הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה – מחזור חג המולד – 06

הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה

עיונים והנחיות מדיטטיביים להעמקת אמנות הרפואה

רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

GA316

מחזור ההרצאות של חג המולד

הרצאה שישית

דורנאך, 7 בינואר 1924

תקציר

הכרת ידע באמצעות המחשבות: מערכת העצמות; באמצעות האימגינציה: אדם הנוזלים, מערכת השרירים. הכרת-ידע באמצעות האינספירציה: איברים פנימיים. הכרת-ידע באמצעות אינטואיציה: אדם החום ופעילות האיברים. שני סוגי החום. מצבי אויר ואור. מטמורפוזה של האור. האלמנט המימי קשור לכימיה. האלמנט הארצי והחיים. ידע מחשבתי רפואי ואלמנט תרפויטי.

********

ידידי היקרים!

מסיבות שלא אפרט כעת, אביא את ההרצאות האזוטריות יותר שברצוני לתת לכם, בסופו של קורס זה.

היום ברצוני לדבר אתכם על דבר-מה אחר. כאשר זוכרים מה שנאמר אתמול עשוי מישהו להיות אולי מופתע מכך שמאחורי תופעות המוצק, הארצי, יש לראות חשיבה ארצית, ומאחורי האויר למשל יש לראות אומץ, אם מבקשים להתקרב לממשויות. יש משמעות רפואית-היסטורית מסוימת, ניתן לומר, לעובדה שתשומת לבנו מופנית בדרך נכונה לכך שדווקא האלמנט המוצק, הארצי, דהיינו האלמנט העומד לפני קליטת החושים שלנו עם קווי מתאר חדים, קשור למחשבות, ליסוד החשיבתי. שהרי בזאת אנו מגיעים ישירות לכך שנאמר לעצמנו: עם היסוד הנוזלי, כלומר גם עם הסירקולציה הנוזלית או סירקולציה אחרת הקיימת באורגניזם האנושי, אין לקשור את המחשבות, אין לראות מאחוריהן את המחשבות ככוח, ובאותה מידה גם באלמנט האויר ובאלמנט החום. ראינו כבר כיצד יש לחשוב על יסודות האויר והחום בקוסמוס. אך באדם קיים הכל בצורה מיוחדת במינה. באדם המצב הוא כזה, שכל המופיע בקווי מתאר חדים, פירושו של דבר גם כאשר הוא רך, אם נתבטא בצורה גסה, נושא עדיין בקווי המתאר החדים שלו את האופי של המוצק, רק הוא יכול למעשה לעבור למחשבות, ועל היסוד הנוזלי אמרנו שאם עומדים פשוט לנוכח המישור הפיסי ומבקשים לתפוס את הרוחי שמאחוריו, עלינו להבהיר שמאחורי הנוזלי יש לראות את היסוד התחושתי.

כך איפוא יש לראות את היסוד התחושתי באורגניזם האנושי באופן מיוחד, משום שבאופן הרגיל כשמדברים על היסוד התחושתי, פועלת בו התחושה הסובייקטיבית שיש לו לאדם באמצעות המערך הנפשי-גופני שלו. אולם התחושה באדם איננה רק מה שאנו חווים ישירות; התחושה מובנית באדם, וכאשר גוף הנוזלים כעיצוב של היסוד הנוזלי הקוסמי הכללי מכיל בתוכו כבר כישותו-שלו את יסוד התחושה, חייב להיות ברור כי מה שפעיל בגוף הנוזלים, האלמנט האתרי האימפולסיבי הזה, חייב אמנם להיתפס גם הוא באמצעות ההכרה, אולם אי אפשר לתפסו בהכרה באופן בו תופסים דבר-מה מחוץ לאדם, משום שבאורגניזם האנושי כל המופיע לפנינו כסובסטנציות או תהליכים, הופך להיות שונה לעומת סביבתו של האדם. מדובר איפוא בכך שנכיר כי ברגע בו מתחיל אורגניזם הנוזלים, ברגע בו אנו עוסקים בחלק האורגניזם האנושי הנמצא בסירקולציה נוזלית, גם אם בדרכה של סירקולציה כזו מתחברים אליה איברי-קיבול או דבר דומה, כל כוחות ההכרה התקפים למה שנמצא מחוץ לאדם בעולם הפיסי אינם כשירים יותר להכרת העניין.

זוהי הסיבה שהרפואה איבדה כמרכיב האחרון של המערך האנושי את אדם הנוזלים. ניתן לומר שעד אמצע שנות הארבעים של המאה ה-19 היתה ברפואה לפחות תחושה של אדם הנוזלים. דיברו על הוּמוֹרֶס, סירקולציית הנוזלים, עירוב ופירוק נוזלים. התקיימה לא רק פיסיולוגיה של תאים ופתולוגיה, אלא היתה לאנשים באמת השקפה על עירוב ופירוק הנוזלים. במאה ה-19 היה כל זה בגדר מסורת טבעית. אולם מסורת זו נוצרה עוד בזמנים שלפני המאות ה-16 וה-15, בהם התקיימה לא רק מסורת אלא גם הכרת-ידע מן הסוג שאנו רוכשים כיום באנתרופוסופיה, כשהיא מושגת מחדש באימגינציה. לאותם זמנים היה אופי אימגינטיבי, אך היתה זו אימגינציה אינסטינקטיבית. אז ידעו שאין זה אפשרי להכיר את האורגניזם האנושי פשוט דרך ראיה חושית וחשיבה בדיעבד גרידא. מחשבות והסתכלות חושים בלבד נותנות רק את החלקים בעלי קווי המתאר המוצקים של האורגניזם; כל הנמצא בסירקולציית הנוזלים, באדם הנוזלים, חייב להגיע להכרתנו באמצעות האימגינציה. לכן אין להתפלא על כך שראיית אדם הנוזלים הלכה לאיבוד, משום שהאימגינציה האינסטינקטיבית הקדומה הלכה לאיבוד. ראיה זו תשוב להתקיים כאשר תושג אימגינציה בדרך מודעת במלואה. הבה נתפוס על מה אנו מדברים, ומה חייב להתייצב כאן מול מבטנו.

רואים אתם, כאשר שלד העצמות נבנה מתוך מכלול האורגניזם האנושי, כאשר השלד האנושי מתגבש – אין זה ביטוי טוב, אך אתם תבינו אותו – נארגות לתוכו מחשבות קוסמיות, והאיברים המוגבלים בחדות מוגבלים רק כשהם נתונים לאותם כוחות שלהם כפוף מבנה העצמות (את כוחותיהם שלהם נלמד להכיר מיד). כך איפוא ניתן לומר: רק מבנה העצמות הינו חשיבתי במובן הפיסי, והאיברים האחרים, בעלי הגבולות המוצקים, נבנו באורח חשיבתי מתוך האתרי. אך כשהם בעלי קווי מתאר מוצקים, הם נבנו באורח חשיבתי, והידע שמצוי ברשותכם כיום מן הפיסיולוגיה והפתולוגיה בכל הנוגע לאופן העיצוב של האורגניזם האנושי, כפוף לאופן החשיבתי. אולם זהו רק מרכיב אחד של המערך האנושי, והוא חייב לנשור ממנו כאשר אנו עולים לאימגינציה. האימגינציה מובילה אז מעלה אל אדם הנוזלים ואל האופן בו נבנים השרירים מן הנוזליות, והאדם דוחף את התנועה אל השרירים. עם מרקם מהותי זה של שרירים אשר רק לכאורה נראים מוצקים, יחד עם הדם, אנו מגיעים כבר מאלמנט העצמות לאלמנט הדם. כאן חייבים להשתמש באימגינציה כדי ללמוד להכיר את האדם, ניתן לומר איפוא: המחשבה, הנתמכת כמובן בידי הראיה החושית, מצליחה להגיע רק עד למערכת העצמות, וכל דבר אחר שניתן לומר עליו משהו באדם באמצעות המחשבות מחוץ למערכת העצמות, הינו פנטאזיה. חייבים לעלות מן החשיבה אל האימגינציה. וכאשר עולים לאימגינציה מגיעים אל אדם הנוזלים ואל האופן בו אדם הנוזלים דוחף את התנועה אל מערכת השרירים. רק האימגינציה מסוגלת לתפוס את השרירים על ישותם המהותית. מדוע?

רואים אתם, כשאתם מיישמים מחשבה עליכם להשתמש גם בחוקיות שעליה נסמכת המחשבה; זוהי החוקיות המכנית. עליכם להשתמש בסטטיקה ודינמיקה. זאת אתם מסוגלים לעשות רק במערכת העצמות. נסו להשתמש בסטטיקה ודינמיקה במערכת השרירים; נסו לחשב מתוך סטטיקה כלשהי מדוע אתם יכולים לנגוס בגלעין דובדבן או אפרסק. נסו לחשב זאת. בצעו את הניסוי, כמה משקל נחוץ כאשר מפעילים לחץ על גלעין דובדבן כדי למעוך גלעין זה. אתם נוגסים בו, אולי לא כולנו, אולם ישנם כאלה המסוגלים לנגוס גם גלעין אפרסק. נסו לחשב האם על פי חוקים מכניים מתקבל ששריר מסוגל למעוך גלעין דובדבן. לעולם לא תגיעו מתוך מה שמתקבל מן החשיבה אל מערכת השרירים. אינכם יכולים להיות מכניים ברגע בו אתם מגיעים לשריר. זוהי שטות, ועליכם לעבור להכרת-ידע הנוטשת מאחוריה את החוקים המכניים, התופסת את כל מבנה השרירים באמצעות אימגינציה, בה הכובד הרגיל אינו קיים. שכן ברגע בו אתם מגיעים לנוזל אתם עוסקים בדחף טהור, ומבצעים את הדברים שאתם מבצעים עם גופכם האתרי לא ביחסי משקל אלא באלמנט אשר בחלקו הגדול מתגבר על יחסי המשקל. תוכלו להבין איפוא שברגע בו מגיעים למערכת השרירים, עלינו ליישם כאן אופן הכרה שונה לגמרי; זוהי האימגינציה. ניתן לומר איפוא – רק באורח מייצג, ישנם הרבה מעברים – שמערכת השרירים ניתנת לתפיסה באמצעות האימגינציה. איש אינו מסוגל לתפוס את מערכת השרירים אם אינו תופס אותה שלא באותן דרכים שבהן ניתן לתפוס את מערכת העצמות, שנבנו במובן מסוים באמצעות התקרשות של הדם. זהו כמובן ביטוי לא מוצלח בדיוק כאילו הייתי אומר "באמצעות התגבשות של הדם", אולם בדרך השוואתית ביטוי זה נכון. כעת חישבו שכאשר עומדת בפניכם עצם כלשהי, נאמר המרפק, החישור או הזרוע העליונה, ואתם מיישמים עליה את חוקי המנוף, העצמות נשמעות ללא עוררין לחוקיות זו. אך בעוד שאתם מבינים בעזרת חוקי המנוף וחוקים מכניים אחרים את המתרחש בחישור או בזרוע העליונה, נסו לבדוק האם תוכלו בעזרתם להבין גם מה קורה עם שריר כלשהו. כאן חייבת התמונה ליטול מבנה רך, היא חייבת להשתנות. זו בדיוק מהות האימגינציה, שהיא מסוגלת להתאים עצמה לכל, והיא תופסת את הדברים שמשמעות הסובסטנציה שלהם היא המטמורפוזה שלהם. זהו השריר; השריר חי במטמורפוזה שלו. העצמות נשמעות ללא עוררין לחוקים המכניים, אך לא השריר. השריר הוא תנועתי כמו התמונה המטמורפוזית – תמונה, לא מחשבה – שאנו מקבלים באימגינציה כדי לעקוב אחריו בתנועותיו הפנימיות. בכך אנו עומדים במערכת העצמות באדם המוצק והארצי, ובמערכת השרירים אנו עומדים באדם הנוזלי, באדם המימי.

כשאנו עולים מן האימגינציה לאינספירציה אנו מגיעים כבר אל אדם האויר, אל תצורות האויר באדם. וכשאנו מגיעים לאינספירציה אנו מגיעים לדרך תפיסה הדומה מאד לשמיעת צלילים מוסיקליים, הרמוניות ומלודיות. לאינספירציה אין כבר שום קשר לתפיסה מושגית, אלא לתפיסה שהינה בעלת אופי מוסיקלי. האלמנט המוסיקלי אינו חייב להיות נשמע; כאשר הוא רוחי הוא יכול גם להיות מורגש. לאמיתו של דבר בכל אינספירציה יש משהו מן המוסיקה. קיים כאן דבר מהותי: צורות האיברים הפנימיים באדם, הצורות של אותם איברים הדואגים למערך הנמצא בהתהוות במהלך החיים בתזונה, בנשימה וכן הלאה, אינן ניתנות להסבר מתוך חוקים מכניים כלשהם, אך אין הן ניתנות להסבר גם בדרך אימגינטיבית. זוהי פשוט שטות כאשר מבקשים להסביר את צורת איברי הריאות או הכבד רק מתוך תנאי-המצב שלהם, באופן שבו ממוקמים התאים, או מתוך תנאי המשקל. נסו לחקור אם עלה אי פעם בידיו של מישהו להסביר את צורת הכבד או הריאות כצורה. איש לא הצליח בכך. זאת משום שאיברים אלה, הדואגים לחיים הנמצאים בהתהוות בקיום הארצי, נמצאים ביסודותיהם המוקדמים ביותר, גם אם הם מותמרים בצורה חזקה. הם באים כולם מכוחות העיצוב של תצורות-האויר. איש המדע בן זמננו אומר: האויר הוא חמצן, חנקן, הוא מכיל עוד כמה דברים, וזוהי צורה אחידה פחות או יותר של סובסטנציה אוירית המשתנית רק בתנועה מכנית המתרחשת עם משב הרוח. אולם אויר כפי שמתאר אותו כיום הפיסיקאי, לא קיים; קיים רק האויר המוחשי המקיף את אדמתנו. אך, ידידי היקרים, האויר המקיף את אדמתנו חדור כולו בכוחות מעצבי צורה טהורים. כוחות מעצבי צורה אלו אנו נושמים לתוכנו עם הסובסטנציה הפיסית של האויר. כאשר איברינו מוכנים, כשיש לנו ריאות מוכנות, מה שקורה הוא שכוחות העיצוב שאנו נושמים פנימה עם סובסטנציית האויר חופפים כביכול לצורת הריאות, וכשאנו נולדים אין להם יותר משמעות גדולה, אלא רק לגדילה. אולם בתקופת העובּרוּת, במשך ההתבדלות הפיסית מן האויר החיצוני, עובדים תחילה כוחות העיצוב של האויר באמצעות גוף האם. אלה בונים את הריאות, כפי שנבנים כל איברי האדם עם היוצא מן הכלל של השרירים והעצמות. כל האיברים הפנימיים המקבלים את החיים הנמצאים בהתהוות, נבנים מתוך הכוחות המעצבים של האויר. את מה שקורה כאן ניתן להשוות – אך רק בהשוואה גסה – להיווצרות דמויות-הצליל הכלאדניות. משטח שעליו מונח אבק מחובר בנקודה מסוימת. כאשר מושכים עליו קשת של כינור בדרך מסוימת, מתעצב אבק זה בצורות מסוימות בהתאם לאופן בו נמשכת הקשת. כאן נבנות תצורות האבק מתוך כוחות העיצוב המתעוררים באויר. כך נבנים האיברים הפנימיים של האדם מתוך כוחות העיצוב הכלליים של האויר. מתוך כוחות הנשימה נבנות למעשה הריאות, אך באותה מידה גם האיברים האחרים. אלא שהאיברים האחרים נבנים פחות או יותר בדרך עקיפין, בעוד שהריאות נבנות באופן ישיר בידי כוחות העיצוב של האויר. אולם מה שמתרחש כאן – שאיברי האדם נבנים מן התנודות המעצבות של האויר – ניתן לתפיסה רק באמצעות אינספירציה. היסוד שמתעצב ומקבל את צורתו מצורות האויר זהה בתפיסתו ליסוד המוסיקלי, לאופן שבו תצורות-הצליל עומדות גם בבסיס היסוד המוסיקלי.

יש כל כך הרבה דברים מוטעים מיסודם במה שקיים בפיסיולוגיה בת-זמננו, עד שלעתים מביך לומר את הדבר הנכון משום שהוא שונה בצורה גרוטסקית כל כך ממה שנהוג לטעון. כאשר אנו שומעים באוזנינו, נמצאים כל איברינו בתנודה משותפת עם תנודות האויר, ולא רק איברי האוזן הפנימית. האדם כולו נוטל חלק בתנודות, גם אם באורח חרישי, והאוזן מהווה איבר שמיעה לא משום שהיא מבצעת תנודות, אלא משום שהיא מביאה לתודעה באמצעות המערך הפנימי שלה את אשר מתרחש ביתר האורגניזם. זהו הבדל גדול, אך גם עדין, אם אומרים שאדם שומע באמצעות האוזן או שהוא מביא לתודעתו באמצעות האוזן את הצלילים הנשמעים. שכן האדם נבנה מן הצליל, גם אם לא מן הצליל שנשמע, כך שניתן לומר: האינספירציה תופסת את האיברים הפנימיים של האדם. המערך של איבריו הפנימיים של האדם, של אדם תצורת-האויר, חייב להיתפס באמצעות האינספירציה. אתם רואים, אין פלא שתפיסת האיברים האנושיים הלכה לאיבוד כבר בזמנים קדומים מאד, משום שהאינספירציה הלכה לאיבוד, משום שהאינספירציה היא הדרך היחידה בה ניתן להבין את האיברים הפנימיים; בדרך אחרת ניתן רק לשרטט אותם מן הגוויה, אך לא להבין אותם.

אתם רואים איפוא כי למעשה מכלול האורגניזם האנושי חי בבסיס שמאחורי העולם הפיסי. כשאנו מדברים בצורה בה עשיתי זאת בספרי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים", מקבלים תמיד את הדימוי: כאן זהו העולם הפיסי, ומאחוריו נמצא בשלבים עולם הרוח. אל עולם הרוח הקרוב ביותר מגיעים באימגינציה, אל עולם הרוח הבא אחריו מגיעים באינספירציה, לעולם שבא אחריו מגיעים באינטואיציה. אולם הבריות אינן יוצרות כל דימוי על כך שמכל הנמצא באדם, רק מערכת העצמות נבנית בידי הרוחות האלמנטריות, בעוד שמערכת השרירים נבנית בידי ישויות רוחיות של הירארכיה גבוהה יותר. זאת חייבים לדעת. אם מבקשים לתפוס את מערכת השרירים חייבים להיות מסוגלים להגיע באימגינציה לישויות אלו. כך גם חייבים להגיע באינספירציה לישויות גבוהות עוד יותר אם רוצים לתפוס את האיברים הפנימיים. רק הודות לעובדה שיש לכם שלד זקוף אתם נראים כאילו אתם מתאימים לצורות. אך שלד, על פי מבנהו הפנימי, ניתן לחקור רק בדרך אינספירטיבית.

את אשר ברצוני לומר עליכם להבין כך: חוקר הטבע בן זמננו חוקר את הצמח כאשר הוא מנתח מה שמוצג לו, אליו הוא יכול להגיע כסובסטנציה, לגמרי בכפוף למתודות הרגילות השגורות בימינו. אבל זה איננו הצמח! הצמח נבנה באופן שעליו דיברתי אמש. הוא נבנה מן הקוסמוס. כל צורתו של הצמח היא מציאות רוחית, מציאות על-חושית, אלא שהעל-חושי ממולא בחומר. ומי שחוקר רק את החומר הפיסי הזה בצמח דומה לאדם שלפניו מונח ספר רטוב והוא מכסה אותו בחול, וסבור אז שהחול הוא האלמנט המהותי בספר. כיום מתנהלים במחקר הצמחים כפי שמתנהל מי שלוקח לידיו ספר, ומאחר שהספר רטוב מדי הוא מכסה אותו בחול. החול מכסה את כולו, ואז הוא מגרד את החול ואומר: אני חוקר את החול, אני קורא את הכתוב כאן מן החול. כך בערך מבקשים להסביר את הצמח כאשר הוא מהווה במציאות ישות רוחית, שרק ממולאת במסגרתה בסובסטנציה פיסית. גם מערכת האיברים האנושית רק ממולאת בסובסטנציה פיסית. במציאות האלמנט הפיסי הוא רק מערכת העצמות; מערכת השרירים היא אתרית ומערכת האיברים הינה אסטרלית.

ואם אנו עולים לאינטואיציה אמיתית, אנו מגיעים לאדם החום, למערך המהווה חלל-חום המשתנה בפנימיותו. אמרתי כבר שהאדם חוֹוה עצמו באמת בתוך החום, שאין הוא עומד לעומת החום כפי שהוא עומד מול הפחמן והחנקן, אלא שהחום נמצא בו והוא נמצא בחום כאשר הוא חווה את החום. החום הוא הדבר שהאדם חווה בצורה האינטנסיבית ביותר. משום כך אין האדם בן זמננו יכול להכחיש שהוא חווה חום, בעוד שאין לו כל מושג שהוא חווה אויר, מים או אדמה. אין לו כל מושג על כך, משום שהוא גדָל אל מחוצה להם. חוויית החום הינה באופן ישיר היישום של האינטואיציה על האורגניזם האנושי, אלא שעלינו לחוות את החום לא רק בצורה גסה כפי שנחוץ לנו לשימוש היומיומי, אלא לחוות אותו בהשתנויות המתרחשות בצורה עדינה מאד בצורות האיברים עצמן. כאשר אנו מסוגלים להתבונן באמצעות אינטואיציה באורגניזם החום דרך כל הגוף, אנו מגיעים באופן הכרה זה לא רק להבנה של האיברים הפנימיים, אלא להבנה של פעילות האיברים הפנימיים. כל הפעילות של האיברים הפנימיים חייבת להיתפס באמצעות הבנה של המערך באתר החום. כל דבר אחר אינו מסוגל להביא להבנת פעילות האיברים. הראיה האינטואיטיבית של פעילות אתר החום, דהיינו, של אדם החום, חייבת להגיע לידיעה באמצעות אינטואיציה. פירושו של דבר במילים אחרות שאין זה מספיק להחזיק בדעה שקיים עולם פיסי ואדם מסגל לעצמו אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה כדי להגיע לעולמות האחרים. העולמות האחרים נמצאים כאן; העולם האתרי נמצא כאן בכך שלאדם יש מערכת שרירים, העולם האסטרלי נמצא כאן בכך שיש לאדם מערכת איברים, ועולם הדווכאן, עולם הרוח, נמצא כאן בכך שקיים אדם החום. הרוחי מתנהל כל הזמן מאחורינו; הוא כאן. האדם הוא רוח, אלא שרוח זו ממולאת בסובסטנציה פיסית. לכן אנו נתונים לאשליה שהאדם הוא ישות פיסית. האדם הוא אפילו רוח בתוך עצמו, אשר באמצעות אורגניזם החום מתעלה אפילו אל העולם הגבוה ביותר שאליו ניתן עדיין להגיע. לכן כה מגוחך כאשר שמונה עד עשרה ספיריטיסטים יושבים סביב שולחן וקוראים לרוחות, שהינן הרבה יותר נמוכות מן השמונה או העשרה היושבים סביב השולחן, שאינם יודעים מאומה על כך שהם מהווים רוח. זהו הדבר החייב להיכנס עמוק, ידידי היקרים, אל הלך הנפש. אז נוכל להתרומם מעלה.

מחשבה מערכת העצמות = אדם ארצי מוצק

אימגינציה מערכת השרירים = אדם מים נוזלי

אינספירציה איברים פנימיים = אדם האויר

אינטואיציה פעילות האיברים הפנימיים = אדם החום

אם תפסנו באמצעות אינטואיציה את הפעילות המופלאה שבמכלול האורגניזם האנושי מאיבר לאיבר, את כל המתרחש באתר החום, הגענו לשני סוגי חום. אתר החום הינו אלמנט מיוחד במינו. כשעומד לפניכם תהליך כלשהו המעורר שינוי באתר החום, נוצרת תמיד השפעת נגד. זרמי חום זורמים תמיד האחד כנגד משנהו, כפעולה ותגובה לפעולה. אתר החום ניתן לשינוי בתוך עצמו. תמיד קיימת סובסטנציה גסה יותר העומדת כנגד סובסטנציה אתרית עדינה יותר. אולם רק כך מתאפשר שיופיעו תופעות שנוכל להסבירן בתחילה כתופעות גסות. דמו לעצמכם שאתם נמצאים בחדר שחומם היטב, שהינו כבר חם; זה לא נוח; אתם חשים זאת כחם מדי, כה חם עד שאינכם יכולים יותר לשהות בו. זה אינו רק מצב פיסי, זהו גם מצב נפשי. את החום האחד, החום העדין יותר, חווה במיוחד הנפש. אנו חווים למעשה את החום תמיד בשתי צורות: החום שאנו חווים נפשית והחום בו אנו נמצאים, הקיים מחוץ לנפש שלנו; החום הנמצא באורגניזם החום שלנו והחום הקיים בחוץ. נוכל לומר שקיים חום פיסי וחום נפשי.

נעבור לאיברים הפנימיים – לאדם תצורות האויר, שניתן להכרה באמצעות האינספירציה. כאן עומד לפנינו טבע-האויר בצורתו העיקרית. אולם אל טבע-אויר זה – לא כפי שטבע החום העדין יותר פועל עדיין בחום עצמו – פועל האור, כך שתוכלו לומר: בעבור האינטואיציה החום מוסבר בחום; החום נשאר עדיין חום כשהוא משתנה באלמנט שלו עצמו. אך אין זה כך עם האויר. האויר האמיתי אינו האויר הדמיוני של הפיסיקאים, המקיף את אדמתנו כעטיפה נוספת; אויר זה אינו קיים. לא ניתן לחשוב על האויר האמיתי בלא מצב אור – שכן חושך הוא גם מצב אור – כך שהאויר והאור מהווים השתנות שקשורה לאותו דבר עצמו. אורגניזם אויר מאורגן איפוא יחד עם אור. כעת אתם נכנסים עוד יותר אל הנפשי. קיים לא רק אור חיצוני אלא גם אור פנימי מותמר, החודר את האדם כולו וחי בו. האור חי בו יחד עם האויר.

ובאותה מידה חיה בכם יחד עם המים, עם האלמנט הנוזלי, הכימיה. כאן עומדים לפנינו כוחות כימיים. לדמות את האלמנט הנוזלי באדם ללא הכימיה לא יהיה שונה מלדמות אורגניזם אנושי ללא ראש. ניתן לצייר אותו ללא ראש, אפילו להוציא ממנו כל אלמנט נפשי, אך אין כאן כבר כל ממשות. אם אתם מפרידים מגופכם את הראש אין הוא מסוגל עוד לחיות; הוא כבר לא נשאר אורגניזם. כך האלמנט הנוזלי באדם איננו מה שהפיסיקאי מתאר באורח דמיוני כמים, אלא שכפי שהאורגניזם האנושי בנוי לחלוטין יחד עם הראש, כך קשורה לאלמנט נוזלי זה תמיד הכימיה.

והמוצק או הארצי באורגניזם האנושי נמצא באורגניזם האנושי רק במצב עוברי, כפי שגם המים מצויים בו במצב זה; הוא משתנה. הארצי קיים באדם רק כשהוא קשור בו בזמן אל החיים.

ארצי חיים

מים כימיה

אויר אור

חום בחום

גוף פיסי גוף אתרי

אם תמתחו כאן קו אנכי תקבלו כאן גוף פיסי, וכאן את הגוף האתרי השייך לו. אולם אלה מהווים מכלול, הם מהווים דבר אחד הנראה משני צדדים. עומדים לפניכם המצבים האתריים חום, אור, כימיה וחיים, והמצבים הפיסיים, חום, אויר, מים, אדמה. כשאנו מתארים את המצבים האתריים באורח מופשט, כשאנו יוצאים מן הנוזלי, המוצק וכן הלאה, אנו מסתכלים קודם כל על אתר החום כאתר הנמוך ביותר. האתר הגבוה ביותר יהיה אתר החיים. אך כשאנו מתארים כך את האדם עלינו להתקדם באופן זה שהאינטואיציה לומדת להכיר את אדם החום, את הפעילות הפנימית של האיברים. כשאנו יורדים לאלמנט הגס ביותר – מן החום אל האדמתי באורגניזם הפיסי – אנו עולים בגוף האתרי מן החום אל החיים. מה פירוש הדבר? חשבו רק מה טמון כאן: האדם הופך למעשה על ראשן את האיכויות. הוא משתמש באתר החום רק לאורגניזם החום, באתר האור לאורגניזם האויר, באתר הכימי לאורגניזם הנוזלי ובאתר החיים למערך המוצק. אם אתם תופסים באמת דבר זה, לא תוכלו לחשוב כפי שחושבים באופן השגור. אם תרצו להישאר באופן החשיבה הנהוג כרגיל, תוכלו לתפוס רק את אדם העצמות, אדם האדמה. תצטרכו לעבור מן החשיבה הרגילה לתפיסה של העולם בה אתם תופסים באמת באופן פנימי, כפי שאמרתי כבר פעם.

בזאת, ידידי היקרים, קשורה בסופו של דבר תכונה מסוימת של הידע הרפואי. במסתריות הקדומות, שם היו לאנשים תובנות מסוימות על הטיפול בבני אדם, היה הידע הרפואי מרכיב בולט של ישות המסתריות. הרופאים התחנכו בכלל במסתריות והיו לא רק רופאים, אלא בו בזמן גם חכמים שדאגו לפולחן הרליגיוזי. שם היה זה מובן מאליו שהרופא שמר על הידע שלו, כמו על ידע המסתריות בכלל, בסוד. שכן, רואים אתם, כאשר אנו מבקשים לדעת דבר-מה אנו חייבים להלביש ידע זה במחשבות, שאלמלא כן נרחף בחוסר וודאות. אנו חייבים איפוא להלביש במחשבות גם את הידע התמונתי שבאימגינציה, את כל השייך לרוח, כמו הידע שנראה אינטואיטיבית. וכעת, המחשבות, כמו המחשבות של האנתרופוסופיה בת זמננו, נוטלות צורה כזו שהבריות אומרות שאנו מתבטאים בסגנון גרוע. היה ברור לאנשים שחייבים לשנות את הידע הרפואי למחשבות. אולם בכך שמשנים את הידע הרפואי למחשבות נוטלים משהו מממשותו כידע תרפויטי. בזאת אני נוגע בדבר-מה הקשור עם גורמים עמוקים. אין להכחיש כי ידע התרופות נטל מן התרופות במובן מסוים את כוחן, ושנחוץ בעבור הרופא שנחשב כרציני לוותר במידה כזו או אחרת על השפעתן של התרופות בהן הוא משתמש לחוליו, ולבחון בעצמו דרכי ריפוי אחרות. אנא מכם, חישבו מה נאמר במשפט זה, ואז תגיעו לכך שהרופא חייב לפתח את הלך-הנפש הפרסונלי של מתן העזרה במובן עמוק עוד הרבה יותר מכפי שנאמר עד כה. בתמורה לתרופות שבהן הוא משתמש לחוליו, הוא נאלץ למעשה לוותר על כוח הריפוי שבאמצעות עצמו. כאשר מייחסים בצורה גסה את השפעת התרופות רק לכוחות הכימיים, כאשר מאמינים כי התרופות פועלות כמו הקיטור בקטר הרכבת, לא כפופים יותר לחוקים רוחיים כאלה.

אולם כאשר אנו רואים כיצד משתרע האדם עד לרוח, לא נפקפק עוד לרגע שחוקי הרוח עומדים בבסיס היסודות לתרופות השונות המיוחדות לבני האדם. כשהיא נתפסת בטבעה המהותי, הרפואה הינה במידה הגבוהה ביותר אמצעי החינוך המופלא ביותר לחוסר אנוכיות. לכן זוהי אי-הבנה גסה כאשר דורשים כיום שהתראפיה תילמד כמו המכניקה או דבר דומה. בסופו של דבר נוכל ליישם גם את המכניקה על בני אדם, אך דבר זה תקף רק לאנושות בכללותה. ברפואה הכל אינדיבידואלי, וכאשר ידע עמוק באמת נגיש לתרופה כלשהי, קיימת הזדמנות מפתה לרופא לוותר על עצמו לטובת תרופה זו. זהו החינוך הגדול לחוסר-אנוכיות. עוד אביא מספר רמזים כיצד יכול הרופא לעזור בכל זאת. אך הדבר העומד בבסיס עובדה זו צריך לפרוח בלבבות. אם נלקחים ברצינות דברים כמו אלה שאמרתי בסיום היום, ניצבת – פשוט עקב חוק קוסמי – הנחיצות להכניס אל הרפואה לא את האנוכיות אלא את האלטרואיזם. אלטרואיזם, חוסר-אנוכיות, הוא האלמנט היסודי ברפואה. מוסר רפואי לא הומצא סתם, אלא נובע מן החוקים הקדומים הראשוניים ביותר בשמים, חוקים שיצרו את הקוסמוס כדי ליצור מן החוקיות שלו אמצעי ריפוי.

ככל שמסר זה יישמע יותר ברצינות, כך הוא יוכל לתרום יותר לתפיסת עצמה ובשרה של הרפואה בכלל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *