המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה – 03

המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913, GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 3 30.5.1913

בהרצאה הקודמת ניסיתי להראות לכם כיצד מחשבה בת זמננו, הנוטה לתצורה של מושגים מופשטים, אינה כשרון טבעי של העולם הפיזיקאלי אלא של העולם הרוחני. ניסיתי להציג בפניכם כיצד נכנסה מחשבה מופשטת זאת בצורה יסודית לנפשו של האדם, בדיוק כמו ההתגלויות של ישויות מההיררכיות הגבוהות. אם כן, הנקודה היא זו, שיש לנו כבר בחיינו הרגילים ביותר, דבר מה שהינו בעל טבע של ראיה רוחית.

כמו כן יש לנו גם משהו נוסף, שהינו אפילו דומה יותר לתפיסה על חושית, למרות שבאופן סמוי יותר. מתכוון אני לתודעה שמופיעה בין המצב הרגיל של ערות ושינה שלנו – תודעת החלום שלנו. לא נוכל להכיר באופן מעשי את עלייתה של נפשנו לעולמות הרוח מבלי שיהיה ברשותנו מושג ברור לגבי החיים המסוימים שעוברת הנפש בתודעת הדמדומים של החלום. אם כן, מה הוא החלום באמת?

הבה ונתחיל להתייחס לתמונות החלום הסובבות אותנו או ניצבות לפנינו, שהינן בדרך כלל חולפות יותר, בעלי קווי מתאר פחות חדים מאשר התפיסות של חיי היום יום. תמונות אלו דומה שמרפרפות מהר בנפשנו. כאשר, לאחר מכן, מנתחים אנו אותם באופן אובייקטיבי, יכולה להכות בנו העובדה, שבמרבית המקרים יש להם קשר כלשהו עם חיינו במישור הפיזי. כמובן, ישנם אנשים שמוכנים לראות רק דברים גבוהים ונהדרים בחלומות שלהם, או שהם מפרשים אותם לאלתר כהתגלות של העולמות הגבוהים. ישנם אלו שבאמת מאמינים שחלום נתן להם דבר מה חדש לגמרי, משהו שאף פעם לא היה שם לפני כן. ברוב המקרים אנו עלולים לטעות בפירוש חלומותינו באופן הזה. בחיפזון הנמהר שלנו, שוגים אנו בזיהוי העובדה כיצד, אחרי הכל, חוויה זו או אחרת שחווינו במישור הפיזי פחות או יותר לאחרונה, או אולי אפילו שנים רבות לפני כן, הופיעה שוב בתמונות הנטוות והמשתנות של חלומותינו. מסיבה זו בדיוק קל למדי למדע המטריאליסטי של זמננו לדחות את הרעיון שישנו דבר מה ראוי לציון בהתגלויות של חלומותינו, ובמקום זו הוא מצביע על כך שחלומותינו הינם בפשטות העתקים או בבואות של מה שנחווה בחיים החיצוניים. אם הנכם מכירים את מדע החלומות בן זמננו, יכולים אתם לשים לב שהוא מתאמץ תמיד להוכיח שחלום אינו אלא בבואה של העולם הפיזי שהמוח נושא בתוכו. חייבים להודות שגישה כזו יכולה בקלות לדחות כל משמעות גבוהה של חיי החלום שלנו, כשהיא מראה שההתגלויות הגבוהות שאנשים רבים טוענים להן, הינן תמונות המאפיינות את התקופה שבה הם חיים, תמונות שלא יכלו להיראות בשום תקופה אחרת. כך למשל, אנשים היום חולמים לעיתים קרובות בתמונות שנגזרות מההמצאות ומהגילויים שנעשו רק במאה התשע עשרה. כמובן שאפשר בקלות להוכיח שתמונות שנגזרות מהחיים החיצונים נעים בגניבה לתוך המשחק המשתנה-תדיר של החלומות.

אם אדם ינהג בזהירות רבה במישור זה, יכול להיות לו מושג בהיר אודות חוויות החלום שלו, כשהוא לומד משהו מהם בכדי להיכנס לעולמות הרוח. חייב הוא לאמץ את ההרגל לעקוב בזהירות אחרי ההקשרים הנסתרים. אם יעשה כך, יבחין שרוב החלומות משקפים לו לא יותר ממה שהוא חווה בעולם החיצוני. אבל רק לאחר שאנו נוהגים במשנה זהירות בניתוח חלומותינו – וכל מדע רוח בעל יעדים גבוהים אמור לעשות כך – רק אז אנו מתחילים בהדרגה להבחין כיצד דבר מה או אחר פורץ בפנינו שאותו אין אפשרות שחווינו בחיינו החיצוניים במהלך האינקרנציה הנוכחית.

זה העוקב אחרי הוראות מסוג זה בספרי: "כיצד קונים דעת העולמות הגבוהים" יבחין שחיי החלום שלו מתחילים להשתנות בהדרגה. חלומותיו מתחילים לאמיתו של דבר להיות בעלי אופי שונה. אחת מהחוויות הראשונות שהוא יחווה יכולה להיות זו:

אולי הוא חשב זמן רב על בעיה מסובכת כלשהי והגיע לבסוף למסקנה שהוא לא יכול עדיין לפתור אותה בעזרת ההבנה שלו, וכמו כן כל המקורות החיצוניים מהם למד אינם הולמים בכדי לפתור אותה.

עתה, בדרך כלל לא יתרחש הדבר כך שהוא יחלום חלום שיפתור לו את הבעיה באופן מיידי. למרות זאת תהיינה לו הבנות גבוהות מסוימות בשלב מוקדם יחסית. יהיה זה כך שבהקיצו מחלום כמו יזכור הוא משהו. יוכל הוא להגיד לעצמו, "לא חלמתי על בעיה זו, כמו כן לא הייתי מודע לחלום שחלמתי. ולמרות זאת סוג של זיכרון עולה בי. היה זה כאילו ישות כלשהי שפתרה את החלום עבורי בנותנה או בהציעה פתרון – התקרבה אלי.

זה שבהדרגה ירחיב את המודעות שלו על ידי כך שיעקוב אחרי ההנחיות שנתתי, יחווה את החוויה הזו בקלות למדי. הוא ייזכר בדבר מה שחווה בחלומו, וידע שבאותו הזמן, לא היה מודע לכך שהוא חווה אותו. כזו חוויה דומה שתזרח ממעמקי נפשו והוא יאמר לעצמו, "כאשר לא הייתי שם חמוש בשכלי, בחוכמתי, כאשר הגנתי על נפשי מהצעותיו של השכל, הייתה אז ברשותה חוכמה גדולה יותר. נפשי יצרה באופן חופשי מגע עם הפתרון של הבעיה, שלגביה הייתי חסר אונים עם השכל שלי וההבנה שלי."

אין ספק שמדענים יחשבו לעיתים קרובות שקל כאן לתת פרשנות מטריאליסטית לחוויה שכזאת. אבל זה שחווה אותה יודע היטב שמה שהופיע בפניו, הגיח כזיכרון של חווית חלום, חושף דבר מה שונה לגמרי מאשר שאריות של חיי היום יום בלבד. כל הלך הרוח של הנפש לאחר מכן מבשר לו שאף פעם הוא לא חווה חוויה שכזו לפני כן. ההבנה שבמעמקי נפשו נוכח דבר מה פעיל יותר מאשר בחיי היום יום, גורמת לו לתחושה נפלאה של חסד והתעלות. ברם, ההכרה בכך יכולה להיהפך ליותר מובחנת, והיא מתרחשת באופן הבא.

אם אנחנו מבצעים בצורה נמרצת את התרגילים שניתנו לנו ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים" ואם אנחנו ממשיכים בכך לאורך זמן – אפילו אולי במשך כמה עשורים- יכולה אז לעלות בנפשנו חוויה שהינה דומה למדי למה שזה עתה תיארתי. לדוגמא, חוויה שמעורבבת עם הזיכרון של התנסות כלשהי בחיי היום יום שהייתה לנו שנים לפני כן, אולי החוויה הבלתי נעימה ביותר שחשנו בה כמכה קשה של גורל ואף פעם לא יכולנו להיזכר בה ללא כאב ומרירות. עתה דבר מה כזיכרון של חלום עולה בתודעתנו – אך זהו חלום מוזר. הוא אומר לנו שבתוכנו חיים רגשות שמשכו את החוויה הזו אלינו בכוח שלא ניתן לעמוד בפניו וקיבלו אותה בשמחה. משהו חי בתוכנו שהרגיש מעין עונג בהבאתם של הנסיבות שהובילו אותנו למשבר הזה של הגורל. כאשר אנו מתנסים בהיזכרות חלום שכזו, אנו יודעים לגמרי בביטחה שבזמן שבתודעה הרגילה שלנו, שמנהלת את ענייננו החיצונים, לא היה ולו רגע אחד בכל מהלך חיינו בהווה – שלא הרגשנו את מכת הגורל הזו בכאב מריר, עם זאת, עמוק עמוק בתוכנו ישנו משהו ששרוי במערכת יחסים לגמרי שונה עם מכת גורל זו. דבר זה השתמש בכל כוחו ומשיכתו המגנטית בכדי לכנס יחדיו את הנסיבות שנדרשו כדי לחולל את האסון הזה.

בזמן ההוא לא היינו מודעים לכך. עתה אנו מבחינים שמעבר לתודעת היום יום שלנו, שכנה בחיי הנפש שלנו תודעה אחרת, עמוקה יותר שפעלה באופן חכם.

אם אנו חווים חוויה שכזאת – ונחווה חוויות כאלו אם נתרגל ברצינות את התרגילים עליהם הצבעתי – מכאן ואילך יהיה ברשותנו אזור נרחב יותר של ידע ושל שכנוע. בחיי היום יום חשים אנו את עצמנו במערכת יחסים מסוימת עם העולם החיצוני והאירועים שמתרחשים בחיינו דרך מה שהגורל שלנו מפגיש אותנו איתו. אנו פוגשים אירועים אלו בסימפטיה או באנטיפתיה. במקרה שהזכרתי, מכת גורל מסוימת זו הורגשה כחוויה שנואה ובעלת טעם רע. לא ידענו שכל הזמן הזה היו לנפשות שלנו חיים אחרים, רחבים, שכמהו לחיות דרך מה שאנו חשנו ככל כך לא רצוי. תחושה זו הינה שונה לגמרי באיכותה מכול היזכרות שנובעת מהחיים הרגילים, משום שבישותנו הפנימית ביותר אנו שונים מאוד ממה שאנו מדמיינים. זהו השוני הזה שהופך להיות ברור בנפשנו. נכנס הוא בדרך כזו שאנו יודעים שהוא הביא אלינו התגלות ממישורים שאליהם המודעות הרגילה שלנו לא יכולה לחדור. הוא מרחיב את מלוא מושגנו על חיי הנפש. אז יודעים אנו מהתנסות, שחיי הנפש שלנו מכילים דבר מה רחב יותר מאשר מכילים הם בגבולות הלידה והמוות.

אם לא חודרים אנו לאזורים עמוקים יותר אלו, אין לנו מושג שמעבר לסף התודעה אנו ישויות שונות לגמרי ממה שאנו מדמים עצמנו להיות בחיי היום יום. כאשר רגש חדש, משמעותי עולה כך, האופק של מה שאנו קוראים לו עולמנו, מתרחב לעבר אזורים חדשים. אנו מבינים מדוע כך הדבר, שבחיים הרגילים אנו יכולים לחדור אליהם רק בתנאים מסוימים.

בניסיון לתאר לכם מה שניתן לכנותו ההתפתחות הרוחנית של חיי החלום, הצבתי בפניכם מקודם שני מצבים שונים לגמרי. חיי החלום הרגילים שלנו, שרוב האנשים חווים אותם ברצף בגבול השינה והערות, חיים אלה מוזנים על ידי התמונות של חיי היום יום, ועולם אחר לגמרי של חיים פנימיים שיכול לעלות על ידי תרגול אימון מסוים. יש לנו את הכוח לצלול לתוך האזורים של חיי החלום באופן כזה שנוכל למצוא עולם חדש עולה בפנינו, עולם שבו יהיו ברשותנו חוויות ממשיות של עולמות רוחניים. אולם, אם אנו עומדים בפני חוויה חדשה בין שינה לערות במהלך הלילה, תנאי אחד חייב להתמלא. חייבים אנו לגרש את הזיכרונות ואת התמונות של חיי היום יום. כל עוד זיכרונות אלו מתערבים בתחום זה של החלומות, כל עוד הם הופכים עצמם חשובים, הם יהפכו עצמם לחשובים שם, ויחסמו את הדרך לחוויה אמיתית של העולמות הרוחניים.

מדוע זה כך שהתמונות של חיי היום יום שלנו נדחפות כל כך בעקשנות לתוך התחום הגבוה יותר? זאת משום שאנו מלאי עניין חי בכל מה שקשור לעצמי הייחודי שלנו בעולם החיצוני, בין אם נודה בכך או לא. זה כלל לא משנה, אם אנשים מסוימים מדמים שהם כבר איבדו עניין מיוחד בחייהם. כל מי שלא מבין כיצד בהקשר זה אנשים יכולים להיכנע לאשליות הגדולות ביותר, יוטעה בידי דמיונות שכאלה. אחרי ככלות הכול, אדם בהחלט קשור ביותר לסימפטיות ולאנטיפתיות בחיי היום יום. אם תנסו באמת לתרגל את התרגילים להתפתחות הנפש שנתתי תגלו במהרה שהכול מגיע לכך שאתם חייבים לנתק את העניין שלכם בחיי היום יום. אנשים מבצעים את ההוראות שניתנות ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים" באופנים רבים. אנשים רבים קוראים את הספר, מסיבות רבות ומגוונות. סוג הסיבה שמניע מישהו לחפש אותו תגדיר את הגישה של אותו אדם אליו. כך, מישהו מתחיל לקרוא אולי בגלל הרגשות היפים ביותר לגבי היכולת שלו להציץ לתוך עולמות הרוח. לאחר מכן הסקרנות שלו עולה – ואכן מדוע שלא נסתקרן לגבי תחום זה! סקרנות בדרך כלל מתחילה להתעורר אפילו אצל בני אדם שמתחילים עם רגשות נעלים. אך דבר זה יכול להחזיק מעמד רק לזמן קצר. רגשות שונים מתחילים להופיע וגורמים לנו לעצור, לוותר.

אבל רגשות אלו שבהם אנחנו לא רוצים להכיר בבהירות, ובדרך כלל אנו מפרשים אותם באופן שגוי, הינם בדיוק אלו שקשורים עם הסימפטיות והאנטיפתיות. אנו חייבים לשחרר עצמנו מהם באופן אחר לגמרי אם אנו מתכוונים באמת ליישם את התרגילים הללו. למעשה אנו לא משחררים עצמנו מהם. זו הסיבה שבעטיה אנו מפסיקים לתרגל. למרות שאנו אומרים שאנחנו רוצים לשחרר עצמנו מהם אנו לא עושים זאת. אבל כאשר אדם באמת כן ביישום התרגילים, ההשפעה שיכולה להיות להם עליו נראית תוך זמן קצר מאוד. הסימפטיות והאנטיפתיות אל מול החיים משתנות כמעה. חייב אני להגיד שזה לא קורה לעיתים קרובות כל כך. כאשר זה קורה השינוי הינו בעל משמעות גדולה ביותר משום שזה מצביע על כך שאנחנו נאבקים נגד עצם הכוחות שאפשרו לתמונות מחיי היום-יום שלנו לעלות בחלומותינו. הם לא יוכלו יותר למצוא דרך לתוכם אם נגיע לדרגה שבה נשנה את הסימפטיות והאנטיפתיות שלנו בכל ספירה בחיים, תהא מה שתהייה.

שינוי זה של כוחות הסימפטיה והאנטיפתיה לא אמור לקרות במישורים הגבוהים של החיים, אלא שבכמה תחומים חייב הוא להתרחש, אולי בענייני היום-יום השגרתיים ביותר. ישנם אנשים שאומרים שהם מתרגלים יום-יום, בוקר וערב, ובמשך שעות בזמן נתון, ולא מסוגלים לצעוד אפילו צעד אחד לתוך עולמות הרוח. לעיתים זה קשה להסביר להם כמה בקלות אדם יכול להבין זאת. במקרים רבים הם צריכים רק להבחין בעובדה שהם הינם עדיין מתלוננים על אותם הדברים שעליהם הם התלוננו עשרים שלושים שנה לפני כן, למרות שהם מתרגלים כל הזמן. השפה המיוחדת של התלונות שלהם עדיין נשארה עומדת בעינה.

ישנם אלה שמנסים להשתמש באמצעים חיצונים שיכולים להשפיע השפעה מסוימת באוקולטיזם. לדוגמא, הם הופכים לצמחוניים. אך למרות כל מאמציהם להתנתק מחיבתם לבשר, הם לא משיגים שום תוצאה מתרגילים מתמשכים. עשויים הם ליחס זאת לסיבות אחרות לגמרי, כשהם חושבים למשל שהם צריכים בשר עבור גופם, עבור מוחם ולכן הם חוזרים לפרקים לסיר הבשר של מצרים. אל לנו לדמיין שזהו דבר של מה בכך לשנות את הסימפטיות והאנטיפתיות של אדם. אצטט פסקה מפאוסט,"קל הדבר, ובו זמנית הינו הקושי הקל." זהו הביטוי המתאים לסיטואציה של נפש מתפתחת שמנסה לעלות לעולמות הגבוהים.

אין זו שאלה של שינוי סימפטיה או אנטיפתיה מסוימות אלא שינוי סימפטיה ואנטיפתיה כל שהן. אם אנחנו אכן משנים, לאחר כמה תרגילים אנחנו יכולים להיכנס לתחום של חיי החלום בדרך כזאת שאנו לא מביאים אליו דבר מחוויות החושיות של היום-יום. לכן במובן מסוים מתפנה חלל לחוויות חדשות להיכנס. כאשר, דרך התפתחות רוחנית, עברנו דרך התנסויות כאלה בפועל, נעשים אנו ערים לרמה מסוימת של תודעה הנוכחת בנו, שנמצאת מאחורי התודעה של חיי היום-יום שמוכרת לכל אחד.

בחיי היום יום החלומות שלנו מתרחשים ברמה שניה של תודעה, "תודעת-חלום", אבל זה כך מכיוון שאנו נושאים לתוכה מה שאנו חווים בחיי העירות שלנו. אך אם נעצור בעד כל חוויות היום-יום שלנו מלהיכנס לאזור הזה אזי חוויות מהעולמות הגבוהים תוכלנה להיכנס. חוויות גבוהות יותר אלו נוכחות בעולם היום יומי הסובב אותנו כאן. כאשר הן עולות לראשונה אנו מתחילים לראות שהתודעה היום-יומית שלנו עצמה כמוה כחלום בהשוואה למציאות של חוויות אלו.

נחזור לדוגמא של סבל ממכת גורל שגורם לרגשות מרירים הבאים בעקבותיו, בואו וננסה להבין כיצד אדם מגיע להכרת תחילתה של התודעה הגבוהה יותר. לצד מרירות זו אנו מבחינים שישנו דבר מה בתוכנו שחיפש אחרי אסון זה, אף הרגיש את הצורך בו למען התפתחותנו הרוחנית. עתה בפעם הראשונה אנו מבינים מה היא הקרמה בפועל. אנו נכנסנו לאינקרנציה הזו עם פגמים בנפשנו. אנו הרגשנו בזה באופן עמוק, ולכן הושלכנו על ידי כוח מגנטי לעבר מכת גורל זו. על ידי כך שנרגיש זאת במלוא הכוח, נשתלט על הפגמים שלנו וניפטר מהם. זהו דבר מה אמיתי וחשוב. אם כן, כמה שטחי הינו שיפוט כלשהו המפנה רגשות של אנטיפתיה לעבר אסון זה. הנה כאן מציאות גבוהה יותר, הנפש שלנו מתקדמת מחיים לחיים. כמה קצר הוא הזמן שהיא יכולה להרגיש אנטיפתיה למכת גורל! כאשר היא מתבוננת החוצה אל מעבר לאופק של אינקרנציה נוכחית, היא חשה בהכרח של דבר אחד בלבד, להפוך להיות מושלמת יותר. רגש זה הינו חזק יותר מכל מה שקיים בהכרה הרגילה. בדרך כלל, כאשר הנפש ניצבה לפנים בפני מכת גורל זו התחמקה היא ממנה כפחדנית, לא בחרה בהכרח המפצֵה. אבל ההכרה העמוקה יותר שעליה אין יודעים אנו דבר, לא עושה זו. במקום זה היא מחפשת את גורלה, ומרגישה אותו כתהליך של צמיחה לעבר שלמות. אומרת היא, "נכנסתי לחיים אלו. הייתי מודעת לפגם שקיים בנפשי מאז לידתי. אם אַפתח את הנפש פגם זה חייב להיות מושמד, אבל על מנת לעשות זאת אני חייבת להמשיך לפגוש את הפורענות. חייבת אני לחפש אחריה."

יש לנו כאן את היסוד החזק ביותר בנפש, שבהשוואה אליו רשת חיי היום-יום על הסימפטיות והאנטיפטיות שלה הינה כמו חלום. שם מעבר נכנסים אנו לתוך חיים ורגשות שעליהם אנו יכולים לומר, "הם יודעים אותנו טוב יותר, הם חזקים יותר מכל תודעה רגילה שהיא."

עתה מבחינים אנו בדבר מה נוסף. אם באמת יש לנו חוויה של מה שתואר עתה, אם אנו יודעים זאת לא רק בתיאוריה אלא דרך התנסות בכך, אזי בהכרח באותו זמן נחווה חוויה נוספת. בעוד אנו מרגישים, נוכל להיכנס לתוך אזורים אלו שבהם הכל שונה ממה שנמצא בתודעה הרגילה שלנו, עולה בנו רגש, "אני לא רוצה להיכנס". רגש זה הינו עמוק ביותר. בדרך כלל הסקרנות המניעה אנשים להיכנס לעולמות הרוח אינה חזקה מספיק להתגבר על רגש זה של בחילה שאומר, "אני לא רוצה להיכנס". הסלידה שאנו חשים בשלב מסוים זה עולה בכוח עצום, וסוגים שונים של הטעיות לגביה הינם אפשריים.

נניח שמישהו קיבל אפילו הוראות אישיות. הוא מגיע למנחה שלו ואומר, "אני כלל וכלל לא יכול להמשיך, הנחיותיך הינן חסרות תועלת עבורי". אכן הוא יכול לחשוב כך בכנות. אולם, גם אם המנחה ייתן לו את התשובה המתאימה לו, הוא לא יוכל להבין אותה. התשובה הינה, "אתה בהחלט יכול להיכנס אבל אינך רוצה". התלמיד מאמין בכנות שיש בו את הרצון להיכנס משום שההסתייגויות נשארות חבויות בלא מודע שלו. אכן, ברגע שהוא מתחיל להכיר את ההסתייגויות שלו הוא מפחית אותן. הרעיון שהוא לא רוצה להיכנס מעורר בו אימה כך שבאופן מידיי הוא מתחיל לדכא את אי-רצונו.

הסתייגות זו הינה דבר מה עדין המקנן בחשאי. אנו מרגישים שאנו לא יכולים להיכנס עם האגו, עם העצמי, שאותו השגנו בעולם זה. אם אדם רוצה להתפתח לדברים גבוהים יותר הוא חש בעוצמה שהוא חייב לעזוב את העצמי מאחוריו. אולם זה דבר מה הקשה לעשותו, משום שאדם לא היה מפתח לעולם עצמי זה, לו לא היה מרגיש בתודעה היום-יומית שלו שהוא קיים על מנת לפתח אותו כאן. האגו הרגיל שלו הגיע לעולם הזה על מנת להתפתח.

כך, כאשר אדם רוצה להיכנס לעולם האמיתי חש הוא חייב להשאיר מאחוריו את זה שהיה עליו לפתח בעולם הרגיל. ישנה רק דרך אחת. חייב הוא לפתח את העצמי הזה בעוצמה רבה יותר מזו הנדרשת בתודעה הרגילה שלו. בדרך כלל הוא מפתח אותו רק עד למידה שהוא צריך אותו עבור חיי היום-יום שלו.

עתה, אם אתם מתבוננים על הנקודה השניה ב"כיצד קונים דעת העולמות העליונים", תמצאו אותה מסתכמת בכך, שהעצמי חייב להתחזק יותר מאשר הוא נצרך למטרות חיי היום יום. רק אז אנו מסוגלים לצאת מחוץ לגופנו בלילה ועדיין לאחוז במשהו שעדיין לא השתמשנו בו. רק כאשר חיזקנו את העצמי היום-יומי שלנו על ידי התרגילים שלנו, ורכשנו הסתמכות מוגברת על עצמנו , רק אז לא נרצה לסגת מהעולמות העליונים.

אבל אז עולה סכנה חדשה וחשובה. אולי לא נביא יותר את הזיכרונות של חיי היום יום שלנו לתוך חלומותינו, אבל נביא משהו אחר – את התודעה העצמית המורחבת והמחוזקת שלנו. היה זה כאילו מלאנו בה את התחום הזה.

כל מי שמתמיד בתרגילים אלו שניתנים בספרי ובכך חווה חוויות הדומות לאלו שחוותה נפשו הפנימית של ארג'ונה, נכנס לתחום של חיי חלום עם עצמי מורחב ומחוזק. התוצאה הינה זהה אם זה נעשה על ידי אימון מיוחד או אם נועדנו להרחיבה בתקופה מוגדרת בחיינו. ארג'ונה שרוי במצב זה. עומד הוא בגבול בין העולם הרגיל ובין עולם החלומות. הוא מפלס דרכו לתוך אזורים גבוהים יותר משום שבאמצעות גורלו יש ברשותו עצמי חזק באזור זה מאשר כזה אליו נזקק הוא בחיים הרגילים. עלי לפרט יותר נקודה זו בהראותי מדוע ברשותו של ארג'ונה נמצאת תודעה חזקה יותר זו, משום שעתה, ברגע שהוא חודר לתוך אזור זה, קרישנה מייד מקבל אותו.

קרישנה מעלה אותו אל מחוץ לעצמי שהוא רכש בחיי היום יום, ובכך הוא הופך לאדם שונה ממה שיכול היה להיות, לוּ בעזרת תודעה מורחבת שברשותו, היה פוגש את קרישנה. במקרה שכזה הוא היה ודאי אומר לעצמי, "קרובי דם נלחמים האחד נגד השני, המאורעות המתרחשים הינם כאלו שחייבים להרוס את ייחודם של הקסתות העתיקות והקדושות ואת השירות לאבות הקדמונים שלנו – מאורעות שבהכרח ישחיתו את האנושות שלנו, ומצבים שימנעו מאיתנו מלהדליק את אש הקורבן לאבותינו". כל הדברים האלה היו חלק מהתודעה היום-יומית של ארג'ונה. הוא נקרע החוצה ממנה על ידי גורלו. חייב הוא לעמוד על קרקע שעליה יוכל לשבור את כל ההרגלים הקשורים עם מסורות עתיקות שהסתגל אליהם. כך יוכל הוא לומר לעצמו, "הלאה מכול מה שנחשב קדוש בעיני, כל המסורות שהועברו אלי מדור לדור. אשליך עצמי לתוך המערכה" אבל לא זה מה שקרה.

קרישנה מופיע, ומבטא את מה שחייב להיראות לארג'ונה כחוסר מצפון הקיצוני ביותר, כאגואיזם העובר כל גבול. קרישנה משתמש בכוח העודף, שלולא כן יכול היה ארג'ונה לחוות, שיכול היה להיות ברשותו לחיות את חייו האישיים, ככוח שבאמצעותו הוא הופך עצמו לנראה עבור ארג'ונה. בכדי להפוך מחשבה זו למובנת יותר אנו יכולים להגיד שלוּ היה ארג'ונה פשוט פוגש את קרישנה, למרות שהאחרון למעשה הגיע אליו, לא יכול היה לדעת עליו דבר, כפי שאנו לא יכולים לדעת כלום על עולם החושים, אם לא קיבלנו דבר מה מעולם החושים עצמו שיצר את חושינו בכדי להבחין בו. באופן דומה, קרישנה חייב לקחת מארג'ונה את התודעה המורחבת והמחוזקת שלו. במובן מסוים הוא חייב לקרוע את העצמי החוצה ממנו, ואחר כך בעזרתו להפוך עצמו לנראה בפני ארג'ונה. הוא מכין מראה, יכולים אנו לומר, של מה שהוא קרע מארג'ונה, כך שיוכל הוא להתגלות בפניו.

חיפשנו אחרי זה הנמצא בתודעתו של ארג'ונה שאיפשר לקרישנה לפגוש אותו. עדיין העובדה שארג'ונה הגיע לכך נשארה בלתי מוסברת. אנו לא רואים בשום מקום אמירה לגבי תרגול רוחני שהתבצע על ידי ארג'ונה. למעשה הוא לא תרגל שום דבר. כיצד אם כן מסוגל הוא לפגוש את קרישנה? מה היה זה שנתן לארג'ונה את התודעה העצמית הגבוהה והמחוזקת? משאלה זו נתחיל בהרצאה הבאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *