הקרמה של היעוד המקצועי – 04

הקרמה של היעוד המקצועי

מאת רודולף שטיינר

GA172

10 הרצאות שניתנו בדורנאך בנובמבר 1916

תרגמה מאנגלית: מרים פטרי

עריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 4      12 בנובמבר, 1916

השינוי בחיים המקצועיים בתחילת העידן המודרני. העיסוק בעבודה במקצוע כזרע לאבולוציה המתמשכת של העולם.

מישהו עלול להעיר שההרהורים המדעיים-רוחיים הנוגעים לסוגיית העיסוק במקצוע פחות מעניינים בהרבה מאשר דברים אחרים. אך אין זה כך. יש להכיר בזאת, במיוחד בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו, מפני שבתקופה זו כל מערכות היחסים בין בני האדם ישתנו במהותן בהשוואה לאלו שהיו קיימות בתקופות יותר מוקדמות על כדור הארץ. הם ישתנו במידה כזו שהאדם חייב, מתוך החופש שלו, להביא עמו יותר מאשר בתקופות הקודמות, כאשר המשימה שלו באבולוציה של כדור הארץ יכלה להתבצע באופן כמעט אינסטינקטיבי; כלומר כאשר הוא קיבל באמצעות השראה את הכיוון בו היה עליו ללכת.

בהסתכלות לאחור, למשל על התרבות המצרית-כלדאית או על תרבויות אחרות של זמנים קדומים, נמצא שמידת החופש הניתנת כעת לאדם כדי שהוא יעצב את גורלו החיצוני – וחופש זה ילך ויגדל כל הזמן – לא ניתנה לו בתקופות הקדומות. במשך התקופה המצרית-כלדאית, העובדה שכל אדם שייך למעמד מסוים שנכפה עליו, בדומה לבעל חיים שנכפה עליו מין מסוים, הסירה מסְפֶרָת החופש של האדם היבטים רבים שכעת כן שייכים לשם. כמובן, היה פיצוי על הגבלה זו של חופש. חוקרים הבוחנים את ההיסטוריה החיצונית של התרבות, שלרוב קצרי ראייה בחשיבתם, בדרך כלל משערים שהנסיבות בזמנים העתיקים היו כאלה שמי שאז הוביל את העניינים של האנושות עשה זאת עם אותם האימפולסים שיש לדמויות המובילות כיום. אך יש לזכור שבתקופות העתיקות היו תהליכים מוגדרים בטקסים במיסטריות בהם האישיויות המובילות התוודעו לרצונן של ישויות שמדריכות את החיים ממחוזות מחוץ לכדור הארץ. כבר אמרתי שבזמנים מסוימים – אין כעת צורך לחזור ולפרט אותם– כוהנים ביצעו ריטואלים מסתוריים ספציפיים. כתוצאה מכך, אישיויות מסוימות במקדשים שהתאימו למטרות הללו באו במגע עם היקום, עם הקוסמוס, עם מערכות היחסים שמחוץ לכדור הארץ. התודעה של אישיויות מיוחדות אלה קיבלה אז השראה מישויות שהדריכו את כדור הארץ מאזורים מחוץ לכדור הארץ, ומה שנלמד מישויות אלו קבע את דרך הפעולה.

אראה לכם באמצעות מקרה היפותטי כיצד הדברים התרחשו בזמנים קדומים אלה. כיום חג המולד הינו פחות או יותר חג חיצוני עבור רוב האנשים, אבל נניח שבזמן שהוא הופיע לראשונה ובצורתו של אז, אנשים ידעו שכדור הארץ מותאם במיוחד כדי לקבל לתוך ההילה שלו רעיונות שאינם יכולים להיכנס בעונת הקיץ, למשל. הסברתי איך כדור הארץ ער בחורף ושזמן חג המולד הוא אחת הנקודות הזוהרות ביותר במצב ער זה. בזמן הזה ההילה של כדור הארץ חדורה, שזורה, במחשבות. ניתן לומר שכדור הארץ מהרהר ביקום החיצוני, כשם שאנחנו בני האדם, בזמן שאנחנו במצב ערות במשך היום, מהרהרים במחשבותינו על מה שנמצא סביבנו. בקיץ כדור הארץ ישן, כך שאי אפשר למצוא בו מחשבות מסוימות. בחורף הוא ער, והכי ער בחג המולד; אז ההילה של כדור הארץ חדורה במחשבות, וניתן לקרוא מהן את רצון היקום לגבי האירועים שלנו על כדור הארץ.

הכוהנים חינכו אינדיבידואלים מסוימים כך שהם הפכו לרגישים ופתוחים למה שחי בהילה של כדור הארץ. על ידי כך שהם לימדו אינדיבידואלים אלה לבוא במגע עם מחשבות ארציות שביטאו את הרצון הקוסמי, הכוהנים במקדשים יכלו ללמוד אותו מהם. מה שהם לֽמדו היה עבורם, במובן מסוים, רצון השמיים, ומכך הם יכלו לקבוע מי אמור להישאר במעמד נעלה במיוחד, ומי אמור להילקח לתוך המיסטריות, כדי שהוא יוכל לתפוס מעמד מוביל בשלטון העתיק או בחיים של הכוהנים. האנושות התפתחה מעבר לדברים כאלה, ובמובן זה היא חשופה לכאוס; עלינו פשוט להודות בעובדה זו. כבר התרחש המעבר מהתנאים העתיקים, המוגדרים, בהן אנשים למדו מהרצון של האלים מה אמור לקרות כאן על כדור הארץ. במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, שבה האינדיבידואל השתחרר מהרצון של הקוסמוס, מנהגים עתיקים אלה עברו אלינו, לתנאים הנוכחיים שלנו, שהם כאוטיים יותר. קיימת נטייה להעביר לאדם את כל הדברים בשלמות גדולה יותר.לכן יש צורך עוד יותר גדול בכך שרצון הקוסמוס יחדור באופן שונה את התנאים הארציים.

יידרש הרבה זמן להבהיר איך בתקופת התרבות המצרית-בבלית השלישית משהו מהמקצועות השונים עדיין חי ופעל בחיים הארציים, משהו שהיה במידה רבה שעתוק של רצון הקוסמוס. זה אירע כפי שתואר והתחיל להיעלם במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. הוא כבר נעלם לחלוטין בתקופה שלנו הפוסט-אטלנטית החמישית, אשר החלה, כפי שאנו יודעים, בערך במאה ה-15. לו אנשים היו שמים לב יותר היום למה שקורה, והיו מפסיקים לספר אגדות במקום היסטוריה, הם היו יכולים לזהות, אפילו מתוך התנאים החיצוניים, כיצד הקשר של האדם למקצועו השתנה מאז המאה ה-14 ו-15. הם היו מזהים מהתנאים הנוכחיים כיצד הכול ילך וישתנה יותר ויותר בעתיד. אך באופן בלתי נמנע תשתלט אנרכיה מסוימת על האנושות אם אף אחד לא יבין את הקשרים היותר עמוקים האלה ולא יעביר לקהילה האינטלקטואלית רעיונות אשר לוקחים בחשבון את השינויים שנוצרו עקב המהלך הטבעי של האבולוציה. מה שאפשר לקבוע אפילו מההיסטוריה החיצונית בנוגע להופעתם של החיים המקצועיים המודרניים מאז המאה ה-15 היה גורם לתדהמה בקרב אלה שמסוגלים בכלל להתבונן בחיים האנושיים. אילו הם היו נכנעים להשפעה של כל מה שניתן לזהות, הם היו מאשימים את עצמם על כך שחיו בכזו תרדמה ושלא היה להם מושג לגבי מה שקשור לאבולוציה של הייעוד האנושי.

בפעם שעברה, הפניתי את תשומת ליבכם לעובדה שמה שמהווה חיים מקצועיים אמיתיים אינו בשום פנים ואופן חסר משמעות עבור הקוסמוס כמו שזה אולי נראה בהתחלה. הצבעתי על כך שבתור בני אדם עברנו דרך האבולוציה של שבתאי, שבה הוכנו הפוטנציאלים הראשונים של הגוף הפיזי; תקופת השמש, שבה הוכן האדם האתרי; תקופת הירח, שבה הוכן האדם האסטרלי, ושכעת אנו עוברים דרך תקופת כדור הארץ בה מתפתח האני. אך יבואו תקופות נוספות: התקופות של יופיטר, ונוס ווולקן. אפשר לומר שבמובן מסוים כדור הארץ הינו השבתאי של וולקן. בדיוק כמו שבשבתאי העתיק התרחשו תהליכים כל כך חשובים לאבולוציה שאנו חייבים להם את הפוטנציאל הראשון של גופנו הפיזי, פוטנציאל שעדיין ממשיך לפעול בתוכנו, כך אמור להתרחש על כדור הארץ משהו שימשיך לפעול באבולוציה שלנו. בוולקן הוא יגיע לשלב ההתפתחות הרביעי, כשם שתהליכים מסוימים בשבתאי הגיעו לשלב הרביעי של התפתחותם בכדור הארץ. הצבעתי על כך שתהליכים אלה שיהיו מתאימים לוולקן, מתאימים למה שיש לנו על כדור הארץ מהאבולוציה על שבתאי; לכן הם מייצגים את מה שפועל וחי במקצועות השונים שאנשים עוסקים בהם על כדור הארץ. כאשר בני אדם עוסקים בחיים המקצועיים שלהם, במסגרת פעילותם המקצועית מתפתח על כדור הארץ משהו שיהווה פוטנציאל ראשון עבור וולקן, כשם שהפעילות על שבתאי היה פוטנציאל ראשון עבור גופנו הפיזי.

אם תוסיפו לרעיון זה את העובדה שהחיים המקצועיים עוברים טרנספורמציה אדירה מאז תחילת התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית, תבינו עד כמה זה יהיה חשוב לתפוס אותם כמרכיב של האבולוציה השלמה של העולם, בתנאי שעושים זאת דרךההשקפות שניתן לפתח באמצעות מדע הרוח. רק אם קודם נלמד לזהות את ההיבטים האובייקטיביים של החיים המקצועיים, אז נוכל ליצור מושגים נכונים בנוגע לקרמה של המקצוע. עוד יותר מעניינת תהיה השאלה לאיזה כיוון יתפתחו החיים המקצועיים מהעידן שלנו והלאה ואיזה צורה הם ילבשו, מפני שמכך אנו נוכל להפיק מושגים בהירים יותר מאשר מתוך התנאים של היום.

כפי שניתן לזהות בקלות כאשר אנו מתבוננים בעזרת הגיון פשוט בעולם כיום, את האבולוציה העתידית של החיים המקצועיים תאפיין דִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה וספציאליזציה (הבדלה והתמחות)הולכת וגוברת. אין זה דבר חכם שאנשים יבקרו את העובדה שבזמנים שלנו המקצועות מתחלקים ליותר ויותר התמחויות, ושלא לפני זמן רב האדם יכול היה למצוא במקצועו את הקשר בין מה שהוא יצר למשמעות הדבר עבור העולם. על ידי כך הוא התעניין בעיצוב ובייצור המוצר שלו מפני שהוא ראה בבירור לֵמה המוצר שלו הופך בחיים. בזמננו כבר אין זה כך עבור חלק גדול מהאנושות.

אם ניקח דוגמא קיצונית: אדם מוצב על ידי גורלו בבית חרושת בו הוא עושה אולי לא מסמר שלם, אלא רק חלק ממנו; לאחר מכן חלק זה מחובר לחלק אחר על ידי אדם אחר. כך האדם שמייצר רק חלק מן המסמר אינו יכול לפתח עניין באופן בו הדבר שהוא יצר מהבוקר עד הלילה יתפוס את מקומו בקשרי החיים. אם נשווה את החיים של מלאכות יד מהעבר עם החיים של בתי חרושת היום, אנו מייד נעשים מודעים להבדל רדיקאלי בין מה שקורה היום לבין מה שהיה קיים לא כל כך מזמן. מה שכבר קרה בענפים השונים של פעילות אנושית ימשיך להתרחש, ובאופן הכרחי תהיה עוד יותר הבדלה והתמחות בחיים המקצועיים. אין זה חכם במיוחד שאנשים יעבירו ביקורת על כך, מפני שזהו צורך הכרחי של האבולוציה; זה פשוט יקרה, וימשיך לקרות עוד ועוד.

איזה השקפה נפתחת לפנינו לאור עובדה זו? מדובר בעיקר בכך שאנשים חייבים לאבד עניין יותר ויותר בעבודה שתופסת להם חלק גדול מן החיים, וקל לדמיין זאת; במובן מסוים, הם חייבים להיכנע כמו רובוטים לעבודתם בעולם. אך הנקודה העיקרית הינה אחרת. ברור שטבעו הפנימי של האדם חייב לרכוש את הצבע של עבודתו החיצונית. כל מי שמתבונן בהתפתחות ההיסטורית של האנושות יגלה באיזו מידה רבה בני האדם מהתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית הפכו להיות שכפולים של מקצועם וכיצד חייהם המקצועיים משפיעים על חיי הנפש שלהם, וגורמים להם להתמקצע. אך אין זה נכון לגבי רוב אלה שחיים בתוך החברה האנתרופוסופית שלנו. למרבה המזל, לעתים קרובות הם נמצאים במצב של התנתקות מהקשרים ההדדיים של החיים. למרבה המזל?אפשר באותה מידה לומר שזה לרוע המזל! לעתים קרובות זה מזל טוב רק מנקודת המבט של הרגש הסובייקטיבי האגואיסטי. עבור העולם, הוא לעתים קרובות מזל רע מפני שהעולם ידרוש באופן הולך וגובר שבני האדם יתמקצעו ויצטיינו בתחומים מיוחדים ויהפכו למומחים.

אך מה חייב לקרות בנוסף לכך? התמחות והתמקצעות זו תהיה תוצר לוואי חיוני של אבולוציית העולם, ושאלה זו תהפוך לאחת הבעיות הכבדות ביותר עבור המשפחה; כל מי שרוצה לחנך את ילדיו יהיה חייב להבין זאת. כדי שבני האדם יציבו את עצמם באופן רציונאלי בתוך מהלך האבולוציה, הם יצטרכו להבין את השאלה: כיצד אציב את הילד שלי לתוך האבולוציה של האנושות? מה שעדיין אפשרי היום במקרים רבים, למרות שזו שארית שנותרה מזמנים עתיקים שאנשים נאחזים בהם, יוכיח את עצמו כמילים ריקות; כלומר, המשפטים היפים שאנשים היום מעריכים כל כך, שלפיהם צריך לתת לילדים להפוך למה שמתאים לכישרונותיהם, יהפכו בקרוב למשפטים ריקים מתוכן. קודם כול, אנשים יראו שאלה שייולדו מעכשיו יראו סימנים מהגלגולים הקודמים שלהם באופן יותר מורכב מאשר אלה שחיו בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. הם יגלו יכולות מורכבות שאף אחד לא היה חולם עליהן בעבר, מאחר שבזמנים הקודמים יכולות אלה היו הרבה יותר פשוטות. אלה שמחשיבים עצמם לחכמים במיוחד בלבחון את היכולות של ילדים יותר גדולים כדי לקבוע האם הם מתאימים למקצוע זה או אחר עשויים לגלות שהתובנות שהם שואבים ממבחנים אלה אינם אלא הדמיון הפרוע שלהם.

אך בעתיד הקרוב החיים יהיו כה מורכבים עד שהמילה מקצוע תקבל משמעות שונה לגמרי. היום יש לנו עדיין אסוציאציה של משהו פנימי מאד לגבי המילה, ומשתמשים בביטוי "ייעוד מקצועי", אך עבור רוב בני האדם המקצוע שלהם אינו מייצג שום דבר פנימי. אנו מתארים לעצמנו שהייעוד המקצועי הוא משהו שהאדם נקרא לעשות בזכות איכויותיו הפנימיות. אך אם נשאל אנשים על מקצועם, במיוחד בערים שלנו, רבים יאמרו: "אני נמצא במקצוע שלי מפני שאני משוכנע שהוא היחיד שמתאים לכישרונותיי ונטיותיי שיש לי מאז שהייתי ילד." אך אם נחקור יותר מקרוב את המקרים הללו, נגלה שהתשובות אינן מתאימות לעובדות, ואני מתאר לעצמי שהן אינן מתאימות גם למה שאתם שמתם לב בהתבוננותכם על החיים. היום המקצוע הופך להיות יותר ויותר זה שהאדם נקרא לעשות על ידי המהלך האובייקטיבי של התפתחות העולם. מחוץ לאדם קיים אורגניזם, קשר הדדי; תוכלו לקרוא לו, אם תרצו,המכונה –אין זה חשוב –שנותן פקודות, שקורא לו.

כל זה ילך ויתעצם, וכתוצאה, מה שהאנושות משיגה דרך הפעילות המקצועית גם מנותק מהאדם עצמו; הוא הופך לאובייקטיבי יותר. דרך התנתקות זו, הפעילות המקצועית הולכת ונעשית משהו שבהמשך התפתחותו דרך יופיטר, וונוס וולקן עובר תהליך התפתחות דומה למה שהתרחש עבור כדור הארץ דרך שבתאי, השמש והירח. עובדה מוזרה היא שכאשר מדברים בתור מדעני רוח,לא ניתן להחמיא לאנשים אם הנושא קרוב באופן אינטימי לחייהם. מדע הרוח יהיה פחות ופחות חשוף לסכנה שנתבטא על פי מודל החוכמה שנמצאת במילים:

"במקרה הטוב ביותר הצגה מורליסטית נפוחה

מלאה במילים שנונות ומשכילות להפליא

מתאימות ביותר שתבואנה משפתיהן של בובות."[1]

מדע הרוח בהחלט לא יהיה במצב בו הוא יעשה זאת. הוא יאלץ להציג בתור משהו משמעותי ביותר לאבולוציה של העולם דווקא את הדבר שאנשים הי מעדיפים לא לשמוע. לכן יהיה זה בלתי נמנע שאנשים מסוימים, שמחשיבים עצמם היום לחכמים ביותר מפני שהבורות חדרה למוחם,יכריזו במהירות ובקלילות: "אה, חיי המקצוע הם עניין פְּרוֹזָאִי, שגרתי, בנאלי." האופן בו מדע רוח אמיתי רואה את החיים המקצועיים מחייב אותנו להכריז שדווקא באמצעות העובדה שהחיים האלה מתנתקים מהעניין של בני האדם, הם מכילים את הצורך לפתח קשרים בעלי משמעות קוסמית. רבים חושבים אולי שהתוצאה מכך היא השקפה מדכאת לגבי העתיד: אנשים נתפסים יותר ויותר בשגרה המשעממת של החיים, ואפילו מדע הרוח אינו יכול לנחם אותם על כך שזה קורה.

אך תהיה זו הטעיה גדולה להסיק מסקנה כזו ממה שנאמר, מאחר שטבעו של היקום דורש שהדברים יתאחדו באמצעות ניגודים קוטביים. חישבו רק על האופן בו קטבים אלה כופים את עצמם עלינו בעולם! למשל, חשמל חיובי ושלילי יוצרים את האפקטים המאוחדים שלהם דווקא באמצעות הקשר ההדדי ביניהם. החשמל החיובי והחשמל השלילי חיוניים אחד עבור השני. אישה וגבר חיוניים להתרבות של הגזע האנושי. מתוך קטבים אלה מתפתחת האחדות באבולוציה של העולם.

עיקרון זה עומד מאחורי כל מה שנאמר. כאשר העיסוק במקצוע נפרד מהישות האנושית, אנו יוצרים את הפוטנציאל הקוסמי הראשון למען אבולוציה קוסמית מרחיקת לכת. כל מה שמתרחש באבולוציה של העולם קשור לרוח, ובמה שאנו יוצרים בתוך המסגרת של המקצועות שלנו, בין אם אנו עושים עבודה פיזית או מנטלית, יש את הפוטנציאל להתגשמותן של ישויות רוחיות. כיום, במהלך שלב ארצי זה, ישויות רוחיות אלה הן עדיין מסוג אלמנטלי; אפשר לומר ישויות רוחיות מסוג אלמנטלי מדרגה רביעית. הן יהפכו לישויות אלמנטליות מדרגה שלישית במשך אבולוציית יופיטר, וכך הלאה. העבודה בתהליך המקצועי האובייקטיבי הינה מנותקת מאיתנו והופכת להיות המעטה החיצוני עבור ישויות אלמנטליות שבדרך זו ממשיכות את התפתחותן. אך הדבר יכול להתרחש בתנאי מסוים בלבד.

אם יש לומר שקודם עלינו להתחיל להבין את המשמעות של מה שרבים רואים בזלזול כחלק הפרוזאי של החיים, עלינו להבין גם שמשמעות זו לא תתבהר עד שלא נבין אותה במלואה בהקשרה הקוסמי המקיף. מה שאנו יוצרים בחיינו המקצועיים יכול להפוך למשמעותי עבור אבולוציית וולקן, אך יש תנאי מקדים לכך. כשם שהחשמל החיובי חיוני עבור החשמל השלילי, והזכרי חיוני עבור הנקבי, כך גם מה שישתחרר ללא הרף מתוך הפעילות האנושית ידרוש קוטב נגדי. קוטביות של ניגודים הייתה נוכחת עבור האנושות גם בשלבים האבולוציוניים המוקדמים שלה. כמובן, לא נולד משהו חדש לחלוטין כאן, מפני שמשהו דומה כבר היה קיים מקודם. אך אם מתבוננים לאחור בתקופות תרבות מוקדמות יותר, אף לפני מאתיים או שלוש מאות שנה, מגלים שהישות האנושית הייתה עדיין יותר שקועה בחיים המקצועיים עם רגשותיה ותשוקותיה, למעשה עם כל רגשותיה, מאשר היום. כאשר משווים את ההנאה שאדם חווה במקצוע שלו אפילו לפני מאה שנים עם חוסר הסיפוק היום של אנשים רבים שאין להם דבר מלבד מקצועם, נוכל לקבל איזה מושג על מה שחייב באמת להיאמר.

אנשים חושבים על דברים כאלה לעתים רחוקות מדי מהסיבה הפשוטה שאלה שדנים באופיים של המקצועות ובבחירה בהם הם דווקא אלה שיכולים הכי פחות להרשות לעצמם לדבר על הנושא. מנהלים של בתי ספר, אנשים משכילים, אנשי כמורה – דווקא האנשים שחווים הכי פחות את הצד האפל של הפעילות המקצועית בעולם המודרני – הם אלה שכותבים על הדברים הללו. כך תמצאו שבספרות הרגילה, ואפילו בספרי פדגוגיה, אנשים מביעים את דעותיהם על הנושא כמו איש עיוור שמדבר על צבעים. כמובן, מישהו שסיים בית ספר יסודי ותיכון, ואז הסתובב קצת באוניברסיטה מפני שזה הדבר שנהוג לעשות, אולי יחשוב את עצמו חכם במיוחד בזכות כל הרעיונות שהוא ספג; כלומר, כעת הוא עלול לשחק את התפקיד של מתקן האנושות שיכול לספר לנו כיצד צריך לעשות כל דבר. ישנם באמת אנשים רבים כאלה. מי שרכש תפיסה נכונה אודות החיים יודע שהם אלה שבדרך כלל מדברים בצורה מטופשת ביותר על מה שחייב לקרות.

לזה לא כל כך שמים לב, פשוט מפני שאלה שרכשו תעודות כאלה ואחרות נהנים היום מכבוד רב. עדיין לא הגיע הזמן כאשר תתפתח ההרגשה שהאנשים המלומדים, העיתונאים ומנהלי בתי ספר בעלי השכלה צרת אופקים מבינים הכי פחות מכולם על הקשרים ההדדיים של החיים. הרגשה זו עוד חייבת להתפתח ולהפוך בהדרגה לדעה כללית.

חשוב שנתחיל לראות יותר בברור איך בזמנים קדומים חיי הרגש של האדם היו קשורים באופן מורכב לחייו המקצועיים, ואיך מאוחר יותר החיים המקצועיים נפרדו והתנתקו מחיי הרגש של האדם, והם חייבים להמשיך לעשות כך. מסיבה זו, הקוטב הנגדי של החיים המקצועיים חייב להיות משהו שונה ממה שהוא היה קודם. מה היה המרכיב הזה שקודם התווסף לחיים המקצועיים? יש לכם אותו בפניכם אם תחשבו על מה שמהווה את הקליפה של התרבות. הבניינים בהם מתעסקים במקצועות, וביניהם הכנסייה, הפכו להיות המעטה והקליפה של התרבות; ימי השבוע מיועדים לעבודה, ויום ראשון שמור לצרכי הנפש. אלה היו שני הקטבים: החיים המקצועיים והחיים המוקדשים לתפיסות דתיות.

תהיה זו טעות גדולה ביותר לשער שהקוטב השני כפי שהוא עדיין נתפס כיום על ידי הדתות השונות יכול להישאר כפי שהוא, מאחר שהוא נוצר כך שהוא יתאים לחיים מקצועיים שהיו עדיין מחוברים וקשורים לרגשות של האדם. כל החיים האנושיים יתדרדרו אלא אם כן תגדל ההבנה בתחום זה. כל עוד הישות הרוחית האלמנטלית שהאדם יוצר במקצועו, כפי שתיארתי, לא נפרדה ממנו, התפיסות הדתיות הישנות עדיין היו מספיקות במידת מה. היום הן כבר אינן מספיקות, והן יהיו עוד פחות מספיקות ככל שנתקדם לקראת העתיד. יש להחיות בדיוק את הרעיון שאנשים מסוימים מתנגדים לו בקולי קולות; כלומר, חייב להיכנס לאבולוציה הקוטב הנגדי, הכרוך בכך שאנשים יוכלו ליצור מושגים מוחשיים לגבי עולמות הרוח.

הנציגים של הכתות הדתיות יאמרו לעתים קרובות: "שם במדעי הרוח מדברים על ישויות ואלים רבים, אך האלוהים האחד הוא זה שחשוב; רק עמו יש לנו מספיק." לכן, אנו עדיין יכולים להשפיע על אנשים היום אם נציג בפניהם את היתרון הגדול של יצירת קשר עם האל האחד, במיוחד עם הכוס קפה שלאחר ארוחת הערב ועם המוזיקה המשפחתית, כאשר נשמעים הערות לועגות לגבי מאמצים ויוזמות חדשות ומובעים דעות בצורה אנוכית במיוחד ומתוך בורות רבה. אך מה שבאמת חשוב הוא שיש להרחיב את האופקים האנושיים; כלומר, עלינו ללמוד לדעת שכל דבר חדור לא רק על ידי רוח אלוהית אחת שאנו מדמיינים אותה בצורה מעורפלת ביותר, אלא שהרוח נוכחת בכל מקום במובן קונקרטי, מיוחד. על האנשים ללמוד לדעת שכאשר פועל עומד מול הסדן והניצוצות עפים לכל הכיוונים, נוצרות ישויות רוחיות אלמנטליות העוברות ונכנסות אל תוך תהליך העולם ומשמעותן נמצאת שם. אנשים פיקחים במיוחד יטענו שזה רעיון טיפשי. אך אין ספק שישויות רוחיות אלמנטליות אלו יבואו לעולם, למרות שזה שעובד ליד הסדן אינו מודע להן. הם ייווצרו, וחשוב שהם יבואו לידי קיום בדרך הנכונה כי יכולות להיווצר ישויות אלמנטליות המועילות לתהליך העולם או ישויות הרסניות.

תבינו בבירור למה אני מתכוון אם תחשבו על כך בהקשר מיוחד, מפני שבכל הדברים הללו אנו עומדים היום על הסף של התפתחויות אבולוציוניות חדשות. לרבים כבר יש מושג מסוים בנוגע לכך. לו הדבר היה הופך למציאות, ולאנשים לא יהיו שאיפות מדעיות, היה זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לכדור הארץ. מה שקרה בעיקר במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית היה שהישות האנושית השתחררה מהעולם החיצוני האי-אורגני שהיא גלמה בכלים שהיא יצרה. בסופו של דבר, היא תתאחד מחדש עם מה שהיא גלמה בהם.

היום נבנות מכונות. כמובן, הן כעת אובייקטיביות, ואין בהן הרבה מן האלמנט האנושי. אך זה לא יהיה כך תמיד. מהלך העולם נוטה ליצור קשר בין מה שהישות האנושית מהווה לבין מה שהיא יוצרת ומביאה לידי קיום. קשר זה יהפוך לאינטימי יותר. קודם הוא יופיע בתחומים שמספקים יסודות לקשר הדוק יותר בין אדם לחברו – למשל בטיפול של חומרים כימיים שנמצאים בשימוש בתרופות. אנשים עדיין מאמינים שכאשר מחברים גופרית, חמצן ועוד חומר אחר – מימן או משהו אחר, למה שנוצר מחיבור זה יש רק את ההשפעות שנובעות מכל חומר לחוד. היום זה עדיין נכון במידת מה, אך מהלך האבולוציה של העולם נוטה למשהו שונה. הפּוּלְסים העדינים הנמצאים בחיי הרצון של האדם ובמזג שלו יפעלו וישתלבו בהדרגה בתוך מה שהוא יוצר. תהיה חשיבות לשאלה מי הכין חומר מסוים.

אפילו ההתפתחות החיצונית והטכנית הקרה ביותר נוטה למטרה מוגדרת. כל מי שיש לו איזו תפיסה מעורפלת לגבי העתיד של ההתפתחות הטכנית יודע שבית חרושת שלם יפעל באופן אינדיבידואלי ביותר בהתאם למי שמנהל אותו. גישתו תיכנס לתוך בית החרושת ותעבור אל תוך האופן בו עובדות המכונות. האנשים יתמזגו עם אובייקטיביות זו. כל דבר שיגעו בו יישא בהדרגה הטבעה אנושית. לא משנה עד כמה זה יראה טיפשי היום לאנשים פיקחים – למרות שפאולוס הקדוש אמר שמה שאנשים מחשיבים לפיקח הינו לעתים קרובות טיפשות בעיני אלוהים[2]– אנשים יבינו שיגיע הזמן בו אדם יהיה מסוגל לגשת למכונה שאינה פועלת, ויידע שכדי להפעיל אותה עליו להזיז את ידו לכאן, לשם, ולכיוון אחר. באמצעות הוויברציות של האוויר שייווצרו על ידי תנועת היד, המכונה[3], שכווננה מראש להגיב לכך, תתחיל לפעול.

אז ההתפתחות הכלכלית הלאומית תהיה כזאת שיהיה לגמרי בלתי אפשרי להוציא פטנט על מכונות; דברים כאלה יוחלפו במה שהסברתי. כל מה שאין לו קשר עם הטבע האנושי יידחה, ועל ידי כך ייווצר משהו ספציפי. דמיינו לעצמכם מה יוכל לעשות בעתיד אדם שהגיע לרמת מוסריות גבוהה במיוחד. הוא יבנה מכונות שיופעלו באמצעות סימנים שנשלטים על ידי בני אדם כמוהו בלבד. אנשים בעלי חשיבה בעלת נטייה לרוע ייצרו וויברציות שונות לגמרי כאשר יפיקו את הסימנים הללו והמכונה לא תגיב.

אנשים כבר מתחילים לקבל מושג מעורפל לגבי זה. לא בכדי הפניתי את תשומת לבכם לאנשים מסוימים שלומדים את ריקוד הלהבות בהשפעת טונים מסוימים. מחקר נוסף בכיוון זה יגלה את הדרך למה שציינתי. נוכל באמת לומר שהיא הדרך חזרה לזמנים בהם אלכימאי שרק רצה למלא את כיסיו בכסף לא הצליח להשיג כלום, בעוד שאלכימאי אחר, שרק רצה להקדיש עצמו לטקס כדי להלל את האלים ולשרת את טובת האנושות, כן הצליח.

במובן מסוים, כל עוד מה שעלה מתוך העבודה האנושית נשא את ההילה של הרגשות וההנאות שאנשים העבירו לתוכה, הוא לא היה נגיש להשפעה שתיארתי. אך במידה בה המוצרים של העבודה במקצוע כבר לא נוצרים בהתלהבות מיוחדת והכרחית לחלוטין, מה שזורם מתוך האנשים ומתוך המוצרים יכול להפוך לכוח מוטורי. האמת היא שבאמצעות העובדה שבני אדם כבר אינם יכולים לאחד את רגשותיהם עם עולם המכונות, הם במובן מסוים מחזירים לעולם את הטוהר שעולה מעבודתם או משרת אותה. בעתיד כבר יהיה בלתי אפשרי שאנשים יעבירו את החום שנוצר מההתלהבות והשמחה שנבעו מעבודתם אל הדברים שנוצרו. אך הדברים האלה עצמם יהיו טהורים יותר כאשר הפועלים מציבים אותם בתוך העולם. הם יהיו גם יותר חשופים למה שינבע מהאדם ככוח מוטורי, וייקבע מראש על ידו, כפי שתיארתי.

ניתן לתת כיוון כזה לאבולוציה האנושית רק באמצעות ידיעה מוחשית של הכוחות הרוחניים שאפשר לגלותם על ידי מדע הרוח. כדי שהתפתחות זו תוכל להתרחש, נדרש מספר עוד יותר גדול של אינדיבידואלים בעולם כדי למצוא בהדרגה את הקוטב הנגדי. הדבר כרוך בלאחד אדם אחד עם השני במה שמתעלה הרבה מעבר לכל עבודה במקצוע, ובו זמנית להאיר אותה ולחדור אותה. החיים בתנועה רוחנית מדעית מעניקים את היסודות לחיים מאוחדים שיכולים לחבר ביחד את כל המקצועות. לו הייתה רק התקדמות חיצונית של האבולוציה המקצועית, התוצאה הייתה התפרקות של הקשרים אנושיים; בני האדם היו פחות מסוגלים להבין אחד את השני או לפתח מערכות יחסים המתאימות לטבע האנושי. הם היו מתעלמים אחד מן השני יותר ויותר, היו רודפים אחר התועלת של עצמם בלבד, והיו במערכת יחסים של תחרותיות אחד עם השני. אין לאפשר לזה לקרות כדי שהאנושות לא תתנוון לחלוטין. כדי למנוע זאת, יש להפיץ את מדע הרוח.

ניתן לתאר באופן אמיתי למה שואפים היום בני אדם רבים, למרות שהם מכחישים זאת. אתם יודעים, יש רבים היום שאומרים: "הדיבור הזה על הרוח הינו סתם קשקוש מיושן! את ההתפתחות האמיתית שתביא להתקדמות האנושות יש למצוא בהתפתחותם של המדעים הפיזיים. כאשר אנשים יתעלו מעבר לכל קשקוש על דברים רוחניים, אז במובן מסוים יהיה לנו גן עדן עלי אדמות."

אך אם מה שתנצח בְּקֶרֶב האנושות תהיה התחרות והאינסטינקט הרכושני, לא יהיה זה גן עדן עלי אדמות אלא גיהינום. ככלות הכול, חייב שיהיה קוטב אחר כדי שתתרחש התקדמות אמיתית. אם לא תהיה שאיפה לקוטב רוחני, אז יהיה חייב שיהיה קוטב אהרימני. ואז הטענה הבאה תנצח: "אם המקצועות ימשיכו להתחלק לעוד ועוד תחומים צרים, תמיד תהיה קיימת אחדות מסוימת בכך שלכל בני האדם תהיה את אותה התכונה של רצון לקבל ולהשיג כמה שאפשר יותר באמצעות עבודתו." נכון, כולם יהיו דומים, אך זהו פשוט עקרון אהרימני. לא נכון לחשוב שהעולם יוכל להגיע לייעדו דרך אבולוציה כל כך חד-צדדית, שתימשך רק בספרה החיצונית כפי שתיארנו זאת. להמשיך בכיוון חשיבה זה יהיה כמו אישה שטוענת שהגברים נהיו בהדרגה גרועים יותר, ושהם באמת אינם מתאימים בכלל לעולם, ויש להשמיד אותם כליל, ואז אנחנו נגיע לאבולוציה הנכונה של העולם הפיזי.

באמת, רק אדם מוזר ביותר יכול להחזיק בדעה כזו, מאחר שאי אפשר להשיג שום דבר על ידי כך שניפטר מכל הגברים. היות והרעיון הזה שייך לעולם החושי, אנשים מבינים אותו, אך הם אינם מזהים טיפשות שכזו בהקשר של עולם הרוח. אך יהיה זה אותו הדבר עבור מערכות היחסים הרוחניים אם מישהו ישער שאבולוציה פיזית בלבד יכולה להתקדם: היא אינה יכולה. כשם שתקופות אבולוציוניות קודמות היו זקוקות לדתות המופשטות, כך השלב החדש הזה דורש ידע רוחי יותר מוחשי, כמו זה שהתנועה המדעית רוחית שואפת אליו. הישויות האלמנטליות שנוצרות ומשתחררות באמצעות עבודתו של האדם במקצועו חייבות להיות מופרות על ידי הנפש האנושית עם מה שהיא לוקחת לתוך עצמה מהאימפולסים השואפים למעלה אל המחוזות הרוחיים. אין זו המשימה היחידה של מדע הרוח, אך היא משימה הקשורה לחיים המקצועיים שהולכים ומתקדמים ומשתנים. לכן, אבולוציית העולם דורשת שככל שהמקצועות יעברו מכניזציה והתמחות, אנשים ירגישו צורך בכך שהקוטב הנגדי יהפוך להרבה יותר פעיל בתוכם.זה אומר שעל כל אדם למלא את נפשו במה שמקרב אותו לכל אדם אחר, לא משנה מהי עבודתם הספציפית.

לכל זאת יש השלכות רבות נוספות. כפי שנשמע בבוא העת, יופיע עידן חדש ממה שאנו יכולים לתאר כאדישות ונסיגה מן החיים שמאפיינות את זמננו, ושלעתים קרובות הינן החוויה של אנשים עובדים כיום. בעידן החדש, בני האדם שוב יבצעו את עבודתם מתוך אימפולסים שונים. הם לא יהיו גרועים מהאימפולסים הישנים והטובים שלא ניתן לחדשם, אך יש להחליף אותם באימפולסים מסוג שונה. בהקשר זה, אנו כבר היום יכולים להצביע לא רק באופן מופשט אלה באופן לגמרי מוחשי לאידיאל אנושי שמדע הרוח יפתח. הוא יראה למה מקצוע יכול להפוך עבור בני האדם כאשר הם לומדים לראות את סימני הזמן באופן הנכון.

——————————————————————————-

אנו נמשיך להרהר במשמעות הנושאים הללו עבור האינדיבידואל ועבור הקרמה.

  1. התרגום של קאופמן.
  2. האיגרת הראשונה אל הקורינתיים, 1:20 "הֲלא סִכֵּל האלוהים אֶת חָכְמַת הָעוֹלָם הַזֶּה?"
  3. רודולף שטיינר אומר בהרצאה השלישית של "מהותו של העולם ושל האני" שאמריקאי בשם קיילי (Keely) המציא מנוע כזה במאה ה-19.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *