הפסיכואנליזה לאור האנתרופוסופיה – 04

הפסיכואנליזה לאור האנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית (תוך כדי בדיקה מול המקור בגרמנית והשוואה עם התרגום ברומנית): מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

GA143

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה מס' 4

כוחות נפש חבויים

מינכן, 27 בפברואר 1912

בימים אלה דיברנו על דברים רבים הקשורים בקיומם של מעמקי נפש נסתרים, ובכל מקרה יהיה זה טוב אם נמשיך לעסוק בהיבטים שונים של נושא זה שרצוי שתלמידי מדע הרוח יתוודעו אליהם. באופן כללי, יש לומר שהבהרה מלאה של דברים אלה אפשרית רק אם היא נבנית על יסודות מדע הרוח האנתרופוסופי.

בחנו את מה שניתן לכנות המבנה האנושי מנקודות מבט מגוונות ביותר. לכן, כאשר נרצה להצביע מנקודת מבט נוספת על משהו שמופיע במעמקים החבויים של הנפש, יהיה לנו קל לקשר אותו באופן נכון למה שהצגנו אודות מבנה האדם, כפי שאנו מכירים אותו מתיאורים פחות או יותר בסיסיים של השקפת העולם האנתרופוסופית.

נאמר שוב ושוב בימים אלה, שאת כל מה שנמצא בדימויים ובמושגים שלנו, באימפולסי הרצון, ברגשות ובחוויות שלנו, בקיצור את כל מה שמתרחש בנפשנו בתנאים הרגילים בין היקיצה בבוקר להירדמות בלילה, ניתן לכנות פעילויות, תכונות ייחודיות, וכוחות של המודעות הרגילה. כעת נציג בטבלה, בין שני קווים מקבילים a-b את כל מה שנכנס בין הגבולות של המודעות האנושית הרגילה, את כל מה שהאדם יודע, מרגיש ורוצה, מהרגע בו הוא מתעורר ועד שהוא נרדם.

לתחום זה בין שני הקווים האלה (a-b) שייכים גם הדימויים וכל סוגי המושגים שאנו יוצרים לעצמנו. וגם כאשר באמצעות החושים שלנו אנו נמצאים בקשר עם העולם החיצוני, ובכך אנו רוכשים תמונה של העולם החיצוני דרך כל הרשמים החושיים האפשריים, ואנחנו נשארים בקשר או במגע עם עולם זה, אז גם זה שייך למודעות הרגילה שלנו. למודעות הרגילה שלנו שייכים גם כל הרגשות ואימפולסי הרצון שלנו. ניתן לומר שלתחום המסומן בקווים המקבילים a-b שייך כל מה שפעילויות הנפש הרגילות שלנו נותנות לנו מידע לגביו בחיים היומיומיים.

הנקודה העיקרית היא שנדע בביטחון מלא שמה שנקרא חיי הנפש הרגילים תלויים בפעולה של מכשירי הגוף הפיזי, הכולל את החושים ואת מערכת העצבים. אם נוסיף שני קווים מקבילים נוספים, נוכל לציין את איברי החישה הפיזיים ואת מערכת העצבים, שניתן לקרוא להם המכשירים של מודעות זו – קודם כול את איברי החישה, אך במידה מסוימת גם את מערכת העצבים.

A__________________________________________________________________

עולם פיזי יוצר    –    איברי חישה, מערכת העצבים    –     דימויים, מושגים, רגשות, אימפולסי רצון

B__________________________________________________________________

עולם אלמנטלי   –   כוחות מחממים של הדם, כוחות נשימה   –   היבטים חבויים של חיי הנפש, תת-מודע,                                                                                                              אינטואיציה, תחושות מוקדמות, ראיית הנולד

C__________________________________________________________________

מתחת לסף של המודעות הרגילה הזאת נמצא כל מה שניתן להגדיר כהיבטים חבויים של חיי הנפש, או התת-מודע ((b-c. אנחנו נצליח לקבל תמונה טובה לגבי כל מה שמוטמע כביכול בתת-מודע זה אם נזכור שהאדם רוכש דרך התאמנות רוחנית אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה; אם כן, כשם שאנו משייכים למודעות שעל פני השטח מחשבות, רגשות, ואימפולסי רצון, כך עלינו לשייך לתת-מודע אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה. אך אנו יודעים גם שהפעילות של התת-מודע אינה מתרחשת אך ורק עקב התאמנות רוחנית, אלא יכולה להתקיים כירושה ממצב תודעה קדום, פרימיטיבי, אטוויסטי של נפש האדם. בתנאים אלה יכולים לעלות מה שנקרא חזיונות, והחזיונות של מודעות נאיבית, פרימיטיבית זאת יכולים להיות מקבילים לאימגינציות שהאדם חווה דרך התאמנות נכונה. עולות גם תחושות מוקדמות; ואלו יכולות להיות אינספירציות פרימיטיביות. אנו יכולים כעת להראות, דרך דוגמא משמעותית, מה הוא ההבדל בין אינספירציה לבין תחושה מוקדמת.

כבר הזכרנו שבמהלך המאה ה-20 יתרחש באבולוציה האנושית משהו שניתן לקרוא לו במובן מסוים חזרה רוחית של כריסטוס, ויהיו מספר אנשים שיחוו פעילות זו של כריסטוס בעולם שלנו מהמישור האסטרלי בצורה אתרית. אנו יכולים לרכוש ידע לגבי אירוע זה דרך התאמנות נכונה, ולזהות את המגמה של האבולוציה, וגם לדעת שזה אמור להתרחש במאה ה-20. אך יכול לקרות, כפי שזה קורה לעיתים קרובות בימינו, שפה ושם אינדיבידואלים מסוימים ניחנים בראייה רוחית טבעית, פרימיטיבית, מעין אינספירציה מעורפלת, בתחושה מוקדמת אודות התקרבותו של כריסטוס. אולי לאנשים כאלה לא יהיה ידע מדויק לגבי העניין, אך גם אינספירציה כל כך חשובה יכולה להופיע בצורה של תחושה מוקדמת. רק שבמקרה של תודעה פרימיטיבית, יכול להיות שלא יהיה לה אופי של חיזיון או של תחושה מוקדמת. החיזיון הוא הופעה של תמונה כלשהי המייצגת אירוע רוחי. למשל, כאשר מישהו איבד חבר שהאני שלו עבר דרך שער המוות, וכעת שוכן בעולם הרוח, נוצר סוג של קשר בינו לבין האדם שעדיין חי בעולם הזה. יכול להיות שהאדם בעולם הזה לא יודע להבין נכון את רצונו של החבר שעבר את הסף, ויש לו מושג מוטעה לגבי מה שהחבר הזה חווה. אך העובדה שקיים מצב כזה מופיעה בחיזיון שיכול להביא תמונה מוטעית, למרות שהוא מתבסס על העובדה שהחבר המת באמת מנסה ליצור קשר עם האדם החי, וזה נותן תוקף לתחושה המוקדמת, כך שהאדם החי שחווה אותה יודע דברים מסוימים על העבר או על העתיד, דברים שאינם נגישים לתודעה הרגילה. אך אם נפש האדם חווה קליטה ברורה, ולא רק חיזיון שבנסיבות האלה יכול להיות מוטעה, אלא קליטה ממשית – דומה להתרחשות בעולם החושים, אבל במקרה הזה בספירה בלתי נראית מבחינת החושים הפיזיים, או אירוע בעולם העל-חושי – הדבר נקרא באוקולטיזם דאוטרוסקופיה (deuteroscopy), או ראייה שנייה. בכל זה תיארתי לכם רק את מה שמתרחש בתוך נפש האדם, אם כי באופן בלתי מודע, בין אם הדבר מתפתח דרך אימון נכון או מופיע בראייה רוחית טבעית.

כאשר אנו משווים את התת-מודע עם המודעות הרגילה, כל מה שמתרחש כאן בנפש האנושית שונה מאוד מהתופעות המוגבלות לתודעה המודעת. מבחינה מסוימת, אפשר לתאר את ההבדל בין המודעות הרגילה הזאת לבין הסיבות הנסתרות בבסיס פעילותה בעזרת הביטוי: חוסר האונים של המודעות הרגילה. העין רואה וורד, אבל העין, שבנויה כך שבתודעה שלנו נוצרת תמונה של וורד, חסרת אונים, כמו המודעות עצמה, מול הפריחה של הוורד, צמיחתו וקמילתו, למרות שהעין קולטת אותו ולמרות התמונה שמופיעה כתוצאה מכך. הוורד פורח וקמל בזכות כוחות הטבע הפועלים בתוכו, ולעין אין כל שליטה על כך, כל עוד פועלת רק המודעות הרגילה, מעבר ליכולתה לקלוט את נוכחותו באותו רגע.

אין זה כך מבחינת התכנים של התת-מודע. עלינו לזכור היטב עובדה זו, מפני שהיא חשובה במיוחד. כאשר אנו קולטים משהו באמצעות העיניים בראייה רגילה, תמונות צבעוניות או כל דבר אחר, איננו יכולים לשנות שום דבר בעובדות האובייקטיביות רק על ידי כך שאנו רואים אותן. אם לא קורה שום דבר שיפגע בעיניים שלנו, הן נשארות ללא שינוי עקב פעולת הראייה; עינינו נפגעות רק כאשר אנו חוצים את הגבול בין אור נורמלי לאור מסנוור. אם כן, ניתן לומר שאם אנו נשארים בתחום של התכנים של המודעות הרגילה, אין בתוכנו תגובה, אין פעולה שחוזרת אלינו פנימה. האורגניזם שלנו בנוי כך שעל פי רוב, המודעות הזו אינה גורמת לשינויים בתוכנו.

המצב שונה לחלוטין במקרה של הדברים המופיעים בתת-מודע. נניח שאנו יוצרים לעצמנו אימגינציה, או שיש לנו חיזיון. נניח שחיזיון זה קשור לישות מיטיבה. הישות המיטיבה הזאת אינה נמצאת בעולם הפיזי אלא בעולם העל-חושי, ונדמיין שהעולם הזה שבו קיימים ישויות כאלה שאותן אנו אולי רואים דרך אימגינציה או חיזיון נמצא בין שני הקווים המקבילים האלה (b-c). זה העולם שבו עלינו לחפש את כל האובייקטים של קליטה תת-מודעת. אך אם באותו עולם אחר אנו מזהים משהו כישות זדונית או דמונית, דרך תמונה דמיונית או חיזיון, מול הישות הזאת איננו חסרי אונים כמו עם העין מול הוורד. אם באימגינציה או בחיזיון על-חושי של ישות זדונית אנו מפתחים רגש חזק שהיא חייבת להתרחק, היא חייבת להרגיש כאילו שהיא נדחפת מאיתנו בצורה עוצמתית. אותו הדבר קורה כאשר אנו יוצרים אימגינציה או חיזיון של ישות טובה. אם במקרה זה אנו מפתחים רגש סימפתיה, הישות חשה חייבת להתקרב ולהיות בקשר איתנו. כל הישויות ששוכנות בעולם ההוא באופן זה או אחר מרגישות את כוחות המשיכה או הדחייה שלנו כאשר אנו יוצרים חזיונות איתם. עם התת-מודע שלנו אנחנו נמצאים במצב הדומה למצב של העין, אילו באמצעותה היינו יכולים לא רק לראות וורד, אלא העין הייתה מסוגלת באמצעות הראייה בלבד לעורר את הרצון שהוורד יתקרב והייתה מושכת אותו אלינו, או, אם העין הייתה רואה משהו דוחה, היא הייתה מסוגלת לא רק ליצור רושם כזה, אלא גם להרחיק את האובייקט דרך האנטיפתיה בלבד. התת-מודע נמצא בקשר עם עולם בו הסימפתיה והאנטיפתיה הנוכחות בנפש האדם יכולות להפעיל השפעה. חשוב שנבין זאת היטב.

הסימפתיה והאנטיפתיה, וכל האימפולסים הנמצאים בתת-מודע פועלים באופן המתואר לא רק על העולם שלהם, אלא בעיקר על כל מה שנמצא בתוכנו; ולא רק על חלק מהגוף האתרי של האדם, אלא גם על כוחות מסוימים של הגוף הפיזי. עלינו לחשוב על מה שנמצא בין שני הקווים המקבילים האלה [ראו b-c בטבלה] כעל הכוח שחי בתוך האדם, כוח שפועם בדם של האדם, וניתן לקרוא לו הכוח המחמם של הדם, וגם הכוח ששוכן בתוך הנשימה הבריאה או הלא בריאה שלנו, שתלוי פחות או יותר בכל האורגניזם שלנו. בנוסף, לתחום הפעילות של התת-מודע בתוכנו, שייך גם חלק גדול ממה שנקרא הגוף האתרי של האדם. כוחות הנפש התת-מודעים או החבויים, פועלים בתוכנו כך שהם משפיעים על חום הדם שלנו, שבו תלויות הפעימה, החיוניות או האיטיות של מחזור הדם שלנו. אם כן, אנו יכולים להבין שהתת-מודע שלנו קשור ישירות למחזור הדם שלנו. אם לאדם יש זרימת דם איטית או מהירה יותר, הדבר תלוי בעיקר בכוחות התת-מודעים של האינדיבידואל.

לאדם יכולה להיות השפעה על הישויות הטובות או הדמוניות המאכלסות את העולם החיצוני רק אם הוא חווה חזיונות, אימגינציות או קליטות תת-מודעות אחרות מסוג זה שיש בהן בהירות מסוימת – כלומר, אם ישויות אלו באמת עומדות בפניו; רק אז יכולות הסימפתיה והאנטיפתיה של האדם להניע כוחות תת-מודעים הפועלים כמו קסם בעולם חיצוני זה. אך אין זה הכרחי שהישויות יעמדו באופן בלתי אמצעי כזה בפני הנפש בתת-מודע כדי שתופעל השפעה על האורגניזם הפנימי שלנו, כפי שתיארתי קודם [b-c בטבלה]. בין אם האדם יודע או אינו יודע איזו אימגינציות קשורות לסימפתיה מסוימת, סימפטיה זו משפיעה על זרימת הדם שלו, על מערכת הנשימה שלו, ועל גופו האתרי.

נניח שבתקופה מסוימת בחייו, למישהו יש נטייה להרגיש תחושה של בחילה. אילו אדם זה היה נוטה לחוות חזיונות, או אילו הייתה לו ראייה אימגינטיבית, הוא היה מזהה את החזיונות והאימגינציות האלו כתחושות שנחוות על ידי ישותו. הן היו מופיעות כמושלכות למרחב, אך למרות זאת היו שייכות לעולמו הפנימי שלו. הן היו מייצגות את הכוחות הפנימיים שיוצרים את תחושות הבחילה. אבל גם אם הוא לא היה מסוגל להפעיל ידיעה עצמית מסוג זה, והיה פשוט חש בחילה, כוחות פנימיים אלה היו בכל זאת פועלים עליו. הם היו משפיעים על חום הדם שלו, ועל כוחות הנשימה שלו. האמת היא שלאדם יש נשימה וזרימת דם פחות או יותר בריאה בהתאם לאופי הרגשות התת-מודעות שלו. הפעילות של גופו האתרי, כל התהליכים בתוכו, תלויים בעולם הרגשות שחיים בתוכו.

אך לא רק שהקשר הזה קיים – ורואים זאת כאשר הנפש באמת חווה את התכנים של התודעה התת-מודעת – אלא גם עקב כך שהקשר הזה קיים, נוצרת השפעה מתמשכת על האורגניזם האנושי הכללי. יש רגשות מסוימים, הלכי נפש מסוימים, שפעולתם חודרת עד לתת-מודע, ומאחר והם יוצרים תנאים מסוימים בכוח החום של הדם, במבנה כוח הנשימה, והגוף האתרי, הם משפיעים על האורגניזם בצורה מיטיבה, או, להיפך, משבשים את החיים כולם. אם כן, כתוצאה ממה שפועל על התת-מודע, משהו באדם תמיד נבנה או נחלש. דרך מה שהאדם שולח ממצב המודע לתת-מודע שלו, או שהוא גורע מכוחות החיים שלו או שהוא מוסיף להם. אם הוא נהנה משקר שהוא סיפר, אם הוא אינו מזדעזע בגללו – כי זעזוע הוא הרגש הנורמלי מול שקר – אם במקום זאת הוא מוותר לעצמו, או אפילו חש מעין סיפוק, אז מה שהוא מרגיש נשלח למטה לתת-מודע שלו, ומה שמגיע לתת-מודע שלו פוגע בזרימת הדם, בנשימה, ובכוחות הגוף האתרי שלו. התוצאה מכך היא שכאשר האדם הזה עובר דרך שער המוות, התפתחותו תתקל בחסמים, כוחותיו יהיו דלים יותר, ימות בו משהו שהיה חי וחיוני אילו אותו אדם היה מרגיש את הזוועה או את הסלידה הנורמלית נוכח השקר שלו. הסלידה, שאותה היה חש, הייתה פועלת כנגד השקר, הייתה הופכת לכוחות המתוארים כאן (בטבלה), והאדם היה מצליח לשלוח משהו מחייה, משהו יוצר, לתוך האורגניזם שלו.

מהעובדה שכוחות מועברים מהמודע לתת-מודע ללא הרף, אנו רואים שהאדם תורם מהתת-מודע שלו לחיוניות או להתנוונות שלו. נכון, הוא עדיין אינו מספיק חזק במצבו הנוכחי כדי לקלקל מתוך נפשו חלקים אחרים באורגניזם חוץ ממחזור הדם, מערכת הנשימה, והגוף האתרי; הוא אינו יכול לפגוע בחלקים הגסים והמוצקים יותר. האדם מסוגל להשפיע לרעה רק על חלק מהאורגניזם שלו. הגוף האתרי נמצא בקשר מתמיד עם חום הדם ומבנה הנשימה. הוא ניזוק מרגשות מרושעים. אך דרך רגשות טובים, נורמליים ואמיתיים הוא זוכה לכוחות מפרים, מחזקים ומצמיחים. לכן אנו יכולים לומר שדרך הפעילויות התת-מודעות שלו האדם פועל ישירות, באופן בונה או הרסני, על המציאות העובדתית של האורגניזם שלו, על ידי כך שהוא יורד מהאזור של חוסר האונים של המודעות הרגילה לתוך האזור בו משהו מתעצם או נעלם בתוך נפשו, ועקב כך בכל האורגניזם שלו.

היות והתת-מודע נחווה באופן פחות או יותר מודע על ידי הנפש וניתן לדעת משהו עליו, ראינו שיש לו השפעה בספירה אותה ניתן לתאר בשם "עולם אלמנטלי", שהיה שגור בימי הביניים. האדם אינו יכול להיכנס לשום קשר ישיר עם עולם אלמנטלי זה; הוא יכול לעשות זאת רק בעקיפין, דרך אותן חוויות בתוכו עצמו שנוצרות עקב השפעת התת-מודע על האורגניזם. אבל לאחר שהוא כבר למד במשך תקופה מסוימת להכיר את עצמו כך שהוא יודע: "אם אתה חש דבר מסוים, ואתה שולח את ההשפעה של התנהגותך לתוך התת-מודע שלך, אתה הורס או משבש דברים מסוימים; אם אתה חווה דבר אחר, ושולח למטה סוג אחר של תגובה, אתה משפר ובונה את עצמך", אם אדם מתבונן בתוך עצמו בזרימה זו של כוחות הרסניים ומיטיבים, הוא ימשיך ויתפתח בידיעה העצמית שלו. זאת הצורה האמיתית של ידיעה עצמית.

ידיעה עצמית שרוכשים באופן זה היא באמת ממשית בהשפעתה, כאילו שעקרב היה עוקץ אותנו בבוהן כאשר אנו משקרים או יש לנו הלך נפש לא נכון מול שקר שאנו נתקלים בו. אנו יכולים להיות בטוחים שכל מי שהיה חווה תוצאה מיידית שכזו היה משקר פחות. אילו התוצאה הישירה הפיזית הייתה פגיעה גופנית פחות או יותר חמורה, היא הייתה דומה למה שקורה באמת, למרות שאיננו מרגישים זאת, דרך מה שנשלח למטה מהחוויות היומיומיות האלה ויורד לתוך התודעה התת-מודעת. מה שנשלח למטה בגלל הגישה הוותרנית שלנו כלפי שקר הוא כן לוקח מאיתנו משהו, והאובדן הזה פוגע בנו, ועלינו לפצות עליו דרך הקארמה העתידית שלנו. אם אנו שולחים לתוך התודעה התת-מודעת רגש נכון – כמובן, יש מגוון כמעט אין סופי של רגשות שיכולים לרדת – אנו מתפתחים בתוך עצמנו, יוצרים כוחות חיים חדשים באורגניזם שלנו. הבחנה כזו של הצמיחה או ההרס המתרחשים בנו היא תוצאה מיידית של ידיעה עצמית אמיתית.

נאמר לי לאחרונה שרבים אינם מבינים איך להבדיל בין אימגינציה אמיתית, השייכת למשהו אובייקטיבי, לבין מה שמופיע במרחב, אך הוא היצירה של הטבע הסובייקטיבי שלנו. נכון, אי אפשר לומר: תרשמו כלל זה או אחר, ואז תדעו להבחין בהבדל. אין כללים כאלה, אלא אנו לומדים באופן הדרגתי, דרך התפתחות; ואת היכולת להבדיל נכון בין מה ששייך רק לנו לבין זה ששייך כמראה או חיזיון חיצוני לישות אמיתית ניתן לרכוש רק כאשר הצלחנו לעמוד בעינוי המתמשך של פעילויות תת-מודעות קטלניות. אז אנו רוכשים ביטחון מסוים. ואז גם נוצר המצב שבו האדם שחווה חיזיון או אימגינציה יכול לשאול את עצמו: האם אתה יכול לחדור אותו בכוח הראייה הרוחית שלך? אם התמונה נשארת בעינה גם כאשר מופנה עליה הכוח האקטיבי הזה, אז היא עובדה אובייקטיבית. אך אם המבט המרוכז הזה מכבה את המראה, אז זאת הוכחה שהוא שייך רק לאדם עצמו. מישהו שאינו נוקט באמצעי זהירות בתחום הזה יכול לעמוד מול אלפי תמונות אקשיות; אם הוא אינו בוחן אותן כדי לראות אם ניתן להעלים אותן בעזרת מבט אקטיבי ממוקד, התמונות האקשיות שביכולתן לתת כל כך הרבה מידע נחשבות רק לתמונות מתוך טבעו הפנימי שלו עצמו. יכול לקרות, למשל, שאדם כזה אינו רואה דבר חוץ מעצמו, ומחצין את עצמו בתמונות דרמטיות מאוד, שעליהן הוא מאמין שהן משתרעות בכל העולם של אטלנטיס, לאורך דורות של אבולוציה אנושית – אך למעשה, למרות האובייקטיביות המדומה שלהן, הן אינן אלא השלכות של עצמיותו הפנימית.

לאחר שהאדם עבר דרך שער המוות, כבר אינם קיימים המעצורים שדרכם משהו סובייקטיבי שחי בתוכו הופך למראה אובייקטיבי או לאימגינציה. בחיים הרגילים של היום, מה שנחווה באופן תת-מודע, שנשלח למטה על ידי האדם לתוך התודעה התת-מודעת שלו, אינו הופך תמיד לחיזיון ולאימגינציה. הוא הופך לאימגינציה דרך התאמנות נכונה, ולחיזיון במקרה של ראייה רוחית אטוויסטית. כאשר האדם עבר דרך שער המוות, כל פנימיותו הופכת מייד לעולם אובייקטיבי. עולם זה שם והוא פוגש אותו. והקמלוקה במהותה אינה אלא עולם בנוי סביבנו ממה שחי בנפשנו. מצב זה מתהפך רק בדווכאן.

כך אנו יכולים להבין בקלות את מה שנאמר לגבי ההשפעה של הסימפתיה או האנטיפתיה הנוכחות בחזיונות, באימגינציות, באינספירציות ובתחושות מוקדמות: שאלה פועלות בכל המקרים על העולם האלמנטלי האובייקטיבי. על נקודה זו אמרתי: אצל אדם החי בהתגשמותו הפיזית, רק מה שהוא פיתח והפך לחיזיון ולאימגינציה פועל על העולם האלמנטלי. במקרה של האדם המת, פועלים על העולם האלמנטלי הכוחות שהיו נוכחים בתת-מודע שלו, ושתמיד עוברים איתו כאשר הוא עובר דרך שער המוות. כך כל מה שהאדם חווה משפיע לאחר המוות על העולם האלמנטלי. באותה הוודאות שבה עולים בנהר גלים המקציפים את המים, כך גם חוויות תת-מודעות מועברות לאחר המוות לעולם האלמנטלי; באותה הוודאות בה הגלים מתפשטים במעגלים או זרם אוויר עובר ללא הפרעה בדרכו, כך מתפשטים הכוחות הללו בעולם האלמנטלי. לכן עולם זה תמיד מלא במה שעולה מתוך התכנים של התת-מודע שאותם בני האדם לוקחים איתם דרך שער המוות. הנקודה שמעניינת אותנו כאן היא שאנו רוכשים את היכולת ליצור את התנאים הנחוצים כדי לראות ולקלוט את הדברים בעולם האלמנטלי. איננו צריכים להיות מופתעים כאשר הרואה הרוחי מזהה בצורה נכונה את ההתרחשויות בעולם האלמנטלי כפעילויות של המתים. אך כפי שתראו, ניתן – כמובן בתנאים מסוימים – אפילו להתחקות אחרי ההשפעות על העולם הפיזי של חוויות אלו של המתים. כאשר הרואה הרוחי עבר בעצמו דרך כל מה שתארתי, ורכש את היכולת לראות את העולם האלמנטלי, הוא מגיע לאחר זמן מה לנקודה בה הוא עשוי לחוות דברים מוזרים.

נניח שרואה רוחי מתבונן בוורד בעיניו הפיזיות, ומקבל רושם חושי. נניח גם שהוא התאמן כך שהצבע האדום נותן לו חוויה מסוימת של רגש. זה הכרחי, מפני שמבלי זה התהליך אינו יכול להמשיך. אם הצבעים והטונים או הצלילים אינם יוצרים גוונים מוגדרים של חוויה רגשית כאשר הראיה הרוחית מופנית לאובייקט חיצוני, הראייה אינה יכולה להתקדם הלאה. נניח שהוא נותן את הוורד למישהו אחר. אז, אם הוא אינו רואה רוחי, מה שהוא הרגיש ישקע לתוך התת-מודע שלו ויפעל באופן מיטיב או הרסני על בריאותו. אך אם הוא רואה רוחי, הוא יראה איך בדיוק התמונה של הוורד פועלת בתודעתו התת-מודעת. כלומר, תהיה לו אימגינציה של הוורד. בו בזמן הוא יראה איך הרגש שלו לגבי הוורד משפיע, באופן מיטיב או הרסני, על הגוף האתרי או הפיזי שלו. הוא יוכל לראות את הפעולה של כל זה על האורגניזם שלו. כעת, כשיש לו את האימגינציה הזאת מולו, הוא יוכל באמצעותה לפעול בכוח משיכה על הישות שאותה אנו יכולים לכנות הנפש הקבוצתית של הוורד. הוא יוכל לראות את הנפש הקבוצתית של הוורד, כפי שהיא חיה בעולם האלמנטלי.

אך אם הרואה הרוחי ממשיך הלאה – כבר אינו מתבונן בוורד, מסר אותו הלאה, עבר את התהליך הפנימי שלו כאשר הוא התרכז בוורד וחווה את התוצאות של תהליך זה, והגיע לנקודה בה ראה משהו ממנו בעולם האלמנטלי – אז במקום הוורד מופיעה תמונה זוהרת נפלאה השייכת לעולם האלמנטלי. ואז, אם הוא עבר את התהליך עד לנקודה זו, קורה משהו מיוחד. הרואה הרוחי יכול כעת להתעלם ממה שנמצא מולו. הוא יכול לתת לעצמו את ההוראה: אל תסתכל עם הראייה הפנימית שלך במה שנראה כישות אתרית חיה היוצאת אל העולם. אל תתבונן בה! ואז, באופן מוזר, הרואה הרוחי רואה משהו שעובר דרך עיניו ומראה כיצד מהגוף האתרי פועלים הכוחות שבונים את העין. הוא רואה את הכוחות המעצבים השייכים לגופו הפיזי. הוא רואה את העין הפיזית של עצמו, כמו שהוא רואה באופן רגיל אובייקט חיצוני. זה משהו שבאמת יכול לקרות. אנו יכולים לשחזר את הדרך מהאובייקט החיצוני עד לנקודה בה, בחושך פנימי מוחלט – כאשר איננו מאפשרים לאף רושם חושי להיכנס – אנו רואים בתמונה רוחית איך נראית העין. האדם רואה את האיבר הפנימי של עצמו. הוא נכנס לאיזור [ראו בטבלה] שבאמת מעצב בעולם הפיזי: העולם הפיזי היוצר. קודם הרואה הרוחי רואה את העולם הפיזי היוצר כאשר הוא רואה את האירגון הפיזי שלו עצמו. כך הוא עושה שוב את הדרך חזרה לעצמו. מה שלח לתוך העין שלנו כוחות כאלה שאנו רואים אותה פולטת קרני אור, שמבטאים למעשה את ישותה המהותית של הראייה? ואז אנו רואים את העין מוקפת במעין זוהר צהוב. אנו רואים שהוא סגור בתוכנו. זה הפרי של כל התהליך שהביא את האדם בסופו של דבר עד לנקודה זו.

הכוחות שיכולים להגיח מאדם מת עוברים את אותה הדרך. האדם לוקח איתו את התכנים של התודעה התת-מודעת שלו לתוך העולם בו הוא שוכן לאחר שהוא עובר דרך שער המוות. כמו שאנו נכנסים לתוך העין הפיזית של עצמנו, כך הכוחות שיוצאים מהמתים מגיעים מהעולם האלמנטלי בחזרה לעולם הפיזי. אולי האדם המת חווה געגוע מיוחד למישהו שאותו הוא השאיר מאחור. געגוע זה נמצא קודם בתת-מודע. כעת הוא הופך לחיזיון חי, ודרכו הוא פועל על העולם האלמנטלי. מה שכאן בעולם הפיזי היה רק מראה, בעולם האלמנטלי הופך גם לכוח. כוח זה הולך בדרך המתוארת עקב הגעגוע לאדם החי, ואם הנסיבות מאפשרות זאת, הוא יכול ליצור הפרעה מסוימת בעולם הפיזי בקירבת האדם החי, שעשוי לשים לב לצליל של נקישות או למשהו דומה. הצלילים האלה נשמעים כמו כל צליל פיזי. אנשים היו שמים לב לעיתים קרובות יותר לאירועים מסוג זה, שמופיעים באופן המתואר, אילו הם היו יותר ערניים לזמנים המתאימים ביותר להתרחשותם. הזמן בו אנו נרדמים והזמן בו אנו מתעוררים הם המתאימים ביותר, אך אנשים אינם שמים לב לכך; אך למרות זאת, אין הרבה אנשים, אם בכלל, שמעולם לא קיבלו ברגעי מעבר כאלה סימנים מהעולם העל-חושי, החל מרעשים מטרידים ועד למילים שניתן לשמוע אותן.

זה מה שרציתי לתאר היום כדי להראות הן את הממשות של הקשר בין בני אדם לעולם והן את טבעו. מה שקיים באדם במודעות הרגילה המבוססת על עולם החושים האובייקטיבי הוא חסר אונים ואין לו כל קשר אמיתי – אפילו עם עולם חושים זה; אבל מהרגע בו החוויה האנושית יורדת לתת-מודע, נוצר קשר עם מציאויות. חוסר האונים של המודעות הרגילה הופכת לקסם עדין, וכאשר האדם עובר דרך שער המוות ומשתחרר מגופו הפיזי, חוויותיו הופכות לבעלות השפעה בעולם האלמנטלי, ובנסיבות המתאימות הן יכולות להשפיע אף על המישור הפיזי שבו המודעות הרגילה יכולה להבחין בהם.

כאשר הצגתי מה עשוי לקרות, השתמשתי רק בדוגמא הפשוטה ביותר, מפני שעדיף להתחיל עם המקרה הפשוט ביותר. כמובן, בבוא הזמן נמשיך לדון גם בדברים מסובכים יותר, שיכולים להוביל אותנו לקשר אינטימי יותר בין העולם לאנושות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *