העולם האסטרלי
רודולף שטיינר
GA 107
שלוש הרצאות מאת רודולף שטיינר שניתנו בברלין, באוקטובר 1908. (ההרצאה הראשונה, השנייה והרביעית מתוך סדרה של 19 הרצאות שפורסמו בגרמנית תחת הכותרת Geisteswissenschaftliche Menschenkunde (“ידע האדם במדע הרוח”)
תרגום מאנגלית תוך השוואה עם המקור בגרמנית: מרים פטרי
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה מספר 2
כמה ממאפייני העולם האסטרלי
ברלין, 21 באוקטובר 1909
הרצאה זו נועדה להיות חלק מפעילויות ההכנה לקראת האסיפה הכללית שלנו, ומטרתה להראות שמדע הרוח – או מדויק יותר, הדרך הרוחנית הייחודית להתבונן בעולם המשמשת כבסיס למדע הרוח – נמצא בהסכמה ובהרמוניה מלאה עם ממצאים מסוימים של מדע הטבע החיצוני. כפי שניתן לראות במיוחד בהרצאות הפתוחות לקהל הרחב, אין זה קל עבור האנתרופוסוף לפגוש הבנה מלאה מצד קהל שלא עבר כל הכנה. כאשר מדע הרוח מוצג בפני ציבור שלא עבר הכנה, האנתרופוסוף חייב להיות ער לכך שלגבי דברים רבים הוא מדבר שפה שונה לחלוטין מזו של אנשים שעד כה לא שמעו בכלל, או שמעו רק בצורה שטחית, על הידע שעליו מתבססת התנועה המדעית-רוחית.
יש צורך בהעמקה מסוימת כדי למצוא את ההתאמה, את ההרמוניה, בין מה שאפשר להציג בקלות כה רבה היום במדע הרגיל, במחקר הפיזי, לבין מה שאנו מקבלים דרך הידע של התודעה הרוחנית, הגבוהה יותר, העל-חושית. עלינו ללמוד בהדרגה לראות שוב את ההרמוניה ביניהם. ואז נגלה איזו התאמה יפה קיימת בין מה שאומר החוקר הרוחי לבין העובדות אותן מציג החוקר הפיזי. אנחנו לא צריכים לשפוט בחומרת יתר את אלה שאינם יכולים להבין את האנתרופוסופים, מפני שחסרה להם כל ההכנה הנדרשת כדי להבין את התוצאות של המחקר הרוחי. ברוב המקרים, הם לא יכולים להימנע מלהבין לא נכון את מה שהאנתרופוסוף מתכוון לומר – גם מבחינת המילים וגם מבחינת הרעיונות. לכן, בחוגים רחבים יותר, ניתן להגיע להבנה גדולה יותר של מדע הרוח רק אם נדבר בצורה לגמרי גלויה מנקודת מבט רוחנית, אפילו בפני ציבור שלא עבר כל הכנה.
ואז, בין כל האנשים האלה שלא עברו כל הכנה, יהיו רבים שיאמרו: “כל אלה שטויות, פנטזיות, המצאות בלתי הגיוניות!” אך תמיד יהיו כמה שמתוך צורך נפשי פנימי יתחילו לחשוד שאולי בכל זאת יש משהו בדברים האלה. הם ימשיכו לחפש, ובהדרגה ילמדו להכיר את העובדות. עלינו ללמוד להתקדם בסבלנות, ולמעשה זאת גם המטרה שלנו. יהיה זה דבר טבעי אם חלק גדול מהאנשים שבאים לשמוע הרצאה על מדע הרוח מתוך סקרנות לאחר מכן ישמיעו בקלות דעה כגון: “זאת סתם כַּת שמפיצה את השטויות שלה!” אבל כאשר אנחנו מודעים לקשיים, אנחנו נחכה בסבלנות ובשלווה שתתרחש הבחירה. יהיו אנשים בקהל שימצאו את הדרך, וייצרו גרעין שדרכו מדע הרוח יזרום בהדרגה לכל חיינו.
נביא היום דוגמה מיוחדת כדי להראות באיזו קלות יכולים להבין תלמידי מדע הרוח, שכבר התרגלו לחשוב ולחיות במושגים שאותם מעורר מדע הרוח, גם את הממצאים המסובכים ביותר של החקירה החושית-פיזית. התלמיד יהיה יותר ויותר מודע לכך שככל שהוא יתקדם, הוא יבין יותר עד כמה מדע הרוח יכול לשמש כבסיס טוב לכל ידע עולם. הבנה זו תתן למחפש את השלווה הנדרשת כדי להתמודד עם הסערות המשתוללות נגד מדע הרוח מפני שמדע הרוח מדבר בשפה זרה. ואם תהיה לנו הסבלנות לחזק את היסודות שלנו בהרמוניה זו, נוכל לקבל יותר ויותר ביטחון. ואז, כשאנשים אומרים: “מה שאתם מספרים לנו אינו תואם את המחקרים הכי בסיסיים של המדע!” האנתרופוסוף יענה: “אני יודע שדרך מה שמדע הרוח יכול לתת, ניתן למצוא הרמוניה מלאה עם כל העובדות הללו, גם אם אי אפשר אולי להגיע להבנה כזו בִּן רגע.”
כדי להמשיך לחזק את המודעות לכך, נציב כעת מול נפשנו היבט מיוחד. לאחר שתלמיד מדע הרוח חי במשך תקופה מסוימת בהשקפת העולם הרוחנית, הוא מתרגל לדבר על גוף פיזי, גוף אתרי וגוף אסטרלי. הם הופכים למושגים נגישים עבורו, שיכולים להוביל אותו בחיפושו אחר ידע עולם לגבי דברים חיצוניים. בהדרגה, עליו להתרגל לראות את ההבדלים בטבעם הפיזי של האובייקטים שנמצאים סביבו. הוא מסתכל על אבן ואינו אומר: “האבן מורכבת מחומרים מסוימים, גם גוף האדם מורכב מאותם החומרים, ולכן אני יכול להתייחס לגוף האדם בדיוק כמו לאבן.” כי אפילו גוף הצמח שונה לחלוטין, למרות שהוא מורכב מאותם האלמנטים הפיזיים כמו האבן. לצמח יש גוף אתרי, וגופו הפיזי של הצמח היה מתפרק אילו הגוף האתרי לא היה חודר אותו בכל חלקיו. לכן, מדען הרוח אומר: הגוף הפיזי של הצמח היה מתייבש ומתפורר אילו הגוף האתרי לא היה שומר אותו חי, ולא היה נלחם נגד התפוררות זו. אנו יודעים שהצמח הוא שילוב של העקרונות של הגוף הפיזי והגוף האתרי.
הדגשנו לעיתים קרובות שהעיקרון הבסיסי ביותר של הגוף האתרי הוא השחזור.[1] ישות הפועלת רק מתוך עקרונות פיזיים ואתריים מביאה לידי ביטוי את עיקרון השחזור. אנו רואים עדות חזקה לכך בצמח: אנו רואים איך מתפתחים העלים זה אחר זה, הודות לעובדה שהגוף הפיזי של הצמח חדור על ידי הגוף האתרי, ובגוף האתרי שולט עיקרון השחזור. נוצר עלה, ועוד עלה, ועוד עלה. עלים מתווספים זה לזה בחזרתיות בלתי פוסקת. וגם כאשר הצמח מגיע למעין סיום, עדיין שולט בו עיקרון השחזור. אנו רואים בצמח מין כתר של עלים היוצרים את עלי הגביע של הפרח. למרות שיש להם צורה שונה מזו של שאר העלים, אפשר להרגיש שהם שחזור של אותם העלים בצורה שונה במעט. לכן נוכל לומר שעלי הגביע הירוקים, שם למעלה במקום בו הצמח מסתיים, מהווים מעין שחזור. ואף עלי הכותרת של הפרח בעצמם הם שחזור. זה נכון שיש להם צבע אחר, אבל במהות הם עדיין עלים, עלים שעברו טרנספורמציה ניכרת.
בעבודתו הגדולה אודות ממלכת הצמחים, גתה הראה לא רק שעלי הגביע ועלי הכותרת של הפרח הם עלים שעברו טרנספורמציה, אלא שגם האבקן והעֵלִי הם סוג של חזרה שעברה מטמורפוזה. אך מה שפוגש אותנו בצמח איננו רק חזרתיות. אילו היה פעיל רק העיקרון האתרי הבסיסי, הצמח לעולם לא היה מגיע לשום סיום. הגוף האתרי היה חודר ועובר דרך הצמח מלמטה למעלה, עלים היו מתפתחים זה אחר זה, והתהליך לא היה נגמר לעולם. אז מה גורם לפרח להגיע לסופו, מה גורם לו לסיים את קיומו ולהתחיל לשאת פרי כדי ליצור צמח חדש? העובדה שבאותה המידה בה הצמח גדל כלפי מעלה, לקראתו מלמעלה, סגור בתוך עצמו, הגוף האסטרלי של הצמח. לצמח כשלעצמו אין גוף אסטרלי משלו, אך כאשר הוא צומח למעלה, בא לפגוש אותו מלמעלה הגוף האסטרלי הצמחי. והוא זה שמביא לסיומו את מה שהגוף האתרי היה ממשיך לבנות תוך כדי שחזור נצחי. הוא זה שגורם לטרנספורמציה של העלה הירוק לגביע, עלה כותרת, אבקן ועלי.
אנו יכולים לומר שבפני הראייה הרוחית, הצמח גדל לכיוון החלק הדומה בו לנפש, לכיוון החלק האסטרלי שלו, אותו חלק שגורם למטמורפוזה. הסיבה לעובדה שהצמח נשאר צמח, ולא עובר לתנועה רצונית או לתחושה או לחוויה, היא שהגוף האסטרלי, שפוגש את הצמח שם למעלה, אינו לוקח שליטה פנימית על האיברים. הוא רק נוגע בהם מבחוץ, פועל עליהם מלמעלה. ברגע שהגוף האסטרלי אוחז באיברים מבפנים, הצמח הופך לחיה. זה כל ההבדל. אם ניקח עלה של צמח, נוכל לומר: גם בעלה של הצמח פועלים ביחד הגוף האתרי והגוף האסטרלי, אבל הגוף האתרי ידו על העליונה. הגוף האסטרלי אינו יכול להושיט את מחושיו פנימה; הוא פועל מבחוץ.
אם אנו רוצים לתאר זאת מנקודת מבט רוחנית, אנו יכולים לומר: מה שנמצא בפנים אצל החיה, מה שהחיה חווה בתוכה כהנאה וצער, שמחה וכאב, אימפולס, תשוקה ואינסטינקט, לא קיים בתוך הצמח באופן פנימי, אלא יורד אליו ללא הרף מלמעלה. זה משהו ששייך לגמרי לטבע הנפשי. ובעוד שהחיה מפנה את עיניה החוצה, נהנית מהסביבה שלה, מכוונת את חוש הטעם שלה כלפי חוץ, ומתענגת כאשר מתקרבת אליה הנאה כלשהי, כלומר חווה הנאה פנימית, חוקר רוחי יכול לומר שהישות האסטרלית של הצמח גם חווה שמחה וכאב, הנאה ועצב, אבל תוך כדי שהיא מתבוננת למטה על מה שהיא יצרה. היא מתענגת על הצבע האדום של הוורד, ועל כול מה שבא לקראתה. וכאשר הצמחים יוצרים עלים ופרחים, נפש-הצמח חודרת וחשה את כל זה כשהיא מתבוננת למטה. אז מתרחשת מעין שיחה בין החלק הנפשי הצמחי שיורד לבין הצמח עצמו. עולם הצמחים קיים למען האושר – ולפעמים גם הכאב – של החלק הנפשי שלו. אנו יכולים לראות באמת חוויה של שיחה בין מרבד הצמחים המכסה את האדמה והאסטרליות של האדמה שעוטפת את הצמחים ומהווה את טבעה הנפשי.
זה שפועל על הצמחים מבחוץ אוחז בטבע הנפשי של החיה מבפנים, והופך אותה לחיה מלכתחילה. אך יש הבדל חשוב בין הטבע הנפשי האקטיבי באסטרליות של עולם הצמחים לבין האסטרליות בחיי החיה. אם אנו חוקרים בראייה רוחית את מה שפועל כאסטרליות על הצמח, אנו מוצאים בטבע הנפשי של הצמחים מספר כוחות, שלכולם יש תכונה מסוימת. כאשר אני מדבר על הטבע הנפשי של הצמח, על האסטרליות שחודרת את האדמה ומשחקת תפקיד בטבע הנפשי של הצמחים, יש להבין בצורה ברורה שנפשות-צמחים אלה אינן חיות באסטרליות שלהן כמו למשל הישויות הפיזיות על האדמה.
נפשות הצמחים יכולות לחדור זו את זו, כך שהן זורמות כאילו באלמנט נוזלי. אך יש להן מאפיין ייחודי: הן מפתחות כוחות מסוימים, וכל הכוחות האלה זורמים לכיוון המרכז של הפלנטה. בכל צמח פועל כוח שזורם מלמעלה למטה ושואף להגיע למרכז האדמה. זה הכוח שמסדיר את הכיוון בו גדל הצמח. אם מאריכים את הציר של הצמח, מגיעים למרכז האדמה. זה הכיוון שהצמח מקבל מהטבע הנפשי שלו שבא מלמעלה. אם אנו חוקרים את הטבע הנפשי של הצמח, אנו מגלים שתכונתו החשובה ביותר היא שפועלים בו כוחות שכולם שואפים להגיע אל מרכז האדמה.
המצב שונה כאשר אנו מתבוננים באסטרליות סביב האדמה שלנו ששייכת לטבע החייתי. הטבע הנפשי של הצמח כשלעצמו אינו מסוגל ליצור חיים של חיה. כדי ליצור את טבע החיה נדרשים כוחות נוספים שיחדרו את האלמנט האסטרלי. אם כן, החוקר הרוחי יכול להבחין דרך התבוננות באסטרליות האם סובסטנציה אסטרלית מסוימת תוביל להתפתחות של צמח או להתפתחות של חיה. אפשר לראות זאת בספרה האסטרלית, כי כל האסטרליות שמתגלים בה רק כוחות הזורמים אל מרכז האדמה, או אל המרכז של פלנטה אחרת, תיצור התפתחות של צמח. אך אם מופיעים כוחות שעומדים בזווית ישרה כלפי הכוחות הקודמים, ונעים במוֹבִּילִיּוּת בלתי רגילה סביב הפלנטה לכל כיוון במעגלים בלתי פוסקים, אז מדובר באסטרליות שונה, שיוצרת חיים של חיה. בכל נקודה שתתבוננו בה, תגלו שהאדמה מוקפת בכל מצב ובכל כיוון וגובה על ידי זרמים. אילו היינו מאריכים אותם, הם היו יוצרים עיגולים הזורמים סביב האדמה. אסטרליות זו נמצאת בהרמוניה עם האסטרליות של הצמח. הן חודרות זו את זו, אך למרות זאת נשארות מובדלות. הן שונות בתכונותיהן הפנימיות. כלומר, באותו המקום על פני האדמה, יכולים לזרום זה דרך זה שני הסוגים של אסטרליות. אם רואה רוחי בוחן מקום מסוים במרחב, הוא מגלה שני סוגים של כוחות שחוצים זה את זה: כוחות ששואפים להגיע רק למרכז האדמה, וכוחות אחרים שמקיפים את האדמה במעגלים ושחוצים את הכוחות הראשונים. על הכוחות מן הסוג השני יודע הרואה הרוחי שהם מכילים את המקור לחיי החיות.
החוקים השולטים בעולם האסטרלי, כולל החוקים של המרחב, שונים לחלוטין מהחוקים של העולם הפיזי. כאשר נציג מחר כמה מההיבטים של תפיסת המרחב בארבעה מימדים,[2] תוכלו להבין עוד יותר טוב את העובדות האוקולטיות אותן אתאר. מתוך העובדות האוקולטיות הללו, אנו רוצים היום לציין רק עוד תכונה אחת המאפיינת את אסטרליות החיות.
כשמתבוננים בגוף פיזי, בין אם הוא שייך לחיה או לצמח, עלינו לראות אותו כמשהו בעל מקום מוגדר במרחב, ואיננו יכולים לחשוב ששייך אליו גוף אחר שמופרד ממנו במרחב. במקום בו יש מופרדות או ניתוק במרחב, עלינו לדבר על גופים שונים. מדובר בגוף אחד אך ורק כאשר יש קשר במרחב. אין זה כך בעולם האסטרלי, ואין זה כך בייחוד בעולם האסטרלי שיכול ליצור את ממלכת החיות. שם, העובדה היא, שמבנים אסטרליים מופרדים במרחב, יכולים עדיין ליצור שלם אחד. יכול להיות מבנה אסטרלי במקום מסוים במרחב, ובמקום שונה לחלוטין יכול להיות מבנה אסטרלי אחר, ולמרות שאין ביניהם אף חוט שמחבר ביניהם במרחב, שני מבנים אלה יכולים להיות שייכים לישות אחת. כן, שלושה, ארבעה, חמישה מבנים כאלה שמופרדים במרחב יכולים להיות קשורים ושייכים לישות אחת. ויכול לקרות אפילו הדבר הבא:
נניח שישנה ישות אסטרלית שלא התגשמה פיזית באף מקום, ואז אתה מוצא ישות אחרת, ששייכת לישות הראשונה. כעת אתה מתבונן בישות הראשונה, ומגלה שמתרחש בה משהו שניתן לראות בו מעין צריכת מזון, כי חומרים מסוימים נקלטים, ואחרים נפלטים החוצה. ובעוד שאתה רואה זאת באחת הישויות, אתה יכול לראות שבישות השנייה, שמנותקת במרחב מהראשונה, מתרחשים תהליכים אחרים שחופפים למה שהתרחש בראשונה בעת צריכת המזון. מצד אחד, ישות אחת אוכלת, ומצד שני, הישות השנייה חווה את הטעם, ולמרות שאין חיבור במרחב, התהליך במבנה אחד חופף לחלוטין לתהליך במבנה השני. אם כן, מבנים אסטרליים מופרדים לגמרי במרחב יכולים להשתייך זה לזה מבחינה פנימית.
למעשה, מאות מבנים אסטרליים שנמצאים במרחב במרחק רב זה מזה יכולים להיות תלויים זה בזה, כך שאף תהליך אינו יכול להתרחש באחד מהם מבלי שיתרחש תהליך מקביל בשאר המבנים. כאשר הישויות מתגשמות בגוף פיזי, עדיין ניתן למצוא הדים של תכונה אסטרלית זו. בוודאי שמעתם על ההקבלות המדהימות שיכולות להופיע אצל תאומים. זאת משום שהם נשארים מחוברים בגוף האסטרלי שלהם, למרות שהם מופרדים במרחב דרך התגשמותם הפיזית. כאשר קורה משהו בגוף האסטרלי של אחד התאומים, הדבר אינו יכול להתרחש לבד, אלא מתבטא גם בחלק האסטרלי של השני. התכונה הזאת, התלות ההדדית בין דברים לגמרי מופרדים במרחב, באה לידי ביטוי גם במקרה של אסטרליות הצמח. אולי כבר שמעתם על התופעה הזאת בעולם הצמחים – איך היין בכלים מראה פעילות מיוחדת כאשר מגיעה עונת הענבים. מה שגורם לענבים להבשיל בא לידי ביטוי שוב אפילו בתוך המיכלים של היין.
רציתי רק לציין את העובדה שההיבט החבוי תמיד נחשף במה שמתגלה לעין, וניתן להוציא אותו לאור בעזרת השיטות של המחקר הרוחי. מכל זה תוכלו להכיר בכך שהעובדה שהאורגניזם שלנו מורכב מבחינה אסטרלית מחלקים שונים לגמרי איננה תופעה לא טבעית.
קיימים יצורים ימיים מיוחדים מאוד, ותבינו את התופעה אם תיקחו בחשבון את מה שציינו בקצרה לגבי הסודות של העולם האסטרלי. אין זה כלל הכרחי שהכוחות האסטרליים שפועלים בצריכת מזון יהיו קשורים לאלה שמווסתים תנועה או רבייה. כאשר החוקר הרוחי בוחן את המרחב האסטרלי כדי למצוא מבנים שיכולים ליצור חיים של חיות, הוא מוצא משהו מדהים. הוא מוצא מעין סובסטנציה אסטרלית, שעליה הוא חייב לומר שכאשר סובסטנציה אסטרלית זו פועלת בגוף של חיה, היא מסוגלת בעזרת הכוחות שפועלים בה לשנות את הגוף הפיזי, כך שהוא יהפוך לאיבר לצריכת מזון. ובמקום כלשהו יכולים להיות חלקים לגמרי שונים של ישות אסטרלית, שדרכם, כאשר הם שוקעים בתוך גוף, לא נוצרים איברים לצריכת מזון, אלא איברים לתנועה או לחישה. אתם יכולים לדמיין שכאשר מצד אחד יש לך מנגנון לצריכת מזון ומצד שני מנגנון לתנועת הידיים והרגליים, פועלים בך כוחות מהעולם האסטרלי, אך כוחות אלה יכולים לזרום אליך מכיוונים שונים לגמרי. זרם אחד של כוחות אסטרליים נתן לך מנגנון אחד, וזרם אחר של כוחות נתן לך את המנגנון השני, וזרמים אלה נמצאים ביחד בגופך הפיזי מפני שהגוף הפיזי שלך חייב להיות אובייקט שבו כל החלקים קשורים במרחב. זהו דבר בו שולטים חוקי העולם הפיזי. הזרמים של כוחות שמתאספים שם מבחוץ חייבים ליצור אחדות. אך הם לא היו אחדות מן ההתחלה.
את מה שהבאנו כאן כתוצאה של מחקר רוחי בעולם האסטרלי ניתן לאמת דרך התבוננות בהשפעתם של היבטים אלה על העולם הפיזי. ישנם יצורים מסוימים, הנקראים סיפונופורים, שיש להם חיים מיוחדים במינם כיצורים ימיים. אנו רואים אצלם משהו דומה לגזע או גבעול, שהוא מעין צינור חלול. מעליו ישנה תצורה שאין לה כל יכולת אחרת מאשר להתמלא באוויר ולהתרוקן שוב. מנגנון זה גורם לכל המבנה לעמוד זקוף. ללא התצורה הזאת שיש לה צורת פעמון, השלם לא היה יכול להחזיק את עצמו זקוף. זה מעין מבנה של שיווי משקל, שמעניק לשלם שיווי משקל. אולי זה עדיין לא נראה לנו דבר מרשים כל כך. אבל זה כן מרשים כאשר אנו מבינים שאותו מבנה שנמצא למעלה ומעניק שיווי משקל ליצור כולו, לא יכול להתקיים ללא מזון. הוא בעל טבע חייתי, ולכן הוא חייב לקבל מזון. אבל אין לו אפשרות לכך, מפני שאין לו כלי שדרכו הוא יוכל לעשות זאת. כדי שהמבנה יוכל להזין את עצמו, במקומות אחרים על הגבעול החלול צומחים כל מיני תצורות, פּוֹלִיפּים; הפוליפים הללו לא היו מסוגלים לשמור על שיווי משקל והיו נופלים בלי הרף לכל הכיוונים אילו לא היו גדלים על הגבעול המשותף. הם יכולים לספוג מזון מבחוץ, והם מעבירים אותו לגבעול, שהם חודרים לתוכו. בדרך זו, הישות הזאת של אוויר-שיווי משקל יכולה לקבל מזון גם כן. אם כן, מצד אחד יש יצור שמסוגל רק לשמור על שיווי משקל, ומצד שני יצור שיכול לספק מזון לשלם. אבל עכשיו המבנה כולו יכול להיות תקוע מאוד מבחינת המזון; אחרי שהוא אכל, אין יותר מזון באותו מקום, והוא חייב להגיע למקומות אחרים בהם הוא יוכל לחפש ולמצוא מזון חדש. לשם כך, הוא זקוק לאיברי תנועה. גם לעניין הזה יש פתרון: על הגבעול גדלות תצורות נוספות שיש להם יכולות אחרות. הן אינן מסוגלות לשמור על שיווי משקל או לספק מזון, אך במקום זאת, הן מצוידות במעין מבנים שריריים. מבנים אלה יכולים להתכווץ, ובעזרת הלחץ שנוצר להוציא מתוכם מים. הדבר גורם לתנועה נגדית במים, וכאשר המים יוצאים, כל המבנה חייב לזוז לכיוון השני. כך הוא רוכש את היכולת להגיע ליצורים אחרים בשביל מזון. המדוזות נעות קדימה על ידי הוצאת אוויר, דבר הגורם לתנועה נגדית. ומדוזות כאלו, שהן יצורים של תנועה, גם גדלות שם. כך שבסופו של דבר יש כאן אוסף של תצורות-חייתיות שונות, אחת שרק שומרת על שיווי משקל, אחרת שרק מספקת מזון, ואחרת שמספקת תנועה.
אך ללא משהו נוסף, יצור זה היה נכחד, הוא לא היה מסוגל להתרבות. אבל גם לזה יש פתרון. שוב במקומות אחרים על הגבעול, גדלים יצורים בצורת כדורים שאין להם כל יכולת אחרת חוץ מלהתרבות. במקום חלול בתוך יצורים אלה, מתפתחים חומרים להפריה זכרית ונקבית. הם מפרים אחד את שני וכך נוצרים יצורים נוספים מסוגם. תהליך הרבייה בישויות אלו הוא תפקידן של אותן תצורות מיוחדות שאין להן כל יכולת אחרת. בנוסף, יש עוד תצורות מסוימות שגדלות על הגבעול המשותף הזה – יצורים שבהם הגדילה נעצרה. הם שם אך ורק לשם הגנה, כדי לספק מיגון למה שנמצא מתחתיהם. הם הקריבו את עצמם, וויתרו על כל דבר אחר, והפכו לפוליפים מגנים.
ניתן להבחין גם בחוטים ארוכים שנקראים “זרועות צייד”, שגם הם איברים שעברו מטמורפוזה. אין להם אף אחת מהיכולות של שאר התצורות, אבל אם היצור מותקף על ידי יצור עוין, הזרועות האלה הודפות את ההתקפה. ויש עוד סוג של איברים, שניתן לכנות אותם “מחושים”. אלה איברים עדינים, בעלי יכולת תנועה רבה, מעין איברי חישה רגישים מאוד – מעין איברי מגע. חוש המגע, שאצל האדם מתפשט על כל הגוף, מרוכז כאן באיבר מיוחד.
מהי המשמעות של הסיפונופור – זה שמו של היצור שאנו יכולים לראות חי ושוחה במים – עבור מי שיכול להתבונן בדברים בראייה רוחית? יש כאן מבנים שונים מקובצים ביחד מבחינה אסטרלית: יצורים של הזנה, תנועה, רבייה, וכו’. ומאחר שהתכונות האסטרליות המגוונות האלו רוצות להתגשם בגוף פיזי, עליהן להתחבר לגוף חומרי משותף. יש כאן יצור שמנבא את האדם בצורה מדהימה ביותר!
דמיינו לעצמכם שכל האיברים שמופיעים כאן כישויות מובדלות יהיו בקשר פנימי זה עם זה, יתפתחו ביחד: ואז מבחינה פיזית התוצאה היא בן האדם ובעלי החיים הגבוהים. כאן, דרך עובדות ברורות של העולם הפיזי, אפשר לקבל אישור למה שרואים דרך מחקר רוחי: את העובדה שגם אצל האדם, זורמים ביחד הכוחות האסטרליים המגוונים ביותר. את כל הזרמים האלה האדם מחזיק ביחד דרך האני שלו, וכאשר הם כבר אינם פועלים ביחד, הם גורמים לאדם להתפצל לכיוונים שונים ולא לחוות עצמו כאחדות. בבשורות מדברים על כך: ישויות דמוניות רבות, שזורמות ביחד, נמצאות בתוך האדם כדי לבנות ישות. ואתם זוכרים גם איך בתנאים חריגים מסוימים, כאשר מופיעה מחלת נפש, האדם מאבד את הקשר הפנימי. יש מקרים של אי-שפיות, כשהאדם כבר לא מסוגל לאחוז באני שלו, וחש שהוא מתפצל לחלקים שונים. הוא מבלבל בין האני שלו לבין המבנים החלקיים שבמקור זרמו לתוכו והתאחדו בו.
קיים עיקרון אוקולטי מסוים האומר: כל דבר הנוכח בעולם הרוח מתגלה בסופו של דבר איפשהו בעולם החושי. את מה שנמצא בקשרים הדדיים בתוך הגוף האסטרלי האנושי ניתן לראות בהתגשמות פיזית בסיפונופור כזה. העולם הנסתר מביט דרך חור הצצה לתוך העולם הפיזי. אילו בני האדם לא יכלו לדחות את התגשמותם עד שלא השיגו את הצפיפות הפיזית המתאימה, הם היו – לא מבחינה פיזית, אלא מבחינה רוחנית – ישויות המורכבות מחלקים שונים כאלה. הגודל לא קשור לכך בכלל. סוג זה של יצור – ששייך למין של היצורים החלולים שמתוארים יפה בכל ספר מודרני של ההיסטוריה של הטבע, ושמהווים נושא מחקר מרתק מבחינת חוקר המדע הפיזי – הופך להיות מובן כאשר אנו יכולים לראות אותו בעזרת העקרונות האוקולטים של האסטרליות החייתית. זאת דוגמה אחת לכך. אם כן, אתם יכולים להקשיב בשלווה למי שמדבר שפה שונה לחלוטין, ואומר שהמחקר הפיזי סותר את האמירות של האנתרופוסופיה. ואתם יכולים לענות: “אם האדם מוכן להיעזר בסבלנות ונותן זמן לכך שתתגלה ההתאמה בין הדברים, אז אין ספק שיהיה אפשר לראות שקיימת הרמוניה, אפילו בנושאים המסובכים ביותר. מושג האבולוציה, שרוב בני האדם מאמינים בו, הוא במקרה הטוב מאוד פשטני. אך האבולוציה אינה מתרחשת בצורה כל כך פשוטה.
לסיום, הייתי רוצה להעלות מעין בעיה, שתעמוד בפנינו כמין משימה; ואנו ננסה לפתור את הבעיה הזו מנקודת מבט אוקולטית. ראינו שאמת אוקולטית חשובה מקבלת אישור חיצוני בחיה יחסית נמוכה. כעת נעבור למין שהוא גבוה יותר במידת מה, למשל הדג, שיכול להציב בפנינו חידות נוספות. אציין כאן רק מספר מאפיינים.
כאשר אנו מתבוננים בדגים באקווריום, אנו יכולים להשתאות שוב ושוב מול החיים המופלאים של עולם המים. אנו לא צריכים להאמין שתובנה אוקולטית תפריע להשתאות זו. כאשר אנו מאירים את העולם הזה בעזרת העובדות של המחקר האוקולטי, ואנו רואים איזה יצורים נסתרים אחרים חיים במים, כדי שבעלי החיים האלה יקבלו את הצורה שיש להם, אז הידע לא יפחית מההתפלאות שלנו, אלא רק יגביר אותה. אך ניקח כעת דג רגיל. בדג הרגיל טמונות חידות רבות עוצמה. לדג הממוצע יש, קודם כול, פסים מיוחדים בקו הצד של הגוף, פסים שמופיעים בצורה אחרת גם על הקשקשים. הם מופיעים לאורך שני הצדדים, כמו שני קווי אורך. אם היינו מקהים את שני הקווים, הדג היה מתנהג כאילו השתגע. כי אז, הדג היה מאבד את היכולת לחוש את הבדלי הלחץ במים, לזהות איפה המים מעניקים תמיכה גדולה יותר או חלשה יותר; איפה הם דלים או צפופים יותר. הדג כבר לא היה מסוגל לנוע לפי הבדלי הלחץ במים. המים שונים מאוד מבחינת הצפיפות במקומות שונים, כך שמופעל בהם לחץ לא שווה. הדג נע בצורה שונה על פני השטח של המים מאשר במעמקי המים. את הלחץ השונה ואת כל התנודות שנוצרות מפני שהמים נמצאים בתנועה, הדג חש בעזרת קווי האורך האלה.
אך בנוסף, נקודות מסוימות על קווי האורך האלה קשורות דרך קולטנים עדינים, שאת תיאורם תמצאו בכל ספר טבע, לאיבר השמיעה הפרימיטיבי של הדג. האופן בו הדג נעשה ער לתנועות ולחיים הפנימיים של המים דומה מאוד לאופן בו אנחנו בני האדם חשים את לחץ האוויר, רק שהדג חש את תנאי הלחץ קודם בקווי האורך, ומידע זה מועבר לאחר מכן לאיבר השמיעה. הדג שומע זאת. אך הדברים מסובכים עוד יותר.
לדג יש שלפוחית-שחייה. היא מאפשרת לו להשתמש בלחץ המים ולנוע בתנאיי לחץ מסוימים. הלחץ שמופעל על שלפוחית השחייה נותן לדג את יכולת השחייה. אך היות שהתנודות והרטטים השונים נוגעים בשלפוחית השחייה ומשפיעים עליה כמו על ממברנה, היא מגיבה ומשפיעה שוב על איבר השמיעה, ובעזרת איבר השמיעה הדג מתמצא בכל תנועותיו. שלפוחית השחייה היא למעשה מעין ממברנה מתוחה, שפועלת ברטטים שהדג שומע. במקום בו ראש הדג נגמר, שם נמצאים הזימים, ואלה מאפשרים לדג להשתמש באוויר שבמים כדי לנשום.
אם תעקבו אחר התיאוריות הביולוגיות הרגילות אודות האבולוציה של איברים אלה, תמצאו תמיד שהאבולוציה מוצגת בצורה די פרימיטיבית. תיאוריות אלו טוענות שראש הדג ממשיך לעבור אבולוציה ומגיע לשלב גבוה יותר במידה מה, ואז מופיע הראש של בעל חיים מאורגן ברמה גבוהה יותר. הסנפירים ממשיכים לעבור אבולוציה, ואז מופיעים איברי התנועה של בעלי החיים הגבוהים יותר, וכך הלאה. אבל הדברים אינם כל כך פשוטים כאשר צופים בתהליכים בראייה רוחית.
כדי שמבנה רוחני שהתגשם כדג יוכל להמשיך באבולוציה לצורה גבוהה יותר, חייב לקרות משהו הרבה יותר מסובך. חלק גדול מהאיברים חייבים לעבור טרנספורמציה והחלק הפנימי והחיצוני שלהם חייבים להתהפך. אותם הכוחות שפועלים בשלפוחית השחייה של הדג טומנים בחובם, כמו במעין חומר-אם, את הכוחות שפועלים בריאות של האדם. אבל גם הכוחות עצמם אינם הולכים לאיבוד. נשארים מהם חתיכות קטנטנות, רק שהפנים שלהם הופך להיות החוץ. כול מה שהיה שייך להם מבחינה חומרית נעלם, ואז הם יוצרים את עור התוף באוזן האנושית. מבחינת המרחב, עור התוף עומד במרחק רב בתוך אדם. הוא למעשה חלק מאותה ממברנה, ופועלים בו הכוחות שפעלו בשלפוחית השחייה של הדג. ובנוסף, הזימים עוברים טרנספורמציה והופכים, לפחות חלקית, לעצמות הקטנות באוזן, כך שבאיבר השמיעה של האדם נמצאים זימים שעברו טרנספורמציה. אתם מבינים כעת שהמצב הוא כאילו ששלפוחית השחייה של הדג תתהפך וכעת היא נמצאת מעל הזימים. לכן, עור התוף נמצא אצל האדם בחוץ, בעוד שאיברי השמיעה נמצאים בפנים. קווי הרוחב המיוחדים שדרכם הדג מתמצא במרחב, ושנמצאים אצל הדג לגמרי מבחוץ, יוצרים אצל האדם את אותן שלוש תעלות חצי-מעגליות שבעזרתן אנו שומרים על שיווי המשקל שלנו. כאשר שלוש התעלות הללו נפגעות, האדם סובל מסחרחורת ואינו יכול לשמור עוד על שיווי המשקל שלנו.
אם כן, לא מדובר בתהליך פשוט בהיסטוריה של הטבע, אלא בעבודה אסטרלית מופלאה, שהופכת את הדברים מבפנים החוצה ללא הרף. דמיינו לעצמכם שיש לכם על היד כפפה המאותרת בציור אֶלַסְטִי. אם תהפכו את הכפפה, והפנים שלה יהיה בחוץ, הציור יהפוך לקטן מאוד. כך גם האיברים שהיו בחוץ נהיים קטנים, והאיברים שהיו בפנים יתפסו שטח רחב. אנו מבינים את האבולוציה רק כאשר אנו יודעים שבאופן מסתורי ביותר, במישור האסטרלי מתרחש היפוך כזה, ואיך בעקבותיו חלה ההתקדמות במישור הפיזי.
————————————————————————————–
- רקפיטולציה. ↑
- שטיינר מתייחס להרצאה “המימד הרביעי” שהוא נתן למחרת, ב-22/10/1908, בברלין. פורסמה בעברית בלקט בשם: המימד הרביעי – בהוצאת אסטרולוג. ↑