יחסי קארמה כרך 8
רודולף שטיינר
הרצאה מספר 4
GA240
24.8.1924 אנגליה (טורקי, לונדון)
תרגום אורנה בן דור
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן
אנו נבין בדרך הטובה ביותר כיצד עוגנת הקרמה בתוך האינדיבידואל ובאבולוציה של האנושות, וכיצד מסייעות העובדות הבודדות של הקרמה לתיאורה, אם ניקח בחשבון כיצד התפתחה התודעה האנושות מאז הזמנים בהם הייתה לאדם, אפילו בחייו היומיומיים, תפיסה אלמנטרית ישירה אודות הקרמה שלו.
המצב היום הינו כך שבתודעה הערה שלו אין האדם יודע מאום אודות הקרמה שלו.
העולם בו חי הוא מיקיצתו ועד הירדמותו מונע ממנו מלהחזיק בידע ישיר אודות הקרמה שלו. אך לא תמיד הייתה האנושות במצב התודעה הנחשב היום לנורמאלי. בזמנים עתיקים, במשך תקופות האבולוציה הפוסט-אטלנטיות הקדומות, שלט אף בחיי היום יום של האדם מצב תודעה אחר לגמרי. ישנם שלושה מצבים, או תנאים, בתודעה הנורמאלית בת זמננו – תיארתי אותם בפניכם לעיתים קרובות.
ראשית, ישנה תודעת ערות; שנית, תודעת חלום שלתוכה מפלסים דרכם שיירים מפוזרים של חוויות היום, אך גם מתערבבים עם השפעות מהעולם הרוחני; ולבסוף תודעת שינה מוחלטת שבה אפלוליות וחשכה אופפות את הנפש האנושית והתודעה שוקעת לה, ניתן לומר, לתוך הלא מודע.
- תודעת ערות.
- תודעת חלום.
- תודעת שינה.
לא תמיד היה זה כך. היו זמנים באבולוציה האנושית שהחוויות של התודעה היומיומית תפסו צורה שונה לגמרי. הבה ונתבונן כשמונה או עשרת אלפים שנה לאחור, לעבר התקופה שאחרי הקטסטרופה האטלנטית, שבעקבותיה הושמדו תרבויות רבות.
הייתה זו תקופה שהאדמה התחילה להתרומם ממה שלפני כן היה ים, והים כיסה שטחי אדמה שהיו לפנים יבשה, ויתרה מכן – האדמה עברה דרך תקופה של קרה עזה.
אנו נגלה שם אנושות ששרדה את הקטסטרופה האטלנטית, ושגם ברשותה היו שלושה מצבי תודעה מובחנים, אבל שונים באופן מהותי מאלו של היום.
התודעה היומיומית הפרוזאית של האדם המודרני בשעות הערות, דרכה רואה הוא בקווי מתאר ברורים ישויות אנושיות אחרות, יצורים אחרים והתרחשויות טבע, תודעה כזו לא הייתה ברשותו של האדם בזמנים הללו.
ראו הם את הישות האנושית ללא קווי מתאר חדים, אלא מתארכת לכל הכיוונים לעבר הרוחני כשהיא מתפשטת לתוך ההילה; ובהילה זו נשקפה להם נפשה.
גם החיות נראו בעלות הילה גדולה ועצומה; במקרה שלהם, מה שנראה דרך ההילה שלהם היו התהליכים הפנימיים, עיכול, נשימה וכדומה.
את הצמחים בלבלובם תפסו הם במידת מה כענן המקיף את האדמה באופן קבוע.
הכול רחץ באור אסטרלי גווע. תודעת היום של בני האדם שחיו מיד לאחר המבול האטלנטי הייתה מראה אסטרלי נמוג בהדרגה של העולם הפיזי. אומר אני “דוהה” משום שכוחו להאיר התמעט בהדרגה. לפני הקטסטרופה האטלנטית כוח זה של ראייה באור האסטרלי היה חזק ואינטנסיבי הרבה יותר.
ההתעוררות למצב זה של תודעה – שכן ניתן להשוות את הכניסה לתוכו להתעוררות – הייתה שונה מאוד מן ההתעוררות של אדם נורמלי בן זמננו, שבה מתעמתת הנפש עם חלומות כאוטיים לפני כניסתה למצב התודעה הער של יום. כאשר אנשים קדמונים אלו התעוררו, לא היה זה עולם חלומות בלבד שחדר לתוך תודעתם; היו הם בקרב עולם של מציאות שלגביה היו הם מודעים להיותם בקרב ישויות רוחניות מהיררכיות גבוהות, וישויות רוחניות אלמנטריות.
ניתן להשוות את ה”התעוררות” שלהם למצב שבו אדם בן זמננו עוזב מקום שבו חווה חוויות רבות והולך למקום אחר שבו, באזור של החוויות החדשות, זוכר הוא את האחרות. כאשר בזמנים עתיקים אלו נכנס אדם לחיי ערות, הייתה ברשותו חוויה חדשה של יום; אבל נותר בו זיכרון היותו בעולם האחר, בקרב ישויות אחרות. לא הישויות האנושיות פיזיות הסובבות אותו תדיר יחד עם הצמחים והחיות, אלא נשמות ללא גוף החיות בין מוות ללידה חדשה, וכן ישויות אחרות שאף פעם לא התגשמו על פני האדמה.
אדם חש שהוא נפרד מישויות החיות בקוסמוס ומוקם עתה בעולם אחר, בעולם של חוויות פיזיות בין לידה ומוות, ואף על פי כן שימר הוא את זיכרון העולם הרוחני, העולם שדרכו עוברות הישויות האנושיות בין מוות ללידה מחדש.
מראות מהעולם הרוחני עדיין זרמו לתוך הנוף האסטרלי הדוהה שלו. מצב התודעה שבו חי אדם בן זמנו בקרב ישויות לגמרי פיזיות לא התקיים אז כלל וכלל. בזמנים אלו הייתה לאדם ההתנסות הבאה: לא היה זה חלום אלא תמונה שהייתה גרפית ומציאותית. כאשר עברו הם לתוך תודעת יום והתבוננו בעצים, בחיות, בהרים, בסלעים ובעננים, חשו הם שהיה זה אותו העולם שבתוכו חיו אותן ישויות-רוח ונפשות אנושיות שלא התגשמו על פני האדמה, אלא חיו בעולמות הרוח שהינם מקום משכנו של האדם בין מוות ללידה מחדש.
ואז עלו בפניי אנשים אלו תמונות לגבי האופן שבו ישויות אלו עברו דרך העצים והסלעים כאשר בני אדם שהו בתודעה הערה שלהם, וכיצד נעלמו הן לתוך מעמקי ההרים או התרוממנו לגבהיי העננים, כשהן מתגנבות לתוך הדברים שנוצרו בעולם הפיזיקאלי החיצון.
בכניסתו לתוך היער, יכל אדם, לדוגמא, להבחין בעץ ולדעת שהינו מקום מחבואה של ישות עמה שהה הוא במהלך הלילה.
בני אדם ראו אז בבירור, כפי שרואה רוחני יכול לראות היום, כיצד ישויות-רוח פלסו דרכם לתוך מקומות מגורים פיזיים, כאילו היו הם בתיהן הן. אין פלא שכל הדברים האלו חדרו לתוך המיתולוגיות ושבני אדם דיברו אודות רוחות-העצים, רוחות-המים, רוחות העננים וההרים, משום שראו הם את עמיתיהם מהלילה נעלמים לתוך ההרים, לתוך הגלים, אל תוך העננים, הצמחים והעצים.
כך נראה השחר המוקדם בחווייתה של הנפש: בני אדם ראו את עולם הרוח נעלם אל תוך העולם הפיזי של החושים. דיברו הם ברחשי כבוד אודות הישויות הנשגבות כנחות במהלך היום בקרב מקומות המשכן הפיזיים; דיברו הם אודות הישויות הנמוכות יותר, האלמנטריות, שחיו בקרב בני האדם ותכופות בקרב בעלי החיים, כמסתתרות בקרב הדברים בטבע. ביטאו הם זאת אפילו בשובבות. בין אם בוטא הדבר בשפה נעלה, מלאת יראת כבוד ובין אם בלשון ההלצה, הייתה זו תחושתם המדויקת אודות קיומו של השחר המוקדם בחוויותיה של הנפש.
דמו זאת לפניכם: ישות אנושית שהתה בעולמות הרוח במשך הפאזה האחרונה של שנתה; וכאשר התעוררה, אז ורק אז, זכרה היא בברור את היותה בעולמות הרוח.
כיצד היה הדבר? מדוע ראתה היא עולם על חושי, רוחני זה כאשר התעוררה, כאשר ישויות הרוח כבר נעלמו? מדוע רק אז ראתה היא את העולם העל חושי הרוחני הזה שבקרבו חיה היא בין מוות ולידה?
היה זה משום שבזמנים הללו, כאשר במשך הפאזה האחרונה של שנתו מסוגל היה אדם לראות את עולם הרוח, עדיין יכול היה הוא לחוות מצב שלישי של תודעה, מצב שהעלה בפני רוחו עולם שונה לגמרי. רק במשך הזמן שבו הוא “ישן” לקיומו הארצי, והיה בעל כשרון לראות לתוך עולמות הרוח, יכול היה להתבונן אל תוך ההתפתחות של הקרמה האישית שלו.
המצב השלישי של התודעה שאדם חווה בתקופה הבאה מיד לאחר הקטסטרופה האטלנטית, כלל ראיית הקרמה. ראיה זו של הקארמה של עצמם, הייתה מציאות מוחלטת עבורם.
- תודעת ערות – מראה אסטרלי שדוהה.
- תודעת חלום – מראה של עולם הרוח.
- תודעת שינה – מראה של הקארמה.
כפי ששלושת מצבי התודעה של אדם בן זמננו מתחלפים לסירוגין, כך חווה האדם הקדום בזה אחר זה את שלושת מצבי התודעה – אלו של דמדומי המראה אסטרלי, מראה העולמות הרוחניים ומראה הקארמה.
עובדה היא שבזמנים קדומים מראה הקארמה היה מציאות של התודעה עבור בני האדם; נוכל לומר באמת שאנשים אחזו בתודעה שהחזיקה במציאות הקארמה.
לאחר מכן תפסה האבולוציה את המסלול הבא: ראשית מראה זה של הקארמה פסק בשינה, לא הייתה זו כמובן שינה כפי שאנו מבינים אותה.
מראה הקארמה החל להתעמעם. רק האנשים המוארים במיסטריות אחזו עדיין בידע. זה שהיה בעבר מראה וחוויה מעשיים, הפך לעניין של בקיאות ולמדנות. התודעה הישנה הוחשכה, ונשארה רק – כך היה זה בתקופה הכלדית/מצרית/בבלית – יכולת ההתבוננות לתוך עולמות הרוח.
כך, במאות שקדמו לתקופה הנוצרית, מראה של העולם העל חושי ניתן עדיין בטבעיות, אבל העובדות אודות הקארמה רק נלמדו, לא היו הן יותר נראות.
בזמן שחל בדיוק לפני התקופה הנוצרית עדיין הייתה תודעה עזה של עולמות הרוח, של העולמות שבהם חי אדם בין מוות ללידה מחדש, למרות שתודעת הקארמה התעמעמה ולא הייתה שם יותר עבור כלל האנושות כאשר החלה התקופה הנוצרית.
לכן מובן הדבר שדגש מיוחד ניתן על הקשר של האדם עם עולמות הרוח בהיותו במצב המנותק מהגוף. במיוחד בתפיסתם של המצרים יכולים אנו להבחין בתודעה חזקה ועזה זו של עולמות הרוח, תודעה מטוהרת, חדת ראיה של העולם שאליו נכנס האדם דרך שער המוות, כאשר הופך הוא לאוזיריס[1] אבל תודעת חיים ארציים חוזרים פסקה מלהתקיים.
אז הגיעה התקרבותם ההדרגתית של זמנים שעתה הגיעו לשיאם, ושייכים לגמרי לאנושות בימינו. המראה האסטרלי שקע לתוך תודעה פרוזאית עניינית שנמצאת ברשותנו בחיים הרגילים בין ערות לשינה, כאשר אנו תופסים רק, לדוגמא, את החלק שאינו משמעותי באדם המוקף בעור שלו, ומכיל בשר, עצמות וכלי דם שונים; זה כל מה שרואים אנו בתודעת-הערות שלנו.
ניתן בהחלט להבין שאנשים רוצים להלבישו בכל מיני סוגי מלבושים יפים, על מנת לתת לו חשיבות כלשהי, משום שעמוק, בלא מודע, ישנה הרגשה שהוא בפני עצמו אינו בעל משמעות ושייך בצדק ללבוש הזוהר והקורן של ההילה, של זה בעל הטבע האסטרלי, ושל האגו.
וכאשר נעשים אנשים מודעים לשינוי של הנוף שנראה בישות האנושית על ההילה שלה, מן הנוף שנראה רק דרך החלק הגופי שלה, שאינו חשוב – משתדלים הם לחקות בעזרת הלבוש את מה שנראה היה פעם כהילה; כך שהאופנה בזמן הקדום – אם אפשר לכנותה כך – הייתה במובן מסוים בבואה של ההילה. לגבי האופנה המודרנית, ביכולתי להבטיחכם שאין כך הדבר.
תודעת העולם העל חושי לבשה את צורת החלום הכאוטי. בני אדם חולמים אותה! ובהקשר לתודעת הקארמה, ממהרים בני אדם להירדם.
ניתן לאחוז בתודעת הקארמה אם חלק זה של התודעה, שהינו חסר חלומות, בין ההרדמות לשינה יתעורר לפתע. כך תהיה בידנו תודעת הקארמה. כך במהלך עשרת השנים האחרונות בקירוב, התרחש השינוי הגדול. בני אדם “עוררו” – לא רק “הרדימו” – את המציאות הרוחנית בעולם הפיזי. עוררו הם את הרוחני בטבע, “חלמו” הם את עולם הרוח האמתי, “ישנו” הם את הקארמה שלהם.
התפתחות זו הייתה הכרחית, כפי שכבר אמרתי לעיתים קרובות, על מנת שתודעת החופש תוכל לעלות. אך האנושות חייבת עתה להתרומם ממצבה הנוכחי של התודעה.
למדנו שזה שהיה טבעי, למרות שהיה במצב חלומי של תודעה בזמנים הקדומים, כלומר ידע העולמות העל חושיים והקארמה – התעמעם בהדרגה והפך ללימוד במיסטריה, בעוד שבזמנים המודרניים של המטריאליזם אבד הוא לגמרי. אבל בזמן הזה חייבים למצוא שוב את האפשרות לבנות גשר עבור שתי צורות התודעה – הן הרוחנית והן תודעת הקארמה.
במילים אחרות, פרוש הדבר הוא כך: כאשר מדמים אנו לעצמנו כיצד בזמנים הקדומים, בשעות השחר המוקדמות, החביאו עצמן ישויות הרוח שעימן חיו בני אדם מהרדמות ליקיצה, בעצים, בעננים, בהרים ובסלעים, כך שבמהלך היום יוכל אדם לומר לעצמו כאשר רואה הוא עץ, סלע או מעיין כך: “יש כאן רוח שכושפה לתוכו, רוח שעמה שהיתי במהלך תודעת השינה שלי” – כך עתה, בקבלנו את מדע הרוח החדש, חייבים אנו ללמוד בתודעת היום הנוכחית שלנו לזהות את הרוח, וכאשר מתבוננים אנו בסלע, בעץ, בענן או בכוכב, בשמש או בירח, נזהה את ישויות הרוח על כל גווניהן.
עלינו להתחיל לשאוף לדרך המובילה אותנו לכך. חייבים אנו להתכונן לזמנים שבהם יהיה זה כך. כפי שנכון היה שאדם בזמנים ההם, ראה ביקיצתו את ישויות הרוח שעימם חי הוא במהלך הלילה כשהן מתגנבות אל העצים, הסלעים, כך נכון שהן תתגנבנה שוב מן העצים, הסלעים והמעיינות עבור האדם המודרני!
הדבר יכול באמת להתרחש בדרך הזו. אדם יכול להניח בצד את נקודת ההשקפה של דעות קדומות רגילות שבהן חי הוא, שאליהן גם ילדים בגן הילדים מובלים היום. צריך הוא להניח בצד את אותן דעות קדומות הגורמות לו לדמות שאינו יכול לראות, בעזרת הבנה אנושית בריאה, לתוך עולמות הרוח.
כאשר בא המתקדש ומספר לו על דברים השייכים לעולם הרוחני ואודות אירועים המתרחשים שם, אזי למרות שהוא עצמו לא יכול עדיין לראות, אף על פי כן, בהשתמשו בהבנתו האנושית הבלתי משוחדת, יכול הוא להפוך לנאור על ידי התקשורת הניתנת באשר לעולמות הרוח. זהו אכן, בכל מצב שהוא, הצעד הנכון הראשון עבור כל אחד היום.
אבל תמיד צצים להם קשיים…
שנה שעברה, לאחר אחת ההרצאות שלי אודות האופן שבו ניתן להשיג ידע על עולמות הרוח, הופיעה פסקה באחד העיתונים הידועים. אפשר אפילו לכנות פסקה זו “משמעותית” ואפילו “מכובדת” בהשוואה למספר התנגדויות עזות לאנתרופוסופיה היום. בהרצאה זו הדגשתי שאין צורך להפוך לרואה רוחני על מנת לאחוז בידע העולם הרוחני, אלא שכאשר מביא הרואה הרוחי את הידע, יכול הידע להתקבל ולהיות מובן על ידי אינטלקט אנושי בריא. האדם שכתב פסקה זו אמר באמונה מלאה: “שטיינר רוצה להחיל את הידע של העולם העל חושי על האינטלקט האנושי. אבל כל עוד נשאר האינטלקט האנושי בריא, לבטח לא יכול הוא לדעת מאום אודות העולם העל חושי, ברגע שיעשה זאת, לא עוד יהיה בריא.”
חושב אני שאף פעם בעבר לא שמעתי זאת מוצג בצורה כל כך כנה. משום שאחרי ככלות הכול זה מה שכל אחד נאלץ לומר אם מתכחש הוא לאפשרות של האינטלקט האנושי לדעת את העולם העל חושי, ואם שח הוא אודות גבולות הידע במובן הרגיל. או שחייב יהיה לוותר על השקפתו הנוכחית, או שיהיה חייב להסכים עם טענה זו; שום דרך אחרת אינה באמת כנה.
מתקדש מודרני יכול לדבר מתוך ידע בהיר ומודע אודות העובדה שמכל כוכב יוצאת ישות רוחנית, וישויות רוחניות אחרות יוצאת מפלנטות נוספות. באות הן לפוגשנו ברגע שחוצים אנו את ההתבוננות החושית הרגילה. בכל פעם שיוצאים אנו החוצה לטבע יכולים אנו לראות מסביב היכן הטבע מתחיל להפוך למעין ישויות רוחניות אלמנטליות קטנות היוצאות מתוך מחבואם המסולע. אם נתיידד איתם, במיוחד עם הישויות האלמנטליות של העולם המינראלי, נוכל לראות מאחוריהם ישויות גבוהות שתובלנה אותנו לבסוף אל עבר ההיררכיה הראשונה, השרפים, הכרובים והכתרים.
זוהי עובדה שאם מתרגלים באופן סדיר את התרגילים הניתנים בספרי “כיצד קונים דעת העולמות העליונים” בעזרת אנרגיה פנימית חזקה, חוסר אנוכיות והתמסרות, יובילו הם – בתנאי שיהיה ברשותנו האומץ ההכרחי – ליכולת חדשה של תפיסה.
נהיה מסוגלים לראות, לדוגמא, בשכבה מסוימת של הרים, עולמות שלמים של ישויות אלמנטליות מסתתרות בסלעים ובאבנים. יוצאות הן ממחבואן מכל עבר, מתגנבות החוצה, הופכות לגדולות. מגלים אנו שהן נמצאות כאילו מגולגלות הן וארוזות היטב בתוך מקטעים אלו של העולם האלמנטרי.
ישויות קיימות בממלכת הטבע המינראלית, במיוחד כאשר מוריקה האדמה, ונעשית כה רעננה שיכולים אנו להריח את הארומה שלה ואת הארומה של הצמחים המכסים אותה. אבל כאשר נכנסים אנו לספירה של הישויות האלמנטליות, מוצאים אנו שיכולות הן למלא אותנו בפחד. וזאת משום שישויות אלו, שאותן פוגשים אנו, הינן חכמות באופן יוצא מגדר הרגיל. עלינו להיות ענווים מספיק לומר לעצמנו, כאשר רואים אנו ישויות גמדיות אלו העולות מן האובייקטים של הטבע: “כמה טיפש הוא האדם! וכמה חכם הוא העולם האלמנטלי!” ומכיוון שרבים לא באמת אוהבים לומר זאת, לא אוהבים אפילו להודות שמנקודת מבט רוחנית, תינוק שזה עתה נולד הינו חכם בהרבה מאדם מלומד, לכן מתחמקות ישויות אלמנטליות אלו מעיני בני האדם.
אם בכל זאת מצליחים אנו, האופק מתרחב, והחזית הנפתחת בפנינו על ידי ישויות רוחניות, חכמות ועליצות אלו מוליכה הרחק לתוך הרקע מובילנו היישר למעלה אל השרפים, הכרובים והכתרים.
כך, באמצעות התרגילים שאליהם התייחסתי, בני אדם, בעלי תודעה שהתבהרה והתחדדה על ידי לימוד הדברים שהאנושות למדה דרך מדע הטבע המודרני, יוכלו להיכנס לעולמם זה של ישויות אלמנטליות ומשם לעולמות גבוהים יותר.
אם על ידי כניעה אוהבת לטבע נוכל להשיג תודעה שאינה מובלת על ידי הידע הנפוץ בזמננו, הנשלט בידי הסמכות, נוכל אנו לעלות בהדרגה דרך הידע של החניכה, לעבר הידע שאבד לאנושות.
וזה שישיג בסופו של דבר את היכולת לראות את רוחות העצים המגיחות מן העצים – אלו שנראו על ידי הקדמונים כשהן מתגנבות בשחר, בדמדומים – יוכל גם, כאשר יעמוד מול ישות אנושית, לראות את הצורות של חיים קודמים עולות מתוכה, יחד עם התפתחות הקארמה שלה. משום שמראה שכזה מוביל לעבר ראיית הקארמה.
בעולם המינרלי, שבו לראשונה מבחינים אנו בגמדים החכמים, והשובבים, מוביל אותנו המראה לעבר השרפים, הכרובים והכתרים.
בעולם הצומח, המראה מובילנו לעבר האקסזוסיאי, הדינאמיס והקיריוטטס.
בעולם החיות (כאשר רואים אנו את הישויות הרוחיות עצמן של החיות עולות מתוכן) מובלים אנו לתוך מראה של הארכאי, מלאכי-עליון והמלאכים.
ואילו בממלכת בני האדם מוביל אותנו המראה לעבר הקארמה.
מעבר להתגלות של השרפים, הכרובים והכתרים, מעבר לכל יתר הישויות של ההיררכיות הגבוהות, מעבר לרוחות הטבע האלמנטליות המבהילות אותנו בחוכמתן, כאשר מזנקות הן מתוך המינרלים, או שבאות לפוגשנו בהפצרה עדינה מתוך עולם הצומח, מעבר לכל מה שמגיע מהחיות – אכזריות, תשוקה ואלימות כפי שזה יכול להיות לפעמים, וכמו כן קור כקרח – מעבר לכל מה שעומד כאן בחזית אם ניתן כך לומר, ניצבים אנו מול הביטויים המהממים, הנעלים של הקארמה. משום שמעבר לכל המסתורין של העולם מונח שם למעשה, המסתורין הגדול של הקארמה האנושית.
עתה כשהכנו היטב את לבבותינו ואת רוחנו באופן הנכון, נעבור לדבר בשעורים הנותרים אודות עובדות מיוחדות של הקארמה.
————————————————————————————-
- אל המוות המצרי – הערת המתרגמת ↑