התהוותה של דרך האנתרופוסופיה מתוך נתיב חייו של רודולף שטיינר ורוח התקופה שבה פעל ויצר – חלק ראשון

התהוותה של דרך האנתרופוסופיה

מתוך נתיב חייו של רודולף שטיינר ורוח התקופה שבה פעל ויצר

מאת: אורי בן דוד

14.2.2020

חלק ראשון

"הואיל ונכנסתי לעולם זה עם נטיות נפשיות מוגדרות מראש, ובגלל שנתיב חיי כפי שמסופר בביוגרפיה שלי מוגדר על ידי נטיות אלה כישות אנושית-רוחנית, חייב הייתי להיות קיים לפני הולדתי.

כישות רוחית חייב אני להיות החזרה של מישהו שדרך הביוגרפיה שלו ניתן להסביר את הביוגרפיה שלי.

בכל מחזור חיים, הרוח האנושית מופיעה כהישנות של עצמה עם הפירות של ההתנסויות במהלך חיים קודמים.”

רודולף שטיינר.

מבוא – ההקדמה שכתב מוריס איטח לתרגום מאנגלית של האוטוביוגרפיה של שטיינר.

הספר יצא לאור בעברית בהוצאת 'בדולח'

"האוטוביוגרפיה של רודולף שטיינר במקור, הופיעה בשבעים חלקים בכתב העת:

Das Goetheanum, Internationale Wochenschrift für Anthroposophie und Dreigkiederung, דורנאך, שוויץ, (9 בדצמבר 1923 עד 5 באפריל 1925). בסופו של כל חלק הוסיף שטיינר: "המשך יבוא במהדורה הבאה". מעניין שהוא החסיר הערה זו בסופו של החלק השבעים במספר. לאחר מותו של שטיינר, אספה מרי שטיינר את כל החלקים וארגנה אותם מחדש ב-38 פרקים, והם פורסמו כאוטוביוגרפיה בחודש ספטמבר 1925 על ידי ההוצאה לאור הפילוסופית – אנתרופוסופית שבגיתהאנום (דורנאך), שפרסמה גם את המהדורה השנייה ב-1932. מהדורות מאוחרות יותר יצאו לאור ב-1939, 1948 ו-1961, שנת המאה להולדתו של שטיינר. תרגום זה (מאנגלית) משחזר את שבעים החלקים המקוריים, כפי שנכתבו ופורסמו על ידי רודולף שטיינר. הטקסט מחולק לשלוש תקופות עיקריות, כפי שמצויין על ידי שטיינר."

הקדמה

בפתח המאה העשרים, לאחר יותר משלושים שנות חיפוש ומאבק רוחני – מגיש ר.שטיינר את אחד מפירות יצירתו האינדיבידואלית, את הספר: "כיצד קונים דעת של העולמות העליונים?“. הספר נפתח במשפט: בכל אדם רדומים כשרים שבאמצעותם הוא יכול לקנות דעת של העולמות העליונים. בהמשך מוסיף ר. שטיינר: "הדרכים שמכשירות את התלמיד לקבלת הידע הרוחני קבועות הן ומדויקות. מסלולן בעולם הרוח, מקום בו שומרים המתקדשים את ידיעותיהם העילאיות חרוט בציוני דרך בלתי נמחקים. בזמן הקדום אפשר היה לראות את מקדשי הרוח בחיצוניותם. בימינו אנו אין לראותם או למוצאם בעולם הנגלה לחושים. ואולם, הם קיימים במצב רוחי בכל אתר ואתר והמחפש אחריהם, ימצאם.“

לאור זאת, עשויים אנו לשאול את עצמנו: אילו חוויות והתנסויות עבר רודולף שטיינר במהלך חייו, עד הגיעו לשלב בהתפתחותו כאדם וכאיש רוח, שבנפשו הבשילו הכשרים שאפשרו את כתיבת הספר: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?

תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בתיאוריו של רודולף שטיינר עצמו, באוטוביוגרפיה שכתב, אשר מעניקה לנו גישה אינטימית אל האנושי והאינדיבידואלי שבישותו, אל ליבת דרכו הרוחנית ואל תוך נתיב יצירתו הפילוסופית והמדעית-רוחית.

בחרתי בנקודת המוצא האנושית-ביוגרפית, האוטוביוגרפית, כדי לנסות ולהיכנס לתהליך ההתהוות והעיצוב של דרך האנתרופוסופיה, אל תוך נתיב חייו של רודולף שטיינר ורוח התקופה שבה פעל ויצר. מסלולה של דרך זו בעולם הרוח חרוט בציוני דרך בלתי נמחקים.

השתדלתי להביא לידי ביטוי את תהליכי ההתהוות והעיצוב של דרך האנתרופוסופיה מתוך הווייתם ומהותם הפנימית, במאמץ לאפשר לזיקה האינטימית ולקשר שקיים בין האנשים והישויות, הנושאים והתקופות, התהליכים והפעילויות, להתחיות ולהתבהר מתוך התיאור עצמו.

הצעידה דרך נתיב חייו של רודולף שטיינר ורוח התקופה שבה פעל ויצר, עשויה לפתוח בפנינו את שער הכניסה אל תוך תהליך רוחני-יצירתי שאותו יכול לעבור כל אדם ששאלות קיומיות באשר למהות האדם והעולם מהוות מוטיב מרכזי בחייו.

את נתיב האנתרופוסופיה איפיין רודולף שטיינר "כשביל של הדעת, שנועד להדריך את הרוחי שבאדם לקראת הרוחי שבעולם.

הכמיהה לאנתרופוסופיה מתעוררת מתוך מעמקי ליבו של האדם, במרחבי עולמו הרגשי, ורק כאשר האדם, בפעילותו הרוחנית החופשית, יוצר קשר חי עם ישות האנתרופוסופיה, עשוי הוא לחוות את הגשמת כמיהתו, את הגשמת משאלת ליבו בחייו ובפעילותו בעולם. את הקשר החי עם ישות האנתרופוסופיה יבקש ליצור האדם שמוצא בה, בהוויתה הרוחית, את אשר מחפש הוא מתוך דחף חייו הפנימיים. בדרך האנתרופוסופיה יצעדו אנשים ששאלות באשר למהות האדם והעולם נחוות בנפשם כצורך קיומי של חייהם המבקש תשובה, כמו שחווים הם את הצורך להשקיט את הצמא והרעב באמצעות שתייה ואכילה.“

איפיון המפגש בין הרוחי שבאדם לבין הרוחי שבעולם מומחש בתיאור מרגש, שמופיע בפרק 51 באוטוביוגרפיה של רודולף שטיינר, בחלק השני שכותרתו: קרקע פוריה, וויימר, 1897-1890: “באותה תקופה הרגשתי שמתעוררת בי התמסרות נמרצת ביותר להתנסות בתעלומות החיים ולא רק להבינם באמצעות תיאוריות. על מנת למצוא יחס נאות לעולם מתוך התבוננות מדיטטיבית, שמתי בפני נפשי שוב ושוב את המחשבה הבאה: “העולם מלא תעלומות. יכול אני לגשת אליהן באמצעות כוח ההכרה שמוביל את האדם אל תוכן מחשבה כפיתרון לתעלומה. אולם, כך אמרתי לעצמי, תעלומות אינן באות על פתרונן באמצעות מחשבות. המחשבות מביאות את הנפש אל נתיב הפיתרון אך הן לא מכילות את הפיתרון.

תעלומה צצה בעולם הממשי כתופעה. הפיתרון צץ במידה שווה באותה ממשות. משהו מופיע כישות או תהליך ופותר את התעלומה. העולם כולו מלבד הישות האנושית מהווה תעלומה – תעלומת העולם הממשית – ובני האדם הם הפיתרון. כתוצאה מכך, יכולתי לחשוב: בני האדם יכולים לדבר אודות אותה תעלומה אוניברסלית אך הם לעולם לא יוכלו לומר יותר על התשובה מאשר מה שהם למדו על עצמם כבני אדם. כך הופכת גם ההכרה לתהליך במציאות. שאלות חושפות עצמן בעולם. תשובות חושפות עצמן כממשויות. חווית הידיעה הינה השתתפות האדם במה שיש לישויות ולתהליכים בעולמות הרוח ובעולם הפיזי לגלות.“

התהוותה של דרך האנתרופוסופיה מתוך נתיב חייו של רודולף שטיינר

ורוח התקופה שבה פעל ויצר

פתיחה

פרידריך מיטלמאייר, בן דורו של רודולף שטיינר שהכיר אותו היטב אמר עליו "מבלי שרודולף שטיינר ידבר על כך, מתרשמים אנו שהווית חיים זו שלו הוכנה במשך זמן רב מאוד, זמן רב לפני לידתו ושהמסייעים הדרושים נשלחו בזמן ולמקום הנכון – שנתיב חייו התכנס אלי מפעל חיים ומשימה, במלוא המודעות והחכמה שחודרת אל תוך ההיסטוריה האנושית.

לאנשים שמתבוננים 'מבחוץ' על האירועים וההתרחשויות אין מושג על כך. חייו של מנהיג האנושות בשליחות ממערך גבוה ביותר מהווים יצירת אמנות שעשויה בידי בני אדם ומלאכים יחדיו."

את החלק הראשון של האוטוביוגרפיה, שכותרתו: זרעים של הארה – 1890-1861, פותח ר' שטיינר במילים: "במהלך שיחות פומביות על האנתרופוסופיה (מדע הרוח) הביעו אנשים מחשבות ודעות אודות נתיב חיי. ממה שנאמר עולה שאנשים נחפזו לשפוט את הסיבות ביחס לשינויים בהתפתחותי הרוחית. בשל כך, הציעו ידידים שאכתוב משהו אודות חיי.

מוכרח אני להודות שאיני נוטה לעשות זאת. תמיד השתדלתי לארגן את מה שהיה עלי לומר או חשתי מחויב לעשות לפי מה שדרשו הנסיבות ולא מתוך חישובים אישיים. הייתי בדעה שבשטחי חיים רבים מעניק האלמנט האישי-אינדיבידואלי את הגוון בעל הערך הרב ביותר לפעילות אנושית, אלא שנראה לי שעל אלמנט אינדיבידואלי זה לבוא לידי ביטוי דרך דיבורו של האדם ופעולותיו ולא דרך התבוננות על אישיותו שלו. מה שיכולה התבוננות עצמית כזו לייצר הינו נושא שעל כל אדם ליישב עם עצמו.

אף על פי כן, החלטתי לכתוב פרק זה של חיי, כי אני מרגיש מחויב להביא תיאור אובייקטיבי של הנתיב הרוחי שלי וברצוני לתקן מספר רב של דעות שגויות על זיקתי האישית כלפי מה שקידמתי באנתרופוסופיה. בקשתם הדחופה של ידידיי נראית מוצדקת בנסיבות אלה."

האזנה למילים שמבטאות את מהלך חייו של האדם, את הביוגרפיה שלו, במיוחד כאשר היא נכתבת על ידי האדם עצמו כאוטוביוגרפיה – מאפשרת כניסה אל תוך 'קודש הקודשים' של ישותו – אל מרחב חייו האינטימי ביותר. מן הראוי להאזין למילים שנכתבות מתוך יראת כבוד עמוקה, מתוך כוונה ליצור בתוכנו מרחב של הקשבה שיאפשר לנו לפגוש את רודולף שטיינר האדם כפי שהוא היה רוצה שאכן נחווה את ישותו, את נתיב חייו. כאשר נוצר מרחב זה של הקשבה, של האזנה לרוחו הדוברת דרך המילים והפעילויות, אפשר להרגיש שהקשר איתו ועם יצירתו מתחייה, מתעשר ומוביל מטבע הדברים גם להעצמת הזיקה הרגשית והרוחנית לדרך שאותה סלל, לנתיב שבו צעד.

התיאור שמובא כאן, שעוצב מתוך קריאה במקור הגרמני ובתרגום של מוריס איטח מאנגלית, לא נועד לבוא במקום קריאה מעמיקה ויסודית באוטוביוגרפיה שכתב שטיינר בתקופת חייו האחרונה עלי אדמות. הוא מבקש לעורר את הרצון לקרוא את האוטוביוגרפיה בשלמותה. תוכנה מבטא ומשקף את יצירת חייו של שטיינר – יצירה העשויה לסייע לאותם אנשים הרוצים בכך, להעמיק ולהעשיר את היכרותם עם אישיותו הייחודית, עם יצירתו ועם הדרך הרוחנית שאותה פילס ובה צעד לאורך חייו.

שנות החניכות – זרעים של הארה – 1890-1861

פרק ראשון

לידה ושנים ראשונות

רודולף שטיינר נולד בתאריך 27 בפברואר, 1861 בקרלייבץ, כיום קרואטייה, בכפר קטן באזור שבין אירופה המרכזית והמזרחית. על הוריו ועל תקופת הילדות הוא כותב: "הן אימי והן אבי היו בנים אמיתיים לנווה היער המפואר שבאוסטריה תחתית, מצפון לדנוּבה. הם אהבו מאוד את מחוז הולדתם וכשדיברו עליו ניתן היה להרגיש שנפשותיהם מעולם לא נפרדו ממנו, על אף שהגורל אילצם לבלות את רוב חייהם הרחק ממנו. כשהייתי בן שנתיים הופקד אבי על תחנת הרכבת הקטנה ב-Pottschach שבאוסטריה תחתית, ליד גבול סטורייה, שם הייתי מגיל שנתיים ועד שמונה".

קוטביות בין חווית הטבע לחיים סביב תחנת הרכבת, עניין ראשוני בטכנולוגיה

והוא מוסיף: "נוף נפלא הקיף אותי בילדותי. קרני השמש נקלטו על פסגתו הסלעית והחשופה של הר Schneeberg (הר השלג) והשתקפו מטה אל תחנת הרכבת הקטנה. זו הייתה ברכת הבוקר הראשונה בימי קיץ יפים. לעומתו, צידו האחורי הקודר של הר Wechsel הציג מצב רוח רציני.

ההרים התנוססו ברוך מעל הירוק של הנוף החייכני, הידידותי, ניתן היה לראות במרחקים פסגות מלכותיות ובסביבה הקרובה את קסמו המתוק של הטבע. אני מאמין שהעובדה שביליתי את ילדותי בסביבה כזו הייתה משמעותית עבור חיי.

התעניינותי בכל דבר בעל אופי מכני דוגמת מסלולה של הרכבת, שבכפוף לחוקים המכאניים – הייתה נעלמת במרחקים – נטתה להחשיך את הקשר העמוק שליבי הצעיר חש כלפי אותו עולם טבע חינני ומלכותי. נמשכתי לכל דבר מעשי. כל מה שהיה קשור בהפעלת הרכבת ריתק את תשומת ליבי. אולם חוקי הטבע בהתגלויותיהם הפשוטות ביותר עניינו אותי במיוחד."

פרק שני

התנסות ראשונית בגבולות הידע

"השתוקקותי לחקור תהליכים טבעיים הובילה אותי, מצד אחד למצב שבו התאפשר לי ללמוד איך דברים קשורים זה לזה ומצד שני, זה הציב אותי מול 'גבולות הידע'. בהיותי בן שבע, עברנו ל- Neudörfl כפר הונגרי קטן. הרים גבוהים ומתונים המכוסים ביערות נהדרים תחמו את מראה הנוף בכיוון אחד, בכיוון השני נע המבט על פני רמה של שדות ויערות לעבר הונגריה".

ההנאה מחוויות בטבע ורגש האחריות למשפחה מגיל צעיר

"הנאה רבה ניתן היה לחוות בטיולים עם משפחתי או לבדי ובמיוחד, כאשר, בעונה המתאימה, היינו חוזרים עמוסים עם שפע תשורות מן הטבע. בחורשות אלו ניתן היה למצוא אוכמניות ופטל ותותים. לאחר מספר שעות של קטיף תותים נהניתי מאוד להביא הביתה תרומה טעימה לארוחת הערב המשפחתית שלולא זאת הייתה מכילה פרוסת לחם עם חמאה או גבינה."

פרק שלישי

קשר ספונטני ולבבי עם הכפריים

"הכפריים אספו את אספקת העץ שלהם מהיערות. שם כל אחד הכיר את כל אנשי הכפר ורובם היו בעלי מזג נעים ועליז. כשראו את 'שטיינר רודולף' מופיע, תמיד היה להם זמן לשוחח: 'ובכן, האם שוב בכוונתך לטייל מעט, 'שטיינר רודולף'? כך היו פותחים בשיחה, וממשיכים לדבר על כל מיני נושאים. הם לא התחשבו בעובדה שהם מדברים עם ילד. גם הם עצמם היו בעצם כמו ילדים, גם אם מלאו להם שישים שנה. בשיחות אלו למדתי כמעט הכול על המתרחש בכפר.

במהלך טיולי פוגש הייתי תכופות את הנזירים. עדיין זוכר אני מה מאושר עשוי הייתי להיות אילו דיברו עימי, אך הם מעולם לא עשו זאת. כתוצאה מכך, פגישות אלו השאירו אותי עם תחושה מעורפלת אך רצינית שליוותה אותי זמן מה.

הייתי בן 9 שנים כאשר השתכנעתי שכנראה עניינים חשובים מאוד היו קשורים למשימותיהם של נזירים אלה, ושעלי ללמוד מהם עניינים אלה. שוב, היו לי אין סוף שאלות שנשארו ללא מענה. אכן, שאלות אודות מגוון סוגים של עניינים עשו אותי מאוד בודד, כילד."

תיאורו של ר' שטיינר את תקופת הילדות המוקדמת שלו, מדבר בעד עצמו: הוא יוצר תמונה חיה של נפשו אשר חווה זיקה עמוקה אל ישות הטבע, אל החידות האנושיות והטכנולוגיות שמעוררת סביבת תחנת הרכבת שבה גדל, ובו זמנית – 'מלאה עד גדותיה' בשאלות קיומיות על מהות החיים, על האדם והעולם.

תקופת בית הספר היסודי

"למדתי לקרוא היטב מוקדם יחסית וזה איפשר למורה העזר שלי לקריאה להביא אל תוך חיי דבר אשר הפך לעיקרון מנחה עבורי. מייד לאחר כניסתי לביה"ס ב- Neudörfl, גיליתי ספר גיאומטריה בחדרו. בשל קשרי הטובים עם המורה הורשתי לשאול את הספר כדי ללמוד ממנו ביחידות."

המפגש הראשוני עם עולם הגיאומטריה

"התעמקתי בספר זה בהתלהבות, ובמשך שבועות הייתה נפשי מלאה לגמרי בחפיפות משולשים, דמיון משולשים, מרובעים ורבי צלעות. אימצתי את מוחי בשאלה: היכן נפגשים למעשה, קווים מקבילים? משפט פיתגורס הקסים אותי.

פיתחתי תחושה עמוקה של שביעות רצון מן העובדה שאדם עשוי לחיות עם נפשו בעיצוב צורות הנראות מושלמות בפנימיותו, ללא תלות בחושים החיצוניים. מצאתי בכך נחמה למצב רוחי שנגרם בשל כל כך הרבה שאלות שנותרו ללא מענה. היכולת לתפוס משהו באמצעות הרוח לבדה, הסבה לי שמחה פנימית. הכרתי בכך שבאמצעות הגיאומטריה ידעתי לראשונה אושר מהו."

פרק רביעי

הבחנה ראשונית בין עולם פנימי וחיצוני וחיפוש דרך לתאר את העולם הפנימי

"עלי להודות שזיקתי לגיאומטריה הייתה ראשיתה של השקפה שלבשה צורה בתוכי באופן הדרגתי. במהלך ילדותי היא חייתה בתוכי, פחות או יותר באופן לא מודע. לקראת שנתי ה-20, היא קיבלה צורה מוגדרת, בתודעה מלאה. הייתי אומר שהעצמים והאירועים הנתפסים על ידי החושים קיימים במרחב שמחוץ לישות האנושית. אך, בתוכה קיים מעין מרחב נפשי המהווה את שדה הפעילות של ישויות והתרחשויות רוחיות. לא יכולתי לראות דבר במחשבות שהיה דומה לתמונות שאנו יוצרים מדברים. תחת זאת, הן היו התגליות של עולם רוחי בשדה הפעילות של הנפש."

הכרה באפשרות ליצור ידע שמשמעותו אינה תלויה בנו, בבני האדם

"הגיאומטריה נראתה לי כידע שאנו עצמנו מייצרים אך משמעותו בלתי תלויה בנו לחלוטין. כמובן שכילד, לא יכולתי לבטא זאת לעצמי בבהירות אך חשתי שידע של העולם הרוחי צריך לשכון בנפש, כפי שנעשה הדבר בגיאומטריה.

ממשותו של העולם הרוחי הייתה ודאית עבורי כפי שהייתה ממשותו של העולם הפיזי. אך זקוק הייתי להצדקת הנחה זו. רציתי להוכיח לעצמי שחוויית העולם הרוחי היא לא יותר אשליה מאשר חוויית העולם החושי. ביחס לגיאומטריה יכולתי לומר שאדם רשאי לדעת משהו שאותו חווה הנפש לבדה, בכוחותיה שלה. בתחושה זו מצאתי את ההצדקה לדבר אודות העולם הרוחי שחוויתי, כפי שדיברתי אודות העולם הפיזי. וכך הייתי מדבר עליו: היו לי שתי תמונות מחשבה, שלמרות שלא היו מוגדרות, מילאו תפקיד חשוב בחיי הפנימיים עוד לפני שהגעתי לגיל 8."

הבחנה בין דברים וישויות נראים לדברים שאינם נראים

"הבדלתי בין דברים וישויות שהם נראים לבין דברים שהם בלתי נראים. כאשר תיארתי מאוחר יותר את העולם הרוחי, עשיתי זאת כפי שנתבקש הדבר על ידי העובדות עצמן ולא על פי נטיות אישיות. לכן, רשאי אני להביט לאחור באובייקטיביות על האופן הילדותי והמגושם שבו השתמשתי בגיאומטריה כדי להצדיק את דברי אודות עולם 'בלתי נראה'.

עלי להוסיף שאהבתי לחיות בתוך אותו עולם. את העולם החושי הייתי חווה כחשיכה רוחית מקיפה אלמלא היה קולט אור מאותו 'עולם אחר'."

מפגש ראשוני עם עולם האמנות

"בנוסף לאישור על קיומו של עולם רוחי שסיפק לי ספר הגיאומטריה שלו זכיתי אודות לאותו מורה, עלי להודות לו גם בעבור דברים אחרים ובעיקר על העובדה שפתח בפני נפשי את עולם האמנות. הוא ניגן בפסנתר וכינור והרבה לצייר. דברים אלו משכו אותי אליו בעוצמה רבה וביליתי עמו ככל שהתאפשר. הוא אהב במיוחד לצייר. בשנתי התשיעית הוא נתן לי לצייר בעפרונות פחם והיה עלי להעתיק ציורים בהדרכתו. חוויות אלו השאירו עלי רושם עמוק בילדותי. באותה עת הייתי כבן 10 ועדיין לא יכולתי לאיית נכון או לכתוב ללא שגיאות דקדוק."

פרק חמישי

חוויה מוזיקלית – רליגיוזית

"הזיכרונות המשמעותיים ביותר מימי ילדותי ב- Neudörfl קשורים לחוויות רוחניות מוזיקליות במהלך טקסים רליגיוזיים אשר עוררו בי שאלות על הוויית הקיום, שאלות שעלו בפני רוחי בעצמה רבה. הטקס שבו התרחש התיווך בין העולם החושי לעל-חושי עורר בנפשי חוויה פנימית עמוקה. וחוויה זו שהלכה והעצימה העמיקה את הזיקה האינטימית שיצרתי עם אותה הוויה רוחית. בו זמנית המשכתי לגלות עניין רב בכל נושא מעשי שהיה קשור בחיי."

פרק שישי

תקופת בית הספר העל-יסודי

"כך, הגעתי לגיל שבו היה על אבי להחליט אם לשלוח אותי לגימנסיה ללימודים הומאניים, או לביה"ס הריאלי, ללימודי מדע וטכנולוגיה. הוא בחר בביה"ס הריאלי, מתוך כוונה ברורה שאכשיר עצמי בצורה נאותה לקראת תפקיד מהנדס במסילת הברזל. באותו גיל הייתי אדיש לנושא התפקיד העתידי שלי. העולם שמסביבי והנושאים שחשבתי אודותם מילאו את נפשי בשאלות בלתי מוגדרות אך בוערות על החיים והעולם. רציתי ללמוד משהו רק כדי שאוכל לענות על שאלות אלה. בסופו של דבר התקבלתי לביה"ס הריאלי באוקטובר 1872, בהיותי בן 11."

בהחלטה של אביו, לשלוח אותו לבית הספר הריאלי, מותווה הנתיב המדעי להמשך דרכו, דבר שיהיה בעל השפעה מהותית על אופיו של הנתיב הפילוסופי והמדעי-רוחי שאותו יפלס שטיינר אט אט, בהמשך."

מפגש עם 'המורה האידיאלי'

"בשנתי השלישית בביה"ס הריאלי פגשתי מורה שבאמת הגשים את האידיאל שלי. הוא היווה אישיות שאותה יכולתי לחקות. הוא לימד אריתמטיקה, גיאומטריה ופיזיקה ודרך ההוראה שלו היתה ברורה וערוכה באופן יוצא מן הכלל. הוא היה מסביר כל דבר מן הייסוד ובצורה כה בהירה שלעקוב אחר דבריו היה מועיל מאוד לחשיבתו של האדם. כך זכיתי לחוות דגם אידיאלי לחשיבתי המתמטית.

מורה נוסף שבכיתה השלישית למדתי להעריך את שיעוריו, הרשים אותי מאוד בשרטוטיו הגיאומטריים. בזכותו, לשרטט בעזרת מחוגה, סרגל ומשולש הפך לעיסוקי המועדף.

דרך כל מה שספגתי מהמורה למתמטיקה ולפיזיקה וממורה זה לשרטוט גיאומטרי, עלו בי, אמנם בצורה ילדותית, שאלות לא מובנות הקשורות לתופעות הטבע. חשתי שעלי להתחבט בתופעות של העולם החושי על מנת לרכוש פרספקטיבה של העולם הרוחי, שהיה גלוי בפני באופן טבעי.

קשר אנושי עם עולם הרוח, דרך חשיבה בעלת מבנה המאפשר לתפוס את תופעות הטבע

הייתי משוכנע שאדם יכול להגיע לתקשורת עם העולם הרוחי דרך נפשו כל עוד חשיבתו מגיעה למבנה כזה שמאפשר לתפוס את הטבע האמיתי של תופעות הטבע. תחושות אלה ליוו אותי במשך השנה השלישית והרביעית שלי בביה"ס הריאלי. כל אשר למדתי גייסתי על מנת להתקרב ליעד זה.

פרק שביעי

מפגש ראשוני עם כתבי עמנואל קאנט

"ואז, באחד הימים, עברתי ליד חנות ספרים בחלון התצוגה וראיתי את הספר 'ביקורת התבונה הטהורה' מאת עמנואל קאנט. עשיתי כל שביכולתי לרכוש ספר זה בהקדם האפשרי. בעוד קאנט חודר את ספרת החשיבה שלי, לא הייתי כלל מודע לתפקידו בהיסטוריה האינטלקטואלית האנושית. כל ההשקפות עליו, בעד או נגד, היו בלתי ידועות לי לחלוטין. התעניינותי הבלתי מוגבלת ב'ביקורת התבונה הטהורה' צמחה כולה מתוך חיי הנפש האישיים שלי.

בדרכי הילדותית ניסיתי להבין עד לאיזו דרגה של הבנה אמיתית את טבעם של הדברים יכולה התבונה האנושית להגיע. במשך החופשות המשכתי ללמוד את קאנט באופן נמרץ, קראתי עמודים רבים יותר מעשרים פעם בטרם המשכתי הלאה."

מאמצים ליצירת שיפוט אמיתי באשר לזיקה שבין חשיבה אנושית לבין בריאת תופעות הטבע וכן, להרמוניה בתוך הנפש, בין חשיבה בהירה לחוויות רליגיוזיות

"עמלתי לפיתוח שיפוט בנוגע לזיקה שבין חשיבה אנושית לבין הבריאה של תופעות הטבע. שני דברים השפיעו על תחושותיי באשר למאמצים אלה בחשיבה. ראשית – רציתי לפתח את מחשבתי שלי כך שכל מחשבה תהיה ברורה לחלוטין וניתנת לבדיקה, לא מושפעת מרגש אקראי כלשהו. שנית – רציתי להגיע להרמוניה בתוך עצמי בין חשיבה כזו לבין החוויה הרליגיוזית, באמצעות לימודי הדת – נושא שהיה חשוב ביותר עבורי באותו זמן."

שאלה באשר להיקפו של כושר החשיבה האנושי

באותה תקופה העסיקה אותי בקביעות השאלה שנגעה בהיקפו של כושר החשיבה האנושי. חשתי שניתן לפתח את החשיבה האנושית אלי כושר שיקיף את כל הדברים והתהליכים שבעולם. התפיסה ש'מהות' נמצאת מעבר לחשיבה, כמשהו שרק 'משתקף', היתה בלתי נסבלת עבורי. אמרתי לעצמי שוב ושוב שמה שמצוי בדברים חייב לחדור את מחשבותיו של האדם."

"מה שמצוי בדברים חייב לחדור את מחשבותיו של האדם"

"בכל עת שהייתי יוצא לטיולים רגליים בחופשות השונות היה עלי לשבת במקום שקט, ולהבהיר לעצמי שוב ושוב את התהליך המדויק הקשור למעבר ממושגים פשוטים וברורים אל תמונות נפשיות של התגלויות טבע. באותה עת היתה גישתי לקאנט בלתי ביקורתית ואולם דרכו לא התקדמתי."

פרק שמיני

איזון והפרייה בין פעילות רוחנית נמרצת לעניין בחיים המעשיים

"דברים אלו לא הסיטו אותי מהחיים המעשיים ומפיתוח הכושרות האנושיים שלי. הפועל שעבד במשמרות עם אבי ידע לכרוך ספרים. למדתי ממנו לכרוך ספרים ומסוגל הייתי לכרוך את ספרי הלימוד שלי בימי החופשה שבין השנה הרביעית והחמישית בבית-הספר הריאלי.

פרק תשיעי

כשעמדתי לסיים את לימודי בבית הספר הריאלי ולהיכנס לבית הספר הטכני הגבוה, הבטיחה החברה של מסילת הברזל הדרומית להעביר את אבי לתחנה קטנה ליד וינה ומעבר זה היה אמור לאפשר לי לנסוע לווינה ולחזור באותו יום. כך עברה משפחתי ל- Inzersdorf."

מפגש ראשוני עם כתבי פיכטה

"וכך מתאר שטיינר את התקופה שקדמה לבית הספר הטכני בווינה: "בביקורי הראשון בווינה, אחרי שעברנו ל- Inzersdorf, רכשתי את הטיוטה הראשונה של פיכטה: 'מדע הידע'. יכולתי לראות, אם כי בצורה לא מגובשת, כיצד התכוון פיכטה להמשיך מעבר לקאנט."

חיפוש אחר דרכים שיאפשרו להביע, באמצעות מחשבות מוגדרות היטב, את הפעילות החיה של הנפש האנושית

"הדבר החשוב ביותר עבורי באותה תקופה היה למצוא דרכים להביע, באמצעות מחשבות מוגדרות היטב, את הפעילות החיה של הנפש האנושית."

פעילותו של ה'אני' האנושי – נקודת המוצא היחידה האפשרית להשגת ידע אמיתי

"מאמצי בנוגע למושגים במדעי הטבע, הביאו אותי לבסוף לראות בפעילותו של ה'אני' האנושי את נקודת המוצא האפשרית היחידה להשגת ידע אמיתי."

משהו רוחי מופיע מיידית בתודעתו של האדם כשהאני מתבונן בפעילות זו עצמה, המתקיימת בתודעתו של האדם

"אמרתי לעצמי שמשהו רוחי מופיע מיידית בתודעתו של האדם ברגע שה'אני' מתבונן בפעילות זו עצמה, המתקיימת בתודעתו של האדם. חשתי שיהיה זה נחוץ להביע הבחנות מסוג זה במושגים ברורים ומוגדרים. לעת עתה נצמדתי למדע הידע מאת פיכטה, אולם היו לי גם את השקפותיי שלי."

ממאמץ למצוא מושגים המתאימים לתופעות הטבע שמהם ניתן לגזור מושג על ה'אני', למטרה הפוכה, קוטבית: להתחיל מישות ה'אני' ולחדור אל תוך התהליכים היצירתיים בטבע

"עד תקופה זו התאמצתי על מנת למצוא מושגים שמתאימים לתופעות הטבע, שמהם ניתן לגזור מושג על ה'אני'. עתה היתה מטרתי הפוכה: בהתחילי מישות ה'אני', רציתי לחדור אל התהליכים היצירתיים שבטבע. רוח וטבע התגלו לנגד נפשי כניגוד מוחלט. חוויתי עולם של ישויות רוחיות, ועבורי היה זה עניין של השגה ישירה שה'אני', שמהווה בעצמו רוח, שוכן בממלכת הרוח."

מאמץ ליישב את ההתנסות בעולם הטבע הפיזי עם ההתנסות בעולם הרוח

"ואולם, לא יכולתי ליישב את חוויית הטבע הפיזי עם התנסותי בעולם הרוח. בעודי עסוק נמרצות בניסיונות להעניק תבנית מושגית לתפיסתי הישירה את העולם הרוחי, פעלתי גם לכוון עצמי לדרכם של הוגי דעות נוספים בני תקופתו של קאנט ומהתקופה שבאה בעקבותיה – קרוג, טילב, הרברט, הגל ושלינג.

לימודי פילוסופיה מאומצים וקבלת החלטה להתקבל לביה"ס הטכני הגבוה בוינה, להכשרה להוראה, במטרה להיות מורה בבית ספר ראלי

"במהלך קיץ 1879 לפני כניסתי אל בית הספר הטכני הגבוה בווינה, הייתי עסוק אך ורק בלימודי פילוסופיה. בסופה של 'תקופת מעבר פילוסופית זאת', החלטתי להכשיר עצמי בהוראה כדי להיות מורה בבית ספר ריאלי. נרשמתי אם כן ללימודי מתמטיקה, היסטוריה וכימיה."

המפגש הראשוני עם קארל יוליוס שרואר ודרכו, עם יצירתם של גיתה ושילר

"אולם, דווקא ההרצאות על ספרות שניתנו אז בבית הספר הגבוה על ידי קרל יוליוס שרואר, היו בעלות משמעות מיוחדת עבורי. במהלך שנתי הראשונה בבית הספר הטכני, הוא הרצה על ספרות גרמנית אחרי תקופתו של גיתה ועל חייו ויצירותיו של שילר. הוקסמתי כבר בהרצאתו הראשונה שבה סקר את חיי התרבות הגרמנית במהלך המחצית השניה של המאה ה-18 ותיאר בצורה חיה את השפעת הופעתו של גיתה על תרבות זו. הדרך החמה שבה הוא הציג זאת וקריאתו המעוררת משירת המשוררים הובילו את האדם אל עולם השירה בדרך רוחנית."

חיפוש אחר האמת דרך פילוסופיה – חיפוש הבסיס הפילוסופי הרחב המאמת את ממצאי מדעי הטבע

"בתקופה זאת חשתי שבחובתי לבקש אחר האמת דרך הפילוסופיה. משימתי היתה ללמוד מתמטיקה ומדעי הטבע. הייתי משוכנע שלא אמצא כל זיקה למדעים אלה, אלא אם כן ממצאיהם הושתתו על בסיס פילוסופי יציב."

חוויית העולם הרוחי כמציאות מיידית והתגלות בהירה ומוחלטת של האינדיבידואליות הרוחית של כל אדם

חוויתי את העולם הרוחי בתור מציאות מיידית. האינדיבידואליות הרוחית של כל אדם ואדם התגלתה בפני בבהירות מוחלטת. הטבע הגופני והפעילות בעולם הפיזי היו רק הביטוי האינדיבידואלי שהתלכד עם הנבט הפיזי שבא מן ההורים."

וחוויה זו, שיש לבקש אחר האמת דרך הפילוסופיה – שלא ניתן למצוא כל זיקה רוחנית למדעים אלה, אלא אם כן ממצאיהם הושתתו על בסיס פילוסופי יציב, באה לביטוי בפתח ספרו של שטיינר: 'קווי יסוד לתיאוריה של ההכרה, שנובעת מהשקפת עולמו של גיתה'. ניתן לראות בה זרע הנובט, צומח ומתפתח מתוך נתיב חייו של ר' שטיינר.

וכך הוא כותב בחלק הראשון של ספר זה, שכותרתו: 'שאלות מקדימות', בפרק 'נקודת המוצא': "המדע המרכזי, זה שאמור לפתור את חידת העולם האמיתית, מן הראוי שלא יהיה יוצא דופן משאר הענפים של חיי הרוח. עליו לחפש את יסודותיו היכן שנמצאו יסודותיהם של האחרים. עליו, לא רק להכיר בהוגי הדעות הקלאסיים, אלא גם לחפש בהם את הזרעים להתפתחותו העצמית. אותה הרוח הנושבת בשאר ענפי התרבות, צריכה לנשוב גם בענף זה. זהו צורך הטבוע עמוק בדברים עצמם."

פרק עשירי

המפגש עם האדם האוסף צמחי מרפא

"באותם ימים התוודעתי אל אחד מפשוטי העם. פעם בשבוע הוא היה על הרכבת שלקחתי לווינה. הוא היה אוסף צמחי מרפא בכפרים ומוכר אותם לבתי מרקחת בווינה. נעשנו לידידים וניתן היה לשוחח עמו אודות העולם הרוחי כאדם בעל ניסיון.

הוא היה אדוק מאוד ולא משכיל במובן הרגיל של המילה. אמנם הוא קרא הרבה ספרים על מיסטיקה, אך מה שאמר בוודאי לא הושפע מקריאה זו. דרכו זרם ידע מחייה של נפש אשר נשאה בתוכה חכמה יסודית ויצירתית. הוא יצר את הרושם שהיה פשוט שופרה של הרוח אשר ביקשה להתבטא בתוך עולמות הסמויים מן העין.

עמו ניתן היה להתבונן עד לנבכיהם של רזי הטבע. הוא נשא על גבו צרור של צמחי מרפא. ובליבו נשא את הממצאים של מה שקלט מרוח הטבע בעודו מלקט צמחים אלה. ראיתי אנשים רבים מגחכים כאשר היו מתלווים אלינו בעודי צועד עמו ברחובות וינה. אין פלא, כיוון שאורח דיבורו לא ניתן היה להבנה מיידית.

היה צורך במשמעות מסוימת ללמוד את 'הניב הרוחי' שלו. תחילה, גם אני לא יכולתי להבינו אך מאז פגישתנו הראשונה היתה לי אהדה עמוקה אליו. וכך, בהדרגתיות, נראה שהייתי בחברת נפש מזמנים קדומים מאוד, נפש בלתי מושפעת לחלוטין מהציביליזציה, מהמדע ומההשקפות המודרניות, נפש שהביאה עימה ידע טבעי מימי קדם.

לא היה ניתן ללמוד מאדם זה במובן המקובל של המילה ואולם דרכו, למי שברשותו תפיסה של עולם הרוח, ניתן היה להציץ 'הצצות משמעותיות' אל תוך אותו עולם שבו לאיש זה היתה דריסת רגל יציבה. בסביבתו שלו, בכפר שבו התגורר, הוא התקבל בהערכה ובטבעיות. היה לו חוש הומר בריא, וכאשר פגש באנשי הכפר, צעירים וזקנים, שוחח עימם באורח כזה שהם אהבו את אשר אמר.

שם, איש לא צחק עליו, כפי שעשו אותם אנשים שהיו מתלווים אלינו ברחובותיה של וינה וראו בו אדם זר לחלוטין. אדם זה נשאר קרוב אלי ברוח גם אחרי שהחיים הפרידו בין דרכנו. הוא מתואר כדמותו של פליקס בלדה בדרמות המיסתורין שכתבתי."

פרק אחת עשרה

תחילת המאמצים ליצור תיאוריה של פעילות ההכרה האנושית

"הייתי מוטרד עמוקות מכך שאף אחת מהפילוסופיות שלמדתי לא היתה יכולה להתפתח לתפיסה של העולם הרוחי. הקשיים שהתנסיתי בהם בכיוון זה הביאו להתהוותה של מעין 'תיאורית ידע' בתוכי. בהדרגה, נראה לי שחיי החשיבה הינם השתקפות של חווית הנפש בעולם הרוחי, שמוקרנת אל תוך הטבע האנושי הפיזי. עבורי, ההתנסות בתהליך החשיבה היתה התנסות ישירה במציאות שאינה מוטלת בספק, שכן היא נחוות באופן ממשי."

עיצוב תובנות רוחיות במקביל להעשרת הידע המדעי כפי שהוצג בזמנו, בתקווה למצוא מיזוג בין מדעי הטבע וידע רוחי

"יכול אני לומר שלעולם לא הנחתי לתובנות הרוחיות שחוויתי להפריע לי בקליטת ידע מהמדעים כפי שהוצגו אז. הפניתי עצמי אל החומר, ובסתר רוחי היתה תמיד התקווה שביום מן הימים יתגלה אלי המיזוג בין מדעי הטבע והידע הרוחי."

הקשיים שהיו כרוכים ביצירת מיזוג בין מדעי הטבע והידע הרוחי – התמודדות עם תורת האבולוציה של דרווין

"תקווה זו אוימה משני כיוונים. כל אספקט של מדע אורגני שלמדתי היה מוכל במושגיו של דרווין. עבורי, התפיסה הדרוויניסטית היתה בלתי אפשרית מבחינה מדעית. בהדרגה הצלחתי לעצב לעצמי תמונה של ישותו הפנימית של האדם.

לישות פנימית זו היה טבע רוחי וחשבתי אודותיה כאיבר של עולם הרוח. דמיינתי לעצמי ישות רוחית פנימית זאת יורדת מטה מתוך עולם הרוח אל תוך הקיום הפיזי ומכניסה עצמה לתוך אורגניזם גופני על מנת לחוש ולפעול בתוך עולם החושים.

תמונה זו לא היתה מוטלת בספק על אף שרכשתי כבוד מסוים למחשבה שנובעת מתיאוריית האבולוציה של האורגניזם. הרעיון שאורגניזמים גבוהים יותר מתפתחים מאורגניזמים נחותים יותר נראה לי פורה אך לשלב רעיון זה עם מה שהכרתי עם עולם הרוח היה קשה לאין ערוך."

הכרת תיאוריות בתחום מדעי הטבע מובילה את שטיינר ללימוד תיאוריות הכרה

"הכרת התיאוריה המכנית של החום, תיאורית הגלים של האור וזו של השפעות החשמל, הניעו אותי ללמוד תיאוריות הכרה. העולם הפיזי החיצוני הוצג באותה עת כתהליך של תנועה חומרית ונראה היה שתחושות חושיות היו פשוט התנסויות סובייקטיביות – כלומר, חושי האדם הושפעו אך ורק על ידי תהליכי תנועה.

שם, בחלל, מתחולל תהליך תנועה בחומר. כאשר תהליכים אלו באים במגע עם החוש האנושי לחום, תהיה תחושה של חום. בחוץ מתרחשים תהליכים גליים של האתר. כשהללו באים במגע עם העצב האופטי הם גורמים לתחושות של אור וצבע לעלות מבפנים."

מאבק איתנים בנפשו של שטיינר למקם את חשיבתו ביחס לתיאוריות מדעי הטבע מתוך תפיסתו הרוחית

"נתקלתי בתפיסה זו בכל מקום וזה הסב לחשיבתי קשיים שלא ניתן להעלות על הדעת. זה הרחיק כל רוחיות מן העולם החיצוני האובייקטיבי. היה לי ברור שאם התבוננות בתופעות טבע עשויה להוליך להנחות כאלה, הרי שאדם בעל תפיסה רוחית אינו עשוי להגיע להנחות אלה.

יכולתי לראות את ההשפעה המפתה של הנחות אלה על החשיבה של מדעני טבע מאומנים ואולם, לא יכולתי עדיין להחליט – אפילו לעצמי – על מיקום חשיבתי שלי מול מה שאז היה משכנע. זה בדיוק מה שגרם לי למאבקים פנימיים קשים."

המתנה עד שמקורות ונתיבי ידע אחרים יעניקו בטחון ויאפשרו את הבשלת הטיעונים הברורים נגד ההשקפות הנפוצות

"שוב ושוב היה עלי להמתין עם מה שנראה כטיעונים ברורים נגד ההשקפות הנפוצות, עד שמקורות ונתיבי ידע אחרים יעניקו לי ביטחון רב יותר. "

שוב ניתן כאן לחוות את תהליך החיפוש ועיצוב הדרך משתי זוויות משלימות – הזווית המדעית והזווית האמנותית – פילוסופיות שמתכנסות לנתיב ידיעה עצמית וידיעת עולם מדעית-רוחית. ניתן לראות ולהרגיש כיצד מבשילים התנאים למפגש הגורלי של שטיינר עם יצירתם של גיתה ושילר.

השפעת המכתבים על החינוך האסתטי של שילר על שטיינר

"מאוד הושפעתי מקריאת מכתבים על החינוך האסתטי מאת שילר. העובדה שתודעת האדם רוטטת בין מצבים שונים, העניקה לי משהו שאליו יכולתי לקשור את התמונה שפיתחתי על פעילותה של הנפש האנושית ואריגתה הפנימית."

תודעת האדם בין העולם החושי ובין הרוחני, על פי שילר

"שילר מבחין בין שני מצבי תודעה שמאפשרים לישויות אנוש לפתח זיקה לעולם. אם אנו נכנעים למה שמשפיע עלינו דרך החושים אנו נכפים על ידי הטבע. חיינו לכן מוגדרים ומתעצבים בהשפעת חושינו ודחפינו. מצד שני, כאשר אנו פועלים על ידי הלוגיקה והשכל הישר, הרי שנכפים אנו על ידי הרוח."

פיתוח שלב ביניים של התודעה, שאותו מכנה שילר: מזג אסתטי

"אולם, יש ביכולתנו לפתח שלב ביניים של התודעה – 'מזג אסתטי' שאינו נכנע באופן חד-צדדי לא לכורח הטבע ולא לכורח ההיגיון הלוגי. 'מזג אסתטי' זה מאפשר לנפש לחיות דרך החושים, אולם מביא משהו רוחי לתפיסה הפיזית ולפעולותינו המופעלות על ידי העולם החושי.

אזי, קולטים אנו באמצעות חושינו כאילו היו חדורים ברוח ומצליחים לעדן את תשוקותינו כך, שמה שהינו טוב, מהנה אותנו ומה שהינו רע, דוחה אותנו. ההיגיון הלוגי מתאחד עם החוויה החושית – עשיית הטוב הופך לצורך טבעי שהרוח האנושית חדורה בו ויוצרת דרכו."

המזג האסתטי מאפשר, על פי שילר את הגשמת אידיאת היופי כתחיית טבעה של הישות האנושית

"שילר רואה במזג זה, במצב התודעה שבו יכולים אנו להתנסות וליצור עבודות שבהן מוגשמת אידיאת היופי כתחיית טבעה האמיתי של הישות האנושית. נמשכתי לקו מחשבתו של שילר. הוא קבע שהתודעה חייבת קודם כל להגיע למצב מסוים לפני שזיקתה לעולם תעלה בקנה אחד עם הטבע האמיתי של ישות האדם. מה שזה הביע, ביטא והבהיר מאוד את השאלות שהתחבטתי בהם כתוצאה מהתבוננותי בעולם הפיזי ומהתנסותי ברוח."

האם ניתן, בדומה למצב התודעה הנחוץ להתנסות ביופיו של העולם, לחשוב על מצב תודעה שיאפשר הגעה לאמת שבטבע הדברים? מהו מצב התודעה שעל האדם להציב בזיקה לעולם המאפשר לדברים ולתופעות לגלות את טבעם האמיתי?

"שילר דיבר אודות מצב התודעה הנחוץ להתנסות ביופיו של העולם. האם לא ניתן לחשוב על מצב תודעה כזה כדי להגיע לאמת שבטבע הדברים? על האדם לחקור תחילה את מצב התודעה שבו מציב הוא את עצמו בזיקה כלפי העולם שמאפשר לדברים ולתופעות לגלות את טבעם האמיתי."

מצב התודעה שעל האדם להציב בזיקה לעולם, שיאפשר לדברים ולתופעות לגלות את טבעם האמיתי, אמור לא רק להעלות מחשבות המתארות דברים ומאורעות בעולם החיצון, אלא להביא להתנסות במחשבות כמחשבות, ולא רק ככלי ללמוד על העולם החיצון

"הכרתי בכך שמצב תודעה שכזה מובן עד רמה מסוימת כאשר אנו לא רק מעלים מחשבות שמתארות דברים ומאורעות חיצוניים, אלא כשיש ברשותנו מחשבות שאותן אנו חווים כמחשבות עצמן. חיים אלה בתוך ישות מחשבה התגלו לי כשונים לחלוטין מחיי החשיבה בקיום הפשוט ובאלה של מחקר מדעי רגיל.

כאשר חודר אדם יותר ויותר עמוק להתנסות בחשיבה, מוצא הוא שמציאות רוחית באה לפגוש אותו בחיים אלה דרך המחשבה. ניתן ליטול את נתיב הנפש אל הרוח. ואולם, המציאות הרוחית שפוגש האדם לאורך נתיב פנימי זה של הנפש, מתגלה מחדש כמציאות הפנימית של הטבע. ניתן ליצור ידע מעמיק יותר של הטבע כאשר מתבוננים בו לאחר ראיית המציאות הרוחית בתוך מחשבות חיות."

המעבר ממחשבות מופשטות רגילות לתפיסה ישירה של הרוח, תוך שמירה על בהירות החשיבה, מאפשר כניסה למציאות המרחיקה אותנו מהתודעה הרגילה

"התברר לי יותר ויותר, שבהתקדמותנו מעבר למחשבות המופשטות הרגילות שלנו אל תפיסה ישירה של הרוח, בעודנו שומרים על בהירות החשיבה, בזהירות, נכנסים אנו למציאות שמרחיקה אותנו מהתודעה הרגילה."

תודעה רגילה מעניקה לנו מצד אחד, תכונה חיה של תפיסה חושית, ומצד שני, את הפעילות של חשיבה מופשטת

"תודעה רגילה מעניקה לנו, מצד אחד, תכונה חיה של תפיסה חושית, ומצד שני, את הפעילות של חשיבה מופשטת. העולם החיצוני נתפס על ידי החושים. באופן דומה, נתפסת הרוח על ידי תפיסה רוחית. אלא שהחשיבה אינה מופרדת ממה שהיא תופסת רוחית כפי שהיא מופרדת מתפיסה חושית בתודעה רגילה. אדרבה, תפיסה רוחית חושבת בעת שהיא חווה את הרוחי, והיא חווה בעת שהיא גורמת לרוחיות המפוכחת בישות האנושית, לחשוב.

תפיסה רוחית הוענקה לי לא דרך תחושה מיסטית מעורפלת, אלא באמצעות פעילות רוחית שניתן להשוותה במלואה לבהירות החשיבה המתמטית. הגעתי למצב תודעה שאיפשר לי להצדיק את תפיסתי את עולם הרוח, אפילו בפני פורום של אנשי מדע שהיו אמונים על דרך החשיבה המדעית. הייתי בן 22 כאשר התנסיתי בהתנסויות אלה."

יכולים אנו להתרשם מהמאבק של שטיינר למצוא תשובות לשאלות היסוד באשר למהות האדם והעולם ובעיקר, לאופי הפעילות האנושית שנדרשת כדי ליצור 'כיוון מחודש' שיאפשר את הפעילות הרוחנית המתבקשת.

במבוא לספר "פרפר ופרח" שנכתב במשותף עם מרה פרידריך, כותב גאורג גלצר על סוג החשיבה שאליו מגיע אט-אט ר' שטיינר:

"הואיל ותפיסת עדויות רוחיות מן הסוג הזה במהותן האמיתית דורשת שבירת הרגלי חשיבה המושרשים עמוק, בדרך כלל הן חשופות לאי הבנות ולהן תורמות במידה שווה הדחייה הפסקנית והנהייה שיכורת ההתלהבות, הקשורות זו לזו בקשר תת-קרקעי; רק חשיבה 'מוזיקלית' המונעת בחיוניות ועם זאת בהירה ומתמטית ועל כן בכוחה לגרום לזריחת השמשי עצמו בתודעה, עשויה לעצב את הגישה הנכונה; כל עבודתו של ר' שטיינר חדורה בגירויים לחשיבה זו."

פרק שתים עשרה

מקומה המרכזי של המוזיקה בחייו של שטיינר

"למוזיקה הייתה חשיבות מכרעת עבור סוג ההתנסות הרוחית שרציתי לבסס בפנימיותי על יסודות מוצקים. בתקופת ילדותי והתבגרותי, ניצלתי כל הזדמנות לשפר את הבנתי בתחום המוזיקלי. זיקתי לחשיבה דרשה זאת. עבורי, לחשיבה הייתה משמעות משלה והיא לא קיבלה את תוכנה אך ורק דרך המושגים שהיא הביעה.

זה, באורח טבעי הוביל לחוויית תבנית הצליל המוזיקלי הטהור. עבורי, עולם הצלילים לכשעצמו התגלה כמרכיב חיוני של המציאות. חיפשתי בכל הכיוונים אחר דרך להיכנס אל המרחב המוזיקלי, ואהבתי ל'מוזיקה טהורה' הלכה והתחזקה במהלך השנים."

פרק 13

מקומם המרכזי של קשרים אישיים בחייו של שטיינר

"בהתבוננות לאחור על חיי, עולים במחשבתי מספר רב של קשרים אנושיים ואירועים הממשיכים למלא אותי באהבה עמוקה והכרת תודה. אותם קשרי ידידות מהתקופה שאותה אני מתאר, היו בזיקה מיוחדת להתפתחות נתיב חיי.

הם יצרו מצב שבו היה עלי לנהל סוג של 'חיים פנימיים כפולים'. מאבקי בשאלות ההכרה שבאותה תקופה העסיקו אותי יותר מכל דבר אחר, עורר עניין רב בקרב ידידיי, אולם בהשתתפות פעילה מועטה.

נותרתי לגמרי לבד בהתנסות בחידות אלה. מצד שני, השתתפתי בכל דבר שידידיי היו מעורבים בו. וכך, היו חיי הפנימיים מחולקים: נטלתי נתיב אחד כ'משוטט בודד', ונתיב שני כמשתתף פעיל עם אנשים אחרים שאליהם רחשתי חיבה. תכופות, גם לסוג שני זה של התנסות הייתה חשיבות עמוקה ומתמשכת להתפתחותי."

פרק ארבע עשר

התייחסות ראשונה לתחום החיים הציבוריים

בפתח פרק 14, מתייחס ר' שטיינר לראשונה לחיים הציבוריים שעתידים לתפוס מקום מהותי ומרכזי בהמשך חייו. בין השאר, הוא גם מתאר את חוויית ישות העם, בהשראת המפגשים והשיחות עם שרואר:

"בנוגע לחיים הציבוריים, לא היו לי תובנות אמיתיות שעוררו אותי בפנימיותי והתעניינותי העמוקה ביותר התעוררה רק כאשר שוחחתי על נושאים אלה עם קארל יוליוס שרואר. כל דבריו של שרואר היו קרובים אליי רוחית. אף על פי כן, היה עליי לייסד באופן עצמאי את המרכיבים האינטימיים של הנתיב הרוחני שאותו יצרתי ועיצבתי אט-אט."

על השוני בהתייחסות לעולם האידיאות בין שרואר לשטיינר

"שרואר היה אידיאליסט. עבורו, הכוח המניע בכל דבר שנברא, בין אם על ידי הטבע או על ידי האדם, היה עולם האידיאות עצמו. עבורי, האידיאות היו צלליות מוטלות מעולם רוחי חי. שרואר דיבר אודות האידיאות ככוחות שמניעים את ההיסטוריה.

הוא חש שלאידיאות יש חיים. עבורי, חיי הרוח היו מצויים 'מאחורי האידיאות' שהיוו התגלמות של הרוח בתוך הנפש האנושית. הטבע היסודי של האידיאות לא בא לידי ביטוי בסובייקט האנושי, כי אם במה שמתגלה באובייקט רוחי, באותה צורה שבה מופיע הצבע בעצמים פיזיים, שאותו חשה הנפש האנושית כסובייקט."

התייחסות לנפש העם כישות רוחית

"כאשר שוחחנו אודות מה שמתגלה כ'נפש העם', היה ברור מדרך דיבורו של שרואר שהשקפותיי היו קרובות מאוד לשלו. הוא תיאר את 'נפש העם' כישות רוחית אמיתית, שקיומה בא לידי ביטוי בסך כל הישויות המשתייכות לעם. מתוך דבריו היה ברור שרעיונותיו לא היו מופשטים ומזווית ראייה זו שוחחנו על המבנה של אוסטריה הקדומה ועל האינדיבידואליות של נפשות העמים הפעילים בה. מבחינה זו, יכולתי ליצור מחשבות אודות עניינים ציבוריים שעוררו את רגשותיי העמוקים ביותר."

פריצת הדרך מתחום מדעי הטבע אל מרחבי "המדע הגתאני"

"התנסויותיי באותה עת היו קשורות קשר הדוק למערכת היחסים שלי עם קארל יוליוס שרואר. בכל אופן, מעל לכל דבר אחר, פעלתי לקראת ידע מעמיק של מדעי הטבע אשר היה ממנו והלאה. במהלך השיחות השוקקות ביותר עם שרואר, עלתה בפני בצורה חדשה, שאלת היחסים בין העולם הרוחי לבין העולם הפיזי.

תחילה זה התרחש ללא תלות בגישתו של גיתה למדעי הטבע. אפילו שרואר עצמו לא היה יכול לומר לי דבר מוחלט על שדה זה בעבודתו של גיתה. הוא היה שבע רצון כשראה מדען זה או אחר שהכיר בהתבוננויותיו של גיתה בצמחים ובבעלי החיים. ואולם, הוא נוכח לדעת שבכל מקום, מדענים דחו בתוקף את תיאוריית הצבע של גיתה. לכן, בנושא זה הוא לעולם לא הגיע לעמדה מוגדרת משלו.

באותה תקופה של חיי, יחסי למדעי הטבע לא הושפע על ידי גיתה למרות שהיה זה דרך שרואר שהגעתי להבנה מעמיקה של חייו הרוחיים. הושפעתי הרבה יותר מהקושי שלי בהבנת האופטיקה כפי שהוסברה על ידי פיזיקאים.

אור וקול הוסברו באמצעות אנלוגיה שאותה לא יכולתי לקבל. נהגו לדבר על 'קול במובן כללי' ועל 'אור במובן כללי'. האנלוגיה נעשתה בצורה הבאה: צלילים וטונים בדידים נחשבו כתנודות אוויר משתנות באופן ייחודי. היסוד האובייקטיבי בצליל, אשר נמצא מחוץ לתחום חישת הקול של האדם – נחשב כמצב של תנודה באוויר. בדרך דומה, נתפס גם האור. דיברו על תנודות באתר כדי להסביר את אשר מתחולל מחוץ לנו כשרואים אנו תופעה של אור. לכן, הצבעים מהווים תנודות אתר בעיצוב מיוחד.

אנלוגיה זו גרמה לי לסבל פנימי. הייתי משוכנע לחלוטין שהמושג 'קול' הוא רק ביטוי מופשט למכלול ההתרחשויות בעולם העצום, ו'אור' – מציאות ממשית. חשבתי שהאור אינו נתפס כלל על ידי החושים, אנו רואים את הצבעים דרך האור. האור מתגלה בכל מקום כתפיסות של צבע, אולם הוא כשלעצמו אינו ניתן לתפיסה חושית. אור לבן אינו אור אלא צבע.

לכן, עבורי היה האור למעשה ממשות שמעבר לחושים בתוך עולם החושים. עלה בי הניגוד בין הנומינליזם ובין הריאליזם שהתפתח בסכולסטיקה. הריאליסטים טענו שהמושגים הינם מציאויות ממשיות שקיימות בתוך הדברים ושנתפסים רק על ידי ההכרה האנושית. הנומינליסטים לעומתם חשבו על מושגים כשמות בלבד, שהומצאו על ידי ישויות אנוש כדי להעריך את הרב-גוניות שבדברים, למרות שאין להם קיום בדברים עצמם.

הרגשתי שיש להתייחס לחוויית קול על פי השקפתם של הנומינליסטים, ולתופעה המוחשית דרך אור על פי השקפתם של הריאליסטים. האידיאות שאליהן הגעתי סללו את הדרך לתיאוריית הצבע של גיתה. וזו, פתחה בפני את הדלת לכתביו המדעיים."

פרק חמש עשרה

האידיאות אודות האופטיקה כגשר בין גילויי הראייה הרוחית לבין תוצאות המחקר המדעי

"האידיאות שרכשתי אודות האופטיקה גישרו בין מה שראייה רוחית מגלה לבין התוצאות של מחקר מדעי. חשתי צורך להתנסות באופטיקה בדרכי שלי על מנת לבחון דרך ניסוי פיזיקאלי את המחשבות שפיתחתי על טבעם של האור והצבע.

לא היה לי קל לרכוש את הפריטים הנחוצים לניסויים מסוג זה. שכרי מההוראה הספיק בקושי לצרכיי הבסיסיים; אולם, עשיתי כל שביכולתי כדי לבחון את תיאוריית האור, אשר תביא להבנה אמיתית בלתי משוחדת של העובדות הטבעיות בתחום זה.

ידעתי היטב, מעבודתי במעבדתו של רטלינגר, על הדרך שבה ביצעו פיזיקאים ניסויים מסוג זה. הייתי בקי בנוסחאות המתמטיות של האופטיקה, היות ובדיוק באותה תקופה למדתי אותן ולמרות כל ההתנגדויות של פיזיקאים לתיאוריית הצבע של גיתה, הניסויים שלי הובילו אותי יותר ויותר לכיוון השקפותיו והרחק מהשקפותיהם הרגילות של הפיזיקאים.

נהייתי מודע לעובדה שכל הניסויים הרגילים רק משחזרים עובדות 'בקשר לאור' אם להשתמש בביטויו של גיתה, ולא 'עם האור' עצמו. אמרתי לעצמי: צבעים אינם נוצרים מאור כפי שסבר ניוטון; צבעים מתגלים כאשר האור נתקל במכשולים שעומדים בפני התפתחותו החופשית.

נראה לי שניתן להסיק זאת ישירות מהניסויים. זה היווה עבורי הוכחה לכך שהאור אינו שייך למסגרת הישויות הפיזיות הממשיות. הוא מציג עצמו כדרגה בין מציאות הניתנת לחישה לבין מציאות שניתנת להשגה באופן רוחי."

מאמץ ליצור זיקה חיה ואמיתית בין התנסויות נפשיות-רוחיות על בסיס מדעי, בנוגע לתופעת האור

את מאפייני המאבק של שטיינר ליצור זיקה ממשית ואמיתית בין חוויותיו הרוחניות נפשיות, שאותן ביקש לאמת על בסיס מדעי רוחי מוצק, ניתן לראות בהתנסות בנוגע לאור:

"לא נטיתי לעסוק רק בתהליך הפילוסופי של הדברים, אלא ייחסתי חשיבות רבה לקריאה עובדתית של הטבע. נהיה לי יותר ויותר ברור שהאור עצמו אינו נכנס לספירה של הניתן לחישה חושית אלא נותר מעבר לספירה זו. הצבעים, מצד שני, מופיעים כאשר משהו הנתפס על ידי החושים מובא לעולם האור.

זה הניע אותי ללמוד שוב את מדעי הטבע מכל כיוון אפשרי. התחלתי ללמוד שוב אנטומיה ופיזיולוגיה. למדתי את צורות האיברים של האורגניזם של האדם ושל בעלי החיים והצמחים. וכך הגעתי בדרכי שלי, לתיאוריית המטמורפוזה של גיתה. נעשיתי יותר ויותר מודע לכך שתמונתו של העולם הפיזי שנתפסת על ידי החושים, עולה בקנה אחד עם מה שראיתי באופן רוחי.

כשהתבוננתי, באמצעות תפיסה רוחית בפעילות הנפש של ישות אנוש, יכולתי לתפוס בבהירות תמונה של "האדם הרוחי". לא יכולתי להימנע ממחשבות מופשטות שבדרך כלל עלו במהלך שיחות על חשיבה, רגש ורצון. בהתגלויות פנימיות אלו של החיים ראיתי כוחות יוצרים אשר באופן רוחי גילו בפניי את 'הישות האנושית בתור רוח'.

אז, כשהייתי מתבונן בהופעתה החושית של הישות האנושית, ראיתי אותה מקבלת את השלמתה דרך תצורת הרוח הפועלת בתוך הממלכה החושית. כך הגעתי אל התבנית החושית-על-חושית אודותיה מדבר גיתה, שבהתבוננות אמיתית, חושית או על-חושית, ממקמת את עצמה בין האובייקט החושי לבין מה שמושג באופן רוחי."

התבהרות התבנית החושית על-חושית, ובהשראתה – הטבע המשולש של הישות האנושית

"האנטומיה והפיזיולוגיה דחפו, צעד אחר צעד לכיוון תבנית חושית-על-חושית זו. בעוד הדבר מתרחש, התחלתי להיות מודע, אמנם באופן בלתי מושלם, לטבע המשולש של הישות האנושית. רק אחרי שלמדתי את הנושא במשך 30 שנה, הזכרתי זאת לראשונה בפומבי בספרי: חידות הנפש.

מה שלראשונה התברר לי היה שבמקום שבו האורגניזם האנושי מופנה בעיקר כלפי מערכת העצבים ומערכת החושים, התבנית החושית-על-חושית מוטבעת בעוצמה רבה יותר על מה שנתפס באמצעות החושים. מבנה הראש הופיע כחלק שבו החושי-על-חושי בא לידי ביטוי בצורה הפיזית בעוצמה הרבה ביותר.

ואולם, במערכת הגפיים רובו של החושי-על-חושי מוסתר. במערכת זו, כוחות הטבע שמחוץ לישות האנושית ממשיכים לעצב באופן פעיל את גוף האדם. נראה לי שבין שני קטבים אלו כל מה שהינו ריתמי בא לידי ביטוי – נשימה, זרימת הדם וכן הלאה."

הבדידות שאותה חווה שטיינר באותה תקופה

"באותה עת לא מצאתי איש שעימו אוכל לדבר על אודות דברים אלו. כשלעיתים הייתי רומז על אודותיהם, הם נתפסו כדעה פילוסופית בלבד, ואילו אני ידעתי שהם היו תוצאה של ידע בלתי משוחד באנטומיה ובפיזיולוגיה המבוסס על התנסות."

הציור-שרטוט של גיתה לשילר – האב-טיפוס של הצמח, בתבנית חושית על-חושית

"מצאתי הקלה להרגשת הבדידות שאותה חוויתי רק כאשר קראתי שוב ושוב את השיחה שבין גיתה לבין שילר, כשהם יצאו מכנס החברה למחקר מדעי ב-Jena. שניהם הסכימו שאין להתייחס לטבע בשיטת הפירוק לחלקים, כפי שהוצג בהוצאה שניתנה על ידי הבוטנאי באטש.

גיתה שרטט עבור שילר, במספר משיכות עט, את האב-טיפוס של הצמח. זה ייצג בתבנית חושית-על-חושית את הצמח בשלמותו, שממנה נוצרים עלה, עלי כותרת, וכך הלאה, ובכך משחזרים את השלם מתוך החלקים, מתוך השלבים בהתפתחות הצמח.

שטיינר חווה שלווה פנימית אחרי מאבק ממושך, בעקבות גילוי התיאום בין השקפתו לזו של גיתה על הטבע, בהתאמה לרוח

"שילר, אשר טרם התגבר על השקפת העולם הקאנטיאנית שלו, מסוגל היה לראות ששלמות היא רק "אידיאה" שנוצרת על ידי ההיגיון האנושי מתוך התבוננות בפרטים. גיתה לא יכול היה לקבל זאת; הוא ראה שלמות זאת, את האידיאה ברוחו, בדיוק כפי שראה את פרטיה הפיזיים באמצעות החושים.

עבור גיתה לא היה הבדל עקרוני בין התפיסה הרוחית לבין התפיסה הפיזית-חושית. שילר, בכל זאת יכול היה לקבל רק זאת, שהאב-טיפוס של הצמח אינו התחוות, אלא אידיאה. גיתה, בהתאם לדרך חשיבתו השיב: "במקרה זה ראיתי את האידיאות במו עיניי".

הרגשתי שהגעתי להבנת מילותיו אלו של גיתה. עבורי, משמעותן הייתה שלווה פנימית אחרי מאבק ממושך. ראיתי שהשקפתו של גיתה על הטבע הייתה בהתאמה עם הרוח."

לימוד מעמיק של כתבי גיתה על מדעי הטבע

"זה הוביל אותי ללמוד לעומק את כתביו של גיתה על מדעי הטבע. תחילה לא התכוונתי לנסות לפרשם, כפי שעשיתי זמן קצר לאחר מכן, בהקדמה שלי לכתביו המדעיים של גיתה בהוצאת הספרות הלאומית הגרמנית של קירשנר. כוונתי הייתה להציג באופן עצמאי שטח זה או אחר במדעי הטבע, שכן, מדעים אלו הופיעו בפניי בהתאמה עם הרוח.

אולם, הנסיבות באותה עת לא התאימו למאמץ זה. היה עליי ללַמֵּד מגוון רב של נושאים. המצבים שאליהם נקלעתי, 'מבחינה פדגוגית', כמורה, לא יכולים היו להיות יותר מגוונים וכך, ניתנו לי הזדמנויות בשפע להכיר את ההשקפות העכשוויות באותם תחומים."

עבודה בהוראה – התמודדות פנימית נגד חד צדדיות והיסחפות לפעילות רוחית

"בהוראה יכולתי כמובן רק להציג את התפיסות המקובלות, ואולם בתוכי, נשאתי בשקט את מה שהיה עבורי ההיבט החשוב ביותר של ידע הטבע. עבודתי כמורה פרטי, שהייתה באותה עת המקור היחידי לפרנסתי, שמרה עליי מלהפוך חד-צדדי. היה עליי ללמוד דברים רבים לפני שיכולתי ללמדם. וכך, הכרתי את 'הרזים' של הנהלת החשבונות לדוגמה, כי הייתה לי הזדמנות ללמוד זאת.

כמו כן, שאבתי משרואר רעיונות פוריים בשטח הפדגוגיה. הוא כתב ספרון מקסים על התנסויותיו, שאלות בתחום ההוראה, והייתה לי ההזדמנות לשוחח עימו עליו. הוא דיבר לעיתים קרובות נגד מסירת אינפורמציה בהוראה ועל הצורך בפיתוח ישות האדם בשלמותה."

פרק שש עשרה

התנסות ראשונית בתחום החינוך המרפא

"הגורל זימן לי משימה מיוחדת בשטח הפדגוגיה. קיבלתי המלצה להיות מורה של משפחה בת ארבעה בנים. שלושה מהם היו זקוקים ללא יותר מאשר הוראה מכינה בלבד לקראת בית ספר יסודי, ומאוחר יותר, הוראה נוספת לקראת חטיבת הביניים – ואולם, הבן הרביעי, שהיה כבן 10, הופקד בידי להשכלתו הכוללת. ילד זה היה בעיה להוריו, במיוחד לאימו. כשהכרתי את המשפחה הוא בקושי ידע את יסודות הקריאה, הכתיבה והחשבון, והמשפחה הטילה ספק באפשרות שירכוש אי פעם השכלה ממשית. חשיבתו הייתה איטית ועצלה, ומאמץ שכלי קטן ביותר היה גורם לו כאבי ראש, מרץ מופחת, חיוורון וכן, התנהגות רגשית מדאיגה.

אחרי שלמדתי להכיר את הילד, הייתי משוכנע שהוראה המותאמת להרכב ייחודי זה של נפש וגוף, אכן תעורר את כישוריו הרדומים והצעתי להורים שימסרו לידיי את חינוכו של הילד. אימו קיבלה את הצעתי בביטחון ולכן יכולתי להתמודד עם משימה זו של חינוך מיוחד.

היה עליי למצוא גישה לנפש שהייתה רדומה והיה צורך להביאה בהדרגתיות לידי שליטה על הבעיות בגוף. תחילה היה צורך להחדיר את הנפש אל תוך הגוף. הייתי משוכנע שלילד זה היו כישורים אינטלקטואלים גדולים. אך זה לא היה גלוי, וכך משימתי הסבה לי שביעות רצון עמוקה ביותר.

לאחר זמן קצר, הצלחתי לרכוש את אהבתו של הילד. רק בילוי זמן וניהול שיחה עימו גרמו להתעוררות כישורי הנפש שהיו רדומים בו. היה עליי להמציא שיטות מיוחדות להדרכתו. אפילו רבע שעה מעבר לזמן שיעור מוגדר השפיעה לרעה על בריאותו. בקושי רב מצא הילד קשר לנושאים מסוימים.

עבורי, הפכה משימה חינוכית זו למקור עשיר של לימוד. שיטות ההוראה שהיה עליי לאמץ העניקו לי תובנה על הדרך שבה נפש ורוח קשורות עם הטבע הגופני של האדם. למעשה, כך עברתי הדרכה בפיזיולוגיה ובפסיכולוגיה. הגעתי להכרה שעל החינוך וההוראה להפוך לאמנות שמבוססת על ידע אמיתי של הישות האנושית. היה עליי לדבוק בתוכנית חסכונית ומתוכננת היטב.

לעיתים קרובות היה עליי להכין במשך שעתיים את הנושא שאותו לימדתי במשך מחצית השעה, על מנת לנצל באופן מרבי את כישוריו האינטלקטואליים של הילד בפרק זמן קצר ביותר ובמינימום עומס על כוחותיו השכליים והגופניים. סדר הנושאים שאותם לימדתי תוכנן בקפידה רבה ולוח הזמנים היומי נשמר כהלכה.

תוך שנתיים היה לי הסיפוק לראות את הילד מדביק את תוכנית הלימודים של בית הספר היסודי. הוא עבר בהצלחה את בחינות הכניסה לגימנסיה ומצב בריאותו השתפר באופן ניכר. כמות הנוזלים במוחו, בשל הנטייה ההידרוצפאלית – הצטמצמה במהירות.

ייעצתי להוריו לשלוח את הילד לבית ספר ציבורי, כי חשבתי שחיוני עבורו לגדול בסביבתם של ילדים אחרים. נשארתי עם המשפחה כמורה למשך מספר שנים נוספות בהקדישי עצמי במיוחד לילד זה, שהתקדמותו המוצלחת בבית הספר הייתה תלויה כולה בעובדה שבביתו המשיכו פעילויותיו באותה רוח שבה הן התחילו. אני אסיר תודה לכך שהגורל הביא אותי לנסיבות חיים אלו. רכשתי הבנה על אודות טבעה של הישות האנושית בדרך מעשית, חיה שלא ניתן היה לרכוש בנסיבות אחרות.

תלמידי קיבל עזרה הולמת במהלך הגימנסיה. המשכתי עימו עד השנה השמינית. עד לאותה עת הוא התקדם לרמה כזו שיותר לא היה זקוק לעזרתי. לאחר שסיים את הגימנסיה הוא נכנס לבית ספר לרפואה והיה לרופא. בשירותו כרופא, במלחמת העולם (הראשונה), הוא נהרג. האם, שהפכה לידידה קרובה בשל עבודתי עם בנה ואשר נצמדה לבנה בעל הצרכים המיוחדים, עם אהבה עמוקה, הלכה לעולמה מיד לאחר מותו. אביו הלך לעולמו קודם לכן."

פרק שבע עשרה

עריכת כתביו של גיתה במדעי הטבע

"על מנת להסביר את השקפתו של גיתה על הטבע, ניסיתי להדגים כיצד קיבלו האידיאות חיים ולבשו צורה ברוחו של גיתה. מה שגיתה חשב ועיבד ביחס לנושאים שונים של המדע, נראה פחות משמעותי לעומת התגלית המרכזית שייחסתי לו: גילוי הדרך שבה על האדם לחשוב אודות הטבע האורגני כדי להבינו.

לימוד יצירתו של גלילאו גליליי במסגרת ההיסטוריה של חיים רוחיים מודרניים מראה שהוא הטביע את חותמו על המדע המודרני על ידי פיתוח מושגים שמתאימים לחומר בלתי אורגני. מה שגלילאו עשה בשביל הטבע הלא אורגני, ניסה גיתה לעשות עבור חקר הטבע האורגני. עבורי, גיתה הוא הגלילאו של הטבע האורגני.

משימתי המיידית עבור הכרך הראשון של הכתבים המדעיים של גיתה, הייתה לעבד את השגותיו על המטמורפוזה. היה לי קשה לבטא את הקשר שבין האידיאה החיה שבאמצעותה ניתן להבין את האורגני, לבין האידיאה נטולת הצורה המתאימה להבנת המדע הלא-אורגני.

נראה לי שמשימתי כולה הייתה תלויה בהבהרה מוחלטת של סוגיה זו. בתהליך המדעי הלא-אורגני, נקשרים מושגים זה לזה על מנת לסקור את הקשר בין כוחות שמשפיעים ופועלים בטבע. כאשר חוקרים תהליכים אורגניים יש לאפשר למושג אחד לצמוח ממשנהו, כך שבטרנספורמציה המתפתחת והחיה בין המושגים, תעלינה תמונות שמבטאות את תהליך ההתהוות בטבע.

גיתה פעל בכיוון זה, כאשר ניסה לתפוס ברוחו אידיאה תמונתית של עלה, עלה של צמח. לא מושג סטטי חסר חיים, אלא מושג שמסוגל ללבוש את הצורות הרב-גוניות ביותר. כאשר מאפשרים לצורה אחת לצמוח מתוך האחרת, ניתן לבנות את הצמח בשלמותו. בנפשו יוצר האדם, כמושג, את התהליך היצירתי והמעצב של הטבע בצמח הממשי.

בהקדמה לכתביו הבוטניים של גיתה, רציתי להראות שבתיאוריית המטמורפוזה שלו, מציג גיתה את העמדה לפיה אנו חייבים לחשוב על הפעילות בטבע האורגני כתואמת לרוח. הייתה זו השקפתו של גיתה שהפעילות בבעלי החיים ובבסיסה הפיזי של הישות האנושית, תואמת עוד יותר לרוח.

נקודת ההתחלה של גיתה בנוגע לבעלי החיים ולישויות אנוש הייתה הבנתו את הטעות של בני דורו שבה הבחין. הם רצו לשייך מעמד מיוחד בטבע ליסודות האורגניים של הישות האנושית על ידי מציאת הבדלים בסיסיים בין הישות האנושית לבין בעלי החיים.

הם האמינו שמצאו הבדל זה בעיצובה של עצם שנמצאת בין עצמות הלסת העליונה של בעלי החיים, המכילה את השיניים החותכות העליונות. הם חשבו שלבני האדם חסרה עצם ביניים מיוחדת זו בלסת העליונה ושאצלם הלסת העליונה בנויה מחלק זה.

גיתה חש שזו טעות. הוא ראה במבנה הפיזי על מגוון צורותיו, טרנספורמציה (מטמורפוזה) של צורת בעלי החיים לרמה גבוהה יותר. כל מה שמופיע בבעל החיים חייב להיות קיים גם בבן האדם, אלא שבצורה מפותחת יותר שמאפשרת לאורגניזם האנושי לשאת תודעת עצמיות רוחית. עבור גיתה, ההבדל בין הישות האנושית לבין בעלי החיים הוא בצורתו הגבוהה יותר של בן האדם כשלמות, ולא במאפיין כלשהו.

בטפסנו בהתבוננויותינו מטבע הצומח לצורות בעלי החיים השונות, ניתן לראות את הכוחות האורגניים, היוצרים, יותר ויותר דומים לרוח. בצורה האורגנית של בן האדם פעילים כוחות יוצרים רוחיים שמביאים את צורת בעל החיים למטמורפוזה הגבוהה ביותר שלה.

כוחות אלה פעילים בהתגלותו של האורגניזם האנושי ובהתפתחותו, ולבסוף באים לידי ביטוי ברוח אנוש, אחרי שעיצבו כלי קיבול כבסיס טבעי, שבו הם יוכלו לחיות ללא תלות בטבע.

נראה לי שהשקפה גיתאנית זו על האורגניזם האנושי, הכילה את כל מה שהוצדק בטענות מאוחרות יותר של הדרוויניזם בנוגע ליחסו של האדם אל בעלי החיים. ואולם, נראה גם שכל דבר שללא צידוק, נדחה.

הפרשנות המטריאליסטית של תגליותיו של דרווין הובילה לאידיאות שמבוססות על היחס שבין האדם לבעל החיים, השוללות את קיומה של הרוח בדיוק במקום שבו היא מופיעה בצורתה הגבוהה ביותר בקיום הארצי – בישות האנושית.

פרשנות המבוססת על השקפתו של גיתה רואה את מבנה בעל החיים כבריאה של הרוח, אך כזו שטרם הגיעה לנקודה שבה הרוח, כשלעצמה יכולה להתחיות ולהתגלות כעצמיות רוחית. מה שחי כרוח באדם, יוצר בצורת בעל החיים בשלב ראשוני. בישות האנושית, זה עובר טרנספורמציה כזו, שהרוח לא רק מתגלה כיוצרת אלא גם כבעלת התנסות עצמית."

מתוך כתביו של גיתה ניתן ללמוד ולראות כיצד מובילים מדעי הטבע אל מדעי הרוח

"לאור זאת, ניתן לראות שהתבוננות גיתאנית בטבע – במעקב אחר ההתפתחות מהטבע הלא-אורגני לטבע האורגני – הנה מדע טבע המוביל למדע הרוח. מעל לכול, את זאת רציתי להעביר כאשר ערכתי את הכרך הראשון של כתבי גיתה על מדעי הטבע.

בסיום ההקדמה שלי, הראיתי שהדרוויניזם, צבוע במטריאליזם, מבסס השקפה חד-צדדית שיש להשלים באמצעות דרך החשיבה הגיתאנית."

התעוררות הצורך בתיאוריה של ההכרה הנובעת מהשקפת עולמו של גיתה

"כשדנתי במדע האורגני של גיתה, רציתי להדגים את דרך ההכרה שהאדם צריך על מנת להבין את תופעות החיים. מהר מאוד הרגשתי שדיון זה מצריך בסיס. פעולת ההכרה כפי שפורשה על ידי בני דורי לעולם לא הייתה יכולה להוביל להבנת השקפתו של גיתה. אותם פילוסופים של תורות הכרה הושפעו מהמדע של אותה תקופה. ואולם, מה שהיה למדעים לומר על אודות ההכרה היה נכון רק ביחס למדע הלא-אורגני. לא הייתה הסכמה בין מה שהיה עליי לומר ביחס לדרכו של גיתה לרכישת ידע לבין תורות ההכרה הרגילות של אותה תקופה.

מה שטענתי על אודות המדע האורגני על פי גיתה, הוביל אותי שוב לבעיית תורת ההכרה. התעַמַּתתִּי מול השקפות כמו אלו של אוטו לייבמן. השקפותיו של לייבמן, בדרכים שונות הביעו את הדעה שהתודעה האנושית לא תוכל לעולם לצאת מתחומיה שלה, אלא חייבת להישאר מרוצה לחיות בכל מה שהמציאות מציבה בפני נפש האדם ובכל מה שמתגלה בפנימה בצורה רוחית. פירוש זה אינו מאפשר לומר – כפי שעשה גיתה – שניתן למצוא בטבע האורגני משהו הקשור לרוח. לכן, ניתן לבקש אחר הרוח אך ורק מתוך תודעת האדם. כל עיון בטבע במונחים של רוח אינו קביל.

מצאתי שלא קיימת שום תורת הכרה עבור הידע של גיתה. תגלית זו גרמה לי לפחות לנסות לשרטט בקווים כלליים תורת הכרה שכזו. כתבתי את הספר: "קווי יסוד לתיאוריה של ההכרה שנובעת מהשקפת עולמו של גיתה" מתוך צורך פנימי, לפני שהמשכתי בעבודתי על כרכים נוספים של כתבי גיתה על מדע הטבע. הספר הושלם בשנת 1886."

פרק שמונה עשר

קשר אינטימי, אהבה ראשונה

"בעודי כותב את קווי היסוד לתיאוריה של ההכרה שנובעת מהשקפת עולמו של גיתה – הנחה אותי הגורל אל משפחה שבחיקה זכיתי לבלות שעות מהנות רבות ופרק מאושר בחיי. אחד מידידיי, שעימו הייתי מיודד זמן רב, היה אדם צעיר שמצאתיו חביב במיוחד בשל מזגו הרענן והקורן, הערותיו הקולעות על החיים ועל בני האדם ומעל לכול, בשל נאמנותו וגילוי הלב שלו. הוזמנתי לביתו יחד עם חברים משותפים אחרים. שם פגשנו את אחיותיו, שתי בנות המשפחה ואדם צעיר שעמד להתארס לבת הבכורה.

בין הבת הצעירה לביני התפתחה בהדרגה ידידות נפלאה. באישה צעירה זו לא הייתה שום תחבולה. הייתה בה טבעיות מקסימה, פשוטה, משולבת באיפוק פנימי. האיפוק שלה עורר איפוק דומה בקרבי. אהבנו זה את זו ושנינו ידענו זאת. ואולם, אף לא אחד מאתנו יכול היה להתגבר על ביישנותו כדי להביע את אהבתו. וכך, התקיימה אהבתנו בין המילים שאמרנו זה לזו, אך לא במילים עצמן. חשתי ביחסים בינינו, כידידות נפשית אינטימית, אולם היה זה בלתי אפשרי לצאת אל מעבר לתחום נפש זה.

מאושר הייתי בידידות זו. היא הייתה כקרן שמש בחיי, אך מאוחר יותר, חיים אלו הפרידו בינינו. שעות מאושרות שבילינו יחדיו פינו את מקומן להתכתבות שנמשכה זמן קצר ואחריה נשאר רק זיכרון עצוב מתקופה נפלאה – זיכרון שמאז עלה ממעמקי נפשי שוב ושוב."

פרק עשרים

שטיינר מתייחס לשאלת החיים החוזרים עלי אדמות

"התמודדתי עם שאלת החיים החוזרים עלי אדמות. היבטים רבים של שאלה זו התבהרו לי דרך היחסים הקרובים שהיו לי עם אותם אנשים שהרגלי החיים שלהם והמאפיינים האישיים שלהם הראו עקבות ברורים של תכונות אישיות שלא ניתן היה להסבירן על ידי תורשה או התנסויות מאז הלידה.

לא ניתן להגיע לתובנה בנושא החיים החוזרים עלי אדמות רק על ידי התבוננות בהבעות המיידיות הגלויות לעין האדם, אלא להגיע אליה דרך לימוד התכונות המלוות את אותן הבעות, ולמעשה מעמיקים ללא גבול באמצעות האינטואיציה. יתר על כן, לא ניתן להגיע לאותה תובנה במהלך נוכחותו של אותו אדם.

כאשר רושם חזק מהדהד והופך לזיכרון חי, מה שבדרך כלל נראה משמעותי – מתפוגג, ומה שנראה 'חסר משמעות' – מתחיל לדבר בשפה ברורה. רק אז ניתן לקוות לראות בתוך ההווה את האירועים שבעבר הרחוק, בחייו הקודמים של האדם, שמופיעים מעולמות רוחיים רחוקים כמו מתוך הגורל.

באותה תקופה הגעתי באמצעות תפיסה רוחית להבנה ברורה של חיים חוזרים עלי אדמות. אין ספק שהייתה לי תובנה זו לפני כן, אלא שבקווים כלליים ולא כרשמים ברורים. לא בניתי תיאוריות ביחס לעניינים כמו חיים חוזרים עלי אדמות. קיבלתי זאת כמובן מאליו כשנתקלתי בכך בספרות או בצורה אחרת.

למרות שניתן להשיג ידע ישיר על אודות עובדות אלו, רק בדרכים על-חושיות, הרי שניתן להגיע לשכנוע תקף ומושלם על ידי שכל ישר, בריא ולא משוחד, אפילו ללא תפיסה רוחית. פשוט, הגיית תיאוריות בשטח זה לא הייתה דרכי."

פרק עשרים ואחת

מפגש קוטבי בין ריכוז רוחני נמרץ למפגשים אינטנסיביים במסגרת חיי החברה והתרבות

"בתקופה זו של חיי, בשנת 1888, דורבנתי, מצד אחד, דרך חיי נפשי הפנימיים להתרכזות רוחית נמרצת, ומצד שני, הביאו החיים בפניי הזדמנויות רבות להשתתפות ערה בחיי החברה והתרבות של זמני.

ערכתי את הכרך השני של כתביו המדעיים של גיתה, והמבוא המפורט שהתכוונתי לכתוב, הצריך ממני להציג את השקפתי על העולם הרוחי במחשבות בהירות. לביצוע הדבר, הייתי זקוק להיפרדות פנימית מכל מה שהייתי קשור אליו בחיים החיצוניים. חב אני רבות לנסיבות שאפשרו לי זאת.

באותם ימים יכולתי לשבת בבית קפה בוויימר, באווירה רועשת סביבי ועם זאת, להיות שלוו בפנימיותי כאשר מחשבותיי מרוכזות בכתיבת הטיוטה הראשונה של מה שעמד להפוך לאותו מבוא. כך, ניהלתי חיים פנימיים שלא הייתה להם זיקה אל העולם החיצון בעוד שתחומי התעניינותי היו קשורים בקשר הדוק עם אותו עולם.

דאגה לכישלון השליחות להבהיר ולהסביר את אופי פעילותם של הכוחות הרוחניים ביקום

"בעודי חי עם נפשי בעולם הרוחי, הייתה לי תכופות תחושה שכל אותם מאמצים לבטח לא יישאו פרי, כי הם כשלו להסביר את הכוחות הרוחיים של הוויית היקום. נראה לי הכרחי, בראש ובראשונה, להתייחס לכוחות הרוחיים. ואולם, שום הכרה בהירה לכך לא הייתה קיימת בתרבות סביבי."

התייחסות לסטירה האפית 'הומונקולוס' מאת רוברט המרלינג

"באותו זמן יצאה לאור הסטירה האפית 'הומונקולוס' מאת רוברט המרלינג. היא שיקפה במכוון את חיי בני דורי בקריקטורה של המטריאליזם והעניין הנפוץ בשטחיות החיים. המרלינג תיאר גברים שחיים רק במחשבות ובפעילויות חומריות ומכניסטיות, שמתאחדים עם נשים שטבען נעוץ רק בעולם של דמיון. הוא התכוון להציג את שתי הקצוות האלה שמעוותים את החברה האנושית. ישויות אנוש מצד אחד, מתעלמות מן הרוח במאמציהן, מתייחסות לעולם כמכניזם ומנסות לעצב את החיים בהתאם. מצד שני, אנשים חיים בעולמם הדמיוני, ללא עניין, אדישים לגמרי לשאלה: האם חייו של האדם מגיעים לקרבה כלשהי אל המציאות או לא. תיאוריו המעוותים של המרלינג דחו רבים שהעריכוהו בשל יצירותיו הקודמות.

אף על פי כן, הותירה בי יצירתו הומונקולוס, רושם עמוק. היצירה הראתה, כך סברתי, את אותם כוחות רוחיים חשוכים השוררים בציביליזציה המודרנית. בהמרלינג ראיתי אדם שבדרכו האינדיבידואלית היה התגלות מיוחדת של התקופה. הסתכלתי לאחור אל העת שבה גיתה ואחרים שעבדו עימו נשאו את האידיאלים לרמה גבוהה באנושות. הכרתי בצורך לעבור "בשער האידיאליזם" בדרך אל העולם של הרוח האמיתית. עבורי היה האידיאליזם מעין בבואה נאצלת שהוטלה אל תוך נפש האדם לא על ידי עולם החושים, אלא על ידי העולם הרוחי – ואשר ירדה אל ישותו הפנימית של האדם באתגרה אותו להתקדם לעבר העולם שהטיל בבואה זו.

אהבתי את תיאורו רב העוצמה של המרלינג את בבואת האידיאליזם. אולם, זה נראה כחיסרון גדול שהוא לא התקדם מעבר לכך – שהוא התעניין פחות בפריצת דרך אל צורה חדשה של מציאות רוחית מאשר בבבואותיה של רוחניות שהושמדה על ידי המטריאליזם."

היחסים בין ידע אמיתי לרצון מוסרי בישות האנושית

"הייתי מודע ליחסים בין ידע אמיתי (רוח מגולמת באמנות) לבין רצון מוסרי בישות האנושית. ראיתי באישיות האדם מרכז שבו הישות האנושית מתאחדת עם הישות הקדמונית ביותר של העולם. מתוך מרכז זה עולה הרצון, והרצון חופשי הוא, כאשר אורה הבהיר של הרוח פעיל במרכז זה.

הישות האנושית פועלת בהרמוניה עם הטבע הרוחי של העולם, שהופך להיות יוצר, לא מתוך הכרח, אלא רק כדי להגשים את ישותו שלו. במרכז זה של הישות האנושית נרקמים יעדי פעולה, לא מתוך אימפולסים אפלים אלא מתוך "אינטואיציות מוסריות" ששקופות הינן כמחשבה הצלולה ביותר.

כתוצאה מכך, בהתבוננותי ברצון החופשי, שאפתי לגלות את אותה רוח אשר הופכת את הישות האנושית לאינדיבידואל. באמצעות רגש ליופי אמיתי, שאפתי להעיד על הרוח הפועלת דרך בני אדם כל אימת שהם פועלים בדרך כזו שהם לא רק מבטאים את הישות שלהם באופן רוחי – כפעולה שמתוך חירות – אלא שהישות הרוחית שלהם זורמת אל תוך העולם החושי, שלמרות שמקורה ברוח, אינה מגלה אותה במישרין."

תכני הפילוסופיה של החירות הולכים ונרקמים בנפשו של שטיינר

"מתוך הבנה ישירה של האמת, ניסיתי לחוות את הרוח המתגלה דרך ישותה שלה ואשר השתקפותה הרוחית מתבטאת בפעולה מוסרית, שהינה מטרתו של אמן ביוצרו צורה הנתפסת באמצעות החושים. הפילוסופיה של החירות הלכה ונרקמה בתוכי – תפיסת חיים של כמיהה לרוח, של עולם החושים השואף לקראת יופי – חזון רוחי של עולם שוקק אמת חיה."

פרק עשרים ושתיים

תקופת פעילות קצרה כעורך 'השבועון הגרמני'

"במהלך שנת 1888 מלאתי לתקופה קצרה את תפקיד עורך 'השבועון הגרמני' שנוסד על ידי ההיסטוריון היינריך פרידיונג. פעילותי הקצרה כעורך העיתון הייתה בעלת ערך רב עבורי.

למדתי איך נדונים נושאים ציבוריים בעולם העיתונות ומאמציי להכניס לתוך השיח שבענייני הציבור נושאים שנגעו ליעדים הרוחיים הגדולים של האנושות, נתקלו בקשיים. לשווא חיפשתי לממש אימפולס זה בעיתונות של אותם ימים."

מפגש עם התיאוריה הכלכלית חברתית של מרקס ואנגלס

"התמודדתי מדי יום עם השאלה: כיצד להפוך אימפולס מסוג זה ליעיל. למעשה, לא הייתי כלל מוכן לתפקיד עורך. האמנתי שאוכל לזהות את הכיוון הנחוץ בתחומים השונים, אולם לא ידעתי כיצד לנסח דברים מסוג זה באופן שיהיה ברור לקוראים, וכך, הייתה הפקת המהדורה השבועית מאמץ גדול עבורי. כאשר עבודה זו באה לסיומה עקב סכסוך בעניין תשלומים בין בעל העיתון לבין מייסדו, חשתי הקלה רבה – משא כבד ירד מעליי.

בכל אופן – עבודתי כעורך השבועון הביאה אותי ליחסים קרובים למדי עם אנשים שהיו פעילים במגוון רחב של תחומים בחיים הציבוריים. מפגשים אלו עוררו בי את הרצון ללמוד את כתביהם הכלכליים-חברתיים של קארל מרקס, פרידריך אנגלס ואחרים. היה זה בלתי אפשרי עבורי למצוא איזושהי זיקה פנימית לכל זה.

כאב לי לשמוע שהכוחות הכלכליים-חומריים בתולדות האנושות הם-הם הנושאים קדימה את האבולוציה האמיתית, בעוד האלמנט הרוחי אינו אלא הארכה מבנית-אידיאליסטית של אותו מבנה 'ממשי'. אני ידעתי את ממשותה של הרוח, ועבורי תיאוריות סוציאליסטיות היוו עיוורון זדוני לאמת.

אף על פי כן, ראיתי בבהירות את חשיבותה הכבירה של השאלה החברתית. נראה לי שהטרגדיה של התקופה הייתה שאלה שעסקו בשאלה זו שקעו גם בהשקפת החומריות של הציביליזציה של אותה תקופה. השקפתי הייתה שניתן לנסח שאלה זו כהלכה רק מתוך השקפה הנמצאת בהרמוניה עם הרוח.

וכך, בגיל 27 הייתי מלא בשאלות ובחידות ביחס לחיים החיצוניים של האנושות. באותה עת, תפיסתי הפנימית התמודדה עם טבעה של הנפש האנושית ויחסה אל העולם הרוחי בצורה יותר ויותר מוגדרת, ברורה ושלמה. יכולתי לעבוד באורח רוחי אך ורק דרך תפיסה זו. מספר שנים מאוחר יותר, הובילה אותי עבודה זו לכתיבת הספר: הפילוסופיה של החירות."

פרק עשרים ושלוש

הגעתו של שטיינר לראשונה לגרמניה, וויימר, לצורך עריכת כתבי גיתה על מדעי הטבע עבור הוצאת וויימר

"מסעי הראשון לגרמניה היה בשנת 1889. הוזמנתי לשתף פעולה בהוצאת וויימר של כתבי גיתה שהדוכסית סופיה מסקסוניה הפקידה בידי ארכיוני גיתה. את כתבי גיתה היא קיבלה בירושה מנכדו של גיתה, וולטר פון גיתה, שמת מספר שנים קודם לכן.

תרומתי לכתבי גיתה שכבר פורסמו, גרמה לכך שאתבקש להכין חלק מכתביו של גיתה על מדעי הטבע עבור הוצאת וויימר. נקראתי לוויימר כדי להתוודע למחלקה המדעית של אותה ירושה וליטול את הצעדים הראשונים לקראת העבודה הנדרשת.

שהותי במשך שבועות בעירו של גיתה, הייתה לי לחג בחיי. במשך שנים עסקתי באידיאות של גיתה. עתה יכולתי להיות נוכח במקומות שבהם נתהוו אידיאות אלה. ביליתי את השבועות האלה עם אותה תחושה מרוממת. בכל יום זכיתי לראות במו עיניי ניירות שהשלימו את הכתבים שעליהם עבדתי קודם לכן בהתייחס למהדורת גיתה עבור הספרות הלאומית הגרמנית על-שם קירשנר.

עבודתי בהוצאת קירשנר הציבה בפני נפשי תמונה של השקפת העולם של גיתה. כעת היה עליי לגלות כיצד תעמוד תמונה זו לאור כתביו של גיתה על מדעי הטבע שטרם ראו אור. הייתי משוכנע שהכתבים שטרם ראו אור מכילים מידע חשוב נוסף שיוביל במיוחד להבנה מדויקת יותר של דרך החשיבה של גיתה."

אופי ההתבוננות של גיתה ב'טיפוסים' שונים של אנשים

"בכתביי שיצאו לאור עד לאותה עת, פירשתי את דרך החשיבה של גיתה בהציגי כיצד, על פי השקפתו, רחוקה התודעה הרגילה של האדם מטבעו האמיתי של העולם הסובב אותו ומתוך ריחוק זה, עולה האימפולס לפתח בתוך הנפש – לפני ידיעת העולם – כוחות של הכרה שאינם מצויים בתודעה הרגילה. מנקודת ראות זו, היה לי מאוד חשוב למצוא אמירות מסוג זה בין כתביו של גיתה. להלן כמה מאמירותיו של גיתה, שנראו לי חשובות ומהותיות:

על מנת למצוא זיקה מסוימת לדרכים שונות אלה (גיתה התכוון לדרכים שונות של ההכרה האנושית וזיקתן לעולם החיצון), הבה ונסווג אותן ביחס לידע כתועלתניים, שוחרי ידע, מהירי תפיסה ומקיפי כול.

התועלתניים דורשים שהידע יהיה שימושי והם הראשונים להגדיר את שדה הידע ומה הוא שימושי. הם רוכשים ביטחון מתוך התנסות ודורשים מרחב מסוים של ידע.

שוחרי הידע משתוקקים לידע. הם דורשים מבט שלו, בלתי משוחד ויש להם סקרנות חסרת מנוח ואינטלקט צלול. הם שומרים על זיקה לתכונות אלה וניגשים בצורה מדעית רק למה שכבר קיים.

מהירי התפיסה – הם מלכתחילה אנשים פוריים בפעולתם. ההכרה, ככל שהיא מתפתחת זקוקה לאימגינציה מבלי לדעת זאת, ואכן מתעלמת ממנה ונעה הלאה לתפיסה. אין זה משנה כמה אותם מהירי תפיסה יחסמו עצמם בפני האימגינציה, חייבים הם – אפילו לפני שיהיו מודעים לכך – לקרוא לעזרתם את הכוחות היוצרים של האימגינציה.

מקיפי כול – אלה המחפשים אחר ידע בכל מקום. ניתן לכנותם בגאווה יצירתיים. הם פועלים באופן פורה במידה הנעלה ביותר. היות והם מתחילים ברעיון (אידיאה) – הם מיד מבטאים את השלמות של הכוליות. לאחר מכן, זהו עניינו של הטבע להתאים עצמו לרעיון זה.

הערות אלה מבהירות את העובדה שגיתה ראה את הישות האנושית במונחים של תודעה רגילה, כניצבת מחוץ לתמציתו של העולם החיצון. אם עלינו להתאחד בהכרה עם אותה תמצית, אז חייבים אנו לרכוש צורה שונה של תודעה."

התחלה של תהליך עיצוב נתיב רוחני להתפתחות מודעת

"במשך שהייתי הקצרה בוויימר, בטרם עברתי לגור בה – שאלות מסוימות הפכו יותר ויותר נוקבות: כיצד ניתן להמשיך לבנות על יסודות הידע שהונחו על ידי גיתה, על מנת להוביל, באמצעות החשיבה מהשקפתו שלו, אל השקפה שתכלול התחוות רוחית כמו זו שחוויתי?

גיתה החל עם מה שניתן להשגה באמצעות השלבים הראשוניים של הידע – ה'תועלתניים', ו'שוחרי הדעת'. הוא השלים והאיר זאת באמצעות הכוחות היוצרים שבנפש. תוך שימוש בכל מה שניתן לביאור מהרמות של 'מהירי התפיסה' ושל 'מקיפי כול'. ברגע שנפשו רכשה את הידע הראשוני לאורן של ההתבוננות וההבנה, הריהו חש מאוחד עם מהות הדברים. כך מוצע הנתיב מצד אחד, שנובע מהתנסות ביחס שבין הישות האנושית לבין העולם החיצון, בטרם חוותה את הרוח."

"נוכחתי לדעת שניתן יהיה להגיע לשביעות רצון אך ורק באמצעות הנתיב שמהצד האחר, הנובע מהתייחסותו של האדם אל עצמו."

"כאשר התודעה האנושית נעשית פורייה – כלומר, כשהיא יוצרת משהו מתוך עצמה אשר מתווסף לתמונות הראשוניות של המציאות שלה – האם נשארת אז התודעה בתחומי המציאות או שמא היא מתרחקת ממנה ומאבדת עצמה בחוסר הממשות? על מנת להשיב על שאלות אלה, יש להבין במה מתעמתת התודעה כתוצר שלה עצמה. זהו דבר חשוב ביותר עבור התודעה האנושית, שהיא תבין ותכיר את עצמה. או אז יוכל אדם להצדיק לחלוטין התנסויות רוחיות. בהיותי שקוע בכתביו של גיתה בוויימר, עלו מחשבותיי על נתיבים אלו, בחזרתן על צורתן המוקדמת יותר, בבהירות הולכת וגדלה."

המשך לחלק שני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *