חוויית האחדות במהלך התגשמות של חזון

חוויית האחדות במהלך התגשמות של חזון

חוויית האחדות, הבאה לידי ביטוי ומשתקפת במפגש בין דימוי תהליך התגשמותו של חזון, המשפיע על המציאות בהווה, ובין מהלך ההתפתחות, המתהווה ונוצר בהווה, בהשראת החזון.

מאת: אורי בן דוד

אורי בן דוד הוא מחנך, אמן נגן קלרינט ומוסיקאי. אוריתמיסט. ניהל במשך שנים את מרכז המוסיקה בעמק יזרעאל, ובין השאר ייסד את תוכנית ״מפנה״ לטיפוח מנהיגות מוסיקאלית רב תרבותית בשיתוף הפילהרמונית ומנהלה המוזיקלי המאסטרו זובין מהטה. ממקימי קהילת שקד בטבעון. פעיל ויזם חברתי.

חזון שיח ישראלי

"כי עוד אאמין באדם, גם ברוחו, רוח עז"

 שאול טשרניחובסקי

רואים אנו בכל אדם עולם ומלואו, יצירה ייחודית המעוררת פליאה ויראת כבוד עמוקה.

אנו מאמינים כי בלב האדם מפעמת שאיפה לחירות, כמיהה לשלום ואמונה ביכולתו להשתלב ביצירת הוויית חיים קהילתית, בה יוכל להגשים את ייעודו, ולממש את האידאל האנושי הנשגב: ואהבת לרעך כמוך.

בחזוננו רואים אנו חברה ישראלית נאורה, יוצרת ומקיימת חיי רוח ותרבות חופשיים, עשירים ומגוונים, חיי קהילה הנובעים מאהבת איש לרעהו ומושתתים על ערבות הדדית  וכן, פעילות כלכלית חדורת רגש אחווה, המעניקה בטחון אישי וחברתי לאזרחיה.

שליחותנו, הנובעת מהוויית החזון, היא טיפוח איכות חיים וסביבה, בה מגשימים אזרחי ישראל את שליחותם הייחודית, מממשים את האמיתי, היפה והטוב, בחייהם ובפועלם בעולם.

מתוך רצון טוב ובאמונה, בוחרים אנו לצעוד יחדיו בדרך חיים, בה נלמד, נתכוון ונעשה למען הגשמת החזון.

"סור מרע, עשה טוב,

בקש שלום ורדפהו…"

תהילים ל"ד

חוויית האחדות

טיפוח מודע של חוויית אחדות העולם ואחדות האדם עימו, בפעילות אנושית סבלנית, עקבית, יצירתית ונמרצת היא מקור השראה, מעיין חיים וקרקע פורייה להתהוותה ולהתפתחותה של יוזמת "שיח ישראלי" להתחדשות היצירה החברתית-תרבותית בישראל.

במסמך זה, יעשה מאמץ לתאר ולאפיין את חוויית האחדות בשני תהליכים משלימים, העשויים להפרות זה את זה, במפגש המתקיים ביניהם, בתודעתם, בליבם ובפעילותם של בני האדם:

א. חוויית האחדות הבאה לידי ביטוי ומשתקפת בדימוי תהליך התגשמותו של חזון, המשפיע על המציאות בהווה.

ב. חוויית האחדות, המוצאת את ביטויה במהלך מימושו "הלכה למעשה" של אותו חזון, בתהליך התפתחות ביוגרפי-קהילתי, המתרחש בהווה, בהשראת החזון.

את המפגש היצירתי והמפרה בין שני התהליכים המשלימים נאפיין כ"נתיב כיוון והתכוונות יצירתי", בין החזון למציאות, בין המציאות לחזון.

את הגישה המתוארת כאן נכנה "גלוקאלית", היות והיא משלבת חשיבה "גלובלית" עם פעילות "לוקלית". חוויית האחדות במהלך דימוי התגשמותו של חזון, שהיא "גלובלית" במהותה, עשוייה לסייע ולהעצים את חוויית האחדות, המוצאת את ביטוייה בתהליך התפתחות ביוגרפי-קהילתי, המתהווה ונוצר בהווה, שהוא "לוקלי" במהותו. על הזיקה האינטימית בין הפעילויות המקבילות והמפרות זו את זו נרחיב בהמשך.

חוויית אחדות העולם ואחדות האדם עימו, הינה במקורה, חווייה רוחנית-אידיאית, אשר לא ניתן להתנסות בה, בשלב ראשוני, בהתנסויותינו בעולם החושים.

עולם החושים מופיע לפנינו כריבוי, כאוסף ומכלול רשמים, נפרד מאיתנו, המביא אותנו לידי הרגשה שאנו ניצבים מול העולם, וודאי שעדיין לא חווים את אחדותו, ואחדותנו עימו.

בו זמנית, עשויים אנו להרגיש, שישנו קשר עמוק ויסודי בינינו ובין העולם הנגלה לנו באמצעות החושים. והרגשה זו עשוייה לעורר בנו רצון לצעוד בנתיב שיאפשר לנו להבין את מאפייני חוויית האחדות ולהתנסות בה.

השאיפה והכמיהה לשלום, לאחווה בין בני האדם, לצדק חברתי ולהגשמתם של אידאלים נשגבים וחיוניים אלו, נטועה בליבו של כל אדם, וכאשר הוא מתמסר לרגש אידיאליסטי זה, הוא עשוי להרגיש עצמו מאוחד עם כלל בני האדם ועם העולם בו הם חיים, לשאת אידיאה זאת כאידיאל, כתמונה רוחנית חיה.

ואולם, האם ניתן לשמר את חוויית האחדות, את אותה תמונה אידאית חייה, כאשר "יורדים" אנו באמצעות יכולת דימוי רעיונית-מושגית, אל מישור הפעילות התרבותית,  החברתית-פוליטית והכלכלית, לחיי היומיום השוטפים וקוצפים לא פעם?

ואם כן, כיצד?

חוויית האחדות, במהלך דימוי התגשמותן של אידאות במרחב היצירה הארצי.

אחד הקשיים העומדים בפני אדם או קבוצת אנשים המעצבת חזון ומבקשת להגשימו, הוא שמירה על חוויית האחדות, במהלך התגשמות האידיאות היוצרות את המרקם האידיאי של החזון שיצרו ועיצבו.

כבר במעבר מהתייחסות למרקם אידיאי אחדותי, להתייחסות לאידיאה ייחודית, כמו לדוגמא: צדק חברתי, עלולים אנו, מתוך מיקוד תשומת ליבנו בהגשמת אידיאל הצדק החברתי, לאבד משהו מעצמת הזיקה לשאר האידיאלים היוצרים את המרקם הרעיוני של החזון, וכך, גם את חוויית האחדות "שאיתה יצאנו לדרך".

כאן נדרשים אנו לטפח מיומנויות שונות ומגוונות, יחד עם עוד אנשים, הפועלים איתנו מתוך מטרה לפתח גם הם מיומנויות אלו, על מנת שיאפשרו את מימושה של הגישה ה "גלוקלית": "חשוב גלובלי, פעל לוקלי", "חשוב בגדול, פעל בקטן", וזאת, מבלי לאבד את חוויית האחדות, במעבר מהגלובלי, מ"הגדול", ללוקלי, "לקטן".

שלוש דוגמאות מתחומים שונים, עשויות לסייע לנו בהבהרת אופיים של הקשיים הניצבים בדרכנו "לשימור חוויית האחדות" במהלך הגשמתם של אידיאלים.

א. תחום מדעי הטבע

כאשר אדם או קבוצת אנשים מתמקדת בתחום מחקר ספציפי, כימיה לדוגמא, נדרשת פעילות משלימה, כדי להכיל בתודעה, מתוך זיקה רעיונית, רגשית ומעשית, תחומים נוספים ממרחב מדעי הטבע, אשר הם חלק במרקם הרעיוני השלם של מרחב זה, שחלוקתו נועדה כדי לסייע בהעמקת המחקר.

ב. תחום הרפואה

כאשר קבוצת אנשים מתמקדת בחקר מחלת הסרטן, שלא לומר סוג מסויים של סרטן, אזי על חבריה לשמור בתודעתם, בהרגשתם ובפעילותם על תמונה שלמה ודינמית של האדם, כישות רוחנית, נפשית וגופנית, כעולם ומלואו.

 רופא המתמקד בתחום ספציפי: אף, אוזן גרון, מן הראוי שייראה לנגד עיניו את תמונת האדם השלמה, עד כמה שניתן, תוך מיקוד פעילותו בתחום הספציפי.

ג. הנגינה בהרכב מוזיקלי או בתזמורת

הכנר הראשון ברביעיית כלי קשת או בתזמורת סימפונית נדרש להיות קשוב לשאר הנגנים, ולהתאים את אופי נגינתו, מתוך זיקה למגוון המרכיבים המוזיקליים של היצירה.

במקרה של גוף תזמורתי, ישנו מנצח "המנצח" על מלאכה מורכבת ורגישה זאת, של הבאת השלמות המוזיקלית לידי ביטוי. אין הוא אמור לעשות את עבודתם של הנגנים הנדרשים לנגן יחדיו, "במלוא מובנה של המילה "יחדיו", אלא לסייע בהבאת הביצוע המוזיקאלי לידי שלמות אחדותית, מתוך "גאולתם של הפרטים" לידי תמונה מוזיקלית שלמה, אחדותית.

אגב, ברביעיית כלי קשת אין מנצח…

רואים אנו שהאתגר שמציבה בפנינו המציאות החברתית היא יצירת זיקה מתמדת בין תהליך רכישתם של מיומנויות ספציפיות, לתמונה השלמה, שמיומנויות אלו הן מרכיב חלקי, חשוב, מהווייתה האחדותית.

 עתה, נראה כיצד ניתן לשמר ולהעצים את חוויית האחדות, הנחווית במהלך הגשמתם של אידיאלים היוצרים את המרקם הרעיוני של החזון האנושי, באמצעות טיפוח מודעות והתנסות אקולוגית-שיחית.

מודעות אקולוגית

"מודעות אקולוגית עמוקה היא רוחנית מעצם טבעה"

פריטיוף קאפרה

האידיאה האקולוגית היא מעצם מהותה אחדותית, חובקת כל, ומכילה באופן מוחשי ונגיש לכל אדם את הביטוי החי, הפועם והנושם של מארג אידיאות החזון האנושי.

בחלק זה, אביא קטעים מתוך ספרו של עמוס מוקדי: האתגר – פרדיגמה יהודית חדשה.

בספר זה, מציג הסופר בפני הקורא פרדיגמה יהודית חדשה, בה תופסת הפרדיגמה האקולוגית מקום מרכזי ומהותי.

"הפן האקולוגי הוא נדבך חשוב בתפיסת העולם החדשה. עד לפני שנים מעטות רווחה בישראל ההרגשה, שאקולוגיה איננה עניין מעשי הנוגע לכל אחד מאיתנו. כשאדם ועם נמצאים במצוקה, לרוב אין הם יכולים להתפנות להסתכלות מעבר לגורם המיידי המציק להם. אבל כשמתברר, שגורם הנראה בלתי קשור למצוקה, הוא הסיבה העמוקה לה, יסכים אדם להרחיק לקצווי עולם, כדי לאתר את אותו גורם רחוק כביכול.

התפיסה האקולוגית מביאה את האדם לקבל אחריות לחייו ולסביבתו, הקרובה והרחוקה, ולא להטילה על איזה "אבא טוב" שכבר ידאג לנו. אדם שחש שהאדמה וכדור הארץ הם יחידה אחת, נוטה לחפש את התרומה שיכול הוא לתרום לשיפור מצבו, בהקשר הרחב. המודעות החדשה הזאת מחלחלת כיום אל כל רובדי האנושות, לרוחב ולעומק.

העולם יכול היום להיראות ולהיחוות כמעון למשפחה אחת גדולה, וזוהי תופעה חדשה. הרגשת האדם כחלק ממארג אקולוגי-חברתי אחדותי מעמיקה ומתרחבת, בין השאר מתוך המפגש עם המציאות הטופחת על פנינו, שאותו אנו חווים בחיי היומיום.

במארג אקולוגי-חברתי זה, פועלים כוחות קטנים לכאורה, מתוך ידיעה, שפעולתם אינה נופלת בחשיבותה מזו של "הגדולים". זהו פן אקולוגי עמוק. הדרך בה אתה מדבר אל ילד או מתייחס אל בעלי החיים ועולם הצומח מבטאים "הלכה למעשה" את הפילוסופיה שלך לגבי העולם כולו. והילד, אזרח העולם, קולט כיום את מה שהוא רואה וחש ישירות, יותר מאשר את המילים הגבוהות שאבד חינן: במעמקי ליבו יודע כבר הילד להעריך נכונה את המשמעות העמוקה של הסובב, של הסביבה בה הוא חי. הוא מכיר בזכותו ליחס הוגן, ובכך גדל הסיכוי שיכיר במחויבותו, מתוך עצם זיקה חיה זו לאותו עולם בו הוא חי, בבגרותו.

אנו, הבוגרים, נוטים עדיין לחשוב על מה שאנו צריכים לתת לילד, ומפגרים ביכולתנו לשלבו בזרם החיים, במרחב האקולוגי-חברתי שבו הוא חי."

אם כן, טיפוח כשרים אנושיים ומיומנויות חיים, שיאפשרו מעבר פורה, שיעצים את החווייה הרגשית והחושית של חוויית האחדות, מתמונת החזון, מהמרקם הרעיוני היוצר אותו, אל מרחב ההגשמה האקולוגי-חברתי, הוא צורך ממשי חיוני בזמננו.

השיח והמפגש האנושי

מעיין החיים ומקור ההשראה ליצירתו של האדם עלי אדמות, ולעיצוב נתיב חייו, הוא הזיקה שאותה הוא מקיים עם הוויית העולם הרוחני-אידיאי, עם בני האדם שעימם הוא חי ויוצר וכן, עם ישות הטבע, "הבאה לקראתו מכל עבר".

ובהגשימו קשר אקולוגי-חברתי עמוק זה בדרך יצירה אישית וקהילתית המכילה את תוכן השיח והמפגש, מממש הוא, הלכה למעשה את ייעודו הייחודי.

השקפת העולם האחדותית, החזונית-רעיונית שבהשראתה נכתב החזון האנושי, רואה בכל אדם עולם ומלואו, שבליבו נטוע הרצון ומפעמת כמיהה להשתלב ולהיות שותף ביצירה אקולוגית-חברתית.

המימוש של אותו רצון, של אותה כמיהה, מתרחש בלב תהליך היצירה הקהילתית, בשיח ובמפגש האקולוגי-חברתי, האנושי-תרבותי.

בהקדמה לספרו של מרטין בובר "בסוד שיח", מתאר פרופסור הוגו ברגמן את דרך השיח והמפגש האנושי, את הזיקה "אני – אתה", על ידי משלים משלוש רשויות: החיים עם הטבע, עם האנשים ועם המצויים הרוחניים, במרחב אקולוגי-חברתי אחדותי. הוא מסכם תיאור מרגש זה בציטוט של בובר: “בשלוש הרשויות: רשות הטבע, האדם והמצויים הרוחניים, אפשר לומר: חיי אמת הם פגישה. כיוון שפגישה זאת היא אקט דו-צדדי, שוב אין היא יכולה להיעשות מקוטב אחד בלבד. אתה פוגש אותי בחסד ולא ביגיעה. הזיקה היא בחירה והיבחרות גם יחד, נפעל ופועל כאחד.

האם האהבה בין איש לאישה, בין אדם לחברו פעילות היא או היפעלות? לא זו ולא זו, או אם תרצו, גם זו וגם זו. דו-קוטביות היא זיקה, שדה כוח כביכול, ששני אנשים נכנסים אליו, אל תוכו בחינת חסד. אין האהבה רגש סובייקטיבי. הרגשות שוכנות בלב האדם ואילו האדם שוכן באהבתו. אין זו השאלה, מליצה, אלא מציאות.

אין האהבה דבקה באני. היא שרויה "במרווח האנושי-מוזיקלי", במרחב החי שנוצר בין האני לאתה".

ואכן, הזיקה המתעוררת לחיים בין האני לאתה, יוצרת מרחב אנושי אשר בו יכולים אנו לחוות את האהבה כהוויית חיים ממשית ומוחשית. כך, מתוך השיח והמפגש האנושי, מתוך הזיקה החיה "אני – אתה", מתרחש תהליך הגשמת החזון בספירה הרוחנית-תרבותית, במרחב האקולוגי סביבתי ובמישור הקהילתי-חברתי.

אם כן, רואים אנו כיצד ניתן לשמר ולהעצים את חוויית האחדות, הנחווית במרחב רוחני-אידיאי, במהלך הגשמתם של אידיאלים, כאשר מטפחים יחדיו מודעות, הרגשה ופעילות אקולוגית, מתוך מפגש ושיח, כפי שתואר לעיל.

עתה, נראה כיצד עשוייה התודעה שנרכשה בתהליך התגשמותה של החווייה האחדותית, שתוארה כאן, להעניק מנוף, תנופה ומעוף, לתהליך ההתחדשות החברתית, לטיפוח תרבות האדם והקהילה בזמננו.

חוויית האחדות בתהליך התפתחות ביוגרפי-קהילתי, תוך מפגש עם הוויית החזון הרעיוני, בתהליך "כיוון והתכוונות", בין החזון למציאות, בין המציאות לחזון.

ניתן לומר, ככלל, שקל יותר לשאת ולחוות חזון אחדותי, דוגמת חזון שיח ישראלי, או כל מרקם רעיונות אחדותי אחר, בטרם הוא "קורם עור וגידים".

תהליך ההתגשמות, אותו איפיינו, יוצר הפרדות מלאכותיות, אשר עליהן ניתן להתגבר בעזרת מודעות, הרגשה ופעילות אקולוגית-שיחית.

כאשר נקודת המוצא שלנו איננה השקפת העולם האחדותית ובהשראתה, חזון שיח ישראלי והדרך להגשמתו, אלא הפעילות היומיומית בהווה, כאן ועכשיו, עשוייה להישאל השאלה: איזו זיקה אמורה להתקיים בין תהליך ההתגשמות שתואר כאן, לבין תהליך ההתפתחות של אדם או יוזמה, ה"מתחילים את דרכם הביוגרפית קהילתית" עתה, "מהתחלה"?

האם ניתן להכיל באופן מהותי ורלבנטי, על אותה יוזמה היוצאת עתה לדרכה, את חוויית האחדות, ש"עשתה את דרכה" מן הספירה הרוחנית-אידיאית, בעוברה במרחב האקולוגי-שיחי, אל התהליך הביוגרפי-קהילתי, כך, שהחל מתחילת תהליך התפתחותה, בהווה, "תשרה עליה" חוויית האחדות, תפרה ותעצים אותה?

פעילות  "גלוקלית" בדרך ההתפתחות

במהלך ההתבוננות בתכנים הבאים לביטוי במאמר זה, ראינו, שבהשראת חוויית האחדות, שאותה עלינו לרכוש מתוך מאמץ אנושי יצירתי, עשויים אנו לחוות גם פעילויות הנחוות באופן מלאכותי כנפרדות ואף מנותקות זו מזו, כחלק ממארג אחדותי, במהלך התגשמותם, דרך המרחב האקולוגי-שיחי.

עתה, כאשר יוצאת יוזמה מקומית, "לוקלית" לדרכה, עשוייה להישאל השאלה: כיצד על חבריה להכין את עצמם, להכשיר את יוזמתם כך, שמצעדיה הראשונים בעולם, יחוו הם אותה כחלק ממרחב אקולוגי-שיחי משותף עם עוד אנשים, כיוזמה, שמעצם טבעה משתלבת במרחב קהילתי מקומי שבו היא מוקמת?

על מנת להמחיש את הזיקה הקיימת בין היוזמה המקומית, ה"לוקלית", למארג האקולוגי-שיחי ה"גלובלי", נתאר, בכיוון הפוך הפעם, את מהלך התגשמות האידיאלים, כאשר נקודת המוצא היא התפתחותית, מן המקומי, ה"לוקלי", בהדרגה, בשלבים, אל ההיקפי-מרחבי, אל "הגלובלי". נתחיל במסע הביוגרפי, שילך ויתרחב אט אט.

א. המסע הביוגרפי-קהילתי

כל אדם הינו יצירה ייחודית. כאשר נולד האדם ומצטרף אל משפחתו למסע ביוגרפי-קהילתי, הוא מביא עימו "עולם ומלואו", זרע מופלא, המעורר פליאה ויראת כבוד עמוקה. הבית המשפחתי-קהילתי שבו גדל הרך הנולד, הינו הקרקע, האדמה שבתוכה נזרע הזרע האנושי הייחודי, המבקש לצמוח, להתפתח ולהגשים את האמיתי, היפה והטוב שבישותו.

כאשר משתקף נתיב קורות החיים של האדם, ובא לידי ביטוי מירבי בהוויית החיים הקהילתית, אזי מעצים תהליך הגשמת הייעוד האנושי הייחודי את המרקם החברתי ומעשיר אותו. כמו בביצוע יצירה תזמורתית, בה מנגנים חברי התזמורת יחדיו נושאים מוזיקליים שונים, במגוון רחב של כלי נגינה, המעשיר את ביצוע היצירה ומעניק לה את ייחודה, כך עשויים בני האדם להעצים את חיי הקהילה שבה הם חיים ויוצרים, מתוך עצם הגשמת שליחותם, שהיא בו זמנית הביטוי המירבי והמימוש המעשי של היצירה הקהילתית.

ב. המרחב המשפחתי

 התבוננות במרחב היצירה המשפחתי על מגוון התחומים העשיר שבו, מאפשרת לראות את  גודל האתגר העומד בפני כל אדם המבקש להיות שותף ביצירה זו ואת האיכויות האנושיות והקהילתיות שהוא  עשוי  לטפח ולפתח במרחב ייחודי זה.

 התהליך החינוכי-ביוגרפי שעוברים הילדים והוריהם מעצב את הווי החיים המשפחתי . אירועים משפחתיים, חגים ומועדים מטביעים את חותמם ונהיים למרכיב מהותי ומרכזי ביצירה הקהילתית.

אין פלא שמרחב היצירה המשפחתית עובר משבר עמוק בתקופתנו. מרחב זה מייצג אולי באופן החריף ביותר את הקוטביות שבין הרצון להגשמה עצמית והצורך להיות שותף פעיל ביצירה המשפחתית והקהילתית.

 כאשר רואים אנו במרחב היצירה המשפחתית את לב ליבו של תהליך הצמיחה האנושית  וביטוי להתפתחות האישית, עשויה עמדה זו ליצור זיקה מחודשת למרחב זה שהוא הקרקע ומעיין החיים להתחדשות החברתית.

ג. המרחב החינוכי-קהילתי

התהליך החינוכי יוצר קרקע פורייה שמתוכה עשויים לצמוח ולהתפתח הכישורים האינדיבידואליים-קהילתיים של הילדים, ההורים והסביבה האנושית שבה הם חיים. ואכן, דרך אמנות החינוך היא נתיב להתפתחות אישית וחברתית. מתוך העשייה המשותפת, המפגשים והשיחות צומחת ומלבלבת הווית חיים קהילתית.

 יצירה חינוכית המתהווה במרחב קהילתי בו פועלים האנשים מתוך כוונה ורצון להגשים את החזון האנושי, תעניק תנופה של ממש לחיי החברה והתרבות בישוב שבו היא מתקיימת. הורי הילדים, המורים, המחנכים וציבור רחב של אנשים התומך ביצירה זו הינו החברה האזרחית במיטבה וכאשר אנו, האזרחים, שותפים בהגשמת אידיאלים חברתיים, בעשייה חינוכית היוצרת את הווית החיים הקהילתית בישוב שבו אנו גרים, אזי מתרחשת הלכה למעשה התחדשות חברתית. אכן, התהליך החינוכי שיוצר את הווית החיים הקהילתית, מכשיר קרקע פורייה לצמיחתה ולהתפתחותה של חברה אזרחית שעשויה לעצב ולהוביל את החיים הפוליטיים בדרך אנושית.

 ד. המרחב החברתי-פוליטי

התהליך החינוכי יוצר את הווית החיים הקהילתית, ומכשיר קרקע פורייה לצמיחתה והתפתחותה של החברה האזרחית. לאור עובדה זו, ניתן לראות עד כמה חשוב להרחיב ולהעמיק את לימודי מקצוע האזרחות בהשראת החזון האנושי ובעיקר, את ההתנסות האזרחית במרחב החינוכי ובחיי הקהילה. החיים החברתיים אמורים להיווצר ולהתעצב מתוך פעילות דינמית בה שותפים שלושה מרחבי פעילות עיקריים המפרים זה את זה:

  • הספירה הרוחנית-תרבותית
  • המישור החברתי-פוליטי, גוף החובות והזכויות
  • תחום החיים הכלכליים

בעידן המודרני לא מתאפשרת זיקה בריאה בין מרחבי פעילות אלו שצריכים להיות אוטונומיים על מנת לקיים קשר הדדי שיפרה ויעצים את פעילותו של האורגניזם החברתי. כתוצאה מכך נוצרו מדינות אחדותיות אשר בהן נהרסת החלוקה של האורגניזם החברתי, עובדה המקשה על תהליך התחדשות חיי החברה והתרבות.

זיקה דינמית בין מרחבי פעילות אלו, תאפשר מפגש פורה עם מגוון רחב של צרכים אנושיים ושאלות קיומיות. בהשראתו של מפגש פורה זה תימצאנה תשובות מעשיות ועדכניות לאותם צרכים אנושיים, לשאלות חיים בוערות הממתינות "בקוצר רוח" להתייחסות ראויה.

ה. המרחב האמנותי-תרבותי

תהליך יצירת מרחבי התרבות האנושית לאורך ההיסטוריה הינו ביטוי נשגב, מהותי ומוחשי לדחף היצירה הנטוע בנפשם של בני האדם המעצבים את חיי הרוח והתרבות, המדע והאמנות, שוב ושוב, בהתאם לרוח התקופה שבה הם חיים ופועלים.

מרחבי התרבות נוצרים, כפי שראינו, מתוך זיקה יצירתית שמקיים האדם עם הווית העולם הרוחני, עם ישות הטבע שוקקת החיים ועם בני האדם שעימם הוא חי ויוצר. ומה שמייחד מרחב יצירה זה היא העובדה  "שאינו נוצר מעצמו" אלא "ממתין בסבלנות" להתהוותו ועיצובו בידי בני האדם.

מתוך דחף ליצירה ולהכרה מעמיקה של העולם המתגלה ונחווה בתוכנו וסביב לנו, חוקרים אנו ומגלים כיצד להשתלב ולהיות שותפים פעילים ביצירת מרחבי תרבות אנושית שבה אכן יוכלו בני האדם להגשים את ייעודם הייחודי. היצירה האמנותית מתרחשת כאשר, באמצעות לימוד והתנסות בחוקיות הפועלת במרחב הסובב אותנו ובנו, משתלבים אנו בתהליך היצירה וההתפתחות, בנשימה ובדופק החיים המתקיים בשיח האינטימי והרליגיוזי בין האדם והעולם.

שליחותה של האמנות החברתית היא להביא לידי הפרייה הדדית בין הווית העולם הרוחני-תרבותי, המרחב האקולוגי-סביבתי ומישור היצירה הקהילתית, באמצעות תהליך הצמיחה וההתפתחות הביוגרפית של בני האדם המבקשים להגשים את ייעודם במרחב פורה זה.

כאשר החיים החברתיים נוצרים מתוך עשייה קהילתית עשירה ומגוונת, נוצרת קרקע פורייה לעיצוב מרחב הפעילות הפוליטי באופן שמשרת את התפתחותם של בני האדם ומאפשר לחוות את היצירה הקהילתית כאמנות חברתית, החיונית כל כך בזמננו.

אחרית דבר

הנתיב המתואר כאן הינו בעצם דרך חיים ליצירת מרחבי תרבות אנושית, להגשמה עצמית, שהתבהרה במהלך יצירתו של חזון שיח ישראלי ועיצובה של הדרך להגשמתו.

 נתיב זה, עשוי לעורר השראה, להעניק כוחות חיים וחדוות יצירה לכל המבקשים להיות שותפים במסע ביוגרפי-אנושי, עם אנשים רבים ושונים, לאורו של חזון ישראלי, ודרך להגשמתו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *