הקארמה של השקריות – כרך א – 02

הקארמה של השקריות - כרך א

רודולף שטיינר

GA173 

הרצאה שנייה

דורנאך, 09 בדצמבר, 1916

עיקרי ההרצאה השנייה: חוסר תשומת לב ותשומת לב. תפקידן של האחוות הסודיות. אלכסנדר השלישי מרוסיה. ה.פ.בלבצקי. מוריץ בנדיקט. העם הבריטי והעמים הסלאביים. הצוואה לכאורה של פטר הגדול. הקבלות בין בריטניה ורומא הקדומה. פאן-סלאביזם. הנפילה הצפויה של אוסטריה.

בעיצומן של המהומות והתהפוכות של מלחמת העולם הראשונה, בפני המעגל הנאמן של חברי החברה האנתרופוסופית, שטיינר מדבר נגד ההשתוללות והשנאה בתעמולה של אותה העת. מתוך התבוננותו לתוך הדחפים הרוחיים של האבולוציה האנושית, הוא מוביל את שומעיו בהדרגה להבנה של עולם חדש ומבנה חברתי חדש הנאבקים להיוולד. הוא מסיר את המסווה מזרמי האשמות והאשמות שכנגד, של התקפות והתקפות נגד, כאשליה המכסה על המאבק הרוחי האמיתי המתחולל מעבר לאירועים החיצוניים. בוהקות באורו הבהיר של אומץ ליבו של הדובר, להרצאות האלה יש הרבה מה ללמדנו אודות הבנה רוחית של עימותים פוליטיים עולמיים שאנו מתמודדים עמם בתקופתנו.

ההרצאות תורגמו מגרמנית לאנגלית ע"י יוהנה קוליס, נערכו ע"י ג'ואן מ. תומפסון והכריכה עוצבה ע"י בריאן גולד. ההרצאות מוצגות באתר האינטרנט Rudolf Steiner Archive ברשות האדיבה שלRudolf Steiner Nachlassverwaltung, Dornach, Switzerland. זכויות היוצרים 1988 של מהדורת טקסט אלקטרונית זאת הוענקו באמצעות העבודה הנפלאה של Steiner Publishing Co. London and The Anthroposophic Press, New York.

:Rudolf Steiner Archive המבוא לכרך הראשון של הספר בקישור לאתר האינטרנט

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA173/English/RSP1988/KarUn1_index.html?rfr=elib

הנוסח המקורי של ההרצאה הראשונה בקישור לאתר האינטרנט האמריקאיRudolf Steiner Archive:

http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA173/English/RSP1988/19161209p01.html

המבוא וההרצאה הראשונה נמצאים בארכיב העברי

תרגום מאנגלית לעברית: בן-ציון פורת, 2011.

עזרה בעריכה : דניאל זהבי

הרצאה 2

היום ברצוני להוסיף הבחנות מעטות למה שהתחלתי להגיד בהרצאה האחרונה. מאחר וידידינו רוצים זאת, אשתדל היום ומחר לחדור יותר לעומקו של הנושא הזה. לכן כדי שנוכל להבין, ולא לא-להבין אחד את השני כשאתחיל בהתאם לכוונתי, להאיר את הנושא יותר מהצד הרוחי, עלי ראשית לכל להניח יסוד. כי אם אנחנו לא יכולים לקחת בחשבון נסיבות מסוימות המושלות כעת על המישור הפיזי וגם את הזמנים שבהם הנסיבות האלו הוכנו, אזי אין זה אפשרי להיכנס להיבטים היותר רוחיים. הנכם יודעים שזאת לא שאלה של העדפת צדדים או של סימפטיות ואנטיפטיות, אלא של הצגת תנאים מסוימים ויחסים אשר, כך שמעתי, מספר אנשים רוצים לדעת כדי לעזור להם להבין את הזמנים הקשים כיום. לכן היום, עד כמה שהזמן יאפשר, אתן מספר הסברי מבוא נוספים.

ראשית כל, זה חייב להיעשות ברור לנו שכל דבר המתרחש באופן חיצוני על המישור הפיזי תלוי בכוחות הרוחיים המונחים ביסודו. אך זה קשה להכיר בדיוק ובאופן מוחשי את הדרך שבה הכוחות והעוצמות הרוחיים האלה פועלים. החדירות של העולם הרוחי לתוך המישור הפיזי הינן יותר ברורות במקומות מסוימים מאשר באחרים. הצבעתי כאן לעתים קרובות שישנם, בדרך מסוימת, קווים מקשרים, דרך אמצעי הביניים המגוונים ביותר, בין העולם החיצוני והאחוות הסודיות, והלאה מהאחוות הסודיות אל העולם הרוחי. כדי להבין זאת נכון יש צורך לקחת בחשבון שבכל מקום שבני אדם פועלים בעזרת כוחות רוחיים יעילים, בין עם כוונה טובה או עם כוונה רעה, עליהם להתחשב בפרקי זמן ממושכים; בגלל זה, יש גם להביא בחשבון את העובדה שהרבה תלוי ביכולתו של האינדיבידואל להבין ולהשתמש במצבים של המישור הפיזי עם ניתוק קר-דם מסוים. זה נדרש במיוחד כאשר יש שימוש בכוחות רוחיים קיימים כדי להשיג משהו. במהלך התיאור שלי תראו ללא ספק אם משהו נשאף או מושג עם כוונה טובה או רעה. תכונה אופיינית של אלו המשתמשים בכוחות רוחיים היא שלעתים קרובות מאד – לא תמיד אבל לעתים תכופות מאד – יש להם סיבות לא לרצות להופיע על במת המישור הפיזי. במקום זאת הם משתמשים בגורמי ביניים שדרכם יכולות להתגשם תכניות מסוימות. הצבעתי כבר מספר פעמים על כך שאנשים בדרך מסוימת, אינם שמים את ליבם; הם אינם רוצים להסתכל מקרוב על מה שקורה. רבים מאלו הפועלים עם קשרים אוקולטיים מסוימים כדי לגרום למשהו בעולם משתמשים בעובדה הזאת. אלו מאיתנו הרואים את העולם, לא בדרך הרגילה אלא בעין חופשית ופקוחה, ידעו שישנם אנשים הניתנים להשפעה על-ידי אלו הרוצים להשתמש באמצעים כאלה. מישהו שמתכוון להשפיע על אנשים, מישהו שכאוקולטיסט, אינו בעל גישה מוסרית לחלוטין, יכול בוודאי להשיג שליטה על אנשים באופן הזה.

הרשו לי לפתוח ולקחת דוגמה מיד בהתחלה. תמצאו שהיא תוביל אותנו מההתחלה להבנה של היבטים יותר עמוקים מאוחר יותר. בשנת 1889 הרוזן ריכרד פון פפיל,[1] שהתגורר בסנט פטרסבורג וידע זאת היטב, כתב את השורות הבאות אודות הצאר המושל ברוסיה.

'הרושם הכללי שצברתי מהצאר אלכסנדר השלישי מאשר את מה שחשדתי בו זמן רב: שאלו שסביבו שמרו אותו בכוונה במצב של חוסר אמון כלפי גרמניה ושחוסר האמון הזה היה נטוע בו כל כך עמוק שקשה היה אפשר לצפות לשינוי. הוא היה משוכנע בצדק באהבתו העמוקה לשלום, אבל הוא האמין גם ביועציו ובאנשים אחרים בעלי השפעה ברוסיה, רבים מהם לא שאפו לשלום כל כך בתוקף כמוהו.'

כאן, בעמדה הרמה ביותר, יש לכם אינדיבידואל שעליו חייב להיאמר: הוא יכול להיות מושפע על-ידי אלו המקורבים אליו, אבל אינם רוצים להראות את עצמם על-ידי התקדמות לחזית. מה עושה מישהו שיודע אודות קשרים מסוימים המתעוררים מהדחפים של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית ורוצה להשתמש בהם למטרותיו או למטרותיה של קבוצה כלשהי? הוא שואף להתקרב לאישיות כזאת באמצעות יצירת הרושם שאין דבר הרחוק מדעתו יותר מאשר להשפיע עליה, כך שאף אחד לא ישים לב לכך שהוא באמת רוצה לרכוש השפעה. וכך הוא משיג עליה השפעה. כל שהוא צריך לעשות זה לעצב את משפטיו באופן מסוים, להשתמש בביטויים מסוימים, ואמצעים אחרים שלא אתאר, והוא מצליח להסב את דעתו של האחר בכיוון הרצוי. העולם באופן כללי, בהיותו עד למידה מסוימת חסר ערנות ולכן נוטה לאהדה בשיפוטו אנשים מסוימים, פשוט יניח: טוב, הוא בצדק משוכנע באהבתו לשלום, אבל הוא גם מאמין לכל יועציו ואנשים בעלי השפעה אחרים!

הנכם רואים כמה זה קל בהקשר הרחב לבצע משהו דומה למה שכבר תיארתי במקרה אחר, זה של בלבצקי.[2] אחרי שלמהטמה הידוע בכינוי ק.ה. (K.H.) כבר הייתה השפעה טובה עליה במשך זמן מה, הוא הוחלף, באמצעות מזימות, על-ידי אחר שהיה מרגל מטעם חברה מסוימת. הוא נמלט מאחוות סודיות מסוימות שהוכנס בסודן של דרגותיהן הגבוהות, ולכן זה היה אפשרי עבורו להישאר ברקע כמהטמה ולהשיג, באמצעות בלבצקי, דברים שרצה להשיג.

בעזרת הצבעה על העניינים הבסיסיים האלו ברצוני פשוט להסב את תשומת לבכם למה שחובה לקחת בחשבון אם ברצונכם לעצב שיפוט; כי העולם מוטעה לעתים קרובות על-ידי האופן שבו היסטוריה נכתבת. כתיבת היסטוריה היא באמת משהו הרבה יותר עמוק. רק בקצה החיצוני ביותר של קיום פיזי, במאיה הקיצונית ביותר, זה יכול להיאמר: אם פרופסור זה או אחר הוא היסטוריון מוכשר הבקי בשיטה ההיסטורית, הוא ידע כיצד לתאר את הדברים הנכונים באופן היסטורי. זה אינו צריך להיות המקרה כלל. אם היסטוריון יודע איך לתאר את הדברים הנכונים או לא, תלוי באם הקארמה שלו מובילה אותו לאפשרות של גילוי הדברים הנכונים או לא. הכל תלוי בזה. כי הדברים הנכונים לעתים קרובות אינם מתבטאים במה שהוא מוצא כאשר הוא מסתכל לכאן ולשם, הם לעתים קרובות מתגלים רק למי שיודע איך למצוא את המקומות הנכונים להתבוננות. הרשו לי להגיד זאת בדרך אחרת: למי שמובל על-ידי הקארמה שלו לראות את הדברים הנכונים ברגע הנכון, הם מתגלים בנקודה שבה משהו משמעותי מתבטא על-ידי תופעה יחידה. לעתים קרובות תופעה יחידה מבטאת משהו הזורה אור על עשרות שנים, מאיר כניצוץ של ברק על מה שקורה באמת. כהכנה למה שיהיה חשוב במיוחד כאשר אנו פונים להיבטים היותר רוחיים, ברצוני לספר לכם סיפור קטן.

היה בוינה רופא[3] אשר, אפילו בשנות השמונים של המאה האחרונה (המאה ה – 19, המתר'), עסק בפסיכולוגיה אנליטית, פסיכואנליזה, למרות שלא במידה המוגזמת שנהייתה אפנתית מאז באמצעות התיאוריות של פרויד. הוא עדיין חי כאן, למען האמת, אך אינו מעסיק יותר את עצמו כל-כך הרבה עם הדברים האלה. הוא נהנה מהצלחה יוצאת דופן עם הפסיכואנליזה שלו כי הצליח למשוך הרבה אנשים באמצעות שיטת הקטכיזם שלו. בשנת 1886 בא אדם לרופא הזה שנתן לו את הרושם שיכול להיות טמון בו הרבה. כך שהוא החל לטפל בו עקב מצב עצביו. ואכן, לרופא שידע את מלאכתו, היה הרבה מה למצוא בחיי הנפש של האדם הזה; זה הוגש לו בצלחת, תוכלו להגיד. זה היה מקרה מעניין ביותר. הרופא גילה שהחולה שלו היה מעורב במגוון הרחב ביותר של סיעות פוליטיות, שהוא היה יכול להידחף לכל מקום והיה מעורב בכל עניין. הוא גם גילה שהחולה כתב מאמרים לכתבי-עת מסוימים ושלמאמרים האלה הייתה השפעה רבה על השליט של ארצו.

המטופל, ווידארביץ' (Voidarevich) היה שמו, היה צאצא רחוק של משפחה של וויוודים (voivodes) מהרצגובינה. הוא אמר הרבה מאד דברים. בין השאר הוא ידע הכל אודות הקשרים הפנימיים ברשת שנארגה מרוסיה בשנות השבעים בהרצגובינה ובוסניה לפני תחילת המלחמה הרוסית-טורקית. בתנאים נורמליים אנשים אינם מגלים סודות כאלה בדרך כלל; אבל תחת ידיו של הפסיכואנליסט יצאו לאור דברים שאחרת היו נותרים כמוסים. אחרי מספר טיפולים נהיה ברור שהוא היה מעורב כאשר, לפני הכרזת המלחמה, המלך מילן[4] וניקיטה[5] התנגדו לטורקיה בסוף שנות השבעים, ואורגנה ההתקוממות בבוסניה והרצגובינה. המניע להכרזת מלחמה על טורקיה ניתן לניקיטה ומילן על-ידי מקורות ברוסיה. ועדיין, כלפי חוץ, נאמר, שעמי הבלקן התקוממו בגלל היחס הרע שניתן להם על-ידי טורקיה. אין להכחיש שיחס כזה אכן קרה. אני רק מספר את הקשרים ובהיבט הזה, אנו חייבים להבין שסיבות לעתים קרובות מונחות, או נעשות, זמן רב קודם מאשר מצופה.

משהו אחר התגלה על-ידי ווידארביץ', משהו שהמריץ את הרופא לבקש ראיון עם הסמכות המתאימה בוינה, כי גם אם היה זה רק עניין של משפטים חסרי קשר, בכל-אופן הדוקטור, אדם אינטליגנטי, היה מסוגל להסיק מסקנות רבות. הוא למד מווידארביץ' שהשגריר הרוסי היה בוינה והיה בדרכו לסנט. פטרסבורג, ולא לקושטא כפי שהעיתונים אמרו. יתר על כן, הוא למד ששר החוץ הרוסי[6] היה שוהה בביתו ולא יצא למעיינות המרפא בבוהמיה כמו שהעיתונים אמרו. שני הדברים האלה עשו רושם חזק על הדוקטור: שהשגריר הרוסי בקושטא היה בדרכו לסנט פטרסבורג דרך וינה, ושר החוץ הרוסי לא היה נוסע למרחצאות הבוהמיות אלא מחכה בסנט פטרסבורג לקבל את פני השגריר, וכמו-כן שהעיתונים אמרו משהו שונה לחלוטין. זה התברר לו לפתע – זאת הייתה אחת מהאינטואיציות המעורפלות המגיעות על-ידי אינסטינקט: כל זה קשור עם העובדה שאלכסנדר פון בטנברג[7] עומד להיות מודח בבולגריה. כל זה נראה חשוד מאד לרופא, והוא הודיע לרשות המתאימה. אבל הרשות המתאימה ידעה רק שהשגריר הרוסי היה נוסע לסנט פטרסבורג בעניין עסקיו הפרטיים, כפי שהם אמרו; והרשות הייתה שבעת רצון מאד מההסבר הזה, כפי שקורה לעתים קרובות, כי גם רשויות כאלה, יכולות להיות נגועות כל-כך בדחף לחוסר-קשב שאודותיו כבר דיברתי, שכלל אינן מעוניינות בהגעה לעומק הדברים. ושבוע לאחר מכן בטנברג אולץ לוותר על הכס.

הנכם רואים, זהו אירוע בלתי חשוב לחלוטין מנקודת מבטו של היסטוריון, אך בכל זאת אירוע המטיל אור במובן העמוק ביותר. ואם זה לא היה מתרחש 'במקרה' – כפי שנאמר כל כך בקלות – שהדוקטור דלה את הדברים האלה מווידארביץ' באמצעות פסיכואנליזה, זה לא היה מתגלה לעולם. קורי הקארמה נעים בדרכים מיוחדות. אנחנו יודעים מהפסיכואנליזה שוויידארביץ' – שגילה מספר דברים דומים אחרים – נועד, אם כל דבר היה מתקדם כמתוכנן לצאצאים של הוויוודים העתיקים בבוסניה והרצגובינה, לתפוס את הדרגה של ווייווד[8] בעצמו. בגלל ההארה ששרתה על הדוקטור אנחנו יודעים כיצד החוטים הובילו מרוסיה במזרח להרצגובינה ובוסניה ואנחנו יכולים לצותת למקורות הסיפור שמאוחר יותר מילא תפקיד חשוב בהיסטוריה. כי ווידארביץ' היה בשירות רוסיה והיה שותף לכל זה מההתחלה.

כך שאנחנו עוסקים כאן, לא בדיוק בכישוף אלא בידע כיצד להשתמש במצב ובתנאים של המישור הפיזי כדי להשיג מטרות מדויקות מסוימות. וויידארביץ' נכשל בשירות מטרתו כי פיתח עצבנות; הרבה מאד הוחדר בהדרגה לתוכו והכוונה הייתה שהוא ישיג הרבה. יש לכם כאן דוגמה מרשימה של דרך פעולה בעולם תוך כדי מחיקת העקבות שבכוונתכם לעקוב אחריהן. מזה תוכלו להבין שיצירת שיפוט על אירועי העולם אינו קל כפי שמדמיינים בדרך כלל. אלו אשר שואפים לפעול באופן שיטתי מאחורי הקלעים של ההיסטוריה העולמית יודעים היטב כיצד למשוך בחוטים כאלה והנם קרי-דם מספיק כדי להשתמש בהם באופן שמתאים למטרותיהם. הרבה יכול להיות קורבן לניצול בהקשר הזה. רק הצימאון לידע והרצון ללמוד יכולים להובילנו לראות את הדברים של העולם באופן ברור.

כדי להבין מה שרבים מידידינו כאן חותרים להבין, הבה ונפנה את תשומת ליבנו למה שבדיוק יכול להיות מנוצל. נתבונן באופן שבו הזרמים של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית פועלים באמצעות מאמצים הניתנים להבחנה ועובדות חיצוניות מסוימות של ההווה במובן הרחב. הבה ונתחיל עם העם הרוסי במזרח אירופה. אמרתי רק ביום שני האחרון שכל האירופאים אמצו אותם אל לבם. בעם הרוסי, ביחד עם מרכיבים סלאביים אחרים, חי – דיברתי על כך מספר פעמים – מרכיב לאומי של העתיד. כי ברוח הלאום של כל מה שנאסף ביחד כעמים הסלאביים חי משהו, שיום אחד בעתיד, יספק את החומר לזרם הרוחי של התקופה הפוסט-אטלנטית השישית.

במרכיב הסלאבי הזה יש לנו ראשית את העם הרוסי, ובנוסף על כך, כל אותם סלאבים אשר, למרות שהתבדלו מהרוסים, בכל זאת חשים את עצמם במידה מסוימת קשורים כסלאבים עם הסלאבים הרוסים. מהקשרים הללו צומח, כפי שכבר עלה, מה שידוע בימינו כפאן-סלאביזם, תחושה בקרב כל הסלאבים של השתייכות משותפת ברוח ונפש, בחיים הפוליטיים והתרבותיים. עד כמה שדברים כאלה חיים בתוך נפש העם זה הגון לחלוטין וגם במשמעות הגבוהה של אבולוציה אנושית זה דבר נכון – למרות שהמילה 'פאן' מנוצלת לגמרי לרעה כיום. מי שמבין את הקשר הפנימי יכול להשתמש בביטוי 'פאן-סלאביזם' לאותה אחדות רוחית אשר, הייתי אומר, רוטטת דרך כל הנפשות הסלאביות בדרך שזה עתה תיארתי. לדבר על 'פאן-סלאביזם', בין אם בתוך או מחוץ לגרמניה, זה חסר משמעות, יותר מאשר מעשה רע, כי אין זה אפשרי לכפות כל דבר לאותה התבנית. אם משהו אינו קיים, אי אפשר לדבר עליו. זה יכול אולי להיות מוצג כתיאוריה ואפילו לענות את דעתם של אנשים אחדים, אבל זה שונה לגמרי מאותה אחדות אמיתית הרוטטת בנשמות הסלאביות הרבות, שונה מאומה סלאבית אחת לאחרת.

כל אחד, מאז המאה התשע-עשרה, אשר קשר את עצמו ברצינות עם ידע רוחי מסוים, יודע שבמזרח אירופה יש מרכיב לאומי אחר. חוקרי הרוח ידעו תמיד שמרכיב לאומי לעתיד חי בסלאבים. אם אוקולטיסטים מסוימים המשתייכים לחברה התיאוסופית החזיקו בדעה אחרת, לדוגמה שהמרכיב הלאומי הזה עבור התת-גזע השישי נמצא באמריקאים, זה רק מוכיח שהאנשים האלה לא היו אוקולטיסטים או שהם קיוו לגרום למשהו אחר מזה הניתן על-ידי העובדות. כך שאנחנו חייבים להתחשב בעובדה שישנו במזרח מרכיב הנושא בקרבו עתיד מסוים, המתגלה כאילו מהדם, מרכיב שהיום הינו עדיין נאיבי ביסודו ואינו יודע את עצמו, עדיין באורח נבואי ואינסטינקטיבי הוא מכיל בתוך עצמו משהו שיום אחד יתפתח ממנו. זה נוכח לעתים קרובות בחלומות.

כפי שכל חוקר רוחי יודע – לא בדיוק, אלא כעובדה תרבותית – המרכיב הפולני בולט בדרך מיוחדת מאד כמתקדם ביותר ואיתן בתרבותו, כי הוא גם פוליטי וגם דתי; המרכיב הזה שונה מכל שאר המרכיבים הסלאביים בכך שיש לו חיי רוח ותרבות אחידים, נטועים היטב, נמרצים ואנרגטיים באופן יוצא מן הכלל. הבה ונשוב למה שתיארתי זה עתה. בניגוד למה שאפיינתי כרגע ישנם חיי הרוח והתרבות של הבריטים, שהנם באותה המידה ידועים היטב לחוקרי הרוח במשמעותם העמוקה. אני מתכוון לסוג החיים התרבותיים כפי שהם מופיעים בפני העולם במוסדות הבריטיים ובחיי העם האנגלי. המרכיב הזה, מעל לכל, פוליטי ביותר באופיו; נטייתו העילאית היא פוליטית. אחת התוצאות הנובעות מזה היא החשיבה הפוליטית הנערצת כל כך על-ידי שאר העולם; בדרך מסוימת הסוג המתקדם והחופשי ביותר של חשיבה פוליטית. היכן בעולם שנעשה מאמץ להקים מוסדות פוליטיים שבהם חירות יכולה לחיות – חירות במובן שהגענו להבנתה מאז סוף המאה השמונה-עשרה ותחילת המאה התשע-עשרה – שם, נלקחו בהשאלה רעיונות מהחשיבה הבריטית. המהפכה הצרפתית בסוף המאה השמונה-עשרה היתה יותר עניין של הרגשה, של אימפולסיביות נלהבת, אבל המחשבות שהכילה הובאו מהחשיבה הבריטית. האופן שבו נוצרים מושגים פוליטיים, האופן שבו נבנים גופים פוליטיים, האופן שבו רצונם של האנשים מובל בתוך הארגונים הפוליטיים שהנם חופשיים ככל האפשר כך שהוא יכול לפעול מכל הצדדים – כל זה מתבטא בחשיבה הפוליטית הבריטית בהתאמה עם נטיותיה המקוריות. לכן כל כך הרבה מדינות חדשות במאה התשע-עשרה חיקו את המוסדות הבריטיים. במקומות רבים נעשו מאמצים לאמץ את הדרך הבריטית של חיים פרלמנטריים והמוסדות הפרלמנטריים, כי בהקשר הזה החשיבה הבריטית היא המורה של הזמנים המודרניים.

באנגליה במהלך המאה התשע-עשרה, הבה ונאמר עד לעשרות שנותיה האחרונות, החשיבה הפוליטית הזאת באה לידי ביטוי בכמה פוליטיקאים חשובים ביותר שעיצבו את מחשבותיהם במיוחד לפיה. דבר אחד במיוחד נהיה ברור: הצלת העולם תוכל להתחולל על-ידי החשיבה הזאת רק אם אנשים יקדישו לה את עצמם לגמרי בלי להרשות לדבר כלשהו להשפיע על ארגון המוסדות השונים. לכן, פוליטיקאים העלולים להיראות חד-צדדיים במידה מסוימת אבל הם מעצבים את מחשבותיהם לחלוטין לפי החשיבה הפוליטית הזאת ומתאמצים לפעול בהתאם לה, הינם בולטים במיוחד ומוסריים לחלוטין. חישבו על קובדן[9], ברייט[10] ואחרים, שלא לדבר אודות אישים דגולים שתמיד מוזכרים כאן; כי בתחום הזה זה אפשרי מאד לתעות בדרך מיד כאשר מושגת עמדה חשובה. לכן אני מציין את אלו שלא תעו בדרך כלשהי אלא הנם חשובים באמת במשמעות שאליה אני מתכוון כרגע. יכולתי לקרוא בשמותיהם של רבים אחרים. התופעה היתה באמת נוכחת שם כדחף עד לשנות התשעים של המאה התשע-עשרה, וככזאת היא, בדרך מסוימת, התמונה שכנגד של מה שתיארתי קודם כמשהו שנישא על-ידי הסלאבים. כי הדרך הזאת של עיצוב מחשבות של מגמה פוליטית שייכת באופייה במידה רבה מאד לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. לשם היא שייכת ושם היה חייבת להתפתח. והאנשים ההם שהזכרתי התחילו בה באופן הנכון. מהצד האחד יש לנו משהו שנחשף באמצעות תבונה, אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה ומוסריות פוליטית, ומהצד השני משהו שקיים כפוטנציאל לאומי עתידי בעומק הלב, לא רק בנפש אלא בדם.

שיהיה ברור לנו שמה שאני מדבר עליו איננו רק הידע שלי, הוא נראה בדרך שתיארתי במשך כל המאה התשע-עשרה על-ידי אלו הנוגעים בדברים כאלה. באותן האחוות המערביות שסיפרתי לכם עליהן חי ידע מדויק של הדברים האלה ושל הקשר שלהם עם הזרם של האבולוציה בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית ומעברם לתקופה הפוסט-אטלנטית השישית. ובאינדיבידואלים מסוימים היה הרצון – עדיין עלינו לראות אם לטוב או לרע – להשתמש בכוחות הנדונים. כי אלו הם אכן כוחות: מהצד האחד הכישרון לחשוב בדרך ההיא, ומהצד השני מרכיב לאומי לעתיד.

אם מישהו רוצה להשתמש בדברים האלה, הוא יכול. כמובן שקיימים לא רק אותם הזרמים שתיארתי אלא גם אחרים הזורמים לצדם, ויש צורך לציין גם זאת בהדרגה. קיימים דרכים ואמצעים בעולם לביצוע מה שאני יכול לכנות 'היפנוזת המונים'. כדי לגרום לסוגסטיה בקנה מידה גדול מאד יש להציב בעולם משהו העושה רושם רב. בדיוק כפי שזה אפשרי להחדיר בערמה רעיון לשכלו של אינדיבידואל בדרך שכבר הראיתי, כך גם, על-ידי שימוש באמצעים מתאימים, אפשר לשכנע קבוצות שלמות של אנשים, במיוחד כאשר יודעים מה מאחד למעשה את הקבוצות האלה ביחד. אפשר לנווט כוח שחי באדם אינדיבידואלי בכיוון מוגדר. האדם הזה יכול אז להיות משוכנע לחלוטין באהבתו העמוקה לשלום; ועדיין הוא עושה את אשר עושה כי באופן כלשהו שכנוע ניטע בו. הוא נמצא לגמרי במחלוקת עם מה שהוא עושה. באותה הדרך, עם הידע הנכון, דברים דומים יכולים להיעשות עם קבוצות שלמות; זה רק עניין של בחירת האמצעים המתאימים. אתם יכולים לקחת כוח שחי אך חסר כיוון מיוחד, כמו כוח שחי בשבטים סלאביים מסוימים, ובאמצעות סוגסטיה בקנה מידה גדול מאד אתם דוחקים אותו לכיוון מוגדר.

ישנה סוגסטיה בקנה מידה גדול שפעלה, עדיין פועלת ותמשיך לפעול באופן מופלא: מה שידוע בשם 'צוואת פטר הגדול' [11]. הנכם מכירים את ההיסטוריה של פטר הגדול; אתם יודעים כמה התאמץ להחדיר חיים מערביים לתוך רוסיה. אינני צריך לתאר זאת כי הנכם יכולים לקרוא על כך בכול אנציקלופדיה. אינני מתכוון לספר היסטוריה חיצונית ולא לפתח סימפטיה בכיוון כלשהו; אצביע רק בדרך הפשוטה ביותר על עובדות מסוימות. הרבה ממה שנאמר אודות פטר הגדול הוא אמת, אבל אין זאת האמת שהוא חיבר את הצוואה. הצוואה היא זיוף; היא לא נבעה ממנו אלא הופיעה בנקודה מסוימת, בדרך שבה דברים כאלה מופיעים, מתוך כול מיני מהלכים מחתרתיים. היא הושלכה אל תוך האבולוציה האנושית; לפתע היא הייתה שם. אין לה קשר כלשהו עם פטר הגדול אבל היא קשורה מאד עם זרמים מחתרתיים מסוימים. היא משכנעת מאד, כי היא מצדיקה את העתיד של רוסיה – אני אומר רוסיה, לא העמים הסלאביים – על-ידי הקביעה שרוסיה חייבת להרחיב את גבולותיה מעבר למדינות הבלקניות וקושטא, מעבר לדרדנלים וכן הלאה. כל זה כלול בצוואה של פטר הגדול. קל להיות מושפע על-ידי הצוואה ולהגיד: זה איננו מאמץ קלוקל, זה ניתן לעולם על-ידי מחווה נעלה של גאון! אני עדיין נזכר לפעמים ברושם שנעשה על-ידי הצוואה של פטר הגדול, במהלך קורס שנתתי[12], כאשר למדתי אותה עם סטודנטים אינדיבידואלים כדי להמחיש את ההשלכות של הפסקאות הבודדות ואת השפעתן על ההתפתחות התרבותית של אירופה.

אלו השואפים לפעול בדרך הזאת דואגים תמיד, לא להמריץ רק זרם אחד אלא לוודא שזרם אחד מצטלב תמיד עם אחר, כך שהם משפיעים זה על זה בדרך מסוימת. לא הרבה מושג באמצעות התקדמות חזיתית פשוטה של זרם אחד. לפעמים יש צורך להאיר מהצד את הזרם הזה כך שדברים מסוימים יעשו מבולבלים, כך שעקבות מסוימות יכוסו, ודברים אחרים יאבדו בסבך הבלתי חדיר. זה חשוב מאד. לכן קורה שזרמים סודיים מסוימים שהציבו בפני עצמם משימה זאת או אחרת פועלים גם למען השגת ההפך הגמור. התוצאה של התפקידים המנוגדים האלה היא העלמת כל עקבות. ביכולתי להצביע על מקום באירופה היכן מה שנקרא בנייה חופשית, נקרא אחוות סודיות, היה בעל השפעה גדולה בזמנים מסוימים כאשר דברים רבי משמעות התקדמו; אנשים מסוימים פעלו תחת השפעה סוגסטיבית של אחוות בנייה מסוימות עם רקע אוקולטי. היה צורך אז להעלים את העקבות בנקודה הזאת. לכן הובאה השפעה ישועית מסוימת לפעולה כך שההשפעות של הבונים החופשיים ומסדר הישועים נפגשו; כי ישנן דרגות של 'אימפריות' גבוהות יותר, שיכולות להצליח מאד בשימוש גם בבונים וגם בישועים כדי להשיג את רצונן באמצעות שיתוף הפעולה של השניים. אל תאמינו שלא ייתכן שיש אינדיבידואלים אשר הם גם ישועים וגם בונים חופשיים. הם התקדמו אל מעבר לנקודה של פעולה בכיוון אחד בלבד. הם יודעים שיש צורך לטפל במצבים מצדדים שונים כדי לדחוף עניינים בכיוון מסוים. אני אומר זאת כדי להצביע על קשרים מסוימים באופן בסיסי.

פטר הגדול – הבה ונשוב אליו פעם נוספת – החדיר תרבות מערבית לרוסיה. נפשות סלאביות אמיתיות רבות נושאות שנאה עמוקה לכל המרכיבים המערביים שפטר הביא לרוסיה; יש להן אנטיפטיה עמוקה לכל זה. היא התגברה מאד במיוחד במשך המלחמה הזאת, אבל תמיד הייתה נוכחת. מהצד השני ישנה הצוואה של פטר הגדול, שאיננה באמת שלו אבל איכשהו הופיעה, אשר מתאימה לשימוש, באמצעות סוגסטיה, לא של אינדיבידואלים, אלא של מסות שלמות של קשרים סלאביים, אותן מסות שבהן חיה האנטיפטיה כלפי המערב המיוצגת כסמל על-ידי השם פטר הגדול. כך יש לנו שני דברים באותה העת בדרך המסתכמת, אני חייב להגיד, לגאוניות היסטורית: סימפטיה לצוואה של פטר הגדול ואנטיפטיה לכול דבר מערבי. הן פועלות יפה מאד כולן מבולבלות ביחד, כל כך מעורבבות, למעשה, עד שפעולתן נעשית יעילה באופן קיצוני. וכך אני מצביע על צד אחר של הזרם הזה במזרח. אראה שככל שאנו מתקדמים, שלאחר שנים של הכנה, יכול להיעשות שימוש בזרם כזה החל מרגע מוגדר ואילך. אז יש זרם אחד שלתוכו, שני יובלים הוזרמו. כפי שאמרתי בהתחלה, נלקחו בחשבון משכי זמן ארוכים. ברגע שזרם הובא לנקודת השפעה יעילה, הוא יכול לבוא לידי שימוש.

כעת הבה ונתכונן בדרך נוספת. ברצוני להראות לכם זרם אחר הזורם במקביל במערב לצד זה שהביא לידי קיום מה שעד כה הוא דרך החשיבה הפוליטית הבוגרת ביותר בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. הזרם האחר הזה אשר היה יותר נסתר וחשף רק מפעם לפעם את בסיסו האוקולטי, הוחדר בסתר לתוך כל סוגי הפעילות הציבורית. עם זאת עלי להצביע פעם נוספת על אחוות סודיות מסוימות במערב. אופייני להן, יותר מכל דבר אחר, שיש להן ידע מדויק של סוג המצבים שזה עתה תיארתי והן יכולות להדריך את חניכיהן איך דברים מתנהלים מהתקופה הפוסט-אטלנטיות החמישית, לתקופה השישית, ואילו סוגי כוחות פועלים: לדוגמה לאחד מרכיב האינטליגנציה, ולאחר המרכיב הלאומי. והן יכולות להראות לתלמידיהן כיצד אפשר להשתמש בדברים כאלה למטרה זאת או אחרת.

הזרמים האוקולטיים האלה אשר חיים, כפי שאמרתי, באמצעות האחוות הסודיות, יש להם כאחת מהדוקטרינות הבסיסיות שלהם, את הלימוד שהעמים דוברי האנגלית הנם לתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית מה שהיו הרומאים לרביעית. זאת היא דוקטרינה יסודית בקרב האחוות האלה והן אומרות בנוסף על כך, שיקרה אשר יקרה, יש להביא בחשבון ראשית לכול את המרכיב הלטיני. זה מבטא עצמו בתרבויות ועמים לטיניים שונים – אינני אומר זאת בעצמי אלא רק חוזר על מה שתמיד נלמד באחוות – ונועד לשקוע עוד ועוד במטריאליזם של מדע, המטריאליזם של החיים והמטריאליזם של הדת. אין צורך לטרוח לשם כך, כי לבסוף הם יתפוררו בניוון שלתוכו הם יפלו. כך, הם אומרים, תשומת הלב העיקרית שלהם חייבת להיות מופנית לוידוא שמה שהם קוראים הגזע הלטיני נמצא בתהליך של התפרקות כללית, שזהו מרכיב שנעלם; המשימה היא לארגן ולעשות כל דבר בדרך כזאת שהמרכיב הלטיני יעלם.

ההשקפה הזאת מרחיקה לכת עד כדי להגיד: אותם הכוחות הדוחפים את המרכיב הלטיני למטה בדרך החלקלקה חייבים להיקלט אל תוך כל הדחפים הפוליטיים וגם לתוך כל הדחפים הרוחניים והדתיים. כמובן שדבר מכל זה לא צריך להיראות כלפי חוץ; אבל סיוע חייב להינתן לכל דבר שעוזר לשחרר את העולם מהמרכיב הלטיני. הם אומרים גם שבדיוק כמו שבסוף התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית כל דבר היה חדור בתרבות הלטינית, כך בסוף התקופה החמישית טבעו של כל דבר חייב להיות מלא בתרבות הצומחת מהעמים דוברי האנגלית. אני רק מדבר על הלימוד של האחוות הסודיות ומה שיכול לנבוע, ואכן נובע מהן. בנוסף על כך, זה תמיד נלמד, שבדיוק כמו שהמרכיב הבריטי-גרמני, כפי שהם קוראים לו, מנוגד ללטיני; כך המרכיב הסלאבי יגיע להתנגדות למרכיב האנגלי, כי זאת דרכו של העולם. רק שכעת יש שינוי של תשעים מעלות בכיוון. הואיל והמרכיב הלטיני מצא את הדחף שלו בצפון, כעת הדחף מתנגד ממזרח למערב.

אנו חייבים להבין שדברים כאלה זורמים לתוך הרבה ממה שמודפס, הרבה ממה שנקרא על-ידי הקהל הרחב, ולתוך כל דבר אחר המחלחל לתוך חיי החברה האנושיים. יש דרכים ואמצעים לגרום לכך בלי לעורר תשומת לב, כפי שכבר תיארתי. רק דמיינו לעצמכם שזה היה נודע בחוגים מסוימים – זה, כמובן לא עולה על הדעת! זה רק שדברים מבוטאים באופן שונה; זה עניין של הפעלת השפעה באמצעות סוגסטיה. אתם יכולים לעשות דבר אחד ולהגיד אחר, אתם יכולים לומר משהו שונה ממה שאתם עושים, ואתם יכולים לעיתים קרובות לעשות משהו שנראה מנוגד למה שאמור לקרות ומה שאתם באמת עושים.

אתם יכולים להביט על מה ששרטטתי לכם כסוג כלשהו של אטמוספירה רוחנית; אכן זה נעשה כך שתהיה זאת סוג של אווירה רוחנית. תוכלו לקרוא משהו לגמרי לא פוגע, אבל בין השורות – המושג הזה 'בין השורות' יכול להיות משהו ממשי לגמרי – אתם מוצאים את עצמכם קוראים גם כן משהו שונה לחלוטין; הנכם לומדים משהו אחר לגמרי ומוצאים שאתם מתבוננים במשהו שונה לחלוטין. כך שכעת אנשים שרויים באטמוספירה הזאת ומחשבותיהם מעצבות את עצמן בהתאם. המחשבות אפילו של האנשים האינטליגנטיים ביותר לוקחות לעתים צורות מוזרות ביותר. לכן, כדי לשפוט את הדרך שבה חושבים אנשים אחרים, אין די בפיתוח אותה התלהבות נאיבית של אנשים נטולי תשומת לב, שאודותיהם דיברתי לעתים קרובות במשך ההרצאות האלה; יש לתת תשומת לב לאווירה שבה אנשים חיים. זאת מציאותית מאד ואיננה אותו משהו מעורפל, מופשט, שהרבה אנשים קוראים לו השפעה סביבתית. אויקן[13] , לדוגמה, מדבר על ההשפעה של סביבה בלי לשים לב שהוא אמר מצד אחד: הסביבה נוצרת על-ידי אנשים; שזהה לאמירה: אני רוצה למשוך את עצמי למעלה באמצעות שערותיי! הדרך להסתכל על מה שמכונה סביבה שבה אנשים שרויים היא להבין שהסביבה הזאת נובעת בדרך ברורה מזרמים רוחיים מסוימים. זאת לא דבר מה מעורפל שאנשים רבים מתייחסים אליו ככזה.

הבה ונתבונן במקרה לדוגמה. תצטרכו לסלוח לי, אבל אמרתי ביום שני האחרון שלא אוכל לעשות את הדברים קלים עבורכם. איננו יכולים להימנע מכניסה לפרטים מסוימים; ומחר תבינו את הקשר. ברצוני להקריא לכם ציטוט ממכתב שנכתב באמצע אפריל 1914 על-ידי מיטרופאנוף[14], פרופסור להיסטוריה בסנט. פטרסבורג, לגרמני שהיה המורה שלו ונותר עמו בידידות. דמיינו לעצמכם את אותו מיטרופאנוף שרוי בזרמים שונים. באפריל 1914 הוא כותב מכתב הכולל את הפסקאות הבאות:

'……… סלידה מהגרמנים מורגשת בכל נפש ומבוטאת על-ידי כל פה, ונראה לי שלעתים נדירות הייתה אחדות-דעים כזאת של דעת הציבור.'

המשפט הבא מעניין במיוחד. בבקשה תנו תשומת לב מיוחדת למשפט הזה, אבל לא בגלל השם המוזכר; אפשר לחוש סימפטיה או אנטיפטיה ביחס לאישיות הזאת. ברצוני פשוט להסב את תשומת לבכם לתוכן הצורני החי במשפט הזה:

'ייתכן וזאת הייתה שגיאתו הפוליטית הגדולה ביותר של ביסמארק שלא היה יותר רוסי מאותם הדיפלומטים הרוסים, אשר מחולשה או מחוסר הבנה, הסגירו בעליבות את האינטרסים של ארצם בעת הקונגרס'.

איזו ציפייה נפלאה! האדם הזה מאשים את ביסמארק שלא היה יותר רוסי מהמדינאים הרוסים שהשתתפו בקונגרס ברלין! לכן זה נחוץ לשנוא את בני ארצו של ביסמארק! יהיה אשר יהיה מה שתוכלו לחשוב עליו, המשפט הזה הוא בוודאי מקורי ביותר. ומכיוון שהפרופסור הטוב מסנט פטרסבורג מתפנק במחשבות מהסוג הזה, הוא יכול גם לכתוב את זה:

'כתגובה' – נגד הברית המשולשת שקמה במרכז אירופה – 'נוצרה הברית הכפולה, שמשמעותה היתה שרוסיה היא בת-ברית עם צרפת הנקמנית במקום עם הברית המשולשת'….. 'לרוסיה השאלה הבלקאנית איננה מלחמת מותרות, לא חלום הרפתקני של סלאבופילים. פתרונה הוא ללא ספק צורך כלכלי ופוליטי. התקציב הרוסי מבוסס על יצוא; אם מאזן התשלומים הרוסי נהיה שלילי האוצר הרוסי יפשוט את הרגל, כי הוא לא יהיה מסוגל לשלם את הריבית על חובות חיצוניים עצומים. ושני שלישים של היצוא הזה עוברים דרך הנמלים הדרומיים ושני המייצרים הטורקיים. אם שתי היציאות האלו יהיו חסומות היצוא הרוסי לא יהיה יציב, התוצאות הכלכליות של מצור ימי כזה יהיו קשות לאין שיעור. המלחמה האיטלקית-טורקית האחרונה הראתה זאת באופן ברור. רק שליטה בבוספורוס והדרדנלים יכולה להביא לידי סיום את המצב הבלתי נסבל הזה, מאחר וקיום מעצמה עולמית כרוסיה לא יכול להיות מותנה או תלוי במקריות או במעשים שרירותיים של אחרים. מנגד רוסיה אולי אינה יכולה להתנהג באדישות מוחלטת כלפי גורלם של הסלאבים בחצי האי הבלקאני. ראשית כל, מדינות הבלקאן הקטנות מספקות כיסוי מאחור לשני המייצרים, ושנית, במשך מאות שנים יותר מידי דם רוסי וזהב רוסי בוזבזו על הגיבורים הבלקאנים מכדי להניח לדבר כעת: פעולה כזאת תהווה התאבדות מוסרית ופוליטית לכל ממשלה רוסית.'

קשרו זאת, בבקשה, עם הערות שונות שהערתי אודות ועדת הרווחה הסלאבית. יותר מידי זהב רוסי בוזבז! מיטרופאנוף ממשיך:

'חייבים, כמובן, לא להגזים בחשיבות הפאן-סלאביזם והאידיאלים שלו, אבל הוא קיים וללא ספק נמרץ מאד; ההפגנות על-ידי הסלאבופילים בשנת 1913 ברחובותיהן של כל-כך הרבה ערים רוסיות, שבהן השתתפו אפילו מרכיבים של האופוזיציה, מספקות הוכחה ברורה לכך.'

מכתב זה באפריל 1914 נותן את הסיכום הבא:

'פעם נוספת: הדחף להתקדם דרומה הוא צורך היסטורי, פוליטי וכלכלי ואין זה חשוב איזהו הכוח הזר המתנגד לדחף הזה, מתוקף התנגדותו הוא כוח אויב. לזמן מה הברית-המשולשת התגרתה בהחלטיות בכיוון הזה לקראת מלחמה. באוסטריה גם הדחף להתקדם דרומה נראה כהכרחיות היסטורית, והאוסטרים צודקים מנקודת מבטם כמו שהרוסים משלהם. במשך המחצית הראשונה של המאה התשע-עשרה היו שלושה כיוונים שבהם המונרכיה ההבסבורגית רבת העוצמה יכלה להתפשט: כלפי איטליה, כלפי גרמניה וכלפי חצי האי הבלקאני. מאז 1866 נותר רק האחרון; ביסמארק פעם נוספת, בפעם הזאת ייתכן שלא בכוונה, גרם לאוסטריה ורוסיה להתנגש בקרב גורלי, ועל-ידי כניסה לברית המשולשת הוא הציב את עוצמתה של האימפריה הגרמנית לרשותה של אוסטריה. אוסטריה כמובן ניצלה זאת: בכל מקום ובכול הזדמנות, אם זה היה עניין הבלקאנים, רוסיה מצאה את אוסטריה ניצבת בדרכה. סיפוח בוסניה והרצגובינה, אשר עשה רושם רב על רוסיה, מהווה לא יותר מעמוד בכרך העבה של האיבה הרוסית-אוסטרית. הזעם היה כה גדול והסכנה היתה קרבה כל כך בוודאות שאפילו ממשלת רוסיה אוהבת-השלום, למרות מצבה הכספי הרעוע, היתה מוכנה לצאת למלחמה.'

הוא מתכוון בשנת 1908.

'אבל ה"ניבלונג" על-יד הספרי[15] נופף באיום את אגרופו המשוריין ורוסיה, לא בטוחה בבנות בריתה, היתה מוכרחה לוותר. בשנת 1913 מימוש האידיאל הסלאבי-רוסי נראה לבסוף כמעט בר השגה. הטורקים הוכו בראשם, הסלאבים הדרומיים המנצחים התקדמו לסלוניקי וקושטא; עוד דחיפה קטנה והעניינים היו מתיישבים.'

המכתב הזה באמת מעניין כי הוא מצביע על מספר עניינים ראויים לציון. לדוגמה הכותב מתרגש כולו מהדברים הבאים:

'הסדנאות של אסן (Essen) שלחו את תותחיהן לארטילריה הטורקית; הם לא היו משופרים כמו התותחים של קרוזט (Creuzot), אבל אף על פי כן ייוצרו היטב. והחשוב מכל, מדריכים גרמניים אימנו את צבא היבשה הטורקי….. זה נהיה ברור כעת לרוסים' – אפריל 1914 – 'שאם כל דבר נותר כפי שהוא בהווה, הדרך לקושטא עוברת דרך ברלין. וינה היא רק שאלה משנית.

אפריל 1914! מספר דברים אחרים נאמרים המציגים בבירור שבראש הזה ישנו חלום של מה שיקרה בקרוב. האם הראש הנדון דמיין שהזמן כה קרוב זאת שאלה אחרת; אבל הראש הזה, ביחד עם גופו וגפיו, כמובן, יצא כעת לבקר את מורו בברלין. הם שוחחו יחדיו אודות דברים רבים ואני מתכוון לספר לכם על כמה הם. הפרופסור להיסטוריה אמר:

'אם לא תותירו לנו את קושטא, מלחמה היא בלתי נמנעת.'

הוא חזר שוב ושוב: מובן מאליו שהגרמנים יישארו בחירת האל של מורה לעם הרוסי, ואנחנו חייבים רק לשמור על השלום – שהגרמנים רק חייבים לשמור את השלום – כדי לנצח באמצעים של עליונות רוחנית, פנימית. אבל אל תאמינו שאתם יכולים לנצח אותנו. באחוזתי בסאראטוב יש לי בית שבו אבות אבותיי חיו במשך מאות שנים; אבל אעלה אותו באש במו ידי לפני שארשה לחיילים גרמניים להתאכסן שם. אנו יכולים להסתדר היטב ביחד אם אנו מחלקים את אוסטריה בינינו, כך שגרמניה-אוסטריה נהיית חלק מהאימפריה הגרמנית בעת שהחלק השני של אוסטריה נתפס על-ידי רוסיה!

זה ביוני 1914! ביכולתנו להראות במספר דרכים כיצד צורות מחשבה באות לידי קיום בסביבה מסוימת. די הרבה התרחש לאחרונה שיכול להדהים אותנו. היכן שצורות חברתיות הן יותר אוטוקראטיות, דברים שמתרחשים נוטים לנבוע ממקור יחיד, בעוד שבמצבים אחרים הם עולים יותר מזרמים פופולריים. לעולם אין להכליל, כי במקום אחד זה כך ובמקום אחר זה אחרת. יכולנו לשאול, למשל: מהו הבסיס להתנהגות יוצאת הדופן, התמוהה, של ארץ כמו רומניה? אינני מדבר על התקרית שנתנה דחיפה סופית אלא לזרם שממנו זה עלה. אבל אינני רוצה לתת מה שכיום בדרך כלל מכונה הסבר 'היסטורי', כי סוג ההיסטוריה שבא לידי קיום מאז המאה התשע-עשרה וכעת נכנס למאה העשרים איננו שווה הנף אצבע בביטול. מדע היסטוריה אמיתי צריך להתקדם באופן סימפטומטי; עליו להראות את המצבים השונים המוארים לפתע כאילו על-ידי ברק. ברצוני להצביע על הארת ברק אחת כזאת.

אלו הבקיאים בתחום יודעים שהרבה ממה שהתרחש ברומניה לאחרונה היה מבלבל. זה קשור לעובדה שבכל המזרח נלקחו בחשבון נסיבות מסוימות ששלטו באנשים רבים כרעיון סוגסטיבי. אינני רוצה לאפיין זאת באמצעות רשמים, במקומם אנסה רק לספר לכם הבחנות מסוימות שנעשו – אינני רוצה להיות לא ברור – על-ידי שר הפנים, טאקה איונסקו[16], לאחד מר רדליך (Redlich). הוא אמר, כמעט מלה במלה, שלדעתו המונרכיה של אוסטרו-הונגריה לא תתקיים לאחר פטירתו של פראנץ יוזף, ולבטח הוא ימות בקרוב. זה יהיה אז עניין של חלוקת המונרכיה הזאת לחלקים המרכיבים אותה. זאת היתה דעה מושרשת בחוזקה, ובהתאם לה, מחשבות האנשים נטו לפנות בכיוון מוגדר אחד. זה היה עוד אחת מאותם רעיונות מרמזים נפוצים.

מאמר שנכתב על-ידי רוסי שואל מה רוסיה יכולה עדיין לצפות מצרפת ומציג סיבות מדוע רוסיה אינה יכולה לצפות יותר הרבה מצרפת ביחס לתכניות העצמיות שלה, ומדוע רוסיה חייבת להיעשות קרבן של צרפת אם דברים לא משתנים. המאמר הזה נכתב על-ידי הנסיך קוטשובי (Kotshubey) ופורסם בתאריך 26 ביוני 1914 בגיליון של כתב העת הכתב הפריזאי (Paris journal Correspondent). לא בחרתי מאמר באקראי אלא בחרתי אחד מאת כתב ידוע מאד שהינו מומחה למה שחי בסביבה. הכותב שואל האם זה יועיל לרוסיה לא לסמוך יותר על בריתה עם צרפת אלא במקומה לאחד כוחות עם גרמניה פעם נוספת. הנסיך קוטשובי דן באפשרות הזאת. אבל, הוא אומר, זה לא יהיה בר-ביצוע בגלל הברית הצרפתית-גרמנית המאלצת את רוסיה להיות אויבת קבועה של גרמניה, שכנתה רבת העוצמה ממערב. כך, בראש הזה, המצב משתקף בדרך העושה את רוסיה יריבה של גרמניה כתוצאה מלחצה של הברית עם צרפת, אשר בתורה נותנת לה שתי אפשרויות: לוותר על הברית עם צרפת לטובת יחסים קרובים יותר עם גרמניה, או לזנוח את תכניותיה להתרחב מזרחה באסיה. והוא ממשיך להגיד:

'אבל לא חשוב אילו הפתעות יכולות להישמר לנו בעתיד, דבר אחד הוא בטוח, וזהו שהברית המשולשת תהווה ברית פוליטית אמיתית אם צרפת תאכוף שירות צבאי בן שלוש שנים ואנגליה תנהיג גיוס כללי.'

יוני 1914! כך רואה אותו הנסיך את הברית המשולשת[17] שקמה בהדרגה; כי הוא חשב שהברית עם צרפת לא היתה מספיקה יותר. הצרפתים יהיו צריכים להיות חזקים מאד, גם אנגליה חייבת להנהיג גיוס כללי!

רואים אתם, החשיבה היא כל כך כוללת עד שלא היה זמן להבין זאת לפני פרוץ המלחמה; אבל באנגליה הוכרז בכל זאת גיוס כללי. להבנת המצב האמיתי בעולם אין זה מספיק לבודד דבר זה או אחר באופן שרירותי; יש צורך לפתח את הרצון להתבונן באותם הדברים החשובים באמת. אדם אחד יכול להגיד משהו הרבה יותר חשוב ממאה אחרים המפטפטים כמו עיוור המדבר על צבעים, חוזרים על מה שהם שומעים, ומילותיהם חסרות השפעה.

ניסיתי, מצד אחד, להראות לכם כיצד סביבה מוגדרת נוצרת, ומהצד השני, לתת לכם דוגמאות מעטות המראות איך אנשים שקועים בסביבות האלו, וכיצד זה נחוץ להכיר את הסביבה אם רוצים להבין את המחשבות המבוטאות במקום זה או אחר. יש צורך, לפחות פעם אחת, לספוג לגמרי את הדרישה הנעשית מהחיים כפי שהם מתפתחים היום: לפתח, לא את ההתלהבות של חוסר תשומת לב אלא התלהבות של תשומת לב.

אדבר יותר אודות דברים כאלה מחר, ומהם אשתדל לחדור יותר לעומקו של הנושא שלנו. אנחנו זקוקים לפרטים האלה כדי לעשות זאת. זה יהיה נוח יותר לקלף את פני השטח, אבל אלו שאינם מכירים לפחות קומץ מקרים מעשיים אינם יכולים להציב את השאלות הנכונות לעולם הרוח.

——————————————————————————————- 

  1. הרוזן ריכרד פון פפיל, 1846-1916. Count Richard von Pfeil. קצין וסופר. מחברן של תשע שנים בשירות רוסיה תחת אלכסנדר, 1907. הציטוט נלקח מאלכסנדר רדליך (Alexander Redlich), מהקונפליקט בין אוסטרו-הונגריה ורוסיה, שטוטגרט, 1915, עמוד 19. Neun Jahre in russischen Diensten unter Alexander,1907.
  2. הלנה פטרובנה בלבצקי, 1831-1891. Helena Petrovna Blavatsky. ראה מאת רודולף שטיינר התנועה האוקולטית במאה התשע-עשרה, הוצאת רודולף שטיינר, לונדון 1973, וסי.ג'.האריסון היקום הטרנסצנדנטלי (כנ"ל). בהרצאה 1 השני כותב '…. אספתי את המידע הבא: … שקוט הומי (Koot Hoomi) הוא נוכל בוגדני המועסק על-ידי הממשלה הרוסית, שבמשך זמן, הצליח להונות את מאדאם בלבצקי (Madame Blavatsky), אבל היא הצליחה בהמשך לגלות את אופיו ואישיותו האמיתיים.' כמו-כן, בנספח להרצאה 1: 'כעת אנחנו יודעים מאנשי מהעולם האחר של קולונל אולקוט (Colonel Olcott) שבשנת 1874 ה"מאסטר" של מאדאם בלבצקי (או שולט) שהתיימר להיות ה"רוח" של שודד-ים נועז שנקרא ג'והן קינג (John King) ששגשג במאה השבע-עשרה… יתר על כן היה זה קולונל אולקוט בעצמו שהציע ראשון (עמוד 454) ש"ג'והן קינג" לא היה שודד-ים מת אלא יצירה של "מסדר אשר, תלוי בתוצאותיו בסוכנים בלתי נראים, מתקיים על פני האדמה בקרב אנשים".' ושוב מהרצאה 1: 'ואז היא נעלמה, והדבר הבא שנודע היה שמאדאם בלבצקי מסוימת גורשה מאחווה אמריקאית עקב עבירה נגד חוקת ארצות הברית, ועברה להודו הבריטית כדי להוציא אל הפועל איום מסוים שהיה עלול להיראות כבעל סיכוי סביר לגרום להוצאתה להורג.'
  3. רופא בוינה: מוריץ בנדיקט, 1835-1920. Moriz Benedikt. בנדיקט מתאר את נפילתו של וויידארביץ'

    (Voidarevich) מחיי (Aus meinem Leben), וינה 1906, עמוד 273. השליט שעליו מאמריו של וויידרוויץ' היו בעלי השפעה גדולה היה אלכסנדר השלישי מרוסיה.

  4. מילן אוברנוביץ' הרביעי, 1845-1901, Milan Obrenovich IV. שלט 1868-1889, משנת 1882 מלך סרביה.
  5. ניקולא (ניקיטה) הראשון, 1841-1921, (Nikola (Nikita. נסיך, מאוחר יותר מלך מונטנגרו, שלט בשנים1860-1918.
  6. שר החוץ הרוסי: הנסיך אלכסנדר גורצ'קוב, 1798-1883, Prince Alexander Gorchakov. שר החוץ 1856-1882.
  7. אלכסנדר הראשון פון בטנברג, Alexander I von Battenberg, 1857-1893. נסיך בולגריה. שלט 1878-1886. ויתר על כס המלוכה בתאריך 07 בספטמבר 1886.
  8. וויווד, voivode – תואר צבאי ושלטוני אצל העמים הסלאביים ואצל חלק משכניהם – המתר'.
  9. ריצ'רד קובדן, 1804-1865, Richard Cobden. כלכלן פוליטי אנגלי. חסיד של סחר חופשי, שלום, פירוק נשק.
  10. ג'ון ברייט, 1811-1889, John Bright. קוויקר אנגלי, מדינאי, שר.
  11. 'הצוואה של פטר הגדול': פטר הראשון, הצאר של כל רוסיה, 1625-1725. Peter I. ראה לודוויג פולצר – הקרב נגד הרוח והצוואה של פטר הגדול, שטוטגארט 1922.

    Ludwig Polzer-Hoditz Der Kampf gegen den Geist und das Testament Peters des Grossen.

    ה'צוואה' נחשבת כיום כזיוף פולני מימי נפוליאון. ראה פטר הגדול וכניסת רוסיה לזמנים המודרניים. ברלין – גטינגן – היידלברג 1954. Wittram Peter der Grosse, der Eintritt Russlands in die Neuzeit.

  12. מהלך הקורס: במוסד החינוכי לפועלים בברלין.
  13. רודולף כריסטוף אויקן, 1846-1926, Rudolf Christoph Eucken. פילוסוף גרמני אידיאליסטי.
  14. מיטרופאנוף – פרופסור להיסטוריה: רודולף שטיינר מצטט כאן מהנס דלברוק – המניעים והכוונות של הפוליטיקה הרוסית לפי שני רוסים, פרופסור פון מיטרופאנוף והנסיך קוטשובי, ברלין 1915. מכתבו מתאריך 12 באפריל 1914.

    Hans Delbrück Die Motive und Ziele der russischen Politik nach zwei Russen (Professor von Mitrofanoff und Fürst Kotschubey).

  15. ' "ניבלונג" על-ידי הספרי': Nibelung, הנהר Spree זורם דרך ברלין.
  16. טאקה איונסקו, 1858-1922, Take Ionescu. שר הפנים הרומני 1912-1914.
  17. הברית המשולשת (1882) הייתה ברית צבאית בין הקיסרות הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית וממלכת איטליה. ברית זו עמדה בתוקפה משנת 1882 עד תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914. שלוש המדינות הבטיחו זו לזו סיוע הדדי אם שתי מדינות עוינות תתקוף אחת מהן, או שצרפת תתקוף את גרמניה ואיטליה. בהכרזה נלווית, הכריזה איטליה שהיא לא תנקוט יוזמה כנגד בריטניה. מעט לאחר חידוש הברית ביוני 1902 נתנה איטליה הכרזה דומה לצרפת. ב-1879, תחת לחצו של אוטו פון ביסמארק, נחתם הסכם בשם הברית הכפולה בין גרמניה לאוסטרו-הונגריה (שנקראו מעצמות המרכז). ב-1881 החלה צרפת בכיבוש תוניסיה כדי להרחיב את האימפריה שלה. אירוע זה הביא את איטליה לבקש את שילובה באיגוד האוסטרו-הונגרי-גרמני, וב-1882 נחתם ההסכם המשולש. איטלקים רבים לא היו מרוצים מן ההסכם, משום שהאימפריה האוסטרו-הונגרית הייתה בעברה אויבת של איטליה. ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה בין מדינות הברית המשולשת (שבשלב זה מכונות מעצמות המרכז‎) למדינות ההסכמה המשולשת (הממלכה המאוחדת, האימפריה הרוסית והאימפריה הצרפתית, שלאחר מכן יקראו מדינות ההסכמה). איטליה הבטיחה לעזור למעצמות המרכז אך נמנעה מלהשתתף במלחמה מפני שמעצמות המרכז נקטו בקו התקפי בעוד מדינות ההסכמה בקו הגנתי. ב-1915 עזבה איטליה את בנות בריתה וחברה למדינות ההסכמה, כשהיא פותחת במלחמה נגד אוסטרו-הונגריה, וב-1916 גם נגד גרמניה. (המתר' – מתוך ויקיפדיה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *