הישות החיה של האנתרופוסופיה – 09

הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה

רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 9   16.3.1924

עיצוב אינדיבידואלי של אמיתות אנתרופוסופיות

רשמתי את המחשבות דלעיל בשביל החברים בתקווה שהן תסבנה להתהוות מחשבות נוספות בין האנתרופוסופים בכל מקום. אני חושב שמוטב יהיה לחברים הפעילים של החברה ליטול מחשבות אלה כנקודת מוצא, כדי שיהיה לאל ידם, בהקשר עימהן, לשאת את כל החברים אל הכרה משותפת לגבי מהותה של החברה האנתרופוסופית.

נכון הדבר בתכלית שהדיון על אנתרופוסופיה ויישומה בחיים צריך להיות הדבר העיקרי בפעילות פגישות החוגים שלנו. ועם זאת בפגישות חוגים רבות לבטח קיים מקום לדיון בדברים כאלה כפי שצוינו בטורים אלה, ולא חשוב אם מועטת מנת הזמן המוקדשת לכך. אם נעשה הדבר יימצא שחברים רבים מוצאים בזה את הדחף להיעשות למייצגים נאמנים של החברה האנתרופוסופית אף בעולם החיצוני הבלתי אנתרופוסופי.

לא די לדמות שהמהות והתפקיד של החברה האנתרופוסופית ניתנים להיכלל במספר חוקים, כללים או סעיפים. האנתרופוסופיה לא רק נושאת את דחפיה עמוק לתוך החשיבה, הרגש והרצון של האדם אלא מעצם סיבה זו היא מושפעת בעוצמה על ידי החיים הפנימיים של הישות האנושית. כמובן שניתן להגדיר את עיקריה במשפטים כלליים, בעקרונות וכן הלאה, כפי שאכן נעשה הדבר בספירות כה רבות של חיי הרוח. אולם יהיה הדבר נחוץ כאשר יהיה, אל לנו להיעצר בזה. גילויי הדעת הכלליים שלנו יקבלו חיים וגיוון עשיר כאשר כל אחד הנושא אותן בלבו ובנפשו יוכל להביעם מתוך ניסיון חייו שלו. כל ביטוי אינדיבידואלי כזה יתרום משהו בעל ערך להבנת אמיתותיה של האנתרופוסופיה.

אם נצמיד את החשיבות הנאותה לעובדה זו נגלה תגלית: נמצא את עצמנו מתוודעים באורח מתמשך והולך לאספקטים רעננים המגלים את טבעה האמיתי של החברה האנתרופוסופית. כל פעיל בחברה ימצא עצמו לעיתים די קרובות במצב שישַאל על דבר זה או אחר. השואל מקווה לקבל הנחיות דרך השאלה שנשאלה. אך הנשאל אף הוא מצפה לקבל הנחיות באורח שהשאלה מוצבת לו. אל לנו להתעלם מסוג כזה של לימוד. כי על ידי שאלות לומדים אנו יותר מכל לדעת את מלוא החיים ואת ססגוניותם. תכופות יבקע ויעלה העניין המיוחד שביסוד השאלה ותמיד נהיה אסירי תודה כשהללו השואלים אותנו יוכלו לדבר אלינו באורח זה. סיועם יאפשר לנו לשפר יותר ויותר את דרך תשובותינו. יותר מכל – הרגש וטון הדיבור שנקבע בתשובותינו ישתפר. ודבר זה חשוב לנו ביותר כשאנו מוסרים אמיתות אנתרופוסופיות. הנקודה איננה אך ורק מה שאנו אומרים, אלא יותר מכל כיצד אומרים אנו זאת.

ככלות הכל, מנקודת ראות מסוימת, מהוות האמיתות האנתרופוסופיות דברים רבי ערך ביותר שבני אדם יכולים להעביר מאיש לרעהו. למסור דברים כאלה לבן דורנו ללא רגש פנימי עמוק לגבי מה שנמסר פירושו לעוות אותם. והנה, רגש פנימי זה מתעמק כשמשיגים אנו את התשתית של החיים הממשיים שמהם רבגוניות של ישויות אנושיות שואלים את שאלותיהם. אל נא נעשה מעצמנו בוחנים ומנתחים פסיכולוגיים של איש את רעהו, אנו יכולים להיות מרוצים לגמרי במה שהשואל מכניס מעצמו לתוך שאלותיו. אולם אף חבר של החברה האנתרופוסופית לא צריך להיות מרוצה כשהוא משיב על כל השאלות באורח קשוח ומהיר המוכן מראש.

תכופות מודגש הדבר ובצדק שעל האנתרופוסופיה להתחיות באנושות ולא להישאר כתורה בלבד. אך דבר עשוי להתחיות רק בנוטלו דחף מתמשך מן החיים. אם נטפח אורח חיים כזה באנתרופוסופיה תיעשה זו לכוח המדרבן לאהבת אנוש. ואכן חייבת כל פעילותינו במישור החברה להיות שרויה באהבה. כל מי שצופה בעיניים פקוחות בחברה האנתרופוסופית יודע שאנשים רבים באים אליה הואיל וכאשר מוגשות להם אמיתות החיים במקומות אחרים אין הם פוגשים בצליל היסודי של אהבה אנושית. לנפש האדם רגישות דקה לחוש כשמדובר בצליל זה; דבר זה נעשה ברמה הגבוהה ביותר למתווך להבנה.

עשויים אולי לשאול: מדוע להכניס את האהבה לתיאורי האבולוציה של האדמה? בבואנו להבין שאבולוציית האדמה והקוסמוס מהוות את הצד השני של אבולוציית האנושות, לא עוד נטיל ספק בכך שגם נפש האמיתות הללו היא אהבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *