הישות החיה של האנתרופוסופיה – 02

הישות החיה של האנתרופוסופיה

רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירותראו כאן

מכתב 2     27.1.1924

הזיקה הנאותה של החברה לאנתרופוסופיה

האנתרופוסופיה קיימת בשביל ישויות אנוש המבקשות אחר נתיבי הנפש אל ידע וחיים מודעים. החברה האנתרופוסופית חייבת, כדי למלא את יעודה, להימצא בעמדה כזאת שיהיה לאל ידה לשרת את המבקשים. היא עצמה חייבת בתור חברה, למצוא את זיקתה הנאותה אל האנתרופוסופיה.

האנתרופוסופיה רשאית להתקיים כמהות חיה בלבד. אופייה היסודי אופי חי הוא, אופי החיים הזורמים מן הרוח. ועל כן בחפצה להיות מטופחת על ידי נפש חיה, על ידי לבו החם של האדם.

הצורה הבסיסית שבה עשויה האנתרופוסופיה להופיע בין בני האדם היא המחשבה: הדלת הראשונה שבה היא מקישה היא זו של התובנה (ראיה פנימית למהותם של דברים). אילו לא היה הדבר כך כי אז הייתה ללא עיצוב או סובסטנציה ושורה בסתם תחושה של התרוממות הרוח. הרוח האמיתית אינה נכנסת לאקסטזה: מדברת היא בלשון מדויקת ומלאת תוכן פנימי.

אך לשון זו דוברת אל הישות האנושית כולה ולא רק אל האינטלקט. אדם הקולט אנתרופוסופיה באינטלקט שלו קוטל אותה בעצם קליטה זו. בעשותו כך הוא עלול להגיע אל המסקנה "שהיא קרה ומדעית". הוא איננו רואה שמאבדת היא קודם כל מחומה ומחייה על ידי הקליטה הדלה שהוא נוקט לגביה בנפשו.

על מנת שתוכל להתקיים בזמננו חייבת האנתרופוסופיה להשתמש באמצעים שאותם מספקת הציביליזציה הנוכחית. עליה לסלול דרכה אל בני האדם באמצעות ספרים והרצאות. אך מטבעה אינה משתייכת אל מדפי הספרייה. עליה להיוולד מחדש בלבב אנוש עם כל פניה של הישות האנושית אל הספר הכתוב כדי ללמוד ממנו. דבר זה לא יוכל להתממש, אלא אם הסתכל המחבר ללבבותיהם של בני דורו לעת כותבו, על מנת לגלות מה עליו לומר להם. יוכל אדם לעשות זאת אך ורק אם כאשר כתב נגעה בו הרוח החיה. או אז ימסור בדרך למילה הכתובה המתה, דבר שנפש הקורא המבקש אחר הרוח יוכל לחוש בו כהתחיותה של הרוח מן המילה. אך ורק לספרים העשויים להתחיות בישות האנושית תוך כדי קריאה בהם, אך להם לבדם רשאים אנו לקרוא אנתרופוסופיים.

עוד פחות מאשר בספר המת יכולה האנתרופוסופיה לשכון בספר המדבר, שבו הדיבור האנושי הופך למסווה מת של החיים. תכופות קורה בתרבות שלנו שאיננו חשים שום הבדל בין קריאת ספר או מאמר לבין שמיעת ישות אנושית. בהאזיננו למספר קריינים דומה הדבר כמו מתוודעים אנו לא אל ישות אנוש כי אם אל המחשבות שהיא מביעה. אנו חשים כמו עשויה הייתה באותה מידה לכתוב אותן.

לקבל את הדברים כך אינו הולם את האנתרופוסופיה. בשומענו אנתרופוסופיה מאחד מבני דורנו, ברצוננו שיעמוד לפנינו אדם במלוא שיעור קומתו וטבעו. אין אנו חפצים במאמר מדבר.

על כן יכולה האנתרופוסופיה, כשעליה לחיות במילים כתובות, להיוולד מחדש בכל פגישה של ישויות אנוש בסוללה נתיבה דרך המילה המדוברת לנפשותיהם של בני האדם. אך הדבר הזה יוכל להתממש רק אם זהו באמת ובתמים האדם המדבר אל רעיו ולא המחשבות בלבד שהוא קולט.

מעצם סיבה זו לא תוכל האנתרופוסופיה למצוא דרכה דרך העולם על ידי שכנוע או תעמולה, תהיינה הכוונות הטובות אשר תהיינה. השכנוע קוטל את האנתרופוסופיה האמיתית. על האנתרופוסופיה להגיע למקומה שלה הואיל והרוח נושבת בה להגיע. עליה לחשוף את חייה כי החיים אינם יכולים אלא לגלות את עצמם בהווית הקיום. אך אל לה לכפות את הווית קיומה על אנשים. בהמתינה תמיד להללו הרוצים בה שיבואו אליה חייבת היא להיות רחוקה מכל אילוץ ואפילו אילוץ השכנוע.

כזה הוא הלך הרוח שברצוני להביא בפני החברים כדבר נחוץ ביותר. אכן, דבר זה נובע מכנס חג המולד האחרון. תכופות נפגשים אנו בהתנגדות פשוט מפני שהלך הרוח הזה איננו חי באורח בהיר ונהיר בלבבותינו. תכופות לא עולה בידינו, על אף ששואפים אנו להתמיד בכך, לבטא זאת במילותינו. עצם מילותינו צריכות לשקף לא את ניסיונו של התעמלן לשכנע, אלא מאמץ טהור שאינו משתמע לשתי פנים לבטא את הרוחי.

האנתרופוסופיה, בהיותה מורגשת ומתורגלת כך, תהווה אכן אנתרופוסופיה משמעותית יותר מאשר קיימת הייתה תכופות בחוגינו בעבר. בחפצו של הגיתהאנום לפעול ברוח זו, ברוח זו לבדה. הבניין שאבד לנו היווה יצירת אמנות שעצם צורותיה גילמו זאת. מדי נפול שם מילה בצליל בעל אופי שכנועי או תעמלן, חש היה האדם בצרימה חורקנית לעומת צורות הבניין. הגיתהאנום, לכשייבנה מחדש, יהווה דבר אמת לאמיתה אם החברה האנתרופוסופית תישא בה בכל מקום עדות חיה לאמיתותיה. אל לנו לחשוב, ופחות מכל האנתרופוסופיה, שרק דבר שבמתכוון נוצר להרשים רק הוא לבדו יכול להיות מרשים. דבר החי באמת ובתמים מתוך רוחו יכול להמתין עד שהעולם יהיה מוכן לקלוט את השפעתו.

כשיתחייה הלך רוח זה בכל חוג וחוג בחברה האנתרופוסופית, תפעל אז רוח האנתרופוסופיה כלפי חוץ אל העולם הרחב שבו תפקידנו לשאתה ולייצגה. אל לנו לעטוף עצמנו בהצטעצעות שבהעמדת פנים מסתורית: התקופה בה אנו חיים לא תוכל לשאת זאת. תקופה זו קוראת לפעילות באור מלא של חיי ציבור. המיסטריה האמיתית שוכנת לא רק ברגשות חיבה אליה, והרז האמיתי איננו בסודיות, אלא בכובד ראיה פנימי לגבי החיים החדשים שעל האנתרופוסופיה לחיות בכל לב. דבר זה לא ניתן להעבירו לזולת באמצעים חיצוניים. אך ורק על ידי התנסות פנימית תוכל כל נפש לתפוס זאת. וכך ייעשה דבר זה לרז שיש לפענחו מחדש שוב ושוב מדי התעוררנו אליו. כאשר נבין סוג רז זה נישא בנפשותינו את הרגש ה'אזוטרי' האמיתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *