הספירות הפלנטריות – 05

הספירות הפלנטריות

והשפעתן על חיי האדם על האדמה ובעולמות הרוחניים

רודולף שטיינר

הרצאה 5

לונדון    16.11.1922    GA218

תרגמה מאנגלית (מתוך אתר האינטרנט של ארכיב שטיינר): נועה ברקת

הגהה, תיקונים ראשוניים והתאמה למקור בגרמנית – MARLISE MAURER ויעל ברק

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

היום אני רוצה לדבר על ישויות רוחנית וכוחות רוחניים החיים בסביבה של האדם. אלו הם כוחות על-חושים שאנחנו לא יכולים לתפוס עם החושים שלנו; ובכל זאת הם שם, והם ממלאים את חלקם בקיום הארצי שלנו. הדברים המתרחשים בין ישויות רוחניות אלה, העניינים שיש להן אחת עם השנייה, הם כמובן שונים לחלוטין מן הפעולות והמעשים של האדם במהלך החיים הארציים שלו; לכן קשה לדבר על הישויות העל-חושיות, האינטליגנציות העל-חושיות – טבען ופעילותן – בשפה אנושית, אשר נוצרה באופן שמתאים לביטוי התנאים האנושיים והיחסים האנושיים. עם זאת, מאחר שזה חשוב בעידן שלנו כי הדברים האלה יובאו לידיעת האדם, אנו חייבים לדבר עליהם בדרך היחידה האפשרית – כלומר, בתמונות.

פירושו של דבר שאתאר לעיתים קרובות דברים כאילו היו מתייחסים למצבים וליחסים אנושיים. הדברים שיאמרו בדרך זו הם אמיתיים ונכונים; רק מאחר והשפה שאולה מהיחסים האנושיים, האמת תוצג בתמונה.

יש לנו סביבנו, תחילה, את עולם הטבע עם ממלכותיו השונות: מינרלים, צומח ובעלי חיים – ואנחנו יכולים גם להוסיף את הממלכה הפיזית של האדם. מאחורי הטבע נמצא, ניתן לומר, סוג שני של הטבע – טבע רוחני, על-חושי. את הראשון, הטבע שאליו אנו רגילים, אדם קולט עם חושיו. את הטבע העל-חושי הנמצא מאחוריו האדם אינו קולט. אבל יש לו, בכל זאת, השפעה גדולה על האדם.

ואז עלינו להכיר בכך שיש בנו, בני האדם, טבע פיזי בתוכנו. כאשר אנו מסתכלים פנימה, אנו קולטים את הטבע הפיזי הזה באינסטינקטים ובתשוקות שלנו. אלה הם כמובן אסטרליים, אבל הם עולים מן הטבע הפיזי. ולטבע הפיזי הזה שיש לנו בתוכנו ושאותו אנו קולטים באינסטינקטים, בדחפים ובתשוקות שלנו, יש לו – והפעם יש לומר מתחתיו, ממלכה של ישויות, אשר קשורות קשר הדוק עם האדם, אבל הן באמת תת-אדם.

לכן, כשאנחנו מביטים סביבנו בעזרת החושים שלנו, אנחנו תופסים את פני השטח של הטבע, את המראה החיצוני שלו; ומאחוריו עלינו להיות מודעים לטבע העל-חושי. כאשר מצד שני אנחנו מסתכלים פנימה ותופסים את עצמנו על האינסטינקטים והתשוקות שלנו, אז עלינו להבחין בטבע תת-חושי.

את הטבע העל-חושי שמסביבנו יכול להבין ולהעריך רק מי שמצויד בראייה רוחנית, ושלא ממקד את תשומת הלב, כמו שמדע הטבע עושה היום, בחוקים הנוקשים של הטבע ועל מה שמתרחש בתוך המסגרת שלהם. שכן מדעי הטבע, כידוע, עוסקים בחקירה של מה שמתרחש בהתאם לחוקי הטבע. העל-חושי אשר עומד מאחורי הטבע החיצוני לעולם לא יתגלה במחקרים הללו. הוא יתבטא כאשר נלמד להסתכל עם מבט רוחני והבחנה חדה על דברים שאינם יכולים להיות מוסברים על ידי חוקי הטבע, אך נחשבים בדרך כלל כצירוף מקרים.

תופעות משתנות כאלה הן תופעות מזג האוויר, כל יוצאי הדופן של האטמוספרה במהלך ארבע עונות השנה. אם תעצרו לחשוב, למשל, בפירוט כיצד ערפל בלונדון [היה ערפל סמיך יוצא דופן בלונדון במהלך ביקורו של ד"ר שטיינר] מתפתח, תוכלו אולי, למצוא כי ניתן להתחקות אחרי המהלכים העיקריים שלו ולגלות את פעולתם של חוקים מסוימים. יחד עם זאת, לא תוכלו לעשות זאת בפירוט עבור כל השינויים והתנועות המתמשכות שלו. כשמדובר בתופעה מסוימת של רוח ומזג האוויר, אנו נוטים לומר כי אנו נתונים לחסדו של המקרה. נוכל כמובן לקרוא בעיתונים תיאור של מזג האוויר שסביר להניח שיהיה בעתיד הקרוב, אבל לא תסמכו על כך באותה וודאות שבה תסמכו על השמש שתזרח מחר בבוקר. תופעות המראות את הפעולה של חוקי הטבע הם מסוג אחר לגמרי מתופעות של הרוח ומזג האוויר, שפחות או יותר נתונים לפעולת המקרה. אנשים יכולים לרכוש מתנה נבואית לגבי התופעות האלה, אבל למתנה נבואית זו אין מקום במסגרת חוקי הטבע, יש לה יותר אופי של השראה או "אינטואיציה".

למעשה, ישויות חיות בכל הביטויים השונים של הרוח ומזג האוויר – ישויות בלתי נראות משום שאין להן גוף גלוי לחושים. למרות זאת הן חיות וקיימות. הישויות שחיות ברוח ובמזג האוויר הן בעלות גוף המורכב מאוויר וחום, גוף אשר בו אין מים – אין נוזליות מכל סוג שהוא – ולא אדמה מוצקה; גופן מורכב רק מאוויר וחום. וגוף זה עובר ללא הרף שינויים פתאומיים. ברגע אחד הוא יהיה בעל צורה, ואז שוב יתפזר ויחלוף. תצורות העננים המשתנות שאנו רואים בשמים, המשחק של זרמי הרוח – כל אלה אינם הגוף, אשר נשאר חבוי יותר, אלו הם רק הביטוי החיצוני, המעשים, של הישויות עליהן אני מדבר. לכן כשאנחנו מסתכלים החוצה לאטמוספרה המקיפה את האדמה, ושבתוכה אנו חיים, יש לנו סביבנו עולם של ישויות, אשר מורכבות רק מאוויר וחום. הן  מאותו סוג של הישויות אשר להן קראתי  בספרי ותיארתי לעתים תכופות בהרצאותיי כישויות לוציפריות.

לישויות אלה יש מטרה מסוימת ביחס לאדם. על אף העובדה שהן נמצאות במזג האוויר, אשר אנו מוצאים אותו לעתים תכופות רחוק מנעים ומתאים – ישויות אלה מכוונות מאד לאלמנט המוסרי בסדר החברתי האנושי. כל כך הם מעריכות אותו עד כי לדעתן יהיה זה הכי טוב עבור האדם שלא יהיה לו גוף פיזי בכלל – בכל אופן, לא גוף המורכב מאלמנטים מימיים או מוצקים. אם הן היו יכולות ליצור אדם בדרכן שלהן, הן היו יוצרות אותו פשוט כישות מוסרית טהורה ללא טבע פיזי כלל. באופן הזה לאדם לא היה כמובן חופש, הוא היה מוסרי מבלי להיות חופשי מבפנים. כך שישויות אלו מנהלות קרב נורא במהלך השנה, ונאבקות כדי להוציא את האדם מן האדמה ולגרור אותו לספירה שלהם. הן היו רוצות שהוא יתנתק מן האדמה – ויהיה זר מוחלט ביחס אליה. לכן הן מסוכנות במיוחד עבור אנשים הנוטים לכל סוג של אידיאליזם חולמני או למיסטיקה מעורפלת. אנשים כאלה נופלים בקלות טרף לישויות אלה, המבקשות לנתק את האדם מן האדמה ולהעניק לו מעין אופי של מלאך, כך שבשום פנים ואופן הוא לא יתפתה ליפול ללא מוסרי.

מוזר ולכן פרדוקסאלי ככל שזה יכול להישמע, הכוחות המאכלסים ופועמים דרך האוויר וסובבים בכל גחמות הרוח ומזג האוויר, הינם ישויות אשר מתעבות את חירות האדם ורוצות לא יותר מאשר השמדה מוחלטת שלה. הן רוצות להפוך את האדם לאוטומט מוסרי, רוצות לעשות ממנו סוג של מלאך טוב. והן נלחמות קשה כדי להשיג את מטרתן; אם אשתמש בביטוי ארצי, הן נלחמות ב"חירוק שיניים".

בנוסף לישויות אלו הבונות, כביכול, את מעוזיהן באוויר – אל תבינו את המילה לא נכון – אמרתי לכם שאני חייב לדבר בתמונות – ישנן גם ישויות בעלות אופי מנוגד, אשר הזכרתי בהרצאתי האחרונה בהקשר אחר. וישויות אלו קשורות לכל מה שבא לידי ביטוי בדחפים האינסטינקטיביים של האדם, בתשוקות ובדחפים שלו. אולם אין לחשוב עליהן כישויות שנמצאות באדם. באדם אנו יכולים לראות את התוצאות של פעילותן. אבל ביתן, כביכול, הוא ממש על פני האדמה. אלא שאנחנו לא יכולים לראות אותן, כי גם להן אין גוף שנוצר בדרך שהוא יהיה גלוי לעינינו. יש להן למעשה, גוף שחי לגמרי באלמנטים של האדמה והמים. ואת מעשיהם יש לראות בגאות ובשפל, בהתפרצויות געשיות וברעידות אדמה. מדעי הטבע, כידוע לכם היטב, אינם יכולים למצוא שום הסבר מניח את הדעת לתופעות אלו. מי שיש לו תפיסה רוחנית יכול, לראות מאחוריהן עולם של ישויות תת אנושיות, הנמצאות תחת שליטתם של הכוחות שלהם הענקתי תמיד את השם הכוחות האהרימניים. כעת, גם כוחות אהרימניים אלה מטפחים מטרה אחרת בנוגע לאדם. בעזרת כוחות עזר שונים תת-רוחיים, המאכלסים את האלמנט האדמתי והמימי של כדור הארץ שלנו, שניתן להכיר אותם כ- kobolds – כשהם נעזרים בכוחות אלו, הכוחות האהרימניים מעוניינים להוציא לפועל משימה שונה.

אם מתייחסים לישויות הלוציפריות והאהרימניות כפי שהן, אי אפשר, אתם יודעים, לכעוס עליהם. מדוע למשל לכעוס על הישויות הלוציפריות? הן רוצות להפוך את האדם לישות שהיא תמיד מוסרית לחלוטין. האדם, זה נכון, לעולם לא יהיה חופשי תחת השפעתן, הוא יהיה אוטומט; אבל מה שהן רוצות וחושקות עבורו בכל זאת יכול להיות מתואר בכנות כטוב.

כעת בואו נראה מהי המטרה של הישויות האחרות, שבונות את המאחזים שלהן מתחת לפני השטח של האדמה, שפעילותן מתעוררת בתוך המערכת המטבולית של האדם – כי התופעות שאנו רואים בגאות ובשפל ובתדירות נמוכה יותר בהתפרצויות געשיות וברעידות אדמה נוכחות תמיד בחילוף החומרים (מטבוליזם) של האדם. בעוד הישויות הלוציפריות בונות, כפי שאמרנו, את המעוזים שלהן באוויר, כדי להילחם למען מוסריות – כנגד היסוד הארצי אצל האדם – מאבקן של הישויות האהרימניות הוא להקשיח את האדם; הן רוצות להפוך אותו לכמותם. אם הן תצלחנה, האדם יהפוך פיקח מאוד בתחום החומרי –פיקח מאוד ואינטליגנטי. הן לא יכולות להשיג את מטרתן באופן ישיר, אבל הן שואפות לעשות זאת בעקיפין. ומאמציהן, אשר למעשה נמשכים כבר אלפי שנים, הצליחו למעשה לייצר גזע שלם של ישויות תת אנושיות. השיטה שלהם היא כדלקמן:

נניח שלאדם יש אינסטינקטים חזקים וגסים. ישויות אלו יאחזו בטבע האינסטינקטיבי ויישארו אחוזים בו. האדם נופל אז קורבן לכוחות האהרימניים. הוא נכנע לגמרי לתשוקות שלו ומובל לאורח חיים פרוע והולל. כאשר בדרך זו הפך האדם טרף, במהלך החיים הארציים שלו, לכוחות האהרימניים, אזי יוכלו הכוחות הללו לאחוז בטבע האינסטינקטיבי שלו ולקרוע אותו ממנו לאחר מותו. קיימת כבר אוכלוסייה שלמה של ישויות של האדמה שקמו בדרך זו. הן נמצאות באלמנטים של המים והאדמה, כגזע תת אנושי. ומה הכוחות האהרימניים מתכוונים לעשות עם גזע תת אנושי זה? כפי שראינו, הם מוציאים מהאדם את הטבע האינסטינקטיבי שלו והופכים אותו לישות של מים ואדמה. ישויות אדמה-מים אלו מאכלסות את השכבות הראשונות שמיד מתחת לפני השטח של כדור הארץ; ואלה שיורדים לתוך המכרות, אם הם בעלי ראייה רוחית, מכירים אותם היטב. אלו הן ישויות שנחטפו מתוך האדם ברגע המוות. אז אהרימן מחכה. הכוחות האהרימניים מחכים לזמן שבו בני האדם ירדו להתגשמות, כתוצאה מהקרמה שהוכנה על ידי האינסטינקטים והתשוקות שלהם, ואז יימשכו במיוחד לישויות הללו ויאמרו לעצמם: " לא אחזור לעולם הרוחני, כאשר אעזוב את הגוף הפיזי שלי" – שמתוכו, כפי שאתם יודעים, האדם בדרך כלל ממשיך לחיים על-חושיים – "אני אשלב את עצמי עם ישות תת-חושית מסוג זה. והמשמעות תהיה שאהיה מסוגל להישאר מאוחד עם האדמה. לא אמות יותר, ואהיה מאוחד באופן קבוע עם האדמה. כן, אני אבחר להיות ישות תת-חושית."

זה אולי נשמע פרדוקסאלי – ואכן זה מדהים, בהתחשב בכמה הן פיקחות בצורה מדהימה – אבל זוהי עובדה כי הישויות האהרימניות מתעקשות להאמין שבסופו של דבר הן יוכלו בדרך זו לפתות מספר כה עצום של בני אדם לתוך הגזע שלהם כך שכדור הארץ יהיה יום אחד מאוכלס לחלוטין בישויות אהרימניות תת-אנושיות. כך הם מקווים להפוך את האדמה עצמה לבת אלמוות, כך שהשעה שבה יהיה עליה למות ולהעלם – לא תגיע לעולם.

אם כן, יש לנו בסביבה הארצית שני צבאות של ישויות; האחד באוויר, שרוצה להפוך את האדם למוסרי, אבל לנתק אותו מהאדמה, והשני- מיד מתחת לפני השטח של כדור הארץ, הישויות האהרימניות שרוצות למשוך את האדם מטה ולהצמית אותו לצמיתות לאדמה.

כאשר אנו באים לבחון את היחס שבו שני סוגים אלו של ישויות עומדים ביחס אחד למשנהו, אנו מוצאים כי בממלכת המינרלים, בממלכת הצמחים, בממלכת החי, ואפילו בממלכה הפיזית הרגילה של האדם, לפני שהתשוקות והרצונות משתלטים עליו, שני סוגים אלה של ישויות מוכרחים לשאת (to bear) אחד את השני. בעבר הרחוק האלוהות אשר נקראת בנצרות האל האב, השכינה שלום מבחינה זו. השלום הושכן על ידי האל האב עבור מינרלים, צמחים ובעלי חיים, וגם עבור האדם בטבע החייתי שלו, כל עוד הוא אינו מרשה לעצמו להתעוות ולהזדהם בתשוקה.

קח בידך גביש, או כל מינרל אחר, או צמח; לא תמצא בהם סכסוך המתקיים בין שני סוגים אלה של הישויות. אבל ברגע שאתה מתבונן באדם שגופו חדור בנפש, תוכל מיד להבחין בסימנים של הסכסוך ביניהם. הישויות הלוציפריות אומרות  לאהרימן: "הבטחנו לאל האב, שלא נלחם על המינרלים, הצמחים, בעלי החיים, ולא על האדם כל עוד הוא נשאר ישות בלתי מודעת כמו בתקופות קדומות, וכל עוד לא יכול היה לחשוב, אלא חי כמו חיה. אבל אצל בני האדם שרכשו מודעות עצמית – אנחנו נילחם עד העצם." וזה כך: מלחמה נוראה מתנהלת כל הזמן בין ישויות האוויר והאש לבין ישויות האדמה והמים. הם נלחמים כדי לקבל חזקה על אדם. וחשוב שהאדם יהיה מודע למלחמה המתנהלת עליו, אל לו להיות עיוור לכך.

בימינו התקדמנו מאד בידע שלנו על הטבע החיצוני. כאן ישויות לוציפריות ואהרימניות חיות בשלום זו עם זו. אבל הידע של האדם אינו מגיע למה שנמצא מאחורי עולם החושים, אינו מגיע אל הטבע העל-חושי, וגם אין לו כל ידיעה על הטבע התת -אנושי. ושני תחומים אלו מאפשרים מרחב לישויות שעוסקות, כפי שציינתי, במאבק נורא, בהילחמם על חזקה באדם.

הישות שבתנ"ך נקראת יהוה, שמה את מושבה – אני לא צריך להזכיר לכם את מה שאמרתי בתחילת ההרצאה על השימוש בביטויים כאלה – בירח. כלומר, יהווה הוא הישות הרוחנית ביקום אשר מוצאת את ביטוייה בתופעות הפיזיות של הירח. ובסדר של העולם הישות הזו מבצעת את המשימה הבאה.

כאשר אדם יורד מן העולם הרוחני, האלוהי כדי להלביש את עצמו בגוף, יהוה הוא זה אשר מוביל אותו אל האדמה. יהוה נוטל חלק בחייו של אדם גם כאשר האדם כבר בא לאדמה, הוא לוקח על עצמו את כל מה שקשור לכוחות הרבייה. ישות יהוה, אשר מושבה בירח ואשר מובילה את האדם אל האדמה, טוענת לשליטה על האדם בכל מה שנוגע לאינסטינקטים ולדחפים של הרבייה.

אלא שתהליך הרבייה איננו מווסת על ידי עצמו, שכן הוא קשור עם אינסטינקטים ודחפים אחרים. כתוצאה מכך, ישות יהוה זקוקה לעוזרים, זקוקה לישויות אשר, למשל, יסדירו את האינסטינקטים הקשורים לאכילה ולשתיה, ויביאו אותם להרמוניה עם האינסטינקטים של הרבייה. הוא צריך עוזרים אשר למעשה ידאגו לוויסות החיים האינסטינקטיביים של האדם יוסדרו. יהוה – אלוהי הירח, אם אנחנו יכולים לקרוא לו כך – מוצא עוזרים כאלה במרקורי ובוונוס.

סוג של ברית נעשה ביקום הרוחני בין הירח, – כלומר, בין ישות יהוה והישויות השוכנות איתו בירח – ובין מרקורי וונוס, והרצון והעניין של ישויות אלו שחברו יחד בדרך זו, לשלוט, מן הירח, מרקורי וונוס, בטבע הבשר והדם של האדם. האדם הוא בהחלט לא רק ישות ארצית; השפעות משפיעות עליו מן היקום הגדול כולו.

נפנה עתה שוב לישויות האהרימניות שמעוזן מתחת לפני השטח של כדור הארץ – בישויות האדמה והמים – כיצד להשוות אותן עם ישויות יהוה, מרקורי ונוס? איזה מקום מוקצה להם בסדר העולמי? הן אינן בשלות להגיע לפלנטות הללו כפי שיהוה שוכן בירח ועוזריו במרקורי וונוס. לא, הישויות האהרימניות נידונות לחפש מקום מגורים מתחת לפני השטח של כדור הארץ. ולפיכך לא תהיו מופתעים לגלות שלא רק עם ישויות האוויר והאש נמצאות ישויות האדמה והמים במאבק, אלא במיוחד גם עם יהוה ועם הכוחות של ונוס ומרקורי. וזאת, על אף העובדה כי הם עצמם חסרי מוסר. הטבע האינסטינקטיבי של האדם, שמווסת מבחוץ על ידי יהוה מחוץ לאדמה, נתון לכן לשלטון אחר מזה של הישויות ה"מוסריות", אבל תחת שלטונו של יהוה לא הופך הטבע האינסטינקטיבי להיות לא מוסרי.

הישויות האהרימניות מכריזות מלחמה מתמדת על יהוה ועל כוחות ונוס ומרקורי, ונשבעו לגזול מיהוה את הריבונות החוקית שלו. שכן בשל ריבונותו החוקית של יהווה המין האנושי כפי שאנו מכירים אותו בא לידי קיום על פני האדמה; הוא צריך את הכוחות של הירח וגם של מרקורי וונוס כדי להשיג זאת.

ברוח של פעולת תגמול, הישויות האהרימניות קמות כנגד גזע  יהווה – שהוא האנושות – דרך הגזע האחר שעליו סיפרתי לכם. והאמצעי העיקרי שלהם להגיע למטרתם הוא האמצעי שעליו הסברתי בהרצאה האחרונה שלנו. אתם זוכרים שהסברתי כיצד הם מגיעים לאדם בשנתו ואומרים לו: "טוב הוא רע, רע הוא טוב," האדם מאזין לכך בקלות רבה מדי כאשר הוא ישן, ואז הוא מחזיר זאת איתו לתוך גופו הפיזי והאתרי. הישויות האהרימניות בטוחות שהן יוכלו להשיג את מטרתן באמצעות לחישות רעות אלה, כך שניתן לומר:

על האדם, אתם מבינים,  להיות תלוי לחלוטין – בטבע התחתון שלו – בכוחות הירח, נוגה ומרקורי. הטבע הנמוך של האדם אינו רע ומנוון בפני עצמו; הוא כך רק בגלל שהכוחות המתנגדים ליהוה החדירו עצמם לתוכו באופן שתיארתי. מה  שיהוה היה רוצה שישויות אדמה-מים אלו יבואו לידי ביטוי רק בתוך הגאות והשפל, בהתפרצויות הרי געש וברעידות אדמה. אבל הם מתאמצים בכל כוחם כדי לבסס עצמם גם באדם, כדי להפוך את נוכחותם מורגשת גם באדם; אין הם מסתפקים רק בתקיפת ישויות האוויר והאש, הם מתקיפים גם את יהוה ועוזריו על ונוס ומרקורי.

האדם מוצא את עצמו לכן, ממוקם ממש בעיצומו של מאבק. מצד אחד ערוכים יהוה ועוזריו, אשר נלחמים על צדק בעולם כולו; בצד השני ערוכים כוחותיו של אהרימן, אשר בפקחותם עולים בהרבה על האדם, ואשר מעוניינים להתנער מהטבע המוסרי של האדם ולהפכו לאוטומט של פקחות.

כאלו הן ההשפעות הזורמות מן האדמה והמים, ופועלות באדם. האדם חייב לאכול את המוצרים של המים והאדמה, הוא לא יכול להזין את עצמו באוויר, ולא לחיות על חום לבד.

בכיוון השני נמצאות ישויות אשר גופן מתקיים באוויר ובחום. גם אלה, כמו אויבי יהוה, אינן בשלות. והישויות הבוגרות המקבילות במקרה הזה הן ישויות השוכנות על מאדים, צדק ושבתאי. וכך אנו מוצאים את ישויות האוויר-והאש עושות גיחות מן המעוזים שלהן לא רק על כוחות אהרימן, אלא גם על ההשפעות שמגיעות לאדם ממאדים, צדק ושבתאי.

את ההשפעות של כוכבי לכת אלה המרוחקים יותר – מרס יופיטר וסטורן – או ליתר דיוק, של הישויות הרוחניות שלהם – נמצא בעיקר בעיניים ובאוזניים, – בקיצור, באברי החישה החיצוניים של האדם. כך, בעוד הירח, מרקורי ונוגה משפיעים על האיברים הפנימיים של גוף האדם, שבתאי, צדק ומאדים משפיעים על החיצוניות של האדם, פועלים באברי החישה שלו. ההשפעות, למשל, של שבתאי הן בעיקר על העין האנושית.

ישויות אלה – ישויות שבתאי, צדק ומאדים – הן בעלות עניין מיוחד להפוך את האדם לאדם-אדמה אמיתי; כלומר, הן רוצות קודם לתת לו חושים מתאימים לגוף האנושי על פני השטח, ולאחר מכן לספק לו עצבים היוצאים מן החושים ונכנסים פנימה לתוך האורגניזם. שבתאי נותן את החושים, יופיטר ממשיך בעצבים, ומאדים מעניק את הכוח שמאפשר לאדם, למשל, את יכולת הדיבור. כל המטרה והתכלית של ישויות אלו היא לתת לאדם את כל מה שנמצא על פני השטח של גופו. מכיוון שהחושים והעצבים נוצרו על ידי "ההתהפכות מבפנים החוצה" של העור האנושי.

ישויות האוויר והאש, עליהן סיפרתי לכם, נלחמות נגד יופיטר, סטורן ומרס. כאן, שוב, מאבק עז מתרחש. ישויות האוויר והאש מתבצרות, אם ניתן לומר כך, במעוזי האוויר שלהם ומפגינות את כוחן בברקים לוהטים ובוהקים. הן היו רוצות להפוך את האדם למה שהוא אמור להיות על פני השטח בלבד, כך שהישות הפיזית של האדם תשתתף רק במה שמוקצה לעין, לאוזן ולאף למשל. הן רוצות לשטח את האורגניזם של האדם, כך שהוא רק ישמע ויראה – אבל לעולם לא יאכל או ישתה, אלא רק יראה וישמע, ויהיה למעשה סוג של ישות מלאך.

ישויות מאדים, צדק ושבתאי הפועלות כמו שראינו בחושים של האדם מתנהגות די יפה – אם אפשר לדבר כך על ישויות עילאיות אלו – בעולם הטבע החיצוני. כי הן מחדירות במוסר את מה שלעינינו מופיע כטבע בלבד. בדרך זו הן מביאות מוסר לאדם; כי זה בעצם כך, המוסר נכנס אלינו דרך החושים. ולכן כאשר ישויות האוויר והאש מבקשות לחדור לאדם לפני ולפנים עם טבע החושים, כוונתן היא שהאדם לא יראה דבר מלבד מה שמוסרי, ויהפוך לאוטומט מוסרי.

אם נסתכל על עולם הטבע, נדע שמה שמתבטא ככוחות עולם הטבע מגיע מישויות מאדים, מה שמתבטא בחוקי הטבע נובע מישויות צדק, ומה שמתבטא כצבע וטון מישויות שבתאי. ישויות האוויר- והאש רוצות שאדם יהיה נטול גוף פיזי כלל, אלא ממשות דלילה, הן הופכות את האדם ללא יותר מכוח, חוק (כלומר, מחשבה) צבע וטון.  הן היו רוצות שהוא יהיה, כפי שאמרנו, ישות מלאך.

כפי שאתם רואים, בעוד שבטבע החיצוני הירח, כוכב חמה, נוגה, צדק, מאדים ושבתאי חיים בשלום זה עם זה ומוחזקים באיזון על ידי השמש, הם עורכים מאבק כפול על הבעלות על טבעו של האדם. קודם כל, יש מאבק בין הישויות האהרימניות לישויות הלוציפריות ואז יש לנו מצד שני, את המאבק שמנהלות ישויות לוציפריות נגד הכוחות הפלנטאריים שמעבר לשמש – השפעות מאדים, צדק ושבתאי – בעוד שמצד שני כוחות אהרימניים מנהלים מלחמה כנגד ההשפעות המגיעות מהירח, ונוס ומרקורי.

מאחורי הטבע, בתוך האדם, ממשיך קרב קשה; ועם המאבק הזה המשתולל סביבו האדם צריך להתקדם בהתפתחות שלו כדי לזכות בחופש שלו. בתקופות קדומות היה לאדם את ידע המיסטריות כדי לסייע לו בדרך, עכשיו הוא צריך לפנות למה שחקירה רוחנית יכולה לומר לו לגבי מה שמסתתר מאחורי הטבע ומתחת לאדם. כיוון שבורות בעניינים אלה תוביל באופן בלתי נמנע להידרדרות וחורבן של האנושות.

אתם רואים, מן התיאורים שנתתי לכם, כי הישויות שלהן אנו רגילים לקרוא לוציפר ואהרימן, מפותחות במיוחד בתכונות מסוימות – הישויות הלוציפריות, במוסריות, והישויות האהרימניות בפקחות ואינטליגנציה. ובכל זאת, שני סוגי ישויות אלו מעולם לא וויתרו על האמונה כי הם יוכלו יום אחד להשיג את מטרותיהם, ולכן הם תמיד מוכנים להתחיל את הקרב מחדש. שכן, פעם אחר פעם, כאשר הן חושבות שהן בדרכן להצלחה, הן חוות אכזבה. לכן, כאשר מתקדש מודרני פוגש ישויות אלו מאחורי הטבע ומתחת לאדם, הוא רואה כיצד מצד אחד הן לא יירתעו, אלא דוחפות קדימה אל המטרה שלהן עם ביטחון גמור בכל פעם מחדש בניצחון הסופי, ומצד שני, הן תמיד מתוסכלות. סוג זה של ישות יש לומר, חיה במצב רוח אשר נע בין שמחה וניצחון מצד אחד, לאכזבה חוזרת ונשנית מצד שני.

אני אראה לכם איך ניתן להבחין בכך במקרים מסוימים. הבה נראה ראשית, איך הישויות הלוציפריות והאהרימניות מתאכזבות דרך מה שקורה עם החלק הפיזי של האדם. אפשר לקבל רושם טוב מאוד על האכזבות שמחכות ללוציפר או אהרימן בהקשר זה, כאשר נמצאים באחד מבתי החולים שלנו או ליד מיטת חולה ובבית חולים פסיכיאטרי. דרך שניהם חווים אהרימן ולוציפר את אכזבתם הקשה ביותר. ישויות אלו, אתם מבינים, נאבקות כדי לקבל חזקה על טבע האדם. אבל הן לא מרגישות ממש טוב לגבי מטרתן, אם בתוך טבע האדם אחת מהן מנצחת את השנייה. המצב שונה אם אהרימן מנצח את אלוהות הירח, אלוהות ונוס ואלוהות מרקור, או אם ישויות האוויר והאש מנצחות את צדק, מאדים ושבתאי. הניצחונות של אהרימן על לוציפר ולהיפך, כפי שמתבטא בבתי החולים הם אף פעם לא שלמים. הם נראים כניצחונות מכיוון שהם מחוזקים על ידי הצלחה מסוימת של הישויות הלוציפריות והאהרימניות זו על זו בעימות ההדדי שלהן. אבל, לאמיתו של דבר,הללו הן לכאורה בלבד, ומכאן האכזבה. נניח כי הכוחות האהרימניים ניצחו בגוף הפיזי של האדם את הכוחות הלוציפריים שמנסים להחדיר את האדם במה שצריך להיות רק על פני השטח, בחושים, אז דרך הניצחון של ישויות אהרימניות, האדם ייפול למחלות כאלה כמו מחלות המפתחות גידולים או סרטן (carcinoma), או מחלות של חילוף חומרים, כגון סוכרת. בכל פעם שמחלה כזו באה לידי ביטוי בטבע הפיזי של האדם, משמעות הדבר שאהרימן זכה בניצחון על לוציפר. אולם זה קשור לעובדה, שהטבע הפיזי נהרס זמנית. אז לא מסוגל הטבע הפיזי הזה לשרת את אהרימן, שאינו מסוגל לקרוע את האינסטינקטים והדחפים על מנת ליצור מהם גזע משלו.

הגענו בדרך זו לתמונה אולי פרדוקסאלית, אבל נכונה בכל זאת, של המחלה. מחלה זו היא במקרים רבים האמצעי היחיד שנותר לכוחות הטוב כדי להציל את האדם מהניבים של אהרימן.

אם מצד שני לוציפר משיג ניצחון בטבע הפיזי של האדם על הכוחות האהרימניים שרוצים להקשיח את האדם ולגרור אותו לתוך הגזע שלהם של ישויות האדמה והמים – אם לוציפר מנצח, אזי האדם נופל למחלות בעלות אופי נזלתי* עדין או לחוסר שפיות. שוב, והפעם עבור לוציפר הניצחון הופך להיות אשליה.

הכוחות האהרימניים והלוציפריים שפועלים ללא הרף בכל כוחם להשגת מטרותיהם, נסוגים באכזבה ובעצב ממיטות החולי, מבתי חולים ומבתי חולים פסיכיאטריים. זה מראה להם שלמרות שהם יכולים להמשיך להלחם, הם לא מסוגלים לנצח.

וכעת, אם היינו יכולים לראות לתוך טבעו האתרי של האדם – לא רק הפיזי שלו, אלא לתוך הטבע האתרי – היינו מוצאים גם שם תנאים כאלה לאכזבה עבור הכוחות האהרימניים והלוציפריים. כשהכוחות הלוציפריים מנצחים את הכוחות האהרימניים בגוף האתרי, האדם הופך להיות שקרן כהרגל תמידי. כשהאדם הופך להיות שקרן תמידי, ברור שהוא לא מוסרי; אלא נופל מהעולם שלתוכו לוציפר היה רוצה להביאו. למראית עין הוציא לוציפר את האדם מן העולם, אבל במקום שהאדם יהפוך להיות אוטומט מוסרי, לוציפר הפך אותו לשקרן. ומוזר ככל שזה ישמע, העובדה שהאדם הופך להיות שקרן תמידי, היא נשק בידיהם של הכוחות הטובים, כדי לעזור להם להציל את האדם מלוציפר. כי כשהאדם הופך להיות שקרן – את זה ניתן לשפר במהלך הקרמה; בעוד שאם לוציפר ינצח, המין האנושי יאבד, הוא יתנשא אל מעל האדמה.

אם מצד שני, אהרימן ינצח, או יתקרב לניצחון בגוף האתר, האדם יהפוך להיות נשלט באופן פנימי על ידי פיקחותו שלו. ומאחר והוא בשליטה

פנימית של הפיקחות, הפיקחות מוכרחה להישאר בתוכו, יש לה אחיזה עליו. גופו האתרי טעון בה. ולכן אין יותר אפשרות לאהרימן לאחוז באינסטינקטים ובדחפים של האדם; הם תקועים בגוף האתרי, מפני שהאדם נשלט על ידי פיקחותו שלו. גם כאן, יהיו עוד הרבה הזדמנויות ללוציפר ואהרימן לחוות אכזבות קשות, כששקרנות תמידית או מצד שני, אובססיה מובילים להפסדם.

בואו נתבונן כעת מה קורה בגוף האסטרלי? נניח שהכוחות האהרימניים מנצחים או מתקרבים לניצחון בגוף האסטרלי, אז האדם נוטה להיות אגואיסט בוטה, לגמרי אגואיסט. אך המשמעות של זה היא שהוא, כאגואיסט בוטה, יאחז באינסטינקטים שלו בחוזקה ולא תהיה אפשרות לאהרימן לקחת אותם ממנו. וכך שוב, הטרף המבוקש חומק ממנו. נניח מצד שני שלוציפר מתקרב לניצחון, אז יש לאדם בגופו האסטרלי נטייה להפוך לאדם חולמני חסר אגו, כזה שאומרים עליו שהוא אינו צלול בראשו. דברים כאלו מתרחשים; קורה שאנשים נכנסים, גם אם רק לפרקי זמן קצרים, למצב כזה.זוהי האכזבה הגדולה ביותר לישויות הלוציפריות. כך אתם רואים כמה מעיינות של אכזבה נמצאים על פני האדמה לכוחות האהרימניים והלוציפריים.

אך אתם רואים בעת ובעונה אחת באיזה מצב קריטי האדם עומד. בתקופות קדומות זה היה שונה. כבר בעבר, בזמן המיסטריות הקדומות, עמד האדם בתוך המאבק שנמצא מאחרי העולם הפיזי. בזמנים הללו, המורים הגדולים הראשונים במיסטריות היו שליחים של האב האל. היו להם תלמידים, הגורואים; ואז היו הכלאים (chelas) שהיו התלמידים מן הדור השני, כי הם היו התלמידים של הגורואים. הגורואים הגבוהים קיבלו את ההוראות שלהם הישר מהשליחים של האל האב, והשליחים האלו היו יכולים למצוא תרופות לרפא את האדם. המחלות הן, כפי שראינו, מעיין של תסכול ואכזבה עמוקה עבור אהרימן ולוציפר, עד כדי כך שדרך המחלה נותרו הישויות הללו מעורפלות ומבולבלות באכזבתן. כי, פיקחים ומוסריים באופן יוצא דופן כפי שהישויות האהרימניות והלוציפריות הינן, מכיוון שהתודעה שלהן היא כל כך מבריקה ובהירה, הן מושפעות יותר בחוזקה מהתערפלות התודעה הזו; וכך השליחים של האל האב היו מסוגלים לגשת למחלה ללא הפרעה מצד לוציפר ואהרימן, ולמצוא לה מרפא. אמרתי לכם בפעם האחרונה, אולי אתם זוכרים, כיצד מחלה כתוצאה מהשפעות שבתאי הייתה ניתנת לריפוי על ידי תרופה שנלקחה מהירח וכו'. כך היו הדברים אז, בתקופה של המיסטריות הקדומות. השליחים של האל האב יכולים היו להתערב באופן ישיר ולשלוף את האדם מהבלבול שבו הוא נמצא בגלל המאבק שהתרחש, כפי שהסברתי לכן, כל הזמן, מאחורי הטבע ומתחת לאדם.

הבלבול שבו שרוי האדם כיום איננו פחות מאשר בתקופות הקדומות. העובדה שהאדם אינו ער לכך אינה משנה כלל, הבלבול נמצא שם בדיוק באותה מידה. האדם נקרע ומטולטל מצד לצד ללא הרף, בעוד הכוחות שמאחורי הטבע ומתחת לאדם נלחמים כדי להשיג בו אחיזה. כשחוצים את הסף ורואים את עולם הרוח בתודעה, רואים את הקרב הנורא המתרחש, המשחק המבלבל על החזקה באדם,אז האדם כיום מחפש לשווא את השליחים של אלוהים שבתקופות קדומות יכולים היו לתת את מטה- מרקור לדוגמא, וסמלי-ריפוי אחרים לידיהם של רופאי המיסטריות  (שהיו יכולים להשתמש בהם כדי להביא ריפוי לאדם). בעידן הנוכחי, כשחוצים את הסף, תמצאו את עצמכם באמצע המאבק הנורא שעליו דיברתי בין ישויות של הפלנטות העליונות שנשארו מאחור בהתפתחותן – ישויות לא בשלות של מאדים, יופיטר ושבתאי – וישויות של הפלנטות הנמוכות שנשארו מאחור – ישויות לא בשלות של הירח, מרקורי וונוס. כמו שני מחנות צבא הם ניצבים זה מול זה; מצד אחד, ישויות האוויר והאש – שבתאי, יופטר ומאדים שנכשלו ונפלו מחוץ להתפתחות האמיתית שלהן; ומן הצד השני, מולן, ישויות האדמה והמים – ישויות ירח, מרקורי וונוס שאף הן נכשלו ונשארו מאחור. ושם, מעבר לסף, הקרב נמשך בחימה כזו שהשמש הופכת להיות קודם כל לוהטת לחלוטין, ואז מתכהה יותר ויותר, עד שלבסוף היא כמו דיסקית שחורה נוראה. זה לא היה כך בעבר עבור המתקדשים של אז. הם ראו היישר דרך הדיסקית השחורה; ומתוך הדסקית השחורה עצמה הגיעו שליחי האל האב, שהיו אז בין היתר נושאי ידע הריפוי. אבל לנו כיום, כשאנו חוצים את הסף ורואים את הקרב הנורא ורואים כיצד השמש הופכת להיות אדומה ואז שחורה – עבורנו השמש נשארת שחורה, דסקית שחורה. ואנו נהדפים, ועלינו לחפש על האדמה עצמה, על מנת למצוא את עצמנו במאבק המבלבל הזה.

ואז, אנו מודרכים אל כריסטוס, כריסטוס עומד לפנינו, הישות הרוחנית שבמיסטריית גולגותא התאחדה עם האדמה. והוא אומר לנו: אל תתייאשו מכך שהשמש הפכה שחורה; היא שחורה בגלל שאני, אל השמש, כבר לא בתוכה; מפני שירדתי למטה והתאחדתי עם האדמה.

וכשבדבקות פנימית, ובהכרה מחודדת של כל מה שיכול הידע של המיסטריה של גולגותא להביא, אנו מתקרבים אל כריסטוס. השמש אינה הופכת להיות בוהקת שוב, והיא נשארת שחורה כפי שהייתה, אבל אנחנו מתחילים לשמוע דרך השמש את מה שהכריסטוס אומר לנו. חוויה זו מגלה את הקשר של כריסטוס עם השמש. השמש למרות שהיא עדיין דסקית שחורה, הופכת להיות ישות שמאפשרת לנו להקשיב לכריסטוס, אם אנו מכינים את עצמנו להתקרב אליו בגישה נכונה של הנפש.

וזהו הכריסטוס שמספק כעת לאדם כלים להביא שלום בין הכוחות שמעל לאלה שמתחת – הכוחות שמעל דסקית השמש השחורה הידועות מסביב לאדמה כישויות האוויר והאש, והכוחות שמתבטאים כישויות הנמוכות. ואנו, בני האדם, יכולים לקבל הדרכה (guidelines), לריפוי מחלות, והבנה אמיתית של כל הסבל שמאכזב כל הזמן את לוציפר ואהרימן. באמצעות כוחו של כריסטוס ודרך הכוח של מיסטריית גולגותא האדם מסוגל לדבר עם הישויות האלה, ומה שאנחנו אומרים להן הוא כה נפלא: "אתם, יצורים של אהרימן ולוציפר, אתם מתוסכלים שוב ושוב בגלל סבל שחייב לנבוע מכם,סבל שמוכרח לנבוע על האדמה כתוצאה מהניצחונות החלקיים שלכם. וזה חייב להימשך; כי אתם לא תחדלו מלהפוך אנשים לחולים במחלות שונות, לאובססיביים, ושקרנים או לחולמים חסרי אגו ואגואיסטים. ואתם תמשיכו לדהור בין אקסטאזה של ניצחון לאכזבה העצובה ביותר."

ניתן לידיו משל האדם על האדמה, אם הוא מוצא את הקשר הנכון לכריסטוס, שלא להתייאש, גם נוכח הייאוש של ישויות גבוהות יותר ממנו – ישויות גבוהות, שבחרו ללכת בדרך אחרת מאשר הדרך של האלים שאליהם שייך האדם, ושאליהם הוא נשאר נאמן במהלך ההתפתחות של האדמה. במרכזן של ישויות אלוהיות נשגבות אלו ניצבת ישות כריסטוס, שדיברה אל המתקדשים הקדומים דרך השמש ואשר מדברת אלינו גם כיום – אבל כעת מהאדמה בעזרת השמש.

ולכן כאשר אנו מדברים על כריסטוס היום, אנחנו מדברים על מי שיכול להיות לצידנו כאן על האדמה כמנהיג, המנחה אותנו מחוץ למאבק הנורא שכוחות אהרימן ולוציפר מנהלים – אחד עם השני ועם העולמות העליונים והתחתונים של האלים.

————————————————–

*catarrhal – הכוונה לנוזלי החושים (נוזלי האף, האוזן, העין)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *