הקדמה לספר: רודולף שטיינר והבשורה החמישית

הקדמה לספר

רודולף שטיינר והבשורה החמישית

התבוננויות מעמיקות בהבנה חדשה של מסתורין הכריסטוס

מאת פרופסור פיטר סלג

תורגם מאנגלית על-ידי בן ציון פורת בשיתוף עם מרים פטרי, 2020-2019

סייעו: דניאל זהבי ודליה דיימל

לספר ראו כאן

הקדמה

עם האלף-בית, אירופה הכתה למוות את הכריסטוס הנצחי. תחיית הכריסטוס.

רודולף שטיינר – רישום במחברת, 1923.[1]

המחקר הזה מתמקד בהרצאותיו של רודולף שטיינר על הבשורה החמישית מהשנים 1913/14 – כלומר, באמירות ובהֶקשרים שרודולף שטיינר הרחיב עליהם בהרצאות לחברי החברה האנתרופוסופית ממש לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. שאלות רבות הקשורות להרצאות האלה נותרו בלתי פתורות אפילו כיום: מדוע ועל איזה בסיס רודולף שטיינר נתן אותן באותו העיתוי? למה הוא זנח אותן תוך זמן קצר יחסית ולא חזר לנושא המרכזי הזה באופן מפורש? אילו ציפיות ואפשרויות היו קשורות לנושא הזה? וכן הלאה. באופן כללי זה ידוע ומוכר שבהרצאות האלו רודולף שטיינר הָגָה ניגוד בסיסי לחקר "חיי ישוע" בן זמנו, שהיה קשור קשר הדוק עם ביקורת בשורות פוזיטיביסטית. בעשורים הראשונים של המאה העשרים, לאחר עבודת הכנה שיטתית, הופיע ענף המחקר הזה בפרסומים נפוצים. זה הוביל לאחר מכן להתפרקות המהות הרוחנית של הכריסטיאניות בתודעה של האנושות "המודרנית[2]."

למרות שההרצאות על הבשורה החמישית מעלות אין-ספור שאלות, עבור אנשים רבים הן מייצגות כיום חלק מהתוכן המעורר והנוגע ללב ביותר שרודולף שטיינר היה מסוגל להציג בעל-פה כתוצאה ממאמציו בהכרה מדעית רוחנית. הודות במיוחד לסופר הרוסי אנדריי בליי והרישומים האוטו-ביוגרפיים שלו, סגנון ההרצאות הייחודי המבוסס על התנסות עצמית של המחזור הגדול אשר החל ב-1 באוקטובר 1913, בכריסטיאניה (כיום אוסלו – בירת נורווגיה), שבו הרצה רודולף שטיינר על מחקרו ותובנותיו בבשורה החמישית, נרשם בהערות מדויקות להפליא.

מטרת הדיון היא להתרכז בכוונה ובתוכן של אמירותיו של רודולף שטיינר על הבשורה החמישית – פרויקט מחקר מדעי רוחני "בעל ערך רב במיוחד" לרודולף שטיינר, אבל הוא הופסק קודם זמנו בגלל סיבות פנימיות וחיצוניות. פעילותו של רודולף שטיינר בשנים מאוחרות יותר חיזקה את הדחף הכריסטולוגי של ההרצאות האלה, אשר הופיע מחדש בצורה שונה הן בהנחת אבן היסוד של החברה האנתרופוסופית הכללית והן במבנה הפנימי של בית הספר למדע הרוח כפי שרודולף שטיינר הגה אותו. ניסיונות ראשוניים של סופרים קודמים העלו שוב ושוב את הנקודה הברורה הזאת.[3] עם זאת, לדעתי חשוב להישאר מודעים לעובדה שהסיום קודם זמנן של ההרצאות אודות הבשורה החמישית הביא לאובדן שאי אפשר היה לפצות עליו מאוחר יותר. ברור שהאופי המקוטע שלהן נושא את אות הגורל. על הרקע הזה, חקירה עמוקה יותר של הנסיבות, הרחבת החקירה גם למישור הרוחני והשמירה על הקשר הפנימי שלהן לרודולף שטיינר אינן רק ביטוי להתרפקות על העבר עם גוון מלנכולי. להיפך, זהו מרכיב הכרחי ביושר המוסרי והרוחני של כל מעורבות אשר צופה אל העתיד בעבודתו האזוטרית של רודולף שטיינר. "אבל יש דבר אחד שאנחנו חייבים לראות באופן ברור לחלוטין: החומר הרוחני שניתן לנו פעם חייב להפוך לכלי קורבן לפני שיכולים להתרחש גילויים חדשים. כאשר קבוצות של אנשים מצליחות ליצור כלי כזה על-ידי הטמעת המורשת הרוחנית של רודולף שטיינר, עזרה תגיע מעולמות רוחניים. יכול להיות שזה יקרה בקרוב, או שזה ייקח זמן רב. הכול תלוי בנו."[4]

אני מודה מקרב הלב לג'וזף מורל ולהייקו הנקופ (Joseph Morel ,(Heiko Hanekop מהוצאת הגתאנום

(Verlag am Goethanum) על מחויבותם האישית הגדולה להשלמת הספר הזה, וכן לד"ר וולטר קוגלר (Dr. Walter Kugler) מארכיון רודולף שטיינר, על ההסכמה לפרסום ראשון של העתקים מצולמים של הרשימות בפנקסו של רודולף שטיינר להרצאות על הבשורה החמישית.

פיטר סלג

מנהל מכון איטה וגמן

למחקר בסיסי באנתרופוסופיה

————————————————————————————

  1. מחברת מספר 335, ארכיב רודולף שטיינר, דורנאך.
  2. דוד הופמן: "מישוע לכריסטוס" (הספר יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.):

    Geschichte der Leben- Jesu-Forschung. Tübingen 1984. Cf. David Hoffmann: “Von Jesus zu Christus. Rudolf Steiner und die Leben-Jesu-Forschung seiner Zeit.” In: Beiträge zur Rudolf Steiner Gesamtausgabe, issue No. 102, pp. 2-55. See also Albert Schweitzer: Geschichte der Leben- Jesu-Forschung. Tübingen 1984.

  3. ראה, בין השאר:

    Willem Zeylmans van Emmichoven: Der Grundstein. Stuttgart 1956, pp. 12ff., (The Foundation Stone, Rudolf Steiner Press 1963) and Rudolf Grosse: Die Weihachtstagung als Zeitenwende. Dornach 1976, pp. 21ff.

  4. איטה וגמן, רישום ביומן להרצאה ביום השנה השישה עשר לפטירתו של רודולף שטיינר (3 במארס 1941). ארכיון וגמן, ארלסהיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *