יחסי קארמה כרך 5 – 03

יחסי קארמה כרך 5

רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו בפראג ובפאריס בין 29 במרס לבין 25 במאי 1924. GA 239

תורגמו מגרמנית לאנגלית ע"י D.S.Osmond.

תרגמו לעברית: בן-ציון פורת ועציון בקר

הערות ותיקונים: משה בר-נס, רונן האן, דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק שלישי

פראג, 31 במארס 1924

בהרצאה אתמול דיברתי אודות היבטים מסוימים של קארמה הפועלים דרך החיים הארציים של בני האדם, ואודות עיצוב הגורל, והיום אנסה לתת לכם מושג כיצד הגורל מתעצב באופן מעשי.

כאשר אדם עובר דרך שער המוות הוא מגיע אל תוך עולם רוחי שאי אפשר לומר עליו שהוא נעדר אירועים וישויות יותר מעולמנו הפיזי, אלא עשיר יותר לאין שיעור. יש להבין שלעולם אין זה אפשרי לעשות יותר מאשר לתאר תופעה זאת או אחרת מהחוג הרחב של עולם הרוח, התיאורים השונים הניתנים יצטרכו להעביר מושג כלשהו של העושר האינסופי והרבגוניות של חיי האדם בין מוות ללידה חדשה.

כאן על-פני האדמה, היכן שזרם החיים בין לידה למוות מתמשך, אנו מוקפים על ידי כמה ממלכות הטבע: על ידי מינראלים, צמחים ובעלי חיים, וממלכת האדם הפיזית. לבד ממלכת האדם, אנו מתייחסים בצדק לכך שהישויות הכלולות בממלכות האחרות מצויות ברובד נמוך מזה של האדם. לכן במשך קיומו הארצי, אדם חש עצמו – ובצדק כך – כישות הגבוהה ביותר בקרב ממלכות הטבע. בעולם שלתוכו הוא נכנס לאחר המוות, המצב הוא בדיוק הפוך: האדם חש עצמו שם כנמוך מבין מסדרי הישויות המדורגות מעליו. בספרות האנתרופוסופית אימצתי לישויות הללו, כידוע לכם, את השמות שהיו בשימוש בימים עברו לציון ההירארכיות הגבוהות. הראשונה היא ההירארכיה מייד מעל לאדם, הקשורה עימו מלמעלה כפי שממלכת החיות על-פני האדמה קשורה אליו מלמטה. זאת היא ההירארכיה של האנגלוי, ארכאנגלוי וארכאי. מעל להירארכיה זאת באה זאת של האקסזוסיאי, דינאמיס, קיריוטטס ואז ההירארכיה הגבוהה מכול – הכתרים, הכרובים והשרפים. ישנן תשע דרגות, שלוש פעמים שלוש דרגות של ישויות גבוהות מאדם. בין כול קבוצה של שלוש דרגות גבוהות (המשתרעת מלמטה כלפי מעלה) ישנה הקבלה מתאימה עם שלושת הרמות הנמוכות יותר (המשתרעות מלמעלה כלפי מטה) של חיה, צמח, מינראל. אך ורק על-ידי הכללת כול הדרגות הללו יש לנו תמונה שלמה של העולם אשר אליו האדם משתייך.

הקיום האנושי יכול גם להתאפיין באמירה שבעת לידה פיזית או התעברות אדם עובר מקיום רוחי טהור אל תחום של מערכת טבעית מסודרת של בעל חיים, צמח, ומינראל; כאשר הוא עובר דרך שער המוות הוא נכנס לתחום של ישויות המדורגות מעליו. בין לידה למוות הוא חי בגוף פיזי המחבר אותו עם ממלכות הטבע, בין מוות ללידה חדשה הוא חי ב- "גוף‑רוחי" המחבר אותו עם הישויות של ההירארכיות הגבוהות יותר. כאן, עלי אדמות, תשומת ליבנו מכוונת בראש ובראשונה לסביבתנו. אנו חשים שווי ערך עם עולם זה ומהארץ אנו מתבוננים אל-על לרקיעים, לתחום הרוח – ללא חשיבות איזה כינוי יכול להיות לו בשימושן של הדתות השונות. מהארץ אדם מתבונן למעלה מלא כמיהה, בחרדת קודש, עם שאיפותיו הגבוהות ביותר בקיום הארצי. ובניסיון לחזות את התחום הרוחי שמעליו, הוא משתמש בדימויים שאולים מהחיים הארציים, הוא מתאר את שמעליו בצורות הנובעות מהקיום הארצי. בחיים בין מוות ללידה חדשה זה ההיפך: המבט מכוון אז כלפי מטה מלמעלה. תוכלו לומר, "אך זאת אומרת שמבטו פונה אל עולם יותר נמוך". זהו איננו המקרה, מאחר והעולם הארצי מציג היבט שונה מאד כאשר הוא נצפה מלמעלה. בדיוק בלימוד הקארמה יתבהר לנו עד כמה שונה הופעת האירועים על-פני הארץ כאשר הם נצפים מלמעלה.

לאחר הכניסה לעולם הרוחי דרך שער המוות, אנו נכנסים בתחילה לתחום ההירארכיה התחתונה: אנגלוי, ארכאנגלוי, ארכאי. אנו חשים קשורים עם השלב הבא של ההירארכיה הגבוהה יותר ואנו ערים לכך שבדיוק כפי שבתחומים הארציים לכול הסובב אותנו יש משמעות מסוימת לחושינו, כך גם למה שיש בתחום הרוחי יש משמעות מסוימת לליבה הפנימית ביותר של נפשנו. אנו מדברים אודות מינראלים, צמחים, בעלי חיים, עד כמה שאנו רואים אותם בעינינו ונוגעים בהם במו ידינו, במידה שהם נתפסים מהבחינה החומרית. בין מוות ללידה חדשה אנו מדברים על אנגלוי, ארכאנגלוי, ארכאי, עד כמה שיש לישויות אלה קשר עם חדרי החדרים של הנפש. ובמעבר דרך הקיום הארוך הנמשך בין מוות ללידה חדשה, אנו לומדים בהדרגה להיעשות חלק מהחיים של הישויות של ההיררכיה הגבוהה יותר המתייחסים אלינו ואלו לאלו. זאת אומרת שהישויות האלה הן המקשרות אותנו עם העולם הרוחי החיצון. במשך התקופה הראשונה של חיים בין מוות ללידה חדשה אנו גם שרויים באופן מאד עמוק עם עצמנו, מאחר וההיררכיה השלישית נוגעת לחיינו הפנימיים ועצמיותנו. אך אז, לאחר זמן מה, מבטנו מתרחב: אנו מתוודעים לעולם הרוחי מחוץ לנו, העולם הרוחי העובדתי. המנחים שלנו הם האקסזוסיאי, הדינאמיס, הקיריוטטס. הם מקשרים אותנו עם העולם הרוחי החיצון. בדיוק כפי שכאן על-פני הארץ אנו מדברים אודות מה שסביבנו – הרים, נהרות, יערות, שדות, כול מה שיהיה – כך אנו מדברים בעולם הבא אודות מה שישויות ההירארכיה השנייה מנחות אותנו. זאת היא כעת סביבתנו. אך סביבה זאת אינה סביבה של עצמים כמו על הארץ; כול דבר חי ובעל קיום, חי כמציאות רוחית. וגם איננו בחיים אלה בין מוות ללידה חדשה רק מתוודעים לישויות חדשות. אנו מתוודעים גם לפעלן, אנו מרגישים שאנו בעצמנו לוקחים חלק במעשיהן.

אך אז באה העת שאנו חשים כיצד הישויות של ההירארכיה השלישית – אנגלוי, ארכאנגלוי, ארכאי – והישויות של ההירארכיה השנייה – אקסזוסיאי, דינאמיס, קיריוטטס – עובדות ביחד עמנו במה שאנו בעצמנו נהיה בחיים הארציים הבאים. חזיון אדיר ומעורר יראה נגלה לנו. אנו מביטים בפעילויות האנגלוי, הארכאנגלוי והארכאי ומבחינים כיצד הן פועלות זו עם זו הדדי. תמונות מראות לנו מה שמתנהל בין ישויות אלה של ההיררכיה השלישית; אך כול התמונות הללו מתייחסות לעצמנו. ובהתבוננות בתמונות מעשי ההירארכיה השלישית, מתברר לנו שהן מייצגות את בבואת יחס נפשנו, את האיכות הפנימית של שכול ולב המאפיינת אותנו בחיים הארציים האחרונים. איננו אומרים כעת יותר במושגים מצפוניים מופשטים: "הינך אדם שפעל באופן לא הוגן כלפי אדם זה או אחר, שמחשבותיו היו לא צודקות". לא-כן, בתמונות הנשגבות של מעשי האנגלוי, ארכאנגלוי וארכאי, אנו מבחינים בפירות של גישתנו בשכל ובלב, של חיי הנפש שלנו, של אופן חשיבתנו, במהלך החיים הארציים האחרונים; אנו מבחינים בדימויים של זה במה שהישויות של ההיררכיה השלישית עושות. גישתנו, רגשותינו כלפי אינדיבידואלים אחרים, כלפי דברים ארציים אחרים, פרושים כעת בספירה הרוחית של היקום. ואנו מתעוררים למשמעות חשיבתנו והרגשתנו. כאן על-פני האדמה פעילות פנימית זאת מתבטאת במאיה, כאילו היתה סגורה בתוך עורנו. לא כך הוא הדבר בחיים בין מוות ללידה חדשה. אזי אופן הופעתה הוא כזה שאנו יודעים שמחשבה, רגש או סנטימנט כלשהם שאנו מגלים הם חלק של העולם כולו, פועלים בתוך העולם כולו ומשפיעים עליו.

הרבה אנשים מדברים אודות מאיה כשהם מצטטים בשטחיות מהמזרח, אודות אשליית העולם החיצוני; אך זאת נותרת מחשבה מופשטת.[1] לימודים כגון הללו שהתמדנו בהם כאן מעוררים אותנו למשמעות העמוקה של המילים: "העולם המקיף אותנו הינו מאיה, האשליה הגדולה". אנו מבינים גם איזו השקפה מתעתעת מושלת בחיי הנפש. אנו חושבים שזהו ענייננו שלנו בלבד, כיוון שהאמת מתגלה רק בעת קיומנו בין מוות ללידה חדשה. אנו מבחינים אז שמה שהיה סגור בתוכנו מעצב את תוכנו של עולם רוחי כביר ונשגב. ככול שחיינו נמשכים אנו מבחינים כיצד ישויות ההירארכיה השנייה, האקסזוסיאי, הדינאמיס והקיריוטטס, קשורות לכישורים שרכשנו בחיינו הארציים כתוצאה מהתמדה, פעילות, עניין בדברים ובהתרחשויות על-פני הארץ. לאחר שעצבו לתמונות אדירות את התעניינותנו ושקדנותנו בחיים הארציים האחרונים, האקסזוסיאי, הדינאמיס והקיריוטטס ממשיכים אז לעצב את דמותם של כישרונות וכישורים שיהיו ברשותנו בחיים הארציים הבאים. בדמויות ובתמונות המעוצבות על-ידי ישויות ההיררכיה השנייה אנו רואים את כישרונותינו וכישורינו כפי שיהיו בהתגשמותנו הבאה.

מהלך חיים זה נמשך וכאשר נקודת האמצע של זמן החיים בין מוות ללידה חדשה קרובה להשגה, מתרחש משהו בעל חשיבות מיוחדת. ממקום משכננו כאן על פני האדמה – במיוחד באותם הרגעים שכאשר אנו מביטים מעלה לרקיע הכוכבים השולחים למטה את קרינתם המנצנצת – אנו מרגישים את רוממות השמים שמעלינו. אך אנו חווים בעת התבוננותנו משהו בעל הוד והדר הרבה יותר גדולים – כעת כלפי מטה – מתחומי הרוח. כי כעת אנו רואים את מעשי הישויות של ההיררכיה הראשונה, של השרפים, הכרובים והכתרים העובדים בשיתוף פעולה הדדי. תמונות אדירות של אירועים רוחיים מתגלות לנו כאשר אנו מביטים כלפי מטה – כי הרקיע שלנו נמצא כעת למטה. בדיוק כפי שבקיום הפיזי אנו מתבוננים בכתב הכוכבים מעלינו, כך כאשר אנו מביטים כלפי מטה מתחום הרוח אנו רואים את מעשי השרפים, הכרובים והכתרים. ובקיום רוחי זה אנו ערים לכך שמה שנעשה בין ישויות אלה, המתגלה בתמונות נשגבות נפלאות, קשור לעצם הווייתנו ומה שאנו עתידים להיות. כעת אנו חשים שמה שמתחולל בין השרפים, הכרובים והכתרים מראה את תוצאות מעשינו בחיינו הארציים הקודמים על חיינו הארציים הבאים. אנו מבחינים כיצד בחיים הארציים התנהגנו בדרך מסוימת עם אדם אחד, ובדרך אחרת עם אדם אחר, מלאי חמלה או קרי לב, האם מעשינו היו טובים או רעים. גישתנו ונטייתנו הינם עניינה של ההירארכיה השלישית, מעשינו של ההירארכיה הראשונה, השרפים, כרובים וכתרים. ואז, בזיכרון הקוסמי החי בנו כעת, עולה הבנה מזעזעת ומעוררת יראה של מעשינו ופעולותינו בין לידה ומוות בחיים הארציים האחרונים. למטה אנו רואים את מעשיהן של ישויות רוחיות, של שרפים, כרובים וכתרים. מה הם עושים? הם מראים לנו, בתמונות, למה התנסויותינו עם אנשים שעמם היה לנו קשר כלשהו בהתגשמותנו הקודמת יצטרכו להיות ביחסים החדשים שיתבססו כדי שפיצוי הדדי יתאפשר ביחס למה שאירע בינינו בחיינו הקודמים. ומהדרך אשר בה השרפים, הכרובים והכתרים פועלים בשיתוף פעולה, אנו מבינים שהבעיה הגדולה שם נפתרה. כאשר יש לי יחסים עם אדם בחיים ארציים כלשהם, אני בעצמי מכין את התיקון המפצה. העבודה המבוצעת על ידי השרפים, הכרובים והכתרים מבטיחה בסך הכול שאכן הפיצוי ייעשה, שיהפוך למציאות. הישויות הללו גם דואגות לכך שהאדם האחר שעימו שוב אקיים מגע מובל אלי באותה הדרך כפי שאני מובל אליו. אלה הן החוויות הנשגבות העולות מתמונות מעשי ההיררכיות הגבוהות יותר הנרשמות על ידי ישויות הירח ולאחר מכן נחקקות על-ידן בגופנו האסטראלי כאשר מגיעה העת לירידה לקיום ארצי נוסף. ישויות ירח אלה עדות ביחד עמנו למתרחש בין מוות ללידה חדשה כדי שהאיזון של החיים הקודמים יקרה בחיים הבאים.

זה, ידידיי היקרים, ייתן לנו שמץ של מושג של ההוד וההדר של מה שמתגלה כאן, בהשוואה לעולם החושים. אך תבינו, גם כן, שהדברים בעולם החושים מסתירים הרבה יותר ממה שהם מגלים.

לאחר החיים בתחום השרפים, הכרובים והכתרים, עובר האדם לתחומי קיום נוספים. עולה בו יותר ויותר ערגה להתגשמות חדשה שבה יהיה פיצוי למה שעשה והתנסה בחייו הארציים הקודמים.

האנתרופוסופיה נכשלת במשימתה כאשר היא נותרת כלא יותר מאוסף רעיונות ומושגים, בעת שאנשים מדברים באופן מופשט אודות קיומה של קארמה, אודות הדרך בה התגשמות אחת פועלת מחדש בהתגשמות אחרת. האנתרופוסופיה רק מקיימת את תכליתה האמיתית כאשר היא דוברת לא רק לראש אלא מעוררת בלב תחושה, הבחנה, של הרשמים היכולים להיקלט בעולם העל-חושי באמצעות הישויות של אותו עולם. נראה לי שאין אדם שנפשו נקייה מדעות קדומות ופתוחה לרעיונות, היכול להקשיב למסרים כאלה אודות העולם העל-חושי כפי שאני מוסר כעת, בלי להתעורר פנימית. אנו חייבים להיות מסוגלים להבין שגם אם כאן על פני האדמה אנו חיים דרך מכלול שלם של ניסיונות אנושיים, מהסבל העמוק ביותר לאושר עילאי, חוויית העולם הרוחי שאנו מסוגלים לחוות צריכה להשפיע עלינו בעוצמה הרבה יותר חזקה מהסבל העז ביותר או מהאושר הרם ביותר. אנו יכולים לקיים את היחסים הנכונים עם העולם הרוחי רק אם נודה, "בהשוואה לסבל הארצי או לאושר הארצי, מה שאנו מסוגלים לחוות אודות האמיתות והישויות של העולם הרוחי נותר מעומעם" – כפי שכך הוא הדבר עבור אנשים אשר רק מקשיבים למידע אודות מדע-ההתקדשות. אך למתקדשים עצמם אין זה מעומעם כלל. עלינו להיות מסוגלים להגיד, "אני יכול להרגיש עד כמה עמוקה יכולה להיות ההשפעה על הנפש ממה שנמסר כאן אודות העולם הרוחי, אם רק היה לנפש מספיק כוח ואנרגיה." אדם צריך ליחס זאת לחולשה ארצית אם אינו מסוגל לחוות כול דרגה של רגש, מהתלהבות לוהטת לסבל העמוק ביותר, כאשר הוא שומע אודות העולם הרוחי וישויותיו. אם הוא מיחס לחולשותיו העצמיות את העובדה שאינו מסוגל להרגיש דברים אלה בעוצמה המתאימה, אז הנפש התקדמה במידת מה לקראת כינון יחסים אמיתיים ונכונים עם העולם הרוחי.

כאשר הכול נאמר ונעשה, מה התועלת בידע רוחי אם אינו יכול לחדור לתוך העובדות המוצקות או להעיד אודות מה שמתחולל באמת בעולם הרוחי?! איננו מצפים מרעינו בני האדם לדבר אודות כר מרעה בדרך שבה מדברים פנתיאיסטים, מוניסטים או שוחרי הפילוסופיה אודות האלוהות. אנו מצפים לתיאור מפורט של האחו. ואותו הדבר ביחס לעולם הרוחי. חייבת להיות האפשרות לתאר את הפרטים הממשיים. בני האדם כיום עדיין לא התרגלו לזה. רבים אשר אינם מטריאליסטים לחלוטין יקבלו הכללות אודות קיומו של העולם הרוחי וכן הלאה. אך כאשר עולם רוחי זה מתואר בפרוטרוט הם מתמרמרים לעיתים קרובות, כיוון שלא יודו שאפשר לדבר בדרך זאת אודות הישויות וההתרחשויות של העולם הרוחי. חייבים לדבר באריכות אודות העולם הרוחי, פן תדרדר הציביליזציה האנושית לכאוס. כיוון שגם אירועים ארציים נותרים מעומעמים כאשר בני אדם אינם מבינים את אשר צפון בהם.

בהקשר הזה, ידידיי היקרים, יש משהו בגורלה של החברה האנתרופוסופית המגלה צליל טראגי. אך אם ההבנה הנחוצה של דברים אלה תלך ותתפשט, לפחות בקרב האנתרופוסופים עצמם, יש צידוק לקוות שמשהו טוב יתפתח מהטרגדיה, שמהחברה האנתרופוסופית ינבע כוח מזרז של הציביליזציה הנעה בוודאות רבה כול כך לכאוס של המטריאליזם. אך הזרז הזה יהיה למציאות, אם משהו החייב להיות מובן אשר לא הובן בתחילה – שיכול יותר בקלות להיות מובן כיום, כי יותר משני עשורים מלאי עמל חלפו מעת ייסוד העבודה האנתרופוסופית.

בתחילה, כידוע לכם, התנועה האנתרופוסופית נכללה בתנועה התיאוסופית. כאשר ייסדנו בברלין את הענף אשר ממנו התפתחה בסופו של דבר החברה האנתרופוסופית, רציתי באסיפתנו הראשונה להשמיע סוג של צליל מוביל למה שחייב היה לבוא הלאה באמת. וכעת, לאחר שניסינו לארגן מחדש את החברה האנתרופוסופית באמצעות כנס חג המולד בגיתהאנום, אני יכול לדבר אודות עובדה מסוימת שככול הנראה קיבלה מעט מאד תשומת לב עד כה. זה לא היה יכול להיות אחרת כאן, כי ככול הידוע לי, לא נכח אז מישהו מחברינו מבוהמיה. נשאתי הרצאה ראשונה אשר היתה דומה באופייה להרצאות שניתנו מאוחר יותר לקבוצות. להרצאה זאת היתה כותרת לא שגרתית, כזאת שיכולה היתה להיחשב נועזת למדי באותה העת. הכותרת היתה: "לימודי הפעולה המעשית של הקארמה" (Praktische KaramÜbungen.). כוונתי היתה לדבר באופן גלוי לגמרי אודות הדרך שבה קארמה פועלת.

כעת המנהיגים הנאורים של התנועה התיאוסופית אשר באותו הזמן ראו בי סוג של חתרן, נכחו באסיפה והיו משוכנעים מלכתחילה שלא הייתי מוסמך לדבר אודות עניינים פנימיים, רוחיים. באותה התקופה המנהיגים הנאורים של התנועה התיאוסופית הישנה היו תמיד חוזרים ואומרים: יש לראות בחיוב את המדע, יש להביא בחשבון את המדע המודרני…. ". טוב ויפה – אך מאומה לא נבע מזה. דברים הוצבו כעת בנתיב הראוי אך ננקטו רק הצעדים הראשוניים ביותר; וגם לא יושג דבר מהותי לפני שנתקדם אל מעבר לצעדים ראשונים אלה. וכך מה שנועד להיות באותם ימים מוקדמים נעשה תיאורטי למדי. הוכרז על "לימודי הפעולה המעשית של הקארמה" אך אף אחד לא הבין באותו הזמן את משמעותם, ופחות מכולם המנהיגים הנאורים של החברה התיאוסופית. לכן זאת נותרה משימה אשר היתה חייבת להתמלא בהתמדה מתחת לפני השטח כפי שהיה הזרם האנתרופוסופי, מבוצעת כחובה לעולם הרוח. אך כיום – ועד כמה לעיתים תכופות היה זה כך במשך ההתפתחות של התנועה האנתרופוסופית – אני נזכר בכותרת של מה שהפך להיות ההרצאה האנתרופוסופית הראשונה לקבוצה: "לימודי הפעולה המעשית של הקארמה". אני יכול גם להיזכר עד כמה הזדעזעו המנהיגים הנאורים של החברה התיאוסופית על ידי כותרת חצופה כול כך.

אך הזמן מתקדם וחלפו מאז יותר משני עשורים – נעשו הרבה הכנות, אך עבודת ההכנה הזאת חייבת גם היא להניב תוצאות. וכך היום תוצאות אלה חייבות להפוך למציאות. להתחיל באותו זמן את "לימודי הפעולה המעשית של הקארמה" שהשתוקקו אליהם האנשים – באופן נועז כול כך– היה חייב להתבצע הלכה למעשה. כך לאמתו של דבר היתה הכוונה של כנס חג-המולד שלנו: להביא אזוטריות חיה ואמיתית אל תוך התנועה האנתרופוסופית. זה חייב להילקח בכול הרצינות. בפורמליזם בלבד התנועה האנתרופוסופית תהיה חסרת השפעה מחייה מחדש על הציביליזציה שלנו. בעתיד אנו חייבים שלא להירתע מדיבור גלוי לחלוטין אודות הדברים של העולם הרוחי.

ברצוני להתחיל היום לדבר אודות האמיתות הרוחיות המונחות ביסוד התרחשויות ארציות וחיי האנושות על פני האדמה. בלב כול התהליך של האבולוציה הארצית עומדת המיסטריה של גולגותא – האירוע שהחדיר משמעות לאבולוציה הזאת. בהתבוננות מעמיקה יותר, כול מה שקדם לאירוע זה היה מכין מטבעו. ואף-על-פי שעקב מגרעות בני האדם והשפעת הכוחות הלוציפריים והאהרימניים מהעבר הרוחי, המכשולים להתקדמות נראים לעין יותר מההתקדמות עצמה, זאת בכול זאת האמת שמאז המיסטריה של גולגותא, כול מה שנובע מהעולמות הפיזיים והרוחיים כאחד, בא באופן דומה למען קידום האדם הלאה בנתיב האבולוציה-הארצית בכללותה. מתנות הכריסטיאניות לאנושות – אם בני האדם יוכיחו שהם ראויים לקבלן במשמעותן העמוקה, הרוחית – יתגלו רק בבוא העת. אך הדחף היסודי – וזה מתייחס באותה המידה, לכול מה שהאנתרופוסופיה יכולה להשיג – טמון במיסטריית גולגותא.

אנו יודעים שהשפעת מיסטריית גולגותא עברה בתחילה דרך דרום אירופה והלאה לתוך מרכז אירופה. אך אין ברצוני לדבר על כך היום. ברצוני שתחשבו כיצד הכריסטיאניות התפשטה מעבר לצפון אפריקה אל תוך התרבות האירופאית. הינכם יודעים שכשש מאות שנה לאחר יסוד הכריסטיאניות באמצעות מיסטריית גולגותא, זרם דתי שונה – הזרם של הנביא מוחמד[2] (איסלאם) – התפשט מאסיה. בניגוד לכריסטיאניות, חיי הרוח הקשורים בשמו של מוחמד נוטים לבטא את עצמם בהפשטוֹת. בכריסטיאניות יש תיאורים ישירים רבים יותר אודות עולם הרוח ממה שיש בתורתו של מוחמד. אך היה זה ייעודו של האיסלאם לקלוט מדע קדום רב, הרבה מהתרבות הקדומה. אנו רואים כיצד האיסלאם מגיע מאסיה ומתפשט בעקבות הכריסטיאניות. זהו מחזה מעניין. אנו רואים את זרם הכריסטיאניות זורם לעבר הצפון ומגיע למרכז אירופה; אנו רואים, גם כן, כיצד האיסלאם נשזר לכאורה סביב זרם כריסטיאני זה – מרחבי צפון אפריקה לספרד ואל תוך צרפת.

כעת קל למדי להבין שאם הכריסטיאניות הייתה פועלת לבדה, התרבות האירופית היתה מקבלת צביון אחר. במובן הפוליטי החיצוני נכון הדבר שאירופה דחתה את גלי האיסלאם – או ליתר דיוק, את הערביות. אך כול מי שצופה בחיי הרוח של אירופה יבין, לדוגמא, שדרך המחשבה המודרנית שלנו – הרוח המטריאליסטית מחד ומאידך מדע בעל לוגיקה ברורה, כדוגמת ערבסקה[3] – לא היתה מתפתחת ללא הפעולה המתמידה של הערביות, למרות תבוסותיה. מספרד, מצרפת, מסיציליה, מצפון אפריקה, השפעות רבות עוצמה פעלו על החשיבה האירופית, עצבו אותה למתכונות שלא היתה מקבלת אם הכריסטיאניות היתה פועלת לבדה. במדע המודרני שלנו יש אכן יותר ערביות מכריסטיאניות!

יותר מאוחר, כתוצאה ממסעות הצלב, תרבות מזרחית רבה – שכבר היתה, כמובן, במלתעות ההתנוונות – הגיעה ישירות לידיעת האירופאים. סודות רבים של תרבות המזרח מצאו את דרכם לאירופה בערוץ הזה. בתרבות המערבית, מעל לרובד הכריסטיאניות, מונחים מרכיבי חיי הרוח המזרחיים אשר נספגו בערביות. אך הינכם רואים, דבר מכול זה אינו מובן באמת כאשר הוא נתפס רק מבחוץ; כול זה חייב להיתפס מבפנים. ומבפנים, המחזה שהוצג בפנינו הוא שלמרות שמלחמות וניצחונות הביאו להדחקת הערביות ונושאי האיסלאם, המוּרים וכיוצא בזה, בכול זאת נשמותיהם של האנשים האלה שוב נולדו והמשיכו בעבודתן. דבר כלשהו לא ניתן להשגה מתיאורים מופשטים כיצד הערביות עשתה את דרכה לאירופה מספרד; כושר ההבנה יכול לזרוח רק מידע של עובדות פנימיות, ממשיות.

נדון בעובדה אחת כזאת. בזמנו של שארל הגדול בהיסטוריה האירופאית – היה זה בסוף המאה השמינית ובתחילת המאה התשיעית – הארון אל ראשיד חי שם באסיה, בבגדד, בקרב פמליה עתירת ידענות מזרחית מבהיקה. כול הדברים שהתרחשו באותה העת בתחום הלמדנות במערב אסיה, ולמדנות באסיה בכלל, נפגשו יחדיו בחצרו של הארון אל ראשיד. אמת, כול זה היה רווי באיסלאם, אך כול דבר המאפיין תרבות – מתמטיקה, פילוסופיה, ארכיטקטורה, מסחר, תעשייה, גיאוגרפיה, רפואה, אסטרונומיה – טופח בחצר זאת על ידי האנשים הנאורים ביותר באסיה. לבני אדם כיום יש מושג קלוש בלבד אודות ההוד וההדר שהושגו בחצרו של הארון אל ראשיד. בראש ובראשונה היה זה הארון אל ראשיד עצמו – שליט בעל אינטליגנציה מעל ומעבר לממוצע שלא קרא לחצרו את גדולי חכמי מערב אסיה אך ורק לשם האדרתו, אלא אישיות שלמרות דבקות בלתי מעורערת באיסלאם היתה פתוחה לרעיונות ולכול דבר שהציעה התרבות המזרחית. בעת ששארל הגדול התמודד בקושי עם השליטה ביסודות הקריאה והכתיבה, פרחה בחצר של בגדד למדנות מזהירה. התנאים שבהם חי שארל הגדול אינם ניתנים באופן כלשהו להשוואה עם התנאים שנוצרו על ידי הארון אל ראשיד.

היה זה בזמן שאזורים רבים של מערב אסיה ושטחים נרחבים באפריקה כבר אימצו את האיסלאם, והלמדנות המבריקה שטופחה בחצרו של הארון אל ראשיד התפשטה הרחק למרחבים. אך בין האנשים החכמים בחצר – אנשים בקיאים לעומק בגיאוגרפיה, בחכמת הטבע, ברפואה וכן הלאה – היו רבים שבהתגשמויות קודמות השתייכו לבתי ספר קדומים של המסתורין. אנשים שהיו מתקדשים בחיים קודמים לא תמיד מציגים עדות ישירה לכך בהתגשמות אחרת. למרות שהתחנך במיסטריות קודמות, מתאפשר לאדם בכול תקופה לספוג רק את הרוחניות ולפתח מערך נפשי שרק הגוף של אותה התקופה מאפשר. כפי שנראים חיי הנפש בטבעם היסודי, הם אינם תואמים עם הרעיונות האינטלקטואליים של הנפש באדם, המושלים כיום. הנפש טמונה בעומק רב הרבה יותר מאשר בדרך כלל מדומה.

הרשו לי לתת לכם דוגמא. חישבו אודות אישיות כארנסט האקל[4]. הרושם הראשון המתקבל ממנו הוא שהסתכלותו על העולם צבועה במטריאליזם, שהוא מסביר סוג של מכניזם אשר על פיו חיי הטבע וגם חיי הנפש נקבעים. בחרפות שהוא מטיח כלפי הקתוליות הוא לעיתים מרתק, לעיתים פאנאטי ולעיתים גם חסר טעם. מי שניחן בהבנת הפתילים המקשרים חיים ארציים שונים של אדם ייתן תשומת לב מועטה בלבד לתכונות אלה, הוא יתבונן באיכויות העמוקות יותר של הנפש. אף לא אחד המנסה לצפות בביטויים הממשיים של קארמה המרשה לעצמו להסתנוור ממאפייניו הבולטים ביותר של האקל יהיה מסוגל לגלות את התגשמותו הקודמת. כדי למצוא את התגשמותו הקודמת של האקל יש לתת תשומת לב לדרך ולאופן בהם הוא הסביר את השקפותיו. העובדה שלמדנותו של האקל נשאה חותם מטריאליסטי היא בהתאמה לדור בו הוא חי; אולם דבר זה הינו חסר חשיבות; מה שכן חשובים הם ההיערכות והיחס הפנימיים של הנפש. אם זה נתפס על ידי כושר ראיה אוקולטי, אזי במקרהו של האקל מובל המבט בחזרה לאפיפיור גרגורי השביעי, לשעבר ראש מנזר הילדבראנד – למעשה אחד הסנגורים הנלהבים ביותר של הקתוליות. אם משווים אישיות אחת לשנייה, בידיעה ששתיהן יחדיו כלולות בתמונה, ניתן להבחין שהן זהות וללמוד גם לזהות את התפל והעיקר ביחס להתרחשויות הגדולות של האנושות באופן כולל. הרעיונות התיאורטיים עצמם אינם בשום אופן המהותיים ביותר, הם מהותיים רק בדור מופשט, מטריאליסטי זה שלנו. מעבר לזירות ההתרחשות של היסטוריית-העולם האיכות, דרך הפעולה, של הנפש, הן החשובות ביותר. וכאשר מתבוננים בהן יהיה זה בוודאי אפשרי להבחין בדמיון בין גרגורי השביעי להתגשמותו כהאקל.

תובנה מסוג זה חייבת להיות נרכשת בלימוד המציאות האמיתית של הקארמה, ואם יש משמעות כלשהי עבורנו שנדע שבחצרו של הארון אל ראשיד, לדוגמא, היו אנשים אשר אף-על-פי שגופיהם הפיזיים וחינוכם גרמו שהופעתם החיצונית תהיה אופיינית לדמויות מהמאות השמינית והתשיעית, היוו בכול זאת ההתגשמויות של מתקדשים במיסטריות קדומות. כאשר עין הרוח מכוונת לחצר זאת, אישיות אחת מתבלטת במיוחד – אדם בעל כושר הבחנה עמוק, יועץ רב השפעה של הארון אל ראשיד, וביחס לאותה התקופה איש העולם הגדול. גורל בלתי רגיל נח מאחוריו. בהתגשמות מוקדמת הרבה יותר, ובאותו אזור שנשלט לאחר מכן על ידי הארון אל ראשיד, אך מיושב באותה העת על ידי עמים אחרים לגמרי, הוא לקח חלק בכול ההתקדשויות שהתקיימו שם, ובהתגשמות מאוחרת יותר, כאישיות אחרת, הוא חתר להתקדשות בכמיהה עזה ועמוקה, אך לא היה יכול להשיגה משום שבאותה העת הגורל מנע זאת. אישיות כזאת חיתה בחצרו של הארון אל ראשיד אך לכן היתה חייבת להסתיר במעמקי חייה הפנימיים מה שהיה מונח בתוכה כפירות של התגשמויות קודמות כמתקדש. אי היכולת להשיג התקדשות אירעה בהתגשמות מאוחרת יותר ולאחריה באה ההתגשמות בחצרו של הארון אל ראשיד. ובחצר זאת, מאחר והתקדשות במובן הישן לא היתה יותר אפשרית – האישיות היתה כזאת שכתוצאה מדחף פנימי עז ובעזרת דמיון חזק ומבוסס, ארגנה והפיחה רוח חיים בכול דבר שטופח בחצר זאת. מלומדים, אמנים, משוררים רבים מאוד, נציגי כול המדעים, יכלו להימצא שם; יתר על כן, בגדד עצמה היתה באותה העת מרכז של פעילות מדעית ואמנותית נרחבת ביותר המושלת באימפריית החליפים. ארגון כול זה היה פועלה של אישיות זאת – אישיות מחוננת בכוחות כבירים של יוזמה. אינדיבידואלים כאלה משחקים בדרך קבע תפקיד ראשי בהתקדמות התרבויות.

הבה ונחשוב אודות הארון אל ראשיד עצמו. אם בעזרת ראיה אוקולטית מזהים את איכויות הנפש שהיו לו ואז מנסים לגלות אם הוא שב והתגשם מאז, נמצא שהארון אל ראשיד המשיך להיות קשור עם האדמה ולשאת הלאה מה שייסד על פניה. לאחר שעבר דרך שער המוות הוא השתתף, באופן רוחני, באבולוציה הארצית של האנושות; השפעתו היתה ניכרת מהעולם הרוחי אך הוא ספג רבות בעצמו. ואז, בצורה התואמת לתקופה, אישיות זאת חזרה כלורד בייקון מוורולאם, מייסד המדע המודרני. מאנגליה, בייקון מוורולאם נתן דחף חזק לחשיבה האירופית. תוכלו לאמור: אבל איזו אישיות שונה כול כך מהארון אל ראשיד!… אף-על-פי-כן זאת אותה האינדיווידואליות. ההבדלים החיצוניים הם עניין לעולם החיצוני בלבד. אנו רואים את נפשו של הארון אל ראשיד לאחר מותו נעה מאסיה ואז, מהמערב, משפיעה על התרבות האירופית היותר מאוחרת, עושה רבות להנחת יסודות המטריאליזם המודרני.

האישיות האחרת – זאת שהיתה לא רק יד ימינו של הארון אל ראשיד אלא הרוח החיה של החצר והיה לה אותו גורל רוחי משונה – אישיות זאת פנתה לכיוון אחר. הרחק מחיפוש אחר חיי זוהר חיצוני, הכמיהה בנפש זאת לאחר מותה היתה לגלות חיים פנימיים עשירים, חיים של הפנמה עמוקה. מכיוון שכך היה, לא היתה יכולה לבוא בחשבון המשכיות בדרך הפונה מערבה. חישבו שוב אודות הארון אל ראשיד וחצרו – זוהר חיצוני, הוד והדר, גיבוש פנימי של פירות התרבות, אך בעת ובעונה אחת הדחף להביא כלפי חוץ כול דבר הכלול באיסלאם. זה היה חייב לבוא לידי ביטוי בהתגשמות שלאחר מכן. היישום הרחב וחובק כול של שיטה מדעית היה חייב להתייצב בחזית – ואכן כך זה נהיה. הזוהר החיצוני שאפיין את חצרו של הארון אל ראשיד התבטא בבהירות בבייקון עצמו.

האישיות האחרת אשר היתה הרוח החיה של החצר בבגדד היתה בעלת טבע פנימי מעמיק, קשורה מאד למה שטופח במיסטריות הקדומות. זה לא היה יכול לבוא לידי ביטוי – לפחות לא עד לזמננו, כאשר מאז שהקאלי יוּגה הסתיימה והחל תור מיכאל, אפשר לדבר שוב בפומבי אודות הרוחי. בכול זאת ניתן היה לצקת מה שהתקבל מהמיסטריות במידה כזאת ובכוח חיים כזה לתוך התרבות כך שהשפעתו היתה עמוקה. משהו כזה יכול להיאמר בקשר לאישיות האחרת שהתפתחותה בעולם הרוח לאחר מותה היתה כזאת עד שלבסוף, כאשר הגיע העת להתגשמות חדשה, לא יכלה למצוא את מקומה בעולם המערבי, היכן שהמטריאליזם החל להרים את ראשו; הוא הובל באופן בלתי נמנע למרכז אירופה והיה יכול לתת ביטוי לדחף הנובע מהמיסטריות העתיקות אך בהתאמה לתנאים המשתנים של התקופה. אישיות זאת חיה כאמוס קומניוס. וכך עם התקדמות ההיסטוריה העולמית שתי נפשות אלה אשר חיו יחדיו בחצר בבגדד בחרו בנתיבים שונים: האחת הקיפה את דרום אירופה כדי להיעשות מהמערב, כבייקון מוורולאם, הגאון המארגן בספרות, פילוסופיה ומדעים. האחרת פנתה בנתיב יבשתי – כפי שעשו הצלבנים – לכיוון מרכז אירופה. גם הוא היה מארגן גדול ומחונן אך תוצאות הישגיו היו בעלות אופי שונה מאד. זהו חיזיון מרהיב ומרשים ביותר – כיצד אמוס קומניוס ובייקון מוורולאם, פנו לדרכים שונות. העובדה שתקופות חייהם אינן חופפות בדיוק קשורה לקארמת העולם – אם יכול אני לבטא זאת באופן שטחי – הם נפגשו במרכז אירופה. הרבה מאד מהנחוץ בתרבות היה יכול להיהפך למציאות אם ההשפעות האזוטריות הגלומות בעבודתו של אמוס קומניוס היו מתאחדות עם הכוח שהושג על ידי המדעים הטכנולוגיים שנוסדו על ידי בייקון מוורולאם. תוצאה זאת של הנתיבים שנבחרו על ידי שתי נפשות אשר עבדו במאות השמינית והתשיעית בחצר של הארון אל ראשיד היא אחת מהדוגמאות הנפלאות ביותר כיצד היסטוריית-העולם נעה בנתיבה. הארון אל ראשיד חוצה בדרכו את אפריקה ודרום אירופה לאנגליה, אשר ממנה פועלת הלאה אל תוך מרכז אירופה. אמוס קומניוס פונה בדרך המובילה אותו למרכז אירופה, ובמה שמתפתח מהישגיו הוא פוגש את הנפש האחרת.

רק כאשר היסטוריה נלמדת בדרך זאת היא נהיית למציאות. מה שעובר מעידן אחד של היסטוריית-העולם למשנהו אינו עשוי ממושגים מופשטים; נפשות בני אנוש עצמן הן הנושאות הלאה את הפירות של כול עידן. אנו יכולים להבין כיצד מה שמופיע בעידן מאוחר יותר הגיע מקודמו, רק כאשר אנו רואים איך הנפשות עצמן מתפתחות הלאה מעידן אחד למשנהו. ההבחנה בין מה שנקרא 'מאיה'[5] ומציאות פנימית חייבת להילקח ברצינות בכול מקום. נתפסת בהיבטה החיצוני בלבד, ההיסטוריה בעצמה הינה מאיה. היא יכולה להיות מובנת כראוי רק על ידי התרחקות מהמאיה וחדירה לאמת.

אנו נמשיך לימודים אלה בהרצאה הבאה לחברים. יהי רצון שאופן ההבנה הנכון יבוא ככול שאנו מתמידים במשימה אשר נחנכה בכנס חג המולד: להפוך למציאות מה שהוכרז ממש בהתחלה, ייתכן בתמימות מסוימת, כ- 'לימודי הפעולה המעשית של הקארמה'. לאחר הכנות שנערכו במשך עשורים, לימוד אמיתי של הקארמה וביטוייה יהיה אפשרי בוודאות בחברה האנתרופוסופית בלי לגרום לאי הבנה ולחשש.

————————————————————————————

  1. הכוונה היא שאנשים מצטטים דברים מחוכמת המזרח ללא ידע אמיתי. זהו ידע אינטלקטואלי גרידא. (הערת העורך)
  2. מוחמדניזם – תורתו של הנביא מוחמד. איסלאם.
  3. ערבסקה – אמנות אסלאמית המבוססת על צורות גיאומטריות השאובות מעולם הצמחים, כהבעה של תפיסת היקום האסלאמית.
  4. Ernst Haeckel
  5. maya כוחות האשליה, הדמיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *