התפתחותו הפנימית של האדם

התפתחותו הפנימית של האדם

רודולף שטיינר

ברלין, 15/12/1904 GA53

תרגם: עלי אלון

עריכה דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות בשם: עמנואל וסודות נוספים

לאחרונה השתדלתי לתאר את ישות האדם ואת שלושת העולמות הסובבים אותו, כלומר, העולם הפיזי, עולם הנפש ועולם הרוח. מאוחר יותר בתוכניתי לדבר על ההשגות האנתרופוסופיות העיקריות המתייחסות למוצאם של האדם, האדמה והגופים השמימיים בכלל. ובכך תשורטט בקווים כלליים ההשקפה לגבי תורת החיים שמפתחת האנתרופוסופיה.

היום ברצוני להגיש מספר נקודות המרמזות כיצד צריכה להתקדם התפתחותו הפנימית של האדם אם בחפצו להגיע למסקנות משלו הנוגעות בגילויי הדעת שהשקפת העולם האנתרופוסופית מדווחת אודותם.

יש לתת את הדעת לכך שקיים הבדל רב אם מגיעים להבנת הנחות יסוד המוגשות על ידי מדען רוחי כאמת שנרכשת באמצעות יכולת השגת הידע שלו וניסיונו, לבין התפתחותה הפנימית של נפש אנוש ורוחו המאפשרת לאדם להגיע לתודעה ולהשגות משלו. חייב אדם להבחין בין רמת התפתחות אלמנטרית המובילה להבנה מקיפה של גילויי הדעת של מורה רוחי מנוסה, בלכתו במחשבתו ובהרגשתו ובהשגת מהותם כאמת שבתוך גבולות מסוימים, ולבין רמה מתקדמת שבה מגיע אדם להתנסויות בספירת הנפש והרוח. רמה אלמנטרית זו תהווה כצורך מטרתנו כאן. הרמה המתקדמת נוגעת בראיה רוחית ממשית ובמידה שציוני דרך שמשתייכים לראיה רוחית ממשית זו עשויים להינתן כלל בפומבי יהוו הם הנושא בהצגת עניינים מאוחרת יותר. הבעיה כיצד עשוי אדם לרכוש הבנה מקיפה אישית של אמיתות אנתרופוסופיות תעסיק אותנו היום.

רמזים בודדים בלבד עשויים להימסר כאן הואיל וההתאמנות בה חייבת נפש אנוש ורוחו לעבור על מנת להגיע לאותה הבנה שנזכרה לעיל, היא נרחבת. דבר זה דורש פרק זמן ארוך של לימוד פנימי, והפרטים הרבים שנחוצים הכרוכים בהתאמנות כזאת – לבטח לא ניתן לטפל בהם במהלך הרצאה קצרה. האינפורמציה שניתן למסור אותה כאן אינה אלא בקווים כלליים שבצמצום ממה שמועבר בהוראות אישיות. וכאן יש לציין בקצרה שרוב האנשים זקוקים לעזרתו של מורה אישי בשטח זה. ייתכן ומספר בני אדם יהיו בדעה שעשוי אדם לפתח בעצמו כושרות פנימיים, כוחות נפש ותפישה רוחית במאמציו שלו ועלול הדבר להיראות כגזירה שדווקא בשדה חיים חיוני זה נדרשת אולי הדרכה אישית. טבעה של הדרכה כזאת שהיא מעניקה ערבות מספקת שאף אדם לא ייכנס כל עיקר לתלות כלשהי באדם זולתו. אף אדם אינו מעריך יותר את מעלתו של האדם ומכבד את האינדיבידואליות שלו ברמה גבוהה יותר מאשר המורה האוקולטי. המורה בהתפתחות הנסתר ובהתקדמות אנתרופוסופית מעולם אינו מוסר דבר אלא עצה. ואמנם, המורים הדגולים ביותר בשדה זה מעולם לא פעלו יותר מאשר נתינת עצה ורמז. הדבר נותר כליל בתחום שיפוטו של הפרט עד לאיזו מידה, ואם בכלל, יש בכוונתו לציית לעצה כזאת. על הפרט להחליט מהו היעד שהוא שם לפני נפשו ורוחו. התחשבות בחירות אנוש – יש לה משקל רב מצד המורה כך שאין הוא עושה יותר מאשר לייעץ ולהדריך. כל דבר שניתן למוסרו באיזו שהיא דרך בשטח זה יש להבינו בהסתייגות זו.[1] נקודה נוספת חשובה היא שחלק הארי של לימוד זה מהווה, לעומת זאת, התפתחות אינטימית לחלוטין של נפש אנוש. וכל שלבי ההתפתחות החשובים שעל האדם לעבור בהם חייבים להתרחש בדביר מעמקי ישותו. טרנספורמציה מתחוללת כאן באדם, אך אף אחד, אף לא ידידו המקורב ביותר אינו צריך להבחין בשינוי כלשהו. וכך, בפרטיות, ביחידות ובשלווה פנימית מאמן תלמיד מדע הנסתר את עצמו לרכישת הבנה של עולמות נפש ורוח. יש לשוב ולהדגיש שכל מי שמתמסר להתפתחות רוחית פנימית אינו צריך לשנות עיסוקו היומיומי בכל שטח ולא להזניח חובותיו היומיומיות בכל המובנים. אף לא לגזול מהזמן שהוא מקדיש להן. ולעומת זאת מי שבדעה שיש להקדיש כך וכך זמן להתאמנותו הפנימית וכתוצאה מכך זונח את חובותיו הסדירים ובניסיונותיו להגיע לראיה פנימית לעולמות רוחיים נעשה אנטי-חברתי, חבר שולי בחברה האנושית – יגלה עד מהרה שבאמצעים אלה מתבצע מעט מהמעט.

התאמנות פנימית זו מתקדמת תוך שלווה וללא חיפזון שלא במקומו, ובשקט פנימי מלא. עלי להדגיש בנקודה זו ששום כללים או הוראות "יוצאים מגדר הרגיל" אינם ניתנים כאן, אלא תיאורו של נתיב כזה בהתפתחות פנימית. כשמצייתים להנחיות הן אכן דורשות דבר אחד מהתלמיד שבלעדיו לא תושג כלל ועיקר כל התנסות אישית עילאית. והוא – כושר התמדה. למי שאין סבלנות או כושר התמדה ואינו מסוגל להמשיך באומץ הלאה והלאה ולציית בשלוות רוח מלאה לכללים הפנימיים התואמים לכאן – לא יבצע, בדרך כלל, שום דבר בזה. קיימת הסתייגות נדירה אחת המאפשרת לנחול הצלחה בלעדי שימוש בכללים אלה. כך הדבר לגבי אינדיבידואל שהוא מתקדם מאוד בנתיב התפתחותו כישות אנוש. משך הזמן שאורך להתפתחות פנימית שונה לחלוטין הוא וקצר הרבה יותר במקרהו של פרט שבהתגשמות קודמת כבר הגיע לשלב מסוים בראיה רוחית. אדם שמוסר את הכללים הנאותים להתפתחות פנימית יהיה מודע במהרה לעובדה זו ותפקידו יהיה אך לסלק את המכשולים החוסמים את השביל להארה.

היות וההנחיות לדרך להארה משתנות לגבי כל פרט ופרט אין מייעצים בדרך כלל לבקש אחר התפתחות בנסתר ללא הדרכה אישית. אדם המתווה את מסלולי ההדרכה חייב להיות מיודע מקרוב לתלמידו. לא במובן הרגיל של המילה כי אם במובן הרוחי. בה בשעה שאין המורה האוקולטי חייב לדעת דבר אודות מקצועו של תלמידו, אורח חייו, בני משפחתו וחוויותיו, עליו לרכוש, כצורך, ידע לגבי מצב נפשו ורוחו ורמת התפתחותם. הדבר יובילנו רחוק מדי היום אם נפרוש כאן את הדרכים ואת האמצעים שעל ידם רוכש המורה האוקולטי ידע זה. הללו ידונו בהרצאות עתידיות בנושא של ראיה רוחית.

התפתחות פנימית קשורה בתוצאות מסוימות ומוגדרות עבור אלה הנכנסים לנתיב זה ועליהם להיות נכונים לכך שכתוצאה מכך תופענה תכונות מסוימות ומוגדרות באישיותם. תכונות אלה מהוות אותות ותוצאות ישירות של שלב ההתפתחות הפנימית ודורשות התבוננות זהירה. המורה האוקולטי חייב לדעת כיצד לפרש אותות אלה על מנת להבטיח את אורח ההתקדמות הנאות של התפתחות פנימית זו.

התפתחות האדם הפנימי מהווה לידה בשלב גבוה יותר. זוהי לידת נפש ורוח שלא במשמעות פיגורטיבית, אלגורית, כי אם כעובדה במלוא משמעותה של המילה. אף בשטח זה הלידה אינה ללא תוצאות והמורה האוקולטי חייב לדעת כיצד להתייחס אליהן. את כל הדברים הללו חייבים לזכור מראש. לאחר התוודעות בקווים כלליים לכמה מהלימודים הבסיסיים של האנתרופוסופיה כגון ראינקרנציה וקרמה – אותה השגה שנפש אנוש התגשמה שוב ושוב בגוף הפיזי ותמשיך בזאת בהתגשמויות שבעתיד, ולימוד הקרמה אודות משפט צדק כתגמול – ישאלו רוב האנשים כיצד יוכל אדם להבין באורח מקיף לימודים אלה וכיצד יכול אדם לרכוש הבנתם לגבי עצמו. זוהי השאלה הגדולה שניצבת עתה בפני כל אדם. קיים כלל בשביל הזהב שיש לציית לו שיוליך לבסוף כל אדם ואדם להבנה המקיפה והרצויה. זוהי היתה ההתנסות שנטלו בה חלק כל הללו שהתמסרו בכובד ראש להתאמנויות הנדונות. אין אף אדם שיהיה לאל ידו לרכוש באורח הקל ביותר האפשרי הבנה מקיפה זו לגבי התגשמות חוזרת ונשנית וביחס לקרמה.

יהיה האדם נוטה לומר יחד עם גיתה: "על אף שקל הדבר – קשָה היא קלות זאת". כך הדבר הואיל ומעטים הם הללו המחליטים לכנס בהם כוח רצון, כושר התמדה וסבלנות הדרושים כדי ליצור תנאי נפש ורוח מסוימים מוגדרים שלא ייתכן בלעדיהם להבנה מקיפה זו. כלל הזהב הוא: "חייה חייך כאילו היו ההתגשמויות החוזרות והנשנות אמיתות והן תיעשנה לאמיתות עבורך" – דומה הדבר כמו יש לבצע זאת בדרך האוטוסוגסטיה אך לא כך הדבר. הסימבול המיסטי של הנחש הנושך את זנבו שלו הוא סמל מוכר. לסמל זה מספר משמעויות עמוקות, אך בין המשמעויות הרבות מצויה אחת הבאה לביטויה כאן בכלל הזהב. ניכר הדבר שההשערה הטבועה בכלל זהב זה מפריכה עצמה במשמעות מסוימת בדומה לנחש הנכרך מסביב לעצמו. כיצד נוכל להבין זאת? אם התגשמות חוזרת היא עובדה כי אז מאמצים מסוימים הנעשים על ידי אדם המטביעים חותמם על נפשו – לא ייתכן שנעשים לריק. אלה ייהפכו בהכרח לטבע הנפש לאחר מכן. אחד החוקים החשובים של האדם שיש להתנסות בהם באינטימיות בעצמותו שלו בא לידי ביטויו בטקסט הודי עתיק: "מה שחושב הנך היום – תהיה מחר".

מי שמאמין בהתגשמות חוזרת ונשנית חייב לדעת בעליל שתכונה שהוא מפתח בפנימו – מחשבה שהוא חוקק בעצמו בהחזיקו בה ברוחו בלי להרפות ממנה – נעשית לדבר קבוע בנפשו שתחזור ותבוא פעם בפעם. ועל כן חייב אדם המבקש אחר התפתחות בנסתר להתאמץ בראש ובראשונה ולחדול מנטיות מסוימות שהחזיק בהן עד כה.

יש לרכוש נטיות חדשות באמצעות החזקה מתמדת של המחשבה ברוחו של האדם עד כדי כך שיהיה עשוי לשנות את נפשו בכוח הרצון שלו. בדבר זה יש להתנסות אובייקטיבית כמו בבוחן, ניסוי כימי. אדם שמעולם לא התאמץ לשנות את נפשו, שמעולם לא גמר אומר והחליט שמכאן ואילך יפתֵח בו תכונות של התמדה, יציבות וחשיבה לוגית שלווה, או אדם שהחליט החלטות כאלה אולם נטש אותן כי ההצלחה לא האירה לו פנים במשך שבוע, חודש, שנה או עשר שנים – לעולם לא יישב דבר בפנימו לגבי אמיתות אלה. כזה הינו הנתיב האינטימי שעל הנפש לצעוד בו. עליה להיות מסוגלת לרכוש לעצמה קווי אופי, מחשבות ונטיות חדשות. צריכה להיות לאדם היכולת לעלות בזמן נאות כאשר ברשותו הרגלים חדשים שנרכשו באמצעות כוח רצון החלטי.

אדם שהיה לפני כן בלתי שקול צריך להתרגל להיות מסודר ודייקן ואת הדבר הזה עליו לבצע שלא בלחץ חיצוני כי אם בהחלטת רצונו היציבה. חשוב הדבר במיוחד לגבי דברים ועניינים פעוטים וחסרי ערך. ככל שתתבהרנה מסקנותיו של האדם לגבי השגותיו את עצמו כן תיטב הבנתו המעמיקה במישור האמת. אם אדם מסוגל, למשל, לסקור באובייקטיביות תנועה או הבעת דבר שטחית או הרגל קל ערך כלשהו – אם הוא נעשה מודע לכך כמו סוקר הוא זאת באדם זולתו, ולאחר מכן שם בכוח רצון החלטי במקום ההרגל או התנועה, דבר מבחירתו שלו, כשהוא שותל אותו בפנימו – אזי ניצב אדם בשתי רגליו בנתיב המוליך להשגה מקיפה של חוק חשוב לגבי עצמו בהתגשמות החוזרת ונשנית. כימאי יכול לתת תיאורים של תהליכים המתחוללים במעבדה. כך יכול אדם לבסס לעצמו הנחיות שהוא יתנסה בהן. באמצעות שינויים קלי ערך, אכן מושגים גבהים עילאיים ביותר.

בהתייחסות לקרמה – ניתן להשיג מהותו של החוק החשוב המתייחס לתגמול צודק והבנתו כשחי אדם את חייו שלו כמו היתה הקרמה עובדה קיימת. אם נופלים בחלקך אסון או צער, התאמץ להצמיד ברוחך את המחשבה שצער זה או אסון זה לא קרו בדרך נס אלא שצריכים להיות גורם וסיבה לכך. אל לך לחקור ולדרוש לסיבה. רק אדם היכול לצְפות באורח רוחי ולהעלות לפניו חיזוי קרמה יכול לראות ממשית את הגורם למאורע משמח, לצער או לאסון כלשהו. אתה זקוק להלך רוח, לתחושה מסוימת, שאליה תוכל להתמסר כדי שתוכל לחוש שלצער מסוים או לשמחה מסוימת מוכרח להיות גורם וכן שיכולים הם, בהגיע המועד, להסב למאורעות בעתיד. אדם המחדיר עצמו בהלך רוח זה ומתבונן בחייו ובכל המתרחש עמו כמו היתה הקרמה עובדה קיימת ייווכח לדעת שהווית קיומו מתבררת לו באורח גדל והולך. אדם הכובש את כעסו כאשר משהו מרגיז קורה לו וחושב תחת זאת שכשם שאבן מתגלגלת כשדוחפים אותה כך, בא העניין המרגיז עקב השתלשלות בלתי נמנעת של חוקים בקוסמוס – מגיע להבנה מקיפה של הקרמה. כשם שבטוח הדבר שתתעורר מחר בבוקר בתנאי שהנסיבות ומצב בריאותך יישארו כפי שהם, כך בטוח הדבר שתבין את חוקי הקרמה אם תשקיף על החיים באורח זה.

אלה הם שני תנאים מוקדמים לאדם המשתוקק ללימוד רוחי. תלמיד מדע הרוח חייב להשקיף על החיים בדרכים אלה. אין הוא חייב להתייחס לגישות חשיבה אלה כאילו הם אמת קדושה. אדרבא – עליו להשאיר זאת ללא קביעה אם מהווים הם אמת או לא. אל יטיל ספק ואל יטפח אמונות טפלות כי שני אלה מהווים מכשולים קשים ביותר. רק אדם המשקיף על החיים כך בדעה צלולה ופקוחה יהיה נכון ומוכן לקלוט הנחיות אוקולטיות.

יש לקחת בחשבון אספקט נוסף שלישי. אף מורה אוקולטי לא ילמד אדם המלא באמונות טפלות או בדעות קדומות מקובלות או אדם הנוטה לשיפוט חסר היגיון או לזה שעלול ליפול טרף לאשליות כלשהן. כלל הזהב שבשימוש כאן הוא, שלפני שנוטלים אפילו צעד אחד ראשון בכיוון ללמידה עילאית חייב אדם לשחרר עצמו מכל חשיבה מרחפת או מהאפשרות לטעות באשליה ולחושבה למציאות. ויותר מכל חייב השואף להארה רוחית להיות אדם בעל היגיון בריא המתמסר לחשיבה ולהתבוננויות ממושמעות בלבד.

אם מסתמך אדם על דעות קדומות ואמונות טפלות בעולם המציאות ההגיונית כי אז תתהווה כאן עד מהרה הנטיה לתיקון הדבר על ידי המציאות ההגיונית עצמה. אם בכל זאת, חושב אדם באורח בלתי הגיוני ושוגה בדמיונות – התיקון אינו פשוט כל כך. חשוב מאוד הדבר שחיי החשיבה יהיו בפיקוחו המלא של האדם ויהיה לאל ידו לתרגל בקרה פנימית קפדנית לגבי מחשבותיו, לפני שיוצא הוא למסע לעולמות נפש ורוח. אדם המסתמך בנקל על הדמיון, על אמונות טפלות ועל אשליות אינו מתאים להיכנס להכנות מוקדמות ללימוד רוחי. יהיה זה פשוט לאדם להצהיר שמשוחרר הוא מדמיונות שווא, מאשליות ומאמונות טפלות אך בנקל יכזב כאן האדם לעצמו. שחרור מדמיונות, מאשליות, מדעות קדומות ומאמונות טפלות נרכש על ידי משמעת עצמית קפדנית. שחרור כזה אינו מושג בנקל על ידי אף אחד. יש לזכור מה רבה נטייתם של רוב בני האדם לחשיבה רגשנית ובלתי שקולה ואינם מסוגלים לפקח על חיי החשיבה שלהם באמצעות כוח רצונם.

כשאנו בוחנים את הדרישות שחיי היומיום מעמידים בפנינו, מתברר שלא ניתן לשחרר לחלוטין את רוח האדם מרשמים חיצוניים. על מנת לעשות זאת נחוץ על כן, להקדיש לכך פרק זמן קצר יום יום. די בפרק זמן קצר בר-נחיצות זה שאל לו להתנגש בחובותיו של האדם. אפילו 5 דקות, ואמנם פחות מזה מספיקים – למשך פרק זמן קצר זה חייב האדם להיות מסוגל לנתק עצמו כליל מכל רשמי חושיו מכל הזורם אליו דרך עיניו, אוזניו וחוש המגע שלו. במשך מרווח זמן קצר זה עליו להיעשות עיוור וחרש לסובב אותו חיצונית. כל המצטבר בנו מהעולם החיצוני מצמיד אותנו אל החישה ואל העולם היומיומי הרגיל. את כל זה יש להשתיק ושלווה פנימית מוחלטת צריכה לבוא במקום זאת. כשמשתררת שלווה פנימית זו והרחקה זו של רשמי החושים, יש אף להאפיל על זיכרון רשמי חושים מהעבר. די להגות לרגע במכלול קשרינו בענייני הזמן והמרחב. בכל אשר ארעי הוא ונצחי. בדוק את המחשבה שעברה בראשך לפני רגע אם אין היא קשורה למשהו בעל טבע חולף. למחשבות כאלה אין ערך עבור התפתחות פנימית.

על כן יש להרחיק את כל המחשבות המקשרות בינינו לבין עניינים בעלי היקף מצומצם וארעי. ואז – כשיוצרים אנו בזה שקט בנפש, וכשלזמן מה כל הסובב אותנו, כל ענייני התקופה, הלאום, הגזע, או המאה בהם אנו חיים שוככים ודוממים, תתחיל הנפש לדבר מרצונה שלה. דבר זה לא יתרחש מיד. ראשית יש להכין את הנפש למצב זה וקיימים אמצעים והנחיות שיעוררו התפעמות פנימית זו. חייב אדם להתמסר למחשבות, להנחות-יסוד, ולרגשות שמקורם אינו בחולף אלא בנצחי. תכולתם חייבת להיות אמיתית לא רק להיום, לאתמול, למאת השנים הללו או למחר, אלא לעד, לנצח. מחשבות כאלה מצויות בספרי הדתות השונות של כל העמים. ניתן למצוא אותן למשל, בבהגוודגיטה: ההימנון לשלמות אנוש. כך הן נמצאות בברית הישנה והחדשה ובמיוחד בבשורה של יוחנן הקדוש מהפרק השלושה עשר ואילך. וכן ניתן למצוא מחשבות רבות השפעה בארבעת המשפטים הראשונים של הספר: "אור בנתיב" מאת מבל קולינס המוכר לחברי התנועה התיאוסופית והאנתרופוסופית – והם: "לפני שהעיניים תוכלנה לראות – עליהן לאבד כושרן לשפוך דמעות. לפני שהאוזן תוכל לשמוע – עליה לאבד מרגישותה. לפני שהקול יוכל לדבר בנוכחותם של האדונים – עליו לאבד את כושר הפגיעה. לפני שהנפש תוכל להתייצב לפני האדונים – על רגליה להירחץ בדם הלב".

ארבעה משפטים אלה החקוקים בקירות הפנימיים של כל מקדש להתקדשות, אינם תלויים בזמן ובמרחב. אין הם משתייכים לאדם אחד, למשפחה אחת. אף אין הם חלקו של דור אחד או של מאת שנים אחת, כי אם מתפרשים הם על פני האבולוציה כולה. הם היוו אמת לפני אלפי שנים ויהיו אמת משך אלפי שנים מכאן ואילך. הם מעוררים את הכושרות הישֵנים של הנפש. יש לאפשר להם לעלות מהספירה הפנימית. כמובן שיש להבין זאת נכונה. לא די להניח שאדם מבין לעומק את משמעותם של משפטים אלה. יש לאפשר למשפטים אלה להתעורר ולהתחיות בעצמיותו הפנימית של האדם. יש לאפשר לכלל הערך של משפטים אלה להקרין בדביר האדם. יש להתמסר להם כליל במלוא העצמיות. אדם חייב ללמוד לאהוב משפטים כאלה. אם מאמין אדם שהוא מבין אותם לעומק כי אז ורק אז הנה הגיע הרגע הנכון לאפשר למשפטים להגיה אורם בו שוב ושוב. לא הבנה אינטלקטואלית חשובה כאן. חשובה פה האהבה לאמת רוחית כזאת. ככל שתרבה לזרום דרכנו אהבה לאמיתות פנימיות כאלה כן יגדל בנו וירבה הכושר לראיה פנימית. בל יעסיקנו משפטים כאלה יום או יומיים, כי אם שבועות, חודשים ושנים עד שלבסוף יתעוררו בנו כושרות נפש כאלה. ולבסוף בא רגע מוגדר מסוים ובו מתחוללת הארה נוספת.

אדם שמתוודע לאמיתות רוחיות בהתנסויותיו הוא – מיודע לחיי השתקעות פנימיים אלה. האמיתות הרוחיות החשובות שאליהן הוא מתוודע יום אחר יום, מהוות חלק מפנורמת עולם רוחי עצומה בה עשוי הוא להתבונן בכושר הפנימי של נפשו ורוחו. הוא מפנה מבטו לספירות נפש ורוח. הוא מפנה מבטו הלאה מהאדמה ואל מערכות שמשיות לחקור אותן. כושר פנימי זה ייכבה עד מהרה אם לא יזין אותו מחדש מדי יום ביומו. זהו סודו של המחקר הרוחי שהפנורמה העצומה של היקום והאנושות שאיפשר לה לעלות ולעבור בנפשו מאות על מאות פעמים חייבת לעבור בעד נפשו מדי בוקר מחדש. ושוב, לא חשוב כאן שיבין לעומק את כולה, אלא שילמד לאהוב אותה יותר ויותר. וכך הוא מבצע הערצה אלוהית מדי בוקר שבמהלכה הוא מתבונן ביראת כבוד ברוחות הדגולות. הוא לומד לסקור את כל התמונה הפנורמית במספר דקות. הודיה עבור מה שמעניקה לנפשו – אופפת אותו. ללא צעדה בנתיב הזה של יראת כבוד לא יגיע אדם לבהירות. חשוב הדבר שגילויי הדעת של החוקר הרוחי יתהוו מתוך בהירות זו. אך ורק כאשר כך הדבר יהיה ראוי באמת ובתמים לדבר אודות האמיתות של הנסתר, אמיתות האנתרופוסופיה ומדע הרוח. בדרך זו פועל החוקר הרוחי וכך חייב כל אדם להתחיל, כלומר, באורח פשוט ביותר, אלמנטרי ביותר עד שיגיע להבנה מעמיקה של לימודים אלה. האינדיבידואליות האנושית וזו של ישויות קוסמיות היא עמוקה. עמוקה באורח שלא ניתן לדמותו.אין אדם מסוגל לבצע דבר בשטח זה אלא בסבלנות, בהתמדה ובמסירות שמתוך אהבה אל הכוחות הקוסמיים. אלה הינם כוחות אשר כחשמל בעולם החיצוני, רבי עוצמה הם בעולם הפנימי. אין הם כוחות מוסריים בלבד, אלא כוחות לידע עילאי. כשנעשה השואף להארה מיומן לקליטת אמיתות כאלה שתשכונה בתוך ישותו למשך זמן מה – אם הוא קולט אותן בהודיה לאלה המגלים לו אותן, אז יגיע לבסוף לנקודה מסוימת אשר מוקדם יותר או מאוחר יותר תהיה בהישג ידו של כל אדם המחדיר בו שקט ושלווה עד היות לו פרי בנפשו.

זהו הרגע בו מתחילה נפשו לדבר, כשדביר ישותו מתחיל לראות את האמיתות הגדולות הנצחיות. או אז לפתע פתאום, נוגה העולם מסביבו בגוונים שטרם נראו לו לפני כן. משהו מתפעם שטרם שמע לפני כן. העולם יקרין באור חדש. ניתן יהיה להקשיב לצלילים ולמילים חדשות. אור חדש ונוגה זה קורן אליו מספירת הנפש וצלילים חדשים שהוא שומע מגיעים אליו מספירת הרוח. אופייני לעולם הנפש שאדם 'רואה' אותו. כך אופייני לעולם הרוח שאדם 'שומע' אותו.

כשמבקשים בשטח זה אחר התפתחות עצמית מתהווה היא בחלקה דרך צייתנות למספר רב של כללים והנחיות ולהתעמקות בהם. כאן אוכל אך לשרטט בקווים מרחיקי-לכת כיצד מתהווה דבר כזה וכיצד יש להתנסות בו. את הכללים האינדיבידואלים הללו יש לשמור בשקידה. כשם שהכימאי חייב לשקול ולמדוד במכשירים עדינים ביותר את החומרים הזערוריים ביותר הדרושים עבור תרכובת כימית. תיאור הכללים שניתן למוסרם בפומבי אפשר למצוא בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? כללים אלה מוסרים הנחיות מיוחדות לצעידה בנתיב זה והם גם דורשים סבלנות והתמדה שקדניות ביותר. הכללים המוגשים בספר זה מעולם לא נמסרו לפני כן לקהל הרחב כשהנחיות אוקולטיות נלמדו בבתי ספר אוקולטיים בלבד. כי זהו תהליך לימודי אינטימי שחל בין שני אנשים. אין בכך מהטוב לחפש הנחיות ביוזמה עצמית על ידי שמיעת כללים מיוחדים או קריאה אודותיהם למקוטעין במקום זה או אחר. כל ההוראות שיכול אדם לקלוט ממקומות שונים – וישנן אכן חנויות המפרסמות ברבים הוראות כאלה – הרי שהוראות אלה אינן אלא קטעי קטעים שנתלשו מהספר הגדול של הלימוד האוקולטי. אדם המשתמש בהם חייב לדעת שהוא חושף עצמו לסכנות וודאיות. אין בכך משום סיוע לגשת לעניינים המתייחסים לשינוי ממשי של הנפש, הנוגעים לאספקטים חשובים באורח מעמיק ביותר בחיי הנפש, דרך שבילים מסחריים. שיטות התאמנות אוקולטיות היוצאות לאור בשל רווח כספי לא רק שחסרות ערך הן אלא עלולות להיות מסוכנות בנסיבות מסוימות. יש לומר זאת כי בתקופה הנוכחית כה הרבה מהדברים הללו ניצבים מול האדם. דווקא משום שכל כך הרבה שיטות הקרויות אוקולטיות ממלאות את השטח כיום, נעשה הדבר נחוץ למסור את תיאור האמת.

הכללים שנרשמו בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? נובעים ממסורות עתיקות-יומין. הואיל וחשוב הדבר שהאמת תראה אור – נותנות רוחות ההשגחה של האבולוציה רשות למסירת כללים אלה בפומבי. ועם זאת אך ניתן לפרסם בכתב חלק בלבד. המצוי בספר: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? נבדל משאר ספרי ההנחיות בכך שאינו עשוי להסב נזק. באות בו לידי גילוי רק אותן שורות מנחות שאינן יכולות לגרום נזק לאדם אף אם אין פועלים לפיהן בסבלנות ובהתמדה. אין הן יכולות לגרום לנזק אף אם מתאמן בהן אדם שלא כראוי. יש להזכיר זאת כי עלתה השאלה מדוע ובאיזו סמכות רואה אור בדפוס מערכת של כללים אזוטריים.

כמו כן יש להסב את תשומת הלב לך שעל מנת להתעורר בעולם הנפש צריכים להתהוות באדם איברי חישה עבור עולם הנפש כשם שיש לו איברי חישה עבור העולם הגשמי. כמו הגוף שברשותו עיניים ואוזניים – חייבות הנפש והרוח להחזיק ברשותן איברים לחישת הקרינה של ספירת הנפש והתפעמותו של עולם הרוח.

אדם בעל ניסיון בשטח זה שהוא רואה רוחי, עשוי, לאמיתו של דבר, לראות את תהליך ההתפתחות של איברי נפש כאלה באדם העוסק בהתאמנות אוקולטית. פנימית הם נראים בהילה (האורה) שלו כשעוטה אותם ענן אור. ההילה של אדם שאינו מפותח רוחית נראית בתצורת ענן ערפילית. כאשר האדם ישן מרחפת ההילה מעל לגוף הפיזי. כי הגוף האסטרלי נבדל ממנו בשינה. מראה ההילה הוא שתי ספירלות הכרוכות זו בזו כטבעות ערפל. הן נכרכות זו בזו ונעלמות בספירלות מתמשכות אל האין סוף. כשנוטל אדם על עצמו התאמנות אוקולטית נעשית הילתו ברורת קווים באורח גדל והולך. הקצוות הבלתי ברורים של הספירלות נעלמים ושתי התצורות הספירליות הכרוכות זו בזו נעשות סדירות להפליא. באורח גדל והולך נעשות הן לבעלות מבנה מוגדר וקומפקטי. איברים מסוימים מופיעים בהילה הקרויים: צ'אקרות בשפה האזוטרית. אלה הם איברי החישה של הנפש. המבנה שלהם עדין ועל מנת שיגיעו לפריחה יש להשגיח עליהם ולנוצרם. אין הם יכולים להתפתח בנסיבות אחרות. מי שנכשל בכך לעולם לא יוכל להגיע לחישה רוחית אמיתית. על האדם לדחות מעליו כל תחושה ורגש שליליים שבפנימו על מנת לכלכל את עיני הנפש הללו. הצ'אקרות אינן יכולות להיפקח אם האדם מתרגז על כל צעד ושעל. יש לשמור על שלוות רוח, יש להתאמן ולתרגל סבלנות. כעס וחימה עוצרים בעד עיני הנפש מלהופיע. עצבנות ופזיזות אינן מאפשרות להם להתפתח.

יתרה מזאת – נדרש שהאדם ייפטר ממשהו שקשה לסלקו בציביליזציה שלנו, כלומר, את הדחף ללמוד 'מה חדש'. לדבר זה השפעה עצומה על איבר הנפש. אם אין אדם יכול להתאפק מלתפוס עיתון בחיפזון יתר ולספר את החדשות למישהו זולתו, אם אין אדם יכול לשמור לעצמו מה שהוא רואה ושומע ואינו יכול לנצרו בו את התשוקה להעביר זאת הלאה, לעולם לא תשיג נפשו רמת התפתחות כלשהי. גם נחוץ שירכוש אדם אורח מסוים ומוגדר לשפוט את זולתו. קשה לרכוש גישה בלתי ביקורתית, אך על ההבנה ליטול מקומה של הביקורתיות.

הדבר עוצר את התקדמות הנפש אם אתה מתייצב בפני זולתך כשדעותיך מוטחות מיד בפניו. בראש ובראשונה עלינו להקשיב לזולת וקשב זה מהווה אמצעי אפקטיבי באורח יוצא מגדר הרגיל לפיתוח עיני הנפש. כל מי שמגיע לרמה עליונה בכיוון זה חב זאת ללמידתו להימנע ממתיחת ביקורת ומשפיטת כל אדם וכל דבר. כיצד נוכל להתבונן בהבנה לתוך ישותו של הזולת? בל נחרוץ דינו של הפושע כי נבין את אישיותו, נבין בגזרה שווה את הפושע ואת הקדוש כאחד. נדרשת התייחסות סימפטית לכולם ולכל אחד וזוהי משמעותו של 'קשב' אוקולטי עילאי. ועל כן כשמביא אדם עצמו לבקרה עצמית קפדנית, לנקודה בה אין הוא מודד ערכו של זולתו או את שאר העולם לפי שיפוטו האישי בעניין, חוות דעתו ודעותיו הקדומות, אלא מניח במקום זה, בשלווה, לזולתו ולשאר העולם לפעול עליו – כי אז יש לו סיכויים לרכוש כושרות אוקולטיים. כל רגע ורגע שבמהלכו עומד אדם על דעתו ונמנע מלחשוב מחשבה רעה על זולתו, מהווה רגע לזכותו.

אדם חכם יכול ללמוד מילד. הפתי עשוי לראות את הגיגי החכם ואת פטפוטי הילד בראיה שווה, בהיותו משוכנע שעולה הוא על התינוק ובהיותו בלתי מודע לערכיותה של החוכמה. רק כאשר הוא לומד להקשיב למלמולו של תינוק כמו היתה זו התגלות – רק אז הוא יוצר בפנימו כושר הזורם מנפשו. ולבסוף – אין אדם יכול לצפות שעיני הנפש תיפקחנה מיד. המתמודד בהתפרצויות זעם, בכעס, בסקרנות שטחית ובתכונות שליליות אחרות הוא מסיר בזה, ראשית כל, מחסומים העוצרים בעד נפשו. יש לחזור שוב ושוב על מאמץ זה. אדם שהוא רואה רוחי עשוי להעריך עד היכן התפתחו כבר איברי הנפש העדינים. כשמאבדות מילות אנוש עוקצן ונעשות אדיבות ומלאות הבנה לזולת מתעורר האיבר הרוחי ליד פיקת הגרון. יש להתאמן רבות עד שנעשה אדם מודע לכך בעצמו. אורך הדבר מיליוני שנים לעין הפיזית להתפתח באדם מהיותה נקודה זעירה ועד הניצנים של עדשות ועד המבנה המורכב של העין. לעין הנפש לא אורך כל כך הרבה זמן להיווצרה. הדבר דורש חודשים אחדים אצל האחד וזמן רב יותר אצל השני. יש צורך שיהיה לאדם סבלנות. פרק הזמן בו מתחילים מבני נפש עדינים אלה לראשונה לראות – בא אל כל אדם מוקדם או מאוחר. וזאת – אם ממשיך אדם באימונים ובמיוחד אם מפתח הוא מעלות מסוימות שלעתים עשויים לפתחן קשיי החיים עצמם.

קיימות שלוש מעלות שיש לפתחן במיוחד. והללו הופכות כמעט את האדם לרואה רוחי. אלא שיש להתאמן בהן בעוצמה ובשימת הלב הנחוצה. והרי הן: ביטחון עצמי בד בבד עם ענווה. שליטה עצמית בד בבד עם עדינות נפש. צלילות דעת (מהירות החלטה) בד בבד עם כושר התמדה. אלה הם שלושת המנופים הגדולים של ההתפתחות הרוחית. שלוש התכונות הראשונות של כל צמד תולכנה לסטיות מוסריות איומות אם לא תוצמדנה לשלוש המידות האחרות – לענווה, לעדינות נפש ולכושר ההתמדה. את כל זה יש ליטול במשמעות של מסלולים רחבים. זהו תוואי הכיוונים בהם על תלמיד הרוח לצעוד בשלוש דרגות להתעוררות רוחית. שלושת השלבים של הלימוד האוקולטי קרויים – הכנה (קתרזיס) והתקדשות. במשך השלב או הדרגה הראשונים עוברת ישות האדם הכנה כך שמבני הנפש העדינים יוכלו להיפקח. בשלב ההארה רוכש האדם אמצעי ראיה בספירת הנפש ודרך ההתקדשות הוא רוכש כושר התבטאות בספירת הרוח. מה שהיה עלי לומר היום עלול להיחשב קשה הבנה מצד מספר אנשים, ועל אף שקל הדבר בעצם, הרי שלאמיתו של דבר, הקל – קשה הוא.

כל אדם יכול לצעוד בנתיב האוקולטי. אין הוא חסום בפני איש. הסודות שוכנים בדביר ישותו של האדם, של כל אדם. אלא שנדרש מאמץ פנימי רציני ועל האדם לעשות את המאמץ הזה. לשחרר עצמו מכל הכבלים, המעכבים בעד חיים פנימיים אלה. עלינו להכיר בדבר שהאמיתות המרוממות והעילאיות ביותר מגיעות אלינו באורח אינטימי ביותר. החכמים הדגולים ביותר של האנושות לא גילו את האמיתות הגדולות בשום דרך אחרת אלא בנתיב המתואר לעיל. הם מצאו אמיתות אלה הואיל ומצאו את הנתיב המוליך לדביר ישותם, ומפני שידעו שנדרשים סבלנות וכושר התמדה בהתאמנויות בתרגילים השונים.

ועל כן, כשמגיע אדם מטה, למעמקי ישותו – כשפונה הוא מהמחשבות המתקיפות אותו מבחוץ ועולה, תחת זאת, אל המחשבות המשתייכות אל הנצח, הוא מדליק בפנימו שלהבת שתאיר עבורו את עולמות הנפש.

כשמפתח אדם בפנימו תכונות של שלוות נפש, שקט ושלום פנימיים – את הללו יחד עם יתר התכונות שהוזכרו לעיל – הרי שמכלכל הוא שלהבת זו במזון הנאות לה. כשמסוגל אדם לשמור על שלווה ולהביע אך מחשבות בעלות חשיבות, מחשבות רמות. אם הוא חי בהווית קיום מלאת אהבה וחייו נעשים חיים בהערצת האלוהי, כי אז כל העולם סביבו יתחיל ל'פעום'. זהו שפיתגורס קרא לו: "מוזיקת הספירות". אין משמעותו של זה באורח סימבולי כל עיקר. זוהי הוויה מציאותית.

אפשר היה למסור כאן רמזים בלבד המצביעים אל הכיוון לנתיב המוביל לשער צר. כל אדם יכול להגיע לשער צר זה ועבור אדם שאינו ירא ממבחנים קשים ומקשיים – ייפתח אכן השער.

או אז יגלה וימצא את מה שכל האידיאולוגים הדגולים של דת ופילוסופיה מכריזים עליו:

את האמת האחת והנצחית ואת נתיב החיים.

  1. בהקדמה למהדורת 1918 לספר כיצד קונים דעת העולמות העליונים? כתב רודולף שטיינר בהתייחסו לעניין ההדרכה האישית: "את גילוי הדעת שהתלמיד זקוק להדרכה אישית יש להבין במשמעות שספר זה עצמו מהווה הדרכה אישית כזאת. בימי קדם היו נימוקים למסירת הדרכה אישית כזאת ללימוד שבעל פה. כיום הגענו לשלב באבולוציית אנוש בו על הידע המדעי הרוחי להיות נפוץ הרבה יותר מאשר לפנים. יש להביאו לטווח ידו של כל אדם באורח שונה בתכלית מאשר נהוג היה בימי קדם. ומכאן שספר זה בא במקומה של ההדרכה הקודמת שבעל פה…"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *