המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה – 04

המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913, GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 4 31.5.1913

הקדמת המתרגמת לעברית:

בהרצאה זו מדבר שטיינר על הסכנה הרודפת אנשים שמתאמנים באימונים רוחניים מבלי לטהר את נפשם תחילה. תכונות כמו יהירות ואהבה עצמית הינן מכשול לראייה רוחנית אמיתית. אנשים כאלה יוכלו אומנם להתרומם לראייה שהיא על-חושית, אבל שם יוטעו ויקבלו תמונות שהינם בבואות בלבד של נפשם.

" למעשה אין דרך מזיקה יותר לרומם את הנפש לעולמות הגבוהים מאשר זו הננקטת דרך יהירות ואהבה ארצית לעוצמה. מי שיעשה זאת אף פעם לא יוכל להביא משם תוצאות אמיתיות של ידע. כל מה שהוא יביא יהיה אך ורק בבואה, תמונה אשלייתית של הספקולציות וההשערות שאותו אדם עשה בעולם הפיזי."

בימינו, הנהייה אחרי "גוראים" למיניהם, גם בתוך החברה האנתרופוסופית, מעלה את שאלת השימוש של הללו בכריזמה שלהם, על מנת להשתלט ולצבור כוח על חשבון קהל השומעים, ומכאן את שאלת אמיתות דבריהם, דברים הדומים לאמת, אך שהינם למעשה בבואה חיוורת ושקרית שלה.

אמיתות רוחניות אינן מתגלות לנפש האחוזה בתשוקות ליוקרה ומעמד או בכל תשוקה ושיפוט אחרים. הן מתגלות רק לזה אשר התגבר על השיפוטים הנובעים ממשיכה ותשוקה מחד ומדחייה מאידך.

===============================

ראינו שכאשר אדם אמור להיכנס לתוך עולם שאליו, בין יתר הדברים, שייך המרקם הארוג של חלומותיו, חייב הוא לקחת עימו מתוך העולם הרגיל דבר מה שציינו כמודעות עצמית מוגברת.

חייב הוא להיות בעל חיים מלאים יותר ומחוזקים באני שלו, יותר מאשר נדרש למטרותיו של המישור הפיזי. בזמננו מתרחשת בנפשנו עודף מודעות עצמית זו, על ידי תרגילים שאנו מבצעים כמו אלה שנתתי. כך שהצעד הראשון מורכב מחיזוק העצמי ומהגברתו.

אדם מרגיש באופן אינסטינקטיבי בצורך לחיזוק זה, ומסיבה זו עולים בו סוגים של פחד וביישנות אם עדיין לא השיג אותו. נוטה הוא להימנע מהסיכוי להתפתח לעבר העולמות הגבוהים. אנו חייבים לשאת בליבנו כל הזמן את הידיעה שבמהלך האבולוציה, עברה נפשו של אדם דרך שלבים רבים ושונים. כך, בתקופה של הבהגוודגיטה, עדיין לא היה זה אפשרי עבור הנפש האנושית להגביר את המודעות העצמית שלה על ידי תרגילים רוחניים כמו אלה שיכולים להילקח היום. בזמנים קדומים אלו דבר מה אחר נכח עדיין בעצמי, מתכוון אני לראיה רוחית קדומה. זה הינו גם חוש שאדם לא זקוק לו עבור חיי היום-יום במישור הפיזי, אם הינו שבע רצון ממה שהתקופה שלו מציעה עבורו. אבל ברשותם של האנשים בזמנים העתיקים הללו, היו עדיין שאריות של ראיה רוחנית.

כך, יכולים אנו להסתכל למרחוק ולשים עצמנו במקומו של אדם שחי בזמן שבו הבהגוודגיטה נוצרה. לו אדם כזה היה צריך להביע את חווייתו היה אומר כך, "כאשר אני מתבונן אל העולם הסובב אותי מקבל אני את הרשמים דרך חושיי. רשמים אלו יכולים להיות משולבים באינטלקט, שהאיבר שלו הינו המוח.

נוסף על כך עדיין ישנה ברשותי יכולת אחרת, כוח של ראיה רוחית המאפשר לי להשיג ידע על עולמות אחרים. כוח זה אומר לי שאדם שייך לעולמות אחרים, שהטבע האנושי שלי מתפשט הרחק מעבר לעולם הפיזי הרגיל."

כוח זה ממש, באמצעים שבעזרתם עולה בנפש הידע האינסטינקטיבי השייך לא רק לעולם הפיזי – כוח זה הינו למעשה סוג של מודעות עצמית גבוהה יותר. היה זה כאילו הייתה עדיין בשאריות אחרונות אלו של ראיה רוחית קדומה העוצמה לתבוע עצמיות מהנפש. היום אדם יכול לפתח בעצמו עודף כוחות כזה אם הוא יתרגל את התרגילים הרוחניים המתאימים.

עתה, יכולה לעלות התנגדות מסוימת. הנכם יודעים שבהרצאות האנתרופוסופיות חייבים אנו תמיד למנוע את ההתנגדויות להן חוקר-רוח אמיתי לגמרי ער. אפשר היה לשאול, "מדוע זה קורה כך שאדם בן זמננו רוצה בכלל ליטול על עצמו תרגילים רוחניים? מדוע אינו מרוצה ממה שהאינטלקט הרגיל מציע עבורו? "זוהי, חבריי, שאלה גדולה, משום שאנו נוגעים כאן במשהו שאינו רק שאלה, אלא עובדה ממשית לכול נפש חושבת במחזור הנוכחי של האבולוציה.

לו לא היה אדם תר אחרי דבר מה מעבר לחושיו ולמה שהאינטלקט תלוי-המוח שלו יכול לחשוף בפניו, היה הוא ודאי חש סיפוק בקיומו. יכול היה להתבונן על הדברים ועל המאורעות אשר מסביבו, מערכת היחסים ביניהם, והאופן שהם באים והולכים שוב, מבלי שישאל שום שאלה לגבי הגאות והשפל של הפעילות. יכול היה להיות מרוצה, כפי שחיה עשויה להיות מרוצה מקיומה. למעשה, לו אדם היה באמת ישות שהחשיבה המטריאליסטית סוברת שהינו, היה יכול בהחלט לקבל את חייו כפי שהם ולא לשאול שאלות.

מדוע אין זה המצב לגבי האדם?

זכרו שאנו מדברים כאן על אדם בן זמננו, משום שאפילו ביוון העתיקה הייתה הנפש האנושית שונה במובן זה מאשר היא היום. כאשר אנחנו מתמסרים היום עם נפשנו ללימודי מדע הטבע, או כאשר אנו לוקחים בחשבון את כל המאורעות של התפתחות היסטורית ורוכשים ידע על המדע החיצוני של ההיסטוריה – מוצא, יחד עם זאת, דבר מה נוסף את דרכו בצורה בלתי מורגשת כמעט אל נפשנו, דבר מה שאין לו מטרה או תועלת עבור החיים הפיזיים.

השוואות רבות נעשו על מנת להמחיש עובדה זו. הייתי רוצה להזכיר אחת מהם משום שאנשים משתמשים בה לעיתים קרובות מבלי לקחת בחשבון את המשמעות העמוקה שלה. אוטוריטה רפואית מפורסמת בשליש האחרון של המאה ה-19, ברצותה להגביר את כבודו של מדע טהור, הסבה פעם תשומת לב לעובדה שכאשר נשאל הפילוסוף היווני פיתגורס, "מה אתה חושב על הפילוסופים שמבלים את זמנם בהשערות על משמעותם של החיים ותכליתם? כיצד אפשר להשוות את משלח ידם עם פעילויות של בני אדם רגילים השואפים למקצועות מועילים ואשר לוקחים חלק מועיל בחיי הקהילה?" ענה הפילוסוף: "התבונן ביריד או בשוק. בני אדם באים לקנות ולמכור וכולם עסוקים, אך ישנם בני אדם ספורים ביניהם שלא רוצים לא לקנות ולא למכור אלא רוצים פשוט לטייל בנחת ולהתבונן במתרחש. "

הפילוסוף רמז לכך שהשוק מייצג את החיים. אנשים עסוקים בכל מיני אופנים, אבל הפילוסופים אינם עסוקים בעניינים שכאלה, במקום זה הם משקיפים על המתרחש ומנסים ללמוד הכול על כך.

בדרך כל שהיא חדר כבוד רב לפילוסופים, שלא נראה שלקחו פעילות מועילה מסוג כלשהו, עמוק לתוך הנפשות של אלו הקרואים האינטלקטואלים בקרב האנושות. הפילוסופים מוערכים רק משום שהמדע שלהם עומד בפני עצמו, מנותק, בלתי תלוי באחרים. ובכל זאת, השוואה זו אמורה לתת לנו מזון למחשבה, משום שאינה בשום אופן נדושה כפי שהיא נדמת ממבט ראשון.

אחרי הכול מוזר הדבר שהפילוסופים מושווים להולכי בטל בכיכר השוק של החיים, משוטטים ללא תועלת בזמן שחבריהם עובדים. אפשר היה לחשוב על כך באופן הזה, אבל אנו חייבים להבחין בכך שדעות חולפות, שבמקור היו נכונות למדי, הופכות להיות לגמרי מוטעות אם הם נמשכות למשך מאות בשנים, או כפי שזה במקרה זה, במהלך אלפי שנים. לכן אנו שואלים שוב אם אפשר לשפוט אנשים אלה המטיילים בנחת בחיים כהולכי בטל.

הדבר תלוי בקני המידה בהם אנו מעריכים את החיים האנושיים. ודאי שישנם אלו המתייחסים לפילוסופים כאל כאלו המשוטטים ללא מטרה, ושחושבים שהיה מוטב לו היו עובדים בעבודה יצרנית כלשהי. מנקודת מבטם, אפשר שצודקים הם למדי, אבל כאשר אדם בן זמננו משקיף על החיים דרך החושים ומעריך אותם באמצעים של אינטלקט תלוי-מוח, מתגנב לתוך נפשו דבר מה, שללא ספק אין לו קשר לעולם החיצוני של החושים. זו הנקודה.

אפשר לראות זאת בבירור בספרים המנסים לבנות תמונה מספקת על העולם ועל החיים על יסוד מטריאליסטי טהור. בדרך כלל יוצא כך שהשאלות הגדולות אינן נשאלות עד עומקם. ספרים אלו הטוענים לפתירת חידת היקום, למעשה רק מפלסים את דרכם לעבר חידות אלו באופן כללי בלבד. למעשה, כאשר אדם מתחיל היום ללמוד את העולם החיצוני, שהוא הנושא שאליו מתייחסים בספרים האלה, גולשת המחשבה לכיוון זה: או שאדם קיים גם עבור עולמות אחרים שליד, או שהעולם הפיזי מרמה אותנו ומשטה בנו, משום שהוא מניח לפנינו באופן עקבי שאלות שאין אנו מסוגלים לפותרן.

לו היו החיים נגמרים במוות, לו אדם לא היה לוקח חלק בעולמות הגבוהים, לא קשור אליהם, היה חלק עצום מחיי הנפש שלנו חסר משמעות. אדם מוזמן לעקוב אחרי שאלות, ולשאול מהו זה שמגיע לנפש שאינו שייך לעולם החושים לא מפני שהוא חסר את הכמיהה, אלא שמשום שעדיין אינו קולט את אשר ברשותו. באופן הזה מונע הוא לטפח משהו אשר הינו בעליל נטול יסודות בעולם החיצוני. הוא מומרץ לקחת את התרגילים הרוחניים. לא היינו אומרים שיש לאדם כמיהה פנימית לנצחיות ולכן הוא ממציא את האידיאה שלה, אלא שהעולם החיצוני שתל דבר מה בנפשו שהינו חסר משמעות, לא מציאותי, לו השלמות של התרגילים לא הייתה נכללת בחיים בין לידה ומוות. אדם נכפה לשאול לגבי הטבע של משהו שיש ברשותו, לא של משהו שהוא חסר.

למעשה אדם בן זמננו כבר אינו בעמדת הולך בטל או משקיף מהצד, לכן אינו יכול לשאת מבטו לפילוסופים היוונים. בזמנים אלו ההשוואה הייתה נכונה, אבל היום היא אינה כזו. היום אנו יכולים לומר שהקונים והמוכרים באים והולכים. כאשר במשך הזמן הם סוגרים את השוק ונותנים דין וחשבון, הם מוצאים דבר מה שוודאי אינו יכול להיות לא נמכר ולא נקנה, וכמו כן הם אינם יכולים לדעת מנין הוא הופיע. דבר זה אף פעם לא קורה בשוק רגיל, אבל הוא כן קורה בשוק של החיים. (בכל השוואה יש פגם והשוואה זו היא הטובה ביותר עבור מקרה זה).

במהלך חיינו אנו מוצאים ללא הרף דברים שהחיים מציגים בפנינו, שעדיין לא נמצא עבורם הסבר בעולם החושים. זו הסיבה העמוקה יותר מדוע ישנם אנשים בעולם שמתייאשים מהחיים, ועדיין נושאים בתוכם כמיהה מעורפלת ובלתי מזוהה. דבר מה פעיל בתוכם שאינו שייך לעולם הפיזי שממשיך להציב שאלות לגבי עולמות אחרים. מסיבה זו אנו אמורים לרכוש תרבות רוחנית. שאם לא כן נוכרע על ידי חוסר תקווה וייאוש.

אדם כפי שארג'ונה היה, רק בגלל העובדה שהוא חי בזמנים קדומים של ראייה רוחית, היה הבעלים של הדבר שאותו אנו צריכים להשיג היום. עדיין הייתה זו גם תקופת מעבר, משום שהוא השתייך לזמנים באבולוציה שרק שאריות אחרונות והדים של ראיה זו נותרו. אם אנו רוצים להבין את הבהגוודגיטה חשוב להבין שבזמן שהיא נוצרה נכנסו בני אדם לתקופה שבה אבדה הראיה הרוחית הישנה בהדרגה. כאן מונח הזרם התת-קרקעי של פואמה נעלה זו, או ניתן לומר, המקור של הנשימה שנשפכה ממנה.

שיר זה נשמע בצלילים של נקודת מפנה ענקית בזמנים, כאשר מדמדומי הראיה הרוחית הישנה, בקע לילה שבתוכו יכלו כוחות חדשים להיוולד עבור האנושות. כוח שכזה שנמצא ברשותה של הנפש הנוכחית, יכול היה להיוולד רק בלילה שכזה. אבל הנפשות של הזמן הקדום לא יכלו עדיין להיות הבעלים שלו. אנו יכולים להגיד על ארג'ונה שהתקיימה בו עדיין הראיה הרוחנית הישנה אבל היא נעה כלפי חוץ. היא אינה מהווה כבר כוח חזק ספונטני. בכדי לעוררה, דורשת היא חוויה מטלטלת שכזו כפי שתיארתי .

מה אם כן, ארג'ונה יכול לתפוס דרך התעוררות כזו של כוחות ראיה עתיקים אלו, שבזמנים אחרים הלכו וגססו בתוכו?- רואה הוא את הישות הרוחנית המכונה קרישנה.

בשלב זה הכרחי להצביע על כך שלמרות שאדם יכול להגביה את נפשו היום לאותם עולמות שבהם נארגים חלומותיו, הדבר כבר לא מספיק עבורו כדי להשיג הבנה מלאה של ישות קרישנה. גם אם נפתֵח את הכוחות שיאפשרו לנו לעבור באופן מודע לתוך האזור של מודעות-חלום, עדיין לא נוכל היום לגלות באופן מלא מי הוא קרישנה.

שוב, בהתייחס למה שנאמר אתמול, הבה ונכנה את תודעת היום-יום שלנו העולם הנמוך. מעליו משתרע עולם שאליו איננו מודעים בחיי היום-יום, או עדיף לומר שמגיע אלינו בחלומותינו בתמונה אשלייתית (פנטום) מעורפלת. כאשר אנו מניחים זאת בצד, עולים רשמים מעולם אחר. דבר מה שהינו שופע מתוך נפשו, נכנס עתה לתוך כל החוויות העומדות לרשותו של אדם בסביבה הפיזית השייכת למעשה לעולמות אחרים – לעולמות על-חושים פנימיים. עתה הוא מתנסה בחוויות שלא ניתן לתארם כשאריות של חיי היום-יום, משום שעכשיו העולם מקבל היבט אחר, השונה מכל היבט הידוע במישור הפיזי. אנו מגלים שאנו רואים דבר מה שלא יכולים היינו לראותו בעולם הרגיל.

למרות שלעיתים אנו מדמיינים שאנו רואים אור, לא כך הדבר במציאות. במישור הפיזי אנו אף פעם לא רואים אור, רק צבעים וצללים שונים של צבעים, צבעים כהים יותר ובהירים יותר. רואים אנו את השפעותיו של האור, אבל האור עצמו נע במהירות בלתי ניראת, דרך החלל. כאשר קרן אור מכה בחלון אנו רואים מעין קו של קרן אור בחדר, שנוצר על ידי האבק באוויר. אנו רואים השתקפות של אור, חלקים מבריקים של האבק, האור עצמו נשאר בלתי נראה.

לאחר שהאדם מתרומם עם חווייתו לעבר העולמות הגבוהים שעליהם דיברנו, מתחיל הוא באמת לראות את האור עצמו. שם הוא מוקף באור שוטף, כפי שבעולם הפיזי מוקף הוא באוויר הזורם. אלא שהוא אינו נכנס לעולם זה עם גופו הפיזי. אין לו צורך לנשום שם. אדם נכנס לעולם הזה עם החלק של ישותו הזקוק לאור, כפי שבעולם הפיזי גופו זקוק לאוויר. באזורים אלו אור הינו יסוד (אלמנט) של חיים: אור-אוויר יכולים אנו לכנותו – והוא הכרחי עבור הקיום.

רחוק יותר, נחדר האור הזה ומשתנה למשהו דמוי צורות-עננים, המתעצבים ונוצרים שוב באטמוספירה שלנו. העננים הינם מים, אבל שם למעלה זה שפוגש אותנו כצורות צפות (לא קבועות), אינו אלא החיים האורגים של הצליל, המוסיקה של הספירות.

רחוק עוד יותר אנו מבחינים בזרימת החיים עצמם. כך יכולים אנו להתחיל לתאר את העולם לתוכו נכנסת נפשנו, אבל המושגים בעזרתם מתארים אנו אותו חייבים להישאר חסרי משמעות עבור העולם הפיזי. זה המשתמש במילים חסרות המשמעות ביותר לגבי העולם הפיזי, יוכל אולי לתאר באופן הטוב ביותר את העולם האחר הזה שהינו בעל ממשות גבוהה הרבה יותר.

כמובן שחברינו בעלי החשיבה המטריאליסטית ימצאו זאת קל להפריך את דברינו. הטיעונים שלהם נגד מה שיש לחוקר מדע-הרוח לומר מתקבלים הם על הדעת. חוקר מדע הרוח עצמו יודע כמה בקלות נוצרות התנגדויות כאלה, מעצם הסיבה שעולמות גבוהים מתוארים בצורה הטובה ביותר על ידי מילים שאינן מתאימות לדברים במישור הפיזי. למשל, הוא יכול לדבר על אור-אוויר, או אוויר-אור. במישור הפיזי אין שום דבר כזה, אבל שם למעלה, הוא ישנו.

אכן, כאשר אנו חודרים לתוך העולם הזה מגלים אנו גם, מה המשמעות של לסבול מחוסר יסוד-חיים זה, לסבול מחוסר אור-אוויר. אנו חווים כאב של חנק בנפשותינו, שאפשר להשוואתו לאיבוד הנשימה שלנו מפאת חוסר אוויר במישור הפיזי. שם אנו מוצאים גם את התנאים ההופכיים, הטוהר במלואו, אור-אוויר קדוש שאנו חיים בתוכו, ושבו אנו מבחינים בישויות הרוחניות המציגות עצמן בבהירות מלאה ביסוד זה של אור-אווירי, והחיות בתוכו.

אלו הם הישויות שעומדות תחת הנהגתו של לוציפר. כאשר נכנסים אנו לעולם זה ללא הכנה מספקת, ללא אימון נכון, יש בידיו של לוציפר הכוח למנוע מאתנו את האור-אוויר שלו אנו זקוקים. אפשר לומר שהוא חונק את הנפשות שלנו.

אין זו אותה ההשפעה בדיוק כחנק במישור הפיזי. אבל בדומה לדוב הקוטב המועבר לדרום, כך אנו צמאים וכמהים לדבר מה שיכול לפגוש אותנו מאוצרות הרוח, האור הרוחני של המישור הפיזי. זה בדיוק הדבר לו משתוקק לוציפר, משום שאז איננו מבחינים בכל מה שמגיע מההיררכיות הגבוהות, אלא דבקים בצמא לכל מה שלוציפר הביא אל המישור הפיזי. זה מה שעלול לקרות אם לא נאמן עצמנו באופן מספק דרך שלבי ההכנה. כאשר נעמוד בפני לוציפר, ימנע הוא אז מאתנו את אור-אוויר זה. אנו נשתוקק לנשימה, ונכסף לרוחני המגיע מהמישור הפיזי.

הבה ונניח שאדם מסוים מבצע את האימונים המביאים אותו רחוק מספיק על מנת להיכנס לעולמות הרוח, להגיע לאזור עליון זה. אבל נניח, שהוא לא ביצע את כל מה ששייך לאימונים, נניח שהוא שכח שיחד עם כל התרגילים שלו חייב הוא בו זמנית לעדן את חושיו המוסריים, את רגשותיו המוסריים, שחייב הוא לקרוע מתוך נפשו כל שאיפה ארצית ותאווה לכוח.

אכן אדם זה יוכל להגיע לעולמות גבוהים למרות שהינו יהיר ושאפתני, אבל במקרה זה הוא ייקח את האיכויות האלו עמו. כאשר אדם לא טיהר את רגשותיו המוסריים ימנע לוציפר ממנו את האור-אוויר, כך שהוא לא יוכל להבחין במה שבאמת נמצא שם, ובמקום זאת יכסוף לדברים הנמצאים במישור הפיזי. כך שהוא יוכל לדמיין שהוא רואה דבר מה שניתן לראותו באופן רוחני באור-אוויר. הוא ידמיין שהוא רואה אינקרנציות שונות של מספר אנשים. אבל לא כך הוא הדבר. הוא לא יוכל לראותם משום שחסר הוא את האור-אוויר. במקום זאת, כמו אדם צמא, מוצץ הוא לתוך עולם זה דברים מן העולם הפיזי שלמטה, ומתאר כל מיני דברים שנרכשו שם כאילו היו הם תהליכים השייכים לעולם גבוה יותר.

למעשה אין דרך מזיקה יותר לרומם את הנפש לעולמות הגבוהים מאשר זו הננקטת דרך יהירות ואהבה ארצית לעוצמה. מי שיעשה זאת אף פעם לא יוכל להביא משם תוצאות אמיתיות של ידע. כל מה שהוא יביא יהיה אך ורק בבואה, תמונה אשלייתית של הספקולציות וההשערות שאותו אדם עשה בעולם הפיזי.

כאן תארנו מה שאנו יכולים לכנותו בשם הנוף הכללי של עולם זה. ישנם גם ישויות שאנו פוגשים שם, אותם אנו יכולים לכנות בשם הישויות האלמנטריות.

בעולם הפיזי אנו מדברים לעיתים קרובות על כוחות טבע. בעולם הגבוה יותר אותם כוחות מגלים עצמם כישויות אמיתיות. שם אנו מוצאים התגלות ברורה. דרך העובדות המעשיות שפוגשות אותנו מגלים אנו, שבעוד שבעולם הפיזי טוב ורע חיים בכפיפה אחת, בעולם גבוה יותר זה ישנם כוחות ספציפיים, נפרדים, של טוב ורע.

כאן, בעולם הפיזי טוב ורע מעורבבים וארוגים בכל נפש אנושית. לאחד ישנה נטייה מוגברת לעבר הטוב, לשני פחות. בעולם שם ישנן ישויות של רוע הקיימות בכדי להילחם נגד העבודה של הישויות הטובות. לכן, בהיכנסנו לעולם זה, נקראת לנו ההזדמנות להשתמש במודעות העצמית המחוזקת שלנו שאותה הזכרנו אתמול. נזדקק לכוח השיפוט החריף שחייב ללוות את העצמי המחוזק שלנו. או אז באמת נוכל להיות במצב המאפשר לנו לומר שכאן בעולם הגבוה יותר ישויות שהרוע מהווה עבורם משימה, חייבות להתקיים. ישויות אלו חייבות להתקיים לצד ישויות בעלות משימת הטוב.

לעיתים קרובות אנו שומעים ונשאלים, "מדוע אלוהי היקום החכם-מכול לא יכול היה בפשטות ליצור רק את הטוב? מדוע אין זה כך בכל מקום, תמיד?" מגיעים אנו להכרה, שלו רק הטוב היה נוכח, העולם היה הופך לחד-צדדי, לא מסוגל להוליד מתוכו את החיים שהוא מניב במלואם. הטוב חייב משהו שיעמוד מולו.

אפשר למעשה להבחין בזאת כבר במישור הפיזי, אבל בעולמות הגבוהים יותר אנו מבחינים בזאת בעוצמה מוגברת בהרבה. שם אנו רואים שרק אנשים בעלי השקפה רגשנית וחלומית יכולים לדמיין שהישויות הטובות לבדן יכולות לחולל את המטרות של היקום. בעולם של חיי היום-יום אנו יכולים להסתדר עם סנטימנטליות, אבל אנו לא יכולים לשאת זאת כאשר אנו נכנסים למציאויות הקשוחות של העולם העל-חושי. שם אנו יודעים שהישויות הטובות לבדן לא יכלו ליצור את העולם. הן היו חלשות מידי בכדי ללוש את היקום הזה. באבולוציה בשלמותה, כוחות אלו שבאו מהישויות הרעות, חייבים היו להיכלל.

ישנה חוכמה גדולה בעובדה זו שהרוע מעורבב באבולוציה הקוסמית. כך שאחד מהדברים שאנו חייבים להיפטר מהם כאשר אנו נכנסים לחיי הרוח זו הרגשנות. באומץ ובתקיפות חייבים אנו להתקרב לאמיתות המסוכנות שעולות לקראתנו כאשר אנו מכירים במלחמה המתרחשת בעולם זה – המלחמה בין הישויות הטובות ובין ישויות הרוע שיכלו להתגלות בפנינו שם. כל אלו הינן החוויות שנעבור כאשר נאמן ונסגל את נפשותינו להיכנס במודעות לעולם זה.

עד כה נכנסנו רק לתוך עולם החלומות. אנו, ישויות אנושיות, חיים גם בעולם אחר, כזה שאליו אנו כל כך לא מותאמים, כך שבחיים הרגילים אין לנו תפיסה כל שהיא לגביו. זהו העולם בו אנו חיים בשינה חסרת החלומות. כאן מופיע כבר פרדוקס מוחלט, משום שאחרי הכול השינה מתוארת כעצירה מוחלטת של המודעות. בחיים הנורמאליים היום אדם מפסיק להיות מודע כאשר הוא נרדם, ולא רוכש את המודעות שלו שוב עד ליקיצתו.

גם בתקופה של ראיה רוחנית קדומה, היה עולם זה דבר מה שהנפש לא יכלה לחוות. אם נחזור לאחור לתקופות קדומות אלו של האבולוציה, נמצא שהיה קיים למעשה מצב של חיים מקביל לזה שבשינה שלנו, מצב שבו אדם יכול היה להבחין בעולם שעדיין היה גבוה יותר, רוחני יותר מאשר עולם החלומות. נכון הדבר אפילו לגבי התקופה הפוסט אטלנטית הקדומה.

שם מוצאים אנו תנאים, שביחס לתהליך האנושי הרגיל, דומים הינם לגמרי לתהליכים המתרחשים בשינה, אבל אינם בדיוק כאלו, משום שהם נחדרים במודעות. כאשר אנו מגיעים לגבהים אלו אנו לא רואים את העולם הפיזי, למרות שעדיין אנו רואים את עולם האור-אוויר, עולם הקולות, עולם ההרמוניה הקוסמי, והמאבק בין הישויות הטובות והרעות.

אפשר לתאר את העולם שאנו רואים שם כשונה באופן יסודי יותר מכל מה שקיים בעולם הפיזי. לכן קשה יותר לתארו מאשר את העולם שאנו מוצאים כאשר אנו נכנסים לאזור של מודעות החלום. כעת הייתי רוצה לתת לכם מושג כיצד עובדת המודעות של אדם באזור הזו, ועל התוצאות שלה בפועל.

כל מי שמתאר את העולם הנעלה שאליו חלומותינו מוצאים את דרכם, ושעליו נתתי את הרמז הקלוש ביותר, יכונה על ידי האינטלקטואליזם העיקש של זמננו בשם הוזה מוזר. אם מישהו מתחיל לדבר על עולמות גבוהים אלו שדרכם עובר אדם בשינה, אז אנשים, אם בכלל שמים לב לכך, לא מפסיקים להשפיל אותו ולסווגו כהוזה הזיות. בסך הכול הם איבדו את עשתונותיהם. הייתה לנו כבר דוגמא לכך. כאשר פורסמו ספריי לראשונה בגרמניה, הביקורת, שאמורה לייצג את התרבות האינטלקטואלית בת זמננו, תקפה אותם בכל סוגי הרמיזה.

בנקודה אחת הביקורת שלהם הייתה משולחת כל רסן. למעשה הפכה אותם חמתם לשוטים. אני מתכוון לנקודה שבה הסבתי את תשומת הלב לדבר מה שמקורו יכול להיות רק בעולם הרוחני שאודותיו מדברים אנו עתה. הייתה זו הסוגיה בדבר שני הילדים שכונו ישוע המוזכרים בספרי, "ההדרכה הרוחנית של האנושות"[1].

עבור אלו שהינם חברנו שלא שמעו על כך, אני רוצה לומר פעם נוספת שכתוצאה ממחקר רוחני, נראה שבתחילתה של תקופתנו, לא ילד אחד ששמו ישוע, אלא שניים נולדו. אחד שייך לזרם התורשה שנקראת הקו של נתן מבית דוד, והשני מקו התורשה של שלמה. שני ילדים אלו גדלו זה ליד זה.

בגופו של הילד מהזרם של שלמה חיה הנפש של זרתוסטרא. בשנה השתים עשרה של חיי הילד, עוברת נפש זו לתוך הילד ישוע וחיה בגוף שלו עד שנתו השלושים. יש לנו כאן עניין בעל משמעות עמוקה. נפשו של זרתוסטרא השתכנה בגוף שעד שנתו השתים עשרה היה תפוס על ידי נפש מסתורית. ואז, רק משנתו השלושים והילך, חיה בתוך גוף זה ישות שאנו מכנים אותה הכריסטוס, שנשארה על פני האדמה בסך הכול שלוש שנים.

בשום פנים אין אנו צריכים להבין באופן שגוי את התגובה של הביקורת להצהרה זו, משום שזה טבעי שהם ירצו לאחוז בדבר מה לומר על המצב מנקודת מבטם החילונית. אבל מה שהם היו נחושים בדעתם לבקרו, מגיע מאותו עולם שבו נכונים הם תמיד להירדם! כך שאנו לא יכולים לצפות מהם לדעת מאום אודותיו. עדיין, הבנה אנושית בריאה מסוגלת לתפוס עובדה זו. אנשים פשוט לא נותנים לעצמם סיכוי להבין. בחפזונם הופכים הם את יכולת ההבנה שלהם למרירות ולתסכול.

אמיתות שכאלה אודות שני הילדים המכונים ישוע, שנוסדו בעולם גבוה זה, אין בינם ובין אנטיפתיה וסימפטיה ולא כלום. אנו מוצאים אמיתות שכאלה, לעולם איננו חווים אותם באופן שאנו רוכשים התנסות בדרך הרגילה של ידע בעולם הפיזי, או אפילו בעולם החלומות. ניתן לומר שאנחנו שרויים בשני אזורים אלו. אנו שרויים בתוך מקור הידע שלנו או התפיסה שלנו. זה נכון גם לגבי חוקרי מדע-הרוח בעלי התודעה המגיעה רק עד למרחק של עולם החלומות. אנו יכולים להגיד שאדם נוכח בלידת הידע שלו, התפיסות שלו, בעולם זה.

אבל אמיתות כמו זו הנוגעת לשני הילדים המכונים ישוע, לא יכולות להיתפס אף פעם בדרך הזו. כאשר אמיתות מגיעות אלינו מהעולם הגבוה יותר הזה ונכנסות לתודעתנו, הרגע שבו אנו למעשה רכשנו אותם קרה זמן רב לפני כן.

אנו חווים אותם הרבה לפני שאנו פוגשים אותם במודעות מלאה, דבר שאנו חייבים לעשותו בזמננו. הם כבר נמצאים ברשותנו. כך שכאשר אנו משיגים אמיתות אלו – את הדבר החשוב ביותר, החי והמרכזי בכל האמיתות – יש לנו במפורש תחושה שהזמן שהם היו כבר ברשותנו התרחש כבר מוקדם יותר מאשר ההווה. ושעתה אנו מושכים החוצה מהמעמקים של נפשנו מה שרכשנו בזמנים קדומים יותר ומעלים את זה למודעותנו. אמיתות שכאלו מתגלות בנו, בדיוק כפי שמתגלים בפנינו אמיתות בעולם החיצוני כאשר נתקלים אנו בפרח או באובייקט אחר. אולי אפילו כפי שבעולם החיצוני אנו יכולים לחשוב על אובייקט שפשוט ניצב שם לפנינו, כך אנו יכולים לחשוב על אמיתות אלו כאשר אנו מגלים אותם בתוכנו, בתוך העצמי שלנו.

בעולם החיצוני אנו יכולים לשפוט אובייקט רק לאחר שתפסנו אותו. בדומה לכך אנו יכולים להכיר אמיתות נעלות אלו בעצמנו באופן אובייקטיבי, ורק אז אנו יכולים ללמוד אותם בתוכנו. אנו חוקרים אותם בתוך תוכנו כפי שאנו חוקרים את העובדות החיצוניות של הטבע. בדיוק כפי שאין משמעות לשאול על הפרח אם הוא אמיתי או שקרי, כך, לתהות לגבי אמיתות כאלו שאנו פוגשים בהם בפשטות בתוך עצמנו, אם הן אמיתיות או שקריות, יהיה גם הוא דבר חסר משמעות. אמת ושקר שייכים לעניין כאשר מדובר על השאלה של יכולתנו לתאר מה אנו מוצאים, או מה עולה בתודעה שלנו. תיאורים יכולים להיות אמיתיים או שקריים. אמת או שקר לא שייכים לעובדות, הם שייכים לאופן שבו ישות חושבת כלשהי ניגשת לעובדות אלו או מטפלת בהן.

כך כאשר אנו מבצעים מחקרים ומקבלים תוצאות בעולם זה לאמיתו של דבר אנו מסתכלים לתוך תחום של הנפש שחיינו בתוכו לפני כן, אבל לא התבוננו בו בעזרת התודעה שלנו.

במהלך התרגילים הרוחניים שלנו יכולים אנו להיכנס לעולם זה באופן הטוב ביותר אם נפנה תשומת לב חיובית לרגעים אלו שבהם, ממעמקי נפשנו לא עולה אפילו השיפוט הקל ביותר, אלא רק עובדות. עובדות שאנו יודעים שלא לקחנו חלק ביצירתם באופן מודע.

ככל שאנו מסוגלים להתפלא מהדברים שנחשפים שם, כמו הדברים האובייקטיבים בעולם החיצוני, כך יהיו הם מדהימים עבורנו, נוכל להתכונן להיכנס לעולם הזה באופן הטוב ביותר. כך שכחוק כללי, אם יהיו בנו שיפוטים ומבנים מחשבתיים, לא נוכל להיכנס באופן הנכון .

למשל אין דרך מוצלחת יותר, לא לגלות כלום על אינקרנציות קודמות של אדם מסוים מאשר לעשות ספקולציות לגבי מי היה הוא בעבר. הבה ונאמר שאתם רוצים לחקור את האינקרנציה הקודמת של רובספייר. הדרך הטובה ביותר בכדי לא למצוא כלום אודותיו תהיה, לתור אחרי אישים היסטוריים שאתם חושבים שאפשר שהיו האינקרנציות הקודמות שלו. בדרך הזו אף פעם לא תגלו את האמת. עליכם להיגמל מההרגל לערוך שיפוטים, לעלות תיאוריות וליצור דעות.

מי שיערוך שיפוטים מועטים ככל הניתן על העולם, הוא זה שיהפוך לחוקר רוחני אמיתי, וזאת משום שכך ישיג הוא מהר ככל הניתן את התנאים שבהם תוכלנה העובדות לפוגשו. ככל שאדם ילמד להסוות את שיפוטיו ואת דעותיו, כך תוכל נפשו להתמלא באמיתות הממשיות של עולם הרוח. למשל, אדם שהתחנך על ברכי דעה דתית מסוימת, בעל רגשות ורעיונות מוגדרים או השקפות על הכריסטוס – אדם שכזה באופן כללי, אינו האדם המתאים ביותר לגלות אמת כאמת של שני הילדים שמכונים ישוע. רק כאשר אדם חש נטרלי במעט כלפי האירוע של הכריסטוס, מוכן הוא לגילוי שכזה, כמובן בתנאי שביצע את כל ההכנות הנדרשות.

אנשים בעלי דעה בודהיסטית הינם אלה שיהיו מסוגלים לדבר דברים של טעם על הכריסטוס במידה הפחותה ביותר. דבר זה תמיד נכון.

אם אנו רוצים להיכנס לתוך העולם השלישי שזה עתה תיארתי, הכרחי שנעבור דרך כל המרירות – משום שבחיים הרגילים אנו לא יכולים שלא להרגיש באופן הזה – שבהפיכה לאדם בעל שני פנים.

אנו למעשה, ישויות בעלות שני צדדים בחיים הרגילים, גם אם אנחנו לא עושים שימוש מודע במחצית מקיומנו, משום שאנו ישויות שהינן גם ערות וגם ישנות. בדיוק כפי ששני מצבים אלו שונים, בה במידה התחום השלישי בעולמות הגבוהים שונה מזה של העולם הפיזי. תחום זה הינו בעל קיום ייחודי משל עצמו. גם שם אנו מוקפים בעולם, אבל כזה שחדש ושונה לגמרי, כך שבכדי להכירו צריכים אנו לכבות לא רק את חוויות החושים של העולם הזה שלנו, אלא אפילו את הרגשות והדעות שלנו ואת כל הדברים שהינם בעלי כוח לעלות את התשוקות שלנו ואת ההתלהבות שלנו. בחיי היום-יום אדם מותאם במידה כה מועטה להתנסויות מודעות של עולמות גבוהים, כך שהמודעות שלו נכבת כל לילה. הוא יכול להשיג התנסות בזה רק אם הפך לאדם בעל שני פנים.

אלה שהינם בעלי כוח הרצון לשכוח ולמחוק את כל ענייניהם הקשורים לעולם הפיזי, יוכלו להיכנס לעולמות הגבוהים. העולם שביניהם – אפשר, זה שבו נארגים חלומותינו – עשוי מחומרים של שני העולמות, נחדר בהשתתפויות של העולמות הגבוהים – שאליהם אדם בדרך כלל אינו ער – ובשאריות של המודעות הרגילה. זו הסיבה מדוע אף אדם שלא חדר עם הבנה לתוך עולם שלישי זה, לא יכול לדעת את הסיבות האמיתיות לאירועים בעולם הפיזי.

עכשיו, אם רוצה אדם בן זמננו לגלות דרך ניסיונו האישי, מי הוא קרישנה, יכול הוא לגלות זאת רק בעולם שלישי זה. ההתרשמויות של ארג'ונה, אשר מתוארות לנו בגיטה הנעלה דרך מילותיו של קרישנה, מקורם בעולם הזה.

מסיבה זו צריך הייתי לדבר על עלייתו של אדם לעולם שלישי זה וזאת בכדי לסלול את הדרך היום. רק באופן הזה תהיו מסוגלים להבין את מקורם של האמיתות המוזרות והמופלאות שקרישנה מגלה לארג'ונה – אמיתות שנשמעות לגמרי שונות מכל דבר שמדובר בו בחיים הרגילים.

הרצאות אלו נועדו לעזור לנו לרכוש ידע על קרישנה, רוצה לומר על לב המהות של הבהגוודגיטה. כמו כן, העקרונות הרוחניים של שיר נפלא זה אמורים לתת לכם דבר מה, אשר אם באמת תעשו בו שימוש, יוכל לאפשר לכם למצוא את הדרך לעולמות הרוחיים, משום שדרך זו פתוחה עבור כל אדם. אנו רק צריכים להבין שזרע הזהב שאתו אנו אמורים להתחיל הינו שלנו ברגע שאנו ערים לשפע התחומים שבהם הישויות הרוחניות הגבוהות חיות ועובדות ואורגות לתוך חיי היום-יום שלנו.

—————————————————–

  1. ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל ושל האנושות – יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *