התנועה האוקולטית במאה ה-19 – 09

התנועה האוקולטית במאה ה-19

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה תשיעית 24.10.1915

אם תיזכרו במה שנאמר בהרצאה אתמול, יתברר לכם שלהופעת המטריאליזם – אינני אומר התפיסה המטריאליסטית של העולם, אלא המטריאליזם עצמו – יש צדדים טובים עד מאוד. הנזק נוצר כאשר המטריאליזם הפך לבסיס לתפיסת העולם. כשיטת מחקר של התופעות החיצוניות של העולם, המטריאליזם מהווה כלי טוב. הוא משמש ככלי טוב לחקירת העולם המינראלי באבולוציית האדמה. חשוב שהאדם יתגשם בעולם מינראלי זה, מאחר ובזה הוא מפתח את היכולות שניתן לרוכשן רק בגוף פיסי-מינראלי. אינטליגנציה ורצון חופשי חייבות להירכש עד לרמה מסוימת במהלך תקופת האדמה. בתקופות יופיטר, וונוס ווולקן, האדם יהיה בעל יכולות אלו, אבל ישות נפשית כפי שמהווה האדם יכולה לרכוש אותן רק באמצעות התגשמות במהלך תקופת האדמה בגוף מינראלי.

משקל נגדי לאבולוציה זאת בגופים המינראליים הארציים, נוצר בזכות העובדה שהאדם עובר שוב ושוב דרך חיי הנפש בין המוות ללידה חדשה ללא גוף מינראלי. ניתן לומר שהאדם מסוגל וחייב לעבור ולהתנסות במידה רבה ביותר על האדמה, בזכות העובדה שבין לידה למוות יש ברשותו גוף מינראלי. אבל מה שהוא עובר ומתנסה בו בהיותו בהתגשמות בגוף מינראלי מביאו כאילו למצב של גרעון קוסמי, והגרעון מתאזן בכך שהוא חי בין מוות ללידה חדשה ללא גוף גשמי, אלא מהווה ישות נפשית לחלוטין – במובנה הנכון של המילה.

חקירת היסוד המינראלי באבנים, הצמחים, החיות והאנשים הוא תפקידו של המטריאליזם על שיטותיו. בתרגול שיטות אלו במשך מאות שנים האדם רוכש את מה שהוא חייב לרכוש במהלך תקופת האדמה. סגנון החקירות שקדמו לאלו של המטריאליזם הושפעו כולן ע"י הראיה הרוחית שעברה בתורשה לאדם ממצבים אבולוציוניים קודמים. וכאשר, לאחר תקופת התרבות הפוסט אטלנטית החמישית, ולאחר התקופה הפוסט אטלנטית כולה, הוא עובר דרך האבולוציה המינראלית ונכנס לצורת אבולוציה שונה, יחסי קירבתו לעולם הרוח יהיו מותנים בשאלה האם הוא כבר רכש במהלך תקופת-האדמה את האינטליגנציה ואת מידת הרצון החופשי שנדונו מראש בעבורו. אחרת הוא לא ישלים את תכלית האבולוציה שלו.

לאור זאת, לשיטה המטריאליסטית חשיבות רבה. אבל היא חייבת להישאר "שיטה", שיטה לחקירת העולם החומרי הפיסי. ככזאת אפילו מנקודת המבט העליונה היא באמת בעלת חשיבות רבה. בזה שהאדם מתבונן וחוקר את העולם המינראלי הטהור, הוא פועל בעולם המינראלי, ומפתח בהדרגה את רצונו החופשי. וזאת משום שבשעה שהוא ניצב בעולם המינראלי, מה שבאמת מונח ביסוד עולם זה מוסתר ממנו.

שמענו במהלך השבועות האחרונים מה נוצר במידה והאדם מגביל עצמו לספקולציות תיאורטיות בתחום תפיסת החושים הפיסית. האטומיזם הוא מה שנוצר מכך, ושמענו גם שאטומיזם אינו אלא אשליה סובייקטיבית. אבל אם האדם המרשה לעצמו ללכת שולל כך היה יוצא מתוך העולם בו הוא מחפש אטומים, הוא היה מוצא אז את אהרימן וישויותיו. מאחר ובאמצעות הישויות הרוחיות הללו אודותן דיברתי אתמול, ושאותן האדם פוגש כאשר הוא חוצה את סף עולם הטבע, הוא יובל לפתח כוחות הרסניים. חייבים לזכור שישויות אלו מהוות גם ישויות קוסמיות.

כך אנו יכולים להבין את מה שנאמר אודות השיטות המטריאליסטיות. הן מעניקות לאדם אשליה, מאיה. אבל בפועל אשליה זו מועילה לאדם, מאחר וברגע שהוא רואה דרכה, הוא נכנס קודם כול לממלכתו של אהרימן וצבאותיו הרוחיים – ישויות הנחושות לזרוע הרס ומוות, והגורמות לו לפתח כוחות הרס דקים בתוך טבעו האנושי. במיוחד האינטלקט, התבונה החיצונית הטהורה, מתפתח בו על ידי הכוחות שלממלכתם הוא ניכנס, כך שהוא נעשה לפיקח וערמומי בדרך דקה. אם האינטליגנציה הארצית שלו אינה מפותחת מספיק בכדי לראות מבעד לדברים אלו, הוא נעשה באורח שאינו מודע – לאדם ערמומי ופיקח בדרך דקה. לכן ניתן לומר שהפילוסופיה המטריאליסטית מייצגת תקופה בה האדם יכול להבשיל ולהתפתח וכך להיעשות מאוחר יותר למסוגל לחדור לממלכתו של אהרימן ללא סכנה.

כך שברור שהמדענים או הפילוסופים המטריאליסטים צועדים בעקבות אינסטינקט מוצדק מסוים. הממונים על שמירת הסמלים העתיקים לא העזו להפוך את האזוטריזם לפומבי וכך להעביר את הסודות לאדם. מדעני הטבע אמרו לעצמם – כמובן שלא באופן מילולי, אבל ניתן להציג זאת כך – הם אמרו לעצמם: 'ניצור את הטוב ביותר אם נוביל את האדם רק עד צעיף הטבע ולא אל מעבר לו'. מובן מאליו שהם עשו זאת באופן אינסטינקטיבי, אבל בכל זאת עשו זאת. באופן בסיסי הם ביצעו שירות טוב בעבור האנושות, מאחר ואם מדעני הטבע היו מצליחים לחדור מבעד לצעיף, הם היו מכירים לאדם את הכוחות ההרסניים הללו של הישויות אודותן דיברתי אתמול, ישויות הפועלות בשרותו של אהרימן. והתוצאה שהייתה נובעת מכך הייתה שאנשים חסרי הכנה היו משיגים אחיזה בכוחות הנובעים מהממלכה ההיא, והיו מסוגלים לחולל הרבה באמצעותם – אבל הכול היה נוטה לעבר הריסת והשמדת הטוב. כך אפילו בבוּרות בה הושאר האדם באמצעות השקפת העולם של מדעי הטבע יש במובן מסוים משהו טוב. זהו צידו האחד של העניין. אבל צידו השני הוא כזה:

האדם חי כבר מספר מאות בשנים בעולם זה של אשליות אליו הוא הוכנס באופן אינסטינקטיבי על ידי המדענים. אבל כול זאת אינו נטול השפעה על טבעו של האדם! כאשר האדם חי באשליה הוא אינו חי בעולם של מציאות. אשליה זו אינה משפיעה על כוחות הנפש באותה המידה בה המציאות הייתה משפיעה עליהם, והתוצאה היא שספקות על גבי ספקות נערמות בנפש – ספקות שמורגשות אפילו בתחומו של המדע. מדעני הטבע בעלי מעמד רם הכריזו: Ignorabimus – לעולם לא נדע. החצי השני של המאה התשע עשרה עשה הכול בכדי לגרום לאנשים להיות מוטרדים בספקות על גבי ספקות. אבל האמת היא שאנו ניצבים בפני תקופה שנוצרה עקב העובדה שהאדם חי יותר ויותר באשליה, שעה שהוא מאמין שהוא ניצב בפני מציאות. הוא הספיג עצמו יותר ויותר בהשקפת העולם המטריאליסטית, אבל ספקות באשר לתקפותה גברו באופן קבוע, ולא יידרש זמן רב עד שכול אדם יחיה במצב של ספק צָרוּף כתוצאה מהפילוסופיה המדעית. אז אנשים לא יוכלו יותר להיאחז בדבר. באורח בלתי נמנע יתעורר ספק בפני כול בעיה ומשימה. ספקנות תיעשה לאוקיאנוס עצום בו תטבענה נפשות ללא מפלט.

זהו תפקידו של מדע הרוח להמחיש לאדם שאוקיאנוס עצום של ספקנות מאיים לפרוץ ולהטביע את נפש האדם. ותפקידו של מדע הרוח להציב סכרים שיעצרו את השיטפון הזה של הספקנות. כאן אנו ניצבים בפני מצב שבאופן בלתי נמנע יעלה בגורלו של האדם, במידה והדוקטרינה המדעית תמשיך כהשקפת העולם.

מה שאמרתי זה עתה קשור בסוד עמוק: הסוד לפיו כול דבר בעולם החומרי החיצוני נובע מתוך דואליות. שניים הוא מספר דרכו הוא מתגלה. שניים הוא המספר השולט בכול ההתגלויות החומריות – אבל רק בהתגלויות החומריות. עולם ההתגלות החומרית עובר תמיד דרך תהליך מסוים של אבולוציה. הבה נתייחס אל האבולוציה של המאיה המוצגת על ידי הטבע כאל טבע-מאיה. בהגיעו לשיאו במאה התשע עשרה, טבע-מאיה זה נחשף בהדרגה ביחד עם השקפת מדעי הטבע של העולם. אבל התוצאה המולדת של חיי האדם במאיה היא שמתחת להשקפת עולם זו, התרחש משהו אחר, דהיינו, ההכנה עבור השקפה שונה, ההכנה לחדירה אל תוך המציאות. הכנה זאת פועלת בתת מודע. אבל חייבת לדאוג שבשעה הנכונה שלב האבולוציה הבא ינווט אל המציאות – אחרת הטבע-מאיה יפעל בכוח כספקנות, כספק הנורא ביותר אשר יבלע את נפש האדם. כך אנו מתקרבים לזמן עליו ניתן לומר שללא מדע הרוח, האדם ישקע יותר ויותר אל תוך הספקנות. אבל אם מדע הרוח יתקבל, אז במקום הספק הבולע את הנפש, יגיע אל בני האדם מה שבאמת נזקקים לו.

כפי שאתם יכולים לראות מתקיימת כאן דואליות. הטבע-מאיה ממשיך להתקיים אבל תחתיו מתקיימים החיים המנצים, מתרחשת ההכנה למדע הרוח. בעולם החומרי הדואליות שוכנת בכול מקום. לכן האוקולטיסט אומר: שניים הוא המספר של ההתגלות החומרית. מיד כשאדם עובר מהעולם החומרי אל העולם האחר, המספר שניים מאבד את משמעותו, ויהיה זה אירוני לאפיין את העולם העליון כאילו הדואליות שוכנת גם שם. זהו אך ורק חוק יסוד של העולם החומרי-פיסי הניתן לתיאור בצורה זאת. בעולם העליון, אם עלינו להתחיל ממספרים, אנו חייבים למשל להתחיל מהמספר שלוש. מספר זה שולט בכול דבר בעולם זה, כפי שעולם החומר נשלט על ידי הדואליות. בעולם החומרי שוררת דואליות. בעולם הרוח שילוש.

קיימות נסיבות בהן בשום אופן אין להסיק מכך שכאשר מישהו אומר שקיימות מאגיה לבנה ומאגיה שחורה, הדבר מרמז על דואליות. לדואליות יש משמעות רק בעולם החומרי. לכן אדם כזה מראה מיד שהוא חסר מושג לגבי החוקים הבסיסיים של עולם הרוח, מאחר ובעולם הרוח דואליות לעולם אינה יכולה להוות עיקרון בסיסי. כשם שנכון שהדואליות שוכנת בבסיס העולם הפיסי, כך גם נכון שבעולם העל-חושי לעולם אין לנו עסק עם דואליות.

ישות האדם קשורה לכול הקוסמוס. כאדם ארצי הוא מהווה מיקרוקוסמוס, ובכדי להבין ענייניים מסוימים נחוץ ללמוד יותר אודות קשר זה.

שמענו שכאשר האדם פורץ דרך פרגוד הטבע וחודר לעולם השוכן מאחורי הטבע, הוא ניתקל בישויות אהרימניות, ישויות המכוונות להרס. בסדר העולם ישויות אלו מהוות אויבות מרות של טבעו הארצי של האדם, כך שאם כתוצאה מחולשה הוא קושר ברית עימן, והדבר אכן אפשרי, כפי שציינתי הוא קושר עצמו עם אויביו של האדם על האדמה. זוהי עובדה, וקשר מסוים המתקיים בין האדם לקוסמוס פועל רבות בכדי לקדם ברית כזאת.

ישויות אלו שמאחורי פרגוד הטבע הן אינטליגנטיות ביותר. דיברתי על אינטליגנציה אנושית, אבל לישויות אלו יש את סוג החשיבה והאינטליגנציה שלהן. יש להן רגשות למרות שהם שונים מרגשות האדם. יש להן גם רצון, למרות שאף הוא שונה מרצון האדם. הן מבצעות מעשים מסוימים הבאים לידי ביטוי כלפי חוץ בהתגלויות הטבע, אבל המהות העיקרית של מעשים אלו שוכנת מאחורי הפרגוד. קיימת קירבה ראויה לציון בין משהו באדם לבין היכולות הגבוהות של ישויות אלו. אבהיר זאת בדרך הבאה. כאשר האדם חוצה את סף עולם הרוח ומתקרב לישויות אלו, הדבר עשוי להיראות לו כאילו הוא נכנס לגיהינום אמיתי, או לכול מה שהוא משער שהגיהינום עשוי להיות. החשוב הוא שהוא יבין את ההתנסות הזאת כראוי. מה שהולם בו בחוזקה הרבה ביותר היא האינטליגנציה היוצאת מהכלל של ישויות אלו, מאחר והן פיקחות בצורה יוצאת דופן. יכולות הנפש שלהן מגיעות לידי ביטוי בתבונה זאת. אבל כוחות-הנפש, הכוחות הגבוהים של ישויות אלו קשורים כולם לכוחות טבעו הנמוך של האדם. דחפים חושניים באדם, מתבטאים בישויות אלו ככוחות המרשימים ביותר את האדם. כך מתקיים כאן קשר בין הכוחות הנמוכים של האדם והכוחות הגבוהים של ישויות רוחיות אלו. זוהי הסיבה מדוע הן שואפות לזהות עצמן עם הכוחות הנמוכים באדם. כאשר האדם נכנס לעולם אחר זה, מתעוררים בו אינסטינקטים של הרס או שנאה, או אינסטינקטים מסוג דומה, מאחר וישויות אלו מושכות את מה שמרכיב את טבעו הנמוך של האדם אל תוך טבען הגבוה, ועם כוחותיהן הגבוהים פועלים דרך הכוחות הנמוכים של האדם. אין איש המסוגל לבוא בברית עם ישויות אלו מבלי להשפיל את טבעו, מבלי להגביר עד מאוד את הכוחות של דחפים ואימפולסים חושניים מסוימים.

חייבים להתייחס לעובדה זו בצורה מיוחדת, מאחר והיא מראה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כיצד אנו חייבים לצייר את היחסים שלנו עם הקוסמוס. בטבע האנושי הנמוך שלנו שוכנים דחפים ואימפולסים נמוכים. אותם הדחפים מהווים בישויות אלו כוחות עליונים. אבל דחפים נמוכים אלו הם כוחות המייצגים אימפולסים נמוכים רק בנו, כבני אדם. אבל ישויות אלו פועלות בתוכנו כול הזמן. הן תמיד נמצאות בתוך טבענו. התקדמותנו במדע הרוח תלויה ביסודה בהכרתנו אותן, ובידיעתנו שהן נמצאות שם. דבר זה מאפשר לנו לומר: יש לנו את הכוחות הגבוהים שלנו ואת הכוחות הנמוכים שלנו, ובנוסף, הכוחות שבתוכנו מהווים כוחות נמוכים, מהווים בישויות הללו כוחות גבוהים. דבר זה מרחיב את הדואליות של כוחותינו הגבוהים והנמוכים והופכה לשילוש. אנו נמצאים כבר על גבול סִפּו של עולם הרוח כאשר אנו מכירים את השילוש במקום את הדואליות של כוחותינו הגבוהים והנמוכים.

כעת, כפי שאמרתי, אין זה אפשרי בתקופתנו לאמץ את השיטה בה טיפל האב אנטוניוס בפול השוטה. וכן, אין זה אפשרי לבצע דברים רבים בדרך בה מִסדרים מסוימים רצו לבצעם. כול זה מסתכם בכך שלא ניתן להשתמש בידע בצורתו הישנה. מאחר ולו הוא היה מוצג כך לאנשים, הוא היה מחולל בדיוק את מה שדיברתי עליו. הוא ללא ספק היה מעורר בהם אינסטינקטים נמוכים.

למשל, למעשה קיים בעולם מִסדר המוביל את אנשיו להכיר ישויות מסתוריות אלו ללא הכנה כלשהי. בכול האנשים מסוג זה מתעוררים אינסטינקטים הרסניים, כך שמִסדר זה למעשה אחראי על שליחת בני אדם בעלי אינסטינקטים הרסניים החוצה אל העולם. בקטע מאחד מכתביו ניטשה רומז על קיומו של מִסדר זה מבלי להכיר את הנסיבות העובדתיות המתקיימות בפועל.[1]

זהו הצד האחד אותו הרגשתי שחיוני להביאו לתשומת ליבכם. כאן (משרטט על הלוח) נמצא הצעיף המכסה על הסודות שמאחורי הטבע. הצעיף מייצג את כול מה שניתן לרכוש באמצעות השיטות המטריאליסטיות. העולם האמיתי שוכן מאחורי הצעיף, ואכן אין זה עניין פשוט להיכנס לעולם זה. הבה נחזיק זאת בחוזקה בתודעתנו.

הצד השני הוא חיי נפשנו על פעילויותיה בחשיבה, ברגש וברצון. אבל הצורה בה חיי נפש אלו מופיעים עבורנו בתוכנו כפי שאנו קולטים זאת בפועל, מהווה אף היא מאיה, כשם שהטבע החיצוני מהווה מאיה. הצורה האמיתית של חיינו הפנימיים אינה זאת המופיעה בפני נפשנו כחשיבה, רגש ורצון. המציאות האמיתית שוכנת מאחורי החשיבה, הרגשות והרצון הללו.

כשם שהמדענים המלומדים של היום פיתחו באופן אינסטינקטיבי את ההשקפה שהטבע עצמו מייצג את המציאות – אבל בסופו של דבר הגיעו לאטומיזם, כך גם נציגים של גופים דתיים מסוימים השקיעו מאמצים בכדי לציין שהחשיבה הרגש והרצון, להם הנפש ערה בדרך הרגילה, מהווים את המציאות וממשיכים להתקיים באדם גם לאחר המוות. כשם שהמדענים מתארים טבע-מאיה, כך גם נציגי הגופים הדתיים מתארים את המאיה של חיי הנפש, ובעשותם כך, שוב באופן אינסטינקטיבי, הם מחדירים מגמה מסוימת אל תוך אבולוציית האדם.

אתם יודעים שכבר מימי הביניים המוקדמים ואילך, טריכוטומיה (חלוקה לשלוש), כפי שנקראה – חלוקת האדם לגוף, נפש ורוח – הפכה לכפירה בכריסטיאניות ההיסטורית. כפי שאתם יודעים, מועצה מוקדמת יחסית ביטלה את הרוח והוציאה צו שיש להתייחס אל האדם כמורכב רק מגוף ונפש.[2] ומאז אותו הזמן הפך הדבר לנוהג במערב. בימי הביניים לדבר על הרוח, על טריכוטומיה, נחשב לדבר הנוראי ביותר. זה נחשב לכפירה הגרועה ביותר מאחר והרוח בוטלה והגוף והנפש התבססו כדואליות. דבר זה משמש כעדות למאמצים להתבונן – אפילו מבחינה מספרית, כפי שיוחסה למספר חלקי האדם – במה שמשמעותי רק עבור העולם הארצי. הנטייה הייתה לשמור את האדם בתוך עולם שמהווה למעשה רק מאיה, מאחר והוא מגיע רק עד לחשיבה, הרגישה והרצייה שבעצמן מורכבות מאותו מאפיין. תשומת הלב הוגבלה להשפעות של ההתגשמות הנוכחית שנמשכות רק עד לתקופה הראשונה שבין המוות ללידה מחדש. מה שמפותח בישות האדם בכדי שלאחר מכן יתגלה בהתגשמות הבאה הושאר לחלוטין מחוץ לטווח התבוננות.

אוכל אולי להדגים זאת בעזרת שירטוט בדרך הבאה (ראה שירטוט בהמשך). כאן ניצב הגוף (אדום) וכאן מה ששוכן מאחוריו, שאינו נראה וניתן לקלוט אותו רק באמצעות חדירה דרך קצות העצבים. לו האטומים לא היו נתפסים כמי שמעצבים את בסיס העולם, אלא האדם היה ממשיך בראייתו אל מחוץ לגוף, הוא היה מגיע אז לממלכה בה ישויות של הרס משתלטות על כול האדם. וכעת, בתוך זאת אני משרטט את חיי הנפש שמתפתחים על ידי האדם בעולם הפיסי (כחול). כך האדום והכחול מייצגים את מה שהאדם מודע לו כאן, דהיינו, טבע גופו וחיי נפשו. אבל בשעה שאנו חיים בין לידה למוות, מתפתח הבלתי נתפס (צהוב), ונשאר לגמרי בלתי תפיס בעבורנו. כאשר אנו נפטרים חשיבתנו, רגישתנו ורצייתנו אינם ממשיכים להתקיים. הם מוּצוּ, והתהליך המצוין בצבע הצהוב מתפתח (הבלתי נתפס). כוחותיו מתגברים בעוצמה בין מוות ללידה מחדש ובזה נעשים לבסיס בעבור התגשמות חדשה. אנו מתגשמים עם חשיבה חדשה, רגשות חדשים, רצון חדש וטבע גופני חדש. כך שכאשר אנו מדברים על מה שמתגלה לנפשנו כאן על האדמה, אנו מדברים על משהו המגיע לסיומו ושאינו ממשיך עימנו להתגשמות הבאה. הנציגים של גופים דתיים מסוימים אומרים על הנפש עצמה: האדם נפטר והולך לגן עדן או לגיהנום ואין אנו מעסיקים עצמנו יותר בה. על פי נציגי דתות מסוימים, דבר זה מספיק. מה שעובר להתגשמות הבאה אינו חשוב. המטרה היא להסתיר את העובדה שרוח האדם עוברת אל עולם הרוח וממשיכה לחיות עד ההתגשמות הבאה. ניתן לומר שנציגים של גופים דתיים מסוימים מעוניינים שלא להרשות לאדם להפוך מודע לחלק הצהוב (בשרטוט) שבטבעו, ולמנוע ממנו מלדעת דבר כלשהו אודותיו. כאן שוב, הם נשמעים לצלילים הבוקעים מאינסטינקטים מסוימים, אבל מי שרואה לתוך העניין בצורה בהירה יותר מאשר האינסטינקטים הלוחשים לחוקרי הטבע המלומדים, מבין שבזמננו כול זה איבד את ערכו.

המאמצים של נציגי הדתות השונות ממשיכים לנטות בפסקנות לכיוון הסתרת העובדה שקיים עולם של רוח שאליו שייכת הליבה הפנימית ביותר של ישותנו, המיועדת להופיע בחיים ארציים חוזרים, ובמרווחים שבין החיים הארציים לעבור דרך צורת קיום רוחית לחלוטין. הם מנסים להסתיר זאת בהציעם לאנשים את הנחמה, שאחרי הכול, חיי הנפש המגיעים לידי ביטוי בחשיבה, רגישה ורצייה נצחיים מספיק.

בפעולותיהם ובדרך חשיבתם רועים רוחניים (כמרים) אלו של נפשות מנעו באופן אינסטינקטיבי מהאנשים ליצור קשר עם ישויות מסוימות. אדם לעולם אינו יכול לחדור אל ישותו האמיתית והפנימית ביותר מבלי ליצור קשר עם ישויות מסוימות – ממש כשם שבדרך שתוארה קודם הוא יוצר קשר עם ישויות שונות אם הוא שואף או מסוגל בפועל לפרוץ את צעיפו של הטבע. אבל הישויות אליהן הוא קשור בעולם אחר זה שייכות למִסדר הלוציפרי.

אם מגיע האדם כתוצאה מלימודים מסוימים שהוקנו לו ללא מידת הזהירות הנחוצה, לידי קשר עם ישויות הרסניות מסוימות מעבר לפרגוד הטבע, הוא יהפוך לאדם שאינו מעריך דבר בעולם, ובמהרה יתגלה שהוא מפיק הנאה בפועל מיצירת הרס – שאינו חייב להיות בהכרח הרס של דברים חיצוניים. אנשים רבים להם קרה הדבר הראו שהם נהנים מגרימת כאב ודיכוי נפשות אחרות. אלו הם המאפיינים המתגלים. אבל לעולם אין לומר שאנשים בעלי מאפיינים כאלו הנובעים מההתקשרות עם הישויות האלמנטאריות האהרימניות, לרוב אגואיסטים. אין הם צריכים להיות, ובדרך כלל אינם אגואיסטים. הם פועלים מתוך השתוקקות להרס, והם הורסים ללא הפקת הרווח הקל ביותר בעבור עצמם. הישויות שלתוך הספירה שלהן נכנס האדם מהוות במהותן ישויות של הרס, והן מושכות ומפתות אותו להרוס.

הישויות האחרות שלתוך הספירה שלהן נכנס האדם כאשר הוא חודר אל מאחורי פרגוד חיי הנפש, הן בעלות אופי שונה לחלוטין. הן אינן בעלות תשוקה מיוחדת להרס. למעשה מה שאנו מכירים כהרס אינו חודר להכרתן. הן בעלות תשוקה אמיתית ליצור, להביא משהו לידי קיום – בעלות דחף עצום לפעילות, ליצרנות. וגם להן יש יכולות מסוימות הקרובות פחות לחשיבתנו מאשר לרגשותינו, ובמיוחד לרצוננו. אנו נכנסים כאן לספירה של ישויות הקשורות בראש וראשונה לרצוננו, אבל – והדבר די מסקרן – לצדדים הנאצלים ביותר של רצוננו.

כך, אם אנו נכנסים לעולם זה מבלי לדעת דבר ממה שהמקודש יודע, דהיינו, שמאחורי עולם הטבע וגם מאחורי עולם הנפש קיים עולם רוחי, כאשר אנו ממלאים את רצוננו באידיאלים, כאשר אנו מגלים רצון אצילי בעל צביון רוחני, רצון זה הופך לקשור בדיוק עם המאפיינים הנמוכים של ישויות אלו שלתוך הספירה שלהן נכנסנו. מתקיים קשר משיכה מסתורי בין הצד הנאצל של רצוננו והדחפים והתשוקות הנמוכות של ישויות אלו.

ועתה חישבו על כך. אם רועהו הרוחני של האדם מעניק לו נחמה של נצחיות, ושם דגש על אצילותה של נפש האדם, על תפארת האלוהי וכיוצא בזה, יכול לקרות שבאמצעות דחיפה קלה, במיוחד אם האדם היה בעל מאפיין אצילי, הוא חודר את קרומי פעילויות נפשו בנקודה מסוימת וחודר אל מאחורי הסודות של החשיבה, הרגשות והרצון. אבל אז הוא מגיע לאזור של ישויות אלו של הרצון, וכתוצאה מכך הצד האידיאליסטי של רצונו הופך בפועל לחושני. וכעת, כאשר אתם נושאים זאת בנפשכם, קיראו בבקשה את התיאורים הניתנים על ידי מיסטיקנים משני המינים. כאשר אתם קוראים את הביוגרפיות של מיסטיקנים אלו, שימו לב לאווירה הלוהטת החושנית החודרת אותם. האידיאלים המרוממים ביותר נעשים בעלי מאפיין חושני. אזכיר לכם את ההתנסות שטופת הרגשות של המיסטיקנים עם "כלת-הנפש" או "חתן-הנפש". במיסטיקניות ממין נקבה האיחוד המיסטי דומה לאיחוד חושי עם המושיע, ובמיסטיקנים ממין זכר הדבר מתבטא בפועל במאין קשר עם כלת הנפש, עם הבתולה מרים.

אלו הם המאמצים של ישויות אלו של רצון לצקת לתוך חשיבת האדם, אל תוך האידיאלים שלו, את מה שאחרת הוא מכיר כחושניות. זוהי אמירה קשה. ישויות אלו שלאזורם האדם נכנס, חותרות – ומנקודת מבטן חתירה זו מהווה מאמץ מוצדק – לצקת את האינסטינקטים החושניים שלהן אל תוך רצונו האידיאליסטי של האדם. ואז הרצון הנובע מהראש, שאחרת היה בעל מידה מסוימת של ניתוק קר בעניין זה, מתמלא בהתנסות חושנית לוהטת של עולם הרוח, הנראה לעיתים קרובות כבעל מאפיין של מיסטיציזם הקודח מחום. נציגי הגופים הדתיים השונים מלאים בחרדה אין סופית מדבר זה, ופחדם הרב ביותר מתעורר מהללו שמתייצבים בקרב מאמיניהם ומציגים עצמם כמיסטיקנים.

אכן, יש לנו כאן עסק עם סקילה וכאריבדיס.[3] אם אנו מעוניינים לחדור דרך צעיף הטבע, אנו מגיעים לסקילה, לישויות האהרימניות שמעוניינות להעניק לנו כוחות הרסניים של אינטליגנציה בשפע. אם אנו מעוניינים לחדור דרך הפרגוד של חיי הנפש, אנו מגיעים לכאריבדיס, לישויות הלוציפריות של הרצון, אשר בשמחה ימלאו אותנו באדים של אקסטזה רוחנית, בהתלהבות רוחנית, באינסטינקטים רוחניים.

מִסדרים של כוהני דת שמטרתם לטפח את החיים הדתיים צדקו במובן מסוים כאשר השגיחו שכאשר הופיעו בקרבם מיסטיקנים, שלפחות הצד האפל של המיסטיציזם לא יגיע לקדמת הבמה. לכן במובן מסוים הם הציבו מתרסים כנגד הכניסה אל תוך עולמות הרוח. חישבו רק כיצד מִסדרים דתיים מסוימים – אין אני מדבר על מִסדרים אוקולטיים, אלא על מִסדרים דתיים – התחברו לעבודה ידנית, לעבודה שאפשרה לשמחה בטבע, לשמחה בכול מה שחי בעולם סביב, להתעורר בנפש. חישבו רק כיצד מִסדרים כאלו, אם הובנו העקרונות הנכונים, התעקשו על עבודה ידנית בחוץ. הללו שיסדו מִסדרים כאלו אמרו לעצמם: "הדבר הגרוע ביותר שאנו יכולים לעשות הוא לבודד את האנשים ולהרשות לחיים המיסטיים להתפתח בהם כתוצאה מאי פעילות ובטלה". קיראו את הכללים של הנזירים שנולדו בזמנים טובים יותר ובמִסדרים טובים יותר, ותגלו שבכול מקום נלקח בחשבון מה שתיארתי זה עתה, כיצד פעלו כנגד התלהבות מיסטית ואקסטזה לוהטת באמצעות עבודה ידנית. וכעת תבינו גם מדוע האב אנטוניוס גרם לפול השוטה לעבוד, למרות שזה לא שירת למטרה שימושית כלשהי. לו הוא היה מאפשר לו לטפח בטלנות במשך שנים, פול השוטה היה נעשה למיסטיקן חושני נלהב.

כפי שראיתם, דנו בדואליות: באוקולטיזם אובייקטיבי שאם פשוט מועבר לאנשים שלא עברו הכנה מתאימה, הופך אותם להרסניים. ובמיסטיציזם סובייקטיבי שאם הוא מטופח או מופיע לפתע באנשים בעלי טבע אידיאליסטי, הופך את האנשים לאגואיסטים – אגואיסטים אשר ניתן לפגוש בקרב מספר מיסטיקאים שפיתחו רק את הצורה העדינה של האגואיזם, שיגעון עדין לטפח את נפשותיהם. אם אתם קוראים את הביוגרפיות של המיסטיקאים, תזדעזעו לעיתים קרובות מהאגואיזם אותו הם מפגינים.

התחום של סקילה הוא זה של הרוחות המשרתות את אהרימן. אנו נכנסים לספירה שלהם אם אנו מטפחים, לא את האגואיזם, אלא את הרצון להרוס. אם אנו מטפחים את המיסטיציזם הסובייקטיבי הקשור עם הרוחות הלוציפריות של הרצון אשר אל תוך הספירה שלהן אנו נכנסים, אז כאריבדיס ניגשת אלינו מהצד השני. מאחר ורוחות אלו עושות הכול בכדי לטפח אגואיזם, כך שטבענו הפנימי ביותר יעצב את העולם בעבורנו אנו. זוהי הדואליות הקיימת בעולם החומרי: אוקולטיזם אובייקטיבי ומיסטיציזם סובייקטיבי. בשתי הממלכות הללו יכולה להתקיים סטייה.

באופן בסיסי, במה שפותח במשך מאות בשנים, ניצב מהצד האחד אוקולטיזם אובייקטיבי שנשמר על ידי חברות ומִסדרים סודיים, אבל אינו מוגן יותר בצורה אפקטיבית עקב המגמה המתעקשת על פומביות. שמענו על המאמצים שנעשו למצוא דרך מתוך דילמה. ומהצד השני קיים המיסטיציזם הסובייקטיבי.

יוצא מזה שכאשר אנו רוצים להניח את היסודות למדע הרוח, יהיה זה נכון מצידנו שלא להרשות לעצמנו להתפתות, לא על ידי סקילה ולא על ידי כאריבדיס, אלא לנווט ביניהן. זה דורש מאיתנו שלא לטפח את האוקולטיזם המסורתי העתיק, ולא את המיסטיציזם המסורתי הישן. וכעת יש לכם תפיסה מעמיקה באשר למה שמעניק לתנועתנו את כיוונה. יש להימנע הן מהאוקולטיזם האובייקטיבי והן מהמיסטיציזם הסובייקטיבי שבמובן הישן. מדע הרוח שלנו חייב להיות בעל מאפיין שיבטיח את ההימנעות מסקילה ובאותה המידה מכאריבדיס.

אני חייב עדיין לדבר איתכם על המאפיין הבסיסי שמדע הרוח שלנו חייב לשאת בכדי שיוכל להתרחק משתי הסכנות הללו. אבל מובן מאליו שלא ניתן להימנע מכך שבזמן הנוכחי, מתוך דעה מוטעית, אנשים מסוימים מגיעים אלינו מאחר ואחדים מהם מחפשים את האוקולטיזם האובייקטיבי הישן, שעה שאחרים כמהים למיסטיציזם הסובייקטיבי הישן. סביר בקושי להניח שהאנשים הללו ימצאו בקרבנו את מה שהם מחפשים. אבל הם מאמינים שהם מוצאים זאת פשוט על ידי תרגום חומר לימודינו כך שיתאים למה שהם אוהבים. הצורה בה לימודינו חייבים להילקח, והגישה והכיוון אליו ספינתנו חייבת לנווט עצמה בין סקילה וכאריבדיס – אודות זאת אני חייב לדבר שוב מחר.

———————————————————————————

  1. הערת המתרגם לאנגלית: ייתכן וד"ר שטיינר מתייחס לקטע מגנאלוגיה של המוסר פרק 24, עמוד 287 בתרגומו (ביחד עם הולדת הטרגדיה) של פרנסיס גולפינג. (בהוצאת Doubleday Anchor, ניו יורק). "כאשר הצלבנים הכריסטיאנים במזרח פגשו את האגודה הבלתי מנוצחת של האססינים (קבוצת קיצוניים מוסלמים בפרס ובסוריה שנודעו בשל מנהגם לחיסול ורציחת הצלבנים), מסדר של רוחות חופשיות במלוא מובן המילה (פר אקסלנס), אשר דרגותיהם הנמוכות הפגינו צייתנות חמורה יותר מכול מִסדר נזירי כלשהו, אז הם היו חייבים לקבל רמז כלשהו אודות הסיסמא השמורה לדרגות הגבוהות במסדר זה, והיא 'אין דבר נכון, הכול מותר'. ראה גם בעבודתו של ד"ר שטיינר על פרידיך ניטשה. Ein Kampfer gegen seine Zeit, עמוד 25, במהדורה השלמה משנת 1963.
  2. המועצה האקומנית של הכנסייה בקונסטנטינופול בשנת 869 לספירה. המתרגם לעברית.
  3. סקילה וכאריבדיס הן מפלצות מהמיתולוגיה היוונית שישבו במיצר מסינה, ומנעו מהספינות לעבור במיצר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *