העלייה לשמים ולשונות האש – הפנטקוסט

העלייה לשמים ולשונות האש – הפנטקוסט

From: The Festivals and Their Meaning III Ascension and Pentecost

רודולף שטיינר

דורנאך, 7 למאי 1923 GA349/2

תרגם מאנגלית: עלי אלון

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

יש תרגום של אלישע אבשלום מגרמנית של ההרצאה בספר 'עיונים אזוטריים כרך 9' – ראו כאן

באופנים שונים, בהתאם לדתות השונות, מציבה בפנינו האבולוציה הארצית של האנושות תמונות אדירות שלהבנתן אנו זקוקים להכרה אזוטרית.

במשך השנים הכרנו את ארבעת הבשורות (האוונגליונים) דרך הרקע האנתרופוסופי. על מנת שיובהר לנו היום תוכנם העמוק של הבשורות, מקבלים אנו הסבר עליהם דרך התודעה האנתרופוסופית-אזוטרית. בדרך כלל מוצג תוכן זה בתמונות, כי על ידי תמונות ניתן למסור את התוכן בצורה בלתי רציונלית (לא כן הדבר ביחס למושגים ואידיאות). כשאדם קולט מושגים ואידיאות דעתו היא שכשהוא תופס את המושג משקף המושג את תוכנו. כשקולט אדם תמונה, אימגינציה, אין זה כך. התמונה, האימגינציה פועלת בחיות – ברצוני לומר שהיא פועלת באורח חי, כישות חיה, ישות חיה כמו האדם. גם לאחר שמכירים את התמונה מצד זה או אחר – ניתן תמיד להכיר בה צדדים חדשים. ואין להסתפק בכל מיני הגדרות שטחיות, אלא יש להתרומם לאפיונים שונים אשר שואפים להגיע למהות התמונה ורוצים לקרבה במידה הולכת וגוברת להכרת האדם.

היום ברצוני להציב בפניכם שתי תמונות המוכרות לכם היטב ולציין כמה דברים ביחס לתמונות אלה. התמונה האחת מציגה לפנינו את השליחים של כריסטוס ישוע ביום העלייה לשמיים: הם רואים את כריסטוס, כיצד הוא מתרומם לעבר העננים. בדרך כלל מבינות הבריות את התמונה הזאת כך שכריסטוס עלה לשמיים, עזב את האדמה. על ידי כך נותרו השליחים עזובים לנפשם, כשם שגם האנושות הארצית כולה שלמענה עבר כריסטוס את מיסטריית גולגותא, אורה את עצמה עזובה לנפשה לאחר עלותו לשמיים. מה קל להגיע מכאן למחשבה שזה חופף למציאות של מיסטריית גולגותא ולפחות במשמעות מסוימת. אנו הרי יודעים שכריסטוס החליט, דרך מיסטריית גולגותא, לקשר באמת את ישותו המהותית עם ישותה של האדמה. כך שהחל ממיסטריית גולגותא, הווה הוא בקשר מתמיד עם האבולוציה הארצית.

על כן עלולים לראות ניגוד בתמונה הכבירה של העלייה לשמיים, סתירה למה שנקלט דרך ראיה אזוטרית מהמיסטריה בגולגותא, כלומר, ביחס לקשר ולזיקה של כריסטוס עם ישות האדמה והאנושות.

היום ברצוננו לנסות ולהתגבר על הסתירה הזאת, על סמך עובדות רוחיות מהותיות.

התמונה השנייה שברצוני להציב היום בפני נפשותיכם: השליחים מכונסים יחדיו. עברו עשרה ימים מאז העלייה לשמיים. לשונות אש יורדות על ראשו של כל אחד מן השליחים ועל ידי כך חשים הם שיש ביכולתם לדבר בלשונות שונות, בשפות שונות – כפי שנוהגים לקרוא לכך, אך למעשה יש עתה לאל ידם להביא את סודות גולגותא לכל לב אנושי ללא הבדל דת או אמונה.

את שתי התמונות האלה ברצוננו להביא בפני נפשותינו, להסביר ולציין כמה וכמה דברים. אנו יודעים שאבולוציית האדמה החלה מלפני עידן האדמה. אנו יודעים שלהתפתחות האנושות על ה אדמה קדמה האבולוציה של הירח הקדום. ולזו קדמה האבולוציה שעל השמש הקדומה ולזו קדמה האבולוציה שעל שבתאי (סטורן) הקדום – כפי שהראיתי ב'מדע הנסתר'.[1]

יודעים אנו שבמהלך עידן הסטורן הקדום התפתח האדם עד לגוף הפיזי, אך גוף פיזי זה היווה בעת ההיא גוף חום בלבד, כלומר,ציבורת של דרגות חום שונות, פעילויות חום שהתמקמו מסביב לרוחי-נפשי. בהמשך אנו יודעים שהאדם נטל מעין גוף אווירי במהלך עידן השמש הקדומה. ובמהלך עידן הירח הקדום – מעין גוף נוזלי. רק במהלך עידן האדמה קיבל האדם את הגוף הארצי המוצק.

כעת עלינו להתבונן באבולוציית האדמה. עידן האדמה נמשך, כפי שאנו יודעים, שבע תקופות בזו אחר זו. התקופה הראשונה מהווה מעין חזרה על עידן הסטורן הקדום. השניה מהווה חזרה על עידן השמש הקדומה. השלישית, על עידן הירח הקדום – אנו קראנו לה התקופה הלמורית. רק בתקופה הרביעית מתחילה התפתחות האדמה המהותית ואתם יודעים שאנו חיים כעת בתקופה החמישית שלאחריה תבואנה שתיים נוספות: השישית והשביעית.

אמצע עידן האדמה חל באמצע התקופה האטלנטית, כך שהאדמה בזיקתה לחיינו הנוכחיים, עברה כבר את הפסגה, את השיא, את אמצע ההתפתחות שלה. מכך אתם עשויים לראות שהאדמה נמצאת כבר בכיוון יורד של ההתפתחות שלה. על כן – יש לקחת בחשבון שבזמננו אנו, נמצאת כבר האדמה בשפל התפתחותה. לעיתים קרובות אני מבהיר שהדבר אף חופף למסקנות הגיאולוגיה החומרנית של ימינו. אדוארד סואז אמר בספרו 'פנים האדמה' שרגבי האדמה, עליהם דורכים אנו כיום מתייחסים כבר למעשה, לאדמה הנמצאת בתהליך מיתה. בתקופה האטלנטית היתה האדמה באמצע שנותיה, באמצע חייה, היא היתה אז מלאת חיים פנימיים. בעת ההיא לא ניתן היה למצוא על פני האדמה את אותן הצורות שמוצאים בה כיום, כלומר, האבנים השונות המתפוררות. ניתן היה למצוא את המינרלי בתוך הארצי הפעיל, פעיל באותה מידה כמינרלי היום שפעיל הנו בתוך האורגניזם החי. רק בהיות האורגניזם החי חולה – נוצרים משקעים. כשהאורגניזם החי בריא – נוצרים משקעים רק בתוך העצמות, אבל גם בהן קיימים עדיין חיים פנימיים. אין בהם אותו 'מוות' המתפורר כמו אבק, כמו שהסלעים שלנו מתפוררים לאבק. התפוררות זאת מהווה עדות לתהליך המיתה שהאדמה כבר שרויה בו.

כאמור, הגיאולוגיה החומרנית הכללית כבר מכירה בזה. האנתרופוסופיה עשויה להוסיף לזה שמאז אמצע התקופה האטלנטית נמצאת האדמה בתהליך התדרדרות. אך יש לשייך לאדמה את כל מה ששייך לה: את הצמחים, בעלי החיים וקודם כל – את האדם הפיזי. האדם הפיזי שייך לאדמה ובזמן שהאדמה שרויה בתהליך התדרדרות, מצוי גם הגוף האנושי בתהליך התדרדרות זה. במילים אחרות – במילים אזוטריות ניתן לומר שמאז אמצע התקופה האטלנטית, חדל כל זה להתפתח. מה שנוצר בראשונה בתוך גוף החום של הסטורן הקדום – הגוף הפיזי האנושי – נעצר בהתפתחותו באמצע התקופה האטלנטית ולאחר מכן ממשיך בקו יורד לשפל התפתחותו.

כאשר הגיע מועד מיסטריית גולגותא, הגיעה התפתחות ישותו האנושית של האדם והאנושות כולה לכך שעלול היה לקרות שבני האדם לא היו יכולים עוד להיכנס להתגשמות (אינקרנציה) על האדמה ולא היו יכולים לקחת חלק בהתפתחות האדמה השרויה בדרדור. כזה היה הדבר לגבי כדור הארץ כולו והיות וההתפתחות אינה אחידה – הדבר היה קורה אצל עם אחד מוקדם יותר ואצל עם או גזע אחר – מאוחר יותר. אך עלול היה לקרות שבני האדם לא היו יכולים עוד לרדת אל האדמה ולקחת חלק בהתדרדרותה של האדמה. את הדבר הזה ידעו במדרשות של המתקדשים וגם היום ניתן לדעת זאת. בעת שהתחוללה מיסטריית גולגותא, מתנוון היה הגוף הפיזי האנושי, מצוי היה בהתדרדרות כזאת עד כי בני אדם שמצויים היו בהתגשמות בעת ההיא או אחר כך עד למאה הרביעית לספירה, ניצבו בפני הסכנה המאיימת שהאדמה תהיה שרויה בכאוס. וקיימת היתה הסכנה שלא תתהווה עוד האפשרות לרדת מהעולם הרוחי-נפשי וליצור גוף פיזי מתוך האמצעים הארציים-פיזיים. סכנה זו היתה קיימת ולמעשה עלול היה האדם לבגוד בייעודו הארצי.

שיתוף הפעולה שבין הכוחות האהרימניים והלוציפריים הגיע עד לידי כך שהאנושות שעל האדמה צריכה היתה בעצם להיעלם, למות בעת המיסטריה בגולגותא. על ידי מה שהתחולל על ידי מיסטריית גולגותא, נרפאה האנושות מן המוות. הגוף האנושי התרענן, כך שבני האדם יכולים היו לחזור ולעבור את ההתפתחות הארצית, יכולים היו לשוב ולרדת מתוך העולמות הרוחיים-נפשיים ולשכון בגופים פיזיים. זו היתה התוצאה, תוצאת הפעולה המהותית של מיסטריית גולגותא.

לעיתים קרובות אני מציין שפעילות זו מהווה אף תוכנה של סדרת הרצאות אחרת הנקראת: 'מישוע לכריסטוס'. ישנן אמיתות מסוימות שבני אדם רבים רוצים היו שתישארנה בבחינת נעלם, אך יש לדבר עליהן מתוך רגש חובה אזוטרי. המאבק נגד אמיתות אלו רב הוא ביותר. אפשר אף לומר שהשנאה לאנתרופוסופיה מכיוונים מסוימים החלה דווקא מסדרת הרצאות זו. זו היתה התוצאה הממשית מכיוון אחד.

אפשר לבטא עובדה זו גם באורח שונה. בסדרת ההרצאות ההיא, ביטאתי אותה אחרת. מה שברצוני לציין היום – הוא אותו דבר אך מכיוון אחר.

על ידי מיסטריית גולגותא קיבלו כוחות הצמיחה והגדילה של האדם דחף חדש. על ידי כך קרה שנוצרה האפשרות שהאדם יקבל אימפולס לעת שנתו שאם לא כן, לא היה מקבל אותו. כל התפתחותו של האדם מתנהלת לסירוגין במצבים של שינה ובמצבים של עירות. הגוף האתרי והגוף הפיזי נשארים במצב השינה מאחור. האני והגוף האסטרלי נעשים עצמאיים מההירדמות ועד היקיצה. אצל אותם בני אדם המכינים את עצמם בתוכן-נפשי נחוץ ומתאים – קורה וכוח כריסטוס פועל עליהם במצב השינה. על כן אפשר להגיד: הפעילות, ההשפעה של כוח כריסטוס מתבצעת במצב השינה.

כעת – תארו לעצמכם שהשליחים קיבלו ראיה רוחית בעת המצוינת בבשורה באורח תמונתי כעליה לשמיים. באופן זה, בראיה הרוחית שלהם, ראו הם את סוד ההתפתחות האנושית. סודות ההתפתחות האנושית עוברים הרי ליד התודעה הרגילה של האדם ואינם נכנסים לתוכה. התודעה הרגילה של האדם אף אינה יכולה לדעת דבר אודות הדברים החשובים ביותר שמתרחשים. ואכן מתרחשים דברים רבים, אלא שהתודעה הרגילה אינה מודעת לכך. מה שבא לידי ביטוי בסצנה של העלייה לשמיים הוא שהשליחים של כריסטוס הוכשרו בעת ההיא להתחקות אחר דבר משמעותי ביותר שהתרחש מאחורי הפרגוד של אבולוציית האדמה.

הם ראו בתמונה מה היה קורה לאדם אילו לא התקיימה מיסטריית גולגותא. באופן רוחי ריאלי התייצב לפניהם מה שעלול היה לקרות. הביטו רבותי, וראו מה היה קורה: הגופים האנושיים היו נכנסים כה עמוק לארצי, עד כי עתיד האנושות שרוי היה בסכנה. דבר זה עלול היה לקרות לגופי אנוש.

האתרי המצוי באדם, הגופי האתריים, היו נמשכים על ידי כוח משיכת מהות האתרי שבהם. כי גופו האתרי של האדם שואף לעבר השמש ולא לכיוון האדמה. המבנה שלנו כבני אדם, הוא כזה שלגוף הפיזי שלנו כובד ארצי ולגוף האתרי – קלות שמשית. הגוף האתרי שואף ונמשך בלי הרף לשמש. אילו היה קורה לגוף הפיזי האנושי מה שעלול היה לקרות לולא מיסטריית גולגותא – כי אז נסחפים היו הגופים האתריים האנושיים אחר הדחף שלהם – להימשך אל השמש והאנושות חדלה היתה להתקיים כאנושות ארצית על האדמה.

כפי שמציינים היינו כאן לעיתים קרובות, אנו יודעים שהשמש מהווה היתה משכנו של כריסטוס עד למיסטרית גולגותא. ובכן – גופו האתרי של האדם שואף הרי אל כריסטוס ונמשך אל השמש. וכעת תארו לעצמכם את תמונת יום העלייה לשמיים: לפני עיניהם הרוחיות של השליחים מתרומם כריסטוס למעלה, כלומר, לפני העיניים הרוחיות – רואים השליחים שהאתרי של האדם שואף כלפי מעלה ומתאחד עם הרוח, עם האימפולס של כריסטוס. בתקופת מיסטרית גולגותא ניצב האדם בסכנה שהגוף האתרי שלו יעלה לשמש, אבל כריסטוס עוצר מכך. את התמונה הזאת יש להבין במשמעותה הנכונה. כי תמונה זו מהווה בעצם אתראה. כריסטוס מאוחד עם האדמה, אך אימפולס כריסטוס הוא שמחזיק את האדם על האדמה. השליחים רואים בעין-נפשם, בתמונה של העלייה לשמיים, מה היה קורה אילו לא התרחשה מיסטרית גולגותא.

תארו לעצמכם מה היה קורה לולא היתה מתקיימת מיסטרית גולגותא ומתי מספר היו ניחנים בראיה רוחית, כשליחים באותו פרק זמן, והיו רואים שהגופים של בני האדם עוברים מהאדמה אל השמש. הם היו יודעים: זוהי דרכם של הגופים האתריים. כל מה שהוא אתרי-ארצי באדם מתרחק אל השמש.

ברם – מיסטרית גולגותא התרחשה. כריסטוס מציל עבור האדמה את מה ששואף אל השמש וכאן רואים אנו שכריסטוס נשאר קשור לאדמה, שהוא עוצר את הנמשך לשמש. מה מתרחש כאן? כריסטוס מציב מאורע קוסמי בתוך ההתפתחות הארצית. כריסטוס יורד ממרומים רוחיים ומתקשר עם האנושות בהוותו בתוך האדם ישוע מנצרת. הוא עובר דרך מיסטרית גולגותא ומאחד את התפתחותו הוא עם התפתחות האדמה. מעשה זה, פעילות זו – התחוללה עבור האנושות כולה.

קלטו זאת באורח נכון: מיסטרית גולגותא התרחשה בשביל האנושות כולה. מבטו של הרואה הרוחי רואה תדיר שהכוחות האתריים של האנושות שואפים אל כריסטוס ברצותם להתאחד עמו.

אבל כריסטוס עוצר בעדם ומחזיקם בהתפתחות האדמה. כך הדבר ביחס לאנושות ועתה עלינו לחשוב על הדבר הבא: נניח, שרק קומץ קטן של בני אדם מסוגל היה לרכוש לעצמו את הכרת העובדות הללו הקשורות למיסטרית גולגותא ועקב כך נהיה שחלק גדול מהאנושות אינו מכיר במשמעות המאורע בגולגותא. ואמנם כך המצב במציאות (רבים אינם מכירים בכך). האדמה היתה מאוכלסת במספר רב של אנשים שאינם מכירים בכך. ומהי התייחסותם לאותם אנשים שמכירים בו? או במילים אחרות – כיצד מתייחסים מיסטרית גולגותא ומעשהו של כריסטוס לאותם בני אדם?

מעשהו של כריסטוס בגולגותא הוא מעשה אובייקטיבי ואינו תלוי, במשמעותו הקוסמית, במה שחושבים עליו או מאמינים בני האדם. זוהי עובדה אובייקטיבית, מהותית, כמו שהיא לעצמה. כשהתנור חם אין הוא מתקרר אף כשמספר רב של אנשים חושבים שהוא קר. מיסטרית גולגותא מהווה הצלה, הצלת האנושות מהתפרקות הגוף הפיזי ואין זה חשוב מה חושבות הבריות על כך ואם מאמינות הן בכך או לא. מיסטרית גולגותא התקיימה עבור האנושות כולה. וגם בשביל אלו שאינם מאמינים בכך. יש להבין זאת בבהירות.

מיסטרית גולגותא התקיימה, התחוללה, על מנת להסב לגוף האנושי כוחות חדשים רעננים. לרענן אותו באותה מידה שזקוק הוא לה. דבר זה התחולל. על ידי כך התאפשר שבני האדם יוכלו למצוא גופים על האדמה שעמם יהיה לאל ידם להיכנס להתגשמות גם בעתיד הרחוק. על ידי כך מתנסים בני האדם, בתור ישויות נפשיות רוחיות, בתוך הגופים הארציים הצעירים. הם יכולים לחזור ולהופיע על האדמה. אימפולס כריסטוס יכול להתפרש על מצב הערנות, אבל משמעותו של אימפולס כריסטוס צריך להתקיים גם עבור הרוחי שבאדם ולא רק עבור הגופני. אך אין הוא יכול להתפשט אל מצב השינה אם אין ביכולתה של הנפש לקבל בתודעה את אימפולס כריסטוס!

ברצוננו לומר: מיסטריית גולגותא היתה קיימת עבור מצב הערנות של האדם גם אם לא היו בני האדם תופסים מהותה בהכרתם. אך אילו כך היה הדבר – לא היתה מתקיימת מיסטריית גולגותא עובר מצב השינה. התוצאה מכך היתה כדלהלן: בני האדם היו ממשיכים לרדת להתגשמות – שוב ושוב, אלא שהיו ישנים עד כדי כך שהיו מאבדים את הקשר עם כריסטוס – אם לא היו רוכשים לעצמם את ההכרה במיסטריית גולגותא.

וכאן מצוי לפניכם ההבדל המתייחס לכל אלה שאין ברצונם לדעת דבר ביחס למיסטריית גולגותא – והוא נוגע לסיגול החיים הארציים לגופיהם. כריסטוס ביצע את המעשה הארצי שלו: הוא עשה זאת גם בשביל עובדי האלילים שאמונתם בו מועטת ביותר. אך בשביל הרוחי-נפשי של האדם נחוץ שכריסטוס יוכל לחדור עמוק לנפש האדם גם במצבי השינה. לשם כך נחוץ שהאדם יכיר במודעות את תכולתה של מיסטרית גולגותא. תוצאה רוחית אמיתית ממיסטריית גולגותא יכולה להתהוות אך ורק מהכרה אמיתית ביחס לתוכנה. על כן, על האנושות להכיר את הגוף האתרי המתרומם אל השמש שבעצם רוצה לחמוק אל השמש, אבל כריסטוס עוצר בעדו ואוחז בו. אך הישות הנפשית-רוחית של האדם – האני והגוף האסטרלי שלו צריכים לקבל, לקלוט לתוכם, את אימפולס כריסטוס. עליהם להכין עצמם דרך התודעה, במצב ער, במצב שבין העירות והשינה.

כך ניתן לומר שאנו מציבים את התמונה של העלייה לשמיים לפני נפשותינו. השליחים, בהיותם רואים רוחיים, רואים את הגופים האתריים של בני האדם בעלותם לשמש. כריסטוס מתלכד עם השאיפה הזאת ועוצר בעדה. זוהי תמונה נהדרת וכבירה: הצלת הפיזי אתרי באדם – על ידי כריסטוס, בתמונה של העלייה לשמיים.

אך בעת ובעונה אחת נסוגים השליחים לאחור. הם מתבוננים. הם חושבים – הואיל ובנפשם חיה ההכרה: כל זה התקיים עבור הפיזי-אתרי של האנושות, אך מה יהיה ביחס לרוחי-נפשי? מאין יקבל האדם את העוצמה לקלוט לקרבו את האימפולס הנפשי-רוחי של כריסטוס – לתוך האני והגוף האסטרלי שלו? אימפולס כריסטוס התרחש על האדמה דרך מיסטריית גולגותא, כך שאפשר לתפוס מהותו דרך כוחות התודעה בלבד. שום כוח הכרה חומרני, שום מדע חומרני אינו יכול להבין אותו. כאן חייבת הנפש לרכוש לעצמה את כוח התודעה הרוחית, את כוח ההתבוננות הרוחית, את כוח התחושה הרוחית על מנת להבין את אימפולס כריסטוס בהתלכדו בגולגותא עם האימפולסים של האדמה.

על מנת שהדבר יוכל לקרות – הגשים כריסטוס את המעשה שלו בגולגותא. הוא הגשים אותו באורח כזה שעשרה ימים לאחר המאורע של העלייה לשמיים, העניק לבני האדם את האפשרות להתלכדות הרוחי-נפשי שלהם עם אימפולס כריסטוס. התאחדותו עם האני והגוף האסטרלי של בני האדם זוהי תמונת הפנטקוסט – חדירת הרוחי נפשי בכוח המבין את מיסטריית גולגותא – זוהי שליחותה של הרוח הקדושה. כריסטוס הגשים את מעשהו עבור האנושות כולה. לאדם, כפרט, שצריך להבין זאת, לאינדיבידואל – שלח את הרוח כדי שהנפשי רוחי של האדם היחיד יוכל לרכוש גישה למעשה עבור האנושות כולה (שהתרחש עבור האנושות כולה). על האדם לרכוש לעצמו את ה רוח ובאורח פנימי רוחי-נפשי לרכוש לעצמו, דרך הרוחי, את המיסטריה של כריסטוס. שתי התמונות ניצבות בתולדות האבולוציה, האחת מאחרי רעותה באורח כזה שתמונת העלייה לשמיים דוברת אלינו: עבור הגוף הפיזי והאתרי התחוללה מיסטריית גולגותא באורח כלל אנושי. האדם כפרט צריך להפרותה בשביל עצמו, כך שיקלוט לפנימו את הרוח הקדושה. ועל ידי כך נעשה אימפולס כריסטוס אינדיבידואלי בשביל כל אדם ואדם. כעת אנו יכולים להוסיף דבר לאפיון התמונה של העלייה לשמיים. השקפות רוחיות כגון אלה שהיו אצל השליחים ביום העלייה לשמיים מתייחסות בעצם לדבר אחר המצוי אצל האדם במצב תודעה זה או אחר. הרי אתם יודעים שלאחר המוות רואה האדם את התבדלותו של גופו האתרי. עם המוות שם הוא בצד את גופו האתרי. במשך ימים מספר מחזיק הוא עדיין בגופו האתרי ולאחר מכן מתפוגג הגוף האתרי ולאמיתו של דבר – מתלכד עם השמש.

ההתפוגגות הזאת לאחר המוות מהווה התלכדות עם השמש הזורם דרך המרחב. האדם רואה בגוף האתרי המתרחק הזה את כריסטוס, אותו כריסטוס שנעשה לו למציל ישותו הארצית לעתיד. בעצם רואה לפני נפשו כל אדם שמת – את התמונה של העלייה לשמיים – מאז מיסטריית גולגותא. השליחים, במצבם הנפשי המיוחד, ראו זאת כבר באותו יום. אבל לאותו אדם הקולט לפנימו את סוד הפנטקוסט (שבועות), המאפשר לרוח הקדושה להתקרב אליו – עבורו מהווה התמונה הזאת נחמה מרבית. הוא צופה ורואה את כל האמת של מיסטריית גולגותא והתמונה מהווה לו נחמה. היא דוברת אליו: אתה יכול לבטוח בהמשך אבולוציית האדמה בכל החיים הארציים הבאים שלך, הואיל וכריסטוס נעשה – דרך מיסטריית גולגותא – למציל אבולוציית האדמה. לאותו אדם שאינו מחדיר לאני ולגוף האסטרלי שלו את ההכרה, את התחושה ואת התוכן של מיסטריית גולגותא – לאותו אדם מהווה התמונה טענה, תוכחה מתמשכת עד הכירו בכך שגם הוא חייב ללמוד להבין את מיסטריית גולגותא. זוהי מעין אתראה לאחר המוות: עבור החיים הארציים הבאים תשתדל לרכוש לעצמך כוחות כאלה על מנת שתוכל להבין את מיסטריית גולגותא.

טבעי הדבר שלעת עתה מהווה תמונת העלייה לשמיים אתראה בלבד. כי בני האדם יכולים להשתדל ולהשתמש באותם הכוחות בחיים הארציים הבאים על מנת לרכוש לעצמם הבנה ביחס למיסטריית גולגותא.

כעת אתם רואים איזה הבדל קיים בין אותם בני אדם המודעים בכל כוח התחושה והאמונה וההכרה למיסטרית גולגותא ולבין אלה שאינם מודעים לה. מיסטרית גולגותא התרחשה עבור כל האנושות באשר לגוף הפיזי והאתרי. שליחות הרוח, סוד הפנטקוסט דובר: הנפשי והרוחי של האדם יכולים ליהנות מפירות מיסטרית גולגותא בהתרומם האדם להכרה, לתודעה אמיתית בקשר לתכולתה.

היות וניתן להבין את תוכנה של מיסטרית גולגותא אך ורק בהכרה רוחית ולא בהכרה חומרית, אפשר לומר שאת חג השבועות האמיתי אפשר להבין רק אז, כאשר בני האדם יבינו ששליחות הרוח מהווה דרישה לכל האנושות להתרומם אל הכרת הרוח. רק על ידי הכרת הרוחי אפשר להבין את מיסטרית גולגותא.

במהות סוד השבועות קיימת דרישה והיא שיש להבין זאת! שדבר זה התרחש עבור כל בני האדם וזהו פענוח סוד העלייה לשמיים. שני הדברים הללו ניצבים זה מאחורי זה כאינטרפרטציה הכריסטיאנית של האבולוציה האנושית. זהו גילוי רז העלייה לשמיים – כריסטוס הגשים את המעשה עבור האנושות כולה. ודבר השבועות מהווה דרישה ליחיד, לפרט, לקלוט לפנימו את מיסטרית גולגותא.

ניתן לומר שזהו עצם קיומה של האנתרופוסופיה שברצונה להגיע להבנה אמיתית ביחס לסוד השבועות בהקשרו להתגלות העלייה לשמיים. והנה חשים אנו: האנתרופוסופיה ניצבת לפנינו כמו מבשרת את חגי האביב ואנו מקבלים גוון חדש שזקוקים אנו לו, גוונים חדשים שהאנתרופוסופיה לובשת למעננו. את זה צריך היה לומר כדי שתיווצר אווירה אנתרופוסופית הולמת שתביע את ההרגשה הנאותה לחג העלייה לשמיים ולחג השבועות.

התמונות הניצבות בפני נפש האדם לעת החגים הללו דומות ליצורים חיים, לישויות חיות. נוכל להתקרב לתוכנם ולהכירו אם בני האדם יחזרו ויתעלו וימלאו את השנה בהבנה רוחית ביחס לחגים והשנה תיטול אז תוכן ממשי-קוסמי-רוחי. האדם ילמד, בהיותו על האדמה, לחיות גם את ההוויה הקוסמית.

ברצוני לומר שכאשר חשים את חג השבועות באורח נכון, יוצא האדם החוצה למקום בו צומחים ונפתחים הפרחים בהשפעת השמש. נפקחים תחת האתרי-אסטרלי. ואז יש לאל ידו של האדם לחוש את ההשתקפות הארצית באדמה, שופעת הפרחים, המתכנסים בתמונת העלייה לשמיים של כריסטוס ולשונות האש שמעל לראשי השליחים.

הפרח הנפקח לשמש עשוי להוות לסימבול ללב האדם שנפקח. ואשר יורד מהשמש כדי להעניק לפרח את כוח הפריחה הנחוץ לו – עשוי להוות סימבול ללשונות האש שירדו על ראשי השליחים.

באותו כוח הנובע מהבנת החגים, מהתבוננות בחגים – יכולה האנתרופוסופיה לפעול על לבבות בני האדם ולהוסיף לאווירה שהיא האווירה הנאותה בימי אביב אלה.

————————————–

  1. יצא בעברית בהוצאת תלתן – ראו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *