המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה – 08

המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913, GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 8 4.6.1913

כאשר ניגשים אנו ליצירה נעלה כפי שהבהגוודגיטה הינה, בעזרת הבנה מלאה, הכרחי הדבר עבורנו לכוונן את נפשותינו אליה, נאמר כך. לקרב אותן לאופן המחשבה ולצורת הרגשות שאכן מונחים בבסיס יצירה שכזו.

נכון הדבר במיוחד עבור אותם אנשים שמפאת הסיטואציות ונסיבות החיים שלהם רחוקים מרחק רב מפואמה נעלה הזו כפי שאנשי המערב הינם. טבעי הדבר עבורנו להפוך לשלנו את היצירות בנות זמננו ללא קושי ניכר. טבעי גם שאלו שמשתייכים לאומה מסוימת הינם בעלי רגש מיידי ליצירה שצמחה באופן ישיר מתוך הסובסטנציה של האומה הזו, למרות שאפשר שיצירה זו שייכת לתקופה קדומה יותר. אם כן, אוכלוסייה זו של המערב (לא זו שבדרום אסיה) בסך הכול מרוחקת ברגשותיה מהבהגוודגיטה.

כדי לגשת ליצירה זו מתוך הבנה חייבים אנו להכין עצמנו להלך הנפש השונה ביותר שלה, הרוח השונה הממלאת אותה.

חוסר הבנה נוראי כזה יכול לעלות כאשר אנשים מדמים שיכולים הם לגשת לפואמה זו מבלי, בראש וראשונה, לעבוד על נפשותיהם.

יצירה הבאה למולנו מגזע שונה, מהמאות התשיעית והעשירית לפני ייסוד הכריסטיאניות, לא יכולה להיות מובנת באופן ישיר על ידי אנשים מהמערב, כמו היצירה קלוולה Kalevala של העם הפיני, או הפואמה ההומרית של היוונים. אם אנו רוצים להבין עמוק יותר את הנושא חייבים אנו להפגיש בין חומרים שונים שיכולים להראות לנו את הדרך להיכנס לתוך הרוח של פואמה נהדרת זו.

מעל לכל רוצה אני להסב כאן את תשומת לבכם לדבר אחד. פסגת החיים הרוחניים בכל הזמנים הייתה מוסתרת ממישור ההבנה האנושית. כך במובן מסוים, היא נשארה עד לזמננו אנו. נכון הדבר שאחד מהמאפיינים של תקופתנו, שעולה רק עתה ושאותו תארנו באופן מסוים, הנו שדברים מסוימים שעד עתה נשמרו בסוד והיו ידועים רק למעטים, יתפשטו החוצה בקרב מעגלים נרחבים. זו היא הסיבה מדוע נוכחים אתם כאן, משום שתנועתנו הינה תחילת התפשטותם של העובדות שעד עתה נשארו סמויות מעין ההמונים. אולי הסיבה הלא מודעת שהביאה אתכם אל השקפת העולם האנתרופוסופית על העולם ולעבר תנועה רוחנית זו, הגיעה בדיוק מהתחושה שסודות מסוימים חייבים להתגלות היום להמונים.

עד לזמננו אנו נשארו עובדות אלו סודיות לא משום שהוחבאו באופן מכוון, אלא משום שהמהלך הטבעי של התפתחות האדם דורש שהם יישארו כאלו. נאמר שסודות של המיסטריות העתיקות היו מוגנים מאנשי החולין, על ידי חוקים מוגדרים ומושגחים באופן מוקפד.

אך יותר מאשר על ידי חוקים, סודות אלו היו מוגנים על ידי מאפיינים בסיסיים של האנושות בזמנים העתיקים, דהיינו, בפשטות העובדה שהם לא יכלו להיות מובנים על ידיה.

עובדה זו הייתה הגנה חזקה הרבה יותר מאשר קיומו של חוק חיצוני כלשהו.

זה המצב עבור עובדות מסוימות במהלך התקופה המטריאלית. מה שאני עומד להגיד נחשב לכפירה קיצונית מנקודת המבט של זמננו. למשל, אין דבר המוגן טוב יותר באזורים של אירופה המרכזית מאשר הפילוסופיה של פיכטה. אין זאת משום שהיא נשמרת בסוד. הכתבים שלו מודפסים ונקראים. אבל הם אינם מובנים. הם נשארים סודיים. באופן הזה דברים רבים שאמורים להיכנס להתפתחות הכללית של האנושות נשארים כידע אוקולטי למרות שיצאו לאור ונחשפו לאורו של יום.

לא רק במובן זה אלא גם במובן אחר, ישנה באבולוציה האנושית מוזרות שהינה חשובה בהקשר לרעיונות שחייבים להיות ברשותנו על מנת להבין את הבהגוודגיטה.

כל מה שאנו יכולים לכנותו בשם הלך הרוח, המצב הרגשי, ההרגלים המנטאליים של הודו העתיקה שממנה צמחה הגיטה, גם הם היו נגישים במלוא רוחניותם רק להבנתו של מיעוט.

מה שנוצר בתקופה מסוימת על ידי האקטיביות של מעטים, נשאר סודי בנוגע למעמקיו האמתיים, אפילו לאחר מכן כאשר הוא חלף והפך להיות רכושו של ההמון. ושוב, זהו קו ייחודי באבולוציה של האדם, קו שהינו מלא בחוכמה למרות שבתחילה נראה הוא פרדוקסאלי.

אפילו לאנשים בני זמנה של הבהגוודגיטה ולממשיכיהם, עבור הגזע כולו, שלו שייכת פסגת ההישג הרוחני הזה, ולצאצאיו,נשארת המשמעות שלה סודית.

האנשים שבאו לאחר מכן לא הכירו את המעמקים האמיתיים של זרם רוחני זה. נכון הדבר שבמאות העוקבות התפתחו אמונות דתיות מסוימות בכתבים ובהוראתם של הגיטה, כשהם מלווים בלהט רגשי גדול, אבל יחד עם זאת לא הייתה שם הבנה עמוקה. לא בני הזמן ולא אלו שבאו אחריהם, אף לא אחד מהם פיתח הבנה חודרת לגבי פואמה זו. בזמנים שבין אז לעתה היו רק מעטים שבאמת הבינו אותה.

כך קרה הדבר שבשיקול הדעת של הממשיכים, זה שהיה פעם קיים כתנועה רוחנית מיוחדת וחזקה זויף ועוות במידה רבה ביותר.

חוק הוא שאין אנו יכולים למצוא דרך להתקרב להבנתה של מציאות כלשהי על ידי כך שנלמד אותה על פי השיפוט של דור ההמשך של הגזע שיצר אותה. כך, בתחושה וברגש העמוקים של העם בהודו היום לא נמצא הבנה אמיתית לנטייה הרוחנית שחדרה במובן העמוק לתוך הבהגוודגיטה. נמצא אצלם התלהבות, רגש חזק ואמונה עזה בשפע, אבל לא תפיסה עמוקה של המשמעות שלה.

הדבר נכון במיוחד לגבי התקופה שחלפה זה לא מכבר, מהמאות הארבע עשר, חמש עשר ועד למאה התשע עשר. למעשה, הדבר נכון במיוחד לגבי האנשים האוחזים בדת הזו. ישנה אנקדוטה אחת שכמו אחרות חושפת אמת עמוקה – הוגה אירופאי דגול אמר פעם על ערש דווי, "רק אדם אחד הבין אותי, וגם הוא הבינני שלא כהלכה".

אפשר גם לומר על תקופה זו שהתרחשה זה לא מכבר, שהיא הכילה מספר תכנים רוחניים שמייצגים גבהים עצומים של הישגים, אבל שטבעם האמיתי נשאר בלתי ידוע במעגלים הרחבים, אפילו לבני זמנם.

זה משהו שהייתי רוצה להסב את תשומת ליבכם אליו.

ללא ספק, בקרב אנשי המזרח והודו בני ימינו, ניתן למצוא באופן יוצא מגדר הרגיל, כמה אנשים חכמים. למעשה, בתצורה השלמה של נפשם ורוחם, הינם רחוקים מהבנת הרגשות שזרמו מהבהגוודגיטה. חישבו כיצד אנשים אלו קיבלו מהציוויליזציה המערבית אופן חשיבה שלא הגיע למעמקים אלא רק להבנה שטחית. לדבר זה יש תוצאה כפולה.

מצד אחד, קל הדבר עבור אנשי המזרח, במיוחד עבור הממשיכים של אנשי הבהגוודגיטה, לפתח משהו שיכול לגרום להם להרגיש בקלות כמה התרבות המערבית השטחית נמצאת מאחור ביחס למה שכבר ניתן על ידי הפואמה הנשגבת שלהם.

כתוצאה מכך עדיין עומדות לרשותם יותר דרכים להתקרב למשמעות של הפואמה הזו מאשר לתכנים של החיים הרוחניים והאינטלקטואלים של המערב. וישנם האחרים בהודו שהיו מוכנים בשמחה לקבל תכנים רוחניים שכאלה הנמצאים, נאמר, בכתבים של סולובייף, הגל ופיכטה, אם נזכיר רק הוגים רוחניים ספורים. הוגים הודים רבים היו מוכנים לנכס לעצמם רעיונות אלו.

פעם חוויתי דבר מה מהסוג הזה. כשרק הקמנו את הפלג הגרמני של תנועתנו, שלח לי הוגה הודי עבודת מחקר. כמו כן הוא שלח אותה גם לאירופאים רבים אחרים. בכך ניסה הוא לשלב בין מה שהפילוסופיה ההודית יכולה לתת, ובין מושגים אירופאים חשובים, כאלו שאפשר להשיגם במציאות האמיתית– כך רמז הוא – אם ניכנס עמוק לתוך הגותם של הגל ופיכטה.

למרות מאמציו הכנים של אדם זה המאמר בכללותו היה ללא שום תועלת. אינני מתכוון לומר דבר נגדו, נהפוך הוא, מהלל אני את מאמציו, אבל עובדה היא שמה שאדם זה יצר הינו חובבנות גמורה לכל מי שרעיונותיהם של פיכטה והגל נגישים עבורו. אי אפשר היה לעשות כלום עם כל הדבר הזה.

הנה לפנינו אדם שהתאמץ בכנות לחדור לזרמים רוחניים מאוחרים השונים לגמרי מנקודת ההשקפה שלו, אבל לא יכול היה לעבור מעל המכשולים שזמן ואבולוציה הציבו בדרכו. ואף על פי כן, כאשר ניסה לחדור אותם, התוצאה הייתה חומר שקרי ובלתי אפשרי. מאוחר יותר שמעתי הרצאה שניתנה על ידי אדם אחר, שלא ידע מה מהווה האבולוציה האירופאית הרוחנית למעשה, ומה מכילים מעמקיה. הוא הרצה כדי לתמוך באותו הוגה הודי. הוא היה אירופאי שלמד את הטיעונים של ההוגה ההודי והציג אותם בפני חסידיו כחוכמה רוחנית.

גם הם כמובן היו בורים לגבי העובדה שהם האזינו לדבר מה שנשען על בסיס אינטלקטואלי שגוי כלשהו. עבור מי שיכול להתבונן בצורה נוקבת על מה שהאירופאי נתן, היה זה בפשטות נורא. סלחו לי על הביטוי, היה בזה די כדי להטיל צמרמורת. הייתה זו חוסר הבנה המשוקעת בתוך חוסר הבנה אחר. קשה מאוד להבין את כל מה שהנפש האנושית יכולה לייצר. הבנה נכונה של כל יצירות המופת של הרוח האנושית צריכה להפוך עבורנו לאידיאל שלנו.

אם נבין אידיאלים אלו לפני ולפנים וניקח בחשבון את מה שנאמר זה עתה, תהיה לנו קרן של אור על מנת להראות לנו עד כמה באמת קשה לנו לגשת לבהגוודגיטה. כמו כן נבחין כמה אפשרי לטעות באופן גורף, ומה היא מידת הנזק שטעויות שכאלו גורמות.

אנו במערב יכולים להבין היטב כיצד אנשים במזרח יכולים לשאת עיניים אל הרוחות היוצרות של הזמנים העתיקים, אלו שפעילותם זרמה דרך הפילוסופיה הוודנטית וחדרה לפילוסופיה של השנקייה במשמעות העמוקה ביותר שלה. יכולים אנו להבין כיצד האדם המזרחי נושא עיניו בהערכה לשיא הזה של הישגים רוחניים המתגלה בשנקרצ'ריה, שבע או שמונה מאות שנים לאחר ייסוד הכריסטיאניות. בכל זה יכולים אנו להבחין. אבל אנו חייבים כמו כן לחשוב על דרך אחרת אם רוצים אנו להשיג הבנה עמוקה אמיתית. בכדי לעשות זאת אנו חייבים להניח דבר מה כמעין היפותזה, משום שהוא עדיין לא התממש באבולוציה.

הבה ונדמה שאלו שהיו היוצרים של הרוחניות הנעלה הזו שחדרה לתוך הוודות, לתוך הספרות הוודית, ולתוך הפילוסופיה של שנקרצ'ריה, אמורים היו להופיע שוב בזמננו אנו עם כושרות רוחניים דומים, עם אותה חדות הבחנה שהייתה ברשותם כאשר היו הם בעולם בתקופה עתיקה זו.

יכלו הם לבוא במגע עם יצירות רוחניות כמו אלו של סולובייף, הגל ופיכטה. מה היו הם אומרים?

נצא מתוך הנחה שמה שהחסידים של אותם פילוסופיות עתיקות היו אומרים לא נוגע לנו, רק מה שאותם ישויות רוחניות עצמן היו אומרות.

אני ער לעובדה שאני עומד לומר דבר מה פרדוקסאלי, אבל אנו חייבים לחשוב על מה ששופנאהוור אמר פעם. "לא ניתן להתחמק מכך, זהו גורלה העצוב של האמת שהיא חייבת תמיד להפוך לפרדוקסאלית בעולם. האמת לא יכולה לשבת על כס הטעות, לכן יושבת היא על כס הזמן, ופונה אל המלאכים השומרים של הזמן. מכל מקום ההתפשטות של כנפי המלאכים העצומות הינה כה גדולה, כך שהיחיד מת כהרף עין."

כך שאנו לא צריכים להירתע מהעובדה שאמת חייבת להופיע כפרדוקסאלית. האמת שעכשיו תבוא מופיעה כך, אבל היא עדיין אמת.

אם המשורר של הוודות, מייסד פילוסופית השנקייה, אפילו שנקרצ'ריה בעצמו, היו מופיעים שוב במאה התשע עשרה והיו רואים את היצירות של סולובייף, הגל ופיכטה, כל האנשים הגדולים האלה היו אומרים, "מה ששאפנו אליו בתקופה הקדומה, מה שקיווינו שמתנת הראיה רוחנית תחשוף עבורנו, השיגו שלושת אנשים אלו בעזרת רוח הדברים של שכלם ואיכותו. חשבנו שחייבים אנו לעלות לגבהים על מנת לקבל ראיה נבואית, ובגבהים אלו יופיע בפנינו מה שחדר לנפשות אלו בני המאה התשע עשרה באופן לגמרי טבעי כדבר המובן מאליו!"

הדבר נשמע פרדוקסאלי עבור אנשי המערב שמסתכלים במבט ילדי, שאינו מודע, על האנשים מהמזרח, משווים עצמם אליהם, ובאותו הזמן מבינים לגמרי באופן שגוי מה למעשה מכיל המערב.

תמונה גרוטסקית בצורה מוזרה. נדמיין את המייסדים הללו של הפילוסופיה ההודית נושאים עיניים בלהט לעבר פיכטה והוגים מערביים אחרים; ובמקביל אליהם רואים אנו היום מספר אנשים שאינם מעריכים את התכנים הרוחניים של אירופה, אבל זוחלים בעפר בפני שנקרצ'ריה ואלו שהיו לפניו בשעה שאינם מתעניינים כלל וכלל בהישגים כאלו של הגל, פיכטה וסולובייף.

מדוע כך הוא הדבר?

רק בעזרת היפותזה כזו אנו יכולים להבין את העובדות שההיסטוריה שוטחת בפנינו.

יכולים אנו להבין זאת אם נכוון מבטינו לזמנים בהם זרמו התכנים הרוחניים של הבהגוודגיטה.

הבה ונדמיין את האדם בתקופה זו באופן הבא. מה שמופיע בפני אדם בן זמננו בדרכים מגוונות בתודעת החלום שלו – הדימוי התמונתי של חיי החלום – היה תוכן רגיל של נפש האדם בזמנים הקדומים, תודעתו היומיומית. הייתה ברשותו תודעה תמונתית, דמויית חלום, לא כזו שהייתה בתקופת ירח קדמון אלא מפותחת הרבה יותר.

אלו היו התנאים שדרכם עברה הנפש דרך הקו היורד של האבולוציה. מוקדם יותר הייתה מה שאנו מכנים תודעת חלום – מצב תודעת החלום סגור לחלוטין עבורנו היום – אשר ממנו אינספירציה מסוימת, דמויית חלום הופיעה באדם. היה זה מצב שקרוב למצב השינה של ימינו. כפי שתודעת חלום הינה עבורנו, כך הייתה תודעת חלום זו עבור אותם אנשים קדמונים.

תודעה זו מצאה דרכה לתודעה התמונתית הרגילה שלהם יותר כפי שתודעת החלום הינה עבורנו, אבל לעיתים נדירות יותר. במובן אחר הייתה תודעה זו שונה בזמנים אלו. תודעת החלום של ימינו בדרך כלל מעלה בנו זיכרונות של חיי היום יום שלנו. בזמנים ההם, כאשר תודעת חלום יכלה להיכנס עדיין לעולמות הגבוהים, היא העלתה באדם זיכרונות של העולמות הרוחניים. ואז בהדרגה ירדה תודעה זו נמוך יותר ויותר.

כל מי שבזמנים אלו שאף כפי שאנו שואפים היום בחינוך הרוחני שלנו, התכוון למשהו לגמרי שונה. כאשר אנו עוברים היום דרך ההתפתחות הרוחנית שלנו, אנו מודעים לכך שאנו נמצאים בשפל המדרגה של תודעת היום יום ושואפים מעלה.

מחפשים אלו גם הם שאפו למעלה, מתוך תודעת החלום של חיי היום-יום שלהם. מה היה אם כן, הדבר שאותו הם השיגו?

בכל המאמצים שלהם היה זה דבר מה לגמרי שונה ממה שאנו מנסים להשיג. לו מישהו היה מציע לאנשים אלו את ספרי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?", לא היו בו שימוש עבורם כלל וכלל. מה שהוא מכיל היה טיפשות עבור זמנים עתיקים אלו. יש לו משמעות רק עבור האנושות היום. אז, כל דבר שאנשים אלו עשו בעזרת היוגה שלהם והשנקייה היה שאיפה לעבר גבהים אלו שאליהם הגענו אנו ביצירות העמוקות ביותר של זמננו, אלו של שלושת ההוגים האירופאים שהזכרתי מקודם.

הם שאפו לתפוש את העולם בעזרת רעיונות ומושגים. לכן, זה החודר באמת לתכנים לא ימצא הבדל – מלבד הבדלי זמן, הלך רוח, צורה ואופי התחושה – בין שלושת ההוגים שלנו ובין הפילוסופיה הוודנטית. בזמנים ההם הפילוסופיה הוודנטית הייתה זו שאליה נשאו אנשים את העיניים. היום היא ירדה והפכה נגישה לתודעה היומיומית.

הבה ונתייחס לדרך שבה אדם חווה את הטבע כאשר הוא נכנס בתבונה לתוך שלוש הממלכות הסובבות אותו. הלך הרוח שלו ואיכות הידע שלו היה שונה בכל מצב. אין אני מנסה לגרום לכם להבין לעומק סטווה, ראג'אס ותאמאס. רוצה אני רק לעזור לכם להתקרב מעט לרעיון המשמעות שלהם. כאשר אדם בן זמננו מתקרב לממלכת המינראלים הוא מרגיש שיכול הוא לחדור אותה ואת חוקיה בעזרת חשיבתו, במובן מסוים יכול הוא לחיות במחיצתה. סוג זה של הבנה בזמן של הגיטה כונה בשם – הבנת הסטווה של ממלכת המינרלים. בממלכת הצומח נפגשים אנו תמיד במכשול, דהיינו העובדה שבעזרת האינטליגנציה הנוכחית שלנו אין אנו יכולים לחדור לתוך החיים. האידיאל היום הינו לחקור ולערוך אנליזה לטבע מנקודת מבט כימו-פיסיקאלית, ולהבין אותו בדרך זו. למעשה, מספר מדענים טוו את חוט המחשבה שלהם לפי שעה, כשהם מדמים שהינם מתקרבים לרעיון החיים, על ידי כך שהם מייצרים צורות חיצוניות שמחקות עד כמה שניתן בקירוב את ההופעה של התהליך היוצר. זוהי פנטזיה חסרת בסיס.

במרדף אחרי הידע אדם לא יכול לחדור את ממלכת הטבע כפי שעושה הוא זאת עם ממלכת המינרלים. כל מה שבאפשרותו לעשות הינו להתבונן על חיי הצומח. עתה, מה שרק ניתן לצפות בו, לא לחדור אליו על ידי הבנה אינטלקטואלית, הינו הבנת-ראג'אס.

בבואנו לממלכת החיות, צורת המודעות שלה חומקת מהאינטליגנציה היום יומית שלנו הרבה יותר מאשר זו של חיי הצומח. אין אנו תופסים מה הם למעשה חיי החיה וחוויותיה. מה שאדם בעזרת המדע היום יכול להבין על ממלכת החיות הינו הבנת-תמאס.

נוכל להוסיף דבר מה נוסף. אף פעם לא נשיג הבנה מעבר לגבולות המושגים האבסטרקטיים שלנו, אם נתייחס אך ורק למושגי המדע בנוגע לפעילותם של יצורים חיים.

שינה, למשל, אינה זהה אצל האדם ואצל החיה. להגדיר שינה באופן פשטני יהיה כמו להגדיר סכין כדבר זהה בין אם משתמשים בו לגילוח או לחיתוך בשר. אם נשמור על ראש פתוח ונתייחס למושגים של תאמאס, ראג'אס וסטווה פעם נוספת, מאספקט אחר, נוכל להוסיף משהו אחר הלקוח מתוך חיי היום יום שלנו.

אדם בן זמננו מזין את עצמו בחומרים מגוונים, חיות, צמחים ומינרלים. למזון זה יש כמובן השפעות שונות על המבנה שלו. כאשר אוכל הוא צמחים מחדיר הוא לתוכו תנאי סטווה. כאשר הוא מנסה להבין אותם הם עבורו מצב ראג'אס. תזונה מהטמעת חומר מינראלי – מלח וכדומה – מייצגת מצב של ראג'אס. מצב המתחולל על ידי אכילת בשר מייצג תאמאס. שימו לב שלו היינו מתחילים מהגדרה אבסטרקטית לא היינו יכולים לשמור על סדר ורצף זהים. עלינו לשמור על מושגינו גמישים. אין אני אומר לכם זאת כדי להשרות פחד על אלו שמרגישים אחוזים באכילת בשר. מייד אזכיר דבר מה אחר בעל הקשר שונה.

הבה ונדמה שאדם מנסה להטמיע את העולם החיצוני, לא דרך המדע הרגיל אלא על ידי סוג של ראיה רוחית שהינה לגיטימית בתקופתנו.

נניח שהוא מציג את העובדות ואת הפנוראמה של העולם הסובב אותו אל מול תודעת הראיה הרוחית שלו. כל זה יזמן תנאים מסוימים בתוכו, בדיוק כפי שלהבנה רגילה שלוש ממלכות הטבע מזמנות את התנאים של סטווה, ראג'אס ותאמאס. כתוצאה מכך מה שיוכל להיכנס לצורה הטהורה ביותר של תפיסה רוחנית המתאימה לראייה רוחנית מטוהרת, מזמן את התנאים של תאמאס (אין אני משתמש במילה "מטוהרת" במובן המוסרי שלה).

אדם אשר יראה באמת את העובדות הרוחניות באופן אובייקטיבי בעזרת ראיה רוחנית כזו שאפשר להשיגה היום, חייב, על ידי פעילות זו, לחולל בתוכו את התנאים של תאמאס. אז, כאשר הוא יחזור לעולם הרגיל שבו הוא שוכח את הידע הרוחני שלו באופן מיידי, ירגיש הוא שבעזרת הלך הרוח הרגיל של ידע, נכנס הוא לתנאים חדשים, ליחסים אחרים עם ידע, כלומר, למצב הסטווה. כך, בתקופתנו, כל ידע הינו ידע במצב סטווי. במצב הביניים של האמונה, של הדת המבוססת על אוטוריטה, שרויים אנו במצב הראג'אס.

ידע על העולמות הגבוהים מחולל את מצב ה-תאמאס בנפשות בני האדם. ידע בסביבה היומיות שלנו הינו מצב הסטווה. בעוד, דת, אמונה דתית הנשענת על אוטוריטה מביאה למצב הראג'אס. כך שאתם רואים, אלו, שהמצב הגופני שלהם מאלצם לאכול בשר לא צריכים להיחרד משום שבשר מציב אותם במצב של תאמאס, משום שמצב זה עצמו מתחולל גם על ידי ראיה רוחנית מטוהרת. מצב זה של דבר מה חיצוני הנו זה שעל ידי תהליכים טבעיים ספורים הינו מנותק ביותר מהמצב הרוחני.

אם נקרא לרוח "אור" אז מצב התאמאס הוא הינו "חשכה". כל עוד האורגניזם שלנו חדור על ידי הרוח בדרך הרגילה אנו במצב סטווה, מצב של התודעה הרגילה שלנו של העולם החיצוני. כאשר אנו ישנים אנו בתאמאס. חייבים אנו לגרום למצב כזה בשנתנו על מנת שרוחנו תוכל לעזוב את גופנו ולהיכנס לרוחניות הגבוהה שמסביבנו. כדי להיכנס לעולמות הגבוהים – והאוונגליסט כבר שח לנו אודות טבעה של החשכה – הטבע האנושי שלנו חייב להיות במצב של תאמאס.

מכיוון שאדם הינו במצב של סטווה, לא של תאמאס, מצב שהינו חשכה, העולם של האוונגליסט, "והאור זרח בחשכה והחושך לא השיגו" יכול להפוך במידת מה כדלקמן "האור הגבוה חודר עד האדם אבל הוא מלא בסטווה טבעית שעליה הוא לא יוותר."

כך שהאור הגבוה ביותר לא יכול למצוא כניסה משום שהוא זורח רק בחשכה.

כאשר תרים אנו אחרי מושגים חיים כמו סטווה, ראג'אס ותאמאס חייבים אנו להתרגל לא לקחתם במובן אבסולוטי. אפשר לומר שהם תמיד פונים מהדרך הזאת.

עבור המושג הנכון של העולם אין גבוה ביותר או נמוך ביותר אבסולוטיים, אלא רק במובן היחסי. פרופסור אירופאי אחד התנגד לכך. הוא תרגם את המילה סטווה כ"טוב" (goodness) והתנגד לאדם אחר שפירש אותה כ"אור". למרות שאת התאמאס תרגם הוא כ"חשכה". דברים שכאלה אכן מבטאים את מקור כל אי ההבנות. כאשר אדם הינו במצב התאמאס – ונתבונן רק בשני מקרים – אם זה בשינה או על ידי תפיסה נבואית, אז למעשה הינו בחשכה ככל הנוגע לאדם החיצוני.

כך שהמחשבה ההודית העתיקה צדקה, ועדיין לא היה ביכולתה להשתמש במילה "אור" במקום המילה סטווה. תאמאס יכול תמיד להיות מתורגם כ"חשכה" אבל עבור העולם החיצוני מצב הסטווה לא יכול להיות תמיד מתורגם בפשטנות כ"אור".

נניח שאנו מתארים אור. יהיה זה לגמרי נכון לקרוא לצבעי האור – אדום, כתום, צהוב – במובן של הפילוסופיה ההודית כצבעי סטווה. באותו המובן הירוק יכול להיקרא כצבע ראג'אסי. כחול, אינדיגו, וסגול – צבעים תאמאסיים. אפשר גם לומר שהאפקטים של אור והראיה הרוחית נופלת בדרך כלל תחת המושג של הסטווה. תחת מושג זה צריך לשים למשל גם את – טוב לב, אדיבות, התנהגות אוהבת של האדם. נכון הדבר שהאור שייך למושג סטווה, אבל מושג זה רחב יותר. אור אינו באמת זהה לו. לכן תהיה זו שגיאה לתרגום סטווה כ"אור" למרות שאפשר לגמרי לתרגם את המילה תאמאס כ"חשכה".

אך אין זה נכון גם לומר ש"אור" לא מביע את הרעיון של הסטווה.

הביקורת של הפרופסור הזה על האדם שהיה בהחלט מודע לדבר זה הינה לגמרי בלתי מוצדקת, מהסיבה הפשוטה שאם מישהו יאמר "הנה אריה" אף אחד לא ינסה לתקנו באמירה "לא, יש כאן חיה טורפת" שניהם צודקים. השוואה זו מדויקת מאוד.

בקשר להופעה החיצונית זה נכון לשייך סטווה עם מה שהינו מלא באור, אבל תהיה זו טעות לומר שסטווה הינה רק אור. זהו מושג כללי יותר מאשר אור, בדיוק כפי שחיה טורפת הינה מושג כללי יותר מאשר אריה.

אין הדבר נכון כאשר מדובר על חשכה. משום שבתאמאס, דברים שהינם שונים וספציפיים בראג'אס ובסטווה, מתמזגים לדבר מה כללי יותר. אחרי הכל, טלה ואריה הינם שני יצורים לגמרי שונים. לו הייתי מתאר אותם דרך האפיון הסטווי שלהם – צורת האלמנט הטבעי של החיים, הכוחות והרוח של הכבשים והאריות – הייתי מתאר אותם באופן לגמרי שונה. אבל לו הייתי מתאר אותם דרך מצב התאמאס שלהם לא הייתי מחשיב את ההבדלים משום שאנו אוחזים במצב התאמאס כאשר כבש או אריה פשוט נחים בעצלות על פני האדמה.

במצב הסטווה כבשים ואריות הינם שונים בעליל, אבל עבור ההבנה הקוסמית העצלות של שניהם הינה אחרי הכל זהה.

היכולת שלנו להתבונן נכוחה על מושגים כאלה אמורה לכן לאמץ הבחנות רבות. למעשה, שלושת מושגים אלו על אופיים של הרגשות שלהם הנם בין הדברים המאירים ביותר בסנקייה בשלמותה.

בכל מה שקרישנה הציב בפני ארג'ונה כאשר הוא הציג את עצמו כמייסד של תקופת המודעות העצמית, היה עליו לדבר במילים שנחדרו על ידי שמץ מהרגשות שנשאבו מהמושגים סטווה, ראג'אס ותאמאס. אנו נדבר בהרחבה על שלושת המושגים הללו, ועל מה שהוביל לשיא בבהגוודגיטה, בהרצאה האחרונה של קורס זה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *