יחסי קארמה כרך 4 – 05

יחסי קארמה כרך 4

רודולף שטיינר

הרצאה חמישית

ניתנה בדורנאך, 14 בספטמבר 1924 GA238

תורגם מאנגלית והוכן לדפוס על ידי עציון בקר

סייעו בעריכה ובתרגום: חברי החוג האנתרופוסופי הירושלמי, בן ציון פורת, דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מאחר ודיברתי לעתים קרובות כל כך על בית הספר של שארטר ומשמעותו הגדולה לחיי הרוח הפנימיים של המערב, קיבלתי בימים האחרונים מתנה מבורכת: מתנת תמונות, שכמה מהן ניתלו כאן כדי שתוכלו לראות אותן. אחרות יתווספו ביום שלישי הבא. בתמונות אלו תראו את עבודות הארכיטקטורה והפיסול הנפלאים בסיגנון ימי הביניים, שנוצרו במקום בו שיגשגו אותם חיים רוחיים עליהם דיברתי לעתים קרובות כל כך.

אותן האישיויות שהתאספו בבית הספר של שארטר היה להן עדיין את הדחף, גם במאה השתים עשרה, לבוא כמורים או תלמידים לחיי הרוח החיים שהופיעו במפנה הזמנים – אני מתכוון לתקופה של האבולוציה האירופאית כאשר האנושות, עד כמה שהיא שאפה אחרי ידע, עדיין ביקשה זאת בחיים הנארגים ופועלים באמצעות יישויות הטבע, ולא בתפיסות של חוקי טבע ריקים ומופשטים.

ובכן בבית הספר של שארטר שררה מסירות רבה לכוחות הרוחיים, במיוחד לאלו ששלטו בטבע. כל זה טופח שם – האמת ניתנת להיאמר,שלא יותר על ידי מקודשים במיסטריות העתיקות – אבל על ידי בני אדם שהיה להם את הלב והשכל לקבל מהמסורת הרבה ממה שפעם היווה חוויה רוחית ישירה. וסיפרתי לכם על אודות קרינות האור המסתוריות מבית הספר של שארטר אותן נוכל להכיר על נכונה ברוחו של ברונטו לאטיני, המורה הדגול של דאנטה. ניסיתי להסביר כיצד בני האדם בשארטר פעלו בעולמות הרוח באחדות עם אלו שלאחר מכן ירדו מטה, יותר במיסדר הדומיניקאני, כנושאי הסכולסטיקה. נוכל לשים זאת כך – בני האדם משארטר היו מחויבים לראות, מתוך סימני העתים, שלא יהיה להם עוד מקום בחיים עלי אדמות עד הזמן שבו היסוד של מיכאל, שאמור היה להתחיל בסוף המאה התשע עשרה, יפעל זמן מה עלי אדמות.

במשמעות מרחיקת לכת האישיויות האלה של שארטר השתתפו בתלמוּדים על חושיים אודותיהם דיברתי בפעם קודמת – תלמודים שניתנו תחת חסותו של מיכאל עצמו, כדי להשפיע דחפים שייטיבו עם חיי הרוח במאות הבאות. ואכן, אפשר לומר כי כל מי שיקדיש את עצמו לטיפוח חיי הרוח כיום חייב בהכרח להתייצב תחת ההשפעה של דחפים גדולים כאלו.

אם נדבר באופן כללי אנחנו נוכל לומר שהיו עד כה מעט מאוד היוולדויות חוזרות של רוחות בני האדם משארטר. למרות זאת התאפשר לי להתבונן אחורה אל בית הספר משארטר באמצעות זרז מסוים, אם אוכל לתאר זאת כך, שבא אלי באמצעות החיים בזמן הזה.

היה נזיר בבית הספר של שארטר שהקדיש את עצמו כליל ליְסוד-החיים שהיה קיים בבית הספר הזה. אבל בבית הספר של שארטר, במיוחד אם מישהו היה מסוּר ממש לכך, יכול היה האדם לחוש לכאורה את מצב הרוח של דמדומי הערב של חיים רוחיים. כל מה שעדיין העלה בזיכרון את הדחפים הגדולים והעמוקים של האפלטוניזם הרוחי שהועברו למטה – כל זה היה חי בשארטר. אבל זה חי באופן כזה שנושאי החיים הרוחיים של שארטר אמרו לעצמם: אבוי, בעתיד, התרבות האירופאית לא תהיה פתוחה עוד לקבלת האפלטוניות הרוחית החיה הזאת.

נוגע ללב לראות כיצד בית הספר בשארטר משמר לכאורה את הדיוקנות של הטבע האלוהי מעורר ההשראה של שבע האמנויות החופשיות, כפי שהן מכונות: דקדוק, דיאלקטיקה, תורת הנאום, אריתמטיקה, גיאומטריה, אסטרונומיה ומוסיקה. אפילו בקבלת הרוחי שהיה כלול בשבע האמנויות החופשיות, הם עדיין ראו בהן את המתנות החיות של האלים, הבאות לבני האדם באמצעות יישויות רוחיות. הם לא ראו את ההתקשרות הסתמית של מחשבות מתות בנוגע לחוקי הטבע המתים. והם יכלו לראות כי בעתיד באירופה לא תהיה עוד פתיחות לכל זה. מכאן היתה תחושה של דמדומי ערב בחיי הרוח.

כעת, אחד מאותם נזירים שהיה מסור במיוחד לתלמודים ולפעולות בשארטר, נולד לבסוף מחדש, בזמננו. יתר על כן, הוא שב ונולד, באופן כזה שהאדם יוכל למצוא במיקרה זה באופן נפלא את ההד וההשתקפות של חייו הקודמים בהווה. בן אדם זה חי בזמננו כסופרת שלא רק היתה ממיודעי, אלא גם ידידתי.[1] היא נפטרה לפני כמה זמן. היא נשאה בחובה מצב רוח נפשי מוזר, שלא יכולתי לדבר אודותיו עד עכשיו, למרות שצפיתי בו לפני שנים רבות. לדבר על הדברים האלה אמנם התאפשר רק לאחר שתחושת חג המולד התפשטה בחברה האנתרופוסופית שלנו. משום שזה הביא להארה יוצאת דופן על הדברים האלו, וזה אפשרי, כפי שכבר אמרתי, לדבר על אודות הדברים האלו כיום בגלוי וללא מבוכה.

בעת שמישהו קשר שיחה עם אותה סופרת, היא חזרה שוב ושוב לאותו מוטיב שהיא חפצה למות. אבל שאיפתה למות לא נבעה מרגשנות או מהיפוכונדריות, וגם לא ממצב רוח נפשי מלנכולי. אם היה לאדם את המבט הפסיכולוגי להיכנס לדברים כאלו, היה מוצא האדם כי דרכו מעמיקה הרחק למעמקי נפשה עד שלבסוף היה אומר: זהו ההד וההשתקפות של מהלך חיים קודם עלי אדמות. במהלך חיים קודם עלי אדמות נטמן זרע שכעת הוא נובט, לא הייתי אומר ככמיהה למוות, אבל מתוך ההרגשה הזאת שהנשמה, לאחר שלבשה גוף פיזי, עדיין אין לה שום דבר לעשות עם התקופה הזאת.

גם לכְתָביה טבע כזה. נראה כאילו שהם נכתבים מעולם אחר – לא ממש בקשר לעובדותיהם והקשריהם – אבל ממצב רוחם ותחושותיהם. ואנו יכולים להבין את מצב הרוח הזה רק אם נמצא את הדרך מהאור העמום של כתביה, מהאור העמום שחי כנטייה בסיסית בנפשה, חזרה לאותו נזיר משארטר שחש בשארטר את מצב הרוח של דמדומי הערב של אפלטוניזם חי.

בסופרת הזאת זה לא היה עניין של טמפרמנט או מלנכוליה או רגשנות; הייתה זאת ההקרנה פנימה של מהלך חיים קודם עלי אדמות. ונפשה הנוכחית דמתה למראַה שאליה החיים בשארטר חדרו ממש. לא ממש תוכן התלמודים של שארטר, אבל מצב רוחם ותחושתם, הועתקו ממהלך חיים אחד למשנהו באישיות זאת. אם יעתיק האדם את עצמו למצבים הנפשיים האלה, ויתבונן אחורה, הוא יוכל לקבל מהם לכאורה תצלומים רוחיים של האישיויות שאפשר למצוא אותן גם כן באמצעות חיפוש רוחי ישיר בעולמות בהם הן נמצאות עכשיו – האישיויות שלימדו בשארטר.

כך אתם רואים, החיים מביאים לאדם בדרכים רבות את האפשרויות הקארמאטיות לצפייה בעניינים אלה. בפעם האחרונה, תיארתי את החוויות במיסדר הציסטרציאני. כיום אוסיף למה שאמרתי אז כשאתייחס למצב הנפשי של אור הדמדומים של בית הספר בשארטר שחילחל ללב ולנפש של אישיות מעניינת בצורה בלתי רגילה, שחיתה שוב בזמן הנוכחי. כבר מזמן שהיא מצאה את הדרך חזרה לעולמות אליהם היא כמהה. היא מצאה את דרכה חזרה לאבות של שארטר. ואם כל חיי הנפש שלה לא נשלטו במין של עייפות כתוצאה הקארמאטית של מצב הרוח הנפשי של אותו הנזיר הקדום של שארטר, הרי שאני יכול בקושי להעלות על הדעת אישיות מתאימה יותר להתבונן בחיים הרוחיים כיום בקשר לחיים המסורתיים של ימי הביניים.

קיים עוד דבר שאותו אני חפץ להזכיר כאן. כאשר קיימים דחפים קארמאטיים כאלו הפועלים עמוק בבסיסי הנפש, אנו מגלים מה שאחרת עשוי להיות התרחשות נדירה ביותר: אנו מגלים בביטוי הפיזי של הפנים בהיוולדויות מאוחרות יותר, דמיון לקודמות. פניו של הנזיר הקדום ושל הסופרת בתקופה הנוכחית דומים בצורה בלתי רגילה.

כעת בהקשרים הללו אני אעבור באופן הדרגתי אל הקארמה של החברה האַנתרופוסופית, או האישיויות של חבריה. משום שכפי שאמרתי בפעם הקודמת, מספר רב של נשמות הניצבות ברצינות בקרב התנועה האנתרופוסופית היו קשורות איכשהו ומתישהו עם אותו זרם של מיכאל שאותו אני חייב כעת לאפיין. תזכרו בכל מה שאמרתי בהקשר זה אודות אלכסנדר ואריסטו ועל אודות האירועים בעולמות העל חושיים בזמן שנועדה המועצה השמינית בקונסטנטינופול כאן בעולמות החושיים. תזכרו במה שאמרתי על ההמשכיות, ברוחי ובפיזי, על החיים בחצרו של הרון אל ראשיד, עד שדיברתי בהרחבה על אותו בית ספר על חושי שניצב תחת חסותו של מיכאל עצמו. הלימודים בבית הספר הזה היו רבי משמעות. מצד אחד הם הצביעו שוב ושוב על הקשרים עם המיסטריות העתיקות, לכל מה שכעת חייב לשוב ולהופיע בצורה חדשה מהתוכן של המיסטריות העתיקות, להשפיע רוחניות בתרבות המודרנית. מצד שני הם הצביעו אל הדחפים, שאותן נשמות המסורות לחיים הרוחיים, חייבות לרכוש עבור עבודתן העתידית. ואנו יודעים שמכוח ההבנה של הזרם הרוחי אנו עשויים להגיע אל ההבנה כיצד האנתרופוסופיה, במהותה האמיתית, מציינת את הדחף לחידושו, למען הבנה אמיתית ורצינית של הדחף הכריסטיאני.

אנו מוצאים בתנועה האנתרופוסופית שני סוגי נפשות. מספר גדול מהן השתתפו באותם זרמים שהיו, אם אפשר לומר כך, בזרמים הכריסטיאניים הרשמיים שבמאות הראשונות. הן היו עדות לכל מה שהגיע לעולם ככריסטיאניות, במיוחד בזמנו של הקיסר קונסטאנטין, ומייד לאחריו. רבים מאלו שביקשו אחר הכריסטיאניות באותו זמן בכנות מעמיקה ביותר, וקיבלו אותה עמוק במעמקי נפשם, נמצאים כיום עם דחף עמוק להבנת הכריסטיאניות בחברה האנתרופוסופית. אינני מתכוון כל כך לנוצרים שדבקו בתנועות כאלו כמו קונסטאנטין עצמו; במקום זאת אני מתכוון לאותם נוצרים שטענו שהם הכריסטיאנים האמיתיים, שנפוצו בכל מיני כתות נוצריות. בכתות הנוצריות עם העמקה פנימית אנו מוצאים רבות מהנשמות שכיום מגיעות לתנועה האנתרופוסופית באופן כנה, הגם שבדרך כלל מחמת דחפים בלתי מודעים, אותם התודעה הגלויה מפרשת במידה רבה לא נכון.

אבל ישנן נשמות אחרות: קיימות אלו שלא השתתפו בהתפתחות הנצרות. או שהן השתתפו בנצרות בשלב מאוחר יותר של התפתחותה כאשר החיים הפנימיים העמוקים של הכתות לא התרחשו עוד, או מאידך גיסא – וזה הדבר החשוב ביותר – עדיין יש להן, חי ובוער באש שלא תכבה במעמקי נפשותיהן, הרבה מהתנסויות מהזמן הקדם כריסטיאני כחכמה העתיקה של המיסטריות הפגאניות. גם הן השתתפו לעתים קרובות בכריסטיאניות; אבל הרושם לא נחרט עמוק בלבבן כפי שזה היה עם הנשמות אותן תיארתי מקודם. משום שעבורן עדיין נותר חי הרושם של התַלמוּדים, הטקסים והתירגולים של המיסטריות העתיקות. כעת, בקרב אלו שנכנסו לתנועה האנתרופוסופית באופן כזה, אנו מוצאים רבים המבקשים אחרי הכרייסט מהבחינה המופשטת. הנשמות האחרות שתוארו לעיל הינן שמחות, אם אפשר לומר כך, למצוא שוב פעם את הכריסטיאניות בקרב התנועה האנתרופוסופית. אבל רבות מהנשמות אליהן אני מתכוון כעת תופסות עם הבנה פנימית אמיתית את הכריסטיאניות הקוסמית אותה מכילה האנתרופוסופיה. כריסטוס, כרוח השמש הקוסמית נתפס באופן מיוחד ביותר על ידי הנפשות (והן רבות בתנועה האנתרופוסופית), נפשות רבות שנמצאות בתנועה האנתרופוסופית שיש להן הרבה חוויות חיות בתשתית נפשותיהן מה שהן עברו במיסטריות הפגאניות העתיקות.

כעת כל זה קשור באופן עמוק עם הזרמים של כל חיי הרוח של האנושות בזמן הנוכחי – אני מתכוון לזמן הנוכחי במשמעות רחבה יותר, המשתרעת לאורך עשורים ומאות.

ככלות הכול, האנתרופוסופיה צמחה מחיי הרוח של הזמן הנוכחי, ולמרות שבתוכנה אין לה שום דבר משותף באופן ישיר עם חיי הרוח האלה, הרי שבאופן קארמאטי היא צמחה מהם בדרכים רבות. אנו חייבים להפנות את מבטנו לדברים רבים שאינם שייכים לכאורה למה שפועל באנתרופוסופיה באופן ישיר, אם היינו כוללים באופקינו הרוחי את כל מה שהתרחש בזרמים השונים אותם ציינתי. אמרתי לפני זמן מה כי אנו נבין אל נכון מה שמתרחש באופן חיצוני במישור הפיזי רק אם נראה את הרקע ממה ששופע מטה משדות הרוח לאירועים אלו כשהם מתרחשים במישור הפיזי. אנו חייבים לאזור אומץ מחודש כדי להביא לזמננו הנוכחי את אותה תחושה של המיסטריות העתיקות. אנו חייבים לקשור את האירועים הפיזיים לא רק בסתם הפשטה עם חיי רוח פנתיאיסטים או תיאיסטים מעורפלים כלשהם. אנו חייבים להשיג את היכולת לעקוב אחרי פרטי האירועים, ועוד יותר, ההתנסויות הפנימיות של אנשים בתוך האירועים הללו, למקור והרקע הרוחי.

אנו מונחים לעשות זאת בין דברים אחרים השייכים למשימות העמוקות ביותר של הזמן הזה. משום שבזמן הנוכחי אנו חייבים לבקש שוב אחר ידע אמיתי של האדם בגוף, בנפש וברוח – לא ידע המעוגן באידיאות ובחוקים מופשטים, אלה כזה המסוגל להתבונן ביישות האנושית השלימה. אז צריך לחקור את האדם מלפני ולפנים על פי המצבים הבריאותיים והחולניים שלו; אבל לא כמו שזה נהוג כיום אך ורק לפי ההכרה הפיזית, כי אז לא נלמד לדעת את הישות האנושית. באמצעות ידע פיזי סתמי לא נוכל ללמוד לעולם מה פועל עמוקות כל כך בקרב חיי האדם, הקובע את גורלו: את אושרו, את מחלותיו, את יכולותיו או העדר היכולות. הקארמה על כל צורותיה – את זה אנחנו יכולים לדעת אם מנקודת הפתיחה של הפיזי אנו נוכל לעקוב אחר חיי הרוח של בן האדם וחיי הנפש הפנימיים שלו.

כיצד פועלים אנשים במאמץ המדעי הרגיל כיום? הם לומדים את בן האדם באופן חיצוני לגמרי כמו את האיברים מערכות הובלת הנוזלים, מערכת העצבים, כלי מחזור הדם וכן הלאה. אבל כאשר לומדים את הבריאות והמחלות של בן האדם באופן כזה אי אפשר לו לאדם למצוא את הרוח והנפש בכל הדברים האלה.

אכן, האנטומים והפיזיולוגים בימינו אלה יכולים לדבר ממש באותם מילים של אותו אסטרונום מפורסם מימים עברו, שלשאלה שהשליט שלו הציב בפניו, ענה: "חיפשתי בכל רחבי היקום, בין כל הכוכבים ומסילותיהם, אבל לא מצאתי שום אלוהים!" כך אמר האסטרונום. והאנטומאי והפיזיולוג בני ימינו יכולים לומר: "חיפשנו בכל דבר – בלב ובכליות, בקיבה ובמוח, במערכות כלי הדם ובעצבים – אבל לא מצאנו לא נפש ולא רוח".

כל הבעיות והקשיים של הרפואה המודרנית, לדוגמא, כפופים להשפעה הזאת. וחייבים להתמודד עם כל הדברים האלה בתנועה האנתרופוסופית כיום, לפי המשימות המונחות בפניה. במונחים כלליים חייבים לפתוח את השאלות האלו בפני החברה האנתרופוסופית בכללותן; חייבים לדון בהן באופן מפורט ומקצועי בקרב הקבוצות השונות. כך, לדוגמא, אני מדבר אודות רפואה לקבוצת לכמרים שהוכנו במיוחד בקהילה הנוצרית[2] שהתכוננה לכך באמצעות תרגול והתמקצעות. כאן אנו צריכים למצוא את הדרך אל תוך הַקשרים הגדולים הללו הנובעים כמוצא אחרון מפעליהם של זרמי הקארמה. בבוא הזמן ייראה כיצד הפתולוגיה ויכולות ריפוי, כיצד הבחנתו של האדם במחלה ובבריאות, יביאו לכך שיהיה הכרחי בהחלט להיכנס אל השאלות העמוקות של הנפש והרוח. כפי שאמרתי שוב ושוב, החיצוני והפיזי – הפיזי כפי שזה מוצג על ידי מדעי הטבע – יש להתייחס אליו במלוא הכבוד. אבל בני האדם יגלו כי הם נאלצים להביא בחשבון את מערכותיו העילאיות של טבע האדם בעת שבוחנים מחלה ובריאות. זה ייראה בספר[3] שעליו חברתי היקרה ושותפתי, הגברת דוקטור ווגמאן ואני עובדים יחדיו, בנושא של האדם בבריאות ובמחלה. כעת, מחקרים אלו במיוחד, המבקשים את הדרכים לחדירה מהאדם הפיזי אל הרוחי, יכולים להוביל לתוצאות טובות ומבטיחות רק אם נפנה אליהם בדרך הנכונה. משום שבעבודה כזאת אל לנו להשתמש רק בכוחות הידע הנוכחיים, אבל אנו חייבים לעשות שימוש בכוחותהידע הנובעים בעת שבוחרים את השתלשלויות הקארמה – את ההשתלשלויות הקארמאטיות הנובעות מההיסטוריה ומהאבולוציה של האנושות. אכן אנו חייבים לעבוד עם כוחות הקארמה כדי לחדור אל הסודות האלו.

בכרך הראשון, יתפרסמו רק ההתחלות של עבודתנו. אחרי כן העבודה תתמשך ומתוך ההרצאות הבסיסיות יותר אנו נתקדם כדי לחשוף את הידע המיוחד של האדם שיכול להתגלות מהצדדים הרפואיים, הטיפוליים והפתולוגיים של מדע הרוח. עבודה זאת התאפשרה רק כעת באמצעות אישיותה של גברת דוקטור וֶוגמאן שהשכלתה הרפואית התעמקה בתוכה באופן כזה שהתפתחה באופן טבעי, כמובן, לתפיסה רוחית והבחנה של יישות האדם.

ובכן, הרי שבמהלך המחקרים הללו, כשאנו מתבוננים באמצעות פרספקטיבה רוחית בכל הפעולות של אברי האדם, אותן הבחנות המתעוררות גם כן מוליכות אותנו מצידן אל ההקשרים הקארמאטיים המעמיקים יותר. אותה דרך הבחנתית חייבת להתפתח כדי לתפוס את הממשויות הרוחיות הבאות בבסיס, לא בכללותו של האדם, אלא בכמה מאיבריו. (משום שאם תחפצו בכך, עולם יופיטר בא בבסיס איבר אחד, עולם וונוס בבסיס איבר אחר, וכן הלאה). אותה תובנה שאנו חייבים לפתח בכיוון זה, תנחה אותנו לאפשרות של תפיסת האישיויות האנושיות במהלכי חיים ארציים קודמים. משום שבחיים הארציים הנוכחיים האדם נראה לנו בגבולות עורו. אבל כאשר מתאפשר לנו להתבונן אל איבריו היחידים, מה שכלול בפנים העור הולך ומתפשט. כל אחד מהאיברים היחידים מצביע לנו על כיוון אחר של היקום. האיברים מכינים את הנתיב המוביל אותנו הרחק אל המאקרוקוסמוס, עד שבזמן כלשהו בן האדם ייראה שוב כשלימות אחת מלאה ומקיפה. הרי זה בן האדם המבוסס שוב ברוח, שהעפיל מעבר לצורה הנוכחית, הצורה הכלולה בפנים העור – זה מה שלו אנו זקוקים. משום שסך כל איברי האדם – שאפילו גם מהבחינה הפיזית הינם שונים לחלוטין ממה שתופסים האנטומאים והפיזיולוגים בני זמננו – כשאנו פוסעים בעקבותיהם אל הקוסמוס, זה מביא להבחנות הבאות בהתאמה מצידן עם ההבחנות הרוחיות של מהלכי החיים הקודמים עלי אדמות של אדם. אזי אנו חווים את הקשרים הפנימיים המטילים את אורם על האבולוציה וההיסטוריה של האנושות, מסבירים מהי הפיזיות כיום. משום שלמעשה כל עברם של בני האדם חיי בזמננו הנוכחי. אולם המאמר המופשט והמעורפל כשלעצמו אין בו שום ערך. גם האנשים החומרניים יאמרו את אותו דבר. הנקודה היא לתפוס כיצד העבר חי בהווה.

ועל כך אתן לכם דוגמא, דוגמא שכשלעצמה הינה כל כך נפלאה שהיא הביאה בתוכי לפלא הגדול ביותר אותו אפשר להעלות על הדעת בעת שאני הגעתי אל זה כתוצאת המחקר הרוחי. ודברים רבים אותם אמרתי קודם חייבים כעת לתקנם, או בכל אופן חייבים להשלימם, באמצעות מה שאני אביא כעת.

רואים אתם, עבור מי שלומד היסטוריה עם התחושה לגבי משמעותם הפנימית, אירוע מסוים במאות הראשונות של הנצרות עטוף באווירה של מיסתורין משונה. אנו רואים מצד אחד אישיות אודותיה אנו היינו סוברים אל נכון כי בחייה הפנימיים היתה מתאימה מעט מאוד לדבוק בכריסטיאניות או לעשותה למה שהיא נעשתה, לנצרות הרשמית של המערב. אני מתכוון לקיסר קונסטאנטין[4], אודותיו דברנו לעתים קרובות כל כך. אזי, בצמוד אליו (כמובן שלא באופן המילולי, אלא כשנתבונן אל אותה תקופה ממרחק מספיק בזמן), יחד עם קונסטאנטין אנו רואים את יוליאן האפוסטאט[5]. יוליאן האפוסטאט[6], הוא לאמיתה היה מאלו שחוכמת המיסטריות חיתה בקרבו, כפי שיתכן ואנו יודעים. יוליאן האפוסטאט יכול היה לדבר על השמש בעלת שלושת הפנים. אכן הוא איבד את חייו מאחר והוא נחשב כאדם שבגד במיסטריות, משום שהוא דיבר על אודות השמש בעלת שלושת הפנים. על הדברים האלו אסור היה לדבר בזמנו; ועדיין פחות היה מותר בזמנים קדומים יותר. אבל יוליאן האפוסטאט ניצב ביחס מיוחד לכריסטיאניות. במובן מסוים אנו חייבים להיות מופתעים שוב ושוב שהגאוניות, הרוחניות והשכל המעודנים של יוליאן היו מעט מאוד פתוחים לגדולה של הכריסטיאניות. היה זה פשוט בגלל העובדה שבסביבתו הוא ראה מעט מאוד ממה שהוא תפס ככנות פנימית אמיתית, בה בשעה שבין אלו שהכניסוהו אל המיסטריות העתיקות הוא גילה כנות רבה – כנות חיובית ופעילה. זהו היה המקרה של יוליאן האפוסטאט.

הוא נרצח באותם ימים באסיה. סיפורי מעשיות רבים סופרו על אודות הרצח. האמת היא שזה התרחש משום שהוא נחשב כבוגד במיסטריות. היה זה רצח מתוכנן היטב מלכתחילה.

כעת אם נאפשר לנו להתוודע במידה מסוימת למה שחי בקרבו של יוליאן הרי שלא נוכל שלא להתעניין בשאלה: כיצד האישיות שלו חיתה בזמנים מאוחרים יותר? משום שהוא היווה אישיות יוצאת דופן, משום שאפשר לומר עליו שהוא התאים הרבה יותר מאשר קונסטאנטין, יותר מאשר קלודוויג[7] וכל השאר, לסלול את הנתיבים הטובים עבור הכריסטיאניות. זה היה טמון בנפשו. לוא הזמנים היו מתאימים, לוא התקיימו התנאים, הוא יכול היה להביא מקרב המיסטריות העתיקות המשך ישיר מהכריסטוס הקדם נוצרי, את הלוגוס המאקרוקוסמי האמיתי, אל הכריסטוס שהיה צריך לפעול בקרב המין האנושי לאחר המיסטריה של גולגותא. אכן הוא היווה כלי מוכן היטב. עד כמה שהדבר יישמע מוזר, אנו מוצאים זאת, אם נחדור לרוחו האמיתית. אנו נמצא ביסודות נפשו את הדחף האמיתי המחזיק בכריסטיאניות. אבל הוא לא איפשר לזה לעלות, הוא הדחיק זאת, מוּלך שולל על ידי השטויות שצלזוס[8] כתב אודות ישוע. אכן קורה מדי פעם בפעם שאנשים בעלי כשרים בלתי רגילים מולכים שולל על ידי השתפכויות טיפשיות של בני אדם. וכך יש לנו את התחושה: יוליאן יכול היה להיות בן האדם שאמור היה לסלול את הנתיב הנכון לכריסטיאניות ולהביא את הכריסטיאניות אל נתיבה הנכון והראוי.

כעת נעזוב את הנשמה של יוליאן האפוסטאט באותם חיים ארציים ונעקוב אחרי אותה אישיות בעניין רב ביותר באמצעות העולמות הרוחיים. אבל יש תמיד משהו עמום ובלתי ברור אודותיה. רק מאמץ רוחי עז עשוי להביא להבחנה ברורה של מהלכיה הבאים.

בעניינים רבים רעיונות מתאימים התקיימו בימי הביניים. ייתכן והם היו אגדיים, אבל הם היו מתאימים; הם התאימו עם האירועים הממשיים. עד כמה שהם נראו כאגדיים, עד כמה נאותים הם התיאורים הסובבים סביב האישיות של אלכסנדר הגדול. עד כמה חייו נראים כמלאי חיים, כפי שכבר אמרתי, בתיאורו של הכומר למפרכט![9]

אבל מה שהמשיך לחיות מיוליאן, ממשיך לחיות בצורה כזאת שעלינו לומר שוב ושוב: זה שואף להיעלם ממבטה של האנושות. וכשאנו שואפים להתחקות אחריו אנו נתקלים בקושי גדול ביותר, אם אפשר לומר כך, בשמירתו בשדה הראייה הרוחי. שוב ושוב זה מתחמק מאיתנו. אנו מתחקים אחריו דרך המאות אל ימי הביניים וזה מתחמק מאיתנו. אבל כשלבסוף אנו מצליחים לעקוב אחריו עד הסוף, אנו מגיעים למקום מוזר, הגם שאיננו היסטורי במובן הנכון, הרי שלמעשה הוא יותר מהיסטורי. בסופו של דבר אנו מגיעים לדמותה של אישה, שבה אנו מוצאים שוב את הנשמה של יוליאן האפוסטאט. היתה זו אישה שהוציאה לפועל משימה חשובה בחייה תחת הרושם של אירוע מכאיב באופן מיוחד. משום שהיא חזתה, לא בתוך עצמה, אלא באישיות של מישהו אחר, תמונה של גורלו של יוליאן האפוסטאט, כפי שיוליאן האפוסטאט יצא למערכה במזרח ושם הוא מצא את מותו באופן בוגדני.

האישה אליה אני מתכוון היא הרצליידה, אימו של פרסיפאל,[10] שהיתה דמות היסטורית למרות שההיסטוריה עצמה איננה אומרת דבר אודותיה. בקרבו של גֶמורט, איתו היא התחתנה ושאיבד את חייו עקב בגידה במערכה במזרח, היא הודרכה אל גורלה בחיים הקודמים כיוליאן האפוסטאט. זה חדר עמוק לנפשה, ותחת הרושם הזה היא השיגה מה שמסופר לנו בצורה אגדתית – אבל זה דבר היסטורי במלוא מובן המילה – של חינוכו של פרסיפאל על ידי הרצליידה.

נשמתו של יוליאן האפוסטאט שנשארה כך במעמקים, ושאודותיה אפשר להאמין שמשימתה היתה להכין את הנתיב הנכון עבור הכריסטיאניות – נשמה זאת מתגלית שוב בימי הביניים בגופה של אישה ששלחה את פארסיפאל, לחפש ולמצוא את הנתיבים האזוטריים עבור הכריסטיאניות.

מיסתוריים כאלו ומלאי חידות הינם נתיבי המין האנושי ברקע, ביסודות הקיום. דוגמא זאת – והיא כרוכה באופן מוזר עם זה שכבר סיפרתי לכם בהקשר לבית הספר של שארטר – דוגמא זאת תגרום לכם להיווכח לדעת עד כמה נפלאים הם נתיבי נשמת האדם והנתיבים של האבולוציה עבור המין האנושי.

אנו נמשיך לדבר על כך בהרצאה הבאה, בעת שאוכל לומר יותר אודות החיים של הרצליידה ועל מה שיצא לפועל, באופן פיזי, בפארסיפאל. אני אתחיל בפעם הבאה מנקודה זאת היכן שאפסיק היום.

——————————————————————————————–

  1. Elizabeth Glück (Betti Paoli) משוררת וסופרת, 1814 – 1894.
  2. תנועה נוצרית ששטיינר ייסד בראשית שנות העשרים עם הכוונה רוחית חדשה.
  3. Fundamentals of Therapy; an Extension of the Art of Healing through Spiritual Knowledge, by Rudolf Steiner, Ph.D, and Ita Wegman, M.D., published by Rudolf Steiner Press, London. יצא בעברית בשם: קוי יסוד להרחבת אמנות הרפואה – הוצאת תלתן – ראו כאן
  4. Flavius Valerius Constantinus (Constantine I or Constantine the Great) (272May 22, 337), was proclaimed Augustus by his troops on July 25, 306; and ruled an ever-growing portion of the Roman Empire to his death.
  5. Flavius Claudius Julianus, known as Julian the Apostate, was a Roman emperor who ruled from 361 to 363, as well as the son of a half-brother of Constantine I.
  6. apostate בוגד. אדם שמעל בסודות מיסדר רוחי.
  7. שליט בלגי בשנים 481-511
  8. Celsus סופר ופילוסוף אפלטוניסטי יווני מהמאה השניה לספירה שהתנגד חריפות לישוע.
  9. Lamprecht the Priest משורר גרמני בן המאה השתים עשרה. מחבר "שירת אלכסנדר".
  10. אופרה של ריכרד ווגנר בשם זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *