הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה – מחזור פסחא – 01

הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה

עיונים והנחיות מדיטטיביים להעמקת אמנות הרפואה

רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

מחזור ההרצאות של הפסחא

הרצאה ראשונה

דורנאך, 21 באפריל 1924

GA316

תקציר

תשובות לשאלות: שחרור הדרך האזוטרית המערבית מן הקוסמוס החיצוני. הנחיה למדיטציה מן הישות שלה עצמה. תיאור של תהליך ההתגשמות, היווצרות הגוף האנושי המתאים לאדמה; מקורו של זרם התורשה והסבר עליו. מהות השנית והחצבת; משמעות התזונה בילד וחלב האם. משמעות הראיה הישירה להכרת-הידע הרפואית; השגת הבשלות הארצית. תקופות שבע השנים כהתחלה מחדש ולא כידע מלאכותי. פעולתם של כוחות בנייה קוסמיים. מדיטציה וישות הצמח.

********

ידידי היקרים!

בהתכנסות שקיימנו כאן עם סיומו של קורס חג המולד, אפשרנו לאלמנט המסוגל להעמיק באורח אזוטרי את הרפואה לפעול עלינו. וכמובן שבאופן שבו יכול הדבר להתרחש בהתכנסות קצרה כל כך, ניסינו לרכוש נגישות חזקה ככל האפשר אל הרפואה האזוטרית, באופן בו היא מתאימה בדיוק לצעירים השואפים כיום ללמוד רפואה. קלטנו לעיבוד נוסף בנוסחאות ספציפיות גם את היסוד המסוגל לעורר השקפה רפואית, והדגשנו עד כמה נחוצה ההשקפה הרפואית. אני מתאר לעצמי, ידידי היקרים, שכעת עיבדתם לאורך זמן מסוים באופן פנימי את הדברים הללו. אינני מתאר לעצמי כמובן עבודה זו באופן כזה שיושבים ומעבדים את הדברים הללו תיאורטית, אלא שנותנים לדברים לעבוד על הנפש לאורך ולרוחב ולפתח הלאה את הנפש, כאשר קיים הצורך הפנימי לכך. ועתה, בדיוק באופן בו הופיעו הדברים בפנינו אז, חייבים לקבוע עובדה מסוימת מאד, שהינה משמעותית, כפי שאני מאמין, להתכנסות כעת. באמצעות דרך חזקה זו של חדירה אל העניינים האזוטריים שעליהם דובר אז, נוצר אצל אדם זה או אחר יותר או פחות הצורך להסתכל על קשיים פנימיים מסוימים.

הנושאים הניתנים באופן אזוטרי לא בנויים בצורה שתקל עלינו ככל האפשר את החיים; במובן מסוים ההפך הוא הנכון. הם קיימים גם כדי להקשות עלינו את החיים, להביא אלינו קשיים בתפיסות העולם, בתחושת העולם, בתחושת האדם, כאשר בהפנותנו את תשומת הלב לקשיים הללו אנו עושים את ההפך מאותה דרך התפתחות הנעשית כיום כה רבות בציוויליזציה שלנו, וכוונתי להפך מדרך התפתחות שטחית. רק אם נשים לב לקשיים העומדים בין העולם החיצון לאדם, נוכל להתעמק בנפש, ולכן אני סבור שתהיה זו הדרך הטובה ביותר שנוכל לעשות, אם תהרהרו בקשיים הפנימיים הללו, תחדרו אליהם בצורת שאלות, ואת מה שדרוש להמשך התפתחות הנושא שלנו נהפוך אז למושא שיחתנו. אבקש בתחילה שתאמרו לי מתוך המעגל שלכם עצמו אילו קשיים פנימיים או חיצוניים קיימים אצלכם. ישנם קשיים למתמחים, ישנם קשיים לסטודנטים. ישנם כמה בינינו הנמצאים כעת בסיום לימודיהם, ולהם יש קשיים מיוחדים. נביא אותם לידי פתרון אם נחפש פתרון זה. כולם קיבלו את המכתב המעגלי וראו שהכינוס יתמקד בשאלות מוגדרות מאד. הייתי רוצה לשאול אם היכן שהוא עלתה שאלה, העשויה להיות מוגדרת או בלתי מוגדרת, ואז כבר נגיע מן השאלה להיקף רחב יותר. אך נגיע ליותר ממה שנחווה בדרך של הרצאה אם יעלו שאלות מעין אלו.

ארנסט הארמשטורף שואל בעניין מהלך השנה, לוח השנה לנפש, קונסטלציות של כוכבים.

זה אינו נחוץ. אתה מתכוון להתבוננות על קונסטלציות של כוכבים? – כן. – אם כך, זוהי תמיכה כאשר מסוגלים להכניס לתודעה את ההתבוננות בקונסטלציה של כוכבים. אך אם הבנתי אותך נכון, אתה מתכוון לשאלה כיצד עוסקים נכון בנושא כאשר אנו נותנים למה שקיבלנו כנוסחאות לעבוד על נפשנו. הדבר פועל באמצעות כוח מנטרי עצמי, וההתמצאות בחיצוניות הכוכבים עשויה בוודאי להוות תמיכה – אך עליכם לחשוב על הדבר הבא. קחו את הדוגמה האקראית של קשר אנושי קוסמי, שכיום ניתן עדיין להתבוננות: זהו מחזור הוסת. באופן התנהלותה היא מראה במדויק שהיא מותנית בקוסמוס, אך היא תלויה בו לא בזמן הנוכחי; היא היתה תלויה בקוסמוס בהתפתחות קוסמית מוקדמת בהרבה, שבה נטלה חלק גם אדמתנו. לאחר מכן היא נסגרה בפני עצמה במהלך הזמן והשתחררה מן הקוסמוס החיצוני, כך שכעת היא אינה מתבססת על תלות ישירה, וכך אי אפשר לומר כיום: מצבי הירח = וסת. זאת לא ניתן לומר. לעומת זאת ניתן בהחלט לומר: היתה פעם נקודה בה שני אלה היו זהים, ואז הם נפרדו וכל אחד מהם הלך בדרכו שלו; מצבי הירח לעצמם והוסת לעצמה. זוהי החלוקה האחת. השניה היא זו שאינה מכוונת על פי מצבי הירח הגדולים יותר, אלא על פי מצבי הירח היומיים. שפל וגאות היו זהים למתרחש באמצעות הירח. גם כאן נפרדו השניים. הירח נותר בפני עצמו, והגאות והשפל בפני עצמם.

דברים אלה הם גם קנה המידה להשפעה של מנטרות. המנטרות בנויות בהחלט כך שכל המתרחש הודות להן באדם היה פעם זהה לתהליך בקוסמוס, והפיצול נוצר באופן זה שכיום חייבת להיות לאדם תחילה ההתכוונות הנכונה. אם מבקש כעת אדם תמיכה זו מבחוץ, עליו לומר לעצמו תחילה: הדבר שאמור לפעול בפנימיותי רשום בקוסמוס.

אך כאשר הוא מהרהר על כך, הוא חייב להשתחרר באופן פנימי מתלותו ולהיות מסוגל לחוות מהלך זה פנימית, כשמהלך זה משוחרר מן המהלך הקוסמי. לכן אין זה תנאי בל-יעבור, שבהשפעה של מנטרה יש להביא בחשבון את קונסטלציות הכוכבים, כפי שלא יכולה להיות שאלה שהוסת תווּסת בהתאם לעמדה החיצונית של הירח, משום שהיא הפכה לדבר שמן הטבע. באותה מידה כך הדבר כיום, שכל המהלך הפנימי שלנו התלוי במנטרה חייב להתנהל כשהוא משוחרר מן הקוסמוס החיצוני. זהו ההבדל בין האזוטריקה המזרחית למערבית, אותו הסברתי כבר לגבי תחומים אחרים. המזרחית עומדת לגמרי בנקודת המוצא שהאדם הגיע מן הקוסמוס, ולשם הוא חייב לחזור, הוא חייב להתחבר אליו שוב. ניקח את העמדה הבודהיסטית. היא מהווה חזרה לאחור אל תנאים קדומים יותר. הדבר מתבלט באמצעות כל העמדה הבודהיסטית – שילוב הרגליים וההוצאה מן הכלל של הגפיים. גם יציבת הזרועות בנויה כך שהיא חוסמת את כל הקשר לאדמה. מה שמשתחרר מן הקוסמוס נחסם ומשותק. הוא חוזר בחזרה. וכך היא למעשה כל האזוטריקה המזרחית; היא הולכת אחורנית. האזוטריקה המערבית שלנו יכולה ללכת רק קדימה, לשחרר עצמה יותר ויותר. לכן היא איננה כה נוחה באופן פנימי, ובמיוחד כשהיא אמורה להיות מיושמת על תחומים מסוימים, אין היא כה נוחה פנימית.

כמובן שכאשר אתם עומדים בפני מקרה מחלתי מסוים ורואים בקונסטלציית הכוכבים שהמקרה מופיע במובהק כאשר, נאמר, סטורן עומד באופוזיציה לירח, יש לכך באופן טבעי משמעות מסוימת. שכן אתם ניגשים לריפוי עם סטורן-ירח – ובשפה הארצית: עופרת-כסף, הלא כן? סטורן = עופרת, ירח = כסף – ואומרים לעצמכם: אני משתמש בעופרת באורח קוסמי, כפי שהיא נעשתה באורח קוסמי באדמה, ובכסף אני משתמש באופן ארצי כשאני מנסה להפוך אותו לאבקה, למוסס אותו, כלומר, אני משנה אותו לארצי ומעורר בכך את אותה קונסטלציה המתבטאת בשמים באופוזיציה לירח. אז תוכלו לרפא במובן של הכוחות הקוסמיים, אולם בו-בזמן תביאו את האדם למצב הזורק אותו אחורנית אל שלבי התפתחות קודמים של האנושות, בעוד שאם אתם יוצאים פשוט ישירות ממה שנתון בצורה ארצית – הקשר של האדם עם העופרת ועם הכסף – אתם עומדים כבר ביסוד שהשתחרר באדם, ואינכם פונים אל העבר אלא אל העתיד. במקרה זה תעשו אפילו דבר-מה דומה, אבל תקבלו זאת מבפנים, בכך שתלמדו להכיר את טבעם של העופרת ושל הכסף, ומה יקרה אם הם ייהרסו ויומסו, כלומר יתמוססו לאטומים. אולם אתם משווים אותם עם טבע האדם שקיבל כבר עצמאות, ולא עם הקוסמוס. בדרך זו חייבים למצוא את הגישה. לכן יכולה להיות בכך משום עזרה להתבונן בקונסטלציית הכוכבים האמיתית, אך תחילה יש להשתמש בכל הכוח כדי לתת לפעול עלינו לדחיפה הנפשית הפנימית של הנוסחאות המנטריות שיש לנו, ולחפש הכל יותר מן הפנימיות.

אילזה קנאואר: מה עלי לעשות מתוך ה"אני", כשאני מבצעת מדיטציה?

כוונתך מתוך האני? אם כן, המדיטציה מורכבת מן המרכיבים הבאים: כאדם מודרני יש לך הרגשה כלפי כל משפט, שאת חייבת להבין אותו. זוהי פעילות מובהקת של האני בהתגשמות הנוכחית. כל מה שאת עושה באורח אינטלקטואלי מהווה פעילות מובהקת של האני. האינטלקט דומיננטי בהתגשמות הנוכחית, וכל השאר מכוסה בידי האני, פועל לכל היותר באורח חלומי כלפי מעלה ונעשה מודע. מדיטציה, לעומת זאת, פירושה: לעצור את המאמצים האינטלקטואליים הללו ולקלוט קודם כל את תוכן המדיטציה כפי שהוא ניתן, באופן טהור, הייתי אומר, קודם כל על פי הגאי המילים, כך שאם את ניגשת לתוכן המדיטציה עם האינטלקט בטרם קלטת לתוכך את תוכן המדיטציה, את מביאה את האני לידי תנועה, שהרי את חושבת [nachdenken] על תוכן המדיטציה; היא נמצאת מחוצה לך. אם את נותנת לתוכן המדיטציה, פשוט כפי שהוא ניתן, להיות נוכח בתודעתך, אינך חושבת אלא מאפשרת לו להיות נוכח בתודעתך, אזי פועל בך לא האני שלך מההתגשמות הנוכחית, אלא זה של העבר. את משתיקה את האינטלקט; את מציבה את עצמך פשוט בתוכן המילולי שאת שומעת פנימית, לא חיצונית, כתוכן-מילולי. בו את מציבה את עצמך, וכשאת מציבה עצמך בו פועל בתוכן המדיטציה האדם הפנימי שלך, שאינו זה של ההתגשמות הנוכחית. בכך הופך תוכן המדיטציה לא למשהו שעלייך להבין, אלא לכזה הפועל בך באופן ממשי ועובד בך באופן ממשי עד כדי כך שלבסוף את נעשית מודעת: כעת חוויתי דבר-מה שלפני כן לא יכולתי לחוות. קחי תוכן מדיטציה פשוט שהבאתי לעתים קרובות: "החכמה חיה באור." וכעת, אם חושבים עליו אפשר להגיע לדברים מבריקים מאד, אבל באותה מידה גם לדברים מטופשים. תוכן זה קיים כדי לשמוע פנימית: "החכמה חיה באור." אם את מקשיבה לכך פנימית, אזי מקשיב לכך משהו הנוכח כאן אשר איננו מההתגשמות הנוכחית, אלא מה שהבאת איתך מחיים ארציים קודמים. וזה חושב ומרגיש, ולאחר זמן מה מאיר בתוכך דבר-מה שעליו לא ידעת לפני כן, עליו לא תוכלי לחשוב מתוך האינטלקט שלך. באופן פנימי את נמצאת הרבה יותר רחוק מן האינטלקט שלך. זה האחרון מכיל רק מקטע זעיר של מה שקיים.

את הדברים הניתנים באופן הרגיל באנתרופוסופיה עליכם לקלוט בצורה קונקרטית, בצורה מוחשית באמת. חישבו על הדבר שלהלן. עם התחלפות השיניים מחדֵש האדם את כל גופו הפיסי. עובדה זו יש לקבל כעובדת יסוד. העובדה שהאדם מקבל את שיניו השניות היא רק הסימפטום הראשוני ביותר, רק פיסה ממה שמתרחש. כאשר אלו המכונות שיני החלב מוחלפות, מוחלף האורגניזם האנושי כולו, כך שלאחר התחלפות השיניים מהווה האדם על פי הסובסטנציה הפיסית שלו אדם חדש לחלוטין לעומת מה שהיה כאשר נולד. ההשקפה בת זמננו מערבבת הכל, היא סבורה שהאדם נולד, עובר את התחלפות השיניים באמצעות מטמורפוזה, ואז ממשיך להתפתח.

אין זה כך. העניין הוא כזה: כשמגיע האדם פיסית אל העולם, ברשותו – כולל שיני החלב – גופניות שהינה תוצאה של התפתחות התורשה. הוא קיבל גופניות המהווה תוצאת כל השושלת שלו. מכאן נובעת הגופניות הפיסית של שבע השנים הראשונות, אם נבטא זאת במספרים. גם מן השנה השביעית עד לארבע-עשרה יש לו גופניות, אולם זו לא נוצרה באמצעות טרנספורמציה של הראשונה; כאן התערב הגורם שהביא איתו האדם אל האדמה. עליכם לדמות את העניין כך: האדם קיבל את גופו הפיסי. גוף זה, אותו קיבל מקו התורשה, הינו מודל; הוא קיבל אותו כמודל. כעת הוא קולט את הסובסטנציה הארצית אל גוף זה. סובסטנציה ארצית זו שקולט האדם לגופו בשבע השנים הראשונות, היה הוא מעבד לצורה שונה לגמרי לו היה עובד רק בהתאם לכוחות שהביא עמו מן הקיום הטרום-ארצי. הוא היה יוצר עיצוב-ישות שונה לגמרי. כשהוא נולד, אין הוא מגיע עם הנטייה לייצר אדם שכזה עם עיניים, אוזניים, אף, כמו של האדם העומד על האדמה. הוא מגיע עם הנטייה לעצב את האדם באופן כזה, שבאמצעות ישותו הטרום-ארצית הוא מעוצב למעשה מעט מאד מן הראש. הוא דואג במידה הגדולה ביותר דווקא ליתר. מה שהינו מנוון בחיים העובריים נבנה באסטרלי ובמערך האני, כך שכאשר מסתכלים על העובר הפיסי, יש לומר: יסוד פיסי זה בעובר נבנה כמובן בצורה מופלאה, אך האדם הטרום-ארצי נטל בכך את החלק המועט ביותר. לעומת זאת נטל האדם הטרום-ארצי את החלק הגדול ביותר בכל המצוי מסביב. האדם הטרום-ארצי חי במה שנבנה ואחר כך מסולק – קרום הביצית, מעטפת השפיר וכן הלאה. בתוך אלה חי האדם הטרום-ארצי. כעת, אם תדמו זאת סכמטית, תוכלו לדמות זאת כך, שנבנה קודם כל היסוד הקוסמי. את זאת רוצה למעשה האדם לעשות כשהוא יורד מן הקיום הטרום-ארצי אל הארצי. מדוע אין הוא עושה זאת? משום שקיים מודל. ולפי מודל זה הוא מעבד כעת בשבע השנים הראשונות את היסוד הטרום-ארצי עם הסובסטנציות שהוא קולט. הוא היה רוצה בעצם לעצב צורה כדורית יותר וליצור אדם המאורגן בצורה כדורית, ודבר זה מעובד על פי המודל. וכך מעבד הטרום-ארצי את האדם הפיסי השני הזה, המתקיים לאחר מכן מן השנה השביעית עד לארבע-עשרה, מתוך הכוחות הטרום-ארציים. אולם תחילה הוא נצמד למודל שמגיע מכוחות התורשה.

כעת אתם רואים שיש לנו באדם שתי ישויות-כוח שניתן באמת להבחין ביניהן. כיצד יכולים אתם להבין שתי ישויות-כוח אלו? קחו כעת לידיכם עם מבט ותחושה של רופאים את התקציר של "מדע הנסתר"[1], וקיראו שם את הפרק בו מדובר על התפתחות האדמה, כיצד מדובר בתחילה על התפתחות סטורן, אחר כך על התפתחות-שמש, לאחר מכן על התפתחות-ירח, התפתחות אדמה וכך הלאה. אם תעקבו שם אחר התיאור של התפתחות זו, יהיה עליכם לומר לעצמכם: עד לשמש היה הכל אֶחָד. שם השמש, הירח והאדמה הינם אחד, מאוחדים כאחד. היפרדות של האדמה והשמש, היפרדות של האדמה והירח, מגיעות רק שם, כך שעד לאמצע התפתחות זו חי האדם בקוסמוס. הוא חי בשמש ובירח כמו גם באדמה. לאחר היפרדות השמש הוא חי מחוץ לשמש, ולאחר היפרדות הירח הוא חי מחוץ לירח. עד להיפרדות השמש עבדו על הטבע האנושי הכוחות הקוסמיים, גם אלה המצויים כיום מחוץ לאדמה, בירח או בשמש. הם פעלו באדם משום שהאדם השתייך לעולם בו השמש והירח היו עדיין בפנים. אז הגיעה לאדם התפתחות שהתרחשה באופן זה שהשמש והירח נמצאו בחוץ.

אולם כעת המצב הוא כזה: הבה נניח שכאן יש התפתחות המכילה בתוכה את כל מה שהינו ארצי כיום, וגם את היסוד השמשי והירחי; מאוחר יותר השתחרר החוץ-ארצי מן הארצי. מה שמהווה את הארצי הלך כעת הלאה במסלולו שלו. הוא התייבש, התקשה, הפך לפיסי, ואותו תמצאו כיום בזרם התורשה; הוא נעשה גס בזרם התורשה. את אשר נטל האדם לאחר ההיפרדות מהשמש ומהירח, תמצאו במה שהוא חב לפעולה של כוחות מן הקוסמוס לתוכו – זהו העניין – כך שאתם מקבלים מודל בעבור העיבוד של האדם השני שלכם, מודל המייצג למעשה אלמנט אמנותי ראשוני קדום, אותו מעניקים לכם האב והאם, שיכול היה להיווצר כאשר השמש והירח היו עדיין מחוברים לאדמה. שם נבנו הכוחות המעניקים לאדם הלכה למעשה את תצורתו הארצית, שהרי תתפסו בקלות שתצורה אנושית זו הינה ארצית. דמו עצמכם לרגע רחוקים מן האדמה עם הישות האנושית. מה תעשו איתה אז? הייתם אז אומללים מאד אם לאחר המוות הייתם אמורים להשתמש במשהו כמו רגליים. לרגליים יש משמעות רק כאשר עוברים דרכם כוחות המשיכה של האדמה, כשאנו מביאים את הרגליים אל תוך כוחות המשיכה של האדמה. לרגליים יש משמעות רק בעבור האדמה, וכך גם הזרועות והידיים. כך איפוא לחלק שלם של המערך יש משמעות, כפי שהוא נבנה, רק כשאנו מהווים אנשי אדמה. מה שאנו מהווים כאנשי אדמה הוא חסר כל משמעות ביחס לקוסמוס. לכן, כשאנו מגיעים לאדמה כישויות רוחיות-נפשיות, אנו רוצים לבנות מערך שונה בתכלית. אנו רוצים לבנות מעגל, אנו רוצים ליצור במעגל זה כל מיני תצורות, אך איננו רוצים את אותו אדם שאין מה לעשות איתו בקוסמוס. זה האחרון ניתן לנו כעת כמודל, ואנו מכוונים את האדם השני על-פי מודל זה.

לפיכך בתקופת חיים ראשונה זו של האדם מדובר במלחמה מתמשכת בין הגורם שהגיע מאתנו מחיים קודמים, לבין הגורם שהגיע כתוצאת התפתחות התורשה. שני אלה נלחמים האחד כנגד משנהו. הביטוי של מלחמה זו הינו מחלות הילדות. חישבו רק באיזו אינטימיות מחובר כל הקיום האנושי הפנימי הנפשי-רוחי בילדות הרכה עם המערך הפיסי. כשבוקעות השיניים השניות, אזי כפי שהודפת השן השניה את הראשונה, כפי שהן "נלחמות כלכלית" האחת ברעותה, כך נלחם כל האדם השני בראשון. אלא שבאדם השני טמון האדם העל-ארצי ובאדם הראשון נמצא מודל ארצי זר. הם פועלים זה אל תוך זה. ואם תתבוננו בדרך הנכונה בעבודה זו האחד אל השני, תראו כיצד האדם הפנימי, שהיה כרוחי-נפשי בקיום הטרום-ארצי, כאשר ידו על העליונה בצורה אינטנסיבית לזמן מה והוא פועל חזק במיוחד אל הפיסי, חייב לכוון עצמו חזק בהתאם למודל, והוא פוצע אותו כשהוא נאבק ואומר: "אני רוצה לצאת החוצה מצורה זו" – אז מתבטא המאבק במחלת השנית. אם האדם הפנימי כה עדין, עד שהוא מתכופף לאחור כל הזמן, כשהוא שואף לבנות את הסובסטנציות הנקלטות יותר לפי הצורות שלו ונלחם במודל, יוצא המאבק החוצה בצורת חצבת. וכך מתבטאת המלחמה ההדדית במחלות הילדות. ואת אשר מופיע מאוחר יותר מבינים נכון רק כשמביאים בחשבון את הדברים הללו בדרך המתאימה.

כמובן שלמטריאליסטים קל מאד לומר: "כל זה אווילי. שהרי רואים שהילד דומה להוריו ולהורי הוריו לא רק עד להתחלפות השיניים, אלא שהוא דומה להם גם מאוחר יותר." זוהי שטות. אדם אחד חלש יותר, מכוון עצמו יותר לפי כוחות התורשה ויוצר את האדם השני שלו דומה יותר למודל, וכך נראים הדברים כמובן; אך הוא עצמו עשה זאת כאשר כיוון עצמו לפי המודל. לעומת זאת אנו רואים גם אנשים שאחרי התחלפות השיניים לא דומים למה שהיו לפני כן. אז היסוד החזק הוא מה שנובע מן הרוחי-נפשי הקדם-ארצי, והוא נצמד פחות למודל. מדובר איפוא בראיית הדברים הללו פשוט בהקשר הנכון. הדבר מתרחש משום שכל אשר נקלט, נקלט בידי הילד וחייב להיות מעובד פנימית באורח כזה שהאני והגוף האסטרלי נכנסים למגע אינטימי עם המזון. מאוחר יותר אין זה חייב כבר להיות כך. האדם לא מגיע לעולם שוב למצב בו הוא מסוגל לעבד דבר-מה עצמאי לפי מודל, כמו בשבע שנות החיים הראשונות. בשנים אלו הוא חייב לעבד באני שלו ובגופו האסטרלי את כל אשר קלט, באופן כזה שיהיה מסוגל לחקות בעיצוב את המודל. לכך חייבים לדאוג, והעולם דאג לכך בעובדה שהחלב יכול להגיע רחוק ככל האפשר עד למבנה האתרי. הוא מהווה חומריות המכילה בתוכה עדיין גוף אתרי, ומאחר שכך כאשר נקלטת סובסטנציה זו בידי הילד היא פועלת באורח מארגן עד ליסוד האתרי, ואז מסוגל הגוף האסטרלי לספוג מיד את החלב, ויכול להיווצר המגע האינטימי בין מה שנקלט ובין מה שמהווה אסטרלי ומערך-אני. משום כך מתקיים קשר אינטימי הדוק מאד בין חומרי המזון החיצוניים למערך הרוחי-נפשי הפנימי אצל הילד.

וכעת, רואים אתם, כרופאים עליכם להגיע לכך שתעבּדו את כל אשר אמרתי כעת, את כל הדברים המעניינים הללו. בכל האופן בו שותה הילד את החלב ניתן לראות כיצד גופו האסטרלי והאני שלו סופגים את החלב. זה באמת ניתן לראיה. עשו מדיטציה מצד אחד במנטרות על ידי כך שתתנו למנטרה לעבוד עליכם, באופן שבו תשחררו את כוחותיכם הנפשיים; מצד שני בצעו פשוט מדיטציה על הילד. דמו לעצמכם כיצד מה שמגיע מטה רוחית-נפשית ניגש אל חומרי המזון הפיסיים כשהוא מתעלם תחילה מהמודל, ואז את המתרחש בין הרוחי-נפשי לבין חומרי המזון, אשר כעת יכוּוָן לפי צורות המודל. אם תדמו נכון עבודה חזקה מדי של הרוחי-נפשי, הדבר יתגבש לכם בהיווצרות מחלת השנית, בעוד שעבודה חלשה מדי של הרוחי-נפשי, הנרתעת בפני המודל, תתגבש לכם בחצבת. אם תדמו זאת מדיטטיבית, תעבירו את המדיטציה הרגילה למדיטציה רפואית. העובדה שהבריות מבקשות כיום לתפוס הכל בשכל, היא מזעזעת. ברפואה לא ניתן לתפוס מאומה בשכל. עם השכל אפשר לכל היותר לתפוס את המחלות של המינרלים, ואותן לא מרפאים. כל מה שמהווה רפואה חייבים לתפוס בראיה הבלתי אמצעית, ולכך חייבים אתם תחילה להתחנך.

אצל מבוגר לא תוכלו להבחין בכך. במבוגר מכשירי העיכול נוטלים את המזון – זהו תהליך תיווך פנימי – בעוד שאצל הילד נוטלים את המזון הגוף האסטרלי והאני. אצלו יש עוד לכוון ולבנות צורות אנושיות בלתי גמורות על-פי המודל. כשאתם מבצעים מדיטציה על הילד, תיווכחו שמתרחשת מטמורפוזה רבת עוצמה. אתם רואים שם כיצד מאיר במובן מסוים הרוחי-נפשי, וכיצד הולכים ומחשיכים בהדרגה חומרי המזון הנכנסים פנימה; אתם רואים כיצד נבנה כאילו בצבעים, מאור וחושך, האדם השני. אתם רואים למעשה כיצד האור הוא הטרום-ארצי באדם, וכיצד מה שנקלט במזון החיצוני הוא חושך. בילד באה הבהירות על פני החושך, הבהירות המגיעה מן הקיום הטרום-ארצי, והחלב נכנס כחשכה: דבר זה יוצר את הצבעים השונים המעורבים זה בזה. מה שמהווה בפיסי לבן הינו ברוח שחור. תמיד שורר הניגוד. דבר זה מביא אתכם לאפשרות להפעיל כעת את האני שלכם אחרת לגמרי מכפי שהיה פועל בחיים לולא כן. איזו פעילות חלשה היא זו שאנו מבצעים באופן החשיבה האינטלקטואלי הרגיל! להיות פעיל אינטלקטואלית זו החולשה הגדולה ביותר של האדם. כאן הוא מעלה מושג אחר מושג. אך אם אתם מתבוננים בילד באופן שעליו דיברתי כעת, אתם מבצעים מדיטציה בצורה כזו שמערך-האני שלכם פועל יחד איתה. זהו גורם שיש לשים לב אליו גם בפדגוגיה שלנו. בבית ספר כמו בית הספר ולדורף נמצאים הילדים בין השנה השביעית לשנה הארבע-עשרה: כאן הם משתנים, כאן בונה האדם את האדם השני שלו. כאן ניצב בפנינו ילד שעוצב מתוך הקיום הטרום-ארצי על-פי המודל שנדחק, וכעת נשארו בילד כמובן כוחות תורשה. הללו נמצאו במודל; הם נוספו אל הילד בחיקוי המודל. כעת הילד הינו הרבה יותר מדי לא-ארצי, משום שכעת עבד החוץ-ארצי על הילד בחוזקה מיוחדת, כעת פעימת הרטט היא לצד המנוגד. לפני כן נראה הדבר גם חיצונית באדם – הוא היה לגמרי תוצר תורשה; כעת מה שנראה חיצונית נוצר למעשה לגמרי מבפנים. כעת חייב להירכש העולם החיצוני. כעת האלמנט שפעל רק תוך התחשבות במודל האנושי העצמי, בלא התחשבות בעולם הארצי, חייב לכוון עצמו לעולם החיצוני. כעת הגורם הדומיננטי הוא שהגוף האסטרלי ומערך האני חייבים לעבוד בין השנה השביעית לארבע-עשרה באופן כזה, שישות על-ארצית זו תתאים עצמה לתנאים הארציים החיצוניים. דבר זה מגיע להשלמתו עם הבשלות המינית. כאן הציב עצמו האדם לגמרי בתנאים הארציים, הוא נכנס לקשרים שלו עם התנאים הארציים, כאן מתחבר היסוד הארצי אל האדם, וכך למעשה העניין העיקרי בהיווצרותו של האדם השני בין השנה השביעית לארבע-עשרה הוא מה שהביא איתו מן הקיום הטרום-ארצי; אז פועל לתוכו הארצי. דבר זה מגיע להשלמתו עם הבשלות המינית, וכעת נבנה האדם השלישי. לכן מתחילה הקארמה העצמית לפעול רק לאחר הבשלות המינית.

האדם השני – כאשר מדובר על הסובסטנציות – ננטש, ונבנה האדם השלישי. האחרון אינו נכנס עד לצורה, אלא רק אל החיים. לו היה נכנס לצורה היינו מקבלים התחלפות של השיניים השלישיות, משום שכעת מכוון עצמו האדם בהתאם לתנאים החיצוניים. בתנאים החיצוניים נעשים הדברים כך, שהאדם קולט שוב את החוץ-אנושי. לאחר שכיוון עצמו על-פי המודל, הוא מכוון עצמו לגמרי בהתאם לאדם. כל עוד מכוון עצמו האדם לפי המודל, הוא מכוון עצמו לפי דבר-מה שמִן התורשה. אך בפנים טמון למעשה משהו שמתאבן. הוא נותק משורשי הקיום שלו מאז היפרדות השמש, התאבן והתייבש. בכוחות התורשה נעוצים לכן רוב הכוחות הפתולוגיים, כך שהאדם קולט למעשה הרבה מאד גורמי מחלה פנימיים כשהוא מכוון עצמו על פי המודל. אך הוא קולט פחות מהם בזמן שלפני הבשלות המינית, משום שהוא מכוון עצמו בהתאם לעולם החיצוני; האקלים וכיוצא בזה, כל הנעוץ באויר החיצוני, הינו פחות מזיק. האדם הינו בריא בין השנה השביעית לארבע-עשרה, ואז מתחילה שוב תקופה בה הוא חשוף למחלות. על כל התנאים הללו יש להתבונן באורח זה, שתמונת האדם נמצאת בחושים שלנו. אם תמונת האדם נמצאת בחושיכם, תבצעו נכון את המדיטציה. אז תוכלו לאחד את אשר ביכולתכם ללמוד, עם אובייקט המדיטציה שלכם. אז החומר שנלמד אינו נשאר בגדר תיאוריה אלא הופך לפרקטיקה, משום שאתם מביאים אז לביטוי את הכוח שהביא אתכם לראיה. זהו הדבר שכיום כה זקוקים לו. אי אפשר להגיע לדבר כלשהו ברפואה כאשר חושבים שוב ושוב שההתפתחות מתקדמת בקו ישר. במציאות מורכב האדם מזרמי התפתחות מקוטעים המתנהלים משבע לשבע שנים, והמאוחר קשור תמיד למוקדם יותר. אין זה המשך חד-צדדי; תמיד מתערבים תנאים אחרים. המשך אמיתי כזה של התפתחות, שבו המוקדם הינו תמיד הסיבה למאוחר יותר, קיים רק בממלכת המינרלים, פחות בממלכת הצמחים, ובמידה המועטה ביותר בממלכת האדם.

התחילו בכך שתדמו באופן הנכון את הצמחים. כיצד מדמים כיום את הצמחים? כאן היא קרקע האדמה. כעת מדמה האדם שהזרע נטמן, והצמח בוקע וצומח. הוא מדמה בנאיביות: אם כן, המימן הוא מולקולה פשוטה מאד, המורכבת משני אטומים. הוא מפנטז הכל במעורב. האלכוהול הוא כבר מולקולה מסובכת יותר. כאן הפחמן קשור עם מימן וחמצן, כאן יש משהו מסובך יותר. וכעת מגיעים החומרים המסובכים ביותר עם המולקולות המסובכות ביותר. היה זמן בשנות השמונים והתשעים, בו המחקרים המדעיים נשאו כותרות מסובכות שנתמשכו על פני שלוש שורות. שם המולקולות מסובכות מאד. כיום ייעשו הדברים מסובכים עוד יותר. קיים זרע, קשר מסובך מאד, ומתוך הזרע בוקע הצמח. זוהי שטות. מבנה הזרע מתבסס על כך שהחומר הארצי מתנתק בזרע מכל תצורה ועובר לכאוס, הופך לכאוטי, שאינו מכיל בקרבו יותר כוחות של החומר. אז יכול הגורם הפועל מהקוסמוס להביא עצמו לביטוי, כאשר לא מתקיימת עוד כל תצורה ארצית. היסוד הקוסמי כבר הראה שהוא יוצר את התצורה הקוסמית בזעיר אנפין, כך שבמבנה הזרע מתבטא האַיִן מהבחינה הארצית, ולתוך האַיִן [הארצי] פועל היסוד הקוסמי. רואים אתם, כאן יכלה הגב' ד"ר קוליסקו לספר לכם סיפור נאה המוכיח זאת. במחקרים על תפקוד המרה לקחנו ארנבים והוצאנו להם את המרה. הארנבים הרגישו טוב מאד. הם לא מתו בניתוח אלא זמן רב לאחר מכן בקירור. אפשר היה בהחלט לחוש מה קרה עם הארנבים ללא מרה. כאשר מת ארנב ניתן היה לראות לאחר מכן מה קרה עם המרה. בחלל בו היתה המרה יכולנו למצוא מרקם עגול. מה קרה כאן? הוצאנו את המרה הפיסית מן הארנבים; כתוצאה מכך הבאנו באופן מלאכותי את היסוד החומרי-ארצי לכאוס והפכנו אותו נגיש לכוחות הקוסמיים, ונוצר דבר-מה הדומה למבנה הזרע. נוצר משהו הדומה בצורה מאד פרימיטיבית למבנה הזרע: זוהי השתקפות של הקוסמוס. כך בנתיחה תמימה הוּכחה עובדה חשובה, שהרי בהתבוננות של מדע-רוח מתקבל ממצא זה.

ניטול גביש קווארץ. אכן, זהו דבר ארצי. מדוע זהו דבר ארצי? גביש הקווארץ הוא עצם המשמר בפדנטיות את צורתו. הקווארץ מקבל את צורתו באמצעות כוח פנימי; כשאתם מנפצים אותו בפטיש משמרים עדיין החלקים הבודדים את הנטייה להיות משושים פריזמטיים, פירמידות סגורות משושות. נטייה זו קיימת. אינכם מקבלים נטייה זו מן הקווארץ עצמו, כפי שאינכם מקבלים את הפדנטיות אצל אנשים פדנטיים מסוימים מהאנשים [הגופניים] עצמם. תוכלו לפרק אדם פדנטי לאטומים, הוא עדיין יישאר פדנט. הקווארץ לא יגיע בנקל עד לידי כך שהקוסמוס יבצע בו משהו מתוך כוחותיו. זוהי הסיבה שהוא אינו חי. אם נפורר את הקווארץ עד למידה כזו שחלקיו לא יישאו יותר את הנטייה לכוון עצמם לפי הכוחות העצמיים שלהם, יצמח מן הקווארץ יסוד קוסמי-חי. זה מה שקורה במבנה הזרע. שם החומר הובא כה רחוק, עד שהקוסמוס עם כוחותיו האתריים יכול להיאחז בו. חייבים להסתכל על העולם ככניסה מתמשכת אל הכאוס ושוב יציאה ממנו. מה שקיים בקווארץ נולד גם הוא מן הקוסמוס, אך הוא נשאר, הוא נעשה אהרימני. הוא אינו נחשף יותר לכוחות הקוסמיים. ברגע בו הוא נכנס אל היסוד החי, הוא חייב לעבור דרך הכאוס.

כך תקבלו שוב נקודת אחיזה למדיטציה רפואית. תקבלו נקודת אחיזה בה אתם מדמים צמח שנבנה, כיצד הוא צומח עלה אחר עלה וכן הלאה. כעת אתם מגיעים להיווצרות הזרע בפרי, ובעוד שאתם מדמים באופן הרגיל את צמחי הזרעים כמוארים, כאן הכל חשוך לגמרי, שרוי באפלה. ואז באה שוב הבהירות המוארת, כאשר הצמח נמשך שוב מבחוץ. כך תוכלו ליצור באורח אימגינטיבי תמונה מן הצמח; אם יש לכם המודעות: זהו הצמח – אזי זוהי מדיטציה אימגינטיבית. אל לכם לעשות זאת באופן אינטלקטואלי; אתם חייבים להישאר בצורה של דימוי קונקרטי. האלמנט האינטלקטואלי קיים רק כדי לתאר במחשבות את אשר יודעים כבר.

האין זאת, תוכלו, נאמר, לכתוב את המילה "המין האנושי". זהו שחזור של ראיה. טוב אם כן. כשאתם שומעים את המילה "המין האנושי" אתם נזכרים במין אנושי. אך אם אתם באים כעת ואומרים: ה"מם" מוצאת חן בעיני, את ה"יוד" אניח בפיסגה, ה"נון" מוצאת חן בעיני, אניח אותה כאן וכן הלאה, תוכלו אז להרכיב את המילה בצורה שונה, ולא תקבלו מאומה שיש לו משמעות כלשהי. אך זאת עושה האדם כל הזמן עם המושגים. המושג אינו אלא המילה הרוחנית לראיה. הבריות מפרידות ומחברות מושגים וחושבות במחשבות. כך עושים האנשים גם כאשר הם מתבוננים חיצונית. הם מכסים את ההתבוננות במחשבות עליה, וכך חי האדם כיום מחוץ למציאות. זאת יכול האדם לעשות כל עוד הוא עובד עם המדע העומד מחוץ למציאות, עם הגיאומטריה והאריתמטיקה. אך אם רוצים לקיים רפואה אי אפשר לעמוד מחוץ למציאות, אחרת עומדים מחוץ למציאות גם בפרקטיקה הרפואית.

———————————————————————–

  1. מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *