יחסי קארמה כרך 5 – 01

יחסי קארמה כרך 5

רודולף שטיינר

7 הרצאות שניתנו בפראג ובפאריס בין 29 במרס לבין 25 במאי 1924. GA 239

תורגמו מגרמנית לאנגלית ע"י D.S.Osmond.

תרגמו לעברית: בן-ציון פורת ועציון בקר

הערות ותיקונים: משה בר-נס, רונן האן, דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

פרק ראשון

פראג, 29 במרץ 1924

אני מבקש להתחיל את ההרצאות האלו לחברים בדברי כיצד האנתרופוסופיה מסוגלת לרומם את התודעה האנושית מעבר לתחום הארצי והחומרי באמצעות האור שהיא מטילה על הטבע וההוויה של האדם.

זה כמעט בלתי אפשרי עבור כול מי ששקוע בתרבות המודרנית לחשוב בצורה שונה משום שבעת מהלך חייו מהלידה ועד המוות הוא שייך לכדור הארץ. חברות בעולם רוחי הינה ברוב המקרים אמונה סתמית או רמז עמום. יכולת ראיה לעובדה כי האדם שייך לכול עולם פרט לכדור הארץ איננה שכיחה ביכולות של בני האדם שכול גידולם וחינוכם הינם פרי התרבות המודרנית. להאמין כי כשמדברים על האדם, יש לבחון רק את התנאים הארציים בלבד, זו השגיאה החמורה ביותר של כול חיי הרוח בני זמננו במערב ובמרכז אירופה. רק המזרח שימר תודעה מסוימת – הגם שבצורה מושחתת – של קשר בני האדם עם הכוחות והעוצמות הקוסמיים העל חושיים הסובבים את כדור הארץ. בזמנים קדומים חש עצמו האדם כתלוי בכוכבים וכמו כן בצמחים ובבעלי החיים הסובבים אותו עלי אדמות; הוא גם ידע, שהירח איננו סתם לוויין פיזי החג במרחב. ההתעניינות בירח כיום איננה חורגת הרבה יותר מאשר המאמץ לגלות אם יש שם הרים או מים; פותחו השערות, אולם מעט מאוד מחשבה ניתנת לכול אספקט אחר של הפלנטה השכנה הזאת. ביחס לשאר הגופים השמיימיים, המחקר מתמקד לגמרי בתנאיהם הפיזיים. בזמנים עתיקים כול זה היה שונה לחלוטין. האדם היה מודע לתלותו בגופים השמיימיים כפי שכיום הוא מודע לתלותו בכדור הארץ.

אתחיל במשהו בעל חשיבות מדעית מסוימת; זוהי דוגמא שאולי לא תמצא חן בעיני כמה אנשים, אבל קל לעקוב אחריה. הדגשתי לעתים קרובות בהרצאות אנתרופוסופיות כי ההיווצרות של העובר האנושי בחיים הארציים, גם בעת שזה נבחן מזווית הראיה המדעית גרידא, מספקת את ההוכחה כשלעצמה כי פועל בה משהו שמעל הארצי בהמשך התהליך. מדע הטבע מאמין כי הביצית הינה המבנה המסובך ביותר שיכול להתקיים עלי אדמות. מחשבה רבה ניתנת להרכב המסובך של הביצית ולאחרונה אנו שומעים אודות פלאי האטום והפרודות! אומרים על המבנה של התא שהוא מסובך באופן שאי אפשר לתארו. אולם זוהי טעות, כיוון שהביצית הינה למעשה, כאוס; היא איננה מבנה מסובך. המבנה הכימי-הפיזי מתפרק, ולפני שישות חיה תוכל להופיע הביצית חייבת להיות במצב של כאוס. עצם התכלית של הפריה נועד ליצור את מצב הכאוס הזה בביצית, כך שבקרב האורגניזם של האם קיים חומר שהתפרק כבר לגמרי. התהליכים בגופה של האם יוצרים את המצב הכאוטי הזה. וכעת חישבו על גביש. הקוסמוס איננו יכול לפעול בגביש עם קצותיו הקשים והחדים; כמו כן אין הקוסמוס יכול לפעול בחומר של הצמח, שגם לו צורה מוצקה; וגם לא בזה של החיה. משמעות ההפריה שהביצית הופכת לכאוס. רק אז כול הקוסמוס המקיף פועל פנימה על הישות הנובטת הזאת ובונה את הצורה האנושית החיה באופן כזה שהישות של נפש-ורוח הבאה ממהלכי חיים ארציים קודמים יכולה לחדור לתוכה.

על פי הדעות המודרניות כול זה גיבוב של שטויות – אבל זוהי האמת! מה שמצער ביותר בזמננו כאשר אומר אדם את האמת הרי שזה כמעט בלתי נמנע שהיא תידחה בלעג על ידי מלומדים. אנשים אחדים עשויים לומר: "ייתכן וההצהרה הזאת שלך מבוססת על חזיון על-חושי; אבל האם היא גם ניתנת להוכחה?" אפשר גם אפשר, ובדרכים רבות יותר ממה שניתן לדמיין. במוסד שלנו למחקר ביולוגי בשטוטגרט התגלתה הוכחה יוצאת מן הכלל לעובדה זאת. מחקרים נערכו ביחס לתפקודי הטחול. ייתכן ואתם יודעים כי הטחול נחשב תמיד לאיבר מסתורי מאוד.[1] הסיפור הוא שבבחינה בעל פה נשאל מועמד על ידי הפרופסור: "היכול אתה לומר משהו אודות הטחול?" המועמד אימץ את מוחו ולבסוף פלט בייאוש: "שכחתי את הכול". "כמה חבל!" אמר הפרופסור, "מעולם לא ידע איש משהו אודות הטחול; כנראה שאתה היית היחידי, ושכחת זאת!"

ציינתי שיטה מסוימת, מבוססת על העקרונות של מדע הרוח, שעל פיהם הגברת דוקטור קוליסקו חקרה את תפקודי הטחול. תוקף מסקנותיה נבחן עדיין אבל הן ינצחו לבסוף, משום שהמחקרים היו באמת מדויקים. תוך כדי המחקרים משהו אחר הופיע. מחמת השיטות שבהן משתמשים היום באופן כללי, לפעמים חייב האדם להסתגל לתהליכים המתנגדים לעקרונותיו, אבל אנו החלטנו לבסוף לכרות טחולים של ארנבות. לא היה זה כלל בדומה לביתור גוף חי אלא ניתוח פשוט ביותר; ועשינו כול מה שאפשר היה לעשות כדי למנוע סבל. למרבה הצער אחת מהארנבות מתה מהצטננות לאחר הניתוח משום שבגלל חוסר תשומת לב היא לא נלקחה מייד לחדר מחומם. לאיזו תוצאה אפשר היה לצפות מניתוח כזה? לאחר הרחקת הטחול התפתח משהו בגוף הארנב באותו מקום, משהו שהיה נגיש עבור הקוסמוס. כול עוד הטחול עצמו היה שם הקוסמוס לא יכול היה לעשות דבר; אבל אם מוסר הטחול, נשאר רק הטחול האתרי, והטחול האתרי מסגל את עצמו לכוחות הפועלים בפנימיות של הקוסמוס. ניתן היה לשער אז, שבמקום בו נמצא מקודם הטחול, יתפתח משהו בצורה שתהיה העתק של הקוסמוס, זאת אומרת, צורה כדורית. וזה מה שמצאנו למעשה! בעת שפתחנו את הארנבת מצאנו גוף אורגאני קטן, בצורת כדור; זה נוצר על ידי הכוחות הקוסמיים הפועלים בפנימיות – בעת שהוסרו התנאים שבהם רק כדור הארץ פועל. זה תואם לגמרי לטענה כי הביצית המופרית הינה גוף שבו הומרץ מצב של כאוס. וכך הקארמה הוליכה אותנו להוכחה חיצונית של משהו המאושש בספֵרה אחרת לגמרי.

במובנים רבים העניין הוא כי אם מחשבות האדם ורגשותיו הינם תוצאת הציוויליזציה המודרנית, השקפתו כפופה למגבלות כדור הארץ; הוא איננו מסוגל להישיר את מבטו בשום מובן ממשי אל הקוסמוס. אפשרו לי להזכירכם למה שנאמר בספר "מדע הנסתר", זאת אומרת שהירח וכדור הארץ היו במקורם גוף אחד, אבל בהמשך הירח נפרד מכדור הארץ. עובדה זאת הינה גלויה לחזיון הרוחי אבל במידה מסוימת גם מדע הטבע המודרני מכיר בכך. במיוחד בשנים האחרונות החלה להשמיע קול תנועה מדעית וספרותית מסוימת – הגם שבאופן שגוי – אודות היחס הזה שבין הירח לבין כדור הארץ. הירח שבשמים היה פעם מאוחד עם כדור הארץ, אזי הוא נפלט – אם אוכל לבטא זאת כך – ומאז הוא חג סביב כדור הארץ.

אני חייב לדבר כעת על עובדה שנייה, הקשורה עם התפתחותו הרוחית של האדם בקיום הארצי. גם בחינה שטחית גרידא של מה שהשיג האדם עלי אדמות מציינת את הקיום של חוכמה בראשיתית אב טיפוסית. זה לא הוענק, כמובן בצורות המופשטות האינטלקטואליות הנדרשות כיום, ולא היה זה קשור בצורה כול כך הדוקה עם החושים. זה הוענק באופן יותר תמונתי, פואטי. מהחוכמה הבראשיתית הזאת, שהתקיימה עלי אדמות זמן רב לפני שהכתיבה נודעה, לא נותר דבר. הדים השתמרו בסאגות ומיתוסים, בספרות הוֶודית הנפלאה, בוודאנטה ובטקסטים מזרחיים אחרים. כול מי שמתעמק בספרות הזאת – לא בסגנונו של דאוסון[2] הרואה רק את הקליפה החיצונית ביותר אך יחד עם זאת הינו פרשן רב מוניטין – כול מי שמסוגל להתעמק במה שמכילה ספרות זאת יתמלא בהוקרה עמוקה לחוכמה האינסופית הנמצאת בה והמבוטאת באופן תמונתי ופואטי. הוא יוכל לחוש שמאחורי כול זאת היה שם משהו שלא נאמר ולא נכתב, ייתכן שכביר וחשוב יותר – חוכמה בראשיתית אב טיפוסית. כיצד הושגה חוכמה זאת? האדם לא למד כמו שאנו לומדים כיום, מטמיעים את תוכנו של ספר אחרי ספר וכך אוצרים כמות מידע מסוימת. כול בן אדם שפיתח כושר הבחנה מסוים בתקופות עתיקות אלו ידע מהי אינספירציה, ידע כיצד לקרוא בעולם עצמו – לא בספרים – בעת שהוא משרה בקרבו את הגישה הנפשית הנכונה. הוא ידע את הממשות של הארה פנימית; היה זה ממשי עבורו כפי שקריאת ספרים הינה ממשית עבורנו כיום. הכוהנים הביאו אותו במיסטריות למדרגה שבה הוא היה מסוגל לחוות את ההארה הפנימית הזאת ולהתעורר לממשות הרוחית ביקום. זאת אכן הייתה המטרה של ההדרכה אותה הוא קיבל במיסטריות. הוא לא חש שההארה באה אליו מהעננים. אם היינו מקשיבים כיום למישהו המדבר מאחורי מסך, לא היינו מיחסים את הקול למקור בלתי מוגדר כלשהו, אלא לאדם ממשי. באופן דומה, אדם שהגיע להארה ידע: קיימות ישויות עלי אדמות, למרות שאינן בהיוולדות פיזית, הריהן המורים הגדולים של האנושות. האדם ידע שהוא נע בקרב ישויות, שלא כמוהו, לא נולדו בבשר ובדם אבל שהיו ישויות אתריות, מעניקות את ההארה ואת התוכן של החוכמה הבראשיתית. הוא ידע שכדור הארץ איננו מיושב רק על ידי בני אדם בשר ודם אלא גם בישויות אחרות, החיות ופועלות בגופים אתריים.

כשאנו לומדים את הדברים האלו עלינו להיפטר מהדעות המושרשות שהאנושות חיה עלי אדמות מהזמן שנוצר תיעוד ושלפני זה היו תנאים בלתי מזוהים שהובילו אל האדם-הקוף או קוף-האדם. זוהי דעה מגוחכת באמת! מה שאומרים ההיסטוריונים מתאים רק לכמה מאות שנים, זאת אומרת, כי בני האדם לא השתנו באופן בסיסי, פרט לכך שהם אמורים היו להיות פיקחים יותר. נאמר כי המצרים היו אנשים מלאי אמונות טפלות, כי היו להם מומיות ומנהגים אחרים כאלה, אבל פרט לפיקחות הם היו בדיוק כמו האדם המודרני. דבר איננו ידוע בוודאות בנוגע לתקופה הארוכה שלפני ההיסטוריה, אבל התפיסה היא שזה מוליך בחזרה אל האדם-הקוף.

זוהי ראיה של האבולוציה שחייבת להינטש! בני האדם אכלסו את כדור הארץ לפני בעלי החיים, רק בצורה אחרת; האדם הוא הישות הותיקה יותר, כפי שאתם יכולים לקרוא בספר מדע הנסתר. המורים הקדומים של החוכמה הבראשיתית לא נולדו בגופים פיזיים אלא חיו בגופים רוחיים, ובני האדם שנועדו עימם, התנסו – כפי שאנו התנסינו – באירוע של התפרדות הירח, ידעו כי ישויות אלו שהיו בקרבם כמורים דגולים התקדמו אל הקוסמוס, שהם לא היו עוד עלי אדמות אלא על הירח. כך שלאמתו של דבר לא רק המהות הפיזית של הירח אל גם ישויות רוחיות אלו, נפרדו מכדור הארץ. לפני הרבה זמן הישויות האלו – שאינן חולפות מבעד ללידה ומיתה באותו האופן כמו בני אדם – נסוגו מכדור הארץ והתיישבו בירח, למרות שהמהות הממשית של הירח הייתה מעורבת במשך תקופות ארוכות בתהליך מתמיד של השתנות.

זה מיושם באופן שווה בבני האדם. בתקופה של שבע עד שמונה שנים המהות הפיזית בגוף האדם משתנה לגמרי. אם מדמיין מישהו כי הגופים היושבים כאן כיום הינם אותם הגופים כפי שהיו לפני שנים אחדות, הרי הוא טועה. המהות הפיזית הינה שונה לחלוטין; הנפש והרוח נותרו. מדע הטבע מודע לעובדה זאת אולם איננו מתייחס אליה כלל. השאלה הבאה הוצבה בפני לאחר הרצאה: "נאמר כי לדבורים, ככוורת, יש קשר ממשי עם הדבוראי, כי אם הוא מסור מאוד לדבורים שלו ונפטר בבוא יומו, הכוורת מודעת למותו ולעתים קרובות מתה גם כן. כיצד יכול דבר כזה להתרחש? הדבורים כישויות בודדות אין להן שום יכולת להכיר את האדם, והכוורת איננה אלא סך כול הדבורים הבודדות!" – אולם אין זה נכון כלל ועיקר. עניתי כשהשתמשתי באנאלוגיה הבאה. "לפני עשרים שנה, שני בני אדם היו יחדיו. אחד מהם נסע לאמריקה והשני נותר במקומו; לאחר חמש עשרה שנה האדם הקודם חוזר מאמריקה ומכיר שוב את חברו. אבל אפילו לא נותר חלקיק יחיד מהמהות הפיזית שנותרה!" – לפיכך אין זאת שאלה של כול דבורה אינדיבידואלית אלא של האינטליגנציה של הכוורת כיחידה וזאת איננה שונה בהרבה מהאינטליגנציה האנושית. כבני אדם, אנו שונים מהתאים שבגופינו, מהאיברים השונים שלנו. וכך כפי שלא נשאר שום חלקיק מגופיהם של אלו שהשתתפו בהרצאותיי לפני עשר שנים, אלא רק הנפש והרוח, כך, למרות שמהות-הירח שפעם עזבה את כדור הארץ ועברה לפני זמן רב, התחלפה בקוסמוס, הישויות נותרו. כיצד המשיכו להשתתף ישויות אלו בחיי בני האדם הארציים מתגלה באופן ברור בחזיון החניכה הרוחית, ולצפייה מעמיקה יותר במה שאנו מכנים בשם קארמה. אתחיל לדבר על כך היום ואמשיך בהרצאות הבאות.

בעת שאנו מתוודעים לבן אדם ככלל איננו מעניקים מחשבה מספקת לעובדה שאנו למעשה נווטנו את כול מהלך חיינו אל הפגישה הזאת. התוודעות עם בן אדם אחר עשויה לשאת שתי צורות. אם נתעמק בתשומת לב אנו נגלה פחות או יותר את הדברים הבאים: אנו מתוודעים לאדם מסוים וחשים במודעות בקשר אינטימי עימו, ללא שום קשר איך שהוא נראה חיצונית – טוב מראה או מכוער, אינטליגנטי או טיפש. איננו מעניקים שום תשומת לב להופעתו החיצונית; אנו חשים בקשר פנימי עימו. זוהי ברירה אחת, בצורתה הקיצונית. הברירה האחרת היא זאת: אנו מתוודעים לבן האדם מבלי לחוש בשום קשר, אבל הוא עושה רושם אינטלקטואלי או מוסרי עלינו. אנו יכולים לתארו בפרוטרוט. קירבתנו למיודעינו הראשון היא כזאת, שאם אחרי פגישתנו אנו שוהים בין אנשים אחרים המכירים אותו, הרי שזה מנוגד לרצון הטבעי לדבר אודותיו; אנו חשים במעין מבוכה; יש משהו יסודי פנימי בקשר שלנו עימו. אבל קל למדי לדבר אודות מיודענו השני. אנו אומרים שהוא אינטליגנטי, או שהוא טיפש; אנו יכולים לתאר את המבנה הממשי של אפו, אבל אין לנו שום יחסי קירבה פנימיים עימו. במקרה של אנשים מסוימים, די מהר לאחר שהתוודענו אליהם אנו תמיד חולמים אודותיהם. ייתכן ונכיר בן אדם אחר היטב; ייתכן ונשהה עימו בכול יום אבל לעולם, בשום מקרה, לא נחלום אודותיו משום שלא התרגשנו בפנימיות. אכן, לעתים רחוקות מאוד יהיה מישהו כמו גאריבאלדי,[3] שחש בקשר הפנימי לפני שנוצרו יחסי קירבה אישיים כלשהם. מקרים כאלה הינם נדירים, אבל הם מתרחשים. הנסיבות בהן פגש גאריבאלדי את אשתו הראשונה הינם מעניינים ביותר. החיים החיצוניים השפיעו עליו במידה מועטה כול כך שלא היה לו שום עניין בנשים. כששייט בספינה לאורך חופי ברזיל הוא צפה אל היבשת באמצעות טלסקופ וראה נערה עומדת על חוף הים. באותו רגע הוא ידע שהיא חייבת להיות אשתו. הוא היפנה בחיפזון את ספינתו אל החוף ושם קיבל את פניו אדם באופן ידידותי והזמין אותו לסעוד בביתו. גאריבאלדי הסכים, והתברר כי אותו איש היה אבי הנערה שאותה הוא ראה מבעד לטלסקופ! כבר לפני שהוגשה הארוחה הוא אמר לה – הוא דיבר רק איטלקית והיא רק פורטוגלית – כי היא חייבת להיות לאשתו. היא הבינה, ויחסים יפים ביותר התבססו ביניהם. כאן אתם מוצאים סיפור לדוגמא של יחסים קארמאתיים. היה משהו מלא גבורה באופן שבו התנהגה האישה. היא ליוותה את גאריבאלדי במערכותיו בדרום אמריקה ובעת שהגיע השמועה שהוא נפל בשדה הקרב, היא יצאה לחפש אחריו. אלו היו הנסיבות בהן היא ילדה את בנה, וכדי לחמם אותו היא נאלצה לעטוף אותו בצמוד לצווארה. התנסויות כאלו סייעו לגאריבאלדי למצוא עמדה מוצקה יותר בחיים. בסופו של דבר אשתו נפטרה והוא נשא אישה אחרת שאליה הוא התוודע באופן רגיל לחלוטין; אבל נישואים אלו החזיקו מעמד רק יום אחד!

אלו הם עניינים היכן שהקארמה מישירה מבטה אלינו, המצביעים על שתי דרכים שבה קארמה באה לידי ביטוי בין בן אדם אחד למשנהו. היחסים הקארמאטיים נבדלים לחלוטין בהתאם למה שחש האדם כקשר פנימי או אם הוא יכול לתאר רק את המאפיינים החיצוניים של האדם השני.

כשאנו לומדים חוויות קארמאתיות בדומה לאלו של הכֵרות שבה יופי או כיעור אינם נחשבים אלא היכן שתחושת קירבה מבעבעת לגמרי מהפנימיות, אנו מודרכים להבחין בהשפעת אותן ישויות אודותיהן דיברתי כי הן היו המורים הקדומים, המקוריים, של האנושות; הן ממשיכות להיות פעילות עד היום הזה, אולם כעת הן פועלות מהחוץ, מהקוסמוס. ליחסים כאלה יש עניין מיוחד עבור ישויות הירח ובאמצעותן הן משתתפות באופן האינטימי ביותר באבולוציה של האנושות הארצית.

כפי שישנן ישויות השייכות לירח, כך קיימות ישויות השייכות לשמש. דיברנו על יחסים היכן שמצאנו כי קל לתאר את האדם האחר באופן יותר חיצוני. במקרים כאלה אלו הן ישויות השמש המגלות התעניינות בחוטים הנארגים בין נפש לנפש.

כשאנו לומדים את היחסים בין בני האדם אנו מורחקים מהאדמה, ראשית כל לשמש ולירח. קיימים יחסים בין בני אדם שבהם אנו מבחינים בפעולת הירח; אחרים שבהם אנו מבחינים בפעילות השמש. וכך שלב אחרי שלב אנו מודרכים מהאדמה אל הקוסמוס.

כול מה שהתאפשר היום זה להתחיל ואנו נמשיך בהרצאות הבאות.

—————————————————————————————————————————–

  1. תפקידי הטחול: הטחול מייצר תאי דם לבנים, ומפרק תאי דם אדומים פגומים או מתים. הטחול מייצר גם נוגדנים, וכן מתפקד בסימונם של חיידקים מסוימים (בעלי קופסית) כדי שיושמדו ביתר יעילות על ידי מערכת החיסון. ראו הסברים נוספים ברפואה סינית.
  2. Paul Deussen1845-1919 מזרחן גרמני חוקר סנסקריט. הושפע משופנהאואר, והיה ידידם של ניטשה וסוואמי ויוֶקָנאנדה
  3. Garibaldi Giuseppe 1807 – 1882

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *