הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה
רודולף שטיינר
18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים
20.01.1924 – 10.08.1924
GA26 דורנאך
תרגום מאנגלית: עלי אלון
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן
מכתב 16 7.1924
דבר נוסף על המסקנות מכנס חג המולד
כאחת המסקנות מכנס היסוד של חג המולד הללו הנוטלים על עצמם לפעול באקטיביות בחברה, חייבים להבהיר בעיני העולם בתכלית ההבהרה ובאורח מתעצם והולך את טבעה האמיתי של האנתרופוסופיה, את מה שמהווה היא ומה איננה. לעיתים קרובות שומעים את הבא להלן: אולי צריכה היתה אמת אנתרופוסופית זו או אחרת להיות מוגשת במקום זה או אחר מבלי להרתיע אנשים בכך שאומרים שזוהי אנתרופוסופיה? כל עוד מהווה שאלה כזאת עניין לדון בו, אזי הרבה מהמצוי בחברה לא יצליח לתת אותותיו כפי שהוא חייב.
והנה חשוב ביותר לשאוף לבהירות בעניין זה. קיים הבדל בין קידום ברוח כיתתית של משהו שאדם מכתיב לעצמו כאנתרופוסופיה דוֹגמתית, לבין התייצבות מישירה, פקוחה, גלויה ובלתי מצועצעת כלפי ידע העולם הרוחי המובא לאור דרך האנתרופוסופיה כדי שיוכלו בני האדם להגיע לזיקה אל העולם הרוחי באורח ראוי לאנושות.
זהו תפקידו של הוועד הפועל בגיתהאנום להמשיך ולשאת בקביעות את פעילותה של האנתרופוסופית בתפיסה זו. ויותר מזה, חייב תפקיד זה בטבעו המיוחד להיות מובן בתכלית על ידי אותם חברים הנוטלים על עצמם לפעול באקטיביות בחברה. כתוצאה מכנס היסוד שבחג המולד, על האנתרופוסופיה ועל החברה האנתרופוסופית להיעשות מלוכדות יותר ויותר. לא כך יהיה אם ימשיך לשגשג אותו זרע שנזרע ונפוץ במהלך אפליה מתמשכת שננקטה בחוגים אנתרופוסופיים בין מה שאורתודוקסי לבין מה שמתנגד לו.
יותר מכל אדם צריך לדעת מה צריכות להיות הרמה והתכולה האמיתיות של האנתרופוסופיה. אין היא מכילה סך דעות שעל האנתרופוסופים להשתעשע בהן. לעולם אסור שיאמר בין אנתרופוסופים: “אנו מאמינים בדבר זה ודוחים את ההוא”. תמימות דעים כזאת עשויה להתהוות בטבעיות כתוצאה ממחקרנו האנתרופוסופי, אך לעולם לא ניתן לעורכה כ’תוכנית’ אנתרופוסופית. הגישה הנכונה יכולה להיות אך זאת: האנתרופוסופיה קיימת והיא נרכשת על ידי מאמץ עקשני. אני מצוי על מנת להבהירה, כדי שמה שנרכש כך יוכל להיות מובא אל העולם. עדיין כה מעט מורגש בחוגים אנתרופוסופים ההבדל, כבין יום ולילה, הקיים אכן בין שתי אמות מידה אלה. אחרת לא היתה נשמעת ללא הרף ההערה האבסורדית הבאה: “החברה האנתרופוסופית מחזיקה באמונה זו או אחרת”. הערה מסוג זה היא חסרת משמעות לחלוטין וחשוב ביותר שיוכר בדבר.
הבה ונאמר, אילו שואל היה אדם שבכוונתו להשיג מושג בהיר לגבי האנתרופוסופיה את השאלה הבאה: “מהי חוות הדעת או רמת החיים של חבר מסוים כלשהו בחברה האנתרופוסופית?” כי אז נוטל היה כיוון שגוי כדי להגיע לידע טבעה של האנתרופוסופיה, ובכל זאת נוהגים באורח כזה המתכוונים להיות חברים פעילים עד כי עשויה לצוץ שאלה זו. תחת זאת חייבת לעלות המחשבה הבאה: האנתרופוסופיה קיימת בעולם באמת ובתמים והחברה האנתרופוסופית מספקת הזדמנויות להתוודע אליה.
לכל מי שנכנס לחברה זו צריכה להיות ההרגשה הבאה: “אני נכנס פשוט כדי ללמוד אודות האנתרופוסופיה”. פיתוחה הנורמלי של הרגשה זו יכול להיות מושפע על ידי גישתם של הללו המתכונים להיות חברים פעילים. אולם המציאות מראה שנוצר תכופות משהו שונה לחלוטין. אנשים מתייראים להצטרף לחברה מפני שהם מקבלים את הרושם מגישתם של הללו המתכוונים להיות חברים פעילים שעליהם להתמסר לחברה אך ורק משום שיהיו עשויים להתוודע אל האנתרופוסופיה. הם יעזבו כלעומת שבאו לאחר שילמדו את אשר חפצו ללמוד ולעולם לא תהיה לנו חברה הראויה לשמה.
דבר זה לעולם לא יקרה אם תובן החברה האנתרופוסופית במלוא היקפה ובאורח נאות על ידי הללו המתכוונים להיות חברים פעילים בה. הוא יקרה אם נתלה את החברות בחברה בהבעת הסכמה לדוֹגמה הפעוטה ביותר ובהקשר זה מהווה דוֹגמה כל נקודה ונקודה ‘במצע’. אם מגמתם של החברים בחברה האנתרופוסופית להתוודע אל האנתרופוסופיה עקב חברותם בלבד כי אז תלויה הישארותם בחברה או אי הישארותם בה במשהו שונה לחלוטין, כלומר, אם הם מרגישים שהם יכולים לקוות להמשיך ללמוד עוד ועוד בחברה. דבר זה שוב תלוי בכך אם לב לבה של החברה הוא ממש חי או מת ואם קיימים התנאים בחוגי החברה עבור לב זה שלא יימוג בנסותו להתפשט לתוך החברה. זהו ענינו של הוועד הפועל בגיתהאנום שהלב יחיה. הוועד הפועל איננו משליט דוֹגמות: חש הוא את עצמו כבעל קניין רוחי שלגבי ערכו הוא מודע באורח מלא ופועל למען הפצת קניין רוחי זה. הוא מאושר כשמישהו בא ואומר: “ברצוני לקחת חלק במה שאתה עושה”. כתוצאה מכך תהיה לחברה האנתרופוסופית תדמית חיה וזו תישאר חיה אם הגישה הכללית ודרך העבודה של כל אלו המתכוונים להיות חברים פעילים תהיינה חופפות בהרמוניה לאלו של הוועד הפועל של הגיתהאנום.
כל הקרוי בצדק ‘אמון הדדי’ בחברה יוכל לשגשג על תשתית כזאת בלבד. אם תשתית זו תחזיק מעמד, לא יקרה שוב ושוב שתדמיתה של החברה האנתרופוסופית לפני העולם תהיה שונה לחלוטין מאשר מהווה היא באמת.
יודע אני היטב את דבר שיפוטם של הללו המתכוונים להיות חברים פעילים בקוראם זאת. הם יאמרו: “את הדבר הזה איננו יכולים להבין. עתה באמת איננו יודעים מהו הנדרש מאיתנו”. לומר כך מהווה דעה קדומה שגרועה היא מכל המילים שנזכרו לעיל, מילים שדורשות שיקראו אותן במדוקדק ואז יתגלה שהן אינן מעורפלות ומטושטשות במשמעותן. לתפוס את הרוח השורה בהן אכן דורש רגישות מסוימת בתחושה, וזו לבטח לא תיעדר אצל הללו שבחפצם להיות פעילים בחברה האנתרופוסופית.