הקרמה של היעוד המקצועי – 07

הקרמה של היעוד המקצועי

מאת רודולף שטיינר

GA172

10 הרצאות שניתנו בדורנאך בנובמבר 1916

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 7         19 בנובמבר, 1916

אימפולסים תורשתיים ואימפולסים מחיים ארציים קודמים. ג'ון סטוארט מיל ואלכסנדר הרצן. הפעילויות של אחוות אוקולטיות. בלבצקי והאגודה התיאוסופית. קו הונג מינג. האנציקליקות משנת 1864.

תפקידי כעת הוא להסביר, באופן חלקי במובן מסוים, משהו שקשור ישירות לחיים החיצוניים המעשיים והכלליים של האנושות, כדי לשפוך אור על הקשר הישיר לחיים החיוני למדע הרוח בימינו. אני מקווה שעוד נגיע לאותם החלקים בהרצאות שלנו שנוגעים יותר בחיים הפנימיים. באופן כללי, המטרה הנמצאת במרכז השיקולים שלנו כעת היא להגיע להבנה מדעית רוחית של עמדתו של האדם האינדיבידואלי בחיים המעשיים, המקצועיים. הכותרת שהייתי רוצה לתת להרצאות הללו שאני מעביר כבר תקופת מה היא אודות הקרמה של היעוד המקצועי. לכן יש צורך בבניית בסיס רחב יותר, ועלי להסביר בצורה מקיפה יותר דברים רבים הקשורים לשאלות שאנו דנים בהן.

הסברנו שמה שהאדם משיג עבור העולם בכל מקצוע איננו משהו שיש לבטל כמשהו פרוזאי, אלא כפי שראינו, הוא קשור באופן אינטימי ביותר לעתידו הקוסמי הרחוק. כל אדם משלב את עצמו בצורה מסוימת בתוך הסדר החברתי של החיים. בגלל הקרמה שלו, הוא נדחף למקצוע מסוים, ואף מקצוע אינו יותר פרוזאי או פואטי מהשני. אנו יודעים שמה שהאדם השיג בתוך הסדר החברתי הינו הזרע הראשון של משהו שנועד לא רק שתהיה לו משמעות עבור כדור הארץ שלנו, אלא גם שיעבור אבולוציה כאשר כדור הארץ יתקדם דרך השלבים של יופיטר, ונוס ווולקן. כשמתבוננים בדברים כך, אנו יכולים באמת להגיע להבנה של מהו יעוד מקצועי, לידע של משמעות החיים המעשיים. השליחות של המאמצים המדעיים רוחיים שלנו אינו רק להציג תיאוריות נעימות. עלינו לאפשר למה שיכול להציב אותנו נכון בתוך החיים לנגוע בנפש שלנו כדי שכל אדם יתפוס את מקומו על פי רוח העידן שלנו, עם הארכאי[1] של העידן שלנו. כך האמיתות שלנו נושאות אופי שהוא תמיד חזק דיו בכדי להוות בסיס לחשיבה אמיתית אודות החיים. אנו לא נתענג במושגים מנחמים, אלא נקלוט את אלה שיישאו אותנו דרך החיים.

כאשר ניזכר במשהו שהדגשתי לעתים קרובות, אנו נראה שאפילו למאמצים המדעיים שלנו יש נטייה לנגוע בנפשנו עם מה שבאמת משמעותי בשביל החיים. לעתים קרובות הפניתי את תשומת לבכם לעובדה חשובה שתוך זמן קצר עשויה לשחק תפקיד מדעי חשוב ביותר, לו רק אלה שמשימתם היא לטפח למידה לא יהיו אטומים מדי. היום שמים דגש גדול מאד על התפקיד של התורשה בחיי האדם, ומורים המדברים על המקצוע שאדם נועד לעסוק בו מזכירים גם תכונות שעוברות בתורשה כאשר ברצונם לשפוט את הדברים הקשורים במקצוע העתידי של מישהו שרק עכשיו נכנס לחיים. כמובן הם רק חוזרים כתֻּכִּי על השקפת העולם המדעית העכשווית. אך אלה שדנים בסוגיית התורשה היום מתכוונים לכך שילדים יורשים תכונות מסוימות מהוריהם ומהורי הוריהם במובן פיזי בלבד. המדע החיצוני עדיין אינו מסוגל לפתוח את התודעה להתוודעות לחיים ארציים חוזרים ונשנים ולעובדה שתכונות האדם עוברות מגלגולים קודמים. אנשים מדברים על תורשה, אך ניתן להגיע לדעה נכונה אודותיה רק כאשר אנו מוסיפים משהו שניתן לקלוט כאשר מבינים את תוכן הספרון שלי חינוך הילד לאור מדע הרוח[2]. שם אנו רואים שחיי האדם עוברים דרך תקופה של שבע שנים, בערך עד להתחלפות השיניים; תקופה שנייה עד לגיל 14; תקופה שלישית עד לגיל 21, וכך הלאה עד לגיל 28. ניתן למצוא משהו יותר מעמיק אודות הנושא הזה גם בעלון קטן המכיל את חומר ההרצאה שהעברתי לפני זמן קצר בליסטל (Liestal),[3] בה רציתי שוב להביא מנקודת מבט אחרת את האמיתות הללו לגבי החלוקה של התפתחות האדם בין הלידה למוות לתקופות של שבע שנים. אנו יודעים שעקרונית הגוף הפיזי מתפתח בין הלידה עד לזמן החלפת השיניים, הגוף האתרי מתפתח עד לגיל ההתבגרות המינית, ולאחר מכן מתפתח הגוף האסטרלי.

כעת נפנה את תשומת ליבנו לתקופה בין הגילאים 14 ל-16, כאשר אנו יודעים שהבדלי אקלים, לאום, וכו' יכולים להשפיע עליה. בתקופה זו, בני האדם מתבגרים, כפי שאנו יודעים, ומסוגלים להוליד ילדים. ברור שמבחינת התיאוריה המדעית של התורשה חשוב ביותר להבין תקופה זו, מאחר שעד כה האדם היה חייב לפתח את כל המאפיינים שמאפשרים לו להעביר תכונות לצאצאיו. הוא אינו יכול לפתח יכולות אלו מאוחר יותר, עובדה שהופכת תקופה זו לחשובה בחיים. כמובן, אפשר להעביר לצאצאים תכונות בעלות חשיבות משנית שמתפתחות מאוחר יותר, אך בני האדם בנויים כך מנקודת המבט המדעית שהם נעשים בוגרים באופן מלא בין הגילאים 14 ל-16 מבחינת העברת תכונות לצאצאים שלהם. לכן לא ניתן לומר שהמהותי בהתפתחות האדם לאחר זמן זה יש לו משמעות עבור נושא התורשה. המדע חייב למצוא את הסיבות מדוע בנקודה זו בני האדם מפסיקים לפתח את היסודות להעברת תכונות תורשתיות. אצל בעלי החיים העניין שונה לחלוטין, מפני שהם אינם מתקדמים בחיים אחרי זמן זה. זו עובדה שעלינו לשקול בתשומת לב.

מבלי לדון כאן בדברים רבים נוספים הקשורים בנושא, ברצוני לציין מנקודת המבט המדעית רוחית מה באמת עומד ביסוד הדבר. כאשר אנו מפנים את תשומת הלב לזמן שלפני הלידה, משתרעת בפנינו תקופת זמן ארוכה יותר שבה האדם חי בעולם הרוח בין המוות הקודם ללידה בחיים הנוכחיים. בזמן הזה, מתרחשים התהליכים שתיארתי בקווים כלליים לעתים קרובות. כמובן, כל מה שמתרחש אז בין המוות ללידה חדשה משפיע על האדם וכולל במיוחד דברים רבים הקשורים למה שהוא יפתח בחייו הפיזיים בין הלידה לגיל 14 או 16. את הדבר שהאדם מפתח כאן בלא מודע בעיקר, בין המוות ללידה חדשה הוא מפתח מתודעה גבוהה יותר. בואו נבהיר את העניין היטב. כאן בחיים הארציים האדם חש דרך העיניים וחושים אחרים את העולם המינרלי, את עולם הצמחים, את עולם בעלי החיים, וכ'ו. אך כאשר הוא נמצא בעולם הרוח ביחד עם המלאכים, מלאכי העליון [ארכיאנגלוי], הארכאי, האקזוסיאי, וגם עם אותם בני האדם שעברו דרך שער המוות ויכולים להיות במערכת יחסים קרובה איתו, אז תשומת הלב שלו מופנית, כאשר הוא מסתכל למטה, בעיקר למה שקשור לחיים בתקופת זמן זו. משם, כפי שהסברתי אפילו בהרצאות אזוטריות, נקבע כל מה שעומד מאחורי התורשה. מתוך תמונה שכבר הצגתי בפניכם,[4] אנו יודעים שבתור שארית מהתהליכים בין המוות ללידה חדשה, כל מה שמהווה תוצאה מחיים מקצועיים קודמים מופיע בפיזיונומיה, בתנועות הידיים ובכל הנטייה התורשתית. כך במשך תקופת חיים זו באמת ניתן לראות באדם, בדרך בה הוא הולך, בתנועות של הידיים שלו, בתנוחה הכללית שלו, את התוצאה של החיים המקצועיים שלו בגלגול הקודם.

אך אז מתחילה התקופה בין הגילאים 14 ל-21, תקופה שעומדת בניגוד מסוים לזאת שקדמה לה. כפי ששמעתם, האימפולסים התורשתיים אינם יכולים להמשיך לפעול באותו אופן בתקופה זו; עבר הזמן בו מתפתחים אימפולסים תורשתיים אלה. המדע עדיין אינו שם לב לעניינים כאלה, אבל כדי שלא יהיה מופרד מכל מציאות, הוא ייאלץ כן לשים לב. אך זו התקופה בה האדם מובל למקצועו החדש באמצעות הפעולה הלא מודעת והמעורפלת של אימפולסים מסוימים המושפעים במידה מצומצמת יותר מהתהליכים שמתרחשים בין המוות ללידה החדשה. במהלך תקופה זו, האימפולסים של הגלגול הקודם משפיעים במידה הרבה יותר גדולה. בעוד שהנסיבות מתפתחות כך, האדם מאמין ביחד עם אחרים שהוא נדחף להיכנס למקצוע זה או אחר רק מפני שקיימות אותן נסיבות חיצוניות. אך למעשה אלה קשורות בצורה לא מודעת למשהו שחי בנפש ובא ישירות מהגלגול הקודם. שימו לב להבדל. במהלך התקופה הקודמת בין הגילאים 7 עד ל-14, הגלגול הקודם, ביחד עם הפירות של מה שהתרחש בין המוות ללידה החדשה, עובר לתוך המבנה הגופני שלנו, וכך הופך אותנו להעתק של המקצוע הקודם שלנו. אך בתקופה שבאה לאחר מכן, האימפולסים כבר אינם פועלים בתוכנו, כבר אינם נטבעים בתנועותינו, אלא מכוונים אותנו לדרך אל מקצוע חדש.

תראו כמה משמעותיים הרעיונות הללו מבחינת החינוך העתידי, אם רק התרבות החיצונית של העולם תוכל להחליט לקחת בחשבון חיים ארציים חוזרים ונשנים, במקום להתייחס לרעיונות פנטסטיים כאל אמת – פנטסטיים מפני שהם לוקחים בחשבון רק חלק מהמציאות, את החלק שמכיל את החיים הנוכחיים בין הלידה למוות בלבד. כאן עלינו לקבל פרספקטיבה של החשיבות לאין ערוך של כניסת מדע הרוח לחוגים הקשורים בחינוכו ובהתפתחותו של האדם, וגם עם השפעתם של חיי האדם על הסדר החברתי החיצוני. כמובן, אנו רואים את הדברים מנקודות מבט רחבות, אך הם קשורים לחלוטין במציאות; מה ששולט על האבולוציה של העולם איננו כאוס אלא סדר – או אף אי סדר, אבל בכל מקרה משהו שניתן להסבירו רק על בסיס של חיים רוחניים. כך שאדם שיודע את החוקים הקשורים בחיים ארציים חוזרים יכול לעמוד מול העולם בדיבור ובמעשה באופן שונה לחלוטין; הוא יכול לומר דברים, או אפילו להניע דברים, שקשורים במהלך של חיי האדם.

אך יש לזכור שבסופו של דבר, כל דבר בעולם נע במחזורים במובן מסוים. אנו בוודאי יודעים על המחזורים הגדולים בעידן הפוסט-אטלנטי: העידן ההודי, הפרסי העתיק, הכלדאי-מצרי, היווני-לטיני, העידן שלנו וזה שיבוא אחריו. נפשות אדם נולדים פעמים רבות בכל המחזורים הללו – חלקם פעם אחת בלבד. אך לא רק כאן אנו יכולים לראות כיצד החיים הארציים נעים במחזורים: הם מתרחשים בדרך מחזורית באופן כזה שניתן לקבוע תנאים מסוימים כאשר אנו יודעים איך לשפוט נכון תנאים קודמים. אם למשל אנו מסוגלים לשפוט נכון מה פעל מבחינה רוחנית במאות השנים הראשונות של התפתחות הכריסטיאניות – נאמר בין המאה השלישית למאה השביעית – כך שאנו מכירים את האימפולסים הרוחניים של אותו זמן, אנו יכולים לשפוט נכון איזה צרכים חברתיים אֶפֶקְטִיבִיים כיום

קיימות אבולוציות מחזוריות. אנו מביאים אומללות לאדם שנועד להיות מוצב באופן מסוים באבולוציה המחזורית כאשר אנו מייעצים לו להיכנס לקשר אחר עם החיים. אך מאחר שבני האדם חייבים להפוך ליותר ויותר מודעים בחיים במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו, בהדרגה חייב לצאת לאור ידע לגבי החוקים המתאימים לתקופה. על האדם לקבל את היכולת לחשוב על עצמו בהקשר למה שמתרחש ומשחק תפקיד בסביבתו. אין זה כרוך רק בללמוד כיצד להדריך ילדים ולכוונם למקצוע הנכון, אלא גם כיצד לפתח את המחשבות הנכונות – כי אנו יודעים שמחשבות הן מציאויות – לגבי מערכת היחסים שיש לנו עם העולם. לא משנה מהו המעמד שלנו בחיים, יהיה יותר ויותר חשוב מה אנו חושבים על כל מה שקורה בעולם הודות להתפתחות רוח הזמן, והנפש האנושית תהיה חייבת להפוך ליותר ויותר מודעת לכך.

כעת, תזכרו איך תיארתי את הזרמים שקמו עם התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. הראיתי לכם כיצד באזורים המערביים קם זרם הנוטה במיוחד להפוך אנשים לבורגנים – ביטוי מקיף, לא מדויק, אך בכל מקרה, הבורגנות קמה במערב אירופה ובאמריקה. הראינו את הניגוד בין אידיאל זה לבין המטרה המזרחית, [של אורח חיים ללא רכוש, של נוודות [pilgim] שעדיין נשארה רק מטרה, מאחר שהיא באה לידי ביטוי בצורה פחות ברורה מאשר זו של התרבות המערבית, שהיא יחסית המתקדמת יותר. שני האידיאלים האלה, הבורגני וזה של נוודות עומדים זה מול זה, ואם איננו תופסים את חשיבות הדבר לחיים, איננו יכולים לפתח את ההבנה שגדלה בתוכנו. בתקופות קודמות, בני האדם יכלו לעמוד מול החיים ללא הבנה מאחר שהם הונחו על ידי כוחות רוחיים אלוהיים; אך היום כאשר אנו מתפתחים לקראת העתיד, אנו זקוקים להבנה.

אתם מבינים, אם ברצוננו לשפוט את החיים היום, יש לקחת בחשבון במלואם דברים כמו אלה שהסברתי לכם בצורת שני הזרמים, אחד שמקורו בתורשה והשני בגאולה, מפני שדברים אלה כופים את עצמם עלינו יותר ויותר. שהדברים הללו דוחקים אותנו איננה רק אמירה שלי, אלא משהו שניתן לומר מתוך המציאות העכשווית – משהו מורגש ובמידה מסוימת מוכר כבר זמן רב על ידי אנשים שלא היו דלֵי שכל ועצלנים, אלא ניצבו מול החיים בהשתתפות מלאה. אני כבר הפניתי את תשומת לבכם לאופי המיוחד של הזמנים שלנו. אנשים רבים מרגישים היום לעומק את הדברים שהולכים להתרחש בחיים, אך אין להם את היכולת – זכרו מה אמרתי לכם לגבי ז'ורה (Jaurés)[5] – לעלות להבנה של חיים ארציים חוזרים ונשנים ושל הקרמה, לא של האינדיבידואל ולא של העולם; לכן, הם אינם יכולים להבין את מה שהם חשים. אך בנקודות רבות לאורך האבולוציה המודרנית, אנו מוצאים אנשים שעיניהם פקוחות למה שמתרחש, למרות העובדה שהם מעולם לא פיתחו את היכולת להסביר את הדברים מנקודת המבט של חיים ארציים חוזרים ונשנים. מאחר שהם אינם מקבלים את עובדת החיים הארציים החוזרים ונשנים, הם תרמו רבות ליצירה דווקא של אותם תנאים שהם ביקרו בחריפות. זה בדיוק הדבר המיוחד שמאפיין אנשים היום; אפילו את אלה שיש להם ראייה ברורה ביותר; הם מותחים ביקורת על מה שקיים, אך פועלים ליצור בדיוק את הדברים שהם מבקרים מתוך שיפוט נכון. כך פועלים בחיים האנושיים אימפולסים לא מודעים.

ניקח כדוגמא אדם שראה דברים רבים באופן ברור להפליא; במיוחד בחיי סביבתו. אדם כזה היה ג'ון סטוארט מיל,[6] שנולד ב-1806 ומת ב-1873, פילוסוף אנגלי מפורסם, שנחשב בעיני רבים כמי שחידש את הלוגיקה והמשיך לפתח אותה. הוא פיתח גם תובנות חברתיות בצורה רחבה ביותר, כאשר הוא מפנה את תשומת ליבו במיוחד לאבולוציה החברתית של העולם כפי שהוא הכיר ופגש אותה בסביבתו. הוא רצה לענות לשאלה שבשבילו לבשה אופי טרגי: לאיזה כיוון מתקדם העידן הנוכחי? לאן מוביל מה שכפה את עצמו כאופי חברתי על חיי המאה ה-19? הוא אמר שהבורגני הינו טיפוס האדם שהתפתח במאה ה-19 ושאל כיצד הוא שונה מטיפוסים אנושיים מתקופות מוקדמות יותר. הוא ענה בכך שאמר שבזמנים מוקדמים יותר האינדיבידואל היה משמעותי יותר; שדרך האדם מהסוג הקודם דיברה יותר אינדיבידואליות. אני אלביש זאת במושגים שלנו, אך בעיקרון מיל הביע את אותו הדבר במושגים שלו. על פי מיל, הנפש התרוממה במובן מסוים מעל המציאות הפיזית החיצונית המיידית. מצד שני, הטיפוס הבורגני פועל להפוך את כל בני האדם לשווים מבחינת הסדר החברתי. אך מהי התוצאה, שאל מיל, של תהליך זה של השתוות? לא התוצאה של השתוות בגדולתה של הנפש האנושית, אלא של ההשתוות באפסיות. כך הוא מצביע על עתיד האנושות בזמן התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו בה אנשים בחיים החברתיים שלהם יהפכו יותר ויותר ל"קוויאר הכבוש" של האפסיות הבורגנית, והוא חש זאת כידיעה טרגית.

אנשים חשים דברים כאלה באופנים שונים, בהתאם למקום בו נולדו: בתרבות המערבית או המזרחית. הוגה הדעות הרוסי, הרצן,[7] הכיר היטב את האמירות הללו, את הרעיונות שמיל הביע. אך בנפשו, כל זה פעל בצורה שונה. ההוגה המערבי מתאר את הפרספקטיבה של חיים בורגניים בנונשלנטיות מסוימת, אפשר לומר, אך ההוגה המזרחי סובל נורא מהמחשבה אותה הביעו מיל והרצן, שאירופה בדרך ללבוש את האופי של סין. כפי שתוכלו להבין מהכתבים של הרצן משנת 1864, גם מיל וגם הרצן – אחד עם צביון מזרחי והשני עם צביון מערבי – מחשיבים את מה שקרה מוקדם יותר בסין כמטרה שאירופה נועדת להתקדם לעברה בשלב מאוחר יותר; כלומר, לעבר ישות סינית חדשה, בה בני האדם יהפכו ל"קוויאר הכבוש" של אפסיות בורגנית. יגיע צמצום של האינטלקט, אומר מיל, צמצום של האינטלקט ושל אנרגיות החיים, העלמות האישיות, הכול יוביל להשתוות כלפי מטה. החיים ימשיכו להפוך לשטוחים, כפי שמיל מתאר זאת, התעניינויות אנושיות כלליות יורחקו מן החיים – כך מיל מבטא זאת, והרצן מאשר את הדבר, אך מתוך הלך נפש של רגישות טרגית; יהיה זה צמצום לאינטרסים של כסף ושגשוג בורגני. כך התבטאו מיל והרצן כבר בשנות השישים של המאה הקודמת! מיל, שמדבר קודם על ארצו, אמר שאנגליה בדרך להפוך לסין מודרנית, והרצן אמר שלא רק אנגליה אלא כל אירופה בדרך להפוך לסין מודרנית. ניתן להבין מהספר של הרצן משנת 1864 שהוא ומיל הסכימו פחות או יותר שאם לא יתרחש גל של התרוממות בלתי צפויה באירופה, שעשוי להוביל ללידה מחדש של האישיות האנושית שתעניק לה את הכוח הנחוץ כדי להתגבר על הבורגנות, אירופה, למרות האבות הקדמונים האציליים ולמרות הכריסטיאניות שלה, תהפוך לסין נוספת. מילים אלה נאמרו בשנת 1864!

אך להרצן לא הייתה הזדמנות לקחת בחשבון את הקרמה ואת החיים הארציים החוזרים ונשנים. הוא יכול היה לקבל ידיעה כמו זו שהזכרנו רק בתחושת טרגדיה עמוקה ביותר, שהוא ביטא כך שאמר שאנו לא הרופאים אלא הסובלים של זמננו, מפני שמה שמתקרב כעת – אולי ניתן להביע את המחשבה בצורה טובה יותר בעזרת הביטוי האנגלי שהרצן ומיל משתמשים בו, מאשר בגרמנית – היא "בינוניות צבורה" (conglomerated mediocrity). הרצן ביטא זאת מתוך תחושה של טרגדיה, ואמר שיבוא זמן באירופה כאשר הריאליזם של ההשקפה המדעית המודרנית ירחיק לכת כל כך, עד שאף אחד כבר לא יאמין בשום דבר השייך לעולם אחר, על-חושי. אז אנשים יאמרו שהמציאויות הפיזיות החיצוניות הינן המטרה היחידה שיש לשאוף אליה, ואנשים יהפכו לקורבנות למען המציאויות הפיזיות מבלי שמישהו יבין שהם יותר מסתם החוליה המקשרת עבור אלה שיבואו אחריהם. האינדיבידואל יוקרב למען המושבה המשותפת העתידית. כאלה היו המילים של הרצן שחשב שהמחסום היחידי שיכול למנוע מאירופה להפוך לעוד סין הינו הכריסטיאניות, אותה אי אפשר לנצח בקלות כה רבה. ועם זאת, הוא לא ראה דרך לברוח. הוא חש שגם הכריסטיאניות הפכה לשטחית, שהיא נעשתה שטחית בגלל המהפכה, שהיא בעצמה הולכת והופכת לרדודה והתדרדרה לליברליזם של המאה ה-19, לבינוניות צבורה. בהתייחסו לרעיונות של מיל, ומתוך מחשבה על נפילתה של רומא העתיקה, הרצן אמר: "אני רואה את נפילתה הבלתי נמנעת של אירופה הישנה; בשערי העולם העתיק (הוא התכוון לאירופה) אינו עומד קטילינה, אלא המוות."

מרז'קובסקי,[8] הסופר הרוסי בין-זמננו, שלמד רבות משני ההוגים הללו, מיל והרצן, אומר בצדק מסוים, ובתור אחד שרואה הרבה ממה שיש סביבו בעולם של זמנו, אך הוא לחלוטין אינו מסוגל לקבל את המושגים ואת הרעיונות של מדע הרוח, שהיום מקל המדידה החליף את השרביט של הזמנים הקודמים, ספר החשבונות גזל את מקומו של התנ"ך ודלפק המכירות תפס את מקומו של המזבח. הטעות שלו היא בכך שהוא אינו הולך מעבר לסתם ביקורת נגד דברים אלה. למקל המדידה, לספר החשבונות ולדלפק יש מקום בתקופתנו הפוסט-אטלנטית החמישית. אנו יודעים שזה חייב להיות כך, ושזה בהתאם לקרמה הבלתי הפיכה של העולם. מה שנדרש אינו רק שנגנה את הדברים הללו, אלה שנשפוך לתוך עולם זה של מקל המדידה, ספר החשבונות והדלפק את הרוח שהיא לבד משתווה להם; זו גישתו של מדע הרוח.

אלה עניינים רציניים, ואני רוצה להבהיר, כפי שאני תמיד משתדל בהזדמנויות מסוג זה, שאינני מציג רק את מה שאני בעצמי מאמין, אלא משהו שתואם את דבריהם של אלה שרואים את החיים בעיניים פקוחות וערות. אנשים רבים מחזיקים בדעות ובהשקפות, אך השאלה החשובה היא כיצד השקפות אלה קשורות לתקופה שלהם, האם שורשיהן טמונים בקרקע של תקופתם, והאם אנשים אלה יכולים להוכיח את הדברים שהם טוענים. עובדה משמעותית היא שהעידן לובש אופי מסוים אותו יכולים לראות אנשים שמוכנים לעשות זאת. לא מדובר בכך שנייחס אופי מסוים לעידן איך שנרצה, אלא בכך שאנחנו באמת חייבים לראות כיצד האבולוציה של האנושות מתקדמת ממחזור למחזור.

ציינתי בפניכם את העובדה שקיימות אחוות אוקולטיות שיש ברשותן ידע על הדברים הללו, המבוסס על המסורות שהועברו מזמנים עתיקים ושנובעות מתורות אוקולטיות אטביסטיות. כפי שאתם יודעים מדיונים קודמים, אחוות אלה – במיוחד במערב אך גם אנשי מזרח הפכו להיות החסידים שלהן – לובשים אופי מפוקפק. עובדה זו אינה מונעת מהן לשמור סודות מסוימים של הקיום, למרות שהן עושות זאת בדרך שאינה מתאימה לעידן הנוכחי. האדם המקשיב למסר הרוחני עבור זמננו ומעביר הלאה את אותו חלק של מדע הרוח שניתן לתת בציבור על פי הכוונה של רוח התקופה, פוגש לעתים קרובות בהתנגדות גדולה שבאה ממקורות אפלים. אך התנגדות זו מכוונת ומובלת בכל מקום על ידי כוחות רוחיים, דבר שגם אותו יש לקחת בחשבון. לכן, יהיה קל להבין שהיום עולה התנגדות נגד מדע הרוח החי בתוך התנועה שלנו באמצעות הטענה שחוזרת על עצמה כל הזמן, שעל פיה אין ליצור מדע רוח כזה עבור קבוצות גדולות של אנשים. מזמינים כל מני סמכויות מקובלות כדי להפוך את מדע רוח זה לבלתי משמעותי. פרופסורים אוניברסיטאיים נוסעים מארץ אחת לשנייה כדי לומר שהם נאלצים להתנגד במיוחד למדע הרוח שלי מפני שאנשים כיום, כפי שהם טוענים, חייבים להסתכל על המציאות – אותו סוג של מציאות שרק הם רואים – ולא על דברים שמרחיקים אנשים מן המציאות. לעתים קרובות יש שיטתיות בהתקפות מסוג זה מפני שכל מי שאינו עיוור רואה איך אנשים אלה מחפשים את המקומות הנכונים מבחינה פוליטית לכך שהם ישפיעו בצורה היעילה ביותר הודות לכבוד שהציבור רוכש כלפיהם בתור פרופסורים אוניברסיטאיים, למשל; אלה המקומות ששם הם מאמינים שהם יכולים להביך יריב בצורה היעילה ביותר. הם מאמינים שהם יכולים להשיג הכי הרבה כאשר הם בוחרים במקומות הנכונים ומשתמשים במילים הנכונות; כלומר במילים שמדברות אל הלהט של השעה.

אך כל הדברים הללו נמצאים במסגרת של מערכת קשרים גדולה יותר, ומה שגורם לפחד הגדול ביותר, אפשר לומר אפילו שמבעית את האנשים האלה, הוא המחשבה שמספר אינדיבידואלים עשויים להבין קצת מהחיים האופייניים של ימינו. הרצון הגדול ביותר, במיוחד של אלה השייכים לאגודות האוקולטיות שתיארתי, הוא למנוע מבני האדם להגיע לבהירות בכל הקשור לחוקים האמיתיים של החיים, מאחר שאינדיבידואל אִינְטֶרֶסַנְטִי יכול לעבוד הכי טוב בקרב אלה שחסר להם ידע. הוא אינו יכול להשפיע עוד כאשר אנשים מתחילים לדעת איך הם עומדים באמת בעולם של זמננו. זה מסוכן מבחינת אלה שרוצים לדוג במים עכורים, שרוצים לשמור את הידע האזוטרי שלהם לעצמם, וליישם אותו כך שיוכלו לעצב את מערכות היחסים החברתיים לפי רצונם. ישנם חברים באחוות האוקולטיות שמשוכנעים לחלוטין שבכל מקום בסביבה שלנו עובדים כוחות רוחיים, ושיש קשר בין החיים והמתים. למעשה, בתוך האחוות שלהם הם אינם מדברים על דבר מלבד החוקים של עולם הרוח. גם למדע הרוח שלנו יש חלק מסוים של ידע זה, אך בקרוב הוא אמור להתפרסם בקרב הציבור. הם מדברים על האמת הזו שהועברה אליהם ממסורת עתיקה אטביסטית, ואז הם מפרסמים מאמרים בעיתונים שבהם הם מתנגדים לאותם הדברים בדיוק, ומגנים אותם כאמונות תפלות מימי הביניים. לעתים קרובות הם אותם האנשים בדיוק שבמסגרת האחווה הסודית שלהם מטפחים את מדע הרוח כתורה מסורתית, ואז יוצאים לעיתונות הציבורית בהתקפה נגדה, ומכנים אותה אמונה תפלה מימי הביניים, מיסטיציזם מסורתי וכו'. הם חושבים שזה בסדר גמור שהם אינם יודעים איזה עקרונות אמורים להוביל אותם. כמובן, ישנם גם כל מיני חברים מוזרים באחוות האוקולטיות שיודעים על העולם רק כמה שהם יכולים לנגוע בעזרת אפם. הם גם מדברים על כך שאי אפשר היום לפרסם בקרב בני האדם את תוכנן של תורות הנסתר.

ישנן דרכים רבות להחזיק את בני האדם בערפל של בורות, כפי שהסברתי בהרצאה שלי בליסטל[9] (Liestal) ובהרצאות ציבוריות אחרות. כשם שמדע הרוח האמיתי יעניק לנו רעיונות ומושגים מסוימים שמהווים מעין מפתח שיפתח לנו את הגישה לעולם הרוח, כך גם ניתן למצוא מושגים מסוימים שבאמצעותם ניתן להוליך שולל את אותו חלק מהאוכלוסייה שלא הגיע דרך השקפה מדעית לגבי העולם לאותה שטחיות ידע שמיל והרצן מדברים עליה. אכן, ניתן ליצור מושגים ביותר מדרך אחת. לו היה ידוע היום בקרב הציבור כיצד נוצרים מושגים על מנת לשלוט דרך מניפולציה על נפשות בני האדם בצורה ה"נכונה", אנשים רבים היו חשים בהדרגה אימפולס לבוא למדע הרוח האמיתי, שמדבר על הדברים הללו באופן כן, גלוי וישר. אני לא אעסוק היום בכל המושגים הנשגבים שנמסרים לאנשים בתור אידיאלים, אך אינם מיועדים ליצור את מה שנמצא בתוך אידיאלים אלה, אלא יש להם מטרה שונה לחלוטין. ברצוני להבהיר לכם באמצעות דוגמא פשוטה איך מולכים שולל בקלות אלה שמשתוקקים לסיפוקן של כמיהות מיסטיות מסוימות.

אתן דוגמא טיפשית ביותר. למשל, ניתן לומר שאפילו חסידי פיתגורס העתיקים ראו את המספרים כמכילים את החוקים השולטים בעולם. דברים רבים מוסתרים בתוך קשרים בין מספרים. ניקח למשל שני קשרים מספריים:

הצאר ניקולס II של רוסיה:

נולד בשנת……………….1868

עלה לכס המלכות……….1894

שלט למשך ……………..22 שנים

גילו היה ………………….48 שנים

סה"כ ……………………….3832

אם נחלק מספר זה ב-2, נקבל 1916, השנה החשובה ביותר של המלחמה. זה נקבע על פי קשר מספרי "סודי ביותר". ניקח את:

המלך ג'ורג'V של אנגליה:

נולד בשנת……………….1865

עלה לכס המלכות……….1910

שלט למשך ……………..6 שנים

גילו הוא …………………52 שנים

סה"כ …………………….3832

חצי מזה הוא 1916.

הגורלות של שני אינדיבידואלים אלה קשורים באופן אינטימי. כאן אתם רואים כיצד החוקים הפיתגוראים של מספרים משחקים תפקיד בעולם. אבל יש עוד:

פואנקרה (Poincare):

נולד בשנת……………….1860

שולט מאז………………..1913

זה אומר………………….3 שנים

גילו הוא …………………56 שנים

סה"כ ……………………3832

חצי מזה הוא 1916.

אתם רואים כיצד המספרים מסכימים בין שלושת בעלי ברית אלה!

כמובן שזו דוגמא מהטיפשיות ביותר. אם הייתי בא עכשיו לקהל ושואל גברת שנמצאת כאן מתי היא נולדה – דבר שכמובן לא אעשה – כמה זמן היא חברה בחברה האנתרופוסופית, בת כמה היא – דבר שכפי שאמרתי לא אשאל – מתי היא הצטרפה לחברה, ואז הייתי מחבר את המספרים הללו ולוקח חצי מסך הכול, הייתי מגיע בדיוק לאותו המספר. זוהי דוגמא אידיאלית, אז כדי לכלול את המציאות הנוכחית, בואו נבחר כל גברת או כל אדון; עדיף אחד מהגברים:

XY נולד בשנת…………………………………..1870

נכנס לחברה האנתרופוסופית ………………..1912

זה אומר שהוא חבר ……………………………4 שנים

גילו הוא ………………………………………….46 שנים

סה"כ …………………………………………….3832

חצי מזה הוא 1916.

זו באמת דוגמא אבסורדית. אבל אני יכול להבטיח לכם שאין בסיס מוצק יותר מזה לכל מני דברים שקשורים לחיפוש אחר סודות המספרים; רק הבעיות מוסתרות קצת יותר מאשר בדוגמאות שנתתי לכם. יתרה מזו, ניתן לעצב בצורה המתאימה גם מושגים שלקוחים מתחומים אחרים ולהשתמש בהם כדי לזרוק אבק לתוך העיניים של אנשים; על יד שימוש בשיטות הנכונות ניתן למנוע מאנשים לראות את מה שמוסתר מאחורי הדברים האלה, ואנשים רבים הוטעו אפילו באמצעות הדוגמא שנתתי. משמעותי מאד שהגורל בוחר ב-1916. לו היינו מחשבים כך שייצא 1914, היינו מגיעים לתחילת המלחמה! בדיוק כמו שמסרים אלה חוברו ביחד עבור שלושת בעלי הברית הללו, ניתן לחבר ביחד כל מיני מספרים. באופן דומה, דברים רבים פוברקו ממושגים שונים, אך הם בכלל אינם יותר משמעותיים או אינטליגנטיים. פחות קל להבחין בהם כאשר הם קצת יותר מוסתרים. ואז, כאשר מציגים בפני אנשים כל מיני קשרים מספריים ביחד עם ביטויים כמו "בעל יתואר" או "בלתי ניתן לתפוס" או "עמוק כעומק העולם", כל אחד יכול למצוא חסידים אין ספור וגם ליצור את הרושם שהוא מדבר מתוך מעמקי הידע האנושי. אך יש באמת משהו בשיטות שאינדיבידואלים מסוימים משתמשים בהן כדי לזרות אבק לתוך עיניי האנשים. במקום זה או אחר, מתפרסם מושג זה או אחר, ומתווספים דברים נוספים, והצהרות אלה מובילות לאיזה קשר אוקולטי מן העבר שקורא להשגת מטרות מסוימות. אז עלינו רק ללמוד להכיר את הדרך בה פועלים אנשים אלה.

כדי שדברים מסוג זה לא יהיו אפשריים בעתיד, הכרחי שלמספר אנשים לא תהיה אותה הבנה ואנרגיית חיים מצומצמות ומוגבלות שמיל מדבר עליהן; במקום זאת, הכרחי שתהיה להם הבנה ואנרגיית חיים תומכת ומחזקת שמקורן במדע הרוח. הן צריכות לפעול באופן מפרה על האינטלקט ואנרגיית החיים של אנשים כדי שגישתם לחיים תהיה כזו שאף אחד לא יוכל להוליך אותם שולל. דברים אלה קשורים לתחושת הפחד ואף אימה שהחדשות המוזרות – שבאו מאירופה המזרחית אל המערב – עוררו כך שאינדיבידואל כמו מדאם בלבצקי[10] הופיעה פתאום כאילו משום מקום. הצבעתי לעתים קרובות[11] לכך שהדבר משמעותי ביותר עבור המהלך של המאה ה-19. היא הופיעה בדיוק בזמן שהמאבק בין אלה שקראו לעצמם אזוטריציסטים ואלה שקראו לעצמם אוקולטיסטים פרוגרסיביים היה חריף ביותר. הריאקציונרים קראו לעצמם אזוטריציסטים. הם השתמשו במילה כך מפני שרצו לשמור לעצמם את הסודות האוקולטיים. חייה של בלבצקי נפלו לתקופה זו. הייתה סכנה, באמצעות המבנה המיוחד של חייה שבהם כוחות נרחבים פעלו מתוך הלא-מודע, שאולי יחשפו דרכה סודות רוחניים ושאנשים יוכלו ללמוד משהו בצורה הנכונה. סכנה זו הייתה באמת קיימת ואנשים חיו בה משנת 1840 והלאה – במובן מסוים מאז שהיא נולדה או מאז ילדותה. מאותו זמן, נעשה מאמץ לסדר את הדברים כך שבלבצקי תובא לשרת את האחוות האוקולטיות המערביות. אז היא הייתה יכולה להוציא אל האור רק את מה שהם חשבו למתאימים למטרותיהן שלהן.

אך כל העניין התפתח בצורה מוזרה. סיפרתי לכם שה"מזרח הגדול" בהתחלה עשה מאמץ לשדל את בלבצקי, ושזה נכשל מפני שהיא הציבה תנאים שאי אפשר היה לעמוד בהם. אז היא עשתה צרות באחווה אמריקאית מפני שהמזג שלה תמיד מרד נגד מה שאחרים רצו לעשות איתה. סיפרתי לכם שהיא הורחקה, ושלא היה כל דרך להתמודד איתה מלבד לכפות עליה מעין מאסר אוקולטי, ולהביא אותה לתוך האחווה האוקולטית ההודית אשר אותה האחוות המערביות לא חשבו למסוכנת, מאחר שהפרקטיקה האוקולטית שלה הייתה דומה לזו של בלבצקי. הם חשבו: "נו טוב, אפילו אם כל מיני דברים ייצאו לאור ממקורות הודיים, הם לא אמורים להפריע בהרבה לחוגים שלנו." רוב האוקולטיסטים שעבדו עם אוקולטיזם רציני אמרו: "אין יכול לצאת מזה הרבה מאחר שהיקפנו את בלבצקי עם כל התמונות הללו שמבודדות אותה מידע אמיתי של עולם הרוח. היא תספוג רק את הדברים שזקנות וזקנים מפטפטים עליהם אחר הצהרים בזמן התה, וזה לא יפריע באופן רציני לחוגים שלנו."

העניין נעשה לא נוח רק לאחר שהופיעה התנועה שלנו, שלקחה את הדברים ברצינות ופתחה גישה למַעְיָן של עולם רוח אמיתי. אך אתם רואים גם שהבסיס של הקונפליקטים שהופיעו אז נמצא עמוק ביותר. האמת היא שמשהו מהאימפולסים שהיו צריכים לבוא מהמזרח למעשה היו בתוך בלבצקי, ושבאמת היה צורך מסוים בכך שתתרחש סינתזה עם העולם המערבי. אך העובדה החשובה הייתה שבהדרגה קרה שהשאיפה הייתה למטרות ויעדים מסוימים שכפי שכבר הסברתי אינם מציבים את האמת כמטרתם אלא מחפשים למעשה יעדים שונים לחלוטין. חישבו על כך, כאשר ידוע איך מתרחשים המחזורים האנושיים ומה חייב להיות האופי של העולם הנוכחי ביחס אל הארכאי שלו, לאחר שקרה דבר זה או אחר באבולוציה הקודמת שלו, אז אפשר להיות פעיל בהתאם לאמת זו. אם, מצד אחד, יש לאדם ידע אוקולטי מסורתי, ומצד שני הוא יוצא בעיתונות ובחיים הציבוריים נגד ידע אוקולטי זה כאמונה תפלה מימי הביניים, הוא יכול לעבוד בחושך ולהשיג את הדברים החשובים שהוא לאמיתו של דבר שואף אליהם. הדברים קשורים זה בזה בעולם, אך אין זה תמיד הכרחי שאנשים יבינו מה הם קשרים אלה, מפני שרבים מהם יכולים למלא את תפקידם בלא-מודע. כפי שציינתי אתמול, מה שחשוב הוא שהאדם יידע לכוון את התפיסה שלו למקומות הנכונים. שם משהו נראה לעתים קרובות חסר משמעות למדי, אך כאשר רואים אותו בהקשר הנכון הוא מסביר הרבה יותר מאשר דבר אחר, שנראה משמעותי בעיני האדם. כאן ניתן לומר את אותו הדבר לגבי דברים רבים אחרים בעולם, כפי שהמלט אמר בנוגע לטוב ולרע: שום דבר אינו טוב או רע כשלעצמו, אלא האדם עושה אותו כך במחשבותיו. כך זה גם לגבי עניינים רבים אחרים. המשמעות של דבר זה או אחר אינו נמצא במה שהוא מייצג עבור המאיה [Maya]החיצונית, עבור האשליה הגדולה, אלא יש לזהות את משמעות הדברים על ידי כך שמקשרים אותם עם המושגים הנכונים. אזכיר דוגמא מן העבר הקרוב ביותר באירופה, מבלי שאתכוון בכך לתמוך בצד זה או אחר או להיכנס לזרם פוליטי כלשהו.

היות ובימינו כולם אוהבים לחשוב בצורה קצרת ראייה, אולי ישנם כאן באירופה אנשים שרואים את התחלת המלחמה הנוכחית כקשורה לרצח של הארכידוכס פרנץ פרדיננד,[12] יורש העצר של הקיסרות. אינני אומר שזה לא נכון או שאין אמת בכך, אך על בסיס אירוע זה הם יכולים להסביר התרחשויות מסוימות שהם מייחסים לרצח שאירע ביולי 1914. אך אולי ישנם גם אנשים אחרים שמדגישים שבעיתון מערבי בינואר 1913 הופיעה האמירה שהארכידוכס פרנץ פרדיננד אמור להירצח בעתיד הקרוב למען טובתה של האנושות באירופה. אני מתכוון לומר שאנו יכולים לחזור לאחור עד לרצח עצמו, אך אנו יכולים לחזור לאחור גם עד להודעה שזה יקרה שהופיעה בינואר 1913.[13] אפשר לחזור לאחור גם לרצח של ז'ורה בערב האחרון לפני תחילת המלחמה – תוכלו לבדוק באַלְמָנָךְ אוקולטי מסוים[14] הנמכר בעד 40 פרנק, ותמצאו בגיליון לשנת 1913, שכמובן הודפס ב-1912, את האמירה שאותו אדם שמצפים שיהיה השליט של אוסטריה לא יהיה השליט, אלא אדם צעיר יותר, שבכלל לא נחשב כעת ליורשו של הקיסר הזקן פרנץ יוסף.[15] זה פורסם באלמנך אוקולטי לשנת 1913, שהודפס בסתיו של 1912. יתרה מזו, באותו אלמנך לשנת 1914, שהודפס ב-1913, חזרו על אותה ההערה[16] מאחר שהניסיון לרצוח את הקיסר פרנץ יוסף נכשל ב-1913. כאשר נראה דברים אלה ביתר בהירות, יום אחד יתגלה הקשר שקיים בין מה שמתרחש באופן חיצוני לבין מה שמתבשל במקורות מוסתרים, אפלים. רבים יזהו את החוטים שהובילו מהחיים הציבוריים לאחווה זו או אחרת, וכמה טיפשי זה שאחוות אחרות יצהירו בלי הרף שיש לשמור על שתיקה בנוגע לאמיתות אוקולטיות מסוימות. אנשים כאלה יכולים להיות תמימים כמו ילדים, למרות העובדה שהם אולי חברים ותיקים במסדר זה או אחר של הבונים החופשיים שטוענים שיש להם מקורות סודיים. אך עם זאת הם מחזקים עוד יותר את הערפול והאפלה שכבר קיימים בקרב בני האדם.

לפני זמן לא רב נתתי דוגמא בסנט גאלן ובציריך של כומר ופרופסור נאור במיוחד,[17] השייך לאחווה אוקולטית, והראיתי את חוסר ההמשכיות בחשיבתו. הוא אחד מאותם אנשים שמרגישים את נוכחותם דרך הטמטום אותו הם רוכשים באחוות האוקולטיות שלהם. השליחות של מנהיגים רבים של אחוות הללו היא לשמור חברים כמו הפרופסור בחושך, ועל ידי כך מופעלת השפעה שלילית למדי. על אנשים לפקוח את עיניהם, אך קודם העיניים האלו חייבות ללמוד לראות. הכיוון של הקליטה של אדם נקבע על ידי ההשכלה אותה הוא קיבל אודות עולם הרוח. שוב ושוב נוצרות מסקנות מבלי לקחת בחשבון קשרים אנושיים. כפי שהסברתי, גם אני הייתי אמור להיהפך לצייתן באמצעות "מינוי" לתפקיד מסוים באגודה התיאוסופית בתקופה בה אלסיונה (קרישנמורטי)[18] קיבל "מינוי". כל מה שפועם דרך התנועה שלנו היה יכול להיסחף ולהעלם לו הייתי מסכים למה שהוצע לי; כלומר להפוך ל"יוחנן המתגשם שוב"! אז מקורות מסוימים היו מכריזים שאלסיונה הינו דבר אחד ואני הוא יוחנן המתגשם שוב. אז כל התנועה לא הייתה צריכה לחוות את מה שאירע מאוחר יותר.

גם היהירות הינה אחד הדברים השונים שמטמטמים אנשים. ניתן להשיג הרבה אם אוחזים בה נכון, במיוחד אם מכירים את השיטות שבאמצעותן ניתן ליצור מושגים מסוימים. כבר הסברתי שהאגודה התיאוסופית פשוט פעלה באופן חובבני מדי. אחרים עושים את הדברים הללו בצורה חכמה ומעשית יותר, אך כמובן אי אפשר לעשות הרבה דברים חכמים כאשר יש לקחת בחשבון אישיות שאלה שכפופים לה ונמצאים בקרבתה נאנקים קשות; כאשר למשל חייבים לקחת בחשבון אישיות כמו אני בסאנט,[19] המלאה ברגשות אלימים. אלה שנמצאים בקרבתה נאנחים כבר שנים בגלל המצב שאליו היא מביאה אותם, כפי שהם טוענים, מאחר שגם היא כמובן נכנסה תחת השפעת אוקולטיזם הודי מסוים. בנוסף, היו לה תכונות משונות שבאו ממעמקים מוזרים והיו בלתי הולמים עבור מספר אנשים אפילו באגודה התיאוסופית. מספר אינדיבידואלים, בעיקר גברים – סלחו לי, אך אין לי כוונה לרמוז למשהו – נאנקו מפני שהם ניסו ללא הרף להחזיר את אני בסאנט למסלול כדי שהדברים יוכלו להתקדם. אך היו גם נשים שנאנחו, ותמיד וויתרו לה שוב, כי הן תמיד ניסו, מעל הכול, ליישם תיאוסופיה – כמובן באופן בו יישמו אותה שם, אך באופן כזה שהיא תהפוך למשהו כמו בינוניות צבורה מהסוג התיאוסופי. הייתה כמיהה להכניס לתוך הפרקטיקה של מדע הרוח את מה שג'ון סטוארט מיל קרא לו בינוניות צבורה.

אני בעצמי ראיתי איך עובדת נציגה של האגודה התיאוסופית בעיר שהייתה שייכת לאזור שבו הייתי מזכיר כללי בתקופה ההיא.[20] הלכתי לאותה עיר כדי להעביר מספר הרצאות, על פי הזמנתה של הנציגה. אך היא אמרה לי: "אנחנו בהדרגה נוותר על ההרצאות מפני שאין להם את המטרה הנכונה. עלינו לסדר מפגשי תה של אחר הצהרים ולהזמין לשם אנשים כדי שיכירו זה את זה." הרעיון שלה היה שאת זה עושים הכי טוב ביחד עם סנדוויצ'ים. "אבל להרצאות (והיא אמרה זאת בטון די מזלזל) יהיה תפקיד פחות ופחות חשוב." אפשר לומר שגברת זו הייתה אפופה במעטפות הנכונות מכיוון מסוים. אכן, קיימים אינדיבידואלים רבים העובדים בתור נציגים שלעיתים אינם יודעים איפה מקורם של הכבלים שמושכים אותם. לעיתים קרובות אין צורך בכבלים. גם חוטים דקים יצליחו לעשות את העבודה. עצוב לראות איך מתנהגים לפעמים בני האדם אפילו כשעומדים על כף המאזניים הדברים הקדושים והרציניים ביותר של האנושות.

הפחד הגדול ביותר היה במיוחד שבלבצקי, בהנחה שהיא תמשיך להיות בריאה ותעלה אל פני השטח את מה שנמצא בחלקים הלא מודעים של טבעה, תהיה מסוכנת מבחינה פוליטית, פשוט בגלל הכישורים המיוחדים בהם היא ניחנה ובגלל הקשר המיוחד שלה עם העם הרוסי שלה. הושקעו מאמצים רבים כדי למנוע שזה יקרה. ובאמת, משנות השישים והשבעים, אם מה שחי אז בבלבצקי היה יכול להיות פעיל, דברים רבים שאינדיבידואלים כמו מיל והרצן ראו בבהירות מוחלטת היו מתפתחים לכיוון שונה לחלוטין. אך כוחות אהרימניים מסוימים הצליחו להרוס הרבה. אנו נראה איך הדברים יתפתחו בקשר למדע הרוח שלנו בתנאים המצערים של ימינו. תהיה אפשרית חשיבה נכונה אודותיו רק עבור אלה שמסוגלים לקלוט את חשיבותה בהקשר של המשימה של תקופתנו הפוסט-אטלנטית החמישית. כבר יכולתם לגלות באיזו מידה מדע הרוח שלנו באמת לוקח בחשבון אך ורק את מה שאנושי לחלוטין, ואני חושב שניתן גם להבחין בין הדברים הללו. דיברנו לעתים קרובות על פאוסט של גֶתה ואפילו הצגנו אותו על הבמה. ההצגה של פאוסט בכל עומקו האוקולטי אינה דורשת רקע לאומי. אך אתם תצטרכו להחליט האם הכרחי לחוש רגשות לאומניים, או אפילו להט לאומני מיוחד, על מנת לקרוא לגֶתה, שילר ולסינג אנשי רוח מדרגה בינונית, כפי שעשה זאת לאחרונה מטרלינק,[21] ולכתוב מאמרים ארוכים על בינוניותם של גתה, שילר ולסינג, מאמרים שהעיתונים החשובים שבעולם משתכנעים לפרסם. אולי תחליטו שיש סיבות עוד יותר עמוקות מאחורי זה.

רק תחברו בין שני דברים. במהלך הרהורים אלה, הצבעתי בפניכם על כך ש-קו הונג מינג,[22] הסיני, כתב ספר מבריק באמת בו הוא טוען שהישועה היחידה עבור האירופאים תהיה שהם יתאמצו ליישם את מה שמהווה המהות של סין. כך הם יוכלו, כך חושב קו הונג מינג, להחליף את המגנה כרטה של החירויות[23] נטולת הערך שלהם במגנה כרטה של נאמנות, אשר יכולה לבוא רק מתוך מה שסיני במהותו. קו הונג מינג הינו אדם בעל כושר הבחנה חד, אשר מתוך ידע עמוק של האופי הסיני מאשר את מה שמיל והרצן כבר חשו. יתרה מזו, הוא איננו פִילוֹלוֹג או מנהל בית ספר, אלא מישהו שבא ממקצוע מעשי כמו מקס איית, שאותו כבר הזכרתי; כלומר, הוא אינו תיאולוג, מנהל בית ספר או פילולוג, אלא מישהו שהיה סוחר, שהיו לו עיסוקים נוספים רבים ושהכיר את החיים. קו הונג מינג מייצג את האופי הסיני, את חיי סין. מתוך התיאורים הצבעוניים ביותר של קו הונג מינג, ניתן היום להבין שמיל והרצן – קראו את ספרו של הרצן מ-1864 – צדקו לגמרי כאשר קראו לתורות של קונפוציוס ולאו-צה[24] התוצאה הסופית שחייבת להתממש אם מה שנקרא ריאליזם פוזיטיביסטי ישתלט על אירופה, בעזרת הבינוניות הצבורה, האפסיות הבורגנית. דרך החשיבה הסינית הינה התוצאה הסופית של מה שמשמיעים היום באוניברסיטאות ומה שמתפשט בקרב המוני העם כהשקפת עולם בת זמננו. היא הגיעה מתרבות קדומה, שש מאות שנה לפני הספירה. קו הונג מינג מתאר אותה ברור. מיל והרצן תיארו את הדרך בה תלך תרבות אירופאית מבוססת אך ורק על ריאליזם פוזיטיביסטי חיצוני. מצד אחד אירופה תאחז בישות הסינית; מצד שני, הישועה היחידה עבור אירופה נמצאת בדרך החשיבה הסינית.

אולי יש צד שלישי, ואני מקווה שתרשו לי להעלות דווקא את השאלה הזו לסיום ההרהורים של היום. איך זה היה לוּ היה גם צד שהיה מסכים לגמרי לוּ סיני היה מייעץ לאירופאים לבחור בישועה היחידה שקיימת עבורם? איך זה היה לוּ העובדה שהתורה הזו של קו הונג מינג נכנסת לאירופה היום לא הייתה סתם מקריות? היא מבריקה מנקודת המבט של האופי הסיני, אך האם היא אינה יכולה לבלבל אנשים שאינם מקבלים אותה מתוך חשיבה בהירה, ובחושים ערים הודות למדע הרוח, והאם היא אינה מיועדת אולי לתמרן אנשים עד לנקודה בה הם יאמצו את דרכי סין? זוהי המטרה בדיוק, כפי שמיל והרצן כבר ראו בצורה נכונה שאחוות אוקולטיות מסוימות מנווטות לכיוון רכישת המהות של סין, מאחר שבאירופה המקבלת את האופי של סין יהיה להם קל ביותר לכלול את מה שהם רוצים. לכן מדוע שזה לא יהיה לפי רצונה של אחווה כזו שסיני ייעץ לאירופאים לשים לב ליופי שעשוי לנבוע מדרך חשיבה סינית? מדוע שלא נצפה שהעצה של סיני תקסים את אלה הנחשבים לנאורים ביותר, מאחר שהאירופאים כבר אינם יודעים מה לעשות?

היות ואמרתי כמה חשוב ספר סיני זה, אני חש חובה מנקודת מבטו של מייצג של מדע הרוח להפנות את תשומת לבכם לדבר הבא: בהחלט יש לבחון תופעות כגון ספרו של קו הונג מינג – או למעשה ספריו, מאחר שפורסמו שני ספרים – אך עלינו לדעת גם שבנסיבות מסוימות, מוסתרות מאחוריהם מטרות רחבות. זו טעות גמורה לא להכיר אותם, אך זו גם טעות חמורה לתת להם להוליך אותנו שולל. חשוב ביותר לבחון בתשומת לב כל מה שמתפרסם היום, לעתים קרובות ממקורות מפוקפקים ביותר, בצורת מיסטיציזם או אוקולטיזם. אלה מכם שלוקחים בחשבון את מה שהצגתי לעתים קרובות, ישתדלו לראות גם את הדברים הללו באור נכון. העולם המודרני עומד בין כל מיני זרמים אחרים, המעלים את השאלה האם יהיה או לא יהיה לאינדיבידואלים את כוח הרצון לראות ברור ובבהירות. עלינו, למשל, להיות מסוגלים להעריך לעומק את ההבדל בין זרם זה לבין הזרם שעדיין יש לו היום כוח יותר ממה שחושבים, ושבא ממקורות הקשורים בכנסייה הקתולית. לעתים קרובות עומדים מאחוריהם עקרונות של חניכה, למרות שכמובן אלה שמביאים אותם לעולם עיוורים למה שמנחה אותם. נעמיד את הדברים אחד מול השני. מצד אחד, יש את הכנסייה הקתולית, ומצד שני, האחוות האוקולטיות. הכנסייה הקתולית, הפועלת בדרך שאתם מכירים היטב, והאחוות האוקולטיות שכמובן מנהלות מלחמה קשה נגד הכנסייה אך גם יש להם ודאי ידע אוקולטי ומשתמשים בו; ועם זאת, בפני הציבור הם מכנים אותו אמונה תפלה מימי הביניים כדי שיוכלו להחזיק את האנשים בזרם המתאים ולהשתמש בהם למטרותיהם שלהם. שימו זאת מול הכנסייה הקתולית. קחו את האנציקליקה מה-8 בדצמבר 1864, חופש המצפון והפולחן,[25] שהוכרז עליה שהיא מקובלת על הכול. מוזכרים שם העקרונות שאנשים מאמינים בהם, ולאחר מכן הם מוקעים: "נאמר על ידי אנשים מסוימים שחופש המצפון והפולחן הינו הזכות של כל אדם. זהו שיגעון. זוהי אבסורדיות." בהשקפתה של הכנסייה הקתולית, זהו שיגעון, זוהי אבסורדיות, שהקתולי האדוק יטען שיש לו חופש מצפון ופולחן. זהו אחד הזרמים; השני מוצא שעדיף לא לדבר על דברים כאלה אלא לעשות דברים שדרכם יבוטל חופש המצפון, חופש האמונה, ובעיקר החופש להכניס את אמונתך לתוך החיים האנושיים. יש כאן שתי תנועות מנוגדות משמעותיות ביותר היום; הרבה תלוי בכך.

הסיבה לכך שאני מסיים את ההרצאה של היום בהרהורים הללו הייתה להפציר באלה שעומדים בתוך תנועתנו המדעית רוחית לאחוז באימפולס הפנימי של הנפש ולא להשתייך לרדומים, אלא לאלה ששואפים בנחישות לראות של החיים כפי שהם. קבלת פרטים של ידע מדעי רוחי ואמונה בהם אינן הופכות אדם למדען רוחי. מדען רוחי במובן האמיתי הינו רק זה שהאמיתות המדעיות רוחיות הפכו אותו לאדם בעל ראייה בהירה, וגם לאדם בעל רצון להתבונן בצורה הנכונה במה שנמצא בסביבתו האחרת, ובנקודות הנכונות, כדי שיהיה מסוגל לשפוט את המצב בו הוא ניצב בעולם. אם ברצוננו לדבר באופן פורה על הקרמה של היעוד המקצועי, אז גם זה שייך לדיון.

בקרוב נמשיך בהרהורים הללו. אז נשפוך אור על מה ששייך באופן ישיר יותר לחיים היומיומיים המידיים, לקרמה של הייעוד המקצועי המיידי.

————————————————————————————————

  1. הארכאי הינם הרוחות של התקופה.
  2. פורסם ב-Luzifer-Gnosis 1903-1908, Bibl.-No. 34, CE (1960), וכמהדורה נפרדת. יצא בעברית בהוצאת מיכאל ראו כאן 
  3. ההרצאה ניתנה ב-16 באוקטובר 1916, תחת הכותרת "החיים האנושיים מנקודת המבט של מדע הרוח (אנתרופוסופיה):

    "Das menschliche Leben vom Gesichtspunkte der Geisteswissenschaft (Anthroposophie)".

    היא התפרסמה בפילוסופיה ואנתרופוסופיה. אוסף מאמרים 1904-1918.

    Philosophie und Anthroposophie.Gesammelte Aufsätze 1904-1918, Bibl.-No. 35, CE (Dornach, 1965).

  4. ראה הרצאה חמישית מ-13 בנובמבר 1916.
  5. הכוונה היא להרצאות מ-7 לאוקטובר ו-14 לאוקטובר, 1916, שהתפרסמו ב"אימפולסים פנימיים להתפתחות האנושות"

    Innere Entwicklungsimpulse der Menschheit, Bibl.-No. 171, CE (Dornach, 1964).

  6. ג'ון סטיוארט מיל (John Stuart Mill) (1806-73), פילוסוף וכלכלן בריטי, שאימץ תּוֹעַלְתָּנוּת הומניטרית, אך יש שמחשיבים אותו גם לאחד המייסדים של הפוזיטיביזם.
  7. אלכסנדר איבנוביץ' הרצןAlexander Ivanovich Herzen) (1812-70) ) היה סופר ומהפכן רוסי. שטיינר מתייחס לעבודתו של הרצן דברים אחרונים ודברים ראשונים (1864) ומצטט מספרו של דמיטרי מרז'קובסקיDer Anmarsch des Pöbels [The Advance of the Mob] (Munich, 1907)
  8. דימיטרי סרגייביץ' מרז'קובסקי (1865-1941) (Merezhkovsky) היה מבקר וסופר רוסי מפורסם שבילה כמעט מחצית מחייו בגלות בפריז.
  9. ראה הערה 82.
  10. הלנה פטרובנה בלבצקי (1831-91). ביחד עם הקולונל הנרי סטיל אולקוט ייסדה את האגודה התיאוסופית בשנת 1875 בניו יורק.
  11. שטיינר עשה זאת בפרטי פרטים בהרצאות שהוא העביר בסתיו של שנת 1915.

    ראה התנועה האוקולטית במאה התשע-עשרה – יצא בעברית בהוצאת חירות ראו כאן.

    The Occult Movement in the Nineteenth Century, (London, Rudolf Steiner Press, 1973).

    Die okkulte Bewegungim 19. Jahrhundert und ihre Beziehung zur Weltkultur", Bibl.-No.257, CE (Dornach, 1969).

  12. פרנץ פרדיננד, ארכידוכס של אוסטריה-אסטה (1863-1914) נרצח בסרייבו ב-28 ביוני 1914.
  13. הכוונה היא לעיתון Paris-Midi. ראה את הנאומים של ז'אן ז'ורה (Jean Jaures) שפורסמו על ידי ויקטור שיף (ברלין, 1919).
  14. האלמנך של מדם דה תב[שם ספרותי לכאורה של מדם אן וויקטואר דה סביני, שמתה ב-1917].

    Almanach de Mme de Thèbes"Conseils pour etreheureux" (Paris, 103 ff.)

  15. ראה "הרוצח", ב-אלמנך של מדם דה תב 1913 (פריז, 1912): זה שאמור השליט של אוסטריה (פרנץ פרדיננד) לא ישלוט אלא צעיר שכעת אינו מיועד להיות שליט (קרל I).
  16. ראה "הניבויים שלי מן השנה שעברה, "אלמנך של מדם דה תב" 1914 (פריז, 1913):
    האירוע הטרגי שנבאתי עבור המשפחה הקיסרית האוסטרית עדיין לא אירע, אך אין ספק שהוא יתרחש לפני שתעבור המחצית הראשונה של השנה."
  17. הכוונה היא לדר' פרידריך מאלינג, המבורג. בהרצאתו מה-28 באוקטובר 1916, בסנט גאלן, רודולף שטיינר מצטט מהספרון של מאלינג עולם החשיבה של האדם המשכיל. ראה הקשר בין החיים והמתים (דורנך, 1976)

    Die Gedankenwelt der Gebildeten. Cf. Die Verbindung zwischen den Lebenden und den Toten, Bibl.-No.168, CE (Dornach, 1976).

  18. האגודה התיאוסופית הצהירה על ג'דו קרישנמורטי (1895-1986) שהוא התגלמותו של מייטריה, הבודהה המשיחי. לאחר סיור של שנתיים באמריקה ובאנגליה עם אני בסאנט, קרישנמורטי ביטל טענות אלה בשנת 1929.
  19. אני בסאנט (Annie Besant) (1847-1933) נבחרה ליושבת ראש האגודה התיאוסופית במאי, 1907.
  20. רודולף שטיינר היה המזכיר של הסניף הגרמני של האגודה התיאוסופית מאז היווסדותה ב-20 לאוקטובר 1902.
  21. מוריס מטרלינק Maurice Maeterlinck)) ((1862-1949 היה סופר בלגי.
  22. קו הונג מינג, הרוח של העם הסיני והדרך לצאת מן המלחמה (1916).

    Der Geist des chinesischen Volkes und der Ausweg aus dem Krieg

  23. עמודים 168-169 בספרו של קו הונג-מינג: "לכן, המשימה הראשונה צריכה להיות למצוא איזו דרך לתת לגנרלים ולפוליטיקאים כוח, הכוח לעשות שלום. העמים שכעת מנהלים מלחמה באירופה יכולים להשיג זאת רק על ידי כך שיקרעו את המגנה כרטה של החירויות הנוכחית שלהם ויחליפו אותה במגנה כרטה של נאמנות, כמו שיש לנו הסינים בדת שלנו של האזרח הטוב."
  24. קונפוציוס, בסינית קונג פו-צה (551-579 לפני הספירה), פילוסוף סיני. לאו-צה (שנולד בערך ב-604 לפני הספירה) היה גם כן פילוסוף סיני ואחד המייסדים של הטאואיזם. הוא כונה ה"מסטר הזקן".
  25. אנציקליקה זו ידועה בשם "סילבוס פיוס IX".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *