המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה – 02

המשמעות הרוחנית של הבהגוודגיטה

רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: אורנה בן דור

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

9 הרצאות שניתנו בהלסינגפורס מאי יוני 1913, GA146

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 2 29.5.1913

ככול שחודרים אנו עמוק יותר לרשימות האוקולטיות של תקופות שונות ושל אנשים שונים, חודרים לרשימות האוקולטיות האמיתיות, ניתן לומר שאנו מוכים על ידי סממן בולט שלהם שאותו פוגשים אנו שוב ושוב. הצבעתי על כך כבר בשיחה על "הבשורה על פי יוחנן הקדוש," וכן בהזדמנות מאוחרת יותר בשיחה על "הבשורה של מרקוס הקדוש".

התייחסתי לזה שבהתבוננות עמוקה לתוך תיעוד אוקולטי שכזה, העובדה שרשימה זאת באמת חוברה באופן נהדר כך שיכלה ליצור שלמות אומנותית, נעשית בהירה יותר מתמיד. יכול אני להראות כיצד למשל, כאשר חודרים אנו למעמקיה של "הבשורה על פי יוחנן", מתגלה לפנינו קומפוזיציה אומנותית נהדרת. הסיפור נרקם שלב אחר שלב בכוח דרמטי בלתי רגיל עד הגיעו לשיא, ולאחר מכן ממשיך מנקודה זו והלאה עם מעין כוח דרמטי מחודש עד לסופו. יכולים אתם ללמוד על כך בהרצאה מספר אחת על הבשורה על פי יוחנן שנתתי בקאסל Kassel, בהקשר לשלוש הבשורות האחרות , במיוחד בהקשר לזו של לוקס.

הגברתה ההדרגתית של הקומפוזיציה כולה הינה מאוד מרשימה, כאשר העל חושי ממוקם לפנינו במה שנקרא הניסים והאותות. כל אחד מהם מעורר אותנו, בפליאה הולכת וגוברת, לאותות שאנו פוגשים בחניכה של לאזארוס. הדבר גורם לנו להבחין כיצד יכולים אנו תמיד למצוא יופי אומנותי בתשתית מסמכים אוקולטיים אלו.

יכול אני להראות דבר דומה במבנה של הבשורה על פי מרקוס. כאשר אנו מתייחסים למסמכים שכאלה על פי צורתם וכוחם הדרמטי יכולים אנו להסיק שרק מפני שהינם אמיתיים, עדויות שכאלו לא יכולות להיות דבר מה אחר מאשר אומנותיות, מחוברות יפה, במובן העמוק של המילה. ברגע זה אנו רק מצביעים על עובדה זו, נחזור אליה במהלך ההרצאות הללו.

הדבר יוצא מגדר הרגיל שדבר מה זהה פוגש אותנו שוב בבהגוודגיטה. ניתן לומר שישנה העצמה נהדרת של הנרטיב, יופי אומנותי חבוי בשיר זה, כך שלוּ גם שום דבר אחר לא היה נוגע בנפשנו בלימוד הגיטה הנעלה, עדיין לא יכולנו שלא להתרשם מהקומפוזיציה הנהדרת שלו. הבה ונתחיל בהצבעה על כמה נקודות בולטות – ואנו נתחום עצמנו למשך ארבע השיחות הראשונות- משום שנקודות אלו הינן חשובות הן למבנה האומנותי והן לאמיתות האוקולטיות העמוקות שהוא מכיל.

ראשית, פוגשים אנו את ארג'ונה, עומד לפני שפיכות הדמים שבה עליו לקחת חלק. הוא נחלש. רואה הוא את כל העומד להתרחש במערכה של אחים נגד אחים, קרובי הדם שלו. הוא נסוג לאחור. הוא לא ילחם נגדם. בזמן שפחד ופלצות אוחזים בו ומוכה הוא באימה, מתגלה הרכב שלו לפתע ככלי שדרכו קרישנה, אלוהים, מדבר אליו.

כאן באפיזודה הראשונה חווים אנו רגע של עוצמה גדולה וכמו כן הצבעה לעבר אמת אוקולטית עמוקה. כל הנמצא בדרך זאת, בכל דרך, לעבר עולמות הרוח, אפילו לו צעד צעדים ספורים בלבד – או אפילו רק חש תחושה מוקדמת עמומה לגבי הדרך שצריכה להילקח – כל אדם כזה יהיה ער למשמעויות העמוקות של רגע כזה.

חוק הוא שאין אנו יכולים להיכנס לעולמות הרוח ללא שעברנו דרך מהפך בנפש שלנו. חייבים אנו להרגיש דבר מה המטלטל ומבלבל את כל כוחותינו והממלא אותנו ברגש עצום. רגשות המשתרעים בדרך כלל על רגעים רבים ולאורך תקופות ארוכות של חיים, ושההשפעה התמידית שלהם על הנפש הינה לכן חלשה – רגשות שכאלו מרוכזים ברגע יחיד וגועשים בתוכנו בכוח עצום כאשר נכנסים אנו לעולמות הרוח.

חווים אנו אז סוג של ניפוץ, שאפשר אכן להשוותו לפחד, אימה ודאגה, היה זה כאילו נסוגונו כמעט בחלחלה. התנסויות שכאלה שייכות לשלב הראשוני של ההתפתחות האוקולטית, על מנת להיכנס לעולמות הרוח. זו היא הסיבה מדוע צריך לעוץ את העצה הנכונה לעומדים להיכנס לעולמות הרוח על ידי תרגילים אוקולטיים שיכנסו בזהירות רבה. אדם שכזה צריך הכנה כך שיוכל לתרגל את המהפך הזה כאירוע הכרחי בחיי הנפש מבלי שזה יפלוש לחיי הגוף שלו ולבריאות שלו, משום שאכן קיימת האפשרות שהגוף שלו לא יושפע מהיפוך מסוג זה. זהו הדבר העיקרי. אנו חייבים ללמוד לסבול את הזעזועים של הנפש שלנו בקור רוח חיצוני ובשלווה.

הדבר נכון לא רק לגבי התהליכים הגופניים שלנו. כוחות הנפש שלנו זקוקים לכוחות האינטלקטואלים הרגילים שלנו, אפילו אלו של דמיון, רגש ורצון עבור חיי היום יום. אי אפשר שכוחות אלו לא יהיו מאוזנים. ההיפוך, שחייב להיות נקודת הפתיחה של חיים רוחניים חייב להתרחש בשכבות המאוד עמוקות שבנפש, כך שנוכל לעבור דרך החיים החיצונים כמו קודם, מבלי ששום דבר יורגש בנו כלפי חוץ, כאשר מבפנים עשויים אנו לחיות בעולמות שלמים של התנסות כמו זעזועים מבלי שנאבד את שיווי המשקל ואת הרוגע. לסיכום, אדם הנאבק על בשלותו להתפתחות אוקולטית חייב להרחיב את מעגל ההתעניינות שלו מעבר לחיי היום יום. חייב הוא להתרחק מהדברים אליהם הוא מחובר באופן הרגיל מבוקר עד ערב, ולהושיט יד לעיסוקים המתרחשים באופק הגדול של העולם.

חייבים אנו להיות מסוגלים להתנסות בחוויה של הטלת ספק בכל האמיתות ובכל הידע. אנו חייבים להיות בעלי כוח לעשות זאת באותה עוצמה של רגש שיש לאנשים בדרך כלל רק כאשר הדברים נוגעים לענייני היום יום שלהם. אנחנו חייבים להיות בעלי היכולת להרגיש את הגורל של האנושות, במידת עניין זהה לזו שמרגישים אנו בדרך כלל לגבי הגורל האישי שלנו , או אולי לגבי הקשרים המשפחתיים,של האומה שלנו או של הגזע. כל עוד אנו לא יכולים לעשות זאת, אנחנו עדיין לא ממש מוכנים להתפתחות אוקולטית.

זו הסיבה ששאיפה רצינית והוגנת לאנתרופוסופיה המודרנית הינה ההכנה להתפתחות האוקולטית הנכונה לתקופתנו. נניח לאלו העסוקים באינטרסים החומריים הקטנים של ההווה המיידי, אלו שאינם יכולים למצוא מספיק עניין ללכת אחרי האנתרופוסופיה בחיפוש אחרי הגורלות של העולם והפלנטות, במהלך התקופות ההיסטוריות והגזעים של האנושות – נניח להם ללעוג אם זה רצונם! זה המכין עצמו להתפתחות אוקולטית חייב לשאת את עיניו לגבהים שבהם תחומי העניין של האנושות, האדמה, המערכת הפלנטרית הופכים להיות שלו. כאשר תחומי העניין של אדם מתחדדים בהדרגה ומתרחבים דרך הלימוד של האנתרופוסופיה, לימוד המוביל להבנת האמיתות האוקולטיות אפילו ללא התאמנות אוקולטית, הוא הינו ישות שבצדק מוכנה לדרך האוקולטית.

בזמננו ישנם רבים אשר הינם בעלי עניין באנושות כולה. לעיתים קרובות לא מוצאים אותם בקרב האינטלקטואלים אלא בקרב אנשים שדומה שחיים הם חיים פשוטים. כן, ישנם רבים היום בעלי מקום צנוע בחיים וכמו על ידי אינסטינקט טבעי, חשים את העניין הזה באנושות כולה. זו הסיבה מדוע אנתרופוסופיה תואמת את רוח התקופה שלנו.

ראשית, אם כך, אנו חייבים ללמוד את ההיפוך הגדול של הנפש שמגיע בתחילתה של החוויה האוקולטית. הבהגוודגיטה מציגה בעזרת אמיתות נהדרות רגע כזה של היפוך בנקודת ההתחלה של החוויה של ארג'ונה, אלא שהוא לא עובר דרך אימון רוחני כי אם ממוקם ברגע זה על ידי גורלו. מונח הוא בתוך הקרב ללא יכולת להבין את הכרחיותו, את תכליתו או את מטרתו. כל שרואות עיניו הנו שאנשים הקשורים בקשרי דם עומדים ללחום אחד בשני. נפש כמו של ארג'ונה יכולה להזדעזע על ידי כך במרכזה הפנימי ביותר. זאת משום שצריך הוא לומר לעצמו:
"אחים נלחמים נגד אחים, לבטח כל המנהגים של השבט יזועזעו ואז השבט עצמו יתנוון וייהרס וכל המוסר שלו יתנוון. החוקים השרויים בתואם עם הגורל הנצחי שמסדר בני אדם לפי קסתות יתערערו, ואז הכול יהיה נתון בסכנה – האדם עצמו, החוק, וכל העולם כולו. כל המשמעות של האנושות תהיה על כף המאזניים."

כך היא הרגשתו. היה זה כאילו עומדת האדמה לשקוע מתחת לרגליו, תהום להיפער לפניו.

ארג'ונה היה אדם שקיבל לתוך רגשותיו דבר מה שהאדם היום כבר לא מכיר, אבל שבזמנים קדומים אלו היה לימוד בראשיתי של מסורת. הוא ידע שמה שנמסר מדור לדור באנושות קשור לטבע הנשי. מה שאדם יורש במשותף, איכויות המשותפות לכלל הקבוצה נמסרות לצאצאים על ידי נשים, בעוד שמה שהופך אותו למיוחד, לישות אינדיבידואלית, קורע אותו החוצה מרצף המין שלו, זה החלק שהוא מקבל מאביו. "האם בהכרח לא יהיה לזה תוצאה רעה על החוקים ששולטים על הטבע הנשי", אומר ארג'ונה לעצמו, "אם דם ילחם נגד דם"?

ישנו גם רגש נוסף שארג'ונה שרוי בתוכו, שבו תלויה רווחתה של האנושות כולה. חש הוא שהאבות הקדמונים של השבט ראויים להערכה. הוא חש שהנפשות שלהם משקיפות על הדורות הבאים. עבורו להציע אש של קורבן לרוחות של המתים, לנפשות הקדושות של האבות הקדומים, הינו שירות נעלה. ואילו עתה מה חייבות לראות עיניו?

במקום שולחן מזבח עם אש הקורבן בוערת עליו עבור האבות הקדומים, רואה הוא את אלה האמורים להצטרף להדלקת אש שכזאת מסתערים אחד על השני בקרב. אם נרצה להבין נפש אנושית חייבים אנו לחדור לתוך מחשבותיה. מעל לכול צריכים אנו להיכנס לעומק לתוך רגשותיה, משום שהמקום בו הנפש קשורה באופן אינטימי עם חייה הינו ברגשות.

עתה חשבו על הניגוד הגדול בין כל מה שארג'ונה ודאי מרגיש, ובין הקרב העקוב מדם של אחים נגד אחים שעומד לאמיתו של דבר להתרחש. הגורל מידפק על נפשו של ארג'ונה, מרעיד אותה עד למעמקי ישותה. היה זה כמו חייב הוא להתבונן למטה לתוך תהום נוראה. היפוך שכזה מעיר את כוחות של הנפש ומביא אותה למראה של מציאות רוחנית שבזמנים אחרים דומה כמו נחבאת מאחורי מסך. זה הדבר שנותן עוצמה כזו דרמטית לבהגוודגיטה. במקום שנקבל קורס של הוראות אקדמיות, פדנטיות באוקולטיזם, ממקם אותנו הדיאלוג הבא בפני כוח נהדר, שמתפתח באופן הכרחי בגורלו של ארג'ונה, עתה כאשר ארג'ונה הוכן באופן ההולם ללידה של כוחות עמוקים בנפשו, עתה כשיכול הוא לראות את הכוחות בראייה פנימית, מתרחש שם מה שכל אחד שהינו בעל יכולת לראות את זה יבין: הרָכב שלו הפך לכלי שדרכו האלוהים קרישנה מדבר אליו.

בארבעת הדיאלוגים הראשונים אנו מבחינים בשלושה שלבים עוקבים, האחד גדול ממשנהו, כל אחד מהם מציב בפנינו דבר מה חדש. כאן בדיאלוג הראשון מוצאים אנו הדגשה שהינה נהדרת בדרמטיות האומנותית שלה, מעבר לעובדה שהיא מתכתבת עם אמת רוחנית עמוקה.

השלב הראשון הינו לימוד שיכול להיראות אפילו טריוויאלי למערבים רבים בצורה שהוא ניתן. הבה ונודה בזה מיד. (כאן רוצה אני להעיר, במיוחד בעבור חבריי היקרים כאן בפינלנד,שב"מערבי" אני מתכוון לכל מה שמשתרע ממערב להרי אורל, לוולגה, לים הכספי ולאסיה הקטנה – למעשה אירופה כולה. מה שנקרא הארץ המזרחית שייך למעשה לאסיה כמובן, אמריקה גם היא חלק מהמערב.)

בהתחלה מוצאים אנו לימוד שעשוי בקלות להיראות טריוויאלי בעבורנו, במיוחד למוח פילוסופי. משום שמה הוא הדבר הראשון שקרישנה אומר לארגונה כמילות תוכחה לקרב? "הסתכל שם" הוא אומר, "על אלו שעומדים להיהרג על ידך, אלו שבשורותיך העומדים להיהרג ואלו שיישארו מאחור, וחשוב היטב על דבר אחד זה. מה שמת ומה שנשאר חי בשורותיך ובשורותיו של האויב אינו אלא הגוף הפיזי החיצוני. הרוח הינה נצחית. אם ישמידו לוחמיך את אלו שבשורות הצבא שמעבר ישמידו רק את הגוף החיצוני, לא יהרגו הם את הרוח שהינה נצחית. הרוח עוברת משינוי לשינוי , מאינקרנציה לאינקרנציה. היא נצחית. המהות העמוקה הזו של האדם לא מושפעת מהקרב. אין צריך אתה להיכנע ולא להיעצב לליבך, משום שבהריגתם של אויבך אינך הורג את מהותם העיקרית."

כך מדבר קרישנה, ובשמיעה ראשונה מילותיו נשמעות טריוויאליות, למרות שבדרך מיוחדת. במובן מסוים האדם המערבי הינו קצר רואי במחשבתו ובתודעתו. הוא אף פעם לא עוצר לתת את הדעת לזה המבשיל עם הזמן. לו יגיד שהתוכחה של קרישנה, כפי שתיארתי אותה, הינה טריוויאלית, יהיה זה כאילו היה אומר, "למה הם רוכשים כבוד לפיתגורס כאדם כל כך גדול כאשר כל תלמיד ותלמידה יודעים את משפטי המתמטיקה שלו?"

יהיה זה טיפשי להסיק מעובדה זו שפיתגורס לא היה אדם גדול בגלותו את התיאוריות שלו,רק בגלל שכל תלמיד בית ספר מבין אותם! אנו רואים עד כמה טיפשי הדבר, אבל אין אנו שמים לב לכך כאשר אנו נכשלים בראיית הדבר – זה שכל פילוסוף מערבי יכול לחזור חזור ושנן – כחוכמה של קרישנה: שהרוח הינה נצחית, אלמותית – דבר שהיה חוכמה נעלה בזמן שקרישנה חשף אותה. נפשות כמו ארג'ונה אכן הרגישו שקרובי דם לא אמורים להילחם. הם חשו עדיין את הדם המשותף שזורם בקבוצת אנשים.

לשמוע את המילים "הרוח הינה נצחית" נאמרות (רוח במובן של מה שמובן באופן אבסטרקטי כמרכז של ישות האדם) – הרוח הינה נצחית ועוברת דרך טרנספורמציות, עוברת מאינקרנציה לאינקרנציה – הצהרה שכזו הניתנת במונחים מופשטים ואינטלקטואלים הייתה משהו חדש לגמרי ויוצרת-תקופה בחדשנות שלה כאשר היא נשמעת בנפש של ארג'ונה דרך מילותיו של קרישנה. כל האנשים בסביבתו של ארג'ונה האמינו בחיים חוזרים באופן מוחלט, אבל כפי שקרישנה לימד דבר זה, כרעיון כללי ומופשט, היה דבר מה חדש, במיוחד בהקשר של הסיטואציה שבה שרוי היה ארג'ונה. זוהי סיבה אחת מדוע עלינו לומר שאפשר לכנות אמת שכזאת "טריוויאלית" במובן מיוחד. סיבה האוחזת באמת גם במובן אחר. המחשבה המופשטת שלנו, שאנו אוחזים בה אפילו במרדף שלנו אחרי מדע פופולרי, אליו אנו מתייחסים היום כדבר לגמרי טבעי – האקטיביות המחשבתית הזו בשום פנים ואופן לא הייתה תמיד כל כך טבעית ופשוטה.

על מנת להמחיש את מה שאני אומר, הבה ואתן לכם דוגמא קיצונית. אתם תחשבו שזה מוזר שבעת שלכולכם זה לגמרי טבעי לדבר על "דג", בשום פנים ואופן לא היה זה טבעי עבור האנשים הפרימיטיביים לעשות זאת. האנשים הפרימיטיביים מכירים טרוטה וסלומון, בקלה והרינג, אבל "דג" הם לא מכירים. אין להם מילה כזו כמו "דג", משום שהמחשבה שלהם לא משתרעת לעבר הכללה מופשטת שכזו. מכירים הם עצים אינדיבידואלים, אבל "עץ" אינם מכירים.

לחשוב במושגים כלליים שכאלה אינו בשום פנים ואופן דבר טבעי עבור הגזעים הפרימיטיביים אפילו בזמנים שלנו. צורת חשיבה שכזו נכנסה למעשה לאנושות רק במהלך האבולוציה שלה. למעשה אדם שיחשוב כיצד קרה הדבר שהלוגיקה התחילה לראשונה בזמנים של יוון העתיקה, לא יופתע כאשר הצהרה שכזו הנאמרת על רקע אוקולטי, שהמחשבה הלוגית קיימת רק מאז התקופה שעקבה לחיבור המקורי של הבהגוודגיטה. קרישנה ממריץ את ארג'ונה למחשבה לוגית, לחשיבה בהפשטות, כדבר מה חדש שרק עומד להיכנס לאנושות.

אבל לאנשים יש מושגים מעוותים ולא טבעיים על אקטיביות זו של מחשבה שאדם פיתח ושנלקחת כמובן מאליו היום. פילוסופים מערביים במיוחד הינם בעלי רעיונות מעוותים על מחשבה, משום שבדרך כלל מחשיבים הם אותה כשעתוק תמונתי של המציאות החושית החיצונית. הם מדמיינים שמושגים ורעיונות והמחשבה הפנימית של בני האדם בכללותה, עולים בתוכו בפשטות כתוצאה מהעולם הפיזי החיצוני. בעת שספריות של מילים פילוסופיות נכתבו במערב להוכיח שהמחשבה הינה רק משהו שמקורו מקבל את ההמרצה שלו מהעולם הפיזי החיצוני, רק בזמננו שלנו הפכה המחשבה להיות מוערכת כפי שהיא באמת.

כאן מגיע אני לנקודה החשובה ביותר עבור אלה המסוגלים לעבור דרך ההתפתחות הרוחנית בנפשותיהם. רוצה אני לעשות כל מאמץ להבהיר נקודה זו. האלכימאים הימי-ביניימיים נהגו לומר – אני לא יכול עתה לומר מה הם באמת התכוונו בכך – שזהב יכול להיווצר מכל המתכות, זהב בכל כמות שנחשקת, אלא שאדם חייב בהתחלה שיהיה ברשותו כמות מסוימת ממנו. בלי זה הוא לא יוכל ליצור זהב.

בין אם זה נכון לגבי זהב או לא, ודאי נכון הדבר לגבי ראיה רוחית. אף אדם לא יוכל להשיג ראיה רוחית אם אין בתוככי נפשו ולו כמות מזערית ממנה. בדרך כלל מניחים אנו שבני אדם כפי שהם, אינם רואים רוחיים. לו נכון היה הדבר, לעולם לא יכלו להיהפך לרואים רוחיים כלל וכלל, משום שבדיוק כפי שהאלכימאי חשב שחייב להיות ברשותו של אדם קצת זהב כדי לייצר כמויות גדולות, כך חייב אדם למעשה להיות רואה רוחי במקצת על מנת להיות מסוגל לפתח ולהרחיב את הראיה הרוחית יותר ויותר. עתה יכולים הנכם לראות כאן שתי אלטרנטיביות ולשאול, "אם כך, האם חושב אתה שאנחנו רואים רוחניים, אפילו במקצת, או, שאתה חושב שאלו מאתנו שאינם רואים רוחניים אף פעם לא יוכלו להיהפך לכאלה? " זוהי בדיוק הנקודה.

מאוד חשוב להבין שאין אף אחד בינינו שאין ברשותו את נקודת ההתחלה של הראיה הרוחית, למרות שיכולים אתם שלא להיות מודעים לה. לכולכם יש אותה. אף אחד מכם לא חסר אותה. מהו זה שיש ברשות כולם? זהו דבר מה שבדרך כלל לא מתייחסים אליו או מעריכים אותו כראיה רוחית. תנו לי לערוך השוואה גסה משהו.

אם פנינה מונחת על אם הדרך ותרנגולת מוצאת אותה, התרנגולת לא תעריך את הפנינה. רוב הגברים והנשים היום הינם תרנגולות במובן הזה. הם לא מעריכים נכונה את הפנינה שמונחת שם לגמרי לפניהם. מה שהם מעריכים הינו דבר מה לגמרי שונה. הם מעריכים את המושגים שלהם ואת הרעיונות שלהם.

אין אף אדם שיכול לחשוב באופן מופשט, להיות בעל מחשבות ורעיונות, אם אינו רואה רוחי. בחשיבה הרגילה שלנו פנינתה של הראייה הרוחית מוכלת כבר מהתחלה. רעיונות עולים בנפש דרך תהליך דומה לגמרי לזה שמאפשר לכוחות הגבוהים שבה לצמוח. מאוד חשוב ללמוד להבין שראיה רוחית מתחילה במשהו מוכר ויומיומי. עלינו רק להכיר את הטבע העל חושי של מושגינו ושל הרעיונות שלנו. אנו חייבים לשים לב שבאים המה אלינו מעולמות על חושיים, או אז נוכל להתבונן על החומר באופן הנכון.

כאשר מתאר אני בפניכם את ההיררכיות הגבוהות, השרפים, הכרובים וכתרים, עד לארכי מלאכים והמלאכים, מתאר אני ישויות החייבות לדבר לנפש האנושית מהעולמות הרוחיים הגבוהים. המושגים והרעיונות הנכנסים לתוך הנפש האנושית באים מעולמות אלו, לא מעולם החושים. במאה ה-18 מה שהיה נחשב אמירה גדולה בוטא על ידי חלוץ של עולם החושים. "הו, אדם, הרהב עוז להשתמש בכוח השכל!" . היום אמירה גדולה צריכה להדהד בנפשות בני האדם, "הו, אדם, העז לטעון את מושגיך ורעיונותיך כתחילתה של הראיה הרוחית שלך."

זה שהובע עתה על ידי, נאמר כבר לפני שנים רבות, בפומבי, בספריי: אמת ומדע, והפילוסופיה של החירות. הצבעתי שם על הרעיונות האנושיים שבאים מהעל חושי, מהידע הרוחי. בזמנים ההם לא הובן הדבר ואין בכך פלא, משום שאלו שהיו אמורים להבין את זה היו, נו טוב, כמו תרנגולות! חייבים אנו להבין שברגע שבו עומד קרישנה בפני ארג'ונה ונותן לו את הכוח לשיפוט מופשט, הוא נותן לו על ידי זה, בפעם הראשונה בכל האבולוציה, את נקודת ההתחלה של ידיעת העולמות הגבוהים. הרוח יכולה להיראות על פני השטח של השינויים שמתרחשים בעולם החיצוני של החושים. הרוח יכולה להיראות משחקת על פני השטח של התופעה. זה הדבר שקרישנה יחשוף בפני ארג'ונה כהתחלה של ראיה רוחית עבור בני האדם.

ישנו דבר אחד החשוב עבור אנשים בני זמננו אם שואפים הם להגיע לחוויית אמת פנימית. חייבים הם לעבור פעם אחת דרך הרגשות של הטבע בר-החלוף של השינויים החיצוניים. חייבים לחוות את הלך הרוח של עצבות אינסופית, של טרגדיה בלתי נגמרת, ובו בזמן צהלת שמחה. חייבים הם להרגיש את נשימת הזרמים בני החלוף של כל דבר. חייבים להיות מסוגלים למקד את עניינם בזה שבא וחולף שוב, השינויים של עולם החושים. ואחר כך, לאחר שהיו מסוגלים להרגיש את הכאב העמוק והעונג השלם בעולם החיצוני, חייבים המה פעם אחת להיות לגמרי לבד – לבד עם מושגיהם ורעיונותיהם. חייבת להיות להם ההרגשה, "במושג זה אני תופס את המיסטריה של המילים: אני אוחז בשפה החיצונית של ישות קוסמית." – זה הביטוי שהשתמשתי בו בפילוסופיה של החירות שלי! זה חייב להיחוות, לא רק להיות מובן באופן אינטלקטואלי, וכאשר חווים זאת חייב הדבר להיות בבדידות העמוקה ביותר. או אז יעלה בכם רגש אחר. מצד אחד תחוו את הוד עולם האידיאות שמתפשט החוצה על הכול. ומצד שני תחוו את המרירות העמוקה ביותר על כך שאתם חייבים להפריד את עצמכם מחלל וזמן על מנת להיות ביחד עם מושגיכם ורעיונותיכם. בדידות! זהו הקור המקפיא של הבדידות. יותר מכך, התוצאה של זה עבורכם תהיה שעולם הרעיונות נמשך כולו כמו לנקודה אחת של בדידות זו. עכשיו תאמרו, אני לבד עם עולם הרעיונות שלי. תהפכו לאובדי עצות לגמרי בעולם הרעיונות שלכם, חוויה שתניע אתכם במעמקי נפשותיכם. באריכות תגידו לעצמכם, "אולי כל זה זה רק אני, אולי כל האמת על החוקים האלה קיימת בנקודת הבדידות שלי." כך תרגישו, באופן מוגבר לאין שיעור, ספק מוחלט בכל הקיום.

כאשר תחוו חוויה זו בעולם הרעיונות שלכם, כאשר כוס מלאה של ספק בכל קיום שהוא תשפך בכאב ומרירות לתוך נפשותיכם, רק אז תהיו בשלים להבין כיצד, אחרי הכול, שלא מן המקומות האינסופיים והתקופות בזמן של העולם החיצוני הגיעו רעיונותיכם. רק עתה, לאחר המרירות של הספק, פותחים אתם את עצמכם לאזור של הרוחני ויודעים שהסָפֵק שלכם היה מוצדק, ומהו האופן שבו היה מוצדק. משום שחייב היה הוא להיות, מכיוון שדמיינתם שהרעיונות חייבים היו להגיע לנפשכם מהזמנים ומהמקומות של העולם הפיזי. כיצד עתה אתם מרגישים, כעת שחוויתם שמקורו של עולם הרעיונות שלכם הינו בעולמות רוחניים? עתה בפעם הראשונה מרגישים אתם את עצמכם מלאי השראה. לפני כן, הרגשתם את הריקנות האינסופית מתפשטת מסביבכם כמו תהום שחורה. עתה מתחילים אתם להרגיש שהנכם עומדים על הסלע שמתנשא מעל התהום. יודעים אתם בביטחון, "עתה קשור אני לעולמות הרוח. הם, ולא עולמות החושים, העניקו לי את עולם הרעיונות."

זהו השלב הבא של הנפש המתפתחת. זהו השלב שבו אדם מתחיל להתייחס בכובד ראש למה שהיום נראה טריוויאלי, אמת שגרתית. הנשיאה של ההרגשה הזו בליבכם, תכין אתכם לקבל באופן אמיתי את האמת שקרישנה הציג בפני ארג'ונה לאחר המהפך העצום והזעזוע בנפשו: האמת לגבי הרוח הנצחית שחיה לאחר כל שינוי חיצוני. עבור הבנה מופשטת אנו מדברים במושגים ורעיונות. קרישנה מדבר לליבו של ארג'ונה. מה שיכול להיראות טריוויאלי ושגרתי לגבי ההבנה הינו עמוק ללא שיעור ונעלה עבור ליבו של אדם.

רואים אנו כיצד השלב הראשון מציג עצמו באחת כתוצאה הכרחית של חוויה מרגשת באופן עמוק המוצגת לפנינו בתחילתה של הבהגוודגיטה. עתה לשלב השני.

קל לדבר על מה שמכונה דוגמה באוקולטיזם – משהו שמתקבל באמונה עיוורת וניתן לנו כאילו היה תורה מסיני. תנו לי לומר לכם שזה יכול להיות לגמרי פשוט עבור מישהו לקום ולומר, "ברנש זה פרסם ספר על מדע רוחני, מדבר שם על אבולוציית סטורן, שמש וירח, ואין שום דבר המאפשר לבדוק את ההצהרות הללו. יכולות הן להתקבל כדוגמה". יכול אני להבין דבר זה שנאמר, משום שהוא מתכתב עם הטבע השטחי של תקופתנו. ואין אפשרות להימלט מזה, תקופתנו הינה שטחית.

אכן, תחת תנאים מסוימים התנגדות זו אינה ללא בסיס. זה יכול היה להיות מוצדק, למשל אם הייתם רוצים לקרוע מהספר את כל הדפים שקודמים לפרק על האבולוציה של סטורן. אם מישהו היה מתחיל לקרוא את הספר בפרק הזה לא היה זה אלא דוגמה. מכל מקום, מכיוון שהמחבר הקדים פרק זה בפרקים האחרים, אין הוא דוגמטיסט בשום מובן משום שמראה הוא באילו דרכים אמורה הנפש ללכת על מנת להגיע להשקפות הללו. זו הנקודה, הספר מראה כיצד כל אדם אינדיבידואלי, אם מחפש הוא את מעמקי נפשו, מוכרח להגיע להשקפות שכאלו. פה נפסק כל הדוגמטיזם.

באופן הזה חשים אנו שטבעי הדבר שקרישנה, לאחר שהכניס את ארג'ונה לתוך עולם של רעיונות וששואף להוביל אותו לתוך העולם האוקולטי, עומד עתה להראות לו את השלב הבא, כיצד כל נפש יכולה להגיע לעולם גבוה זה אם היא מוצאת נקודת התחלה נכונה. קרישנה חייב להתחיל אם כך בדחיית כל צורה של דוגמטיזם, והוא עושה זאת באופן קיצוני. עומדים אנו כאן אל מול אמירה קשה של קרישנה. דוחה הוא באופן מוחלט מה שהיה במשך מאות בשנים הדבר המקודש ביותר לאנשים הנעלים ביותר בזמנו – התוכן של הוודות. הוא אומר, "אל תיצמד לוודות, לא למילה של הוודות. דבוק ביוגה!" רוצה לומר, " דבוק במה שהוא הנפש שלך עצמך"!

הבה ונתפוס למה מתכוון קרישנה בדברי תוכחה אלו. אין הוא מתכוון שתכנם של הוודות אינו אמיתי. הוא לא רוצה שארג'ונה יקבל מה שניתן על ידי הוודות באופן דוגמטי כפי שקיבלו אותו התלמידים של לימוד הוודה. למטרה זו כל חוכמה דוגמטית חייבת להיות מונחת בצד. יכולים אנו לדמיין את קרישנה אומר לעצמו שאפילו אם בסופו של דבר ארג'ונה יגיע לאותה חוכמה בדיוק כזו המוכלת בוודות, עדיין חייב הוא לשלוף עצמו מחוץ להן, משום שהוא חייב ללכת בדרכו הוא, כשהוא מתחיל עם המשאבים של נפשו. קרישנה דוחה את הוודות בין אם התוכן שלהם אמיתי או לא. דרכו של ארג'ונה חייבת להתחיל מעצמו, דרך אינטרוספקציה עצמית חייב הוא להגיע להכרת קרישנה. חייבים להניח שבתוכו של ארג'ונה ישנו זה שאדם יכול וצריך שיהיה ברשותו אם עומד הוא באמת להיכנס לאמיתות הקונקרטיות של העולמות העל-חושיים. קרישנה הסב את תשומת ליבו של ארג'ונה לדבר מה שמעתה והלאה הינו מאפיין של האנושות. בהובילו עד לנקודה זו חייב הוא להוביל אותו הלאה ולגרום לו להכיר את הדבר שאותו הולך הוא להשיג דרך יוגה. ובכך, ארג'ונה חייב להתנסות ביוגה תחילה. כאן הפואמה מתעלה לשלב נוסף.

בשלב שני זה רואים אנו כיצד הבהגוודגיטה עוברת דרך ארבעת הדיאלוגים הראשונים עם דחף דרמטי מתגבר, מגיעה באריכות לדבר שהינו האינדיבידואלי ביותר מכל. קרישנה מתאר את שביל היוגה לארג'ונה. אנו נדבר על כך יותר בפירוט מחר. מתאר הוא את הדרך שבה ארג'ונה חייב ללכת על מנת לעבור מראיה רוחית יומיומית של מושגים ורעיונות למה שיכול להיות מושג אך ורק על ידי היוגה. מושגים נדרשים רק כדי למקם אותנו באור הנכון, אבל ארג'ונה חייב להיות מודרך לעבר היוגה. זהו השלב השני.

השלב השלישי מראה פעם נוספת הגברה של הכוח הדרמטי, ושוב רואים אנו ביטוי לאמת רוחנית עמוקה. הבה ונניח שמישהו באמת הולך בשביל היוגה. עם הזמן יעלה הוא מהתודעה הרגילה שלו למצב גבוה יותר של תודעה, המכיל לא רק את האגו שמשתרע בגבולות לידה ומוות אלא זה שעובר מאינקרנציה לזו שאחריה. הנפש מתעוררת לדעת את עצמה באגו מורחב. גדלה היא לעבר תודעה רחבה יותר. הנפש עוברת תהליך שהינו ביסודו תהליך יומיומי אבל שאינו נחווה במלואו בחיי היום יום שלנו משום שבני אדם הולכים לישון כל לילה, עולם החושים נמוג עבורם והם הופכים להיות חסרי מודעות לגביו. עתה, עבור כל נפש אנושית קיימת האפשרות להניח לעולם החושים להעלם מתודעתה כפי שהוא נעלם כאשר הולכת היא לישון, ואז לחיות בעולמות גבוהים יותר כמציאות מוחלטת. על ידי כך עולה אדם לרמה גבוהה של מודעות. נהיה חייבים עדיין לדבר על היוגה, וכמו כן על תרגילים מודרניים המאפשרים אותה.

אבל כאשר אדם מגיע באופן הדרגתי למקום שהוא במודעות, אינו חי יותר בעצמו, לא מרגיש יותר בעצמו ואינו יודע יותר את עצמו, אלא חי, מרגיש ויודע את האדמה כשלמות, או אז גדל הוא לרמות גבוהות יותר של תודעה שבהם הדברים בעולם החושים נעלמים עבורו כפי שהם נעלמים כשהוא ישן.

לפני שאדם יכול להשיג שלב זה חייב הוא להיות מסוגל להזדהות עם נפשה של הפלנטה שלו – כדור הארץ. אנו נראה שדבר זה הוא אפשרי. יודעים אנו שאדם חווה לא רק את ריתמוס השינה והערוּת אלא גם ריתמוסים אחרים של האדמה – הקיץ והחורף. כאשר אדם הולך בדרך היוגה או בדרך רוחנית מודרנית, יכול הוא להגביה עצמו מעל התודעה הרגילה החווה את המחזורים של שינה וערות, קיץ וחורף. יכול הוא ללמוד להתבונן על עצמו מבחוץ. הופך הוא להיות בעל מודעות ליכולת להתבונן על עצמו בדיוק כפי שמתסכל הוא בדרך כלל על דברים מחוצה לו. עתה משקיף הוא על הדברים, המחזורים של החיים החיצונים. רואה הוא תנאים המתחלפים לסירוגין. מבחין הוא כיצד גופו, כל זמן שהינו מחוץ לעצמו, הינו בעל צורה הדומה לאדמה עם כל הצמחייה שלה בקיץ. הוא מתחיל לתפוס את מה שהמדע המטריאליסטי גילה וכינה בשם העצבים, כנביטה של משהו דמוי צמח בזמן השינה, וכאשר חוזר הוא שוב לתודעה יומיומית מרגיש הוא כיצד חיים דמויי צמח אלו מתכווצים ביחד שוב והופכים להיות המכשיר לחשיבה, רגש ורצון בתודעה היומית שלו. חש הוא את ההליכה החוצה מגופו והחזרה אליו כדבר מה האנלוגי לחילופים בין קיץ וחורף על פני האדמה. למעשה מרגיש הוא משהו דמוי קיץ בהליכה לישון ומשהו דמוי חורף ביקיצה – לא ההפך כפי שניתן היה לחשוב.

מרגע זה והילך לומד הוא להבין מהי רוחה של האדמה, וכיצד ישנה היא בקיץ ומתעוררת בחורף, ולא להיפך. מבין הוא את התרגילים הנהדרים של זיהוי עצמו עם רוח האדמה. מרגע זה אומר הוא לעצמו," אם חי אני לא רק לצד עורי, אלא כתא החי באורגניזם הגופני שלי, אזי חי אני באורגניזם של האדמה. האדמה ישנה בקיץ ומתעוררת בחורף כפי שאני ישן וקם לסירוגין בלילה וביום. וכמו התא עבור התודעה שלי, כך אני עבור התודעה של האדמה."

נתיב היוגה, במיוחד במובנו המודרני, מוביל להרחבה זו של התודעה, לזיהוי הישות שלנו עם ישות כוללת יותר. חשים אנו את עצמנו ארוגים עם האדמה כולה. אזי, כבני אדם, לא מרגישים אנו את עצמנו עוד קשורים לזמן ומקום מסוימים, אלא חשים אנו את האנושות שלנו כפי שהיא התפתחה מתחילתה של היווצרות האדמה. אנו חשים את הרצף הנמשך לאורך שנים של האבולוציות שלנו דרך מהלך האבולוציה של האדמה. כך מוביל אותנו שביל היוגה להרגיש את הפיצוי והכפרה שלנו עם מה שעובר מאינקרנציה לאינקרנציה בהתפתחות האדמה. זהו השלב השלישי.

זוהי הסיבה ליופייה הגדול של יצירת האומנות של הבהגוודגיטה. בשיאה, בצורה האומנותית הפנימית שלה, משקפת היא אמיתות רוחניות עמוקות. מתחילה בהנחיה לגבי המושגים הרגילים של המחשבה שלנו, ממשיכה היא לעבר הנחיית דרך היוגה. ואז בשלב השלישי, לתיאור הרחבתם הנהדרת של אופקי האדם לעבר האדמה כולה, כאשר קרישנה מעורר בארג'ונה את הרעיון, "כל מה שחי בנפשך חי לעיתים תכופות גם לפני כן, רק שאתה לא ידעת כלום עליו. אבל בתוכי קיימת תודעה זו כאשר מסתכל אנוכי לאחור לעבר כל הטרנספורמציות שאותן עברתי וחייתי, ואני אוביל אותך למעלה כך שאתה תוכל ללמוד להרגיש את עצמך כפי שמרגיש אני את עצמי."

רגע חדש של עוצמה דרמטית יפה כפי שמהווה הוא אמת רוחנית עמוקה!

כך אנו רואים את האבולוציה של האנושות מחוץ לתודעה היומיומית, מן הפנינה שבדרך שרק צריכה שיזהו אותה, מהעולם המיוחד של המחשבות והמושגים שהינם חומר של חיי היום יום בכל גיל, עד לנקודה ממנה יכולים אנו להסתכל לעבר כל מה שקיים בתוכנו באמת, שחי מאינקרנציה לאינקרנציה על פני האדמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *