הקרמה של היעוד המקצועי – 05

הקרמה של היעוד המקצועי

מאת רודולף שטיינר

GA172

10 הרצאות שניתנו בדורנאך בנובמבר 1916

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5      13 בנובמבר, 1916

המקצוע והמעמד הרשמי. פסיכואנליזה. עיצוב החיים דמוי-גורל ביחס לגלגולים ארציים חוזרים. היבטים של מהותו של האדם, ומשמעותם עבור הקרמה המקצועית.

מתוך מחשבות אלה אודות אותו חלק בחיי האדם שמעוצב על ידי המקצוע שלו, או קשור אליו, ראיתם שקשה להסביר את הדברים האלה, מפני שיש לקחת בחשבון שיקולים כה רבים. עלינו לזכור שכול מה שמגיע לתוך החיים באמצעות חוקי הגורל, הקרמה, תלוי בגורמים רבים, ועצם הגיוון הרב של החיים מושתתת על אמת זו בדיוק.

כאן מתבקשת הערה מיוחדת, אם בביטוי ייעוד מקצועי אנו כוללים אלמנטים אנושיים אינדיבידואליים מגורלם של חיים מסוימים. במילים אחרות, אין לבלבל בין מה שמכונה המקצוע של האדם לבין מה שבמובן הרחב יותר ניתן לקרוא לו מעמדו הרשמי. ברור שייווצר בלבול רב אם נפנה את תשומת ליבנו למה שאדם מייצג במעמדו הרשמי, וניישם על כך את ההשקפה שאנו מציגים כאן לגבי החיים המקצועיים. עצם העובדה שלעתים קרובות אנשים חייבים לעסוק במקצועם במסגרת מעמד רשמי מביאה לכך שמשפיעים על חייהם גורמים חיצוניים מורכבים ביותר, וגם חוטים קרמתיים אחרים עשויים להיות שזורים בקרמה המקצועית שלהם.

כמובן, אנו חיים כיום בתקופה שעוברת שינוי הדרגתי, אך הדברים שעלינו לציין כאן בנוגע לקרמה המקצועית אינם בשום פנים ואופן הגורמים היחידים הקובעים את מקומו של האדם במעמד זה או אחר בחיים. אנו יודעים שהיום הקרמה האינדיבידואלית מושפעת באופנים רבים על ידי הקרמה של מעמדים חברתיים שלמים וקבוצות של בני אדם. לשאפתנות, ליהירות, ולדעות הקדומות של אדם אינדיבידואלי, ביחד עם אלו של האנשים סביבו, יש השלכה על הגורמים הרבים אשר משפיעים על האופן בו הוא תופס את מעמדו בחיים בתוך קבוצה. כולם פועלים על הקרמה המקצועית מבחוץ ומאפשרים להשפעות אהרימניות להתמזג ללא הרף בפעילות האנושית. אדם הנמצא במעמד מסוים בחיים, ושבכל מיני אמצעים מוכרים שאין צורך לפרט כאן הפך להיות שר או יועץ ממשלתי, לאו דווקא אמור על פי היעוד שלו להיות במעמד זה. אדם כזה יכול להחזיק עמדה גבוהה, למרות שאולי היעוד שלו הינו זה של פקיד, אך אל לנו לשער שמסיבה זו הוא אינו מסוגל לתפוס עמדה כזו. מאפיין משונה של זמננו הוא שהפרשנות המטריאליסטית של השערות בסיסיות, שאולי מוצדקות כשלעצמן, הובילה לתיאורית חיים כמו זו של "הברירה הטבעית של המתאימים ביותר". אפילו אוסקר הרטוויג, תלמידו של האקל (Haeckel)[1] העביר ביקורת על פרשנות כזו וציין שהתקופה שלנו, אשר הולידה דוקטרינה כזו, בוחרת את האנשים המתאימים הכי פחות למשרות החשובות ביותר, במידה שאין דומה לה בכל תקופה אחרת. אנו לא רק ממעיטים בערכה של התקופה שלנו באופן פסימי ומשבחים את הזמנים הטובים שעברו, אלא אנו עומדים כאן מול עובדה ממשית. האנשים שמתגאים היום בתיאוריה של הברירה של המתאימים ביותר הם דווקא אלה שבמציאות נכנעים לנטייה לבחור באנשים הכי פחות מוכשרים לעמדות שנראות כחשובות ביותר בחיים.

זו אכן אמת מרה היום. ועם זאת, בני האדם היו מזהים אותה אילו התקופה הנוכחית לא הייתה במלואה תחת השפעתו של האמון המרחיק לכת ביותר בסמכות, תחת השפעתו של טשטוש האופורטוניזם, ואילו היא לא הייתה תחת השליטה של מה שנקרא דעת הקהל, שפילוסוף מהמאה ה-19 קרא לה "טיפשות פרטית". אני חוזר, אנשים היו רואים מה באמת חשוב כאן אילולא ההשפעה האדירה של דעת הקהל הנוכחית שנובעת ממקורות כה מעורפלים. לכן עלינו להבין שיש לחנך את התקופה שלנו להבנה חזקה יותר של החיים על ידי כך שלומדים לראות שאנו שקועים בחד-צדדיות, בברירה של הגרוע ביותר. זה חייב לקרות למרות "דעת הקהל" ולמרות ההערצה המופנית כאל גיבורים לאנשים שהכי פחות מוכשרים לכך.

לעתים קרובות עמדות רשמיות מאוישות על ידי אהרימן-מפיסטו, וככל שנרקם סיפורו של פאוסט ניתן לראות איך מפיסטו מטפל בתפקידיו הרשמיים. פאוסט הצליח להשתחרר ממפיסטו רק בסוף חייו. הוא מגיע לארמון המלך ומייצר כסף מנייר – המצאה בעלת חשיבות יוצאת מן הכלל עבור המאה הקודמת. אך למעשה מפיסטו הוא זה שממציא אותו. ואז הומונקולוס, שבא לעולם בעזרתו של מפיסטו, מוביל את פאוסט לתוך העולם העתיק. הוא אף הופך לראש הצבא ומנהל מלחמות, אך כפי שגֶתה מציג זאת במערכה זו, אנו יכולים לראות שלאמיתו של דבר מפיסטו הוא זה שמנהל את המלחמות הללו. בסוף אנו רואים כיצד פאוסט משתחרר בהדרגה ממפיסטו. למרות שפאוסט, לאחר שנטש את עמדתו כפרופסור שקודם החזיק בה, פשוט נודד בעולם ללא מעמד רשמי כלשהו; עלינו לומר שמפיסטו עומד לידו כמו שהכוח המפיסטופלי פועל בתוך חיי האנושות. זה דבר אחד שעלינו לשים לב אליו.

יש עובדה נוספת חשובה באותה המידה. קשה ביותר לחקור כראוי מה באמת פועל בטבע האנושי במהלך האבולוציה הקרמתית. אנו יכולים לומר שגם בתחום זה, התפתחות המדע הגיעה לנקודה בה יש להחליפה בהתבוננות מדעית-רוחית. דווקא בהתבוננות בחיי הנפש עושים המדענים את הטעויות הנוראיות ביותר. אנו רואים שיש אסכולה מדעית מעוותת המנסה להתבונן בחיי הנפש באופן מדעי, ומודה בכך שאין למצוא אותם במודעות, אלא שחלק גדול מהם עולה למודעות מתוך הלא מודע או התת-מודע, שנמצא מתחת לסף. בשיחות קודמות הצגנו דוגמאות קונקרטיות של חיי נפש שבאמת נמצאים בתת-מודע ועולים למודעות כמו ענני עשן שנוצרים כאשר שורפים פיסות נייר בקרבת סולפטרה.[2] בהחלט, הרבה נמצא מתחת, במעמקי המודעות.

אז נוכל לומר שיש פסיכולוגים שכבר מניחים שלמען הבנה נכונה של הדברים הכרחי לשער נוכחות או העדר של יכולת מעורפלת, לא מודעת בנפש. אך מאחר שהם עדיין אינם מוכנים לאמץ השקפת עולם מדעית רוחית מקיפה יותר, הם יכולים ליצור קריקטורה בלבד. אדם המחזיק בהשקפה של הפסיכולוגיה המדעית מסתכל על חיי האדם כפי שהם התפתחו. כמובן, הם כבר אינם משערים שמה שהנפש מרגישה ורוצה, מה שגורם לאושר או לאומללות, לשמחה או לכאב, תלוי רק במה שהנפש שומרת במודעות. כעת נעשה מאמץ לחקור את הנפש כדי לשאוב ממנה את מה שהיא חוותה בשמחה, צער, אכזבות בחיים ודברים אחרים שנשכחו. אך מה שנשכח לא נעלם, כפי שאומרים, אלא התחפר בתוך הלא מודע.

נאמר שבמיוחד החשקים הלא מסופקים ולכן מדוכאים או נדחקים בגילאים מוקדמים הם אלה שתוססים בתת מודע. ניקח את המקרה הספציפי של אישה בשנות השלושים לחייה. כשהייתה בת 16, התאהבה, והתפתחה בה תשוקה ארוטית אמיתית אשר, כך טוענת אסכולה מדעית זו, הייתה מובילה את חייה לדרך לא נכונה לו היא הייתה נכנעת לה ולו תשוקה זו הייתה מתממשת. אך בהשפעה של החינוך שקיבלה ושל העצות מצד המבוגרים, היא דכאה את התשוקה – בלעה אותה, אם נשתמש בביטוי טריוויאלי – עמוק בנפשה. היא ממשיכה בחייה וחולפות 14 שנים. אולי היא נשואה עכשיו בהתאם למעמדה בחיים. מבחינת החשיבה והרגש היום-יומי שלה, העניין נשכח מזמן; אך מה שנשכח לא נעלם. תוכן הנפש לא מסתיים במה שידוע לה, טוענת אסכולה זו, ובמעמקי נפשה האירוע עדיין נוכח. אך למרות שהיא מאושרת כלפי חוץ, הגברת הזאת סובלת מנטייה בלתי מוגדרת לפסימיות, ממין תשישות מהחיים, מעצבנות או מחולשה בעצבים, או ממשהו מסוג זה, ואז סימפטומים אלה מאובחנים כביטוי של החרדה המודחקת הקשורה באירוע שבצעירותה. ואז נעשה מאמץ להכניס סוג זה של פסיכולוגיה למדע הריפוי, לרפא נפשות כאלה באמצעות תשאול. למטופלים נאמר שחוויות כאלה עדיין שוכנות באזורים העמוקים ביותר של הנפש, לכאורה נשכחות על ידי שכבה העליונה של המודעות, ושיש למשוך אותן לפני השטח. אם הודות להשפעתו של חוקר מיומן, שעל פי ההשקפות שבאופנה חייב להיות פסיכולוג, הן אכן יוצאות לפני השטח, ואם המטופל מגיע להבנה של העניין, אז הדברים ישתפרו. לעתים קרובות מגיעים ל"ריפויים" ממשיים באמצעות שיטות אלה, למרות שברוב המקרים רק נראה שהמטופלים החלימו. אך נוכל להסביר בהזדמנות אחרת באיזו מידה מדובר בריפוי מדומה. זאת דוגמא לדרך בה המדענים מנסים לחדור למעמקים של חיי הנפש.

דוגמא אחרת קשורה בגבר בן 35 או 40, שסובל מסוג של תשישות חיים, ממין הססנות בחיים. אף אחד מהאנשים סביבו אינו יודע מדוע, והוא עצמו יודע עוד פחות. מישהו שעוסק ב"מדע הנפש" שתיארנו מתחיל לחפור לתוך חיי הנפש התת-קרקעיים של איש זה ומוציא לאור את העובדה שהתוכנית שהייתה לו עבור חייו כשהוא היה בן 16 התרסקה. אז היה עליו לפנות לתוכנית אחרת, שלא הייתה קשורה לראשונה. נראה שהוא מרוצה במה שהוא הרגיש, חשב ורצה מיום אחד לשני, אך אין אלה החיים השלמים של הנפש; תוכנית החיים המנופצת המשיכה להוות כוח חי בפינות החבויות ביותר של נפשו.

גם במקרה זה, ה"מומחים" מאמינים שניתן לרפא את האדם כאשר, באמצעות תשאול, חושפים את תוכנית החיים המנופצת והאדם מצליח להבין אותה בעזרת אותו מתשאל. מניחים גם שבמעמקי הנפש נמצאים דברים רבים שהמודעות אינה יודעת כלום עליהם. בקיצור, הגיעו למסקנה שהמודע מייצג רק חלק קטן ממה שקיים בחיי הנפש. אך מה שמנסים למצוא בתחתית של חיי הנפש הינו מעין משקע חסר נפשיות. לאחרונה תיאולוג קרא לכך בלשון גסה במקצת "הרפש החייתי בתחתית הנפש." כלומר, אכזבות, תאוות או תשוקות מודחקות, תוכניות חיים הרוסות, "הרפש החייתי בתחתית הנפש", כולם באים מהמעמקים הנמוכים של חיי הנפש. הכוונה היא לכל מה שמושרש בחיי הבשר, הדם, ההיבט החייתי; אין הם באים ממעמקי הנפש באופן מודע, מפני שהמודע מתנגד לכל זה.

ישנה בהחלט אמת מסוימת בתיאוריה זו של "הרפש החייתי בתחתית הנפש." לעתים קרובות בחיים אנו שומעים שהמודע שלנו אומר: "אני באמת רוצה דבר מסוים בלבד; הייתי רוצה לחוות דבר זה או אחר, ולכן אני פונה לאדם זה או אחר." אך הרפש בתחתית הנפש מתחיל לפעול, ויכול להיות שמה שפועל זה רק התשוקות החייתיות, מוסוות על ידי מה שהמודע אומר. אסכולה "מדעית" זו טוענת גם שאזורים בלתי מודעים אלה מכילים גם את כל מה שנובע מהקשר של האדם עם הגזע, הלאום וכל מני שאריות היסטוריות אחרות שמשחקות תפקיד בלתי מודע בנפש, בעוד שהמודע עצמו מתנהג אחרת לגמרי. לאור כל מה שמתרקם בעולם כיום, איננו יכולים לטעון שלא ניתן לאמת את הדברים הללו דרך דוגמאות מכל העולם. כיצד נוכל להכחיש שאנשים רבים היום מדברים על אידיאלים נעלים לגבי הזכויות והחופש של העם, בעוד שכל מה שפועל בנפשם באמת הוא מה שמתחפר ברפש בתחתית, ונובע מתוך הקשרים שהפסיכואנליטיקנים מנסים לנתח.

ואז הפסיכואנליטיקנים התיאולוגים – ואינני יודע כיצד הם והפסיכואנליטיקנים המדעים מתדיינים אחד עם השני – כוללים גם את ההיבט הדמוני כחלק מהחיים הלא מודעים של הנפש – במילים אחרות, זה שעולה ממעמקים עוד יותר חבויים, הבלתי רציונלי לחלוטין, כפי שנאמר. הפסיכואנליטיקנים התיאולוגים מקבלים סיפוק רב מהמחשבה שדמונים בלתי ידועים פועלים בנפש התת-מודעת כדי, למשל, להפוך אנשים לגנוסטיים או לתיאוסופים. הם חושבים שכאשר הנפש עברה פסיכואנליזה, כאשר חדרנו לאזורים העמוקים ביותר של הנפש שבהם חי ה"רפש הקדמוני", ניתן לגלות שם תורה דמונית כגון זו של הגנוסיס, או תורה דמונית כגון זו של הפסיכואנליזה – סלחו לי, לא הפסיכואנליזה, שאין למצוא אותה שם, על פי השקפתם של האנשים הללו, אלא התיאוסופיה ודברים אחרים שמוזכרים בהקשר זה. באמת אין ברצוני להתחיל להעביר ביקורת על הפסיכואנליזה. המטרה שלי בהסבר זה היא להראות שקיים משהו במאמצים הפסיכואנליטיים הללו שמחייב את המחקר בן-זמננו ליצור קשר עם מה ששוכן, פועל ומשפיע מתחת לחלק המודע של הנפש. אך המאמצים האלה מוכרחים להוביל לממצאים מעוותים ביותר בגלל הדעות הקדומות של המדענים והאי נכונות שלהם לקחת בחשבון את המחקר המדעי רוחי בתחום זה. את מה שהם מסוגלים לגלות בחיי הנפש ניתן לנתח בצורה הנכונה רק בעזרת הידע שחיי האדם ממשיכים דרך חיים ארציים חוזרים ונשנים. אך הפסיכואנליטיקנים מנסים להסביר את מה שקיים בתחתית הנפש על בסיס גלגול אחד בלבד, ואין זה מפתיע שהתמונה שהם מציגים הינה כה מעוותת.

לדוגמא, מי שמוצא תוכניות חיים הרוסות בתחתית נפשו חייב קודם לחקור את משמעות ההרס הזה בחיים האנושיים השלמים שעוברים גלגולים ארציים חוזרים. אז אולי הוא יגלה שהיבטים מסוימים של החיים השלמים גם פעילים בתת מודע, ושהם אלה שמנעו מאותה תוכנית חיים לבוא לידי ביטוי. אז אדם זה ישים לב שתוכנית מנופצת זו במעמקי הנפש מיועדת לא רק לגרום למחלה בגלגול הזה, אלא גם לעבור דרך שער המוות ככוח בחיים בין המוות ללידה חדשה, שימלא את תפקידו האמיתי רק בגלגול הארצי הבא. בהחלט יכול להיות שיש צורך שתכנית חיים מנופצת שכזו קודם תישמר במעמקי הנפש, כדי ששם תתחזק ועל ידי זה תוכל לפתח את דמותה האמיתית בין המוות ללידה החדשה, כדי שתוכל ללבוש את הצורה המיועדת לה מראש בשביל החיים הארציים הבאים; את זה היא לא יכלה לעשות בגלגול הארצי הנוכחי בגלל מאפיינים אחרים בחיי הנפש.

כך ש"הרפש החייתי בתחתית הנפש" – כפי שאמרתי, הביטוי איננו נעים – נמצא שם בהחלט; אך זכרו את מה שהסברתי לגבי מערכת היחסים בין הראש לשאר האורגניזם של האדם. גוף האדם קשור לחיים הארציים – למעשה לגלגול הנוכחי במובנים רבים – בעוד שהראש הינו התוצאה של שלבים קודמים של האבולוציה על כדור הארץ וקשור במיוחד לגלגולים הקודמים. כאשר לוקחים זאת בחשבון, מבינים שמתוך שאר האורגניזם, בהתאם לתפקידו בהקשר הקרמתי השלם, פועלים כלפי מעלה דברים רבים שצריכים שלב בשלות אחר מזה שבא מהראש וממערכת העצבים. אך מי שמנתח את הרפש בתחתית באופן פסיכואנליטי בלבד טועה לחלוטין. הוא כמו אדם שרוצה לדעת איזה סוג חיטה יגדל בקרקע מסוימת לפני שבכלל גדלה שם חיטה. כאשר הוא מנתח את הקרקע הוא מוצא שם זבל מסוים שאיתו דישנו את האדמה. ואז הוא אומר: "עכשיו אני מכיר את הזבל שממנו יגדל היבול הבא של חיטה." החיטה אינה גדלה מתוך הזבל, למרות שהזבל חייב להיות שם! הדבר העיקרי הוא הדבר שנזרע בתחתית הקרקע הזה, ב"רפש" הזה בתחתית. לעתים קרובות הוא מיועד מראש להפעיל את השפעתו דרך שער המוות לתוך הגלגול הארצי הבא. מה שנחוץ הוא שנחקור לא את הרפש החייתי שבתחתית, אלא את מה שנזרע בחומר הבוצי הזה בתור זרע הנפש.

מה שנקרא פסיכואנליזה מאפשרת חקירות בדיוק באזור בו דעות קדומות עכשוויות פועלות באופן כה הרסני; אנו עוסקים בתחום שממנו החשיבה העכשווית נוטה לקבל את כיוונה, מאחר שהיא אינה מסופקת ממה שהחוויה המודעת מעניקה לנפש. האזור הכללי בו יש להמשיך את המחקר כבר אינו שנוי במחלוקת, אך מפני שלאנשים שאינם מסוגלים להבין את מדע הרוח אין קווים מנחים אמיתיים בשביל החקירה שלהם, הם חופרים ללא מטרה בתחומים שהגיעו אליהם באמצעות הקשרים הרשמיים שלהם או מתוך האי שקט שלהם. הם עושים זאת באופן לא מיומן ביותר, ושמים את הכול בתמונה לא נכונה מפני שזה כל מה שהם יודעים. החקירה שלהם הייתה מובילה לתוצאות נכונות לו הם היו מסוגלים לעקוב אחר החוטים הקרמתיים האמיתיים, כפי שהסברתי בכל מיני דרכים ודוגמאות. הפסיכואנליזה הזאת הינה דבר מאד רעוע, במיוחד כאשר היא מעוררת את האזור האלמנטלי. עם זאת, יש חשיבות רבה לחקירה של המבנים העדינים והאינטימיים של החוטים שמשתרעים לתוך גורלו העתידי של האדם. מה שמתרחש בחיים המודעים של האדם מרגע ההתעוררות ועד לשינה אינו חושף הרבה מהכוחות הממשיכים לפעול כזרם קרמתי לאורך גלגולים רבים. מה שאנו חווים במודע בזמן חיי הערות שלנו שייך בעיקר לגלגול הנוכחי. וטוב שזה כך, מפני שעלינו להשקיע מאמץ בגלגול הנוכחי. אך חלק גדול ממה שיועבר דרך שער המוות כזרע הנוצר מהחוויות של הגלגול הנוכחי שלנו – האירועים שחווינו, המיומנויות שרכשנו – כל זה משחק תפקיד משמעותי בחיינו מהרגע שנרדמים ועד שמתעוררים, ולעתים קרובות משפיע על חלומותינו. אך עלינו ללמוד להבין נכון את היווצרותם של החלומות. כשנאמר שחלומות הם זיכרונות, לעתים קרובות זה נכון, אך הם אינם פועלים בזרם הקרמה שלנו באופן ליניארי. למעשה לעתים קרובות הם פועלים כך שמשמעותם הינה ההפך הגמור ממה שנדמה לנו. אתן לכם דוגמא מהספרות כדי להבהיר את מה שברצוני לומר.

האסתטיקן תיאודור ווישר[3] כלל ברומן שלו Auch Einer סיפור קטן חכם שאציג אותו כאן מפני שאני מדבר על החיים המקצועיים באופן מקיף יותר, כלומר באופן שכולל את כל מה שנוגע לעיסוק המקצועי של האדם. ברומן של ווישר, יש שיחה בין אב לבנו. הם מטיילים ביחד ולאחר שהאב שואל את בנו על כל מיני דברים, הבן אומר: "רק תחשוב, המורה אמר לנו שעלינו תמיד לשאול מהו מקצועו של אדם מפני שחשוב שיהיה לאדם מקצוע הולם. כך ניתן ללמוד האם האדם הוא מכובד והאם יש לו חיי נפש טובים." "אני מבין", אומר האב. "כן, באמת, ואחרי שהמורה אמר לנו זאת, היה לי חלום בו טיילתי ליד האגם ההוא משם, ובחלום שאלתי את האגם מהו מקצועו, והאגם ענה לי: "המקצוע שלי הוא להיות רטוב." "באמת?" אומר האב.

זוהי אנקדוטה חכמה ביותר והיא מגלה שהאדם שהמציא אותה היה בעל ידע רב על החיים. האב אומר "באמת"? מפני שכמובן לא רצה לבלבל את בנו ולומר לו איזה דבר טיפשי המורה אמר. אך ללא ספק לאב היו מחשבות משלו בנושא. הוא היה צריך להאיר את עיני בנו באופן יותר אינטליגנטי מאשר המורה, והיה צריך לומר לו: "אל לנו לשפוט בצורה כה שטחית. אולי אדם טועה לגבי מהו מקצוע מכובד, ויחשוב באופן שגוי שאדם מסוים איננו מכובד; הוא גם עלול להיות מקופח באיזושהי צורה." בקיצור היה על האב לתקן את בנו, אך במקרה הספציפי הזה לא היה צורך בכך. הילד היה עדיין צעיר, וחלומו יכול היה עדיין להשפיע עליו באופן חיובי. החלום פעל בתת-מודע שלו, אך באופן כזה שהוא ימחק מנפשו את הטיפשות של המורה. החלום לבש צורה בתת-מודע של הילד, שהוא חכם יותר מהמודע השטחי, באופן כזה שעל טיפשות המורה התפשט משב רוח של לעג. האגם אמר שמקצועו, ייעודו, הוא להיות רטוב. זה משהו שיעבוד בצורה בריאה ויסלק את ההשפעות המזיקות של דברי המורה. כאן החלום הינו זיכרון שבא ממש למחרת בלילה, אך הוא גם משמש כהשפעה מתקנת בחיים. למעשה הגוף האסטרלי פועל לעתים קרובות בצורה כזאת, ואנו יכולים לגלות שביחד עם המשקע שנשאר בנפש מחוויות חיות, במיוחד מהוראה מוטעית, שנוכח בכוחות התת-מודע של הנפש. אצל אנשים צעירים, לעתים קרובות יש לכך השפעה אפילו באותו הגלגול. אך מעל לכול, ההשפעה מועברת דרך שער המוות וממשיכה הלאה. היא מהווה אמצעי לתיקון-עצמי באדם, ועלינו לשים לב לעובדה זו.

כאשר הזכרתי דברים אלה, פשוט רציתי להראות שבנפש האנושית ישנם דברים רבים, ושהם עוברים מגלגול אחד לשני. מדובר במכלול שלם של כוחות שמושלך מגלגול אחד לשני. כעת עלינו לשקול איזה מערכת יחסים קיימת בין מכלול זה של כוחות לבין האדם, כאשר חייו זורמים בין הלידה למוות. כאן הוא (או היא)הינו באמת כלי בעל ארבעה מיתרים – גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני – שבו מנגנת את מנגינתה קשת זו של כוחות קרמתיים. החיים האינדיבידואליים באים לידי קיום על פי המידה בה הקשת של הקרמה נוגעת במיתר זה או אחר –בגוף האתרי, האסטרלי, או האתרי ביחד עם האני – אם תרשו לי להשתמש בהשוואה זו לכינור. הטונים של ארבעת המיתרים של החיים יכולים להתנגן ביחד באופנים רבים, ומסיבה זו קשה לדבר על מנגינות החיים האינדיבידואליות של בני האדם ולפענח אותן, לא רק במושגים מופשטים אלא בפרטים קונקרטיים. ניתן לפענח אותן רק כאשר אנו מסוגלים לראות כיצד קשת הקרמה מנגנת על ארבעת המיתרים של האדם. אך כאן עלינו לקחת בחשבון נקודות מבט כלליות, ואנו חייבים לפנות את תשומת ליבנו אליהן.

אם אנו מתבוננים באדם בשנים בהן, כפי שהסברתי בספרון חינוך הילד לאור האנתרופוסופיה[4], מתפתחים בעיקר הגוף הפיזי ובמיוחד הגוף האתרי, אם אנו מתבוננים בהתפתחותם של ילדים בין הגילאים 7 ל-14, נראה שבדיוק בפרק זמן זה מופיעות בהם תכונות מסוימות האופייניות במיוחד לתקופה זו. דברים מסוימים מתגבשים במידת מה, למרות שדברים רבים חופפים כך שניתן לראות חלק גדול ממה שמופיע בשבע השנים הראשונות בצורה יסודית ומעמיקה יותר רק בין הגילאים 7 ל-14. אנו מגלים שאצל הילד המתפתח מופיע בצורה מוגדרת יותר משהו שאפשר לקרוא לו, במובן מסוים, מאפיינים אינדיבידואלים פנימיים שמתגבשים באמצעות האופי של הגוף הפיזי והתנהגותו. אך זה קורה רק במידה בה הם באים לידי ביטוי בתנוחה ובתנועות של הישות הפיזית, בדרך בה הילד נושא את גופו באופן כללי בחייו. אני מתכוון למה שלובש צורה סולידית; כמובן לא הכול, אבל חלק גדול ממה שגורם לאדם להיות מוצק ונמוך, או בעל גוף יותר גבוה שגורם לו ללכת בצורה מסוימת, כמו בצעדים נחרצים או בהליכה כמו ריקוד, אם נזכיר ניגודים קיצוניים. כפי שאמרתי, לא הכול, אך חלק גדול ממה שמופיע בילד המתפתח נובע מהקרמה והוא התוצאה של היעוד המקצועי בגלגול הקודם. לעתים קרובות עושים טעויות כאשר לא שמים לב למה שכרגע אמרתי; כלומר, כאשר כדי להֵראות חכמים, עושים מאמץ לקבוע מה יהיה מקצועו של ילד על פי אופן התנהגותו או תנוחתו. אז נותנים לילד באופן מוטעה מקצוע דומה לזה שהיה לו בגלגול הקודם, והדבר מזיק לילד.

כאשר מסתיימת תקופת חיים זו של הילד, או אפילו לפני כן, מפני שכפי שהסברתי יש דברים שחופפים, הגוף האסטרלי מתגלה באופן מיוחד על ידי כך שהוא פועל בחזרה על מה שכבר התפתח קודם. אם מבינים עובדה זו וקיבלנו אותה באמצעות מדע הרוח, אז אפשר לבחון אותה גם במישור הפיזי. בהתאם לכוחות קרמתיים אחרים, הגוף האסטרלי פועל בחזרה באופן כזה שהוא מתמיר את מה שנבע מהקרמה המקצועית בלבד בין הגילאים 7 ל-14. במילים אחרות, שני כוחות מנוגדים נאבקים זה בזה בתוך הילד. קבוצה אחת של כוחות מעניקה לילד צורה; כוחות אלה באים יותר מהגוף האתרי. הקבוצה השנייה, שבאה יותר מהגוף האסטרלי, פועלת נגד הכוחות מהסוג הראשון ומשתקת אותם חלקית, כך הילד נאלץ להתמיר את מה שנכפה עליו על ידי הקרמה המקצועית מהגלגול הקודם. במילים אחרות ניתן לומר שהגוף האתרי פועל באופן מעצב; כלומר, מה שמתגלה כתנוחת הגוף הפיזי, כצורת הליכה, נובע מהגוף האתרי. הגוף האסטרלי פועל באופן טרנספורמטיבי. באמצעות הפעולה בין שני כוחות אלה, שלמעשה נמצאים בקונפליקט עז אחד עם השני, באים לידי ביטוי דברים רבים הקשורים בעבודת הקרמה המקצועית.

אך זה פועל ביחד עם זרמים קרמתיים נוספים, כי עלינו לקחת בחשבון גם את הגוף הפיזי. איתו, מה שמופיע בעיקר בתקופת החיים הראשונה הוא האופן בו האדם הציב את עצמו בעולם באמצעות הקרמה שלו. אפילו הסוג של גוף פיזי שיש לנו תלוי בכך, מאחר שעקב הקרמה שלנו אנחנו מציבים את עצמנו במשפחה מסוימת, באומה מסוימת. כך, אנו מקבלים גוף מעוצב באופן ספציפי, אך אין זה הכול. רק תחשבו כמה תלוי במהלך החיים שלנו ובמצב בו נכנסנו על ידי כך שהצבנו את עצמנו במשפחה מסוימת. על ידי עובדה זו בלבד, נוצר בסיס לדברים רבים בחיינו. למעשה, במשך שבע השנים הראשונות, תקופה בה מתפתח במיוחד הגוף הפיזי, יש כוחות שפעילים בנו – או נכון יותר לומר סביבנו – שנובעים לא מתוך היעוד המקצועי שלנו וכל מה שהיה קשור אלינו בגלגול הקודם שלנו, אלא מהאופן בו חיינו עם אחרים בגלגול הקודם. אני מתכוון לאופן בו עמדנו במערכת יחסים זו או אחרת עם אדם זה או אחר במהלך גלגול קודם, לא בחלק מסוים של חיינו – דבר זה שייך לתחום אחר – אלא לאורך כל חיינו. הנפש שלנו פועלת על זה מפני שהיא מושפעת עמוקות על ידי מערכות היחסים שהיו לנו עם בני אדם, ואנו נושאים איתנו דרך שער המוות את מה שמתפתח מתהליך זה. בגלל כוחות אלה, אנחנו גורמים לכך שאנו מציבים את עצמנו במשפחה מסוימת ובנסיבות מסוימות בחיים. כך שנוכל לומר שמה שמציב את הגוף הפיזי שלנו כאן, במובן מסוים, ומה שפועל דרכו, גם קובע את הסיטואציה שלנו בחיים. כמובן, זה ממשיך לפעול עוד, דרך הגלגולים הבאים, ופוגש את הכוח שמאזן אותו דרך האני. האני פועל באופן ממוסס על נסיבות החיים, אך הוא פועל גם בקונפליקט עם מה שכבר קבוע בהן. לכן, נוכל לומר: גוף פיזי – יוצר את נסיבות החיים; האני – מתמיר את נסיבות החיים. באמצעות העבודה של שניהם במאבק זה, זרם של קרמה נוסף אוחז את החיים, מאחר ששני הכוחות נוכחים תמיד בתוך האדם: אלה שנוטים לשמור אותו במצב מסוים, ואלה שנוטים לנתק אותו ממצב זה.

  1. גוף פיזי: יוצר את נסיבות החיים
  2. גוף אתרי: מעצב
  3. גוף אסטרלי: גורם לטרנספורמציה
  4. אני: גורם לטרנספורמציה של נסיבות החיים

כלומר, 1 ו-4 פועלים באופן ראשוני אחד על השני, בדומה ל-2 ו-4; אך כל ארבעתם פועלים גם בדרכים רבות אחד על השני. האופן בו אנו נכנסים למערכות יחסים עם אנשים חדשים במהלך חיינו על פי הקרמה שלנו תלוי בקשר של 1 ו-4 אחד עם השני. אך את שורשי הקשר הזה יש לחפש במערכות היחסים שלנו בגלגולים קודמים. האופן בו אנו מוצאים את מערכות היחסים שלנו בעבודה היום יומית שלנו, בעיסוק במקצוע שלנו, קשור ל-2 ול-3 ופעולת הגומלין שלהם אחד על השני.

אני מבקש מכם להרהר בכל זאת לעת עתה. אנו נמשיך בלימוד זה.

————————————————————————————

  1. אוסקר הרטוויג (1849-1922) (Oscar Hertwig) היה מדען העוסק באנטומיה, ששימש כמנהל של המוסד האנטומי-ביולוגי בברלין משנת 1888 ועד ל-1921. ספרו התפתחות האורגניזמים. הפרכה של תיאורית המקריות של דרווין (Das Werden der Organismen. Eine Widerlegung von Darwins Zufallstheorie) הופיע בשנת 1916.
  2. סולפטרה (Solfatara) הינו באר של גז גופרית וולקני ליד פוזוולי (Pozzuoli).
  3. פרידריך תיאודור ווישר (Friedrich Theodor Vischer) (1807-87) כתב את שם המשפחה שלו באות V, ולא ב-F , ושטיינר מדגיש עובדה זו בהרצאתו.
  4. חינוך הילד לאור האנתרופוסופיה- יצא בעברית בהוצאת מיכאל – ראו כאן 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *