הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה – מחזור חג המולד – 04

הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה

עיונים והנחיות מדיטטיביים להעמקת אמנות הרפואה

רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

GA316

מחזור ההרצאות של חג המולד

הרצאה רביעית

דורנאך, 5 בינואר 1924

תקציר

הידע האקזוטרי ודרך השגתו כבסיס לחלק האזוטרי של הקורס. מבנה האדם: הגוף האתרי ויחסו אל הנבט הנוצר מהתורשה, יחסו לגוף האסטרלי בזמן שמיד אחרי הלידה: השגת הידע. משמעות האימון הפנימי וההעמקה בעבור הרופא המבקש לרפא. טיפוח כוחות הנפש באמצעות חזרה ריתמית על הידע. ידע כמו חוויית הצמח למשל יראה ידע אקזוטרי ואזוטרי בהקשרם האמיתי.

********

ידידי היקרים, בשלוש ההרצאות הקודמות ניסינו לעבד סקיצה על דרך הכרת-הידע האמורה להיות מושגת כבסיס לרופא, הכרת-ידע שניתן רק לסכמה בקווים קצרים עד כמה שמאפשר קוצר הזמן. אך ראיתם כי כאשר מבקשים לתת תיאורים מפורטים לסקיצה זו, דורש הדבר זמן ארוך. זמן זה קיים כמובן בלימודי הרפואה.

לימוד הרפואה האמיתי חייב להיות מתוכנן כך, שקורס ראשוני, שיימשך לפחות שנה, ואם אפשר זמן ארוך יותר, יוקדש להשגת הכרות-ידע כאלה כבסיס למהות הרפואה. אינני יכול לתת לכם יותר ממאפיינים כיצד אמור הדבר להיעשות. לכן הייתי רוצה שתראו את מה שהבאתי עד כה בשלוש ההרצאות, כמעין רישום בעבור הדברים שהרופא חייב לסגל לעצמו. אני מבקש לציין זאת כחלק האקזוטרי של ידע הרפואה. בעקבותיו חייב לבוא בלימוד הרפואה החלק האזוטרי של ידע הרופא, עליו נדבר כעת. חלק אזוטרי זה חייב להיבנות על בסיס החלק האקזוטרי. אולם אל תקלו ראש בלימוד רציני של החלק האקזוטרי בלימודי הרפואה, ככל שניתן בכלל לדעת על כך משהו. קשה לעשות זאת בזמננו, אך ניתן לעשות הרבה בכיוון זה, כפי שנראה בהרצאות שיבואו, באמצעות הקמת הסקציה הרפואית בבית הספר הגבוה שלנו בדורנאך. כיום קיימת כבר האפשרות לבנות את מה שציינתי בסקיצה קצרה, בעזרת פרטים רבים שנתתי בהרצאות ובכתובים. דבר זה התרחש עד היום רק בחלקו המועט, ויזכה להרחבה במובן הרפואה האנתרופוסופית, כאשר עבודה זו שאני מכין בעזרתה של ד"ר וגמן תופיע בקרוב בפומבי.[1] אז נראה כיצד האנתרופוסופיה מסוגלת להעניק את ההמרצה לרפואה וללימודי הרפואה בכלל.

אך חייב להיות ברור לכם שלימודי הרפואה הינם לימודים מיוחדים במינם, הדורשים דרישות מיוחדות, לימודים שבהם לא ניתן להתעלם מממצאי מדע הרוח. לא יכולה להיות רפואה בלא שיתקיימו בה ממצאי מדע הרוח. המצבים הכאוטיים שאנו פוגשים עדיין בתחום זה נובעים מכך שנותני הטון הם כיווני לימוד והכרת-ידע שאינם מתאימים בשום אופן לידע רפואי. כיום יש לנו ידע-טבע – גם בתיאולוגיה – המתאים לצרכים טכניים בלבד ולא לצרכי הכרת-ידע הנוגעת לאדם בדרך כלשהי. אין הם מתאימים למתן הכרות-ידע על האדם. שכן, רואים אתם, הידע הרפואי האמיתי דורש דבר-מה מהותי, ודבר זה יתבהר לכם כשאדבר על האופן בו נוצר למעשה האדם.

הפניתי כבר אתמול את תשומת הלב בדרך אקזוטרית לדבר הבא, והיום ובהרצאות הבאות אני מבקש למצוא את המעבר אל האזוטרי: הסובסטנציות החיצוניות מהוות למעשה תהליכים. המלח הוא רק התעבּות של תהליכים, המגנזיום והברזל הם תהליכים הנמצאים בטבע שבחוץ. העופרת והכספית מהוות תהליכים שהאדם אינו מסוגל לשאת בתוכו, תהליכים המתרחשים בטבע שבחוץ. אלא שהעובדה שהאדם אינו מסוגל לשאת תהליכים אלה היא רק לכאורה. כיצד נוצר האדם? הבסיס הפיסי נוצר תחילה באמצעות ההפריה, ובסיס פיסי זה חייב להתאחד עם גופו האתרי של האדם. אולם הגוף האתרי של האדם אינו נוצר באמצעות ההפריה, אלא נבנה סביב הגורם אשר מאוחר יותר יהפוך למערך-אני ומערך אסטרלי, סביב הרוחי-נפשי היורד מעולמות הרוח בהם שהה בחיים הטרום-ארציים. מדובר איפוא על גרעין המהות של האדם כגרעין רוחי-נפשי, שהתקיים – ראשית מהתגשמויות קודמות ושנית מן הזמן שבין המוות ללידה מחדש – זמן רב לפני שהתרחשה ההפריה. גרעין רוחי-נפשי זה של האדם מורכב לפני שהוא מגיע לקשר עם תא-הנבט הפיסי שנוצר באמצעות ההפריה, תחילה כגוף אתרי. ומה שמתחבר עם הבסיס לעובר הפיסי – האני, המערך האסטרלי והמערך האתרי – שילוש זה מתאחד עם מה שנוצר כתוצאת ההפריה הפיסית.

עליכם לראות את הגוף האתרי כגוף שנבנה מן הקוסמוס. גוף אתרי זה, הנבנה מן הקוסמוס, נושא בתוכו ברגע בו הוא מתחבר לראשונה עם המערך הפיסי, את הכוחות שאינם תקפים אחר כך לגבי המערך הפיסי – את כוחות העופרת, את כוחות האבץ. רק לכאורה אין האדם מהווה מיקרוקוסמוס משום שאינו מסוגל להכיל חומרים מסוימים. הסובסטנציות שאינן מצויות ברשותו של האדם בגוף פיסי, הן החשובות ביותר למבנה של הגוף האתרי, כך שבגוף האתרי, בטרם התחבר עם הגוף הפיסי, התרחשו למעשה תהליכי עופרת, תהליכי אבץ, תהליכי כספית וכן הלאה.

כעת התחבר הגוף האתרי עם הגוף הפיסי. החלקים האחרים התחברו כמובן גם הם. התהליך שיתואר להלן קורה במשך תקופת העוברות במידה מועטה, אך במידה גבוהה ביותר לאחר מכן, כאשר מתחילה הנשימה, דהיינו עם הלידה כאשר מופיעה הנשימה האמיתית. התהליך הוא זה: כל הכוחות הנמצאים בגוף האתרי אשר אינם מעוגנים בגוף הפיסי, עוברים אל הגוף האסטרלי, והגוף האתרי נוטל על עצמו את אותן צורות-כוח שהגוף הפיסי מעבד בתוך עצמו. הגוף האתרי עובר איפוא מטמורפוזה משמעותית ביותר, בכך שהוא נוטל על עצמו את התוכן, את הקונסטיטוציה של הגוף הפיסי, ומוסר את הקונסטיטוציה שלו עצמו, את קשר הקירבה שלו עם סביבת האדם, לגוף האסטרלי. הגוף האסטרלי מקושר כעת בקירבה אינטימית עם הידע שיכול האדם ללמוד. וברגע בו אתם מתחילים, ידידי היקרים, לקלוט ידע רפואי לא באורח תיאורטי גרידא אלא ידע רפואי שעובּד באמת באופן פנימי, אתם מחַיִים בתוככם את התוכן הנמצא כבר ברשותו של הגוף האסטרלי, שרק נשאר בלתי מודע, ואשר מייצג את הקשרים אל הסביבה.

אביא מקרה מיוחד. ניקח לדוגמא איזור שמעורר מלנכוליה, משום שהקרקע נוטה בהתאם למבנה האדמה בן זמננו לסלעי גנייס (Gneiss), ובגנייס יש נצנוץ שאתם מכירים כמינרל. לנצנוץ יש השפעה חזקה מאד על הקונסטיטוציה הפיסית המקומית באזור כזה ועל בני האדם החיים בו. האדם בנוי בגופו הפיסי אחרת כאשר הוא נולד באיזור בו יש הרבה נצנוץ. הנצנוץ פועל על הגוף הפיסי מן הקרקע, מן האדמה. תמצאו שבאזורים שבהם קיים נצנוץ רב, מרבה לצמוח צמח הרודודנדרון Rhododendron)). צמחים אלה נמצאים תדיר באלפים, בסיביר וכן הלאה. סובסטנציית הרודודנדרון קשורה באיזורים אלה בהדיקות לגוף האתרי לפני שנכנס לגוף הפיסי. קירבה זו עם הרודודנדרון נמסרת בידי הגוף האתרי לגוף האסטרלי. כשמופיעות באיזור כזה מחלות הקשורות בהשפעה המוקדמת של הנצנוץ על התושבים בדרך העקיפין של מי התהום, אזי הגוף האתרי מוסר לגוף האסטרלי את מה שקיבל מן הרודודנדרון. דבר זה נמצא כעת בחוץ בצמח הרודודנדרון. מכאן אפשר לדעת שבצמחי הרודודנדרון מצוי נוזל הפועל כמרפא על מחלות אלו. הדבר אמור בכך שבמקרים רבים – אם כי לא בכולם – נמצאת התרופה למחלות המיוחדות לאיזורים מסוימים, באותם איזורים עצמם.

עליכם לחשוב שבכל לילה כשאתם ישנים, אם אתם עוסקים ברפואה, אתם צוללים בגופכם האסטרלי אל הסביבה שהיתה קשורה עם הגוף האתרי, ואשר כעת קשורה אל הגוף האסטרלי. אם אתם רוכשים ידע רפואי ויודעים אילו כוחות ריפוי מצויים בסביבה האנושית, אתם חווים את כוח הריפוי כל הזמן בשינה. אתם חווים בשינה כל הזמן את האישור למה שיכולתם ללמוד באופן חיצוני באמצעות העברה מילולית. יש לעשות זאת בלימוד הרפואה, משום שכל הדיאלקטיקה החיצונית של הרפואה אינה עוזרת במאומה. היא לעולם לא עוזרת. היא תיעשה בלתי חברתית, ייכנס לתוכה אי-סדר, אם לא ייכנס בעת השינה האישור אל הגוף האסטרלי והסביבה. אם לימוד הרפואה לא יושג בדרך זו שהגוף האסטרלי יוכל בשיג-ושיח שלו עם הסביבה לומר לרופא מה הוא למד, יהיה זה בדיוק כאילו היה מקשיב לנושא מסוים אותו אין ביכולתו להבין, שרק מטעה אותו. הידע הרפואי קשור איפוא בהדיקות לדברים הנכנסים אל חייו של האדם בשינה. רואים אתם, זה באמת כך: בדיוק מהארות כאלו חייב לצמוח השכנוע שהלימוד הרפואי מוכרח להירכש באמצעות האדם כולו, האדם החי והמרגיש. שכן ביחסי גומלין ליליים אלה עם המרכיבים המרפאים צומח דבר נוסף, שאינו יכול לעולם להיות מושג באמצעים מילוליים: הדחף למעשי עזרה. ללא הדחף, ללא הרגש של הרופא, ללא ההשתתפות עם האדם אותו הוא אמור לרפא – ללא דחף זה למעשי עזרה אישיים, אין למעשה שום ריפוי.

כאן עלי לומר לכם דבר-מה שייראה אולי מוזר ופרדוכסלי, אולם מאחר שאתם שואפים ללמוד מה חסר כיום ומה חייב להגיע, אני חייב לומר גם זאת, שהרי מדורנאך אנו עובדים מתוך אימפולסים אזוטריים. רואים אתם, זה ייראה לכם כפרדוכס, אך אתם חייבים לקלוט פרדוכסים מסוימים – לעתים קרובות אמרתי שעשוי לקרות שהתרופות שאנו מייצרים במעבדה הפרמקולוגית נזקקות לשמירה קפדנית כדי שלא יזויפו. הגבתי פעם על כך באמירה שאין צורך לפחד כל כך מזיוף תרופות, כאשר אנו מצליחים להכניס באמת אימפולסים אזוטריים לזרם שלנו. אז יבינו שהתרופה יוצרה על בסיס אזוטרי, שאין זה היינו הך אם התרופה יוצרה כאן עם כל מה שחי מאחורי האזוטרי והוכנס לתוכה, או שהיא יוצרה בידי מפעל כלשהו. זה עשוי להיראות לכם כפרדוכס, אך כך הוא הדבר. נחוץ שיצמח הלך-נפש מסוים – הרבה יותר משדואגים לכך באמצעות גימיק כלשהו – הלך-נפש שאומר: כאן נעוץ דבר-מה מאחורי הדברים, ההופך אותם מתוך הרוח לכוח מרַפא. אין זו אמונת הבל; זהו, כפי שעוד תראו, גורם המבוסס היטב מבחינה מדעית-רוחית. לכן הגיעו אנשים מביני דבר למסקנה שבנטילת תרופות המיוצרות כאן נעשית ההתחלה של מה שצריך להיעשות.

טענות כמו אלה שהעלינו יכולות לנבוע מכך שכיום אין לבני האדם מושג שדווקא ברפואה יש לקחת הרבה יותר ברצינות את החיים האזוטריים, החיים הרוחיים. אם תתפסו זאת לפני כל דבר אחר, תיווכחו כיצד יוקם כאן בית ספר גבוה ללימוד הרפואה שיהיה ריאלי, לא רק פורמלי כפי שקורה בדרך כלל. יחד עם זאת תתפסו גם שאחרי הקורס האזוטרי הראשון לרפואה צריך לבוא קורס שני, שייגש במובן מכריע באורח אזוטרי אל האדם, שישרה את הידע הרפואי בהשקפת יסוד מדיצינית.

כמה אינדיבידואלים חיפשו תמיד באופן אינסטינקטיבי השקפה מדיצינית זו. בשליש האחרון של המאה ה-19, בה התקיים מעט מאד ממה שעשוי ליצור השקפה מדיצינית, אפשר היה לראות רק באינדיבידואלים בודדים, שנחשבו תמהונים, כי נוצרה באופן ספורדי השקפה מדיצינית זו. למעשה הקריאה של בית הספר לרפואה בוינה, שעמו גדלתי אני, נעשתה כה חזקה עד שבית הספר הזה לרפואה בוינה נטל את הבסיס שלו מאותו חלק של הרפואה שבו מדובר היה במידה המועטה ביותר על תראפיה, כלומר דובר על דלקת ריאות, בה אפשר היה במידה המועטה ביותר לדאוג לתרפויטיקה במחלה המרכזית. זוהי הסיבה שעלה הכיוון המכונה ניהיליזם, עליו כבר שמעתם. הדבר המשמעותי ביותר ברפואה הוינאית ביטא לגמרי במודעות את הניהיליזם הרפואי; שם החזיקו בעמדה שאין כלל שום תרופה! במובן מסוים החזיק גם וירשואו בעמדה זו. הוא החזיק בעמדה האומרת: ממאות מחלות שנרפאו כביכול ניתן להסיק שבחמישים אחוזים מהן היה זה לגמרי היינו הך אם ניתנה בהם תרופה – הן היו נרפאות גם ללא התרופה. בשלושים אחוזים ניתן היה לומר שהתרופה אף הזיקה באופן ישיר, ובשאר יתכן שבאורח מקרי התרופה שנבחרה עזרה. לא אני אמרתי זאת, אלא וירשואו, שהיה מגדולי הרופאים במאה האחרונה. אני מכיר גם כיום אישים בולטים המייצגים באדיקות השקפה זו, למרות שהם מייצגים אולי דווקא את הצד התראפויטי.

בבסיס הדברים לא עומדת, וגם לא יכולה לעמוד, שום השקפה מדיצינית אותה מקבלים כעניין פורמלי. ההשקפה המדיצינית חייבת להיוולד בממשות, ולשם כך נחוץ אותו יסוד אנושי שיימצא בקורס השני, אשר חייב להיבנות על גבי היסוד האקזוטרי. לשם כך נחוץ היסוד האנושי הפועל באותה מסירות נפש גדולה שהיתה אצל פרצלזוס. כמובן שניתן לטעון כנגדו הרבה בנקודות אלו או אחרות. אולם השקפה מדיצינית זו התקיימה בו בדרך נהדרת. הוא היה מודע תמיד כשהגיע לאיזור מסוים בו קיימים סלעי חול אדומים באדמה, לכך שקיימות בו מספר מחלות – בעיקר מחלות הנובעות מליקויים בדם – האופייניות לאוכלוסיית המקום. כשמגיעים לאיזור עם הרבה סלעי חול אדומים מגלים שהאוכלוסיה המתגוררת במקום התרגלה לסלעי החול האדומים, והטמפרמנט שלה נוטה לתכונות מסוימות. מגלים שאנשים אלה מפתחים פעילות טחול ערה מאד. וכשמגיע זר לאיזור כזה הוא ימצא מעט מאד סימפטיה; הבריות קשות-עורף, דוגמטיות, מקובעות בחשיבתן, הן מחשיבות לטיפש מישהו המסתכל על מעשים מסוימים שלהן כאוויליים. האנשים מתרגלים לכך באיזור סלעי החול האדומים. אך כשמגיע לשם זר לצורך עסקיו, הוא אינו מסוגל לשאת את סלעי החול האדומים, ובעיקר את המים. הוא מגלה סימפטומים מסוימים מאד של מחלה. פראצלזוס אמר שמחלות הנוצרות שם עוברות אפילו בתורשה. הוא אמר: כאן חייב להיות דבר-מה בתחום של הגוף האתרי; הוא כינה אותו ארכֵאוס. הארכאוס עבר כאן לבטח משהו לפני שנכנס אל העובר. נמצא תמיד שבאזורים אלה צומח בצורה נפלאה צמח הלבורנום (laburnum). בצמח הלבורנום נגלה בנקל בעלים, בפריחות, ובנסיבות מסוימות גם בשורשים, נוזל המסוגל לשמש כתרופה טובה מאד למחלות אלו, בהתאמה למבנהו של האדם.

חשוב לרכוש באמצעות ההשקפה המדיצינית מבט שונה לגמרי על הטבע. הכרתי פעם רופא – הייתי אז צעיר עדיין – שאפשר היה לפגוש אותו לעתים קרובות באחו ובשדה, שם הוא ניהל שיג ושיח עם הצמחים, הפרחים והחרקים. באיזור בו פעל כרופא בלי שום יומרות, התגוררו שלושה עד ארבעה מומחים. אפשר לומר שפעילותו של רופא חסר-יומרות זה, שאהב כל כך את פרחי האחו, היתה פוריה ללא השוואה בעבור החולים מזו של הרופאים הממשלתיים והמומחים האחרים. שכן הללו קיבלו את החכמה שלהם מבתי הספר וממה שמחובר לבתי הספר, בעוד שהוא קיבל את חכמתו על התרופות מן השיג-ושיח הישיר שלו עם הטבע, המוביל לידע מדיציני רק כאשר מסוגלים לאהוב את הטבע על פרטיו. לא אוהבים אותו כאשר מניחים אותו מתחת למיקרוסקופ. חייבים גם לאהוב אותו וגם להיות מסוגלים להתבונן בו תחת המיקרוסקופ. רואים אתם, כאן נרמז לכם עד כמה נחוץ לשאוב חיים תת-מודעים אלה של הגוף האסטרלי למען הידע המדיציני. אינני רוצה לחדש לכם ספרי רפואה עתיקים אלא רק לומר מהם הממצאים של התבוננות ישירה בהווה. אולם מאחר שהשפה בימינו, כולל הטרמינולוגיה הרפואית, חסרה את הביטויים הנכונים, חייבים להיאחז בטרמינולוגיה מסוימת. אולי יהיה זה טוב מאד למען הפצת השקפתנו אם נמציא טרמינולוגיה כזו, אלא שייקח לנו שנים ללמוד טרמינולוגיה זו. ומאחר שאתם מעוניינים להאזין כבר כעת, אשתמש בכמה וריאציות של הביטויים הישנים.

כאן יהיה זה טוב להביט תחילה על עולם הצמחים, לא כל כך משום שאני ממליץ באופן אוניברסלי על תרופות צמחיות, אלא משום שניתן ללמוד מן הצמחים הרבה, וקודם כל אפשר להשיג מהם הרבה למען ההעמקה האזוטרית. לצורך המסורת הרפואית יש חשיבות יסודית להסתכל על שלושה דברים, אבל באופן שונה מזה השגור כיום בעבור הידע הרגיל שלנו.

כאשר לומד הסטודנט בימינו דבר-מה הוא חושב: זה טוב, אני יודע זאת וביכולתי ליישם זאת. לעומת זאת אדם שהינו רליגיוזי אדוק לומד את "אבינו שבשמים" ומכיר אותו, אך אינו סבור שמספיק לדעת אותו, אלא הוא חוזר עליו בתפילתו מדי יום; הוא חוזר בכל יום בתפילה על מה שהוא יודע. הוא מעביר בנפשו בכל יום את מה שהוא כבר יודע. זוהי תפיסה שונה לגמרי של העניין. נוכל גם להביט על מתקדש; תוכלו להסיק עליו בוודאות שהוא מכיר את יסודות הידע האוקולטי. אך אין הוא מייחס חשיבות לכך שהוא יודע שקלט פעם ידע זה; חשוב הרבה יותר בעבורו להעביר מדי פעם בפעם בנפשו בצורה של אמונה את היסודות הבסיסיים ביותר ואת הדברים הנובעים מהם, כך שנפשו תקבל כוחות תנופה חדשים בכל פעם. האדם הפונה לרליגיוזיות חווה חוויות שונות לגמרי מזה הרואה בטבע רק דבר-מה הנקלט בעולם הפיסי. אם ברצוננו לרכוש ידע חי ולא מת, עלינו למצוא עצמנו שוב ושוב בריתמוס של הטבע. פעילות הידע חייבת לחזור על עצמה שוב ושוב בצורה ריתמית. לכך אני מתכוון באמרי שההשקפה הרפואית היא היסוד החשוב לידע הרפואי. לרכישת ידע רפואי מטבע האדם וסביבתו יש חשיבות מיוחדת בהקשר התרפויטי. כאן זהו בעל משמעות מיוחדת לשים לב כיצד אתם נותנים לצמחים להיווצר שוב ושוב בנפש.

שלושה דברים בצמח הם בעלי משמעות מיוחדת. הראשון – המופיע בצמחים מיוחדים בדרך מיוחדת – הוא הניחוח של הצמחים, הקשור עם השמנים הפעילים בצמח. ניחוח הצמחים מושך אליהם רוחות אלמנטריות מסוימות המבקשות לשקוע אל הצמחים. ומאחר שהדבר העומד בבסיס הפעילות של הניחוח – הפעילות ולא הסובסטנציה –נמצא במינרלים בצורה המרוכזת ביותר בגופרית, אפשר לתאר ברפואה העתיקה את התמצית הרוחית הזו הפעילה בניחוח הצמחים, המעוררת מעין כמיהה ברוחות האלמנטריות השוקעות אל הצמח עקב הניחוח, כיסוד הגופרית של הצמח. ניתן לומר שכבר בהסתכלות על היסוד הגופריתי של הצמחים רוכשים הבנה נכונה לניחוח של הצמח, אם יודעים שכאשר מדיף הצמח ניחוח פועל כאן יסוד רוחי למעלה ולמטה. זהו הדבר הראשון.

הדבר השני שרוכשים הוא הרגשה פנימית למה שצומח בעלים. קיימות כה הרבה הזדמנויות לקשר את הפרחים עם ניחוח הצמח ואת העלים עם העיצוב הצורני שלו. העלים בנויים בצורות כה רבגוניות – רכות, מחודדות, מגושמות, מפוצלות וכן הלאה. אפשר לפתח הרגשה עדינה למבנה העלים בצמח, שכן במבנה זה מִתְחַיּוֹת אותן ישויות רוחיות השוקעות אל הצמח באמצעות הניחוח. בו קורנת אל הצמח מן הפריפריה של הקוסמוס השאיפה לעצב טיפות. רואים אתם, כאן יש דבר-מה שבאמצעותו תרכשו הרגשה מופלאה לגבי היסוד מעצב-הצורה שמקבלים העלים מן הקוסמוס – זאת אם אתם מפתחים פשוט אהבה להסתכלות על צורת העלים כאשר הצמחים נוצצים בבוקר בטיפות הטל. שכן טיפות הטל הללו במהותן משקפות פשוט את השאיפה של הפריפריה, של הקוסמוס, ליצור בצמחים את הכדוריוּת, את צורת הטיפות. הטיפות הן אלה העומדות לחלוטין בבסיס צורת העלים של הצמח. אילו היה רק הפריפרי, הקוסמוס, פועל על הצמח רוחית, היה הצמח יוצר תמיד צורה עגולה זו. אתם רואים בצמחים, שמופיעה בהם במיוחד הצורה הכדורית כאשר ידו של היסוד הקוסמי על העליונה – במבני תות מסוימים וכדומה, וגם במבנים של עלים מסוימים – אך מבני-טיפות אלה נלקחים מיד בידי הכוחות הארציים. הטיפות נמשכות לצדדים השונים, ונוצרות הצורות הרבגוניות. שאיפה זו לצורת הטיפות מרוכזת בצורה מינרלית בכספית. לכן ברפואה העתיקה נקראה שאיפה זו ל"טיפתיות": היסוד של מרקורי. במונח מרקורי לא היתה הכוונה ברפואה העתיקה לכספית, אלא לשאיפה להפוך לטיפות, לשאיפה הדינמית להתעצב כטיפות. בכל מקום בו מתקיימת השאיפה לכיוון הטיפות, זהו היסוד של מרקורי. הכספית היא המתכת שיש לה על האדמה צורת טיפות, משום שמתקיימים התנאים לכך. הכספית מקבלת על האדמה את הצורה שהיתה לכסף על הירח, שם היה הוא חייב לקבל צורת טיפות. הרפואה העתיקה כינתה כל מה שנשא צורת טיפות בשם מרקורי. כל המתכות היו גם הן "מרקורי" בעבור הרפואה העתיקה. יש להביא בחשבון שהרפואה העתיקה נמצאה כל הזמן בתנועתיות, בחיוניות. עליכם לרכוש את החוש לתנועתיות זו, לחיוניות זו, עד כדי כך שתאמרו לעצמכם: כשאני יוצא בבוקר אל השדה ורואה את פניני הטל הכסופות על העלים, אזי פותחות בפני פניני הטל הכסופות הללו את מה שחי רוחית בעלים עצמם: את השאיפה לצורת הקוסמוס הכדורית.

עליכם לחוש דבר זה כדי שתבינו את הצמחים. עליכם להבין אותם על צורתם הכדורית. למדו להבין את הצמחים כך שתקבלו את ההבנה לשאיפתם לצורת הטיפות ואז כלפי מעלה באמצעות הניחוח, ותרכשו בהדרגה הבנה עדינה לאלמנט הפועל באדם צנטריפוגלית. כוחות צנטריפוגליים פועלים כאשר יכול אדם לגזוז את ציפורניו, והם גדלים מחדש: אלו הם כוחות צנטריפוגליים העוברים דרך האדם. במשך שבע השנים הראשונות עוברים דרך האדם כל הזמן, באופן צנטריפוגלי, הכוחות שמגיעים להשלמתם באמצעות השיניים השניות. הם מתבטאים בצורה החזקה ביותר בהזעה. האלמנט בניחוח הפרחים השואף כלפי מעלה ומושך אליו את רוחות הטבע, חי גם בריח הזיעה, והוא בעל כיוון צנטריפוגלי, כך שלמעשה אם אתם מחפשים את היסוד הצמחי באדם, עליכם להפנות את המבט לאלמנט זה ותחושו אותו בשאיפתו כלפי חוץ. תקבלו בזאת הכרת-ידע עמוקה ואינטימית על הקשר בין הנמצא בחוץ ובתוך האדם. שכן בעת שהגוף האתרי מוסר את תכונותיו לגוף האסטרלי, מתהפכים הדברים. הגוף האתרי שואף לפתח כלפי מעלה את כל מה שהוא קולט מן הסביבה. כשהוא מוסר זאת לגוף האסטרלי, הוא מתפתח באופן צנטריפוגלי כלפי חוץ [כלפי מטה?][2], כך שהאדם נושא הלכה למעשה בכיוון זה את ההתהוות הצמחית בתוכו.

הסתכלו על הצמחים, ראו כיצד הם שקועים באדמה עם שורשיהם, כיצד הם נכנסים עם השורשים לחיבור אינטימי עם מלחי הקרקע במובן הרחב ביותר. כאן נוצר תהליך המנוגד בדיוק לתופעה הנלווית לתהליך החושים, תהליך המלח. טלו את מלח הבישול, הנטעם כמלוח בהתמוססותו, וחישבו על תהליך זה כהפוך באופן קוטבי, כלומר שההתמוססות נעלמת, מתרחשת הצטברות והריח והטעם דוממים. אז אתם מקבלים את התהליך המתרחש בין הקרקע לשורשי הצמחים. זהו מה שכונה ברפואה העתיקה תהליך המלח. הרפואה העתיקה לא כינתה בשם "מלח" את מה שאנו מכנים כיום בשם זה, דהיינו מלח של תחמוצת הפחמן וכיוצא בזה; היא כינתה בכינוי "מלח" את האלמנט בצמח ובשורשיו המכוון מטה ויוצר קשר עם סובסטנציות האדמה. זהו אלמנט המלח.

בהכוונה זו של תשומת הלב המתמשכת שלכם בריתמוס אל סודות אלו של הטבע, תחוו באורח מעשי את הידע הרפואי שלכם. פירושו של דבר שכאשר תנסו להחיות בדרך זו את הידע הרפואי שלכם, תתחילו לראות את הטבע ואת האדם בצורה כזו שמתוך אימפולס העשייה העוזרת, עליה דיברתי מקודם, יגיע הריפוי. אמת לאמיתה, הוא יכול לנבוע רק מבסיס כזה, גם מבחינה קונקרטית לגמרי. היסוד הקונקרטי חייב להתעורר דרך הלימוד החרוץ, השואף, הער, האקזוטרי, אחרת נעשה רק דברים מבולבלים. עם זאת, נחוץ לדעת כי למעשה בהשתקעות עצמית ריתמית זו אל סביבת הטבע של האדם טמון הבסיס האמיתי של הידע הרפואי; לא בלימוד רפואה תיאורטי אלא במה שניסיתי לאפיין כעת, אותו תוכלו לחיות בצורה ריתמית.

מה שאכתוב כעת על הלוח לא נכתב כדי שתדעו אותו, אלא כדי שיעורר בכם שוב ושוב התחיוּת זו של החוש הרפואי שלכם. זהו בערך כך:

אתן, רוחות מרפאות,

קושרות עצמכן

לברכת הגופרית

של הניחוח האתרי;

אתן מחַיּוֹת לעצמכן

במרקורי השואף-מעלה

את טיפות הטל

של הצומח

של המתהווה.

אתן נאחזות

במלחי האדמה

שאת השורשים

מזינים בקרקע.

Ihr heilenden Geister

Ihr verbindet euch

Dem Sulphursegen

Des Ätherduftes;

Ihr belebet euch

Im Aufstreben Merkurs

Dem Tautropfen

Des Wachsenden

Des Werdenden.

Ihr machet Halt

In dem Erdensalze

Das die Wurzel

Im Boden ernährt. –

 

זהו במובן מסוים מה שהנפש משיגה כשהיא מסתכלת על היקף הסביבה ומעוררת את החוש הפנימי למה שמקיף אותה. האדם יכול אז להשיב:

אני רוצה לקשור את ידע-הנפש שלי

אל האש

של ניחוח הפריחה;

אני רוצה לעורר את חיי-הנפש שלי

בטיפות הנוצצות

של בוקר העלים;

אני רוצה לחזק את הוויית-הנפש שלי

בהתקשות המלח

שעמו מטפחת האדמה

בדאגה את השורשים.

Ich will mein Seelenwissen Verbinden dem Feuer Des Blütenduftes;

Ich will mein Seelenleben Erregen am glitzernden Tropfen Des Blättermorgens;

Ich will mein Seelensein

Erstarken an dem Salzerhärtenden

Mit dem die Erde Sorgsam die Wurzel pflegt. –

 

ידידי היקרים, הודות לכך שאנו מחזקים זאת שוב ושוב בתפילה כפי שעושים הדתיים עם התפילה, כשאנו מחיים זאת שוב ושוב, אנו מעוררים בנפש את אותם כוחות המסוגלים לפעול רפואית. שכן הכוחות הרגילים להם מחנכים כיום בבתי הספר אינם מסוגלים לעורר ידע רפואי. זה האחרון יכול להישאב רק מתוך הנפש. לכן אני מציב תמיד בפסגת העיונים האזוטריים שאנו מטפחים, את האופן בו על האדם לחשוב על החייאת כוחות הנפש, כדי לעורר בנפש את היסוד העשוי להוביל לידע רפואי.

——————————————————————————————

  1. קווי יסוד להרחבת אמנות הרפואה – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.
  2. ההערה בסוגריים במקור.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *