המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה – 07

המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913, GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 7 3.6.1913

אך טבעי הוא, גם אם המדע בדרך כלל מתעלם מכך, שהאדם כפי שהוא אינו יכול בפשטות לדעת חלק אחד של ישותו. כשהוא מביט חוצה על העולם הוא מראה עצמו, בקווים גסים, כסולם עולה מממלכת המינרלים דרך ממלכות הצומח והחי ועד לאדם. כמובן שהאדם צריך להניח כוח יוצר מסוים מאחורי כל הצורות שהוא קולט סביבו בממלכות הטבע. הנקודה היא שהאדם משיג ידע של העולם שהוא חי בו רק משום שממלכות המינרלים הצומח והחי נמצאות מחוץ לו והוא יכול לצפות בהן. ביחס למה שיש בתוך האדם עצמו, הוא יכול לרכוש ידע רק עד כמה שאותם כוחות הפועלים בו פועלים גם בשלוש ממלכות הטבע שמחוץ לו. את הכוחות הפועלים בו, אשר נמצאים מעבר לשלוש ממלכות אלו הוא אינו יכול לדעת בשיטות הרגילות של ידיעת הטבע – כלל וכלל לא. רק מה שיש באדם מעל ומעבר לממלכות הטבע מאפשר לו לבנות בשיטתיות ידע של ממלכות אלו שמחוצה לו. בדיוק כה מעט כפי שהעין, שתכליתה היא לראות החוצה, יכולה לראות את עצמה, כך האדם יכול לרכוש ידע על מה שנמצא בתוכו. זהו רעיון פשוט מאוד, אבל מבוסס והגיוני.

זה בלתי אפשרי עבור העין לראות עצמה משום שהיא שם כדי לראות החוצה, וזה בלתי אפשרי עבור כוחות אלו באדם המצויים בו כדי להשיג ידע חיצוני, להשיג ידע של עצמם. למעלה מזה, אלו אותם כוחות עצמם המייצגים את מה שעושה אותו ליותר מחיה. דרוויניזם מטריאליסטי נפטר בפשטות מעובדה זו בהתעלמו מכך שכוח אנושי מיוחד זה של השגת ידע אינו יכול להיות מוכר על ידי מכשירי הידע הרגילים של האדם. בהכירו שאין לדעת כוח זה, דוחה המדע את קיומו ובהתאם מתייחס לאדם כאילו הוא עדיין חיה. אתם רואים על מה נשענת הפירכה[1] המוזרה, האשליה של הדרוויניזם המטריאליסטי. האדם אינו יכול להכיר בתוכו כוחות אלו שהם האמצעים הממשיים של ידע. אבל העין יכולה לראות עין אחרת, ומסיבה זו היא יכולה להאמין בעצמה. אבל אין זה המקרה ביחס ליכולת לדעת. מבחינה הגיונית זה אפשרי לאדם לפגוש אדם אחר ולקלוט בו את יכולת הידיעה המרוממת אותו מעל לחיה. זה אומנם הגיוני. אבל למעשה בלתי אפשרי, מאותה הסיבה שתיארנו קודם לכן ביחס להשפעת החשיבה.

במה מעורב הידע הרגיל בעולם החיצוני? ראינו שהוא מעורב בהרס תמידי של המבנים העצביים במוח. זה תהליך חיצוני ממשי. הכוחות היוצרים מצד שני – אלו שבאמת מבדילים את האדם מהחיה – אינם יכולים להתפתח כלל בחיי העירות שלנו שבהם אנו רוכשים ידע באופן נורמלי. בחיים אלה הם צריכים להתנהג כך שלא יפריעו להתעייפות של מבני העצבים. ומכאן, כוחות אלו נמצאים במנוחה בחיי העירות. הם ישנים.

אנו מכירים באמת גדולה אם נוכל להיכנס בשלמות לתוך המחשבה שכל שיש לדעת כדי להבין את מלוא הפירכה שבדרוויניזם המטריאליסטי, אפילו במישור הפיזי, הוא שמה שמרומם אדם מעל לחיה ישן למעשה בחיי העירות שלנו. הוא נמצא במנוחה ותהליכי הרס תופסים את מקומו. הכוחות הבוראים המקיימים את האורגניזם של החיה אינם כה מושלמים כמו אלו הפועלים באורגניזם של האדם. בחיי העירות שלנו האחרונים אינם פעילים, והתהליך שתופס את מקומם הוא הרס מתמיד של מה שנעלה באדם על החיה. כוחות יוצרים אלה נהרסים במשך חיי העירות. הם אינם נוכחים כלל, אבל במשך השינה הם מופיעים ומתחילים לבנות שוב את מה שנהרס. כוחות בוראים אלה המרוממים את האדם מעל החיה ניתן באמת לקלוט באדם הישן. כך עלינו לומר שיהיו אשר יהיו מה שמתקנים באדם הישן את הכוחות שהוא מכלה בחיי העירות שלו, הם צריכים להיות הכוחות המרוממים אותו מעל החיה.

כוחות אלו עדיין בלתי ידועים למדע הטבע החיצוני, אשר רק מתחיל ללמוד אותם. המדע נמצא בדרך ויום אחד יגלה את הכוחות האלו בעזרת שיטות חיצוניות טהורות. באמת, כבר יש יוצאים מהכלל לאמירה שהכוחות המדריכים את האדם מעבר לטבע החיה הם בדרך כלל בלתי נראים לו. כאשר המדע ילמד פעם להבחין בכוחות אלו באדם הוא יגלה בגוף האנושי הישֵן את ההוכחה הפיזית לעליונות האדם על ממלכת החי. כאשר יבחין בכוחות ההתחדשות באדם מאלה הקיימים גם בממלכת החי, הוא יכיר כיצד הכוחות היוצרים פעילים בחיי האדמה כדי לרומם את האדם מעבר לחיה מתעוררים רק כשהאדם ישן. מכל זה אנו יכולים להסיק שהכוחות היוצרים באדם היודע עצמו, הכוחות האנושיים האמיתיים, יכולים להיקלט על ידי אדם רק כשהוא נהיה רואה רוחי במשך השינה. כלומר, כאשר במצב אחר משינה הוא מתעורר לראיה רוחית. בהרצאה החמישית כבר ציינו עובדה זו.

היום אמרתי שבמידה מסוימת, מהתהליכים שניתן לראות באדם הישן, המדע ימצא רמזים לכוחות שבאמצעותם האדם מתעלה על החיה, אבל אלו יהיו רק רמזים. כוחות אלו, כאשר הם מופיעים לתודעת הראיה הרוחית היום, נראים בעלי טבע כזה שאין לגלותם באופן חיצוני לחושים בצורתם האמיתית. אפשר יהיה להצביע על קיומם על ידי היקש מעובדות מדעיות. מלבד זה שאינם ניתנים לתפיסה במהותם יש סיבה אחרת מדוע יהיה אפשר לגלות אותם אם לא לקלוט אותם. לכוחות יוצרים אנושיים אלה יש יחס מאוד מיוחד לכל הכוחות האחרים של הטבע. אנו מתקרבים כאן לנושא קשה, אבל אפשר יהיה להבהיר אותו בדרך הבאה.

הבה ונדמיין שיש לנו כאן קולט של משאבת אוויר, צנצנת זכוכית בצורת פעמון, ושערו שאנו מצליחים ליצור באמת ווקום מושלם בתוכה. זה אפשרי בדרך כלל. כל מי שהאינטלקט שלו כבול לעולם החושים יאמר עכשיו: "בפנים אין אוויר, רק חלל ריק. איננו יכולים ללכת הלאה, לא יתכן פחות מריק מאוויר." למעשה אין זו האמת. אנו יכולים לשאוב עד שלא נותר אוויר בפנים, ואז להמשיך ולשאוב עד שנשיג חלל ריק יותר מאוויר מאשר ווקום. אנשים התלויים בחומר ימצאו שקשה לדמיין "פחות מלא כלום." או שערו שיש לכם עשרה שילינג בכיסכם. אתם יכולים לבזבז אותם לאט לאט עד שלא נותר דבר. בתחום זה של החיים יש באמת "פחות מלא כלום". לעיתים קרובות זו אחת מהמציאויות החזקות ביותר – אתה יכול להיכנס לחוב בשל כמה שילינג. בחיים המעשיים פחות מלא כלום הוא לעיתים קרובות אמת עוצמתית יותר מהמציאות של בעלות על רכוש.

זה ראוי לציון שדברים מתקבלים לפעמים כמובנים מאליהם, כאמיתות ברורות וגלויות לעין. כך, אתם יכולים לקרוא בספרי פילוסופיה מערביים רבים שבשום מקום לא יכול להיות פחות מלא כלום, שאין דבר שכזה. אפילו יותר מזה, לפעמים נאמר שהלא כלום עצמו אינו יכול להתקיים. ועדיין, מה שקיים בדוגמא שלנו אודות החוב קיים גם ביקום. כל האמרות הפילוסופיות היומרניות אודות "הלא כלום", הן באמת שטויות. הן עצמן הן סוג של לא כלום בלתי מוגדר. זה נכון שהמשהו הפיזי שמקיף אותנו ניתן לצמצום ללא כלום, ואז הלאה לפחות מלא כלום. "לא כלום" זה הוא למעשה גורם אמיתי לכל צדדיו. אנו צריכים לדמיין את העולם הסובב אותנו, אשר אנו מכירים בכוחות הטבע באמצעות ממלכות המינרלים, הצומח והחי, מצטמצמות מטה ללא כלום, ואז מטה מתחת ללא כלום. ואז עולים אותם כוחות הפעילים ביצירתיות באדם כשהוא ישן. מדע הטבע מכיר רק את הצד החיצוני של כוחות אלו. למעשה, הוא נתפס להפשטה בלבד אודותם ולכן אינו יכול להיכנס לתוכם או להעריך אותם משום שהמדע הרגיל עומד ביחס למציאות של כוחות הטבע כמו שהמספר המופשט עשר, לדוגמא, עומד ביחס לעשרה זרעי שעועית או לעשרה תפוחים. אם אנו אומרים שכל אלה הם "עשר" ושום דבר אחר, אנו עושים את מה שעושה מדע הטבע, לא עושים שום הבחנות, נוגעים רק בפני השטח של הדברים. שערו בנפשכם שהמדע ירכוש מושג על כך שכוחות התחדשות צריכים להיות נוכחים בבנייה מחודשת של האורגניזם בשינה, אז הוא יטפל בכוחות אלה כמו אדם אשר פוגש מישהו האומר: "יש לי 15 שילינג בכיסי", והוא משיב לו: "לא כך, יש לך 15". אדם זה מוציא מהחשבון את הדבר היחידי החשוב כאן. כתוצאה מכך המדע יבלבל כוחות אלו עם כוחות הטבע הרגילים ויכשל מלהכיר בכך שחוקים נעלים יותר פועלים בהם.

אני מציין כל זאת כדי להראות איזה קשיים יש למדע החיצוני וצריכים להיות לו בידיעת האמת. הוא יסיק מסקנות מסוימות ובכך יתקרב לאמת. עבור כמה אנשים זה לא יהיה הכרחי. משום שלמדע תתווסף בהדרגה תפיסה של ראיה רוחית שכן חווה את ההבדל בין כוחות אלו ובין אלו הפעילים בחוץ בשלוש ממלכות הטבע. כרגע איני יכול לדון במלואה בטענה השטחית שחיות גם כן ישנות. לטענות שכאלה יש ערך הגיוני קטן, אבל אנשים אינם מבחינים בזה, ולא בשטחיות שלהן. משום שהם שופטים לפי מושגים במקום לפי הטבע האמיתי של הדברים. אם מכניסים את שינת החיות לתוך הוויכוח זו אותה טעות כמו לומר: "אני מחדד את העיפרון שלי בסכין וגם מתגלח בסכין" ומישהו ישיב לכך: "זה בלתי אפשרי, הסכינים נועדו לחתוך בשר." אנשים עושים כל הזמן שיפוטים כאלה. הם חושבים שלדבר נתון צריך להיות אותו תפקוד בממלכות שונות של הטבע. לשינה יש תפקיד שונה לחלוטין באדם ובחיה.

אני רוצה להעיר את תשומת לבכם לכוחות הפועלים בטבע האדם שאנו מוצאים תחילה בהתחדשות של האורגניזם שלו בשנתו. כוחות אלו קרובים מאוד לכוחות אחרים, כאלו שגם כן מתפתחים באדם באי מודעות מסוימת. אני מתכוון לכוחות הקשורים להתרבות הגזע. אנו יודעים שעד לגיל מסוים התודעה של האדם מלאה בכוחות אלו, גלויים וישירים, טהורים ובלתי מודעים. התמימות של הילדות. ואז בגיל מסוים תודעה זו מתעוררת. מזמן זה והלאה האורגניזם האנושי חדור במודעות של הכוחות הידועים כאהבה מינית חושנית.

מה שבראשית החיים חי ככוח רדום ומתעורר רק עם הבגרות המינית, מראה את צורתו המקורית והמהותית, הוא בדיוק כמו הכוחות אשר במשך השינה מחדשים את הכוחות הבלויים שבאדם. רק שהם נחבאים אחרי חלקים אחרים של הטבע האנושי שבהם הם מעורבים. כוחות בלתי נראים באדם יכולים לפעול לטוב או לרע כשהם מתעוררים, אבל הם ישנים, או לפחות חולמים, עד לבגרות המינית. מכיוון שהכוחות המגלים עצמם מאוחר יותר צריכים תחילה להיות מוכנים, הם מתערבבים, גם אם ישנים עדיין, עם הכוחות הנותרים באדם אפילו מהלידה והלאה. בכל הזמן הזה הטבע שלו חדור על ידי כוחות ישנים אלה. זה מה שפוגש אותנו בילד במיסתורין מופלא שכזה. אלו הם כוחות התחדשות ישֵנים שמתעוררים רק מאוחר יותר. מי שרגיש לדברים אלה מרגיש משהו כמו נשימה מעודנת של האל בפעילות של כוחות אלה, מכונסת לתוך שתקנות בילדות, יהיו אשר יהיו השובבות, העקשנות ושאר תכונות נעימות פחות או יותר שעשויות להיות לילד. איכויות תמימות אלו של הילד הן אלו של המבוגר, אבל בצורה ילדותית. מי שמכיר אותן בקרב הכוחות המחדשים חש בנשימה של הכוחות האלוהיים. בעוד שמאוחר יותר בחיים הם מופיעים בטבע הנחות של האדם, הם כה נפלאים משום שהם נושמים את הנשימה הטהורה של האל כל עוד הם פועלים בתמימות לא מודעת. אנו צריכים לחוש דברים אלה ולהיות רגישים ביחס אליהם, ואז נקלוט עד כמה נפלא הטבע האנושי מורכב. הכוחות המחדשים, הישֵנים במשך רוב השנים הרכות של הילדות, מתעוררים בתקופת הבגרות המינית, ומאז והלאה הם עדיין פעילים בתום כשהאדם צולל בחזרה לתוך השינה. כך מתחלק טבע האדם לשניים. בכל אדם אנו פוגשים בשתי אישיויות – אחת היא זו שאנו מההתעוררות ועד ההירדמות, השניה, מההרדמות ועד ההתעוררות הבאה. במצב העירות שלנו אנו משתדלים בהתמדה לשחוק ולכתוש את טבענו מטה לדרגת החיה עם כל מה שאינו ידע טהור, פעילות רוחית טהורה. מה שמרומם אותנו מעלה מצוי ככוח טהור, נעלה בתוך הכוחות המחדשים כפי שהיה במשך תום הילדות, ואז במשך השינה הוא מתעורר בהתחדשות של מה שנשחק בחיי העירות. כך, יש בתוכנו אישיות אחת השייכת לכוחות היוצרים באדם, ואישיות אחרת ההורסת אותם.

לטבע הכפול של האדם יש משמעות עמוקה, שמאחורי כל מה שהחושים קולטים עלינו ללמוד להכיר אדם אחר, שבו שוכנים הכוחות היוצרים. אדם שני זה לעולם לא נמצא באמת בצורה טהורה, בלתי מעורבת. לא במשך חיי העירות ואפילו לא בשינה משום שבשינה הגופים הפיזי והאתרי עדיין נותרים חדורים על ידי ההשפעות המאוחרות של חיי העירות, על ידי הכוחות המפריעים וההורסים. כאשר סוף סוף הכוחות ההרסניים מסולקים כולם, אנו מתעוררים שוב.

כך זה היה מאז מה שאנו מכנים התקופה הלמורית, ההתחלה, אם לדבר ישירות, של האבולוציה של המין האנושי הנוכחי. בזמן ההוא, כפי שהוא מתואר במדע הנסתר בקוויו העיקריים, נוסדה ההשפעה הלוציפרית על האדם. ומהשפעה זו הגיע, בקרב דברים אחרים, מה שכיום מאלץ את האדם לשחוק ולכתוש בהתמדה את עצמו מטה אל הטבע החייתי. היסוד האחר שקיים בטבע האנושי, שהאדם כפי שהוא עכשיו עדיין מכיר – הכוחות היוצרים שבו – החל לפעול בתקופה הלמורית המוקדמת לפני שחדר האימפולס הלוציפרי. וכך אנו עולים במחשבתנו מאדם "שנהיה" לאדם "שנהיה מתאים". מאדם נברא לאדם שנברא מחדש. ובעשותנו כך עלינו להביט חוצה לזמן למוריאני מרוחק זה שבו האדם היה עדיין חדור כולו בכוחות היוצרים. בזמן ההוא נתהווה האדם כפי שהוא כיום. אם אנו עוקבים אחר הגזע האנושי מתקופה זו והלאה, אנו מוצאים טבע כפול זה של האדם תמיד לפנינו בכל מה שקרה מאז. מאז נכנס באדם סוג של טבע נחות.

באותו זמן, כפי שאנו יכולים לראות בראיה רוחית בהתבוננות לאחור ברשימות האקשיות, הופיעו לצד האנשים הרגילים, אשר היו חדורים בעצמם בכוחות יוצרים אנושיים, משהו כמו נפש אח או נפש אחות. נפש מוגדרת. זה היה כאילו נפש אחות זו נרתעה לאחור, לא הושלכה לתוך הזרם של האבולוציה האנושית. היא נשארה חדורה לפני ולפנים רק בכוחות יוצרים אנושיים ושום דבר מלבדם. כך, נפש אח או נפש אחות זו (בזמנים הקדומים לא היה הבדל) – נפש האחות של אדם – נשארה מאחור. היא לא יכלה להיכנס לתהליכים הפיזיים של התפתחות המין האנושי. היא חיה הלאה, בלתי נראית לעולם הפיזי של האדם. היא לא נולדה כפי שהאדם נולד, בזרם השוטף של חיים אלה, משום שאם היתה נכנסת לתוך לידה ומוות היא היתה נכנסת לתהליכים של חיים פיזיים אנושיים. היא נראתה רק על ידי אלו שהתרוממו לגבהים של ראיה רוחית, אשר פיתחו כוחות אלו המתעוררים במצב שאחרת ידוע כשינה. במצב זה אדם קרוב לכוחות החיים ופועלים בטהרתם בנפש האחות.

האדם נכנס לאבולוציה שלו, אבל הרחק למעלה מהחיים שנחיו שם, מתוך הקרבה וויתור, נמצאה נפש שלאורך כל התהליכים של חיי אנוש מעולם לא ירדה מטה לתוך גוף. היא לא חתרה כמו נפשות אנושיות רגילות ללידה ומוות בהתגשמויות שבאו זו אחר זו, והיא יכלה רק להראות עצמה להן כאשר בשנתן הן השיגו ראיה על-חושית. ועדיין היא פעלה על המין האנושי בכל מקום שאנשים יכלו לפגוש אותה עם כישרונות ראיה רוחית מיוחדים. היו אנשים שמטבעם או על ידי אימונים מיוחדים בבתי ספר של התקדשות היו בעלי כוח כזה ויכלו להכיר בכוחות היוצרים. בכל מקום שבתי ספר כאלה נזכרים בהיסטוריה אנו יכולים תמיד למצוא הוכחה שהם היו מודעים לנפש שליוותה את המין האנושי. ברוב המקרים היא היתה ניתנת להכרה במצבים מיוחדים אלה של ראיה רוחית שהרחיבה את הראיה הרוחית האנושית לתוך תודעת השינה.

כאשר ארגונה עמד בשדה הקרב עם בני קורו ובני פנדו הערוכים זה כנגד זה, כאשר חש בכל שמתרחש סביבו והבין לעומק את הסיטואציה המיוחדת שבה היה ממוקם, זה קרה שנפש זו שבה דיברנו דיברה אליו דרך נפשו של נוהג המרכבה שלו. ההתגלות של נפש מיוחדת זו, המדברת דרך נפש אנושית היא לא אחרת מאשר קרישנה. כי איזו נפש יכלה לשתול בתוך האדם את האימפולס לתודעה של העצמי? היתה זו הנפש שנשארה מאחור בתקופה הלמורית העתיקה כאשר בני האדם נכנסו לאבולוציה הארצית הממשית שלהם.

נפש זו נראתה תכופות בהתגלויות לפני כן, אבל בצורה הרבה יותר רוחית. ברגע שעליו מספרת לנו הבהגוודגיטה, אנו צריכים לדמיין סוג של התגשמות, גם אם מאוד חבויה במאיה של נפש זו של קרישנה. מאוחר יותר בהיסטוריה התרחשה התגשמות מוגדרת. נפש זו התגשמה למעשה בגוף של ילד. אלו מידידנו שדיברתי בפניהם לפני כן יודעים שבזמן שבו נוסדה הנצרות נולדו שני ילדים לשתי משפחות שונות, שתיהן מבית דויד. ילד אחד מוזכר בבשורה של מתי, והשני בבשורה של לוקס. זוהי הסיבה האמיתית לסתירה החיצונית שבין שתי הבשורות. אותו ילד מהבשורה של לוקס הוא התגשמות של אותה נפש שמעולם לפני כן לא חיה בגוף אנושי אבל אף על פי כן היא נפש אנושית, שהיתה בתקופה הלמורית העתיקה. זוהי אותה נפש שגילתה עצמה כקרישנה.

כך יש לנו את כל שאימפולס קרישנה מסמל, מתגשם בגוף של הילד ישוע של לוקס. מה שלבש שם גוף, קשור לכוחות הישנים בכל ילד בטהרתם הנשגבת ובתומתם, עד שהם מתעוררים ככוחות מין. בילד זה הם יכולים לגלות עצמם ולהיות פעילים עד לגיל הבגרות המינית. אבל הגוף של ילד זה שנלקח מהאנושות הרגילה לא היה מתאים יותר לכוחות הקשורים לכוחות-מין תמימים בילד. וכך הנפש שבילד ישוע האחר, שהיתה נפשו של זרטוסטרא, שעברה דרך התגשמויות רבות והגיעה לרום מעלתה על ידי עבודה קשה ומאמצים מיוחדים, עברה לתוך הגוף של הילד ישוע של לוקס, ומאז והלאה שכנה בגוף זה.

אנו נוגעים כאן במיסטריה נפלאה. אנו רואים כיצד לתוך הגוף של הילד ישוע של לוקס נכנסת נפש של אדם כפי שהיה לפני שירד למהלך של התגשמויות ארציות. אנו מבינים שנפש זו יכולה לאחוז בגוף האנושי רק עד לשנתו ה-12. אחרי כן צריכה לאחוז בו נפש אחרת, הנפש של זרתוסטרא שעברה דרך כל שינויי הצורה של המין האנושי. מיסטריה נפלאה זו התרחשה כדי שהמהות הפנימית ביותר והעצמיות של האדם, אשר אותה ראינו קודם בדמותו של קרישנה, חודרת את הילד ישוע של הבשורה של לוקס. בילד זה נמצאו הכוחות הפנימיים ביותר של האנושות, כוחות קרישנה, כי באמת אנו יודעים את מקורם. שורש קרישנה זה לוקח אותנו חזרה לתוך התקופה הלמורית, העידן הקדום והבראשיתי ביותר של האדם. בזמן ההוא הוא היה אחד עם האנושות, לפני שהאבולוציה הפיזית של המין האנושי החלה. בזמן מאוחר יותר, מקור זה, כוחות קרישנה אלו, הזורמים יחדיו ומתאחדים בבלתי נודע ובבלתי נראה, פעלו להביא להתגלות הישות הפנימית של האדם מבפנים. ומשהתגשם באופן מוחשי, היה מקור זה נוכח בישות יחידה, הילד ישוע של לוקס, וכשהילד גדל הוא נשאר פעיל מתחת לפני השטח של החיים בגוף מיוחד זה אחרי שנפש זרתוסטרא נכנסה לתוכו.

בשנתו השלושים, ברגע שאותו מתארים הכתבים הקדושים כטבילה בירדן, בא לקראת גוף אנושי מיוחד זה מה שעכשיו שייך לכל המין האנושי. זהו הרגע המצוין במילים: "זהו בני ידידי אשר רציתי בו". כריסטוס בא עכשיו לקראת הגוף הפיזי מהצד האחר. בגוף העומד לפנינו שם, יש לנו בצורה ממשית את מה שאתמול חשבנו באופן מופשט. מה ששייך לכל המין האנושי בא אל הגוף המכיל אשר באמצעות אימפולס אחר, הביא את הישות הפנימית של האדם לאידיאל הנעלה ביותר של עוצמה אינדיבידואלית, ויישא אותו אל גבהים נעלים עוד יותר.

אני חושב שכאשר אתם לוקחים בחשבון את כל שנאמר היום, המוביל אותנו להבנה מסוימת של רגע כביר זה המיוצג בתמונת הטבילה על ידי יוחנן הקדוש, תוכלו להכיר בכך שההשקפה האנתרופוסופית שלנו אינה מורידה דבר מההוד הנשגב של אידיאת-הכריסטוס. נהפוך הוא, בהטילה אור של הבנה עליה, נוסף הרבה לכל מה שניתן למין האנושי באופן חיצוני. היום השתדלתי להציג את הנושא בדרך כזו הנותנת מובן ומשמעות לאלו היכולים לגשת לנושא בראש פתוח, לאור ההיסטוריה האנושית החיצונית. אבל לא זו הדרך שבה נתגלה סוד זה. מישהו יכול לשאול, לאור ההרצאות אודות הבשורה של לוקס שנתתי לפני שנה בבאזל, כשמשכתי לראשונה את תשומת לבכם לאילנות היוחסין השונים של שני הילדים ישוע: "מדוע לא הסברת אז את כל שהוספת כעת?" זה תלוי בכל הדרך שבה דברים אלה מתגלים. למעשה, אמת זו מעולם לא נמצאה כשלם יחיד ומוחלט על ידי ההבנה האנושית. היא לא התגלתה בצורה שאותה ניסיתי למסור היום. האמת עצמה היתה שם תחילה, כפי שציינתי בהרצאה לפני כמה ימים, והשאר בא מעצמו, מוסיף עצמו לגוף המרכזי של פיסת ידע זה אודות שני הילדים ישוע. מכך אתם יכולים להסיק שבתנועה האנתרופוסופית שבזכותה אני עומד כאן בפניכם, אין דבר מהטבע של מבנה אינטלקטואלי או לוגי. איני מתכוון להניח זאת כחוק כללי עבור כולם, אבל אני מחשיב זאת כאתגר אישי שלי שלא לומר דבר שניתן על ידי האינטלקט כפי שהוא, אלא לקחת דברים בדרך שבה הם ניתנים באופן ישיר ומיידי בחזון אוקולטי. רק אחרי כן הם מוחדרים בכוח ההבנה. האמת אודות שני הילדים ישוע לא נתגלתה על ידי מחקר היסטורי חיצוני, אלא היתה מלכתחילה עובדה אוקולטית. אחרי כן נתגלה הקשר למיסטריה של קרישנה.

אתם רואים מכך כיצד מדע האדם יצטרך לפעול בתוך התחום האוקולטי בעידן שאנו נכנסים אליו. כיצד האימפולסים היסודיים של האבולוציה הארצית יובנו בהדרגה על ידי אישים אינדיבידואלים, וכיצד זה ישליך יותר ויותר אור על כל שהתרחש בעבר. מדע אמיתי לא ידבר רק לאינטלקט, אלא ימלא את כל נפשו של האדם. רק כאשר נתוודע לעובדות האוקולטיות תהיה לנו תחושה עבור ההוד, הגדולה והפלא של עובדות אלו. באמת, ככל שאנו חודרים עמוק יותר לתוך עולם המציאות כך יש לנו יותר מתחושה זו של פלא. לא רק האינטלקט וההיגיון שלנו, אלא הנפש כולה מוארת כשאנו נותנים לאמת לבוא אלינו בדרך זו. במיוחד בנקודה שכזו, במאורע מופלא זה כאשר כל הפנימיות של האנושות חיה בגוף אנושי. כאשר נפש שהתפתחה כה גבוה עד לנקודה זו במשך כל מהלך החיים הארציים השתכנה בגוף זה. כאשר מבחוץ בא לגוף זה במשך שלוש שנים מחייו משהו שניתן לכל המין האנושי מהיקום הכביר שמעבר. זה באמת יכול להסעיר את נפשנו לעומק. העידן הרוחי שזורח עכשיו יאפשר עם הזמן להעמיק נקודות כאלו יותר.

דבר אחד הוא מהותי לעידן הרוחי המתקרב. עלינו ללמוד גישה שונה לקראת החידות הגדולות והסודות של הקוסמוס, להתקרב אליהם לא כבעבר רק בעזרת אינטלקט והיגיון, אלא עם כל היכולות של נפשנו. אזי אנו עצמנו ניקח חלק בכל האבולוציה האנושית. זה יהיה עבורנו כמו מעין של תודעה כל-אנושית נשגבת. תהיה לנו מלאות של נפש. אנו נחוש שייכים לאנושות זו המפתחת על פני האדמה כולה, אימפולסים כאלה שהיווּ את הנושא של מחשבותינו היום.

————————————————————————

  1. פירכה = סתירה, משהו מופרך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *