ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי – 02

ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי

 

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 2 ניתנה בדיסלדורף 12.4.1909 GA110

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

הלימוד שהגיע מהרישים הקדושים, במהלך התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה של הציוויליזציה, היה ידע שצמח מתוך מקורות רוחניים טהורים של הקיום. הדבר שהינו כה חשוב בלימודים אלה ובחקירות של הזמנים הללו הינו, שהם חדרו באופן עמוק לתוך תהליכי הטבע והבחינו היטב בפעילות הרוח בתהליכים הללו. במציאות, אנו תמיד מוקפים בפעילויות רוחניות ובישויות רוחניות. במהלך הזמן של לימוד עתיק קדוש זה, כאשר הסבו את תשומת הלב לתופעה (פנומנה) של העולם הסובב אותנו, התייחסו לדבר אחד כדבר המשמעותי ביותר, החשוב ביותר של כל זה. דבר זה היה (במדע העתיק הרוחני) התופעה של האש. בכל ההסברים אודות מה שהתקיים והתרחש על פני האדמה מושם תמיד דגש מרכזי על המחקר על האש.

אם ברצוננו להבין את מה שניתן לכנותנו הלימוד מהמזרח אודות האש, שהיה בעל חשיבות עליונה בזמנים עתיקים אלו על מנת לרכוש ידע והבנה אודות החיים, אנו חייבים להתבונן מסביבנו על התופעות והתרחשויות אחרות בטבע, ולראות כיצד התייחסו אליהם בלימוד העתיק מאוד, דבר שיכול להיות בעל ערך עבור מטרותיו של מדע הרוח גם היום. כל מה שמקיף את האדם בעולם יוחס אז למה שניתן לכנות: ארבעת האלמנטים. כולכם יודעים שארבעת האלמנטים הללו מכונים: אדמה, מים, אוויר ואש. אבל במקומות שבהם פרח מדע הרוח לא הייתה למילה 'אדמה' אותה משמעות כפי שיש לה היום. היא שימשה למצב מסוים במישור החומרי: למצב הצבירה של המוצק. כל מה שהינו מוצק היה מכונה 'אדמה' בפי מדע הרוח של הזמנים הללו.

כך שבין אם אנו מתייחסים לאדמה המוצקה של שדה, לחתיכת קריסטל, או עופרת, או זהב – כל מה שהינו מוצק מכונה אדמה. כל מה שהינו נוזלי, לא רק המים של ימינו, אובחן כמימי, או כמים. אם לדוגמא תיקחו ברזל, תעבירו אותו דרך חום עד לנקודה בה הוא מותך כך שהוא יכול לזרום, אזי נוזל הברזל הזה יכונה על ידי מדע הרוח מים. כל המתכות מכונות מים במצב הנוזלי שלהם. לכל מה שיש את האופי של אוויר היום, לא משנה אם הוא במצב אותו אנו מכנים גז, חמצן, מימן, או גזים אחרים, כונה אוויר. האש כונתה האלמנט הרביעי. אלו מכם שזוכרים את הפיזיקה האלמנטארית יודעים שהמדע המודרני לא רואה באש שום דבר שניתן להשוותו לאדמה, למים או לאוויר – המדע הפיזיקאלי בן זמננו רואה בה רק מצב מסוים של תנועה. מדע הרוח רואה בחום-האש דבר מה שבתוכו נמצא יסוד עדין יותר מאשר באוויר. בדיוק כפי שאדמה או מוצקות משתנים לנוזל, כך משתנה יסוד-האוויר בהדרגה למצב של אש – לפי מדע הרוח – והאש הינה האלמנט המעודן ביותר שחדור בתוך כל האלמנטים האחרים. שלושת האלמנטים האחרים, ניתן לומר, נפרדים זה מזה, אבל אנו רואים את אלמנט האש חודר את כולם.

הן מדע הרוח העתיק והן מדע הרוח המודרני מסכימים שקיים עדיין הבדל משמעותי בין מה שאנו מכנים אדמה, מים ואוויר, ומה שמכונה אש או חום. כיצד אנו מגיעים לידיעה על אדמה או על מוצקות? על ידי כך שאנו נוגעים בהם. אנו תופסים את המוצק דרך המגע עמו ותחושת ההתנגדות שלו. אותו הדבר עם היסוד הנוזלי. הנוזל לא כל כך מתנגד, אך עדיין ניתן להבחין בו כדבר מה חיצוני בעל התנגדות מסוימת. וכך הוא עם אלמנט האוויר. אנו תופסים גם אותו כדבר מה חיצוני. לגבי החום המצב שונה. כאן אנו מוצאים דבר מה שהמדע המודרני לא מחשיב כחשוב, אבל שחייב להיהפך לחשוב עבורנו, אם ברצוננו ללמוד את הבעיות האמתיות של הקיום.

אנו יכולים לתפוס את החום מבלי לבוא במגע עם החוץ. מה שחשוב הוא שאנו יכולים מצד אחד לתפוס את החום על ידי נגיעה בגוף בעל מעלות מסוימות של חום: אנו יכולים להבחין בו חיצונית באותו האופן שאנו מבחינים בשלושת האלמנטים האחרים, אך אנו יכולים גם להרגיש אותו במצבים הפנימיים שלנו. לכן המדע העתיק אומר (ואמר גם בזמנים של הודו העתיקה) שהאדמה, המים והאוויר יכולים להיתפס רק בעולם החיצוני, אבל חום הינו האלמנט הראשון שיכול להיות מורגש בתוכנו. כך, יש לאש או לחום, שני צדדים בתוכם. צד חיצוני, שמפגין עצמו כאשר אנו תופסים אותו בעולם החיצוני, וצד פנימי כאשר אנו מרגישים שאנו עצמנו שרויים במצב מסוים של חום. אדם מרגיש עצמו במצב מסוים של חום. חם לו, הוא קופא. אבל בתודעתו הוא לא עסוק כל כך ביסודות הגז, הנוזל או המוצק – האוויר, מים או האדמה – שנמצאים בתוכו. הוא מתחיל 'להרגיש' את עצמו כאלמנט של חום. אלמנט החום הינו בעל צד פנימי וצד חיצוני. לכן, הן מדע הרוח העתיק והן זה המודרני מסכימים שהחום או האש הם המצב או המקום שבו חומר מתחיל להפוך לנפש. וכך אנו יכולים לדבר במלוא מובן המילה על אש חיצונית שבה אנו יכולים להבחין באלמנטים האחרים, ועל אש נפשית פנימית בתוך נפשנו.

במובן הזה, מדע הרוח תמיד התייחס לאש כקישור בין העולם החיצוני החומרי מהצד האחד, ובין העולם של הנפש מן הצד השני, עולם שאליו יכול האדם להתוודע מתוך ישותו הפנימית. אש וחום מוקמו במרכז של כל התצפיות על הטבע, משום שאש הינה, אם נאמר כך, השער דרכו אנו יכולים לעבור מן החיצוני אל הפנימי. למען האמת, האש הינה הדלת שאנו עומדים לפניה. ניתן לראותה מן החוץ, לפתוח אותה ולהתבונן בה מבפנים. כך היא האש בקרב האובייקטים של הטבע. ניתן לגעת באובייקט מסוים ולהתוודע לאש, שזורמת לעברנו מבחוץ כמו שלושת האלמנטים האחרים. ניתן להבחין בחום הפנימי ולהרגיש אותו כמשהו השייך לנו עצמנו. כאשר אנו עומדים מבפנים השער, אנו נכנסים לעולם הנפש. כך תואר מדע האש. באש ניתן היה לראות את המשחק ההדדי של הנפש עם החומר. העמדנו לפני רוחנו עתה שיעור אלמנטארי של חוכמה אנושית קדומה.

קרוב לוודאי שהמורים העתיקים אמרו דברים מעין אלו: 'התבונן באובייקט הנשרף. ראה כיצד האש הורסת אותו. ואז תראה שני דברים באובייקט הנשרף'. בזמנים עתיקים אלו האחד כונה עשן, וניתן לכנותו כך גם בזמננו, והאחר כונה אור, ומדעני הרוח ראו את האש בתווך בין עשן לבין אור. המורה אמר: 'מתוך הלהבה נולדים באופן סימולטני אור מן הצד האחד, ועשן מהצד השני'. עלינו עתה לשים בבהירות לפנינו עובדה פשוטה אך מרחיקת לכת, הנוגעת לאור, הנולד מן האש אחת ולתמיד. סביר ביותר שאנשים רבים, כשהם נשאלים האם הם רואים את האור יענו: 'כן, כמובן'. ועדיין תהא תשובה זו שגויה ביותר. משום שלמען האמת, שום עין פיזית לא יכולה לראות את האור. דרך האור ניתן לראות את האובייקטים שהינם מוצקים, נוזליים או גזיים, אבל את האור עצמו אין אנו מסוגלים לראות. דמיינו את כל החלל של היקום מוצת על ידי אור שמקורו במקום כלשהו מאחורינו, שאותו אנו לא יכולים לראות, ועלינו להסתכל לתוך חלל העולם המואר על ידי אור זה שוב ושוב. האם נראה את האור? אנו לא נראה דבר וחצי דבר. אנו לא רואים אור, אנו רואים את המוצק, הנוזלי והגזי בעזרת האור. אדם לא רואה אור פיזיקאלי בעזרת העיניים הפיזיות שלו.

זהו משהו שעמד לפני העין הרוחנית בבהירות מיוחדת. מדע הרוח אומר לכן: האור הופך הכול לנראה, אבל הוא עצמו הינו בלתי נראה. משפט זה הינו חשוב: האור אינו ניתן להיראות. הוא אינו יכול להיתפס על ידי החושים החיצוניים: אנו מכנים נתפס את מה שהינו מוצק, נוזל או גז, לבסוף אדם יכול לחוות את החום או את האש באופן חיצוני. אותם ניתן להתחיל להרגיש בפנימיות, אבל את האור עצמו לא נוכל לתפוס באופן חיצוני. אם אתם מאמינים שכאשר אתם רואים את השמש אתם רואים את האור אתם טועים: אתם רואים גוף דולק, יסוד נשרף שמתוכו זורם האור. ניתן להוכיח לכם שיש שם גזים, נוזל ויסוד אדמה. אתם לא רואים אור, אתם רואים את מה שנשרף.

אבל מדע הרוח אומר שאנו עוברים בסדר עולה מן האדמה אל המים, מהאוויר לאש, ואז לאור, אנו עוברים מן העולם החיצוני הניתן להבחנה, מן העולם הנראה אל העולם הבלתי נראה, לתוך העולם האתרי-רוחני. האש עומדת בגבול בין העולם החומרי, הנראה לעין באופן חיצוני, ובין מה שהינו אתרי וספיריטואלי, שלא ניתן יותר להבחין בו ולראות אותו באופן חיצוני. מה קורה לגוף שנהרס על ידי אש? מה קורה למשהו שנשרף? כאשר משהו נשרף, אנו רואים מן הצד האחד אור מופיע, שהינו בלתי ניתן לתפיסה באופן חיצוני ושהינו פעיל בעולם הרוח. משהו שאינו חומר חיצוני גרידא גורם לחום וכאשר הוא חזק מספיק להפוך למקור של אור הוא מניב דבר מה בלתי נראה, דבר מה שאנו לא יכולים לתפסו יותר דרך החושים החיצוניים שלנו, אבל הוא חייב לשלם עבור זאת בעשן. ממה שלפני כן היה שקוף למחצה או שקוף לגמרי, חייב לנבוע משהו שאינו שקוף – משהו בעל טבע של עשן. כך אנו יכולים לראות כיצד החום והאש מתבדלים זה מזה, כיצד הם מתחלקים. מהצד האחד הם מתחלקים לאור, שבעזרתו הם פותחים את הדרך לתוך העולמות העל-חושיים, וכתשלום עבור מה שנשלח למעלה כאור לתוך העולמות העל-חושיים, הם חייבים לשלוח דבר מה כלפי מטה לתוך עולם החומר, לתוך העולם הבלתי-שקוף, לעולם הדברים הנראים. אין דבר חד צדדי בעולם. לכל דבר שקיים יש שני צדדים. כאשר נוצר האור דרך החום, אז משהו בוצי עכור וכהה מופיע בצד השני. זהו הלימוד של מדע הרוח בימי קדם.

אבל התהליך שאותו תארנו הינו רק התהליך מצדו החיצוני, הפיזי, החומרי. ביסוד התהליך הפיזי מטריאלי הזה מונח דבר מה שונה לגמרי. כאשר יש לנו רק חום באובייקט מסוים שעדיין לא זרח, החום הזה שאנו תופסים, הינו בעצמו החלק הפיזי החיצוני אך בתוכו יש דבר מה רוחני. כאשר החום הזה גדל בעוצמה כזו עד שהוא מתחיל לזרוח ונוצר עשן, אז רוח כלשהי שהייתה בתוכו חייבת להיכנס לתוך העשן. החלק הרוחני שהיה בחום ועבר לתוך העשן, שהינו גזי ושייך לאוויר הינו אלמנט נמוך יותר מאשר החום, החלק הרוחני הזה משתנה, מכושף אם ניתן לומר כך, לעשן. כך גם בכל דבר שהינו דמוי בוץ. בכל דבר שהינו כמו תמצית בוץ או חומר שחום מושקע בו, נמצא גם מה שניתן לכנות: כישופם של ישויות רוחניות מסוימות. אנו יכולים להסביר זאת יותר בפשטות.

הבה ונדמה שאנו מצמצמים אוויר למצב נוזלי. האוויר עצמו אינו אלא חום מוקשה, חום דחוס שנוצר בו עשן. החלק הרוחני שרצה באמת להיות באש כושף לתוך העשן. ישויות רוחניות, שניתן לכנותם גם האלמנטים, מכושפות בכל אוויר, ואפילו תכושפנה, תוגלינה ניתן לומר, לקיום נמוך יותר, שבו אוויר משתנה למים. כך מדע הרוח רואה בכל דבר שנתפס כלפי חוץ, דבר מה שנמשך מהמצב המקורי של האש או החום והפך להיות אוויר, עשן, גז, כאשר החום התחיל להידחס לגז, גז לנוזל, נוזל למוצק. 'התבוננו לאחור' אומר המדען הרוחני, התבוננו ביסוד מוצק כלשהו. המוצקות הייתה פעם נוזל, רק במהלך האבולוציה היא הפכה למוצקה והנוזל היה פעם גז והגז יצר עצמו כעשן, מתוך האש. אבל ישות רוחנית מכושפת ומומרת קשורה תמיד לתהליכים הללו של עיבוי, ועם יצירת הגז והמוצק.

הבה נתבונן סביב אל עולמנו: אנו רואים סלעים מוצקים, נחלים זורמים במים, אנו רואים את המים משתנים לערפל עולה: אנו רואים את האוויר, אנו רואים את הדברים המוצקים, הנוזליים הגזיים ואנו רואים את האש, כך שבבסיס של כל הדברים לא קיימת אלא האש. הכול הוא אש – אש שהתמצקה: זהב, כסף, נחושת הינם אש שהתמצקה. כל הדברים היו פעם אש, כל דבר נולד מן האש. אבל בכל העולמות שהתמצקו, שוכנות רוחות מכושפות מסוימות.

כיצד מסוגלות הישויות הרוחניות הקדושות הללו שסובבות אותנו ליצור חומר מוצק כפי שקיים בפלנטה שלנו – ליצור יסודות נוזליים ואוויריים? הם שולחות מטה את הרוחות האלמנטליות שלהם, אלה שחיות באש: הן כולאות אותן באוויר, במים ובאדמה. אלו הם השליחים, השליחים האלמנטליים של הישויות הרוחניות היוצרות והבונות. הרוחות האלמנטליות נכנסות בתחילה לתוך האש. באש הם חשות עדיין בנוח – אם ננסה להביע זאת בתמונות – ואז הם נידונות לחיים של כישוף. אנו יכולים לומר כאשר אנו מתבוננים סביבנו: 'ישויות אלו, להן אנו צריכים להודות עבור כל הדברים הסובבים אותנו, ירדו למטה מתוך אלמנט האש. הן מכושפות בתוך הדברים הללו.'

האם אנחנו כבני אדם יכולים לעשות משהו כדי לעזור לרוחות האלמנטליות? זוהי השאלה הגדולה שעמדה בפני הרישים הקדושים. האם אנו יכולים לעשות דבר מה על מנת לשחרר, לגאול את כל מה שכושף כאן? כן! אנו יכולים לעזור להם. משום שמה שאנו בני האדם עושים כאן על פני העולם הפיזי אינו אלא ביטוי חיצוני של תהליכים רוחניים. כל מה שאנו עושים הינו גם בעל חשיבות עבור עולם הרוח. הבה ונתבונן בדבר הבא. אדם עומד בפני קריסטל, או מנורה מזהב, או כל דבר מהסוג הזה. הוא מתבונן בזה. מה קורה כאשר אדם מתבונן בפשטות, פשוט לוטש את עיניו הפיזיות אל אובייקט חיצוני? משחק הדדי מתרחש בין האדם לבין הרוחות האלמנטליות המכושפות. יש לאדם, ולזה אשר לכוד ביסוד הזה, עניין משותף לענות בו. הבה ונניח שאדם רק נועץ מבט באובייקט ולוקח פנימה רק את מה שעושה רושם על עיניו הפיזיות. דבר מה עובר תמיד מהישות האלמנטלית אל האדם. משהו מישויות מכושפות אלו עובר בהתמדה לתוך האדם, מבוקר עד לילה.

כאשר אתם מתבוננים כך על אובייקטים, המארחים של הישויות האלמנטליות הללו, שהיו והינן מכושפות ברציפות דרך תהליך-עולם של התמצקות, נכנסים באופן מתמשך מהסביבה שלכם לתוככם. הבה ונדמה מצב שבו אין באדם המתבונן על האובייקטים נטייה כלשהי לחשוב על האובייקטים הללו, שום נטייה לאפשר לרוח של הדברים לחיות בתוך נפשו. הוא חי בנוחיות, לא יותר מאשר חולף בעולם, אך הוא לא פועל עליו באופן רוחני, עם רעיונותיו או תחושותיו או בדרך דומה כלשהי. הוא נשאר צופה גרידא בדברים החומרים אותם הוא פוגש בעולם. אז ישויות אלמנטליות אלו עוברות לתוכו ונשארות שם, כשהן לא השיגו כלום מהתהליך העולמי, מלבד העובדה שהן עברו מהעולם החיצוני אל האדם.

הבה וניקח סוג שונה של אדם, אחד שפועל באופן רוחני על הרשמים שהוא מקבל מן העולם החיצוני, כזה שבעזרת הבנתו ורעיונותיו יוצר מושגים בנוגע ליסודות הרוחניים של העולם, אחד שלא רק מתבונן ותו לא על המתכת, אלא מהרהר בטבעה ומרגיש את היופי שמעורר השראה ורוחניות ברשמיו של האדם.

מה אדם כזה עושה? דרך התהליך הרוחני שלו עצמו, הוא משחרר את הישויות האלמנטלית שזרמו לתוכו מן העולם החיצון. הוא מעלה אותן למה שהן היו לפני כן, הוא משחרר את האלמנטלי מהמצב של הכישוף. כך, מחד אם אנו לא משנים את חיי הרוח שלנו, אנו כולאים בתוכנו ישויות אלו שהינן מכושפות באוויר, במים ובאדמה, מאידך דרך הרוחניות הגוברת שלנו עצמנו, יכולים אנו לשחרר אותם ולהוביל אותם חזרה לאלמנט שלהם. במהלך כל חייו הארציים, נותן האדם לרוחות אלמנטליות אלו לזרום לתוכו מתוך העולם החיצוני. הוא יכול רק להתבונן בדברים ולתת לרוחות אלו לשכון בתוכו מבלי להעביר אותם טרנספורמציה, אבל באותה מידה הוא יכול לנסות בעזרת רעיונותיו, מושגיו והחוש ליופי שבו, לפעול באופן רוחני על מה שהוא רואה בעולם החיצוני, וכך לשחרר ולגאול את הישויות הרוחניות האלמנטליות הללו. עתה מה קורה לאותן ישויות אלמנטליות אשר, בצאתן החוצה מן הדברים, נכנסות לתוך האדם? תחילה הן נשארות איתו. גם אלה שהשתחררו נשארות, רק שאלה נשארות אתו רק עד מותו. כאשר האדם עובר דרך המוות מתרחשת הפרדה בין הישויות האלמנטליות שרק עברו לתוכו ושאותם הוא לא הוביל חזרה לאלמנט הגבוה שלהם, ובין אלו שהוא, דרך העבודה הרוחנית שלו, הוביל חזרה למצבן הקודם. אלו שאותן לא שינה האדם לא הרוויחו כלום מהמעבר שלהם מן העולם החיצוני לתוכו, אך האחרות הרוויחו את האפשרות לחזור לעולם המקורי שלהם בשעת מותו של האדם. במהלך חייו, האדם הוא זירה של השתנות עבור הישויות האלמנטליות הללו. כאשר הוא עובר דרך עולמות הרוח וחוזר שוב לאדמה באינקרנציה הבאה שלו, נוהרות כל הישויות האלמנטליות שלא שוחררו על ידו בחייו הקודמים שוב לתוכו, וכאשר הוא עובר דרך השער של הלידה החדשה שלו, הן חוזרות איתו לעולם הפיזי. אך אלו שאותם הוא שחרר, אותן הוא לא מביא עימו חזרה משום שהן חזרו לתוך האלמנט המקורי שלהן.

כך אנו רואים שבכוחו של האדם, באופן בו הוא פועל על הטבע החיצוני וחש אותו, לשחרר את הישויות האלמנטליות הללו שכושפו באופן הכרחי דרך הגעתן לקיום ארצי, או לקשור אותן לאדמה יותר בחוזקה מאשר הן היו קשורות קודם. בעבר, עשן נבע מאש, אבל אדם יכול באופן רוחני ליצור אש מתוך העשן.

רק אחרי מותו הוא משחרר את האש הזו. עתה חשבו לרגע על המעמקים הבלתי נדלים ועל הרוחניות האינסופית של טקסי הקורבן העתיקים, כפי שהם נראים לאורו של מדע הרוח הקדום! דמיינו לעצמכם את הכוהן ליד שולחן המנחה בזמנים אלו, בהם הייתה הדת מבוססת על ידע אמיתי של חוקים רוחניים. חשבו על הכוהן מדליק את הלהבה, ועל העשן העולה, ובזמן עלייתו של העשן ניתן קורבן אמיתי, משום שהוא לווה בדרכו למעלה בתפילות. מה התרחש אז? מה התרחש במהלך הקרבה זו? הכוהן עמד ליד שולחן המנחה שבו נוצר העשן. כאשר דבר מה מוצק יוצא מהחום, רוח מסוימת משתנה, נלכדת. אבל משום שהאדם לווה את כל התהליך בתפילותיו, בה בעת קיבל הוא את הרוח הזו לתוך עצמו באופן כזה, שלאחר מותו היא הועלתה שוב לתוך עולמות הרוח. מה נהג המורה של החוכמה העתיקה לומר לאלו שהבינו זאת? הוא אמר: 'אם אתם מתבוננים על העולם החיצוני באופן כזה שהתהליך הרוחני שלכם לא מפסיק בעשן, אלא עולה לאלמנט האש, אז לאחר מותכם אתם משחררים את הרוח שנלכדה בעשן. כן! המורה שהכיר את גורל הרוח, שלאחר שכושפה בעשן עברה לתוך האדם אמר כך: אם אתם מותירים את הרוח כפי שהיא הייתה בעשן, אז היא חייבת להיוולד אתכם ולא יכולה להתרומם לתוך עולמות הרוח אחרי מותכם. אבל אם שחררתם אותה והשבתם אותה על כנה לאש, אז לאחר מותכם היא תתרומם שוב לעולמות הרוח ולא תזדקק לחזור לאדמה בלידה החוזרת שלכם.

עד כה הסברנו חלק אחד מהמשפט העמוק מהבהגוודגיטה אודותיו דיברתי בהרצאתי האחרונה. לא מדובר כאן כלל על האגו האנושי, מדובר על כל רוחות טבע אלו, ישויות אלמנטליות אלו שנכנסות לאדם מן העולם החיצוני. נאמר שם: התבונן באש, התבונן בעשן, מה שהאדם, דרך התהליך הרוחני שלו מחזיר לאש הינו רוחות שהוא שחרר במותו. מה שהוא משאיר כפי שהוא, בעשן, חייב להישאר מאוחד אתו במותו וחייב להיוולד מחדש אתו כאשר הוא חוזר לאדמה. גורלם של הרוחות האלמנטליות הוא המתואר כאן. דרך החוכמה שהאדם מפתח, הוא משחרר ברציפות במותו את הישויות האלמנטליות. דרך חוסר החוכמה, דרך ההצמדות החומרית לדברי החושים בלבד, הוא קושר את הרוחות האלמנטליות לעצמו ומאלץ אותן לעקוב אחריו לתוך העולם, אפילו להיוולד שוב אתו.

אבל ישויות אלמנטליות אלו לא מקושרות רק עם האש ועם מה שקשור לאש. הן השליחות של ישויות רוחניות גבוהות בכל הנוגע לעולם החושים החיצוני. לא יתכן שום משחק הדדי בין הכוחות בעולם היוצרים יום ולילה לדוגמא, לולא מספר מסוים של ישויות אלמנטליות כאלו היה פועל בהרמוניה עם הרוטציה של הפלנטה דרך היקום, כך שבדיוק חילוף זה בין יום ללילה יוכל להתרחש. כל מה שמתקיים הינו התוצאה של פעילות המארחים של ישויות רוחניות נמוכות וגבוהות המשתייכות להיררכיות הרוחניות. דיברנו על הסדר הנמוך, על השליחים. כאשר לילה הופך ליום ויום ללילה, ישויות אלמנטליות חיות גם הן בתוך התהליך הזה, וכך נוצר המצב שאדם עומד ביחסים אינטימיים עם הישויות של העולם האלמנטלי שלוקחות חלק בפעילות ביום ובלילה. כאשר אדם עצלן ומוותר לעצמו, הוא משפיע על הישויות האלמנטליות הקשורות ליום ולילה באופן שונה לגמרי מאשר כשהוא בעל כוחות יוצרים, כאשר הוא פעיל, חרוץ ויצרני.

כאשר אדם לדוגמא עצל, הוא מאחד עצמו עם סוג מסוים של אלמנטליים. הוא עושה כך גם כאשר הוא פעיל, אבל בדרך מיוחדת. האלמנטליים הללו שניתן לכנותם אלמנטליים מהדרגה השנייה, שהינם פעילים במהלך היום, הינם אז באלמנט הגבוה שלהם. כפי שאלמנטליים של אש, אלו מהמחלקה הראשונה, קשורים באוויר, מים ואדמה, כך ישויות אלמנטליות מסוימות קשורות גם לחשכה. ויום לא יכול היה להפוך ללילה, יום יכול היה שלא להיפרד מהלילה, לו אלמנטליים אלו לא היו, ניתן לומר כך, כבולים ללילה. את התודות להנאה של האדם מאור היום, הוא חייב לישויות הרוחניות הקדושות שהניעו רוחות אלמנטליות וכבלו אותם לזמן-הלילה.

כאשר אדם עצל, זורמים אלמנטליים אלו לתוכו ברציפות, אבל הוא משאירם כפי שהם, ללא שינוי. דרך העצלות שלו הוא משאיר את הרוחות האלמנטליות הללו הכבולות בלילה לחשכה, באותו מצב. את האלמנטים שנכנסים לתוכו כאשר הוא פעיל, חרוץ ומלא בכוח פעולה, אותם הוא מוביל חזרה לתוך אור היום. כך ברציפות הוא משחרר את האלמנטליים הללו השייכים למחלקה השנייה. אנו נושאים אתנו למשך כל ימי חיינו את כל הרוחות האלמנטליות הללו שנכנסו לתוכנו, בין אם בשעות עצלותנו ובין אם במהלך הפעילות האקטיבית הזו. כאשר אנו עוברים דרך שער המוות, ישויות אלו שאותן הובלנו לעבר אור היום, יכולות עתה לחזור לעולמות הרוח. אלה שהשארנו כבולים ללילה דרך עצלנותנו, חייבות לחזור אתנו לאינקרנציה חדשה. בזה אנו חוזרים לנקודה השנייה של הבהגוודגיטה. שוב, אין זה האני האנושי אלא הישויות האלמנטליות אליהן מכוונות המילים: 'ראה את היום ואת הלילה. זה מה שאתה עצמך שחררת על ידי כך שהפכת אותן דרך החריצות שלך מישויות של לילה לישויות של יום. זה שמגיע מהיום נכנס בשעת מותך, לתוך העולמות הגבוהים. מה שאתה לוקח עמך כישויות לילה חייב להתגשם אתך שוב.'

ועתה ניתן לראות בבירור כיצד העניין נמשך. כמו בתופעה אודותיה דיברנו, כך זה במנעד הרחב יותר בהקשר לחודש בן 28 הימים שלנו, עם ההשתנות בין הירח המתמלא או המתמעט. קיבוץ שלם של ישויות אלמנטליות חייב להיכנס לפעולה על מנת לכוון את תנועותיו של הירח כך שהתקופות הירחיות שלנו תוכלנה להתקיים כפי שהן, על כל ההשפעות שהן מביאות איתן לאדמה שאותה אנו רואים. עבור מטרה זו ישויות גבוהות מסוימות צריכות שוב להיות מכושפות, נידונות, כבולות. מבט של ראיה רוחנית יכול לראות כיצד, בהתמלאות הירח, עולות ישויות רוחניות מהממלכה הנמוכה לתוך הממלכה הגבוהה. אבל, כדי שהסדר יוכל להתקיים, חייבות ישויות אלמנטליות רוחניות אחרות לעבור שוב לעולמות הרוחניים הללו. ישנם גם אותם אלמנטליים של האזור השלישי שמנהלים יחסים עם בני האדם. כאשר האדם רציני ובהיר, כאשר הוא מרוצה מהעולם, כאשר הדברים מסבים לו שמחה, הוא משחרר ברציפות את הישויות הללו שנכבלו לירח המתמעט. ישויות אלו נכנסות לתוכו ומשתחררות ברציפות, דרך הגישה השלווה של נפשו, דרך שביעות הרצון הפנימית שלו, דרך הרגשות ההרמוניים והרעיונות ההרמוניים שלו אל העולם כולו. הישויות שנכנסות לאדם כאשר הוא עגום, חסר מנוחה, סר וזעף, בלתי מרוצה משום דבר, כאשר כל דבר מדכא אותו – כאשר הוא פסימי- רוחות אלו נשארות במצב של כישוף שבו הן היו בזמן התמעטותו של הירח.

הו! ישנם בני אדם שדרך המצב ההרמוני של נפשם, באופן הבהיר דרכו הם מתבוננים בעולם, משחררים מספר רב של ישויות אלמנטליות מכושפות אלו. בני אדם בעלי רגשות הרמוניים ואופטימיים, החשים סיפוק פנימי עם העולם, הינם המשחררים של ישויות הרוחניות האלמנטליות. הפסימיסט, זה שסר וזעף, חסר מנוחה ובלתי מרוצה, הופך דרך הדיכאון שלו ללוכד בכישוף של הרוחות האלמנטליות שיכולות היו להשתחרר בעזרת העליזות שלו. כך שאתם רואים שמצב הלך הרוח והנפש אינם רק בעלי חשיבות אישית עבור אדם כזה, אלא שהוא פועל לשחרור ישויות רוחניות או לכליאתן. הוא מזרים גאולה או אזיקים. מצבה של הנפש שאותו חווה האדם יוצא החוצה לכל כיוון לתוך העולם הרוחני. יש לפנינו כאן נקודה שלישית של הלימוד החשוב של הבהגוודגיטה: 'ראה מה אדם עושה דרך רגשותיו ומצבה של נפשו, כיצד הוא משחרר רוחות, כאשר הם משתחררות בזמן התמלאות הירח.' כאשר אדם מת, יכולות רוחות משוחררות אלו לחזור לעולמות הרוח. אם דרך הדפרסיה שלו ומצבי הרוח ההיפוכונדרים שלו, הוא מזמן אליו את הרוחות האלמנטליות מסביבו, ואז משאיר אותן כפי שהן, כפי שהיה עליהן להיות על מנת לגרום למהלך הסדיר של הירח להתרחש, אזי רוחות אלו נשארות כבולות אליו וחייבות להתגשם אתו לתוך עולם זה.

ולבסוף ישנה הדרגה הרביעית של הרוחות האלמנטאליות, אלו שהיה עליהן לפעול במהלך השנה של השמש, כך ששמש הקיץ תוכל לזרוח על האדמה על מנת לעוררה ולהפרותה, כך שהאביב יוכל להופיע ואחריו הסתיו. על מנת שהדבר יתרחש חייבות רוחות מסוימות להיכבל לזמן החורף, להיכשף במהלך הזמן של שמש החורף. ואדם פועל על רוחות אלו באותו האופן שאותו תיארנו את פועלו ברמות האחרות של הרוחות. הבה וניקח אדם שבתחילת החורף אומר לעצמו:

הלילות מתארכים, הימים מתקצרים, אנו מגיעים לזמן של מהלך השמש השנתי בו גורמת השמש לכוחותיה המפרים לסגת מהאדמה. האדמה החיצונית מתה, אך עם מותה זה של האדמה, מרגיש אני את חובתי להיות יותר ער מבחינה רוחנית. אני חייב עתה לקחת עימי יותר ויותר רוח.

הבה וניקח אדם שמשיג הלך רוח דתי יותר ויותר ההולם את העונה בה מגיע הכריסטמס, והלומד להכיר את המשמעות של הכריסטמס ולדעת שגם כאשר העולם החיצוני של החושים מת, חייבים חיי הרוח להתגבר. אדם זה חי דרך החורף עד הפסחא. הוא זוכר שהיקיצה של העולם החיצוני משולבת עם המוות של הרוחני: הוא חי דרך הפסטיבלים של הפסחא כשהוא מבין את משמעותם. אדם שכזה אין לו רק דת חיצונית. יש ברשותו הבנה דתית של תהליכי הטבע, של הרוח שמנהיגה אותם. ודרך הדבקות, הרוחניות שלו, הוא משחרר כמויות של ישויות אלמנטליות אלו מן המחלקה הרביעית, שזורמות ברציפות לתוכו ומתוכו, והקשורות למהלך השמש. אבל האדם שאינו דבק במובן הזה, זה שמכחיש או לא מבין את הרוח, והמעורבב תמיד בכאוס חומרני, בתוכו זורמים האלמנטים הללו מהמחלקה הרביעית, אבל נשארים ללא שינוי. במוות זה קורה שוב: ישויות אלמנטליות אלו מהדרגה הרביעית, או שהן יוצאות לחופשי לאלמנט שלהם, או שהן קשורות לאדם ועליהן לחזור איתו לאינקרנציה הבאה שלו. כך, האדם, שחיבר עצמו עם רוחות החורף ולא שינה אותם לרוחות קיץ, לא גאל אותם דרך הרוחניות שלו – דן אותם ללידה חוזרת, בעוד שהן יכולות היו להשתחרר ולא היה עליהן לחזור אתו. התבוננו באש ובעשן!

כאשר אתם כל כך מאוחדים עם העולם החיצוני כך שהפעילות של נפשכם ורוחכם הינה כמו אש, שממנה מגיע העשן, אתם מעלים דברים לרוחניות, דרך ידע ודרך תחושה נכונה, אתם עוזרים לישויות אלמנטליות רוחניות מסוימות לעלות. אבל אם אתם מאוחדים עם העשן אתם דנים אותן ללידה מחודשת. אם אתם קושרים עצמכם עם היום, אז אתם מוציאים את הרוחות התואמות של היום לחופשי, וכן הלאה. התבוננו באור! התבוננו ביום! התבוננו בהתמלאות הירח ובחצי השמשי של השנה! אם אתם פועלים כך שאתם מובילים את הרוחות האלמנטליות חזרה אל האור, אל היום, אל הירח המתמלא, אל זמן הקיץ של השנה, אזי במותכם אתם משחררים את הרוחות האלמנטליות הללו שהינן הכרחיות עבורכם. הן מתרוממות לעולמות הרוח. אם אתם קושרים עצמכם עם העשן, אם אתם רק מתבוננים על הדברים המוצקים על פני האדמה, אם דרך העצלות שלכם אתם קושרים עצמכם עם הלילה ועם הרוחות של הירח המתמעט, ואם דרך הדפרסיה שלכם אתם מאחדים עצמכם עם הרוחות הללו הכבולות לשמש החורף. דרך חוסר הרוחניות שבכם, חוסר טוב הלב שלכם, אתם דנים את הישויות האלמנטליות הללו ללידה מחודשת אתכם!

עתה אנו יודעים בפעם הראשונה מה משמעותה האמיתית של הפסקה הזו בבהגוודגיטה. אם מישהו חושב שמדובר כאן על אדם, לא מבין את הבהגוודגיטה. אבל אלו שיודעים שכל החיים האנושים הינם משחק הדדי בין האדם לרוחות החיות מכושפות בתוך הסביבה שלנו, והחייבות להשתחרר – הם היודעים שהמשפטים הללו מדברים על העלייה לעולמות הרוח או על ההתגשמות המחודשת של ארבעת הקבוצות של הישויות האלמנטליות. המיסטריה של סוג נמוך יותר זה של ההיררכיות נשמר עבורנו במשפטים הללו של הבהגוודגיטה. כן! כאשר צריך להוציא מתוך החוכמה הקדומה מה שמוצג עבורנו בדוקומנטים של הדת העתיקה, ניתן לראות כמה נשגבים הינם וכמה שגוי יהיה להבינם באופן שטחי ולא בכל עומקם. הם נתפסים באופן הנכון רק כאשר אדם אומר לעצמו: שום חוכמה אינה מספיק נשגבה על מנת לגלות את המיסטריות המוכלות בזאת'

רק כאשר הדוקומנטים העתיקים הללו מפורשים על ידי קסמה של תחושת דבקות אמיתית, הופכים הם למה שהם חייבים להיות במובן האמיתי של המילה – כוחות נאצלים ומטהרים עבור האבולוציה האנושית. הם מצביעים לעיתים קרובות על עומקים בלתי משוערים של חוכמה אנושית, ורק כאשר זה אשר עולה מהמקורות של בתי הספר האוקולטיים ומן המיסטריות, זורם מעתה לתוך האנושות כולה, רק אז, השתקפויות אלו של החוכמה הקדומה (משום שאינם אלא השתקפויות) תוכלנה להופיע במלוא הדרן. היה עלינו להראות, באמצעות של דוגמאות לא פשוטות יחסית, כיצד בזמנים של החוכמה הקדומה, שיתוף הפעולה של כל הרוחות שהינן בכל מקום מסביבנו היה ידוע היטב, כיצד היה ידוע גם שהמעשים של האדם מייצגים פעילות הדדית בין עולם הרוח ועולמה של ישותו הפנימית של האדם. הבעיה של האנושות הופכת לראשונה חשובה עבורנו, כאשר אנו יודעים שבכל מה שאנו עושים, אפילו במצבי הרוח שלנו, אנו משפיעים על הקוסמוס כולו, ושעולם קטן זה שלנו הינו בעל חשיבות אינסופית מרחיקת לכת עבור כל מה שמתרחש במקרוקוסמוס. התגברות בתחושת האחריות שלנו הינה הדבר הטוב והחשוב ביותר שאותו אנו יכולים להשיג ממדע הרוח. הוא מלמד אותנו לאחוז במשמעות האמיתית של החיים ולשים לב לחשיבות שלהם, כך שהחיים הללו שאנו משליכים על זרם האבולוציה לא יכנסו לזרם הריק ממשמעות.

תגובה אחת

  1. גידי גלבוע

    וּמָתוֹק הָאוֹר וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמֶשׁ. כִּי אִם שָׁנִים הַרְבֵּה יִחְיֶה הָאָדָם בְּכֻלָּם יִשְׂמָח וְיִזְכֹּר אֶת יְמֵי הַחֹשֶׁךְ כִּי הַרְבֵּה יִהְיוּ כָּל שֶׁבָּא הָבֶל. שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִיטִיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּט. וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *