רודולף שטיינר

8.9.1919   שטוטגרט

GA192

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: ידע כמקור של ריפוי

הרצאה מספר 1

הצורך להעמקה רוחנית דרך הידע שנרכש באופן חופשי

ידידיי היקרים

הערב ברצוני לדבר אתכם אודות חיי התרבות של ימינו; ובעיקר על בסיס העבודה שאנחנו עושים כאן [בית ספר ולדורף וכו’] ועל מטרותינו. אולי לא יהיה לי שום דבר חדש במיוחד לומר לכם היום, אבל אני עומד לעשות סקירה מקיפה; זה מסוג הדברים שלמעשה נחוצים כרגע. במיוחד ברצוני לדבר מבחינת כוונותיי על כל מה שעדיין נח במה שכבר קרה ובמה שעשוי להתרחש בעתיד כתוצאה מפעילותנו כאן.

הנקודה המרכזית שממנה אני רוצה לדבר היום היא להצביע על כך שהעמקה רוחנית אמיתית נחוצה מאוד למין האנושי בזמן הנוכחי – העמקה רוחנית שהובאה באמצעות אותן שיטות חדשות להשגת ידע רוחני הנגיש לבני אדם של התקופה הנוכחית ושאותו תיארתי לעיתים קרובות.

אמרנו שוב ושוב שבני אדם לא יוכלו להתקדם בעניינים חברתיים, אם הבנת העובדות בחיי החברה אינה מתעוררת כתוצאה מהעמקה רוחנית הנגרמת על ידי השיטות החדשות לרכישת ידע רוחני שהן חיוניות לכך. כבר צויין באיזו רצינות יש לחפש העמקה רוחנית זו בעזרת שיטות חדשות אלה לרכישת ידע – וכי רק אלה שיש להם הבנה אמיתית לצרכים ולדרישות של הזמן הנוכחי, יהיו מסוגלים לקחת ברצינות לתוך ליבם את כל מה שדורשת הקריאה להעמקה רוחנית, ולהגיע לשכנוע חזק לחלוטין כי מעצם טבע הדברים לא יכולה להיות שום פשרה דרך אמצעי כניסה ישנים יותר לעולמות הרוח. מאמץ להתפשר כאן יוביל לדרך מוטעית. האם אתם חושבים שבאמת אפשר לומר שאנשים בזמננו המתיימרים להיות מנהיגים בתחום זה או אחר, באמת יודעים מהי חתירה רצינית אחרי הרוח? אסור שיהיה לאנשים כאלה רק רגש לתיאוריות על הרוח, אלא לכוח החי והאמיתי הטמון ברוח; אבל כשמדברים כיום על הכוח הרוחני החי הזה, לאנשים רבים זה בלתי מובן לחלוטין.

אתן דוגמה למה התכוונתי: לא מזמן קיבלתי מכתב מאדם שמתעניין באופן פעיל בדברים רוחניים. אני מתכוון לצטט את התכנים רק כהמחשה ולכן לא אומר את שמו. אומרים שלרשותו של אדם זה הייתה “הפנייה לעולם התרבותי” שלי, ושהוא לגמרי הסכים עם הרעיון של “המבנה החברתי המשולש”. הכותב מספר כי קיבל מידע שימושי מסוים מהספר שלי על “המבנה החברתי המשולש” וכי חזר עליהם בפומבי. אבל אז הוא כתב שהוועדה של איגוד המבנה החברתי המשולש שלחה לו עותק של ההרצאה שהעברתי לעובדים בחברת דיימלר, ולמרות שהוא כתב שהוא לא מעז לבקר את הפרטים המהותיים של ההרצאה, בדף הבא הוא רטן די הרבה מכיוון שלדעתו טון ההרצאה היה צריך להיות שונה – הוא חש דאגה מזה שתרבות המעמד הבינוני, כפי שהיא קיימת עד כה, מתייחסים אליה בגנאי – וכן הלאה. אני לא צריך להיכנס לפרטים. טוב מאוד, עכשיו, מה הגורם לכך? הבה נבחן את הדבר כפי שהוא באמת. הנה אדם – וטוב שקיימים אנשים שכאלה – שבאופן תיאורטי מסכים עם מה שנמצא ב”פנייה לעולם התרבותי” ושספג משהו ממה שנמצא בספר “המבנה החברתי המשולש” יתר על כן, אשר מסכים עם הדברים שאמרתי בהרצאה בפני עובדי חברת דיימלר, אך שמבקר את ה”טון” – מחשיב אותו כ”דמגוגי” וכן הלאה. באופן תיאורטי, האיש מסכים עם חלק גדול מההרצאה; אך אין זה מועיל כלל היום להסכים עם משהו תיאורטי. לאיש זה ממש אין כל תפיסה לגבי מצב העניינים האמיתי. אין לו הבחנה לגבי היכולת לממש וליישם את הדבר. אם אני יושב בדורנאך וכותב את “הפנייה לעולם התרבותי”, לנגד עיניי אנשים כאלה של ימינו שיכולים להגיב לפנייה כזו, אני לא כותב שום תיאוריה שפיתחתי – אני כותב בצורה מלאת חיים וחיוניות בהתייחסות לאלה שיכולים להבין ולתפוס זאת. זוהי הבנה שמגיעה כתוצאה של חיבור חיוני, מערכת יחסים הקיימת תמיד בתודעה עם הרוח השולטת בזמן הנוכחי. ושוב ב- “מבנה החברתי המשולש” אני לא כותב על מנת שהמילים המודפסות על נייר באותיות קטנות, תעמודנה שם, בסופו של דבר, לביקורת על ידי תיאורטיקנים. אני כותב למען האנושות כפי שהיא בימינו, באופן שתואם את המציאות. נניח שאני נכנס כעת לאולם בו יושבים עובדי חברת דיימלר. אני יודע היטב כיצד עלי לדבר עם אנשים אלה; אני יודע להניח לפניהם את הדברים כי אני מדבר מתוך הרוח החיה! מי שפועל מתוך הרוח לא נותן שום סוג של הרצאה אקדמית! בהרצאות אקדמיות אנשים “חשבו על הדברים”, ומרצים את דעותיהם האישיות לאלו המקשיבים להם. אבל אדם העומד בתוך רוח החיה, מדבר מתוך לבו.

בהחלט ניתן לומר שלאנשים שבעצמם מסוגלים לעקוב אחר דברים באופן תיאורטי אין כלל מושג שמי שרוצה להיות פעיל ברוח, חייב לעבוד כלפי חוץ מאותה רוח בה הוא חי באותו הרגע. יכול להיות שיש ביקורת חיצונית – אבל אני מבטיח לכם שההרצאה שהעברתי בחברת דיימלר הובנה על ידי הנוכחים. אם הייתי מדבר כמו שמי שכתב אלי היה אומר לי לדבר, האנשים האלה וודאי היו צוחקים אלי מהאולם. היום זה כבר לא עניין של שמירה על מנהגים תיאורטיים עתיקים (מכיוון שהם עתיקים עכשיו) כדי להיות מסוגלים באופן אישי להסכים או לא להסכים עם משהו; זהו עניין של קיום תפיסה מלאת חיים וחיונית, של הפעולה, הטבע והמהות של הרוח הקיימת שם בפועל. וכך שוב עלי לחזור על כך ששאלת הדמיון החיצוני במילים ובמשפטים אינה הנקודה. מה שחשוב הוא זה: מאיזה תחום של הרוח מגיעים הדיבורים? לאנשים של ימינו יש עדיין הרבה מאוד מה ללמוד על דברים אלה. שכן יש אמונה כללית בקרב אנשים בימינו שכאשר הם אוחזים בתוכן של דבר כלשהו, הם גם קלטו את הדבר עצמו, ואילו, למעשה, רבים מתכוונים שהפירוש בקליטת התוכן של דבר כלשהו הוא רק לתפוס את הטקסט ועדיין זה אפשרי להיות רחוק, רחוק מהרוח של הטקסט.

זה הכרחי במיוחד שלתוך החומרנות של ימינו יזרום בדיוק מה שמדע הרוח מלמד בהתייחסות לעניינים חברתיים. אחרת לא יובן הקשר של האנתרופוסופיה עם חיי החברה. אנו חיים כיום, במידה רבה יותר מכפי שאנו מבינים, בתוך זרם של תרבות מטריאליסטית בכל תחום בחיים, וכאשר אנו שומעים כיום לעיתים קרובות כי פה ושם מתגברים על תרבות חומרית זו, זוהי שגיאה. פה ושם במילים יתכן מאבק נגד החומרניות, אבל מתוך הרוח, לא – אין מלחמה. יתכן שמונפק איזה גילוי דעת אקדמי אידיאליסטי – או ספר שנכתב – אך סביר להניח ששניהם תוצר של רוח המטריאליזם. מעל לכל יש צורך בימינו להבין מה הביא לחומרנות הנוכחית, שכן אם לא נוכל להבין כיצד נפלנו לתוכה, לעולם לא נוכל להעלות את עצמנו מתוכה!

ובכן, עכשיו, מאיזו בחינה מורכבת השחיתות האמיתית של הדחף המטריאליסטי של זמננו? היא מורכבת מכך שדברים מתפרצים כלהבה כשאמת רוחנית כלשהי מודגשת או מובאת כתוצאה מחוויה חיה של מציאות רוחנית. לדוגמה, נניח שמישהו, כתוצאה מהידע המעשי, הצהיר הצהרות מסוימות אודות ממלכת החיות; נניח שירצה להבהיר את העובדה שבהתפתחות ממלכת החיות פועלים כוחות רוחניים. לא מן הנמנע כי באמצעות ידיעותיו על הכוחות הרוחניים הפועלים בממלכת החיות, הוא יצטרך לדבר באופן שיגרום מייד לאיזו קבוצה של תיאולוגים אוונגליסטים או קתולים להתלקח ולבקר אותו לכל האורך בלי פעם אחת באמת לבחון את מה שאמר, רק בגלל שהוא העז כתוצאה מהידע שלו על ממלכת החיות, לדבר על הרוח! או שוב, אפשר לדבר על ההכרח להכניס כוחות רוחניים לחיים החברתיים של האנושות, כי שיקום אמיתי יכול להתרחש רק על ידי זיהויים ואז שילובם בסדר החברתי. ואז מיד מתעורר מחדש הרצון להסתער, לתקוף, שכה אופייני לחסידיו של קארל מרקס וסוציאליסטים אחרים – ממש כמו במקרה הקודם עם המוזרויות המיוחדות של הכמרים הפרוטסטנטיים או הקתולים. כשהטון של הדברים שנאמרו על ידי שני הצדדים אינו שונה במיוחד! עם זאת יש לשים לב, כי גישה אחת טיפחה אווירה דתית סנטימנטלית-תיאולוגית (אני אומר זאת בחביבות) והאחרת אווירה סוערת יותר, חסרת תרבות! זיכרו שאני לא אומר שהאחרון גרוע מהראשון, אלא שבשני המקרים הגישה היסודית נובעת מאותו המקור.

מאיפה באה הרוח המטריאליסטית של ימינו? מה גידל וטיפח אותה? אמונות והכרזות דתיות. הסיבה העקרונית לכך שמטריאליזם זה פועם בתפיסות העולם החברתי כיום היא שהם היו תלמידים של מה שהתרחש באמונות הדתיות במשך מאות שנים. זה הרבה יותר משמעותי ממה שמקובל להכיר – שבשנת 869, במועצת קונסטנטינופול, כרתה הכנסייה הקתולית את הרוח מעיקרי האמונה. מאז זה לא היה לגיטימי ללמדנות הקתולית לקבוע כי לאדם יש רוח בתוכו, אלא שיש לו רק גוף ונפש. כך זה היה לאורך כל ימי הביניים, ולא היה שום דבר שמלומדים קתולים של ימי הביניים חששו יותר מאשר הצהרה על טבעו המשולש של האדם, של האדם כגוף, נפש ורוח; שכן מועצת קונסטנטינופול קבעה כי האדם מורכב מגוף ונפש, ואף שבנפש יכולה להיות רוחניות, תכונות וכוחות מסוימים, אסור לדבר על רוח אינדיבידואלית. כתוצאה מכך האמינו המדענים והפילוסופים שכאשר הם חילקו את האדם לגוף ולנפש זה היה מדעי טהור ללא כל דעה קדומה – כשבעצם מה שהביא אותם לכך הייתה השפעתה של אותה דוֹגמה כנסייתית שהונחה במאה ה-9. פרופסורים כמו וויליאם וונדט [William Wundt], כפסיכולוגים, הם פשוט תלמידי הדוֹגמטיזם הקתולי – אך ככלל איש אינו רואה את הקשר האמיתי הקיים.

מדוע בדיונים על מדע אוניברסלי אסור לדבר על הרוח? שוב זה קרה כתוצאה מהדוֹגמה של הכנסייה. אף אחד גם לא יכול להזכיר “נפש” – לפחות לא מה שהיא באמת “הנפש” מכיוון שאמונות דתיות טענו לעצמם את הזכות הבלעדית לדבר על הנפש, וגם על הרוח עד כמה שהיא מותרת על ידי דוֹגמה זו. זהו מונופול שלהם! ואדם גולש מזכויותיו כאשר הוא מדבר על נפש ורוח כי עניינים כאלה הם מונופול של אלה המדברים אל האנושות מבחינת עיקרי האמונה והאמונות הדתיות. כך שלא נותר למדע עצמו, לזואולוגיה, לפיזיולוגיה, לכימיה ולפיזיקה, לדבר עליו מלבד “תהליכים חומריים”. כשמשהו ניצת ומדברים על רוח – הם אומרים שזו התערבות בענייני הדת! וכך נותר למדע אומלל זה רק החומר, והוא צמח לחומרניות רק בגלל שאמונות דתיות שללו ממנו את האפשרות להתעניין ברוח.

יש בזה משהו בעל משמעות חיונית מאוד. חשוב מאוד להכיר בכך שהסמכויות שהביאו למטריאליזם הן הסמכויות הכנסייתיות של המערב. אנו חייבים את החומרנות שלנו לכנסיות. ואלא אם הכנסיות תאבדנה מכוחן כמנהלות את חייו הדתיים של האדם, המטריאליזם צפוי להתחזק יותר ויותר. אם יש להתייחס באמת לשאלת התרבות אזי לא ניתן להתמכר לאשליה כלשהי בקשר לזה. היום פשוט חייבים להתייחס ברצינות לדברים אלה. אסור לבני אדם של ימינו להתפשר שוב ושוב בחייהם, רק בגלל החולשה האנושית שלהם. אם בחיים החיצוניים אנו נאלצים לעשות פשרה כלשהי, עלינו להיות מודעים לכך לחלוטין. אסור לנו לדמיין שנכון הוא מה שאנו עושים אולי בלחץ כוח חיצוני: אין לעשות פשרות מכוונות.

מעל לכל חיוני ליצור יסוד, בסיס לידע שהוא אמין. בימינו עלינו להגדיר דברים בצורה חדה ותמציתית. אנו חיים בתקופה שבה פשוט עלינו לקחת ברצינות את הידע על עולם הרוח. הידע המדעי של התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית החל מגלילאו, ג’ורדנו ברונו, קפלר, קופרניקוס, ובאחד ממייצגיו המשמעותיים ביותר במאה ה-19 יוליוס רוברט מאייר, שעקב אחר שיטות מדעי הטבע ופעל מנקודת המבט של המדע, בצורה שונה למדי מהשיטות של האמונה ועיקרי האמונה בהכרזות הדתיות שהגיעו מימי קדם. אי אפשר לאחד ביניהם. עם זאת, מדע רוח שנבע באמת מהתרבות המודרנית צריך להיות מבוסס על אותם עקרונות יסוד בסיסיים של ידע כמו מדעי הטבע. את מה שנאמר בספרי “המיסטיקנים של הרנסנס” יש לקחת ברצינות. ואם אנו לא רואים את הרוח בכל מקום שאנו צופים בה בעולם, אנו לא לוקחים ספר זה ברצינות. החומר אינו קיים בשום מקום רק כחומר. חומר ממשי ורוח ממשית נמצאים יחדיו בכל מקום. וכיום כאשר האדם אומר שמתחתיו בעולם נמצאות שלוש הממלכות: בעלי חיים, צמחים ומינרלים – הוא מציין חצי אמת בלבד, אם הוא לא מכיר בכך שכמו שמגופו ומטה קיימות ממלכות החיות, הצמחים והמינרלים, כך ניתן למצוא כלפי מעלה את שלוש הממלכות של ההיררכיות הרוחניות של המלאכים, מלאכי-עליון והארכאי. לא נכון לדבר על ממלכות החיות, הצמחים והמינרלים כנמוכות יותר כלפי הפיזיוּת, אם לא מכירים בכך שלמעלה כלפי הרוח קיימות שלוש ממלכות רוחניות אחרות. כי האדם כפי שהוא קיים בעולם הפיזי קשור, דרך גופו, עם ממלכות החיות, הצמחים והמינרלים, ודרך ישותו הרוחנית והנפשית הוא קשור לשלוש הממלכות הגבוהות הללו, אשר לתפיסה אנושית מושלמת הן פשוט מציאות רוחנית כמו ששלוש הממלכות התחתונות הן אמיתיות לחושים הפיזיים. כל עוד האדם לא יכיר בכך שבתפיסת המציאות החיצונית עצמה (ללא הפרעה, כפי שחייב להיות, על ידי כל הכרזה דתית) הוא מגיע להבנה של הרוח – הוא לא יכול להבין את זה שצריך לפעול בימינו כאימפולס. למשל הצהרה כמו – לווייתנים קיימים, אינה מונעת מאיתנו להעיד באותו הזמן על משהו מעולם הרוח. אלה הדברים שצריך היום לחשוב עליהם לעומק.

העובדה היא שנכנסנו לתקופה של התפתחות אנושית בה האדם הפך להיות ישות שונה ממה שהיה בתקופות קדומות יותר של האבולוציה של האדמה. כמובן שהאדם, בשלב כלשהו של התפתחות, תמיד היה נמצא באדמה. כשהמבול הגדול באטלנטיס שכך והציביליזציה הפוסט-אטלנטית הראשונה התפתחה מתוך תרבות ישנה בהרבה, גופו של האדם עדיין התפתח בחוזקה כלפי מעלה וקדימה, וכך עדיין היה המצב בתקופה הפרסית העתיקה, התקופה המצרית-כשדית העתיקה, ובמידה מסוימת בתקופה היוונית-לטינית, שנמשכה עד אמצע המאה ה-15. אך מאז אותה העת האבולוציה המתקדמת, ההתפתחות קדימה של החלק הגופני של האדם נפסקה בהדרגה. האבולוציה הפיזית בלבד של האנושות הסתיימה. איננו יכולים לומר כי בעתיד האבולוציה הגופנית של האדם תתקדם הלאה כפי שעשתה בתקופה האבולוציונית הראשונה, השנייה, השלישית והרביעית, היא לא תעשה כך. בשאר האבולוציה של האדמה לא תהיה התפתחות נוספת של גוף האדם. הוא עבר כבר את נקודת השיא הגבוהה ביותר של האבולוציה קדימה וכגוף, מלא בכוחות הבונים פיזיוּת, הוא לא מתמודד עם התפתחות פרוגרסיבית, אלא רטרוגרסיבית. אם ננסה לברר בשיטות בהן נעשה שימוש במדע הרוח, מדוע זה כך, נגיע למסקנה שכמו שהאדם היום הוכנס לקשר עם עולם החיות השונה מזה שהיה בעבר. (למשל, לאדם בתקופה המצרית-כלדית היה הרבה יותר מהטבע החייתי ממה שיש לו היום. הוא היה יותר אינסטינקטיבי מבחינה חייתית) – כך הוא מפתח מערכת יחסים נוספת לשלוש הממלכות הגבוהות יותר של המלאכים, מלאכי-עליון וארכאי. עד לתקופתנו, לשלוש ממלכות גבוהות אלו היה עניין מיוחד ביחס לעצמן ולאדם. אנושות ההווה צריכה להתחיל להבין שהדברים הללו הם מציאויות. המלאכים, מלאכי-עליון והארכאי התעניינו בעבר באופן חיוני באדם, אך בתקופתנו עניין זה נפסק – הוא פסק החל מאמצע המאה ה-15 בתחילת התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. האידיאל של ההיררכיות הגבוהות הללו היה להשיג דמות אנושית מושלמת וזה לא היה אפשרי עד לתקופתנו מכיוון שהאדם עדיין לא הגיע לפסגת השלמות הגופנית שלו, והם נאלצו לחכות. האנושות היום עם רעיונותיה המבולבלים אודות האלוהות שהופכים כה בקלות את האנשים לאתיאיסטים, אינה יכולה להבין כי הישויות הרוחניות הללו העומדות גבוה יותר מהאדם, נאלצו לחכות עד שהביאו אותו לנקודה בה הוצבה לנגד עיניהן הרוחניות, דמות או דימוי לשלמות האדם. מסיבה זו ידע אינסטינקטיבי, תפיסות ודחפי רצון עלו אצל בני אדם בתקופות קדומות יותר כתוצאה מפעולתן של ישויות אלו. האדם לא יכול היה מרצונו החופשי לגרום לעצמו את הדברים האלה – זה היה תהליך אינסטינקטיבי יותר – זו הייתה עבודתן של הישויות הללו. וישויות אלו התעניינו באופן חיוני בהתפתחותו העולה של האדם מכיוון שרק כשהצליחו להעלות אותו למצב שהוא היה מאז אמצע המאה ה-15, היה לפניהן הדימוי או הדמות שהייתה נחוצה עבורן למען התפתחותן. נכון לעכשיו הן הביאו את האדם רחוק מספיק והן כבר לא מעוניינות בו מנקודת מבט ספציפית זו. מסיבה זו, נכון לעכשיו, האדם כל-כך חסר רוח; הרוחות איבדו עניין במה שהתעניינו בו בעבר. מסיבה זו האדם גם הופך כל כך בקלות למתנגד לכל ידע הרוח, מכיוון שהרוחות כבר לא פועלות עליו. הישויות הרוחניות של ההיררכיות שמיד מעלינו איבדו את התעניינותן בקשר זה, והאדם צריך כעת לעורר עניין זה שוב מתוך רצונו החופשי. כמו שבתקופות קדומות יותר דרך גופו והאינסטינקטים שלו, הוא התחיל להתפתח לקראת הרוח, עכשיו ובעתיד, עליו להתפתח לכיוון הרוח מתוך הידע החופשי שלו. באופן מסוים, הוא חייב לפתח מתוך עצמו “חומר” חדש לשימושן של הישויות הגבוהות יותר, על ידי חיפוש אחר מושגים שהם מושגיהם, אך אשר מתעלים על האינסטינקטיבי שבאדם. מכאן שעלינו להתייצב מול עולם הרוח בדרך חדשה לחלוטין. זהו עניין שבאופן טבעי יש להעמיד בפני האנושות הכללית ובצורה מאוד זהירה. אתמול בנאום הפתיחה ליסוד בית הספר ולדורף ניסיתי לעשות זאת. אך מכיוון שמצד אחד חייבים לפעול מתוךְ שיקול דעת וזהירות, כך מהצד השני יש להצביע על דברים אלה בצורה חדה, ברורה ובהחלטיות. שכן, אם איש לא יהיה מסוגל בימינו לשמוע את האמת בנושאים אלה, הדבר ישפיע מאוד על התרבות הרוחנית של ימינו.

עכשיו, מה למשל נפסק בהתייחסות לטבע של האנושות המתפתחת? בתקופות קדומות יותר היה זה די נכון כאשר נאמר על אדם שהוא “מחונן” שיש לו “נטיות טבעיות לגאונות” ולחפש את התנאים העיקריים בטבעו הגופני או הפיזי. נכון היה לחנך את האדם למסור עצמו אך ורק לטבעו הגופני ועל ידי התפתחות זו בדרך הנכונה, התקדמה גאונותו של האיש. התכונות הטבעיות שלו יצאו, אך כפי שראינו, האבולוציה הגופנית או הפיזית חדלה ושום דבר לא יגיע על ידי פיתוח הגוף בלבד דרך סוג של חינוך גופני. כיום זוהי הנפש שהאדם צריך למסור את עצמו. היום צריך לקחת בחשבון שדבר לא נובע מהתפתחות תורשתית פיזית בלבד, שכן מזה לא ייצא שום דבר יותר; יש לקחת בחשבון את מה שיש לאדם בתוכו מכיוון שחיי האדמה האלה הם חזרה על גלגולים קודמים. אנו חייבים לעמוד מול בני אדם אחרים עם התודעה החיה שיש לנו נפש לפנינו. “מתנות” הגוף כשלעצמן הופסקו, וזה יהיה שטות לדבר עליהן ביחס לאנושות העתידית. בעתיד לא ניתן יהיה לומר כי לאדם דרך גופו יש כישרון לדבר זה או לדבר אחר, אך דרך נפשו הוא מחונן בכיוון זה או אחר. כעת זו נקודה בעלת משמעות אדירה בחיי האנושות של ימינו, שכן חלק גדול ממה שנאמר בתקופות קדומות יותר על האדם הוא שקרי אם הוא יחזור על עצמו היום. בימינו כאשר אנו קוראים על שיטות חינוך שטרם חדורות על ידי מדע הרוח, אנו יכולים לדעת שהן נבנו מתוך אמונות ישנות אשר בזמנן היו מוצדקות – אמונות שהתייחסו ל”מתנות” הפיזיולוגיות של בני האדם. אך כיום אין לקחת אותן בחשבון ואין טעם לדבר על מתנות, מלבד אלו של הנפש.

ובכן טוב מאוד, עלינו להתחיל לחנך בדרך חדשה, שכן זה מה שהאבולוציה של האנושות דורשת בזמן הנוכחי. כשאנו מדברים עם תפיסות ישנות, אנחנו לא מדברים על שום דבר שמתאים לעת המודרנית. כמובן שנשמע טוב לומר לאנשים היום שנכון להתייחס לכריסטוס באותה דרך בה לותר התייחס אליו! אולם בני אדם בימינו אינם יכולים לעשות זאת, פשוט מכיוון שלתפיסה הלותרנית של כריסטוס אין מציאות בימינו והיא הופכת לשקר כאשר היא דוחקת את האדם. אם על האדם בימינו למצוא את כריסטוס, עליו למצוא אותו באמצעות תפיסה ישירה. כמו שבאמצעות תפיסה חיצונית אנו מגלים את הטבע, כך גם דרך תפיסה פנימית, אנו מוצאים את כריסטוס. זה אפשרי כי מדע הרוח שקד במשך שנים רבות על מציאת הבנה של האימפולס החברתי באותה נקודת זמן שבה הוא נחוץ לאנושות המתורבתת.

יש לקחת בחשבון את הדברים ביחסיהם למכלול. שטחיות החיים מספיקה כדי להראות שצריך היום להזכיר לבני האדם שחייבים לקחת ברצינות את הדחפים הפרימיטיביים ביותר של אמונותיהם הדתיות. לכריסטיאנים ישנה מצווה שאסור לשאת את שם אלוהים לשווא. אבל כשמישהו בא ומדבר על עניינים חברתיים, אנשים אומרים: הוא לא מזכיר את כריסטוס, ולכן מה שהוא אומר אינו כריסטיאני! אבל אני מבטיח לכם שאדם אינו בהכרח כריסטיאני רק בגלל שהוא משמיע את שמו של כריסטוס בכל משפט שלישי שהוא מדבר! עלינו לדבר בצורה כזו שבני אדם יהיו חדורים בכך שהנאמר תואם לרצון הכריסטוס בזמננו. אולם כאשר משתדלים לדבר בצורה זו מתוך רוח הזמן, אנשים אומרים: הו, האדם הזה אינו מדבר על כריסטוס. עליו לדבר באופן פנימי יותר; ואז אלמנט זה המכונה “פנימי” מובא בדרך הכי אקזוטרית שאפשר! ההתנגדות שאיתה התמודדנו פעם אחת, שהציעה שאחרי בערך כל חמש מילים צריך להזכיר איזשהו יסוד כביכול “פנימי”, הייתה באמת סוג של התחסדות, השקפה “ישנה בלבוש מודרני”. באופן טבעי הייתי מעדיף לא לטרוח יותר על זה; אך כרגע יש צורך לרמוז על כך, כי גישה מסוג זה גורמת נזק רב למה שצריך להביא. ברצוני לשאול האם ההתחסדות הזו באמת מנסה להגיע ללב של מה שצריך להכריז כאמת רוחנית בזמננו. עלינו להחזיק בכך שכל מה שאנו עושים באופן אינדיבידואלי, וכל מה שאנו מלמדים באופן אינדיבידואלי, חייב להיות בידיעה שלאנושות יש בתוכה דחפים אבולוציוניים השונים מאלה שהיו לפני זמן קצר יחסית; שלמעשה, הרוחות המנחות את העולם העל-חושי עד לפני זמן קצר, התעניינו במיוחד להביא את בני האדם לנקודה מסוימת של שלמות. אך דמותו של האדם הושלמה, ומתוך ישותו הפנימית האדם צריך לחפש את ההתאחדות עם הרוח, על מנת שמה שהוא מפיק מעל ומעבר לגופו ול”מתנות” או “לכישרונות” הפיזיים שלו יהפכו אותו למעניין לרוחות העומדות מעליו. אם זה לא ייעשה, אז הציביליזציה והתרבות שלנו יקפאו על השמרים, ייחנקו ויירקבו. כל דבר המנסה להחיות את הישן לא יכול להציל אותנו מזה. הדבר היחיד שיכול להציל אותנו מזה הוא האומץ לתפוס את הרוח באותו סוג של גישה שהיה לאנשים בתחילת המאה ה-15, כאשר, מול האמונות הישנות, הם התחילו לצבור מדעי טבע. הנקודה שאני רוצה להבהיר היא זו; שאנו מקיימים מערכת יחסים נכונה עם הישויות הרוחניות שמעלינו כאשר אנו מכירים בכך כי בסוף המאה ה-19 היחסים הקודמים של האדם עימם נפסקו וכי מאז השליש האחרון של המאה ה-19, נדרשת האנושות להיכנס למערכת יחסים חדשה עם עולם הרוח. הבה נהיה בטוחים בנקודה זו. אין צורך להיות לא אנושיים כשאנחנו בטוחים במשהו, אבל עלינו להיות בטוחים. בכל הקשור לחיים החיצוניים, לא ניתן לאדם להשתתף ישירות במטמורפוזה הקולקטיבית של האנושות. בני אדם הובאו לכך באמצעות מה שנשאר מדחפים ישנים, כך זה עם אותם אנשים שמטיפים היום מעל הבמות על אמונות ישנות. עכשיו כמובן שאנחנו יכולים להסתכל די בחביבות בדברים מסוג זה, אבל אה! למען השם, אל תיתנו לנו להתייחס לזה ברצינות וכאמת של הזמן הנוכחי! הגישה שלנו צריכה להיות; “נו טוב, תנו להם להמשיך לדבר”. אנו לא צריכים לדמיין כי יש צורך לתת משקל כלשהו לדיונים מרובעים כאלה למעט כמובן באופן חיצוני גרידא כשעונים על התקפותיהם וכן הלאה.

כעת, כפי שאמרתי, יהיה נעים יותר לא לומר דברים כאלה, אך זה בלתי אפשרי, מכיוון שאנו מתקרבים לתקופות קשות ונוראות. יש נטייה רבה מדי שלא להתייחס לדברים אלה ברצינות. כמובן שמישהו יכול לומר שהוא לא יכול להתנער מעצם הדברים בגלל עמדתו, או משהו כזה, אבל זו לא הצדקה, אלא הכרה בכך שהוא מתפשר. הדבר החשוב בימינו הוא לתמוך באמת גם אם מאמינים שהיא נחוצה רק מתוך התייחסות לאירועים חיצוניים. כשחושבים כיצד האנושות המודרנית שקועה בקטסטרופה כה מפחידה כמו זו של השנים האחרונות, נמצא כי הגורם טמון בעובדה שבני אדם רחוקים כל כך ביכולתם להתבונן על היחסים בין עובדות למילים. יש נטייה היום להתייחס למילים ואז להאמין שבאמת יודעים משהו על העובדות. בזמננו יש נטייה לחזור כל הזמן על פראזות, וכתוצאה מכך לא מבינים שהעובדות לא בהכרח שם – גם אם המילים כן.

בשבועות האחרונים עבדנו על הקורס להוראה למורי בית הספר ולדורף. ניסינו להפוך מערכות פדגוגיות מתות לאמנות חינוך מלאת חיים. לפני העיניים שלנו הגיעה בבירור האמת, שלרוב מתעלמים ממנה, פשוט מכיוון שאנשים מתייחסים למילים כאל מילים ולא חודרים למציאות. לפנינו הגיעו כמויות שמנות של ניירות, דברים מודפסים, המסומנים מבחוץ כ”רשמיים”. כרך אחד מסומן “קוריקולום”, כלומר תכנית לימודים. ובפנים לא רק נאמר לנו שבכיתה כזו וכזו, של בית ספר כזה וכזה, יש ללמוד דברים כאלה ואחרים, או (כדי לא להשאיר אלמנט של ניידות) יש ללמוד נושא כזה וכזה עד לסטנדרט כזה וכזה – אבל – בקושי אפשר היה להאמין בזה – למעשה נאמר לנו כיצד יש לתת את ההוראות – כיצד לטפל בחומר. כזה הוא היום התוכן של הוראות רשמיות של הממשלה!

מה המשמעות של זה – אם אנו מסתכלים על זה במציאות? ובכן, אם אתה מנסח את זה בצורה כזו שהמאמר הרשמי נותן הוראה בעלת משמעות טובה, בכל הרצון הטוב, איך צריך ללמד ילדים, אם אתה מנסח את זה בצורה כזו, ולא חושב על זה, קל להתגבר על זה. אבל אם נחשוב על זה – שזו עבודה מאוד לא נוחה עבור רוב האנשים של ימינו – אז עלינו להבין שהפדגוגיה של ימינו – דידקטיקה – לא נלמדת במכללות ההדרכה כדי לתפוס ולהבין, אלא הם נקבעים בחוקים – בהוראות המדינה; כמו שהחוק מורה לאנשים לא לגנוב, כך על ידי מסמכים והוראות רשמיות, אנשים מצווים כיצד ללמד! ואנשים לא מבינים במה זה כרוך. אך לאמיתו של דבר, רק על ידי תחושה מה פירוש הדבר אנו עשויים למצוא נקודת פתיחה לשיפור העניינים בקווים בריאים. רק בעידן המודרני הדברים האלה באמת הגיעו לנפילה כזו. אבל בוודאי אם חמישים אנשים שיוצבו בתפקידים שבהם מקשיבים למילים כמו גם לדברי חברי הקונגרס הלאומי בוויימר – חמישים אנשים שירגישו מה פירוש דבר כזה – יעשו הרבה יותר לשיפור הבריא של ענייני העולם מאשר כל השיחות המעופשות שהתנהלו באותו מקום בשבועות האחרונים.

חייבים להיות רגישים לדברים אלה, ורגש כזו מתעורר דרך זרימת כוחות החיים של מדע הרוח אל לבבות ונפשות בני האדם. לא תעשה זאת תיאוריה שרק גורמת לנו להסכים עם משהו בצורה מופשטת ואינה מלמדת אותנו לקחת את הרוח באמת ברצינות. ולקחת את הרוח ברצינות, פירושו שכשמישהו נכנס לאולם הרצאות הוא אחד עם הרוחות והנפשות של מי שנמצא שם. אין לקחת בחשבון את ווידויי האמונה ועיקרי האמונה הנתפסים באופן תיאורטי. הדבר האחד והיחיד שחשוב לריפוי האנושות, הוא הרגש ותפיסת העצמי שלכם ברוח.

מטרת התחלת העבודה החברתית שלנו כאן הייתה לעבוד מתוך הרוח החיה. עד עכשיו אנשים הגיעו רק לנקודה שאמרו: אה כן, אני מסכים עם מה שהמילים אומרות. היום אנשים מספיק חכמים כדי להצליח להסכים במהירות עם מילים ומשפטים; וכל מי שהידע הרוחני הפנימי שלו מאפשר לו לטעון כי אותם ישויות רוחניות שעד כה פעלו באבולוציה, הביאו את האדם לנקודה בה הוא מייצג את אידיאל השלמות שלהם, יהיה האחרון להכחיש פיקחות זו. לא מכחישים שאנשים חכמים, בעלי יכולות ביקורתיות, שמבחינה אינטלקטואלית הגיעו רחוק מאוד, שבמובן מסוים הם אפילו יצירה ארצית מושלמת – אבל רק בגלל שהם כל הדברים האלה, עליהם לשחרר בפני עצמם מקור ידע חדש, מקור שהוא חדש לחלוטין. כמובן שמי שמכיר את החיים הרוחניים מתייחס לאנשים בימינו כישויות מושלמות. אבל רק בגלל שהם מושלמים במובן מסוים, ומכיוון שהשלמות שלהם נוצרה דרך ישויות שאינם עצמם, הם חייבים להתחיל עכשיו לעשות מעצמם משהו.

זה מה שגרם לי לפני למעלה מעשר שנים, להציב את מדע המוסר על בסיס אחר, וב”פילוסופיה של החירות“^[1] שלי לדבר על דמיון מוסרי – כלומר על מה שנוצר על ידי האדם בתחום המוסרי – כי ידעתי שאין עתיד למה שהאדם פיתח באופן אינסטינקטיבי מתוך עצמו, וקורא לזה “אתי”.

בסוף הפנייה שלי אמרתי לא פעם עד כמה עליי להיות מרוצה, שלמרות הדרך הלא מושלמת, בה יש להניח בהכרח עניין כזה, הצלחתי לקבל תגובות אמיתיות מלב החברים הנוכחים. וזאת מכיוון שלעולם לא היתה זו הנקודה שלי להפוך את זה או את זה לתיאור סביר מבחינה תיאורטית, שיהיה ברור לכם, אלא לציין מה צריך לטפח באנושות בזמן הנוכחי.

על עקרונות אלה מבוסס המדע האנתרופוסופי, כפי שאני מנסה ללמד אותו. אם הייתה שאלה של משהו אחר, עדיף היה להפסיק לעבוד באנתרופוסופיה, בגלל העובדה הפשוטה שכל אדם בודד המלמד את מדע הרוח בזמן הנוכחי, מונחתים עליו כל סוגי ההתעללות האפשרית. זה די ברור, וזה לא יכול להיות אחרת, מכיוון שכאלה הם הדברים בתקופת המעבר הנוכחית. הדבר היחיד שניתן לעשות הוא להכריז על מדע הרוח ולהוציאו רק בגלל שמבינים את ההכרח הדחוף להביא לאנושות את מה שחי בתוך מדע הרוח. אל לנו לדבר כעת רק על “אבולוציה רציפה” אלא על שינוי פתאומי וטרנספורמציה באבולוציה. התפתחות הצמח היא בשלבים עוקבים, אך המעבָר של העלה הירוק אל עלי הכותרת הצבעוניים הוא פתאומי. במובן זה חלה התפתחות רציפה של האנושות, אך המעבר מהתקופה בה התפתחות האדם הונחתה על ידי ישויות רוחניות אלוהיות, שהביאו את האנושות לנקודה בה היא עומדת כעת, לתקופה בה על האדם לעורר את עצמו לפעילות, הוא פתאומי, והוא פשוט צריך להתרחש. וללא ההכרה במעבר הפתאומי לא יתרחש מעבר הרוביקון של מצוקת התרבות המודרנית. מי שרוצה לשם הנוחות להעביר כל דבר מערוצים ישנים, לעולם לא יוכל באמת להיכנס לאזור ממנו יכולים להתפתח אימפולסיי תרבות העתיד.

מה שיש לקחת היום הוא לא מסוג הדברים שאנשים שונים פה ושם חושבים עליהם, ולא פחות מכך אם יש להם סיכוי להצלחה; הם יותר סוג הדברים שאנו עושים, למשל, בבית ספר ולדורף שלנו. בבית הספר ולדורף נעשה משהו שניתן לומר עליו שכל מי שמתייחס אליו ברצינות, זה הופך להיות העניין העמוק ביותר שלו.

אומר לכם בכנות שאני מכיר בכך שכאשר אני מתבונן בחוקים הרוחניים של ימינו, ורואה את הצורך בשיתוף פעולה עם הקמת בית ספר כזה, יש משהו בלבי שאני יכול לתאר האומר שבית ספר ולדורף זה שייך לקטגוריה של הדברים שמעסיקים אותי יותר מכל – ובחיי העסקתי את עצמי עם הרבה דברים! זה היה דבר שפשוט צריך היה לבצע. והרגשתי שאני צריך להעסיק את עצמי עם זה לא רק מכיוון שהיה לי מושג כלשהו שזה עשוי איכשהו לא להצליח. זה יצליח – אלא שעלינו לדאוג שהגורמים הנכונים יפעלו לקראת הצלחתו. זה יהיה די טיפשי לא להכיר בכך שקיימות חרדות. אבל אולי עשינו משהו למשימה מיוחדת זו בכך שהיה לנו האומץ להיות אמיתיים וכנים באופן מוחלט. וכדי שלא יתייחסו לדברים באופן חד-צדדי, רציתי היום לדבר כמו שעשיתי. מטבע הדברים, בנאום הציבורי אתמול לא יכולתי להעיר את אותן ההערות שאמרתי לכם היום. לא יכולתי לדבר עם האנשים שנאספו בנאום הציבורי על העניין שהיה להיררכיות הגבוהות יותר בהשלמת דימוי מושלם של האדם, וכי עכשיו צריך לבוא משהו חדש וכו’. אבל כדי לקבל תמונה שלמה של עץ המצולם מצד אחד, יש לצלם אותו גם מהצדדים האחרים שלו, ולכן הייתי צריך להוסיף את הדברים שאמרתי לכם היום. בימינו האמת חייבת לבוא לידי ביטוי באופן שהוא נכון. עלינו ללמוד שאנו ממליצים לא רק לדגול באמת, אלא באמת בדרך אמיתית. הגענו לתקופה באבולוציה האנושית בה ניתן לאדם לדגול בצורה לא נכונה! במקומות רבים אמיתות היום הן זולות כמו פטל שחור – צריך רק לקרוא אותן פה ושם. ובקשר זה התרבות האנושית שלמה. אך פועלים רק אלה המבצעים את הנחוץ לעתיד, ושלא רק עושים את מה שקל. זה די עניין של מה בכך ליצור תפיסה של אפילו מושג עולמי חדש, אך מי שעושה זאת ותו לא, לא משיג שום דבר שפועל לקראת האמת העתידית הצריכה לבוא לידי ביטוי מתוך הנפש. היום אין זו רק שאלה של הטקסט המילולי, אלא של “הנוזלים” והזרמים הרוחניים החודרים דרך המילים. בימינו על האנשים להשיג רגש לגבי זה, והם חסרים אותו כרגע; הם יקראו דפים ועמודים מבלי שיבינו בכלל שמחברם הוא שקרן. אה, האנושות חייבת לרכוש את היכולת להרגיש מה באמת הוא מקור האמת, ולא לתפוס רק את ההיגיון של הדבר. הרבה יותר “פנימי” מכפי שאנשים חושבים ומאמינים שהם מדברים על דברים פנימיים, הוא זה שיכול לגרום לאנושות להיות מסוגלת באמת לעבוד ולפעול למען העתיד.

מסיבה זו היה צורך במשך שנים להעלות עוּבדות שתוארו מכמה שיותר נקודות מבט שונות – מכיוון שרק כך ניתן לגמרי להבין אותן באופן חיוני. עלינו לצייד את עצמנו בכמיהה פנימית להתקרב לסודות העולם ולהרגיש אותם כלפי פנים בצורה אמיתית וחיונית. בימינו מטרתי היחידה במה שאמרתי הייתה שתלמדו להרגיש בעצמכם את הצורך בערגה כזו, וגם לגרום לכם להרגיש איזה אי-אמון קיים כיום בעולם בקרב בני אדם של תקופתנו. זו האמת שעל האנושות להתמודד עימה עם כל העוצמה והיכולת של הלבבות והנפשות. יש הרבה מאוד מה ללמוד, מדוגמה כזו שנתתי לכם בתחילת הרצאה זו – אפשר להסכים לגמרי עם הטקסט המילולי של הדבר, אך לא ממש ליישמו במובן האמיתי, כי זה בא מתוך הרוח. נסו להבין את הלימוד בצורה זו ותשרתו את המשימה שלכם בזמן הנוכחי. תגלו גם דברים רבים אחרים שטרם גיליתם והרבה עדיין מונחים בחיק ההווה שיש לגלות למען ריפוי האנושות. הרבה מאוד גם נאמר ועדיין לא התגלה על ידי האנושות. התבוננו לעומק הדברים האלה ותגלו שכך הוא הדבר; אם אתם מנסים להבין דברים אלה בצורה נכונה, אינכם יכול שלא להיעזר בהפצת [האמת] בקרב בני האדם – לא רק בצורה הגיונית חיצונית – אלא האמת במהותה. אז תהיו חברים במסדר שהאנושות זקוקה לו כל כך, שהמוטו שלו הוא “לתמוך באמת באופן אמיתי” (Die Wahrheit wahr zu vertreten). אפשר להפיץ את האמת בצורה שגויה ובדרך כלל לגרום נזק רב יותר ממה שמתרחש באמצעות התפשטות של שקר. כדאי מאוד להרהר במשמעות של זה, לגרום נזק באמצעות הכרזת ואמירת האמת בצורה שגויה.

——————————————————————————————————-

1. הפילוסופיה של החירות – רודולף שטיינר – יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר. ↑