רודולף שטיינר

28.9.1919   שטוטגרט

GA192

הרצאה מספר 2

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: ידע כמקור של ריפוי

הצמיחה של תודעה קוסמית מתודעה ארצית

הדרך הטובה ביותר להכיר רעיונות שיכולים להוביל אותנו, כבני אדם, לעולם הרוח, היא לנסות להשיג מידע באמצעות השוואה בין עובדות שונות העומדות בפנינו בעולם.

אוכל להסביר בצורה הטובה ביותר את מה שברצוני לדבר עליו היום, אם אתחיל עם השוואה כזו, כלומר – אם אני משווה את התודעה שצריכה להיות לאנושות הנוכחית בהתאם למשימת תקופתנו, בהשוואה לשלבי תודעה קודמים שהושגו על ידי התפתחות האנושות.

רק דמו את עצמכם בחזרה בתודעה של היוונים, לתודעת המרחב הרגילה שהייתה ליוונים. (כמובן שאני מתכוון לתודעה של המרחב במובן הרחב). תבינו ללא קושי כי בתודעת המרחב שאחזו היוונים נכלל רק חלק מאירופה – כלומר ארצם שלהם ומה שגובל בה, חלק מאסיה וחלק מאפריקה, והעולם שמעבר לאזור מוגדר זה היה כסוג של ערפל בלתי מוגבל. ניתן לומר שמה שיצר את אופק התודעה של היווני היה גבול של משהו שהוא מעורפל לאינסוף, לפחות לגבי תודעתו. ניתן לקרוא לתודעה זו שהיוונים הקדומים אחזו בה: תודעת קרקע או תודעה טריטוריאלית. (הביטוי יחסית מחוספס אך בסדר, אם כי תודעת השפה אינה מותאמת לבטא דברים כאלה) עכשיו אתם יודעים שהתכונה המהותית של תודעת האנושות באבולוציה המתקדמת של התקופה המודרנית הייתה שהתודעה הטריטוריאלית הזו התפתחה לתודעת אדמה, שמשטח כל כדור הארץ סגר את עצמו בגבולות מוגדרים. כתוצאה מגילויי ההיסטוריה המודרנית האדם דמיין את פני כדור הארץ כצורת כדור. אם כבר מדברים לרגע מנקודת המבט של ההיסטוריה האוניברסלית, ניתן לומר שבמקביל עם הופעתה של תודעת אדמה זו כהתפתחות מתוך התודעה הטריטוריאלית, נוצרה פנורמה של מה שהיה מחוץ לכדור הארץ ומעבר לו, פנורמה מתמטית-גיאומטרית. עלתה תפיסת העולם הקופרניקאית, ואנשים הגו מבחינה מתמטית, גיאומטרית ומכנית את זה שנמצא במרחב מאחורי ומחוץ לכדור הארץ. בתכונתה המהותית תפיסת העולם הקופרניקנית-ניוטונית היא תמונה מתמטית-מכנית של העולם. כעת, לכל אדם שבאמת חושב, צריכה באופן טבעי להתעורר השאלה: האם תמונה מתמטית-מכנית זו כוללת את כל מה שיש לומר על זה שמעבר לכדור הארץ ויכול להיתפס על ידי בני אדם בחלל? ברור שזה לא כולל את הכל, יותר מאשר המקרה כאשר היווני הקדום הסתגר כביכול בתוך הקרקע או הטריטוריה המוגבלת באופק תודעתו, ואת מה שמעבר זה בנה דרך פנטזיות. כמובן שהאדם המודרני אינו מלביש את מה שמעבר לכדור הארץ בפנטזיה פואטית כל כך כמו שקרה ביוון הקדומה בהתייחסות למה שנמצא מחוץ לאזור הטריטוריאלי ומוכל בתודעת היווני הקדום, אך האדם המודרני סוגר אותו בפנטזיה מתמטית. זוהי פנטזיה, ולא הטענות לכך שהוא מתמטי. התכונה המהותית הכללית בגישה שהותאמה על ידי האנושות של ימינו היא זו: לתפוס את כדור הארץ כספירה גדולה במרחב האוניברסלי, ולאמץ את מה שמעבר לכדור הארץ על ידי מושגים מתמטיים ומכניים, שעבור בני אדם החושבים בצורה מדויקת מאוד הם רק מתמטיים ותו לא. המושגים שהומצאו על כל מיני כוחות הכבידה ננטשו היום על ידי בני אדם חושבים יותר ותמונת העולם של מה שמעבר לכדור הארץ, באמת נתפסת רק במונחים של מתמטיקה.

אם ניקח את כל מה ששקלנו, במשך שנים רבות, מנקודת המבט של מדע הרוח, צריכה לעלות השאלה האם הזמן בשל שמושג המרחב העל-ארצי הזה, המושג המתמטי והמכני הזה של המרחב, ייספג על ידי משהו אחר, על ידי משהו אמפירי, משהו שאפשר לחוות. שכן מושג מתמטי-מכני זה של המרחב אינו אמפירי בשום מובן; מושג המרחב של קופרניקוס, קפלר וניוטון, הוא דבר שהומצא, נרקם ונבנה ממספר קטן יחסית של תצפיות. ותבינו מכיוון שאין אפשרות לחקור את מה שמעבר לכדור הארץ באמצעים פיזיים, שחקירה כזו יכולה להתקיים בימינו רק באמצעות מדע הרוח. התפיסה המתמטית-מכנית לא מניבה שום גורם אנושי אמיתי בתמונה זו; זה פשוט אומר לנו משהו בהפשטות שאינן נוגעות במציאות המשמעותית שאנו מניחים. כל מה שיש לפיזיקה ולאסטרופיזיקה לספר לנו היום על היקום העל-יבשתי, הוא קר, עקר וללא כל תוכן אמיתי. לאמיתו של דבר, אנו נמצאים בדיוק בנקודת הזמן בה התפתחות האנושית לא תוכל להתקדם הלאה אם לא נתקדם מעבר לתפיסת עולם מתמטית ומכנית בלבד. כמו שליווני הקדום היתה תודעה טריטוריאלית, או תודעת קרקע, והאדם מאז תחילת מה שמכונה התקופה ההיסטורית המודרנית, פיתח תודעת אדמה, כך מעתה והלאה, צריכה להיות התרחבות לתודעה אוניברסאלית או קוסמית. היום אני רוצה להקדיש את השעה כך שנוכל לשקול דברים אלה, בהערות קצרות ותמציתיות, באשר לאופי העולם הזה או התודעה הקוסמית, שצריכה לתפוס את מקומה של תודעה שרק חובקת את כדור הארץ. מובן שיהיה צורך לעשות הרבה מאוד בעתיד אם עלינו לאסוף בפירוט רב יותר הוכחות ואימות הדברים שאני עומד להניח לפניכם היום במעין מתווה תמציתי.

אתם יודעים שהחקירות של מדע הרוח מבוססות על תפיסת הנפש, ובספרי ‘מדע הנסתר בקוויו העיקריים‘^[1] ניתנה כמות ניכרת של ידע שנצבר בדרך זו. במבט ההוא נתתי כל מה שנדרש לתודעה הכללית של האנושות בזמן הנוכחי, אך יש להרחיב זאת; יש להרחיב ולהעמיק את מה שנמצא בספר זה.

כעת, בהתייחס להתקרבות התודעה הקוסמית או האוניברסלית, אנו, אם אוכל להשוות, בעמדה של מי שנוסע ברכבת. הוא מביט מבעד לחלון הכרכרה ומתרגל לרעיון שהוא יושב עדיין בכיסאו. הוא שוכח שהרכבת עצמה מתקדמת. התנועה קדימה שהוא עצמו עושה עם הרכבת, היא משהו שהוא שוכח. הוא לוקח בחשבון רק את התנועות שהוא מבצע, למשל כשהוא קם, וביחס לבני אדם אחרים שכמוהו יושבים ברכבת ומשנים את עמדתם. עכשיו, מה שמטייל כזה חווה זה משהו שהוא מאוד מצומצם ומוגבל בהיקפו, וניתן להרחיבו על ידי עצירה במסע להפסקה בעיר כזו או אחרת. כמובן שמה שהוא חווה ברכבת לא השתנה, אך תוכן התודעה שלו מוגבר בכל פעם שהוא יוצא מהרכבת בעיר כלשהי וחווה את מה שאפשר לחוות באותו מקום מסוים. כל זה מסוכם כתוכן המסע שלו, ומשהו קונקרטי יוצא מתוך הרעיון המופשט של המסע. הידע הפנימי של המטייל בחוויות שהיו לו בעיירות השונות מהווה ערובה לכך שהוא הרחיק למרחק מסוים ונכנס למערכות שונות של נסיבות. באמצעות החוויות שהיו לו, הוא יודע שהוא לא עמד בשקט ורק שמר על האשליה של היותו במנוחה כל עוד הוא נשאר ברכבת עצמה.

זהו משהו שונה לחלוטין ממה שנאמר לעיתים קרובות בדיונים על תפיסת העולם הקופרניקאית. כמובן שבהזדמנויות כאלה מוזכרים כל מיני אשליות שמתחתם פועל האדם, למשל, האשליה שהוא מאמין שהוא עומד דומם על פני האדמה, ואילו לאמיתו של דבר הוא נע יחד איתה, מכיוון שהיא עצמה נעה. אבל כאן אני לא מתכוון לכך. אני רוצה להצביע על משהו אחר, על כך שהאדם יכול לרכוש ידע פנימי מסוים במהלך חייו, ובמיוחד במהלך ההתנסויות העוקבות אחת אחרי השנייה אשר דומות לחוויות שיש לאדם בעיירות כאשר הוא יוצא ונכנס לרכבת, וכך במובן מסוים מושך את עצמו לחוויות הפנימיות של נפשו, ונכנס לתוכן המלא של החוויה הפנימית באותה נקודה. בתוכו ניתן למצוא ערבות, הוכחה לכך שכאשר האדם נמצא בעולם, הוא מסתובב במרחב וחווה משהו שאומר לו; כאדם אתה לא במנוחה, אתה נמצא בתהליך של מסע עולמי אמיתי! אני רוצה שיהיה ברור בתודעתכם שזהו המקרה כאשר מציעים משהו כזה על ידי הקְבלה זו. את ההוכחה לכך ניתן כמובן למצוא רק בחוויה הממשית. הבהירו לעצמכם שיכולים להיות בחיי הנפש חוויות שונות בפרקי זמן רצופים שהם ערובה לכך שאדם עובר לנקודות שונות במרחב האוניברסאלי, הקוסמי. בהמשך נראה כי כל זה נאמר לשם השוואה. נראה גם כי ההבדל בין החוויות הרצופות מעיד על אלמנט של מרחב שהוא בעל אופי איכותי בהרבה מאשר היסוד הכמותי הנמצא בדרך כלל בתודעה כאשר מדברים על המרחב. כל מי שיש לו חוויה פנימית אמיתית, ולא רק את החוויות המופשטות המובאות לעיתים קרובות במובן חיצוני כל כך כשמדברים על עניינים מיסטיים, יודע היטב שיש משהו במה שדיברתי זה עתה. מי שיש לו חוויות פנימיות, מסוגל להבחין במהלך חייו על האדמה, בהבדלים בתוכן חיי נפשו בגילאים, נגיד, 30, 40 או 50 שנים. אם הוא חושב על חוויות הנפש הפנימיות הללו, הוא יודע שהוא נע בעולם, שהוא חיפש מקומות אחרים ושחוויותיו הפנימיות, המיסטיות (אם אני רוצה להשתמש במונח זה) שינו את אופיין. אני מדבר כאן על חוויות אשר נלקחות בחשבון רק על ידי מי שלא מסתכל על המיסטיקה בצורה חיצונית ומופשטת, אלא הרואה בה משהו קונקרטי בחוויות הפנימיות. המיסטיקן המופשט עשוי לדבר מגיל 25 שנים ועד סוף ימיו, על “האל שבתוכו”. אבל אדם שיודע להבין חוויות פנימיות כמציאות קונקרטית, יודע שהחוויות הפנימיות הללו משנות את טבעם ותוכנן, כמו במסע עולמי, שאינו זהה לסיור סביב האדמה. אם אוכל לבטא את עצמי שוב באופן מיסטי, דרך חוויותינו הפנימיות אנו חוצים במודע את המרחב האוניברסלי. אך אנו עושים זאת רק כפי שצריך להיעשות, כאשר אנו משקפים את היחסים לעולם שמסביבנו בצורה הרבה יותר מוגדרת ממה שקורה בדרך כלל.

בהחלט ניתן להסתכל על יחסנו לעולם שמסביבנו באופן שמצד אחד יש לנו בתודעה רק את תפיסות החושים שלנו, ומצד שני תשוקותינו, רצוננו, מעשינו ופעולותינו. העובדה של החזקת תפיסות החושים בתודעה, מציבה אותנו במערכת יחסים מוגדרת עם העולם החיצוני; אנו תופסים דרך העיניים והאוזניים עובדות מסוימות של העולם החיצוני – אנו נמצאים בתקשורת חיה עם העולם החיצוני. מה שקורה – קורה בשולי גופניותנו. היום לא אכנס להתנגדויות פיזיולוגיות מסוימות, או כאלה של תיאוריות הכרה שלכאורה ניתן להביא נגד מה שאני אומר, כי מה שאני רוצה לעשות זה לתאר את אופי התודעה שצריך להשיג בניגוד לתודעת הארצית או התודעה הטריטוריאלית שכבר תוארו.

אם כן, תפיסות החושים שלנו מציבות אותנו במערכת יחסים מסוימת לאירועים חיצוניים. ושוב, כאשר אנו פועלים אנו עומדים במערכת יחסים מסוימת מנקודת מבט של קוטב אחר של ישותנו, לאירועים והתרחשויות חיצוניות. אנו מעורבים בהם, מעורבים במובן אמיתי, שכן אנו עצמנו הבאנו אותם בחלקם. בין שני הקצוות של חיינו כבני אדם נמצא כל מה שקורה בשדה התודעה שלנו; מצד אחד יש את היחס לעולם החיצוני שניתן לנו על ידי החושים, ומצד שני, על ידי תשוקותינו ומעשינו.

בכך שאנו מפתחים רגשות ותפיסות לגבי מה שהחושים שלנו תופסים, אנו חיים חיים פנימיים. ורציה מעוצבת מתוך רגשות ותפיסות שהעמיקו או התעבו ליכולות. כך שבין תפיסה לרצון טמון הדבר שאנחנו חווים נפשית. אולם כעת, מה שנמצא בתפיסת החושים, הוא רק אחדות לכאורה. בתפיסת החושים אנו מסתכלים על העולם והוא נראה לנו כמשהו אחיד, אחדות הנתפסת דרך החושים. אך למען האמת בתוך אחדות לכאורה זו, קיימת דואליות. עבור כל מי שמסוגל לתפיסה אמיתית, הדואליות כלולה בתוך מה שלכאורה הוא אחדות; יש בהתמדה מוות וקימה לחיים. העולם בלעדינו נמצא במצב של מוות תמידי ושוב לידה. בכל רגע בעולם אנו חיים במשהו העומד בפני המוות ומתוך אותו מוות החיים מתעוררים שוב ושוב. אם אתם מסתכלים על ענן, או על כל דבר אחר בעולם החיצוני הוא נראה לכם כאחדות; אבל הוא לא, העובדה היא שמשהו מת בענן ומתוך המוות הזה שוב נולד משהו. מתוך מה שמגיע מהעבר, יש משהו שמתפתח קדימה אל העתיד. בכל מה שאנחנו תופסים מוכל תמיד דלק שנשרף ומת; ואש שמתעוררת, יצירה חדשה העוברת כצורה חיה לעתיד. ואז דרך הכשרה כזו שניתנת בדרך החניכה וההתקדשות ותוצאותיה, אנו לומדים כיצד להפריד בין שני הקטבים הללו של תפיסות החושים זה מזה, ולתפוס בפועל את תופעות המוות והלידה, אז בפעם ראשונה העולם מקבל עבורנו היבט אמיתי. כאשר אדם המאומן בדרך הנכונה מתבונן באדם אחר דרך החושים, הוא רואה באותו אדם אחר משהו שמת ללא הרף ודבר שעולה שוב ושוב. מוות – לידה, מות – לידה, זה מה שאנו רואים כאשר הכשרנו את כוח התבוננותנו במידה מסוימת.

כאשר מוות ולידה מתמידים אלו הופכים להיות אובייקטיביים עבורנו, כאשר אנו באמת רואים זאת ואיננו רק מדמיינים זאת בצורה מופשטת – כאשר אנו רואים ללא הרף התהוות של אדם, גוויה וילד (וזה באמת יכול להיות נראה בתמונה כזו) – באותו הרגע יש לנו בטווח הראייה שלנו את שלוש ההיררכיות של המלאכים, מלאכי-עליון וארכאי. העולם מלא בחומר אמיתי. הוא כבר לא אחדות כמו שנהגנו לראות כשהסתכלנו על הטבע. איננו יכולים להתבונן במוות ולידה, בפראנה ושיווה של הטבע,^[2] מבלי למצוא את כל הטבע משתנה ומתפרק לפעילותם של הישויות הרוחניות של שלוש ההיררכיות הנמצאות מיד מעל האדם. וכך זה נמצא בקוטב השני של ישותנו. במעשינו ובפעולותינו שוב יש בהתמדה מוות והתעוררות. אבל קשה הרבה יותר לתפוס אותו בקוטב זה. יש צורך באימון ארוך ומפרך, אך ניתן לעשות זאת. ואז אנו נמצאים בטווח החוכמה של השרפים, הכרובים והכתרים. באמצעות מדיטציה אנו תופסים את מה שיש בין שני הקטבים: אנו מסוגלים להתבונן באותן ישויות, כפי שאמרתי לכם, ניתן למוצאן באמצע הדרך בין שני קטבים אלו. בתקופתנו, כשאנו רוכשים בהדרגה דרך חשיבה זו, הכל הופך להיות חיוני יותר, חי יותר.

אך בעליה לגובה זה של התבוננות, משתנים חיי נפשנו במידה ניכרת. אנו באמת מגיעים לנקודה בה אנו רואים בסביבתנו את פעולותיהם של ישויות רוחניות, ואז, באותו זמן אנו מגיעים למצב בו אנו מסוגלים לראות באופן מוחשי את ההבדלים בחיי הנפש של התקופות השונות עליהם כבר דיברתי. ואז כשלמדנו (קשה ללמוד, אבל זה אפשרי) לקחת בחשבון את השינויים הפנימיים הללו בחוויות הפנימיות הקונקרטיות – אז אנו רואים את עצמנו נעים בחלל אוניברסלי או קוסמי. ואז אנו יודעים, לא באמצעות שיקולים מתמטיים חיצוניים, ולא על ידי רצף ההתנסויות הפנימיות, שאנו ביחד עם כדור הארץ שינינו את עמדתנו בחלל הקוסמי. ואז המרחב הקוסמי הופך לדבר שונה מאוד מהחלל המתמטי-מכני שהגו קופרניקוס, קפלר וניוטון. זה הופך למשהו שמבחינה פנימית הוא חי וחיוני. אנו לומדים להבחין בתנועה שאנו מבצעים כבני אדם בחלל האוניברסלי. אנו גם לומדים להבדיל בין תנועה הנעשית משמאל לימין – זוהי תנועה ממשית אותה אנו מבצעים עם כדור הארץ מתנועה אחרת שהיא עולה; אנו מבינים שבסיבוב אנו גם עולים בחלל. עם זאת תנועה שלישית – שאפשר לקרוא לה תנועה “קדימה” – תנועה הלאה. זה לא אותו דבר כמו תנועת כדור הארץ, אלא זה דבר שנעשה יחד עם כדור הארץ ואשר ניתן להוכיחו על ידי התנסות פנימית. אנו יכולים להוכיח לעצמנו שכאשר אנו פונים משמאל לימין, אנו עולים ובו זמנית נעים קדימה. לכן, על ידי התנסות פנימית, אנו רואים תנועה משולשת שנעשית, לא ביחס לגוף שמיימי אחר, אלא לתנועה במובן מוחלט בחלל.

עכשיו כמובן שתגידו שהתודעה הנוכחית של האנושות רחוקה מאוד מהתפיסה שהאדם במובן זה הוא טייל עולמי ושהוא יכול בהחלט להוכיח לעצמו את המציאות של מסע עולמי זה. עם זאת, יש אמצעי לפיו ניתן לרכוש תודעה כזו, אך רחוק מכל הדברים שהתודעה האנושית בימינו יכולה להיות. מה שתיארתי זו מציאות, גם אם בני אדם בימינו לא יודעים עליה דבר. ניתן להשוות את בורותם לאמונה שעשויה להיות מוחזקת על ידי אדם ברכבת שמדמיין שהוא יושב בשקט, ובעצם הוא מתקדם עם הרכבת כולה. כעת, מדוע אמונה זו כללית? מלכתחילה התפיסה העולמית הקופרניקאית המתמטית-מכנית הטהורה, שלטה בשלוש או ארבע מאות השנים האחרונות והובילה את תפיסת בני האדם יותר לשינה מאשר לעוררות. אמרתי לא פעם שתפיסה עולמית מתמטית-מכנית טהורה זו מבוססת באמת על טעות ברורה למדי. היא מציגה תמונה נוחה של המרחב, אבל ממש לא יותר מזה. ביצירה הידועה של קופרניקוס על סיבוב הגופים השמיימיים במרחב, ניתן למצוא שלושה עקרונות, אך המדע המודרני מבסס את עצמו רק בשני הראשונים, ואינו לוקח בחשבון את השלישי. קופרניקוס ידע משהו יותר ממה שמודה המדע האסטרונומי המודרני. ואת ה”יותר” הזה הוא הסתיר בעיקרון השלישי – אך מעולם לא לוקחים בחשבון את אותו עיקרון שלישי. התצפיות שנערכו אינן מסכימות עם המערכת הקופרניקאית, אך המדע המודרני מתעלם מכך. כיום, כאשר בתנאים מסוימים אדם חוקר אמפירית, לפי החישוב הנכון שנקבע במערכת הקופרניקאית, היכן יש למצוא כוכב כזה או אחר שנמצא בנקודת זמן מסוימת, הוא לא שם. אבל ישנו מה שנקרא תיקון Beseel, והוא מיושם על מנת להשיג את התוצאה הנכונה. יישום “תיקון” זה נחוץ רק מכיוון שהעיקרון השלישי של קופרניקוס לא נלקח בחשבון. בשל כך התהווה בשלוש עד ארבע מאות השנים האחרונות, סוג של תפיסת עולם מתמטית-מכנית נוחה או תמונת עולם. זה לא עולה בקנה אחד עם הרבה דברים, אבל כמובן שכיום כל מי שמזכיר עובדה זו נחשב כטיפש! זה מדעי להאמין שהעובדות השונות תואמות זו את זו. האנושות הורדמה על ידי התפיסה הקופרניקאית של העולם בהתייחסות לעובדות מסוימות – עובדות שבכל זאת מאוששות על ידי החוויה הפנימית. התודעה האנושית עמומה ובעתיד בני אדם יצטרכו לדאוג שמצב דברים זה לא יימשך.

לעיתים קרובות הערתי שאנשים אינם מעוניינים להבין את מדע הרוח בחושים ה”בריאים” שלהם. זה באמת רק תוצאה של דעות קדומות חינוכיות מסוימות ששולטות בזמן הנוכחי. לעיתים קרובות מאוד זה המקרה בימינו שכאשר האוקולטיסט מוסר את התנסויותיו ואנשים אומרים: נו טוב, זה יכול להיות כך, אבל האנשים היחידים שיכולים לדעת זאת הם אלה שעברו הכשרה “מיסטית” מסוימת כפי שהם מתארים זאת. זה נכון במידה מסוימת, אך לא לגמרי נכון. אמרתי שוב ושוב כי עד לנקודה מסוימת, כל אחד כיום יכול להכיר כעובדה, דרך תודעתו, את מה, שלמשל כתבתי בספרי ‘מדע הנסתר בקוויו העיקריים’. אין צורך לקחת זאת רק כסמכות. כל אחד יכול להבין זאת באמצעות אינטליגנציה אנושית בריאה ורגילה. אבל איך? כל מי שנשלח לבית הספר ולדורף משנתו השביעית עד לחמש עשרה יכול להבין זאת. בבית הספר הזה כוחות נפשו יתפתחו באופן בריא בשיטות המתאימות למציאות, ואז, אם הוא היה הולך לבית ספר מתקדם יותר, האלסטיות של כוחות נפשו הייתה מאפשרת לו לספוג את מה שאנשים מתחילים בדרך כלל ללמוד אחרי גיל חמש עשרה. זו תהיה דרך אחת לגרום לאנשים להבין שהמציאות ניתנת רק על ידי מה שמאומת על ידי מדע הרוח ושכל השאר שטויות. העובדה שאנשים לא מוכנים להודות בכך, לא נובעת מאפשרות כלשהי להבין את מדע הרוח ללא הכשרה, אלא עולה מכיוון שהחינוך בבתי הספר בימינו בין השנה השביעית לחמש עשרה הוא מסוג כזה שיכול להרוג ולסכל כוחות מסוימים במקום להעיר אותם לפעילות. מכאן עולה כי בני אדם מתנגדים לקבל עובדות שנמסרו על ידי מדע הרוח. הם היו מקבלים ברצון רבים מהם אם כוחותיהם הנפשיים היו מפותחים בצורה בריאה. כוחות הנפש אשר פותחו בדרך בריאה אינם מתים וקפואים כפי שנראה אצל רוב האנשים בתקופתנו המודרנית, הם ניידים, נזילים ואלסטיים, וכל מי שכוחות הנפש בגילאים שבע עד חמש עשרה התפתחו בו באופן נכון, היה מתרגז מהדרך המודרנית ללמוד דברים. כיום אנשים מסתפקים בהרבה דברים מכיוון שתיאוריות שגויות מסוימות הפכו את האשליות לגדולות בהרבה מכפי שהן באמת צריכות להיות.

ציטטתי לעיתים קרובות דוגמה אופיינית. מספרים לילדים בשנות ה-12, 13 וה-14 שהברק נובע מחיכוך בעננים ומודים באותו זמן שהעננים הם רטובים. כמובן שהם רטובים. אבל אז כשמדובר בייצור הניצוץ החשמלי שהוא ההעתק הארצי של הברק, נמצא שהכרחי לשמור על המנגנון החשמלי וכל מה ששייך אליו יבש לחלוטין, כך שלא יהיו מים מכל סוג שהוא; כך שזה מגיע לכך שמסירים את הדבר היחיד הנמצא כשמגיע הברק, ובכל זאת הברק הוא אותה תופעה כמו הניצוץ החשמלי! ילדים ואנשים בוגרים די מרוצים כשמרדימים אותם עם כל מיני השערות מסוג זה. יש אין ספור דוגמאות מאותו סוג בהן אנשים יקבלו שטויות ברורות פשוט בגלל סמכות ובכל זאת בימינו יש דיבורים רבים על האפשרות להניח בצד כל סמכות – אנשים אומרים שהם כבר לא מאמינים בסמכות. עם זאת, כעובדה אם לא היו מאמינים, היה זה בלתי אפשרי שתפיסת העולם המרקסית-סוציאליסטית תעלה בתקופתנו, שכן יש בה אמון בסמכות אפילו יותר מהקתוליות הקדומה!

כיום זו אחת המשימות התרבותיות החיוניות ביותר, להתגבר על זה שבדרך כה מעכבת מפריע לכוחות ההבנה של בני האדם – ולהחליף את המערכת הנוכחית לאורגניזם חינוכי בריא. זאת היא אחת האמירות החברתיות החשובות ביותר לפעול להסרת המכשולים להבנה האנושית. ואז בני אדם לא יהיו כל כך עקשניים ומעוותים מכדי לקבל את מה שיש למדע הרוח לומר; אם ההתפתחות שלהם הייתה בריאה הם היו מעדיפים להתרגז ממה שיש למדע האורתודוקסי לומר כיום. בקרוב הם ילמדו לראות את כל הסתירות. בימינו קיימת התנגדות אינסטינקטיבית לבסס תנאים חינוכיים בריאים, שכן מורגש שאם היה צריך לבסס אותם אזי סמכותו של המדע המודרני תתערער בצורה דרסטית. זה חיוני ששוב ייווצרו כוחות נפש נוזליים באנושות שיופיעו באופן די טבעי כתוצאה מהידע שמדע הרוח מסוגל להעביר. כתוצאה מכוחות הנפש האלסטיים הללו האנושות תוכל להבין מה הכוונה כשנאמר שהאדם נמצא בתנועה שהיא מוחלטת; יתר על כן, בני אדם יבינו כיצד תודעה עולמית יכולה לצמוח מתוך תודעת אדמה.

אם נדבר לרגע בתמונות, אבל באמת בתמונה טובה – זה כאילו אדם לומד להרגיש את עצמו כמטייל דרך מרחב אוניברסלי – מטייל כך שתנועתו מורכבת מסיבוב בשילוב עם תנועה קדימה ותנועה מלמטה כלפי מעלה, אם נשרטט את התוצאה של תנועות אלה – נעים כלפי מעלה בסיבוב, נעים קדימה בתנועה ספירלית זו כלפי מעלה – העקומה תייצג את נתיב האדמה דרך המרחב הקוסמי, לא מתמטי ודינמי כפי שהוא בנוי דרך תפיסת העולם הקופרניקאית-ניוטונית, אלא כתוצאה מהתבוננות פנימית. זו הדרך בה צריך להגיע אליה, אז נקבל משהו שאינו מופשט כמו תפיסת העולם הקופרניקאית-ניוטונית, אלא קונקרטית מאוד – משהו שהוא באמת התנסות על-חושית באופן אמפירי, אם ניתן לאפשר להשתמש בטָאוּטוֹלוֹגִיָה זו. חשיבותה של תודעה קוסמית מסוג זה אינה טמונה בעובדה שדרכה האדם מתחיל לחוש דברים יותר בהתאם לאמת מאשר זה המקרה כיום כאשר הוא מאמין כי תפיסת העולם הקופרניקאית ונתיב האדמה כפי שנהגה על ידה, הוא נכון, אלא הרבה מאוד דברים אחרים תלויים בזה. אנו מכינים מבפנים אדם אחר. אנו לומדים להרגיש את עצמנו לא רק אזרחי כדור הארץ אלא של היקום, של הקוסמוס. העולם מתרחב, כביכול, לכל מי שמתקרב לכוחות הפועלים בפועל בתנועות אלה. בתנועה הסיבובית משמאל לימין אנו תופסים את פעילותם של המלאכים; בעלייה מלמטה כלפי מעלה את הפעילות של מלאכי-עליון; ועל ידי ההתקדמות קדימה במרחב האוניברסלי נראים תנועות הארכאי, כוחות רוחות הזמן. כשאדם לוקח לתודעתו תנועה מוחלטת זו דרך הקוסמוס הוא מפנה את מבטו למרחב רוחני ומתוודע לעובדה שהמרחב הפיזי הוא רק דימוי מופשט של המרחב הרוחי הקונקרטי שבו ניתן למצוא את הפעילות של ההיררכיות הגבוהות.

זה נובע ממה שאמרתי זה עתה שתודעה כזו קשורה למשהו אחר. כל מי שיש לו רעיון האומר שיש משהו מסוג זה הקשור לישות האמיתית של האדם, חייב בהכרח להבין איזו נזק נורא נגרם על ידי החינוך המודרני בכך שהוא מאפשר שיתוק כוחות מסוימים אצל ילדינו עד השנה החמש עשרה שלהם. ואז כתלמידים הם מתפתחים למשהו שהוא תוצאה טבעית של כוחות משתקים אלה. מכאן עולה כי צעירים בגילאי 15 עד 21 סופגים דברים שהם כלל לא מה שהזמן הנוכחי דורש. ובנפשם ישנם דברים שונים מאוד ממה שצריך להיות. אני מבטיח לכם כי לא תשיגו כלום על ידי תוכחות חלקלקות לילדים עד גיל חמש עשרה ואז שוב מאוחר יותר, בגיל בו אנשים הם בעלי אידיאלים כנערים ונערות בגיל 20; או לפחות רק שהצעירים באוניברסיטאות ובתי הספר התיכוניים שלנו הופכים להיות מה שהם היום – ואת זה אין לי צורך לתאר עוד יותר! הדרך היחידה להשיג תוצאות אמיתיות היא על ידי מתן פעילות חופשית לכוחות שצריכים להיות פעילים במהלך ימי הלימודים, שכיום פשוט משותקים. החינוך כיום הוא בעיה הנוגעת לכל האנושות. זו בעיה לא לאידיאלים שרירותיים, אלא לכל האנושות כולה, בעיה שיש להבין אותה לאור הדרישות העמוקות ביותר של הזמן הנוכחי. לכל היותר כיום יש לאנשים תחושה מוקדמת שזה צריך להיות שונה – נניח, למשל, ברפואה, אולי גם בתחום המשפט והנושא השיפוטי, אך תחושה זו כשהיא עולה נמחצת מייד על ידי עורכי הדין! לבני אדם יש סוג של תחושה שדברים רבים אינם מה שהם צריכים להיות, אלא שלא ניתן לשנות אותם. מטרת האנושות חייבת להיות מכוונת לתקופה הנכונה של החיים להתעוררות ולא לשיתוק הכוחות שבתוכה. תקופת החיים שבין השנה השביעית לחמש-עשרה אינה שם לחינם. במהלך תקופה זו יש לקחת בחשבון כוחות מוגדרים לחלוטין מתוך הטבע האנושי כשמדובר בשאלה של חינוך או מתן הדרכה בזמן זה של החיים. כשמישהו רואה זאת בחינוך זה דבר אחר מאוד לעבוד באופן שרירותי, ללא מטרה שכזו. ניתן לראות דברים מסוימים שהיום לחלוטין חולפים על פניהם.

התייחסתי לעניינים אלה במאמר שיופיע במגזין וולדורף הבא ושם אני מטפל בהם מכמה נקודות מבט שונות. רמזתי שכבר לא נוכל להסתפק היום בפדגוגיות שעוצבו כפי שהן לרוב בתום לב לחלוטין ועם הרצון הטוב בעולם. שיטות, עקרונות ותקנים מסוימים נערכים – ברצון טוב אולי, אך ללא כל תובנה אמיתית – ומאמינים שניתן ללמוד סטנדרטים פדגוגיים אלו. הרברט וחסידיו מאמינים כיום כי פשוט על ידי “לימוד” פדגוגיה אפשר להפוך למורה טוב. גם במקרה בו מערכת כללים סטנדרטיים היא המושלמת ביותר שניתן להעלות על הדעת – הכללים יהיו כמעט חסרי ערך להוראה כמו שספר כתוב היטב על אסתטיקה הוא חסר ערך עבור האמן. ספרים הכתובים היטב על אסתטיקה בוודאי שלא הופכים את האדם לאמן – ומדע לעולם לא יהפוך אדם למורה אמיתי. אין צורך ללמוד פיזיולוגיה בכדי להיות מסוגלים להזין את עצמנו; אדם יכול להזין את עצמו על ידי מדע שהוא שונה לגמרי מפיזיולוגיה. הפיזיולוגיה קיימת למטרה אחרת ואם היא מובאת לשאלת האכילה הנכונה היא נכנסת כתחליף. תמיד זה היה לי די מחריד לפגוש אנשים בשולחן שהיה להם משקל לידם כדי שלפני שיכניסו בארוחה אוכל לפיהם יוכלו למדוד ולשקול כל ביס. זו דוגמה למקום בו מדע הפיזיולוגיה מתערב בצורה הרסנית ביותר בתהליך האכילה. אה כן, ייתכן מאוד שתצחקו על זה; אבל אלה שבגלל הדעות הקדומות המדעיות שלהם חשים שדבר כזה יכול להיות מוצדק, היו צוחקים מסיבה אחרת לגמרי, הם היו רואים במה שאמרתי לכם היום דבר חובבני לחלוטין. הם יוכלו לצחוק על הדברים האלה מנקודות מבט הפוכות.

ובכן, מערכת קבועה מראש ומיובשת של פדגוגיה לעולם אינה יכולה לייצר מורים אמיתיים. מדוע? כי הניסוח הוא כזה שצריך לקבל את כללי היסוד שלו ואז החינוך אינו מועיל כלל. הרצוי הוא כשנכנסים לכיתה לשכוח לגמרי את הפדגוגיה; לשכוח את כל מה שידוע על פדגוגיה אקדמית! בכל פעם היא צריכה לצמוח באופן טבעי מתוך ידיעה רחבה של מהו האדם והאנושיות. איש אינו יכול להיות מאומן להיות מורה מעצם לימוד הפדגוגיה; ניתן לעורר פדגוגיה אצל בני אדם רק כאשר הם רכשו ידע על טבעו של האדם. עלינו להתעלם מפדגוגיה כמדע ולכל היותר להתייחס אליו כמו אמנים שמתייחסים לאסתטיקה, כשהם מודעים למדי לעובדה שהאסתטיקה וחוקיה לעולם אינם יכולים ללמד כיצד לצייר. כשדיברתי פעם עם אמן אל אסתטיקה הוא אמר לי קריירָה [Carriere] – שהיה סמכות מפורסמת בנושא: “כשהיינו בבית הספר לאמנות היינו קוראים לקריירָה ‘נהמה שמחה על רפסודיה אסתטית!’ ”(Wonnegrunzer). כעת לא עלה על דעתם של התלמידים לתת את אותו הכינוי לפדגוגיה תיאורטית, שכן הרעיון הכללי הוא שבפדגוגיה ניתן לעשות שימוש בדברים שלא ניתן להשתמש בהם באמנות. אך למען האמת, שני הדברים זהים. יש להכניס להכשרה פדגוגית את אותו אלמנט שנמצא בהוראה הרוחנית – הכרת האדם, תובנה לגבי טבע האנושות המסוגלת לעורר מערכת יחסים חיה עם האדם המתפתח מתוך הילד. הפדגוגיה צריכה להיוולד מחדש בכל רגע במורה; האימפולס ללמד ולהדריך בדרך מסוימת מתעורר כתוצאה מיידית של עמידה מול ילד מסוים. אווירה שונה לגמרי תתהווה מאשר זו השוררת בכיתה בימינו, רק בגלל שהיא נוצרת לא על ידי כללי חינוך יבשים הקבועים מראש, אלא מכיוון שהיא זורמת מעצמה מהחיים – מלחיות את החיים! אם חינוך יעלה מדרך זו של חיים, אזי כוחות אלו שהיו צריכים להיות נוכחים בגיל חמש עשרה לא ישותקו, והאדם יכנס לחייו המאוחרים עם כוחות נפש נוזליים מהסוג ההכרחי כדי שמשהו הדומה למה שקרה במעבר מימי הביניים לתקופה המודרנית – כאשר התודעה הטריטוריאלית הפכה לתודעת כדור הארץ – יוכל להתרחש בתקופתנו. כדי שמתוך תודעה אדמתית תצמח תודעה עולמית, תודעה קוסמית. חוויות חיצוניות לא יפיקו זאת; זה יגיע רק דרך התפתחות של רגישות לחוויות פנימיות עוקבות של הנפש. כיום אין לבני האדם את התודעה הקלושה ביותר של הנבדלות בחוויות נפשם.

מה העמדה כיום? בני אדם הם ילדים; הם מתנהגים כמו ילדים המושפעים מסביבתם. ואז הילד הופך למבוגר; המושגים הופכים להיות מופשטים יותר, החוויות עשירות יותר; זה המצב אצל כולם. אבל עם הנפש זה לא אותו דבר כמו ביחס לחלק הגופני החיצוני שלנו. אנו מקבלים ארשת פנים חדה יותר כשאנחנו מגיעים לגיל מסוים; אין לנו עוד את קווי המתאר העגלגלים של הילדות; אנו מקבלים שיער לבן וקמטים ולעיתים קרובות אנו קרחים! בקיצור, החלק הגופני החיצוני משתנה. עם זאת איננו יכולים לומר שבאופן זה משתנה גם טבע הנפש הפנימית – לכל היותר הוא מתמלא יותר ויותר – אך הוא אינו צומח באופן שהוא ישתנה מנקודת מבטו של העולם החיצוני. זיקנה וילדות מקיימים יחסים שגויים זה עם זה. לאדם כיום אין תודעה לגבי דברים שדיברתי אליכם לעיתים קרובות; למשל שזקן יכול לברך ולברכתו של זקן יש משמעות מיוחדת – משמעות שאינה קיימת במקרה של אדם בגיל העמידה. לגברים של ימינו אין מודעות לדברים כאלה – פשוט מכיוון שבימינו לא יודעים שאם מישהו יכול לברך נכון בגיל מבוגר, הוא בוודאי למד בילדותו כיצד לכנס את ידיו (בתפילה או ביראת-כבוד) שכן הכוח לברך בגיל מבוגר נובע מכינוס הידיים בתפילה בילדות. לאלמנט הנפש יש קשר זהה לברכה ולכינוס הידיים בתפילה כמו שיש לשיער אפור ביחס לשיער הילדות. שינוי פנימי זה נכנס במובן מצומצם ביותר לתחום הידע של האנושות המודרנית; אבל עליו לעשות זאת שוב במידה רבה יותר. על בני האדם להגיע שוב לנקודה בה הם יכולים להבין את החיים במטמורפוזות השונות שלהם. אחרת לעולם לא נצא מהמצב הנורא של הדברים, למשל, שמאפשרים לכל מי שהוא בן 18 או 19 ויש לו מעט כישרון, להפוך בגיל הזה לפיליטוניסט.^[3] לאנשים שקראו פיליטונים שהופקו על ידי אנשים אלה, אין שום מושג שהם נכתבו על ידי מישהו שהוא רק בן 18 שנים – ומתייחסים אליהם כאמירות סמכותיות למדי. אבל אם אדם כותב פיליטונים בגיל 18 הוא לא מתפתח הלאה. זה קורה גם שאנשים בגיל 20 או 21 נחשבים כבוגרים מספיק כדי להיכנס לפרלמנט, או להיות חבר מועצה בעיר! הם אמורים להיות מסוגלים לעשות דבר כזה. במקרים אלה זה יהיה מיותר בגיל 40 לנסות להיות אדם מושלם יותר ממה שהיה בגיל 20, כי כבר הושג כל מה שהעולם יכול להציע ומה שניתן להציע לעולם! בגיל 20 האדם בוחר או שנבחר והעניין נגמר! בני אדם יתחילו להבין את העולם באופן ממשי כאשר הם שוב יבינו שהחיים הם משהו שעובר טרנספורמציה ממשית. ואז אותו סוציאליזם מופשט שאותו אנו שומעים כל כך הרבה היום, ייעלם ומשהו ממשי יתפוס את מקומו.

כך שאתם רואים שצמיחה של תודעה קוסמית מתוך תודעת קרקע תהיה בעלת משמעות רבה, במיוחד בגלל מה שמיוצר בבני אדם על ידי רגשותיהם; שכן מה שחשוב בעניינים כאלה הוא לא מה שאדם יודע, אלא איך הוא מרגיש. ישנם דברים מסוימים הקשורים לחיים אותם ניתן להבין רק כאשר מגיעים לתודעה קוסמית או אוניברסלית זו.

בימינו יש הרבה דיבורים מופשטים אודות הגילאים או הדורות כשהם עוקבים זה אחר זה בחיים. אנו חושבים משהו בדרך זו – אני מתכוון לאלו מאיתנו שהגיעו לגיל מסוים, שכן אני מבדיל את הצעירים מזה; לאדם יש יכולות מסוג מסוים; הוא חי בצורה כזו וכזו; הוא בילה את ילדותו בצורה כזו וכזו. אנשים הם באמת קצרי רואי, מכיוון שהם כועסים על הילדים כשהם עושים את אותם דברים כמו שהם עשו באותו גיל; הם לא מבינים שהילדים של ימינו עושים את אותם סוגים של דברים שהם היו עושים בעבר; הם מצפים שהילדים כיום יתנהגו באותה מידה כמו שהם כיום כאנשים בוגרים, ואינם מבינים שיש לרכוש קודם נימוסים טובים והתנהגותיים. אבל חוץ מזה, יש משהו אחר. בני אדם בדרך כלל מדמיינים שילדים חייבים להיות זהים בדיוק לכפי שהם היו בילדותם – לפני דור; ילדים, על הילדים שנולדו עכשיו להיות בדיוק כמו שהייתי בשנת 1860! אלו הן שטויות. שכן אנו במובן המוחלט, נמצאים רחוק במרחב הקוסמי ואלו שהם תינוקות כיום נולדו בנקודה אחרת של מרחב. נניח שתיסעו היום משטוטגרט לעיירה אחרת – היום תאכלו בשטוטגרט ומחר במקום אחר. לא תוכלו לאכול ארוחת בוקר בשטוטגרט כשאתם נוסעים. הילדים שנולדו בתקופתנו, לא יכולים להיות בעלי מבנה נפשי זהה למה שהיה בילדות לאלה מאיתנו שהגיעו לגיל מכובד. עלינו להבין שהילדות עצמה משתנה. זה קשור לתנועה המוחלטת שלנו במרחב האוניברסלי – שהחלל המתמטי הוא רק דימוי סכמטי שלו. יש היום נטייה לקחת הכל במובן המוחלט וזה עניין משמח כשזה לא כך. לאחרונה הייתי מרוצה מאוד בברלין כשאדם בא לראות אותי שקרא – ובכן, מה אני אגיד את “הדיונים” לגבי המבנה החברתי המשולש שהופיע תחת הכותרת “נביא שקר” בעיתון שנקרא Die Hilfe. אני לא יודע אם מישהו מכם קרא השתפכות זו. האיש הזה היה אמריקאי והוא אמר לעצמו שיש בזה משהו מעניין. הוא בא לבקר אותי עם Herr Pfarrer Rittlelmayer והסביר שלמרות הסגנון הרפה הוא הבין שזה נושא מעניין. בין השאלות שהוא שאל – שכולן היו מובנות למדי – היו הדברים הבאים, ששימחו אותי במיוחד; “ניתן לראות שמדינה משולשת הכרחית לתקופה המודרנית וכי יש להציב אותה במקומה של המדינה האחידה הישנה; האם לדעתך השילוש החברתי הוא הפיתרון הסופי וההחלטי של השאלה החברתית?” עניתי לו: “בהחלט לא; במהלך ההתפתחות ההיסטורית התברר כעדות שבמהלך מאות השנים האחרונות המדינה כאחדות הייתה נכונה וכעת הזמנים דורשים את השילוש החברתי, יגיע זמן בו יהיה צורך להחליף את השילוש החברתי על ידי משהו אחר. עם זאת, זה יהיה בערך לשלוש או ארבע מאות שנים ואז יהיה צורך לשקול שוב מה יחליף את השילוש החברתי”. עכשיו זה ההיפך מהמחשבה הסכולסטית, ההיפך מהמחשבה המדמיינת את סוג האימפריה שנמשכת אלף שנים ותהיה נכונה לכל הזמנים. ההיפך מהמחשבה המדמיינת שברגע שמתקבל קיום מבורך לאנושות הוא חייב להישאר לכל הזמנים. החיים בעולם אינם כה קלים. מה שחיוני הוא שמה שנכון לתקופה מסוימת צריך להיות מובא ואז להחליפו בזמן הנכון על ידי מה שהתקופה הבאה תובעת. זו הנקודה המהותית, כלומר חשיבה אורגנית בניגוד לחשיבה מכנית – וחשיבה מכנית היא השולטת כרגע; בני אדם באמת מדמיינים שיש צדק מושלם לכל הזמנים. דבר אחד נכון לשטוטגרט, דבר נוסף לניו יורק, דבר אחר לאוסטרליה, דבר אחד נכון לשנת 1919, דבר אחר ל 2530. אני מבטיח לכם שההתפתחות של האנושות אינה כה פשוטה כדי להחזיק בצדק מוחלט אחד. הדברים תמיד נכונים למקומות מסוימים ולזמנים מסוימים; חייבת להיות חשיבה מעשית הנובעת מהעובדות והיחסים. וזה יתרחש כאשר האנושות תהיה מודעת לתנועתה השלמה בחלל האוניברסלי. עם זאת, תודעה זו יכולה להיות מושרית רק באמצעות חוויות פנימיות, דרך חיים פנימיים.

היום שוב הפניתי את תשומת לבכם למשהו שאמור להצביע ולהראות כיצד יש להסתכל על הדברים בהתייחס לחדירת מדע הרוח לתרבותנו המודרנית. מי שמבין בעניינים כאלה, יראה שהאנושות מתנגדת בקלות למדע הרוח, שכן כל השאר נוח בהרבה, קל בהרבה, מדע הרוח מאוד לא נוח! מדע הרוח אינו מאפשר לחשוב על מצב מסוים של דברים שיכול להישאר לנצח; זה מכריח אותנו לחשוב מה טוב ונכון למאות הבאות, אולי אפילו לפרק זמן קצר יותר. אך אי אפשר לחשוב כך על האנושות במושגים מופשטים של האינטלקט, אלא רק כאשר נעשה מאמץ אמיתי להבין את המאפיינים המיוחדים של התקופה המסוימת, ובכך להבין את מה שהיא דורשת. זה אולי לא נוח, אבל זו המציאות. בני אדם כיום אוהבים להתיישב בנוחיות בתוך ההתפתחות התרבותית, במיוחד אותם בני אדם שמטרתם להנהיג אותה!

אני אתן לכם דוגמה להבנה שיש לאנשים בעלי סמכות בזמן הנוכחי לגבי ‘מדע הרוח’. אני לא אתייחס לסיפור בפרטי פרטים כדי למנוע מקרה שמישהו עשוי להיעלב, אבל בעיר מסוימת היתה לאדם הזדמנות להרצות על אנתרופוסופיה בבית ספר תיכון פרטי. הוא הרצה על תפיסות עולם מודרניות והוא רצה לכלול דברים על האנתרופוסופיה מכיוון שהוא ראה את זה כהכרחי מבחינה היסטורית – אתה רואים שאנשים מנסים בימינו להיות “מיומנים בכל הכיוונים”. כעת, איך אותו איש התחיל? בהתחלה שורטט תכנון ההרצאות, התוכנית, ושעה מסוימת הוקצתה ל”אנתרופוסופיה”. בדיוק כמו שבשעות מסוימות אחרות הנושא היה דרוויניזם, כך נקבעה שעה מסוימת ל”אנתרופוסופיה של שטיינר”. כל זה שורטט בתחילת האירוע. עכשיו, לאיש הזה, שהכניס את האנתרופוסופיה לתוכנית, לא היה כל רעיון לגבי מה שנמצא בספרים אודות האנתרופוסופיה. כשהתקרב ערב ההרצאה הספציפית הזו, הוא הלך למישהו שהיה לו את הספרים שלי, ובבוקר בחר את החשובים שבהם כדי לקבל מידע, כדי להיות מסוגל לתת בערב את הרצאתו לגבי האנתרופוסופיה. זה מאוד נוח להכיר באופן כזה תפיסת עולם, ואז להיות סמכותי לגבי הנאמר. דבר כזה הוא בשום פנים ואופן לא נדיר בימינו המודרניים, וראוי להזכירו. שכן להרבה, הרבה מאוד ממה שאומרים, מרצים וכותבים עליו בימינו אין “עומק” שהוא יותר גדול מזה ואנשים מקבלים זאת כדברים אמינים. ואז מתוך קבלת אמונה זו נבנה מה שיש לאנשים בראשם ובתוך נפשם לגבי תפיסות העולם השונות. אל לנו לעצום את עינינו מעובדות כמו אלה המראות את השטחיות הנוראה ביותר, עלינו להיות די ברורים כי היום חיוני קודם כל לשקול מי האדם שמדבר “באופן סמכותי” על עניינים מסוימים.

ידידיי, גירוי זה של התודעה בזמן הנוכחי חשוב יותר מכל המהות של מה שאני מסוגל לספר לכם; זוהי תודעה הגורמת לנו להבין עד כמה נחוץ להחשיב מהו העומק העומד מאחורי זה שניתן לנו, ונאמר לנו. אם מדברים על דברים אלה כמובן שאנשים רבים נפגעים. ובמיוחד נאמר על האנתרופוסופים והתיאוסופים שהם צריכים להיות יותר סובלניים, לשפוט בחיבה רבה יותר ולא להיות כה ביקורתיים, מכיוון שלהיות ביקורתי לגבי אנשים יכול להכאיב להם. אך תשאלו את עצמכם האם יש הצדקה אמיתית להתעלם מהעובדה שאנשים כאלה שמכירים בבוקר בפעם הראשונה את מה שעליהם להרצות בערב, יש לשחררם מתחום החינוך. בשאלות העולות מהחיים בפועל, הדבר החשוב הוא כיצד הן מוצבות. חשוב לשים את השאלות בדרך הנכונה, שכן רק אז התוצאה יכולה להיות נקודת המבט הנכונה.

ניסיתי לפרוש לפניכם היום שתודעת האדמה חייבת להשתנות לתודעה קוסמית או אוניברסלית בדיוק כמו שהתודעה הטריטוריאלית השתנתה לתודעת אדמה; עשיתי זאת כדי להצביע על כך שבתחום של הרגשות זה חיוני להביא לידי מערכות יחסים בריאות בתרבות של ימינו.

אכן! זה חייב להתרחש. אם אפשר היה רק לטלטל את האנושות המנומנמת של התקופה המודרנית למימוש של זה! אבל בימינו אין זה קל בשום דרך. ניתן לומר רבות בכיוון זה, אך בני אדם נמנעים מלהכיר באופן בסיסי נקודת מבט כזו. זה לא מספיק רק להעלות תיאוריות אנתרופוסופיות. זה חיוני ביותר לחדד את חדירתנו למה שנחוץ לזמננו ולא להסתגר ברעיונות מקובעים, אנו חייבים לפתוח את עצמנו לקראת מה שיש להתמודד איתו, על מנת שאפשר יהיה לפעול בזמן הנוכחי מנקודת המבט של צדק אמיתי. אם נעשה משהו בכיוון זה על ידי גירוי נפשם וליבם של בני האדם, נשיג יותר מאשר על ידי התיאוריות המקיפות ביותר שניתן להעלות על הדעת.

זה גורם ללב לדמם כשמבינים את האמת של הדברים שאמר אדון מולט לאחרונה, שיש אנשים כיום שאומרים: “נעדיף להיות פּרוֹבִינצִיָה של בנות הברית לפני שנחשוב על משהו כמו המבנה החברתי המשולש”. לרוע המזל גישה זו נפוצה. והרבה מאוד דברים אחרים קשורים ביחס מסוג זה מכיוון שלמעשה גישה אחרת יכולה לנבוע רק מהעמקה רוחנית. זמננו המודרני יכול לגדול באופן בריא רק באמצעות העמקה רוחנית כזו.

—————————————————————————————————–

1. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
2. פראנה היא מילה בסנסקריט עבור “כוח החיים” או עיקרון חיוני. שיווה הוא אחד האלים המרכזיים בהינדואיזם. שיווה הוא האחראי על ההרס ובריאתו מחדש של העולם. ↑
3. עיתונאי האחראי למאמרי הביקורת והסִפְרות המופיעים לפעמים בעיתון מתחת למאמרים המובילים. בדרך כלל יש הפרדה של שורה בין הפיילונטוניסט לשאר העיתון. ↑