חיים חוזרים וקרמה – 03

חיים חוזרים וקרמה

חשיבותם בתרבות המודרנית

רודולף שטיינר

6 הרצאות בנושא של הקרמה שניתנו במקומות שונים

GA135 GA130

תרגם מאנגלית: ברכה

הקלדה, עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל, מרים פטרי

הרצאה 3

שטוטגרט, 20 בפברואר 1912 GA135

כשאנו מסתכלים על הצורה בה מתנהלים החיים מסביב לנו, על הצורה בה הם מטילים את גליהם לתוך חיינו הפנימיים, לתוך כל דבר שנגזר עלינו להרגיש, לסבול או להנות ממנו בחיים העכשוויים על האדמה, אזי אנו יכולים לחשוב על מספר קבוצות או סוגים של התנסויות. בכל מה שקשור ליכולות ולכישרונות שלנו מצאנו לנכון להתחיל בכך שכאשר אנו מצליחים בדבר כלשהוא, אנו אומרים: "לאור העובדה שאנו כפי שאנו, זה טבעי ומובן שנצליח במקרה זה או אחר. אך גם כישלונות מסוימים, אולי אלה שאפשר לקרוא להם אסונות או צרות, צריכים להיות מובנים לנו, אם אנו רואים אותם כחלק מהמערך הכללי של אופיינו.

יכול להיות שבמקרים שכאלה לא נוכל להוכיח כיצד בדיוק קשור כישלון זה או אחר לחסרונות שלנו בתחום כלשהו. אך כשאנו חייבים לומר על עצמנו בצורה כללית: הייתי מבחינות רבות אדם שטחי בחיים הנוכחיים, ולכן ניתן להבין שהייתי חייב להיכשל בנסיבות מסוימות – אז אפשר שאין אנו מבינים מיד את הקשר שבין הכישלון לבין חסרונותינו, אך באופן כללי אנו מבינים שאם אנו שטחיים וקלי דעת, אזי אין ההצלחה מובטחת לנו בתמידות.

מהנאמר יכולים אתם להסיק שהקשר בין מה שקרה בהכרח לבין היכולות או החסרונות שלכם היה מקרי בלבד. אך ישנם הרבה מקרים בחיים שבהם, גם אם נשתדל מאוד, לא נוכל לקשר מיד את ההצלחה או הכישלון עם יכולותינו או חסרונותינו. הסיבות להצלחה או לכישלון נשארות בערפל.

כלומר, אם נעמיק לתוך חיינו הפנימיים נוכל להבחין בשתי קבוצות של התנסויות: בראשונה אנו מודעים לסיבות ולכישלונות שלנו, ובשנייה לא נוכל למצוא שום קשר שכזה ונקבל רושם שכישלוננו או הצלחתנו הם לגמרי יד המקרה. כדי להתחיל ניזכר שישנן דוגמאות רבות בחיים השייכות לקבוצה השנייה של עובדות והתנסויות ואנו נחזור אליה בהמשך.

כניגוד לנאמר אנו יכולים להתעמק במה שקורה לנו בחיינו החיצוניים. גם כאן נצטרך לזכור שישנן שתי קבוצות של עובדות. ישנם מקרים שבתוכנו אנו יודעים שכאשר מדובר על אירועים שקורים לנו, ושלא אנו יזמנו אותם, אנו עשינו מעשה שכתוצאה ממנו אנו אשמים במה שקרה לנו. אך לגבי קבוצת ההתנסויות השנייה עלינו לומר שאין אנו רואים קשר כלשהו ביניהן למעשנו. אלה הם אירועים שאנו אומרים עליהם בדרך כלל שהם הופיעו במקרה בתוך חיינו ונראה שאין להם קשר עם מעשה כלשהו שעשינו.

עכשיו נדון בקבוצה השניה של ההתנסויות ובקשר שלה לחיינו הפנימיים, כלומר, באירועים שבהם איננו יכולים לראות קשר ישיר או מידי עם יכולותינו או חסרונותינו. כלומר, אירועים חיצוניים שנקראים מקריים ושבהתחלה אין אנו מבינים כיצד הם יכלו להיגרם על ידי איזשהו גורם קודם. בכדי לבחון זאת אפשר לערוך ניסוי עם שתי קבוצות ההתנסויות. הניסוי לא כרוך בהתחייבות. מדובר רק על הדברים שהנה אפיונם: ניתן לבצע את הניסוי בדרך הבאה. עלינו לשאול את עצמנו: מה יקרה אם נברא במחשבתנו מעין אדם דמיוני ונאמר על אדם זה את אותם הדברים שאין כל קשר ביניהם ובין היכולות שלנו. אנו מעניקים לאדם דמיוני זה את התכונות והיכולות שגרמו, במקרה הפרטי שלנו, לאירועים הבלתי מובנים שקרו לנו בחיינו. עלינו לדמיין אדם בעל יכולות כאלה שהוא בהכרח יצליח או יכשל בנושאים שבהם איננו יכולים לומר את אותו הדבר בקשר ליכולות או לחסרונות שלנו. עלינו לדמיין את האדם הזה כמישהו שבכוונה תחילה היה הגורם לאירועים המקריים שקרו בחיינו שלנו.

דוגמא פשוטה תהיה נקודת ההתחלה. נניח שרעף נופל עלינו מהגג ופוצע אותנו בכתפיים. אנו נוטים לחשוב שזה קרה במקרה. אך לשם הניסוי, עלינו לברוא במחשבותינו אדם דמיוני שפועל בדרך מוזרה: הוא מטפס על הגג, משחרר מהר את אחד הרעפים כך שעדיין יש לו נקודת אחיזה כלשהיא. לאחר מכן הוא רץ במהירות למטה ואז, כאשר הרעף משתחרר לגמרי הוא נופל על כתפי אותו איש. דבר דומה ניתן לעשות בכל המקרים שנדמה לנו שהם קרו במקרה. כך נברא אדם דמיוני שהוא האשם או הגורם לכל האירועים שבחיים הרגילים אין אנו רואים את הקשר שלהם אלינו.

בהתחלה נראה תהליך זה כמשחק דמיוני. אין בו התחייבות, אך מתרחש כאן דבר חשוב. ברגע שדמיינו לעצמנו אדם כזה והענקנו לו את התכונות שרצינו להעניק לו, זה עושה עלינו רושם עז. אנו לא יכולים להשתחרר מהתמונה שיצרנו במחשבתנו בצורה כזאת. למרות שהתמונה נראית כה מלאכותית, היא מרתקת אותנו ויוצרת את הרושם שאחרי הכל יש לה קשר כלשהו אלינו. ההרגשה שיש לנו כלפי אדם זה, שבראנו במחשבתנו, מוכיחה זאת. תמונה זו, כשנתעמק בה, סביר שלא תעזבנו.

כלומר, בתוך נפשנו מתרחש תהליך לא רגיל, תהליך פנימי שמתרחש אצל בני אדם כל הזמן. אנו חושבים על משהו ומגיעים להחלטה. לשם כך נחוץ לנו מידע שהיה לנו פעם ואנו משתמשים בכל מיני אמצעים מלאכותיים כדי להיזכר בו. מאמץ זה להיזכר בדבר מה ששכחנו, הוא תהליך בחיי הנפש – 'היזכרות' בשמו הנפוץ. כל המחשבות שאנו מעוררים כדי שיעזרו לנו להעלות בזיכרוננו את המידע הזה הן מחשבות עזר. נסו פעם להבין כמה מחשבות כאלה עלינו לעורר, ואז לשכוח, ובאיזו תדירות עלינו לעשות זאת כדי להיזכר במה שאנו רוצים. המטרה של מחשבות העזר הללו היא לפתוח את הנתיב הדרוש לנו באותו רגע להיזכרות.

במובן דומה אך בצורה כללית יותר, 'האדם שבראנו במחשבותינו' מייצג תהליך שעוזר. אדם כזה לעולם לא יעזוב אותנו לבד. הוא רוגש בתוכנו בצורה כזאת שאנו חושבים: האדם הזה חי בתוכנו בתור מחשבה, בתור משהו שממשיך לפעול ובעצם הופך בתוכנו לרעיון, למחשבה שצצה לפתע בתוך הנפש שלנו בדרך הרגילה של היזכרות. זוהי תופעה שמהממת אותנו. דומה הדבר לכך שמישהו אומר לנו: הישות הזאת לא יכולה להישאר כמו שהיא, היא משנה משהו בתוכך, היא מתעוררת לחיים, היא משתנה! דבר זה כופה עצמו עלינו כך שהאדם הדמיוני לוחש לנו: זהו משהו הקשור לא לקיום הנוכחי אלא לגלגול אחר. מתעוררת מחשבה שזהו סוג של היזכרות בקיום גשמי אחר. וזה באמת יותר הרגשה ממחשבה, התנסות המשפיעה על החושים, אך כזאת הגורמת לנו להרגיש שמה שמתעורר בנפשנו זה מה שאנו בעצמנו היינו בהתגשמות הקודמת שלנו.

כשמתסכלים על הידע האנתרופוסופי בשלמותו, הוא לא סיכום כללי של תיאוריות, של הצגת עובדות, אלא ידע שנותן לנו הנחיות והוראות שמאפשרות לנו להגשים את שאיפותינו. האנתרופוסופיה אומרת: אם תבצע תרגילים מסוימים, תגיע יותר קרוב לנקודה שבה יהיה לך קל יותר להיזכר. ניתן לומר גם – וזה נלקח מתחום ההתנסות הממשית: אם תבצע את התרגילים האלה תקבל רושם פנימי שמשפיע על החושים, על האדם שהיית בחיים הקודמים. בצורה כזאת אנו משיגים את מה שניתן לקרוא לו: הגדלת הזיכרון. בהתחלה מתגלה לנו רק הרהור מציאות בלבד, כל עוד אנו בוראים את אותו אדם דמיוני שתיארתי. אך אדם דמיוני זה לא נשאר אדם שנברא במחשבות. בעזרת שינוי פנימי, אדם זה הופך לרושם שמשפיע על החושים ועל חיי הנפש, ובשעה שזה נמשך אנו מבינים שהתנסותנו קשורה איך שהוא להתגשמותנו הקודמת. זיכרוננו ממשיך עד להתגשמות קודמת זו.

בגלגול הנוכחי אנו זוכרים את הדברים שבהם מעורבות מחשבותינו. אך בחיים הרגילים, מה שחדר לתוך חיי הרגש שלנו לא נשאר בקלות חי וערני. אם אנו מנסים לחשוב על משהו שגרם לנו כאב רב לפני עשר או עשרים שנה, נוכל להיזכר בתמונה הנפשית ללא קושי. נוכל להחזיר את מחשבותינו אחורה למה שהתרחש בעבר. אך אין אנו יכולים להתנסות שוב בהתנסות המיידית והמעשית של הכאב שחשנו אז. הכאב נמוג, אך הזכירה שלו זורמת לתוך חיי יצירת המושגים.

התיאור הוא של זיכרון בתוך הנפש, זיכרון ששייך לחיי הרגש. כך אנו בדיוק מרגישים את הגלגול הקודם שלנו וכך נוצרת הזכירה של ההתגשמות הקודמת. לא ניתן להבין מיד מה עובר לתוך הגלגול הנוכחי, כלומר, מה מעביר את הזכירה של הגלגול הקודם. חשבו עד כמה קשורות המחשבות שלנו למה שמבטא אותן, כלומר, לדיבור ולשפה שלנו. השפה היא האופן שבו אנו מגשימים את עולם המחשבות והרעיונות. בכל גלגול כל אדם חייב ללמוד את השפה מחדש. אפילו בנו של בלשן או לשונאי גדול, חייב להתאמץ כדי ללמוד את שפת האם. עוד לא התרחש מקרה שבו ילד בגיל בית ספר למד את השפה היוונית בקלילות מפני שהוא נזכר בשפה מגלגול קודם.

המשורר היבל כתב רעיון אחד או שניים של דרמה שהיה בכוונתו לכתוב. חבל שהוא לא הוציא לפועל את הפרויקט הזה, כי זאת היתה יכולה להיות דרמה מעניינת מאוד. הנושא היה שאפלטון, שהתגשם מחדש בגופו של תלמיד בית ספר, קיבל את הציונים הנמוכים ביותר על הבנתו את אפלטון הקודם! איננו צריכים להזכיר לעצמנו שישנם מורים קפדניים. אנו מבינים שהסיבה למה שהיבל כתב היא שגורם המחשבה, שמשחק תפקיד גם בתמונה הנפשית של ההתנסות המיידית, מוגבל להתגשמות אחת.

כפי שזה עתה אמרתי, הרושם הראשון של ההתגשמות הקודמת מופיע בתור זיכרון ישיר בחיי הרגש, בתור סוג חדש של זיכרון. הרושם שאנו מקבלים כאשר הזיכרון הזה מושפע מהאדם הדמיוני שבראנו במחשבתנו דומה יותר להרגשה כזאת שגורמת לנו להבין שהרושם בא מאיזושהי ישות שהיתה קיימת פעם ושהייתה אנו עצמנו. דבר מה הדומה להרגשה העולה בזכירה, זהו הדבר המופיע בפנינו כהתרשמות ראשונית על התגשמותנו הקודמת. בריאה זו של האדם הדמיוני במחשבתנו היא דרך להוכיח לעצמנו שהאמצעי הזה הוא משהו שהופך לרושם בחיי הנפש, או בחיי הרגש. למתעניינים בידע האנתרופוסופי ניתנת הזדמנות לבצע ניסויים כגון אלה שתוארו כרגע. ואם אנשים אכן יבצעו אותם, הם יקבלו רושם פנימי עליו יאמרו: "פעם ראיתי נוף. אמנם פרח מזיכרוני איך הוא נראה, אך אני יודע שנהניתי ממנו!" אם זה קורה בחיים הנוכחיים שלנו, הנוף כבר לא יעשה רושם מוחשי מאוד של רגש. אבל אם רושם הנוף מגיע מההתגשמות הקודמת שלנו, אזי הוא יהיה מוחשי במיוחד.

אנו יכולים לקבל רושם מוחשי מאוד על ההתגשמות הקודמת שלנו בצורה של רגש. ואם נסתכל על רושם זה בצורה אובייקטיבית, אזי נהיה עשויים להרגיש לפעמים משהו דומה למרירות מתוקה, או הרגשה חמוצה, כתוצאה ממה שמתגלה כשינוי צורה של האדם הדמיוני שבראנו במחשבתנו. מרירות או הרגשה זו, זהו הרושם שההתגשמות הקודמת שלנו עושה עלינו. זהו רושם של הרגשה, רושם בחיי הנפש.

עשינו מאמץ לתת תשומת לב למשהו שיכול, בסופו של דבר, לעורר בכל אדם סוג של וודאות שהוא היה קיים בחיים קודמים – וודאות שנוצרת על ידי התעוררות ההרגשה של רשמים פנימיים שאנו יודעים בוודאות גמורה שלא קיבלנו אותם בחיינו כיום. רשמים אלה מתעוררים בדרך דומה להתעוררות ההיזכרות בחיים הרגילים.

כאן נשאלת השאלה: "כיצד יכול אדם לדעת שהרושם הוא בעצם היזכרות?" התשובה היא שזה בלתי אפשרי 'להוכיח' זאת. אבל התהליך דומה לתהליך שקורה במצב אחר בחיים, כאשר אנו זוכרים משהו ואנו בדעה שפויה. אנו יודעים במקרה זה שמה שמתעורר בתוכנו במחשבה קשור למשהו שהתנסינו בו. ההתנסות עצמה מקנה לנו את הביטחון שלרושם שמתעורר בנפש אין כל קשר לאירוע שקשור לחיינו העכשוויים, אלא למשהו בחיינו הקודמים. כלומר, עוררנו בתוכנו באמצעים מלאכותיים, משהו שקושר אותנו עם חיינו הקודמים. כמו כן, אנו יכולים לבחון את עצמנו באמצעות סוגים שונים של התנסויות ובסופו של דבר לעורר בתוכנו רגשות של תקופות חיים קודמות שלנו.

גם במקרה זה ניתן לחלק לקבוצות את ההתנסויות שבהן אנו מתנסים בחיינו, מנקודת מבט שונה. בקבוצה הראשונה אפשר לכלול את הסבל, הצער והמכשולים שהיו מנת חלקנו. בקבוצה השניה אפשר לכולל את השמחות, האושר וההצלחות בחיינו. ואז, בתור מבחן, אנו יכולים להסתכל על זה מנקודת הראות הבאה ולומר: כן, אכן חווינו את הצער ואת הכאב הזה. מכיוון שאנו כפי שאנו בהתגשמות הנוכחית, ומכיוון שחיינו מתנהלים באופן רגיל, הצער והכאב שלנו אינו אלא אסון קשה, משהו שאם לא היה קורה לנו היינו שמחים.

לשם המבחן, הבה לא נאמץ את הגישה הזאת אלא נניח שמסיבה כלשהי אנו הבאנו על עצמנו את הצער, הכאב ואת המכשולים האלה ונבין שתודות לחיינו הקודמים – אם באמת היו לנו חיים קודמים – הפכנו במידה מסוימת ליותר פגומים כתוצאה ממעשינו. אחרי הכל, אנו לא רק הופכים ליותר מושלמים באמצעות התגשמויות רצופות, אלא, מבחינה מסוימת, אנו גם הופכים ליותר פגומים. כשאנו מעליבים מישהו או פוגעים בו, האם איננו יותר פגומים ממה שהיינו קודם לכן? לא זו בלבד שהעלבנו את האדם הזה, אלא שאנו גם מחסירים משהו מעצמנו. בתור אישיות שמסתכלים עליה בשלמותה, ערכנו יעלה אם נמנע מלהתנהג בצורה כזאת. מעשים רבים שכאלה נרשמים לרעתנו ואנו נשארים פגומים בגללם.

כשברצוננו להחזיר לעצמנו את ערכנו הקודם לאחר שהעלבנו אדם כלשהו, מה עלינו לעשות? עלינו לפצות על העלבון, עלינו להעניק לעולם מעשה שיבטל את המעשה הקודם שלנו, עלינו למצוא דרך שתאלץ אותנו להתגבר על משהו. ואם נחשוב בצורה כזאת על הצער והכאב שלנו, במקרים רבים נוכל לומר לעצמנו: התגברות על הצער והכאב הללו, יעניק לנו כוח להתגבר על פגמינו. דרך הסבל אנו יכולים להשתפר. בחיים הרגילים אנשים לא חושבים כך. אנו לא אוהבים לסבול. אך אנו גם יכולים לומר לעצמנו: כל צער, כל סבל, כל מכשול בחיי הנפש שלנו צריכים להצביע על כך שבתוכנו נמצא אדם יותר חכם מאיתנו. למרות שהאדם שאנו הוא האדם שאליו אנו מודעים ושאותו אנו מחשיבים במשך תקופה מסוימת כפחות חכם, קיים בתוכנו אדם יותר חכם שישן במעמקי הנפש. בעזרת תודעתנו אנו עומדים בפני הצער והכאב, אבל האדם החכם יותר מוביל אותנו לקראת הסבל הזה למרות תודעתנו, מכיוון שאם נתגבר עליו נוכל להסיר מעלינו משהו. האדם החכם יותר מוביל אותנו לקראת הצער והכאב ומנחה אותנו כיצד להתגבר עליהם.

זוהי מחשבה די מדכאת לשם התחלה, אך היא לא מחייבת. אנו יכולים לעשות בה שימוש פעם אחת בלבד, לשם ניסוי, אם אנו רוצים בכך. אנו יכולים לומר לעצמנו: בתוכנו נמצא אדם יותר חכם מאתנו, שמנחה אותנו לקראת צער וכאב, לקראת משהו שבחיים המודעים שלנו היינו רוצים למנוע מעצמנו יותר מכל. אנו חושבים על ההיבט הזה של עצמנו כמו האדם החכם יותר. בצורה כזאת אנו מגיעים להבנה שמדאיגה רבים, כלומר אנו מבינים שהאדם החכם יותר מכוון אותנו תמיד לעבר הדברים שאיננו אוהבים. אם כן, הבה ונניח שקיים בתוכנו אדם יותר חכם המכוון אותנו לכיוון הדברים שאין אנו אוהבים וזאת כדי שנתקדם.

אך הבה ונעשה בכל זאת משהו אחר. בואו ונחשוב על השמחות, על היתרונות ועל האושר שלנו ונאמר לעצמנו, שוב לשם מבחן: איך היינו מרגישים לו היינו הוגים את הרעיון, מבלי לשים לב להתאמתו למציאות – שאנו פשוט לא ראויים לכל האושר והיתרונות שהוענקו לנו. זכינו בהם מכיוון שכוחות רוח עליונים עשו עימנו חסד. אין זה חייב להיות כך בכל המקרים, אך נניח, לשם הניסוי, שכל הצער והסבל שלנו נגרמו מכיוון שהאדם היותר חכם שבתוכנו כיוון אותנו לעברם, מפני שאנו מכירים בכך שכתוצאה מהפגמים שלנו הם היו הכרחיים עבורנו ושאנחנו מסוגלים להתגבר עליהם רק באמצעות התנסויות שכאלה. ואז נניח את ההפך: שהאושר שזכינו בו אינו תוצאה של תכונותינו הטובות, אלא שהוא הוענק לנו על ידי כוחות רוחניים.

זוהי גלולה מרה שלאנשים יהירים יהיה קשה לבלוע אותה. אך אם, לשם הניסוי, אנו מסוגלים לחשוב מחשבה כזאת בכל העוצמה, זה יעורר בנו את ההרגשה – מפני ששוב, היא עוברת שינוי ובמידה שהיא איננה יעילה היא מתקנת את עצמה: בתוכך חי משהו שלא קשור בכלל עם התודעה הרגילה שלך, שמוטבע בתוכך יותר עמוק מכל דבר שהתנסית בו במודע בחיים הנוכחיים שלך. בתוכך קיים אדם יותר חכם ממך שנעזר בכוחות הרוחניים-אלוהיים הנצחיים שחודרים לעולם. אז זה הופך לוודאות פנימית שמאחורי האישיות החיצונית קיימת אישיות פנימית יותר גבוהה. על ידי תרגיל זה אנו נעשים מודעים ליסוד הרוחני והנצחי של קיומנו, ולדבר זה יש חשיבות יוצאת מגדר הרגיל. זהו דבר שיש בכוחנו לבצע.

האנתרופוסופיה יכולה להדריך אותנו מכל בחינה, ולא רק כדי שנדע שקיים עולם אחר, אלא כדי שנרגיש כאזרחים של עולם אחר, כישות העוברת התגשמויות רבות.

קיימות גם התנסויות מסוג שלישי. אין ספק שיהיה לנו יותר קשה לעשות שימוש בהתנסויות אלה כדי לרכוש ידע פנימי אודות קרמה וחיים חוזרים. אבל, אפילו אם מה שנאמר בהמשך יהיה קשה, אפשר להשתמש בזה כמבחן. אם ניישם זאת בכנות בחיינו החיצוניים זה יבהיר לנו – בהתחלה כאפשרות, אך לאחר מכן כדבר שהופך ליותר ויותר וודאי – שהחיים הנוכחיים קשורים לחיינו הקודמים.

הבה ונניח שבחיינו העכשוויים, בין הלידה למוות, הגענו לגיל שלושים (גם אנשים צעירים יותר יכולים להתנסות בדברים אלה). עלינו לחשוב על העובדה שבערך בסביבות גיל שלושים באנו במגע עם אדם מסוים בעולמנו החיצוני. קשרים אלה נוצרו כנראה בשלב הבשל ביותר של חיינו בצורה כזאת שכל ישותנו לקחה חלק בכך. המחשבות שלנו מגלות שזה נכון. אבל מחשבות המבוססות על עקרונות וידע של מדע הרוח יכולות לגרום לנו להבין מהי האמת בקשר לדברים אלה – לא בתור תוצאה של מחשבות מופשטות, אלא כפרי של חקירה מדעית רוחית. דבריי לא התגלו רק באמצעות חשיבה לוגית: הדברים הוגדרו בעקבות מחקר מדעי-רוחי, אך חשיבה לוגית יכולה לאשר עובדות אלה ולמצוא בהם היגיון.

אנו יודעים כיצד מתפתחים האיברים השונים של גוף האדם במהלך החיים. בשנה השביעית מתפתח הגוף האתרי. בשנה ה-14 מתפתח הגוף הכוכבי (האסטרלי). בשנה ה-21 מתפתחת נפש התחושה, בשנה ה-28 מתפתחת הנפש האינטלקטואלית או השכלית, ובשנה ה-35 מתפתחת נפש התודעה. כשאנו חושבים על כך, אנו יכולים לומר: בתקופה שבין השנה ה-30 לשנה ה-40 אנו עסוקים בהתפתחות של הנפש האינטלקטואלית ונפש התודעה. שני סוגי נפש אלו הם הכוחות באופיינו שמביאים אותנו למגע הקרוב ביותר עם העולם הפיזי החיצוני, מכיוון שהם מתפתחים בשלב בחיינו שבו היחסים שלנו עם העולם הזה באים לידי ביטוי יותר מאשר כל תקופה אחרת בחיינו. בשנים הראשונות של חיינו הכוחות השייכים לגוף הפיזי שלנו מכוונים, מופעלים ונקבעים על ידי מה שנמצא אך ורק בתוכנו. הגורם הסיבתי שהתעורר בגלגול הקודם, כל מה שעבר יחד אתנו דרך שער המוות, הכוחות הרוחניים שצברנו – כל מה שאנו מביאים אתנו מחיים קודמים, פועל ורוגש כדי לבנות את גופנו הפיזי. דבר זה פועל בלא הרף ובצורה סמויה מבפנים כלפי חוץ. ככל שעוברות השנים קטנה השפעה זו, ומגיע שלב בחיים שבו הכוחות הישנים יצרו כבר את הגוף ואנו מסוגלים להתמודד עם העולם בעזרת גוף מושלם. מה שאנו נושאים בתוכנו בא לידי ביטוי בגופנו החיצוני. בערך בגיל שלושים, מעט יותר או פחות, אנו מתמודדים עם העולם במובן הפיזי החזק ביותר.

ביחסנו עם העולם אנו קשורים בקשר הדוק יותר עם השלב הפיזי מאשר עם כל שלב אחר בחיינו. אנו עשויים לחשוב שהיחסים שלתוכם אנו נכנסים כעת בחיינו, הם יותר מובנים מבחינה פיזית מיחסים אחרים, אבל האמת היא שיחסים מהסוג הזה הם הכי פחות קשורים לכוחות הפועלים ורוגשים בתוכנו מרגע הלידה והלאה. ובכל זאת אנו יכולים לקבל כמובן מאליו, שבערך בגיל שלושים זה לא מקרי שאנו פוגשים אנשים שנגזר עליהם להופיע בסביבתנו הקרובה בדיוק בתקופה זו. עלינו לצאת מנקודת הנחה שגם הקרמה שלהם פועלת ושלאנשים אלה יש קשר כלשהו להתגשמויותינו הקודמות. מדע הרוח שחקר עובדות מסוימות בתקופות שונות העלה שלעתים קרובות אותם האנשים שאיתם אנו באים במגע בערך בגיל שלושים קשורים אלינו כך שבמרבית המקרים היינו קשורים אליהם בתחילת ההתגלמות האחרונה שלנו, או אף לפני כן, כהורים, אחים או אחיות.

עובדה זו נראית בהתחלה מאוד מוזרה ומדהימה. למרות שאין זה חייב להיות כך, מקרים רבים שנחקרו על ידי מדע הרוח הצביעו על כך שאכן הורינו, או אותם אנשים שהיו לצידנו בראשית חיינו הקודמים ואשר קבעו לנו את מקומנו בעולם הפיזי ושמהם התרחקנו בהמשך חיינו, קשורים אלינו בקשר קרמתי בצורה כזו שבחיינו החדשים אין אנו מודרכים אליהם בשנותינו הראשונות, אלא רק כשאנו מגיעים לדרגה הפיזית המושלמת. שוב, זה לא חייב להיות כך תמיד, מפני שרואים ממחקרי מדע הרוח שלעיתים קרובות מאוד רק בהתגלמות הבאה אנשים שיהיו אז הורינו, אחינו או אחיותינו, או קרובי משפחה בכלל, יהיו אותם אנשים שנמצאים סביבנו בהתגשמות הנוכחית בערך כשאנו בני שלושים. אז זה אפשרי שאנו מכירים בערך בגיל שלושים בכל גלגול את האנשים שהיו קשורים אלינו בקשר דם בגלגול הקודם או שיהיו קשורים אלינו בקשר דם בגלגול הבא. לכן, זה יעזור אם נאמר לעצמנו: בני האדם שהחיים מביאים אותך במגע עימם בגיל שלושים היו בקרבתך פעם בתור הורים או אחים ואחיות, או שאתה יכול לצפות מראש שבאחד הגלגולים הבאים יהיה לך קשר עימם.

גם ההיפך יכול להיות נכון. אם נחשוב על האנשים שאותם אנו בוחרים מרצוננו פחות מכל דבר אחר באמצעות כוחות שמתאימים ליישום בשלב הפיזי – כלומר, הורינו, אחינו ואחיותנו שהיו סביבנו בשנות חיינו הראשונות – אם נחשוב על אנשים אלה נגלה לעתים קרובות מאוד שבדיוק אותם אנשים שמלווים אותנו בחיינו מהילדות והלאה נבחרו בכוונה תחילה על ידינו בגלגול אחר להיות בקרבתנו כשהיינו בערך בני שלושים. כלומר, באמצע חיינו הקודמים אנו בעצמנו בחרנו את האנשים שהפכו להורינו, אחינו או לאחיותנו בחיים הנוכחיים.

העובדה המעניינת והראויה לציון היא שיחסינו עם האנשים שאיתם אנו מתקשרים לא יהיו אותם היחסים בהתגשמות הבאה, וכמו כן לא נפגוש אותם באותו גיל כמו קודם. כמו כן אי אפשר לומר שההפך הגמור הוא הנכון. בנוסף לכך האנשים שהיו בקרבתנו בסוף חיינו הקודמים לא יהיו קשורים לראשית חיינו בהתגשמות אחרת. מכאן שלא האנשים שנמצאים בקרבתנו בראשית חיינו, וגם לא האנשים שנמצאים לידנו בסוף חיינו הם אלה שהיו סביבנו כקרובי משפחה בתחילת הגלגול הקודם שלנו, אלא האנשים שאיתם אנחנו באים במגע באמצע החיים. האנשים שהיו סביבנו בראשית חיינו בחיים הקודמים מופיעים באמצע חיינו הנוכחיים. אנו יכולים לחזות מראש שהאנשים שהיו סביבנו בראשית חיינו הנוכחיים יהיו בקרבתנו באמצע ההתגשמות הבאה שלנו ושהם יהיו אז בקשר עמנו כי אנו נבחר בהם, מרצוננו החופשי, לשמש לנו בני לווייה בחיינו. אכן מסתוריים הם יחסי הקרמה.

הדברים שנאמרו זה עתה הם תוצאה של חקירה מדעית רוחית. אך אני חוזר ואומר: בדרך שנפתחה לפנינו על ידי חקירה שכזו נבין שזה לא חסר הגיון או תועלת, אם נחשוב על היחסים הפנימיים שבין תחילת חיינו באחד הגלגולים שלנו ובין אמצע החיים בגלגול אחר.

ההיבט השני הוא שכאשר מביאים לתשומת לבנו דברים מהסוג הזה ואנו מפתחים כלפיהם גישה נבונה, הם נעשים ברורים ומוארים. אם אין אנו מקבלים דברים אלה בצורה פסיבית ועמומה אזי החיים מתבהרים. אם אנו מנסים לתפוס ולהבין את אשר קורה לנו בחיים בצורה כזו שהיחסים שהיו חייבים להישכח כל עוד מדברים על קרמה בצורה מופשטת, הופכים למובנים בצורה ברורה אזי החיים מתבהרים.

הבה ונחשוב על השאלה: מדוע אנו מונעים על ידי הקרמה ליצור באמצע החיים, בדעה צלולה לגמרי, היכרויות שנראה שהן לא נוצרו לגמרי מרצוננו בצורה אובייקטיבית? הסיבה היא שהאנשים האלה היו קשורים אלינו בקשר דם בחיינו הקודמים והקרמה שלנו מובילה אותם לעברנו מפני שיש לנו קשר כלשהו אליהם. בכל פעם שנחשוב כך על מהלך חיינו, ניווכח שהם מלאי אור. למרות שייתכן שטעינו במספר מקרים, ואפילו אם טעינו במסקנות שלנו פי עשרה, בכל זאת נדע את האמת בקשר למישהו שחודר לתוך הכרתנו. וכאשר המחשבות הללו גורמות לנו לומר: פגשתי אדם זה במקום זה או אחר – המחשבה הזו היא כמו ציון דרך שמראה את הדרך לדברים אחרים שבנסיבות אחרות לא היו קורים לנו, אם נסתכל על הרקע שלהם, נהיה יותר ויותר בטוחים שאכן עובדות מסוימות נכונות.

לא ניתן להבחין בקשרים קרמתיים בהבזק אחד פתאומי. את עובדות הידע הנעלות והחשובות ביותר הנוגעות לחיים, אלה שאכן שופכות אור על החיים, יש לרכוש לאט ובהדרגה. המחשבה הזאת אינה מעודדת. קל יותר להאמין שהבזק כלשהו של אור יאפשר לנו לומר: "בחיים הקודמים שלי הייתי קשור אל האדם הזה או הזה," או "אני בעצמי הייתי האדם הזה או הזה." אפשר שלא נוח לנו לחשוב שכל זה חייב להיות עניין של ידע שנרכש לאט לאט, אך זו האמת. אפילו אם אנו מאמינים שכך הם פני הדברים, עלינו לחקור שוב ושוב עד שנהיה בטוחים בכך. אפילו במקרים שבהם הסבירות גדלה כל הזמן החקירה תמיד מקדמת אותנו. אנו מקימים מכשולים כנגד עולם הרוח אם אנו נותנים לעצמנו לשפוט עניינים אלה בצורה מיידית.

נסו לחשוב על הדברים שנאמרו היום בנוגע לאנשים שאנו מכירים באמצע החיים ולקשר שלהם עם האנשים שהיו קרובים אלינו בגלגול קודם. זה יוליד מחשבות פוריות מאוד, במיוחד עם נצרף אותם לדברים שנכתבו בספר חינוך הילד לאור האנתרופוסופיה. אז יהיה לנו לגמרי ברור שהתוצאות של מחשבותינו מתאימות לנאמר בספר המוזכר.

אולם עלי להוסיף אזהרה רצינית לדברים שאמרתי היום. חוקרים אמיתיים נזהרים שלא להסיק מסקנות. הדברים צריכים לדבר בעד עצמם. ברגע שהעובדות קיימות, תחילה יש לבחון אותם באמצעות לוגיקה רגילה. לכן אין אני יכול לחזור על משהו שקרה לי לאחרונה, לא בפעם הראשונה, וזה מאוד אופייני לגישה שבה נוקט כיום הידע האנתרופוסופי. איש אחד מאוד נבון – אין אני אומר זאת כדי ללעוג, אלא מתוך הכרה מלאה בכך שיש לו מוח מבריק – אמר לי את הדברים הבאים: "כשאני קורא את ספרך מדע הנסתר בקוויו העיקריים, אני נאלץ להודות שהדברים נראים כל כך הגיוניים והם מתאימים כל כך לעובדות ברורות אחרות בעולם, שאינני יכול להימנע מהמסקנה שאפשר לגלות את הדברים האלה גם באמצעות מחשבה טהורה. הם לא חייבים להיות בהכרח תוצאה של חקירה על-חושית. הדברים הכתובים בספר זה אינם מוטלים בספק או מפוקפקים בשום פנים ואופן. הם תואמים את המציאות." יכולתי להבטיח לאדון הזה שאני משוכנע שלא הייתי מסוגל לגלות את הדברים האלה באמצעות מחשבות בלבד, וכמו כן, שעם כל הכבוד לחוכמתו, אינני מאמין שהוא היה מסוגל לגלות אותם באמצעות מחשבות בלבד.

יש אמת בדבר כי לא ניתן לגלות באמצעות מחשבות בלבד את כל הנושאים במדע הרוח שניתן להבינם באמצעות ההיגיון. אין זו סיבה לפקפק במקור המדע רוחי כשאפשר לבחון עניין מסוים מבחינה הגיונית ואחר כך להבינו. להפך, אני בטוח שזה מעודד לדעת שהדיווחים שמדע הרוח מספק ניתנים לזיהוי באמצעות מחשבה הגיונית כדבר נכון מעל לכל ספק. לא יתכן שזאת השאיפה של איזה חוקר רוח להצהיר הצהרות לא הגיוניות כדי לעורר אמונה! כפי שאתם רואים, החוקרים הרוחניים בעצמם לא יכולים לטעון שהם מגלים את הדברים האלה באמצעות מחשבות. אבל אם אנו חושבים על הדברים שהתגלו באמצעות מדע הרוח, הם עשויים להראות לנו די הגיונים, אפילו יותר מדי הגיוניים מכדי לאפשר לנו להמשיך ולהאמין שהמקור שלהם הוא ממדע הרוח. ודבר זה נכון לכל מחקר של מדע רוח אמיתי.

נסו להפעיל מחשבה הגיונית ותראו שהדברים שנאמרו היום לא מגוחכים. באמת, אם עובדות רוחניות לא היו מכוונות אותי למסקנות אלה, לא הייתי יכול להסיק אותן מתוך מחשבה הגיוניות רגילה. אך ברגע שגיליתי אותן, אפשר להעמידן במבחן ההיגיון. אז נגיע למסקנה שככל שנרצה לבחון אותן בצורה מוקפדת כך יתברר לנו שהכל מתאים. גם במקרים שבהם לא ניתן לבדוק את דיוקם בשל הדרך שבה הגורמים השונים מתאימים למסגרות שלהם, ניווכח שהם עושים רושם שלא זו בלבד שהם סבירים בדרגה גבוהה, אלא גם שהם גובלים בוודאות – כמו, למשל, במקרה של מה שנאמר על הורים, אחים ואחיות בתקופת חיים אחת והאנשים שאנו מכירים באמצע תקופת חיים אחרת. יותר מכך, מסתבר שהוודאות הזאת מבוססת היטב כאשר הדברים נבחנים בחיים עצמם. במקרים רבים נראה את ההתנהגות שלנו ושל אנשים אחרים באור שונה לגמרי אם אנו מתעמתים עם מישהו שאנו פוגשים באמצע החיים, כאילו, בחיים הקודמים, היו בינינו קשרים של הורים, אחים או אחיות. כך לא נעבור את החיים בחוסר תשומת לב וכל הקשר יהיה פורה יותר.

ובכן, ניתן לומר: האנתרופוסופיה נהיית יותר ויותר לדרך שלא זו בלבד שהיא נותנת לנו ידע על החיים אלא שהיא גם מביאה לנו הנחיות כיצד להבין את הקשרים שלנו בחיים כך שהם יהיו ברורים לנו ולא רק למען הסיפוק העצמי אלא למען המשימות שלנו בחיים וההתנהגות שלנו. יש חשיבות לכך שנפסיק לחשוב כי אנו פוגעים בתגובתנו הספונטאנית לחיים. רק אלה שחסרה להם מטרה רצינית בחיים, בני אדם פחדניים, יכולים לחשוב כך. אנו חייבים להבין שעל ידי רכישת ידע רב יותר על החיים חיינו יהיו פוריים יותר ועשירים בצורה פנימית. עלינו לשאת את מה שמתרחש עמנו בחיינו לאופקים שבהם כל כוחותינו יישאו פרי טוב יותר, שבהם נפעל מלאֵי ביטחון ועם תחושה גדולה יותר לתקווה, מאשר מה שהיה לפני רכישת ידע זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *