הישות החיה של האנתרופוסופיה – 17

הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה

רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 17      13.7.1924

הבנת הרוחי וחוויה מודעת בגורל

בדפי הקשר המופנים בדפים אלה לחברים יינתן השבוע משהו שיהיה עשוי לשמש כגורם להבנה נוספת של 'המחשבות המנחות' השבועיות. אם הזיקה הקיימת בין האדם לעולם תובא בהתמדה לפני הנפש האנושית ניתן יהיה להרחיב את הבנתה של אמת אנתרופוסופית.

כשאדם מפנה את תשומת לבו לעולם שלתוכו הוא נולד ושמחוצה לו ימות, הוא מוקף בראש ובראשונה על ידי שפע של רשמי חישה. הוא יוצר מחשבות אודות רשמי חישה אלו. בהביאו את זאת לתודעתו: "יוצר אני מחשבות אודות מה שמגלים לי חושיי בתור עולם", הוא מגיע כבר אל הנקודה בה הוא יכול להתבונן בעצמו. הוא יכול לומר לעצמו: "במחשבותיי אני חי. העולם נותן לי את ההזדמנות לחוות את עצמי במחשבה. אני מוצא את עצמי במחשבות שבאמצעותן אני מעמיק את התבוננותי בעולם".

בהמשיכו את הגותו בדרך זו הוא מפסיק להיות מודע לעולם ונעשה מודע ל'אני'. לא עוד העולם מצוי לפניו, הוא מתחיל לחוות את העצמיות.

אם תתהפך החוויה ותשומת הלב תופנה אל החיים הפנימיים בהם נשקף העולם, כי אז יבקעו ויעלו אל התודעה אותן התרחשויות המשתייכות אל גורל חיינו ואשר בהן זורמת עצמיותנו האנושית מנקודת הזמן אליה פוסע לאחור הזיכרון שלנו. בהתחקותו אחר מאורעות גורלו חווה האדם את הווית קיומו שלו.

בהביאו זאת כך לתודעתו: "אני ועצמיותי חווים משהו שהגורל הביא אלי", האדם כבר מגיע לנקודה בה הוא יוכל להעמיק התבוננותו בעולם. הוא יכול לומר לעצמו: "לא הייתי לבד בגורלי, העולם מילא חלקו בהתנסותי. רציתי דבר זה או אחר: העולם זרם לרצונותיי. אני מוצא את העולם ברצון שלי, בחוותי רצון זה בהשתקעות עצמית".

בהמשיכו לחדור כך אל ישותו, חדל האדם להיות מודע לעצמיותו, הוא נעשה מודע לעולם. הוא חדל לחוות עצמו ונעשה מודע מתוך רגש לעולם. "שולח אני מחשבותיי לעולם שבו מוצא אני את עצמי. שוקע אני לתוך עצמי, שם מוצא אני את העולם". כשאדם חווה זאת בעוצמה די רבה, ניצב הוא מול החידות העצומות של העולם והאדם. התחושה כי "השקעתי מאמצים לאין קץ כדי להבין את העולם דרך החשיבה ולמעשה אני עצמי בלבד מצוי בחשיבה זו", דבר זה גורם להתהוותה של החידה הראשונה. וכשאדם חש שעצמיותו נוצרה על ידי הגורל, ועם זאת רואה הנפש בתהליך זה את הזרימה המתמשכת של מאורעות העולם, דבר זה מציג את החידה השנייה. כשחווים בעיה זו של האדם והעולם, נובטת ומתפתחת מסגרת המחשבה בה יוכל האדם להתייצב בפני האנתרופוסופיה כך שיקבל ממנה, בישותו הפנימית, התרשמות המעלה את פעילות נפשו.

האדם יכול לחיות במחשבה: האנתרופוסופיה מבהירה היטב כי קיימת חוויה רוחית שאיננה מאבדת את העולם תוך כדי חשיבה.. האנתרופוסופיה מדברת על חוויה פנימית שבה אין האדם מאבד את עולם החישה בפעילות החשיבה, ובה הוא מגיע אל עולם הרוח. במקום לחדור אל האגו שבו מוחש עולם החישה כעומד להיעלם, חודר האדם אל עולם הרוח, אל עולם רוחי שבו האגו חש עצמו מבוסס.

יתר על כן, האנתרופוסופיה מראה שקיימת חוויה בגורל בה אין האדם מאבד את עצמיותו. אף ביחס לגורל אדם יכול עדיין לחוש עצמו פעיל. האנתרופוסופיה, מתוך התבוננות כנה ובלתי אנוכית, מצביעה בגורל אנוש אל עבר חוויה בה לומד אדם לאהוב את העולם ולא רק את קיומו שלו. במקום ללטוש עיניים אל העולם הנושא את האגו על פני גלים של מזל טוב ורע, אדם מוצא את האגו המעצב את גורלו מרצונו שלו. במקום להתחבט כנגד העולם שבו האגו נגזר לגזרים, אדם חודר לתוך העצמיות החשה עצמה מאוחדת עם מהלך ההתרחשויות בעולם.

גורלו של אדם בא אליו מן העולם המתגלה לו על ידי חושיו. אם בהיותו בו הוא מגלה את פעילותו שלו עצמו במעשי גורלו, כי אז בוקעת ועולה לפניו עצמיותו האמיתית, אך לא רק מתוך ישותו הפנימית אלא אף מתוך עולם החישה.

אם אדם מסוגל לחוש, אפילו באופן חלש, כיצד בעצמיותו מופיע מרכיבו הרוחי של העולם וכיצד העצמיות מוכיחה עצמה כשהיא פועלת בעולם החישה החיצוני, אזי למד כבר להבין את האנתרופוסופיה כהלכה. כי אז ייווכח לדעת שבאנתרופוסופיה ניתן לתאר את העולם הרוחי, אותו יכולה העצמיות לתפוס במלוא היקפו. דבר זה יאפשר לו להבין שגם בעולם החישה העצמיות יכולה להימצא בדרך שונה מאשר על ידי צלילה לתוכו. האנתרופוסופיה מוצאת את העצמיות בכך שהיא מראה כיצד מגלה לאדם עולם החישה לא רק מוצגי חישה, אלא אף את תוצאות ההשפעות של חייו לפני הלידה ואת הוויית חייו הארציים הקודמים.

האדם יכול כעת להתבונן בעולם הניתן להשגת חושיו ולומר: אין העולם מכיל אך ורק צבע, צליל וחום. בקרבו פעילות ההתנסויות שעוברות בהן נפשות לפני חייהן הארציים הנוכחים. ויכול הוא להתבונן לתוך עצמו ולומר: אינני מוצא שם את האגו שלי בלבד, אלא, בנוסף לכך, עולם רוחי המתגלה אלי.

בהבנה מסוג זה יכול אדם, המרגיש באמת ובתמים שהוא מושפע על ידי חידות האדם והעולם, להיפגש במישור משותף עם המקודש. כי על המקודש, במקביל לראייתו הפנימית, לדבר על עולם החישה החיצוני לא רק כמגלה מוצגים ברי חישה אלא אף את ההתרשמויות ממה שעושות נפשות אנושיות בחייהן לפני הלידה ובחיים ארציים בעבר, ואשר יש לו מה לומר על עולמה של העצמיות הפנימית כשהוא מגלה התרחשויות רוחיות המטביעות רשמים והן אפקטיביות כמוצגי עולם החישה.

על החברים המתכוונים להיות חברים פעילים, לעשות עצמם באופן מודע למתווכים בין מה שחשה הישות האנושית השואלת שאלות המהוות בעיות לגבי אדם ויקום לבין מה שיש לידע המקודש לשוב ולספר בהעלותו עולם סף מתוך גורלן של ישויות אנושיות ובפוקחו, על ידי חיזוק הנפש, את חיזוי העולם הרוחי.

בדרך זו, על ידי עבודתם של אלה המתכוונים להיות חברים פעילים, עשויה להיהפך החברה האנתרופוסופית למרחב הכנה אמיתי להכשרת המקודשים. היה זה בכוונתו של כנס היסוּד של חג המולד לציין זאת בהדגשה רבה ומי שמבין לאשורו את כוונתו של הכנס ההוא ימשיך להדגיש זאת עד כי תוכל הבנה מספקת לגביה להביא לעיתים תכופות אל החברה משימות רעננות ומתחדשות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *