התנועה האוקולטית במאה ה-19 – 02

התנועה האוקולטית במאה ה-19

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שנייה 11.10.1915

בהזדמנות זו הייתי רוצה לכלול התייחסות אישית מסוימת בין יתר ענייני ההיסטוריה האובייקטיבית, מאחר ומה שחייב להתווסף לנושא שטופל בהרצאה של אתמול נחוץ ללימודינו היום ולאחר שיקול זהיר אני מאמין שיהיה זה נכון לכלול פרטים נוספים.

קודם כל, אני רוצה לדבר על התנסות מיוחדת הקשורה לתנועתנו. יודעם אתם שבמבחינה חיצונית התחלנו על ידי קשירת עצמנו – אבל מבחינה חיצונית בלבד – עם התנועה התיאוסופית. ושיסדנו את מה שנקרא הפלג הגרמני של החברה בסתיו 1902, בברלין. במהלך שנת 1904 ביקרו בערים שונות בגרמניה חברים בולטים של החברה התיאוסופית, והאפיזודה ממנה אני רוצה להתחיל התרחשה במהלך אחד מהביקורים הללו. ההוצאה הראשונה של ספרי תיאוסופיה (גוף נפש רוח) רק יצאה לאור – באביב של 1904 – וכתב העת לוציפר גנוסיס הופיע. בכתב העת פרסמתי מאמרים העוסקים בבעיית אטלנטיס ובמאפייני תקופת אטלנטיס. מאמרים אלו הוצאו לאור לאחר מכן ככרך נפרד תחת הכותרת Unsere atlantischen Vorfahren (אבותינו האטלנטיים).[2] המאמרים הכילו כתבות אודות העולם האטלנטי והקודם לו, הקרוי התקופה הלמוריאנית. לכן, מספר מאמרים מסוג זה הופיעו זה מכבר, וממש בזמן בו חברי התנועה התיאוסופית ביקרו אותנו, מספר כתבים המכילים כתבות חשובות היו מוכנים, ונשלחו למנויים. חבר מעורך ביותר בחברה התיאוסופית קרא מאמרים אלו העוסקים באטלנטיס, ושאל אותי שאלה. וזוהי השאלה אותה אני רוצה להזכיר כהתנסות הראויה לתשומת לב בהקשר למה שנאמר בהרצאה של אתמול.

חבר זה של החברה התיאוסופית, אשר בעת היווסדותה על ידי בלבצקי נטל חלק בהתרחשויות החיוניות ביותר, חבר שלכן נטל חלק במלוא הפעילויות של החברה, העלה את השאלה: "באלו אמצעים הושגה האינפורמציה הזאת אודות אטלנטיס?" – השאלה הייתה חשובה ביותר מאחר ועד אז חבר זה הכיר רק שיטות באמצעותן נרכשה אינפורמציה כזאת בחברה התיאוסופית, כלומר, באמצעות חקירה מדיומיסטית מסוג מסוים. אינפורמציה שפורסמה זה מכבר בחברה התיאוסופית באותה העת התבססה על מחקרים הקשורים במובן מסוים עם מדיומיזם. כלומר, מישהו היה מובא למצב מדיומיסטי מסוים – לא ניתן לקרוא לזה טראנס אלא מצב מדיומיסטי – ונוצרו התנאים שאפשרו לאדם זה, למרות שלא במצב של הכרה רגילה, לתקשר באשר לאינפורמציה מסוימת אודות נושאים שמעבר להשגתה של התודעה הרגילה. זוהי הצורה בה ההתקשרויות נעשו באותה העת והחבר בחברה התיאוסופית שבנדון שחשב שאינפורמציה אודות מאורעות פרה-היסטוריים יכלו להירכש רק בדרך זו, שאל מי האישיות שהייתה בקרבנו בה יכולנו להשתמש כמדיום עבור חקירות מסוג זה.

מאחר ובאופן טבעי סירבתי לאמץ שיטה זו של חקירה ועמדתי מההתחלה על חקירה אינדיבידואלית קפדנית, ומה שגיליתי באותה העת היווה אך ורק תוצאה של חקירתי האישית, השואל לא הבין אותי כלל, לא הבין שהיה זה עניין השונה מכול מה שנעשה עד כה בחברה התיאוסופית. בכל אופן, הנתיב שהצבתי לעצמי היה זה: לדחות את כל דרכי החקירה הקודמות – ובאמצעות תפיסה על-חושית – לחקור ולעשות שימוש רק במה שהיה יכול להתגלות לאדם כאשר הוא עצמו החוקר.

בהתאם לעמדה שאני חייב ליטול בתנועה הרוחית, לא מתאפשר בעבורי כיוון אחר מאשר לבצע בקפדנות את השיטות הללו של החקירה, המתאימות לעולם המודרני ועבור האנושות המודרנית. כפי שאתם מבינים, קיים הבדל משמעותי ביותר בין שיטות החקירה המיושמות במדע הרוח לבין הללו שיושמו בחברה התיאוסופית. כל ההתקשרויות שהתקבלו בחברה (התיאוסופית) מעולם הרוח – כולל למשל, הללו שניתנו בספרו של סקוט אליוט על אטלנטיס – באו רק בדרך שתוארה, מאחר והיא בלבד נחשבה כמוסמכת ואובייקטיבית. בהקשר זה, הנהגת כיוון העבודה המדעי-רוחי היווה מההתחלה משהו חדש לחלוטין בחברה התיאוסופית. כיוון זה הביא בחשבון את השיטות המדעיות המודרניות שנדרש לפתחן ולשכללן בכדי להתרומם לעולמות הרוח.

היה זה ויכוח משמעותי שהתרחש בשנת 1904, והוא הראה מה רב ההבדל בין הללו שדבקו בדרך של מדע הרוח והללו שהלכו בעקבות שאר החברה התיאוסופית. הויכוח הראה שמה שיש לנו במדע הרוח לא היה מוכר בחברה התיאוסופית באותו הזמן ושהחברה התיאוסופית המשיכה בשיטות שאומצו כתוצאה מהפשרה שבין האקזוטריסטים לאזוטריסטים. כזו הייתה התוצאה הבלתי נמנעת של ההתפתחויות אותן תיארתי אתמול. אמרתי שהראיה הרוחית הקדומה (seership) דעכה בהדרגה ושנשארו רק רואים רוחיים (seers) מעטים בהם, דרך המצב המדיומיסטי הם היו יכולים לקבל השראה ומהם ניתן היה להשיג אינפורמציה מסוימת בדרך זו. הופיעו "מסדרים אוקולטים", כפי שהם נקראים, מסדרים בהם היו, וזה נכון, מתקדשים רבים, אבל ללא ראיה רוחית. אל מול המטריאליזם שרווח באותה העת מסדרים אלו ניצבו נוכח הצורך לפתח ולשכלל שיטות שהיו פופולאריות מזה זמן רב, וחיפשו מכשירים לחקירה שיכלו עדיין לפתחם ולהפיק מהם תוצאות אחדות בקרב הללו שהיו בעלי יכולות מדיומיסטיות, כלומר, בעלי ראיה רוחית אטביסטית. בחוגים אלו התבצע לימוד מרחיק לכת, ובנוסף, שימוש בסמלים. אך הללו שרצו לקחת חלק בחקירה בפועל היו חייבים להסתמך על עזרתם של אנשים שהיו בעלי ראיה רוחית אטביסטית. שיטות אלו המשיכו להתקיים בדרך מסוימת בחברה התיאוסופית, והפשרה אודותיה דיברתי אתמול הסתכמה בלא יותר מזה שבאגודות ובמסדרים נערכו ניסויים באמצעותם השפעות רוחיות יכלו להיות מוקרנות אל תוך העולם. השאיפה הייתה להציג שהשפעות אלו מעולם הרוח פועלות על האדם.

לכן הוכנסו לפעולה הליכים פרוצדוראליים שאומצו בבתי הספר האזוטריים. ניסיון זה היווה כישלון מחפיר, מאחר ומה שציפו לו היה שבאמצעות המדיומים יתגלו חוקים רוחיים אמינים השוררים בעולם הסובב, אבל התוצאה היחידה הייתה שכמעט כל המדיומים נפלו להנחה המוטעית שכל דבר נבע מהמתים, והם ייפו זאת והציגו זאת כהתקשרויות שכביכול נוצרו עימם על ידי המתים. זה הוביל לתוצאה מוגדרת ביותר. אם החברים הוותיקים מביניכם יפנו אחורה אל התקופה המוקדמת של החברה התיאוסופית וילמדו את הספרות שנוצרה תחת חסותה, תמצאו שהעולם האסטרלי – כלומר, החיים שמתקיימים מיד לאחר המוות – תוארו בספרים של גברת ביזאנט (Besant) אשר רק מִחזרה את מה שנכלל בדוקטרינה הסודית של בלבצקי או שניתן היה לקרוא את הספרים של לידביטר (Leadbeater). זה היה גם המקור של כול דבר שפורסם בקשר לחיי האדם בין מוות ללידה חדשה.

אם תשוו זאת עם מה שנאמר בספרי תיאוסופיה (גוף נפש רוח) אודות עולם הנפש ועולם הרוח – אנשים תמיד ניסו לסתור זאת אבל אני חושב שקיים היום מספר מספיק של אנשים המסוגלים לחשוב באובייקטיביות בנושא – תמצאו הבדלים משמעותיים ביותר, בדיוק מהסיבה שביחס לתחומים אלו גם שיטות החקירה היו שונות. מאחר וכול שיטות החקירה המיושמות בחברה התיאוסופית, אפילו אלו שהשתמשו בהן לחקור את חיי המתים, נבעו מהמהלכים הפרוצדוראליים אודותם דיברתי.

כך כפי שאתם רואים, מה שהחברה התיאוסופית הייתה חייבת להציע לעולם היווה בראש ובראשונה המשכיות מבחינה מסוימת של הניסוי שנעשה על ידי האוקולטיסטים קודם לכן. מאיזו מבחינה זה היווה דבר שונה נשמע בעוד רגע. אך כללית, הדבר היווה המשכיות של הניסוי, שמאז אמצע המאה התשע עשרה, היווה תוצאה של הפשרה שהושגה בין האקזוטריסטים לאזוטריסטים, למעט העובדה שמאוחר יותר הדברים הפכו לאזוטריים יותר על ידי החברה התיאוסופית. שעה שהניסיון הקודם היה להציג את המדיומים לעולם, חברי החברה התיאוסופית העדיפו לעבוד רק בחוגם הפנימי ולפרסם רק את התוצאות. היה זה הבדל חשוב, מאחר ושם אנשים פנו אחורנית לשיטת החקירה שיוסדה כנוהג אוניברסאלי על ידי מסדרים שונים לפני אמצע המאה התשע עשרה. אני מעלה זאת משום שאני חייב להדגיש בחדות את העובדה שעם הופעתו של מדע הרוח שלנו שיטה חדשה לחלוטין, שיטה הלוקחת בחשבון במלואה את העבודה והגישה של המדע המודרני, הוכנסה לראשונה לתנועה האוקולטית.

כעת כפי שסיפרתי לכם, הפשרה שהושגה בין האקזוטריסטים והאזוטריסטים לשכנע את העולם המטריאליסטי באמצעות המדיומים מכול הסוגים שעולם הרוח קיים, נחלה כישלון חרוץ, כשלון מחפיר כיוון שהמדיומים תמיד דיברו אודות עולם שתחת התנאים הקיימים פשוט לא היה נגיש עבורם, כלומר, עולם המתים. המדיומים דיברו על אינספירציות שהתקבלו כביכול מעולם בו המתים חיים. הסיטואציה הייתה שהניסיון שנעשה על ידי האקזוטריסטים והאזוטריסטים לא השיג את התוצאה שהם באמת רצו בה.

כיצד מצב כזה התרחש? מה הייתה התוצאה של הניסיון הלא רגיל שנערך כתוצאה מהפשרה? התוצאה הייתה שמתקדשים מסוג מסוים חטפו את הכוח מידיהם של הללו שערכו את הפשרה. המתקדשים של האגף השמאלי הקיצוני השתלטו על ההתרחשויות שהורשו להתרחש בדרך שתוארה. הם השיגו השפעה גדולה, מאחר ומה שהושג באמצעות המדיומים לא נבע כלל מממלכת המתים, אלא מממלכת החיים – ממתקדשים שהציבו עצמם ביחסים עם המדיומים מרחוק או מקרוב. מאחר וכל דבר התרחש באמצעות מתקדשים אלו ובאמצעות מדיומים, הנושא נצבע על ידי התיאוריות של הללו ששאפו ליטול את המדיומים תחת חסותם. השאיפה של הללו מקרב האקזוטריסטים והאזוטריסטים שביצעו את הפשרה הייתה להביא הביתה לאנשים את הבשורה שאכן קיים עולם רוח. זו הייתה הסיבה מדוע הם רצו ליצור רושם (באמצעות המדיומים). אבל כאשר הללו שהחשיבו עצמם למסוגלים לאחוז במושכות ולהדריך הרשו למושכות להחליק מאחיזתם, האוקולטיסטים מהאגף השמאלי הקיצוני נטלו את השליטה בהן והתאמצו באמצעות המדיומים – אם יורשה לי לחזור על הרעיון שלא לצורך – להעביר את התיאוריות וההשקפות שלהם אל העולם.

להללו שביצעו את הפשרה לטובתה של האנושות, המצב היה נורא, מאחר והם הרגישו יותר ויותר בחוזקה שלימוד כוזב אודות העל-חושי הובא אל העולם. כזה היה המצב בהתפתחות האוקולטיזם בשנות הארבעים, החמישים ואפילו השישים של המאה התשע עשרה.

כל עוד הדיון נמשך עדיין בחוגים של האוקולטיסטים ההגונים, המצב בישר רעות. מאחר וככול שהאוקולטיסטים נטו שמאלה, כך הם היו פחות מעוניינים לקדם את מה שלבדו היה מוצדק, דהיינו, האדם האוניברסלי. באוקולטיזם אדם שייך ל"שמאל" כאשר הוא מנסה להשיג מטרה סופית כלשהי בעזרת מה שהוא יודע בדרך של לימוד אוקולטי. אדם שייך ל"ימין" באוקולטיזם כאשר הוא רוצה במטרה זו אך ורק לתועלתו העצמית. המפלגה האמצעית הייתה בעד הפיכת הידע האזוטרי הנדרש בזמננו לאקזוטרי, בכדי לקדם כך את האינטרסים של האנושות האוניברסאלית. אבל הללו השייכים ל"שמאל" הקיצוני היו אלו ששילבו מטרות מיוחדות משל עצמם במה שהם הפיצו כלימוד אוקולטי. אדם נמצא ב"שמאל" במידה בה הוא שואף למטרות מיוחדות, מוביל את האנשים לעולם הרוח, מעניק להם את כול סוגי ההוכחות לכך, ומחדיר בהדרגה לתוכם בדרך לא חוקית, דברים שפשוט עוזרים להגשים מטרות מיוחדות אלו. החוגים המובילים של המתקדשים המודרניים ניצבו בפני הסיטואציה הזאת. היה ברור שהשליטה נפלה לידיים של אנשים אשר שאפו לקדם את המטרות המיוחדות שלהם. כזה היה מצב העניינים שניצב בפני האזוטריסטים והאקזוטריסטים שביצעו את הפשרה המוזכרת.

אז "נשמע" – הביטוי אינו מדויק למדי, אבל לא ניתן למצוא מילים מדויקות לחלוטין מאחר והן תלויות בשפה החיצונית והיחסים בקרב האוקולטיסטים שונים מכול דבר שהשפה החיצונית מסוגלת לתאר – "נשמע" שמאורע בעל חשיבות להמשך ההתפתחות הרוחית על האדמה חייב להתרחש בקרוב. אני יכול לתאר מאורע זה רק בדרך הבאה. בחקירות שהמשיכו להתקיים על ידי מסדרים אינדיבידואלים, העדיפו במשך תקופה ארוכה להשתמש פחות במדיומים ממין נקבה. במסדרים קפדניים, היכן ששאפו לפעול נכון, מעולם לא השתמשו במדיומים ממין נקבה להשגת התגלויות מעולמות הרוח.

האורגניזם הנשי מותאם על ידי הטבע לקלוט ראיה רוחית אטביסטית ממושכת יותר מהאורגניזם הגברי. שעה שגברים מדיומים כמעט נעלמו, היה ניתן למצוא עדיין מספר גדול של נשים מדיומיסטיות בהן השתמשו כאשר הפשרה עדיין הייתה בתוקף. אבל כעת הגיעה לשדה התצפיות האוקולטי אישיות שהחזיקה ביכולות מדיומיסטיות מהדרגה הגבוהה ביותר. הייתה זו מאדאם ה. פ. בלבצקי, אישיות המותאמת ביותר דרך חלקים תת-הכרתיים מסוימים של האורגניזם שלה לשלוף הרבה מאוד, הרבה מאוד מאוד מעולם הרוח. ועתה חישבו איזה אפשרויות זה פתח לעולם! באחת מהנקודות הקריטיות בהתפתחות האוקולטיזם, הופיעה אישיות שבאמצעות טבע ייחודי של האורגניזם שלה הייתה מסוגלת לשלוף הרבה הרבה דברים מעולם הרוח באמצעות היכולות התת-מודעות שלה.

אוקולטיסט שבאותם הזמנים היה קשוב לסימני התקופה לא היה יכול אלא לומר לעצמו: כעת, ברגע הנכון, הופיעה אישיות שבאמצעות המבנה האורגני המיוחד שלה יכולה לספק את ההוכחות החזקות ביותר באשר ללימוד המסורתי הישן הרווח בקרבנו באמצעות סמלים בלבד. היה זה באופן נחרץ המקרה בו אישיות אשר פשוט עקב המבנה האורגני שלה סיפקה את האפשרות להצגה חוזרת של דברים רבים, אשר במשך תקופה ארוכה היו ידועים רק דרך המסורת. זו הייתה העובדה שניצבה בפני האוקולטיסטים מיד לאחר הכישלון המחפיר שהוביל למבוי סתום ממשי. הבה נהיה ברורים למדי באשר לנקודה: בלבצקי נחשבה כאישיות בעזרתה ניתן להפיק, כאילו מתוך בקבוק ליידן (קבל חשמלי) מטען חשמלי, ניצוצות חשמליים – המהווים אמיתות אוקולטיות.

זה היה הולך רחוק מידי אם היה עלי לספר לכם על כול קשרי הביניים, אבל חייבים להזכיר עניינים חשובים מסוימים. הגיע רגע באמת קריטי שאני יכול לתארו בדרך הבאה ולמרות שאבטא זאת בדרך סימבולית במידת מה, הדבר יעמוד בהתאמה קפדנית עם העובדות. האוקולטיסטים של האגף הימני, אשר ביחד עם האגף האמצעי הסכימו לפשרה, יכלו לומר לעצמם: יהיה זה לטובה שמשהו חשוב ביותר יוכל להגיע מאישיות זאת. אבל הללו שהשתייכו לאגף השמאלי יכלו גם לומר בביטחון: יהיה זה אפשרי להשיג משהו יעיל ביותר בעולם בעזרתה של אישיות זו! וכעת התחולל סביבה קרב אמיתי, מצד אחד ניצבו אלו שיצאו מתוך כוונה הגונה ביותר שמטרתה להוכיח הרבה ממה שהמתקדשים ידעו. ומצד שני, אלו ששאפו להגיע רחוק עם היעדים המיוחדים (שלהם).

לעיתים קרובות התייחסתי לתקופות הקדומות בחיי ה. פ. בלבצקי, והצבעתי, בראש וראשונה, על הניסיונות שנעשו בכדי להשיג דרכה ידע רב. אבל תוך זמן קצר יחסית הסיטואציה השתנתה במהירות, עקב העובדה שהיא עברה לתחומם של הללו שהשתייכו לשמאל. ולמרות שה. פ. בלבצקי הייתה מודעת ביותר לגבי מה שהיא עצמה מסוגלת לראות – מאחר וייחודה היה בכך שהיא לא הייתה פשוט מדיום פסיבי, אלא הייתה בעלת זיכרון כביר לכול דבר שניגלה בפניה מהעולמות העליונים – בכל זאת, באופן בלתי נמנע, היא הייתה נתונה להשפעתם של אישים מסוימים כאשר היא רצתה להעלות גילויים מעולם הרוח. וכך היא תמיד התייחסה למה שבאמת היה צריך להשאירו בצד – היא תמיד התייחסה ל"מהטמות" (Mahatmas). הם רשאים להימצא ברקע, אבל אין זה הגורם אליו יש להתייחס כאשר עוסקים בקידום האינטרסים של האנושות.

וכך, לא עבר זמן רב לפני שה. פ. בלבצקי הייתה חייבת להגיע להחלטה. הגיע אליה רמז מקבוצות בלתי מזוהות (quarter) שהשתייכו לשמאל שהיא היוותה אישיות בעלת חשיבות מרכזית. היא ידעה היטב מה היה זה שהיא ראתה, אבל היא לא הייתה מודעת עד כמה חשובה היא הייתה כאישיות. זה התגלה לה לראשונה על ידי האגף השמאלי. אבל היא הייתה הגונה ביסודה ולאחר שרמז זה ניתן לה מהקבוצות הבלתי מזוהות שמהן, בהתחלה, היא בקושי היתה יכולה לקבל אישור לכך, עקב הגינותה היסודית היא ניסתה מצידה להגיע למעין פשרה עם האחוות האוקולטיות באירופה. משהו עדין ביותר היה חייב לנבוע מזה, מאחר ובאמצעות מתנת המדיומיזם הגדולה שלה היא הייתה מסוגלת לספק הוכחות לתופעות חשובות באמת באשר למה שהיה ידוע למתקדשים מהתיאוריות והסימבוליזם. אבל היא לא הייתה רק הגונה לעומק, היא הייתה גם מה שנקרא בגרמנית “Frechdachs” – "יצור חצוף". והיא אכן הייתה! היה לה בטבעה תכונה מסוימת המשותפת במיוחד להללו הנוטים למדיומיזם, דהיינו, חוסר עקביות בהתנהגותה החיצונית. כך התקיימו רגעים בהם היא היתה יכולה להיות חצופה ביותר ובאחד מרגעי התפרצות החוצפה הללו היא כפתה על אחווה אוקולטית שהחליטה לבצע ניסוי עימה, תנאים שלא ניתן היה ליישמם. אבל כפי שהיא ידעה היה ניתן להשיג הרבה בסיועה, והיא החליטה לעסוק בזה עם אחוות אחרות. וכך היא פנתה לאחווה אמריקאית. אחווה אמריקאית זאת הייתה אחת מאלו בהן הרוב התנודד בין הימין לשמאל, אבל בכל מקרה היה לה את הסיכוי לגלות דברים בעלי חשיבות עצומה הקשורים לעולם הרוח.

כעת, הייתה זו תקופה בה חברי אחוות אחרות מהשמאל גילו התעניינות עזה בה. פ. בלבצקי. חברי האחוות מהאגף השמאלי הזה היו זה מכבר בעלי אינטרסים מיוחדים משלהם. כרגע אני מציע שלא לדבר על אינטרסים אלו. אם זה יהיה נחוץ, אוכל לעשות זאת בזמן כלשהו בעתיד. כרגע מספיק לומר שהם היו חברי אחווה שהיה להם את האינטרסים המיוחדים שלהם, מעל לכול, אינטרסים בעלי מאפיינים פוליטיים חזקים. הם חזו את האפשרות של השגת משהו בעל אופי פוליטי באמריקה באמצעות אנשים שקיבלו הכשרה אוקולטית. מה שנבע מכך היה שברגע שה. פ. בלבצקי השיגה כבר כמות עצומה של ידע אוקולטי דרך עבודתה עם האגודות האמריקאיות, היא הייתה חייבת להיות מגורשת מהן, מאחר והתגלה שברקע נכח שם משהו פוליטי, כך שהדברים לא יכלו להימשך.

כעת הסיטואציה הפכה לקשה ביותר, קשה באופן קיצוני. מאחר ומה שניטל בכדי להפנות את תשומת ליבו של העולם לקיומו של עולם רוחי, ננטש במובן מסוים על ידי אוקולטיסטים רציניים מאחר והיה זה כישלון מחפיר. היה זה הכרחי להראות שאין לבטוח במה שהוצג על ידי הספיריטואליזם, למרות העובדה שהיו לזה חסידים רבים. זה היה רק מטריאליסטי, זה היווה ראיה רוחית חובבנית. האנשים המשכילים היחידים שהתעניינו בזה היו הללו שרצו להשיג אינפורמציה אודות עולם הרוח בדרך מטריאליסטית חיצונית. בנוסף, ה. פ. בלבצקי הבהירה לאגודה האמריקאית בעזיבתה שאין לה כוונה כלשהי להסתיר מהעולם את מה שהיא ידעה. והיא ידעה הרבה מאוד, מאחר והיא יכלה לזכור לאחר מכן את מה שהועבר דרכה. היא ניחנה בעזות מצח רבה!

כפי שהפתגם אומר, עצה טובה שווה זהב. מה היה צריך להיעשות? וכעת קרה משהו אליו התייחסתי בהזדמנויות שונות, מאחר וחלק ממה שאני אומר היום בהקשר זה אמרתי במקומות אחרים. בוצע משהו הנקרא באוקולטיזם "מעצר אוקולטי או כליאה אוקולטית".[3] ה. פ. בלבצקי הושמה במעצר אוקולטי. באמצעות מעשים שיכולים להתבצע רק על ידי חברי אחווה מסוימים – ואכן התבצעו, ויותר מכך, רק על ידי אחוות שהרשו לעצמן לעסוק באומניות אסורות – באמצעות תחבולות ומעשים מסוימים הם הצליחו לאלץ את ה. פ. בלבצקי לחיות למשך זמן מה בעולם בו כל הידע האוקולטי שלה הובל כלפי פנים. חישבו על כך בדרך זו: הידע האוקולטי היה בהילה (באורה) שלה. כתוצאה מתהליכים מסוימים שהוכנסו לפעולה, קרה שלמשך זמן רב כל דבר בהילה זו נזרק חזרה אל תוך נפשה. זאת אומרת כל הידע האוקולטי שהיה ברשותה היה כלוא. היא הייתה אמורה להיות מבודדת מהעולם החיצוני בכל הקשור לאוקולטיזם שלה.

זה התרחש בזמן בו ה. פ. בלבצקי הייתה עלולה להפוך לסכנה אמיתית באמצעות הפצת הדרכותיה בין היתר ובמיוחד בתוך אופק התנועה האוקולטית. מצב העניינים נודע לאוקולטיסטים הודים מסוימים שמצידם נטו בחוזקה לעבר השמאל, והאינטרס הראשי שלהם היה להפנות את האוקולטיזם שהיה יכול להינתן לעולם באמצעות ה. פ. בלבצקי בכיוון בו הוא היה יכול להשפיע על העולם בקו אחד עם מטרותיהם המיוחדות. באמצעות מאמצי האוקולטיסטים ההודים הללו שהיו בקיאים בפרקטיקות המתאימות, היא שוחררה ממעצרה בתוך ההילה שלה. היא הייתה חופשייה שוב והיתה יכולה כעת להשתמש ביכולותיה האוקולטית בדרך הנכונה.

מזה אתם יכולים להבין מה התרחש בנפשה, ואיזה צירוף גורמים נוצר, שהגיע לעולם דרך ה. פ. בלבצקי. אבל מאחר ומספר אוקולטיסטים הודים זכו לשחררה ממאסרה, הם שלטו בה במובן מסוים. פשוט לא התקיימה שם האפשרות למנוע מהם מלהשתמש בה בכדי לשלוח החוצה לעולם את אותו החלק של האוקולטיזם שתאם למטרתם. וכך דבר ראוי לציון "הוּסדר" – אם אני רשאי להשתמש במילה מגושמת. מה שהוּסדר יכול להיות מבוטא בקירוב בדרך הבאה: האוקולטיסטים ההודים רצו להביע את כוונותיהם המיוחדות הנוגדות להללו של האחרים, ולמטרה זו הם עשו שימוש בה. פ. בלבצקי. ניתנו לה הוראות להציב עצמה תחת השפעה מסוימת, מאחר ובמקרה שלה המצב המדיומיסטי היה צריך תמיד להיגרם מבחוץ – וזה איפשר להביא דרכה לעולם את כל סוגי הדברים.

בערך באותו הזמן היא התחברה לאדם שמההתחלה לא היו לו באמת אינטרסים תיאוסופיים באופן ישיר, אבל היה לו כישרון נהדר לארגון, כלומר, קולונל אולקוט (Olcott). אינני יכול לומר בוודאות, אבל אני משער שכבר התקיימו שם אגודות מסוימות בזמן שבלבצקי השתייכה לאגודה האמריקאית. אז תחת מסווה של אינדיבידואליות קודמת, הופיעה בשדה ראייתה הרוחנית של בלבצקי אישיות ששימשה במהותה כמכשיר למה שרצו לשלוח לעולם מהודו. אחדים מכם עשויים לדעת שבספרו אנשים מעולם אחר, קולונל אולקוט הרבה לכתוב אודות אינדיבידואליות זו שהופיעה כעת בחזיונותיה של ה. פ. בלבצקי תחת המסווה של אינדיבידואליות קודמת המצוינת כמאהטמה קוט-הומי (Mahatma Kut-Humi). אתם בוודאי יודעים שקולונל אולקוט כתב הרבה מאוד אודות מאהטמה קוט-הומי, בין היתר שבשנת 1874 מאהטמה קוט-הומי זה הכריז איזו אינדיבידואליות חיה בתוכו. הוא ציין ששמה של אינדיבידואליות זו היה ג'ון קינג, פיראט ימי רב עוצמה מהמאה השבע עשרה. זה ניתן לקריאה בספרו של אולקוט אנשים מעולם אחר.

לכן, במאהטמה קוט-הומי יש לנו עסק עם רוח של פיראט ימי נועז מהמאה השבע עשרה אשר במאה התשע עשרה, היה מעורב בגילוי רב חשיבות שנערך בעזרת ה. פ. בלבצקי וגם בעזרת אחרים. הוא הביא ספלי תה ממרחק מה, הוא הביא את כול סוגי העדויות מקברו של אביה של ה. פ. בלבצקי[4], וכן הלאה. לכן, מדווחו של קולונל אולקוט, חייבים להניח שהיו אלו מעשים של פירט נועז מהמאה השבע עשרה.

כעת, קולונל אולקוט מדבר בדרך יוצאת דופן אודות ג'ון קינג. הוא אומר שאולי יש לנו כאן עסק, לא עם רוח של פיראט, אלא אולי עם יצירה של מסדר הנסמך להשגת מטרותיו על נציגים בלתי נראים, המתקיימים בקרב אנשים פיסיים. לפי דיווח זה, קוט-הומי חייב להיות חבר במסדר העוסק בפרקטיקה כמו זאת שתיארתי וכתוצאה מכך נקשר קשר עם העולם דרך ה. פ. בלבצקי, אבל קשר הקשור לכל סוגי האינטרסים המיוחדים ששאפו להפיץ בעולם בהדרכה הודית ספציפית.

זו הייתה בקירוב הסיטואציה בשנות השבעים של המאה התשע עשרה. כאן יש לנו עדות להתרחשויות משמעותיות ביותר שחייבים להראותם במסגרת אחת כאשר אנו לוקחים בחשבון את מלוא מהלך המאורעות בתנועה האוקולטית. היה זה אותו קולונל אולקוט אשר באמצעות "פרסיפיטאציה (precipitation)" (ראה הערה 5), יצר את הספרים של סינט (Sinnett), הספר הראשון, מכתבים אודות העולם האוקולטי, ובמיוחד הספר בודהיזם אזוטרי.

ספר זה בודהיזם אזוטרי הגיע לידי זמן קצר מאוד לאחר שיצא לאור – למעשה תוך מספר שבועות – ויכולתי לראות מזה שהושקעו מאמצים, במיוחד מצד קבוצות לא מזוהות מסוימות, להעניק צורה מטריאליסטית לחלוטין ללימודים הרוחיים. אם הייתם לומדים את בודהיזם אזוטרי עם התובנה שרכשתם במהלך הזמן, הייתם נדהמים מהצורות המטריאליסטיות בהן הוצגו שם העובדות. זהו מטריאליזם בצורותיו הגרועות ביותר. עולם הרוח מוצג בדרך מטריאליסטית לחלוטין. אין איש המצליח לתפוס ספר זה היכול לנער עצמו מהמטריאליזם. הנושא מאוד שנון אבל לא ניתן להימלט מהמטריאליזם שבספרו של סינט, ללא חשיבות לאילו גבהים נשגבים הוא מתיימר לשאת את הקורא. וכך הללו שהיו כעת 'נותני-לחמה' של ה. פ. בלבצקי – סלחו לי על האנלוגיה המטריאליסטית – לא היו רק בעלי מטרות מיוחדות הקשורות לאינטרסים הודים, אלא הם גם ביצעו ויתור שנון לרוח המטריאליסטית של התקופה. וההשפעה שהייתה לספרו של סינט על מספר גדול מאוד של אנשים הראתה עד כמה נכונה הייתה הספקולציה שהם ביצעו.[5] פגשתי מדענים שהיו שבעי רצון מהספר הזה מאחר וכל דבר התאים לרשימת המצאי (stock-in trade) שלהם ועדיין הם היו מסוגלים להרהר בקיומו של עולם הרוח. הספר סיפק את כל הדרישות של המטריאליזם ועדיין אִפְשֵר לפגוש את הצורך לעולם הרוח ואת ההכרה בקיומו.

כפי שאתם יודעים בהתפתחותם הלאה של התרחשויות אלו, ה. פ. בלבצקי כתבה את הדוקטרינה הסודית בשנות השמונים של המאה התשע עשרה, ובשנת 1891 היא מתה. הדוקטרינה הסודית נכתבה באותו הסגנון בו נכתב בודהיזם אזוטרי, למעט העובדה שהוא תיקן מספר שגיאות גסות אשר כל אוקולטיסט איזשהו היה יכול לתקנן מיד. תמיד דיברתי אודות המאפיינים המיוחדים של ספרה של בלבצקי ואין צורך להיכנס לזאת שוב. אז, על בסיס של מה שהתחולל בדרך זו, החברה התיאוסופית נוסדה וביסודו של דבר, שימרה את המגמה ההודית. המגמה ההודית המשיכה להתקיים, למרות שלא באותה האינטנסיביות שרווחה תחת השפעתו של ג'ון קינג. מה שתיארתי לכם עכשיו היה, כאילו נתיב חדש ביצע ויתור למטריאליזם של התקופה, אבל בכל זאת התעתד להראות לאנושות שעולם הרוח חייב להילקח בחשבון בנוסף לעולם החיצוני החומרי.

פרטים רבים היו יכולים להתווסף למה שאמרתי עכשיו, אבל הזמן קצר מידי. אפנה בבת אחת להראות לכם כיצד תנועתנו המדעית-רוחית נטלה את מקומה בתוך תנועה שכבר התקיימה.

אתם יודעים שיסדנו את הענף הגרמני של החברה התיאוסופית באוקטובר 1902. בחורפים של השנים 1900 ו-1901 כבר נתתי הרצאות בברלין אשר יכולות להיקרא הרצאות "תיאוסופיות", מאחר והן ניתנו בחוגם ובהזמנתם של התיאוסופים של ברלין. ההרצאות הראשונות היו הללו אשר לבסוף הפכו לספר הנקרא Die Mystik im Aufgange des neuzeitlichen Geisteslebens (תורגם לאנגלית תחת הכותרת מיסטיציזם וחשיבה מודרנית). הרצאות אלו ניתנו לחוג חברים של החברה התיאוסופית, בה אני עצמי לא הייתי חבר אז. חייבים להבין כבר מההתחלה שהייתי קשור עם הלימוד שכבר רווח והייתי צריך להוביל מספר אנשים כך שיפנו את דעתם לעבר עולם הרוח. כך בכל העולם היו אנשים שבמידת מה היו מוכנים ורצו לדעת משהו אודות עולם הרוח. הם לא ידעו דבר אודות הדברים שסיפרתי לכם היום, לא היה להם מושג קל שבקלים אודותם. אבל התקיים בהם געגוע אמיתי לעולם הרוח, ומסיבה זו הצטרפו לתנועה בה געגוע זה היה יכול להיות מסופק. וכך בתנועה זו נמצאו אנשים שליבם התגעגע לידע אודות עולם הרוח.

אתם יודעים שנדרשתי לבצע פניה לא צפויה בדרך מעוותת ומגוחכת בהשקפת עולם השונה לחלוטין מזו שהוצגה בספרי Welt- und Lebensanschauungen im neunzehnten Jahrhundert (העולם והגישה הפילוסופית במאה התשע עשרה).[6] החלק הראשון הופיע בפברואר 1900, והחלק השני באוקטובר. נדרשתי להחליף צדדים בפתאומיות ולעבור לתיאוסופיה. כעת, לעיתים קרובות סיפרתי לכם שלא רק ספרו של סינט, למשל, הגיע לידי מיד לאחר הוצאתו, אלא שגם היו לי קשרים קרובים עם החברה התיאוסופית הצעירה בווינה. אכן עליכם להבין מהם התנאים ששררו באותו הזמן, ואני רוצה גם לתת לכם סקירה אובייקטיבית קצרה ביותר למה שקדם להקמת הענף הגרמני. היו אנשים בחברה התיאוסופית שהשתוקקו להכיר את עולם הרוח, ונתתי הרצאות בחוגם. היו אלו ההרצאות אודות מיסטיציזם והמיסטיקות שנתתי בחדר קטן בביתו של הרוזן ברוקדורף (Brockdorff). באותו הזמן לא הייתי חבר (בחברה התיאוסופית). ההקדמה לכרך המודפס המכיל הרצאות אלו היא מספטמבר 1901. בקיץ 1901 אספתי את ההרצאות שניתנו בחורף הקודם, לספר שיצא לאור בספטמבר 1901 ונקרא Die Mystik im Aufgange des neuzeitlichin Geistlebens (המיסטיקה בשחר המאה התשע עשרה).[7]

אקרא את השורות הראשונות מההקדמה בספר זה:

"הדברים המובאים בעבודה זו מבטאים את תוכן ההרצאות שניתנו על ידי בחורף האחרון בספריה התיאוסופית בברלין. הוזמנתי על ידי הרוזן והרוזנת ברוקדורף לדבר אודות מיסטיציזם לפני מאזינים שהתעניינו ברצינות בנושא. עשר שנים קודם לכן לא הייתי מסתכן להיענות לבקשה כזאת. לא משום שעולם הרעיונות שאני מביא עכשיו לידי ביטוי לא נכח בי זה מכבר. עולם רעיונות זה הוצג בספרי הפילוסופיה של הפעילות הרוחית (הפילוסופיה של החירות), שהוצא לאור על ידי אמיל פלבר בברלין ב-1894. אלא שבכדי לבטא עולם רעיונות זה כפי שאני עושה היום וכך ליצור בסיס ללימוד כפי שיצרתי בספר הנוכחי, מתחייב משהו שונה למדי מאשר רק שכנוע מוצק באמתותן האינטלקטואלית. הדבר מחייב קשר אינטימי עם עולם רעיונות זה, כזה שניתן להשיגו לאחר שנים רבות. רק כעת, לאחר שקשר אינטימי זה הוענק לי, אני מעז לדבר באופן גלוי בספר זה".

כעת אתם יכולים להבין מדוע הרשיתי לתוכן ההרצאות שניתנו בחוגים שונים ביותר למצוא מקום בתנועה האוקולטית. במהדורה הראשונה של הספר המיסטיקה בשחר המאה התשע עשרה, הבא להלן נכלל בפרק אודות שלינג שם ציטטתי מהמהדורה הראשונה, שהוקדשה לארנסט הקל והוצאה לאור בפברואר 1900. אקרא מספר פסקאות מהספר שעליו אנשים אמרו שהוא נבע מהשקפת עולם שונה למדי מזו שהוצגה בספר אודות המיסטיציזם.

"כעת קיימות שתי דרכים אפשריות לתיאור ישות המהווה בעת ובעונה אחת רוח וטבע. האחת: אציג את חוקי הטבע הפעילים במציאות, או (בדרך השנייה) אראה כיצד הרוח פועלת בכדי להגיע לחוקי טבע אלו. אותו הדבר הנחה אותי בשני המקרים. האחד הראה לי כיצד לעמוד בהתאמה עם החוק כפי שהוא פעיל בטבע. השני הראה לי מה הרוח עושה בכדי להציג לעצמה את אותה התאמה לחוק. במקרה הראשון המשכתי בדרך של מדעי הטבע, בשנייה במדע הרוח. שלינג מתאר בדרך מעניינת כיצד השתיים הללו קשורות. הוא אומר: "הנטייה ההכרחית של כל מדעי הטבע היא להתרומם מהטבע לתבונה (לאינטליגנציה). שום דבר אחר אינו מוּנח ביסוד המאמצים להביא תיאוריה אל תופעת הטבע. השלמות הגבוהה ביותר של מדעי הטבע תהיה הפיכה לרוחניות (spiritualisation) מוחלטת את כל חוקי הטבע לחוקים של ההתבוננות והחשיבה. תופעה (החומר) חייבת להיעלם לחלוטין, והחוקים לבדם (הפורמלי) נשארים. לפיכך, ככול שהתאמה רבה יותר לחוק מובאת אל הטבע עצמו, כך מוּסָרִים יותר הצעיפים, התופעות עצמן הופכות ליותר רוחיות ולבסוף נעלמות לגמרי. תופעה אופטית אינה יותר מאשר גיאומטריה שקוויה מצוירים על ידי אור, והאור עצמו כבר מהווה חומריות מעורפלת. בתופעת המגנטיות כל עקבות החומר אבדו, ובהללוּ של הגרביטאציה, אשר אפילו מדען הטבע יכול רק לקבלן כפעולות רוחיות ישירות – כהשפעה מרחוק – לא נשאר דבר למעט חוקיה הטבועים (כזיכרון) במרחב המכניזם של התנועות השמיימיות. התיאוריה המושלמת של הטבע תהיה זאת שעל סמך תיאוריה זו, הטבע כולו יתמוסס לאינטליגנציה. המוצרים חסרי החיים והתודעה של הטבע מהווים רק ניסיון כושל של הטבע לשקף עצמו. בכל אופן, מה שקרוי טבע חסר חיים הוא אינטליגנציה שאינה בשלה, לכן בתופעותיו, המאפיין האינטליגנטי עדיין מציץ דרכו, אבל ללא תודעה. הטבע מגיע למטרתו הגבוהה ביותר – להפוך עצמו בשלמות לאובייקט – רק בהשתקפותו הסופית הגבוהה ביותר, אשר אינה אחרת מאשר האדם, או באופן כללי יותר, במה שאנו קוראים לו היגיון/תבונה (Reason), דרכו הטבע חוזר לעצמו לראשונה, ובזה הופך לגלוי שהוא, הטבע, זהה מלכתחילה עם מה שמוכר בנו כאינטליגנציה ותודעה".

ובהתייחסי הלאה לשלינג, אני אומר מאוחר מעט יותר:

"לשלינג, עם חשיבתו המתקדמת, לימוד העולם היווה את לימוד האל, או תיאוסופיה. הוא כבר ניצב בשלמות על קרקע זו, כאשר ב-1809, הוא הוציא את חקירות פילוסופיות לתוך טבע חירות האדם ונושאים קשורים. כל השאלות באשר לתפיסות העולם התגלו לו עכשיו באור חדש. אם כל הדברים הם אלוהיים כיצד הגיע הרוע לעולם, מאחר ואלוהים יכול להוות רק טוב מושלם? נפש האדם היא באל, כיצד קרה שהיא עוסקת באינטרסים של החיפוש העצמי שלה? ואם היא אלוהים מי פועל בתוכי, כיצד יכול אני, כמי שלכן בשום פנים אינו יכול לפעול כישות עצמאית, עדיין להיקרא חופשי?"

השקפה זו של העולם אינה מונחת בצד והמשכתי ואמרתי:

"עם השקפות כאלו, שלינג הוכיח עצמו כפילוסוף נועז ביותר, האמיץ ביותר מהפילוסופים שהרשו לעצמם להיות מושפעים מקאנט באמצם השקפה אידיאליסטית של העולם. תחת ההשפעה של דחף זה, האדם נטש את ההתפלספויות אודות דברים השוכנים מעבר למה שחושי האדם לבדם והחשיבה הקשורה להתבוננויות אלו, ביטאו. אנשים ניסו להניח תוכן במה ששוכן בתוך שדה ההתבוננות והחשיבה. אבל היכן שקאנט הסיק מזה את המסקנה הבלתי נמנעת שאדם אינו יכול לדעת דבר אודות הדברים 'שְמֵעֵבֶר', יורשיו הצהירו: מאחר וההתבוננויות והחשיבה אינם מצביעים על אלוהי כלשהו ב'מֵעֵבֶר' זה, הם עצמם מהווים את האלוהי. בין אלו שהצהירו זאת, שלינג היה רב העוצמה ביותר. פיכטה קיבץ כל דבר לעצמיות. שלינג הרחיב את העצמיות על פני כל דבר. שלא כמו פיכטה הוא לא רצה להראות שהעצמיות היא הכול, אלא להיפך, שכול דבר מהווה את העצמיות. לשלינג היה האומץ להצהיר שלא רק התוכן הרעיוני של האני הוא אלוהי, אלא כל האדם מהווה אישיות-רוחית. הוא לא הפך רק את היגיון האדם לאלוהי, אלא את תוכן חיי האדם לישות פרטית אלוהית. מי שקורא להסברת העולם: האנשה (מייחס תכונות אנושיות לדברים האחרים), המתחילה מהאדם, יוצא מההנחה שבבסיס השלם של מהלך העולם שוכנות ישויות המכוונות את ההתרחשויות, כשם שהאדם מכוון את פעולותיו. גם הללו, שהניחו שאינטליגנציה קוסמית מונחת בבסיס ההתרחשויות, הסבירו גם הם את העולם מתוך האנשה. מאחר ואינטליגנציה קוסמית זו אינה דבר אחר מאשר ההיגיון של האדם שהפכה לכללית ואוניברסאלית. כאשר גיתה אומר: "האדם לעולם אינו מבין עד כמה הוא מאניש" שכלו (his mind) היה מוקסם מהמחשבה שהאנשה נסתרת מוכלת בביטוי הפשוט ביותר שאנו מבצעים אודות הטבע. כאשר אנו אומרים "גוף מתגלגל הלאה מאחר וגוף אחר פגע בו", אנו יוצרים רעיון כזה מתוך האני שלנו. אנו מכים בגוף והוא מתגלגל הלאה. אם אנו רואים שכדור נע לעבר כדור אחר והכדור האחר הזה נע הלאה, אנו חושבים אודות המכה שיקבל הכדור השני מהראשון כאנלוגיה להשפעת המכה שאנו עצמנו הפעלנו. ארנסט הקל דיבר על הדוגמה המאנישה: 'יצירת העולם האלוהית ושלטון העולם האלוהי דומה למוצרים המכאניים של טכנאי מתוחכם או מהנדס, ולניהול מדינה של מחוקק חכם. האל המושל כבורא, המפרנס והשליט של הקוסמוס מובן כאן כאנושי לחלוטין בחשיבתו ופעולתו'. לשלינג היה האומץ להוביל את ההאנשה לתוצאתה הסופית המוחלטת. הוא הצהיר שהאדם ומלוא תוכן חייו אלוהיים. ולא רק הרציונאלי שייך לתוכן חיים אלו, אלא גם הלא רציונאלי, הוא היה מסוגל גם להסביר את קיום האי רציונאליות בעולם. לקצה זה הוא היה חייב למתוח את ההשקפות הרציונאליות של השכל (mind) ההגיוני על ידי הוספת דבר אחר, שמקורו אינו מונח בחשיבה. לנקודת השקפה עליונה זו – לפי דעתו – הוא קרא 'פילוסופיה חיובית (פוזיטיבית)'. 'דבר זה מהווה' כך הוא אמר 'פילוסופיה חופשית אמיתית. כל מי שאינו רוצה בזאת רשאי לעזוב זאת. אני משאיר כל אחד חופשי. אני רק אומר שאם מישהו רוצה, למשל, לוודא את מהלך הדברים הממשי, להיות בעל יצירת עולם חופשית וכן הלאה, הוא יכול להצליח רק דרך נתיב של פילוסופיה כמו זאת. אם פילוסופיה רציונאלית מספקת אותו והוא אינו מבקש דבר מה נוסף, הרשו לו להסתפק בזה, אבל הוא חייב לוותר על הניסיון למצוא בפילוסופיה רציונאליסטית את מה שלרוע המזל אינו יכול להיכלל בתוכה, דהיינו, האל האמיתי והמציאות המונחת בבסיס מהלך הדברים, ויחסים חופשיים של האל לעולם. פילוסופיה שלילית (נגטיבית) תישאר באופן מובהק הפילוסופיה עבור בתי הספר, ואילו פילוסופיה חיובית (פוזיטיבית), הפילוסופיה (תהווה פילוסופיה) עבור החיים. רק באמצעות שתיהן ביחד יגיע הקידוש שאדם רשאי לצפות מהפילוסופיה. ידוע היטב שהמקודשים האלוסיאים הבחינו בין המיסטריות הקטנות יותר לגדולות יותר. הקטנות יותר היוו הכנה עבור הגדולות יותר…. פילוסופיה חיובית היא ההתפתחות הנחוצה של הפילוסופיה השלילית כאשר זאת הובנה נכון. ניתן לכן לומר: בפילוסופיה שלילית המיסטריות הקטנות יותר מפוארות, בפילוסופיה חיובית הגדולות יותר."

פרק זה של ספרי מסתיים בפסקה:

"אם מצהירים על החיים הפנימיים כאלוהיים, יהי זה חוסר עקביות להגביל עצמנו לחלק אחד שלהם. שלינג לא נפל לחוסר עקביות זו. כאשר הוא אמר שלהסביר את הטבע זה ליצור את הטבע, הוא מצביע על כיוון השקפתו בנוגע לחיים. אם הלימוד המשקף של הטבע הוא חזרה על יצירתו, המאפיין הבסיסי של יצירתו חייב להתאים לזו הנובעת מפעילות האדם. זו חייבת להיות פעולה הנובעת מפעילות רוחית חופשית, לא כזו הדומה לנחיצות גיאומטרית. אבל אין אנו יכולים להכיר יצירה חופשית באמצעות חוקי ההיגיון. זה חייב לגלות עצמו באמצעים אחרים."

כתבתי אודות ההיסטוריה של השקפות העולם בהן החזיקו במאה התשע עשרה. לא יכולתי להתקדם מעבר לכך, מאחר ומה ששלט באותו הזמן באבולוציה מתקדמת היו ניסיונות חובבנים טהורים שהיו חסרי השפעה על התקדמות המחקר הפילוסופי. חומרים כאלו לא יכלו לעצב חלק מספר זה. אבל תיאוסופיה, עד כמה שהיא נישאת אל תוך חשיבה רצינית – את זה אתם מוצאים בפרק על שלינג.

החלק השני של הספר, העוסק, בראש ובראשונה בהגל, יצא בשניים באוקטובר. היה זה המועד בו התחלתי לתת את ההרצאות אליהן התייחסנו, ובספטמבר 1901, הספר על מיסטיציזם הוצא כבר לאור. אני רוצה להפנותכם לביקורת על הספר העולם והגישה הפילוסופית במאה התשע עשרה שהופיעה ב-15 בדצמבר 1901 בעיתון של ברית הוגי הדעות החופשיים הגרמנים, הוגי הדעות החופשיים. באמת אין זה נובע מהצורך להדגיש עניינים אישיים, אלא בכדי לעזור לכם לבצע שיפוט בלתי משוחד. כאן, לאחר הקדמה והערות לכך שהתבצעה כאן הצגת דברים שאינה ניתנת לקריאה אודות התפתחות החשיבה במאה התשע עשרה, זה ממשיך ואומר:

"במיוחד בתחום הפילוסופיה בה יכול להתנהל ויכוח במילים מתאימות, חטאים רבים בוצעו בכתבים רבים. 'צופי ציון' וארגונים מכול סוג, על הקליקות המלומדות שלהם שלרוע המזל שייכים אליהן לא מעט מורים באוניברסיטאות, נושאים באחריות לכך."

ציטוט התמצית הבאה נעשה רק בכדי להצביע על הרצון הטוב בו דרכו התקבל הספר באותו הזמן:

"על אחת כמה וכמה, אנו חייבים לקבל בברכה את העובדה שד"ר רודולף שטיינר, מחבר הידוע כהוגה דעות מודרני וכפרוטגוניסט (דמות מרכזית), נטל על עצמו את המשימה להעניק לציבור הגרמני הצגה אובייקטיבית של הקונפליקטים הרוחניים שניטשו בגרמניה במאה התשע עשרה באשר להשקפות והרעיונות של העולם."

ואז לאחר הצגת תמצית מהספר, באה התבטאות לא רגילה ואני חייב להקריא לכם אותה במלואה. המחבר של סקירה זאת מצטער עקב מחסורו של משהו בספר, ומבטא זאת במילים הבאות:

"למרות שהספיריטואליזם של דו פרל (Du Prel) והכריסטיאניות המקורית המתנזרת של טולסטוי הן חסרות שימוש עבור פעילות תרבותית המתבססת על רעיון האבולוציה, עדיין בתור סימפטום הן בעלות ערך שלא ניתן להתעלם ממנו. אותו הדבר ניתן לומר על ניאו-בודהיזם (תיאוסופיה), אשר פיתחה טרמינולוגיה משלה, סוג של ז'רגון מיסטי. פסיכולוגיה של אמונה מודרנית ברוחות המתבצעת על ידי אדם בשיעור קומה מנטאלי של שטיינר מתקבלת בהחלט בברכה. השפה בה השתמש בספרו ניתנת להבנה בקלות. ללא שום קטעים ארוכים בעלי אופי פילוסופי אקדמי המפריעים להנאת הקורא".

זה נכתב בנובמבר 1901, זמן קצר לאחר שהתחלתי לתת הרצאות תיאוסופיות בברלין. בהחלט ניתן לומר שהייתה אז דרישה, דרישה של הציבור, שאדבר אודות המטרות והכוונות של התיאוסופיה. לא היה זה עניין של בחירה שרירותית, אלא כפי שהפתגם אומר, קריאה ברורה של קרמה.

בחורף 1901-1900, העברתי הרצאה על מיסטיציזם, ובזה של 1901-1902 הרצאות שדנו במיסטריות היווניות והמצריות בפירוט רב יותר. הרצאות אלו הודפסו לאחר מכן בספר כריסטיאניות כעובדה מיסטית.

החלק הגדול יותר של מיסטיציזם וחשיבה מודרנית תורגם מיד לאנגלית, עדיין לפני שהייתי חבר בחברה התיאוסופית. יכולתי לספר לכם דברים חשובים רבים, אבל הזמן לא מאפשר לי זאת כעת. ניתן לספר זאת בזמן אחר. אך אני חייב להוסיף דבר אחד.

אתם יכולים לראות בבהירות שבשום מקום בהשתלשלות הדברים לא התבצעה קפיצה פתאומית. דבר אחד הוביל למשנהו באופן טבעי למדי. בתחילת סדרת ההרצאות אודות המיסטריות היווניות והמצריות – שנערכו שוב בספרייתו של הרוזן ברוקדורף – ואכן גם בעת סדרת ההרצאות השנייה הייתה לי ההזדמנות לשמוע אודות עניינים שלא היו כה רציניים באותה העת, אבל הובילו בסופו של דבר לדברים שדברנו עליהם כאן כעל "מוּזָרוּיוֹת מיסטיות".

כך בשנים 1902-1901, דיברתי אודות המיסטריות היווניות מצריות ובהרצאות אלו נכחה מי שהיא כעת הגברת ד"ר שטיינר. היא שמעה גם את ההרצאה שנתתי בחברה התיאוסופית במהלך החורף של שנת 1900 אודות גוסטב תיאודור פכנר. הייתה זו הרצאה מיוחדת, שלא היוותה חלק מהסדרות האחרות. לכן, הגברת ד"ר שטיינר נכחה כבר בהרצאות אחדות שנתתי במהלך הזמן. היה יכול להיות מעניין להתייחס כאן למספר פרטים – אבל ניתן להשמיטם. הם רק מוסיפים מעט צבע למקרה. אם יהיה זה הכרחי, נוכל להוסיפם בהזדמנות אחרת.

לאחר ששהתה מחוץ לברלין זמן מה חזרה הגברת ד"ר שטיינר לברלין מרוסיה בסתיו, ונכחה ביחד עם מכרה של הרוזנת ברוקדורף בסדרת ההרצאות השנייה שניתנה בחורף 1902-1901. לאחר אחת ההרצאות אודות המיסטריות היווניות, מכרה זאת ניגשה אלי ואמרה – ובכן, ניתן רק לרמוז על משהו מסוג זה! לאחר מכן גברת זו הפכה תומכת פנאטית של החברה התיאוסופית ובהמשך תפסה עמדה גבוהה במסדר שנוסד בכדי לחכות לביאה השנייה של כריסטוס. באותו הזמן עליו אני מדבר, היא באה אלי לאחר ההרצאה על המיסטריות, יצרה אווירה של קדושה עמוקה סביב החברה התיאוסופית בכדי להוכיח את התקדשותה שלה, ואמרה: "דיברת אודות המיסטריות. אבל הן עדיין קיימות. מתקיימות עדיין חברות סודיות. האם אתה מודע לכך?"

לאחר הרצאה נוספת באותו הנושא, היא באה אלי שוב ואמרה: "ניתן לראות שאתה זוכר היטב את מה שלמדת כאשר היית במיסטריות היווניות!" זה משהו שאם לוקחים אותו קצת הלאה, גובל בשלב שראוי לכותרת "מוזרויות מיסטית".

בסתיו 1901, גברת זו אירגנה מסיבת תה. הגברת ד"ר שטיינר דיברה על מסיבות אלו תמיד כעל "חרצית תה" מאחר והיו הרבה מאוד מפרחים אלו בחדר. הגיע הזמנה מהמכרה של הרוזנת ברוקדורף ותמיד חשבתי שהיא רצתה – טוב, אני לא בדיוק יודע מה זה היה! היום שנבחר לייסד את החברה התיאוסופית היה בעל חשיבות מיוחדת עבור גברת זו. היא רצתה לגייס אותי כשותף לשורותיה, מאחר ולעיתים קרובות היא גששה את הדופק והייתה מאוד עקשנית – אבל דבר לא יצא מזה. בכל אופן, הייתי רוצה רק להתייחס לשיחה שהתרחשה בסתיו של שנת 1901 בין הגברת ד"ר שטיינר הנוכחית לביני באירוע של "חרצית התה" ההוא, כאשר היא שאלה האם אין צורך דחוף לעורר לחיים תנועה רוחית-מדעית באירופה. במהלך השיחה אמרתי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: "ללא ספק נחוץ לעורר לחיים תנועה כזאת. אבל אני אקשור עצמי רק עם תנועה הקשורה באורח בלעדי עם אוקולטיזם מערבי ואטפח את התפתחותה". ואמרתי גם שתנועה כזאת חייבת להיות קשורה לאפלטון, לגיתה וכן הלאה. ופרטתי את התוכנית השלמה להוציא זאת לפועל באותו הזמן.

בתוכנית זו לא היה מקום לפעילויות שאינן בריאות, אבל באופן טבעי הגיעו מספר אנשים בעלי נטיות כאלו. הם היו אנשים שהושפעו על ידי התנועה אודותיה דיברתי. אבל מהשיחה אותה הזכרתי בתחילת הרצאה זו, שניהלתי עם חבר החברה התיאוסופית האנגלית, תוכלו לראות שמשתמעת מתוכנית זו דחייה מוחלטת של כל הקשור במדיומיזם ואטביזם.

הנתיב בו אנו צועדים במשך שנים רבות הותאם מתוך הכרה מלאה. למרות שלא חסרו אלמנטים של ראיה רוחית מדיומיסטית ואטביסטית, לא בוצעה סטייה מנתיב זה, והוא הובילנו למקומנו הנוכחי.

כמובן, שהייתי חייב להסתמך על איתור אנשים בתוך החברה התיאוסופית שהשתוקקו והיו מסוגלים לזהות לעומק שיטות עבודה בריאות. הנוהל הקבוע של הללו שלא רצו בתנועה בה שוררת אחריות מדעית קפדנית ובריאה, היה לייצג באורח בלתי הולם את המטרה בעקבותיה צעדנו, בכדי להתאימה לתכליתם. ההיסטוריה של תנועתנו מציעה עדויות עשירות לכך שלא נסוגונו מהחדירה אל עולמות הרוח העליונים, עד למידה בה ניתן כעת, מתוך חסד, לגלותם לאנושות. אבל מצד שני, מה שלא ניתן להשיגו בדרך בריאה, באמצעות שיטות נכונות לכניסה לעולמות הרוח, נדחה בחומרה. הללו המכירים זאת ועוקבים אחר ההיסטוריה של התנועה לא צריכים ליטול זאת רק כהבטחה, מאחר והדבר ברור וניכר מעצם אופי העבודה המתנהלת כאן במשך שנים. היינו מסוגלים להתקדם הלאה בחקירה אמיתית של עולם הרוח הרבה הרבה יותר מאשר התאפשר אי פעם בחברה התיאוסופית. אבל נטלנו את הנתיב הבטוח, לא את הבלתי בטוח. ניתן לומר זאת בצורה גלויה וחופשייה.

תמיד סירבתי לעסוק בצורות עתיקות של אוקולטיזם עם אחוות או קהילות כלשהן בתחום האזוטריות. ורק בעקבות ההתחייבות מצד החברה התיאוסופית להעניק לי עצמאות מוחלטת פעלתי תקופת מה ובקשר מסוים עם החברה התיאוסופית ועם נוהלה, אבל לעולם לא בכיוון אליו היא הובילה. כבר בשנת 1907 כל דבר בעל אופי אזוטרי אמיתי נעלם לחלוטין מהחברה התיאוסופית, וההתרחשויות שבאו לאחר מכן ידועות לכם היטב. קרה גם שאחוות אוקולטיות באו אלי בהצעות כאלו או אחרות. אחווה אוקולטית מעורכת ביותר הציעה לי שאשתתף בהפצת סוג אוקולטיזם הקורא לעצמו 'רוזנקרוציאני', אבל לא נעניתי להצעה למרות שהיא הגיעה מתנועה אוקולטית מעורכת ביותר. אני אומר זאת בכדי להראות שאנו צועדים בנתיב עצמאי, המותאם לצרכים של תקופתנו, ובאופן בלתי נמנע, היסודות שאינם בריאים נחשבים על ידינו לבלתי רצויים עד מאוד.

—————————————————————————

  1. המאמרים של ד"ר שטיינר בכתב העת לוציפר גנוסיס נאספו והוצאו לאור כספר ששמוAus der Akasha-Chronik (מהכרוניקה האקאשית). ספר זה הוצא לאור בתרגומו האנגלי תחת השם זיכרון קוסמי בהוצאת רודולף שטיינר, ניו יורק, 1959. יצא בעברית בשם: מן הרשימות האקשיות – בהוצאת תלתן. – ראו כאן
  2. בין היתר ראה: אדם לאור האוקולטיזם, תיאוסופיה ופילוסופיה, הרצאות 7 ו-10 – יצא בעברית בהוצאת חירות – ראו כאן. אדם ארצי ואדם קוסמי, הרצאה 1. עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע, הרצאה 4. דברים בהווה ובעבר ברוח האדם, הרצאה 5. ראה גם הערות בסוף ההרצאה החמישית.
  3. הערת המתרגם לאנגלית: כפי הנראה באמצעות התהליך הידוע בספיריטואליזם
    כ-"פרסיפיטאציה ((precipitation". הוספת המתרגם לעברית: הכוונה להתעבות חומרית פיסית של הרוחני, לדוגמא הופעת ציור על בד ללא התערבות ידי אדם.
  4. ראה הערה בסוף ההרצאה החמישית.
  5. תוכן ספר זה נכלל ב- Die Rätsel der Philosophie(חידות הפילוסופיה).
  6. תורגם תחת השם מיסטיציזם וחשיבה מודרנית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *