חידות העולם והאנתרופוסופיה – 01

חידות העולם והאנתרופוסופיה – 01

חידות העולם והאנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

GA54

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

סייעו: יוחנן מרגלית, דליה דיימל

הרצאה מספר 1

הקל,[1] חידות העולם ותיאוסופיה

ברלין 5.10.1905

כשמדברים על הנושא: הקל, חידות העולם ותיאוסופיה, אני יודע שנושא זה גורם לקשיים יוצאי דופן לחוקר חיי הרוח, וכי ההסברים שלי עשויים לעורר שערורייה משמאל ומימין. עם זאת, נראה כי זה הכרחי עבורי לדבר על כך הפעם מנקודת מבט תיאוסופית, מכיוון שמצד אחד הבשורות, שהקל השיג ממחקריו, מצאו גישה לאלפי אלפים של בני אדם באמצעות ספרו 'חידות העולם' (1899). עשרת אלפים עותקים נמכרו תוך זמן קצר והוא תורגם לשפות רבות. לעיתים נדירות ספר כה רציני הגיע לתפוצה כזאת.

אם על התיאוסופיה או מדע הרוח לפרט את מטרותיה, עליה לדון בתופעה חשובה מאוד העוסקת גם בשאלות העמוקות ביותר של הקיום, ועליה לבטא את נקודת מבטה. בעיקרון, השיקול של התיאוסופיה או של מדע הרוח לגבי החיים אינו קיים כדי ליצור התנגדות, אלא לפיוס, לאיזון של הניגודים. גם אני נמצא בעמדה מסוימת בהשוואה לתפיסת עולמו של ארנסט הקל. כי אני מכיר את התחושות והרגשות המובילים את האדם באופן חלקי ממצפונו המדעי, באופן חלקי מהמצב הבינלאומי הכללי ותפיסת העולם הכללית, אל קווי המחשבה המרתקים, הפשוטים והגדולים, שמהם מורכבת תפיסת העולם של הקל. לא הייתי מעז לדבר היום בצורה כה הוגנת אם הייתי יריב של הקל, אם לא הייתי יודע בדיוק מה ניתן לחוות כאשר שוקעים במבנה הנפלא הזה של רעיונותיו.

עם זאת, מי שמסתכל בפתיחות על התפתחות חיי הרוח חייב להכיר בכוח המוסרי של עבודתו של הקל. באומץ אדיר, במשך עשרות שנים, נלחם איש זה עבור השקפת עולמו, נלחם קשה ונאלץ להתגבר על התנגדות מרובה. מצד שני, אנו לא נטעה בכך אם נאמר שבהקל חי כוח רב של תיאורים מורכבים וחשיבה חיה. מבחינה זו היה בו במידה רבה מה שנעדר אצל חוקרי טבע רבים. הוא העז לסכם את תוצאות מחקריו בתפיסת עולם, למרות שבעשורים האחרונים הזרמים המדעיים בפועל הופנו נגד מפעל כזה. יש להכיר בכך כפעולה מסוג מסוים, גם בהשוואה לתפיסת העולם התיאוסופית. אני בעמדה מיוחדת אם אני מדבר אודות הקל.

מי שעסק בהתפתחות התנועה התיאוסופית יודע שהתיאוסופים ובמיוחד המייסדת של התנועה התיאוסופית, הגברת הלנה פטרובנה בלבצקי,[2] נלחמו במילים נוקבות נגד ההשלכות שארנסט הקל הסיק ממחקריו. ב'דוקטרינה הסודית' (1887-1897) היא נלחמה בלהט נגד תופעות מעטות בתחומי השקפות העולם כמו כנגד טיעוניו של הקל. יתכן שמותר לי לדבר ללא משוא פנים מכיוון שאני מאמין, בין השאר בגלל שבספרי: 'הקל ויריביו'[3] כמו גם בספרי על השקפות העולם והגישות לחיים במאה ה-19[4] סיפקתי במלואו את התכנים האמיתיים באמת של השקפת עולמו של הקל. אני מאמין שבחרתי מעבודותיו את הבלתי מתכלה והפורה.

הביטו במצב השקפת העולם, ככל שהיא נשענת על סיבות מדעיות. עדיין במחצית הראשונה של המאה ה-19, הנטייה הרוחנית הייתה שונה מזו שבמחצית השנייה. הקל הופיע בתקופה בה נראה מאוד הגיוני לתת חשיבות מטריאליסטית למה שנקרא הדרוויניזם חדש. באותה תקופה, כאשר הקל נכנס למדעי הטבע כחוקר צעיר ונלהב, זו היתה הדרך לפרש את כל התגליות המדעיות באופן מטריאליסטי. אז תבינו את הנטייה החומרנית ותנקטו בדרך של תמיכה בשלום ופחות בדרך של מאבק. אם תביטו על אלה שכיוונו את מבטם באופן חופשי לחידות האנושות הגדולות באמצע המאה ה-19, תמצאו שתי גישות.

מצד אחד, יש ויתור מוחלט כלפי השאלות הגבוהות ביותר של הקיום, ויתור על היכולת לחדור מנקודת המבט המדעית לשאלות של אלמוות, חופש הרצון, מקור החיים, בקיצור אל חידות העולם הממשיות. בצד השני, תמצאו מלבד מצב הרוח המוותר הזה, שאריות של מסורת דתית ישנה גם אצל הנטורליסטים. תמצאו התקדמות אמיצה בחקר שאלות אלו, מנקודת מבט מדעית, במחצית הראשונה של המאה ה-19 רק אצל הפילוסופים הגרמנים, למשל אצל שלינג,[5] פיכטה[6] או גם עם אוקן,[7] איש של חופש שאין דומה לו גם בתחומי חיים אחרים. אתם כבר יכולים למצוא בקווים כלליים אצל אוקן את מה שרודף היום את הנטורליסטים שרוצים למצוא השקפות עולם. עם זאת, משב רוח מיוחד עדיין נושב מעליו, תחושת הספיריטואליזם הישנה עדיין חיה בו, שמבינה שמאחורי כל מה שאפשר לתפוס על ידי החושים ולחקור על ידי מכשירים יש לחפש משהו רוחני.

הקל עצמו סיפר שוב ושוב כיצד דרך הנפש של מורהו הגדול, הנטורליסט הבלתי נשכח יוהאנס מילר,[8] נושב משב מיוחד של אוויר זה. כאשר הקל הועסק באוניברסיטת ברלין עם יוהנס מולר ולמד את האנטומיה של בעלי החיים ושל האדם, הדמיון האנטומי הגדול בין האדם לבין בעל החיים היכה בו, לא רק הדמיון של הצורה החיצונית, אלא גם זה אשר נראה בצורה. אתם יכולים לקרוא אצל הקל כיצד הביע אז כלפי המורה כי הדבר מצביע על מערכת יחסים מסתורית ביל בעלי החיים לבין האדם. יוהאנס מילר, שהביט כה עמוקות בטבע, ענה: כן, מישהו שפעם תופס את סוד המינים מגיע לגבוה ביותר. עליכם לטבול את עצמכם רק בנפשו של חוקר כזה שבוודאי לא היה עוצר אילו היה לו סיכוי לחדור לסוד. בפעם אחרת, כשהמורה ותלמידו היו במסע, הקל הביע שוב איזו מערכת יחסים גדולה הייתה בין בעלי החיים, ויוהאנס מילר אמר פעם נוספת משהו די דומה. בזאת, רציתי רק להצביע על הלך נפש. אם תקראו כל נטורליסט משמעותי במחצית הראשונה של המאה ה-19, למשל, עם בורדך,[9] תמיד תמצאו רמז לכך שלא רק לכוחות הפיזיקליים והכימיים יש השפעה, אלא גם למשהו גבוה יותר בממלכת החיים.

עם זאת, כאשר שיפור המיקרוסקופ איפשר התבוננות בהרכב המיוחד של יצורים חיים וכאשר ניתן היה להתבונן בחלק דק של רקמה מהיצורים החיים הקטנים ביותר, אז הגיע השינוי. גוף פיזי זה, המשמש צמחים ובעלי חיים כלבוש, התפרק אצל הנטורליסט לתאים. הנטורליסטים גילו את חיי התא בסוף שנות השלושים של המאה ה-19. מכיוון שאפשר היה לחקור הרבה מחייהם של היצורים החיים הקטנים ביותר בצורה חושית באמצעות המיקרוסקופ, היה ברור ששכחו והתעלמו ממה שפועל כעיקרון המארגן ביצור החי מכיוון שאי אפשר לזהות אותו על ידי שום חוש פיזי או באופן כללי על ידי כל דבר חיצוני.

באותה תקופה הדרוויניזם עדיין לא היה קיים, אך תחת הרשמים של התוצאות הגדולות הללו, שנעשו בתחום חקירת החושים, התפתחו מדעי הטבע המטריאליסטיים בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-19. חשבו שאפשר להבין ולהסביר את העולם כולו מתוך מה שתופסים החושים. מה שנראה היום ילדותי למדי גרם לתחושה אדירה ויצר, במובן מסוים, בשורה לאנושות באותה תקופה. חומר ואנרגיה היו מילות המפתח. ובוכנר,[10] מולשוט[11] ואחרים היו לאנשים המובילים. אם מישהו מאמין במשהו החורג מן הברור מאליו, מהמורגש בעזרת החושים ושניתן לחקור אותו בפרטיו הקטנים ביותר עם העיניים, התייחסו לזאת כביטוי לדמיון ילדותי של תקופות אנושיות קדומות.

כעת עליכם לשקול שלצד כל כוח שיפוט, לצד כל מחקר, רגשות ואמוציות מילאו תפקיד גדול בהתפתחות חיי הרוח. טועה מי שמאמין שתפיסות עולם מתגבשות רק מתוך שיקולים קרים של כוח השיפוט. גם ללב יש כאן אמירה אם אבטא עצמי באופן קיצוני. פועלות גם סיבות חינוכיות נסתרות. האנושות עוברת חינוך מטריאליסטי בשלב ההתפתחותי האחרון שלה. ואכן, התחלתו היא הרבה לפני כן; עם זאת, הוא הגיע לפסגתו רק בזמן בו אנו מדברים. אנו מכנים תקופה זו של החינוך המטריאליסטי תקופת הנאורות. על האדם היה למצוא את דרכו על קרקע מוצקה זו של המציאות. זו הייתה גם התוצאה האחרונה של השקפת העולם הכריסטיאנית.

את אלוהים שהאדם חיפש זמן כה רב מעבר לעננים, עליו לחפש כעת בתוכו. הייתה לכך השפעה עמוקה על ההתפתחות של המאה ה-19. פסיכולוג שרוצה ללמוד את התפתחות האנושות במאה ה-19 יבין את כל התופעות המופיעות בה – כמו למשל תנועת השחרור בשנות השלושים והארבעים – רק כהתפרצות בודדת המתנהלת בקביעות של סערת הרגש המתפתחת לגבי חשיבות המציאות הפיזית. עוסקים בכיוון חינוכי של האנושות שנקרעה ממנו כל השקפה לגבי חיי הרוח מלב האדם. מדעי הטבע לא הגיעו לתוצאה שהעולם מורכב מתופעות חושיות, אלא הגיעו לחומרנות בגלל ההשכלה האנושית של אותה תקופה לגבי ההסברים של עובדות מדעיות. מי שבאמת לומד את העניינים ללא משוא פנים, יגלה כיצד ניתן למצוא זאת כפי שאמרתי, אם כי אני לא יכול בשיחה קצרה להביע את עצמי בפירוט אודות זה.

ההתקדמות הכבירה למדי בתחומי הידע הפיזי, האסטרונומיה, הפיזיקה והכימיה, באמצעות ניתוח ספקטרלי, באמצעות הידע התיאורטי המורחב של חום ותורת האבולוציה של דרווין מגיעים בתקופה זו של המטריאליזם. אם תגליות אלו היו מתרחשות בזמן של מפנה המאה ה-18 למאה ה-19, כאשר עדיין הייתה לאנשים קצת יותר תחושה רוחנית, הרי שעדיין היו רואים בהן הוכחות לפעולות הרוח בטבע. הגילויים המופלאים של מדעי הטבע היו מובילים רק להוכחה של עליונות הרוח. אתם מבינים שהתגליות המדעיות לא היו צריכות להוביל כשלעצמן באופן בלתי נמנע ותחת כל הנסיבות לחומרנות; רק בגלל שבתקופה זו נושאים רבים של חיי הרוח טופלו באופן מטריאליסטי, תגליות אלה פורשו באופן מטריאליסטי.

המטריאליזם הובא למדעי הטבע, ונטורליסטים כמו ארנסט הקל קיבלו זאת באופן לא מודע. תגליתו של דרווין לא הייתה צריכה לדחוק למטריאליזם. בעבודתו הראשונה תמצאו את המשפט: אני סבור שכל היצורים החיים, שהיו אי פעם על האדמה, הם צאצאים של אב-טיפוס שהבורא הפיח בו חיים. אתם קוראים מילים אלה בספרו של דרווין על מקור המינים, עבודה שהמטריאליזם משתמש בה כתמיכה.

ברור כי הוגה מטריאליסטי העומד בפני תגליות אלה נאלץ לתת לדרוויניזם צבע מטריאליסטי. בדרך החשיבה המטריאליסטית האמיצה של הקל, הדרוויניזם קיבל את הנטייה החומרנית הנוכחית שלו. הייתה לכך השפעה גדולה, כאשר בשנת 1868 הודיע הקל על הקשר של האדם עם הקופים. באותה תקופה לא ניתן היה להבין בדרך אחרת מלבד הדרך של היות האדם צאצא מהקופים. עם זאת, החשיבה חוותה עד כה מהלך מיוחד של התפתחות מיוחדת. בנוסף התעקש הקל על הדעה כי האדם הוא צאצא מהקופים, אלה שוב מבעלי חיים נמוכים יותר ובעלי החיים הנמוכים יותר שוב מהיצורים החיים הפשוטים ביותר.

כך הוא פיתח את כל אילן היוחסין של האדם. מבחינתו, כל רוח סולקה מהעולם והיא הייתה קיימת רק כביטוי של החומר. הקל עדיין ניסה לעזור לעצמו, מכיוון שביסודו יש לו לצד נפש ההוגה החומרני, נפש תחושה רוחנית וייחודית. שניהם לעולם לא יכלו לפצות האחד על השני בתוכו, ולעולם לא יכלו למצוא הסכם אחים. לכן, הוא השיג את סוג ההכרה ביצור החי הקטן ביותר; עם זאת, זה נותר בלתי מוסבר כיצד מתפתחת התודעה האנושית המורכבת מתודעת היצור החי הקטן ביותר. הקל אמר פעם בשיחה שאנשים מתרגזים מהמטריאליזם שלי; אבל אני בכלל לא מכחיש רוח, אני בכלל לא מכחיש את החיים; עם זאת, הייתי רוצה רק שאנשים יחשבו שאם הם יביאו חומרים לאביק במעבדה, די מהר הכל יהיה חי ואורג. זה מראה בצורה די ברורה, כיצד יש להקל נפש תחושה רוחנית לצד נפש ההוגה המדעי.

באותה תקופה בה הופיע דרווין, הופיע גם החוקר האנגלי האקסלי[12] שגם טען שמוצאם של בני האדם מבעלי החיים הגבוהים יותר. הוא הכריז כי קיים דמיון כה גדול במבנה החיצוני בין האדם לבין בעלי החיים הגבוהים יותר, עד שדמיון זה גדול יותר מהדמיון בין מיני הקופים הגבוהים והנמוכים. מכאן אפשר רק להסיק שהאדם הוא צאצא של בעלי החיים הגבוהים יותר. כשעבר זמן נוסף, החוקרים מצאו עובדות חדשות; גם התחושות האלה השתנו דרך הכשרתם של הלב והנפש במשך מאות שנות חינוך. כך קרה בשנות התשעים של המאה ה-19 שהאקסלי ביטא השקפה מוזרה עבורו, זמן קצר לפני מותו: אנו מכירים ברצף של חיים בטבע, מהפשוטים והלא מושלמים ביותר ועד למורכבים והמושלמים ביותר. אנחנו יכולים לסקור סדר זה. מדוע לא אמור להמשיך סדר זה בתחום שאיננו יכולים לסקור?

במילים אלה מוצעת הדרך כיצד האדם יכול להגיע לרעיון של ישות אלוהית מהמחקר הפיזי. ישות אלוהית זו מתעלה על האדם יותר מכפי שהוא עצמו מתעלה מעל לישות תא פשוטה. האקסלי אמר פעם: אני מעדיף להיות צאצא של אבות כאלה הדומים לבעלי חיים מאשר כאלה הדוחים את ההיגיון האנושי.

כך השתנו המושגים והתחושות. הקל המשיך במחקריו בדרכו. כבר בשנת 1868 פרסם את ספרו הפופולרי "ההיסטוריה של הבריאה". אפשר ללמוד מספר זה הרבה; אפשר ללמוד כיצד קשורות ממלכות החיים. אפשר להתבונן בתקופות האפורות של העבר ולחבר את החיים עם מה שנכחד ושרידיו האחרונים קיימים על פני האדמה. הקל הבין זאת בדיוק: אני יכול להבהיר את היסטוריית העולם שממשיכה הלאה רק באמצעות השוואה. מישהו שמגלה עניין בעניינים כאלה מגלה שלמרות זאת השוואה זו אינה צולעת יותר מכל ההשוואות הצולעות, שיכולות להיות מתאימות. תארו לעצמכם שהיסטוריון אמנות מתאר את התחום הגדול של הציור מליאונרדו דה וינצ'י עד לזמן הנוכחי בחיבור אמנות-היסטורי נחמד. כל מה שנוצר בתקופה זו עומד בפני נפשכם ואתם מאמינים שאתם מביטים לתוך ההתפתחות החופשית האורגת ופועלת של התודעה האנושית. תארו לעצמכם גם שמישהו בא ואומר ביחס לתיאור זה: כל מה שהיסטוריון האמנות מראה כאן אינו דבר אמיתי, זה משהו שלא קיים. זהו רק תיאור דמיוני שאינו קיים. מדוע דמיונות אלה צריכים לעניין אותי? יש לחקור את המציאות כדי לקבל תיאור נכון של היסטוריית האמנות.

לפיכך, אני רוצה לבחון את השלד של לאונרדו דה וינצ'י ולנסות להרכיב את גופתו שוב. אני גם רוצה לבחון את המוח שלו ואיך הוא פעל. היסטוריון האמנות, כמו גם ההיסטוריון הפיזי-אנטומי מתארים את אותם הדברים. לא צריכה להתרחש שום טעות, יכול להיות שהכל תקין. ואז ההיסטוריון האנטומי אומר: עלינו להילחם עד מוות במה שאומרים לנו היסטוריוני האמנות האידיאליסטים, עלינו להילחם נגדם כחוקרים דמיוניים, מכיוון שזה מופיע כמעט כאמונה טפלה שהשתלטה על האדם אשר מנסה לגרום לנו להאמין שלצד דמותו של לאונרדו דה וינצ'י הייתה כנפש גם מערבולת גזית.

השוואה זו מתאימה, אם כי היא עשויה להיראות טיפשית. במצב כזה נמצא מישהו שנשבע על הנכונות הבלעדית של 'אנתרופוגניה' של הקל (1874).[13] אי אפשר להיאבק בהקל בצורה כזו שמוכיחים בפניו שגיאות. אכן, הן אולי קיימות, אבל כאן זה כלל לא משנה. חשוב שתפיסת-החושים מוצגת על פי הקשר הפנימי שלה. הקל השיג זאת באופן גדול ומקיף. זה קרה בצורה כזו שגם מי שרצה לראות היה יכול לראות עד כמה רק הרוחני יעיל עם יצירת הצורות שבהן כנראה רק החומר שורר ופועל. אפשר ללמוד מזה הרבה; אפשר לראות כיצד מבינים רוחנית את הקשר החומרי בעולם, בקפדנות, בכבוד ובהתמדה. מישהו שחוקר את האנתרופוגניה של הקל רואה כיצד הצורה בונה את עצמה מהיצורים החיים הפשוטים ביותר ועד לאלה המורכבים ביותר, מהאורגניזמים הפשוטים ביותר ועד לבני האדם. שעדיין יודעים איך להוסיף את הרוח למה שלדברי המטריאליסט נלמד עם הקליזם זה מהתיאוסופיה האלמנטרית הנחמדה ביותר!

תוצאות המחקר של הקל מבססות את הפרק הראשון של התיאוסופיה או מדע הרוח. אם תלמדו את עבודותיו תוכלו ללמד את עצמכם לגבי המקור והשינוי של הצורות האורגניות באופן טוב יותר מאשר עם כל דבר אחר. יש לנו את כל הסיבות להראות אילו דברים נהדרים בוצעו על ידי התקדמות הידע הפיזי היסודי הזה.

בזמנים בהם הקל הקים את המבנה הנפלא הזה, התייחסו לחידות העמוקות יותר של האנושות כבעיות בלתי פתירות. בשנת 1872 דיבר דו בויס-ריימונד,[14] בנאום רטורי מבריק, על גבולות המחקר והידע הפיזי. בעשורים האחרונים דיברו מעט מאוד על דברים אחרים מאשר על נאום זה עם "ignorabimus" המפורסם (אנחנו לא יודעים ולא נדע). זו הייתה פעילות חשובה המראה ניגוד חשוב להתפתחותו של הקל עצמו ולתיאוריה שלו על מקור האדם. בנאום אחר, הציב דו בויס-ריימונד את שאלות הקיום הגדולות שהנטורליסט יכול לענות עליהן רק באופן חלקי או כלל לא: "שבע חידות העולם", כלומר:

(1) מקור האנרגיה והחומר.

(2) כיצד הגיעה לידי קיום התנועה הראשונית בחומר נייח זה?

(3) מה מקורם של החיים בחומר הנע?

(4) כיצד ניתן להסביר שקיימים כל כך הרבה דברים בטבע, הנושאים על עצמם את חותמת התועלת, שיש רק לפעולות שההיגיון האנושי מבצע?

(5) אם היינו מסוגלים לחקור את מוחנו, היינו מוצאים טיפות קטנות מסתחררות. איך ניתן להסביר את האופן שבו אני רואה אדום דרך טיפות אלה, שאני שומע צלילי עוגב, שאני מרגיש כאב וכו'. דמיינו לעצמכם את האטומים המסתחררים ותבינו מייד כי התחושה המתבטאת במילים "אני רואה אדום, אני מריח ורד" וכו', לעולם אינה יכולה לנבוע מזה.

(6) כיצד מתפתחים ההיגיון, החשיבה והדיבור בתוך היצורים החיים?

(7) כיצד יכול רצון חופשי להיווצר בישות שהיא כל כך קשורה כך שכל פעולה חייבת להיגרם על ידי מערבולת האטומים?

בעקבות "חידות העולם" הללו של דו בויס-ריימונד, קרא הקל לספרו פשוט "חידות העולם".[15] הוא רצה לתת את התשובה להסבריו של דו בויס-ריימונד. בנאום זה של דו בויס-ריימונד יש קטע מסוים על גבולות הידע של הטבע. אנו מובלים לקטע חשוב זה ואפשר להיות מובלים לתיאוסופיה דרכו.

כאשר בויס-ריימונד דיבר בלייפציג בפני הנטורליסטים והרופאים, רוח המחקר הפיזי הייתה בחיפוש אחר אוויר טהור, חופשי וגבוה יותר, עבור אוויר שהוביל לתפיסת עולם תיאוסופית. באותה תקופה אמר דו בויס-ריימונד את הדברים הבאים: אם אנו מסתכלים על האדם באופן מדעי, הוא נראה לנו כשיתוף פעולה של אטומים לא מודעים. להסביר את האדם באופן מדעי פירושו להבין את תנועות האטומים הללו עד הפרט האחרון. הוא סבר שבעיה זו נפתרה באופן מדעי, אם מסוגלים להצביע על תנועה כלשהי של האטומים בכל מקום במוח כאשר אומרים: אני חושב, או, תן לי תפוח. דו בויס-ריימונד מכנה זאת הידע ה"אסטרונומי "של האדם. כמו השמיים זרועי הכוכבים ביקום כך נראות במיקרוקוסמוס הקבוצות הנעות של האטומים האנושיים. מה שלא הובן זה איך ניתן לדעת דרך תנועות האטומים את המקור של הרגש והחשיבה בתודעה. שום מדע טבע לא יכול לקבוע זאת. שום מדע טבע אינו יכול לומר מהו המקור של התודעה. דו בויס-ריימונד סיכם זאת כך: באדם הנמצא בשינה ולא מודע לתחושה הבאה לידי ביטוי במילים: אני רואה אדום, לפנינו הקבוצה הפיזית של חלקי הגוף הנעים. ביחס לגוף ישן זה, נהיה בורים אם נאמר שאיננו יודעים. אנו יכולים להבין את האדם הישן. עם זאת, אף נטורליסט לא יכול להבין את האדם הער. באדם הישן לא קיים מה שקיים באדם הער, כלומר התודעה שלפיה הוא פונה אלינו כישות רוחנית.

באותה תקופה, הייאוש של מדעי הטבע הפכו כל התקדמות נוספת לבלתי אפשרית. עדיין לא יכולנו לחשוב על תיאוסופיה או על מדע רוח מכיוון שמדעי הטבע סימנו את הגבול בחדות, הציבו את הנקודה אליה הם רוצים להגיע בדרכם. בגלל ההגבלה העצמית הזו, שהמחקר הפיזי הטיל על עצמו, תפיסת העולם התיאוסופית החלה באותה תקופה. איש לא קובע כי האדם, כאשר הוא נרדם בערב ומתעורר שוב בבוקר, מפסיק להיות בערב ומתעורר בבוקר למחרת מחדש. עם זאת, דו בויס-ריימונד אמר כי בלילה לא קיים באדם מה שקיים בו ביום. כאן היתה לתפיסת העולם התיאוסופית האפשרות להתחיל. התודעה החושית אינה מדברת באדם הישן. עם זאת, בעוד חוקר הטבע נשען על מה שתודעה חושית זו מספקת, הוא אינו יכול לומר דבר על מה שחורג ממנה, על הרוחני, מכיוון שפשוט חסר מה שהופך את האדם לישות רוחנית.

בעזרת המחקר הפיזי איננו יכולים לחדור לרוח. המחקר הפיזי נשען על תפיסת-החושים. מה שלא תופסים יותר כאשר האדם ישן אינו יכול להיות מושא למחקר זה. עם זאת, עלינו לחפש את הישות ההופכת את האדם לישות רוחנית, בדבר זה שאי אפשר עוד לקלוט עם האדם הישן. עד שלא נוצרים איברים, עיניים רוחניות שרואות גם את מה שמתעלה מעל לחושי – שהנטורליסט לא יכול לדעת שום דבר על כך – אי אפשר לקבוע דבר מעבר לחומר הטהור, החושי. לכן, אסור לומר, הנה גבולות הידע, אלא רק, הנה גבולות הידע החושי. הנטורליסט תופס עם החושים, עם זאת, הוא אינו רואה רוחני. עליו להיות רואה כדי שיוכל לראות את רוחו של האדם. כל חוכמה עמוקה יותר בעולם שואפת לכך, לא להארכה בלבד של היקף הידע החושי, אלא להגברת היכולות האנושיות. זהו גם ההבדל הגדול בין מדעי הטבע המודרניים לתיאוסופיה. הנטורליסט אומר לעצמו, לאדם יש חושים איתם הוא קולט, והיגיון איתו הוא משלב את התפיסה החושית. כל מה שלא ניתן להגיע דרכם נמצא מעבר לידע המדעי. לתיאוסופיה יש השקפה אחרת. היא אומרת: אתה צודק, נטורליסט, אם אתה שופט מנקודת מבטך, אתה פשוט צודק, כמו שהאדם העיוור צודק מנקודת מבטו באומרו שהעולם הוא חסר אור וצבע.

אני לא מעלה שום התנגדות כנגד נקודת המבט המדעית; ברצוני להתעמת איתה רק עם השקפת התיאוסופיה או מדע הרוח האומר: זה אפשרי, בוודאי שהאדם לא צריך לעצור בנקודת המבט שעליה הוא עומד כיום. יתכן שאיברים, עיניים רוחניות מתפתחים באופן דומה להתפתחות החושים, העיניים והאוזניים בגוף הפיזי. אם איברים אלו מפותחים מופיעות יכולות גבוהות יותר.

צריך להאמין בזה בהתחלה – לא, אפילו לא צריך להאמין בזה; מקבלים זאת רק ללא משוא פנים כסיפור. עם זאת, כפי שזה נכון שלא כל המאמינים ב"היסטוריה של הבריאה הטבעית" ראו את האמור בה כעובדות – שכן יש כמה שראו עובדות אלה באמת – כך מעט מאוד יכול מישהו להראות כאן לכולם את העובדות של ידע שמעבר לתפיסת החושים. האדם החושי הרגיל אינו יכול להיכנס לתחום זה. אנו מסוגלים להיכנס לתחומי הרוח רק בשיטות המחקר האזוטרי. אם האדם הופך את עצמו לכלי של הכוחות הגבוהים יותר כדי להסתכל בעולמות המוסתרים לאדם החושי, אזי מופיעות בו תופעות מסוימות. אני אדבר על כך בפירוט בשיחתי התשיעית על ההתפתחות הפנימית. האדם הרגיל אינו יכול לראות את עצמו או לתפוס את האובייקטים בסביבתו במודע אם חושיו ישנים. אך אם האדם מיישם את שיטות המחקר האזוטרי, חוסר יכולת זה נעצר, אז הוא מתחיל לתפוס במודע את הרשמים בעולם האסטרלי.

בהתחלה, ישנו מעבר, שכולם מכירים, בין החיים החיצוניים של התפיסה החושית לבין החיים שלא גוועים אפילו בשינה העמוקה ביותר. המעבר הזה הוא הכאוס של החלומות. כולם מכירים זאת, בעיקר רק כהד לחוויות היום. איך עליו לספוג משהו חדש בשינה? לאדם הפנימי עדיין אין איברי תפיסה. אף על פי כן, משהו קיים. החיים שם. מה שיצא מהגוף עם השינה זוכר, וזיכרון זה עולה בתמונות מבולבלות פחות או יותר בזמן השינה. אם ברצונכם לקבל מידע נוסף אודות עניינים אלה, עיינו במאמרים 'כיצד קונים דעת העולמות העליונים?'[16] ואז מתחילים בהדרגה להיכנס סדר והרמוניה לתחום החלומות. זהו סימן לעובדה שהאדם מתחיל להתפתח רוחנית; ואז הוא לא רק רואה הדים של מציאות בכאוטיות של החלומות, אלא גם דברים שלא קיימים בחיים הרגילים.

ואכן, אלו שרוצים להישאר בתחום החושי יאמרו, אלה רק חלומות. עם זאת, אם תשיגו תובנה לסודות העולם הגבוהים ביותר, לא יעניין אתכם האם השגתם אותם בחלומותיכם או באופן חושי. נניח כי גרהם בל[17] היה ממציא את הטלפון בחלומותיו. היום בכל מקרה זה לא היה משנה כאשר הטלפון הפך לציוד משמעותי ושימושי. החלומות הברורים והסדירים הם ההתחלה. אם האדם שוקע בחלומות בשלוות חיי הלילה, אם הוא התרגל לזמן מה לשהות בעולמות שונים לגמרי, אז מגיע גם די מהר הזמן שהוא ילמד לצאת לתוך המציאות עם תפיסה חדשה זו. אז כל העולם הזה מקבל מראה חדש בפניו, והוא מודע לחדש הזה כפי שאנו מודעים לחושי כאשר נעבור בין שורות המושבים האלה, דרך כל מה שרואים כאן.

אז הוא נמצא במצב תודעתי חדש; שמציג את עצמו כמשהו חדש, כמשהו חיוני בתוכו. כך האדם מתקדם בהתפתחותו, עד כדי נקודת מבט שבה הוא תופס לא רק את התופעות המיוחדות של העולמות העליונים כתופעות אור עם העין הרוחנית, אלא שומע גם את צלילי העולמות העליונים הנשמעים, כך שהדברים אומרים לו את שמותיהם הרוחניים ומציבים לפניו משמעות חדשה. שפת המיסטריות מבטאת זאת במילים: האדם מביט בשמש בחצות. כלומר, אין מכשולים מרחביים כדי לראות את השמש בצד השני של האדמה. אז גם פעולות השמש נהיות ברורות לו והוא תופס את ההרמוניה של הספירות שהפיתגוראים ייצגו כאמת. הצליל הזה, ההרמוניה הזו של הספירות הופך עבורו למשהו אמיתי. משוררים שהיו בעלי ראיה רוחית באותה תקופה ידעו שיש מעין הרמוניה של הספירות. רק מי שתופס את גתה מנקודת מבט זו יכול להבין אותו. לדוגמה, אפשר לקבל את המילים בפרולוג בשמיים (פאוסט א') רק כפראזה או כאמת גבוהה. במקום בו פאוסט מובא לעולם הרוח בחלק השני, הוא מדבר שוב על צלילים אלו, "בצלילים אלה אנו שומעים באופן רוחני את היום החדש שכבר נולד."

שם יש לנו את הקשר בין המחקר הפיזי לתיאוסופיה או למדע הרוח. דו בויס-ריימונד הצביע על העובדה שרק האדם הישן יכול להיות מושא למחקר הפיזי. עם זאת, אם כעת האדם מתחיל לפתוח את חושיו הפנימיים, אם הוא מתחיל לשמוע ולראות מציאות רוחנית, אז כל המבנה של התיאוסופיה האלמנטרית, שהקל בנה בצורה כה נפלאה, מתחיל לקבל זוהר חדש לגמרי, משמעות חדשה לגמרי. במבנה מופלא זה אנו רואים יצור חי פשוט כישות ראשונית, אך אנו יכולים גם מבחינה רוחנית להתחקות אחר ישותנו למצב תודעתי קודם.

אני עוסק כעת בהוראה התיאוסופית או המדעית-רוחית של האבולוציה. כמובן, צריך להתעלם לחלוטין מ"הוכחות" בשיחה אחת. זה טבעי שעבור כל מי שרק יודע את הרעיונות הרגילים לגבי מקור האדם, כל מה שיש לי לומר נשמע בלתי סביר ופנטסטי. אולם כל הרעיונות הללו נבעו ממעגלי המחשבה המטריאליסטיים השולטים. עם זאת, אנשים רבים שדחו את תוכחת המטריאליזם הרחק מעצמם, מוטים רק להונאה עצמית – שאכן מובנת. כיום כמעט לא יודעים את ההוראה התיאוסופית או המדעית-רוחית האמיתית של האבולוציה. אם מתנגדים מדברים על כך, מישהו שמכיר את זה יבחין מיד שההתנגדויות שלהם נובעות מקריקטורה של ההוראה הזו. שכן לכל אלה שפועלים רק מתודעה או מנפש, המביעים את עצמם בתוך האורגניזם האנושי או החייתי, דרך החשיבה התיאוסופית די לא מובנת. אצל אנשים כאלה, כל דיון על נושא זה הוא עקר. עליהם לשחרר את עצמם בהתחלה מהסוגסטיה המטריאליסטית בה הם חיים, ועליהם יהיה להתוודע לבסיס של דרך החשיבה המדעית-רוחית.

כמו בשיטת המחקר החושית-מדעית העוקבת לאחור אחר האורגניזם הפיזי-גופני בתקופות קדומות לא וודאיות, גם דרך החשיבה של מדע-הרוח עושה זאת בקשר לתודעה ולנפש והיא אינה מתנגשת עם העובדות המדעיות הידועות; היא רק לא יכולה לקבל את הפרשנות המטריאליסטית של עובדות אלה. מדעי הטבע עוקבים לאחור אחר היצורים החיים הפיזיים עד למקורם. הם מגיעים לאורגניזמים פשוטים יותר ויותר. כעת הם אומרים שהיצורים החיים המושלמים הם צאצאים של אלה הפשוטים והלא מושלמים. זה נכון, כל עוד שלוקחים בחשבון את הגשמיות הפיזית, אם כי הצורות ההיפותטיות של התקופות הקדומות שעליהן מדבר המדע המטריאליסטי אינן תואמות לחלוטין את אלה שהמחקר התיאוסופי או המדעי-רוחי מכיר. אך זה פחות נוגע לנו לגבי מטרתנו הנוכחית.

מהבחינה החושית-פיזית, גם מדע הרוח מכיר בקשר של האדם עם היונקים הגבוהים יותר, עם הקופים הגדולים. עם זאת, לא ניתן לדבר מבחינה מנטלית על המוצא של האדם המודרני מישות המשתווה לקופים. המצב שונה. כל מה שהמטריאליזם מביא מבחינה זו מבוסס על טעות פשוטה בנימוק. אפשר להבהיר טעות זו באמצעות השוואה פשוטה, שאינה שגויה, אם כי היא פשוטה. קחו שני אנשים. האחד נחות מבחינה מוסרית ואינטלקטואלית; האחר מוסרי ואינטלקטואלי ברמה גבוהה. נניח שתוכלו לקבוע את הקשר בין שניהם. האם כעת מותר לכם להסיק שהאדם המדורג גבוה הוא צאצא מאדם לא מפותח כזה? בשום אופן. אפשר שנופתע מן מהעובדה השנייה ששני האנשים קרובי משפחה; הם אחים. עם זאת, האב המשותף לא היה שווה ערך לאח האחד ולא לאח השני. אחד האחים התנוון; השני התקדם. מדעי הטבע המטריאליסטים מבצעים את הטעות שצוינה בהשוואה זו. על פי העובדות הידועות להם, עליהם להניח מערכת יחסים בין קוף לאדם. עם זאת, הם אינם מורשים כעת להסיק: האדם הוא צאצא מחיה הזהה לקוף. מוטב שיניחו ישות ראשונית – אב קדמון פיזי משותף; אבל הקוף התנוון; האדם הוא האח המפותח יותר.

מה העלה את הישות הקדומה ביותר, מצד אחד, אל האדם, ומה דחף את האחרים לקופים? תיאוסופיה או מדע הרוח אומרים: נפש האדם עצמה עשתה זאת. נפש אנושית זו כבר הייתה קיימת באותה תקופה, כאשר על פני האדמה הפיזית הגלויה של האדמה הסתובבו כישויות החושיות הגבוהות ביותר רק אותם אבות קדומים משותפים של האדם והקוף. טובי אבות אלה הצליחו לקבל את המרות של תהליך חינוך גבוה יותר של הנפש; הנחותים לא קיבלו. לכן לנפש האדם הנוכחית יש נפש אב-קדמונית כמו שלגוף יש אב-קדמון פיזי. עם זאת, במובן המודרני בתפיסה החושית לא ניתן היה לזהות את הנפש בגוף בזמן אותם "אבות קדמונים". זה היה שייך מבחינה מסוימת עדיין ל"עולמות העליונים". היו לה גם יכולות וכוחות אחרים מאשר לנפש האדם הנוכחית. חסרה לה הפעילות השכלית הנוכחית והגישה המוסרית. היא לא ייצרה כלים מדברים של העולם החיצוני ולא הקימה מדינות. פעילותה עדיין הופנתה במידה ניכרת לטרנספורמציה, לארגון מחדש של "גופי האבות הקדמונים". זה שינה את המוח הלא מושלם, כך שמאוחר יותר הוא היה יכול להיות הנושא של פעילות החשיבה. כפי שהיום הנפש מכוונת כלפי חוץ ובונה מכונות, נפשו של האב הקדמון עדיין עבדה על גופו של האדם הקדמון עצמו. אפשר כמובן להתנגד: מדוע הנפש כבר אינה יכולה לבנות את הגוף שלה במידה כזו? – זה רק נובע מהעובדה שהכוח, ששימש בעבר לטרנספורמציה של איברים, הופנה מאוחר יותר כלפי חוץ לשליטה ולוויסות של הכוחות הטבעיים.

לפיכך, מגיעים למקור כפול של האדם בימי קדם. זה לא נבע נפשית רק על ידי שכלול איברי החישה. "הנפש" האנושית הייתה שם כבר כאשר "האבות הקדמונים" עדיין צעדו על פני האדמה. היא בחרה כמארחים – זהו, כמובן, רק בדיבור השוואתי – חלק מ"האבות הקדמונים" שנתנה להם ביטוי פיזי חיצוני, שהפך אותם לאדם הנוכחי. החלק האחר של המארחים התנוון, שקע, ומהווה את הקופים הגדולים הנוכחיים. אלה עוצבו – במובן האמיתי של המילה – כענף מהאבות האנושיים. אותם "אבות" הם אבות האדם הפיזי; אך הם יכלו להיות כך רק בגלל שהם יכלו לשנות את נפשות האדם בתוכם. לפיכך, האדם ירד פיזית מה"אבות הקדמונים"; אולם נפשו יורדת מ"נפש אבותיו הקדמונים".

כעת ניתן לחזור עוד יותר רחוק בשושלת של הישויות. שם מגיעים לאבות קדמונים שעוד יותר לא מושלמים מבחינה פיזית. עם זאת, גם בשלב זה "נפש האבות הקדמונים" של האדם היתה כבר קיימת. היא העלתה את האבות הקדמונים האלו לקיום של הקוף, ושוב השאירה מאחור את האחים שלא היו מסוגלים להתפתח לרמה הנדרשת. צאצאי הישויות שנבעו מהם אלו היונקים שירדו מתחת לקופי האדם. לפיכך, אפשר לחזור לעבר הרחוק ההוא כאשר על פני האדמה היו קיימים רק אותם יצורים חיים פשוטים ביותר שמהם הקל אמר שנבעו כל אלו הגבוהים. בנוסף, לבני זמנם היה כבר את "נפש האבות הקדמונים" של האדם. היא שינתה את המועילים והשאירה אחריה את חסרי התועלת בכל רמה אפשרית. כל סך הישויות הארציות החיות נובע במציאות מהאדם. מה שכיום חושב ופועל בו כ"נפש" גרם להתפתחותם של הישויות החיות.

בתחילת קיום אדמתנו עדיין היה האדם ישות נפשית. הוא החל את מהלך חייו בעודו מעצב את הגוף הפשוט ביותר. כל רצף היצורים החיים אינו מסמל שום דבר אחר אלא את השלבים הנחשלים שדרכם הוא פיתח את גופו עד לשלמות הנוכחית. הישויות החיות הנוכחיות אינן עוד משחזרות את הדמויות שהיו לאבותיהם בשלב מסוים כאשר הם נפרדו מהגזע האנושי. הן לא הפסיקו, אבל הן התנוונו על פי עיקרון מסוים שאיני יכול לפרט כאן בגלל הקיצור ההכרחי של תיאור זה. המעניין הוא שכעת מגיעים מבחינה חיצונית גם לאילן היוחסין של האדם באמצעות מדע רוח שאינו כל כך שונה מאילן היוחסין של הקל. עם זאת, הקל בכל מקום – באופן היפותטי – מדבר על חיות לגבי "אבותיו הקדמונים" הפיזיים של האדם. עם זאת, יש לשים את האבות הקדומים האנושיים של האדם, שעדיין לא מושלמים, בכל המקומות בהם הקל שיבץ שמות של בעלי חיים, והחיות – אכן כל הישויות – הן רק הצורות המנוונות והמושחתות אשר שמרו על אותם שלבים שדרכם נפש האדם התגבשה. קיים דמיון חיצוני בין אילן היוחסין של הקל לזה התאוסופי או של מדע-הרוח; באופן פנימי, הם עולמות נפרדים זה מזה.

לכן אפשר ללמוד מדע רוח אלמנטרי כל כך טוב מהמחקרים של הקל. צריך רק לחדור באופן תיאוסופי או מדע-רוחי לעובדות שהוא עיבד ולהעלות את הפילוסופיה הנאיבית שלו לפילוסופיה גבוהה יותר. אם הקל נוזף ומבקר פילוסופיה "גבוהה יותר" כזו, הוא פשוט נאיבי בעצמו. אפשר להשוות אותו, למשל, עם מישהו שהגיע רק ללוח הכפל ואומר, מה שאני יודע הוא הנכון, והמתמטיקה הגבוהה יותר היא רק חומר דמיוני. אף על פי כן, הדבר אינו כולו באופן כזה שתיאוסוף רוצה להפריך את מה שהיא עובדה אלמנטרית של מדעי הטבע; אלא רק באופן כזה שהחוקר שקיבל סוגסטיות מטריאליסטיות כלל לא יודע על מה שהתיאוסופיה מדברת.

זה תלוי באדם איזו פילוסופיה יש לו. פיכטה אמר זאת במילים: מי שאין לו עיניים להבחין אינו יכול לראות את הצבעים ומי שאין לו נפש קולטת אינו יכול לראות את הרוח. גתה ביטא את אותה מחשבה באמרה המפורסמת:

אם העיניים לא היו כמו השמש,

איך יכולנו לראות את האור?

אם כוחו של אלוהים לא חי בנו,

איך האלוהי יכול לשמח אותנו?

כשמציגים את ההערה של פויירבך[18] באור הראוי, אפשר לומר: כל אחד רואה את תמונת האל באופן כזה כמו שהוא בעצמו. האדם החושי הופך לעצמו את האל לאל חושי, מי שתופס את השכלי ימצא את השכלי גם באלוהיו. פילוסוף מיוון העתיקה כבר ציין שאם אריות, שוורים ופרים היו עושים אלים לעצמם, הם היו דומים לאריות, שוורים ופרים. גם אצל הפטישיסט,[19] חי משהו כעיקרון רוחני גבוה. עם זאת, הוא עדיין לא מצא אותו, הוא עדיין לא הספיק לראות יותר באל מאשר את גוש העץ. הפטישיסט לא יכול לסגוד ליותר ממה שהוא עצמו מרגיש. הוא שופט את עצמו עדיין כמו גוש העץ. מי שלא רואה יותר מאשר אטומים מסתובבים, שרואה את הגבוה ביותר רק בנקודות הקטנות של החומר פשוט עדיין לא זיהה דבר בתוך עצמו מהגבוה יותר.

אכן, הקל רכש לעצמו בכנות את מה שהציג בפנינו בכתביו, ומכאן שעלינו לאפשר לו לנוכח מעלותיו גם את הטעויות. ההשפעה החיובית של עבודתו נותרה, השלילית נעלמה. מנקודת מבט גבוהה יותר, אפשר לומר, הפטישיסט סוגד לפֶטִישִׁ, יצור חסר חיים, והאטומיסט המטריאליסטי אינו סוגד לאליל קטן אחד בלבד, אלא לאלילים קטנים רבים, אותם הוא מכנה אטומים. כמובן אין להתייחס מילולית למילה "סגידה", משום שההוגה "החומרני" לא ויתר על הפטישיזם אלא על התפילה. כמו שגדולות האמונות הטפלות של הפטישיסט, כך גדולה זו של המטריאליסט. האטום המטריאליסטי אינו אלא פֶטִישִׁ. אטומים נמצאים אפילו בגוש העץ. הקל אמר בקטע מסוים: "אנו רואים את אלוהים באבן, בצמח, בחיה ובאדם. הכל זה אלוהים." עם זאת, הוא רואה רק את האל שהוא מבין. גתה נתן לרוח האדמה לדבר אל פאוסט באופן אופייני:

עמיתך הוא הרוח שאתה מבין:

שלי אתה לא!

לפיכך, המטריאליסט רואה את האטומים המסתחררים באבן, בצמח, בחיה ובאדם ואולי בפיסת האמנות, ומתייחס לכך שהוא בעל תפיסת עולם אחידה והתגבר על האמונות הטפלות הישנות. לתיאוסופים יש גם תפיסת עולם אחידה, ואנחנו יכולים להשתמש באותן מילים כמו הקל. אנו רואים את אלוהים באבן, בצמח ובבני האדם, אך אנו לא רואים מערבולת של אטומים אלא את האל החי, האל הרוחני אותו אנו מנסים למצוא בטבע בחוץ מכיוון שאנו מחפשים אותו גם בעצמנו.

————————————————————————————–

  1. אֶרְנְסְט הַיינְרִיך פִילִיפ אַוּגוּסְט הֶקֶל, 1919-1834, הידוע גם כפוֹן הקל, ובעיקר כארנסט הקל, היה ביולוג, חוקר טבע, פילוסוף, רופא, פרופסור לזואולוגיה ולמורפולוגיה ואמן גרמני ידוע.
  2. בלבצקי 1891-1831. יצא לאור בעברית בהוצאת הומני הספר מאת גרהרד והר: אשת המסתוריןהלנה בלבצקי – חלוצת התיאוסופיה, חייה ופועלה.
  3. 1900, כיום ב- GA30.
  4. חידות הפילוסופיה (שלושה פרקים מופיעים בארכיב העברי לכתבי רודולף שטיינר) וגם בספר: התנועה האוקולטית במאה ה-19, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.
  5. פרידריך וילהלם יוזף פון שלינג 1854-1775, פילוסוף גרמני.
  6. יוהאן גוטליב פיכטה 1814-1762, פילוסוף גרמני.
  7. Lorenz O. 1851-1779, אוקון, חוקר טבע גרמני.
  8. Johannes Müller 1858-1801, יוהאנס פטר מילר – היה פיזיולוג גרמני.
  9. Karl Friedrich Burdach 1847-1776, קרל פרידריך בורדך – פיזיולוג גרמני.
  10. Karl Georg Büchner 1837-1813, סופר ומדען גרמני.
  11. Jacob Moleschott 1893-1822, פיזיולוג וסופר הולנדי.
  12. Thomas Henry Huxley 1895-1825, ביולוג אנגלי.
  13. אנתרופוגניה, היווצרות המין האנושי.
  14. Emil Du Bois-Reymond 1896-1818, רופא ופיזיולוג גרמני.
  15. נכתב בשנים 1895-1899, המהדורה האנגלית "חידת היקום", יצאה לאור ב-1901.
  16. מאמרים שפורסמו ולאחר מכן יצאו לאור כספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.
  17. Alexander Graham Bell 1922-1847, אֲלֶכְּסַנְדֶּר גְרָהָם בֵּל היה מדען וממציא בריטי שייסד את חברת הטלפון בל ונחשב בעיני רבים לממציא הטלפון. בנוסף, היה בל איש חינוך מיוחד לחירשים.
  18. Feuerbach Ludwig 1872-1804, פילוסוף גרמני.
  19. פֶטִישִׁיסְט, מי שסוגד לחפץ באופן מוגזם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *