחד שאחריו נלך עד האולימפוס.

בקצרה, בני אדם מסויימים הם בעלי השפעה על האינטלקט שלנו, או לכל היותר על הסימפטיות והאנטיפטיות האסתטיות שלנו. ואחרים הם בעלי השפעה ישירה על הרצון שלנו. חישבו נא על הצד השני של החיים. נסיבות חיצוניות עשויות להובילנו למגע קרוב עם אנשים מסויימים ועדיין אין אנו מסוגלים לחלום על אודותיהם. יכולים אנו לפגוש אדם רק פעם אחת, ועדיין להרגיש קשורים אליו, כשאנו חולמים עליו תדירות.

אם אין אנו זוכים למפגש אינטימי יותר איתו בחיים ארציים אלה, ישמר מפגש כזה לאינקרנציות הבאות. בכל מקרה, יחסינו כלפי אדם אחר הם עמוקים, אם סמוך לפגישתנו עימו, מתחילים אנו לחלום אודותיו.

ישנו גם סוג של חלומות בהקיץ, שאצל רוב האנשים בני זמננו אינם מוגדרים באופן בהיר. אבל כפי שיודעים אתם, ישנם גם אנשים מקודשים החווים את החיים באופן שונה לגמרי.

כאשר פוגשים אנו אדם המטביע רושם על הרצון שלנו, ישפיע הוא גם על 'הדיבור הפנימי' שלנו; הוא ידבר לא רק כאשר ניצב הוא פנים מול פנים מולנו; הוא גם ידבר מתוכנו. מי שמקבל חניכה לתוך הקיום הקוסמי הסודי, יודע שישנם יחסים כפולים בין אנשים כאשר הם נפגשים: ניתן לפגוש אדם שנקשיב לו, ולאחר מכן נלך לדרכנו; לא נזדקק יותר להקשיב לו. נפגוש אחרים שלהם נקשיב, וכאשר נלך מעל פניהם ידמה הדבר שהם עדיין מדברים – אך מתוך ישותנו הפנימית. הם הינם שם ובאמת, דומה שמדברים הם בדרך זו.

במקרה של מתקדש קורה מה שזה עתה תיארתיו: נושא הוא עימו למעשה, באיכות עמוקה של קולו שלו, את אלה שהרשימו אותו באופן הזה. גם אצל אלו שאינם מתקדשים קורה הדבר, אבל רק באזור הרגש; הדברים אצלם דומים, רק במישור הלא מודע.

הבה ונניח שפוגשים אנו אינדיבידואל ואז חולפים אנו דרך אנשים אחרים המכירים אותו במידה שווה ומציינים בפנינו עד כמה אדם זה נהדר הינו. זאת אומרת שחשבו הם אודותיו ויצרו שיפוט המבוסס על האינטלקט.

אין אנו מכנים כל מי שאותו פוגשים אנו בכינוי אדם נהדר או בהתאם למקרה, אדם גס.
ישנם אנשים המשפיעים על הרצון שלנו – שכפי שאמרתי, שורים במעין קיום רדום בתוכנו במהלך חיי העירות שלנו. התוצאה היא שחייבים לעקוב אחריהם או להתנגד להם. עבור אדם שאינו מתקדש, אינדיבידואלים אלו חיים ברצון שלו אפילו אם אין הם מדברים מתוכו. מה בדיוק אם כן השוני בין שני סוגי מערכות יחסים אלו?

כאשר פוגשים אנו בני אדם אחרים שאינם בעלי השפעה על הרצון שלנו, שהם כאלה שאודותיהם יוצרים אנו שיפוט מסוים בלבד, לא קיימת בינינו לבינם מערכת יחסים קרמתית חזקה. אין בינינו לבינם קשר מחיים ארציים קודמים. אינדיבידואלים המשפיעים על רצוננו ממש, כאלה שדומה שהם תמיד איתנו, שהם בעלי השפעה עמוקה עלינו, וששרויים תמיד במחשבותינו, כך שחולמים אנו עליהם בחיי העירות שלנו – אלו הם האינדיבידואלים שאיתם קשורים היינו בחיים קודמים, שאיתם קשורים אנו באופן קוסמי דרך שער הירח.
בעוד שבחיינו הנוכחיים, דרך השמש קשורים אנו עם כל מה שחי בתוכנו ללא אלמנט ההכרח השייך  לקיום הירחי.

זוהי אריגתו של הגורל. מצד אחד יש ברשותו של האדם 'קיום-ראש' נבדל, שבו הינו עצמאי באופן ניכר. אפילו מבחינה פיזית, קיום-ראש זה מעלה עצמו כל הזמן מעבר לתנאים הכלליים של קיומו הקוסמי, ובאופן הבא: המוח שוקל בערך 1,500 גרם, ועם משקל כזה יכול הוא פשוט למחוץ את כל כלי הדם הנמצאים מתחתיו. רק חישבו על כך – משקל של 1,500 גרם לוחץ על אותם כלי דם עדינים! אבל לא כך הדבר.

מדוע לא? פשוט מפני שהמוח קבוע בתוך נוזל המוח. אם למדתם פיזיקה, יודעים אתם שגוף השרוי בתוך נוזל מאבד משקל השווה במשקלו לנפח המים אותם הוא דוחק – זה מה שמכונה עקרון ארכימדס.

המשקל הממשי של המוח הוא כ-20 גרם, משום שהמוח צף בתוך נוזל המוח. לפיכך המוח בגוף לוחץ אך ורק במשקל של 20 גרם – ודאי שלא במשקלו הממשי שהוא 1,500 גרם. המוח מופרד והוא בעל קיום עצמאי.

ניתן לדמות את המוח כאדם היושב במכוניתו. האדם עצמו לא זז, המכונית זזה והוא יושב בשקט. המוח שלנו, כנושא האינטלקט הינו בעל קיום נבדל.

זוהי הסיבה מדוע האינטלקט הוא כה עצמאי מהאינדיבידואליות שלנו. לא הייתה זו בשורה טובה עבור הבנה הדדית, לו כל אחד מאיתנו היה בעל אינטלקט נפרד ומובחן! מסוגלים אנו להבין זה את זה רק משום שכולנו אוחזים בעקרון דומה של אינטלקט, למרות שכמובן ישנם הבדלי רמה. אינטלקט הוא עיקרון אוניברסאלי. בני אנוש יכולים להבין האחד את השני דרך האינטלקט שהוא עצמאי מאיכויות אינדיבידואליות.

כל מה שמופיע בגורל האדם כזה השייך להווה המיידי – כמו פגישה בין שני בני אדם – פועל על האינטלקט ועל אימפולסים של רגשות הקשורים לאינטלקט. במקרה כזה נאמר על מישהו שהוא 'בחור נפלא'. אדם שלא עורר בנו עניין עמוק יותר מאשר הרושם שהשאיר על האינטלקט שלנו. כל מה שלא שייך לקרמה שלנו הוא בעל אפקט על האינטלקט שלנו.

כל מה שהוא חלק מהקרמה שלנו ומחבר אותנו עם בני אדם אחרים כתוצאה של התנסות שחווינו עם אותם בני אדם שפוגשים אנו עתה – כל זה פועל דרך המעמקים של טבע האדם השרויים ברצון. ולכן נכון הדבר שהרצון פועל אפילו לפני שלמעשה אנו פוגשים את אותו אדם שאיתו יש לנו קשרים קרמתיים. הרצון לא תמיד מואר על ידי האינטלקט. רק חישבו כמה מפעילות הרצון שרויה בחשכה! הקרמה המפגישה בין שני בני אדם אפופה באי בהירות העמוקה ביותר. הם לא ערים לכך שהקרמה פועלת מהמקום בו מעורבים הרצונות שלהם. האינטלקט מתחיל לפעול מהרגע שבו פוגשים הם אחד את השני, ומה שנארג אז על ידיו יכול להוות בסיס לקרמה עתידית.

באופן בסיסי, לא תמיד, אבל באופן בסיסי, נכון יהיה לומר שעבור שני בני אדם הקשורים באופן קרמתי, התרחשה פגישתם כתוצאה מפעילות הקרמה שלהם. רק מה שעשויים הם לעשות לאחר מכן כהמשך של זה החי בלא מודע – זה ורק זה יהפוך להיות חלק מזרם הקרמה העתידי. אבל חלק ניכר ממה שנארג לגורלם הוא בעל תוצאה רק על האינטלקט שלהם, על הסימפטיות והאנטיפתיות שלו. עבר ועתיד, קיום ירחי וקיום שמשי מתערבבים להם האחד עם השני. חוט הקרמה המגיע מהעבר נארג עם החוט המוביל אל העתיד.

יכולים אנו למעשה להתבונן לתוך הקיום הקוסמי. משום שאם מתבוננים אנו בזריחת החמה בבוקר, ובירח בלילה, יכולים אנו לזכות בהצצה בתמונה שבה הכרח וחופש נארגים בגורלנו על ידי יחסיהם ההדדיים. ואם נהגה בירח ובשמש כשברשותנו מושג קונקרטי אודות הכרח וחירות בגורל האדם, יחשפו הם בפנינו את הצד הרוחני שבתוכנו. לא עוד נדבר כפי שמדברים הפיזיקאים חסרי הידיעה, שבהתבוננותם בירח אומרים רק שמשקף הוא את אור השמש… אלא כאשר נראה אנו את אור הירח שהוא דומה לאורה של השמש, נדבר במקום זאת על אריגתו של הגורל הקוסמי.

עיון זה בגורלנו האנושי מוביל לתפיסה של גורל קוסמי. אז ורק אז נוכל לטוות את קיומנו האנושי עם הקיום הקוסמי במובן האמיתי. חייב אדם לחוש עצמו כאיבר חי של הקוסמוס. כפי שאצבע היא אצבע כל עוד היא חלק מהגוף האנושי – כאשר היא נקטעת היא אינה יותר אצבע – כך האדם עצמו הוא בעל קיום אמיתי רק במידה שהינו חלק מהקוסמוס.

אך האדם הוא יהיר, וקרוב לודאי שהאצבע הייתה ענווה יותר לו היה לה אותו סוג של הכרה… ועדיין יכול להיות שלא עוד הייתה ענווה לו יכלה בכל רגע לקרוע עצמה לחופשי ולנוע מסביב לגוף… למרות שחייבת היא להישאר בספירה של הישות האנושית כדי להיות בכלל אצבע!

ואדם, כאדם ארצי, חייב להישאר בספירת האדמה אם רוצה הוא להיות אדם. הוא הינו ישות לגמרי שונה, הוא הינו ישות נצחית כאשר הוא מחוץ לספירת האדמה, בין אם לפני קיומו הארצי ובין אם לאחריו.

שוב, יכולים אנו לרכוש ידע אודות ספירות אלו של הקיום רק כאשר מכירים אנו את עצמנו כאיברים של היקום. הכרה זו לא תושג בעזרת ספקולציות לא מציאותיות אודות קשרינו עם היקום, אלא רק כאשר, כפי שניסינו היום, לומדים אנו באופן הדרגתי לחוש את המציאות הממשית שלה. אז חשים אנו שגורלנו בממשותו הוא למעשה בבואה של עולם הכוכבים, של הטבע השמשי, והטבע הירחי. לומדים אנו להתבונן החוצה ביקום ולקרוא את מגילת חיינו מתוך החיים של היקום העצום. כמו כן לומדים אנו להתבונן לתוך נפשנו אנו ולהבין דרכה את העולם. משום שאין אדם מבין את הירח אם אינו מבין את האלמנט של ההכרחיות בגורל האדם. ואין אדם מבין את השמש אם אינו מבין את אלמנט החופש בטבע האדם. אלו הם הקשרים ההדדיים בין הכרח וחירות.

בישיבת ייסוד חג המולד בגיתהאנום ניסינו לתת את האימפולס שיוכל לעזור לנו להפוך עובדות אלו של תפיסה אזוטרית אמיתית, יעילים יותר לזמנים שיבואו. מקווה אני שחברינו יהיו מודעים יותר ויותר לזה שהתרחש בכריסמס. רוצה אני להסב במיוחד את תשומת ליבכם לעובדה שכל חבר יכול עתה לקבל את גיליון החדשות. דרך גיליון חדשות זה והתפתחויות רבות אחרות בחברה האנתרופוסופית, תוכל בעתיד החברה כולה לקחת חלק בחיים המתחדשים שיכולים לזרום מהאנתרופוסופיה.

מצב הבידוד שהיה עד עתה בין הקבוצות חייב להגיע לסופו מהר ככל האפשר. החברה האנתרופוסופית יכולה להפוך לשלמות אמיתית רק כאשר אלו שהם חברים בקבוצה בניו-זילנד ידעו מה מתרחש בקבוצה בברן, וחברי קבוצת ברן ידעה מה מתרחש בניו-זילנד או ניו-יורק או וינה. זה צריך להיות עתה אפשרי. ודבר אחד מבין רבים שעושים אנו, או לפחות שרוצים אנו לעשות בהקשר לישיבת חג המולד הוא להפוך את גיליון החדשות הזה לאמצעי לפעילות אנתרופוסופית בעולם. צריכים אנו להקדיש תשומת לב לגיליון החדשות, ואז נבין כולנו מה ניתן לעשות על מנת לקדם את מטרתו.

בעודי מדבר כאן מונפק בדורנאך הגיליון השלישי של עיתון החדשות. הראיתי בו כיצד יכול כל חבר לשתף פעולה על מנת להפוך אותו לשיקוף אמין של הישגיי האנתרופוסופיה. רק משום שמאמין אני שבתקופה זו הכרחי עבור החברה האנתרופוסופית לטפח באופן נמרץ יותר את האנתרופוסופיה.  אין הכוונה לתכנים נוספים, אלא להתלהבות, ללהט גדולים יותר, לאהבה גדולה יותר. למרות שבמובן הרגיל יש לי, בגילי, את כל ההצדקות לפרוש, החלטתי רק בגלל סיבות אלו, לאחר שוויתרתי על ההנהגה האישית של החברה בשנת 1912, להתחיל שוב ולדמות שרכשתי מחדש את נעורי ושמסוגל אני לעבוד.

רצוני שתבינו זאת כשאיפה שלי להמריץ את העניין לחיים פעילים יותר בחברה האנתרופוסופית. תקוותי היא – וכל מי שלא היה בדורנאך יוכל לקרוא על כך בשבועון הגיתאני, ובגיליון החדשות – שיהיה אשר יהא הערך הרוחני שהושג בישיבת חג המולד חייב הוא להגיע לכל אחד ואחד מהחברים. על ידי זה, תושג המטרה של הכנסת חיים רוחניים אמיתיים לתוך החברה האנתרופוסופית.

בית הספר הגבוה למדעי הרוח נוסד בחג המולד במטרה להזרים שוב את החיים הרוחניים לתוך החברה האנתרופוסופית. מקווה אני שדברים אלה שנשאתי בפניכם היום יביעו את שאיפתי שחיים אזוטריים יתגלו שנית בקרבנו באופן שיתחוור לכם יותר ויותר.

מטרה זו יכולה להתגשם דרך מה שיכול לנבוע מדורנאך כמרכז שבו נוסדה בחג המולד החברה הכללית האנתרופוסופית. מי ייתן וחברי קבוצת ברן זו, יוכלו לתרום בצורה יעילה למה שרוצים אנו להשיג בדורנאך עבור כל התנועה, עד למידה שכוחותינו יאפשרו זאת.

  1. כרכים 1-3 יצאו לאור בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס. כרכים 4-5 יצאו לאור בעברית בהוצאת חירות. כרכים 6-8 יצאו לאור בעברית בהוצאת כחותם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *