היכן וכיצד אנו מוצאים את הרוח? – 06

היכן וכיצד אנו מוצאים את הרוח?

רודולף שטיינר

סדרה של שמונה-עשרה הרצאות שניתנו בין 15 באוקטובר 1908 ל-6 במאי 1909 בברלין. GA57

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

10.12.1908 הרצאה מספר 6

אמונה תפלה מנקודת המבט של מדע הרוח

לפני זמן מה, כששהיתי בישוב קטן בגרמניה, הכרתי משורר ומחזאי, שבתקופת ההיכרות שלנו היה עסוק בהשלמת כתיבת דרמה. באחד הימים אחרי הצהריים, בעת הביקור אצלו, הוא עבד כשאני יכולתי להרגיש כיצד ממש בכוח-קיטור השתדל להשלים את הדרמה שלו. לא היתה כלל אפשרות לדבר איתו שהרי שאיפתו היתה לקדם את העניין מהר ככל האפשר. בערב, קרוב לשעה שמונה, יצאתי לטיול. פגשתי את המחזאי הטוב שלי רכוב על אופניים ודוהר אל הדואר במהירות עצומה. הוא עבר ביעף ולא ניתן היה לעוצרו. אבל בכל זאת הדבר עניין אותי – מיד תראו מדוע – מדוע אותו האדם דהר במהירות יוצאת מהכלל דווקא באותו היום. זה היה קרוב לשעה שמונה, מועד סגירת הדואר. כשחזר משם השיב לי על שאלתי מדוע היה צריך דווקא באותו היום לגשת בדחיפות אל הדואר, שכן לדבר יש שייכות מיוחדת.

תוכלו להבין את אותה השייכות מהצד הטוב ביותר, כשאקדים שלפי האופנה שהתחילה אז, שמהר הפכה לאופנה שלטת, נמנה אותו המחזאי עם האישים החופשיים ביותר של ההווה, דבר שהוא הביא לתיאור במלוא אישיותו ובהשקפת-עולמו. על ידי התוספת הבאה הייתי רוצה להראות שלא אהיה כאן לא דיסקרטי אם אומר שאילו הוא היה נוכח כאן, היה בוודאי שבע-רצון. כעת נוכל לשפוט את כל הקשור לדבריו כשיצא מהדואר: "מיהרתי אל הדואר מפני שרציתי להביא לדואר את הדרמה שלי. היום הוא היום האחרון של מזל. אילו הייתי מחכה עד מחר, הייתי מסתכן בדחיית הדרמה שלי על ידי הנהלת התיאטרון." "האם השלמת את המלאכה?" שאלתי, שהרי הדבר נראה לי בלתי אפשרי. הוא אמר: "לא, אבל צרפתי מכתב שיחזירו לי את הדרמה כדי שאוכל לערוך מחדש את הסצנות האחרונות." וזאת היתה האישיות בעלת הדעה החופשית!

צריך הייתי להיזכר בגברת אשר לפני שנים רבות היתה עסוקה בתפירת שמלה כדי לגמור וללבוש אותה ביום חמישי של השבוע. אילו הייתה לובשת אותה בפעם הראשונה ביום שישי, אז הדבר היה בוודאי היה גורם לאסון. כרגיל לא שמים לב באותה המידה כיצד זה יהיה נחוץ, מהי המשמעות עבור רגישתנו וחשיבתנו בהווה, כשאדם בעל דעה חופשית פונה למשלוח, כמו אותו המשורר הדוהר אל הדואר, כדי לשלוח את הדרמה הבלתי גמורה, ואז להחזירה שוב שיוכל לסיימה. הנכם רואים אם כן, שמה שמציינים בתור אמונה תפלה, יכול בעצם להיות משהו מאוד ראוי לתשומת לב. יכול משהו מהשקפת העולם של האדם, עד כמה שהינו מביע את זה, להיות מוחרם בהחלט, ויכול להיות שבאופן שחצני הוא רוצה להסתייג בחוזקה שיש לו איזשהו עניין עם אמונה תפלה כזאת. אבל אם הדבר בא בחשבון, אז ישנן דלתות אחוריות, שדרכן יכולה האמונה התפלה להתגנב במידה רבה.

אנו חיים בתקופה בה מדברים מתוך זלזול מלא אודות כל צורות אפשריות של אמונה תפלה. אבל בזמן הנוכחי מתרחש באותו הזמן שהאנשים המדברים על אמונה תפלה, אין להם כל מושג שהוא על כך שדרך איזו דלת אחורית קטנה מתגנבת דווקא אצלם אמונה תפלה. שכן לא צריכה להיות צורה ישנה של אמונה תפלה, כמו אצל אותו מחזאי שעבר ביעף על האופניים. יכולים להופיע גם כל מיני צורות חדשות של אמונה תפלה. וכאן אולי דווקא אצל מי שמדבר על אודות הצורות הישנות של אמונה תפלה בטון של משיכת כתפיים ושלווה, יכול הוא להיות חשוף באופן הגרוע ביותר לצורה חדשה מסוימת של אמונה תפלה. אולי קשה הוא בזמננו להכניס דווקא בהירות בכל הנוגע למושגים הקשורים לאמונה תפלה שכן בזמננו אנו מאמינים בדבר נבון יחיד וכופרים בכל מה שאנו לא מאמינים בו בעצמנו. כך אותו אופן של רגישה בזמננו יפתח דלת ושער לצורות חדשות מסוימות של אמונה תפלה. לכן הדבר לא יכול להימשך בכל הנוגע לדיבור המקובל אודות האמונה התפלה, אם ברצוננו לחדור באופן יסודי למה שמנקודת הראיה המדעית-רוחית רשאית להיות אמונה תפלה.

אל תקופתנו נכנסו כל מיני מסורות בהן האמינו אבות אבותינו, כל מה שהיה תקף בקפדנות באורח מדעי אצל אבות אבותינו ואצל המלומדים של התקופה הקמאית, וכיום מופנה אל תחום האמונה התפלה. אנו שואלים את עצמנו: האם לא צריך היה אצל אלה אשר במשיכת כתפיים עומדים מול המסורות, הנראים כיום כמתקדמים מבחינה מדעית, האם כלל לא צריכה להאיר להם קצת המחשבה שבנסיבות אלו, מה שחושבים כיום, הינו מוטעה? האם לא יכול להיות שאותו דבר מאות שנים אחדות יותר מאוחר, יוכל להיראות אצל צאצאינו כאמונה תפלה המטורפת ביותר? וודאי, מי אשר חושב שהינו עומד על קרקע מוצקה של מדע הטבע, יפנה למשל בקלות לדעה שכל מה שמבוטא מנקודת-מבט, המקבלת את העולם הרוחי ליד העולם הפיזי המוחש, להשליך אותו אל תחום האמונה התפלה. מהצד האחר ניתן יהיה להבין בקלות שאולי באותה המידה יהיה זה בלתי מבוסס – ואל לנו להכחיש את הדבר – לקרוא תגר מהצד התיאוסופי או המדע הרוחי על האמונה התפלה של מדע הטבע וגם לאפיין אותה באותה הצורה. כשצד אחד או צד אחר מציין או חש דבר זה או דבר אחר כאמונה תפלה, אז לעולם לא יכול הדבר לשמש אפיון עבור המהות האמיתית של אמונה תפלה. כל מיני דברים הנכנסים כיום בהבלטה מזמנים עתיקים, מראים לנו דווקא, אם הם באמת אמונה תפלה ברורה, כיצד אצל דברים כאלה בא בחשבון הרבה פחות ההיגיון האנושי, התבונה האנושית, מאשר הרבה יותר הרגלי חשיבה אנושיים, בא בחשבון, מה שבני האדם התרגלו לחשוב.

כמה דברים רבים עוברים כיום דרך ספרותנו הפופולרית, דרך העיתונות היומית שלנו, מה שלכאורה מנוגד לחשיבה הנאורה! כך ישנה למשל עיר בגרמניה – היא לא נמצאת מרחק רב מברלין – בה לשווא תחפשו כרכרה עם מספר 13. מי שהחזיק אותה מקודם אף נוסע לא פנה אליו. היא נעזבה, כלומר מספר 13. גם במלונות הנכם יכולים להתנסות תדיר בתופעה שחדר מספר 13 חסר. תוכלו גם למצוא בבתי מרחץ, בהם נמצאים רופאים נאורים שאצל תאי המרחץ הושמט מספר 13, מפני שאף אדם לא רוצה להיכנס לאותו התא. וזה בתוך תוכו וליד אופן החשיבה של ספרות בת זמננו והעיתונות היומית. אבל מי שמכיר קצת את חיי הנפש, הוא כבר ימצא שהאמונה התפלה היא בכל זאת משהו המתגנב בקול מאוד נמוך אל החשיבה והגישה של בני אדם.

ישנו ספרון פופולרי על אודות אמונה תפלה, בו נמצא דברים מסוימים נבונים וגם דברים אבסורדים. אבל אז, לאחר שהמחבר הורג את מה שהינה אסטרולוגיה ואסטרונומיה וצורות אחרות של אמונה תפלה, הוא מצביע על כך שבזמנים הקדומים היו נמצאים אסטרולוגים שערכו לבריות הורוסקופים ומרגע לידתם היו קובעים את גורלם. לפי מיטב ידיעתו אמנם לא קיימים יותר אסטרולוגים כאלה, את זה עושות המיילדות. אמנם לא בברלין, אבל בשאר המקומות של גרמניה יכול הדבר לקרות. זהו משפט שלמעשה נמצא באותו הספרון אודות אמונה תפלה. אינני חושב שמישהו יכול לציין את זה אחרת מאשר אותה אמונה תפלה במהדורה אחרת, אם לא יצטרך הוא לומר שישנם כיום הרבה אסטרולוגים העורכים הורוסקופים. מה שאומר האדם ההוא זה בהחלט לא תואם את העובדות. זוהי, אם כן, אמונה תפלה גמורה. כל בדיקה היתה יכולה להראות לו את ההיפך של טענתו. דברים דומים משתזרים כל יום בתודעה של בני אדם, גם במידה פחותה וכשמדבר אני אודות אמונה תפלה הם יראו בזה מין פרדוקס.

זה כבר זמן מסוים שבחוגים בעלי כיוון של מדעי הטבע הופיעה הדעה שעבור כל מה שהופיע בתחום הנפשי-רוחי באדם כהיזכרות, יש לחפש סיבות פיזיות לכך ועד כמה שאפשר סיבות פיזיות של תחום מוגדר לחלוטין, של התחום הסקסואלי. ולא רק זאת אלא רבים הם הכתבים והחוברות המתעסקים בדבר שבוחנים את האישים הגדולים מצד המצב הרוחי שלהם. מלומד מלייפציג הטריח במיוחד את עצמו עד לזמן הלא-רחוק אלינו, לבדוק שורה שלמה של אינדיבידואלים גדולים, ביניהם גם את גיתה, שופנהאואר, שאפל, קונרד פרדיננד מאייר – באיזו מידה יכלה לפקוד אותם מחלת-רוח זו או אחרת ועד כמה היתה קשרה הגאוניות שלהם עם מחלת-רוח זו או אחרת. ומצד שני ישנה הנטייה לקשור ביחד מחלה פיזית של האדם עם התורשה וכמעט שלא נשמט בזמננו מאורע יומי מפירוש שכזה. יש לנו כאן עניין עם אמונה תפלה העולה כעת, אשר כפגע רע חודרת את תרבותנו. זמנים העתידים לבוא לא יבינו כיצד היה זה אפשרי שהמדע יכול היה לחלוק זמן מה כבוד לאמונה תפלה כזאת. וכשצאצאינו ירצו לגמול לנו באותו המובן, באותו המובן לשפוט על כך במה שמשכנע ומלמד כיום המדע, כיצד דנים כיום על דעתם של אבות אבותינו בזמנים עברו, אז אלה, שהם פעילים כיום באותו השטח, יסבלו באופן הגרוע ביותר. אנו רואים, אם כן, כשאנו משקיפים ללא דעה משוחדת על העובדות, שהצורות הישנות של אמונה תפלה מושלכות בצדק דרך החלון ומצד שני מתגנבות צורות חדשות, שאותן בתור שכאלה לא מצליחים להכיר.

מי שמתעניין במקצת במדע, יודע כמה דמונים של אמונה תפלה מתגנבים פה ושם, שלמזלנו יש להם קיום קצר, אבל משום כך יכולים הם להיות לא פחות מזיקים. כיווני האופנה הם לפעמים לא רחוקים ממה שאנו יכולים לכנות אמונה תפלה. יכול אני להביא לכך דוגמא. בשעת פעילות בתחום החינוך יכולתי להתבונן בדברים תודות לכך שיכולתי לחרוש שדה נרחב בכל הנוגע להתפתחות של בני אדם. זה כבר למעלה מעשרים שנים, אז היה מקובל ללתת לילדים קטנים לשתות – בערך מגיל שנתיים, שלוש, ארבע – יין אדום, ובכלל לתת לשתות יין. ניתן היה לראות כיצד על פי כיוון אופנה מסוים של הרפואה דווקא ילדים באותו הגיל קיבלו כל פעם לארוחה כוס יין אדום. מי שמתבונן באותה התופעה, רואה אולי לפרקי זמן קצרים את ההשפעה של אותם הדברים. אם משווים את אותם האנשים, שהם כיום בני עשרים, בהיותם אז ילדים בגיל 2-5, עם אנשים אחרים שלא קיבלו אז שום יין לחיזוק הגוף, אז נגלה במבנה העצבים הנוכחי – כמו שמתבטאים כיום באופן מטריאליסטי – הבדל ברור ביותר בין אלה שקיבלו יין ואלה שלא קיבלו אותו.

אז היתה נפוצה האמונה התפלה שהיין מכיל בתוכו חוזק. זו היתה אמונה תפלה שבאופנה. אותה הדעה היתה מוצעת בחוגים נרחבים, כמו שאיזושהי דעה מתוך אמונה תפלה היתה מוגשת, היתה סובבת בין הבריות. כאן אנו יכולים להתעלם מכל זה ולעבור לתחומים אחרים, בהם כלל וכלל לא מדברים יותר על אודות אמונה תפלה אף שמהות העניין הנפשי באדם הוא לגמרי אותה המהות. אם אנו רוצים לדבר על כך, מה שיש להם לבני אדם בחיים הסוציאליים, בחיים הפוליטיים בתור אלילים, בתור מימרות שרודפים הם אחריהם, כמו אנשים אחרים בתחומים אחרים, הם רצים אחרי אלילים מסוימים ואיזו כמות של אמונה תפלה מכילים הם, אז תוכלו לראות: אם כמות של אמונה תפלה לא מתחייה בשטח מסוים, אז עוברת היא לשטח האחר. אם האדם מתרומם, אם כן, מצד אחד מעל האמונה התפלה אז חיש מהר באה זו האחרונה לידי ביטוי בשטח אחר, כשכאן היא לא כל כך מורגשת.

לאחר שאפיינו במקצת את המצב, רשאים אנו אולי לנסות פעם להגיע אל המקור האמיתי של אמונה תפלה, להגיע אל המבנה הרוחי האמיתי, בו נמצא האדם, שאותו רשאים אנו לכנות כמי שמאמין באמונות תפלות. לפני כל יכולים לומר שבעת ההתהוות של אותו המבנה-הרוחי מבוכתו של האדם בכיוון מחשבתי זה או אחר משחקת באופן סביר את התפקיד הגדול ביותר. את העובדה יתפוס – תלוי לאן פונה כיוון מחשבתו שלו – האדם המצוי באופן כזה או אחר. הבה ננסה פעם להעמיד לנגד העין מקרה מוחשי. הפסיכולוג הצרפתי המוזכר לרוב כיום, רׅיכֶאט, התנסה בחוויה הבאה: הוא עבר פעם ברחוב, ומצד השני של הרחוב עבר גם מישהו. באותו הרגע פקדה אותו המחשבה: בכל זאת מוזר הוא שפרופסור לאקאסגנה נמצא היום בפריז. אבל בכל זאת אין הדבר כה מוזר. לפני 14 ימים שלח לי פרופסור לאקאסגנה מאמר וכתב שיהיה כאן בעוד 14 ימים. החלטתו המיידית של ריכאט היתה לעבור מיד לצד השני ולברך אותו, באומרו לעצמו שכאן הוא רוצה לגשת אל המערכת שאליה יבוא גם האדם ההוא. באותו הרגע צצה לו מחשבה, כיצד דומה הוא הפרופסור לרופא עיניים המוכר לו. ריכאט נכנס למערכת וכעבור שעה מופיע שם פרופוסר לאקאסגנה. ריכאט פונה אליו: לפני שעה ראיתי אותך ברחוב. הפרופסור משיב: זה בלתי אפשרי. לפני שעה לא הייתי שם – אלא במקום אחר לגמרי. אין כאן שום ספק בדבר שריכאט לא יכול היה לראותו. אופייני הוא כיצד תדיר מתייחסים שני בני אדם זה אל זה, כשנמצאים אצלם שני כיווני-חשיבה שונים. ריכאט ראה אדם והיה אצלו רושם מסוים לראות בו את פרופסור לאקאסגנה. אבל ברגע בו ראה לפניו את הפרופסור לאקאסגנה, אז הדבר הופיע בעיניו מאוד אווילי, לראות באדם אחר, גבה קומה ובלונדי לזהותו כפרופסור לאקאסגנה, בשעה שזה האחרון הוא בעל קומה ממוצעת עם שפם כהה. אבל ריכאט הוא אדם המאמין בהשפעות אוקולטיות, בהעברת מחשבות. הוא אמר לעצמו, פרופ' ל. נמצא בפריז וחשב שהוא רוצה ללכת אל המערכת – ובאותו הרגע ראיתי את אותה המחשבה דרך העברת-מחשבות.

דֵני בשם לֱיימן, שכתב ספר על אמונה תפלה ומעשי-כשפים, חושב על הדברים הללו באופן אחר. הוא אומר: "ריכאט מאמין בהעברת מחשבות, משום כך הוא רואה באותה החוויה הפשוטה לגמרי משהו מיסטי הצריך להוכיח את נכונות אמונתו, אבל בכך מעלים עין כליל מהנסיבות הצדדיות, שהן מסבירות את העניין בהחלט באופן טבעי. אני בעצמי חוויתי מקרים שונים כאלה, והיות ואינני מאמין בהעברת מחשבות, חיפשתי ומצאתי תמיד סיבה מתקבלת על הדעת עבור אותה התופעה."

כאן יש לכם בני אדם אשר באופן שונה חורצים משפט על אירוע זהה וזאת לפי כיוון החשיבה. אני בעצמי הייתי מסכים עם החוקר הדֵני ליימן, שהרי אלה הנכנסים לדברים אוקולטיים באמצעים בלתי מספיקים, עוברים את הגבול באופן הקל ביותר וכך יכולים להסביר לעצמם, כמו במקרה הזה, כל דבר אפשרי שבעולם. ומכאן למדים אתם כיצד המבוכה בה נמצא האדם ביחס לכיוון האידיאות שלו, גורמת לכך שהוא צובע באופן כזה את האדם האחר שהוא רואה לפניו.

חישבו כיצד הדברים, אם לא יורדים בדייקנות לטיבם, כיצד משתקפים הם בנפש האנושית. כאן אנו מגיעים למה שבמובנו המדעי-רוחי צריך להיאמר על אודות המהות האמיתית של האמונה התפלה. יכולים אתם לקרוא כיום כתבים וביאורים אין-ספור אודות אמונה תפלה ביחס לאלכימיה, לאמנות הזכורה לרעה, לייצר זהב, שלכך התמסרו אנשים רבים. אלה שכתבו על כך היו לרוב – לפי התפיסה של ימינו – ביחס האחר חוקרים מנוסים, חיוביים באופן יוצא מהכלל. מקום בולט בכתבים שלהם תופסת האמנות לייצר זהב. אבל מה שאתם קוראים כאן, נראה לכם לרוב כשיגעון רם, כשטות מוחלטת. ומלבד זאת מופיע הדבר במקרים רבים כרמאות ברורה, שבקלות ניתן לראותה, כמו אז כשהבריות האמינו במשהו כזה, באותו השטח היה מופץ משגה על משגה. למרות שהכימיה התפתחה מתוך האלכימיה, צריכים אנו להיות שמחים עד מאוד שבסופו של דבר יש לנו מדע כימי אמיתי, בניגוד לאותן הבדותות והמשגים להם התמסרו אבות אבותינו בשטח האלכימיה. כאן אנו יכולים אולי באופן הקל ביותר דווקא להבין את מה שמונח כאן לפנינו כהטעיה, כשאנו, על מנת להראות כיצד התרחש הדבר המתאים לכך, שמים לב למקרים פשוטים אחדים. ברצוננו להתעלם כעת מהמספר 13, אבל אתם יודעים שאצל אנשים מסוימים המספר 7 מעורר משהו איום, נורא, כשאחרים רואים בו מספר המביא אושר, אבל לפעמים גם מספר המביא אסון, במה שצריכות להיות קשורות השפעות מופלאות. אני רוצה לא רק להזכיר שהמספר 7 נמצא גם בטבע הפיזי המובהק – שבעה צבעים, שבעה צלילים וכו' – מה שאוזכר כבר כאן תדיר ושממנו יכולים להסיק מסקנה שעם המספר 7 בכל זאת קשור דבר זה או אחר. אבל מכך ברצוננו להתעלם היות ורוצים אנו לשים לב למשהו אחר.

ישנה מחלה, דלקת ריאות, המתפתחת במשך שבעה ימים ואחר כך יורדת. רק ביום השביעי נכנס המשבר, כך שמי שצריך לטפל באותה המחלה, עליו לשים לב במיוחד לאותו הריתמוס הפיזי. כאן קשרנו למספר 7 תהליך מוגדר לחלוטין, משהו שניתן לראותו בכל מקרה יחיד בודד. המדע החומרני של ימינו בהחלט לא נכנס לכל הקשור לאיזשהו ביאור של אותו התהליך. אם נעקוב אחר הרפואה מהזמנים העתיקים, שבה בהחלט יש לראות לא רק סך של משגים, כפי שהנכם מוצאים זאת מתואר כיום בתולדות הרפואה, אז נבהיר לעצמנו שהרופאים הקדומים ומומחים בתחום הטבע, ידעו כיצד החיים בכללותם חולפים בריתמוס מסוים, שבזה האחרון קיים קשר בין מה שקורה אצל האדם, ודברים מסוימים, מה שחולף בחוץ בטבע הגדול, במקרוקוסמוס. הואיל ובעצם האדם נולד מתוך המקרוקוסמוס וחייו חולפים בתהליכים חיצוניים מסוימים, אז גם חיי אדם חולפים בריתמוס מסוים. מי שמכיר את הריתמוס של החיים האנושיים, אדם כזה יודע היטב שבאיבר כמו הריאה במשך 28 ימים, כלומר לאורך 4 כפול 7 ימים, קיים ריתמוס העולה ויורד, שבו מופיעים כוחות תפקודיים של חוזק וחולשות. כאן, אם כן, ברגע בו הצלחנו להכיר את אותו היסוד, אין הדבר יותר תמוה שמחלת הריאה מתחילה דווקא כאן להיות במיוחד מסוכנת, בה כביכול נתקלת היא בריתמוס, כשבכלל מדובר עליו בכל הנוגע לתופעות שבחיים. בקיצור נראה כשמליבו של המחקר הרוחי נשפוך אור כיצד בהכרה יותר עמוקה של ישות האדם ולא באיזשהו אופן הנוטה לאמונות תפלות, אלא באופן שנוכל לציינו כקפדני בהתאם לחוק, נוכל אז להבהיר לעצמנו, מדוע לאחר שבעה ימים מגיע לבשלות משבר מיוחד בדלקת הריאות. אבל בתקופתנו החומרנית לא רוצים להיכנס ולעיין בדברים כאלה, שניתן לעקוב אחריהם עם האמצעים של מדע-הרוח.

היתה קיימת תקופה בה הרופאים לא רק שידעו שדלקת הריאות מגיעה ביום השביעי למשבר, אלא שידעו גם מדוע כך קורה הדבר אצל אותה המחלה. הם ידעו כיצד גם קשור הדבר עם הריתמוס הבריא. אבל אותה ההכרה המדעית-רוחית נשכחה בחיים החיצוניים. לא מכירים יותר את החוקיות האמיתית, האנושות איבדה אותה. נשאר המספר 7. לבסוף לא ידעו כל עיקר מדוע התחשק לדלקת ריאות להיראות לאחר שבעה ימים משהו מיוחד לחלוטין. ואז כמובן, מוציאים דבר כזה מבלי היכולת להרחיב הבנתו או לרצות אותו. משתמשים בו, מפני שבמספר כשלעצמו רואים משהו מיוחד. אומרים, עם השבע קשור משהו מיוחד. איכשהו יכולים ליישמו פה או שם. כל עוד נאחזים בחיצוניות ולא חודרים במבט אל הדבר, ואז בכל אותו הזמן לא נמצא אצלנו היסוד ליישם את הדבר פה או שם. ובכן מיישמים אותו היכן שנמצאת לכאורה עילה לכך. ולפני כל נכנס כאן לתמונה חוק אנושי שניתן אם כן, להבנה: בכל המקרים היכן שסידרו דבר כזה ממופשט, יישמו אותו ורואים שהדבר מתאים, כאן דופק העניין. אבל אם הדבר לא מתאים, אז מתעלמים ממנו.

כזה הוא גם המצב עם כללים אחדים של האיכרים. מי שגדל בכפר, ידע בדיוק רב כיצד מסופת-הרעמים הראשונה המופיעה באביב, ניתן לנבא דבר זה או אחר. אם דבר שבנבואה מתקיים, אז מקבלים אותו בתור חוק, אם אינו מתקיים אז הוא נשכח. אבל בכל זאת יש בחלק מכללי-האיכרים אמיתות עמוקות, והיה צורך לחקור חלק מכללי-האיכרים מצד החוכמה העמוקה. ואז המצב הוא שוב כזה שלא משתמשים בצד החיצוני בלבד של האמונה התפלה, אלא הכוונה היא באמת לחדור אל הדבר עצמו. וודאי, גם מצא מאוד חן בעיני הדבר כשליד כללים אחרים של האיכרים בוטא שוב פעם הכלל הבא: אם קרא התרנגול על ערימת זבל, אז משתנה מזג האויר, או שזה נשאר כמו שהינו. – כאן נגלית תכונה בריאה, שלא צריך להכלילה, אלא לעשותה לאינדיבידואלית. וזהו הדבר המהותי, שחשוב הינו בהתפתחותנו בתחום הנפש והרוח.

באופן דומה, אלא שלא ניתן כל כך לעמוד על טיבו, התרחש עם דברים רבים ביחס לאלכימיה. אחדים מכם ששמעו בשנים הקודמות את ההרצאות האלה, יידעו, כשדובר אז על אודות ההתקדשות הרוזנקרויצרית והובהר מה שהינה אבן החכמים, שאז נאמר שעם אבן החכמים במדע הרוח האמיתי של כל הזמנים הובן משהו, שבהחלט יכול היה להיות קיים כשחודרים אליו עם חשיבתנו המודרנית הנוכחית. בין כל מיני השיטות, המעלות את האדם אל ההכרות העליונות, כלומר אל ההתקדשות הרוזנקרויצרית, נמצאת כאן גם השיטה שאותה מכנים ממש "הכנת אבן החכמים". עם אותה הכנה של אבן החכמים מתכוונים למשהו הקשור לויסות תהליך הנשימה. אל השיטות השונות שבאמצעותן האדם עולה אל העולמות העליונים, שייכות מודעות מסוימת על פי חוקים רוחיים, של נשימה מווסתת בזמנים מוגדרים. באופן החיובי, על פי הנחיות מוגדרות, נושם מי אשר הופך לתלמיד של מדע הרוח.

אותה הנשימה מביאה באורגניזם כולו לתוצאה מוגדרת לחלוטין, שאותה לא מסוגל לחפש יותר המדע החיצוני, מפני שאין לו כל מושג שהוא על הדבר הנזכר. האדם מפתח בתוכו, על ידי המכשיר של גופו העצמי, משהו מוגדר לחלוטין. דבר שבאמת מופיע בחייו עד לתוך הגוף, אשר אחר כך נמצא אצלו ומכשיר אותו לתפיסה אחרת לגמרי של העולם, מפני שעל ידי הנשימה מתרחשת פעולה המבטאת עצמה בהרכבו המינרלי של הגוף הפיזי. באופן כזה יצרנו על ידי ויסות ריתמוס-הנשימה באדם עצמו, על ידי המכשיר שלו, משהו שכונה אבן החכמים או האבן החכמה. זהו מה שהינו הכרחי ליצור באורגניזם האנושי כשהאדם צריך להיכנס אל העולמות העליונים. ניתן למסור את התהליך בדיוק, אבל לא יכולים בלי היסוסים למוסרו לכל אחד מבני האדם. שכן בהתאם לטבעו של הדבר יכול רק זה להשתמש באותו התהליך העושה זאת באופן לא אנוכי בלבד, שאינו קשור בשום התחשבות אישית.

כשדיברתי פעם בחוג קטן, כפי שניתן הדבר כבר היום וכפי שארמוז על כך ללא הסתייגות באחת ההרצאות – אלא שזה האחרון לא צריך להימסר מפני שכאן יהיה צורך להצביע על הלמידה המדעית-רוחית עצמה – כאן אמר אחר כך מישהו: אבל בכל זאת יהיה זה מאוד רצוי שניתן פומבי לאותה השיטה לייצר מינרל מיוחד באדם. שכן אותו המינרל יהיה משהו מאוד מועיל, אם ניתן יהיה ליצרו במסות גדולות. – היה עלי לענות: עצם הצגת השאלה הוא הגורם לכך מדוע הדבר לא רשאי להינתן לידיעת הכלל. כל עוד נשאלות שאלות כאלו, בלתי אפשרי הוא שהדבר יפורסם. תוכלו למצוא את זה בספרות, אבל הוא מוסווה שם. הדבר יהיה מובן לאדם אם דרך הכנה הכיר את אופן הביטוי "כספית", "אבן החכמים", "כסף", משמעותם היא משהו אחר לגמרי. וכשמדברים על חיבור הכספית וצירופה למוצר אחר, אז משמעותם כאן "כספית" ו"אבן החכמים" הוא, אם כן, משהו אחר לגמרי מאשר העמדת הדברים בצורה חיצונית.

הדברים האלה קיימים בספרות. אלה שאין להם כל מושג שהוא על משמעות הביטויים במקרה שלפנינו, כלומר על הסימנים הקשורים לכך, אלה לוקחים את הדבר פשוט ככתבו וכלשונו. תהיה זו שטות לקחת את הדבר ככתבו וכלשונו. כך למשל קרה לחוקר דני בתחום האמונה התפלה, שהוא קרא משהו על אודות אישים ראויים לתשומת-לב מהמאה ה-13 וה-14, אודות ריימונדוּס לוּלוּס ואחרים. יד חופשית ניתנת לכל אדם לראות באותה האישיות רמאי, שרלטן או לראות בו את החכם הגדול ביותר של אותו הזמן, לפי יכולת ההבנה שלו. עבור רוח הבריות זה דבר לא נוח למצוא את החכמה, אבל כאן מסופר שריימונדוס לולוס הצליח, לאחר שלושים שנות לימודים –ליצור זהב, כשעל-ידי לקיחת חלק מהאבן הפך הוא כמות מסוימת של כספית לאבקה שהחזיקה עדיין בתוכה את כל תכונותיה של האבן. כשלקח מזה כמות קטנה היא קיבלה שוב את התכונה להפוך את הכספית. מזה נלקחה אחר כך שוב כמות קטנה וכו', עד שלבסוף נוצר הזהב.

כשמישהו ניגש לדבר ומנסה, אם הוא לוקח את מה שכתוב בספר, לוקח חומרים מסוימים, מערבב אותם ומצרף אותם לכספית, אז זהו צעד הגובל בשטות מוחלטת ביותר. לכל אחד הזכות הגדולה ביותר לשטוֹת בדבר. את זה עושה גם החוקר הדני. אבל מי אשר מבין ויודע לפרש את הביטויים, יראה שבספרות נמצא את "אבן החכמים" באותו הדיוק כמו במה שמכילים כתביו של ריימונדוס לולוס והגעתו למטרה. זהו הצד המפליא בדבר שהמשפט מוּכר זה מאות בשנים והינו נכון גם היום. עבור אדם כזה ברור שבתוך ריימונדוס לולוס שכנה נפשו של חכם הגדול ביותר בתקופה ההיא. ולעומת זה מי אשר נשאר קשור באופן הביטוי החיצוני, מעשהו גובל בשטות.

את אותה השטות עשו גם רבים שחשבו שהאלכימאי הנבון חיקה זהב חיצוני, והם איבדו גם את השכל, אפילו שאני חושב שקצת מזה הלך כבר לאיבוד כשהתחילו הם עם אותו העניין. אבל הפסיכיאטרים טוענים שעל ידי כך הגיעו הם לליקוי שכלם. הם יכלו לאבד את רכושם שהרי לבסוף לא מצאו זהב. משום כך לא צריך להתייחס למי שציין את האלכימיה כשטות, כבלתי צודק, שכן מה שדבק בכך, זוהי איפוא רק שטות. אבל למעשה אין השטות גדולה במידה מספקת, כדי שאדם זה או אחר לא יאמין בכך.

זה קשור לבולמוס שמדי יום ביומו תוכלו לחוותו בתחום מדע-הרוח. חווים אתם בקלות את הדבר הבא: אם אתם עומדים בפני אדם זה או אחר עם תופעה מסוימת שבטבע הזקוקה להסבר ומנסים להסביר תופעה כזאת בהקשר לתשתיות הרוחיות שלה ולתת תוקף לכך, להביא תופעה יומיומית ליסודה הרוחי, אז לא תוכלו לעורר אצל רוב הבריות של זמננו עניין מיוחד לכך. רבים מבני זמננו לא מחפשים את מה שניתן להסביר, אלא את הבלתי-מוסבר. אם תספרו למישהו שכאן או שם התרחש משהו שלאדם אין הסבר להתרחשות הזאת, אז הם יהיו שבעי רצון מכך. בני אדם רוצים שיפנו אותם דווקא אל הדבר הבלתי מוסבר. הם אינם רוצים את מה שמתבקש מהם לחדור אותו, אלא להרבות את הנפלא. תנסו להסביר לאדם מסוים משהו מהתפתחות הצמחים, כדי שיוכל לחפש אותם מיסודות ההתפתחות ולהציץ עמוק על תוך הטבע, ואז מהאלמנט החושי בו תופסים לבסוף את הרוחי, כשמובלים אז עמוק אל תוך האלמנט הרוחי – אז אין הוא יכול להאמין בקיום של עולם רוחי! אבל אם תספרו לאדם כזה שיד אחת שאבדה מאנדרטה מסוימת, נמצאה בעיר אחרת והורכבה שוב, אז הם אומרים: אף אדם לא מסוגל להסביר את אותו הדבר, ובכן אני מאמין בקיומו של עולם רוחי. – העניין הוא, אם כן, בכך שבני אדם רוצים להישאר במצב של חוסר הבנה כלפי הרוח, שכן הם משוכנעים שלא צריך לחקור את הדבר. בזה פותחים הם לאמונה התפלה דלת ושער בכל הפינות והקצוות.

כשהאדם שואף ללא משוא פנים, עם מה שעומד לרשותו בתבונתו ובחשיבתו ההגיונית, אז ברגע בו אין הוא רוצה לסמוך על אלה מיד מופיע דבר שהינו אחר מהמורגל, האדם נתון כבר אז לכל צורות אפשריות של אמונה תפלה. כך למשל היינו יכולים לראות – סלחו לי כשאני אומר את זה, אף על פי שאני עומד על הקרקע של מדע הרוח והתיאוסופיה – כיצד לעיתים קרובות דווקא אלה העומדים על קרקע של התיאוסופיה דוחים את מה שבמובן מדע-הרוח היה יכול להוביל להסבר. כשהתנועה התיאוסופית עשתה את דרכה לראשונה בעולם, אז נמצאו שני אישים חשובים באנושות, שגילו תחילה לאנושות את אותה החכמה. אלה שקיבלו את אותה החכמה, הם בדרך כלל לא התנהגו כה… (קטע חסר בסטנוגרמה). העניין הזה אופיין כאן פעמים אין ספור. שכן כיצד היינו יכולים להתנהג נוכח חכמה שהתקבלה מהצד הבלתי מוכר? הראשונים שהעבירו את השקפת העולם התיאוסופית אמרו: "מישויות הנמצאות מאחורי הקלעים נמצאות אצלנו החכמה אותה מפקידים אנו בספר זה או אחר". כאן היינו יכולים לומר את הבא להלן: אכן, הם אנשים הראויים לחלוק להן כבוד, המביאים את אותה החכמה, אבל ברצוננו לבדוק את אותה החכמה בעצמנו. – תמיד מודגש הדבר שלחקור בעולמות עליונים יוכל רק מי אשר רכש לעצמו כושרות מיוחדים. אבל כשהחכמה נמסרת כך שהיא ניתנת לבדיקה, איך המצב הוא אז? במקרים רבים לא נכנסה לפעולה בדיקת החכמה. אחדים לקחו את הדבר בתום-לב, מפני שנאמר להם שהדבר הגיע מאינדיבידואלים בעלי שיעור-קומה, אבל האחרים אמרו: "אם הדבר מבוסס או לא מבוסס, אין לזה משמעות איזושהי. מה שחשוב כאן הוא אם אינדיבידואלים בעלי רמה גבוהה בכלל קיימים. ואם אין לנו ידיעה מוסמכת אם האינדיבידואלים הללו קיימים או לא קיימים, אז אנו פוסלים את התיאוסופיה כולה".

האם לעולם לא יכול להימצא אדם האומר לעצמו: "יכולה תחילה אותה החכמה לבוא, אני בוחן אותה, אם וכיצד היא מתאימה אל התופעות שבחיים, אם מתאמתת היא בחיים. לפני כל אני בוחן אותה על סמך זה, כיצד מתייחסת היא למה שנותנת לנו השקפת העולם המקובלת, הבנויה על המדע החיובי". כאן היינו יכולים אולי להגיע לתפיסה: מה עלוב הוא זה שנותנת לנו השקפת העולם הבנויה על המדע הפוזיטיבי לעומת מה שבא מהצד התיאוסופי. אין צורך לקחת את הדבר בתום לב, אבל יכולים לבדוק ולהבינו ובשעת הבדיקה יסתבר אם אלה שמהם הגיעה אותה החכמה, נמצאים ברמה יותר גבוהה מאשר אלה העומדים על הקרקע של מה שקרוי עובדות מדעיות. אין לנו כל יסוד לקבל את הדבר, שה. פ. בלאווצקי קיבלה את השקפת עולמה מגשם מסוים שבענן. חכמה שראו בה כסבירה, צריכה לבוא מאיזשהו מקום. ואם יכולים לכנותה גדולה, הדבר תלוי בכך מה מתקבל אם משווים את אותה השקפת העולם עם זו שכבר מכירים בה שהינה גדולה.

בחינה כזאת תהיה נבונה. זהו הדבר היחידי אשר למעשה חולק כבוד לרוח האנושית, לא הקבלה בתום-לב, אלא הבדיקה בלי דעה קדומה. וודאי, לא כל אדם יכול לחקור. לחקירה מיועדים אלה המסוגלים לפתח באופן מיוחד את כוח-הרוח שלהם, אבל ללא משוא פנים יכול כל אדם ואדם לגשת ולנסות. וזאת כשרק אין הוא מחפש את הבלתי מוסבר במקום המוסבר ויהיה שבע רצון ברוח, כשמצא את הבלתי מוסבר. ברגע בו אומרים לו שיתאמץ על מנת לחקור את הרוח, לכאן הוא לא נכנס. אבל כשמוסרים לו משהו שכלל וכלל לא ניתן להבנה, אז לכך מצטרף הוא מפני שהדבר הוא כה נוח. הדבר הזה הוא אופייני במיוחד עבור מה שקיים בתור מצב הנפש של בני האדם.

כאן לפנינו מקרה אחר שהתרחש. אינני מדבר שוב כך אם מסתתרת מאחוריו אמת, אלא מדבר אני אודות מבנה הנפש האנושית שהתגלתה בכך. כאן סופר שבאזורים מסוימים באסיה ישנם בני אדם המסוגלים לבצע את הדבר הבא: הם פורשים שמיכה, לוקחים חבל עבה, זורקים אותו אל האוויר, נותנים לילד קטן לטפס עליו עד שלא נראה הוא למעלה. הם מטפסים אחר כך אחריו וכעבור זמן מה נופלים למטה איבריו של הילד כשהם מבותרים. אחר כך בא גם הפקיר, לוקח שק, אוסף ומכניס לתוכו את האיברים, מנער את הכל ואז שופך מהשק את תכולתו – והילד נוצר שוב במלואו. אין ברצוני להכריע מה מסתתר מאחורי הפרשה ההיא, אלא לדבר רק על אופן האמונה התפלה של הבריות. התהליך מופיע תחילה בפני הבריות כדבר שקשה להאמין בו. אדם מסוים בשם ס. אֶלֽמור, כתב על אותו הנושא וצייר מסוים הוסיף ורשם לזה תצלומים מתמיהים: את החבל העבה שנזרק למעלה, את הילד המטפס כלפי מעלה וכו'. ס. אלמור צירף לכך גם צילומים שסודרו בשנינות מיוחדת. שכן היו נראים כאן למטה רק הפקיר והצופים המסתכלים כאן כלפי מעלה. אבל את השאר לא ניתן היה לראות. ס. אלמור נתן הסבר לדבר כולו, כך שהכל הובהר בקלות. הוא חשב שהאדם שביצע את הדבר, צריך להיות מהפנט משמעותי מאוד שהסוגסטיה שלו כוונה ליכולת להציג לקהל את אותו התהליך באמצעי סוגסטיבי. כאן אמרו לעצמן הבריות שהתהליך לא היה אמונה תפלה אלא היתה זו סוגסטיה, וההסבר היה שכל האנשים היו מהופנטים. אבל לאדם אחד נראה אותו תהליך סוגסטיבי יותר לא מתקבל על הדעת מאשר התהליך המקורי. הוא חשב שבכל זאת יכולים להתקיים בעולם גם דברים שהחוקים שלנו לא יכולים להסביר אותם, ואמר לעצמו: "ביחס לסוגסטיה יודעים כבר דברים רבים יותר, אבל ביחס לכוחות הנפש לא, בכל זאת יהיה צורך לחקור עוד דברים שונים. – כאן פנה אותו האדם אל ס. אלמור כדי למצוא את המקום בו היה הוא נוכח במסגרת של אותו הדימוי. כאן התגלתה האמת. ס. אלמור הסביר שכל העניין הוא בדוי, שעליו מצביע כבר הכינוי הספרותי שלו (תרמה יותר). הוא הלביש את הדבר בצורה שכן לא היה יכול להאמין לתהליך המקורי, אולם צורה של סוגסטיה היתה סבירה עבור התודעה המודרנית.

אם כן, אתם רואים שלמעשה חשוב הוא המצב הרוחי, שחשוב הוא מה שמתרחש בנפשנו העצמית, אם במידה מסוימת אנו רוצים להבהיר לעצמנו את המושג והמהות של אמונה תפלה. אם דבר מסוים הוא נכון או לא נכון, על כך צריכים לבסוף להכריע גורמים אחרים לגמרי, אבל מה שיכול לשמור עלינו מאיזו שהן סטיות ההופכות לאמונה תפלה, זו יכולה להיות אך ורק השאיפה להכרה אמיתית, לירידה לעומקם של הדברים. מי שבאמת לא רוצה לחדור לעומקם של הדברים, אדם כזה יפול באיזשהו שטח קורבן לאמונה תפלה. הוא כזה שאותה נטייה לכמות מסוימת של אמונה תפלה תהייה שוררת בהחלט. ובכך אני מבטא את חוק-היסוד עבור האמונה התפלה, כפי שמקודם רמזתי כבר על כך, כלומר: כל עוד נשאר האדם בהתבוננותו בעולם הפיזי שמסביבו, כל עוד אין הוא רוצה להתקדם אל מדע הרוח, לחדור להכרה אמיתית של התשתיות הרוחיות של הדברים, בכל אותו הזמן חי בתוכו צורך מסוים לפנות לאמונה תפלה.

קחו למשל רופא בן זמננו. אחד שבחשיבתו דוחה הוא עדיין במידה רבה כל צורות של אמונה תפלה – מי אשר מתנהג ללא משוא פנים יכול להוכיח בקלות כיצד הוא מכסה בשפע בצורה אחרת את צורכו לפנות לאמונה תפלה. זהו חוק הפיצוי בנפשות האנושיות. מכך אתם למדים כיצד אופייני הוא החוק.

בפניכם אדם הרוצה בוודאות מלאה בכל תנאי להימצא מחוץ לאמונה תפלה הישנה נושנה, אבל כמה אמונה תפלה רושם הֶאקֵל בספריו 'פלאי החיים' ו'חידות העולם'! אלה שמכירים אותי יודעים שאני מכיר בהאקל בכל דבר מפני שהוא חוקר גדול. מי שמכיר אותי יודע גם שאני מצביע תמיד על הצד החיובי לגבי מה שעשה האקל. הואיל והשליך הוא החוצה את האמונה התפלה הישנה ואינו רוצה לחדור אל התשתיות הרוחיות של הדברים, כאן מפנה הוא אותה לתחום אחר. כאן הופך הוא לאדם הפונה במידה הרבה ביותר לאמונה תפלה בשטח האחר. בשטח הכוח והחומר, כפי שמדמיין הוא לעצמו, כאן רוקדים ומתערבלים האטומים. את זה מכנה הוא אלוהיו. לריקוד וערבול האטומים מתייחס הוא שיכולים הם ליצור מצבים שפשוט ממחישים יצורים חיים, ושאלה שוב מרכיבים את עצמם ליצירים מורכבים, שלבסוף מתחברים הם לצורת המוח האנושית. כל מה שהאדם יכול אחר כך להרגיש ולרצות, כל מה שהינו אידיאלי ומוסרי, גם כל הדתות עצמן, הן עבור האדם היכול לשפוט את הדבר ללא משוא פנים, הם אז רק מחול האטומים. עבורו לא קיים שום הבדל בין מחול האטום והטקסים האפריקניים הגדולים והפראים. אם האדם הפראי-האפריקני סוגד לבול עץ שלו ורואה בו אל, או אם האקל נותן לאטומים הקטנים שלו לרקוד ורואה בהם אלים קטנים – ביחס לאמונה תפלה אין בין השניים שום הבדל. באותה נקודת-המבט עומדת האמונה התפלה החדשה האחת כמו האחרת. היתה תקופה – היא באופן מסוים נמצאת כבר מאחורינו – כאן היתה היכולת לראות כיצד בהדרגה עלתה אותה אמונה התפלה. במרוצת הזמן אנו עדים לתגליות חדשות בתחום מדעי הטבע, כלומר בכימיה. הודות לכך ניתנים הסברים לצירופים חדשים שמחזיקים הבדלי משקל בחלקיקים הקטנים ביותר בחלל. מוסברים על ידי כך דברים אחדים מהחוק של משקלי האטומים. כאן הופיעה בתור השקפה פורה, להרכיב תיאוריית-אטום שכזאת. יותר מאוחר שכחו שאת אותה תיאוריית-האטום בנו ברוח. האטומים הפכו לאלילים ממשיים, שלהם סוגדים בני האדם.

בתור תלמיד קיבלתי ממנהל בית ספר מסוים תמונה ברורה מאמונה תפלה הנוגעת לאטום. המנהל של בית-הספר חושב אז – זה היה לפני זמן רב – כשהופיעו התיאוריות החדשות של האטום, חושב את כל התופעות של הפיזיקה והכימיה בתור תנועות. אמנם טרם העריך הוא את החשיבה, אבל את החישובים עשה הוא עד לתוך התופעות הכימיות. הספרון, המכיל את הדברים האלה הוא: "התנועה הכללית של החומר בתור סיבת-היסוד של כל תופעות הטבע". – זה היה משהו שהיה יכול לשבות את לבו של אותו אדם המתמסר לדבר. את אותו הספרון הייתי ברצון נותן לידו של כל אחד. אבל מזמן לא ניתן להשיגו בחנויות הספרים. אולי ניתן למצוא את הספרון בספריות. כאן אנו רואים את הופעתה הפתאומית של אמונה תפלה בכוח הכל-יכול של עירבול-האטום.

אם כן, ראינו כיצד לפי התור, מופיעות במדעי הטבע כל מיני צורות של אמונה תפלה. חישבו נא פעם שיש לנו במדע הטבע כיוון מסוים המדבר על הכוח הכל-יכול של גידול שבטבע. בכל מקום תוכלו לראות שהכל מובא ביחד, מה שמדבר ביחס לתיאוריה זו או אחרת, כשפעם החוקר המצוי מוקסם ממימרה המשפיעה עליו כמו אליל. דווקא בזמננו אנו רואים מקרים דומים, אם רק רוצים לחדד את העין לכך. כבר בתחילת ההרצאה הזכרתי כיצד מתגנבים הדברים שיתגלו בזמן הלא-רחוק כאמונה תפלה האיומה של זמננו.

היכן נעוצה הסיבה של האמונה התפלה? תמיד ישנה האפשרות שאמונה תפלה נכנסת במקום של מה, כשלעצמו יכול לשרור בתור מחשבה פורה, בתור דעה פורה, כשנשכחת המחשבה המקורית, הדעה המקורית ובמקום זה נלקחת רק החיצוניות המתבקשת, אז אנו שוכחים את הדבר המהותי, למשל, כיצד בדלקת הריאות מופיע המשבר כעבור שבעה ימים. כשעוקרים את הספרה שבע ומחזיקים בה, אז נוצרת האפשרות שהדבר הופך לאמונה תפלה. כאן לפניכם היסוד לכך שחכמים מימי קדם היו מסוגלים להראות תופעות טבע גדולות.

זהו הדבר שמדע הרוח יביא לאדם: שהוא לא יחפש את הבלתי מוסבר, אלא שירצה לחפש את ההסבר. אחרת, אם נעצר הוא בשטח העולם שמסביבו ואינו רוצה להתרומם אל נקודת המבט היותר גבוהה שממנה הוא יכול לראות מה שמוצדק בשטח האחר או בלתי מוצדק, אז יימצא הוא מועבר לצורה אחרת של אמונה תפלה. מי אשר נעצר בעולם הפיזי, אדם כזה עוזב אמונה תפלה אחת ונכנס לאחרת. רק כשמתעלה הוא מעל לעצמו הוא ומעל לאמונה התפלה, אז הוא רואה את הדבר הנכון הן באחד והן בדבר האחר. ז'אן רוּסוֹ קבע כבר שאין כאן הבדל אם האדם הוא פיקח פחות או יותר. הוא אמר: אצל הנבונים והפיקחים נמצאת אותה המידה של דעות קדומות כמו אצל הטיפשים, אם גם הפיקחים והנבונים יודעים יותר ונמצא אצלם יותר דעות קדומות מאשר אצל הטיפשים. לעומת זאת אלה האחרונים מתמידים להחזיק במידה רבה יותר בפחות דעות קדומות. – זהו בהחלט חוק שמי אשר מתבונן בחיי האדם, יכול במקרים רבים למצוא אישור לכך. אנו רואים שבעיקרו של דבר ריפוי מאמונה תפלה לא ניתן כלל בצורה אחרת מאשר על ידי התעלות אל נקודת מבט יותר גבוהה, שממנה נסקר העולם בתשתיותיו הרוחיות.

עוד אמונות תפלות אחדות תימשכנה החוצה ודברים אחדים מתגנבים כיום אל השקפתנו. אנו נמצאים בנתיב ההתפתחות בו בעצם לא נמצא אצל בני האדם שום רצון ממשי להוציא מהחיים הציבוריים את האמונה התפלה, גם אם דווקא לא הועברה מהזמנים הקדומים. בזמננו תקף בהחלט בשטחים אחדים זה מה שאומר לנו סיפור ישן. כינו אותו אנקדוטה, אבל היא בעלת תוקף, המציגה את האמת יותר טוב מאשר דברים אחדים אחרים. בסביבה מסוימת של ספרד, בגבול בין שני מחוזות, פרצה פעם מגיפה. זה קרה בקירבת שתי אוניברסיטאות. באוניברסיטה האחת היתה פקולטה לרפואה בה במיוחד התלהבו מהקזת-דם. באוניברסיטה האחרת התנגדו להקזת-דם. וכאן באותה הסביבה האומללה, בה פרצה המגיפה, היו שני רופאים. האחד סיים את לימודיו באוניברסיטה האחת והשני בשניה. האחד נקט במספר אמצעים והשני פנה להקזת דם. התברר, שהרופא האחד הצליח להחזיק את הפציינטים שלו בחיים, בה בשעה שכל הפציינטים של הרופא האחר מתו. גם אם המצב היה הפוך: אצל האחד כל הפציינטים נשארו בחיים ואצל האחר כולם מתו, אז בכל זאת נהגו שניהם בדרך הנכונה בהתאם לתיאוריה שלהם. האחד אמנם באופן לא נכון בפרקטיקה, אבל בצורה נכונה על פי התיאוריה.

אם מספרים דבר כזה אז הוא יכול להראות אצל אדם מסוים כילדותי. אבל אם רואים את הדברים מדי יום ביומו, אז מוצאים שהאנקדוטה לא מביאה שום דבר לא נכון, ומוצאים אותה אפילו הכרחית. משום כך, אם מרחיבים את הדיבור על אודות אמונה תפלה, אפשר לומר שאמנם אצל מדע הרוח נמצאת הסיבה הפחותה ביותר לעשות תעמולה למען אמונה תפלה זו או אחרת. הוא עומד בעמדה שניתן לחקור את האלמנט הרוחי ושישנם אמצעים ודרכים כדי לחדור אל העולם הרוחי שדרכו ניתן מנקודת מבט עליונה לרדת לעומקו של העולם. תודות לכך מוציאים את האדם ממה שהיא אמונה תפלה ומוציאים אותו גם אל מעבר למה שהאמונה התפלה יכולה להזיק לחיים האנושיים. את מה שתקף כאן, יכולים גם לבטא במילים שאמר גיתה, מילים אשר באופן מקיף, אם גם בפשטות, מגלים את האמת: "החכמה היא נצחית והיא תנצח, והיא תרומם".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *