התנועה האוקולטית במאה ה-19 – 08

התנועה האוקולטית במאה ה-19

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שמינית 23.10.1915

אמרתי בסופה של ההרצאה של אתמול, שבאופן טבעי ההתנגדויות לתנועה המדעית-רוחית מגיעות משני צדדים. מצד אחד, מהתחום של מדעי הטבע, מאחר ועד לנקודה מסוימת, כול מבנהו וחותמו בזמן הנוכחי מוכרח להיות כזה שאם מישהו עובר הכשרה מדעית וחושב שעל בסיס זה הוא יכול, או רשאי, או חייב לפתח השקפת עולם, הוא מרגיש מחויב לאמץ לו השקפה, שעקב נטייתה המטריאליסטית, הוא מחויב באופן בלתי נמנע להתנגד למדע הרוח. חשיבה נכונה חיונית כאן. חייבים להכיר בעובדה שפשוט לא ניתן לעזור לאינדיבידואלים שלתוכם הוחדרו בהדרגה השיטות של המדע המטריאליסטי המודרני – אשר בו אנו מכירים כנחוץ – שהופכים למתנגדים עקב המחשבות שהוצתו בהם. דבר זה כמובן אינו פוטר מהחובה להיאבק בהתנגדות זו כאשר היא מתעוררת. אבל המאבק יתבצע בדרך הנכונה רק כאשר מה שאמרתי יילקח בחשבון.

מהצד השני, בדרך דומה, מגיעה התנגדות מנציגי הגופים הדתיים השונים. ממש כשם שבתחום המדע המודרני מתקיים אינטרס להסתיר את הרוח שמאחורי הטבע, כך יש לנציגי הגופים הדתיים המודרניים אינטרס להסתיר את הרוחי שמאחורי הנפש. לכן אנו יכולים לומר שמדע הרוח נחסם מהצד של מדעי הטבע עקב הצורך להמשיך להסתיר את הרוחי שמאחורי הטבע. והוא נחסם מהצד של הגופים הדתיים מאחר ומאמינים שהרוחי הניצב מאחורי הגילויים של חיי הנפש צריך להישאר חבוי. גופים דתיים, כפי שהם קיימים כעת, תמיד יהיו בעלי נטייה להתנגד למה שמדע הרוח הופך לגלוי, מאחר ואין להם את האינטרס להצביע על הרוח שמאחורי הביטויים של חיי הנפש, אלא הם חושבים שהרוח חייבת להישמר חבויה. חייבים להכיר בכך, למרות ששוב אין זה מרמז שהתנגדות לכך אינה באה בחשבון. זוהי שאלה של אימוץ הגישה הנכונה.

זהו פרק שבאופן מיוחד קשה לדבר עליו, מאחר ואנו נוגעים כאן בדברים שכול אחד חייב באופן בלתי נמנע להתוודע אליהם באמצעות מה שהוא קורא בין השורות של ספרות מדע הרוח ויכול להרגיש משהו ממה שמוכל במה שהיא מוסרת. בבסיס העניינים אליהם התייחסתי שם, שוכן משהו בעל עומק רב ביותר, משהו בעל משמעות רבה. למעשה מסיבות מסוימות מסוכן פשוט להצביע מהטבע עצמו – דהיינו, מההתגלויות שעל פני שטחו של הטבע – לעבר מה ששוכן מאחורי הטבע. וכתוצאה מסכנה זאת הופיע מה שציינתי בצורה מטפורית פחות או יותר, באומרי שבמה שקרוי אגודות או מסדרים סודיים התקיים תמיד מעין "אגף ימני", המורכב מהאזוטריסטים הללו שרצו לשמור בקפידה על עיקרון השתיקה בכול מה שקשור בסודות העליונים. בכול המסדרים הללו – אבל כפי שאמרתי יש להתייחס לביטויים אלו באופן מטפורי – בכול המסדרים הללו התקיימו "אגף ימני", "אגף אמצעי" ו"אגף שמאלי". הנטייה של הללו שהשתייכו לאגף השמאלי הייתה תמיד להוציא לפומבי חומרים אזוטריים מסוימים, אבל הללו שהשתייכו לאגף הימני התנגדו לחלוטין לתת פומבי לדבר כלשהו שלגביו האמינו שהוא צריך להישאר תחת השגחתם של האגודות והמסדרים הסודיים. הם היו מודעים לכך שידע כזה הופך למסוכן במידה והוא נופל לידיהם של אנשים חסרי כשרון ויכולת, אם הוא מוצג בציבור על ידי אנשים שעברו הכנה בלתי מספקת.

הסיבה מדוע כה קשה לדבר אודות נושא זה היא שברגע בו אדם עושה זאת, הוא חייב לתת אינדיקציות מסוימות שבמידת מה אכן חושפות דברים. המסדרים הסודיים מאמינים, בצדק או שלא בצדק, שהם הממונים על שמירת הידע העליון, ובהכרח בוחרים שיטה באמצעותה הם נוקטים באמצעי זהירות מסוימים בהקשר לידע האמיתי או אמיתי לכאורה המגיע לציבור.

במסדרים כאלו בדרך כלל קיימות דרגות – שלוש דרגות נמוכות ושלוש גבוהות. הידע הנחשב על ידי הללו שבדרגות הגבוהות למסוכן בידי אנשים שאינם מוכנים, אינו מוקנה בדרך כלל לדרגות הנמוכות. בשלוש הדרגות הנמוכות, מושקעים מאמצים להלביש את הידע האמיתי או האמיתי לכאורה בכול סוגי הסמלים.

על סמלים אלו ניתן לומר את הבא להלן: אם הם נשמרו בנאמנות מאז הזמנים העתיקים ולא חוללו באמצעות תחבולות של הללו אשר אינם מבינים אותם, הם מייסדים מעין שפה של סמלים עליה משתלטים בהדרגה הללו החודרים לתמציתם. וכאשר שולטים בשפה זו, היא מעבירה ידע מסוים. ניתן לומר שסמלים אלו יכולים לשמש ככלי רכב לאינפורמציה המובאת לקדמת הבמה בזהירות רבה. העמדה האגואיסטית המבקשת להגביל את מאגר הידע רק לחוגים הפנימיים ביותר לא אומצה. הידע ניתן בדרך מסוימת להללו שהתקבלו למעגל החיצוני. אבל הוא הוסתר בסימבוליזם, כך שרק מי שמסוגל לפתור את (חידת) הסמלים יכול לחדור לאמיתות השוכנות מתחת לפני השטח. קיימים מסדרים שמתנגדים בחריפות למתן הסברים תיאורטיים לכול הסמלים שניתנו אי פעם, ועומדים על כך שהסמלים פשוט יוצגו או יודגמו באמצעות תרגילים. כך שמי שרוצה לקרוא את הסמלים, כאשר הוא מסגל אותם לעצמו כשפה, יהיה חייב להשיג זאת באמצעות מאמציו הוא.

ניתן לשאול האם כול זאת אכן מהווה הגנה? האם אין חשש שהידע עדיין ייפול לידיים לא נכונות? עד למאה הארבע עשרה והלאה עד לחמש והשש עשרה, היה ניתן לומר שהמסדרים שעבדו עם סימבוליות מנעו באמצעות הפרקטיקה הזאת את נפילת הידע לידיים לא נכונות. בכול אופן, מאז הדברים הפכו שונים במהותם. מיד אספר לכם מדוע, לכן בבקשה זיכרו זאת. במסדרים שהוקמו לפני המאות הארבע עשרה, החמשה עשרה והשש עשרה, הללו שהיו בשלוש הדרגות הנמוכות, להם כמעגל החיצוני הוקנה הידע בסמלים, לא יכלו לעשות בו שימוש כלשהו לרעה מאחר והסמלים פשוט נכחו וכול דבר אחר הושאר להללו אשר היו מסוגלים להגיע להבנת משמעותם. זה כשלעצמו היווה הגנה, מאחר ובכדי לגלות את משמעות הסמלים נדרש מאמץ רוחי מסוים.

הניחו שמישהו נכנס לאחת מהדרגות הנמוכות של מסדר אוקולטי. נכחו שם סמלים או שהם הוצגו בפניו. ניתנו לו רק הסמלים והוא הודרך להרשות להם לפעול עליו כאילו היו הם תופעות של הטבע. אם הוא רצה להתקדם הלאה, לגלות את המשמעות הסודית של הסמלים, הוא היה מחויב לחקור, להפעיל אנרגיה רוחית. לוּ הוא היה מקבל עזרה, לא היה זה הכרחי להפעיל אנרגיה רוחית זו. אבל הוא לא קיבל עזרה כלשהי ולכן היה מחויב להשקיע מאמצים בכדי לפענח את הסמלים.

וכעת השאלה היא: באיזה כוח רוחי השתמשו בכדי לפענח את הסמלים הללו? היה זה אותו הכוח אשר לולא הופנה למטרה זאת, אלא הופנה לחדירה לתופעות הטבע – היה עוזר להפוך את האדם לפיקח ולהמריצו ליישם יכולות מסוימות לתכלית שאותה הוא חייב להימנע מליישם. לכן, היה זה תפקיד הסימבוליזם להבטיח שהכוחות שעלולים להפוך למסוכנים יופנו לפענוחם של הסמלים. בדרך זו הוֹטוּ הכוחות ונמנע מהם מלגרום נזק.

נקודה נוספת שחייבים לזכור בכול הקשור לסמלים אלו היא שטבע האדם בנוי מיסודו לראות סמלים כאלו מההיבט המוסרי שלהם. חייבים גם להדגיש שסמלים אלו תוכננו בדרך כזאת שההיבט המוסרי שלהם בהכרח יבלוט באופן ברור. במקרה של תופעות הטבע, ההיבט המוסרי אינו בולט. השושנה, בלבלובה, אינה יכולה להישפט על בסיס עקרונות מוסריים. שם האדם חייב לפעול באופן אובייקטיבי מתוך ניתוק מוחלט. סמלים מהווים עניין אחר, מאחר והם מעוררים רגשות מוסריים. ורגשות מוסריים אלו שהתעוררו בנפש כתוצאה מלימוד הסמלים היו מסוגלים להיאבק בנטיות המיסטיות שאינן בריאות. וכך מיסטיות שאינה בריאה נמנעה אף היא ע"י ההשפעות הפנימיות של הרושם שנוצר על ידי הסמלים. לכן סימבוליזם זה ניצב על בסיס תקף ביותר.

אך מאז המאות הארבע עשרה, החמש עשרה, והשש עשרה ההתבססות על הסמלים איבדה את תקפותה. לא ניתן לתמוך בה יותר. לכן מאז אותו הזמן, מסדרים אוקולטיים איבדו את המשמעות שהייתה קשורה בהם פעם. במובנים רבים הם הפכו לחברות בעלות כוונות ושאיפות מכול הסוגים. הם מהווים חברות המטפחות גאווה ייחודית וכדומה. במקרים רבים הם אינם מהווים עוד גנזכים של ידע מיוחד כלשהו, אלא לכול היותר פורמליזם ריק.

התפתחות מדעי הטבע מאז תקופתם של גלילאו, קופרניקוס ואחרים שיחקה תפקיד מהותי כאן. מאחר והופעתן וטיפוחן של שיטות אלו של מדעי הטבע גרמו לנפשות האדם לאבד באופן הדרגתי את האפשרות להיאחז בסימבוליזם מתוך ההתמסרות הישנה. במציאות, כול הסמלים תורמים לגילוי אור הרוח שמאחורי הטבע. אבל מדעי הטבע על שיטותיהם המטריאליסטיות שהגיעו לשיאן במאה התשע עשרה, השפיעו על נפש האדם בדרך כזאת בה היא איבדה עניין במציאות אליה הסימבוליזם מכוון. עדות מעשית לכך משמשת העובדה שלכול מי שמאמין שהוא מסוגל להרכיב תמונה של העולם מתוך מה שהוא מוצא במדעי הטבע, אין יותר נטייה להעסיק עצמו בסימבוליזם בצורה קפדנית ורצינית. וכך הופיע סימפטום המייצג את המשמעות של כול מה שניתן לראות כיום.

הסמלים של האגודות הסודיות אשר עד למאות הארבע עשרה, החמש עשרה והשש עשרה הוצגו לדרגות הנמוכות, היוו ביטוי לאמיתות עמוקות ביותר. אבל אמיתות אלו בוטאו בצורה שהתאימה לאותה התקופה. תחת ההשפעה של דרך החשיבה של מדעי הטבע, ובמיוחד עקב נטיית (הנפש) שנוצרה עקב כך, לא הושקעו מאמצים לשאת סמלים אלו הלאה לשלב הבא. מאז המאות הארבע עשרה, חמש עשרה והשש עשרה, הסימבוליזם חייב להיות מפותח מתוך חופש רב יותר. הסמלים היו חייבים להתעדכן במה שהאנושות התנסתה בו בפועל בעולם. אבל זה לא קרה, וכך בעבור אלו שאופקם המנטאלי התעצב על ידי התרבות המודרנית, נראו הסמלים כעתיקים וחסרי תוקף – ואכן רובם כאלו. אבל בדיוק בקרב הללו אשר היו מעוניינים לבצע התקרבות מסוימת לאוקולטיזם, התפתחה תכונה אותה גיניתי לעיתים קרובות – התכונה לגלות כמה שיותר סמלים עתיקים ככול הניתן. וככול שהם יכולים להגיד על סמל מסוים שהוא נושא חותם עתיק ביותר, כך שמחתם גוברת ללא גבול. הם אינם מעריכים את הסימבוליזם כשלעצמו, אלא את העובדה שהוא נוצר היכן שהוא ובדרך כלשהי בעבר הרחוק. לא נעשו מאמצים תכופים להבין זאת. אנשים אלו מגיעים לסיפוקם במידה והסמלים שמתגלים הם עתיקים ביותר. במהלך המאות האחרונות, נעשה מעט מאוד בכדי לפתח את הסימבוליזם לשלב הבא. התוצאה היא שכאשר זה מוצג היום במסדרים היכולים להיחשב "כמפגרים" לאחר המסדרים האוקולטים הישנים – מאחר וזה אכן מה שהם – הסימבוליזם הזה על פי רוב מיושן, ולא נעשו מאמצים לפתחו בהתאם להתקדמות שבוצעה על ידי האנושות.

ההשקפה הכללית והגישה של האנשים השתנתה. היום לא ניתן להחזיק נושאים מסוימים בסוד בדרך בה ניתן היה להחזיקם קודם. הרשו למישהו להשתקע בסימבוליזם הקדום האותנטי בשלמות, והוא במהרה יגלה עד כמה מועט הקושי לבצע זאת. תקופתנו היא תקופה של פומביות ואינה סובלת סודיות מלאכותית, מסתורין מלאכותי. תקופתנו רוצה שכול דבר יתגלה מיד. נוסף על כך, ניתן גם לומר שעבור הללו המכירים את הספרות שהוצאה לאור אודות הסימבוליזם כמעט ואין דבר שאינו זמין עדיין! מבחינה מעשית כול דבר מצא את דרכו אל הספרים, ומסדרים מסוימים היום פועלים בכדי להטות את תשומת הלב של החברים בהם מהספרות בה ניתן לקרוא על דבר זה או אחר. לכן הרבה מאוד ממה שניתן לגשת אליו בספרים מזה תקופה ארוכה, נחשב על ידי חברים במסדרים כאלו כסוד אשר רק הממונים עליהם רשאים בצדק להכירו. אין תחום בו נפוצה יותר ההונאה מאשר במסדרים האוקולטים הללו!

כפי שאמרתי, לא ניתן יותר לשמור באמת על הסודיות ולהציב מתרסים באמצעות סימבוליזם. אבל דברים אלו יכולים להיות מובנים נכון כאשר מנסים לגלות את הסיבות מדוע בזמנים קדומים דברים מסוימים הוחזקו בסוד. כפי שכבר אמרתי, קשה לדבר אודות נושאים אלו, מאחר ובעשותנו כך יאמר הרבה מאוד ממה שלא ניתן להוציאו לאור. לכן היום ומחר אבחר בדרך שונה. אספר לכם דברים מסוימים שאם תעקבו אחריהם בעקביות יעזרו לכם להבחין במה שבאמת לא מומלץ לבטא במילים ברורות בתקופתנו. אספר לכם דברים מסוימים שתוכלו לעקוב אחריהם בחשיבתכם ובחוויותיכם, וכן עם חייכם הפנימיים. אם תעשו זאת, זה יובילכם רחוק. מאחר וזו השעה הנכונה לדבר על דברים אלו, אעשה זאת עד כמה שיתאפשר הדבר.

אטול דוגמה אחת. באחד ממאמריו, הסופר האנגלי הנודע קרלייל (Carlyle) ביצע התייחסות מסוימת לדנטה, המחבר של הקומדיה האלוהית. במובנים אחרים המאמר אינו חשוב במיוחד. היה זה מאמר הדן בנושא של דנטה ושקספיר, אבל קטע אחד בו ראו לציון. הללו האמורים לקרוא מאמר זה בדרך בה קוראים רגילים אמורים לקרוא – ורוב האנשים כיום אינם מבדילים בין קריאת מאמר של קרלייל לבין קריאת מאמר בעיתון – לא ימצאו בו דבר בולט ומרשים במיוחד. אבל תשומת ליבו של מי שספג משהו ממדע הרוח, לא רק לשכלו כתיאוריה אלא גם לרגשותיו, תתעורר היטב בעקבות קטע זה. קרלייל מציין עד כמה אין זה רגיל שבהתרחשויות שנראות כלפי חוץ כמקריות, ואו גם כתוצאה ממשהו שלא ניתן לפטור אותו בכלל כפי שאנשים היו רוצים, מתרחשים דברים בעלי חשיבות עצומה. קרלייל ממחיש זאת בדברו על גורלו של דנטה. דנטה גורש מעיר הולדתו עקב השקפותיו הפוליטיות ונאלץ להפוך לנווד. הודות לכך הוא הפך למה שהוא מהווה עבור העולם היום. בהיותו מנודה מעיר הולדתו הוא הובל לכתוב את הקומדיה האלוהית. כעת, אומר קרלייל, דנטה בוודאי לא רצה להיות מגורש כך! אבל לו הוא היה נשאר בפירנצה קרוב לוודאי שהיה הופך למשהו הדומה לראש עיר. בוודאי היה לו הרבה מאוד מה לעשות כאחת מהדמויות המובילות בפירנצה, והקומדיה האלוהית לא הייתה נכתבת. כך, דנטה אולץ לסבול דבר לא רצוי עד מאוד בכדי שהמין האנושי יוכל לקבל את הקומדיה האלוהית. המין האנושי חייב זאת לגורל שדנטה בוודאי לא היה בוחר לעצמו – וכאן קרלייל ללא ספק צודק. גאונות מוכלת בהתבטאות זו. אין זה נראה כבעל משמעות רבה למי שקורא מאמר זה בדרך הרגילה, אבל זה יפעים את הקורא הקשוב. הוא אולי לא יבין מדוע רגשותיו צריכים להיעצר במיוחד בעקבות קטע זה. אכן, קרלייל עצמו לא היה מודע לחשיבות הקטע. הוא ביצע את ההתבטאות הזאת מאחר והוא היה אדם בעל תובנה גדולה, אבל הוא לא חש דבר ממה שהתכוונתי אליו כאן. אני חייב להבהיר לכם את כוונתי בדרך עקיפה.

שערו בנפשכם שדנטה לא היה מגורש מעירו, אלא נעשה למשהו כמו חבר-מועצה או פקיד רשמי בפירנצה. הוא היה משיג כול דבר התואם לכישרונותיו. הוא היה יכול אפילו להפוך לראש מנזר, ולו עשה זאת היה הופך לאדם מכובד ביותר. הרבה היה מגיע אז דרך דנטה – אבל לא הקומדיה האלוהית.

הדברים אינם כה פשוטים. הבה נניח שדנטה היה משיג את מטרתו, ולא היה מגורש מפירנצה, אלא נעשה לאחד ממנהיגי המדינה או ממנהיגי הכנסייה – עמדות הדומות במידת מה בכול הקשור להשפעה ציבורית. כפי שתוכלו להסיק מהמופיע בקומדיה האלוהית, דנטה היה בעל כישרונות שמעבר לממוצע, והיה עשוי להפוך לראש עיר מכובד ביותר, לדמות בעלת חשיבות רבה ביותר. בנסיבות אלו ההיסטוריה הייתה נוטלת כיוון שונה לחלוטין. לרשות פירנצה היה אכן עומד אז נושא מישרה ציבורית ומדינאי חשוב ביותר – אכן ולא רק זה! שערו בנפשכם את פירנצה מנוהלת על ידי חבר מועצה בעל כישרונות כמו אלו שזרמו אל הקומדיה האלוהית! האפשרות שהיה מגיע לעמדה ניהולית זאת משמעה שכוחות קיימים רבים ביותר היו נחסמים בעבודתם הנסתרת.

זוהי טיפשות מוחלטת להניח שאין בעולם אנשים גאונים. קיימים רבים כאלו – אלא שהם נכשלים מאחר ולא התעוררו. לו דנטה היה הופך למנהיג מדינה, היה קם לו יורש שהיה אף הוא בעל חשיבות רבה ביותר – והיה אפשרי שיהיו שבעה יורשים כאלו. בדיוק שבעה אנשים – באחד הימים נראה מה הסיבה לכך – שבעה אנשים בעלי חשיבות היו יורשים האחד את השני כמושלי פירנצה. משהו מרשים באמת היה מגיע לידי קיום – אבל הקומדיה האלוהית לא הייתה נוצרת. דנטה נולד בשנת 1265. אנחנו חיים כעת בתקופה בה, לו שבעת האנשים הללו היו פועלים בפירנצה ברצף החל מאותה התקופה, היינו מרגישים עדיין את ההשפעות המולדות, מאחר והן היו נמשכות שבע מֵאוֹת! שבע מֵאוֹת היו נוטלות מהלך שונה מהמהלך אותו נטלו בפועל. אבל דברים אלו לא התרחשו – הכנסייה הקתולית עדיין שם, אבל גם הקומדיה האלוהית.

נתתי לכם דוגמה כיצד כוחות משנים צורה בניהול היסטוריית העולם, דוגמה למה שבאמת מעורב בתהליך הגדול של שינוי צורתה של היסטוריית העולם. באור זה, נושאים בעלי חשיבות נחשפים בפנינו, נושאים בעלי חשיבות עצומה ומרחיקת לכת.

הצגתי לפניכם דוגמה זו מאחר ורציתי להפנות את תשומת ליבכם לעובדה שנדרש משהו באבולוציה האנושית בכדי שכוחות ישנו צורה, יפנו לערוץ שונה מאשר אליו היו אמורים לזרום על פי הרושם המתקבל מהופעתם החיצונית. לכאורה לדוגמה זו אין דבר משותף עם מה שברצוני לומר, ובכל זאת היא קשורה. מאחר ואם תעקבו אחר ההשתלשלות הסופית של מה שנרמז בדוגמה זאת, תבינו מדוע כה קשה למסור באופן חופשי לציבור אמיתות מסוימות הקשורות עם מה ששוכן מאחורי הטבע החיצוני. הכרחי להציג דברים רבים בדרך כזאת המאפשרת לרסן את הכוחות, בכדי שאחדים מהם לא יהפכו למסוכנים.

בדוגמה זאת הצבעתי על הכוחות אשר יתגלו בטבע האדם אם הוא יחדור אל מאחורי פרגוד תופעות הטבע החיצוני. אבל קיימות גם סכנות מסוימות כאשר אנשים לא רק חודרים דרך צעיף התופעות של הטבע החיצוני, אלא מנסים לחדור דרך פרגוד התנסויות הנפש, משתדלים לצלול למעמקי חיי הנפש. גם כאן מתקיימות סכנות. ושוב באמצעות סיפור אאפשר לכם להכיר דברים מסוימים שלא ניתן להסבירם בצורה אחרת. אטול סיפור המוכר לכם, אבל באופן כללי לא מוכר כמי שמבטא אמיתות עמוקות כמו אלו שבנדון.

אדם ששמו פול בא יום אחד אל האב אנטוניוס וביקש להפוך לתלמידו. הוא עשה רושם של אדם בעל תבונה פשוטה ביותר. אנטוניוס קיבל אדם זה כתלמיד – נקרא לו פול השוטה – וגרם לו, שנה אחר שנה לבצע משימות מסוימות. אינני חושב שרבים מכם היו נהנים לבצע את המשימות אותן הציב האב אנטוניוס לתלמידו! האחרון נדרש לשאת מים, אבל בכלים מחוררים, כך שכאשר הוא הגיע אל המטרה לא נשארו בהם מים. וזה מה שהיה עליו לעשות מידי שנה בשנה. הוא היה צריך לתפור בגדים, וכשסיים היה צריך לפרום אותם. ושוב שנה אחרי שנה היה עליו לשאת אבנים לראשי ההרים ובהגיעו לפסגתם לתת להן להתגלגל מטה למקומם המקורי. כתוצאה מכך פול השוטה התנסה בהעמקה עצומה של תת-הכרתו ונעשה מודע שהכוחות שבקעו מתת-הכרתו הפכוהו בהדרגה לאדם חכם. פול השוטה הפך לפול החכם.

אין אני בא בהמלצה לחקות דוגמה זו של מה שהאב אנטוניוס ביצע עם פול! אני רק מספר סיפור. הניחו שאנטוניוס לא היה בוחר בשיטה זו אלא הופך דברים לקלים יותר בעבור פול השוטה. מה היה קורה? יום אחד פול השוטה היה אומר: "כן, אנטוניוס, שיטת הוראתך טובה ביותר, אבל אתה אדם רע מאוד. אני חייב כעת ליטול את הוראתך עימי אל העולם. אני חייב להילחם בך באמצעות הוראתך, מאחר ונוכחתי לדעת שאתה אדם רע. יותר מכך, לא עשית דבר עבורי מכול מה שאני רשאי לדרוש. אתה הבטחת שמשלב מסוים ואילך תצהיר שלמרות שכאשר באתי אליך לראשונה נראיתי כשוטה, כבר אז הייתי ברמה הרבה יותר גבוהה. ואז הבטחת להצהיר שכול הוראתך באמת מילאה אותי בהשראה." התלמיד היה עשוי להגיע לכך, אבל השיטות בהן נקט אנטוניוס הגנו עליו מפני זאת, שיטות שאינן שימושיות יותר כעת – למרות שאין זה אומר שבמקרים מסוימים הן לא תשגנה תוצאות!

אם תשקלו שתי דוגמאות אלו עד למסקנות הסופיות, תבחינו בסכנות מסוימות המאיימות על האדם אם הוא נכנס לשדה הפעילות של הכוחות הרוחיים השוכנים מאחורי הטבע החיצוני. מהדוגמה שנתתי לכם בקשר לדנטה, תבינו בפני אלו בעיות וסוגיות נכבדות ורציניות האדם ניצב כאן.

חייבת להתעורר השאלה: מדוע המדע על שיטותיו הבאמת מבריקות והראויות לשבח, לא הגיע לדברים מסוימים השוכנים מאחורי הטבע? ניתן לענות על כך בפשטות רבה. המדע חסר את כוחות הידע הנדרשים, ואף אינו פועל לפתחם, כתוצאה – כפי שאמרתי לעיתים קרובות – מפחד מסוים מפני מה ששוכן מאחורי תופעות הטבע.

אבל מצד שני ניתן לשאול: מדוע אלו היודעים משהו אודות הרוחי שבטבע אינם מעוניינים להוציא לאור במידה רבה יותר מהמצב כיום, את השיטות והדרכים באמצעותן אדם יכול לפתח כוחות של ידע שיובילוהו אל מאחורי הטבע, אשר תאפשרנה לו לחצות את הסף ולחדור למה ששוכן מאחורי הטבע?

ברגע בו חוצה האדם את המפתן המוביל אל הישויות הרוחיות שמאחורי הטבע, הוא מגיע לידי קשר ממשי עם ישויות אלו. עד כה הבנתם כה הרבה מכול מה שהוצג בהרצאות האחרונות. למדתם שאת התופעות הפסיביות של הטבע, כמו אלו שנלמדות על ידי מדעי הטבע היום, ניתן למצוא רק בעולם הפיסי. ברגע בו אנו חוצים את הסף אנו נכנסים לעולם של ישויות חיות. הדבר הראוי לציון הוא שהישויות בהן נתקלים בהתחלה בעולם שמעבר הופכות אותנו לבעלי יכולת חשיבה בהירה יותר ממה שהיינו מסוגלים קודם לכן. המצב אכן כזה: אם אנו מתייחסים אל כול תופעות הטבע הנלמדות על ידי מדעי הטבע המטריאליסטים היום כאל "מסך" עליו נחקקים חוקי הטבע – אז מאחורי מסך זה שוכנת מערבולת של ישויות רוחיות. חייבים לחדור מסך זה. אבל אנשים שבאמתחתם (רק) היכולות הנדרשות בעבור לימוד מדעי הטבע אינם יכולים לחדור אותו. לו היה זה אפשרי, היו חודרים את המסך כבר היום. אבל אין זה מתאפשר בעזרת יכולות אלו.

ללא ספק קיימים אינדיבידואלים שבאמצעות פענוח אמיתי של הסמלים יכלו להביא אנשים לרמה בה היו מסוגלים לחדור את צעיף החושים. אנשים אלו באורח בלתי נמנע יצרו אז קשר עם ישויות רוחיות, ואכן עם ישויות שבראש וראשונה היו מעוניינות להפכם לאנשי חשיבה נבונים, פקחים, ושנונים ביותר. הללו הן ישויות אלמנטאריות מסוימות המכוונות את כול מאמציהן להקנות לאדם יכולות מסוימות של ידע ההופכות אותו לשונה משהיה לפני שהוא חדר את צעיף החושים. האדם קשור עם ישויות אלו. לישויות אלו יש תכונה נוספת אחרת, אמנם הן הופכות את האדם לפיקח ומעניקות לו יכולות מסוימות של ידע – אבל הן עוינות את האדם, עוינות ברמה הגבוהה ביותר לאדם ולחיה. לכן כאשר אדם חודר את צעיף החושים הוא מאבד את הידידותיות הכללית הרווחת כלפי האדם והחיה. אין זה קל עבור מישהו אשר לא עבר הכנה לפרוץ (את הצעיף) מבלי לאבד את הידידותיות הטבעית הזאת. הוא נוטה מיד לבצע את כול סוגי הדברים העוינים לאדם ואפילו רוכש מיומנות מסוימת בבצעו זאת.

מכך אתם יכולים להבין שאין זה מומלץ להרשות לאנשים לחדור מבעד לצעיף החושים ללא הכנה מתאימה. זה כרוך בסכנה, מאחר והישויות אותן פוגשים בהתחלה עוינות לאדם. אבל מי שחדר באמצעות שיטות מדע הרוח המודרני, אכן יפגוש באורח בלתי נמנע בישויות הללו העוינות לא רק את האדם אלא גם את הטבע עצמו – אבל מתוך שליטה במסה הגדולה של כוחות ההרס בעלי העוצמה.

לכן אין זה רצוי להרשות לאנשים בעלי הנטייה הקלה ביותר ליישום כוחות הרסניים אלו לפרוץ את מחסום החושים, מאחר והרבה מכוחות אלו יועברו אז לידי המין האנושי. המאמצים חייבים להיות מכוונים להרשות רק לאינדיבידואלים שאימוניהם הובילו אותם עד לשלב בו לא יעשו שימוש בכוחות כאלו כאשר ישויות אלו מציגות עצמן בפניהם. בכיוון זה פענוח הסמלים היה יעיל באופן מיוחד. מאחר ובפענוח הסמלים, כָּלוּ הכוחות בעזרתם הישויות הללו היו מסוגלות להפוך את האנשים לגורמים הרסניים. וקו המחשבה של הללו שנטו לשמור בסוד חלק גדול מהידע האזוטרי היה כדלקמן – הם אמרו: אם נאפשר לאנשים גישה ללא תנאי לידע שלנו ולסוג הידע הקיים במסדרים הסודיים, כך שהם יחסכו מעצמם את המאמץ לחדור למשמעות הסמלים, נביאם להתקומם כנגד הטבע, נהפכם לנושאים של כוחות הרסניים. הם אמרו: יש ברשותנו ידע אשר בוודאות יחולל זאת, לכן אין אנו יכולים להפוך ידע זה לגלוי (אקזוטרי). אנו חייבים לדבוק מבלי לסטות, בָּכלל לפיו על הללו המבקשים להתקרב אלינו להתאמן קודם כול בפיתוח אהבה שאין לגבור עליה לצמח, לחיה ולאדם. לכן אנו חייבים קודם להעבירם הכשרה זהירה ולפתח בהם משמעת.

טוב ויפה – אבל היום אין האנשים מקבלים משמעת ברצון. הם מתנגדים לה, נלחמים כנגדה. האנושות התקדמה! הניחו שמישהו היה מנסה לאכוף משמעת זו והיה מכניס אנשים אל המִסדרים שבנדון ומיישם בקפדנות את מה שמומלץ ליישם ברוב המקרים להפקת תועלת מרבית! מה הייתה התוצאה? תוך מספר חודשים, במיוחד הנשים, היו עוזבות כולן. הן לא היו מקבלות זאת בסבר פנים יפות! לכן מִסדרים מסוימים, בכדי לאפשר את המשך קיומם, הסירו את המשמעת הזאת מסדר היום. כתוצאה מכך מה שהיה פעם ידע מעמיק התנוון והתייבש למשהו דמוי קש החסר סובסטאנציה אמיתית. בכול זאת, מצד שני תרגול המשמעת המשיך להתקיים בקרב הללו אשר באמת ידעו משהו באשר לאופן בו צריך לטפל בידע הסודי.

כפי שראיתם, הנושא הורחב באמצעות מה שדיברתי עליו, כלומר, בשיא השיטפון המטריאליסטי, אומצה השיטה של שימוש במדיומים. המחשבה הייתה שמה שניתן היה להשיג דרך ההסברים התיאורטיים של הסמלים ייתפס בפועל באמצעות השיטות בהן השתמשו במדיומים.

מכול זאת תוכלו להבין, שאחרי הכול, לגישה של הללו שברשותם ידע מסוים והם מתנגדים לאפשר להפוך את החדירה אל מעבר לצעיף הטבע לקלה, יש על מה להתבסס. אבל גם יהיה ברור לכם שתנועתנו אינה יכולה להתבסס על נטילת סודות של מִסדרים מסוימים כפי שנשמרו שם ולהפכם לגלויים (אקזוטריים). לו כך היה נעשה הדבר – וזה היה מסתכם בנטילת סודות עתיקים מסוימים של המִסדרים ולימודם לציבור הרחב – אז היינו מעורבים בכול סוגי המאגיה המפוקפקת ממנה לא היה יכול לצמוח דבר טוב כלשהו. משמעות הדבר היא שאנו נמנעים בתנועתנו מהוצאה לפומבי סודות כלשהם של המִסדרים העתיקים. אין אנו יכולים להשתמש בסודות שמורים של מסדרים עתיקים בכדי לחשוף את סודות הטבע. מחר אראה לכם שאין אנו יכולים גם לאמץ בקלות אמיתות דתיות מאחר ובכך אנו יכולים לעורר סכנה אחרת. כך יתברר לנו מדוע לא יכולנו לאמץ ולו אחת משיטות אלו והיינו מחויבים לאמץ נתיב ייחודי משלנו. וזהו בדיוק הנתיב המעורר התנגדות כלפינו משני הצדדים – מצד מדעי הטבע ומצד הדתות. מחר אפרט יותר בנושא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *