הקרמה של היעוד המקצועי – 09

הקרמה של היעוד המקצועי

מאת רודולף שטיינר

GA172

10 הרצאות שניתנו בדורנאך בנובמבר 1916

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 9      26 בנובמבר, 1916

הקשר של האדם עם ההיררכיות. סטיותיהם של בני האדם מזמינות כוחות הרסניים מהקוסמוס. ההרחקה של הסובסטנציה האלוהית מתוך המילה. כיצד יכול האדם של זמננו למצוא את דרכו אל הכריסטוס? ג'מז וואט. טכנולוגיה מודרנית כמגיה דמונית.

אחת הביקורות נגד מדע הרוח הנשמעות מפי תיאולוגים רבים ואחרים המאמינים שהם עומדים על יסודות כריסטיאניים, אך אינם מבינים אותם נכון, היא שמדע הרוח מדבר על מספר גדול של היררכיות הכוללות ישויות העומדות מעל האדם בעולם הרוח. כפי שאתם יודעים, אנו מדברים על היררכיות רוחיות הכוללות את האנגלוי – המלאכים, את הארכיאנגלוי– מלאכי העליון, את הארכאי, את האקזוסיאי, וכו'; אנו מדברים על הממלכות האלה של העולמות העל-חושיים הגבוהים בדיוק כמו שאנו מדברים על ממלכות בעלי החיים, הצמחים, המינרלים והאלמנטלים בעולם הארצי. בנוסף לכך, ברור לנו למדי שהחיים האנושיים מתחלקים לשניים. חלק אחד מתרחש בין הלידה למוות. במשך חיים אלה, או בשל החיים האלה, האדם יורד מהעולם העל-חושי אל הממלכות של הישות האנושית, ולממלכות של בעלי החיים, הצמחים והמינרלים שבסביבתו הפיזית. כאשר אינדיבידואל עובר דרך שער המוות, מתחיל החלק האחר של חייו; הוא (או היא) עולה אל הממלכות הגבוהות יותר שגדלות מלמטה למעלה, בדיוק כשם שהממלכות האחרות יורדות מלמעלה למטה. האינדיבידואל עולה לממלכות של המלאכים, מלאכי העליון וכו'. אדם של ימינו המאמין, אך מבלי להבין זאת, שהיסודות שלו הם אלה של הכריסטיאניות מתנגד במיוחד להשקפה זו לגבי הישויות שיש להן את מקומן במרחב העל-חושי, כלומר המלאכים, מלאכי העליון וכו'. במיוחד אלה שמאמינים על עצמם שהם מתקדמים במידה יוצאת מן הכלל בהשקפתם הנוצרית יטענו שידע זה לגבי ההיררכיות והישויות הרוחיות מייצג נפילה בחזרה לפוליתיאיזם עתיק או, כפי שנאמר, למעין פגאניות. לדעתם, השליחות של האדם בן זמננו הוא דווקא לא להציב שום דבר בינו לבין אלוהים, אלא לחיות בעולם בהתבוננות במה שנמצא מול חושיו, ואז למצוא את דרכו ישירות לאלוהות ללא התיווך של מלאכים, מלאכי עליון וכו'. אנשים רבים חושבים שזה נשגב במיוחד לעמוד כך, ללא כל תיווך, פנים מול פנים עם האלוהים שלהם.

אתם עשויים לשמוע מכיוונים רבים את ההתנגדות הזאת נגד מדע הרוח. היא מצביעה על כך שדווקא בחוגים ההם אין כל הבנה לגבי הצרכים הרוחניים האמיתיים של העידן שלנו, מאחר שאין זה חשוב האם האדם מדמיין שהוא מסוגל למצוא את דרכו לאלוהיו, אלא האם הוא באמת מסוגל לעשות זאת. מה שחשוב באמת הוא לא השאלה האם האדם מדמיין שיש לו תפיסה לגבי אלוהיו, אלא האם יש לו באמת תפיסה כזו. מנקודת המבט שלנו, עלינו לשאול מהי באמת התפיסה של אנשים אלה כאשר הם אומרים: "איננו רוצים כל תיווך באמצעות ישויות רוחיות אחרות, אלא נעלה ישירות מתוך הנפש שלנו לאלוהים." מהי התפיסה של אנשים אלה? האם באמת יש להם תפיסה של אלוהים כאשר הם מדברים עליו? כאשר אדם מדבר על אלוהיו, האם הוא תופס מהי המשמעות של המושג אלוהים?

התפיסה בה הם מחזיקים איננה כזו, אלא משהו שונה לחלוטין. כאשר אנו בוחנים את כל המושגים שאינדיבידואלים כאלה יוצרים לעצמם לגבי האלוהים שלהם, מה באמת מייצגים מושגים אלה? הם לא מייצגים אלא את הישות של מלאך, וכל מי שטוען שהוא מסתכל ישירות מתוך נפשו למעלה על אלוהים למעשה מסתכל רק על מלאך. אם תבדקו את כל התיאורים המוגשים על ידי אנשים כאלה, אין זה משנה עד כמה נשגבים הם נראים, תגלו שהם אינם מתארים אלא מלאך, והם למעשה דורשים שתחת השם אלוהים לא נחשוב על שום ישות יותר גבוהה ממלאך. למשל, מה שנקרא אלוהים בפרוטסטנטיות המודרנית, האלוהים שפרוטסטנטים מדברים עליו כל כך הרבה, הוא אינו אלא אחד המלאכים. העובדה החשובה היא לא האם אדם מדמיין שהוא מוצא את הדרך אל האלוהים הגבוה ביותר, אלא לְמה אדם כזה מוצא את דרכו באמת. לכן, בדרך זו, אנשים מוצאים את דרכם רק למלאך שלהם – אני אומר למלאך שלהם מפני שזה חשוב.

כאשר אנו מפנים את תשומת ליבנו קודם לישויות של ההיררכיות הנמוכות ביותר – הארכאי (ישויות האישיות, כפי שקראנו להם גם כן), ארכיאנגלוי (או מלאכי עליון) ומלאכים – אחריהם בא האדם, ממלכת בעלי החיים, ממלכת הצמחים וממלכת המינרלים:

ארכאי  = ישויות האישיות

ארכיאנגלוי  = מלאכי עליון

אנגלוי  = מלאכים

אדם

בעלי חיים

צמחים

מינרלים

אם אנו מפנים את תשומת הלב לישויות אלה שהן יחסית הנמוכות ביותר, עלינו לזכור רק את מה שכבר הסברנו כדי לדעת שהארכאי, ישויות האישיות, הינן גם ישויות הזמן. הם הכוחות השולטים במהלך כל תקופת זמן; הם מה שחי כרוח בתקופת זמן כלשהי. אנו חיים כיום במערכת יחסים רוחית שונה מזו של היוונים או הרומאים העתיקים, מפני שרוח זמן אחרת שולטת בנו, רוח שהינה כמובן ישות נעלה ביותר.

ויש לנו את הישויות הנקראות ארכיאנגלוי, ששליחותן היא לכונן הרמוניה בין בני האדם על כדור הארץ; לכן במובן מסוים הם גם המנהיגים והמדריכים של העמים. המלאכים, שעומדים ישירות מעל האדם, מדריכים ומובילים אותו דרך שערי המוות, כך שיש לו לצידו את המלאך שלו מהמוות ללידה חדשה ושוב כאשר הוא נולד לחיים חדשים. השליחות של המלאכים היא להדריך את האדם האינדיבידואלי דרך חיים ארציים חוזרים.

כעת הגענו למטה, לאדם. בקיומו הארצי כיום, האדם זוכר רק את חייו בגוף הפיזי. הזיכרון של המלאכים משתרע הרבה יותר רחוק, ורק הודות להרחבה גדולה זו של זיכרונם הם יכולים להדריך ולכוון את החיים הארציים החוזרים של האדם. אך התיאולוג המודרני לא מסוגל לחשוב בצורה נכונה אפילו על המלאך, מפני שהוא אינו כולל את תפקידו של המלאך להדריך את האינדיבידואל דרך חיים ארציים חוזרים. יש לתפוס את העובדה שרק מלאכי העליון, הארכיאנגלוי הם הישויות ששולטות בקשרים האנושיים לאורך תקופות זמן ארוכות. אז אם אנו תופסים את המלאכים כישויות שלמעשה שולטות בחיים של האינדיבידואל, אנו נכיר בכך שמה שגורם לאנשים לרצות לעלות ישירות לאלוהים שלהם היא למעשה אנוכיות חבויה. למרות שהם לא מודים בכך, האמת היא שמה שברצונם לעשות הוא לעלות רק עד לאלוהים שלהם, למלאך שלהם.

הדבר הינו בעל משמעות מעשית עצומה וחשוב ביותר מפני שהוא נושא בחובו זרע מסוים בכך שאנשים מדברים על אלוהים אחד, אך הוא אינו אלא רוח דמיונית. האמת היא שכאשר אדם נכנע לרוח דמיונית זו, כל אחד מדבר על האלוהים שלו, כלומר על המלאך שלו. כתוצאה מכך, במהלך הזמן, כל אדם עובד את האלוהים שלו, כלומר את המלאך שלו. אנו כבר רואים כמה חזק הדחף של האנשים שכל אחד יעבוד את האלוהים שלו. בזמנים המודרניים, האיחוד בין בני האדם עם אותם האלים שהם משותפים לכולם נעשה מוגבל למדי. הדגש שכל אחד שם על האלוהים שלו הפך לבולט מאד. האנושות התפרקה לחלקים קטנים. כל מה ששורד הוא רק המילה אלוהים, שנשמעת אותו דבר לכל האנשים שמדברים את אותה השפה, אך כל אינדיבידואל תופס אחרת את המילה הזאת; זאת אומרת את המלאך שלו. הוא אינו מתרומם אפילו למלאך העליון שמכוון את החברה.

בבסיס הדבר עומדת אנוכיות חבויה, אבל אנשים לא מודים בכך. אך כאשר אנו מהרהרים בדבר, אנו רואים שזאת אמירה חשובה מפני שהאדם באמת חי בשקר בכך שהוא מכחיש שהוא מסתכל למעלה על המלאך שלו, כאשר הוא טוען שהוא מסתכל למעלה לאלוהים האחד והיחיד. הוא חי בתפיסה מעורפלת, באשליה פנימית, במאיה פנימית, ויש לכך תוצאות חשובות. כאשר אנו נכנעים לאשליה פנימית זו ולתפיסות דמיוניות, אנו לא משנים את המציאויות הרוחיות שנוצרות בעקבות התפיסה הנכונה או הבלתי נכונה שלנו. כאשר אדם מסתכל על המלאך שלו אך לא מודה בכך, ומאמין שההפך הוא הנכון ושהוא מסתכל למעלה על אלוהים, בעוד שהוא לא מסתכל אפילו על מלאך עליון, הוא מכהה את נפשו באמצעות תפיסה שקרית זו. הבלבול של הנפש נוכח בכל מקום כיום, אך כאשר הנפש מבולבלת והמומה, התוצאות לגבי האבולוציה האנושית הן הרסניות. זה כך מפני שהכהות של הנפש מביאה לדיכוי של האני, לערפול של האני, ואז כוחות אחרים שלא אמורים לפעול בנפש מתגנבים פנימה. כלומר, במקום המלאך, שהאדם רצה לעבוד אך שהוא קורא לו בטעות "אלוהים", מתגנב מלאך לוציפרי, ומה שקורה בהדרגה זה שהאדם מתחיל לעבוד לא את המלאך, אלא את המלאך הלוציפרי. ואז מתקרב המדרון שמוביל את האדם למטה מפני שהוא קרוב להתכחשות מוחלטת לאלוהים; כלומר התכחשות של המלאך שלו, שתמיד קשור להתכחשות של האני האמיתי. הראתי לכם דוגמה לכך בספר של לבלה (Leblais), מטריאליזם ורוחניות, שנאמר בו שלחתול יש אני בדיוק כמו לאדם, והסופר מדבר על "הכוהן הגדול של הכלבים"!

לכן, עלינו להבין שמנקודות מבט רבות, התשובה לשאלה: מי אשם במטריאליזם של זמננו? חייבת להיות: הדתות אשמות, הכתות הדתיות. הם מחשיכים את תודעתו של האדם ושמים מלאך במקום אלוהים, ומלאך זה מוחלף לאחר מכן במלאך לוציפרי תואם. במהרה המלאך הלוציפרי מוביל את האדם למטריאליזם. זהו הקשר המסתורי בקרב כתות דתיות אגואיסטיות גאוֹת, שאינן מוכנות להקשיב לשום דבר שעומד מעל רמת המלאכים, אך טוענות בגאווה ללא גבול שהן מדברות על אלוהים, כאשר למעשה הן מדברות רק על מלאך, וגם עליו רק באופן חלקי. בסופו של דבר, יהירות בלתי תיאמן זו, שלעתים קרובות קוראים לה ענווה, הייתה מוכרחה להוביל למטריאליזם. כאשר אנו זוכרים זאת, אנו רואים קשר משמעותי ביותר; כלומר, באמצעות ההבנה המוטעית שמובילה לכך שאנשים יפָרשו את המלאך האישי שלהם כאלוהים, עולה הנטייה למטריאליזם בנפש האנושית. בבסיס הדבר עומד אגואיזם לא מודע שמתבטא בכך שהאדם מתוך זלזול אינו עולה לידע של עולם הרוח ומקווה למצוא קשר ישיר עם אלוהיו רק מתוך עצמו. כאשר שמים לב למה שאני מציין כאן, ניתן להבין לעומק דברים רבים שמשחקים תפקיד בהווה. יש רק דרך אחת להימנע מלפרש לא נכון את אלוהים, והיא להכיר בהיררכיות רוחיות. אז אנו יודעים שהדתות של ימינו אינן עולות מעל ההיררכיה של המלאכים.

כאשר אנו שוקלים זאת, אנו נמצאים פחות או יותר בתחום של מה שהאדם מפתח בחייו המודעים, אבל הרבה ממה שחי באדם הוא גם לא מודע, או לא מודע באופן ברור. נוכל לומר שהקשר בין האדם למלאך שלו הוא קשר אמיתי, אך גם הקשר שלנו עם ההיררכיה של מלאכי העליון וההיררכיה של הארכאי היא אמיתי. כאשר אנו טועים באופן בו אנו מפרשים את המלאך, טעות שנעשית פחות או יותר במודע, הדבר מוביל גם כן באופן פחות או יותר מודע להשקפה מטריאליסטית לגבי העולם, לא במקרה של האדם האינדיבידואלי אלא בהדרגה לאורך זמן. כאשר אנו מדברים על הקשר של האינדיבידואל עם המלאך שלו, אנו עדיין עוסקים במובן מסוים בתהליכים המודעים של הנפש האנושית. אך בקשר של האדם להיררכיה של מלאכי עליון, אנו עומדים כבר באמצע משהו שעליו האדם יודע מעט מאד; משהו שעליו הוא מדבר הרבה מידי פעם, אך אודותיו הוא אינו יודע כמעט שום דבר. כיום כמובן יש וידוים המכוונים ישירות לא אל ההיררכיה של מלאכי העליון אלא לעתים קרובות אל מלאך עליון אחד – אין זה וידוי שמקבל ביטוי ברור, אלא מדובר יותר בנטייה של הרגש אל מלאך עליון זה או אחר. לפחות בתחום אחד הדבר נשא פרי בולט במהלך המאה ה-19: בעליה של רעיון הלאומיות. רעיון זה מושרש ברצון לא מודע להתעלם משיתוף הפעולה בין מלאכי העליון ובמקום זאת לאמץ תמיד מלאך עליון אחד. יש משהו אגואיסטי ביסודות של התופעה הזו, כמו כן בנטיית האדם למלאך אחד, אך כאן מדובר באנוכיות מסוג חברתי.

כעת, אולי נרצה לתאר מה מופיע מתוך נטייה חברתית-אגואיסטית כלפי מלאך עליון אחד, כשם שהמטריאליזם מופיע במודע מתוך פירוש מוטעה שניתן למלאך. אך כאן אנו הולכים על קרח חלקלק ולא ניתן לדבר על כך בימינו.

עוד יותר מעורפלים הקשרים של בני האדם עם הארכאי, ישויות הזמן. קשרים אלה בלתי מודעים בטבעם. בני האדם עומדים לפחות בסוג של קשר עם המלאכים. למרות שהם לא מודים בכך, עדיין, כאשר הם אומרים "אני מאמין באלוהים", הם מודים בכך באופן המוטעה שציינתי קודם. אבל אם הם רוצים לקיים לפחות איזשהו קשר עם המלאכים, הקשר שהם מנסים להיות בו עם מלאכי העליון ברגשות ובתחושות שלהם איננו תואם את רוח הזמן שלנו. כאשר הם טוענים שיש להם איזה קשר בגלל הדם שלהם או משהו דומה, קשר זה הינו שקרי בזמן הנוכחי. הוא מוביל לדרכים שקריות שאינני רוצה, אינני יכול, לתאר היום, אבל הן דומות לאלה שהם פוגשים מול ישויות הזמן. אנשים יאמצו אותן בצורות שבהן רוח הזמן שלהם מופיע בפניהם. רק זכרו איך אנו משתדלים באמצעות מדע הרוח לעמוד נגד ייצוג אגואיסטי זה כאשר אנו מתארים את רצף התקופות כל אחת עם המאפיינים המיוחדים שלה, ומאפשרים להן לפעול עלינו. על ידי כך, הלב והנפש שלנו יכולים להתרחב ולהשתרע לאורך כל האבולוציה של כדור הארץ, ולמעשה לאורך כל האבולוציה הקוסמית, וכך ניתן להגיע לפחות במחשבות שלנו לקשר עם ישויות הזמן השונות. אך האנשים של היום לא מוכנים לכך. יש לתאר חלק גדול ממה שרק נרמז כאן אם ברצוננו לראות את הדרכים השקריות שאנשים צועדים בהן בגלל האנוכיות הזאת לגבי רוח הזמן. יכולתי להציג בפניכם מתוך יצירה ספרותית[1] תמונה קודרת, המתוארת בצורה יוצאת מן הכלל, של הזמן הנוכחי שלנו. דרכים שקריות כמו אלה שמתוארות שם קשורות למערכת היחסים השקרית הזאת עם רוח הזמן. אך כאשר אנו פוגשים נתיבים שקריים אלה ביחס לרוח הזמן, אנו נכנסים לתחום חשוב ביותר. כאשר אדם שמחליף את אלוהים במלאך שלו ועובר מהמלאך שלו למלאך לוציפרי, זהו בלבול באמונה, בהכרה בהשקפת עולם, בלבול אשר הינו, במובן מסוים, אינדיבידואלי. הדבר הבא יכול להיות בלבול של עמים שלמים; ועם זאת, היא נשארת סטייה בקרב בני האדם בדרך מסוימת, ואפשר תמיד להאשים את הסטיות האנושיות על התוצאות. אך כאשר אנו מתקדמים לרוח הזמן ונופלים לטעות ביחס אליה, אז בטעויות שלנו אנו מתנגשים עם הקוסמוס. יש קשר מסתורי בין הטעויות ביחס לרוח הזמן לבין ההתחלות של מה שהאדם מביא על עצמו מבחינה קוסמית. כל אחד מכם יקבל את מה שאני אומר עכשיו באופן הטוב ביותר שאתם יכולים. דבריי נאמרים מתוך מדע הרוח וחקר עמוק, אך היה עלי לדבר למשך חודשים שלמים לו רציתי להביא חקירות אלה בפניכם באופן מפורט.

הטעויות שהאדם עושה ביחס לרוח הזמן מתנגשות עם אירועים קוסמיים, ואירועים קוסמיים אלה מחזירים מכה. התוצאה מכך שהם מובאים לתוך חיי האדם – בהתחלה, בהתחלותיהם – הינה התנוונות, דקדנטיות, שמתפשטת אף לגוף הפיזי, מביאה מחלות ותמותה וכל הקשור אליהן. אולי בעתיד לא כל כך רחוק האנושות תבין שדברים רבים שהאדם עושה במישור הפיזי, כאשר יש להם אופי כזה שהם מהווים הפרה אפילו עד לרוח הזמן, מעוררים כוחות הרסניים באבולוציה של כדור הארץ, שהשפעותיהם מגיעות עד למחלה ולמוות. אם תשאלו את עצמכם על בסיס התובנות שכבר רכשתם האם הרבה ממה שקורה לאחרונה אינו מהווה הפרה של רוח הזמן, תוכלו לענות שקשרים עמוקים אלה שמגיעים עד למחלה ולמוות מהווים פיצוי על כל מיני חטאים נגד רוח הזמן.

אנו יודעים היטב שהאנשים החכמים של היום רק צוחקים כמובן, כאשר נאמרים דברים כאלה. הם יודעים מתוך ההשקפה המדעית שלהם לגבי העולם שזה סתם שטות, כפי שהם אומרים, להניח שמה שאדם עושה, מה שאנשים עושים במערכות היחסים שלהם, יכולים לגרום לאירועים מסוימים בספרה האלמנטלית. אך לא רחוק הזמן בו אנשים יאמינו בכך פשוט מפני שיוכלו לראות זאת.

מה שחסר בעידן שלנו כדי שנגיע לראיה אמיתית של העולם, ראייה שמסוגלת לתמוך בחיי האדם, הינו הרצינות. זו הסיבה שבגללה אחת הדרישות הראשונות מאלה שנכנסים למדע הרוח היא לפתח רצינות זו בהשקפת העולם שלהם ולנסות באמת לחדור אפילו במעט את מהלך האבולוציה האנושית. לעתים קרובות הדגשנו את העובדה שהאבולוציה של העולם מקבלת באמת משמעות רק דרך המיסטריה של גולגולתא, וכבר הבאנו שיקולים רבים שחשפו את המיסטריה של גולגולתא באור מלא משמעות. אך התיאור שלנו חייב להיות יותר ויותר מדויק אם ברצוננו להבין את מלוא המשמעות של אירוע זה. ניתן לשאול את השאלה כיצד מגיעה נפש האדם באמת לכריסטוס. אפשר לומר שמאחר שכריסטוס הינו כמובן ישות גבוהה יותר מאשר כל הארכאי, חייבים למצוא את הדרך אל כריסטוס. הנתיבים שדתות רגילות משתמשות בהם אינם מובילים לכריסטוס אלה במקרה הטוב למלאך, כפי שראינו. אנשים יכולים להתנהג כפי שהם מתנהגים היום בשמם של מלאכים שונים ואף מלאכי עליון, אם הישויות הלוציפריות תפסו את מקומן של ישויות פרוגרסיביות. אך אי אפשר להתנהג כך בשם כריסטוס מאחר שבלתי אפשרי לחלוטין ששני בני אדם שעוינים זה את זה יתוודו לכריסטוס. אני חושב שלא קשה לראות זאת, מפני שהדבר ברור מאליו. זה אפשרי כאשר אדם אומר את השם כריסטוס, או אדון– כפי שכריסטוס אמר – והוא מתכוון רק למלאך שלו, אך זה בלתי אפשרי כשהאדם מדבר באמת על כריסטוס. כך שיכולה לעלות השאלה כיצד, באמת, הנפש מגיעה לנתיב שמוביל לכריסטוס. אנו יכולים לגשת לפתרון בעיה זו בדרכים שונות, וכאן אנו נלך בדרך שהגענו אליה באופן טבעי משיקולים רבים.

כיום אנשים יודעים מעט מאד על העבר. הם יודעים הכי פחות מדוע דברים מסוימים נמסרו מדור לדור. במקרה הטוב הם יודעים שהם נמסרו, אך אינם יודעים מדוע. למשל, על פי המסורת – ועל זה אפשר לקרוא בכל מיני ספרים אזוטריים, אפילו בספרים אודות הבונים החופשים – שהיו מיסטריות בזמנים העתיקים. היו ארגונים סודיים שבהם המיסטריות, כפי שהשם מרמז, הכילו סודות שהיו באמת סודות גם במובן החיצוני. כלומר, מישהו שמצא גישה למיסטריות קיבל מידע על דברים מסוימים שהוא התחייב לא לדבר עליהם חוץ מאשר עם אנשים שגם הם היו קשורים כמוהו למיסטריות אלה; היה זה חוק חמור שאין לחשוף את מה שנמסר במיסטריות. הייתה זו אחת העבירות הרציניות ביותר לדבר על סוד שמקורו במיסטריות בטווח השמיעה של מישהו שלא עבר חניכה, ועבירה זו הייתה נענשת בחומרה, אך הייתה עבירה חמורה באותה המידה כשמישהו שלא היה מוסמך לשמוע היה מקשיב. כל עוד היו קיימות המיסטריות במובן העתיק שלהן, היו מצייתים לחוק הזה בצורה הקפדנית ביותר. מדוע זה היה כך? מדוע זה קרה בצורה הזאת?

אתם מבינים, היום מדברים הרבה על המיסטריות, במיוחד אנשים שאומרים כל מיני מילים יפות ורוצים להתמרמר קצת במה שהם אומרים. במיוחד כשיש הרבה דיבורים על הדברים האלה מבלי שיהיה גם הרצון ההכרחי כדי להבין אותם, כפי שקורה בקרב הבונים החופשיים, נוהגים לעשות הרבה שטויות; אנשים מדברים על דברים כאלה באופן שטחי, מבלי לדעת הרבה עליהם. הם לא שמים לב האם הדברים קשורים לעובדות או הדיבורים אינם אלא מילים. אולי יש לנו חוויות מדהימות ביותר שקשורות לדברים האלה, ואין לי כל רצון להעביר עליהן ביקורת או לגנות אותן, אך העניין הינו רציני מדי בכדי שנמשיך הלאה מבלי להזכיר אותו. למשל, יכול לקרות הדבר הבא. אדם זה או אחר הינו חבר באחת האגודות שקרואות בכל מיני שמות של אחווה וטוענות שהן מגנות על המיסטריות. אדם כזה – ואני אומר כאן עובדות – בא אליכם ומבקש מידע על דבר שנראה שמעניין אותו – לפחות במילים – אך שאותו הוא לא באמת מסוגל להבין. מאוחר יותר שומעים שהוא נושא נאומים בכל מיני מקומות על הדברים הללו ומה שהוא אמר פחות או יותר חסר ערך. אין שום תועלת בלדבר עם אנשים אלה שקיבלו חינוך מוטעה וקלוקל מאד דרך האחוות האוקולטיות, מפני שהם לא נכנסים למה שבאמת חשוב. רק כך יכול לקרות למשל, שלא מזמן פורסם ספר מאת מרצה וסופר מוכר, אדם בעל מחשבה חופשית לגבי הסודות של הבונים החופשיים, שכמובן אינו מכיל אלא את הדברים הרדודים ביותר. את הנונסנס הזה לוקחים ברצינות אפילו אלה ששייכים לאחוות אוקולטיות כביכול.

כעת אנו נזכיר תכונה אמיתית שקשורה לפרקטיקה של המיסטריות, תכונה שהתפתחה מתוך האבולוציה של האנושות. הדגשתי לעתים קרובות את העובדה שהאנושות השתנתה במהלך האבולוציה הארצית ושהתרחש חיתוך חשוב באבולוציה זו כאשר כריסטוס עבר דרך המיסטריה של גולגולתא. אם ברצוננו לבחון תכונה חיונית ביותר של אבולוציה זו ביחד עם אחרות שכבר הזכרנו, עלינו לומר שכאשר אנו חוזרים לאחור לזמנים שקדמו לתקופה היוונית-לטינית, ובמיוחד עם אנו חוזרים עד למאה החמישית, שישית ושביעית לפני כריסטוס – אולי עדיין נהיה בתוך התקופה היוונית-לטינית, אבל נמצא יותר אם נכנס לתקופה המצרית-כלדאית או אפילו עד לתקופה הפרסית – אנו מגלים בכל מקום שכל מה שנאמר על ידי האדם היה בעל משמעות שונה לחלוטין עבור שאר האנושות מאשר המשמעות שהייתה לו למשל אפילו במאה השביעית והשמינית לאחר המיסטריה של גולגולתא. המילים שאדם אחד אמר לאדם אחר היו בעלות משמעות אחרת לגמרי במשך התקופה בה עדיין היו קיימות התכונות העתיקות האטוויסטיות של הנפש, שהובילו אף לראייה רוחית אטוויסטית, מאשר מאוחר יותר, אפילו היום. אז הייתה במילה, הודות לכוחה הפנימי, מעין כוח סוגסטיבי; במילה שכן כוח רוחי-אלוהי מורש רב. כאשר האדם דיבר, גם המלאך שלו דיבר בצורה מסוימת מההיררכיות הגבוהות.

מתוך עובדה זו תוכלו לדמיין שהתקשורת בעל פה באותם ימים עתיקים הייתה משהו לגמרי שונה מזו שבימינו. אפילו אילו היינו מכירים את כל המיסטריות הללו, לא יכולנו להתבטא היום במילים כמו שהיה אפשרי להתבטא בזמנים העתיקים, מפני שכאשר אנו מדברים במילים עלינו לדבר עם מה שהמילים הפכו להיות באמצעות השפה. במילים יש לנו סימנים קונבנציונאליים. אנו כבר איננו יכולים ללכת אל האדם, ובאותו הכוח שאיתו האדם יכול היה לדבר על כריסטוס במאה השלישית, רביעית או חמישית, לגרום לכך שרעד עדין שהיה כוח מרפא, יעבור דרך הנפש שלו באמצעות המילים: "אתה יקר לליבו של המלאך שלך." את זה כבר אי אפשר לעשות היום; המילים איבדו את האיכות הסוגסטיבית העתיקה שלהן, את הכוח שלהן. כאשר בני אדם דיברו אחד עם השני בזמנים העתיקים, כוחה של האחווה האנושית זרם מנפש לנפש. כשם שאנו נושמים את אותו האוויר כאשר אנו יושבים ביחד בחדר, כך כוח רוחי של מה שהם היו ביחד חי במה שבני אדם אמרו אחד לשני. ככל שהאבולוציה התקדמה, כוח זה הלך לאיבוד. המילה הופכת לפחות ופחות אלוהית.

אם תתנו לעיניכם הרוחיות לשהות עם אמת זו, תוכלו לומר שאולי היו צירופי מילים מסוימים, נוסחאות מילים מסוימות, שהייתה להם השפעה גדולה יותר מאשר לאחרות שהיו בשימוש כללי. נוסחאות מילים כאלה, בעלות כוח גדול בהרבה מזה של מילים אחרות, נמסרו במיסטריות. מאחר שנוסחאות אלה נתנו לאדם שהכיר אותן כוח גדול מעל זה של אנשים אחרים, אתם יכולים להבין כעת שאי אפשר היה לגלות אותן או להשתמש בהן לרעה. זו עובדה אבסולוטית שכאשר הכוהן העברי העתיק הגה בצורה הנכונה צרוף מסוים של צלילים, שאנשים קראו לה המילה, אז קרה שעולם שונה הקיף את בני האדם שאליהם הוא דיבר, מאחר שבזמנים העתיקים הכוח נמצא בצרוף זה של צלילים; כלומר, זה קרה במובן רוחי, אך רוחניות זו הייתה אמיתית.

לכן תוכלו להבין שלא רק להגות את הנוסחאות של המיסטריות למישהו שלא אמור היה לדעת אותן היה מעשה פשע, מפני שכך הופעלה עליו שליטה מסוימת שהייתה בלתי מוצדקת, אלא גם להקשיב היה נחשב למעשה ראוי לגינוי מפני שכך אדם חשף את עצמו לסכנה שהוא יעבור לגמרי תחת כוחו של האדם השני. הדברים הללו אינם מופשטים כפי שאנשים מסוימים רוצים להציגם; הם מוחשיים וקיימים במציאות. הזמנים הם אלה שמשתנים, ועלינו לשים לב לכך. מאז המיסטריה של גולגולתא, למילים אין עוד את המשמעות הזו; אחרת, כפי שאתם יכולים לראות בקלות, לא היה יכול להיווצר חופש אמיתי בקרב בני האדם; במובן מסוים הנפש שלהם הייתה נשארת לא יותר מאשר התוצר של דיבור. המילים היו צריכות לאבד את כוחן הפנימי. אך כוח אחר נכנס אז לאבולוציה הארצית, כוח שיכול היה להחזיר בהדרגה לבני האדם את מה שבא בהתחלה מהמילים, לו רק הם יוכלו למצוא את הקשר הנכון אליו. בני האדם של הזמנים העתיקים למדו לחשוב מהמילים שלהם, ולא היו מחשבות אחרות בזמנים ההם מאשר אלה שבאו מהמילים. אך כוחן של המחשבות יכול היה לבוא מהמילים רק אם הם היו מהסוג שתיארתי. מאוחר יותר הכוח הזה כבר לא היה נוכח.אבל אז הוא הגיע, הישות שיכולה הייתה שוב להחזיר כוח זה למחשבות אם הם היו מלאות בו, אותה ישות שיכולה הייתה לומר: "אני המילה." ישות זו הינה כריסטוס. אך על בני האדם קודם למצוא דרך לגרום לכריסטוס לחיות בנפשם. כריסטוס נמצא שם. אנו יודעים שמאז המיסטריה של גולגולתא הוא כוח ממשי. כעת, כאשר אנו מדברים על הקרמה, אנו רוצים להראות גם כיצד יש לו קשר אליה. מלאך נכנס לקשר עם האדם היחיד בלבד, אך כריסטוס יכול להיות בעל משמעות הרבה יותר גבוהה מאשר כל מלאך עליון מאחר שהוא לא רק איחד אנשים כאן על כדור הארץ בתאום עם רוח הזמן, אלא גם מאחד את החיים עם המתים; במילים אחרות, הוא מאחד את הנפשות שמאורגנות כאן בתוך גוף וגם את אלה שעברו כבר דרך שער המוות. אך עלינו ללמוד להבין קצת יותר טוב כיצד ניתן למצוא את כריסטוס ברוח הזמן שלנו; כלומר, כיצד ניתן למצוא דרך אליו, היות והתחלנו עם השאלה: "כיצד יכול האדם למצוא דרך לכריסטוס היום?"

מעל הכול, חיוני שהאדם שוב יתעלה מעבר להרגל האנוכי של לחיות רק בנפשו שלו. מילות אמת בבשורות בברית החדשה – וכל כך הרבה מילים שאנו קוראים שם לא מובנות במשמעותן האמיתית מפני שהן לא לטעמנו – מילות אמת בבשורות הן: "בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים לִשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם."[2] הרוח של מיסטיקה יהירה שאומרת "כריסטוס ייוולד בנפש שלי" איננה הרוח של הכריסטיאניות. הרוח של הכריסטיאניות אומרת "בְּמָקוֹם אֲשֶׁר שְׁנַיִם אוֹ שְׁלוֹשָׁה נֶאֱסָפִים לִשְׁמִי שָׁם אֲנִי בְּתוֹכָם." אך כדי להסביר את כל הרוח באמירה זו בהקשר של חיים ארציים חוזרים ונשנים, כפי שאנו רוצים לעשות בהרהורים אלה, וגם בהקשר של היעוד המקצועי של האדם היום, עלי לדון במשהו מאד אופייני לעידן שלנו. עלינו ללמוד להתעלות מעל למגבלה האגואיסטית בתוך הטבע האנושי שלנו. במובן שניתן ליישם בתקופה שלנו, עלינו להתעלות מעבר לאנוכיות שלנו על ידי כך שנלמד שוב להכיר את הקוסמוס שהאדם קשור אליו ושממנו הוא נולד, על ידי כך שנלמד לחשוב עליו ביחס לאדם.

האם אתם מאמינים שהמדע של היום מסוגל לחשוב על הקוסמוס ביחס לאדם? זכרו את האמירה של הרמן גרים שציטטתי אפילו בהרצאות ציבוריות: "המדענים שעוסקים במדעי הטבע מתארים מעין מנגנון שבו האדם אינו יכול להתקיים."[3] כיום זה בלתי אפשרי לחלוטין לחשוב על האדם ביחס לקוסמוס על פי ההשקפה המדעית על העולם. אי אפשר לעשות זאת אלא אם כן נלמד קודם לראות את הדברים באופן מוחשי. מישהו בונה מכונה היום ומאמין ששום דבר אחר לא קרה חוץ מהבניה כשלעצמה או מה שנוצר כתוצאה ממנה. אך התמסרות לאמונה כזו משמעותה לגבש אמונה תפלה שלילית, והיא שכיחה ביותר. אמונה תפלה היא אמונה בישויות כאשר הן אינן קיימות, אך אדם יכול גם להביע חוסר אמונה בישויות כאשר הן כן נוכחות, וזו אמונה תפלה שלילית. האנושות מתמסרת לחלוטין לאמונה תפלה שלילית זו מבלי לדעת זאת, מפני שהיא עדיין אינה רגילה לחשוב על הדברים שנכנסים לאבולוציה האנושית כקשורות מבחינה קוסמית ומתוך נקודת מבט מוסרית. הם נחשבות כמכניזם בלבד.

נבחר דוגמה אחת בלבד, אך היא אופיינית לעידן שלנו ודומה לדברים רבים אחרים ששולטים בחיים החיצוניים שלנו – מנוע הקיטור. איזה תפקיד משחק היום מנוע הקיטור! רק חישבו על כמה דברים לא היו קיימים אילולא מנוע הקיטור! לא אומר שכל מה שהאדם צריך נעשה באמצעותו, אך הרבה דברים שמתאימים לרוח האמיתית של העידן מיוצרים בעזרת המכונה הזו.

מנוע הקיטור לא נבנה עד למאה ה-18. לפני כן היו ניסיונות לא מעשיים בלבד. במילים אחרות, נוכל לומר שמנוע הקיטור בעל המשמעות הכה עצומה שנמצאת בשימוש אוניברסלי היום נבנה בצורה מעשית לראשונה ב-1711 על ידי ניוקומן[4] ולאחר מכן מאוחר יותר, ב-1762, על ידי וואט.[5] שני האנשים האלה יכולים להיחשב כממציאים של מנוע הקיטור, לפחות במובן שאנו מדברים היום עליו ועל כל מה שקשור בו.

מה גורם לכך שיכולים להיות לנו מנועי קיטור, שהם באמת אינם המצאה ישנה? מה עומד ביסודות של אפשרות זו? שנת 1769 – וכעת אומר משהו שיראה מוזר מאד לכל מי שחושב באופן מדעי – כאשר וואט בנה לראשונה מנוע קיטור שימושי, הייתה שנה לא רחוקה בכלל מהזמן בו גתה הגה את פאוסט.

למרות שמנוע הקיטור ופאוסט נמצאים במרחק רב אחד מהשני, אולי בהרהורים שלנו נגלה ביניהם קשרים מוזרים. אך קודם עלינו לבדוק במחשבה את מה שקשור לכניסת מנוע הקיטור לאבולוציה האנושית. על איזה עיקרון מושתת מנוע הקיטור? הוא למעשה מושתת על האפשרות של יצירת חלל נטול אוויר, או של חלל שיש בו מעט אוויר. כל האפשרות של בניית מנועי קיטור מושתתת על יצירת ואקום. בזמנים העתיקים אנשים דיברו על horror vacui, הפחד מחללים ריקים. בביטוי זה הם ציינו משהו אובייקטיבי. משמעות הדבר הייתה שחלל תמיד רוצה להיות מלא במשהו; שאי אפשר באמת ליצור משהו ריק; שלטבע יש פחד מסוים מהריק. קודם, הייתה צריכה להיעלם האמונה בפחד מהריק. שנית, היה צריך לקבוע את האפשרות שניתן ליצור חלל שמכיל מעט אוויר או כמעט נטול מאוויר. רק אז היה אפשר לשקול את השימוש במנועי קיטור. היה צריך להסיר את האוויר מחללים מסוימים. אי אפשר דרך שיקול מכני להגיע למושג מוסרי, קוסמי חדש המנוגד למושג המוסרי והקוסמי העתיק של horror vacui. אך מה באמת קורה כאשר יוצרים חלל שאין בו אוויר או שיש בו מעט אוויר על מנת לשים את מה שנוצר כך בשירות האבולוציה האנושית?

הנרטיב המקראי העתיק מספר שהאל יהווה נשף נשימה חיה, אוויר לתוך האדם, וכך הוא נהייה נפש חיה. היה צריך להחדיר אוויר לתוך האדם כדי שהוא יהפוך למה שהוא אמור להיות כישות אנושית ארצית. במשך מאות ואף אלפי שנים, האדם השתמש רק בדילול ובעיבוי של האוויר שהתרחש באופן אוטומטי בהקשר קוסמי. אז הגיע העידן המודרני בו האדם החליט לדלל את האוויר, להסיר את מה שיהווה החדיר, לעבוד בניגוד לאופן בו יהווה יכול לעבוד כאשר הוא מציב בני אדם על כדור הארץ. מה באמת קורה כאשר האדם משתמש בחלל שמכיל מעט אוויר, כלומר מוציא את האוויר מתוך החלל? כאן מופיעה התנגדות ליהווה. חישבו על כך שבעוד שיהווה זורם אל תוך האדם דרך האוויר, האדם מגרש את יהווה כאשר הוא יוצר חלל שמכיל אוויר מדולל. כאשר נבנה מנוע הקיטור באופן זה, אהרימן זוכה באפשרות לבסס את עצמו כדמון אפילו בתוך ישות פיזית ממשית מאד. באמצעות בניית מנועי קיטור, נוצרים התנאים להתגלמות דמונים. אם מישהו אינו מוכן להאמין בהם, הוא אינו חייב; זוהי אמונה תפלה שלילית. אמונה תפלה חיובית היא לראות ישויות רוחיות במקום בו אין ישויות; אמונה תפלה שלילית היא להכחיש שקיימות ישויות רוחיות במקום בו הן ישנן. במנועי הקיטור, מובאים למעשה דמונים אהרימניים לתוך אובייקט פיזי. כלומר, בעוד שהקוסמוס ירד עם האלמנט הרוחי שלו באמצעות מה שהוזרם לתוך האבולוציה האנושית, הרוח של הקוסמוס נדחק החוצה באמצעות מה שנוצר בצורת דמונים. כלומר, התקדמות חדשה, חשובה ונפלאה זו הביאה לא רק לדמונולוגיה, אלא גם למגיה דמונית החודרת לעתים קרובות את הטכנולוגיה המודרנית.

דברים רבים, וכאן אני אומר שוב משהו פרדוקסלי במידת מה, מתגלים כאשר אנו לומדים לקרוא נכון את מה שלעתים קרובות נחשב לדבר הכי פחות משמעותי. בסופו של דבר, הקו הזה [כאן שטיינר כתב קודם את האות i על הלוח ללא נקודה, ולאחר מכן הוא הוסיף את הנקודה מעל הקו] הוא החלק העיקרי של הסובסטנציה החומרית של אות זו, אבל רק הנקודה הופכת אותה לאות i. הנקודה מכילה הרבה פחות מהחלק האחר, למרות שהנקודה היא זו שיוצרת את האות. אדם הנאחז רק באלמנט החומרי באבולוציה של האנושות יראה לעתים קרובות אפילו בחומר רק את מה שמכיל מאה פעמים יותר מאשר הנקודה ולא יראה בכלל את הנקודה. אבל מי שמתבונן יותר מקרוב, מי שלא רק בוהה בתופעות אלא קורא אותן, ילמד לעתים קרובות לקרוא דברים בצורה הנכונה כאשר הוא יקבל רמז עדין. מדהים שבביוגרפיה של ג'יימס וואט מוזכרת העובדה הבאה; אני אתייחס אליה באופן שייראה בלתי שפוי לחלוטין לכל אדם מודרני ואינטליגנטי. אך כמובן, אתם בעצמכם תצטרכו קודם להבין איך לפרש עובדה זו. וואט לא הצליח בהתחלה להשלים את מה שהוא רצה באמצעות ההמצאה שלו, מנוע הקיטור שלו. ההתפתחות של המנוע התרחשה בין 1712 עד ל-1769. כאשר מישהו ממציא משהו, אחרים כמובן יעתיקו אותו שוב ושוב. כך נבנו דברים רבים בין השנים האלו. כאשר וואט הפך את המכונה שלו למעשית באמצעות שכלולים נוספים, הוא השתמש באביזר שהפטנט עליו היה שייך למישהו אחר; מסיבה זו, הוא לא היה יכול להמשיך עד שלא חשב על משהו אחר שיחליף את אותו אביזר. ואז הוא גילה את הדבר שהיה זקוק לו באופן מוזר. כמובן הוא חי בעידן שבו השקפת העולם של קופרניקוס, אותה תיארתי כמשהו מתאים לרוח העידן שלנו בלבד, מזמן הפכה להשקפה הרווחת. וואט חשב לבנות את המכשיר שלו כך שהוא יוכל לקרוא לו "התנועה של השמש והפלנטות." הוא דיבר עליו כך מפני שמה שהדריך אותו היה באמת מה שנתפס במתודה הקופרניקאית כתנועה של הפלנטות סביב השמש. הוא למעשה הוריד והחביא בתוך מנוע הקיטור את מה שמלמדים בעידן המודרני כתנועתם של גרמי השמיים.

כעת זכרו את מה שהסברתי לא מזמן כמשהו שיקרה בעתיד, אבל כעת נוכח רק בהתחלותיו; כלומר שרטטים עדינים יצטברו ועל ידי כך ייווצרו השפעות עצומות. תודה לאל, זה עדיין לא קרה! אך ההתחלה נמצאת בעובדה שמעתיקים את תנועת השמש והפלנטות. מאחר שתנועות השמש והפלנטות הינן בעלות משמעות עמוקה עבור כדור הארץ שלנו כאשר הן מקרינות פנימה, האם אתם מאמינים שאין להם משמעות כאשר אנו מעתיקים אותן כאן בגודל מיניאטורי וגורמים להן להקרין החוצה בחזרה אל תוך החלל הקוסמי? מה שקורה אז הוא בעל משמעות עמוקה עבור הקוסמוס. כאן אתם רואים בצורה ישירה איך אותם רטטים שדיברתי עליהם מתווספים כעת לדמון, ובאמצעותם הוא יכול לפעול החוצה לתוך החלל הקוסמי.

כמובן, אף אחד לא אמור לחשוב שמה שאמרתי כרגע מצביע על כך שיש לחסל את מנועי הקיטור. אם כך היה הדבר, היינו צריכים להיפטר מהרבה יותר דברים, היות וישנם דברים דמוניים הרבה יותר מאשר מנועי הקיטור. כל פעם שמשתמשים בחשמל – ובעוד דברים רבים נוספים – קיימת הרבה יותר מגיה דמונית מפני שהחשמל פועל עם כוחות שונים לגמרי, בעלי משמעות שונה לגמרי בשביל הקוסמוס. ללא ספק, כל מי שמבין את מדע הרוח יבין באופן ברור שאין להפטר מהדברים הללו, שאיננו יכולים להיות ריאקציונרים או שמרנים במובן שנתנגד לקידמה. נכון, המגיה הדמונית מסמנת קידמה, וכדור הארץ ימשיך להתקדם עוד ועוד. בקרוב ההתפתחויות בעולם יאפשרו את היווצרותן של השפעות עצומות שישתרעו כלפי חוץ לתוך היקום. אנו לא מחפשים להיפטר מהדברים הללו או לגנותם, מפני שברור שהם מוצדקים. אך יש לזכור שהיות והם חייבים להופיע מצד אחד במהלך ההתקדמות האנושית, יש ליצור כוחות מנגד כדי להגיע שוב לאיזון. יש ליצור כוחות מנוגדים. הם חייבים להביא לאיזון שניתן ליצור רק אם האנושות תבין שוב את עקרון הכריסטוס, אם האנושות תמצא את הדרך לכריסטוס. לזמן מה, האנושות התרחקה מכריסטוס. אפילו אלה שקוראים לעצמם הנציגים הרשמיים של כריסטוס מחפשים מלאך במקומו. אך יש למצוא את הדרך של הנפש אל כריסטוס. כשם שאנו עובדים כדי להגיע עד לכוכבים הפיזיים ולתוך הקוסמוס בעזרת הדמונים של המכונות, כך עלינו למצוא את הדרך באופן רוחני לתוך העולמות בהם חיים בני אדם בין המוות ללידה חדשה, ששם יש למצוא את הישויות של ההיררכיות הגבוהות. הדבר שאני מרמז אליו כעת קשור למה שכבר הסברתי. בני האדם נכנסים יותר ויותר לתוך קרמה של מקצוע מצד אחד, כפי שהסברתי, ומצד שני יש לנטרל את הקרמה המקצועית באמצעות הבנה של העולם הרוחי, וזה יכול להכין את בני האדם לכך שיוכלו למצוא דרך לכריסטוס.

נוסיף לדבר על הדברים הללו מחר.

———————————————————————————–

  1. אלברט סטפן (Albert Steffen) האוהב האמיתי של הגורל Der rechte Liebhaber des Schicksals
  2. הבשורה על פי מתי 18:20
  3. גרים אמר זאת בהרצאת "גתה" ה-23 בהתייחסו לפנטזיה של לפלס-קנט אודות המקור וההרס של כדור הארץ בעבר.
  4. ב-1711 הממציא האנגלי תומס ניוקומן (Thomas Newcomen) (1663-1729) ביחד עם עמיתו קאוליCowley)), הצליח לבנות מנוע קיטור אטמוספרי שהיה אפשרי להשתמש בו למטרות פרקטיות ב-1712.
  5. הממציא הסקוטי ג'יימס וואט James Watt) ) (1736-1819) לא הצליח בהתחלה להשתמש עבור מנוע הקיטור שלו במנגנון גל הארכובה שהיה כבר מוכר אז מפני שמישהו אחר כבר קיבל פטנט עליו. אך הוא עקף את הבעיה על ידי השימוש במה שנקרא תנועה סיבובית פלנטרית וסולרית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *