התגשמותו של אהרימן התגשמות הרוע על האדמה – 04

התגשמותו של אהרימן התגשמות הרוע על האדמה

 

רודולף שטיינר

GA195

4 הרצאות שניתנו בין אוקטובר לדצמבר 1919

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות ומכיל גם הקדמה מצוינת של סֶווָק גוּלביקיאן – ראו כאן

הרצאה רביעית

שטוטגרט, 28 בדצמבר 1919

ראינו כמה חשוב וחיוני עבור המשך האבולוציה של התרבות האנושית שמה שאנו מכנים ידע של התקדשות יזרום לתוכה.

עלינו להיות נחושים בקביעה שגאולה של המין האנושי מהידרדרות אבולוציונית תלויה כולה בכך שנפנה לתובנות שיכולות לבוא רק באמצעות ידע רוחי.

צריך גם לומר, במידה מסוימת של רגישות או היגיון, שקשה יהיה בזמננו לחוגים רחבים של אנשים לקבל ידע שכזה, שבתחילה יכול לנבוע רק ממעטים אשר פיתחו יכולת מקיפה לראות לתוך עולם הרוח. התנגדויות שכאלו, גם אם מוצדקות לכאורה, אינן סותרות את העובדה העיקשת הבאה: שמבלי לקבל את מה שאנו מכנים מדע רוח אנתרופוסופי, הציביליזציה תשקע באורח בלתי נמנע לתהום, והעבודה שיש לעשותה על האדמה תיפול לידי כוחות אלוהיים שהתקדמות האבולוציה שלהם לא תהיה קשורה יותר עם בני האדם. ריפוי המין האנושי יתרחש רק אם כמות מספקת של אנשים יעסקו במלואם במה שאנו מנסים לומר כאן. רק אלו המסרבים, מסרבים לחלוטין, לבחון את שקרה ברחבי העולם כתוצאה מן השנים הקטסטרופליות האחרונות, יכולים לעצום עיניהם כנגד העובדה שאנו בתחילתו של תהליך של הרס, ושדבר לא יכול להושיע אותנו מתהליך הרס זה מלבד משהו חדש. מה שאנו מחפשים בתוך תהליך ההרס עצמו לעולם אינו יכול להיות דבר מלבד כוח הרסני. כוח לבניה מחדש אפשר לשאוב רק ממקור שאינו שייך לאבולוציית האדמה שקדמה לימינו.

ועדיין הזרימה ממקורות שכאלה כרוכה בקשיים משמעותיים. לעיתים קרובות נאמר שמדע ההתקדשות אינו יכול להינתן למין האנושי ללא הסתייגות, מבלי הכנה, כי דרושה פתיחות מסוימת. שמעתם דברים אלה נאמרים שוב ושוב. אך בני אדם מפרים זאת כל הזמן. בואו וניקח דוגמא פשוטה. אחת מן הדרישות הראשונות, הבסיסיות, הקשורות לקבלה מלאה של מדע ההתקדשות עבור אלו העולים על דרך זו, היא ויתור על מה שאנו מכנים אמביציה, במיוחד כשהיא מבטאת עצמה בשיפוט איכויותיו של האדם כנגד אלו של אחרים. כעת, קל לראות שזה בדיוק מה שמתרחש בחברה האנתרופוסופית. אין טעם לשתוק אודות דברים שכאלה. צריך להודות שגם אם צריך להניח את האמביציה בצד, הגילויים הנוראים ביותר שלה קיימים בתוך התנועה האנתרופוסופית והקנאה ההדדית גוברת. אני רק רוצה להעלות זאת ולעבור ולדבר על קשיים גדולים אחרים בזרימה של מדע ההתקדשות לתוך הציביליזציה הארצית שלנו.

בראש וראשונה, את כל האספקטים של המסתורין של הרצון האנושי יש להראות לאנושות. מסתורין זה של הרצון האנושי נותר סמוי מן התרבות המודרנית במיוחד מאמצע המאה ה-15, מתחילתה של תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית. השקפת העולם המודרנית אינה יודעת דבר אודות הרצון. דנו בכך לעיתים קרובות. כאשר האדם ער הוא לעולם אינו חווה במודעות את טבעו האמיתי של הרצון. בחיי העירות הוא מודע לטבע של רעיונותיו ומושגיו, וחווה את רגשותיו במצב של חלום. אבל ברצון שלו הוא ישן בחלקו אפילו כשהוא ער. אנו עוברים דרך העולם כישויות המכונות ערות, אבל באמת אנו ערים רק ברעיונות ובמושגים שלנו, רק חצי ערים בחיי הרגש שלנו, וישנים לחלוטין ביחס לרצון שלנו. בל נשלה את עצמנו בעניין זה. יש לנו רעיונות אודות מה שאנו רוצים, אבל רק כאשר הרצון הופך למושג, כאשר הרצון משתקף על ידי האינטלקט, אנו יכולים לחוות אותו בתודעת הערות שלנו. על מה שמתרחש במעמקי ישותנו, אפילו אם אנו רק מרימים יד, כלומר מביאים את רצוננו לידי פעולה, איננו ידועים דבר. זה אומר שהמסתורין של הרצון לחלוטין אינו ידוע לבני אדם מודרניים, וזה קשור לעובדה שכל הציביליזציה המודרנית שלנו – במיוחד מה שצמח מאז המאה ה-15 היא אינטלקטואלית לחלוטין, תרבות של רעיונות, מושגים והיגיון, כי התרבות המדעית היא אינטלקטואלית. הרצון ממלא את התפקיד הפחוּת ביותר בכל דבר שאנו תופסים עם האינטלקט או ההיגיון שלנו. כאשר אנו חושבים, כאשר אנו יוצרים רעיונות, הרצון ממלא כמובן תפקיד מסוים בנתינת צורה לרעיונות, אבל רק באופן מאוד מעודן. איננו מבחינים כיצד הרצון פועם בתפיסתנו וכיצד פועל הרצון בתוכנו בדרכים אחרות.

בתקופתנו המודרנית המסתורין של הרצון מצועף לחלוטין על ידי תרבות האינטלקט הבלעדית שלנו. רק כאשר אנו מבקשים, דרך אמצעים המסופקים על ידי מדע הרוח, שעליהם דיברתי בפניכם לעיתים קרובות, לחקור את הרצון (כלומר, כאשר אנו מנסים להשתמש בכוחות של אימגינציה ואינספירציה כדי להפעיל כוחות המאפשרים לנו לראות לתוך הפעולות המעורבות בפעולה של רצון), אז אנו מבחינים שבחיינו הפיזיים בין לידה למוות הרצון אינו קשור עם תהליכים של בניין אלא בעיקר עם תהליכים של הרס. דנו בזאת לעיתים קרובות. אם רק תהליכים של בניין, של סינתזה, היו מתרחשים במוחנו, אם למשל רק מה שנובע מספיגת מזון על ידי כוחות החיים שלנו היה מתרחש, לא היינו יכולים לפתח חיים של רגש ומחשבה באמצעות המכשיר של העצבים והמוח. רק דרך התהליך ההרסני של התפרקות החומרים המתמשך והולך במוח יכולות הנפש והרוח להכות שורש במה שהורס את עצמו. במיוחד פעיל כאן הרצון. הרצון שלנו הוא במהותו משהו שבמשך חיינו הפיזיים מקדם במידה מסוימת את המוות. אנו מתים שוב ושוב במידה ומדובר בראשנו; בכל רגע אנו מתים. אנו חיים רק בגלל ששאר האורגניזם שלנו פועל כנגד מוות מתמשך זה של ראשנו, שלוֹ אחראי בעיקר הרצון. שוב ושוב מתרחש בראש שלנו משהו שקורה באופן אובייקטיבי ובנפרד מאתנו בעולם החיצון אחרי שאנו עוברים דרך המוות הפיזי.

הגוויה שלנו, במידה ואנו אינדיבידואלים אנושיים, ונכנסים לעולם הנפש והרוח דרך שער המוות, חדלה להוות עניין של חשיבות עבורנו, אבל היא בעלת חשיבות גדולה לקוסמוס. גוויה זו בדרך זו או אחרת, אם על ידי שריפה ואם בקבורה, ניתנת ליסודות האדמה. שם, בדרכה שלה, היא נושאת הלאה את מה שעשה רצוננו האנושי במידת מה למערכת העצבים שלנו, לאורגן החושים שלנו בחיים שבין לידה למוות. יש לנו תפיסה וחשיבה משום שהרצון שלנו הורס משהו בתוכנו. אנו נותנים את הגוויה שלנו לאדמה, ובעזרת הגוויה המתפוררת, אשר רק ממשיכה באותו תהליך שנשאנו באופן חלקי בחיים, כל האדמה חושבת וקולטת. כבר תיארתי זאת מנקודת ראות אחרת לפני כמה חודשים. מה שמתרחש בהתמדה באדמה באמצעות קשר הגומלין שבין חומרי האדמה היסודיים ובין הגוויות האנושיות הנבלעות בהם זו פעילות שניתן להשוותה מכל בחינה לפעילות המתמשכת של הרצון בתוכנו בין לידה למוות, פעולה בלתי מודעת של פירוק, תהליכי הרס המתמשכים במערכת העצבים והחושים כמו בגוויה. הרצון פועל בין לידה למוות באמצעות כוחות הרס בתוך גבולות עורנו משום שהוא מאוחד עם האגו שלנו. אותו רצון פועל באורח קוסמי דרך גוויתנו, בחשיבה ויצירה של רעיונות על ידי האדמה כולה אחרי מותנו, כאשר אנו נותנים את גוויתנו לאדמה. כך אנו מאוחדים באופן קוסמי עם מה שאפשר לכנות התהליך הנפשי-רוחי של כל הקיום הארצי. זהו רעיון חשוב מאוד, כי הוא ממקם אותנו במיוחד בתוך האספקט הקוסמי של קיומנו הארצי. הוא מראה את היחס של הרצון האנושי לדרך שבה הרצון הקוסמי האוניברסלי פועל בתוך הקיום הארצי, בתהליכי הרס, ביצירת תנאים של מוות.

אבל בדיוק כפי שהאבולוציה הנוספת שלנו בעולם הרוח אחרי שעברנו דרך שערי המוות תלויה בכך שאנו משאירים את גוויתנו מאחור, בעובדה שאיננו עובדים יותר עם כוחות אלה אלא עם אחרים, כך אבולוציה נוספת בריאה של האדמה כולה תלויה באנושות אם תתאחד לא עם כוחות של מוות אלא עם כוחות של חיים, כוחות המתפתחים בכיוון אחר מזה של כוחות המוות. לדבר על כך היום כאשר אנשים מלאים במטרות ורגשות אישיים כרוך במרירות מסוימת, כי הרצינות של אמת שכזו בקושי מוחשת או נחווית. בני אדם אינם רגילים לקחת אמיתות גדולות אלו ברצינות העמוקה הנדרשת. אף על פי כן, עלינו לחקור הלאה ולשאול: כיצד מה שטמון ברצון האנושי כפי שתיארתיו משתייך לתהליכים של הרס בטבע החיצוני? איך קשור הרצון האנושי עם כוחות הרס אלה שבטבע החיצוני? כאן יש משהו שעומד בפנינו היום כאשליה הגדולה ביותר. היום כשאנשים מתבוננים בטבע הם רואים התרחשות של תהליך טבעי, והם מאמינים שהוא צמח מתהליך אחר שקדם לו וזה בתורו מתהליך קודם שגרם לו וכך אנשים מוצאים שרשרת של סיבות והשפעות בפעולת הטבע והם גאים מאוד כאשר בדרך זו הם יכולים לתפוס את מה שהם מכנים קשרים סיבתיים בעולם החיצון. ומהי התוצאה מכך?

אם נשאל גיאולוג, פיזיקאי, כימאי או כל חוקר מדעי כן את דעתו הכנה, הוא לעיתים קרובות אינו שש לתת לכם את התוצאה הסופית של השקפת עולמו. אבל שאלו אתו אם הוא חושב שהאדמה כפי שאנו מכירים אותה – אבנים, צמחים וגם חיות לרוב – היתה מתפתחת באותו אופן אם האדם לא היה נוכח, הוא יענה: "כמובן. בתים לא היו נבנים, לא מכונות, אווירונים לא היו מיוצרים על ידי פירות עבודת האדם וכן הלאה, אבל כל דבר אחר שאנו רואים שאינו תוצר של עבודת בני אדם הרי הוא נוכח מן ההתחלה ועד הסוף גם אם בני האדם לא היו קיימים, כי שרשרת סיבות ותוצאות מצויה בתוך הטבע החיצוני." מה שמתרחש מאוחר יותר הוא תוצאה של מה שקרה לפני כן. ההשקפה המודרנית טוענת שלבני אדם אין קשר לשרשרת נסיבות זו. השקפה זו כוללת בדיוק אותה שגיאה כמו זו שאביא עכשיו. דמיינו לעצמכם שאני כותב משפט כל שהוא על הלוח, כמו "שטוטגרט היא עיר". כל אות צצה כאן רק בגלל שאני כותב אותה ולא משום שהאות הקודמת גרמה באופן בלתי נמנע ליצירתה. תהא זו שטות מוחלטת לומר שהאות שקדמה הצמיחה את הבאה אחריה במעין סוג של תהליך טבעי. מחקר חסר דעות קדומות לחלוטין של מהותם של תהליכים טבעיים ישכנע אותנו בטעות שאנו מבצעים כשאנו נכנעים לאשליה הגדולה של המדע המודרני שהמסובב הוא תוצאה של הסיבה לו. אין זה כך. עלינו לחפש את הגורמים האמיתיים במקום אחר, בדיוק כפי שעלינו לחפש באינטלקט שלנו ולמצוא מדוע אותיות באות אחת אחר השניה.

במובן רחב, היכן מונחות הסיבות הראשוניות להתרחשויות החיצוניות? את זה אפשר לגלות רק באמצעות תפיסה רוחית. סיבות אלו נמצאות למעשה במין האנושי. האם יודעים אתם היכן לחפש אם ברצונכם לרכוש תובנה ביחס לסיבות הראשוניות של האבולוציה של הטבע על האדמה? עליכם לחקור כיצד הרצון האנושי, כמעט בלתי מוכר לתודעה בת זמננו, נמצא במרכז כוח הכובד שלנו, כלומר, בחלק התחתון של גופנו. רק חלק מהרצון פעיל בראש האנושי; החלק העיקרי של הרצון מתרכז בשאר האורגניזם שלנו. מה שמתגשם דרך האבולוציה הטבעית תלוי ביחסו של האדם לרצונו הבלתי מודע. כרגע אני יכול לצטט רק דוגמא משמעותית אחת ביחס לאבולוציה הטבעית אבל זה נכון גם ביחס לטבע בכלל.

לעיתים קרובות הצבעתי על כך שבמשך התקופה האטלנטית האדם התמסר למין צורה של מגיה שחורה. כתוצאה מכך באה תקופת קרח על עולם הציביליזציה. האבולוציה כולה היא באמת תוצאה של פעילות הרצון, לא באינדיבידואלים יחידים, אבל הכוחות השונים של הרצון פועלים ביחד באנושות ככלל, כוחות הצומחים ממרכז הכובד האנושי. אם ישות מפותחת למדי – ישות, הבה נאמר, ממאדים או כוכב – שואפת ללמוד את האדמה, כלומר, שואפת להבין כיצד התפתח שם הטבע, היא לא תתאר את הטבע כפי שמתאר אותו אחד מן האקדמאיים שלנו. בהתבוננה מטה על העולם היא תאמר: "האדמה היא שם מתחתי, אני רואה שם נקודות רבות שבהן מרוכזים הכוחות שמהם מקבל הטבע את הדחפים והתנופות שלו". אבל נקודות אלו אינן מונחות שם עבורו בטבע החיצוני, אלא תמיד בתוך האדם. בהתבוננו מבחוץ, הוא ימצא שהוא צריך להסתכל לתוך פנימיות האדם אם ברצונו למצוא את הגורם למה שמתרחש באופן חיצוני בטבע. תובנה זו לתוך הקשר בין הרצון האנושי עם כל תופעות הטבע צריכה להיות חלק בלתי נפרד ממדע העתיד. מדע שכזה יראה לבני האדם את אחריותם בדרך שונה למדי מזו של ימינו. בני אדם יצמחו מאזרחי האדמה לאזרחי הקוסמוס. הם ילמדו להביט על הקוסמוס כחלק מעצמם.

תשומת לבנו נמשכת ישירות לדברים שכאלה, הידע אודותם כובש אותנו. ידע זה אינו פועל כמו צל, כמו הידע האינטלקטואלי שלנו. הוא הרבה יותר מציאותי, ולכן פועל באופן הרבה יותר חי. ומשום שהדרך שבה הוא פועל היא הרבה יותר ממשית מזו של ידע הצללים של המדע בן ימינו, חיוני יותר שניקח ברצינות את אשר מתגלה לנו באמצעות ידע זה. אדם אינו יכול להיות אזרח של הקוסמוס במובן שתואר למעלה ועדיין להישאר אותו דור ישן נושן שמאות השנים האחרונות, כלומר, התקופה שמאז אמצע המאה ה-15, יָצרה כאנשים מודרניים. איננו יכולים מצד אחד לרצות באופן מודע לקחת חלק בתהליכים של הקוסמוס, ומצד שני להעיר הערות פוגעות אודות חברינו בני האדם בדרך הנפוצה המתרחשת במסעדות ובמועדונים בעידן בורגני זה, מאז המאה ה-15. כללי התנהגות חדשים, אימפולסים מוסריים אחרים צריכים לזרום דרך המין האנושי כדי שמדע ההתקדשות יוכל להתקדם. כי כל מה שהוכן עבור הופעתו של אהרימן על אדמתנו, כפי שאמרתי לכם, פועל בעוצמה מיוחדת ככוח המעכב את התקדמותו של מדע ההתקדשות. דיברתי לאחרונה על עובדות אלו, כדי לתת כמה רמזים על הרוח שצריכה לשרור על חג המולד שלנו בשנה זו. אני אחזור על כך בקצרה.

בהתבוננות לאחור על האבולוציה של האדמה שלנו אנו מוצאים, שקדמה לציביליזציה המטריאליסטית המודרנית שלנו, התקופה היוונית-לטינית הנמשכת לאחור עד למאה השמינית לפני הספירה. אנו רואים ש-200 שנה אחרי תחילתה של התקופה היוונית-לטינית, משהו צמח, שאפשר לתאר אותו כחלחול של החכמה העתיקה מזמנים מוקדמים אל ארץ יוון. ניטשה חש זאת באופן ראוי לציון, גם אם באופן פתולוגי. מתחילת חיפושיו האינטלקטואליים הוא חש עצמו כמתנגד של סוקרטס, ומעולם לא התעייף מלדבר על הערכים הגדולים יותר של התרבות היוונית שקדמה לסוקרטס משל זו שאחרי סוקרטס. זה לבטח נכון שעם סוקרטס הגיע עידן כביר למין האנושי, עידן שהגיע לשיאו במאות ה-14 וה-15. אבל עידן זה של סוקרטס שכבר חלף, הגיע בצדק לסיומו. בעידן הסוקרטי רק היגיון ודיאלקטיקה צמחו מתוך החכמה האינסטינקטיבית הקדומה. הצמיחה של לוגיקה ודיאלקטיקה בלבד מן החכמה של הראיה הרוחית העתיקה הוא האופי העיקרי של התרבות המערבית שלנו. לוגיקה זו ודיאלקטיקה זו גם הטביעו את חותמם על הנצרות, כי התיאולוגיה של המערב היא תיאולוגיה דיאלקטית. אבל מה שצמח ביוון כדיאלקטיקה, כמחשבה המצומצמת להפשטה, חוזר אחורה למיסטריות של המזרח. בקרב מיסטריות אלו היו אלו אשר ייסדו ציביליזציה ומאוחר יותר נהיו לסינים. בתוך הציביליזציה הסינית המוקדמת התגשם לוציפר בצורת אנוש. אל לנו להתעלם מן העובדה שלוציפר חי פעם בגוף פיזי, כמו שכריסטוס בזמן המיסטריה של גולגותא הלך על האדמה בגוף פיזי. אבל תהיה זו רק אי הבנה צרת מוח של התגשמותו של לוציפר אם נתבונן על כל דבר שבא דרך לוציפר כמשהו שמחוץ לתחום. מלוציפר, למשל, צמחה הגדוּלה של התרבות היוונית עצמה, אמנות עתיקה זו של הזמנים הקדומים והתנופה האמנותית שנתנה למין האנושי. אבל באירופה כל זה התקשה אלי מילים ריקות מתוכן בלבד. באמצעות החכמה הלוציפרית נתפסה תחילה הנצרות באירופה. הנקודה החשובה היא שחכמה לוציפרית עתיקה השתלבה בחכמה היוונית אשר התפתחה כגנוזיס כדי להבין את המיסטריה של גולגותא. העובדה שהמיסטריה של גולגותא התלבשה במה שלוציפר נתן לאבולוציית האדמה, היוותה את הניצחון הגדול ביותר לנצרות בזמן ההוא. אבל כאשר תרבות לוציפרית זו, שניתנה לאנושות דרך ההתגשמות של לוציפר דעכה ונחלשה, זרם בהדרגה מה שהוכן עבור ההתגשמות הבאה של אהרימן במערב.

כאשר יבשיל הזמן – והוא מכין את עצמו – יתגשם אהרימן בגוף אנושי במערב. זה צריך לקרות בדיוק כפי שלוציפר התגשם וכריסטוס התגשם. עובדה זו נקבעה מראש באבולוציה של האדמה. הדבר החיוני הוא להכין עצמנו לכך בדרך הנכונה, כי אהרימן לא יתחיל לפעול רק מרגע שיתגשם בגוף אנושי; הוא כבר מכין את התגשמותו העתידית מן העולם העל-חושי. הוא כבר פועל משם לתוך האבולוציה של המין האנושי. משם הוא מחפש מכשירים שבעזרתם הוא מכין את אשר עתיד לבוא.

כעת, זה חיוני למען תהיה השפעה חיובית למה שיביא אהרימן לאנושות – הוא יביא מתנות טובות גם כן, כמו שלוציפר עשה – שננקוט בגישה הנכונה. הדבר החשוב ביותר שלא נישן בעת שאהרימן יגיע וניכשל מלתפוס זאת. כאשר ההתגשמות של אהרימן תתרחש בעולם המערבי תירשם לידה, ג'ון וויליאם סמית (גם אם לא זה יהיה השם כמובן), ואנשים יביטו על ילד זה כאזרח סולידי כמו כל אחד אחר, ויישנו ביחס למה שמתרחש באמת. הפרופסורים מן האוניברסיטאות שלנו לבטח לא ידאגו אם מישהו ישן ביחס לזאת או לא. עבורם מה שמתרחש יהיה אך ורק לידתו של ג'ון וויליאם סמית. אבל בעידן האהרימני חשוב ביותר שאנשים ידעו שג'ון וויליאם סמית זה רק עניין חיצוני, שבפנים נוכח אהרימן, ושאל להם להונות עצמם באמצעות אשליה ישנונית אודות מה שמתרחש. תמיד עלינו לעמוד על המשמר כנגד הונאה שכזו, כי הדברים האלה כבר מתכוננים. אחד מן האמצעים החשובים ביותר שבעזרתם פועל אהרימן מן העבר השני הוא קידום של החשיבה המופשטת באדם. ומשום שאנשים נאחזים כה בתקיפות היום בחשיבה מופשטת זו, הם פועלים בדרך הנוחה ביותר עבור בואו של אהרימן. אתם צריכים להבין שאין דרך טובה יותר להכין את המצע עבור מאמציו הערמומיים של אהרימן ללכוד את האדמה כולה למטרותיו שלו מכך שבני האדם ימשיכו לחיות חיים מופשטים, יישנו עצמם בהפשטות, כפי שהם עושים בחברה בת ימינו. זוהי אחת התחבולות, אחד מן הטריקים המחוכמים, שבעזרתם מכשיר אהרימן את דרכו עבור שלטונו על האדמה. במקום להשתמש בחוויות חיות כדי להראות לאנשים מה שצריך להתרחש, מציעים להם המנהיגים תיאוריות על כל נושא, כולל השאלה החברתית. עבור אלו המרצים תיאוריות אלו ידע המושג מהתנסות הוא מופשט, כי אין להם מושג מהם חיים אמיתיים. כל זה מהווה הכנה לאהרימן.

אבל יש גם צורה אחרת של הכנה עבור אהרימן המתרחשת באמצעות השקפה מוטעית על הבשורות. גם לזה צריך להיות מודעים בזמננו. אתם יודעים היטב שאנשים רבים, במיוחד בקרב הנציגים הרשמיים של צורת אמונה דתית זו או אחרת, אשר מתנגדים בחריפות לידע הכריסטוס החדש הצומח בקרבנו באמצעות מדע ההתקדשות. אנשים כאלה, אם אינם נשבעים אמונים לרציונלים סתם, מקבלים את הבשורות; אבל מה הם באמת יודעים על טבען האמיתי של הבשורות? אלו הם האנשים אשר, במשך המאה ה-19, יישמו את השיטות החיצוניות של ההיסטוריה והמדע על הבשורות. ומה נותר מן הבשורות אחרי שנותחו על ידי שיטות מדעיות שכאלו? התפיסה של הבשורות נהייתה בהדרגה למטריאליסטית לחלוטין. תחילה הסבו את תשומת לבנו לסתירות שבין ארבעת הבשורות. זו היתה תחילתו של המדרון החלק שהוביל לשיגעון גמור, אם אפשר להתבטא כך, ביחס לבשורות כמו של התיאולוג הפרופסור שמידל מבאזל. הוא מנסה להוכיח שהבשורות אינן רק תוצרים של פנטזיה שמטרתן אך ורק לפאר את ישוע כריסטוס. הוא מצטט מספר מוגבל של נקודות מפורסמות בלתי נוחות לכריסטוס. הללו, הוא טוען, היו מושמטות אם הבשורות היו נכתבות אך ורק כדי להלל את ישוע. אנו, אם כן, נותרים עם ההרגשה שהוא מקבל את כל ההסתייגויות המובאות כנגד ישוע כריסטוס, כדי להטביע חותם של מכובדות אקדמאית על הבשורות. אבל שום דבר לא יושג מסוג כזה של מחקר גשמי. שום דבר מקורי וכן לא יתווסף מזה כדי להאיר את הבשורות. עבור יחס נכון כלפי הבשורות אנו צריכים לדעת מדוע יצאו לאוויר העולם, כלומר, עלינו לדעת מהי מטרתן האמיתית. ידע זה ניתן להשיג רק דרך הבנה שהופרתה על ידי מדע הרוח.

אם נשקיע עצמנו בבשורות, אם נספוג את תוכנן וכוחן, אז נרכוש תוכן נפשי מהן. שום מחקר היסטורי חיצוני לא יוכל להסביר את חידת הבשורות; אבל נוכל להשקיע עצמנו בבשורות וכך נקבל תכולת נפש. תכולת נפש זו היא חיזיון גדול – לבטח החיזיון הרוחני ביותר, חזון של המיסטריה של גולגותא. שיא השיאים שניתן לקבל מהבשורות הוא חיזיון זו או חזון של המיסטריה של גולגותא, לא יותר ולא פחות. כעת, סוד זה ידוע לכנסיה הקתולית המודרנית. מסיבה זו אינה רוצה להעניק לאנשים ידע מלא של הבשורות, מחשש שאנשים יבינו שהם זוכים רק בהזיה של המיסטריה של גולגותא, ולא בידע היסטורי של מיסטריית הכריסטוס. אני חייב לומר גם אימגינציה, כי הזיה זו היא כה רוחית שהיא אימגינציה אמיתית. אבל מן התוכן של הבשורות עצמן אי אפשר להשיג יותר מאימגינציה.

מהו השביל מאימגינציה למציאות? השביל ייפתח באמצעות מדע הרוח, דרך מדע הרוח לבדו. משמעות הדבר שהאימגינציה של הבשורות תתרומם אל המציאות דרך מדע הרוח. חשוב ביותר עבור אהרימן להכין את התגשמותו בדרך כזו שאנשים ימנעו מלבקש ששביל זה של אימגינציה של הבשורות ימצא את המציאות של המיסטריה של גולגותא. בדיוק כפי שהאינטרס הגדול ביותר של אהרימן הוא שהאנושות תתמיד באהבתה להפשטות, כך יש לו אינטרס גדול ביותר שאנשים יטפחו יותר ויותר צורה של יראת שמיים הנשענת בפשטות על האוטוריטה של הבשורות. חישבו על כך ותבינו שרוב האמונות כיום הן עבודת הכנה של אהרימן עבור התגשמותו הארצית. באיזו דרך אפשר לשרת טוב יותר את אהרימן מלהחליט להשתמש בכוח חיצוני ולדרוש מן המאמינים להיכנע לכוח זה ולא לקרוא שום ספרות אנתרופוסופית? אין שרות טוב יותר לאהרימן מלהבטיח שמספר גדול של אנשים לא יקרא ספרות אנתרופוסופית. כבר ציינתי בהרצאות אלו מיהם האנשים שהחליטו על מהלך זה. הדרך היחידה להציג עובדות מסוימות היום היא לחשוף אותן ללא הסתייגות לאורה של האמת.

צריך להבין כיום שלהתפתחות העולם יש יחס מסוים לתקופות קוסמיות, תחומה מצד אחד על ידי התגשמותו של לוציפר לפני המיסטריה של גולגותא. ההתגשמות של אהרימן במערב מעכבת התפתחות זו, כך שכוחותיה מתחזקים בגלל ההתנגדות. ההתגשמות של אהרימן בעתיד לא רחוק נעזרת בדרכה על ידי סגידה חסרת הבנה לבשורות כמו גם על ידי חשיבה מופשטת.

לאנשים רבים היום יש אינטרס לסגור עצמם בפני עובדות רציניות אלה כדי ליצור לעצמם חיים נוחים. אנתרופוסופים אינם צריכים להרגיש כך. נהפוך הוא, הם צריכים לפתח דחף מוגדר להפיץ את מדע הרוח ככל האפשר בקרב המין האנושי. יש לנו צורך דחוף לפתוח את עיני האנשים. אבל לרוע המזל, לעיתים קרובות בתוך החוגים שלנו, אנשים מנסים לעשות פשרות בתחום זה, והאומץ הדרוש עבור ידע בלתי מותנה של האמת חסר. לעולם אל לנו לשגות באשליה שאנו יכולים לבוא לידי הבנה עם אנשים כמו האדונים שמידל או טראב שאין להם שום חשק לבוא לידי הבנה עימנו. מה שנדרש מאיתנו הוא אומץ לעמוד על האמת ככל שנוכל. האבולוציה של המין האנושי וכל מה שכרוך איתה נראית לי כזקוקה לאומץ בלתי מתפשר זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *