התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם – 08

התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם

רודולף שטיינר

סדרה של ארבע-עשרה הרצאות

מינכן: 22 במאי עד 6- ביוני 1907

99 GA

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דליה דיימל

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

התודעה האנושית בשבעת המצבים הפלנטריים

לספר המלא ראו כאן

הרצאה מספר 8     2.6.1907

נתאר עכשיו את שרשרת ההתגשמויות שדרכן עברה הפלנטה שלנו ונבין שהיו אלה התגלמויות מצבים של האדמה שלנו, כאשר היתה פעם סטורן, שמש וירח. עלינו להיות מודעים לכך שההתגשמויות הללו היו נחוצות עבור ההתפתחות של כל יצור חי ובמיוחד האדם וההתפתחות של האדם קשורה באופן אינטימי לזו של האדמה.

אנו נבין בדרך הנכונה את אשר קרה שם אם נתפוס כיצד האדם של ימינו – אנו עצמנו – השתנה בהתחשב בתכונות מסוימות במהלך האבולוציה. בתחילה נתאר את השינויים שהתרחשו במצבי התודעה של האדם. כל דבר בעולם מתפתח, אפילו התודעה שלנו. לא תמיד היתה לאדם את התודעה שיש לו היום, רק בהדרגה היא נהייתה למה שהיא היום.

אנו קוראים לתודעתנו הנוכחית תודעה אובייקטיבית או תודעת עירות של יום. כולכם מכירים אותה משום שיש לכם אותה מהבוקר כאשר אתם מתעוררים ועד הערב, כאשר אתם נרדמים. הבה ונבהיר את טבעה. היא כוללת את הפניית החושים של האדם לעבר העולם החיצון וקליטת האובייקטים – לכן אנו קוראים לה תודעה אובייקטיבית.

האדם מביט סביב ורואה בעיניו אובייקטים מסוימים בחלל התחומים ע"י צבעים. הוא מקשיב באוזניו וקולט שישנם אובייקטים בחלל המייצרים טונים שמתפשטים ומהדהדים. בעזרת חוש המגע שלו הוא חש באובייקטים, מוצא אותם חמים או קרים. הוא מריח וטועם את האובייקטים. הוא חושב על הדברים שקלט. הוא מפעיל את תבונתו כדי להבין את האובייקטים השונים הללו, ומעובדות אלה של תפיסה חושית והבנתן בנפשנו, צומחת תודעת עירות היום. לא תמיד היתה לאדם תודעה זו, היה עליה להתפתח ולא תמיד תהיה לו תודעה זו, כפי שהיא היום. הוא יתרומם לשלב גבוה יותר. כעת בעזרת האמצעים שמספק לנו המדע האוקולטי, נוכל לסקור שבעה מצבים של תודעה, שהתודעה הנוכחית היא האמצעית ביניהן. נוכל לסקור שלושה מצבים קודמים ושלושה מצבים עוקבים למצב הנוכחי.

רבים יתמהו, כיצד אנו עומדים באופן כה נאה בדיוק במרכז. זה נובע מהעובדה ששלבים אחרים, הקודמים לראשון, נמצאים מעבר לראייתנו. אחרים שיבואו אחרי השביעי שוב נמצאים מעבר לראייתנו. אנו מסוגלים לראות הרחק לאחור, באותה מידה שאנו מרחיקים לראות לפנים. אם ניקח צעד אחד לאחור, נראה צעד אחד נוסף לאחור וצעד אחד פחות מלפנים – בדיוק כמו אדם היוצא לשדה ויכול לראות לאותו מרחק שמאלה וימינה.

שבעה מצבי תודעה אלה הם כדלהלן: בראשון – מצב עמום ועמוק ביותר של תודעה שהאנושות בקושי מכירה כיום. רק אנשים עם נטייה מדיומיסטית מיוחדת, יכולים שתהיה להם תודעה זו היום, אשר פעם על סטורן הקדום, היתה ברשותם של כל בני האדם. מדיומים יכולים להיכנס לתודעה כזו, הידועה לפסיכולוג המודרני. כל המצבים האחרים של תודעה נעלמים והם נראים כחסרי חיים. ואז, אם מזיכרון או אפילו מתוך מצב זה הם מציירים או מתארים את אשר חוו, הם מעלים לאור היום חוויה יוצאת דופן אשר אינה מתרחשת סביבנו. הם מציירים ציורים שונים, אשר אפילו אם הם גרוטסקיים ומעוותים, עדיין מתאימים לאשר אנו קוראים בתאוסופיה מצבים קוסמיים. לעיתים קרובות הם מוטעים בתכלית, אבל בכל זאת יש בהם משהו שאנו יכולים להכיר בו שאנשים אלה במשך המצב הנמוך הזה הם בעלי תודעה עמומה אבל אוניברסלית. הם רואים גופים קוסמיים ולכן הציורים שלהם הם בעלי טבע קוסמי.

תודעה שהיא גם עמומה אבל כפיצוי מייצגת ידע אוניברסלי בקוסמוס שלנו, היתה שייכת פעם לאדם בהתגשמות הראשונה של האדמה שלנו והיא נקראת "תודעת טרנס עמוקה". ישנן ישויות סביבנו שיש להן עדיין תודעה זו – המינרלים. אם תוכלו לדבר איתם, הם יספרו לכם מה מתרחש בסטורן – אבל תודעה זו היא עמומה וחסרת הכרה לחלוטין.

המצב השני של תודעה הידוע לנו, או נכון יותר, בלתי ידוע, משום שאנו ישנים בו, הוא השינה הרגילה. מצב זה אינו כה כולל ומקיף, אבל למרות שהוא עדיין עמום למדי הוא צלול בהשוואה לראשון. "תודעת שינה" זו, היתה פעם המצב הקבוע של כל הישויות האנושיות, כאשר האדמה היתה "שמש". בזמן ההוא חיו אבות האנושות בשינה מתמשכת.

אפילו היום, מצב תודעה זה עדיין קיים, לצמחים יש אותו. הצמחים הם ישויות שבשינה מתמדת, ואם יכלו לדבר, הם היו מספרים לנו מה קורה על השמש, משום שיש להם תודעת שמש.

המצב השלישי, שהוא עדיין עמום וקהה ביחס לתודעת היום שלנו, הוא "תודעת תמונות", שעליה יש לנו מושג ברור, משום שאנו חווים מעין הד שלו, כשאנו חולמים בשנתנו. אבל זהו רק שריד ממה שעל הירח היווה את התודעה של כל בני האדם. יהיה זה נכון להתחיל מן החלום, כדי לקבל תמונה של תודעת הירח.

בחיי החלום אנו מוצאים באמת משהו מביך וכאוטי, אבל ממבט קרוב המבוכה הזו מגלה חוקיות פנימית. החלום הוא סימבוליקן ראוי לציון. בהרצאותיי אני מביא לעתים קרובות את הדוגמאות הבאות שכולן לקוחות מהחיים. אתם חולמים שאתם רצים אחרי אילנית[1] כדי לתפוס אותה, אתם חשים את הגוף הרך והחלק, אתם מתעוררים ובידכם הקצה של הסדין. כאשר השתמשתם בתודעת העירות שלכם ראיתם שידכם אוחזת את כיסוי המיטה. תודעת החלום נותנת לכם סימבול של פעולה חיצונית, היא יוצרת סימבול מתוך מה שתודעת העירות רואה כעובדה.

דוגמא אחרת: סטודנט חולם שהוא עומד בפתח אולם ההרצאות. הוא נדחף בגסות ומקבל הזמנה לדו-קרב. כעת הוא חווה כל פרט, עֵד אשר מלווה ע"י נושא כליו ורופא. הוא הולך לדו-קרב והירייה הראשונה נורית. ברגע זה הוא מתעורר ורואה שהפך את הכסא שלצדו. בתודעת עירות הוא בפשטות שמע את הנפילה. החלום הפך לסימבול את המקרה הפרוזאי דרך הדרמה של הדו-קרב. כמו כן, אתם יכולים לראות שגם נסיבות הזמנים השתנו. כל הדרמה הזו הבזיקה בשלמות במוחו ברגע יחיד שבו נפל הכסא. כל העניין לקח רגע אחד; לחלום יש זמן הפוך. הוא אינו מציית לכללים של העולם הרגיל, הוא בורא בזמן.

לא רק מאורעות חיצוניים יכולים להיות מסומלים בדרך זו, אלא גם תהליכים פנימיים של הגוף. אדם חולם שהוא נמצא בתוך חור אוורור של מרתף, עכביש מגעיל זוחל עליו, הוא מתעורר וחש בכאב ראש. הגולגולת סומלה בחור האוורור והכאב בעכביש הנתעב.

החלום של אדם בן זמננו מסמל מאורעות שהם פנימיים וחיצוניים גם יחד. הדברים היו שונים כאשר המצב השלישי של התודעה שרר באנושות של הירח. בזמנים ההם האדם חי כולו בתמונות כאלו כמו בחלום המודרני, אבל הן ביטאו מציאויות. הן ציינו מציאות בדיוק כפי שהיום הצבע הכחול מציין מציאות, רק שבזמן ההוא הצבעים ריחפו חופשית בחלל ולא נחו על האובייקטים. בתודעה הקדומה ההיא האדם לא היה יכול להתיישב בחוץ ברחוב, כפי שיעשה היום, לראות אדם במרחק ולהתבונן בו מתקרב. משום שצורות של ישויות עם פני שטח צבעוניים לא יכלו להיקלט בזמנים ההם ע"י האדם, מלבד העובדה שהאדם לא היה יכול להלך כפי שהוא עושה כיום. אבל הבה נניח שאדם אחד על הירח פגש אחר, אזי תמונה מרחפת בחופשיות של צורה וצבע עלתה לפניו. הבה ונאמר אחת מכוערת, ואז פנה האדם הצידה כדי לא לפגוש בה. או התמונה יפה, אז האדם קרב אליה. התמונה הצבעונית המכוערת הראתה לו שלאחר יש רגשות איבה כלפיו והתמונה היפה שהאחר מחבב אותו.

הבה ונניח שהיה מלח על הירח. כאשר מלח מונח על השולחן היום, אתם רואים אותו כפי שהוא בחלל, כאובייקט גרגרי, עם צבע מסוים. בזמן ההוא הדברים היו שונים. על הירח לא הייתם מסוגלים לראות את המלח, אבל מהמקום שבו נמצא המלח, תמונה של צבע וצורה עלתה, צפה בחופשיות; ותמונה זו היתה מראה לכם שהמלח הוא משהו שימושי. כך, התודעה כולה היתה מלאה בתמונות, עם צבעים וצורות צפים. באוקיינוס של תמונות צבע וצורה כאלה חי האדם. אבל התמונות של צבע וצורה ציינו את אשר התרחש סביבו ומעל לכול דברים בעלי טבע נפשי וכאלה שמשפיעים על טבעה של הנפש – מה שמועיל לה ומה שמזיק. בדרך זו האדם התמצא נכונה בין הדברים שמסביבו. כאשר הירח עבר לתוך התגשמות האדמה, תודעה זו השתנתה לתודעת היום שלנו ורק שריד שלה נותר בחלום כפי שאנו מכירים אותו כיום – שריד, כפי שיש שרידים אחרים. אתם יודעים למשל, שיש שרירים מסוימים קרוב לאוזן שנראים כיום חסרי תועלת. בזמנים קדומים יותר היה להם שימוש, הם נועדו להזיז את האוזן באופן רצוני. כיום יש מעט מאוד אנשים שמסוגלים לעשות זאת.

כך קיימים באדם מצבים שנשארו כשריד אחרון של דברים בעלי חשיבות מהעבר הרחוק. גם אם לתמונות אלה אין משמעות יותר, בזמן ההוא הן ציינו את העולם החיצון. אפילו היום קיימת התודעה הזו בקרב כל החיות – קחו לתשומת לבכם – אשר אינן יכולות לבטא צלילים מתוך ישותן הפנימית. קיים למעשה מיון הרבה יותר נכון של החיות באוקולטיזם מאשר במדע הטבע החיצוני, בין אלו שיכולות להפיק צלילים מבפנים ובין החיות האילמות. נכון הדבר שיכולים אתם למצוא בקרב יצורים נמוכים מסוימים את היכולות לייצר צלילים, אבל זה קורה בדרך מכנית, ע"י חיכוך וכו' ולא מתוך ישותן הפנימית. אפילו צפרדעים אינן יוצרות צלילים בדרך זו, רק החיות המפותחות, אשר הופיעו בזמן שבו האדם היה מסוגל לבטא את סבלו ושמחתו בצלילים, רק אלו, ביחד עם האדם, רכשו את היכולת להביא לידי ביטוי את כאבן והנאותיהן דרך צלילים ובכי. כל החיות שאינן מפיקות צלילים מבפנים יש להן עדיין תודעת תמונות שכזו. אם חיה נמוכה[2] כל שהיא, הסרטן למשל, קולט תמונה שגורמת לו רושם בלתי נעים, הוא בורח למסתור; הוא אינו רואה אובייקטים, אלא רואה את אשר יכול להזיק לו כתמונה דוחה.

מצב התודעה הרביעי הוא זה אשר יש לכל בני האדם כעת. התמונות אשר קלט האדם בימים עברו כתמונות צבע המרחפות בחופשיות בחלל, עטפו עצמן סביב האובייקטים. אפשר לומר שהן מונחות עליהם, הן יוצרות את פני השטח ונראות על פני האובייקטים, בעוד שבעבר הן נראו מרחפות בחופשיות. כתוצאה מכך הן נהיו לביטוי של הצורה. מה שהיה קודם לכן בתוך האדם יצא החוצה והדביק עצמו על האובייקטים ובדרך זו נהיה לתודעת העירות הנוכחית של היום.

הבה נתאר עכשיו עניין אחר. כבר אמרנו שגופו הפיסי של האדם הוכן על סטורן. על השמש נתווסף הגוף האתרי או גוף החיים, אשר חדר לתוך הגוף הפיסי ועבד עליו. הוא לקח את אשר הגוף הפיסי כבר נהיה בעצמו ועבד עליו הלאה. על הירח נוסף הגוף האסטרלי, שהוסיף לשנות את הגוף הפיסי. על הסטורן הגוף הפיסי היה פשוט מאוד, על השמש הוא היה הרבה יותר מורכב, משום שאז כבר הגוף האתרי עבד עליו ועשה אותו הרבה יותר מושלם. על הירח נוסף הגוף האסטרלי ועל האדמה האגו, אשר הביא לתוכו שלמות גדולה יותר. בזמן שבו הגוף הפיסי היה קיים על סטורן, כאשר לא חדר לתוכו עדיין הגוף האתרי, כל האיברים שהוא מכיל היום בתוכו, עדיין לא היו קיימים אז, משום שהוא היה חסר דם ועצבים וכן לא היו בו כל בלוטות. לאדם בזמן ההוא היו רק האיברים – ואלה רק כניצנים – אשר היום הם המושלמים ביותר והיה להם את הזמן להגיע לשלמות הנוכחית שלהם, אלו הם האיברים הבנויים לתפארה של החושים.

המבנה הנפלא של העין האנושית, המערכת הנפלאה של האוזן האנושית, כל אלה הגיעו לשלמות היום, משום שנוצרו מתוך החומר הכללי של סטורן והגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאגו עבדו עליהם. כך הדבר גם עם הגרון, הוא נוצר כבר בסטורן, אבל האדם לא היה יכול עדיין לדבר. על הירח הוא החל לשלוח החוצה צלילים וקריאות לא מובנים. רק דרך פעילות מתמשכת שתוארה למעלה, הגרון נהיה למכשיר המושלם שהוא מהווה היום על האדמה. על השמש, היכן שהגוף האתרי הוחדר, איברי החושים עברו שכלול נוסף ונוספו האברים שהם בראש וראשונה איברי הפרשה וחיים, הממלאים תפקידים של הזנה וגדילה. הם הופיעו לראשונה בשלב הקיום של השמש. הגוף האסטרלי המשיך לעבוד הלאה במשך קיום הירח; האגו במשך קיום האדמה וכך הבלוטות, האיברים של גדילה וכו' הגיעו לבשלות של השלמות הנוכחית שלהם. על הירח מערכת העצבים נוצרה דרך ההשתלבות של הגוף האסטרלי. העיקרון אשר איפשר לאדם לפתח תודעה אובייקטיבית ובאותו זמן נתן לו את הכוח לבטא החוצה את הנאתו וכאבו מבפנים – האגו – הוא אשר יצר באדם את הדם.

כך, היקום כולו הוא הבנאי של איברי החושים. באופן זה כל הבלוטות, איברי הרבייה וההזנה נוצרו ע"י גוף החיים וכך, הגוף האסטרלי הוא הבנאי של מערכת העצבים והאגו של הדם. יש תופעה המתוארת כ"כלורוזיס" (CHLOROSIS) – אנמיה או "מחלה ירוקה" (GREEN-SICKNESS).

כאן הדם מגיע לידי מצב שבו הוא אינו יכול לקיים את תודעת העירות. אדם כזה לעיתים קרובות שוקע לתוך תודעה עמומה כמו זו שהיתה על הירח הקדום.

הבה ונתאר עכשיו את שלושת מצבי התודעה שיבואו בעתיד. מישהו יכול לשאול כיצד אפשר לדעת משהו על כך כבר עכשיו. אפשר לעשות זאת דרך אימגינציה. למתקדש יכולים להיות מצבי תודעה כאלו כבר היום. השלב הבא הידוע למתקדש קרוי פסיכי PSYCHIC[3], תודעה שבה לאדם יש תודעת תמונות ותודעת עירות-יום גם יחד. עם התודעה הפסיכית אתם רואים אדם בקווים חיצוניים וצורה כמו בתודעת עירות-היום. אבל בו בזמן גם את אשר חי בנפשו, זורם החוצה כעננים צבעוניים ותמונות לתוך מה שאנו מכנים ה"הילה" (AURA). לא תהלכו בעולם במצב חלומי כמו אנשי הירח, אלא בשליטה עצמית מלאה כאנשים מודרניים בעלי תודעת עירות. על הפלנטה שתתפוס את מקומה של האדמה, לכל האנושות תהיה תודעה פסיכית זו או תודעת הנפש, תודעת יופיטר.

קיים גם המצב השישי של תודעה, אשר גם הוא יהיה פעם ברשותו של האדם. מצב זה יאחד את תודעת היום הנוכחית, את התודעה הפסיכית הידועה רק למתקדש ובתוספת כל אשר האדם רק ישן דרכו היום. האדם יביט עמוק עמוק לתוך הטבע של הישויות כאשר יחיה בתודעה הזו, תודעה של אינספירציה. הוא לא רק יקלוט בתמונות וצורות צבעוניות, הוא ישמע את הישות של האחר מבטאת צלילים וטונים. לכל אינדיבידואל אנושי יהיה צליל מסוים וכולם יישמעו יחדיו בסימפוניה. זו תהייה התודעה של האדם כאשר הפלנטה שלנו תעבור לתוך המצב של וונוס. אז הוא יחווה את ההרמוניה של הספֵרות, אשר גיתה תאר בפרולוג שלו לפאוסט:

ימות עולם חמה צוהרת,

בין גלגלים לה שיר בכורה,

ברעם חללם נוסרת

בהשלימה חוק כתורה.[4]

כאשר האדמה היתה שמש האדם היה מודע בדרך עמומה לצלצולים ולהדים ועל וונוס הוא ישמע שוב צלצולים והדהודים "AUF ALTER WEISE" (כבימים מקדם), בדיוק לביטוי הזה התכוון גיתה בתמונה הזו.

המצב השביעי של התודעה הוא התודעה הרוחית,[5] הגבוהה ביותר, כאשר לאדם תהיה תודעה אוניברסלית, כאשר הוא יִרְאה לא רק את אשר מתרחש על הפלנטה שלו, אלא בכל היקום סביבו. זו היא התודעה שהיתה לאדם על סטורן הקדום, גם אם עמומה ומעורפלת למדי. זה מה שיהיה לו כתוספת לכל מצבי התודעה האחרים כאשר יגיע לוולקן.

אלו הם שבעת מצבי התודעה האנושית שעל האדם לעבור דרכם במסעו דרך הקוסמוס. וכל התגשמות של האדמה מייצרת את התנאים שמאפשרים מצב מסוים של תודעה. רק משום שמערכת העצבים נוצרה על הירח והתפתחה הלאה למוח הנוכחי, התאפשרה תודעת העירות המודרנית היום. חייבים להיברא איברים אשר דרכם יהיה בסיס פיסי להתנסות במצב גבוה יותר של תודעה, כפי שהמתקדש מתנסה כבר עתה במצב זה באופן רוחי.

העובדה שהאדם יכול לעבור דרך שבעה מצבים פלנטריים כאלה, זוהי משמעות האבולוציה. כל שלב פלנטרי קשור בהתפתחות של אחד משבעת מצבי התודעה של האדם ודרך מה שמתרחש על כל פלנטה, האברים הפיסיים הדרושים למצב התודעה המסוים משתכללים. יהיה לכם איבר מפותח יותר, איבר פסיכי, על יופיטר. על וונוס יהיה איבר שדרכו האדם יהיה מסוגל לפתח באופן פיסי את התודעה השייכת למתקדש כיום על המישור הדוואכאני. על וולקן תשרור התודעה הרוחית (אינטואיציה), אשר המתקדש של ימינו רוכש על הדוואכאן העליון, עולם הסיבות.

מחר נבחן את הפלנטות הללו אחת אחת. כפי שהאדמה שלנו, מוקדם יותר, בתקופות האטלנטית והלמורית, למשל, היתה בעלת הופעה שונה משל היום ובעתיד תיראה שוב שונה, כך הירח השמש וסטורן עברו דרך מצבים שונים וכך גם יופיטר וונוס יעברו דרך מצבים אחרים.

למדנו היום מחזור רחב, מקיף וכולל של הפלנטות. מחר נעסיק עצמנו בשינויים שעברו על הפלנטות הללו, כאשר שימשו במה לחזיון של האבולוציה האנושית.

  1. צפרדע קטנה וירוקה שחיה על עצים.
  2. הכוונה כאן לחיה נמוכה בסולם האבולוציה.
  3. יותר מאוחר נקרא ע"י ר. שטיינר אימגינציה IMAGINATION. (הערת המתרגם מגרמנית לאנגלית).
  4. תרגום של יצחק כפכפי.
  5. קרויה מאז אינטואיציה (הערת המתרגם מגרמנית לאנגלית).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *