ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי – 04

ההיררכיות הרוחניות ופועלן בעולם הפיזי

 

רודולף שטיינר

הרצאה מספר 4 ניתנה בדיסלדורף 13.4.1909 GA110

תרגמה מאנגלית: אורנה בן-דור

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת כחותם – ראו כאן

אם נתבונן על התנאים בשבתאי הקדום שעדיין גלויים לעין ופחות שקועים במאיה, כשאנו מעיפים מבט קצת לעבר מה שנאמר הבוקר, נוכל להבין כיצד יכולים השחרור והיציאה לחופשי של ישויות מסוימות להתרחש – שחרורם של הישויות עליהן דיברנו אתמול בהקשר למעבר המשמעותי והנוקב ביותר של הגיטה הקדושה. זכרו שאמרנו שלו רוחות האישיות בשבתאי קדום היו סופגות אליהן כל הזמן את גופי החום בעלי הצורה של ביצה, מבלי להותיר דבר מאחור, היה על שבתאי קדום כולו בסוף האבולוציה שלו, להיקלט מחדש לתוך עולמות הרוח. כפי שנאמר, לא כך קרה הדבר. רוחות האישיות הטביעו חותמם על שבתאי קדום כולו בדרך עוצמתית הרבה יותר. הם הטביעו אותו בעזרת השאריות שהם השאירו על שבתאי, משום שהם לא לקחו הכול איתם. הם השאירו מאחוריהם את אותם גופי החום שניתן לראותם מבחוץ.

מה הוא הכוח ששרר ברוחות האישיות בשבתאי קדום? זה אותו הכוח שאנו מכירים אותו באדם המודרני ככוח המחשבה. למען האמת, לא עשו רוחות האישיות דבר בשבתאי קדום מלבד תרגול כוח החשיבה שלהם. הם יצרו את הצורה של ביצי-חום אלו, משום שהם הגו את הרעיון שלהם. כוח התפיסה של רוחות האישיות היה כמובן בעל פוטנציאל עוצמתי יותר מאשר זה שקיים באנושות המודרנית. מה הוא הכוח הנמצא מעבר ליכולת ליצירת הרעיונות, המושגים, באנושות המודרנית? כאשר מישהו יוצר היום רעיון, הוא יוצר אותו רק באסטרלי. הרעיון חודר רק עד האסטרלי. כך שלא ניתן להבחין בתמידיות של הרעיון בעולם הפיזי החיצון. בשבתאי קדום רוחות האישיות היו קוסמים בעלי עוצמה רבה. הם יצרו את ביצי החום הללו על שבתאי על ידי הכוח של המחשבות שלהם, ודרך אותו כוח עצמו הם גם השאירו אותם מאחור. כך שבאמת היה זה כוחם של רוחות האישיות שגרם לשארית של שבתאי קדום להישאר מאחור, וזה קרה שוב ושוב, אפילו במהלך האבולוציה של שמש קדומה. ניתן להבין בהחלט כיצד ישות, שהינה באמת אנושית, צריכה לקבל את צורתה מהסביבה, (משום שהביצים שנוצרו שם נבנו מתוך הסביבה של שבתאי קדום) והביצים הללו כושפו, או נכבלו לקיום רחוק יותר. היום אני מציג לפניכם את זה באופן כללי יותר, משום שהתנאים שאודותם דיברנו אתמול עדיין לא הפכו לכל כך מורכבים.

בנקודה זו אנו רשאים לומר: הביטו באש של שבתאי, הביטו בזה אשר הופך תמיד מחדש לרוחני על ידי האש הקדומה, זה שתמיד נסוג שוב כאש של הנפש הפנימית, כחום נעים שעולה לתוך העולמות הגבוהים. אך לו רק זה התרחש, היה שבתאי נעלם לתוך העולמות הגבוהים. זה אשר ניתן להבחין בו כחום חיצוני, שהתעבה לחום חיצוני חייב להיוולד שוב, חייב להופיע שוב, ואכן מופיע שוב על השמש, כפי שתואר.

הבה נעיף מבט עתה לעבר הדברים האחרים אותם תיארנו בהרצאה הקודמת. הבהרנו שאותם ישויות של ההיררכיות הרוחנית המכונות ארכי-מלאכים, או רוחות האש, עברו דרך המצב האנושי שלהם בשמש הקדומה. שם התעבה האלמנט של החום מצד אחד לעשן, או לגז, כך שהשמש הפכה כולה לכדור גז, ומן הצד השני נשרף הגז באופן כזה שאור זרם החוצה לעבר העולם. והיו אלו הארכי-מלאכים או רוחות-האש שחיו באור הזורם, ששאפו אותו והזרימו אותו הלאה, ואשר התקיימו באור. כפי שכבר אמרתי, לו יכולתם לצאת למסע דרך היקום אל השמש, הייתם יכולים לראות את השמש הקדומה זורחת לפניכם במרחק. בפנים יכולתם לראות זרמים מגוונים של גז. הייתם תופסים את זה כתהליך נשימה של גופה של השמש כולה.

הבה נעמיד עתה פעם נוספת מול עיננו את שבתאי הקדום ואת השמש הקדומה. ראינו שבשני גופים פלנטריים אלו שררו חיים ופעילות. משהו התרחש שם. יכולנו לתאר את שבתאי הקדום, את צורות הביצה, שנבנו שם תמיד מחדש והתמוססו, חוץ מאשר השאריות הללו שנותרו מאחור. כל מי שיתבונן בפעילות הפנימית הזו של שבתאי יאמר לעצמו: שבתאי הינו ישות חיה באמת. באמת הוא בדיוק כאילו היה ישות חיה. הוא חי: הוא חי כשלעצמו, הוא יוצר בהתמדה צורות מתוך החיים הפנימיים שלו וכו'. ברמה גבוהה יותר זה תופס גם לגבי השמש. היא מציגה עצמה כיחידה אחת, כשלמות במצבים המשתנים בין לילה-השמש ויום-השמש שבה, בשאיפה ובנשיפה של האור. לו יכולנו לצפות בזה היינו מקבלים את הרושם של גוף שמימי שאינו מת, אלא מלא חיים.

עתה, כל דבר שחי, שקיימת בו פעילות מסוימת, הינו חי באופן פנימי ונמצא בתנועה פנימית משום שהישויות הרוחניות שולטות על התנועה הזו ומדריכות אותה. אמרנו, שרוחות האישיות בנו את צורות הביצים הללו דרך כוח המחשבה שלהם. כן, אבל תחילה חייב דבר מה להתקיים, שמתוכו יכולה להילקח הסובסטנציה של הביצים הללו. רוחות האישיות, 'המתחילים' הראשונים הללו או הארכאי, לא יכלו ליצור את היסוד הזה. בראש וראשונה זה הדבר העקרוני שאותו אנו חייבים להעמיד מול עינינו, שהיה צריך להיות שם משהו שייצר את היסוד, שהינו החום הבלתי מובחן, האש עצמה. רוחות האישיות היו אלו שרק עיצבו אותו. אבל החום – אותו היו הם חייבים לקבל ממקום אחר. מניין עולם השבתאי כולו, ומנין קיבלו רוחות האישיות את יסוד החום, אלמנט החום, האש הזה לפני כל האחרים?

הוא הגיע מרוחות גבוהות יותר במהותן, ישויות רוחניות שעברו דרך השלב האבולוציוני האנושי שלהם זמן רב לפני כן, כך שעל שבתאי הן היו הרבה מעבר לשלב הזה.

על מנת לקבל מושג על ישויות נעלות שכאלה, ועל הסיבה שהן היו הכרחיות לנתינה החוצה של החום הלוהט של שבתאי קדום, חייבים אנו בדרך ההשוואה, להיזכר בהתפתחות האדם עצמו, משום שגם האדם, יום אחד, יהפוך להיות ישות רוחנית.

אנו יודעים שהאדם בן זמננו, כאשר הוא עומד בפנינו מכיל בטבע האנושי שלו ארבעה חלקים שהינם המפתח לכל מדע רוח. האדם בנוי מגופים פיזי, אתרי אסטרלי ומהאני. אנו יודעים כיצד אדם מפתח את זה הלאה, כך שהאני פועל מבפנים החוצה, שתחילה משתנה הגוף האסטרלי באופן כזה שהוא מובא תחת השליטה של האני בשלמות. עתה כאשר הגוף האסטרלי משתנה עד כדי כך שהאני שולט עליו כליל, אומרים אנו: הגוף האסטרלי הפך להיות בעל טבע כזה שיכול להכיל את רוח העצמיות, או המאנאס בתוכו. אותו הדבר לגבי הגוף האתרי.

כאשר פועלו של האני הופך להיות יותר אפקטיבי, הוא שולט גם על הכוחות המתנגדים של הגוף האתרי, ומשנה את הגוף האתרי לגוף החיים או הבודהי. ולבסוף, כאשר האני הופך להיות לשליטו של הגוף הפיזי, כאשר הוא מתגבר על הכוחות המתנגדים החזקים ביותר, כוחותיו של הגוף הפיזי, אז קיים ברשותו אדם הרוח או האטמה. כך שכאשר הוא ישנה את הגוף הפיזי לאטמה או לאדם הרוח יהיה האדם ישות בעלת שבעה-אברים. באופן חיצוני הגוף הפיזי נראה רק כגוף פיזי, אבל באופן פנימי, הוא לגמרי נשלט על ידי האני, הוא זוהר עם האני. זהו גוף שהינו בו זמנית גוף פיזי וגם אטמה. הגוף האתרי הינו בו זמנית גוף אתרי ורוח החיים או בודהי, והאסטרלי הינו גוף אסטרלי וגם רוח העצמיות או מאנאס. האני הופך עתה לשליט. כך נדחף האדם הלאה לרמות גבוהות של התפתחות, כך הוא משנה עצמו, ופועל על האלוהות שלו עצמו, על ההאלהה, כפי שנאמר על ידי דיוניסוס, ה – Areopagite, החבר והתלמיד של השליח פאול.

אבל בהגיעה לנקודה זו, לא מסתיימת ההתפתחות. כאשר האדם התקדם עד כדי כך שהוא יכול לשלוט ולהנהיג באופן מוחלט את גופו הפיזי, עומדות לפניו עדיין רמות גבוהות יותר של התפתחות. קיימת תמיד עלייה למקום גבוה יותר ויותר, וכאשר אנו מתבוננים כלפי מעלה לתוך הגבהים הרוחניים, לעבר הישויות העל-אנושיות, רואים שהכול הופך עצום יותר ויותר. על מה מבוססת ההגברה המתמשכת בעוצמה של ישויות אלו, כיצד היא מתבטאת? היא מבוססת על כך, שבתחילה הם זקוקים לדבר מה, הם רוצים משהו, הם דורשים משהו מהעולם, ואחר כך הם מתפתחים לנקודה, שבה להם עצמם יש משהו לתת. באופן בסיסי, משמעותה של האבולוציה ורוחה מבוססות על העובדה, שאנו עוברים מלקיחה לנתינה.

יש לנו אנלוגיה לכך באבולוציה של האדם בחיים בין מוות ללידה: הילד הינו חסר אונים, הוא חייב לקבל עזרה מאלה שסביבו. הוא יוצא יותר ויותר מתוך חוסר האונים שלו, ולבסוף הוא עצמו הופך להיות בתורו המסייע. כך הדבר גם עם אבולוציית היקום הגדולה של הגזע האנושי.

בשבתאי קדום, התקיים האדם רק כגרעין האנושי הפיזי הקדום ביותר. שם הוא היה חייב לספק את עצמו על ידי קבלה של היסודות הראשונים של האנושיות שלו. וכך הוא המשיך דרך השמש והירח. על פני האדמה הוא רכש את האני שלו, ועתה הוא מכין עצמו בהדרגה לאפשר לאני שלו לפעול על הגופים האסטרלי והאתרי ועל גופו הפיזי. דרך זה הוא יגדל בהדרגה להיות ישות שתוכל לתת, באופן קוסמי. ישות זו גדלה בהדרגה ביכולת הנתינה הקוסמית האוניברסאלית. מלקיחה הוא גדל לנתינה.

ניתן למצוא דוגמא לכך בישות הללו אודותיהם כבר דיברנו, הארכי מלאכים והארכאי. במובן מסוים הם התפתחו על השמש עד לנקודה שבה הם יכלו להעניק אור לחלל יקומי. האבולוציה התקדמה מנתינה ללקיחה. במקרה של הנתינה, הדברים מאוד מרחיקי לכת. הבה וניקח ישות מסוימת שיכולה לתת רק את מחשבותיה. הדיבור שלה אינו באמת נתינה רבה. משום שזה אשר נותן מחשבות – אפילו אם הוא נותן מחשבות רבות, כאשר הוא הולך, הדברים נשארים כפי שהם היו. הוא לא נתן שום דבר נראה לעין או מוחשי, במובן הגבוה. אבל מגיע זמן שבו הישויות לא רק נותנות מחשבות וכיוצא בזה, זמן שבו הן מסוגלות לתת הרבה יותר, כאשר לדוגמא, הן מסוגלות לתת את מה שרוחות האישיות הזדקקו לו ב-שבתאי קדום: את יסוד החום- אש.

מי היה בשלב כה גבוה שיכל לתת לחום על שבתאי הקדום לזרום מתוך גופם עצמם? היו אלו ישויות שאנו מכנים אותם הטרונים או רוחות הרצון. כך אנו רואים ששבתאי קדום קיבל צורה דרך העובדה, שמתוך היקום המקיף, התרכזו הטרונים בנקודה אחת בחלל. הם עשו במידה רבה מה שבספירה הנמוכה של הקיום נעשה על ידי תולעי משי, כאשר הם טווים חוטי משי מתוך גופיהם. הטרונים טוו את יסוד החום מתוך עצמם, מקריבים עצמם על מזבח השבתאי.

עלינו להתייחס לחיים של רוחות האישיות על שבתאי קדום באופן כזה, שרוחות האישיות הללו או הארכאי באמת הקנו אישיות, תודעת אני לחום. היסוד של אש-חום זרם יחד מתוך היקום החיצוני-הקוסמוס,הוא זרם הלאה מן הישויות הנעלות הללו – הטרונים. עתה אנו יודעים ממה עשויים ביצי חום אלו שעלו וצמחו על השבתאי. הם נטוו מתוך הגופים שאותם הציעו הטרונים כקורבן.

אך זה לא הספיק: היה בכוחו של שיתוף הפעולה של רוחות האישיות לתת צורה לסובסטנציית החום, אבל הם לא יכלו לעשות זאת לבדם. על מנת להפיק את החיים הפנימיים הללו, והפעילות, היה צורך בישויות רוחניות אחרת שאכלסו גם הן את שבתאי קדום, ישויות שהינן נחותות מהטרונים אבל גבוהות מהארכאי או רוחות האישיות. בחלקן נפלה המשימה לעזור לרוחות האישיות. ניתן לקבל מושג על עזרה זו אם חושבים על המלאכים שהינם הראשונים מייד מעל האדם, ולאחר מכן על הארכי מלאכים שהיו המתחילים הקדמונים, או רוחות האישיות – הארכאי. הישויות הללו שייכות להיררכיה שעומדת בסמוך מעלינו. הטרונים לא מגיעים מיד לאחר רוחות האישיות. ישנם שלבי ביניים בין רוחות האישיות, והטרונים, ושם עומדות ישויות אלו, שאותם אנו מכנים הכוחות או האקסוזיאיי, בהתאם לדיוניסוס ה-Areopagite. כוחות הוא השם האנגלי (מכונים גם רוחות הצורה). הכוחות הינן דרגה אחת גבוהה יותר מרוחות האישיות. הם מקיימים מערכת יחסים עם רוחות האישיות הזהה לזו שהמלאכים מקיימים איתנו. שלב גבוה יותר מכוחות אלו הינן הישויות שאותן אנו מכנים גבורות – רוחות התנועה – הדינאמיס. יחסם לרוחות האישיות בשבתאי קדום זהה ליחס הארכי מלאכים כלפינו היום. שלב גבוה יותר מרוחות התנועה הינן הישויות המכונות רוחות החוכמה, הדומיניון, הקריותתס. הן היו עבור רוחות האישיות בשבתאי קדום, מה שרוחות האישיות או הארכאי הינן לגבינו היום. ואז אחריהם מגיעים הטרונים או רוחות הרצון.

כך ניתן לראות על שבתאי קדום סולם עולה של ישויות: ישויות אישיות אלו שהתעוררו והגיעו לתודעת אני. ישנם הטרונים, רוחות הרצון, שעמדו 4 רמות מעל רוחות האישיות, ונתנו החוצה את יסוד האש. וביניהם, לארגן ולהדריך את כל החיים בשבתאי קדום, נמצאים מלמטה כלפי מעלה: הכוחות: רוחות הצורה, העוצמות: רוחות התנועה, הדומיניון: רוחות החוכמה, ביוונית אקסוזיאיי, דינאמיס וקריותתס. אלו היו, אם נוכל לכנותם כך, התושבים על שבתאי קדום.

כאשר התפתח שבתאי קדום לשמש – כפי שתיארנו בהרצאה האחרונה – ישויות אלו אותן כינינו בשם, התפתחו גם הן, כל אחת מהן שלב אחד גבוה יותר, וכך נכנסו הארכי מלאכים למצב האנושי שלהם. כלפי חוץ – באופן פיזי, אם אפשר לומר – החום התעבה לגז. השמש הינה גוף גזי. בעוד ששבתאי הקדום היה גוף חוֹם אפל, החלה השמש לזרוח עתה כלפי חוץ. אבל היא התחלפה, אם ניתן לומר כך, השתנתה לחילופין מימי-שמש ללילות-שמש. וזאת משום שהיה קיים שינוי עצום בין חיי היום ובין חיי הלילה בשמש הקדומה. לו התקיים מה שתואר בהרצאה השלישית, ושום דבר אחר לא היה מתערב, היו הארכי מלאכים, שהיו בני אדם בשמש קדומה, ממהרים עם קרני האור במהלך ימי השמש שלהם לתוך היקום, מתפשטים ליקום וחוזרים לשמש במהלך לילות השמש. זו יכלה להיות שאיפה ונשיפה של אור, יחד עם כל היצורים ששזרו את קיומם בתוכה. אבל לא כך הדבר.

ברצוני לתאר שוב את ארכי המלאכים הללו בדרך פשוטה, ניתן לומר אפילו טריוויאלית. ההעפלה שלהם לתוך היקום מצאה חן בעיניהם יותר מידי. הזרימה החוצה, העלייה אל עבר רוחות היקום, הסבה להם הנאה יותר מאשר ההתכווצות, (ההתכנסות) שלהם שוב יחד. האחרונה דמתה עבורם לקיום צר, נחות. חיים באתר האור עינגו אותם יותר. אבל אם דבר מה לא היה בא לעזרתם, לא היה ביכולתם להרחיב את החיים האלו שלהם באתר-האור מעבר לגבול מסוים.

לו ישויות אלו על השמש הקדומה היו נשארות לעצמן, לא היו יכולות לעשות דבר מלבד לחזור באומץ אל השמש, בלילה-השמש. ובכל זאת הם לא עשו זאת, הם האריכו את זמן השהות שלהם בחוץ ביקום תמיד יותר ויותר, הם נשארו בקרב רוחות העולם לתקופות יותר ויותר ארוכות. מי עזר להם לעשות זאת?

הבה ונדמה שמעגל קטן זה הינו הכדור של השמש הקדומה. הארכי מלאכים התאמצו לצאת החוצה אל עבר חללי העולם מכל הצדדים של כדור שמש קדומה זו, הם הרחיבו את נוכחותם, באופן רוחני, לתוך היקום. הארכי מלאכים נעזרו בהתרחבות-החוצה הזאת בעובדה שהיו ישויות בחוץ ביקום שבאו לפוגשן. בדיוק כפי שקודם לכן, אלמנט האש של הטרונים זרם לעבר שבתאי קדום, כך עתה ישויות אחרות באו לפגוש את הארכי מלאכים שזרמו החוצה, ישויות שהינן גבוהות מהטרונים, וזה עזר להם להישאר ביקום זמן ארוך יותר מאשר היו יכולים לולא עזרה זו.

Image 2

ישויות אלו שהגיעו מתוך החלל הרוחני לפגוש את הארכי מלאכים, מכונים כרובים (רוחות ההרמוניה). אלו הם ישויות בעלות טבע נעלה בצורה יוצאת מן הכלל. יש להם הכוח לקבל את הארכי מלאכים, נאמר כך, בזרועות פתוחות. כאשר הארכי מלאכים התפשטו החוצה, הכרובים הגיעו מתוך היקום כולו, על מנת לפגשם. ניתן לראות את הכרובים המתקרבים מסביב לכדור כולו של השמש הקדומה. אם אשתמש בהשוואה: בדיוק כפי שהאדמה שלנו מוקפת על ידי אטמוספרה, כך הייתה השמש הקדומה מוקפת בעולם של הכרובים, לטובת הארכי מלאכים. כאשר הארכי מלאכים יצאו החוצה לתוך החלל היקומי, הם פגשו את עוזריהם הגדולים.

באיזה אופן פגשו אותם עוזרים כבירים אלו, ומה הייתה צורת הופעתן? ניתן לדעת זאת רק בעזרת תודעה על חושית כפי שניתן לקרוא בכרוניקה האקשית. עוזרי היקום כבירים הללו גילו עצמם בצורות אתריות או בקווי מתאר מוגדרים. אבותינו הקדומים היו עדיין מודעים לעובדות חשובות ביותר אלו דרך המסורת שלהם, הציגו את הכרובים כחיות המוזרות הללו בעלות הכנפיים בעלי צורות הראשים השונות – האריה בעל הכנפיים, העיט בעלי הכנפיים, השור בעל הכנפיים והאדם בעל הכנפיים. הכרובים התקרבו מארבעת הצדדים בצורות שלאחר מכן הוצגו באופן שהכרובים מוכרים לנו. בבתי הספר הפוסט-אטלנטיים הראשונים להתקדשות, ניתנו שמות לכרובים הללו, שהתקרבו לשמש הקדומה מארבעת הצדדים, שלאחר מכן הפכו לשמות: שור, אריה, עיט ואדם.

ניתן היה לראות בשמש הקדומה את דייריה האנושיים, הקרויים ארכי-מלאכים, יוצאים החוצה לחלל היקומי, וארבעת סוגי הכרובים, מגיעים מארבעה כיוונים על מנת לפגשם. בזכות זאת, הארכי מלאכים היו מסוגלים להישאר באזורים הרוחניים שהקיפו את השמש הקדומה זמן רב יותר מאשר הם יכלו לולא זה. ההשפעה של הכרובים הללו על הארכי-מלאכים הייתה מחייה ברמות גבוהות ביותר, במובן הרוחני. אך כאשר הכרובים הגיעו לקרבת השמש, הייתה ההשפעה שלהם אקטיבית גם באופן אחר. הם פעלו באופן שתיארנו, על ישויות שמש אלו שהתפתחו להתעלות לאלמנט האור, שידעו כיצד לחיות באלמנט הזה. אבל אלמנט זה של האור יכל היה להיות מושפע רק במהלך ימי-שמש, כאשר זרם האור לתוך החלל היקומי. אבל היו גם לילות-שמש שבהם האור לא זרם החוצה. הכרובים היו גם אז במרומים. במהלך זמן זה, כאשר פלנטת השמש הייתה בעלטה, רק חום-גז היה שם, הגז החם המואר זרם לתוך כדור-השמש.

מסביב לזה היו הכרובים שולחים מטה את השפעתם, שהייתה פעילה עתה בתוך הגז החשוך. כאשר הכרובים לא יכלו לפעול באופן הנורמאלי על הארכי מלאכים, הם שלחו את השפעתם לתוך העשן הכהה, לתוך הגז של השמש. בעוד שבשבתאי קדמון נראו השפעות על החום, עתה ההשפעות התפשטו מתוך החלל הקוסמי לתוך החום המעובה, או הגז, של שמש קדומה. לפעולה זו אנו חייבים לתאר את העובדה, שמחוץ לערפל-השמש נבנה היסוד הראשון או הזרע של מה שאנו מכנים היום ממלכת-החיות. בדיוק כפי שהיסודות המוקדמים של ממלכת האדם עלו בגוף הפיזי האנושי בשבתאי קדום, כך בשמש, מתוך העשן והגז נוצר הזרע הראשון של ממלכת החיות. מתוך החום של שבתאי קדום נוצר הגרעין הראשון של הגוף האנושי. בשמש קדומה נוצר הגרעין הראשון של גוף החיה דמוי העשן, כשהוא נוצר דרך ההשתקפות של הצורות של הכרובים בגז-שמש זה.

כך ניתן למצוא, את הישויות הנעלות, הכרובים, כשהם מתפשטות בחלל המקיף את השמש – מקבלות את הארכי- מלאכים בזרועות פתוחות ניתן לומר – וגם בעלייתן החוצה כמעשה קסמים מתוך גז-השמש במהלך לילות השמש, את הזרעים המוקדמים של התחלת ממלכת החיות. ממלכת החיות ביסודה הפיזי הראשוני צמחה מתוך ערפל השמש. לכן ברשותם של אלו מאבותינו שיצרו את המיסטריות, קיים היה הידע אודות דברים חשובים ביותר אלו, מתוך הקוסמולוגיה הרוחנית, המכונים הישויות, שפעלו בשמש הקדומה מכל צדדיו של החלל: הזודיאק או מעגל החיות. זוהי המשמעות הראשונה של הזודיאק. בשבתאי קדום התחלות גרעיניות אלו של האנושות הובלו תחילה למטה, והיסוד שהינו היום הגוף הפיזי, נשפך החוצה, הוקרב על ידי הטרונים.

בשמש מה שהובל כלפי מטה היו ההתחלות הראשונות של ממלכת החיות, דרך הצורות שבהן השתקפו הכרובים ושהועלו מתוך הגז שהתעבה מיסוד החום של הפלנטה הקדומה יותר.

כך היו החיות בתחילה תמונות-שמש משתקפות של הזודיאק. ישנו קשר אמיתי בין הזודיאק ובין החיות שנוצרו על השמש. זה לא סתם ששמות מסוג זה ניתנו לדברים הללו. אל לנו לחשוב אף פעם שבזמנים עתיקים אלו ניתנו שמות במקרה. היום כאשר מגלים פלנטה חדשה מתוך שרשרת הפלנטארית, מה עושה אסטרונום שהיה בר המזל לגלות אותה? הוא פותח לקסיקון, מוצא שם יווני מיתולוגי שאינו הולם ומדביק אותו לכוכב. בזמנים שבהם אנשים חיפשו בשמות ביטוי לייצוג של הדברים, בזמנים שהמיסטריות היו עדיין בעלות עוצמה, שמות לא ניתנו באופן הזה. בשמות שניתנו אז ניתן היה למצוא תמיד את המשמעות העמוקה של הדבר עצמו.

הצורות של החיות שלנו, אפילו שהיום הם הידרדרו לקריקטורות, הורדו מטה מהיקום הסובב, מן הצורות של הזודיאק, כפי שאז הן התקיימו.

אולי עובדה שהזכרנו רק ארבע שמות מהזודיאק תכה בכם. אלו הם ההתבטאויות העיקריות של הכרובים. במציאות כל אחד מצורות הכרובים הללו הייתה מלווה מימין ומשמאל במעין מלווה או בר פלוגתא. חשבו על הצורה של כל אחד מהכרובים המלווה בשני מלווים ואז יעמדו לפניכם שנים עשר הכוחות או העצמות הסובבים את השמש, סימנים מסוימים שהיו קיימים עדיין על שבתאי קדום. קיימים שנים עשר כוחות כאלו, השייכים לממלכת הכרובים, שעליהם לבצע את המשימה שלהם ביקום באופן שתואר זה עתה.

עתה יכולים אתם לשאול: מה הקשר בין זה לשמות הרגילים של מעגל החיות או הזודיאק? נאמר מילה על כך במהלך הימים הקרובים. משום שהסדרה של השמות השתנתה כמעה. בדרך כלל מתחילים לחשב עם הטלה, מזל שור, מזל תאומים והאריה. ואז מגיעים מזל בתולה והמאזניים. העיט דרך טרנספורמציה נוספת, קיבל את השם מזל עקרב, מסיבה מוגדרת. ואז שני המלווים: קשת וגדי. האדם, מסיבות שנשמע עליהם מאוחר יותר מכונה הדלי, איש המים. ואז מזל הדגים. אתם עדיין יכולים לראות את הצורה האמיתית שהינה המקור של הזודיאק, בשור, באריה וקצת באדם, שבמערכת המונחים החיצונית הרגילה מכונה איש-המים (דלי). אנו נסביר בימים הקרובים מדוע עבר הזודיאק דרך השינוי הזה. ישויות רוחניות גבוהות, היררכיות גבוהות, הטרונים נתנו מתוך היסוד שלהם את האש בשבתאי קדום, ישויות גבוהות יותר שאותם אפיינו ככרובים, לקחו אל עצמם את האור שעלה מתוך האש והיללו את הקיום שלו, רוממו אותו. אבל כל פעם שתהליך של העלאה התרחש ביקום, תהליך של הנמכה חייב להתרחש על מנת ליצור את ההתאמה המאזנת היחסית. על מנת שהארכי מלאכים יוכלו לקבל את ההזדמנות להרחיב את הקיום הרוחני שלהם במהלך היום, הכרובים היו חייבים להמשיך את פעילותם בלילה, וליצור את הישויות החייתיות שהינן נמוכות מהאנושות, צורות שהתעוררו מתוך יסוד החוֹם שהתעבה לערפל, גז ועשן.

כך אתם מקבלים את הרושם הראשון, במובן של חוכמה הראשיתית, אודות הדרך שבה ישויות רוחניות מסוימות של היקום פעלו במאוחד עם הגוף הפלנטרי שלנו. ובאותו זמן אתם רואים כיצד בעולם החיצוני הפיזי ניתן לשייך כל דבר לישויות הגבוהות. זה שאנו מכנים באופן מטריאליסטי היום כזודיאק, (מהמילה היוונית שפירושה דמויות) חיות, וישויות חיות מוצאם בממלכה של הכרובים, שמתוך היקום הסובב, שלחו למטה את השפעתם על השמש קדומה ואפשרו לכוחותיהם לזרום לתוך היקום ככוחות של אור.

בכך הצגנו תפיסה חשובה במעגל החיים או גלגל המזלות, ואנו נמשיך מחקר זה מחר. אנו נוכל בהדרגה להתעלות להבנה של הגופים האוניברסאליים האחרים, ונשפוך יותר ויותר אור על יחסיהם עם ההיררכיות הרוחניות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *