השפעותיהם של לוציפר ואהרימן אחריות האדם לאדמה – 02

השפעותיהם של לוציפר ואהרימן אחריות האדם לאדמה

 

רודולף שטיינר

סדרה של חמש הרצאות

דורנאך: 1 לנובמבר עד ה- 9 לנובמבר 1919

GA191

תרגום מאנגלית: עֶלי, קיבוץ צרעה

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בתרגום אחר בספר שיצא בהוצאת שוני תובל – ראו כאן

הרצאה שניה 2.11.1919

ההרצאה של יום אתמול הראתה לכם, שאם ברצוננו לרכוש ראיה פנימית אל טבעו ואל האבולוציה של האדם, עלינו לתת דעתנו בהתמדה לעוצמה ולהשפעה של לוציפר – של כריסטוס – ושל אהרימן.

השפעות אלה קיימות היו כבר, בוודאי, בפעילותן בשלבים קודמים של האבולוציה הקוסמית, אולם בספירות בהן לא היה צורך לאדם שתהא לו תודעה בהירה לתוצאותיהן, ומצד שני, עצם המטרה של התקופה שלנו – הפוסט אטלנטית החמישית, היא שהאדם ייעשה מודע באורח הולך וגובר במה שמתחולל בו בהוויית הקיום הארצית; הפשלת המסך מעל סודות רבים נוספים בחיי אנוש היתה נדרשת בעת העכשווית אילו רק היה רצון עז יותר להתייצב בפני הדברים בכנות ובאובייקטיביות. כי ללא מידע של עובדות מסוימות מן הסוג שצוין אתמול, לא תינתן אפשרות לאנושות להתקדם הן בחיים והן בספירות החיים הסוציאליים. חישבו רק על דבר זה הקשור בבעיות סוציאליות שבזמן האחרון למדנו אודותיהן – היתה זו מגמתנו להסביר את הצורך להפרדת חיי הרוח וגם את החיים המדיניים או את חיי המשפט והחוק מחיי הכלכלה. דאגתנו החשובה ביותר היא ליצור תנאי קיום בכל העולם, או לפחות – הואיל ואין אנו יכולים לעשות יותר מזה כעת – לשכנע את בני האדם בצורך לתנאי-קיום שיעניקו בסיס לחיים רוחניים חופשיים, בלתי תלויים עוד בספירות אחרות של החיים הסוציאליים, או כפי שהדבר כיום – באותו סבך עמוק של החיים הכלכליים מצד אחד, והחיים הפוליטיים של המדינה, מצד שני. על האנושות התרבותית לבחור אחת משתיים – לבסס את אי תלותם של החיים הרוחניים לעמוד בפני התמוטטות – בתוצאה הבלתי נמנעת של השפעה אסיאנית שתנחית רושמה בעתיד.

הללו שעדיין אינם מכירים ברצינותו של המצב הקיים בעולם מסייעים הם, במידה מסויימת, להכנת הקרקע להתגשמותו של אהרימן. דברים רבים בחיים החיצוניים נושאים עדות לכך. התגשמותו של אהרימן תתקדם הרבה אם בני האדם יתמהמהו בביסוס חיי רוח חופשיים ובלתי תלויים, ויניחו להם להיות סבוכים בחיים הכלכליים או בחיים המדיניים. כי כוחו של אהרימן ירכוש עוצמות לצידו, כשחיי הרוח יתערבבו בספירות אחרות אלה. לכוחו של אהרימן מציינים חיי רוח חופשיים מעין אפלה, והתעניינותם של בני האדם בהם – שלהבת צורבת ומשתוללת.

ביסוס חיי רוח חופשיים אלה רב ערך הוא, על מנת שגישה נאותה והתייחסות נאותה יינקטו אל התגשמותו של אהרימן בעתיד. אולם קיימת עדיין נטיה עזה כיום להסתיר את העובדות שעליהן דברנו אתמול. רוב רובם של בני האדם מאפיל במסך על הדברים האלה. מסרבים הם לראותם כמות שהם, ומניחים לעצמם להיות מרומים ע"י מילים שאין להן כל קשר למציאות. ולעיתים קרובות מאד, מתוארים ניסיונות להתעלם מן המציאות, ככנים וכבעלי "כוונות טובות".

קחו למשל את המכתב של רומן רולן שפורסם לאחרונה, בו הוא אומר שאסור שבני האדם יניחו לכך שיהיו מרומים ע"י ההצהרות המיושנות של הכוחות המנצחים באשר לצדק ולתמיכה בזכויות המדיניות. הטיפול שרוסיה מקבלת ממדינות ההסכמה גרם לו לדבר במונחים אלה. הוא אומר: "אין זה חשוב אם הדבר בא מן המלוכנים או מן הרפובליקנים – מה שנאמר על זכויות ועל צדק עניין הוא של שיבושי פראזות בלבד. העניין המהותי נעוץ בכוח, בכוח ותו לא.

והנה, אפילו גישה ברורה זו אל המציאות מסגירה התרצות להיות מרומה; כי רומן רולן היה ונשאר מרומה. ההונאה לא פחתה ולו כהוא זה. זה היה יכול להיות אחרת, אילו אנשים כאלה, בזריקת הפראזות מכירים היו בדבר, שכל המטרות הללו עליהן נאבקים הם חסרות משמעות הן כל עוד אין בידם לראות את המצב כמות שהוא – שאם המדינה המאוחדת ששנים רבות לה – הן אם היא דמוקרטית או רפובליקה או מונרכיה – אינה פועלת לפי השילוש החברתי-כלכלי-תרבותי – הרי שבדרך זו מסייעת היא להתגשמותו של אהרימן, ומכאן שכל הדברים הללו, כולל מכתב זה שהופנה לאחרונה אל העולם ע"י רומן רולן, מסתכם בלא יותר מאשר בוקי סרוקי מליציים. בני אדם אינם תופסים את המציאות, היות וניתן להשיג את המציאות אך ורק כאשר צורך לידע רוחי וחדירה עמוקה לטבעם של דברים מובנים לפני ולפנים.

כולכם מיודעים עם הפסוק המצוטט רבות: "בראשית היה הדבר, והדבר היה את האלוהים ואלוהים היה הדבר". האם בני האדם נוטלים למעשה שורות אלה בכובד ראש? הם הוגים אותם, אך כה לעיתים קרובות כפראזות גרידא! שום דגש מיוחד אינו מושם על זמן ההתרחשות; בראשית היה הדבר והדבר היה את האלוהים ואלוהים היה הדבר. "דבר" (דיבור) פירושו כפי שהוא הובן ביוונית העתיקה. אין זה "דיבור" במובנו כיום – דיבור, כצליל קול בלבד, אלא – המהות הרוחית הפנימית. בכל מקרה, זמן עבר כאן בשימוש. ההשלכה תהא איפוא: בראשית היה הדבר, אולם עתה אין הוא עוד; אחרת היה כתוב במשפט "עכשיו הדבר והדבר אינו את האלוהים; הוא היה את האלוהים ואלוהים היה הדבר" אך לא עוד" כך, ככלות הכול, פני הדברים באוונגליון של יוחנן הקדוש; אחרת מה תהא משמעותן של המילים שמיד לאחר מכן" "והדבר נהיה בשר וישכון בתוכנו"? זה מציין התפתחות נוספת של הדבר. "דבר" – משמעותו אף כל מה שהאדם רוכש במאמציו בדרך התבונה האינטלקטואלית, ובאינטליגנציה שלו. אולם צריך להיות ברור לנו בתכלית, שה"דבר" במשמעותו כאן אינו מהוה למעשה את המטרה שאליה צריך האדם לשאוף עתה, או בעתיד הקרוב. כדי להביע את מהות המטרה עתה עלינו לומר: יבקש נא אדם אחר הרוח המתגלה בדבר, כי הרוח הווה עם אלוהים, כי הרוח היא אלהים. על האנושות לחוש ולפלס נתיב מן הדבר (המילה) אל הרוח אל השגה וידע הרוח.

כשמעלה אני לפניכם פסוקים ראשונים אלה של האוונגליון של יוחנן הקדוש, תכירו בדבר שקיימת כיום נטיה מועטת בלבד ליטול דברים אלה בכובד ראש, ולהתגבר על הפירושים השרירותיים המתקבלים לעתים כה תכופות בעניינים בעלי חשיבות גדולה ביותר. על האינטליגנציה האנושית עצמה, להיות מואצת ומוארת ע"י מה שמתגלה בראיה רוחית. לא הראיה הרוחית עצמה היא החשובה כאן, אלא שפירותיה של הראיה הרוחית אכן יובנו. מדגיש אני חזור והדגש, שכיום, לא רק הרואה הרוחי עצמו עשוי להבין את האמת שמן ההתחוות בראיה רוחית; הבנה זו מצויה בטווח ידו של כל אדם בזמן הנוכחי. כי כושרותיהם הרוחיים של בני האדם בשלים דיים המה, כשרק יחליטו לאמנם ולא יתעצלו לעשות זאת. אך אם יש להגשים ולהגיע אל השלב ההולם את האנושות, כי אז יש ליטול בכל כובד הראש את הדברים שהוזכרו בהרצאת יום אתמול! השתמשתי בדוגמה פעוטה, כדי להראות לכם מה בנקל אפשר להיות מרומה על ידי ספרות ומספרים. האין מידה מרובה של אמונה תפלה כאשר נוגע הדבר למספרים? כל מה שניתן בדרך כל שהיא למנותו מתקבל על ידי המדע. מדע הטבע אוהב לשקול ולחשב, ומדע החברה אוהב סטטיסטיקה – שוב עניין של חישוב וחשבון. אכן יהיה קשה לבני אדם להביא עצמם להודות בדבר שכל הידע של העולם החיצון הנרכש דרך מידה ומספר מכיל כה הרבה מן האונאה. למדוד – מה פירושו של דבר במציאות? פירושו של דבר להשוות משהו עם מידה נתונה, תהא זו אורך או נפח. יכול אני למדוד קו, אם משוה אני אותו עם קו קטן יותר פי שניים, שלוש, ארבע וכן הלאה; במדידות כאלה בין אם של אורך, של שטח או של משקל חסר לגמרי האלמנט האיכותי. המספר 3 נותר תמיד כמות שהוא כאשר מונה אדם כבשים, ישויות אנוש או מדינאים! אין זה עניין איכותי אלא רק כמות – כמותי. העיקרון העיקרי של נפח ושל מספר הוא שהאיכותי נותר מחוץ לחשבון. אך מטעם זה עצמו כל הידע הנשאב מעקרונות הנפח והמידה אשליה הוא; והעובדה שיש ליטול אותה בכל הרצינות, היא זו שברגע שנכנסים אנו לעולם שניתן לשקלו ולמודדו – עולם המרחב והזמן, נכנסים אנו לעולם האשליה, עולם שאינו אלא פטה-מורגנה, כל עוד חושבים אנו אותו למציאות. האידיאל של חשיבת ימינו הוא לחוות – בהקשר לכל הדברים של עולם המרחב והזמן החיצוניים – את ערכיותם של המרחבי ושל העתי, בה בשעה שבמציאות התאפיינות הדברים בחלל ובזמן היא – בחינתם החיצונית גרידא; עלינו לעבור מעבר למרחב ולזמן, ולחדור אל נדבכים עמוקים יותר, אם ברצוננו להגיע אל דביר האמת – אל המהות הפנימית ביותר של הדברים. ועל כן מוכרח לבוא עתיד, בו יוכלו בני האדם לומר: "כן, באינטליגנציה שלי עשוי אני להבין את העולם החיצון בדרך שאידיאלית היא למדע הטבע, אך החזות המוגשת לי כך אהרימנית כולה" – אין פירושו של דבר שיש להתעלם ממדע הטבע או לשימו בצד; כי אם עניין של הכרה בדבר שמדע טבע זה מוליך אך ורק אל האשליה האהרימנית. מדוע, איפוא, זקוקים אנו, בני האדם, למדע הטבע למרות שמוליך הוא לאשליה? כך הדבר, כי בהוויית קיומו הארצית מצוי האדם כבר במפנה היורד של האבולוציה. לגבי התקופה הפוסט אטלנטית הרביעית – התקופה היוונית רומית, ניתן לומר באשר לידע שבאופן יחסי מצוי האדם בשיא. אולם, עתה, בתקופה הפוסט אטלנטית החמישית, ניצב הוא בנתיב הירידה. הוא נעשה, באורח פיסי חלש יותר ויותר, ולחוש את העולם כפי שהיוונים חשו אותו, יהא זה רב מדי לכוחו.

את הדבר הזה לא מספרים לנו בהיסטוריה! תארו נא לעצמכם מה היו אומרים היסטוריונים מודרניים אודות זה – היסטוריונים מובהקים אלה המתארים את יוון כמו היו מתארים איזור של תקופתם הם. היות ואין הם יודעים שהיוונים הביטו אל הטבע בעיניים שונות, והקשיבו באוזניים שונות מן הללו של בני האדם המודרניים. היסטוריונים אלה אינם אומרים לנו שישויות אנוש מודרניות היו סובלות מכאבי ראש ללא הפוגות אם היה עליהם לראות או לשמוע בעולם החיצוני כל מה שהיוונים ראו ושמעו. היוונים חיו בעוצמה רבה יותר לאין שעור בעולם החושים, אלא שבשל השגותינו המדעיות "חולמים" אנו אודות העולם החיצון – ודבר זה, בהדגשה רבה מכל, הוא פטה-מורגנה. החולמים הגדולים ביותר באשר לעולם החיצון, הם דווקא הללו הגאים בעצמם על היותם ריאליסטיים בחשיבתם. דארווין וג'והן סטיוארט מיל חולמים המה בתכלית. החולמים הם אותם בני אדם הטוענים להיותם ריאליסטים עד תום.

ברם, אין עלינו להתמסר, גם לא זאת, לחלוטין, לחיינו הפנימיים ולאימפולסים שלנו. מן האורח בו התפתחו העניינים בתנועה המיוצגת על ידי החברה התיאוסופית נוכחו רבים מכם לדעת שטיפול של החיים הפנימיים בלבד כפי שמתנסים בכך המוני אנשים כיום, אינו מוליך אל המטרה ההולמת את האדם בתקופה הנוכחית. כי הנטיה השלטת אינה בהחלטתו החופשית של האדם לעבור מעבר לחיים הרגילים ולהשיג ראיה רוחית עליונה, אלא תחת זאת, להביא אלי הבלטה את זה אשר מצוי בו בלתי חופשי. וכאן נכנסים למשחק כל מיני נטיות הלוצינציות, וכל מיני כושרות החדורים בהזיות. יש להכיר בדבר שכשם שהמדע החיצון נעשה אהרימני – נעשית התפתחותו העליונה של טבעו הפנימי של האדם לוציפרית, אם הוא מתמסר להתנסויות מיסטיות. הנטיה הלוציפרית מתעוררת ונעשית רבת עוצמה במיוחד בכל אדם אשר ללא ההתאמנות העצמית המתוארת בספר: "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" – עורך איזו שהיא העמקה מיסטית של האימפולסים ההווים כבר בטבעו. הנטיה הלוציפרית מראה עצמה בכל אדם המתחיל לדגור עלי ניסויים של חייו הפנימיים, ודבר זה הוא רב עוצמה באורח מירבי באנושות בת זמננו. דבר זה מטביע את רושמו באגואיזם שאודותיו רוב בני האדם אינם מודעים לחלוטין. אפשר לעבור ליד בני אדם רבים בימינו המרוצים מעצמם מאד, כשביכולתם לומר על משהו שעשו, שאין להם שום סיבה לגינוי עצמי. ושעשו זאת לפי מיטב הידע שברשותם ולפי מצפונם. זוהי גישה לוציפרית מעיקרה. כי במה שעושים אנו בחיים, העיקר הוא לא בזה אם יש לנו טעם, או אין לנו טעם לגנות את עצמנו; העיקר הוא ליטול את הדברים באובייקטיביות, בהתבדלות מוחלטת, ולפי מהלכן של העובדות האובייקטיביות, ורובם של בני האדם בימינו אינו עושה כל מאמץ להגשים הבנה אובייקטיבית זו, או לרכוש ידע מה נדרש עבור האבולוציה של העולם. ועל כן, על המדע הרוחי להדגיש את הבא להלן:-

אהרימן מתכונן באמת להתגשמותו. היכן יכולים אנו להיוודע כיצד מתכונן הוא לכך; ובאיזו גישה יש להתייצב מול זה? – בשאלות כאלה הנקודה אינה באמירה: אנו עושים כך או כך על מנת שלא תהיה לנו סיבה לגנות את עצמנו, אלא בלמידה להכיר את העובדות האובייקטיביות. עלינו להגיע לידע מה פועל בעולם, ולפעול בהתאם – למען תכליתו של העולם.

כל זה מסתכם בכך שהאדם המודרני מדבר בכנות אודות עצמו כשהוא מספר, שמרחף הוא ללא הפוגות בין שני קטבים: האהרימני מן הצד האחד, בו מוגשת לו אונאה חיצונית – פטה מורגנה; ומצד שני – האלמנט הלוציפרי שבפנימו המעורר את הנטיה להזיות, להלוצינציות וכדומה. הנטיות האהרימניות באדם שוכנות מחוצה לו במדע; והנטיות הלוציפריות בדת; בה בשעה שבאמנות נע ונד הוא מקיצוניות לקיצוניות. לאחרונה היו נטיותיהם של אמנים מסוימים – לוציפריות יותר – אלא הם האקספרסיוניסטים; ונטיותיהם של אחרים היו אהרימניות יותר – אלה הם האימפרסיוניסטים. והנה – הללו הפוסחים על שני הסעיפים – שאין ברצונם להיות לא בצד הזה ולא בצד השני, שאינם מעריכים נכונה את הלוציפריות או את האהרימניות ובחפצם להתעלם משניהם: "אהרימן – לא! את זה לא אעשה, אל לי לעשות זאת, כי זה ייקחני אל ספירת האהרימניות; את זה אל לי לעשות ולא אעשה כי זה מוליכני אל ספירת הלוציפריות". ברצונם להיות בעלי מידות טובות, בהתעלמם הן מן הלוציפרי והן מן האהרימני.

אך האמת היא שיש לראות הן בלוציפר והן באהרימן את שתי כפות המאזניים ועלינו לשמור את לשון המאזניים באיזון.

וכיצד נאמן עצמנו לעשות זאת? על ידי החדרת אלמנט לוציפרי חזק במה שנוטל אופי אהרימני בתוכנו. מהו זה המופיע באדם המודרני באופי אהרימני? הרי זה הידע שלו לגבי העולם החיצוני. אין שום דבר אהרימני יותר מאשר ידע זה של העולם החומרי, כי הוא אשליה מוחלטת, ואף על פי כן אם הפטה מורגנה, שעולה בנו מתוך הכימיה, מתוך הפיסיקה, מתוך האסטרונומיה וכיוצא בהן, עשויה למלא אותנו בהתלהבות ובהתעניינות לוהטות, כי אז דרך התענינו תינו – שהיא לוציפרית עצמה – יכולים אנו לחטוף מאהרימן את אשר היה לקנינו. ואת הדבר הזה, דווקא, אין ישויות אנוש משתוקקות לעשות. הן טוענות שזה מייגע. ובני אדם רבים אשר בורחים מן הידע החיצוני, המטריאליסטי, אינם מבינים כהלכה את תפקידם, ומכינים בזאת התגשמות הטובה באורח המירבי לאהרימן בהוויית הקיום הארצית. ועוד – מה שמצוי בשפע כיום בקרב ישותו של האדם, לוציפרי הוא במידה רבה. כיצד נוכל לאמן את עצמנו באורח נאות בכיוון זה? על ידי כך שנצלול בזה בטבענו האהרימני. כלומר על ידי השתדלותינו להימנע מכל אשליות אודות חיינו ודחפינו הפנימיים שלנו ועל ידי ראייתנו את עצמנו כפי שרואים אנו את העולם מחוצה לנו. על האדם המודרני להכיר בדבר מה דחוף הדבר לחנך עצמו בדרך זו. לכל מי שעין לו בוחנת בעניינים אלה, יעבור תכופות בנסיבות שהבא להן משמש להן דוגמא: – אדם אומר לו מה רב כעסו כלפי ישויות אנוש ללא ספור. הוא מתאר לפרטי הפרטים כיצד דבר זה או אחר ב-א'; ב-ב'; ב-ג' – וכן הלאה מרגיזים אותו. אין לו שמץ של מושג שהוא פשוט מדבר על קווי האופי שלו עצמו. תכונה מיוחדת זו בישות אנוש, מעולם לא היתה כה נפוצה כפי שהיא בימינו. ואלה הסבורים שאין בהם ולא שמץ ממנה – הם החטאים הגדולים ביותר. החשוב כאן הוא שהאדם אכן ייגש – יתקרב אל טבעו הפנימי שלו בדם קר ובכיבוש התרגשות אהרימניים. טבעו הפנימי עדיין לוהט דיו אפילו כשמצטנן הוא בדרך זו! אין צורך לחשוש שמא יהיה צונן מדי.

כשמתכוננים ליטול עמדה נאותה בפני התגשמותו העתידה של אהרימן – על בני האדם להיות אובייקטיביים יותר, כאשר נוגע הדבר לאימפולסים שלהם. והרבה, הרבה יותר סובייקטיביים כאשר נוגע הדבר לעולם שמחוצה להם – אך לא על ידי הבאת דימויי הזייה, אלא על ידי הבאת התעניינות, שימת-לב ומסירות פקוחות לגבי העניינים של החיים היומיומיים.

כשבני אדם רואים כטורח עליהם דבר זה או אחר, בשל החינוך שקיבלו או בשל נסיבות אחרות – הרי שהנתיב שברצונו של אהרימן ליטול לתועלת התגשמותו נכבש ונסלל.

חוסר עניין כה נפוץ בימינו! מכיר אני המוני אנשים שלטורח להם לוודא עצמם, למשל, עם הליכי בנקאות, עם ענייני בורסה, או עם פנקסנות כפולה או רגילה בהנהלת חשבונות, אולם אין זו גישה נאותה. כלל וכלל לא. משמעותו של דבר זה, היא פשוט, שלא נתגלתה הנקודה בה משתלהב הדבר ברוב ענין. ברגע שמגיעים לנקודה זו, כי אז אפילו ספר קופה יבש עשוי להיות מעניין כמו "הנערה מאורלאנס" לשילר, או "המלט" לשיקספיר. או כמו כל דבר אחר, אפילו "המדונה הסיסטינית" לרפאל. זוהי רק שאלה למציאת הנקודה בה כל דבר ודבר בחיים נהיה למעניין.

מה שאמרתי זה עתה, עשוי להסב לכם לחשוב, שכל העניינים הללו פרדוכסאליים הם מאד. אך במציאות אינם כאלה. האדם עצמו הוא הפרדוכסאלי בהתייחסותו לאמת. עליו להכיר בזאת – ודבר זה מהווה נחיצות מאיימת כיום – שהוא ולא העולם שוגה. אין דבר הסולל יותר את הנתיב להתגשמותו של אהרימן מאשר לראות דבר מה זה או אחר כמשעמם, לראות את עצמך נעלה על פני דבר או על פני משנהו ולסרב להיכנס בו. ושוב, אין זוהי אותה הבעיה של מציאת הנקודה בה, כל דבר נעשה מענין. אף פעם אין כאן עניין של דחיית דברים או של קבלת דברים סובייקטיבית, אלא של הכרה אובייקטיבית של מידת היות הדברים לוציפריים או אהרימניים בתוצאה שהמאזניים נטויות ברוב משקל לצד האחד או לצד השני. לגלות התעניינות במשהו אין פירושו של דבר לראותו כמוצדק. פירושו של דבר, פשוט שהאדם מפתח אנרגיה פנימית על מנת להחזיק בדבר ולנווט אותו אל הזרם הנאות.

כפי שיודעים אחדים מכם, לפני זמן רב, מספר ידידים רכשו לעצמם ספרי מתמטיקה. נכנסה בהם מעין "רוח ספורטיבית"! הם רכשו את ספריו של ליבסן. אולם לא עברה עת מרובה ורוב רובם של הכרכים מצאו את דרכם אל מדפיהן של ספריות, והידע המתמטי לא הוכיח את עצמו כל כך! אין בזה, כמובן, כל רמז שיש לתקוף את העניין מחדש – אין אני מציע זאת כלל ועיקר. אך לאחוז במשהו – אשר בתחילה אין האדם מתעניין בו כהוא-זה, על מנת שהבנה חדשה של הוויית הקיום בעולם עשויה תהא לצמוח מזה – לכך יש חשיבות בל תתואר במילים. הואיל ודברים כאלה כפי שברצוני לקרבם אליכם בהרצאות אלה – כיצד מתערבים לוציפר ואהרימן באבולוציה של האנושות בד בבד עם האימפולס של כריסטוס – את הדברים הללו יש ליטול במלוא כובד הראש וליישם באורח נאות את המסקנות.

אם לא היתה קיימת החוכמה הלוציפרית, כי אז לא היתה נרכשת כל הבנה של מיסטרית גולגותא על ידי גנוסיס – במאות הראשונות לנצרות. ההבנה של מיסטרית גולגותא פחתה עם דעיכתה של החוכמה הלוציפרית, והיכן ניתן למצוא כיום עדות כל שהיא להבנה כזאת? העובדה שלא ניתן למצוא הבנה דרך המדע המודרני האהרימני מוחשת על ידי הללו שמכירים במידה מסוימת את קווי האופי שלו. טלו למשל, אדם כמו הקרדינל ניומן – דמות רבת ערך בספירת הדת במשך מחציתה השניה של המאה ה- 19. בהכתרתו לקרדינל ברומא, הצהיר שאין הוא רואה כל ישועה להתפתחותה הדתית של האנושות, כי אם בהתגלות חדשה! וכאן נשאר הדבר. הוא עצמו לא הראה כל נטיה מיוחדת לקלוט שמץ מן החיים הרוחיים החדשים היכולים לזרום עתה אל האנושות מן העולמות הרוחיים. מה שאמר נותר בגדר אבסטרקציה. באמת ובתמים זקוקה האנושות להתגלות חדשה; עדות זו באה מכל העברים.

לאחרונה התקיימו שיחות על שחיתות המוסר ועל הגישה הכללית למוסר. במשך 4 או 5 השנים האחרונות הגיעו למסקנה שיש להחדיר הוראה דתית בעלת מכנה משותף באינטנסיביות יתר לבתי הספר. אולם אין נותנים את הדעת די לעיתים קרובות, שהוראה כזאת כבר קיימת, ויתכן שהעתים נמצאות תחת השפעתה. אם תוכנס מחדש הוראה מיושנת זו, כי אז כל התהליך יתחיל מראשיתו ובזמן קצר נימצא באשר היינו בשנת 1914. חשוב ברמה עליונה ביותר, להכיר בדבר שבתת-מודעותם של ישויות אנוש, שאיפותיהם שונות לגמרי באופיין מאשר מתבטא על פני השטח. כשייסדנו את בית-הספר וולדורף בשטוטגרט בתחילת שנה זו, נאלצנו לחלק את ההוראה הדתית בין אנשי הכהונה השונים. שעה מסוימת מוקדשת להוראה דתית, הניתנת על ידי כומר קתולי בשביל הילדים הקתוליים, ועל ידי כהן אוונגליקני בשביל האוונגליקנים. לא אדבר על הקשיים שבאו מצידם של הכמרים. זה מהווה פרק בפני עצמו. מה שברצוני לומר – מכל מקום – הוא שבא לידי ביטוי, רצון מידי להוראה דתית בנפרד מאיזו כת שהיא. בתחילה חשבתי שההתפתחות בהוראה כזאת תהא פחותה במספרה מאשר בהוראה כיתתית, אך למרות העובדה שעד מהרה לא היה אף דוכן תפילה בשטוטגרט שממנו לא נשפכו קיתונות של חרפות על האנתרופוסופיה… מספר רב של ילדים, פי 5 ממה שציפינו, בקשו את סוג ההוראה בדת והיה צורך לחלק את הכיתה לשניים.

מבחינה סובייקטיבית, ייתכן ואין לקדם את הדבר הזה בברכה, הואיל והוא עשוי להוכיח עצמו כמקל חובלים עבור הגב שלנו. אולם אודות זה אין ברצוני לדבר. ברצוני אך להראות שאכן קיימת השתוקקות לקידמה בישויות אנוש, אלא שרדומים המה, ואינם חשים שקיימים כוחות הנוטרים שוקקות זו תחת בקרתם ויתר-על-כן – האומץ להביא השתוקקות זו אל פני השטח חסר במידה משוועת.

חישבו נא אך על זאת, מה עשוי להיות רושמו של ידע כזה ביחס להתגשמותו העתידה של אהרימן המתכונן אליה באמצעים הללו שתיארתים הן אתמול והן היום. חשוב לדווח לעצמנו באובייקטיביות את הדברים הללו על מנת שננקוט בעמדה הנאותה למה שמתרחש סביבנו בדרך ההכנה להתגשמותו של אהרימן. אך ורק אם תתנו מלוא דעתכם בחשיבה עמוקה ובשלה למה שנאמר בהרצאות אלה על הזרמים האהרימניים כי אז יכול תוכלו לתפוס את רצינותו של המצב הנוכחי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *