הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה – מחזור פסחא – 04 – מפגש עם רופאים צעירים

הרצאות לרופאים וסטודנטים לרפואה

עיונים והנחיות מדיטטיביים להעמקת אמנות הרפואה

רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

מחזור ההרצאות של הפסחא

נספח לקורס לרפואה

מפגש עם רופאים צעירים

דורנאך, 24 באפריל 1924

על השאלה אודות תפיסת אדם הנוזלים באמצעות ראיה אימגינטיבית השיב רודולף שטיינר כלהלן:

לא תוכלו להסתדר אם תצאו מן הפרטים ולא מן ההיקף הכולל. יהיה נחוץ שתצאו להתבוננות כזו יותר מן ההיקף הכולל, וקודם כל תמשיכו ללכת בצורה מדיטטיבית גם בעקבות הדברים שאמרתי כבר. אם אנו קולטים את ההקשרים בטבע בצורה מקיפה – אני מדבר רק על מה שחייב להביא בהדרגה לדרך דימוי אימגינטיבית – אנו רואים בטבע את צורת הטיפות. את אלו מדמים באופן הרגיל כאילו צורתן מוחזקת מבפנים. אך אין זה כורח המציאות. אפשר לחשוב על הטיפות גם ככאלה שנבנו מכל הצדדים, מבחוץ. אז יש לנו בפני השטח של טיפה את הדבר האחד מהיקף העולם.

בדברים הללו עליכם כמובן לחשוב גם על כך, שהדימוי האימגינטיבי חייב ללכת לדבר האמיתי, ושהדימויים הנוכחיים שמביא איתו האדם מן המבנה הכללי סוטים מן האמת הרחק ככל שרק אפשר. לאדם יש כיום הדימוי שקיים החלל האינסופי ובו מפוזרים הכוכבים. מי שמתחיל מדימוי כזה לא מסתכל על שום דבר מלבד מה שהמציא מראשו. קחו רק את המאמר שהופיע לפני זמן מה בעיתון, ויש ליטול אותו ברצינות, שבו ביקשו להוכיח שממרחק מסוים מן האדמה ואילך הקוסמוס אינו ריק, אלא ממולא בצורה הדוקה בחנקן קשה מגובש. רואים אתם, כיום הדברים כל כך בלתי ודאיים, שהשקפה כזו אפשרית. כמובן שהדברים אינם כך, אולם מדבר כזה אפשר להבין אילו הנחות שטחיות הסיקו עד היום מן ההתבוננות. שהרי מישהו עשוי להסיק יום אחד שאנו חיים כאן כמו בחלל מרוקן, שבאמצעו נמצאת האדמה שנעשתה מוצקה וסביבה חנקן שהתמצק, המשתקף לנו בשמים המכוכבים. גם זו היא שטות כמובן, אולם כוונתי שאפשר לדמות כיום הכל, גם באינפורמציה החיצונית, על האופן בו מתנהל הקוסמוס. למעשה מאמר זה על התגבשות החנקן יכול להיות באותה מידה בדיחה של אחד באפריל, אך אנשים רבים עשויים להאמין בכך. להאמין למאמר זה אינו יותר טיפשי מאשר להחזיק בדעה השוררת כיום. זהו מטריאליזם גס לתאר לעצמנו את מה שמניחים כיום. שכן על פי האמת פועל היקום ככדור חלול, וכאילו מהפריפריה נכנסים מכל הצדדים כוחות. בהחלט נכון שמדובר במבנים מוצקים המעוצבים בתוך עצמם שנכנסים מבחוץ, שרק עשויים להשתנות בעיצובם לכוכבים, וכך תצורות הכוכבים שאנו רואים מהוות תמונות-מקור של המתרחש בנו עצמנו. כך מגיעים לאימגינציה באמצעות דימוי זה, המציג את הראש האנושי.

התבוננו כעת בעצמכם כשאתם מכוונים את המבט קודם כל אל הראש האנושי, ואחריו אל הציפור, אל מבנה הציפור. מבנה הציפור מתפרש למעשה באופן מוטעה, בעיקר על פי השלד, אם אתם רק משווים אותו סתם כך עם האדם כולו או עם בעל חיים יונק בכללותו. אם אתם רוצים להשוות את מבנה הציפור, תוכלו להשוותו רק עם הראש האנושי, ואז יש לדמות בערך שהראש האנושי הוא מבנה-ציפור שעבר מודיפיקציה, ויתר גוף הציפור מהווה בדרכים השונות ביותר איבר נספח מקוצר. הרגליים תמיד מנוונות אצל הציפור.

כעת דמו לעצמכם את הטיפות כשהן בנויות באופן כזה, שהן מתרחבות לכלל צילינדר (הדבר מאוייר). אם אתם מרחיבים את הטיפות לצילינדר ומדמים שהגורם שמשתנה מתוך הקוסמוס לראש נשאר, אולם בשל העובדה שהרחבתם את הטיפות לצילינדר, הוא עובר מודיפיקציה בדרכים השונות ביותר – אז קיבלתם את אדם החזה. כדי לדמות את אדם החזה חייבים לחשוב על כיפת הגולגולת כמעוקמת. ולאחר מכן, כשקיבלתם את הצילינדר ואתם הופכים אותו כאן כשהפְּנים פונה החוצה, עליכם לדמות שלב שלישי. אז תקבלו את אדם הגפיים. תקבלו את אדם הגפיים כמובן באופן זה, שאת מה שתיארתי כאן אתם מיישמים תחילה על הזרועות. עליכם לדמות איפוא שאתם מתרחבים ומקבלים קודם כל את הזרועות, וההתרחבות השניה נוצרת הודות לכך שנוצרת מבפנים השתקפות שניה, הנובעת מהירח. אך נעזוב כרגע את הזרועות כדי להפוך את העניין לפשוט יותר. כך אתם עוברים מהכדור אל ההתרחבות ואז להפיכה פנים-חוץ. אם אתם מתרגלים ליצור באופן זה תמונות באמצעות הרחבה והפיכת פנים לחוץ, אתם נמצאים בתחילתו של הדבר לו אתם זקוקים כדי להרגיל באמת את הנפש לעבוד בצורה אימגינטיבית. שכן כל החיים המאורגנים מבוססים למעשה על התרחבות והפיכת פנים לחוץ. חישבו רק כמה מופלא הוא דבר זה.

הבה נניח איפוא שאני מדמה את הכדור, ואז את הכדור המוארך; זוהי ההרחבה כלפי מעלה, הנגרמת באמצעות ההיקף. אם תחשבו כעת על האדמה כאן עם כוחותיה כתמונת-הנגד של ההיקף, הרי שלפניכם האדמה מתחת לאדם כגורם ההופך אותו פנימו-החוצה. כלפי מעלה – הקוסמוס מרחיב. כלפי מטה – האדמה הופכת פנים-לחוץ, וכך לפניכם נשאבת התמונה מן הקוסמוס והופכת את האדם כשפנימיותו החוצה בידי האדמה. תוכלו כעת באופן אימגינטיבי להשיב לשאלה: מה היה קורה לולא היו מתחתיך האדמה ומעליך שמי הכוכבים? כך איפוא, אם ברצונכם לבנות אימגינציות אל לכם להגביל עצמכם בשום זמן רק לעיצוב מחדש של מבנה האדם, אלא עליכם להתרגל לראות במעבר מן המוצק אל הנוזלי את כל היקום כמכלול, ולדמות בהדרגה קווי מתאר מוצקים וחדים; הנוזל נלחם בתמידות כנגד המוצק, ושואף לסדר אותו לכלל זרימה, לזרם של היקום כולו. וכך אתם מגיעים לראות בכל את ההתרחבות וההתהפכות פנים-חוץ הללו. אתם מגיעים לחפש בכל את תמונות הנגד.

אתם יודעים שבאמבריולוגיה הנחת היסוד היא שלעולם אין נקודת אחיזה לשאלה מדוע הדברים הם כפי שהם. מתחילים מתא הביצית, עוברים למצבור תאים, רואים שבבת אחת מתהפך הכול פנים-חוץ ונוצרת הגסטרולה. גם את זאת תוכלו לדמות באופן ריאלי רק כך, שמצד אחד במקום בו נמצאים פני השטח מתהווה ההזדמנות שהקוסמוס יוכל לפעול, והיכן שמתרחשת ההתהפכות פנים-חוץ יכולה האדמה לפעול (הדבר מאוייר).

תארו לעצמכם כעת תא אפידרמיס הפונה כלפי פני השטח. תאים כאלה נמצאים בכל. כעת יש לנו תאים המכוונים אל פני השטח. עקרון האדמה שגורם להתהפכות פנים-חוץ ממשיך לפעול באדם, ובאופן זה ממשיכים לפעול בכל גם עקרונות האדמה הללו. בכך מתקיימת תמיד הנטייה לכוון את הנוזל באדם שינוע תמיד בדרך זו, כך שההתהפכות נדחפת קדימה: התהפכות – דחיפה קדימה, התהפכות – דחיפה קדימה; דבר זה מתרחש לכל הכיוונים. כעת תארו לעצמכם שהדבר מתרחש כאילו אלמנט מימי כלשהו היה נע קדימה וקופא על מקומו. כשאתם רואים מנקודת מבט זו איבר כלשהו, בכל מקום תוכלו לראות בו התהפכות שקפאה והפכה למוצק, ומצד שני תוכלו להבחין כיצד הוא מתהפך החוצה. וכך תגיעו לצורת האיברים ולראיה כיצד פועלים הכוחות מהצדדים השונים, ותגיעו לראיית מקורם של כל האיברים הללו באחדות אחת. חייב רק להיות ברור לכם שעליכם לצאת מנקודה מסוימת, מן האלמנט הפלסטי. הצבעתי לכם כבר על כך שיש לתפוס את הצורות באמצעות פלסטיזציה. אולם נסו פעם הלכה למעשה עם חומר פלסטי רך כלשהו לעורר בכם באופן מעשי את ההרגשה כאשר ביד אחת אתם נוטלים חימר וביד השניה דוחפים אותו קדימה. כעת בדקו כיצד מתהווה הדבר. תקבלו הרגשה שרעיון החלל הריק הוא שטות מוחלטת. החלל משתנה בכול באמצעות הכוחות, ובדרך זו תלמדו בהדרגה להבין את כל היסוד הפלסטי.

אם תרצו להבין את האדם באופן פלסטי, תצטרכו כמובן ללכת אל הקיצוני. האין זאת, אני יכול לדמות לעצמי כאן קודם כל את הכדור. אני מדמה שהכדור מתרחב בצד אחד, והצד השני מתהפך כשפנימו החוצה. אך כעת תארו לעצמכם שאתם מתקדמים הלאה, אתם מבצעים התהפכות כה גדולה, עד שאתם יוצאים אל מעבר להתרחבות, ואז תקבלו שני מבנים. המשיכו כעת ותארו לעצמכם שהמבנה אינו פועל רק בצד אחד. תארו לעצמכם שאתם יוצרים התרחבות, התהפכות – התרחבות, התהפכות, ואז יתר התהפכות מלמטה והתרחבות כלפי מעלה, ואז, אם תייצרו שילוש זה, תקבלו את צורתן של שתי כנפי הריאות כשהיא נבנית בצורה פלסטית. כך אתם מפתחים בהדרגה ראיה, כיצד תלוי האדם כולו בפנימיותו בכוחות כאלה. לאחר מכן תעברו לדבר שלהלן.

זהו דימוי חשוב מאד, שיופיע בבהירות במשמעותו הפתולוגית תראפויטית רק כשיצא לאור ספרה של ד"ר איטה וגמן.[1] אז יהיה ברור בפעם הראשונה איזה קשר קיים בין האיברים הגמורים ותפקוד האיברים. ניקח את תפקוד האיברים. תפקוד האיברים הוא יסוד הזרימה המתמשך שמכיל האלמנט הנוזלי; אותו אלמנט עצמו שהשלים את האיבר, הוא זה המעורר את פעילותו, וכך תוכלו לומר: מהי תנועת הנוזלים בקיבה? היא אותו דבר עצמו שמכיל הנוזל שנמצא במה שהפך למוצק בקיבה. תארו לעצמכם את תנועת הנוזלים כשהיא קפואה, ואז לפניכם הקיבה עצמה. לולא היה זה כך לא היה אפשר לרפא שום איבר. אינכם יכולים לפעול על האיבר המוצק אלא רק על האיבר שנמצא בזרימה.

לחומצה צורנית יש אותה פעולה כמו הכליה האנושית. אם אספק לאדם חומצה צורנית באותה דרך הנמצאת בשבָטבַט, אני מקים באזור בו נמצאות הכליות פנטום של כליה. פנטום זה מחליף אז באותו מקום את הפעילות האסטרלית. זו דוחקת את סובסטנציית הכליה הישנה החוצה ומאפשרת לבנות את סובסטנציית הכליה החדשה מתוך הגורם הנמצא בזרימה, כפי שהיא נבנית באופן הכללי תוך שבע עד שמונה שנים. התהליך מואץ הודות לכך שמעוררים את הפנטום הזה. יש להבין שבכל מקום בו קיים איבר, מתקיימת כל הזמן גם הפעילות יוצרת האיברים, וזו קופאת תמיד לכלל איבר. כאן אתם נכנסים אל אדם הנוזלים.

אולם כאן נוסף עוד דבר-מה שונה. אז עליכם להיות מסוגלים לחדור לדימוי: אכן, כשאני מתבונן באדם המוצק אני מקבל את המבנים המצויים בספרי האנטומיה; מה שאנו רואים כאן הוא רק עשרה אחוזים מן האדם. כך הוא הדבר. כל עוד אני מסתכל על קווי המתאר המוצקים הללו באדם המוצק, אז הכבד הינו כבד, הריאה – ריאה, הקיבה – קיבה. אך אם אני עובר כעת אל אדם הנוזלים, אוכל למצוא כיצד זרם הנוזלים הזה מתרכז באופן ייחודי, נאמר, בכבד, ובכך הוא עסוק בבניית כבד מן הנוזלים. אך כל איבר שואף להיעשות לאדם כולו. נטייה זו קיימת למעשה בכל איבר באדם הנוזלים, כך שעלינו לדמות: אם אני כורת את הכבד הוא נשאר כבד. אך אם אני מוציא את הנוזליות שממנה נבנה הכבד, יש לה הנטייה להיעשות לאדם כולו. זאת עליכם לדמות באימגינציה: מצד אחד הנטייה ליטול קווי מתאר, ומצד שני לחדור הכל.

אם מתייחסים לכך ברצינות, פני הדברים הם כאלה. בנוסחאות המנטריות נעוצה ההתחלה לכך שתוכלו אתם עצמכם לומר את אשר אמרתי כאן. בכל נמצאת ההתחלה להגיע בעצמכם אל האימגינציה. מי שמתחיל לבצע מדיטציה נמצא בתחילה באושר פנימי עצום, אולם מנקודה מסוימת ואילך, כאשר העניין מתחיל להיות רציני, מתחיל להתקומם משהו, משום שהעניין נעשה מאד מסובך. אם אין ניגשים עם רצינות יוצאת דופן למדיטציה, אזי מי שמחפש את לוציפר ימצא את התמונה של אהרימן, ומי שמחפש את אהרימן יקבל את תמונת לוציפר. המדיטציה פועלת אז באופן כזה שמקבלים את ההפך ממה ששואפים אליו. זהו הקושי. לרוב מאבדים את הסבלנות. אין מדובר בזמן, אלא בשימוש האינטנסיבי בסבלנות, ואז חמש דקות למדיטציה יהיו בנסיבות מסוימות זמן ארוך. אך אין זה משנה אם מאבדים את הסבלנות לטווח זמן של חצי שנה או חמש דקות – זה היינו הך. חייבת להיות לכם הסבלנות, ואז תראו כיצד אתם מתחילים להבין את הדברים, וכיצד תוכלו לעבור מן האדם המוצק אל האדם הנוזלי.

לאחר מכן תזדקקו לעקרון המוסיקלי, וזאת כאשר תעברו לאלמנט האויר באדם. כאן חייבים אתם להבין את תהליך הנשימה, ואם אתם מבצעים באמת מדיטציה, תשימו לב לנשימתכם. ובאופן פנימי משורטט אז האדם האסטרלי, אדם האויר. עליכם ללמוד אז לחוש: האדם עובר עדיין בעולם ללא הכרה עצמית. כעת הוא לומד לחוש, לחוש עם נשימתו. זהו דבר המופיע לראשונה, שכאשר יש לאדם ההרגל לחשוב מתמטית, וגם איכותנית, הוא מגיע לפתע לכך שיאמר: האם אתה מהווה שלושה חצאים? הוא מתקדם כאילו היו לו שלושה חצאים. מהיכן נובע הדבר? מכך שהוא מתחיל לחוש באמצעות הנשימה שיש לו מצד אחד ריאות שמתחלקות לשלוש, ומצד שני הרגשת-ריאות של שני חלקים. וכך, כשהוא חווה באמצעות האויר את העיצובים הפנימיים בפרופורציה, יכול האדם לעלות לאלמנט האויר האסטרלי.

וכשמסוגל אדם להקשיב לעצמו בצורה מדויקת בדיבור, זוהי הדרך ללמוד באמת את מערך האני. תוכלו לקבל את מערך האני – תחילה במדיטציה ואחר כך בעלייה אל הבנה אמיתית, כאשר אתם נוטלים יונק כלשהו, הבה נאמר כלב, שלד, ומתעמקים בצורה חזקה בחלק האחורי ובחלק הקדמי. החלק האחד אינו אלא מודיפיקציה של השני. כעת עליכם לעבור אל היסוד הקוסמי ולבנות במחשבה את הצורה האחורית באמצעות כוחות ירח ואת הצורה הקדמית באמצעות כוחות שמש; עליכם לדמות כאילו רואים את השמש והירח, ואז לפניכם בצד-הירח החלק האחורי של החיה ובצד השמש חלקה הקדמי. אז תארו לעצמכם שנוצרת כעת מודיפיקציה מן השמש והירח בעבור היציבה הזקופה של האדם, ותקבלו את הטרנספורמציה. הנושא כולו מוכנס אז לתחום מסוים, וכך תוכלו להגיע גם למערך האני. אך עליכם להתקדם בדרך זו: החלל חייב להיעלם ביסוד הפלסטי, הפלסטי ביסוד המוסיקלי והמוסיקלי במה שעשוי להיות לו חוש.

אם תתקדמו כך תגיעו להיקף הכולל וזוהי למעשה הדרך הבריאה ביותר, בעוד שאלמלא כן תגיעו לבלבול מוחלט. עליכם להתחיל מן העקרונות הללו ולא מהפרטים.

—————————————————————————————–

  1. ד" רודולף שטיינר, ד"ר איטה וגמן: קווי יסוד להרחבת אמנות הרפואה, יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *