הקדמה לספר – הדור הצעיר

הקדמה מאת: רוני צדוק

לספר הדור הצעיר[1]

אימפולסים חינוכיים ורוחיים עבור החיים במאה ה-20 והלאה GA217

מאת רודולף שטיינר

12.8.2011 קרית טבעון

במשך שנת 1922 החלו אנתרופוסופים צעירים ברחבי גרמניה ואוסטריה להשמיע את מה שחי בלבבם. רבים מהם היו סטודנטים הפעילים באיגוד הסטודנטים האנתרופוסופים דאז או ב'תנועת הצעירים' ('The Youth Movement'( – תנועה אנתרופוסופית שפעילותה פנתה לצעירים בני 18 עד 35.[2]

היה זה זמן של אינפלציה גוברת והולכת בגרמניה, ואיתה גברה והלכה גם הפופולריות של התנועה הלאומית-סוציאליסטית – לימים התנועה הנאצית.

למרות שהאולמות היו יותר מאשר מלאים באנשים שרצו לשמוע את דבריו של רודולף שטיינר, זה נעשה יותר ויותר מסוכן עבורו להיות בגרמניה. לאנתרופוסופיה קמו אויבים.[3]

בני הדור הצעיר לא מצאו שפה משותפת עם רבים מן האנתרופוסופים המבוגרים יותר אשר אירגנו קורסים והרצאות, בעיקר באוניברסיטאות. הם התאכזבו מן האופי האקדמי, אקזוטרי של המפגשים הללו.

הצעירים נכספו למצוא דרך חדשה אל הרוח. הם השתוקקו ל"חוויה של קהילה אנושית". מלאי התלהבות, הם חיפשו זה את זה, נפגשו ושוחחו על מה שחי כה חזק בנפשם.

לבסוף נפגשה קבוצת נציגים שלהם עם רודולף שטיינר, ויחד עם מארי שטיינר הוחלט לקיים קורס לצעירים, הכולל גם אוריתמיה ועיצוב דיבור. לשטיינר היתה רק בקשה אחת מן הקבוצה המארגנת: שהם יגיעו לבהירות על נושא הקורס שנועד להתקיים באוקטובר 1922 בשטוטגרט.

למרות שעד אז חשבו חברי הקבוצה המארגנת שהם בדעה אחת, התברר שלא כך הדבר. ניתן לומר שבאופן כללי נחלקו הצעירים לשתי קבוצות. רובם של אלו שחפצו להשתתף בקורס היו מורים צעירים. הם רצו קורס פדגוגי שיספק הדרכה למורים אשר ביקשו לעבוד מתוך הרוח בדרך חדשה וליצור קהילה חיה עבור אותם מורים.

הקבוצה היותר קטנה (שחלק מחבריה היו גם הם מורים), רצו משהו דומה, אך ביקשו ליצור קהילה רוחית אשר אינה מתבססת על השתייכות למקצוע זה או אחר.

שתי הקבוצות התקשו להגיע להסכמה והאווירה היתה מתוחה ורווית רגשות. עצם ההכרה בעובדה שהן אינן מאוחדות היתה כואבת. אך שטיינר הבין לליבם ותפש את מה שחי בנפשם של אותם נשים וגברים צעירים (כמאה במספר).

הוא פתח את ההרצאה הראשונה במילים:

"…רבות ממה שיהיה לי לומר בימים הבאים יהווה בהכרח סוג של אינטרפרטציה למה שנמצא בתוככם, באופן יותר או פחות חזק, כחוויה פנימית שברצונכם להביאה לידי בהירות נפשית."

ובהמשך ההרצאה:

"…אתם רציתם ששוב תהיה לכם חוויה חיה של האמת, של התנסות חיה בקהילה אנושית, של לבביות נועזת בחיי-התרבות."

דרך ההרצאות האלה, יחד עם הפגישות והשיחות עם רודולף שטיינר בערבים, נרגעו הרוחות והתחיל תהליך מסוים של ריפוי.

הצעירים הגיעו להכרה שלמרות הבסיס המשותף של שאיפה לחיות את האנתרופוסופיה כבני אדם בתקופת מיכאל, הם יעשו זאת בדרכים שונות.

ההרצאות פנו לכל הנוכחים. כולם קיבלו את מבוקשם וגם הדרכה לגישור בין הדורות באמצעות מודעות, הבנה, נתינה וקבלה.

במקור תוכננו שתים עשרה הרצאות, אך בבוקר ההרצאה ה-12 פנה שטיינר אל המארגנים והודיע להם כי הוא עדיין יכול לתת להם עוד משהו אם רצונם בכך, וכך נוספה ההרצאה ה-13. הרצאה מסכמת זאת הינה, לדעתי, בעלת אווירה שונה ומיוחדת. אני מרגישה שחוט הזהב השזור דרך כל 12 ההרצאות הללו פחות נסתר בהרצאה המסכמת לדור הצעיר. ד"ר שטיינר מסכם:

"מה שהייתי מעדיף, זה שיהיה לכם משהו בלב, ושתתמירו את מה שאתם נושאים בלבבכם לפעילות… אם הוא יינשא מכאן בלבבכם, בכל ישותכם, אזי, ידידיי היקרים, שוחחנו כאן יחדיו באופן הנכון… הדבר העיקרי יהיה שבלבבותינו מצאנו זה את זה. אזי הרוחי, כל מה ששייך למיכאל, יזרום גם הוא אל תוך לבבותינו."

כעבור כשנה, בכנס חג-המולד (1923-24), נוסדה החברה האנתרופוסופית הכללית ואיתה גם בית-הספר הגבוה למדע הרוח עם ה'סֶקציות' שלו, וביניהן גם סקצית הצעירים.

אותו חוט זהב פועל בדרכים שונות. למשל, קבוצת הצעירים שהתאספה סביב קארל קוניג בווינה קראה את ההרצאה האחרונה בלילה בו נכנסו הנאצים לאוסטריה. הם עזבו את אוסטריה בדרכים שונות ונקבצו שוב כדי להקים את קהילת הקמפהיל בסקוטלנד.[4]

אני מביאה כאן את הדברים כפי שנמסרו לי אישית וכפי שאני מבינה אותם. להרגשתי, מה שמביא לנו ד"ר שטיינר בהרצאות הללו רלבנטי כיום כפי שהיה אז, בשנת 1922. מה שמודפס כאן יכול להפוך לתוכן חי עבור הנפש ללא תלות בדור אליו היא שייכת כרגע.

 

*****

ראו גם את סקירת הספר כאן

—————————————————————————————————————————————————————————

  1. הדור הצעיר – 13 הרצאות שניתנו בשטוטגרט באוקטובר 1922 – יצא לאור בעברית בהוצאת שוני תובל
  2. מאז שנוסדה הסקציה הצעירה בכנס חג-המולד 1923/4, היא פועלת יחד עם תנועת הצעירים. ניתן לקרוא על כך באתר הגיתאנום או באתר התנועה.
  3. במבוא של מארי שטיינר מ-1944 לתוכן של כנס חג המולד 1923-24, שבו נוסדה החברה האנתרופוסופית הכללית, היא נותנת תיאור מפורט על המצב.
  4. ראו את הספר – שלושת הכוכבים והעמודים של תנועת קמפהיל – מאת קארל קוניג – יצא בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *