התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם – 04

התאוסופיה של הרוזנקרויצריזם

רודולף שטיינר

סדרה של ארבע-עשרה הרצאות

מינכן: 22 במאי עד 6- ביוני 1907

99 GA

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דליה דיימל

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הירידה ללידה חדשה

פרק מספר 4      29.5.1907

בהרצאה האחרונה תיארנו את העולמות שדרכם על האדם לעבור לאחר המוות, כאשר כל דבר שקושר אותו למכשיר הפיסי שלו הונח הצידה בקמלוקה או – כפי שאנו אומרים בתאוסופיה רוזנקרויצרית – בעולם האסטרלי. דיברנו גם על "דוואכאן תחתון", או האזור הידוע כעולם השמיים, עולם האינספירציה. שמענו שלאזור הזה – ארץ הרוח עצמה – יש ארבעה מצבים כמו בעולם הפיסי.

ישנו האזור היבשתי, חדור באוקיינוס זורם, שאפשר להשוות אותו עם מחזור הדם באורגניזם האנושי. ב"אוויר" הסובב של הדוואכאן שהוא אנלוגי לאטמוספירה של האדמה, נמצא כל שממלא את הנפשות של הישויות בעולם הפיסי בשמחה, סבל, צער ומכאוב. אבל אוויר זה צריך להיות מובן במשמעות רחבה יותר משום שעולם זה הוא מקום מגורים לישויות אחרות ושונות למדי אשר אינן מתגשמות בגוף פיסי. לבסוף שמענו כיצד באזור הרביעי של הדוואכאן כל דבר שהוא באמת מקורי, מהפשוט והזניח ביותר ועד להשראה הנעלה ביותר של הממציא או האמן, קיים כאב טיפוס. בעולם זה נמצא הכוח המניע של ההתקדמות של האדמה שלנו. אבל בתוספת לממלכות היסודיות של העולם הרוחי עצמו, נמצא את אשר קושר את האדמה שלנו עם עולמות גבוהים יותר.

עד עכשיו תארנו דברים המתייחסים רק לאבולוציה של האדמה ולא לאלה הנמצאים מעל התפתחות זו. אדם המגיע לדרגת אינטואיציה רוכש ידע על מה שהיתה האדמה שלנו בעבר ותהיה בעתיד ומה קושר את האדמה עם עולמות שמעבר למערכת שלנו.

הדבר החשוב ביותר בדוואכאן, ב"עולם הסיבות", אלה הן הרשימות האקאשיות כפי שאנו רגילים לקרוא להן. הרשימות האקאשיות למעשה לא נבראו בדוואכאן אלא אפילו באזור גבוה יותר. אבל, כאשר הרואה הרוחי עולה עד לעולם הדוואכאן הוא יכול להבחין במה שידוע כרשימות האקאשיות.

מהן הרשימות האקאשיות? נוכל ליצור את המושג הנכון ביותר אם נבין שכל מה שקורה על האדמה יוצר רושם מתמשך על פני חומר מסוים, עדין מאד, רושם שיכול להתגלות ע"י הרואה הרוחי שהגיע לדרגת אינטואיציה. אלה אינן רשימות רגילות, כי אם חיות. שערו בנפשכם אדם החי במאה הראשונה לספירה. מה שחשב, הרגיש ורצה בימים הללו, מה שהגיע לידי מעשה – כל זה אינו נמחק אלא נשמר בחומר העדין הזה. הרואה הרוחי יכול לראות את זה – לא כרשום בספר היסטוריה, אלא כפי שהדברים התרחשו למעשה. כיצד אדם התנועע, מה עשה, מסעות שערך – כל זה יכול להראות בתמונות רוחיות אלה. הדחפים של הרצון, הרגשות, המחשבות, יכולים להיראות גם כן. אבל איננו צריכים לדמיין שהתמונות הללו הן בבואה של האישיות הפיסית. אין הדבר כך. ניקח דוגמה פשוטה: כאשר אדם מזיז את ידו, הרצון שלו חודר וממלא את תנועת היד ואת אותו כוח רצון אפשר לראות אחר-כך ברשימות האקאשיות. הרוחי הפעיל בנו וזרימתו לתוך הפיסי, הוא אשר נראה ברוחי. שערו לעצמכם שאנו מתבוננים ביוליוס קיסר לשם דוגמא. אנו יכולים לעקוב אחר כל מהלך מחשבותיו, אבל שיהיה ברור, אלו הן בעיקר מחשבותיו שאנו רואים, את כל רצף ההחלטות של הרצון עד לנקודה שהמעשה באמת יוצא לפועל. להתבונן במאורע מסוים ברשימות האקאשיות זה לא קל. עלינו להיעזר בידע החיצוני שלנו. אם הרואה הרוחי מנסה להתבונן בכמה פעולות של קיסר ולוקח כמה עובדות היסטוריות כנקודות ציון, התוצאות יבואו יותר בקלות. על עובדות היסטוריות, באמת, לעיתים קרובות, אי אפשר לסמוך. אבל לפעמים אפשר להסתמך עליהן. כאשר הרואה הרוחי מכוון מבטו אל יוליוס קיסר, הוא למעשה רואה את האישיות של קיסר בפעולה, כעין רוח רפאים, כאילו היה עומד לפניו ומדבר איתו. אבל כאשר אדם מסתכל לתוך העבר, דברים שונים עלולים לקרות לו, אם במקום שתהיה לו דרגה מסוימת של ראיה רוחית, הוא עדיין לא מצא את היחס הנכון לעולמות העליונים.

הרשימות האקאשיות נמצאות בדוואכאן אבל הן מתפשטות מטה אל העולם האסטרלי, וכתוצאה מכך, התמונות של הרשימות האקאשיות בעולם נמוך זה לעיתים קרובות הופכות לחזיון תעתועים. לעיתים קרובות אי-אפשר לסמוך עליהן וחשוב לזכור את זה כשאנו מתכוונים לחקור את העבר. תרשו לי להמחיש את הסכנה שבטעויות האפשריות הללו ע"י דוגמא – אם דרך הרמזים של הרשימות האקאשיות אנו מובלים לאחור לתקופה בהתפתחות האדמה כאשר אטלנטיס עוד היתה קיימת, לפני השיטפון הגדול, אנו יכולים לעקוב אחר ההתרחשויות והמצבים של החיים באטלנטיס העתיקה. הם יחזרו על עצמם מאוחר יותר אבל בצורה אחרת. בצפון גרמניה, במרכז אירופה, מזרחה לאטלנטיס, הרבה לפני התקופה הנוצרית והרבה לפני שהנצרות עשתה את דרכה לכאן מהדרום, קרו כאן דברים שהיוו חזרה על המצבים של אטלנטיס. רק מאוחר יותר, בעזרת ההשפעות שבאו מהדרום, אנשים התחילו לחיות חיים שהיו באמת שלהם. כאן יש דוגמא כמה קל להיחשף לטעות – אם מישהו מתבונן בתמונות האסטרליות של הרשימות האקאשיות, לא בתמונות הדוואכאניות, הוא עלול להיות במבוכה ביחס לחזרות על המצבים האטלנטיים. זה היה למעשה המקרה עם הרמזים אודות אטלנטיס שניתנו ע"י סקוט אליוט. הם מתאימים לתמונות האסטרליות אבל לא לתמונות הדוואכאניות של הרשימות האקאשיות האמיתיות. האמת על העניינים הללו צריכה לפעמים להיוודע. ברגע שאנו יודעים היכן המקור של השגיאות, קל להעריך נכונה את הרמזים. מקור אחר של טעות צץ כאשר אנו נשענים על רמזים הניתנים ע"י מדיומים. כאשר מדיומים ניחנים בכישרונות הכרחיים, הם יכולים לראות את הרשימות האקאשיות, אבל ברוב המקרים רק את ההשתקפויות האסטרליות שלהן. כעת, יש משהו מיוחד אודות הרשימות האקאשיות; אם אנו מגלים אישיות מסוימת שם, הוא מתנהג כמו ישות חיה. אם נמצא את גיתה למשל, הוא לא רק יענה, במלים שהשתמש בהן למעשה בחייו, אלא גם יענה תשובה במשמעות "גיתהאנית". עלול לקרות אפילו שהוא יבטא בסגנון שלו חרוזים שמעולם לא כתב. התמונה האקאשית היא כה חיה, כמו כוח שעובד על מחשבתו של האדם. לכן התמונה יכולה להיחשב בטעות לאינדיבידואליות עצמה. מדיומים מאמינים שהם בקשר עם האדם המת שחייו נמשכים ברוח, ובאמת זוהי רק התמונה האסטרלית של האקאשה. הרוח של יוליוס קיסר יתכן וכבר התגשמה שוב על האדמה וזוהי תמונתו האקאשית שנותנת תשובות בסיאנסים. זו אינה האינדיבידואליות של קיסר, אלא רק הרושם המתמשך שתמונתו של קיסר השאירה מאחור ברשימות האקאשיות. זהו הבסיס לטעויות בהרבה סיאנסים ספיריטואליים. עלינו להבחין בין מה שנשאר מהאדם בתמונתו האקאשית לבין מה שממשיך להתפתח כאינדיבידואליות האמיתית. אלו הם עניינים בעלי חשיבות עצומה.

כאשר האדם עובר הלאה מהקמלוקה, הוא כבר גמל עצמו מכל המנהגים ההכרחיים עבור מכשיר פיסי. הוא נכנס לתוך אזור שתואר למעלה. התקופה שמתחילה עכשיו עבורו חשובה ביותר ואנו חייבים להבין את אשר קורה עכשיו.

כל החוויות המוקדמות יותר של חיי המחשבה והרגש, כל תשוקותיו, פוגשים אותו עכשיו בדוואכאן כסביבתו הקרובה. בתחילה, הוא רואה את גופו הפיסי בצורת האבטיפוס שלו. כפי שעל פני האדמה אנו נעים בין סלעים, הרים ואבנים; בעולם הבא אנו נעים בין האב-טיפוסים של כל הצורות שקיימות בעולם הפיסי. אם כן, אדם נע על גבי גופו הפיסי. העובדה שגופו הפיסי הוא אובייקט חיצוני היא נקודת ציון עבורו לאחר המוות, משום שהוא מכיר בעזרתה שהוא עזב את הקמלוקה ונכנס לדוואכאן. על האדמה הוא אומר לגופו: "אני הוא זה!". בדוואכאן הוא רואה את גופו ואומר: "אתה הוא זה!".

הפילוסופיה הוודנטית (VEDANTA) מלמדת את התלמידים שלה לעשות מדיטציה על ה"אתה הוא זה!", כדי שדרך תרגילים כאלה הם יבינו את משמעות הדבר לומר לגוף: "אתה הוא זה!".

בדוואכאן האדם רואה סביבו את אשר חווה בפנימו כאן על האדמה. אם שכנו בקרבו רגשות נקם, אנטיפטיה ורגשות מרושעים אחרים כלפי אחיו בני האדם על האדמה, הם פוגשים בו מבחוץ כמו ענן וכך הוא לומד איזו משמעות והשפעה יש לכל הדברים הללו בעולם. הבה ונבהיר את אשר קורה לאדם בדוואכאן. כיצד האיברים, העיניים למשל של האדם הפיסי נוצרו על האדמה? היה זמן כאשר שום עיניים לא היו קיימות. העין נוצרה מתוך הגוף הפיסי ע"י האור. האור הוא האב היוצר של העין. מה שמצוי סביבנו על האדמה יוצר איברים בחומרים וגופים פיסיים. בדוואכאן, מה שמצוי סביבנו עובד על ישות הנפש שלנו. כך שכל דבר שהאדם פיתח כאן על האדמה בדרך של רגשות טובים ואחראים, יימצא בעולם הבא בסביבתו. זה עובד על נפשו ויוצר איברים של הנפש. אם אדם חי כצדיק על האדמה, תכונותיו הטובות חיות סביבו ב"אוויר" של הדוואכאן. הן עובדות ברוחי, יוצרות איברים. האיברים הללו משרתים כארכיטקטים ומעצבים בבניית הגוף הפיסי בהתגשמות החדשה. מה שהיה בתוך האדם על האדמה, מועבר לעולם החיצוני בדוואכאן ומכין את הכוחות אשר בונים את הגוף האנושי עבור הלידה הבאה.

אבל, בל נשער שלאדם אין דבר לעשות שם מלבד הדאגה לעצמו; יש לו עבודה חשובה מאד לעשות בדוואכאן. נוכל ליצור לעצמנו מושג על כך אם נתאר לרגע את האבולוציה של האדמה. איזה שינוי עצום עברו אזורים מסוימים מאז כמה אלפי שנים לאחור! היו אז צמחים שונים, חיות אחרות, אפילו האקלים היה שונה. לפי ה"מוצרים" של הטבע, פני האדמה תמיד משתנים. ביוון, לדוגמא, לעולם לא יצמח יותר, מה שפרץ מהאדמה בימי יוון העתיקה. האבולוציה מתקדמת בדיוק בגלל העובדה שפני האדמה עוברים שינוי מתמיד.

כאשר האדם מת, עוברת תקופה ארוכה מאוד עד שהוא נולד שוב. כאשר הוא מופיע שוב על האדמה, הוא אינו מוצא את אותם תנאים שהיו לפנים. הוא צריך לחוות ניסיון חדש. הוא אינו נולד בפעם השניה לתוך אותו מבנה של האדמה. הוא נשאר בעולמות הרוחיים עד שלאדמה יש תנאים חדשים לגמרי להציע לו. יש מטרה טובה בזה, משום שכך הוא לומד משהו חדש לחלוטין וההתפתחות שלו הולכת קדימה באופן שונה. חישבו למשל על ילד ברומא העתיקה. חייו לא היו דומים אפילו במעט לחיי ילד בית ספר מודרני היום. וכאשר אנו עצמנו ניוולד שנית, נמצא גם אנו תנאים שונים לחלוטין. כך מתפתחת האבולוציה מהתגשמות להתגשמות. כאשר האדם עורך מסעו באזורים הרוחיים שתיארנו, פני האדמה משתנים בהדרגה.

איזה ישויות פועלות כאן? איזה ישויות מביאות את השינויים בפני השטח של האדמה? זה מוליך אותנו באחת לתשובה לשאלה: מה עושה האדם בתקופה שבין המוות ללידה חדשה? הוא עצמו עובד מתוך העולמות הרוחיים, תחת ההדרכה של ישויות גבוהות יותר, על ההשתנות של האדמה. אלו בני האדם עצמם, בין מוות ללידה חדשה, הנושאים בעבודה זו. כאשר הם נולדים שוב, הם מוצאים את פני האדמה שהשתנו, השתנו לתוך צורה אשר הם עצמם עזרו לעצב. כולנו היינו שותפים בעבודה זו.

לשאלה: היכן הוא הדוואכאן, היכן הוא העולם הרוחי? אני עונה: סביב לנו כל הזמן. באמת, כך הוא. סביב לנו גם כן כל הנפשות של בני האדם שאינם בהתגשמות. הם עובדים סביב לנו. כאשר אנו בונים ערים ומכונות, בני אדם אשר חיים בין המוות ללידה מחדש סובבים אותנו, עובדים מתוך הממלכות הרוחיות.

כאשר, כרואים רוחיים, אנו מבקשים אחר המתים, אנו יכולים למצוא אותם בתוך האור – אם אנו תופסים את האור לא רק בדרך חומרית. האור שסובב אותנו נותן צורה ל"גופים" של המתים. יש להם גופים ארוגים מתוך האור. האור שמקיף ומחבק את האדמה הוא "חומר" עבור הישויות החיות בדוואכאן. צמח הניזון מאור השמש, מקבל לתוכו לא רק את האור הפיסי, אלא גם את הפעילות של ישויות רוחיות, שבתוכם גם אותן נפשות אנושיות. נפשות אלו עצמן קורנות מטה על הצמחים כאור, אורגות כישויות רוחיות סביב לצמחים.

כשאנו מתבוננים בצמחים בעין הרוח, אנו יכולים לומר: הצמחים שמחים בהשפעות הבאות מהמתים העובדים ואורגים סביבם באור. כאשר אנו מתבוננים כיצד הצמחייה על פני האדמה משתנה ושואלים כיצד קורה הדבר, התשובה היא: הנפשות של המתים עובדות באור המקיף את האדמה. כאן הוא הדוואכאן באמת. לאחר התקופה של הקמלוקה אנו עוברים לתוך ממלכה של אור. רק אלו שמסוגלים להצביע היכן, באמת, נמצאים המתים, יש להם ידע של הדוואכאן במשמעות של תאוסופיה רוזנקרויצרית.

כאשר היכולות של הרואה הרוחי מתפתחות, לעיתים קרובות הוא מגלה גילוי מרשים. כאשר הוא עומד באור השמש, גופו קולט את האור ומשליך את הצל. לעיתים קרובות הוא יגלה את הרוח בפעם הראשונה כאשר הוא מביט לתוך הצל. הגוף עוצר את האור אבל לא את הרוח, ובצל שהושלך ע"י הגוף, יכולה הרוח להתגלות. זוהי הסיבה שאנשים יותר פרימיטיביים שתמיד הם בעלי מידה מסוימת של ראיה רוחית, קוראים לנפש "צל". הם אומרים "חסר צל" – "חסר נפש". נובלה מאת אדאלברט שאמיסו מבוססת באופן בלתי מודע על הרעיון הזה. האיש שמאבד את צילו מאבד גם את נפשו – ומכאן ייאושו.

זוהי אם כן העבודה שמבוצעת ע"י בני האדם בדוואכאן בין מוות ללידה מחדש. בשום אופן הם אינם נמצאים במצב של שלווה בלתי פעילה. הם עובדים באופן יצירתי מהדוואכאן על ההתפתחות של האדמה. הם אינם נמצאים, כפי שנאמר קרובות, במצב של מנוחה מאושרת או חלום. החיים בדוואכאן מלאים בפעילות בדיוק כמו החיים על פני האדמה.

כאשר האדם מגיע לנקודה אשר בה הפך את פעילויותיו מהחיים הארציים האחרונים לכוחות רוחיים, כאשר הוא חווה אותם באים מהעולם החיצוני של הדוואכאן ועובדים עליו, אז הוא מוכן לרדת מטה מהדוואכאן ללידה חדשה. האדמה מושכת אותו פעם נוספת אל הספירה שלה.

כאשר האדם יורד מן הדוואכאן, הוא עובר תחילה, בתוך האזור האסטרלי, "עולם האלמנטים". כאן הוא מקבל גוף אסטרלי חדש. אם שבבים של ברזל נפוצים על פני פיסת נייר ומגנט מוזז מתחת לנייר, יתארגנו השבבים לתוך צורות וקווים, העוקבים אחר הכוחות של המגנט. בדיוק באותה דרך החומרים האסטרליים הנפוצים באי סדר נמשכים ונערכים בהתאם לכוחות הנמצאים בנפש ובהתאם למה שהנפש הזו השיגה בחיים הקודמים. כך האדם עצמו אוסף יחדיו את גופו האסטרלי. בני אדם אלו שבעשייה, אשר בתחילה יש להם רק גוף אסטרלי, מופיעים לעיני הרואה הרוחי בצורת פעמון פתוח כלפי מטה. הם טסים וחגים דרך העולם האסטרלי במהירות עצומה – במהירות שבקושי אפשר לתפוס. בני אדם תחיליים אלה צריכים עכשיו לקבל גוף אתרי וגוף פיסי. מה שקרה עד עכשיו עד לשלב של יצירת הגוף האסטרלי תלוי לחלוטין בהם, בכוחות שהם פיתחו בעצמם; אבל היצירה של הגוף האתרי אינה תלויה בשלב זה של האבולוציה באדם לבדו. ביחס ליצירת הגוף האתרי האדם תלוי בישויות הנמצאות מחוצה לו. כתוצאה מכך לאדם יש תמיד גוף אסטרלי מתאים אבל לא תמיד יש התאמה מושלמת בין הגוף האסטרלי לגופים האתרי והפיסי. זהו לעיתים קרובות הגורם לחוסר הסתגלות ואי סיפוק בחיים. בני אדם תחיליים אלה חגים סביב בחלל משום שהם מחפשים הורים מתאימים, הורים שיציעו להם את ההזדמנות הטובה ביותר לקבל גופים אתריים ופיסיים המתאימים לישות האסטרלית. ההורים המספקים זאת יכולים רק באופן יחסי להיות הטובים ביותר והמתאימים ביותר. בחיפוש הזה משתפות פעולה ישויות המחברות את הגוף האתרי לגוף האסטרלי ודרגתן דומה לזו של רוחות העם (Folk Spirit – הארכאנגלוי). רוח העם אינה ההפשטה הבלתי מוחשית שבדרך כלל מתוארת. רוח עם היא מציאותית לעין הרואה הרוחי כמו נפשנו המתגשמת בגופנו. עם שלם, אפילו שאין לו גוף פיסי משותף, יש לו גוף אסטרלי משותף וניצנים של גוף אתרי משותף. הוא חי בתוך ענן אסטרלי וצבעי "הגוף" של רוח העם. כזהו הטבע של הישויות אשר מדריכות את עיצוב האתר סביב לאדם אשר עכשיו כבר לא נמצא לגמרי תחת שליטה עצמית.

כעת מגיע רגע בעל חשיבות עצומה, שווה בחשיבותו לרגע שלאחר המוות, כאשר כל החיים שעברו נראים בתמונת-זכרון כבירה. כאשר האדם נכנס לתוך גופו האתרי אבל אין לו עדיין גוף פיסי – זהו רגע קצר אבל בעל חשיבות רבה מאוד – בו האדם רואה מראש את חייו הבאים, לא בכל הפרטים, אלא רק מעין סקירה של מה שהחיים העתידיים עומדים להציע לו. הוא יכול לומר לעצמו (אבל הוא שוכח זאת כאשר הוא מתגשם למעשה), שיש לו חיים שמחים או עצובים לפניו. עלול לקרות, אם לאדם היו הרבה חוויות אומללות בחיים קודמים, שכעת הוא יקבל מעין הלם ויהסס אם להיכנס לגוף הפיסי. כתוצאה מכך הוא לא יכנס לגמרי לגוף הפיסי וכך הקשרים בין הגופים השונים לא יהיו מבוססים באופן מלא. זה יגרום לפיגור שכלי (IDIOCY) בחיים הבאים. זו אינה תמיד הסיבה לפיגור שכלי, אבל לעיתים קרובות כן. הנפש מתמרדת נגד ההתגשמות הפיסית. אדם כזה אינו יכול לעשות שימוש נכון במוחו משום שהנפש אינה מתגשמת בו כפי שצריך. הוא יכול להשתמש נכון במכשיר הפיסי שלו רק כאשר הוא מרשה לעצמו להיוולד לתוכו כל כולו ובמשמעות הנכונה. אם במצב רגיל הגוף האתרי מתפשט, רק מעט מעבר לגוף הפיסי, הרי במקרה של פיגור שכלי, חלקים של הגוף האתרי נראים לעתים קרובות כזוהר אתרי המתפשט הרחק מעבר לראש. כאן יש מקרה אשר משהו שנשאר בלתי מוסבר להסתכלות פיסית על החיים, מוסבר דרך מדע הרוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *