הקדמות מאת מארי שטיינר לגבי חינוך

הקדמות לנושא החינוך

מאת מארי שטיינר

1923

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

*   *   *

בתי ספר בהם החינוך מבוסס על העקרונות שקבע רודולף שטיינר, בשום מובן, אינם טוענים שהם מוסדות המייצגים פילוסופיה או תפיסה מסוימת של העולם. מטרתם היא לאפשר לילד להתגלות ולהתפתח בחופש. על הילד לחיות באלמנט של נפש ורוח שהוא בו בזמן תומך ועוזר, במקום לאפשר לו לשקוע בריק רוחני, ועל מנת שלא יצא לבסוף מחיי בית הספר כשהוא שחוּק בנפש ובגוף. המורים חייבים להחזיק בתפיסת עולם המאפשרת להם ברעננות מחודשת להתמודד עם בעיות החינוך ולמלא אותן ביראת כבוד ומסירות, כך שהן תוכלנה לעזור לילד להתגבר על כל הליקויים התורשתיים ולחשוף את הזרע האלוהי שבתוכו. גוף של מורים הנישאים על ידי אימפולסים אלה יכול לטפל בהתאמה בחסרונות האינדיבידואלים ולתקן את הליקויים שהם בהכרח חלק מכל מאמץ אנושי.

*   *   *

אמנות חינוך זו עוסקת באפשרויות החבויות בכל ישותו של האדם ובאותו זמן מתחשבת בנטיות החיים המודרניים. בנקודה המרכזית ניצב האדם – לא עוד הנער או האיש בלבד, כבר לא אמונה או מעמד, אלא ישות האדם. עידננו הנוכחי זקוק וממתין לעקרונות חינוך הנובעים מצורכי הזמן, נקיים מכל הבחנות כגון: מעמד, מין ואמונה, מודעים רק לדרישות שהחיים המודרניים מציבים לנו. חיי החברה שלנו זקוקים לאימפולס חדש, אך הוא יכול לנבוע רק כפרי תרבויות העבר, כפריחה מצמח ולא מכוחות הריקבון. רפורמות מבודדות כבר אינן מועילות בחיי תרבות הנוטים בטבעם להרס עצמי. כיוון חדש הוא הכרחי.

*   *   *

העמקה דתית של כל הישות היא אחת המשימות החיוניות של החינוך. תכונות מוסריות ודתיות מוטבעות בחיי הרגש של הילד כאשר הוא מבין שהטבע הגופני הוא בכל מקום ביטוי של הרוחני וכי הרוחני תמיד יבקש להיכנס לגוף באופן יצירתי.

לחיות סימפתיה ואנטיפתיה לטוב ולרע, לעונג ולטוב, לתעב את הרע – תכונות אלו, לא כהוראות או צווים, הופכות את הילד לישות מוסרית באמת. עם התפתחות חוש החופש שלו והכוח האינדיבידואלי של האבחנה בגיל חמש עשרה או שש עשרה, יצוצו רגשות כאלה מעצמם. הוא יהיה חסין מפני השפעה חיצונית ויוכל לגבש את שיפוטיו החופשיים. כללים ותקנות קונבנציונליים אינם מועילים. עלינו לעבוד, בגיל הנכון, על חיי הרגש והתפיסה של הילד – אך לא בדרך של דוֹגמה ותפיסות נפשיות. שום כבלים לא יגבילו אז את כוח השיפוט האינדיבידואלי המופיע בהמשך. אם הילד חונך במובן האנושי המלא, הוא ילמד להרגיש ולדעת את אנושיותו המלאה. התחושה הדתית והמוסרית החופשית שלו תתעורר. מאמצנו הגבוה ביותר צריך להיות פיתוח בני אדם חופשיים המסוגלים להקנות לעצמם מטרה וכיוון לחייהם.

 

אודות מארי שטיינר

מארי פון סִיבֶרְס (Marie von Sivers) נולדה ב-14 במרץ 1867 במשפחה אריסטוקרטית בוולוצלאק, פולין, אז חלק מרוסיה. היא הייתה משכילה ודיברה שוטף ברוסית, גרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית. למדה תיאטרון ודקלום אצל מספר מורים באירופה. מארי שטיינר-פון סיברס הייתה אשתו השנייה של רודולף שטיינר ואחת מעמיתיו הקרובים. היא תרמה תרומה רבה להתפתחות האנתרופוסופיה, בפרט בעבודתה על חידוש אומנויות הבמה (אוריתמיה, דיבור ודרמה), והעריכה והפרסום של העיזבון הספרותי של רודולף שטיינר. החל משנת 1912 פיתח רודולף שטיינר את אמנות האוריתמיה. תחת הדרכתה של מארי שטיינר פון סיברס היא התפתחה בשלושה כיוונים, כאמנות במה, כחלק בלתי נפרד מהפדגוגיה של חינוך ולדורף, וכשיטה טיפולית. תחת הדרכתה הוקמו שני בתי ספר לאוריתמיה, בברלין ובדורנאך שבשוויץ. מארי פון סיברס הוכשרה בדקלום ובהקראה וביצעה מחקר לגבי דיבור אמנותי טהור. היא העניקה רסיטלים לשירה כמבוא להרצאותיו של שטיינר וסייעה לו בפיתוח ארבע דרמות המיסתורין (1910-1913). בעזרתה ערך רודולף שטיינר מספר קורסי דיבור ודרמה במטרה להעלות צורות אלה לרמה של אמנות אמיתית. מרי שטיינר נפטרה ב-27 בדצמבר 1948.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *