השפעותיהם של לוציפר ואהרימן אחריות האדם לאדמה – 01

השפעותיהם של לוציפר ואהרימן אחריות האדם לאדמה

רודולף שטיינר

סדרה של חמש הרצאות

דורנאך: 1 בנובמבר עד ה- 9 בנובמבר 1919

GA191

תרגום מאנגלית: עֶלי, קיבוץ צרעה

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בתרגום אחר בספר שיצא בהוצאת שוני תובל – ראו כאן

הרצאה ראשונה דורנאך: 1.11.1919

כאשר דנים בבעיות חברתיות מנקודת השקפה רוחית, אין דבר זה נעשה עקב מניעים או דחפים סובייקטיביים כלשהם. הכל מבוסס על התבוננות באבולוציה של האנושות ועל מה שדורשים מאתנו הכוחות ההווים ביסוד אבולוציה זו – עתה ובעתיד הקרוב.

לגלות את הדחפים העמוקים הפועלים בעת הנוכחית – אין זה תפקיד המזדהה עם רצון הכלל, הואיל וקיימת נטיה מועטה בלבד להיכנס לעניינים כאלה בכובד ראש של ממש. אולם תקופתנו קוראת לכובד ראש כזה, כאשר נוגע הדבר לענייניה של האנושות, ויותר מכל לסילוקן של דעות קדומות והשגות שעבר עליהן הכלח.

היום אפרוש לפניכם, אפוא, אספקטים מסוימים, עמוקים יותר של עניינים שאליהם מכוונת ההתייחסות לעתים קרובות. ושוב, יש צורך לסקור תקופה ארוכה בחיי האנושות. כפי שיודעים אתם מבחינים אנו בהגדרתנו בתור (תקופה) הנוכחי משאר תורים בחישוב שהוא החל במחציתה של המאה ה- 15 לאחר הספירה. מדברים אנו עליו כתקופה הפוסט-אטלנטית ה- 5 בייחודו הנבדל מן התור הקודם שהחל במאה ה- 8 לפני הספירה והנקרא התור היווני-רומי, לפי העמים המהווים את אותה תקופת תרבות. ולפניו תור הציביליזציה המצרית-כלדאית. כשבאים אנו לסקור את התור המצרי- כלדאי, מגלים אנו שרשימותיה של ההיסטוריה המקובלת נפסקות כאן. אף בעזרתם של כתובים מצריים וכלדאיים עתיקים שיש גישה אליהם אין ביכולתה של העדות החיצונית לשאתנו הרחק הרחק לתולדותיה של האנושות. אך בלתי אפשרי לתפוס ולהבין את חשיבות הדבר עבור התקופה הנוכחית, אלא כשמבינים אנו את קווי האופי הפנימיים של תור התרבות הפוסט-אטלנטית השלישית הזאת.

לבטח מודעים אתם לכך, שבהיסטוריה המקובלת של אותן עתים קדומות – כל הציביליזציה, כל התרבות של העולם שהיה ידוע אז, נקראת בשם כולל: פגניזם. כמו נווה במדבר בוקעת ועולה התרבות העברית בתווך כהכנה לנצרות. אך בהתעלמנו לרגע מתרבות עברית זו שכה שונה היתה ביסודה משאר צורות חיים תרבותיים שקדמו לנצרות, נפנה נא את לבנו לפגניזם. על אופיו הייחודי ניתן לומר שניכר הוא בתבונתו, בראייתו הפנימית העמוקה לפנים הדברים והתהליכים של העולם. הידע, שתכולתו בפגניזם, מקורותיו במיסטריות העתיקות, ועל אף שלפי הלימודים המודרניים נושא הוא אופי מיתוסי וציורי, יש להדגיש שכל הדימויים, וכל התמונות שעברו מדור אל דור מפגניזם עתיק יומין זה, פרי ראיה פנימית עמוקה הם.

בהעלותנו בזיכרון את האוצרות הרבים של גנזכים על-חושיים אלה עליהם משתדלים אנו לשפוך אור, יהא זה גלוי וברור שכאן עניין לנו בתבונה קמאית, תבונה המהווה תשתית לכל חשיבה, לכל השגות של עמים קדומים אלה. מעין הד לתבונה קמאית זו, במסורת בה היתה זו נצורה, נותרה עד תום המאה ה- 18 ותחילת המאה ה- 19. במאה ה- 19 חרבו המקורות, והשרידים שנשארו עברו לידיהם של קבוצות מבודדות המשתייכות לבני לאומים מסויימים. וזה המצוי ברשותן של חברות סודיות רגילות אינו יכול להיחשב עוד כמסורת בריאה או אמיתית של התבונה הפגנית הקדומה. והנה – לתבונה קמאית זו ציון-אופי מיוחד במינו שאותו אסור לנו לאבד משדה ראייתנו.

זהו קו אופי שבעטיו יש להציג את היהדות, אותו זרם קט שסלל את הנתיב לנצרות כמעין נווה במדבר. אם נבין באורח נאות את הפגניזם הקדום הזה, הרי שנמצא בו תבונה נשגבת המעמיקה בחדירתה, אך לא אימפולסים מוסריים לפעולת אנוש. אימפולסים אלה לא היו למעשה, מהותיים, עבור האדם, כי לא בדומה למה שעתה נחשב לידע אנוש, להתבוננות אנוש, העניקה לו תבונה פגנית קדומה זו את התחושה של שייכות לקוסמוס כולו. אדם המשוטט עלי אדמה לא רק חש עצמו מורכב מן החומרים והכוחות המצויים סביבו בחיים הארציים בממלכות המינרלים, הצומח ובעלי החיים, כי אף חש שהכוחות הפועלים למשל, בתנועותיהם של הכוכבים ושל השמש משוגרים לפנימו. תחושה זו של היותו כאיבר של כל הקוסמוס לא היתה מופשטת גרידא, היות ומקבל היה הכוונות מן המיסטריות, הכוונות המבוססות על חוקי הכוכבים – לפעולותיו ולכל מערכי חייו. תבונה כוכבית זו, דבר אין לה במשותף עם האסטרולוגיה האריתמטית, הנחשבת לעתים כבעלת ערך כיום; היתה זו תבונה שהושמעה מפיהם של המקודשים באופן כזה שמתוך המיסטריות באו דחפים לפעילות ולמערכי חיים אינדיבידואליים. לא רק זאת שהאדם חש עצמו בטוח ומוגן בתוככי תבונה חובקת-כל קוסמית זו – אלא שהללו, שידעם במקודשי המיסטריות, היו מעבירים אליו, בימים מסוימים בשנה, תבונה זו דרך הכוונותיהם לפעולותיו מן הבוקר ועד הערב. ועם זאת לא התבונה הכלדאית ולא התבונה המצרית לא הכילו בהן שמץ דחף מוסרי ממה שניתן ע"י המקודשים בדרך זו. הדחף המוסרי במשמעותו האמיתית כונן ע"י היהדות והתפתח הלאה בנצרות. לא מן הנמנע שעולה השאלה הבאה: כיצד מסוגלת היתה תבונה פגנית נשגבת זו, על אף שלא הכילה שום דחף מוסרי – ביוון הקדומה למשל – להגיע לפריחה ביופי אמנות כזה ובתפארת פילוסופית כזו? אם יהא לאל ידינו להרחיק לכת לאחור, לתקופה שזמנה רב משלושת אלפי שנה לפני הספירה, לבטח נגלה שעם התבונה אכן בא אימפולס מוסרי, שעקרונות המוסר, המוסריות, שבני אדם מימי-קדם אלה נזקקו לה, נכללו בתבונה זו. אולם מוסר מיוחד כזה כמו שבא עם הנצרות לא היווה מרכיב צמוד לפגניזם. מדוע היה זה כך? כך היה הדבר היות ובמשך אלפים בודדים של השנים הסמוכות-מיידית מלפני הספירה, קלטה השראתה תבונה פגנית קדומה זו ממקום מרוחק באסיה, קלטה השראתה מישות עליונה הראויה לציון – שהתגשמה במזרח הרחוק באלף השלישי לפני כריסטוס – והיא לוציפר.

לדברים רבים שלמדנו אודות האבולוציה של האנושות יש להוסיף אף ידע זה: כשם שהיתה ההתגשמות שהגיעה לשיאה בגולגותא – התגשמותו של כריסטוס באדם ישוע מנצרת, כן היתה ההתגשמות של לוציפר הרחק באסיה באלף השלישי לפני הספירה. ואת מקור ההשראה לתרבות עתיקה הרבה יותר ניתן לתארו אך ורק כהתגשמותו הארצית של לוציפר באדם בשר ודם. אפילו הנצרות, אפילו מיסטרית גולגותא כפי ששיחקה תפקידה בין בני האדם, הובנה בראשונה באמצעים היחידים שניתן היה להשיגם בעת ההיא, כלומר ע"י התבונה הלוציפרית הקדומה. החד צדדיות של הגנוסיס, חרף כל עמקותה המדהימה, נובעת מן ההשפעה שהתפשטה מהתגשמות לוציפר זו על פני כל העולם העתיק. חשיבותה של מיסטרית גולגותא אינה יכולה להיות מובנת במלואה ללא המידע שפחות משלושת אלפי שנה לפני כן חלה התגשמותו של לוציפר.

על מנת שתינטל מן ההשראה הלוציפרית חד צדדיותה באה התגשמותו של כריסטוס ועמה הדחף לחינוכה ולהתפתחותה של הציביליזציה האירופאית ושל הייחוד שלה שבאמריקה.

אולם מאז אמצע המאה ה- 15, מאז שהאימפולס לפיתוח האינדיבידואליות – האישיות נמצא בפעולה, מכיל בו שלב זה של אבולוציה כוחות מוגדרים שבאמצעותם נכונה התגשמותה של ישות עליונה על-חושית נוספת. כשם שהתקיימה התגשמותו של לוציפר בגוף בשר ודם ואף התגשמותו של כריסטוס כך, כן לפני עבור האלף השלישי שלאחר הספירה תהא במערב התגשמות של ממש – של אהרימן. אהרימן בבשר ודם. האנושות עלי אדמות אינה יכולה לחמוק מהתגשמות זו של אהרימן, היא בוא תבוא באורח שאין להימנע ממנו. מן הראוי הוא שבני האדם אכן ימצאו את נקודת יתרונם כדי להתייצב מולה.

בכל פעם שנעשות הכנות להתגשמויות בעלות אופי כזה – עלינו להיות נכונים למפנים מרמזים באבולוציה. ישות עליונה כאהרימן אשר תתגשם במערב בעתיד, מכינה את התגשמותה מראש. בתצפית להתגשמותו שעלי אדמה, מנחה אהרימן כוחות מוגדרים באבולוציה שיהוו עבורו כוח עצום הכרעה ביותר. רע אכן יצמח מזה אם בני האדם ימשיכו חייהם בחוסר מודעות שבנמנום, וללא יכולת להכיר תופעות מסוימות בחיים כהכנות להתגשמותו בבשר ודם של אהרימן. נטילת עמדה נכונה מתהווה אך ורק בהכרת מאורעות זו או אחרת, כהכנה הנערכת ע"י אהרימן, עבור הוויית קיומו הארצית. ועתה הגיעה העת לבני האדם כפרטים – לדעת ולהכיר אילו נטיות והתרחשויות סביבם מהוות את מנגנוניו של אהרימן, המסייעות בידו להתכונן להתגשמותו המתקרבת. ללא ספק יהיה זה תועלתי במידה מירבית לאהרימן אם יעלה בידו למנוע מרוב רובם של בני האדם לראות מהי סיבת אושרם ושגשוגם האמיתית – אם רוב רובם של בני האדם יראו הכנות אלה להתגשמותו של אהרימן כהתקדמות וכרוב-טובה לאבולוציה. אם אהרימן יוכל להתגנב אלי אנושות בלתי מודעת לבואו – דבר זה ישמח אותו יותר מכל. בעטיה של סיבה זו יש לשפוך אור על המאורעות ועל הנטיות שמפעיל אהרימן עבור התגשמותו העתידה לבוא.

אחת מן ההתפתחויות שבהן מורגש בבירור אימפולס אהרימני – זוהי התפשטות הסברה שההשגות המכניות שהוצגו ע"י גלילאו, קופרניקוס ואחרים, מסבירות מה מתרחש בקוסמוס. אי לכך שם המדע הרוחי אנתרופוסופיה דגש כזה בעובדה שיש להבחין ברוח ובנפש בקוסמוס. ולא רק בחוקים המתמטיים המכניסטיים שהונחו ע"י גלילאו או קופרניקוס, כמו היה הקוסמוס מנגנון ענק כלשהו. דבר זה יהא מבשר הצלחה למלכודות פיתויו של אהרימן, אם יתמידו בני האדם בחישובים גרידא של תנועותיהם של גרמי השמים, ובלומדם אסטרופיסיקה למטרה האחת והיחידה של היווכחות לדעת אמיתותו של ההרכב החומרי של כוכבי הלכת, שעל ביצועה גאה כל כך העולם המודרני. אך אוי ואבוי אם קופרניקוסיזם זה לא יאומת בידע שהקוסמוס חדור בנפש וברוח. את הידע הזה רוצה אהרימן, בהכנותיו להתגשמותו הארצית, למנוע מבני האדם. הוא היה רוצה להחזיקם בקהות חושים כזאת שיוכלו לתפוס אך ורק את בחינתה המתמטית של האסטרונומיה. על כן מסית הוא בני אדם רבים לממש את סירובם וסלידתם מפני ידע המתייחס לנפש ולרוח הקוסמוס. זהו רק אחד מכוחות השחיתות שנמזגים על ידי אהרימן לנפשותיהם של בני האדם. אמצעי נוסף לפיתויים הקשור להתגשמותו – מהווה שיתוף הפעולה בינו לבין הכוחות הלוציפריים – ועוד אמצעי אחר של מאמציו הוא להחזיק בגישה הנפוצה זה כבר ולנוצרה – שדי – עבור אושרו של הכלל – אם באים לידי סיפוקם צרכיהם הכלכליים והחומריים של בני האדם.

כאן מגיעים אנו לנקודה שאין מביטים בה בחפץ לב בחיים המודרניים. המדע הרשמי בימינו אינו תורם ולא כלום לידע ממשי של נפש ושל רוח, היות והשיטות שבשימוש המדעים המקובלים הן בעלות ערך המוגבל להבנתו השטחית של הטבע החיצון, הכולל בו את מבנהו החיצוני של האדם. חשבו נא רק על זאת, באיזה בוז מסתכל האזרח הממוצע כיום על כל דבר הנראה לו אידיאליסטי, ועל כל דבר הנראה לו כנתיב המוביל בדרך כלשהי אל הרוחי. בליבו שואל הוא תכופות: מה התועלת בכך? כיצד יעזור לי הדבר לרכוש את סחורתי בעולם הזה? הוא שולח את בניו לבית ספר ציבורי, בהיותו הוא-עצמו, אולי, באחד מהם, הוא ממשיך ושולחם לאוניברסיטה או למכון של לימודים מתקדמים. אולם כל זה נעשה אך ורק כדי להכין את היסודות לקריירה, ובמילים אחרות, לספק את המחיה החומרית.

ועתה חשבו נא אודות התוצאות של זה. מה רב מספרם של בני האדם כיום שאינם מעריכים עוד את משמעותה של הרוח עבור הרוח, ואת משמעותה של הנפש לתכלית הנפש. קיימים הם אך ורק כדי לספוג מחיי התרבות את מה שנחשב כ"תועלתי". זהו גורם חשוב ובלתי נהיר בחייה של האנושות המודרנית, גורם שיש להעלותו אל אורה המלא של התודעה. האזרח הממוצע העמל בפרך במשרתו מן הבוקר ועד הערב לא יניח לעצמו להיות מעורב במה שמכנה הוא: "דברי הבל" המצויים באנתרופוסופיה. הדבר נראה לו מיותר לגמרי, כי הוא חושב: "הרי זה משהו שלא ניתן לאוכלו"! ולבסוף מגיע זה עד כדי כך – על אף שהאנשים לא יודו בכך – שבחיים הרגילים באשר לדרך אל הידע, שום דבר אינו נחשב לרב תועלת באמת ובתמים, אלא כאשר מסייע הוא לתחוב מזון בפה! בהקשר זה נתונים בני האדם בימינו לטעות מדהימה. אין הם מאמינים שניתן לאכול את הרוח, ועם זאת הרי שדווקא הללו הטוענים כזאת אכול אוכלים הם את הרוח! על אף שמסרבים המה לקבל כל דבר רוחי הרי שעם כל נגיסה העוברת דרך הפה אל קיבתם, בולעים הם את הרוחי, אך מעבירים אותו לאורך מסלול השונה מן הנתיב המוליך אל אושרה האמיתי של האנושות.

סובר אני שאירופאים רבים חושבים שזהו יתרונה של הציביליזציה שלהם כשיכולים הם לומר: אין אנו אוכלי אדם! אך אירופאים אלה ושארי בשרם האמריקאים הם אף על פי כן זוללי נפש ורוח! הזלילה חסרת הרגש של מזון חומרני מתועש מוליכה להסטת הרוח. קשה להגות דברים כאלה כיום, כי לאורו של מידע כזה חישבו מה ניתן יהא לומר על חלק עצום מן התרבות המודרנית! להחזיק בני אדם במצב היותם זוללי נפש ורוח מהווה אחד מדחפי אהרימן בכוננותו להתגשמותו. במידה ובני האדם יוכלו להתנשא עד כי ניהול ענייניהם לא למען מגמות חומריות בלבד, כי אלי הנהגת חיים רוחיים ובלתי תלויים, וכן ביחס לחיי הכלכלה – כמרכיב אינטגרלי של גוף חברתי – באותה מידה תתהווה כוננותה הנאותה של האנושות בגישתה להתגשמותו של אהרימן.

נטיה אחרת בחייה המודרניים שתועלת בה לאהרימן בהכנת התגשמותו, מהווה הגילוי פוקח העיניים של הלאומנות (שוביניזם); כל המפריד את בני האדם לקבוצות וכל שעלול להרחיקם מהבנה הדדית על פני העולם כולו, ע"י הקמת מחיצות ביניהם – מחזק את דחף אהרימן. במציאות נכיר את קולו של אהרימן במה שמכריזים עליו בימינו כאידיאל חדש: "חופש ללאומים ואף לקטנים ביותר!" וכן הלאה….. אך קרבת דם חדלה להיות גורם קובע, ואם דעה זו שעבר עליה הכלח, תימשך – כי אז מושלכים אנו הישר לתוך זרועותיו של אהרימן. רמת העניינים שלו עולה גם ע"י העובדה שבני אדם נתפסים בצלליותיהן השונות ביותר של דעות מפלגתיות, שניתן להצדיק את האחת באותה מידה כמו את האחרת.

את מצע המפלגה הסוציאליסטית ואת מצע המפלגה האנטי-סוציאליסטית ניתן לתמוך בטענות בעלות משקל זהה. ואם בני האדם אינם מסוגלים להכיר בדבר שסוג זה של "הוכחה" מצוי ממש על פני השטח, עד כדי יכולת להצדיק את הכן ואת הלא כאחד, באמצעות האינטליגנציה המודרנית – יהא זה רב תועלת למדע הטבע, אך לא כן עבור סוג ידע שונה – אם בני האדם אינם מכירים בדבר שאינטליגנציה זו מצויה לגמרי על פני השטח, למרות שמשרתת היא את חיי הכלכלה כה ביעילות – הם ימשיכו לשייכה לחיים החברתיים ולחיים הרוחניים ללא התחשבות ואבחנה.

קבוצה אחת תוכיח דבר אחד, בקבוצה שניה את היפוכו, והיות ושתי ההוכחות הגיוניות הן במידה שווה הרי ששנאה ומרירות – שמהם מצוי רב מדי בעולם – תתעצמנה. גם נטיות אלה מנוצלות ע"י אהרימן בהכנתו להתגשמותו הארצית. ועוד דבר בעל יתרון מיוחד עבורו, מהווה התפיסה קיצרת הטווח, צרת האופקים של האוונגליונים כפי ששוררת היא כיום. יודעים אתם מה נחוץ הדבר בימינו להעמיק הבנתנו באוונגליונים באמצעות מדע הרוח. אך יודעים אתם אף זאת, מה נפוצה הדעה שאין זה הולם ואף ראויה לגינוי כל הטלת ידע אמיתי של הרוח או של הקוסמוס על האוונגליונים; אומרים שיש ליטול את האוונגליונים כפשוטם, "כפי שהם". אין אני מתכוון להעלות את הטענה שהאוונגליונים האמיתיים אינם ברשותנו זה מכבר; התרגומים אינם שחזוריהם האמינים של האוונגליונים המקוריים, אולם איני מציע להיכנס לזה עתה. רק אשטח לפניכם את העובדה העמוקה יותר – היינו ששום הבנה נאותה של כריסטוס אינה מושגת ע"י העיון הפשוט המתון של האוונגליונים, האהוב ע"י רוב הכיתות הדתיות בימינו. בעת מיסטרית גולגותא ובמשך מספר מאות שנים לאחר מכן, אפשרית היתה עדיין השגה נאותה שלגבי כריסטוס במהותו שלו, הואיל והתיאורים שעברו במסורת – ניתן היה להבינם בסיוע החוכמה הפגנית – הלוציפרית. חכמה זו נעלמה עתה ומה שהכיתות והחוגים הדתיים מוצאים באוונגליונים, אינו מוליך את בני האדם אל כריסטוס האמיתי שאותו מבקשים אנו דרך המדע הרוחי, כי אם אל דימוי של אשליה, אל הלוצינציה-מזוקקת לכל היותר של כריסטוס. האוונגליונים אינם יכולים להנחות אל כריסטוס האמיתי אלא כשמוארים הם ע"י המדע הרוחי. בהחמיצם הארה זו הרי שהאוונגליונים בתשתיתם הנוכחית מניחים לעלייתה של מהות, שאינה אלא חזיון תעתועים של הופעתו של כריסטוס בתולדות העולם. דבר זה נהיה ברור למדי בתיאולוגיה של ימינו. מדוע כה אוהבת התיאולוגיה המודרנית לדבר על "האיש הפשוט מנצרת" ולזהות את כריסטוס עם ישוע מנצרת – שבו רואה היא אדם הנשגב קצת יותר מאשר דמויות דגולות אחרות בהיסטוריה? – כך הדבר כי אבדה האפשרות לגלות את כריסטוס האמיתי, ומפני שמה שמלקטים בני האדם מן האוונגליונים מוליך אל מקסם שווא, אל מעין אשליה. השגה אשלייתית של כריסטוס היא כל מה שניתן ללקטו באורח בו נקראים האוונגליונים כיום. ולא את ההוויה של כריסטוס. במשמעות מסוימת נגה הדבר בעצם על התיאולוגים ורבים מהם מתארים עתה את התנסותו של פאולוס בדרך לדמשק כ"חזיון". מגיעים הם אל נקודת ההכרה בדבר שדרך למודם הם את האוונגליונים יכולה להוליך אך ורק אל הזיית-שווא, אל הלוצינציה. אין אני אומר שחזיון זה מכזב הוא או שאין בו אמת, אלא שמהווה הוא התחוות פנימית גרידא שאין בה ולא כלום להווייתו העילאית של כריסטוס.

אין אני משתמש במילה "אשליה" בד בבד עם השלכתו החד-צדדית של הכזב, אלא ברצוני להדגיש, וזו בלבד, שישותו העילאית של כריסטוס מהווה כאן התחוות פנימית סובייקטיבית שאופיה זהה לאופי ההלוצינציה. אם ניתן יהא להביא את בני האדם בנקודה זו לקיפאון, לא להאיץ בהם אל כריסטוס, האמיתי, אלא להניח להם לחוש בנוח עם ההלוצינציה של כריסטוס, כי אז תתקדמנה מטרותיו של אהרימן עד לאין שיעור. השפעתם של האוונגליונים מוליכה להלוצינציות גם כאשר אוונגליון אחד בלבד נחשב כתשתית האמונה. יש לומר את האמת שלעקרון זה קדמה העובדה שניתנו לנו 4 אוונגליונים המייצגים 4 אספקטים שונים ואין זה מסייע בידינו אם נעיין בכל אוונגליון ואוונגליון לחוד, מילה במילה, כשכלפי חוץ ניכרות סתירות. ליטול אוונגליון אחד בלבד, מילה במילה, ולהתעלם משלושת האחרים – מסוכן בעצם. מה שמגלים אתם בכיתות שהנוהים אחריהן נותנים אמונם בתוכן המילולי של האוונגליון של לוקס לבדו או של יוחנן לבדו – הרי שזוהי השגה אשלייתית, הנובעת מעירפול מסוים של התודעה. בעירפול התודעה שקורה באורח בלתי נמנע כשתוכנם העמוק של האוונגליונים אינו מתגלה כיאות, מתדרדרים בני האדם לשרותו של אהרימן, בסייעם לו באורח אפקטיבי ביותר להתגשמותו ומסגלים לעצמם כלפיו עצם גישה זו שהוא משתוקק אליה.

והנה אמת לא נעימה נוספת לאנושות בימינו! בשוכנם בזרועותיהן של כיתותיהם אומרים בני האדם: "אין אנו זקוקים לאנתרופוסופיה או למשהו מעין זה, מרוצים אנו באוונגליונים בכל פשטותם". הם עומדים בתוקף על כך שדבר זה נאמר מתוך "ענווה" ולמעשה הרי זו יהירות רבה ביותר! היות ומשמעותו של הדבר, שאנשים כאלה, בהשתמשם במושגים שהועברו אליהם בהיוולדם, ובוקעים ועולים מדמם, מואילים בטובם שלא להתחשב באוצרות עמוקים ביותר של חוכמה המצויים באוונגליונים. "ענווי אדם" הללו הם בדרך כלל היהירים מכולם, ומצויים בכיתות בשפע. יש לזכור מכל מקום, את הנקודה שאלה הטורחים ביותר להכין את הקרקע להתגשמותו של אהרימן, הם הללו המטיפים ללא הרף: "כל מה שנדרש הוא – לקרוא את האוונגליונים מילה במילה – זאת ותו לא!".

מוזר לומר, אך שני החוגים, למרות השוני הקיצוני שביניהם, משלבים זרועותיהם אלה באלה: אלה שכיניתים "זוללי נפש ורוח" והללו הדורשים את קריאת האוונגליונים מילה במילה – פשוטו כמשמעו. כל עדה כזאת משלבת זרועה בזרוע חברתה, ומקדמת בכך את הכנת הקרקע להתגשמותו של אהרימן. כי אם השקפתם של "זוללי נפש ורוח" מצד אחד וזו של הנוצרים המלומדים, הממאנים לחדור אל האמיתות העמוקות-יתר של האוונגליונים, מצד שני – היו מגיעים לשלטון, כי אז אהרימן היה יכול להכריז על כל ישויות אנוש עלי אדמות כעל שלו. רב ועצום ממה שמופץ ע"י הנצרות החיצונית בימינו מהווה הכנת הקרקע להתגשמותו של אהרימן. ובדברים רבים שמוכרז עליהם ביהירות שמייצגים המה אמונה כנה – עלינו להכיר את הכנת הקרקע לפעילותו של אהרימן.

מילים בימינו אינן מוליכות בהן את המשמעות הפנימית ביותר של הדברים. כפי שאומר אני לכם תכופות: משקל רב מדי מושם על מילים – כי מילים אינן מובילות בהכרח אל המהות; ובימינו, אמנם, המילים הן המבדילות את בני האדם מטבעם האמיתי של דברים בעולם. ואת זה עושות הן יותר מכל, כשבני האדם מקבלים רשומות עתיקות כמו האוונגלוינים ב"השגה פשוטה" – כשם שנהוג לומר. אולם קיימת פשטות אמיתית הרבה יותר כשמנסים לחדור לרוח השוכנת בדברים ולהבין את האוונגליונים עצמם מן התשתית העדיפה של הרוח.

כפי שאמרתי לכם, אהרימן ולוציפר יעבדו תמיד יד ביד. השאלה היחידה היא איזה מן השניים שולט בתודעתו של אדם בעידן מסוים.

היתה זו תרבות לוציפרית ראשית כל, שהתקיימה עד לאחר מיסטרית גולגותא, תרבות שהשראתה באה לה מן ההתגשמות של לוציפר בסין באלף השלישי לפני הספירה. תוצאות רבות של התגשמות זו המשיכו לקרון ועוצמתן עמדה בהן במאות הראשונות לספירה ועדיין פועלות הן עד עצם היום הזה.

אך עתה, בעומדנו בפני התגשמותו של אהרימן באלף השלישי לאחר התגלותו של כריסטוס, נעשים שביליו של לוציפר ברורים פחות ופעילויותיו של אהרימן, בנטיות כאלה כפי שציינתי לעיל, נוטלות את השליטה. אהרימן מקיים מעין חוזה עם לוציפר שאת חשיבותו ניתן לבטא כדלהלן: אהרימן, בדברו אל לוציפר אומר: "אני, אהרימן, מוצא זאת למועיל להשתמש ב'כדים חתומים'. לך אשאיר את קיבתו של בן האדם אם תניח לי להרדים את בני האדם – כלומר להפיל תנומה על בני האדם עד הירדמם, באשר נוגע הדבר לקיבותיהם".

עליכם להבין מה כוונתי בכך. התודעה של אותם בני אדם שכיניתים זוללי נפש ורוח מצויה במצב של ערפול כאשר נוגע הדבר לקיבותיהם; כי בכך שאין הם מקבלים את הרוחי אל טבעם האנושי, הודפים המה הישר אל הזרם הלוציפרי כל דבר שקולטים המה אל קיבותיהם; מה שאוכלים ושותים בני האדם ללא רוחיות זורם הישר אל לוציפר! ולמה כוונתי ב"כדים חתומים"? כוונתי לספריות ולמוסדות מסוג דומה, בהם נוצרים את המדעים השונים שהאדם רודף אחריהם מבלי שיעוררו באמת ובתמים את התעניינותו. מדעים אלה אינם חיים בו, באדם, למעשה. כי אם פשוט שמורים בספרים שעל מדפי הספריות. כל הידע הזה מתבדל מן האדם עצמו. בכל מקום ישנם ספרים, ספרים ספרים! על כל סטודנט, בהכינו עצמו לקבל תואר דוקטור, לכתוב תזה למדנית, שלאחר מכן מפיצים אותה במספר רב ביותר של ספריות. כשברצונו של הסטודנט ליטול לעצמו תפקיד מסויים, שוב עליו לכתוב תיזה! מלבד זאת בני האדם כותבים וכותבים על אף שרק חלק קטן ממה שנכתב נקרא בעצם אי פעם. רק כאשר עליהם להכין משהו במיוחד, נוברים האנשים במה שנערם בספריות. ה"כדים החתומים" הללו של חוכמה הם אמצעים האהודים במיוחד למען קידום מטרותיו של אהרימן. סוג זה של דבר קורה היום בכל מקום. אילו בני האדם היו מתעניינים בכך, היתה יכולה להתהוות בזה מטרה כל שהיא, אולם אין הם מתעניינים; זה מצוי בקיום מתבדל ונפרד לחלוטין. חשבו נא רק זאת – וכשמישהו יהיה מוכן לכך עלול יהיה להתייאש – חשבו נא למשל על מקרה העומד לדין ובו יש לערב עורך-דין, שיטען בעניין. מגיעה העת בו על האדם להיפגש עמו כדי לבדוק מה ניתן לעשות. המסמכים נערמים!! כולם לפניו בתיק הניירות, אך כאשר האדם מתחיל לדבר עמו אין לו שמץ של מושג על הנסיבות. הוא מדפדף בניירות הלוך ושוב מבלי שיגיע לאן שהוא. אין לו שום קשר עם המסמכים שלו. כאן תיק מלא ושם תיק מלא. מספר המסמכים גדול ורב, אך באשר להתעניינות בהם – דבר זה לא קיים! אנשי מקצוע אלה מסבים לייאוש עצום כשיש למישהו דין ודברים עמם; אין להם שום מידע בעניין הנדון, אין להם כל קשר עמו, כי הכל נשאר במסמכים. אלה מהווים את הכדים החתומים הקטנים, והספריות מהוות את הכדים הגדולים של נפש ורוח. הכל שמור בהם אולם ישויות אנוש אינן רוצות לקשר עצמן בזאת, להחדיר בזה את התעניינותם. ולבסוף עולה הלך הנפש שאינו רוצה שהראש יטול חלק כלשהו בהשקפת עולם יומרנית, אולם ככלות הכל הראש, או איזה שהוא אלמנט בראש, נחוץ לכל הבנה שהיא!

מה שבני האדם אוהבים הוא לבסס את אמונתם הדתית, את השקפתם על העולם על הלב לבדו. כמובן שעל הלב למלא את חלקו שלו, אך האופן בו מדברים בני האדם בימינו תכופות על דתם, מזכיר לי אמרה שהיו מצטטים אותה רבות במחוז בו עברו ימי צעירותי. באופן כללי היתה זו כך: "קיים משהו מיוחד מאד באהבה. בקנותך אותה, אתה קונה את הלב בלבד, והראש מושלך חינם". זוהי פחות או יותר הגישה שבני האדם אוהבים לנקוט בה בהשקפת חייהם; ברצונם ליטול הכל דרך הלב – כפי שאומרים הם, ללא שימוש בראש כלל. הלב אינו יכול לפעום בלי הראש, אך הלב מסוגל להכיל בו דברים אם מתכוונים ב"לב" לקיבה! ואז מה שצריך להתבצע דרך הראש, מצפים ממנו שיושלך חינם, ובמיוחד כשנוגע הדבר לעניינים החשובים ביותר בחיים. חשוב הדבר באורח מירבי לתת את הדעת לעניינים אלה, כי בהתבוננות בהם מתברר שיש להפנות כובד ראש לחיים בצומת זו, ומה נחוץ הדבר ללמוד מן האשליות שאפילו האוונגליונים עלולים להסב להן, ומה רבה אהבת האנושות בימינו לאשליות אלה.

האמת מצויה מעבר לטווח סוג הידע שאליו שואפים האנשים בימינו. חשים הם עצמם על קרקע בטוחה, כשיכולים הם לחשב באמצעות מספרים, כשיכולים הם להוכיח דברים על ידי סטטיסטיקה. בסטטיסטיקה ובמספרים לאהרימן משחק קליל. מוצא חן בעיניו מאוד כשאיזה מלומד מובהק מצביע על כך, למשל, שתנאי הקיום בבלקנים, סיבתם נעוצה בעובדה שהאוכלוסייה של מקדוניה מכילה כה הרבה יוונים, כה הרבה סרבים, וכה הרבה בולגרים. שום דבר אינו יכול להתייצב בפני המספרים עקב האמונה התומכת בהם. ואהרימן מוכן ומזומן לנצל את המספרים למטרותיו שלו. מאוחר יותר מתחיל האדם לראות עד כמה ניתן "לסמוך" על מספרים כאלה! יש להודות, שמספרים משמשים לעיתים אמצעי הוכחה אולם כשפוסעים מעבר להן וחוקרים מקרוב יותר, לעיתים קרובות שם אדם לב לדברים כדלהלן: בסטטיסטיקה של מקדוניה, למשל, עלול לקרות שאת האב ירשמו כיווני, את הבן כסרבי, ואת הבן השני כבולגרי. וכך מונים את האב בין היוונים, את הבן הראשון בין הסרבים ואת הבן השני בין הבולגרים. מה שיעזור לאדם להגיע לשורש האמת, יהא לגלות, מכל מקום, כיצד קורה הדבר שבאותה משפחה, נאמר על אחד שהוא יווני, אחד סרבי, ואחר – בולגרי. וכיצד משפיע דבר זה על המספרים. מוטב כך, מאשר לקבל סתם את המספרים שאנשים בימינו מוצאים בהם רוב סיפוק. אם האב יווני הוא – כמובן שגם הבנים יוונים המה. המספרים מהווים אמצעי שעל ידו מונחים בני האדם הישר לכיוון החביב על אהרימן למען התגשמותו העתידה באלף השלישי לספירה.

עוד נשוב ונדבר בעניינים אלה בהרצאה מחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *