השפעת ההתפתחות האוקולטית של האדם על ה'אני' והגופים שלו – 04

השפעת ההתפתחות האוקולטית של האדם על ה'אני' והגופים שלו – 04

ההשפעות האוקולטיות על גופי האדם

רודולף שטיינר

הרצאה 4 האג 23.3.1913 GA145

תרגום מאנגלית: יריב בלנרו

הגהה לשונית: נחמה בלנרו

עריכת תרגום מול הגרמנית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

שינויים בחוויה של הגוף האתרי

התפתחות חוש זמן בגוף האתרי. האדם חווה את האתר החיצוני כישות חיה. הבדלים בחוויה הפנימית של הגוף האתרי. הפעולה של הישויות אמשספנד (Amshaspands) על הגוף האתרי של המוח האנושי בתקופת הירח הקדום נחווית בתמונה של הארכיטיפ האתרי: במוח הפיזי. האדם נושא עימו את הזמן הזורם: עבר רחוק. בחלק האמצעי של הגוף האתרי: זרימה עם הזמן, חוויה בין הלך נפש פלגמטי לסנגויני, בעוד שהריכוז בגוף האתרי של הראש קשור בהלך נפש מלנכולי. חלק שלישי של הגוף האתרי נחווה כנעלם לתוך האדמה, מתרחב; חלק רביעי כרושם של צורה חיצונית, צורת ביצה, שנהיית צבעונית. השפעת הישויות הרוחיות במהלך השנה ובמהלך שעות היום מביאה להבדלים חדשים בחוויית הגוף האתרי. הדחקה של התפיסה החושית, וחשיבה מופשטת בהתפתחות האזוטרית. חוכמה אלוהית זורמת לתוך החשיבה האנושית ההולכת ונעלמת. זרם הפוך מגיע לגוף האתרי מהעתיד. התנאי המקדים לכך הוא פיתוח שלווה.

 

ככל שגופו האתרי של האדם משתנה בהשפעת ההתפתחות האזוטרית, כך מתפתחת בו מה שניתן לכנות תחושת זמן. את תחושת זמן זו יש להבין כחוש לחוויית רצף העובדות והאירועים בזמן. בחייו החיצוניים הרגילים, האדם חי לרוב ללא תחושת זמן ברורה. נתתי כבר רמז לאופן שבו תחושת זמן זו מופיעה אפילו דרך השינוי בגוף הפיזי, בכך שבמהלך ההתפתחות האזוטרית, האדם נעשה רגיש יותר בנוגע לקיץ ולחורף, למשל. אולם דרך השינוי בגוף האתרי, תפיסת השינוי החיצוני באירועים נעשית הרבה יותר חיה ורגישה. אדם שמתמיד לאורך זמן מסוים בניסיון להתקדם ברצינות בפיתוח נפשו, ירגיש הבדל ברור קודם כול בין עונות השנה השונות, ואפילו בין חלקים שונים בתוך העונות. בהדרגה הוא ילמד לחוות הבדלים גדולים יותר בין קיץ לחורף, בין אביב, קיץ, וסתיו, והוא ירגיש גם את ההבדלים בין החלקים הקטנים יותר של העונות במהלך השנה. במובן מסוים, הזמן הופך בהתקדמותו למשהו חי. בהדרגה, האדם שם לב שניתן להרגיש בחיים מובדלים במהלך הזמן. בדיוק כפי שאיברים בגוף הפיזי נעשים מובדלים, בדיוק כפי שהם נעשים יותר חיים מבפנים, יותר עצמאיים ופחות תלויים זה בזה, כך ברמה מסוימת, נעשים חלקים שונים במצעד הזמן יותר ויותר מובדלים אחד מהשני. דבר זה קשור בעובדה שעם פיתוח גופו האתרי, האדם חווה את החיים באתר החיצוני, המקיף אותנו בכל מקום. אנו מוקפים לא רק באוויר, אלא גם באתר, ואתר זה חי חיים אמיתיים בזמן.

האתר המקיף אותנו הוא באופן מסוים סוג של ישות חיה; הוא חי, וחייו משתנים במהלך הזמן, כמו שחייו של האדם שונים בגילאים שונים. האדם לומד לחיות ביחד עם החיים של האתר החיצוני שנעים קדימה. כך הוא רוכש עוד ועוד תחושות לגבי החיים של אתר-החיים החיצוני: איך הם כאשר האביב מגיע, כאשר הקיץ מתקרב, כאשר הקיץ מגיע לשיאו, כאשר הקיץ דועך, כאשר הסתיו מתקרב, וכאשר הסתיו בעיצומו. הוא לומד לחוות רצף חיצוני זה, ולומד להבחין באופן ברור בשוני בין חיי קיץ-אביב, קיץ-סתיו, והחיים של החורף בשיאו.

אנו יכולים להיות יותר ויותר מודעים להבדל זה, כך שבסופו של דבר אנו יכולים לומר לעצמנו: האדמה חיה עם האתר שלה חיים עצמאיים, ובמידה שהאדם חי עם שינויי הזמן וחווה אותם, הוא כמו שוחה, כמו מרחף בחיים המשתנים האלה של האתר. בעיצומו של הקיץ, הוא מרגיש באופן ברור שבמובן מסוים הוא תלוי בעצמו עם גופו האתרי, כאשר הוא חי חיים מוזרים עם האדמה כך שהאדמה משפיעה עליו אך מעט, בפנימיותו. כאמור, הוא תלוי בעצמו, ואז הוא מתחבר בהדרגה למה שאומר האוקולטיסט, החוקר הרוחי: הקיץ הוא בעצם זמן השינה של האדמה. אנו מגיעים כאן לעובדה שלרוב אינה מובנת נכון בגלל האשליה (מאיה) החיצונית המקיפה את האדם כל הזמן. בחיים החיצוניים, המנוהלים על ידי המאיה, אנשים נוטים להשוות את עונת האביב לבוקר, את הקיץ לצהרים, ואת הסתיו לערב. השוואה זו אינה נכונה, כי במציאות הדברים אינם כך. במציאות, אם אנו רוצים להשוות את המהלך החיצוני של האדמה למשהו בתוכנו, עלינו לומר שאת האביב, הקיץ והסתיו – ברצף זה – ניתן להשוות עם זמן השינה של האדמה, ואת הסתיו, החורף, והאביב – בסדר זה – עם זמן הערות של האדמה. וכאשר אנו מדברים על רוח האדמה, עלינו לדמיין שבאותה המיספרה שבה יש קיץ, אפשר לומר שרוח האדמה נמצאת בזמן הזה באותו מצב שבו נמצאים אנו, בני האדם, במצב שינה. כמובן, זה שונה כשמדובר באדמה: האדם נע באופן מלא בין ערות לשינה, אך באדמה הערות והשינה נעות מהמיספרה אחת לשנייה. ביסודו של דבר, רוחה של האדמה לעולם אינה ישנה לגמרי, אלא כאשר היא נותנת לפעילות הערוּת להיפסק בהמיספרה אחת, היא מעבירה את פעילות הערוּת להמיספרה השנייה. אבל אין צורך שנייחס לכך חשיבות יתרה כרגע.  

אנו נתייחס כעת לחוויה שיש לאדם ביחד עם האדמה. בעצם, יש לקחת בחשבון רק המיספרה אחת של כדור הארץ. עלינו לדמיין שבמהלך הקיץ, רוח האדמה נפרדת באופן מסוים מגופה הפיזי, שהוא כעת האדמה עצמה, ושמבחינת גופה הפיזי, האדמה, רוח האדמה חיה את אותם החיים בקיץ כפי שחי האדם בזמן השינה מבחינת גופו הפיזי.

בזמן השינה, הגוף הפיזי והגוף האתרי שוכבים במיטה, הם מנהלים חיים צמחיים, וֶגֶטָטִיבִיים, בלבד. הראייה הרוחית מגלה שבזמן השינה בגוף האדם מתפתח משהו כמו צמחיה עדינה, כמו נביטה וצמיחה של חיים צמחיים בלבד, והכוחות המתכלים שבזמן הערות מתחדשים שוב על ידי חיים צמחיים אלו, כך שכאשר האדם ישן, יש לו בעצם 'חיי-קיץ' משלו. אם הוא היה מסתכל על גופו הפיזי הישן כאשר גופו האסטרלי וה'אני' שלו נמצאים מחוץ לגופו הפיזי, הוא היה רואה את חיי השינה האלו של גופו הפיזי כמו שרואים את חיי הצמח נובטים ומלבלבים על האדמה באביב ובקיץ. הוא היה מבחין בזמן השינה בגופו הפיזי בחיים צמחיים נובטים ומלבלבים של קיץ.

אך מאחר שהאדמה נמצאת בזמן שינה בקיץ בחלק שבו אנו חיים, במידה מסוימת האדם תלוי בעצמו עם גופו האתרי, וההשלכה של הדבר היא שאדם שנמצא בתהליך של התפתחות אזוטרית יכול לקלוט – אם כבר רכש את היכולת לקלוט זאת – את גופו האתרי טוב יותר ובאופן בהיר יותר בקיץ מאשר בחורף. הוא חש את העצמאות של גופו האתרי, ובעיקר בתקופתנו, את העצמאות של החלק האתרי של הראש, אותו החלק בגופו האתרי היושב בבסיס המוח. זו תחושה יוצאת דופן, כאשר דרך תחושת חיי אֶתֶר-האדמה בתקופת הקיץ, האדם מתחיל בהדרגה לרכוש מעין תחושה פנימית הקשורה לאותו חלק מסוים בגוף האתרי האנושי שנמצא בבסיסו של הראש, ולחוש את ההבדל בחוויה זו בזמן האביב, בזמן הקיץ, ושוב את ההבדל בחוויה כאשר מתקרב הסתיו. האדם מרגיש את ההבדלים בחוויה פנימית זו באופן כל-כך ברור, שכעת אנו יכולים לדבר על חלקי חיים מובדלים שאותם אנו חיים במהלך התקדמות הקיץ, חלקי חיים שיש ביניהם הבדל ברור, בדיוק כמו שבגוף הפיזי אנו מדברים על אבחנה בין חלקיו. החיים המתפתחים בתוכנו במהלך האביב שונים מאילו המתפתחים בתוכנו בקיץ, ואלו המתפתחים בתוכנו בסתיו הם שוב שונים. בדברנו על הגוף האתרי, עלינו לעשות הפרדה: להתייחס בנפרד אל אותו החלק המיוחד בגוף האתרי היושב בבסיסו של הראש.

אשרטט זאת במספר קווים. אם אנו משרטטים סקיצה של האדם, אנו יכולים לדמיין שגוף אתרי זה שעליו דיברתי נחווה כך – ונחווה פחות ופחות כלפי מעלה, אלא נעלם לתוך משהו מעורפל – שהוא נע ביחד עם הזמן. אנו לומדים בהדרגה לחוש באופן ברור לגמרי, שבחלק זה של גופנו האתרי ישויות מסוימות היו פעילות ויוצרות, כשהן מתחלפות, מחליפות אחת את השנייה, בחלוף עונות השנה בין אביב לסתיו. אנו שמים לב שהזמנים פעלו על החלק של גופינו האתרי שקשור למוח, כך שהמוח האתרי שלנו הוא במובן מסוים איבר מורכב.

הוא נבנה על ידי ישויות רוחיות שונות, שפיתחו את כוחותיהן בתקופות זמן עוקבות. אנו מקבלים כעת מושג על תורה חשובה מאוד – ובהדרגה אנו לומדים להרגיש את האמת שבתורה זו – התורה שטופחה בעיקר בבתי ספר הזרתוסתראים, האומרת שהגוף האתרי של מוח האדם נבנה בהדרגה על ידי ישויות רוחיות, הקרואות אמשספנדס (Amshaspands) מתוך הקוסמוס הרוחי. ישויות אלו פועלות באופן כזה שהן שולטות במהלך הקיץ, והן עדיין שולטות גם כיום, כך שהן מתחלפות, כלומר פועלות אחת אחרי השנייה, הראשונה בתחילת האביב, השנייה באביב וכך הלאה עד לישות השישית והשביעית. שבע או שש ישויות רוחיות כאלו פועלות אחת אחרי השנייה בזמן; ועל ידי כך שהן מתחלפות, וכאשר אחת מסיימת את פעילותה, השנייה ממשיכה אותה, הן הישויות היוצרות שבונות ישות מורכבת כמו הגוף האתרי, ובמיוחד את הגוף האתרי של המוח האנושי. שש או שבע ישויות רוחיות פועלות בזו אחר זו בתוך המוח שלנו, ולכן המוח הפיזי של האדם ניתן להבנה רק אם נאמר לעצמנו: שם פועלת ישות רוחית שניתן להרגיש אותה בעיקר באביב – היא מקרינה את כוחותיה שהם קודם כול כוחות אתריים. לאחר מכן, לקראת סוף האביב מגיעה ישות רוחית שנייה, שכעת היא זו ששולחת את כוחותיה. הכוחות האתריים של הישות השנייה הזאת קורנים אז לתוך אותו מקום. הישות השלישית שולחת אז בתורה את כוחותיה האתריים, וכך נבנה חלק אתרי זה של המוח האנושי באופן כזה שהישויות הרוחיות פועלות אחת אחרי השנייה ברצף הזמן ושולחות את כוחותיהן האתריים לאותו המקום.

עלינו להבין בבירור שאנו יכולים להרגיש קשרים מסוימים בין מה שנמצא במוחנו רק מתוך חיבור לישויות רוחיות אלו, אשר מפתחות כיום את כוחותיהן האתריים מחוץ לנו. כי האוקולטיזם מלמד אותנו שמה שתיארתי כאן כבר קרה בתקופת הירח הקדום; לכן אל לנו לחשוב שאולי ישויות רוחיות אלו שאותן אנו יכולים לתאר כשולטות בקיץ עדיין משפיעות על הקיץ כיום, ומהוות כוחות מעצבים, למשל. את היסודות שהקרינו מישויות רוחיות אלו בתקופת הירח הקדום האדם כבר הביא עימו לקיומו על האדמה; אבל כיוון שהאדם מכיל אותם בתוך גופו האתרי, הוא גם כיום מרגיש עדיין את הקשר שלו עם ישויות רוחיות אלו – במקום שבו לישויות רוחיות אלו אין כבר השפעה ישירה על גופו האתרי הפנימי במוח – הוא עדיין מרגיש את הקשר איתן כיום, וזה מה שאנו יכולים להרגיש בקיץ. בתחילת האביב, אנו מרגישים את הראשונה מבין ישויות רוחיות אלו, שהיום יש לה משימה אחרת בחוץ, באתר. אך אנו מרגישים שמה שאנו נושאים בתוכנו, מה שספגנו בירח הקדום, מגיע ממנה. זהו גילוי עצום שאותו יכול לעשות האדם במהלך התפתחותו האזוטרית: הגילוי שבמהלך הזמן, הוא חווה בתוכו מעין תמונה של ישויות רוחיות פעילות, שיש להן כיום משימה שונה לגמרי ממה שהייתה להן קודם, כשהיו בעבר חלק מהישויות הרוחיות היוצרות והבונות בתוך ישותנו. במהלך התפתחות האדמה, נוצר מוחו הפיזי של האדם כתמונה, כטביעת אצבע של מה שהתפתח כמו מעין אב-טיפוס אתרי עוד בתקופת הירח הקדום, דרך השפעתן הקוסמית של ישויות רוחיות אלו. הצגתי חלק זה של גופנו האתרי כפתוח בחלקו העליון (ראו את הציור בהמשך), מכיוון שכך האדם מרגיש אותו. הוא מרגיש אותו כך, שברגע שהוא חש אותו בעצמו, מתפתחת בו ההרגשה: אתה פותח עצמך לעולמות הרוח, אתה בקשר עם עולמות הרוח הנמצאים תמיד מעליך. קיים רגש נוסף, שמתפתח בהדרגה בחיים האזוטריים לגבי חלק זה של הגוף האתרי. לרוב לא קל להגיע להבנה של נושאים אלה; אך אני מקווה שאם אנסה להסביר את הדברים האלה באופן ברור, נוכל להבין זה את זה.

 כאשר האדם מתחיל להרגיש את גופו האתרי, הוא בעצם מרגיש את עצמו שוחה, מרחף, בזרם הזמן. אך מבחינת חלק אתרי זה של הראש, הוא מרגיש באופן מסוים כאילו הוא לוקח עימו את הזמן, כלומר הוא אינו רק מרחף בזרם הזמן, אלא לוקח את הזמן הזורם עימו. בעצם, האדם נושא הרבה מהזמנים הקדומים בחלק האתרי הזה של הראש: הוא נושא עימו את תקופת הירח הקדום; כי הדבר העיקרי שהופיע שם הופיע במהלך תקופת הירח הקדום, ובחלק אתרי זה של המוח אנו נושאים עימנו את הזרם של תקופת הירח הקדום. כשאנו מתחילים להרגיש את זה, זה כמו היזכרות בזמן על הירח הקדום. מי שבונה בתוכו רעיון לגבי החוויות הפנימיות שתיארנו כהלכי נפש של הטמפרמנטים בהרצאה של אתמול, יכול גם להבין את האמירה שאם האוקולטיסט, הלומד להכיר את הטבע הפנימי של הגוף האתרי של ראשו, מתרכז בחלק אתרי זה, אז הוא תמיד מרגיש שהתרכזות זו קשורה להלך נפש מלנכולי המשתלט עליו. הוא מרגיש בהתפתחותו הרוחית כאילו מצב רוח מלנכולי נשפך לתוך ראשו. מתוך מצב רוח מלנכולי זה מתפתחת בהדרגה הבנה בתוך חווייתו הפנימית לדברים כמו אלה שהוצגו בתיאור האוקולטי של הירח הקדום.

ההתפתחות האזוטרית חייבת כמובן להתקדם עוד הרבה מעבר לכך אם באמת רוצים לתאר את התנאים האינדיבידואלים על הירח; אך אתם רואים איך מתחילים הדברים אשר מובילים לתיאור כזה. אתם רואים שבתוך האדם עצמו מופיע משהו שניתן לתארו כמלנכוליות של הראש, ובתוך הלך הנפש הזה, מופיע בהדרגה משהו כמו חיזיון של זיכרון של עבר בראשיתי, של תקופת הירח הקדום. ורצוי שמתוך תיאורים כמו אלה שניתנו זה עתה תוכלו להבין, חברים יקרים, את האופן שבו מתקדמת ההתפתחות האזוטרית: איך האדם מתחיל מחוויה מסוימת, איך הוא לומד לזהות קודם את החוויה – במקרה זה, למשל, כמו היזכרות בעבר קדום, שממנו האדם לוקח עימו אל תוך ההווה את זרם הזמן – ואז הוא לומד לפתוח שוב את מה שנחווה פעם בעבר. מכל זה תגיעו למסקנה שהאוקולטיסט איננו מספר חלומות ופנטזיות כאשר הוא מציג את תמונת מבנה היקום וחוזר אחורה לתקופות הירח, השמש, ושבתאי הקדומים. אם האדם רק יתמיד בסבלנות ובעקביות, הוא יוכל לקבל, דרך התבוננות באופן שבו התגלו דברים אלו, רעיון על האופן שבו נחוות בהדרגה אותן תמונות קוסמיות אדירות, אשר בוודאי שייכות לתקופות מן העבר המאוד רחוק, אך ניתן להעלות אותן שוב מתוך החיים בהווה. עלינו רק להגיע לאותה נקודה בהתפתחות שבה אנו חווים, למשל, את התופעות של הזמנים שעברו, אשר נמצאות בנו כאילו מקופלות וארוזות בתוכנו, ואז לתת להן להתפתח.

חלקו של הגוף האתרי השייך לחלק האמצעי של ישות האדם נחווה באופן שונה. מבחינה חיצונית, התחושה נעלמת. פנימית, הדבר נתפש כך שניתן לומר: החלק במרכז הציור, כמעין צורה אליפטית, נחווה כמנותק מהשאר. אם היינו מפרידים חלק אמצעי זה של הגוף האתרי כחוויה מיוחדת, היה עלינו לומר: האדם אשר, דרך התפתחותו האזוטרית, חווה את החיים המובדלים של חלק אמצעי זה של האדם, מרגיש שבעצם בחלק זה של הגוף האתרי, הוא שוחה או מרחף בדיוק עם זרם הזמן. ובחלק זה של הגוף האתרי, מרגישים למעשה עדיין באופן ברור את החוויה של החיים האתריים של האדמה, אשר מובדלים ברצף של הזמן.

אדם שעושה צעד נוסף בהתפתחותו האזוטרית מרגיש בחלק זה במיוחד שבתחילת האביב פועלות בתוכו ישויות רוחיות אחרות מאשר אלו הפועלות בתוכו באמצע הקיץ או בסתיו. הדָבָר הוא כמו מעין חוויה ביחד איתן, או ליתר דיוק מעין ריחוף ביחד איתן. זה גם מפריד חלק זה בגופו האתרי משאר החלקים, ואם אנו מסוגלים להיכנס לנושאים כאלו, כלפי חלק זה של הגוף האתרי יש לנו הרגשה הנעה בין מצב רוח פלגמטי לסנגויני. זה מתבטא במנעד רחב של גוונים בין שני מצבי רוח אלו. לדוגמה, באביב התחושה תהיה של מעין תנועה בגוף האתרי – בגוף הפיזי הדבר בא לידי ביטוי שונה למדי – ביחד עם זרימת הזמן, ולקראת הסתיו התחושה תהיה יותר כמו התנגדות, או הדיפה של זרימת הזמן.

החלק השלישי של גופנו האתרי מורגש כאילו הוא נמוג כלפי מטה אל הלא-מוגדר, כאילו הוא נעלם אל תוך האדמה, אבל מתרחב ומתפשט שם. אלו שלושת חלקי הגוף האתרי שניתן להרגיש אותם כעת כמופרדים זה מזה.

 אך כל זה מתייחס לתחושה הפנימית, לחוויה הפנימית של הגוף האתרי. עבור הרואה הרוחי, למשל, זה לא יהיה המצב כאשר הוא מתבונן בגוף האתרי של אדם אחר, אלא זוהי החוויה הפנימית של הגוף האתרי. חוויה זו משתנה עקב העובדה שקיים חלק רביעי של הגוף האתרי, מוגדר ברור כמו מעין צורה של אליפסה, המכילה למעשה את האדם בתוכה. ממגוון התחושות הנחוות בקשר לחלק זה של הגוף האתרי, נבנית בהדרגה הרגשה, רושם פנימי, של הגוף האתרי, כמעֵין צורה חיצונית.

ואז, הגוף האתרי מופיע כאילו בגוונים שונים, בצבעים, ואנו מקבלים את הרושם שאנו נמצאים בחלק זה של הגוף האתרי כמו במעין הילה בגוון כחלחל או כחול-סגול. החלק הזה, שמתאים לראש, מופיע גם כן בגוון כחלחל או סגול-כחול, בהתאם לטבעו של האדם, אך בהדרגה הופך למטה לגוון ירקרק. החלק האמצעי צבעו צהוב-אדום מובהק – כשהאדם יכול להבחין בצבעים – והחלק התחתון מופיע בגוון המשתנה מאדמדם לאדום-עמוק, אך קורן החוצה, ולרוב מתפשט יותר למרחק.

אבל הכוחות הפועלים בארבעת החלקים הללו שונים, כך שמה שאנו חווים כתחושות הפנימיות אינו מופיע בצורה ברורה. אך כשמסתכלים דרך ראייה רוחית על הילה חיצונית זו מבחוץ, הכוחות הפועלים בה באופן כזה שהם כדוחסים את החלק העליון, וכשמסתכלים על כך מבחוץ, מתקבל הרושם שלחלק האתרי של הראש יש את אותה צורה בדיוק כמו לראש הפיזי, רק שהוא מעט יותר גדול.

זה נכון גם לגבי החלק האמצעי. זה פחות נכון ככל שיורדים כלפי מטה. אך מפני שהכוחות פועלים זה על זה, במבט מבחוץ מתקבל הרושם שצורתו הבסיסית של הגוף האתרי היא כשל הגוף הפיזי, אך הוא מתרחב במידה מסוימת מעבר לגוף הפיזי. בחלקים התחתונים, התחושה של דמיון או חפיפה בין הגוף האתרי לגוף הפיזי נעלם בהדרגה.

מכך אנו מבינים שהחוויה הפנימית של הגוף האתרי שונה מהאופן שבו הגוף האתרי נגלה לעיני המתבונן מבחוץ בראייה רוחית. דבר זה צריך להיות טבוע עמוק בהבנתנו.

כאשר בהמשך ההתפתחות האזוטרית אתה לומד לשים לב לאותם הלכי הנפש הבסיסיים שטבועים בגוף האתרי ותוארו בהרצאה של אתמול, התוצאה היא שבקשר לחלק התחתון בגוף האתרי מורגש הלך הנפש הכולרי. למעשה, כך מובדלים הטמפרמנטים האינדיבידואלים עבור החלקים השונים של הגוף האתרי שלנו: החלק העליון של הגוף האתרי הוא בעל טבע מלנכולי, החלק האמצעי נע לסירוגין בין המצב הפלגמטי לסנגויני, והחלק התחתון הוא כולרי. ואני מבקש מכם לשים לב לכך שתיאור זה מתייחס לגוף האתרי. קל מאוד לטעות אם לא לוקחים בחשבון עובדה זו ומתייחסים לדברים באופן חיצוני. אך כל מי שייקח דברים אלו בחשבון יהיה מופתע מאוד לנוכח ההתאמה בין מה שהסברנו לבין תופעות חיים מסוימות. למשל, ננסה לבחון אדם בעל אופי כולרי – הדבר מעניין ביותר.

לפי מה שנאמר כרגע, במקרה של אדם כולרי, החלק התחתון של גופו האתרי יהיה מפותח במיוחד ויבלוט יותר מאשר שאר חלקיו. זה מה שיהפוך אדם לכולרי. כמובן שגם החלקים האחרים מפותחים, אך החלק התחתון יבלוט במיוחד. כאשר החלק התחתון בגוף האתרי מפותח באופן מיוחד כגוף אתרי, ויש בו את כוחותיו החזקים, תמיד מופיע דבר נוסף: בחלקים אלו המידות של הגוף הפיזי קטנות יחסית, כך שהגוף הפיזי מראה התפתחות לקויה באותו מקום שכפוף לחלק זה של הגוף האתרי. ברוב המקרים של בעלי טמפרמנט כולרי מובהק, שמתנהלים בחיים כאנשים כולריים, התוצאה היא שהמצב האנטומי של איברים מסוימים התואמים לחלקים אלו בגוף האתרי נראה לוקה בחסר. תוכלו לקרוא את הממצאים האנטומיים של נפוליאון, ותהיו המומים מההוכחה לנכונות דבריי. ניתן באמת להבין זאת רק כאשר מתחילים ללמוד את ההיבטים המוסתרים האלה של טבע האדם.

תוכלו עכשיו לשאול את השאלה: האם יש התאמה בין מה שנאמר אתמול לבין מה שנאמר היום? כן, יש התאמה מוחלטת. דיברנו אתמול על ארבעת הטמפרמנטים. הם מוגדרים מראש על ידי כוחותיו של הגוף האתרי. בעצם, החיים של הגוף האתרי קשורים למימד הזמן באותה המידה שבה החלוקה לרכיבים מבניים קשורה למימד מרחב. הגוף הפיזי הופך לחי יותר במרחב, ומתחלק לחלקיו האינדיבידואליים; הגוף האתרי נעשה חי יותר בכך שחלקיו נעשים מובדלים בזמן, כלומר, כאשר חיי הזמן נחווים ברצף בחלקיו העצמאיים.

במקרה של האדם המלנכולי הדברים מבוססים על העובדה שהוא תמיד נושא בתוכו משהו שהוא חווה במהלך הזמן, משהו מן העבר. כל מי שמסוגל להבין לעומק את גופו האתרי של האדם המלנכולי, מוצא שהגוף האתרי הזה תמיד מהדהד עדיין עם מה שהוא חווה בזמנים שעברו. איני מתכוון כאן למה שנאמר פה לגבי מוח האדם, הקשור לזמנים קדומים, בראשיתיים, אלא למה שמכונה בדרך כלל 'מלנכוליות'. קודם כול, החיים האתריים של הראש מקבלים גירוי ברגע מסוים – בואו נאמר בצעירותו של האדם; ואז מה שהתעורר שם מושפע במידה כה עוצמתית שבחייו המאוחרים המלנכול עדיין נושא בגופו האתרי את הרטט שהוטבע בו בצעירותו, בעוד שאצל אלו שאינם מלנכוליים, רטט זה פשוט מפסיק מעצמו. במקרה של אדם פלגמט או סנגוין, קיים סוג של ריחוף עם זרם בזמן; רק שאצל הפלגמט זה קורה באופן מלא ואחיד עם זרימת הזמן, בעוד שהאדם הסנגויני נע בין חוויה פנימית מהירה יותר לבין חוויה פנימית איטית יותר ביחס לזרימת הזמן החיצונית. ומצד שני, האדם הכולרי מתנגד – וזה מה שמיוחד אצלו – לזמן המתקרב והזורם אלינו, כאילו מן העתיד. במובן מסוים, האדם הכולרי הודף את הזמן, ונפטר במהרה מהרטט שהזמן יוצר בגופו האתרי. המלנכול נושא עימו את מירב ההדהוד של חוויות העבר, בעוד שהכולר נושא עימו הכי מעט הדהוד ממה שהוא חווה בעבר. אם ניקח את התמונה המוזרה של הכדור המנופח היטב, שהשוונו אותו לגופו האתרי של הכולר, נוכל להשתמש בהשוואה זו גם כאן. פני הכדור כמעט ולא משתנים עקב ההתרחשויות השונות אותן הוא עובר; הוא דוחה אותן, ולכן אינו מרשה להתרחשויות המגיעות אליו בזרם הזמן להדהד בעוצמה בתוכו, ולכן הכולר אינו נושא אותן עימו לאורך זמן. האדם המלנכול, שמרשה להתרחשויות לפעול לעומק על גופו האתרי, חייב לשאת לאורך זמן את הרטטים שהוא סוחב עימו מהעבר אל תוך העתיד.

כדי להבין את הגוף האתרי ואת הגוף הפיזי, טוב להבין שהגוף הפיזי הוא בעיקר גוף-מרחב, בעוד שהגוף האתרי הוא בעיקר ישות-זמן. לא נבין כלל את הגוף האתרי אם נתייחס אליו כאל ישות-מרחב בלבד. ותרשים זה כפי שצויר כאן הוא למעשה אינו אלא ייצוג תמונתי במרחב של חיי הגוף האתרי, הזורמים בזמן וקשורים לזמן. מאחר שהחיים של הגוף האתרי עצמו מתרחשים בזמן, הם חיי-זמן, ולכן עם גופנו האתרי אנו גם חווים את הזמן, כלומר את הזרם החיצוני של האירועים בזמן.

כאשר אדם עובר התפתחות אוקולטית, הוא חווה עוד זרם של התרחשויות בזמן. בחיים הרגילים זרם התרחשויות זה נחווה מעט מאוד; אך הוא נחווה כאשר הנפש מגיעה להתפתחות גבוהה יותר. זרם זה הוא מסלול היום. זאת מכיוון שבאופן מסוים, הישויות הרוחיות של מסלול השנה פועלות, אם כי בעוצמה נמוכה יותר, גם במסלול היום. אותה השמש היא זו שקובעת הן את מסלול השנה והן את מסלול היום! אדם שעבר התפתחות אזוטרית יגלה במהרה שקיים קשר בין גופו האתרי לבין מה שקורה באתר החיצוני, שהוא יפגוש באופן שונה את רוחות הבוקר, את רוחות אמצע היום ואת רוחות הערב. רוחות הבוקר ממריצות אותנו כך שאנו מרגישים יותר מלאי מרץ בגופנו האתרי כאשר מדובר בפעילות הנוטה יותר לכיוון ההבנה, ההיגיון, פעילות של חשיבה על מה שחווינו, פעילות שיכולה לעבד בעזרת כוח השיפוט את מה שאנו רואים בזיכרון שלנו. כאשר מתקרב אמצע היום, כוחות שיפוט אלו דועכים בהדרגה; אז חווה האדם שפועלים פנימית בתוכו אימפולסי רצון. גם אם מבחינת כוח העבודה החיצוני שלו האדם מתחיל להיות פחות יעיל מאשר בבוקר, כלפי פנים, כוחות הרצון שלו פעילים יותר לקראת שעות הצהריים. ולקראת הערב מגיעים הכוחות היוצרים הקשורים יותר לדמיון. אם כן, הישויות הרוחיות השולחות את כוחותיהן לקשרים בחיי האתר של האדמה, שונות גם מבחינת התפקידים שלהן.

אין ספק שבהדרגה אנו נלמד להבין יותר ויותר – ככל שנתגבר על דרך החשיבה המטריאליסטית של תקופתנו – שעלינו לקחת בחשבון את הסתגלותו של הגוף האתרי האנושי לרצף הזמן. עוד יגיע הזמן שייראה מוזר אם בבית הספר נעסוק בשעות הבוקר במקצוע או נושא הדורש בעיקר כוחות דמיון. בעתיד זה ייראה מוזר בדיוק כמו שהיום נראה לנו מוזר אם מישהו לובש מעיל פרווה חם באוגוסט, ובגד דק באמצע החורף. זה נכון שכיום אנו עדיין רחוקים משם, אך זה יגיע מהר יותר ממה שאנשים באמת חושבים. יום יגיע שבו אנשים יבינו שטיפשי לארגן את שעות בית הספר אחרת מאשר להקדיש מספר שעות ללימוד בבוקר, להשאיר זמן חופשי ארוך בצהריים, ואז שוב להשקיע כמה שעות ללימודים בערב. וגם בכך יהיה הבדל בין הקיץ לחורף. ייתכן שזה לא נראה מעשי בהתחשב במערכת השעות הנהוגה כיום; אך יגיע יום שבו זה מה שייראה מעשי מבחינת הדרישות של טבע האדם. שעות הבוקר יוקדשו למתמטיקה, ושעות הערב לקריאת שירה. אנו חיים כיום בתקופה שבה ההבנה של דברים אלה לגמרי קבורה תחת הגישה המטריאליסטית העולה כעת לשיאה; כך שמה שבעתיד חייב להיראות כהגיוני ביותר בהתחשב בטבע האדם כולו נראה כיום טיפשי ביותר.

תוצאה נוספת תהיה שדרך ההתפתחות האזוטרית נרגיש יותר ויותר שאנו לא כל כך נעולים בתוך עצמנו בפנימיות גופנו האתרי במהלך החורף, כמו שאנו מרגישים במהלך הקיץ, אלא שאנו מגיעים יותר לחיבור עם רוח האדמה הבלתי אמצעית. הבדל יורגש באופן כזה שבמהלך הקיץ נאמר לעצמנו: אנו חיים עכשיו עם הישויות שפעלו עלינו בתקופות קדומות, עם ישויות שאת פעולתן אנו נושאים בתוכנו, בשעה שרוח האדמה הבלתי אמצעית רחוקה יותר מאיתנו. בחורף, הרטטים הפנימיים שאנו נושאים בראש מזמנים קדומים יהיו שקטים יותר; נרגיש מחוברים לרוח האדמה; נלמד להבין שרוח האדמה מתעוררת בחורף. כפי שבקיץ היא ישנה, כך היא ערה בחורף. במשך הקיץ רואה רוח האדמה שמגיעה הנביטה והלבלוב של צמחיית האדמה, באותו אופן שבו רואה האדם הישֶן את הנביטה והלבלוב של הכוחות הצמחיים, הווגטטיביים, בתוך גופו שלו. במהלך החורף הם נסוגים, בדיוק כפי שבמהלך היום, כשהאדם ער, נסוגים הכוחות הצמחיים בגופו. בחורף רוח האדמה ערה; האדמה מאוחדת עם הרוח הערה, בדיוק כפי שבערותו מחובר האדם עם רוחו העֶרה. התוצאה היא, כשנוצרת באדם רגישות לכך דרך חיים אזוטריים, שהאדם לומד להרגיש שבקיץ הוא חייב לחשוב, הוא חייב לפתח את מחשבותיו ולא את האינספירציות שלו. האינספירציות מגיעות ממה שקיים בפנים, מהגוף האתרי העצמאי. בחורף לעומת זאת, האדם מקבל השראה במחשבותיו יותר בקלות מאשר בקיץ, כך שהחשיבה האנושית פועלת כהשראה יותר בחורף מאשר בקיץ. באופן מיוחד החשיבה האנושית זורמת כל כך בקלות בחורף שבמובן מסוים היא מתרחשת כאילו מעצמה. כמובן שתנאים אלו משתלבים בצורות שונות, והם יכולים להופיע בצורה ייחודית באדם האינדיבידואלי, כך שאם לאדם יש נטייה גדולה יותר לפתח מחשבות לכיוון העל-חושי, הדברים יכולים להתרחש בצורה הפוכה. דרך העובדה שבקיץ קל יותר ליצור מחשבות אלו על העל-חושי, יכול לקרות בדיוק ההיפך. אך מבחינת החוויה של הגוף האתרי, מה שאמרתי הוא נכון.

החוויה הזאת של החיים ביחד עם הישות האתרית החיצונית נעשית יותר ויותר מורגשת ככל שהאדם מתקדם בהתפתחותו האזוטרית. ואם הוא מעוניין לפתח את גופו האתרי בדרך הנכונה, עליו גם לכבות בהדרגה את מחשבותיו באותו אופן שבו היה עליו קודם להדחיק את הרשמים החושיים; עליו במיוחד לכבות את החשיבה המופשטת, ולעבור בהדרגה לחשיבה קונקרטית, מוחשית, דמויית-תמונות; מחשיבה עליו לעבור למחשבות, ולאחר מכן עליו לתת גם למחשבות להיעלם. אבל אז, ברגע שהאדם מבסס היטב את תודעתו הריקה, כשהוא נותן למחשבותיו להיעלם, כמו שתיארתי זאת בחלקו השני של ספרי "מדע הנסתר",[1] אז הוא מרגיש איך נעלמת החשיבה שחיה בתוכו, איך מתמוסס מה שעד כה הוא פיתח בעזרת המאמצים שלו עצמו כחשיבה; אך במקום זאת, הוא מרגיש שבאופן נפלא הוא מתעורר ומתמלא בחיים דרך מחשבות שזורמות לתוכו כאילו מעולמות לא מוכרים, מחשבות שקיימות שם בשבילו.

זהו מעבר בחיי הנפש האנושית שניתן לתאר אותו כך – ואני מבקש מכם לא להבין זאת לא נכון: האדם מפסיק להיות פיקח ומתחיל להפוך לחכם. זהו משהו שאנו מחברים לרעיון ספציפי לגמרי. הפיקחות, שאותה האדם מפתח פנימית דרך כוח השיפוט, הפיקחות שהיא רכוש ארצי, נעלמת. בעיקר, האדם מגיע לתפיסה הפנימית שהוא אינו מעריך את הפיקחות במיוחד; כי בהדרגה הוא מרגיש שנצתת בתוכו החוכמה שהוא מקבל כמתנה אלוהית! אני מבקש מכם שוב שלא לפרש את הביטוי שלא כהלכה; מכיוון שהחוויה מראה שניתן להשתמש בביטוי ללא כל יהירות, אלא עם כל הענווה והצניעות. לנוכח החוכמה שהיא מתנה אלוהית, האדם נעשה תמיד יותר ויותר עניו. אנו יכולים להיות גאים ויהירים רק על אינטליגנציה שפיתחנו בעצמנו, על מה שנקרא פיקחות.

כאשר האדם עובר את החוויה הזו, הוא מרגיש בהדרגה שחוכמה זו, חוכמה אלוהית זו, זורמת לתוכו, זורמת לתוך גופו האתרי, וממלאת אותו. זוהי חוויה מאוד משמעותית, שכן היא משפיעה על האדם באופן מיוחד; הוא עובר חוויה זו כך שהוא מרגיש שהחיים זורמים הלאה עם זרימת הזמן. והזרימה של החוכמה היא משהו שבא לקראתו, שבא לפגוש אותו – בעוד שהאדם "שוחה" קדימה עם הזמן – משהו שנע לקראתו כמו זרם הפוך ונשפך לתוכו. ואז הוא מרגיש באמת זרם זה – המתואר כדימוי – כזרמים הפוכים מרצף הזמן, הנכנסים דרך הראש, נשפכים אל תוך הגוף, ונתפסים על ידי הגוף.

מה שכרגע תיארתי מתפתח בהדרגה והופך לחוויה ספציפית מאוד. האדם אינו מרגיש עוד שהוא ישות במרחב; כי הוא לומד להרגיש את הגוף האתרי, שהוא ישות-זמן; הוא לומד לנוע קדימה בזמן, אבל הוא לומד לפגוש כל הזמן את הישויות הרוחיות הבאות לקראתו כאילו מצידו השני של העולם, באות לקראתו מהעתיד, ומעניקות לו את מתנת החוכמה. להרגשה שאתה מקבל חוכמה זו ניתן להגיע רק אם כיוונת את ההתפתחות האזוטרית או האוקולטית כך שפיתחת בתוכך הרגשה שמציבה את נפשך בעמדה מאוד מסוימת מול כל האירועים העתידיים: כאשר אתה מפתח שלווה מול מה שיביא אליך העתיד, למה שהחוויה או ההתנסות הנעה קדימה מביאה לקראתך. אם אנו עדיין מתייחסים לחוויות ולהתנסויות שלנו עם רגשות חזקים של סימפטיה ואנטיפתיה, אם אנו עדיין לא למדנו להתייחס ברצינות לקארמה, כלומר אם לא למדנו לקבל בשלווה את מה שפוגש אותנו, אז עדיין לא יכולה להיות לנו אותה הרגשה מיוחדת שהחוכמה זורמת אלינו; כי רק דרך התנסות שנחווית בשלווה וברוגע נוכל להבחין בזרמים המלאים באור שזורמים לתוך ישותנו. הרגש שאותו תיארנו כעת מאפיין נקודה מדויקת בחוויה האזוטרית, אותה נקודה שאנו מגיעים אליה ויכולים לחוות אותה באמת רק אם אנו מקבלים כל התנסות או חוויה שמגיעה אלינו בהכרת תודה ובשלווה. השינוי בגופנו האתרי מאפשר לנו לעשות זאת, אותו שינוי שמתרחש דרך התפתחות אזוטרית נכונה, ודורש מאיתנו, בנוסף לדרישות אחרות שהכרחיות להתפתחות שלנו, שנפתח שלווה והבנה אמיתית לגבי הקארמה שלנו, כדי שלא נפגוש את כל מה שמגיע אלינו עם סימפתיה או אנטיפתיה, ולא נתקומם נגד האירועים, אלא נלמד להכיל את הקארמה שלנו בזרם הבלתי פוסק של חוויות והתנסויות. ללמוד להכיל את הקארמה הוא חלק מההתפתחות האזוטרית, והוא זה המאפשר לנו להתמיר את גופנו האתרי כך שיוכל להרגיש יותר ויותר את האתר החיצוני המקיף אותו.

————————————————————————

[1]   מדע הנסתר בקוויו העיקריים – יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *